חיים את הרגע, ממשכנים את העתיד*

שלמה סבירסקי

אנו חיים בטוב שבזמנים, אנו חיים ברע שבזמנים – אם יורשה לי לשאול את משפט הפתיחה של ספרו של צ`רלס דיקנס, "בין שתי ערים".

מצד אחד, עושר שלא היה כדוגמתו בישראל; מצד שני, עוני שלא היה כדוגמתו בישראל.

מצד אחד, אלפי מיליונרים חדשים; מצד שני, מיליון ושש מאות אלף נפש החיים מתחת לקו העוני.

מצד אחד, מנהלים בכירים שעלות שכרם החודשי גבוהה מ-2 מיליון ₪; מצד שני, מאות אלפי שכירים שיוכלו להגיע לסכום זה רק אם יעבדו ברציפות מגיל 25 ועד גיל 60, כמעט.

מצד אחד, התעשרות של העשירון העליון, ובייחוד של המאון העליון; מצד שני, הצטמקות של המעמד הבינוני.

חלק מן ההסבר לסתירה לכאורה זו טמון בכך שהצמיחה שאנו חווים מובלת על ידי מספר קטן של ענפים, ובראשם ההיי טק והפיננסים, בעוד שבענפים אחרים, הצמיחה איטית ומוגבלת. ההיי טק מושך השקעות פרטיות, כוח אדם משכיל ותמריצים ממשלתיים – ומייצר נכסים רבים. אבל שלא כמו בארצות אחרות, בישראל מהפיכת ההיי טק מוגבלת במידה רבה לענף ההיי טק עצמו, והיא אינה חודרת די לענפי משק אחרים.  

חלק נוסף של ההסבר טמון בכך, שכדי לדרבן את הצמיחה, הממשלה נוקטת במדיניות של צמצום תקציבי. מדיניות זו נועדה להוזיל את עלות ההון, לחזק את דירוג האשראי של ישראל ולעודד השקעות. אלא שבו בזמן היא גם יוצרת משבר תיקצוב עמוק במערכות החינוך, ההשכלה הגבוהה, הבריאות, השיכון ורשת הביטחון הסוציאלי. פגיעתו של משבר תיקצוב זה קשה במיוחד במעמד הבינוני וברבדים הנמוכים יותר.

משבר התיקצוב נובע לא רק ממדיניות הצמצום התקציבי. הוא נובע גם מכך, שהממשלה הנהיגה הפחתת מסים, המצמצמת את הכנסות המדינה מדי שנה בסכום שהיה מאפשר לפתור את משבר התיקצוב של מערכת החינוך ושל מערכת ההשכלה הגבוהה.

משבר התקצוב נובע גם מכך שתקציב הביטחון (ותקציב ביטחון הפנים), לא זו בלבד שהוא אינו מקוצץ כמו שאר משרדי הממשלה, אלא שהוא אף גדל – בין השאר על חשבון השירותים החברתיים; זאת, עקב נטייתן של ממשלות ישראל להשתמש בצבא ככלי עיקרי של מדיניות חוץ אזורית.

לבסוף, משבר התיקצוב נובע מכך שתקציב המדינה נושא בנטל מימון ההתנחלויות: ההתנחלויות הן הפרויקט הציבורי היקר ביותר מאז מלחמת ששת הימים – אם עקב הכספים הרבים שהושקעו בהקמתן ואחזקתן, אם עקב המחיר הכבד של ההגנה עליהן ואם עקב המחיר הכבד ששולם ועוד ישולם על פינוין, החלקי או המלא.

התוצאה: ישראל ממשכנת את עתידה על חשבון "עשיית מכה" כספית בהווה ועל חשבון מדיניות חוץ אזורית המתבססת על שימוש תדיר בצבא ועל הנצחת השליטה בשטחים הפלסטיניים באמצעות התנחלויות.

מישכון העתיד בא לידי ביטוי במיעוט של השקעות: ישראל אינה משקיעה די בפיתוח כלכלי רחב. בעלי ההון משקיעים בהיי טק, בפיננסים ובחו"ל – ואילו הממשלה, במקום לאזן את התמונה, מצמצמת את השקעותיה במרבית התחומים.  

צמצום ההשקעות ניכר בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה. כאן, אין מדובר בהוצאה תקציבית גרידא אלא בהשקעה. בחינוך טמון העתיד של המשק והחברה בישראל. והנה, החינוך וההשכלה הגבוהה סובלים ממדיניות הצמצום התקציבי – אותה מדיניות המפיחה רוח במפרשי הצמיחה.

*את המסמך המלא ניתן למצוא כאן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.