• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

פליטות תמורת פליטות והטרור של ההון

יוסי דהאן

צפיתי הערב בחדשות ערוץ 10, המהדורה של שלח ודרוקר נסבלת יחסית לאלטרנטיבות, היא ודאי עדיפה על המופע השבועי ההזוי של ערוץ 2 הכולל את דובר צה"ל, פרשננו האזורי למנטליות הערבית והיחצ"ן הכלכלי של בעלי ההון. בערוץ 10 מופיע כל שבוע הפרשן הגיאו פוליטי הלאומי, הפרצוף שלא ניתן לפתוח ערוץ טלוויזיה בישראל מבלי להתקל בו – דן מרגלית. השאלה שעלתה לדיון במשדר הייתה כיצד צריכה ישראל להגיב לירי הקסמים על שדרות.

העיתונאים אמרו שיש לנהוג בזהירות, האלוף בדימוס, כהרגלם של אלופים בדימוס, דיבר על הגדרת מטרות ואמצעים ולבסוף הגיע תורו של הפרשן. מרגלית, על פי כללי האתיקה שהוא מקפיד עליהם, ייחצן תחילה את תכניתו שהקליט לשבת וסיפר שנאמרו בה דברים חכמים. הוא הוסיף ואמר שבעקבות התכנית הוא נסע לשדרות וחזר עם הארה. הפתרון, הוא קבע, צריך להיות מבוסס על העקרון פליטות תמורת פליטות – יצירת פליטים בעזה כתגובה על "פליטי שדרות". לאחר הרהור הבנתי שהוא מתכוון להפציץ את מחנות הפליטים בעזה על מנת להפוך אותם לפליטים. כשאחד העיתונאים שאל האם הוא מתכוון להבריח מיליון וארבע מאות אלף איש מרצועת עזה, המוח היצירתי הפטיר שהוא לא מתעסק בפרטים ושאהוד אולמרט וגבי אשכנזי יסגרו את זה בהשתתפות אמיר פרץ. לאחר מכן הוא טען שיש להקים צוות הנהגה בטחוני לאומי, שיכלול את ברק ונתניהו, שאר אנשי הפאנל נראו נבוכים. גם אם מערכת החדשות של הערוץ תשקיע מאמצים בחיפושים אחר שוטה אחר היא לא תצליח לאתר שוטה מושלם יותר מפרשננו.

תדלגו על השטרסלרים, הפלוצקרים והרולניקים, ותקראו את דבריו של יעקב כהן, יו"ר ועד עובדי "מכתשים" בכתבתו של קובי בן שמחון –  "מי אמר שכיף לעבוד אצל נוחי דנקנר", במוסף "הארץ". שיעור בסיסי בכלכלה פוליטית. על יעילות כלכלית, על עליית מניות, מיזוגים ורכישות, פיטורי התייעלות, בונוסים למנהלים, סולידריות עובדים ונושאים אחרים הכל במונולוג של מנהיג עובדים שמסביר בפשטות על כלכלה, פוליטיקה וצדק חברתי.

"הוא מבין שהדרך מסובכת, שזה משחק עם כללים משוגעים וחיוכים מזויפים. "לבד לא נצליח", הוא חוזר ואומר בסוף היום בביתו. "אנחנו חייבים עוד תמיכה. נחלשנו, אין סולידריות בין הפועלים. יש הזדהות, אבל היא לא אמיתית, כל אחד דואג לעצמו ולא נרתם למאבק של עובד אחר. זו התרבות. כל מפעל עם ההסכמים שלו, אם טוב לעובדים הם שוכחים את החלש. לראות מאבק משותף של עובדים לא נראה, בזה אני בטוח, כשטוב לעובדים הם מתנהגים כמו בעלי הבית של המפעל. אפילו עם עובדי אגן, שעוברים תהליך יותר קשה משלנו, כי להם אין הסכם קיבוצי, לא הצלחנו להתחבר".

גם אתם הייתם אדישים למאבק של ויקי קנפו, של ישראל טוויטו מכיכר הלחם, של עובדי חיפה כימיקלים ליד דימונה. הוועדים החזקים בדרום לא תמכו באנשים שבאו מתוכם.

"היינו חארות. אין מה להגיד. בושה. אני מתבייש עכשיו. כולנו פושעים. זו האמת. לא תמכנו בהם, עובדי מכתשים חיים טוב והמאבק של קנפו וטוויטו לא דיבר אלינו. לא התנהגנו כבני אדם. עם המאבק של חיפה כימיקלים במישור רותם דווקא הזדהינו והפגנו יחד אתם מול שערי המפעל".

מה אתה מבין היום?

"נהיינו קהי חושים. לא אכפת יותר אחד מהשני. היום כששומעים על 200 מפוטרים זה עובר ליד האוזניים של האנשים. זה פשוט לא מעניין. פיטורי עובדים הפכו לסמל של כוח ניהולי, להצלחה, לא מתלווה לזה בושה. זה מחליא אותי שאחרי כל גל פיטורים בחברה מסוימת, המניה שלה עולה למחרת בבוקר. כולם רק רואים כסף. אני חושב שאת מעמד הביניים עוד לא דיכאו מספיק. אנחנו חוטפים וחוטפים אבל לא מספיק. יבוא יום שיורידו את מעמד הביניים כל כך נמוך עד שהוא יתחבר לכל אלה שכבר על הרצפה".

ומה יקרה אז?

"אז יקום פה כזה פיצוץ. היום שבו יירו כאן על בעלי מפעלים קרוב מאוד. ויירו בהם. אנשים לא מבינים את זה. לא תהיה פה מדינה אם לאנשים לא יהיה מקום עבודה. זו אחריות של המדינה להשאיר את המפעלים האלה, שמעסיקים מאות אנשים. המדינה משקיעה בפיתוח סין – זה נושא שמבקר המדינה צריך לטפל בו. משקיעים מיליונים במפעלים ואחר כך נותנים אותם למשקיעים פרטיים שמעבירים אותם לסין. האבסורד הוא שאנחנו מפעל מרוויח, אתה יכול להשתגע, כמה הם רוצים עוד? אז היתה שנה מעט חלשה ביחס לשנים אחרות, אבל לא היה הפסד. בשנה שעברה קבוצה מכתשים הרוויחה קרוב ל-90 מיליון דולר".

כנראה שלא מספיק.

"אי אפשר לרדוף עד אין קץ אחרי הכסף. אי אפשר לבוא ולפטר מאה עובדים וככה להשיג חמישה מיליון דולר למאזן. אל תפטר עובדים, תייצר מוצרים חדשים, תמכור יותר, בדרך הזאת תגדיל את הרווח שלך כמנכ"ל, לא בכך שתביא כיליון על משפחות שלמות".

אבל המפעל לא שלך ובעל המפעל רוצה להתייעל, זה הכסף שלו.

"המפעל הזה קם ופועל בזכות מענקים מהמדינה. בחלק גדול מהעבודות שלנו היום המדען הראשי שותף, הקימו כאן מערכת טיהור שפכים, המדינה סייעה בכספי מסים. לא כל המפעל שייך לדנקנר. נראה אותו מקים מפעל כזה ללא סיוע של המדינה. הוא קנה מפעל מוכן, ומה לעשות, לצערו גם עם עובדים. כשהוא קנה את המפעל הזה אמרו לו, `יש לך מתקנים, ברזלים, חומרים, ויש לך גם עובדים. זה היה הכל יחד. אם הוא רוצה לשלוח אנשים פה לבתי תמחוי, אנחנו נדאג שלא יהיה לו מפעל. אני את המניות שלי במכתשים מכרתי".

יש סיכוי למאבק? כי הרבה פעמים זה נראה כמו כוחות לא שווים.

"הוא עושה לנו טרור כי יש לו כסף. לנו אין כסף. 30 שנה אנחנו עובדים עם חומרים שאלוהים ישמור, נושמים רעלים כשהם מסתובבים עם חליפות. עכשיו, אחרי 30 שנה אי אפשר להגיד לנו: `טמבלים, עשיתם את שלכם, עכשיו הביתה`. ואפילו שזאת הגישה פה, שהם עשירים, ויש להם עורכי דין ויחצ"נים מהמעלה הראשונה, וחצי מדינה שלהם, אנחנו לא נוריד את הראש. לא נוריד את הראש". 

כנראה שיעניין אותך גם: