האם בנק ישראל מתעורר?

אתמול פורסם קטע נוסף מהדו"ח השנתי של בנק ישראל שאמור להתפרסם ב-11 באפריל, הפעם על מצבם של אתיופים בישראל. רק מי שמוכה סנוורים מדברי ההבל של חכמי הכלכלה יכול היה לשער שמצבם של אלו בטוב. אבל כל עוד אומרים זאת החברתיים אפשר להתעלם מכך כי הם אינם מבינים כלום. בכלל יש תופעה שמשהו הופך לנחשב רק כאשר הכלכלנים, שנמצאים בפיגור מתמיד בהבנת המציאות, מבינים אותו.

כל טמבל צריך היה להבין שקיצוץ המתמיד בתוכניות חברתיות יביא לעליה מפחידה בעוני בעיקר של אוכלוסיות שגם כך נאבקות בכדי לחיות ברמה סבירה. כל חמור היה צריך להבין שהדרך בה התייחסו לאתיופים תוביל למצב בלתי אפשרי של עוני. כל אחד היה צריך להבין שהסללה במערכת החינוך חזקה מתמיד ומחפשת כל פעם קבוצה חדשה שאיתה אפשר לעבוד. אבל כל החכמים נזכרים שיש בעיה רק כאשר הבעיה עד כדי כך חמורה שאי אפשר להתעלם ממנה. במקום לצפות מה יקרה כאשר נוקטים במדיניות מסוימת מחכים שהיא תבשיל לכדי בעיה ורק אז נזכרים שאפשר היה לעשות אחרת. אין ניסיון עבר, אין הסטוריה בכלל אין כלום מלבד מודלים כלכליים פשטניים שהקשר שלהם למציאות הוא מקרי בלבד.

מצד שני מוטב מאוחר מלעולם לא וההבנה שמצבם של אתיופים הוא תוצר של מדיניות קלוקלת אולי יביא בעתיד הקרוב להבנה שמדיניות כלכלית אינה אלא כלי שמטרתו לאפשר לכל תושבי ישראל חיים בכבוד. כל תוכנית כלכלית צריכה מראש להיות כזאת שפעולתה תטיב בעיקר עם מי שנמצא במצב הגרוע ביותר בחברה. וכמו שנאמר הכלכלה היא נושא חשוב מכדי להשאירו לכלכלנים.