פליטות תמורת פליטות והטרור של ההון

יוסי דהאן

צפיתי הערב בחדשות ערוץ 10, המהדורה של שלח ודרוקר נסבלת יחסית לאלטרנטיבות, היא ודאי עדיפה על המופע השבועי ההזוי של ערוץ 2 הכולל את דובר צה"ל, פרשננו האזורי למנטליות הערבית והיחצ"ן הכלכלי של בעלי ההון. בערוץ 10 מופיע כל שבוע הפרשן הגיאו פוליטי הלאומי, הפרצוף שלא ניתן לפתוח ערוץ טלוויזיה בישראל מבלי להתקל בו – דן מרגלית. השאלה שעלתה לדיון במשדר הייתה כיצד צריכה ישראל להגיב לירי הקסמים על שדרות.

העיתונאים אמרו שיש לנהוג בזהירות, האלוף בדימוס, כהרגלם של אלופים בדימוס, דיבר על הגדרת מטרות ואמצעים ולבסוף הגיע תורו של הפרשן. מרגלית, על פי כללי האתיקה שהוא מקפיד עליהם, ייחצן תחילה את תכניתו שהקליט לשבת וסיפר שנאמרו בה דברים חכמים. הוא הוסיף ואמר שבעקבות התכנית הוא נסע לשדרות וחזר עם הארה. הפתרון, הוא קבע, צריך להיות מבוסס על העקרון פליטות תמורת פליטות – יצירת פליטים בעזה כתגובה על "פליטי שדרות". לאחר הרהור הבנתי שהוא מתכוון להפציץ את מחנות הפליטים בעזה על מנת להפוך אותם לפליטים. כשאחד העיתונאים שאל האם הוא מתכוון להבריח מיליון וארבע מאות אלף איש מרצועת עזה, המוח היצירתי הפטיר שהוא לא מתעסק בפרטים ושאהוד אולמרט וגבי אשכנזי יסגרו את זה בהשתתפות אמיר פרץ. לאחר מכן הוא טען שיש להקים צוות הנהגה בטחוני לאומי, שיכלול את ברק ונתניהו, שאר אנשי הפאנל נראו נבוכים. גם אם מערכת החדשות של הערוץ תשקיע מאמצים בחיפושים אחר שוטה אחר היא לא תצליח לאתר שוטה מושלם יותר מפרשננו.

תדלגו על השטרסלרים, הפלוצקרים והרולניקים, ותקראו את דבריו של יעקב כהן, יו"ר ועד עובדי "מכתשים" בכתבתו של קובי בן שמחון –  "מי אמר שכיף לעבוד אצל נוחי דנקנר", במוסף "הארץ". שיעור בסיסי בכלכלה פוליטית. על יעילות כלכלית, על עליית מניות, מיזוגים ורכישות, פיטורי התייעלות, בונוסים למנהלים, סולידריות עובדים ונושאים אחרים הכל במונולוג של מנהיג עובדים שמסביר בפשטות על כלכלה, פוליטיקה וצדק חברתי.

"הוא מבין שהדרך מסובכת, שזה משחק עם כללים משוגעים וחיוכים מזויפים. "לבד לא נצליח", הוא חוזר ואומר בסוף היום בביתו. "אנחנו חייבים עוד תמיכה. נחלשנו, אין סולידריות בין הפועלים. יש הזדהות, אבל היא לא אמיתית, כל אחד דואג לעצמו ולא נרתם למאבק של עובד אחר. זו התרבות. כל מפעל עם ההסכמים שלו, אם טוב לעובדים הם שוכחים את החלש. לראות מאבק משותף של עובדים לא נראה, בזה אני בטוח, כשטוב לעובדים הם מתנהגים כמו בעלי הבית של המפעל. אפילו עם עובדי אגן, שעוברים תהליך יותר קשה משלנו, כי להם אין הסכם קיבוצי, לא הצלחנו להתחבר".

גם אתם הייתם אדישים למאבק של ויקי קנפו, של ישראל טוויטו מכיכר הלחם, של עובדי חיפה כימיקלים ליד דימונה. הוועדים החזקים בדרום לא תמכו באנשים שבאו מתוכם.

"היינו חארות. אין מה להגיד. בושה. אני מתבייש עכשיו. כולנו פושעים. זו האמת. לא תמכנו בהם, עובדי מכתשים חיים טוב והמאבק של קנפו וטוויטו לא דיבר אלינו. לא התנהגנו כבני אדם. עם המאבק של חיפה כימיקלים במישור רותם דווקא הזדהינו והפגנו יחד אתם מול שערי המפעל".

מה אתה מבין היום?

"נהיינו קהי חושים. לא אכפת יותר אחד מהשני. היום כששומעים על 200 מפוטרים זה עובר ליד האוזניים של האנשים. זה פשוט לא מעניין. פיטורי עובדים הפכו לסמל של כוח ניהולי, להצלחה, לא מתלווה לזה בושה. זה מחליא אותי שאחרי כל גל פיטורים בחברה מסוימת, המניה שלה עולה למחרת בבוקר. כולם רק רואים כסף. אני חושב שאת מעמד הביניים עוד לא דיכאו מספיק. אנחנו חוטפים וחוטפים אבל לא מספיק. יבוא יום שיורידו את מעמד הביניים כל כך נמוך עד שהוא יתחבר לכל אלה שכבר על הרצפה".

ומה יקרה אז?

"אז יקום פה כזה פיצוץ. היום שבו יירו כאן על בעלי מפעלים קרוב מאוד. ויירו בהם. אנשים לא מבינים את זה. לא תהיה פה מדינה אם לאנשים לא יהיה מקום עבודה. זו אחריות של המדינה להשאיר את המפעלים האלה, שמעסיקים מאות אנשים. המדינה משקיעה בפיתוח סין – זה נושא שמבקר המדינה צריך לטפל בו. משקיעים מיליונים במפעלים ואחר כך נותנים אותם למשקיעים פרטיים שמעבירים אותם לסין. האבסורד הוא שאנחנו מפעל מרוויח, אתה יכול להשתגע, כמה הם רוצים עוד? אז היתה שנה מעט חלשה ביחס לשנים אחרות, אבל לא היה הפסד. בשנה שעברה קבוצה מכתשים הרוויחה קרוב ל-90 מיליון דולר".

כנראה שלא מספיק.

"אי אפשר לרדוף עד אין קץ אחרי הכסף. אי אפשר לבוא ולפטר מאה עובדים וככה להשיג חמישה מיליון דולר למאזן. אל תפטר עובדים, תייצר מוצרים חדשים, תמכור יותר, בדרך הזאת תגדיל את הרווח שלך כמנכ"ל, לא בכך שתביא כיליון על משפחות שלמות".

אבל המפעל לא שלך ובעל המפעל רוצה להתייעל, זה הכסף שלו.

"המפעל הזה קם ופועל בזכות מענקים מהמדינה. בחלק גדול מהעבודות שלנו היום המדען הראשי שותף, הקימו כאן מערכת טיהור שפכים, המדינה סייעה בכספי מסים. לא כל המפעל שייך לדנקנר. נראה אותו מקים מפעל כזה ללא סיוע של המדינה. הוא קנה מפעל מוכן, ומה לעשות, לצערו גם עם עובדים. כשהוא קנה את המפעל הזה אמרו לו, `יש לך מתקנים, ברזלים, חומרים, ויש לך גם עובדים. זה היה הכל יחד. אם הוא רוצה לשלוח אנשים פה לבתי תמחוי, אנחנו נדאג שלא יהיה לו מפעל. אני את המניות שלי במכתשים מכרתי".

יש סיכוי למאבק? כי הרבה פעמים זה נראה כמו כוחות לא שווים.

"הוא עושה לנו טרור כי יש לו כסף. לנו אין כסף. 30 שנה אנחנו עובדים עם חומרים שאלוהים ישמור, נושמים רעלים כשהם מסתובבים עם חליפות. עכשיו, אחרי 30 שנה אי אפשר להגיד לנו: `טמבלים, עשיתם את שלכם, עכשיו הביתה`. ואפילו שזאת הגישה פה, שהם עשירים, ויש להם עורכי דין ויחצ"נים מהמעלה הראשונה, וחצי מדינה שלהם, אנחנו לא נוריד את הראש. לא נוריד את הראש". 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אמיתי מן

    כל הכבוד למר כהן על הניתוח המדוייק שאינו רווי באמוציונאליות יתר. המדינה יורדת מנכסיה, מוכרת את העובדים שלה בזול. את בנק הפועלים מכרו לתד אריסון בזיל הזול, אחר כך נזרקו איזה 900 ליד האוזן שלנו. עזבו אתכם, תמיד שווה לקנות מהמדינה, אחר כך אפשר לזרוק חצי מהעובדים, מקסימום לספוג קצת ואז למכור ולעשות מכה. זה ייגמר רע, אני מקווה שזה ייגמר רע. בעצם, למי אכפת?!?

  2. אמיתי מן

    כל הכבוד למר כהן על הניתוח המדוייק שאינו רווי באמוציונאליות יתר. המדינה יורדת מנכסיה, מוכרת את העובדים שלה בזול. את בנק הפועלים מכרו לתד אריסון בזיל הזול, אחר כך נזרקו איזה 900 ליד האוזן שלנו. עזבו אתכם, תמיד שווה לקנות מהמדינה, אחר כך אפשר לזרוק חצי מהעובדים, מקסימום לספוג קצת ואז למכור ולעשות מכה. זה ייגמר רע, אני מקווה שזה ייגמר רע. בעצם, למי אכפת?!?

  3. שולמית

    צפיתי גם אני בערוץ 10 ( זפזפתי בחוסר רצון מערוץ לערוץ) ובעיני נראים שני המנחים כבית דין שדה המוציא הוראות הפעלה לממשלה ולאי אלו בני אדם שהם מבקשים לחנך או להחזיר למוטב.
    בערוץ 2 רן אדליסט הציע ( בהתרגשות ) לממשלה לעשות מחוות חד צדדיות לפלסטינים למרות שהדבר עלול להתפרש כחולשה. הוא טוען שהממשלה לא ניצלה את חודשי השקט
    ( לפי רוני דניאל באותה תקופה שקטה נפלו כ 250 קסאמים) כדי לחזק את המתונים.
    כבר איני זוכרת היכן נשאלה השאלה : אפם ביניהם הם לא מכבדים הסכמים כיצד יעשו זאת איתנו.
    אודה, בהתבונני באנשים הללו שדעותיהם השפיעו על עיצוב השקפתי הפוליטית אני תוהה כיצד הם דבקים באמונותיהם. לדרוקר ולשלח אינני מאמינה.

    אודה , הייתי שמחה לצאת מן השטחים, חד צדדית, רב צדדית או בכל צורה אחרת. נראה לי שאנו תקועים. איננו מצליחים לא לבלוע, ולא להקיא את מה שכבשנו ב67 ובעצם גם את מה שכבשנו ב48. אנחנו משלים את עצמנו שמישהו כאן באיזור יקבל ריבונות יהודית.

    כשאני רואה את העיתונאים הללו יושבים ומציעים תוכניות אופרטיביות בנחישות אני מקבלת בחילה.

  4. שולמית

    צפיתי גם אני בערוץ 10 ( זפזפתי בחוסר רצון מערוץ לערוץ) ובעיני נראים שני המנחים כבית דין שדה המוציא הוראות הפעלה לממשלה ולאי אלו בני אדם שהם מבקשים לחנך או להחזיר למוטב.
    בערוץ 2 רן אדליסט הציע ( בהתרגשות ) לממשלה לעשות מחוות חד צדדיות לפלסטינים למרות שהדבר עלול להתפרש כחולשה. הוא טוען שהממשלה לא ניצלה את חודשי השקט
    ( לפי רוני דניאל באותה תקופה שקטה נפלו כ 250 קסאמים) כדי לחזק את המתונים.
    כבר איני זוכרת היכן נשאלה השאלה : אפם ביניהם הם לא מכבדים הסכמים כיצד יעשו זאת איתנו.
    אודה, בהתבונני באנשים הללו שדעותיהם השפיעו על עיצוב השקפתי הפוליטית אני תוהה כיצד הם דבקים באמונותיהם. לדרוקר ולשלח אינני מאמינה.

    אודה , הייתי שמחה לצאת מן השטחים, חד צדדית, רב צדדית או בכל צורה אחרת. נראה לי שאנו תקועים. איננו מצליחים לא לבלוע, ולא להקיא את מה שכבשנו ב67 ובעצם גם את מה שכבשנו ב48. אנחנו משלים את עצמנו שמישהו כאן באיזור יקבל ריבונות יהודית.

    כשאני רואה את העיתונאים הללו יושבים ומציעים תוכניות אופרטיביות בנחישות אני מקבלת בחילה.

  5. זאב

    הסרט המעולה "השביתה" המתאר את התעמרות בעלי ההון בפועלי מפעל זה מנבא את שעתיד לקרות במכתשים.ממליץ למר כהן יו"ר ועד מכתשים להקרין סרט זה לעובדי המפעל.נראה אם לאחר מכן לא ירתמו העובדים שלו (אחרים)למאבק.

  6. זאב

    הסרט המעולה "השביתה" המתאר את התעמרות בעלי ההון בפועלי מפעל זה מנבא את שעתיד לקרות במכתשים.ממליץ למר כהן יו"ר ועד מכתשים להקרין סרט זה לעובדי המפעל.נראה אם לאחר מכן לא ירתמו העובדים שלו (אחרים)למאבק.

  7. יואל קורנבלום

    החלק החשוב בדברי יעקב כהן זה חוסר הסולידריות בין העובדים השונים וזאת באמת הבעיה. זה היה שונה לפני הרבה שנים כשהיתה סולידריות חזקה יותר אבל מאז "התבגרנו" או אולי אפשר לומר "התביבינו" (ע"ע ביבי). כל השאר התחלואים הם רק תסמינים של הבעיה הנ"ל. במצב שבו העובדים חלשים ולא מאורגנים כמובן שמנהל מפעל ירצה לעשות מה שאפשר. אם יכול היה לתפעל את המפעל ללא עובדים אז היה עושה את זה. אם כולם היו מאוגדים אז המעביד ממש לא היה מסוגל לעשות דבר ללא הסכמת העובדים. גם המדינה לא היתה מסוגלת למכור נכסים ללא הסכמת העובדים. מצד שני יתכן שאותם עובדים, אם היו מאוגדים, היו קונים בעצמם את המפעל וממשיכים לתפעל אותו. זכורה לי תקופה שבה היתה חברת העובדים ואפילו מפעל אגן היה חלק מחברת העובדים. אבל הכל השתנה אם בגלל "ייעול" או סיבה אחרת והעובדים הסכימו לזה כמובן בעזרתה האדיבה של ההסתרות שהיתה בעצם אירגון עובדים, לכל הפחות באופן תיאורטי.

    אז אפשר לקנות את העובדים בכמה פרוטות וגם פה המעביד חכם יותר מעובדים. קונה אותם בזול כשהם צעירים חזקים וטפשים וזורק אותם כשהם זקנים חלשים והרבה יותר חכמים כמו למשל יעקב כהן (הכוונה לחכמים).

    עבדתי במקומות שבהם ההנהלה פשוט העלתה משכורות לחלק מהעובדים רק שלא יתארגנו ושלא יהיה רוב להקמת אירגון עובדים במפעל. דבר זה צריך היה להדליק הרבה מנורות בשלל צבעים בראשם של העובדים אבל נראה לי שהעובדים היו פשוט עיוורים. כמובן מאוחר יותר קיצצו את כולם בגלל "התייעלות" ואז כמובן עם מי יש לדבר? אין ארגון וכל אחד לנפשו. כל כך מזעזע לראות דברים כאלו מה אפשר לומר? מה אפשר לומר לאדם שמספר שעבד 30 שנה במפעל ובסוף זרקו אותו. אפשר לומר שהוא היה טיפש שלא דאג לאירגון טוב? לא, פשוט משתתפים בצערו וממשיכים הלאה. בסופו של דבר באיזשהו מקום הדבר ישבר. אולי העובדים יבינו שצריך אירגון ויקימו אירגון של ממש. או אולי זה יבוא באלימות גם זה לא חדש.

    מצד שני בעלי המפעל יכולים לעשות את מה שעושים מכיוון שיש יותר עובדים מאשר מקומות עבודה ולכן בהרבה מקרים אפשר להחליף את העובדים. במקרה הזה כדאי להחליף את הממשלה.

    בהזמנות זאת אני גם רוצה להסביר מושג שנקרא "פריון עבודה". זכור לי שהיה פעם מכון לפריון עבודה אבל נראה שזה נעלם באחת ההתיעלויות. אנחנו שומעים שיש פחות עובדים אבל פריון העובדים עלה וכל זאת ללא המכון. מה זה אומר? האם יתכן שמישהו שקדח חמישים חורים בשעה קודח עכשיו 100 חורים בשעה? האם יתכן שמישהו שכתב 50 מילים בדקה כותב עכשיו 100 מילים בדקה? ובכן רבותי לא דובים ולא ציפורים הסיפור הרבה יותר פשוט. העובדים פשוט עובדים הרבה יותר שעות ללא תמורה נוספת. פריון מסתבר שווה לעבדות. נדמה לי שפעם היה מושג בשם "סטאחנוביץ'" כדי להסביר את העניין. ובסופו של דבר לא מכריחים אותם חס וחלילה לעבוד יותר אבל יש רמזים ויש גם הרגשה. צריך לעשות דברים נוספים ואין מישהו אחר חוץ ממך. האם לסרב למנהל? בסופו של דבר יש הרבה מובטלים ואפשר תמיד להביא מישהו אחר לעבודה אז מה יהיה? בעצם עדיף משכורת נמוכה ויום ארוך מאשר כלום. אז זהו, קדימה למהפכה התעשיתית. אל תספרו לי שהיסטוריה לא חוזרת.

  8. יואל קורנבלום

    החלק החשוב בדברי יעקב כהן זה חוסר הסולידריות בין העובדים השונים וזאת באמת הבעיה. זה היה שונה לפני הרבה שנים כשהיתה סולידריות חזקה יותר אבל מאז "התבגרנו" או אולי אפשר לומר "התביבינו" (ע"ע ביבי). כל השאר התחלואים הם רק תסמינים של הבעיה הנ"ל. במצב שבו העובדים חלשים ולא מאורגנים כמובן שמנהל מפעל ירצה לעשות מה שאפשר. אם יכול היה לתפעל את המפעל ללא עובדים אז היה עושה את זה. אם כולם היו מאוגדים אז המעביד ממש לא היה מסוגל לעשות דבר ללא הסכמת העובדים. גם המדינה לא היתה מסוגלת למכור נכסים ללא הסכמת העובדים. מצד שני יתכן שאותם עובדים, אם היו מאוגדים, היו קונים בעצמם את המפעל וממשיכים לתפעל אותו. זכורה לי תקופה שבה היתה חברת העובדים ואפילו מפעל אגן היה חלק מחברת העובדים. אבל הכל השתנה אם בגלל "ייעול" או סיבה אחרת והעובדים הסכימו לזה כמובן בעזרתה האדיבה של ההסתרות שהיתה בעצם אירגון עובדים, לכל הפחות באופן תיאורטי.

    אז אפשר לקנות את העובדים בכמה פרוטות וגם פה המעביד חכם יותר מעובדים. קונה אותם בזול כשהם צעירים חזקים וטפשים וזורק אותם כשהם זקנים חלשים והרבה יותר חכמים כמו למשל יעקב כהן (הכוונה לחכמים).

    עבדתי במקומות שבהם ההנהלה פשוט העלתה משכורות לחלק מהעובדים רק שלא יתארגנו ושלא יהיה רוב להקמת אירגון עובדים במפעל. דבר זה צריך היה להדליק הרבה מנורות בשלל צבעים בראשם של העובדים אבל נראה לי שהעובדים היו פשוט עיוורים. כמובן מאוחר יותר קיצצו את כולם בגלל "התייעלות" ואז כמובן עם מי יש לדבר? אין ארגון וכל אחד לנפשו. כל כך מזעזע לראות דברים כאלו מה אפשר לומר? מה אפשר לומר לאדם שמספר שעבד 30 שנה במפעל ובסוף זרקו אותו. אפשר לומר שהוא היה טיפש שלא דאג לאירגון טוב? לא, פשוט משתתפים בצערו וממשיכים הלאה. בסופו של דבר באיזשהו מקום הדבר ישבר. אולי העובדים יבינו שצריך אירגון ויקימו אירגון של ממש. או אולי זה יבוא באלימות גם זה לא חדש.

    מצד שני בעלי המפעל יכולים לעשות את מה שעושים מכיוון שיש יותר עובדים מאשר מקומות עבודה ולכן בהרבה מקרים אפשר להחליף את העובדים. במקרה הזה כדאי להחליף את הממשלה.

    בהזמנות זאת אני גם רוצה להסביר מושג שנקרא "פריון עבודה". זכור לי שהיה פעם מכון לפריון עבודה אבל נראה שזה נעלם באחת ההתיעלויות. אנחנו שומעים שיש פחות עובדים אבל פריון העובדים עלה וכל זאת ללא המכון. מה זה אומר? האם יתכן שמישהו שקדח חמישים חורים בשעה קודח עכשיו 100 חורים בשעה? האם יתכן שמישהו שכתב 50 מילים בדקה כותב עכשיו 100 מילים בדקה? ובכן רבותי לא דובים ולא ציפורים הסיפור הרבה יותר פשוט. העובדים פשוט עובדים הרבה יותר שעות ללא תמורה נוספת. פריון מסתבר שווה לעבדות. נדמה לי שפעם היה מושג בשם "סטאחנוביץ'" כדי להסביר את העניין. ובסופו של דבר לא מכריחים אותם חס וחלילה לעבוד יותר אבל יש רמזים ויש גם הרגשה. צריך לעשות דברים נוספים ואין מישהו אחר חוץ ממך. האם לסרב למנהל? בסופו של דבר יש הרבה מובטלים ואפשר תמיד להביא מישהו אחר לעבודה אז מה יהיה? בעצם עדיף משכורת נמוכה ויום ארוך מאשר כלום. אז זהו, קדימה למהפכה התעשיתית. אל תספרו לי שהיסטוריה לא חוזרת.

  9. טרזן

    מנהיג פועלים הזה, המכה על חטא, עושה זאת באיחור רב. במדינה שבה רק 30% מהעובדים מאוגדים (80% בסקנדינביה העשירה!), והמספרים קטנים והולכים, אין הרבה תקוה. הסולידריות מתה. הסולידריות בעצם נרצחה ע"י תרבות הרכוש, הצריכה, השקר והתעתוע.
    לא רק אי-צדק חברתי לא מזיז לנו. אנשים לא יוצאים להביע סולידריות עם הפלסטינים הסובלים כבר 40 שנה מידנו, ואפילו לא מנסים לעצור מלחמת שולל בה נהרגים אנשים לשוא. כשראיתי מהבית את הפגנת ההמונים (מאה אלף?) בכיכר רבין נגד אולמרט ושות', נזכרתי בהפגנות נגד המלחמה בלבנון, בהן צעדנו אלפיים או ארבעת אלפים מפגינים נאיבים, ובקושי השארנו כמה טיפות דיו על עיתוני המחרת.
    בחייכם, תגידו לי שאני טועה.

  10. טרזן

    מנהיג פועלים הזה, המכה על חטא, עושה זאת באיחור רב. במדינה שבה רק 30% מהעובדים מאוגדים (80% בסקנדינביה העשירה!), והמספרים קטנים והולכים, אין הרבה תקוה. הסולידריות מתה. הסולידריות בעצם נרצחה ע"י תרבות הרכוש, הצריכה, השקר והתעתוע.
    לא רק אי-צדק חברתי לא מזיז לנו. אנשים לא יוצאים להביע סולידריות עם הפלסטינים הסובלים כבר 40 שנה מידנו, ואפילו לא מנסים לעצור מלחמת שולל בה נהרגים אנשים לשוא. כשראיתי מהבית את הפגנת ההמונים (מאה אלף?) בכיכר רבין נגד אולמרט ושות', נזכרתי בהפגנות נגד המלחמה בלבנון, בהן צעדנו אלפיים או ארבעת אלפים מפגינים נאיבים, ובקושי השארנו כמה טיפות דיו על עיתוני המחרת.
    בחייכם, תגידו לי שאני טועה.

  11. ירדנה אלון

    גם אני ישבתי אחוזת פלצות אמש מול המרקע אחרי כמה דקות של ערוץ 2 העברתי ל-10 וראיתי,הקשבתי ונאחזתי פלצות לנוכח מה שהועבר אלי דרך המרקע בערוץ 10 ,
    וגם אני קראתי את המאמר הנדון ב"הארץ" העיתון שחושב בשביל אנשים,והרגשתי וחשבתי בדיוק את אותן מחשבות שאתה כותב עליהן במאמר למעלה
    בשביל מאמר כזה אני מוכנה לסלוח לך על הרבה דברים לא על הכל,אבל על הרבה
    על כל פנים תודה שכתבת את זה חסכת לי זמן כתיבה (שבא על חשבון דברים אחרים)

  12. ירדנה אלון

    גם אני ישבתי אחוזת פלצות אמש מול המרקע אחרי כמה דקות של ערוץ 2 העברתי ל-10 וראיתי,הקשבתי ונאחזתי פלצות לנוכח מה שהועבר אלי דרך המרקע בערוץ 10 ,
    וגם אני קראתי את המאמר הנדון ב"הארץ" העיתון שחושב בשביל אנשים,והרגשתי וחשבתי בדיוק את אותן מחשבות שאתה כותב עליהן במאמר למעלה
    בשביל מאמר כזה אני מוכנה לסלוח לך על הרבה דברים לא על הכל,אבל על הרבה
    על כל פנים תודה שכתבת את זה חסכת לי זמן כתיבה (שבא על חשבון דברים אחרים)

  13. תימור

    הרי שיחת היום במכתשים זה מצבם של עובדי קבלן, הרי רוב הבעיות שלנו זה קליטה של עובדים חדשים ורובם בנים של עובדים וותיקים.

    הבעיה אינה טמונה באיגוד עובדים, איגוד עובדים יש לנו והוא גדול וחזק מאוד, הבעיה שלנו זה העסקת עובדי קבלן כמו אצל שכנינו תרכובות ברום, שם פתרו את הבעיה בהרבה כסף. ואנחנו?

    כתלמיד במכללה החברתית כלכלית (ב"ש) צפיתי בסרט שביתה אין לו שום קשר למכתשים, בשביתה עובדים מנסים להתאגד ולנו במכתשים יש וועד עובדים חזק מאוד.

    עבודה שחורה זה כל הסיפור.

  14. תימור

    הרי שיחת היום במכתשים זה מצבם של עובדי קבלן, הרי רוב הבעיות שלנו זה קליטה של עובדים חדשים ורובם בנים של עובדים וותיקים.

    הבעיה אינה טמונה באיגוד עובדים, איגוד עובדים יש לנו והוא גדול וחזק מאוד, הבעיה שלנו זה העסקת עובדי קבלן כמו אצל שכנינו תרכובות ברום, שם פתרו את הבעיה בהרבה כסף. ואנחנו?

    כתלמיד במכללה החברתית כלכלית (ב"ש) צפיתי בסרט שביתה אין לו שום קשר למכתשים, בשביתה עובדים מנסים להתאגד ולנו במכתשים יש וועד עובדים חזק מאוד.

    עבודה שחורה זה כל הסיפור.

  15. הילה דיין

    יוסי תודה. לא מזמן עברתי שוב על המאמר של אדריאנה קמפ בספר "המזרחים בישראל" שמנתח איך המדינה בשנות החמישים ניסתה בכוח לעצור עזיבה המונית מיישובי העולים בספר. אז נקטו באמצעים כמו החרמת תלושי מזון, שליחת כוחות משטרה וצבא לפיקוח על תנועות התושבים (מחסומים ובדיקות זהות) והטילו קנסות כבדים על שימוש בלתי הולם ברכוש המדינה. היום שולחים מאות אנשים לחופשה בטבריה ואילת בהסעות מאורגנות המוניות. זאת הכוונה אולי בשכפול הפליטות (הפנימית) אלא שמאחורי הפליטה המאורגנת של תושבי הדרום והעברתם הזמנית לנופש בכפיה נמצא את המנגנונים האידיאולוגים שמתרגמים מיד רקטות בשדרות לחוויה לכל המשפחה באילת. הנדבן הממגן גדמאיק גם מזכיר לנו שלא רק שהיום בניגוד לשנות החמישים המדינה טורחת להוציא את האוכלוסיה להפסקה זמנית מדכאון הספר היא גם מפריטה את תנועת האוכלוסיה המאורגנת בכפיה שהתנאים ליצירתה הם מעשי ידיה.

  16. הילה דיין

    יוסי תודה. לא מזמן עברתי שוב על המאמר של אדריאנה קמפ בספר "המזרחים בישראל" שמנתח איך המדינה בשנות החמישים ניסתה בכוח לעצור עזיבה המונית מיישובי העולים בספר. אז נקטו באמצעים כמו החרמת תלושי מזון, שליחת כוחות משטרה וצבא לפיקוח על תנועות התושבים (מחסומים ובדיקות זהות) והטילו קנסות כבדים על שימוש בלתי הולם ברכוש המדינה. היום שולחים מאות אנשים לחופשה בטבריה ואילת בהסעות מאורגנות המוניות. זאת הכוונה אולי בשכפול הפליטות (הפנימית) אלא שמאחורי הפליטה המאורגנת של תושבי הדרום והעברתם הזמנית לנופש בכפיה נמצא את המנגנונים האידיאולוגים שמתרגמים מיד רקטות בשדרות לחוויה לכל המשפחה באילת. הנדבן הממגן גדמאיק גם מזכיר לנו שלא רק שהיום בניגוד לשנות החמישים המדינה טורחת להוציא את האוכלוסיה להפסקה זמנית מדכאון הספר היא גם מפריטה את תנועת האוכלוסיה המאורגנת בכפיה שהתנאים ליצירתה הם מעשי ידיה.

  17. מיקי

    האם הכוונה שלך, תימור, היא שבמכתשים יש עובדי קבלן רבים, שמועסקים בתנאים יותר גרועים מן העובדים הקבועים, ושהעובדים החדשים מתקבלים בתנאים גרועים יותר ולא במסגרת ההסכם הקיבוצי של העובדים הוותיקים? – אם זה המצב ויעקב כהן לא הזכיר את זה, ולא מכה על חטא, בפומבי, בראש ובראשונה על זה- אז זה באמת מאד מאד עצוב, ומטיל צל מאד גדול על כל דבריו ועל המאבק שהוא מנהיג כרגע. אכן מוזכר בכתבה ש-480 מתוך 600 העובדים מועסקים במסגרת ההסכם הקיבוצי, ובאמת תהיתי כיצד מועסקים השאר. אני אשמח לקבל מידע בדוק ומבוסס על תנאי ההעסקה של העובדים השונים במכתשים, ועל עמדתו של הוועד ביחס להעסקתם- בעבר ובהווה.
    אבל לפני שאני מלין על הועד של יעקב כהן- כעובד קבלן אקדמי, מורה מן החוץ, מעניין אותי האם מישהו יודע מה הייתה ומהי עכשיו עמדתו של וועד הסגל הבכיר באוניברסיטאות ביחס לתנאי העסקתנו? נדמה לי שהם נתנו יד לתהליכים מאד דומים.

  18. מיקי

    האם הכוונה שלך, תימור, היא שבמכתשים יש עובדי קבלן רבים, שמועסקים בתנאים יותר גרועים מן העובדים הקבועים, ושהעובדים החדשים מתקבלים בתנאים גרועים יותר ולא במסגרת ההסכם הקיבוצי של העובדים הוותיקים? – אם זה המצב ויעקב כהן לא הזכיר את זה, ולא מכה על חטא, בפומבי, בראש ובראשונה על זה- אז זה באמת מאד מאד עצוב, ומטיל צל מאד גדול על כל דבריו ועל המאבק שהוא מנהיג כרגע. אכן מוזכר בכתבה ש-480 מתוך 600 העובדים מועסקים במסגרת ההסכם הקיבוצי, ובאמת תהיתי כיצד מועסקים השאר. אני אשמח לקבל מידע בדוק ומבוסס על תנאי ההעסקה של העובדים השונים במכתשים, ועל עמדתו של הוועד ביחס להעסקתם- בעבר ובהווה.
    אבל לפני שאני מלין על הועד של יעקב כהן- כעובד קבלן אקדמי, מורה מן החוץ, מעניין אותי האם מישהו יודע מה הייתה ומהי עכשיו עמדתו של וועד הסגל הבכיר באוניברסיטאות ביחס לתנאי העסקתנו? נדמה לי שהם נתנו יד לתהליכים מאד דומים.

  19. שולמית

    הבנתי ( מן התקשורת) שהסתדרות המורים הגיעה להסכם עם המדינה המאפשר למנהל בית הספר לפטר מורים, כרצונו. דבר זה יהפוך אותם למן עובדי קבלן.הכל מדברים בשבח הסולידריות אך עומדים מנגד כאשר פוגעים באחרים. דבר זה חל, כמבון , גם עלי.

  20. שולמית

    הבנתי ( מן התקשורת) שהסתדרות המורים הגיעה להסכם עם המדינה המאפשר למנהל בית הספר לפטר מורים, כרצונו. דבר זה יהפוך אותם למן עובדי קבלן.הכל מדברים בשבח הסולידריות אך עומדים מנגד כאשר פוגעים באחרים. דבר זה חל, כמבון , גם עלי.

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קולות

    ישבנו במעגלי דיון על הדשא במכללה, עקבנו אחרי התנהלות השביתה בתקשורת, והרגשנו שיש קולות שלא נשמעים. הפעילים שבינינו, השמיעו את קולם בפעילויות השונות. הטקסטים הבאים, הם הקול של אלו שקולם לא נשמע עד היום בשביתת הסטודנטים. הטקסטים נכתבו על סטודנטים וסטודנטיות במגמה לחינוך לצדק חברתי , סביבתי וחינוך לשלום במכללת סמינר הקבוצים.

    מודעה

    הסטודנט משה

    1700 ₪ – שכר דירה
    1000 ₪ – שכר לימוד
    800 ₪ – החזר הלוואה לבנק
    1000 ₪ – החזר הלוואה {בשוק האפור}
    1000 ₪ – דלק, ביטוח, טסט {הוצאות טרנטה}
    1000 ₪ – הוצאות מחיה {לחם, מים, סיגריות}

    סה"כ הוצאות חודשי- 6500 ₪
    סה"כ הכנסות חודשי- 3000 ₪
    צודקים.
    אני צריך להפסיק לעשן ולהשתמש בתחבורה הציבורית.

    לא סיפרתי {מפאת צניעותי} שבאתי מהפריפריה בדרום כדי להיות סוף סוף אקדמאי.
    נכון. גם אני מזרחי.
    ואני עדין צריך לעזור לאבא לשלם את המשכנתא על הדירה שבה גדלתי כל חיי. הוא מקבל 1500 ₪ מהביטוח הלאומי וזהו תקציב חייו. יש הרבה כאלו במקום ממנו אני בא.
    בשבוע שעבר עשינו יחד שבת ב 50 ₪, היה נהדר.

    סלחו לי סטודנטים יקרים על שאני לא מצטרף למאבק.
    אני נאבק בלשרוד את היום. כל יום.
    סלחי לי מדינה יקרה על שאין לי כוח להיאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה
    בסיפור שלי זה לא כוחות..

    הסטודנט משה
    {שם בדוי}

    השביתה – זה המאבק שלי

    המאבק הזה על ההשכלה הגבוהה והחינוך, הוא מאבק בשבילי, וכל פעם שאני יכולה אני משתתפת בפעילות של מאבק הסטודנטים.
    אבל בעיקר, זה מה שעשיתי במהלך השביתה:
    אני עובדת בתוכנית שעוסקת בחינוך בקהילה של יוצאי אתיופיה.
    מה שעושים אתנו, עם העובדות בתוכנית זה לא חוקי.
    לא משלמים לנו חגים, ואין תנאים סוציאליים. זה בניגוד לחוק
    כדי שאנשים לא יצעקו, משלמים לנו קצת מעל שכר מינימום.
    לי משלמים 28 ש' לשעה, לבנות אחרות 22 ש' לשעה.
    כשנחשפתי בלימודים לכל העניין של הזכויות למדתי איך לנתב את עצמי.
    כשנודע לי שיש עמותת קו לעובד, ידעתי אל מי לפנות.
    כשראיתי באינטרנט שברוב המקרים המעסיקים מפסידים מול העובדים, קבעתי פגישה עם אחת המנהלות הבכירות. סגננתי מכתב שמדבר על כל מצב העובדים והצעתי שכל העובדים שתנאי התעסוקה שלהם לא ראויים יחתמו.
    המנהלת התפלאה: ואמרה לי: "אני לא מכירה את הרונית הזו- רונית שאני מכירה היא נחמדה לא תוקפנית לא נגד"
    היא חושבת שהיא מכירה אותי, והיא לא מכירה אותי בכלל , היא אף פעם לא דברה אתי כעובדת פה.
    היא אמרה לי שאני חוצפנית כי באתי אליה עם החוק שעל פי החוק צריך לשלם לנו את הזכויות שלנו.
    התקשרתי לקו לעובד, השגתי את המידע על החוק, מה חובה לשלם. ומה הם צריכים לשלם לנו רטרואקטיבית.
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.
    כל עובדי התוכנית יקבלו עכשיו את התנאים רטרואקטיבית .
    אני עובדת 7 שנים בעבודה הזו, כל שנה מפטרים אותי מחדש.
    עכשיו הם ישלמו.
    ועכשיו אני עובדת על הקביעות. עושים לנו כל מיני מסיבות וכנסים אבל לא נותנים לנו, האתיופים, קביעות.
    כל ראשי האגפים של החינוך והרווחה, שאלו אותי: איך את יודעת את כל זה? את כל החוקים והזכויות?
    סיפרתי להם שבתוכנית שלי במכללה לומדים קורס של זכויות אדם.
    צילמתי וחלקתי לכולם את דף זכויות האדם
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.

    הסטודנטית רונית
    ( שם בדוי)

    ולמה צריך לשלם בכניסה לשירותים הציבוריים?

    גם בימי השביתה וגם בימים רגילים אני נאבקת על כל ילד.
    אני באה למכללה, כאן, למעגלי הדיון, כמה שאני יכולה וכמה שהעבודה שלי מאפשרת. .
    בימים של השביתה, בדרך כלל, אני הולכת לבית ספר שאני עובדת בו.
    כשאני באה, יש לילדים שאני עובדת אותם, הילדים של השוליים, עוד הזדמנות או שתיים להתקדם לעבר 'מרכז העניינים'.
    בשבוע שעבר ליוויתי את יותם, ילד כבר הראיה שאני עובדת איתו, בטיול השנתי של הכיתה. יותם הגיע בלי כסף למרות שהמורה אמרה להביא "עד 20 שקלים".
    במהלך הטיול היה צריך לשלם בכניסה לשירותים ציבוריים.
    נתתי לו כסף.
    אבל דיברנו גם על הפרטה,
    ולמה שירותים עולים כסף?
    וכמה מרוויחות הנשים שעובדות שם?
    באותה הפסקה שלחו המורות את הילדים לקנות קרטיבים בקיוסק.
    ליותם ולעוד ילדים לא היה כסף לקרטיבים.
    דיברנו על חינוך חינם,
    ולמה בטיול של בית ספר יש הבדל בין ילדים שהביאו כסף לילדים שלא הביאו?
    ומה זה צדק חברתי?
    אז זה מה שאני עושה שאני לא במעגלי דיון או בהפגנות.

    הסטודנטית יהודית
    ( שם בדוי)

    הקיום שלי
    בקיום שלי במכללה קורים שני דברים.
    מצד אחד אני שמח שהתקבלתי לאקדמיה, ולומד.
    מצד שני, אני עובד ועצוב כי אין לי חיים.
    אני עובד בשלושה מקומות עבודה שונים.
    גם בשלושתם אני לא מצליח לחיות עם מה שאני מרוויח:
    לשלם שכר לימוד, להשכיר דירה, והמינוס תופח.
    אני מגיע מהצפון.
    אני אתיופי.
    אני תומך במשפחה שלי – יש לי אמא חולה שצריכה תרופות ולהחזיק משק בית.
    לאחרונה מכרתי את האוטו שלי כדי שאוכל להמשיך ללמוד.
    זה הכלי היחידי שדרכו אני עובד ויכול לעבור בין עבודה לעבודה.
    עכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לעבוד.

    הסטודנט דוד
    ( שם בדוי)

  22. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קולות

    ישבנו במעגלי דיון על הדשא במכללה, עקבנו אחרי התנהלות השביתה בתקשורת, והרגשנו שיש קולות שלא נשמעים. הפעילים שבינינו, השמיעו את קולם בפעילויות השונות. הטקסטים הבאים, הם הקול של אלו שקולם לא נשמע עד היום בשביתת הסטודנטים. הטקסטים נכתבו על סטודנטים וסטודנטיות במגמה לחינוך לצדק חברתי , סביבתי וחינוך לשלום במכללת סמינר הקבוצים.

    מודעה

    הסטודנט משה

    1700 ₪ – שכר דירה
    1000 ₪ – שכר לימוד
    800 ₪ – החזר הלוואה לבנק
    1000 ₪ – החזר הלוואה {בשוק האפור}
    1000 ₪ – דלק, ביטוח, טסט {הוצאות טרנטה}
    1000 ₪ – הוצאות מחיה {לחם, מים, סיגריות}

    סה"כ הוצאות חודשי- 6500 ₪
    סה"כ הכנסות חודשי- 3000 ₪
    צודקים.
    אני צריך להפסיק לעשן ולהשתמש בתחבורה הציבורית.

    לא סיפרתי {מפאת צניעותי} שבאתי מהפריפריה בדרום כדי להיות סוף סוף אקדמאי.
    נכון. גם אני מזרחי.
    ואני עדין צריך לעזור לאבא לשלם את המשכנתא על הדירה שבה גדלתי כל חיי. הוא מקבל 1500 ₪ מהביטוח הלאומי וזהו תקציב חייו. יש הרבה כאלו במקום ממנו אני בא.
    בשבוע שעבר עשינו יחד שבת ב 50 ₪, היה נהדר.

    סלחו לי סטודנטים יקרים על שאני לא מצטרף למאבק.
    אני נאבק בלשרוד את היום. כל יום.
    סלחי לי מדינה יקרה על שאין לי כוח להיאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה
    בסיפור שלי זה לא כוחות..

    הסטודנט משה
    {שם בדוי}

    השביתה – זה המאבק שלי

    המאבק הזה על ההשכלה הגבוהה והחינוך, הוא מאבק בשבילי, וכל פעם שאני יכולה אני משתתפת בפעילות של מאבק הסטודנטים.
    אבל בעיקר, זה מה שעשיתי במהלך השביתה:
    אני עובדת בתוכנית שעוסקת בחינוך בקהילה של יוצאי אתיופיה.
    מה שעושים אתנו, עם העובדות בתוכנית זה לא חוקי.
    לא משלמים לנו חגים, ואין תנאים סוציאליים. זה בניגוד לחוק
    כדי שאנשים לא יצעקו, משלמים לנו קצת מעל שכר מינימום.
    לי משלמים 28 ש' לשעה, לבנות אחרות 22 ש' לשעה.
    כשנחשפתי בלימודים לכל העניין של הזכויות למדתי איך לנתב את עצמי.
    כשנודע לי שיש עמותת קו לעובד, ידעתי אל מי לפנות.
    כשראיתי באינטרנט שברוב המקרים המעסיקים מפסידים מול העובדים, קבעתי פגישה עם אחת המנהלות הבכירות. סגננתי מכתב שמדבר על כל מצב העובדים והצעתי שכל העובדים שתנאי התעסוקה שלהם לא ראויים יחתמו.
    המנהלת התפלאה: ואמרה לי: "אני לא מכירה את הרונית הזו- רונית שאני מכירה היא נחמדה לא תוקפנית לא נגד"
    היא חושבת שהיא מכירה אותי, והיא לא מכירה אותי בכלל , היא אף פעם לא דברה אתי כעובדת פה.
    היא אמרה לי שאני חוצפנית כי באתי אליה עם החוק שעל פי החוק צריך לשלם לנו את הזכויות שלנו.
    התקשרתי לקו לעובד, השגתי את המידע על החוק, מה חובה לשלם. ומה הם צריכים לשלם לנו רטרואקטיבית.
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.
    כל עובדי התוכנית יקבלו עכשיו את התנאים רטרואקטיבית .
    אני עובדת 7 שנים בעבודה הזו, כל שנה מפטרים אותי מחדש.
    עכשיו הם ישלמו.
    ועכשיו אני עובדת על הקביעות. עושים לנו כל מיני מסיבות וכנסים אבל לא נותנים לנו, האתיופים, קביעות.
    כל ראשי האגפים של החינוך והרווחה, שאלו אותי: איך את יודעת את כל זה? את כל החוקים והזכויות?
    סיפרתי להם שבתוכנית שלי במכללה לומדים קורס של זכויות אדם.
    צילמתי וחלקתי לכולם את דף זכויות האדם
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.

    הסטודנטית רונית
    ( שם בדוי)

    ולמה צריך לשלם בכניסה לשירותים הציבוריים?

    גם בימי השביתה וגם בימים רגילים אני נאבקת על כל ילד.
    אני באה למכללה, כאן, למעגלי הדיון, כמה שאני יכולה וכמה שהעבודה שלי מאפשרת. .
    בימים של השביתה, בדרך כלל, אני הולכת לבית ספר שאני עובדת בו.
    כשאני באה, יש לילדים שאני עובדת אותם, הילדים של השוליים, עוד הזדמנות או שתיים להתקדם לעבר 'מרכז העניינים'.
    בשבוע שעבר ליוויתי את יותם, ילד כבר הראיה שאני עובדת איתו, בטיול השנתי של הכיתה. יותם הגיע בלי כסף למרות שהמורה אמרה להביא "עד 20 שקלים".
    במהלך הטיול היה צריך לשלם בכניסה לשירותים ציבוריים.
    נתתי לו כסף.
    אבל דיברנו גם על הפרטה,
    ולמה שירותים עולים כסף?
    וכמה מרוויחות הנשים שעובדות שם?
    באותה הפסקה שלחו המורות את הילדים לקנות קרטיבים בקיוסק.
    ליותם ולעוד ילדים לא היה כסף לקרטיבים.
    דיברנו על חינוך חינם,
    ולמה בטיול של בית ספר יש הבדל בין ילדים שהביאו כסף לילדים שלא הביאו?
    ומה זה צדק חברתי?
    אז זה מה שאני עושה שאני לא במעגלי דיון או בהפגנות.

    הסטודנטית יהודית
    ( שם בדוי)

    הקיום שלי
    בקיום שלי במכללה קורים שני דברים.
    מצד אחד אני שמח שהתקבלתי לאקדמיה, ולומד.
    מצד שני, אני עובד ועצוב כי אין לי חיים.
    אני עובד בשלושה מקומות עבודה שונים.
    גם בשלושתם אני לא מצליח לחיות עם מה שאני מרוויח:
    לשלם שכר לימוד, להשכיר דירה, והמינוס תופח.
    אני מגיע מהצפון.
    אני אתיופי.
    אני תומך במשפחה שלי – יש לי אמא חולה שצריכה תרופות ולהחזיק משק בית.
    לאחרונה מכרתי את האוטו שלי כדי שאוכל להמשיך ללמוד.
    זה הכלי היחידי שדרכו אני עובד ויכול לעבור בין עבודה לעבודה.
    עכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לעבוד.

    הסטודנט דוד
    ( שם בדוי)