התפכחנו, שוב

מני אביב

אני לא נכחתי בהפגנה הגדולה שהייתה השבוע בכיכר רבין. לא עמדתי שם, על הרצפה הקרה והקשיחה, מותח ראשי מעבר להמוני הראשים כדי לחזות בשורת הדוברים הנכבדת. לא שילבתי ידיים נרעדות ונרגשות עם אזרחיה הטובים והזועמים של הדמוקרטיה העסיסית שלנו, כדי ליישר שורה של מחאה כנגד הממסד הכושל, במצח נחושה ובגרון ניחר, בעודי סופג אל דמי את הרטט הענוג של דמוקרטיה חיה בפעולה. לבי אף לא יצא להיות בין ההמונים הללו, שהתאגדו בערב שרבי אביך כדי לבנות מפגן מרהיב ששמו  `ההפגנה של כולנו`, לא רק מפני שכבר מזמן הבנתי שאין לי ממש מקום בתחביר הסוציאלי הזה שנקרא `כולנו`, אלא בעיקר כי אפקט ההזיה שהוליך למלחמה ההיא לפני כשנה עדיין פועל במלוא קיטור, וכי מפגן ה`התפכחות` הזה הוא אינו אלא מערכה נוספת במחזה האבסורד שאנו חיים בו.

זהו פורמט קבוע, שחוזר על עצמו באופן מוקיוני ומגוחך ממש, וכדי להבין את השלד הבסיסי שלו כל מה שצריך זה לאמץ מעט את הזיכרון. ואפשר אף להביט מעבר לסף ולראות כיצד אותם אלמנטים של הולכת שולל פועלים מעבר לגבולנו, בדמוקרטיות אחרות, ובפרט בארה"ב הנשגבת, שבימים אלו שרויה עמוק בסאגת `התפכחות` משל עצמה ממרחץ הדמים היקר והמייאש של עירק.
ההתפכחות מהווה אלמנט חשוב ביותר במרכיב הסיפורי של דראמות משובחות. הגיבור הדרמאטי, לאחר שלב ראשוני של אופוריה, ימצא את עצמו בקונפליקט פנימי מייאש ומורט של מבוכה וזעם, שלאחר שימצה את שיאו יסתכם באיזו חוויה פיוטית של מוסר כליות והתעוררות נפשית, המתבטאת בחרטה והודאה בטעות. ההתפכחות מהווה מעין גאולת נפש של הגיבור, המזכך את נשמתו ע"י הכרה בחטאיו ובחולשותיו, בהתגברות על הייאוש ובאימוץ מחודש של התקווה המעניקה חיים.   בדראמות העתיקות יותר, היה סיפור שכזה עשוי להסתיים במעין מחווה טקסית של הקרבת קורבן לאל, שלאחריה היה הגיבור יכול לסור אל חייו נקי ממטען העבר, תוך כדי שהמסך יורד מול עיניו הנוצצות מדמעות של הקהל הנרגש. ואכן, מה יותר קל מאשר להקריב אל המולך כמה אישי ציבור קלי משקל, ולאחר מכן לרוות מהעונג של לב נקי מייסורים, לאחר שרק לפני פחות משנה היו סדורים אותם ההמונים בשורות העידוד הצווחניות שקראו לדם ולאש ולמלחמה עכשיו עכשיו עכשיו, כי אין ברירה, כי אין ברירה…   ההפגנה הזו היא ככל הנראה מעין סימן נבואי לכך שהמעגל עומד להגיע אל סגירתו. כי כל מלחמה מתחילה בקרבנו בהתלהמות מאוגרפת, ובמעין להט רומנטי זך עיניים של מלחמת קיום. ובטרם נאמץ מותננו ונפשנו ונעז אפילו לבקש להבין את רצף ההתרחשויות, כבר ירעמו התותחים, ומטוסים יעמיסו מלוא טוב חומרי נפץ משמנה וסלתא של תוצרת חברות הנשק, ופצצות ינחתו על אזרחים בטווח שבין חיפה וביירות… וברחובות תלהטנה רוחות של רהב, ואיזו חוויה אורגזמית של שנאה/אהבה תשרה בכל מקום. עלוני התעמולה, שמכנים עצמם עיתונים, יצבעו כותרות אדומות לרוחב העמוד ויקראו להפגיז ולהכות, וישתמשו ברוב רצינות במונחים סינטטיים שמורחים שעווה של פז על מציאות הדם והרצח, ויבטיחו לציבור מלחמת בזק גואלת שתחסל ותשמיד אחת ולתמיד ותציל אותנו מרודפינו המרושעים. במסך הטלוויזיה יעמדו כתבי הביטחון סתורי בלורית ועטופי שכפ"ץ ויקריאו טקסטים מוכתבים כמו קריינים של יומני חדשות באיטליה הפשיסטית, ואל תוך המרקם הגועש והצמיגי הזה תבקש לשווא שאלה אחת קטנה להבקיע דרך ולהופיע: למה בכלל פורצת המלחמה הזו?   ולאחר שחולף הזמן, והבטחת הגאולה מבוששת להתקיים, וקול שוועת הסובלים במקלטים וקרובי ההרוגים עולה כענן אל הרקיע, הופכת ההתלהבות הצווחנית הזו לאיזה מבע של ייאוש נבוך. והנה, מגיע ה`כישלון`. נכשלתם, נכשלו, נכשלנו… רה"מ נכשל, הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד… נקים מיד וועדת חקירה. ההמונים יוצאים אל הרחוב, והתקשורת משילה כבהיסח הדעת את בגדי החן והפומפונים של להקת המעודדות, ומציבה את עצמה כקולם של `הלוחמים השבים מהקרב`, של  `משפחות הנפגעים`, של `הציבור הדורש תשובה`… ומבוכה פנימית מנקרת בקרביים, אך לא ידברו על אובדן חושים כללי, על הולכת שולל המונית, על תרבות מלחמה השוררת באינסטינקטים החברתיים שלנו. לא תישאל השאלה, כיצד זה שוב קורה לנו שהולכנו שולל.  
לא יבכו את הטרגדיה המוסרית של לשלוח צעירים לעוד מלחמה מיותרת, של הקרבת תושבי הצפון, של הרג הילדים בלבנון והטרור שהונחת על האוכלוסיה שם ע"י צה"ל; לא ינסו לרדת לשורש המלחמה הזו, שתוכננה עוד הרבה לפני חטיפת החיילים (עפ"י הודאת אולמרט עצמו- מה שהיה אמור להקפיץ עיתונות אמיתית על רגליה); מדוע היא תוכננה, ואילו אינטרסים הייתה אמורה לשמש?- זו שאלה פשוטה בתכלית, אך קריטית אם מבקשים למצוא מרפא אמיתי. מהו המנגנון הזה, הפועל בקרבנו, המחייב אותנו למלחמה מדי כמה שנים? מה הקשר של המלחמה למנגנוני הכוח הפנימיים בישראל, לממסד האמריקאי, לחברות הנפט, לתאגידי הנשק? מה הקשר בינה לבין העימות המתלהט עם אירן- שבה מבקש ג`ורג` בוש להשקיע את צבאו במלחמה נוספת, רויית דם ורווחים? 
וכיצד, בכלל, הופך עימות עם ארגון גרילה של כמה אלפי לוחמים למלחמת גוג ומגוג, שהרטוריקה הנלווית אליו גוברת על רמות ההיסטריה של מלחמות העצמאות ויום כיפור? מה, למען השם, מניע את גלגלי הטירוף הללו?   אבל לא כך משתלשלת הדראמה הדטרמיניסטית הזו. עפ"י כלליה,  `ההתפכחות` הזו, שמושתתת על רגשות מחאה כנים ועמוקים, היא לא יותר מאשר קתרזיס ציבורי שנועד לקיים מעין הליכים של ניקוי אורוות וחשבון נפש, אך אסור שתסכן את המנגנון עצמו. זוהי מכונה שמווסתת אנרגיות חזקות של מרי למפגן מרהיב ומרגש של דרישת קורבן. בארה"ב יפרוש ג`ורג` בוש לחוותו הטקסנית נכלם ונוגה כנשיא בלתי פופולארי, לאחר `התפכחותו` של הציבור האמריקאי, אבל המנגנון שגרר את האמריקאים אל עירק, בתצוגות מבישות של שקר ותעמולה, עודנו פועם וחזק מאי פעם, ובעוד כמה שנים ייפתח שוב מעגל ההזיה, כששחקן אחר מגלם בה את הדמות הראשית.
בישראל, ידעכו להם אולמרט ופרץ אל מחוזות השיכחה הציבורית, ופקידים אחרים ילבשו את חליפותיהם, כדי להנות מעונג השררה הטקסית בעודם אוחזים את אותה חותמת (מגומי, ממתכת או מכל חומר אחר), שעברה אליהם כלפיד בוער בין רצי האולימפיאדה.   ולאחר היעלמות הדמויות הללו מהבמה, ולב הציבור יפעם מחוויית כוחה של הדמוקרטיה, יניע מחדש המנגנון הישן והרע את מנועיו כדי לסדר לכולנו, אי שם בנדבכיו של העתיד הקרוב, את המלחמה הצודקת הבאה. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. תיק פלילי לנצח

    גם צהל מתעלם נחושות מההנהגה הריבונית של המדינה. המטרה של החיזבאללה כמו של צהל אינה פגיעה במדינת ישראל אלא שימור הארגון ודרכי הפעולה שלו. שני הארגונים בנויים על מלחמה ובהיותם דומיננטים באזור בו הם פועלים הם מצליחים להכתיב את מדיניות ההרס.
    פאשיזם זה לא קללה, אל תילחץ
    המשמעות של פאשיזם זה המצאה של "אנחנו" כגוף אחיד בעל אינטרס זהה, הצמדה לגוף הזה אינטרסים משותפים,
    והפקדת האינטרסים הללו בידי אליטה צבאית. בגלל התצלובת הצבאית של ישראל, "אנחנו" לא מצליחים אף פעם להתמודד עם חיכוכים בדרכים דיפלומטיות, ונתפסים פעם אחר פעם בפיתיון של קבוצת גרילה זו או אחרת. בתוך ה"אנחנו" יש את אלה "שחיים בשקט על גבול הצפון" ואת אלה, רבים מהם מיישובי הצפון, אשר כלואים שם כבשר תותחים בשל עוניים, ומשלמים את המחיר הכבד ביותר.

  2. דני זמיר

    הטיעונים שלך אינם נתמכים בדבר.
    חיזבאללה, הוא ארגון צבאי שאינו נשמע לממשל דמוקרטי, צה"ל כן, גם אם לדעתך הוא דומיננטי מדי בהשפעתו על המנהיגות הנבחרת.
    אני ורוב תושבי הצפון נשארים כאן מבחירה, אל תשלה את עצמך.
    יפה פה יותר, זול יותר, פחות לחוץ, ומאז אוגוסט 06 גם הרבה יותר בטוח.

  3. דני זמיר

    הטיעונים שלך אינם נתמכים בדבר.
    חיזבאללה, הוא ארגון צבאי שאינו נשמע לממשל דמוקרטי, צה"ל כן, גם אם לדעתך הוא דומיננטי מדי בהשפעתו על המנהיגות הנבחרת.
    אני ורוב תושבי הצפון נשארים כאן מבחירה, אל תשלה את עצמך.
    יפה פה יותר, זול יותר, פחות לחוץ, ומאז אוגוסט 06 גם הרבה יותר בטוח.

  4. efrat

    גם אני לא נכחתי שם. זה לא הפיתרון,לא זאת הדרך.. והסימליות מה היא?

  5. efrat

    גם אני לא נכחתי שם. זה לא הפיתרון,לא זאת הדרך.. והסימליות מה היא?

  6. שרון

    גם אני עומדת משתאה לנוכח טקסי ההמלכה וההדחה של השבט. וכמו כל טקס פגאני הראוי לשמו, גם אצלנו חייבים להתרחש מרחצי דמים בין שלב הכתרת המנהיג לשלב הפלתו. העניין הוא, שהקלות והמהירות בה יוצאים פה למלחמות ומחליפים הנהגות, ללא שיקולים הגיוניים או תועלת לאומית, מתחילה לעורר תהיות: האם העם אכן איבד את המצפן הפנימי המורה לו מה טוב עבורו, או שידיים נעלמות בוחשות במתרחש? הרי תופעות פוליטיות כמו אלו שמתרחשות בישראל (אי יציבות שלטונית חמורה, עימותים צבאיים רבים שאינם משיגים את יעדם) – תופעות כאלה מצריכות בחינה ובדיקה רצינית לגבי מה השתבש. אך, באופן מפליא, אף אחד לא קם ושואל את השאלות הנכונות או מנסה להאיר את הבעיה, ולכן נוצרת מן תחושה ש"הכל בסדר" ו"אנחנו בשליטה ויודעים מה לעשות". שכן, מה בסך הכל צריך לעשות, אליבא דבאי ההפגנה? התשובה: פשוט להביא מנהיג חדש. האמנם?

  7. שרון

    גם אני עומדת משתאה לנוכח טקסי ההמלכה וההדחה של השבט. וכמו כל טקס פגאני הראוי לשמו, גם אצלנו חייבים להתרחש מרחצי דמים בין שלב הכתרת המנהיג לשלב הפלתו. העניין הוא, שהקלות והמהירות בה יוצאים פה למלחמות ומחליפים הנהגות, ללא שיקולים הגיוניים או תועלת לאומית, מתחילה לעורר תהיות: האם העם אכן איבד את המצפן הפנימי המורה לו מה טוב עבורו, או שידיים נעלמות בוחשות במתרחש? הרי תופעות פוליטיות כמו אלו שמתרחשות בישראל (אי יציבות שלטונית חמורה, עימותים צבאיים רבים שאינם משיגים את יעדם) – תופעות כאלה מצריכות בחינה ובדיקה רצינית לגבי מה השתבש. אך, באופן מפליא, אף אחד לא קם ושואל את השאלות הנכונות או מנסה להאיר את הבעיה, ולכן נוצרת מן תחושה ש"הכל בסדר" ו"אנחנו בשליטה ויודעים מה לעשות". שכן, מה בסך הכל צריך לעשות, אליבא דבאי ההפגנה? התשובה: פשוט להביא מנהיג חדש. האמנם?

  8. דרור ק

    טקס ההזדככות בכיכר אכן היה מיותר. לא בגלל שראש הממשלה צריך להישאר בתפקידו, אלא בגלל שאי אפשר להגיב בהיסטריה כל הזמן. מי שחושב שאפשר היה להימנע ממלחמה טועה. המלחמה הייתה בלתי נמנעת. זה דבר עצוב מאוד – מלחמות בלתי נמנעות – אבל גם להתעלם מהמציאות זה דבר עצוב ואפילו מסוכן. תושבי ישראל לא יכולים להשלים עם מצב שבו כל מי שנמצא על גבול לבנון, חייל או אזרח, מסתכן בהרג, בפציעה או בחטיפה.

    להזכירכם, ישראל כבר אינה כובשת אפילו גרגיר מאדמת לבנון. צה"ל ניצב על הגבול שקבע האו"ם לבקשת ישראל, לאחר שלבנון ישבה בחיבוק ידיים וסירבה להשתתף בניסיון לפתור את הסכסוך אחת ולתמיד. גם חטופים לבנוניים כבר לא נמצאים בישראל. חלקם שוחררו בצו של בג"ץ (לאחר 13 שנים קשות ומיותרות שהם שהו כאן), וחלקם שוחררו ב"עסקת" השבויים האחרונה. הלבנונים שיושבים היום בישראל הם אנשים שפלשו לשטח ישראל בכוונות זדון, נשפטו ונכלאו. אם אחרי כל זה, ארגון צבאי לבנוני עדיין מנסה בקביעות לפלוש לשטח ישראל ולחטוף ישראלים או לפגוע בהם, אין מנוס מהפעלת כוח.

    ראש הממשלה ושר הביטחון טעו בכך שהלכו שולל אחרי תוכנית צבאית שהוכנה ברשלנות וביהירות, ולא שקלו צעדים אחרים כמו הפעלת לחץ דיפלומטי על לבנון. למעשה, ראש ממשלת ישראל היה צריך להודיע שאם החטופים לא יחזרו לבתיהם בתוך שלושה ימים, לבנון תותקף. ייתכן שאולטימטום כזה היה עובד לאור הפניקה שהשתררה בלבנון אחרי החטיפה, ואם לא היה עובד, אולי הפעלת הכוח הייתה יותר אפקטיבית ויותר קצרה. ראש ממשלה חכם צריך להתייעץ עם עוד אנשים חוץ מהרמטכ"ל, ולראות תמונה הרבה יותר רחבה. בעצם, כל הרעיון של שר ביטחון אזרח הוא יתרונו בבחינת צעדים אחרים פרט להפעלת כוח פיזי. גם לחץ דיפלומטי הוא סוג של הפעלת כוח, אבל בצורה הרבה פחות קטלנית.

  9. דרור ק

    טקס ההזדככות בכיכר אכן היה מיותר. לא בגלל שראש הממשלה צריך להישאר בתפקידו, אלא בגלל שאי אפשר להגיב בהיסטריה כל הזמן. מי שחושב שאפשר היה להימנע ממלחמה טועה. המלחמה הייתה בלתי נמנעת. זה דבר עצוב מאוד – מלחמות בלתי נמנעות – אבל גם להתעלם מהמציאות זה דבר עצוב ואפילו מסוכן. תושבי ישראל לא יכולים להשלים עם מצב שבו כל מי שנמצא על גבול לבנון, חייל או אזרח, מסתכן בהרג, בפציעה או בחטיפה.

    להזכירכם, ישראל כבר אינה כובשת אפילו גרגיר מאדמת לבנון. צה"ל ניצב על הגבול שקבע האו"ם לבקשת ישראל, לאחר שלבנון ישבה בחיבוק ידיים וסירבה להשתתף בניסיון לפתור את הסכסוך אחת ולתמיד. גם חטופים לבנוניים כבר לא נמצאים בישראל. חלקם שוחררו בצו של בג"ץ (לאחר 13 שנים קשות ומיותרות שהם שהו כאן), וחלקם שוחררו ב"עסקת" השבויים האחרונה. הלבנונים שיושבים היום בישראל הם אנשים שפלשו לשטח ישראל בכוונות זדון, נשפטו ונכלאו. אם אחרי כל זה, ארגון צבאי לבנוני עדיין מנסה בקביעות לפלוש לשטח ישראל ולחטוף ישראלים או לפגוע בהם, אין מנוס מהפעלת כוח.

    ראש הממשלה ושר הביטחון טעו בכך שהלכו שולל אחרי תוכנית צבאית שהוכנה ברשלנות וביהירות, ולא שקלו צעדים אחרים כמו הפעלת לחץ דיפלומטי על לבנון. למעשה, ראש ממשלת ישראל היה צריך להודיע שאם החטופים לא יחזרו לבתיהם בתוך שלושה ימים, לבנון תותקף. ייתכן שאולטימטום כזה היה עובד לאור הפניקה שהשתררה בלבנון אחרי החטיפה, ואם לא היה עובד, אולי הפעלת הכוח הייתה יותר אפקטיבית ויותר קצרה. ראש ממשלה חכם צריך להתייעץ עם עוד אנשים חוץ מהרמטכ"ל, ולראות תמונה הרבה יותר רחבה. בעצם, כל הרעיון של שר ביטחון אזרח הוא יתרונו בבחינת צעדים אחרים פרט להפעלת כוח פיזי. גם לחץ דיפלומטי הוא סוג של הפעלת כוח, אבל בצורה הרבה פחות קטלנית.

  10. תורגמן שמעון

    יש הרבה דברים חיוביים שנכתבו בדו"ח וינוגרד לזכותו של עמיר פרץ שר הביטחון שלא מובאים לידיעת הציבור,למשל, שר הביטחוןעשה מאמצים ללמוד תחומי המשרד וכי הוכנה תוכנית שיטתיתלכניסה לתפקידו"" יש לשר הביטחון עושר רב של התבטאויות מתועדות בזמן אמת""שר הביטחון גילה תובנות שאנשים מנוסים ממנולא גילו"יתרונות ממשיים בכך ששר ביטחון לא יהיה ממערכת הביטחון"ועוד לזכותו,אלא שהתקשורת מביאה רק את חצי הכוס הריקה לחובתו,עמיר פרץ לא צריך להיות קורבן של קודמיו.

  11. תורגמן שמעון

    יש הרבה דברים חיוביים שנכתבו בדו"ח וינוגרד לזכותו של עמיר פרץ שר הביטחון שלא מובאים לידיעת הציבור,למשל, שר הביטחוןעשה מאמצים ללמוד תחומי המשרד וכי הוכנה תוכנית שיטתיתלכניסה לתפקידו"" יש לשר הביטחון עושר רב של התבטאויות מתועדות בזמן אמת""שר הביטחון גילה תובנות שאנשים מנוסים ממנולא גילו"יתרונות ממשיים בכך ששר ביטחון לא יהיה ממערכת הביטחון"ועוד לזכותו,אלא שהתקשורת מביאה רק את חצי הכוס הריקה לחובתו,עמיר פרץ לא צריך להיות קורבן של קודמיו.