דמוקרטיה בשבי גנרלים ועיתונאים בכירים

יוסי דהאן

אחת המסקנות מקריאת החלקים של דו"ח וינוגרד שנחשפו אמש בתקשורת, מלבד פזיזותו ושיקול דעתו המוטעה של ראש הממשלה, כשלון שר הביטחון לחפות על חוסר ניסיונו בלמידה ויהירותו של הרמטכ"ל, נוגעת לאחד ממאפייניו המרכזיים של המשטר הישראלי, משטר דמוקרטי פורמאלי הנשלט בהכרעותיו המרכזיות על ידי גנרלים וראשי המימסד הביטחוני. על פי הדיווח " חלוץ לא הציג חלופות לממשלה כפי שמתחייב מרמטכ"ל בזמן מלחמה. בדו"ח יצויין כי חלוץ כפה את החלטותיו על הממשלה וכי הוא מנע מקצינים בכירים במטכ"ל להביע את דעתם". 

לדעתי הביטוי "כפה" חוטא לאמת, זהו סדר הדברים הטבעי שבו מתנהלת הדמוקרטיה הישראלית, נציגיו הנבחרים של העם כפופים לראשי הצבא ומקבלים ברצון והכנעה את כל הערכותיו ותכניותיו, חלוץ לא היה צריך לכפות דבר על שרי הממשלה, הם מקשיבים, מהנהנים ומרימים את ידם לאישור. כך זה מתנהל כבר שנים, למרות שניסיון העבר מוכיח שרבות מהערכות המימסד הבטחוני הן חסרות בסיס ותוכניותיו המבצעיות מובילות לעיתים קרובות לכשלונות מחפירים.

נציגיו הנבחרים של העם הם משרתים צייתנים לא רק בתחום הבטחוני אלא גם בכל הקשור לסדר העדיפויות האזרחי כלכלי. לשרים וחברי הכנסת אין מושג קלוש מה כולל תקציב הביטחון המפלצתי, בטקס קבוע שחוזר על עצמו מידי שנה, מבוהלים, מפוחדים וחפים מכל ידע הם מרימים את ידם לאישור כל הבקשות והגחמות של אנשי הצבא המאיימים עליהם בתרחישי אימה קטסטורפליים. רק כדי להיווכח שאישור תוספות מיליארדי השקלים, שמימונם מגיע מקיצוץ תקציבי החינוך, הבריאות וצרכים אזרחיים אחרים, מובילים בכל פעם מחדש להקמתה של ועדת החקירה הבאה.

גוף אחד שבו לא תטפל ועדת וינוגרד היא התקשורת הישראלית, אורן פרסיקו, תיעד ב"גלובס" בפירוט רב מה כתבו בימים הראשונים של המלחמה אלו המכונים במקומותינו "עיתונאים בכירים". איתי רום ערך סקירה וניתוח דומים לפני מספר חודשים ב"העין השביעית".  שניהם ליקטו פניני תבונה ונבואה מכתביהם של אמנון דנקנר, בן כספית, ירון לונדון, אלכס פישמן, דן מרגלית, סבר פלוצקר, יואל מרקוס ורבים אחרים בלהקת המעודדים הפטריוטית. להלן כמה קטעים נבחרים:

ירון לונדון קובע נחרצות: "הוכח לנו שאין צורך במצביאים מצולקי קרבות כדי להנהיג את המדינה בימים של דם ואש. אהוד אולמרט ושרי ממשלתו קיבלו החלטות נכונות בעזרת שכל ישר וחוכמה קולקטיבית, ולא מתוקף מומחיותם הצבאית", ואילו הסופר יורם קניוק כותב: "(אולמרט ופרץ) מנהלים במופתיות שקטה קרב אימים… אולמרט מנהל מהלך גדול, שאולי יכריח את העולם, המברך בלבו על הקרב הזה ואינו מאיים עלינו, להביא לידי כך שהחיזבאללה, חלש ומוכה, ייסוג צפונה. שצבא לבנון יירד, בכוח אם צריך, לעבר הגבול. שהחטופים יוחזרו ללא צורך לתת במתנה מאות מחבלים… יעברו עוד מספר ימים וזה ייגמר. הממשלה הזאת, אני מניח, תשרוד, לראשונה זה שנים, את ימיה".

אי אפשר בלי ציטוט מדבריו של מי שיותר מכל עיתונאי מגלם בדמותו את תמצית הקוד המקצועי של הזרם המרכזי של העיתונות הישראלית – – בן כספית:

" "נסראללה? זה לא החסן שהכרנו. אותה בלורית, אותו זקן, אבל איפה החיוך, איפה הסרקזם, איפה שביעות הרצון העצמית. בנאומו המוקלט ששודר אתמול הוא נראה צל של עצמו. הלך הפלא, נשאר הילד".

אני מציע לקוראים לעקוב אחר המרת הדת הפובליציסטית ההמונית שעומדת להתרחש בקרב העדר הזה בימים הקרובים.  

על פי הסקירה של אורי בן יוסף במוסף "ספרים" של "הארץ", ספרם של יואב לימור ועופר שלח – "שבויים בלבנון האמת על מלחמת לבנון השנייה", מסביר בבהירות ולעומק מה קרה במלחמת לבנון השנייה. לא קראתי את הספר עדיין, אבל הנה קטע מעניין מתוך הסקירה על עוד עיתונאי בכיר ותרומתו למתקפה היבשתית שיזמו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל באותו יום שישי ארור ונמהר שלפני הכרזת האש, מתקפה שמטרתה העיקרית הייתה שיקום תדמיתם הציבורית וקידום הקריירות האישיות:

" אולמרט, על פי שלח ולימור, קיבל החלטות על חיי אדם מתוך שיקולים פוליטיים צרים. המקרה הבולט ביותר אירע ביום שישי, 11 באוגוסט, כאשר מאמרו המתלהם של ארי שביט, שמשיקולי עריכה לא ברורים התפרסם במעלה העמוד הראשון של עיתון "הארץ", קרא לראש הממשלה להתפטר אם יקבל את החלטת מועצת הביטחון על סיום המלחמה ללא מהלך קרקעי. נראה שמאמר זה, יותר מכל שיקול ענייני אחר, שיכנע את אולמרט לאשר את המהלך שבו איבדו 33 חיילים את חייהם, מבלי שהושג כל הישג מדיני".

לפני שבועיים, ללא נדנוד עפעף, פרסם ממשיך דרכו הישראלי של אמיל זולה, מאמר בשם "המחדל התקשורתי הגדול".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.