שהציבור ייקח אחריות

יואב מחוזאי

המסקנות הבסיסיות של דו"ח הביניים של וינוגרד היו ידועות לכל בר-דעת ב-12 ביולי 2006. אין בקביעה זו שמץ התנשאות. היה ברור כי מהלך צבאי לא יחזיר את השבויים וכי לא ניתן "לחסל" את חיזבאללה למרות שזה הפר את ריבונותה של ישראל ויצר פרובוקציה. אין ספק שהדרג המדיני והצבאי הבכיר של מדינת ישראל כשל בניהול מלחמת לבנון השנייה ואף יותר מכך. אך, ההתנהלות של מדינת ישראל בקיץ האחרון מעידה לא פחות על אזרחי מדינת ישראל עצמם. על הציבור הישראלי אם כן לבוא חשבון קודם כל עם עצמו לאור התמיכה הגורפת והבלתי מסויגת ביציאה למלחמה. אין כל ספק שללא האווירה המתלהמת של אותם הימים הדברים היו נראים אחרת לגמרי. מדוע הציבור הישראלי לא יבחן בכובד ראש באיזו מהירות הוא יוצא למלחמת נקם ללא כל יעדים מדיניים?

אולמרט ופרץ לעולם לא היו נוהגים כפי שנהגו ללא תמיכת הציבור. הדו"ח למעשה מאשר זאת וקובע כי הם התנהלו משיקולים פוליטיים צרים. לא ברור מי הוביל את מי במלחמה האחרונה הדרג המדיני את הציבור הישראלי או להיפך. מה שניתן לומר בוודאות היא ששני הצדדים הפרו זה את זה בהתלהמותם. במובנים מסוימים אולמרט ופרץ נגררו אחרי הציבור ולא הוליכו אותו שולל. הם השמיעו בדיוק מה שהציבור הישראלי צמא הדם רצה לשמוע: שצה"ל יחסל את חיזבאללה. אבל מה היא משמעות הדרישה "לחסל את חיזבאללה"? למרות שארגון חיזבאללה הוא מליציה צבאית ולא צבא לבנון הרשמי הוא נהנה מתמיכה ציבורית רחבה, מתוכה הוא פועל ולשורותיו הם מצטרפים. האם הכוונה אם כך לחסל את כל הלבנונים התומכים בחיזבאללה? להחריב את כל הכפריים השיעים על תושביהם? ואם ברור שלא (כך אני מקווה לפחות) מדוע הציבור הישראלי דרש את זה? האם הציבור הישראלי יכול לבוא בטענות לנבחריו על כך שלא מימשו פנטזיה?

לא רק שדרשנו פנטזת נקם גם דרשנו שלא יהיו לכוחותינו נפגעים. בו נודה שלמזלנו די פונקנו במאבק נגד הפלשתינאים. לא אחת שמעתי בקיץ האחרון דרישה לחסל את חיזבאללה מהאוויר "להשטיח כפריים" במיוחד אחרי שדווח על נפגעים מכוחותינו. הרמטכ"ל לשעבר חלוץ ניסה לממש בדיוק את זה על ידי מתקפה ברוטאלית מהאוויר. אבל אין מענה טכני לפנטזיות ולכן גם אם צה"ל היה מתפקד היטב וכובש את לבנון ביום אחד אז מה? לא היינו כבר בסרט הזה בלבנון? האם צה"ל לא עשה בדיוק את זה בעזה בקיץ שעבר ועדיין לא הצליח לחלץ את גלעד שליט?

אולמרט ופרץ הם אכן פוליטיקאים קטנים אבל האשמה רובצת על כתפי הציבור הישראלי. בדמוקרטיה העם הוא הריבון ולא ניתן להתחמק מאחריות. הטענה כי תחת הנהגה אחרת זה לא היה קורה תמוהה. האם מה שהציבור טוען זה שהוא מעוניין בדספוט נאור שיגן עליו מעצמו? כלומר,מנהיג כזה שלא יתחשב ברצון הציבור. העם כריבון צריך להוביל מדיניות ולבחור נבחרי ציבור מתאימים אבל על ציבור לדעת שאם הוא ידרוש מלחמה זה בדיוק מה שהוא יקבל. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.