כל כך הרבה דיווחי מעשים, כל כך הרבה שאלות

יוסי לוס

חג האביב והפריחה הגיעו ולפני ימים ספורים קניתי פרחים נאים ושתלתי אותם על מרפסתי כדי להנעים את המראה הנשקף ממנה וליהנות מפלאי הטבע בצורת פרחים בשלל צבעים. אבל, דווקא כתבה על שלושה פועלי בניין שנהרגו בעת מילוי תפקידם צדה את עיני וגרמה לי לכתוב. כתבתי את הטקסט בערב החג אבל לא שלחתי אותו כי לבי לא נתן לי להעכיר את שמחת החג, עבור מי ששמח בו. בין השאר מסופר בכתבה שמספר המפקחים שאמורים לוודא שתקנות הבטיחות נשמרות בכל הארץ הוא מגוחך ובלתי סביר. למקרא חדשות אלה, ולנוכח התשוקה הישראלית הבלתי נלאית להנצחה של מתים (בקרבות, בפיגועים ובתאונות דרכים באופן ממוסד ובאופן פרטי), ובצל ההטבעה על קירות בניינים רבים את שמות הקבלנים שבנו אותם, עלה בדעתי שאולי מן הראוי להנציח לא רק את זכרם של הקבלנים אלא גם את זכרם של פועלי בניין שמתו בעת מילוי תפקידם בבניין הארץ על ידי חקיקת שמם על קירות הבניינים שיסודותיהם ספגו את דמם. שמם של אנשים שתרמו מכספם לטובת בתי כנסת, אוניברסיטאות, בתי חולים, מרכזי תרבות, מוזיאונים וכיוצא באלה נחרטים לעד על קירות הבניינים אבל שמם של אנשים שהקיזו את דמם תרתי משמע לטובת הקמתם של בניינים כאלה או אחרים נשכח ונעלם.

שמו של איש מפועלי הבניין ההרוגים אינו מוזכר בכתבה. הודעה למשפחתו של אחד מהם שנהרג לפני שבוע לבטח כבר נמסרה לה וזו אינה הסיבה ששמו נעדר אפילו מהכתבה. שניים מהם "פועלים זרים" והם נפלו מגובה רב וישראלי אחד חטף לבנה בראש. כמה לא הרואי. בינתיים, שלושה פועלים נוספים נפצעו קשה במקום שבו התרחשה תאונה דומה חודשיים לפני כן ובה נהרג חיים וטורי.

שאלות של פועל שקורא

מי בנה את תבס על שבעת שעריה?

בספרים כתובים שמות של מלכים.

האם המלכים הם שסחבו לשם את גושי-הסלע?

ובבל שנהרסה פעמים רבות –

מי הקים אותה פעמים רבות מהריסותיה? באילו בתים

בלימא זהובת-הקרניים גרים הבנאים?

בערב בו סיימו את החומה הסינית, לאן הלכו

בוני החומה? רומא הגדולה

מלאה שערי ניצחון. מי הקים את אלה? על מי

היו תרועות הניצחון? הבביזנץ המהוללת בשירים

היו רק ארמונות לתושביה? אפילו באטלנטיס האגדית

בלילה בו הים בלע אותם, שאגו

הנטבעים לעבדיהם.

אלכסנדר הצעיר כבש את הודו.

הוא לבדו?

קיסר הכה את הגאלים.

האם לא היה לפחות טבח אתו?

פיליפ מספרד בכה כשצי אוניותיו

אבד. האם איש זולתו לא בכה?

פרידריך השני ניצח במלחמת שבע השנים. מי

ניצח מלבדו?

בכל דף ניצחון.

מי בישל את הכירה למנצחים?

כל עשר שנים אדם גדול.

מי שילם את החשבון?

כל-כך הרבה דיווחי-מעשים.

כל כך הרבה שאלות.

ברטולט ברכט, גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ` 143-144

למען האמת, הייתי מעדיף להיפטר לחלוטין מתרבות הנצחת המתים הישראלית ולעבור לתרבות של חיים אשר המוות בהם אינו אלא השלב האחרון בחיים ותו לא. לא כדי להתכחש למוות או כדי להדחיקו, אלא כדי להימנע מההבחנה הדיכוטומית שמיוצרת דרך הנצחה זו בין חיי חול למוות קדוש. החיים והמוות קשורים בעבותות של קיום זה בזה ואין באף אחד מהם קדושה רבה יותר או חול רב יותר מאשר בחברו. ראוי לזכור את המוות העתידי, אולם לא בצורה של קדושה אלא כחלק הכרחי ובלתי נפרד מהחיים. לא כדי לחיות בפחד אלא כדי לחיות במציאות היחידה הקיימת שבה החיים הם מתנה או עונש סופיים, סוכרייה או מרור שברגע מסוים יאזלו. אבל, כל עוד תרבות הקדשת המוות קיימת בתרבות שלנו, מן הראוי לזכור את אלה החיוניים לקיומנו והם אינם חיילים גיבורים.

חג אביב ופריחה שמח (על חירות קשה לדבר כאן).

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.