דמוקרטיה בשבי עיתונאים בכירים כושלים (2)

יוסי דהאן

התקשורת הישראלית והעיתונאים הישראליים יכולים להתנחם בכך שהם לא היחידים שמעלו בתפקידם בזמן המלחמה, התקשורת האמריקאית, בעיקר כלי התקשורת המרכזיים שבהם, בין היתר, אלה הזוכים לתואר "איכותיים" כגון ה"ניו יורק טיימס", ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו יורקר", התגייסו גיוס מלא ומרצון למכונת התעמולה של הנשיא בוש ונפלו בפח המניפולציות והשקרים של ממשלו וחבורת הניאו קונסרבטיבים שמסביבו.

מומלץ מאד לצפות בסרטו הדוקומנטרי הארוך של אחד מהעיתונאים והדוקומונטריסטים האמריקאיים הבכירים ביותר – ביל מוירס (Bill Moyers) – 

 "Buying the War – How did the mainstream press get it so wrong",

הסרט הארוך (חמישה חלקים שאורך כל אחד מהם הוא  15-20 דקות) מתעד בפירוט את התנהגותם של העיתונות והעיתונאים האמריקאיים בתקופה שבין   9/11 ליציאה למלחמה בעירק. כיצד למרות אוסף עצום של ראיות נגדיות הם המשיכו לקדם את גרסת המימשל על הקשר בין אל קעידה לבין עירק, ואת הטענה שעירק מפתחת נשק להשמדה המונית. אחד הדברים המעניינים שעולה מן הסרט הוא תחושת הפחד של עיתונאים ושדרים בכירים (דוגמת דן ראת`ר) מלהיתפס כאנטי פטריוטים בשל העלאת ספקות או טענות שעלולות להוציא אותם אל מחוץ לקונצנזוס. תחושת הפחד והצנזורה העצמית שגזרו על עצמם העיתונאים נבעו מקיומה של "המשטרה הפטריוטית", שכללה בעיקר את רשת "Fox", תכניות מאזינים ברדיו דוגמת זו של ראש לימבאו, ובעלי טורים "נחשבים מאד במקומותינו" כג`ורג` וויל, צ`ארלס קראוטהאמר וווליאם קריסטול. ההשתקה של קולות אופוזיציונים נבעה לא רק מפחד אלא גם משיקולים כלכליים, הסרט מציג כיצד מנהלי תאגידי התקשורת הורו לעורכים לא להציג תמונות המציגות קורבנות ופגיעות אזרחיות, תמונות העלולות להרגיז את הקוראים והצופים, במקרים מסוימים מנהלים אלו הורידו תכניות טלוויזיה שנתפסו כ"בעייתיות" מבחינה זו.

שני הצדיקים היחידים בסרט הזה הם שני עיתונאים מתאגיד התקשורת Knigt Ridder, שניסו במהלך כל אותה תקופה לברר את האמת באמצעות בדיקה קפדנית של טענות המימשל, ולא באמצעות שיחות עם "בכירים במימשל" או נוכלים דוגמת אחמד צ`לבי, חביב המימשל, אזרח עירקי  שמומן על ידי ה C.I.A, אלא על ידי בירור העובדות ושיחות עם אנשי מקצוע שיודעים על מה הם מדברים. בקיצור תיעוד מרתק של כישלונם של כוכבי תקשורת כתומס פרידמן, ג`ודית מילר, טים ראסט ואחרים – הבן כספיתים, הרוני דניאלים, והיואל מרקוסים שלהם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.