שני הרהורים על החירות ועיוותיה

יוסי דהאן

לכבוד חג החירות שני הרהורים פילוסופיים על טעויות נפוצות ביחס למושג החירות, טעויות בעלות השלכות פוליטיות, כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת.

1. על הדילמה המדומה: חירות מול שוויון

אחת הטענות היותר שכיחות בדיונים תיאורטיים ופוליטיים היא אודות הההתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך החירות. כך למשל כאשר הממשלה מחליטה על מדיניות מיסים הנוטלת כספים מהעשירים על מנת לממש הענקת שירותים חברתיים או קצבאות לעניים, נטענת הטענה שהיא פוגעת בחירויותיהם של העשירים על מנת לממש את הערך החשוב האחר – ערך השוויון. כלומר, במקרה הזה נאמר שבתחרות בין ערך החירות לבין ערך השוויון גבר השוויון.

אולם כפי שהצביעו מספר פילוסופים בני זמננו (בין היתר, ג`ראלד כהן, הילל שטיינר, אדם סוויפט וסטיוארט וויט), הדרך הזו להסתכל על הדברים היא מוטעית. אכן מדיניות הממסה את העשיר מגבילה את חירותו, אולם היא מגדילה מאד את חירותו של העני. כיוון שבחברה כמו שלנו הפעולות שאנחנו חופשיים לעשות באופן חוקי תלויים בהכנסה ובעושר. אדם שמעוניין לקנות מזון עבור עצמו ועבור משפחתו אינו יכול להיכנס לסופרמרקט הקרוב לקחת מוצרים ולצאת, כיוון שאם הוא ייעשה זאת הוא ימצא את עצמו נטול חירות מאחרי סורג ובריח. באותו אופן אם הוא זקוק לתרופה שעולה כסף הוא אינו יכול להכנס לבית המרקחת הקרוב ליטול את התרופה ולצאת. בחברה כמו שלנו היכולת של אותו אדם עני לזכות במזון, תרופות או מוצרים ושירותים תלויה באמצעיו הכלכליים. ללא כסף הוא אינו אינו יכול ליהנות מחירות.

אמור מעתה מדיניות מיסוי אינה פוגעת בערך החירות לשם הגשמת ערך השוויון, אלא מטרתה לגרום לכך שאנשים רבים יותר ייהנו מחירות שווה יותר. כלומר לא מדובר בהתנגשות בין חירות לשוויון אלא בחלוקה שוויונית יותר של חירות. לכן הטענה שמתנגדי מדיניות מיסוי הם חסידי החירות, ואילו מצדדי מדיניות מיסוי הם חסידי השוויון היא טענה מוטעית. אלה המעוניינים בחברה חופשית ושוויונית יותר צריכים להצביע על כך שהמתנגדים למדיניות מיסוי אינם חסידי החירות, אלא אנשים התומכים בעמדה ובמדיניות שמטרתה היא שרק חלק קטן מהאוכלוסייה ייהנה מחירות בעוד היא נשללת מרבים אחרים.

2. על קניין פרטי ועל חירות.

הטיעון הבא דומה במידה מסוימת לטיעון הקודם אולם הוא מתרכז בקונפליקט שבין זכות הקניין לחירות. אחת ההצדקות המרכזיות למשטר הקפיטליסטי מבוססת על ערך החירות. מצדדי הקפיטליזם סבורים שזהו המשטר הכלכלי המוסרי הראוי ביותר כיוון שהוא מממש את חירויותיהם של יחידים. משטר כזה מעמיד במרכזו חירויות כגון החירות להתקשר בחוזה ולהגן על זכויות קנייניות. הוא מגן על חירותם של אנשים להתקשר עם אנשים אחרים בחוזה, מרצונם החופשי, למטרות כלכליות, וזאת מבלי שהמדינה תפגע בחירויות אלו באמצעות התערבות בהסכמה שבין הצדדים השונים לחוזה. כך על פי גרסאות מסוימות של תפיסה זו, למשל התורה הליברטריאנית (חירותנות בעברית, או בקיצור גישה פילוסופית הסבורה שהערך העליון הגובר על כל הערכים האחרים הוא ערך החירות) של הפילוסוף רוברט נוזיק, אין הצדקה להתערבות המדינה בחוזה עבודה בין מעסיקים לעובדים, על ידי הכתבת תנאי עבודה כגון קביעת שכר מינימום, או להטלת מסים על הכנסתם ורכושם של אזרחים, מפני שזו התערבות הפוגעת בזכויותיהם הקנייניות. בקיצור, משמעות העמדה הזו היא התנגדות לכל הטלה של מגבלות חוקיות או חברתיות על חירותם של יחידים. המגבלות היחידות שיכולות להיות מוטלות על חירויותיהם של יחידים אלו מגבלות שהם נטלו על עצמם מרצונם החופשי.

לדעת פילוסופים כג`ראלד כהן והלל שטיינר, הצגת העמדה הזו כעמדה המעניקה עליונות לערך החירות ויוצאת נגד הטלת מגבלות חוקיות וחברתיות מצד המדינה, הינה הצגה מוטעית. נניח – כותב כהן – שאני מחוסר דיור ואני מחליט לנסות למקם את האוהל שברשותי בשטח הבית שלך. סביר להניח, שהמדינה תתערב לטובתך ותמנע זאת ממני. משמעות ההתערבות הזו של המדינה היא הטלת מגבלה על חירותי. באופן דומה מוטלות מגבלות חוקיות על כל האנשים בחברה שאינם בעלי קניין, אלו מגבלות שאנשים אלו לא קיבלו על עצמם מרצונם החופשי. לדעתו, בדרך כלל אנחנו מתייחסים לפעולות של המדינה כגון מיסוי, הפקעה של קרקע לצורכי ציבור ומניעת ניסיוני להקים אוהל בקרקע שלך כאל פגיעה בחירויותיו של בעל הקניין לעשות ברכושו כרצונו. אולם כהן טוען, שגם התערבות שנועדה למנוע ממני למקם את האוהל שלי בשטח הבית שלך – פוגעת בחירותי ובחירותם של אנשים אחרים שאינם יכולים לעשות שימוש בשטח שבו אתה מחזיק. אמנם, הפרת זכויותיהם של  בעלי הקניין תצמצם את חירויותיהם לעשות בו ככל העולה על רוחם, אולם מצד שני, הפרה כזו תביא להגדלת חירויותיהם של אחרים – חירותו של חסר הדיור, או של אחרים המעוניינים לעשות שימוש באותו קניין. לטענת כהן, ליברטריאנים וגם ליברליים נוטים להתעלם מהתערבות והגבלת חירויותיהם של בני אדם שנובעות מקיומו של קניין פרטי, והם מזהים בטעות את קיומו של קניין פרטי עם חירות.

לדעת כהן, אחד ההסברים לנטייה של ליברטריאנים – וגם של הוגים ליברליים המקבלים ניתוח זה – להתעלם מהעובדה, שגם קניין פרטי מהווה הגבלה חוקית וחברתית על חירויותיהם של בני אדם, נובע מהנטייה שלנו להתייחס למבנים החברתיים הכלכליים שמאכלסים את עולמנו כאל חלק מהסדר הקיים, שיש לקבלו כמובן מאליו. אולם לטענת כהן, מוסד הקניין הפרטי, כמו כל מערכת של זכויות, אינו אלא מוסד הקובע חלוקה של חירויות ומגבלות, מוסד המעניק חירויות לבעלי הקניין אולם בו בזמן מונע חירויות מאותם אנשים שאין בבעלותם קניין. להתייחס לקפיטליזם כאל סדר כלכלי חברתי, המממש את ערך החירות, מבטא לדעתו עיוות פילוסופי ואידיאולוגי, המתעלם מהפנים האחרות של הסדר הקפיטליסטי, כסדר המגביל חירויות.

כהן מעיר בציניות כי ככל שאדם מחזיק בקניין פרטי רב יותר, כך קשה לו יותר להבחין במגבלות שקניין פרטי מטיל על חירויות. לעניים, לעומת זאת, אין שום בעיה להבחין בתובנה זו.

(הדיון הזה מהווה חלק מהספר "תיאוריות של צדק חברתי" שאני שוקד על כתיבתו ואני מקווה שייצא בקרוב).

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.