כרוניקה של כישלון צפוי מראש

יהודה פתאל

קשה שלא להגיב לביקורת על הכישלונות בקליטת עליה בכלל ובקליטת עולי אתיופיה בפרט, תוכחה הנשמעת גם מדבריה של יהודית קנולר "מדוע אנשים שמקבלים משכורת כדי לבצע עבודה מסויימת , צריכים לעשות את זה רע" ולכתבות המודיעות בגאון "רמת ההשכלה בקרב אוכלוסיית האתיופים נמוכה בהשוואה לכלל האוכלוסייה, והם משתכרים בשכר נמוך יחסי".

מאחר וכיהנתי כחמש שנים כראש מועצת חצרות יסף וכאחראי לקליטת העולים באתר הקרוונים, ברצוני להציג את דרכי הקליטה שיישמנו והמסקנות העולות מהן.

בתחילת 1992, לאחר שנה וחצי של חרדה אמיתית אם וכיצד נצליח לקלוט  את העלייה המסיבית מחבר העמים ומאתיופיה, קיבלתי החלטה אישית להיות מעורב בקליטת עליה באתר קרוונים, במחשבה ברורה שניתן לקלוט טוב ונכון, אחרת ובשונה מכישלונות העבר.

ביוני 1992, מצויד במיטב כישורי וניסיוני, יצאתי לנהל את המועצה ואתר הקרוונים חצרות יסף, שכלל בעיקר עולים מאתיופיה. כישורי כללו ניסיון רב בניהול (שימשתי עד אז כמנהל אגף פרוגרמות במשרד השיכון), ניסיון בשיקום שכונות (ניהלתי את שיקומן של 8 שכונות מתוך 10 הראשונות), קראתי את כל המחקרים שעשה משרד השיכון בנושא קליטת עליה, קראתי מחקרים של מדינות אחרות שעניינם קליטת מהגרים והשתמשתי בניסיוני כתושב מעברה עם עלייתי בשנות החמישים.

נערכתי, בעזרת הצוות  שגייסתי, לנהל את המועצה ובעיקר לקלוט את העולים, כפי שנערכים למפעל חיים. ניסחנו חזון (קליטה נבונה , נכונה ויעילה , תוך טיפוח והעצמת הפוטנציאל הטמון בעולים),  קבענו מטרות ועבדנו במסירות יומם ולילה,סביב השעון, להשגת היעדים שקבענו לעצמנו.

בקצרה, ניצלנו כל הזדמנות כדי להעצים את הפוטנציאל הטמון בעולים ולחזק את ביטחונם  העצמי:

מועדוניות לשעות אחה"צ (בתרומות בעיקר של קרן אלי וויזל) לשיפור הלימודים תוך שימת דגש על שימור וטיפוח התרבות האתיופית;

מעקב אחר התלמידים בבתי הספר והפנימיות תוך הפעלת לחץ תמידי לקליטה חברתית בכיתות הומוגניות;

מעקב, השקעה והשמה בעבודות ובקורסים של משרד העבודה והרווחה; שימוש בפעילויות מגוונות לשיפור המורל-כגון נבחרת נוער (ארסנל חצרות יסף בחסות והדרכת ארסנל-אנגליה) לכדורגל שניצחה בקלות את נבחרות הסביבה;

מרוצים ארוכי טווח בהם הוכיחו יכולת גבוהה או ניצחו האצנים מאתיופיה;

מקהלה שזכתה לאירוח ע"י ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ובשלב מאוחר יותר זכתה לחשיפה עם הופעותיה עם שלמה גרוניך;

הקמה והפעלה של "בית היוצר" שהעסיק ופירנס 17 משפחות, שלא עמדו

לעיתים בלחץ ההזמנות מהארץ ומחו"ל.

כינוסים ברוב עם בהשתתפות עולים מכל רחבי הארץ, בהשתתפות נבחרי ציבור (אהוד ברק כשר הפנים, פואד בן אליעזר כשר השיכון), לרגל מועדים ממסורת העדה האתיופית;  

התקשורת הכתובה והאלקטרונית ליוותה אותנו לכל אורך הדרך, לפתרון חסמים, בהשגת תורמים ובסרט ליווי של 40 דקות על ההישגים שלנו והמצוקות שעברנו.

דחינו ועצרנו באיבו כל לחץ שהופעל עלינו בתחילת העבודה, ממשרד השיכון, משרד הקליטה ומיו"ר ארגון עולי אתיופיה  ל"חפף"  בעבודת הקליטה בטענה  שאנחנו יוצרים חממה מלאכותית ומיותרת, היות והקליטה "האמיתית" עתידה להיות בהמשך בדירות הקבע שלהם.

טענותינו הבלתי מתפשרות היו: א) יש להקדיש את כל המאמצים והזמן לגשר על הפערים ובין התרבויות, תוך שימור על תרבות המוצא. 2) אתר הקרוונים עדיף (למרות דעת הקהל) עד לגמר גישור הפערים, על דירה בעיר, מפוארת ומרווחת ככל שתהיה, הן בגלל השירותים האינטנסיביים  הניתנים במקום והן בגלל "המטרייה" החברתית של הנכבדים שסוככה ועזרה לפתרון בעיות הפרט.     

המאמצים נשאו פירות, זכינו בפרס הנרייטה סאלד  שניתן אחת לשנתיים ללשכת רווחה אחת מכל הרשויות בארץ, זכינו בציון לשבח על הצטיינות יתרה בטיפוח הישוב –המעברה, מארץ ישראל יפה והיו"ר מיכאל לינדנשטראוס (מבקר המדינה כיום) שביקר במקום, זכינו לפרסים נכבדים בתחום החינוך ועוד.

התוצאות היו טובות  לתקופת הקליטה הקצרה יחסית (בחממה כפי שהוגדרה חצרות יסף), במעקב שניהלנו, בהשתתפות משרד השיכון בישובים בהם נקלטו העולים, עלה כי בערך מעל 50% התקדמו ונקלטו  ו 50% נסוגו והמוטיבציה שלהם ירדה.

השאלה ששאלנו, מדוע למרות ההשקעה הגבוה יחסית בעולים מאתיופיה, נחלה המדינה כישלון יחסי בקליטתם? להלן מספר סיבות:

1.      זמן: המעבר מהכפר האתיופי לחיים עירוניים אינטנסיביים,  מהיר,  ותקופת ההסתגלות קצרה יחסית, היה צורך להאריכו.

2.      הכשרה: לא השקענו מספיק בהכשרה מקצועית של העולים, זאת לעומת ההשקעות הגבוהות יחסית בדיור, צריך היה להקטין את ההשקעה בדיור (שהגיע ל 100,000 דולר) ולהגדיל את ההשקעה בגישור הפערים.

3.      קליטה: החברה הישראלית (לבד מקבוצות יוצאות דופן וייחודיות),  אינה בנויה לקלוט את הזר והשונה.

4.      תקשורת: התקשורת שהינה מסחרית בעיקר, מחפשת סנסאציות ולפיכך לא תמכה בקליטה יסודית, לא עשתה ניסיון להשפיע על דעת הקהל וחיפשה כל סיבה להוכיח כישלון (כרוניקה של כישלון ידוע מראש).

5.      תרבות : תרבות המוצא הינה המצע שניתן להניח עליו את התרבות הישראלית, הפגיעה בתרבות המוצא, כולל ברבדים החברתיים ובמכובדים ששמרו ועזרו לפרט, חיבלו בקליטה מוצלחת.

לסיכום– בחצרות יסף עברו כ- 10,000 עולים מהעלייה האתיופית בלבד, היו אתרי קרוונים וגם היום קיימים מרכזי קליטה שאינם מיישמים את הניסיון הרב שנרכש. בוודאי אפשר לעשות את הדברים אחרת, אפשר והוכח שאפשר לקלוט נכון תוך שימור וכיבוד מורשת בית אבא (המהווה נדבך חשוב בקליטה), אפשר והוכח שאפשר לנצל פוטנציאל אדיר וייחודי של עולי אתיופיה, אפשר להשקיע יותר בהכשרת העולים במקום הריצה המטורפת אחר דירות אבן שעליהן הרוויחו המתווכים למיניהם חלק גדול מהתקציב, אפשר היה ונכון היה לנהוג בסבלנות ובסובלנות כלפי תרבות כה שונה, אפשר ורצוי היה לתת לעולים ולמנהיגיהם להכתיב את הקצב ולהשאיר למדינה את הכיוון- חבל שהלקח שוב לא נלמד!

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.