על הרוע שאין לו בעלים – יומן הדיונים של בית המשפט הצבאי בעופר

יעל ברדה 27.03.07

כשהעד הוא השופט

הלוואי והיו מפלצות. הלוואי ובבית המשפט הצבאי בעופר, מעל המכלאה של משפחות העצורים הממתינות, היו חגים "הנאזגול", אותם יצורים מעופפים חסרי פנים הנשלחים על ידי המכשף סאורון מממלכת מורדור שב"שר הטבעות". הלוואי שבמקום קאראוונים (או קראווילות), היו אולמות בית המשפט עטופים בקורי עכביש, עטלפים שורקים בפינות, צלייום מעוררי בעתה, ולתובעת הצבאית הצעירה היה כובע משולש המכסה את פניה, ולא מבט של עייפות ויאוש מ 40 תיקי המעצר הצהובים שהיא סחבה לאולם שבע היום, בשעה 10:00 בבוקר, באיחור של שעה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע איננו מעופף, הצינה והגשם בבית המשפט הם אותה צינה שיש בירושלים, התובעים והשופטים ושוטרי המג"ב ואנשי שב"ס הם בני אדם, מורכבים, מפוחדים, שברירים. כמו כולנו. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע נמצא בחמישה פרטי אישום של ילד בן 23 שנתן 3 שיעורי דת במסגד בעבידייה ולימד ילדים בני עשר קוראן, וחילק אוכל לנזקקים וגם חילק עיתון של החמאס לפני הבחירות. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע הוא בתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 וביוהרה הנדרשת להפעילן 62 מאוחר יותר, לאחר שהתחלפו מאז שלושה משטרים בגדה המערבית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע נמצא ברשלנות של אותו חייל עייף ששכח לכתוב את תאריך העבירה באישום הרביעי . הרוע נמצא ביומנו של בית המשפט <StrippedTag/FONT>(שופט מילואים) העמוס לעייפה, שקובע דיון לחמישי במאי, עוד חודש וחצי, למרות שסביר להניח שאותו ילד בן 23, יקבל פחות זמן כליאה בגזר דינו מאשר המועד הקבוע לדיון הזה. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע נמצא ברגע הזה, שבו בלית ברירה עורכת הדין רואה שעדיף לעשות עסקת טיעון מאשר להלחם על כך שילד בן 23 ללא עבר פלילי יכלא לשלושה חודשים כי הוא חילק פליירים ואומרת זאת למשפחתו. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הרוע הוא במילים הנוזליות של הבקשה להקדמת דיון שמגישה עורכת דין לנשיא בית המשפט, כדי בכל זאת אולי אפשר יהיה להלחם. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

במחכים לגודו של סמואל בקט, אומר ולדימיר לאסטרגון ששואל אותו למה הוא עצוב, שזה כנראה בגלל "האפלולית, העייפות, החולשה, ההמתנה…." זה לעולם לא בגלל המפלצות המעופפות. הרוע הפרוצדורלי, הבלתי נראה, שציפורניו מצויות בפרוטוקול, במסמך, בהכרעה, בהחלטה, הוא רוע שאין לו בעלים. יש הרבה מה לעשות, אבל כולם עייפים כל כך. אחרי כמה שעות בבית המשפט הצבאי, כל האור שבעולם אוזל, נעלם אל תוך הדיו השחור של הפרוטוקול. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מחר יום חדש. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.