הסכם מסוכן

חררדו לייבנר, גדי אלגזי

ההסכם המוצע העומד בשעות האלה לבחינת הסטודנטים (יום ששי אחה"צ: http://www.studentfight.org.il/46939/הודעת_ארגון_הסטודנטים_הארצי ) הוא בעייתי ביותר.

יש בו שני סעיפים חשובים. בסעיף הראשון אין שום התניה אפקטיבית, המונעת יישום חד-צדדי של המלצות ועדת שוחט על-ידי הממשלה. נציגי הממשלה והסטודנטים מתחייבים להידבר ביחס להמלצות הוועדה (לא על אלטרנטיבות כלשהן – וגם לא על כל מסקנות הוועדה אלא רק על נושא שכר הלימוד!) וההידברות "תסתיים בהמלצות מוסכמות". אלה דיבורים יפים ללא כיסוי: הצדדים יגיעו להסכמות, רק אם אחד מהם יוותר ויתור משמעותי, והסטודנטים – ללא ההפגנות, ללא תומכיהם, ללא השביתה, ללא תמיכתה של דעת הקהל העומדת לצידם כרגע – הם אלה שייאלצו לבלוע צפרדעים כדי להגיע ל"המלצות מוסכמות". לחץ להגיע להסכמה אינו התנאי החיוני – שאין כופים על הסטודנטים המלצות ללא הסכמתם. חמור מכך: הממשלה אינה מתחייבת לבצע גם הסכמות אלה: הן "יונחו בפני הממשלה". יש אם כך שני תסריטים מסוכנים:  הראשון, בליעת צפרדעים בעמדת חולשה כדי להגיע ל"המלצות מוסכמות"; השני – הסטודנטים עומדים על שלהם, אין המלצות מוסכמות – והממשלה מחליטה כרצונה.

הסעיף השני חמור לא פחות. הסחיטה התקציבית שהפעיל האוצר נגד המוסדות להשכלה גבוהה בעינה עומדת: הממשלה אינה מתחייבת בסעיף זה בפשטות, להחזיר את הכספים שנלקחו מן המוסדות, אלא לעשות זאת "במסגרת יישום הרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה כפי שתאושר בממשלה." זוהי התניה מוסווית אך אפקטיבית לא פחות. זהו כסף מסומן: הוא ניתן "במסגרת יישום הרפורמה", ואם לא תיושם – לא יוחזר. הביטוי ועדת שוחט לא נזכר, אך כיוון ששום רפורמה אחרת לא מוזכרת, ברור היטב למה הכוונה. הסעיף משאיר בידי הממשלה מכשיר רב-עוצמה, שבאמצעותו תוכל לכופף שוב ושוב את האוניברסיטאות, את המרצים והסטודנטים.

במלים אחרות: כאשר לא תהיה הסכמה על נושא שכר הלימוד עם הסטודנטים או כאשר המרצים יתנגדו ליישום המלצות ה"רפורמה", הממשלה תוכל לעצור את הזרמת הכספים או להימנע לחלוטין מהחזרתם. מתי ובאילו תנאים ייווצר אותו משבר של אי-הסכמה בין הממשלה לבין הסטודנטים ובעקבותיו בלימת העברת התקציבים – את זה תחליט הממשלה בהתאם לנוחיותה הפוליטית. אפשר להניח, שהמבוי הסתום יוכרז, למשל, בחודשי הקיץ, כאשר אגודות הסטודנטים יתקשו להיאבק ולהפעיל לחץ או בעיתוי פוליטי נוח יותר לממשלה.

ההסכם הנוכחי, אם ייחתם על ידי הסטודנטים, ישאיר את הקונפליקט פתוח לקראת השנה הבאה או לזו שאחריה וישאיר את היוזמה בידי הממשלה. מבחינה טקטית הסטודנטים עלולים לאבד את התנופה העצומה שהשיגו במאבק המדהים, שניהלו בשבועות האחרונים. תמיכתה של דעת הקהל, האפשרות לגייס כוחות נוספים יילכו לאיבוד. בחתימתם על הסכם כזה יעניקו הנהגות הסטודנטים לגיטימציה להתניית החזרת התקציבים ביישום הרפורמות הניאו-ליברליות הרות-האסון, שמכינה לנו ועדת שוחט. זו כבר לא שגיאה טקטית אלא בכייה לדורות.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ירדנה אלון

    כולל האוניברסיטה על סולם דרגות התארים,שהיא נותנת
    ולהתחבר למאבקים חברתיים אחרים רק כך אפשר יהיה להשיג דברים
    התמיכה הרחבה של האזרחים ללא המעורבות שלהם היא נהדרת כתראפיה קבוצתית אולם היא לא תניב את התוצאות המקוות הינכם רואים איזה הצעות ולאיזה הסכמים רוצים להגיע עם הסטודנטים
    ואם כבר מאבק נחוש אז למה לא כל הקופה?
    וכל הקופה זה אומר חינוך חינם

  2. ירדנה אלון

    כולל האוניברסיטה על סולם דרגות התארים,שהיא נותנת
    ולהתחבר למאבקים חברתיים אחרים רק כך אפשר יהיה להשיג דברים
    התמיכה הרחבה של האזרחים ללא המעורבות שלהם היא נהדרת כתראפיה קבוצתית אולם היא לא תניב את התוצאות המקוות הינכם רואים איזה הצעות ולאיזה הסכמים רוצים להגיע עם הסטודנטים
    ואם כבר מאבק נחוש אז למה לא כל הקופה?
    וכל הקופה זה אומר חינוך חינם

  3. אבי

    המרצים חייבים לפתוח בשביתה ולא לצפות שהסטודנטים ימנעו רפורמות שיפגעו בעיקר במרצים. האם קשה לפתוח בשביתת מרצים? כן. האם זה בלתי אפשרי? לא. גם שביתת הסטודנטים היא "פראית" ו"בלתי מאושרת" והסטודנטים עדיין עשו אותה. המרצים ביטלו את שביתתם לאחר יום וחצי לאחר שהוסדר שכרם. הם צריכים לחזור לשבות ולהסביר ששכר המרצים הוא לא הכל בעיניהם, אלא גם מבנה האוניברסיטה.
    אם הסטודנטים לא יסכימו להעלאת שכר הלימוד, לא תהיה המלצה שכזו ע"י ועדת שוחט ואין כל סיבה שהסטודנטים יכנעו ללחץ שהאוצר יפעיל. אם הממשלה רוצה לעלות את שכר הלימוד בכל מקרה היא יכולה לעשות זאת גם אם תבוטל ועדת שוחט לחלוטין.

  4. אבי

    המרצים חייבים לפתוח בשביתה ולא לצפות שהסטודנטים ימנעו רפורמות שיפגעו בעיקר במרצים. האם קשה לפתוח בשביתת מרצים? כן. האם זה בלתי אפשרי? לא. גם שביתת הסטודנטים היא "פראית" ו"בלתי מאושרת" והסטודנטים עדיין עשו אותה. המרצים ביטלו את שביתתם לאחר יום וחצי לאחר שהוסדר שכרם. הם צריכים לחזור לשבות ולהסביר ששכר המרצים הוא לא הכל בעיניהם, אלא גם מבנה האוניברסיטה.
    אם הסטודנטים לא יסכימו להעלאת שכר הלימוד, לא תהיה המלצה שכזו ע"י ועדת שוחט ואין כל סיבה שהסטודנטים יכנעו ללחץ שהאוצר יפעיל. אם הממשלה רוצה לעלות את שכר הלימוד בכל מקרה היא יכולה לעשות זאת גם אם תבוטל ועדת שוחט לחלוטין.

  5. איציק ש.

    פרופסור גוטוויין שמח בגלל התהליך שעברו הסטודנטים, תהליך שלא קרה אף פעם במדינת ישראל. בינתיים עד לרגע זה עוד לא הסכימו לחתום על שום הסכם.

  6. איציק ש.

    פרופסור גוטוויין שמח בגלל התהליך שעברו הסטודנטים, תהליך שלא קרה אף פעם במדינת ישראל. בינתיים עד לרגע זה עוד לא הסכימו לחתום על שום הסכם.

  7. לילך

    חייבים לפעול מהר כדי להשיג כמה מטרות:
    לגייס את הרחוב הסטודנטיאלי – את אלה שהפעילו לחץ על הנהגת האגודות בפעם הקודמת – כדי שיפעילו גם הפעם לחץ.
    להעביר את האמת לתקשורת. כרגע מצטייר בתקשורת שהממשלה עשתה צעד די גדול לקראת הסטודנטים ושהנהגת הסטודנטים עומדת לחתום.
    הדרך הטובה ביותר להשיג את שתי המטרות האלה נראית כמו עוד הפגנות והרבה רעש.
    עוד דבר מסוכן הוא הקרבות וההפצצות בעזה. כבר לפני כשבוע אמרתי לחברים שאולמרט עוד עלול להעביר את השטחים למען האחדות הלאומית. המשך ההפצצות בעזה וירי הרקטות על שדרות עלול לשמש להנהגת הסטודנטים תירוץ נוח להפסיק את השביתה – "כי זו לא העת וכולנו צריכים להיות מאוחדים".

  8. לילך

    חייבים לפעול מהר כדי להשיג כמה מטרות:
    לגייס את הרחוב הסטודנטיאלי – את אלה שהפעילו לחץ על הנהגת האגודות בפעם הקודמת – כדי שיפעילו גם הפעם לחץ.
    להעביר את האמת לתקשורת. כרגע מצטייר בתקשורת שהממשלה עשתה צעד די גדול לקראת הסטודנטים ושהנהגת הסטודנטים עומדת לחתום.
    הדרך הטובה ביותר להשיג את שתי המטרות האלה נראית כמו עוד הפגנות והרבה רעש.
    עוד דבר מסוכן הוא הקרבות וההפצצות בעזה. כבר לפני כשבוע אמרתי לחברים שאולמרט עוד עלול להעביר את השטחים למען האחדות הלאומית. המשך ההפצצות בעזה וירי הרקטות על שדרות עלול לשמש להנהגת הסטודנטים תירוץ נוח להפסיק את השביתה – "כי זו לא העת וכולנו צריכים להיות מאוחדים".

  9. שולה פרסלר

    זה הרגע – מאבק הסטודנטיות!!!

    לאחר זמן רב שבו הסטודנטים בישראל שובתים, החלו לצוץ בקיעים, אם מהסטודנטים עצמם, אם מהמרצים, אם מראשי האוניברסיטאות שמנסים לשבור את השביתה.
    רגע לפני שהמסך יורד והסטודנטים מקפלים את הזנב וחוזרים לשלם שכר לימוד מלא כשהיה, שכר לימוד נמוך במעט שנראה כגובל בצדקה, הגיע הזמן לשנות כיוון!!! מרגע זה, מאבק הסטודנטים חייב להפוך למאבק הסטודנטיות!!!
    נכון לעכשיו, אם מאבק הסטודנטים יצליח או לא, זו רק שאלה של הכיוון אליו יקחו הסטודנטים את המאבק. אלא מה, הסטודנטים חייבים לדעת – ככל שיהיו מעורבים במאבק שלהם אנשים, ארגונים, עמותות, פוליטיקאים ועוד בעלי אינטרסים שונים המנסים לקדם את עניינם דרך סבלם של הסטודנטים – כך ישבר המאבק, יהפוך לפוליטי ויהיה לעוד שביתה סתמית שלא תשפיע על סדר היום בישראל.
    אחד הכיוונים שלדעתי יהיה ראוי לקחת את המאבק אליו, הוא לכיוון המאבק הפמיניסטי של הסטודנטיות. זו ההזדמנות להשמיע קול חזק, אסרטיבי, ללא פשרות. לא עוד מאבק, אלא מהפכה! כמו שבמאבקים אחרים, הנשים משתתפות, תומכות, מארגנות… וקולן בסופו של דבר נבלע, כך הן צריכות היום, ממש עכשיו לקחת שליטה על המאבק ולהוביל אותו לקידום הסטודנטיות בישראל. לנצל את חלון ההזדמנויות. ראוי יהיה וכמובן אף משפיע, אם המרצות באוניברסיטאות תתמוכנה בהן, לא בפרסומים כאלה ואחרים, לא בתמיכה מעל גבי עיתון זה או אחר, אלא בפועל, לשבות שביתה מוחלטת עד אשר יצליח המאבק שלהן. איני יכולה לחשוב על תמיכה חשובה ביותר, מלבד תמיכת נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמי שמובילה את אחת האוניברסיטאות בישראל, עליה, כאישה, כנשיאת אוניברסיטה, לעשות שימוש בהשפעתה למען הסטודנטיות בכל האוניברסיטאות. אסור להשאיר את הסטודנטיות לבד במאבק הזה, זו ההזדמנות גם של התנועות הפמיניסטיות בישראל, להשאיר את המאבקים הפנימיים ולהתאחד למען המטרה. זו הדרך הכי בטוחה להכניס נשים מכל שכבות החברה – לאוניברסיטה ולהעניק להן השכלה גבוהה וסיכוי להשתלב בחברה במקום גבוה.

    לאורך כל הדרך, לאורך כל השביתה. פוליטיקאים מבטיחים, אנשי רוח וחברה מייעצים להם להפוך את מאבקם למאבק חברתי, כותבים להם נאומים, מפרסמים בשמם גילויי דעתם והסטודנטים עצמם לא ממש מצליחים להוביל למהפך חברתי של ממש. אין לסטודנטים את הכלים המספיקים להוביל מהפכה שכזו. לכן, יש צורך להפוך את המאבק למגדרי, כך יהיה מאבקן, מאבק פמיניסטי שלו תהיינה שותפות כל הנשים בישראל. מספרן הגדול יהווה כוח השפעה בשל הכוח האלקטורלי שלהן.
    נכון לעכשיו, לא מסתמן ברקע נצחון לסטודנטים. לכן, רגע לפני שכולם מתפזרים לדרכם, חייבים לשנות כיוון. כל השנים המאבקים החברתיים היו של קבוצות שונות בחברה הישראלית, שותפים בהם גברים ונשים וכשיש מאבק לקידום מעמד האישה, כמעט תמיד שותפות לו לרוב נשים. כעת, נוצרה הזדמנות לסטודנטיות לקחת את השליטה על קידומן. הדרך החלה להסלל, אסור לעצור, אסור לוותר, אסור להכנע, אלא לקחת את העניינים לידיים.
    הדרישה חייבת להיות אחת ויחידה ללא פשרות – פטור לנשים משכר לימוד!!! 50% מתושבי מדינת ישראל הן נשים – נצלו את הכוח האלקטורלי שלכן.

  10. שולה פרסלר

    זה הרגע – מאבק הסטודנטיות!!!

    לאחר זמן רב שבו הסטודנטים בישראל שובתים, החלו לצוץ בקיעים, אם מהסטודנטים עצמם, אם מהמרצים, אם מראשי האוניברסיטאות שמנסים לשבור את השביתה.
    רגע לפני שהמסך יורד והסטודנטים מקפלים את הזנב וחוזרים לשלם שכר לימוד מלא כשהיה, שכר לימוד נמוך במעט שנראה כגובל בצדקה, הגיע הזמן לשנות כיוון!!! מרגע זה, מאבק הסטודנטים חייב להפוך למאבק הסטודנטיות!!!
    נכון לעכשיו, אם מאבק הסטודנטים יצליח או לא, זו רק שאלה של הכיוון אליו יקחו הסטודנטים את המאבק. אלא מה, הסטודנטים חייבים לדעת – ככל שיהיו מעורבים במאבק שלהם אנשים, ארגונים, עמותות, פוליטיקאים ועוד בעלי אינטרסים שונים המנסים לקדם את עניינם דרך סבלם של הסטודנטים – כך ישבר המאבק, יהפוך לפוליטי ויהיה לעוד שביתה סתמית שלא תשפיע על סדר היום בישראל.
    אחד הכיוונים שלדעתי יהיה ראוי לקחת את המאבק אליו, הוא לכיוון המאבק הפמיניסטי של הסטודנטיות. זו ההזדמנות להשמיע קול חזק, אסרטיבי, ללא פשרות. לא עוד מאבק, אלא מהפכה! כמו שבמאבקים אחרים, הנשים משתתפות, תומכות, מארגנות… וקולן בסופו של דבר נבלע, כך הן צריכות היום, ממש עכשיו לקחת שליטה על המאבק ולהוביל אותו לקידום הסטודנטיות בישראל. לנצל את חלון ההזדמנויות. ראוי יהיה וכמובן אף משפיע, אם המרצות באוניברסיטאות תתמוכנה בהן, לא בפרסומים כאלה ואחרים, לא בתמיכה מעל גבי עיתון זה או אחר, אלא בפועל, לשבות שביתה מוחלטת עד אשר יצליח המאבק שלהן. איני יכולה לחשוב על תמיכה חשובה ביותר, מלבד תמיכת נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמי שמובילה את אחת האוניברסיטאות בישראל, עליה, כאישה, כנשיאת אוניברסיטה, לעשות שימוש בהשפעתה למען הסטודנטיות בכל האוניברסיטאות. אסור להשאיר את הסטודנטיות לבד במאבק הזה, זו ההזדמנות גם של התנועות הפמיניסטיות בישראל, להשאיר את המאבקים הפנימיים ולהתאחד למען המטרה. זו הדרך הכי בטוחה להכניס נשים מכל שכבות החברה – לאוניברסיטה ולהעניק להן השכלה גבוהה וסיכוי להשתלב בחברה במקום גבוה.

    לאורך כל הדרך, לאורך כל השביתה. פוליטיקאים מבטיחים, אנשי רוח וחברה מייעצים להם להפוך את מאבקם למאבק חברתי, כותבים להם נאומים, מפרסמים בשמם גילויי דעתם והסטודנטים עצמם לא ממש מצליחים להוביל למהפך חברתי של ממש. אין לסטודנטים את הכלים המספיקים להוביל מהפכה שכזו. לכן, יש צורך להפוך את המאבק למגדרי, כך יהיה מאבקן, מאבק פמיניסטי שלו תהיינה שותפות כל הנשים בישראל. מספרן הגדול יהווה כוח השפעה בשל הכוח האלקטורלי שלהן.
    נכון לעכשיו, לא מסתמן ברקע נצחון לסטודנטים. לכן, רגע לפני שכולם מתפזרים לדרכם, חייבים לשנות כיוון. כל השנים המאבקים החברתיים היו של קבוצות שונות בחברה הישראלית, שותפים בהם גברים ונשים וכשיש מאבק לקידום מעמד האישה, כמעט תמיד שותפות לו לרוב נשים. כעת, נוצרה הזדמנות לסטודנטיות לקחת את השליטה על קידומן. הדרך החלה להסלל, אסור לעצור, אסור לוותר, אסור להכנע, אלא לקחת את העניינים לידיים.
    הדרישה חייבת להיות אחת ויחידה ללא פשרות – פטור לנשים משכר לימוד!!! 50% מתושבי מדינת ישראל הן נשים – נצלו את הכוח האלקטורלי שלכן.

  11. דרור

    שר החוץ של איחוד האמיריות, חושב שהחינוך לא חשוב ואין לעודד
    לימודים, כשממילא עסקני איחוד האמירויות קנו תארים והם ממנים את חבריהם
    לתפקידים בכירים במינהל הציבורי.
    גם בית משפט באחוד האמירויות, הכיר בתארים קנויים, לצורך שכר והטבות
    לעובדי הציבור שם.

    בישראל, מאמינים בחינוך, משפרים אותו ומאפשרים גם למיעוטי אמצעים ללמוד.
    התופעה של קניית תארים, נפוצה בעולם הערבי.

    הוא הקים קרן של 10 ביליון דולר, לקידום ההשכלה, כדי שלא ימתחו עליו בקורת.

    United Arab Emirates Prime Minister Sheikh Mohammed bin Rashid al-Maktoum on Saturday announced the creation of a 10-billion-dollar fund to promote education in Arab countries, at a World Economic Forum meeting in Jordan.
    "I have decided to establish the Mohammed bin Rashid al-Maktoum Foundation to focus on human development, and I have pledged an endowment of 10 billion dollars (7.4 billion euros) to finance its projects," he told participants of the gathering on the shores of the Dead Sea.

    "(This) personal initiative aims at contributing to the development of a knowledge-based society, by supporting and empowering young minds and focusing on research, education and investment in the infrastructure of knowledge," said Sheikh Mohammed, who is also ruler of the booming emirate of Dubai.

    The foundation will launch a fund for research and set up research centres in the region, and in 2008 will begin providing scholarships to send students to world-reputed universities and institutes.

    "There is a wide knowledge gap between us and the developed world in the West and in Asia. Our only choice is to bridge this gap as quickly as possible, because our age is defined by knowledge," he added.

    Jordan's King Abdullah II opened the three-day forum on Friday with an appeal to politicians and business leaders to help end Middle East violence and prepare for the "day after peace" in the region, where more than half the population is young.

    Of 325 million people living in the Arab world, more than 200 million are under 24, the king said.

    "These young men and women deserve to be part of a prospering region that is playing its rightful role on the world stage," the king said.

    More than 1,000 participitants from 50 countries are attending the annual forum which aims to advance economic diversification and promote peace in the troubled Middle East.

    פורסם ברוטר ע"י yac

  12. דרור

    שר החוץ של איחוד האמיריות, חושב שהחינוך לא חשוב ואין לעודד
    לימודים, כשממילא עסקני איחוד האמירויות קנו תארים והם ממנים את חבריהם
    לתפקידים בכירים במינהל הציבורי.
    גם בית משפט באחוד האמירויות, הכיר בתארים קנויים, לצורך שכר והטבות
    לעובדי הציבור שם.

    בישראל, מאמינים בחינוך, משפרים אותו ומאפשרים גם למיעוטי אמצעים ללמוד.
    התופעה של קניית תארים, נפוצה בעולם הערבי.

    הוא הקים קרן של 10 ביליון דולר, לקידום ההשכלה, כדי שלא ימתחו עליו בקורת.

    United Arab Emirates Prime Minister Sheikh Mohammed bin Rashid al-Maktoum on Saturday announced the creation of a 10-billion-dollar fund to promote education in Arab countries, at a World Economic Forum meeting in Jordan.
    "I have decided to establish the Mohammed bin Rashid al-Maktoum Foundation to focus on human development, and I have pledged an endowment of 10 billion dollars (7.4 billion euros) to finance its projects," he told participants of the gathering on the shores of the Dead Sea.

    "(This) personal initiative aims at contributing to the development of a knowledge-based society, by supporting and empowering young minds and focusing on research, education and investment in the infrastructure of knowledge," said Sheikh Mohammed, who is also ruler of the booming emirate of Dubai.

    The foundation will launch a fund for research and set up research centres in the region, and in 2008 will begin providing scholarships to send students to world-reputed universities and institutes.

    "There is a wide knowledge gap between us and the developed world in the West and in Asia. Our only choice is to bridge this gap as quickly as possible, because our age is defined by knowledge," he added.

    Jordan's King Abdullah II opened the three-day forum on Friday with an appeal to politicians and business leaders to help end Middle East violence and prepare for the "day after peace" in the region, where more than half the population is young.

    Of 325 million people living in the Arab world, more than 200 million are under 24, the king said.

    "These young men and women deserve to be part of a prospering region that is playing its rightful role on the world stage," the king said.

    More than 1,000 participitants from 50 countries are attending the annual forum which aims to advance economic diversification and promote peace in the troubled Middle East.

    פורסם ברוטר ע"י yac

  13. דניאל

    אבי צודק! הגיע הזמן שהמרצים גם יכריזו שהם שובתים! הדבר יהבהיר לסטודנטים שהם באמת לא לבד ויראה כי ההסכם באמת אינו מתקבל על הדעת. הפחד של המרצים להצטרף באופן מסודר למאבק הזה, שהוא גם להגנתם, הוא תופעה מסוכנת והיא שתביא בסוף להחרבת האקדמיה הישראלית. בעיקר משום שסטודנטים באים והולכים, אבל המרצים נשארים…

  14. דניאל

    אבי צודק! הגיע הזמן שהמרצים גם יכריזו שהם שובתים! הדבר יהבהיר לסטודנטים שהם באמת לא לבד ויראה כי ההסכם באמת אינו מתקבל על הדעת. הפחד של המרצים להצטרף באופן מסודר למאבק הזה, שהוא גם להגנתם, הוא תופעה מסוכנת והיא שתביא בסוף להחרבת האקדמיה הישראלית. בעיקר משום שסטודנטים באים והולכים, אבל המרצים נשארים…

  15. משה כץ

    ארגוני המרצים מאפשרים עבודת עובדי קבלן במוסדות להשכלה גבוהה אם ע"י "מסלול מורים" או תרגילים שונים להעשקת (לא טעות כתיב) מרצים באוניברסיטאות
    ובנוסף כל נושא המכללות הינו הכנסה בדלת האחורית של המרצים למעגל של עובדים בחוזה אישי שזה מילה יפה לעבדי קבלן נכון שהיום מפתים אותם במשכורות שמנות אבל הסוף ידוע
    ולא יתכן לשתוק מול זה שמנקים, שומרים ועוד ועוד אנשים באוניברסיטאות הינם עבדי קבלן ככה זה עובד מתחילים עם החלשים אבל בסוף כולם יופרטו
    וכשיגיעו לאליטות של היום לא ישאר מי שישבות למענם אז אם לא נתאחד עכשיו מחר …

  16. משה כץ

    ארגוני המרצים מאפשרים עבודת עובדי קבלן במוסדות להשכלה גבוהה אם ע"י "מסלול מורים" או תרגילים שונים להעשקת (לא טעות כתיב) מרצים באוניברסיטאות
    ובנוסף כל נושא המכללות הינו הכנסה בדלת האחורית של המרצים למעגל של עובדים בחוזה אישי שזה מילה יפה לעבדי קבלן נכון שהיום מפתים אותם במשכורות שמנות אבל הסוף ידוע
    ולא יתכן לשתוק מול זה שמנקים, שומרים ועוד ועוד אנשים באוניברסיטאות הינם עבדי קבלן ככה זה עובד מתחילים עם החלשים אבל בסוף כולם יופרטו
    וכשיגיעו לאליטות של היום לא ישאר מי שישבות למענם אז אם לא נתאחד עכשיו מחר …

  17. מיקי

    לא שזה נסלח, אבל אולי אפשר יותר להבין איך במכתשים או בחברות ההיי-טק, שבהן העובדים הם המשכילים מהסוג החדש, כלומר עם השכלה מקצועית גרידא ובדרך כלל חוסר בהשכלה רחבה, יתנו לדברים כאלה לקרות. אבל באוניברסיטה?- הרי כל המידע שם, כולם יודעים את מה שאנחנו מדברים עכשיו, זה ברור שבסוף זה יגיע אל כולם. וכבר למעשה מגיע. אבל הסגל הבכיר הסכים בתחילת השביתה שיקבל זכות וטו על המלצות ועדת שוחט בנוגע לשכרו, ויצא מן המשחק. בעצם די מביש, לא? מעניין וחבל שהם לא הותקפו על צעדם מוקדם יותר. אלה אותם פרופסורים שעזרו ליילד, יחד עם הנהלות האוניברסיטה, את המעמד החדש הזה של 'מורה מן החוץ'. וגם אז לא הותקפו. אני הייתי מתבייש להסתכל לעובדי הקבלן האקדמיים האלה בעיניים אם הייתי איש סגל קבוע. ובטח שהייתי מתקשה ללכת ולכתוב מאמר על על מרקס פוקו ואדורנו אחר-כך. כמו שעושים הצגות מהפכניות של ברכט בתיאטרונים הגדולים שלנו, שבהן הסטארים מרוויחים אלף דולר להצגה, ושחקני המשנה פחות ממאה דולר להצגה. ועל עובדי הקבלן הלא-אקדמיים של האוניברסיטה אני בכלל לא מדבר. מפעם לפעם שומעים על איזה פרופסור, פעם זה היה אריאל רובינשטיין אני זוכר, שמתעניין בתנאי ההעסקה של מנקי, מאבטחי ומתחזקי האוניברסיטה שלו. אז אין מה להתלונן כנגד האוצר, שאם נותנים לו הוא לוקח. אני מברך את גדי אלגזי על העמדה שלו ומקווה שרבים אחרים ממעמדו יעשו יותר.

  18. מיקי

    לא שזה נסלח, אבל אולי אפשר יותר להבין איך במכתשים או בחברות ההיי-טק, שבהן העובדים הם המשכילים מהסוג החדש, כלומר עם השכלה מקצועית גרידא ובדרך כלל חוסר בהשכלה רחבה, יתנו לדברים כאלה לקרות. אבל באוניברסיטה?- הרי כל המידע שם, כולם יודעים את מה שאנחנו מדברים עכשיו, זה ברור שבסוף זה יגיע אל כולם. וכבר למעשה מגיע. אבל הסגל הבכיר הסכים בתחילת השביתה שיקבל זכות וטו על המלצות ועדת שוחט בנוגע לשכרו, ויצא מן המשחק. בעצם די מביש, לא? מעניין וחבל שהם לא הותקפו על צעדם מוקדם יותר. אלה אותם פרופסורים שעזרו ליילד, יחד עם הנהלות האוניברסיטה, את המעמד החדש הזה של 'מורה מן החוץ'. וגם אז לא הותקפו. אני הייתי מתבייש להסתכל לעובדי הקבלן האקדמיים האלה בעיניים אם הייתי איש סגל קבוע. ובטח שהייתי מתקשה ללכת ולכתוב מאמר על על מרקס פוקו ואדורנו אחר-כך. כמו שעושים הצגות מהפכניות של ברכט בתיאטרונים הגדולים שלנו, שבהן הסטארים מרוויחים אלף דולר להצגה, ושחקני המשנה פחות ממאה דולר להצגה. ועל עובדי הקבלן הלא-אקדמיים של האוניברסיטה אני בכלל לא מדבר. מפעם לפעם שומעים על איזה פרופסור, פעם זה היה אריאל רובינשטיין אני זוכר, שמתעניין בתנאי ההעסקה של מנקי, מאבטחי ומתחזקי האוניברסיטה שלו. אז אין מה להתלונן כנגד האוצר, שאם נותנים לו הוא לוקח. אני מברך את גדי אלגזי על העמדה שלו ומקווה שרבים אחרים ממעמדו יעשו יותר.

  19. נתן שקרצ'י

    מחר ב-12 בצהרים הפגנה מול הדואר המרכזי ברח' יגאל אלון 137 בתל אביב, שבה סטודנטים יתמכו במאבקן של הקלדניות עובדות הקבלן בדואר ישראל.

    חשוב מאוד שנלמד לאחד מאבקים ולחזק אותם דרך כך. רק כך יוכלו הסטודנטים להוכיח שהם לא נאבקים רק על שכר הלימוד שלהם אלא פעילים במאבקים נוספים.

    ההפרטה הוא תהליך שכל החברה הישראלית עוברת ולכן חשוב שמאבק נגד הפרטה נציג חזית אחידה ורחבה ככל האפשר.

  20. נתן שקרצ'י

    מחר ב-12 בצהרים הפגנה מול הדואר המרכזי ברח' יגאל אלון 137 בתל אביב, שבה סטודנטים יתמכו במאבקן של הקלדניות עובדות הקבלן בדואר ישראל.

    חשוב מאוד שנלמד לאחד מאבקים ולחזק אותם דרך כך. רק כך יוכלו הסטודנטים להוכיח שהם לא נאבקים רק על שכר הלימוד שלהם אלא פעילים במאבקים נוספים.

    ההפרטה הוא תהליך שכל החברה הישראלית עוברת ולכן חשוב שמאבק נגד הפרטה נציג חזית אחידה ורחבה ככל האפשר.

  21. שיר, פעילת שטח, אוני' חיפה

    כופפו אותנו עד הסוף (אכן חברים, זה לא היה חלום רע: "חתמנו" על ההסכם).

    הם לא הקשיבו לך, פרופ' יקר. אפילו שבאת להפגנות ודיברת לפני כולם ועשית את כל השמיניות האפשריות כדי להסביר את ההסכם ואת סעיפיו לשונשיין. שדרך אגב, הבין כל מילה. הוא התפתל לא כי הוא לא הבין- אלא כי הוא רצה את ההסכם.
    ולא עזר שהבהרת להם חזור והבהר, שעדיף לקפל את הזנב בלי לחתום וזה יהיה עדיף מלחתום על מכירה שכזאת לזנות (בבקשה תגיד לי שאני טועה).

    אנחנו (קרי, אני וכל מי שאני מכירה שבעניין ופעילים שונים שהכרתי מהמאבק- אפשר לפנות אלי במייל) מתכוונים להמשיך בהסברה ובפעילות. מבחינתנו המאבק רק נכנס לאש קטנה.
    אבל לא אשקר, אירועי הימים האחרונים השאירו אותי קצת המומה.

    לכן, עכשיו אני שואלת אותך, פרופ' אלגזי, מה לדעתך אפשר לעשות?
    יש לי כמה שאלות שאולי תעזור לנו ללבן עם עצמנו:

    1- מה יכולים לעשות הסטודנטים, כציבור מאורגן, שנציגותו חתמה על דבר כזה?
    2- מה הולך לקרות וממה אנו צריכים להימנע?
    3- ממה צריך להיזהר עכשיו?
    4- אם אנו יודעים שהממשלה והאוצר יעשו אחורה-פנה מכל ההבטחות שלהם במוקדם או במאוחר, נשאלת השאלה איך אנחנו יכולים לעשות להם את אותו טריק ולצאת נקיים? (כי כידוע מה שלשלטון מותר לעמך אסור).

    אני רוצה להגיד לך בשם כל הסטודנטים – אנשי אגודות, פעילים, וגם בשם האדישים, המתנגדים ואלה שאינם יודעים לשאול – כל כך הרבה תודה! העזרה, הנוכחות, האיכפתיות וההקשבה לנו, הן נכס בל ישוער. אתה ושכמותך דוגמא ומופת.
    מקווים שנמשיך לראותך איתנו בהמשך המסע, שלא בקרוב יגמר .

  22. שיר, פעילת שטח, אוני' חיפה

    כופפו אותנו עד הסוף (אכן חברים, זה לא היה חלום רע: "חתמנו" על ההסכם).

    הם לא הקשיבו לך, פרופ' יקר. אפילו שבאת להפגנות ודיברת לפני כולם ועשית את כל השמיניות האפשריות כדי להסביר את ההסכם ואת סעיפיו לשונשיין. שדרך אגב, הבין כל מילה. הוא התפתל לא כי הוא לא הבין- אלא כי הוא רצה את ההסכם.
    ולא עזר שהבהרת להם חזור והבהר, שעדיף לקפל את הזנב בלי לחתום וזה יהיה עדיף מלחתום על מכירה שכזאת לזנות (בבקשה תגיד לי שאני טועה).

    אנחנו (קרי, אני וכל מי שאני מכירה שבעניין ופעילים שונים שהכרתי מהמאבק- אפשר לפנות אלי במייל) מתכוונים להמשיך בהסברה ובפעילות. מבחינתנו המאבק רק נכנס לאש קטנה.
    אבל לא אשקר, אירועי הימים האחרונים השאירו אותי קצת המומה.

    לכן, עכשיו אני שואלת אותך, פרופ' אלגזי, מה לדעתך אפשר לעשות?
    יש לי כמה שאלות שאולי תעזור לנו ללבן עם עצמנו:

    1- מה יכולים לעשות הסטודנטים, כציבור מאורגן, שנציגותו חתמה על דבר כזה?
    2- מה הולך לקרות וממה אנו צריכים להימנע?
    3- ממה צריך להיזהר עכשיו?
    4- אם אנו יודעים שהממשלה והאוצר יעשו אחורה-פנה מכל ההבטחות שלהם במוקדם או במאוחר, נשאלת השאלה איך אנחנו יכולים לעשות להם את אותו טריק ולצאת נקיים? (כי כידוע מה שלשלטון מותר לעמך אסור).

    אני רוצה להגיד לך בשם כל הסטודנטים – אנשי אגודות, פעילים, וגם בשם האדישים, המתנגדים ואלה שאינם יודעים לשאול – כל כך הרבה תודה! העזרה, הנוכחות, האיכפתיות וההקשבה לנו, הן נכס בל ישוער. אתה ושכמותך דוגמא ומופת.
    מקווים שנמשיך לראותך איתנו בהמשך המסע, שלא בקרוב יגמר .

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קולות

    ישבנו במעגלי דיון על הדשא במכללה, עקבנו אחרי התנהלות השביתה בתקשורת, והרגשנו שיש קולות שלא נשמעים. הפעילים שבינינו, השמיעו את קולם בפעילויות השונות. הטקסטים הבאים, הם הקול של אלו שקולם לא נשמע עד היום בשביתת הסטודנטים. הטקסטים נכתבו על סטודנטים וסטודנטיות במגמה לחינוך לצדק חברתי , סביבתי וחינוך לשלום במכללת סמינר הקבוצים.

    מודעה

    הסטודנט משה

    1700 ₪ – שכר דירה
    1000 ₪ – שכר לימוד
    800 ₪ – החזר הלוואה לבנק
    1000 ₪ – החזר הלוואה {בשוק האפור}
    1000 ₪ – דלק, ביטוח, טסט {הוצאות טרנטה}
    1000 ₪ – הוצאות מחיה {לחם, מים, סיגריות}

    סה"כ הוצאות חודשי- 6500 ₪
    סה"כ הכנסות חודשי- 3000 ₪
    צודקים.
    אני צריך להפסיק לעשן ולהשתמש בתחבורה הציבורית.

    לא סיפרתי {מפאת צניעותי} שבאתי מהפריפריה בדרום כדי להיות סוף סוף אקדמאי.
    נכון. גם אני מזרחי.
    ואני עדין צריך לעזור לאבא לשלם את המשכנתא על הדירה שבה גדלתי כל חיי. הוא מקבל 1500 ₪ מהביטוח הלאומי וזהו תקציב חייו. יש הרבה כאלו במקום ממנו אני בא.
    בשבוע שעבר עשינו יחד שבת ב 50 ₪, היה נהדר.

    סלחו לי סטודנטים יקרים על שאני לא מצטרף למאבק.
    אני נאבק בלשרוד את היום. כל יום.
    סלחי לי מדינה יקרה על שאין לי כוח להיאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה
    בסיפור שלי זה לא כוחות..

    הסטודנט משה
    {שם בדוי}

    השביתה – זה המאבק שלי

    המאבק הזה על ההשכלה הגבוהה והחינוך, הוא מאבק בשבילי, וכל פעם שאני יכולה אני משתתפת בפעילות של מאבק הסטודנטים.
    אבל בעיקר, זה מה שעשיתי במהלך השביתה:
    אני עובדת בתוכנית שעוסקת בחינוך בקהילה של יוצאי אתיופיה.
    מה שעושים אתנו, עם העובדות בתוכנית זה לא חוקי.
    לא משלמים לנו חגים, ואין תנאים סוציאליים. זה בניגוד לחוק
    כדי שאנשים לא יצעקו, משלמים לנו קצת מעל שכר מינימום.
    לי משלמים 28 ש' לשעה, לבנות אחרות 22 ש' לשעה.
    כשנחשפתי בלימודים לכל העניין של הזכויות למדתי איך לנתב את עצמי.
    כשנודע לי שיש עמותת קו לעובד, ידעתי אל מי לפנות.
    כשראיתי באינטרנט שברוב המקרים המעסיקים מפסידים מול העובדים, קבעתי פגישה עם אחת המנהלות הבכירות. סגננתי מכתב שמדבר על כל מצב העובדים והצעתי שכל העובדים שתנאי התעסוקה שלהם לא ראויים יחתמו.
    המנהלת התפלאה: ואמרה לי: "אני לא מכירה את הרונית הזו- רונית שאני מכירה היא נחמדה לא תוקפנית לא נגד"
    היא חושבת שהיא מכירה אותי, והיא לא מכירה אותי בכלל , היא אף פעם לא דברה אתי כעובדת פה.
    היא אמרה לי שאני חוצפנית כי באתי אליה עם החוק שעל פי החוק צריך לשלם לנו את הזכויות שלנו.
    התקשרתי לקו לעובד, השגתי את המידע על החוק, מה חובה לשלם. ומה הם צריכים לשלם לנו רטרואקטיבית.
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.
    כל עובדי התוכנית יקבלו עכשיו את התנאים רטרואקטיבית .
    אני עובדת 7 שנים בעבודה הזו, כל שנה מפטרים אותי מחדש.
    עכשיו הם ישלמו.
    ועכשיו אני עובדת על הקביעות. עושים לנו כל מיני מסיבות וכנסים אבל לא נותנים לנו, האתיופים, קביעות.
    כל ראשי האגפים של החינוך והרווחה, שאלו אותי: איך את יודעת את כל זה? את כל החוקים והזכויות?
    סיפרתי להם שבתוכנית שלי במכללה לומדים קורס של זכויות אדם.
    צילמתי וחלקתי לכולם את דף זכויות האדם
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.

    הסטודנטית רונית
    ( שם בדוי)

    ולמה צריך לשלם בכניסה לשירותים הציבוריים?

    גם בימי השביתה וגם בימים רגילים אני נאבקת על כל ילד.
    אני באה למכללה, כאן, למעגלי הדיון, כמה שאני יכולה וכמה שהעבודה שלי מאפשרת. .
    בימים של השביתה, בדרך כלל, אני הולכת לבית ספר שאני עובדת בו.
    כשאני באה, יש לילדים שאני עובדת אותם, הילדים של השוליים, עוד הזדמנות או שתיים להתקדם לעבר 'מרכז העניינים'.
    בשבוע שעבר ליוויתי את יותם, ילד כבר הראיה שאני עובדת איתו, בטיול השנתי של הכיתה. יותם הגיע בלי כסף למרות שהמורה אמרה להביא "עד 20 שקלים".
    במהלך הטיול היה צריך לשלם בכניסה לשירותים ציבוריים.
    נתתי לו כסף.
    אבל דיברנו גם על הפרטה,
    ולמה שירותים עולים כסף?
    וכמה מרוויחות הנשים שעובדות שם?
    באותה הפסקה שלחו המורות את הילדים לקנות קרטיבים בקיוסק.
    ליותם ולעוד ילדים לא היה כסף לקרטיבים.
    דיברנו על חינוך חינם,
    ולמה בטיול של בית ספר יש הבדל בין ילדים שהביאו כסף לילדים שלא הביאו?
    ומה זה צדק חברתי?
    אז זה מה שאני עושה שאני לא במעגלי דיון או בהפגנות.

    הסטודנטית יהודית
    ( שם בדוי)

    הקיום שלי
    בקיום שלי במכללה קורים שני דברים.
    מצד אחד אני שמח שהתקבלתי לאקדמיה, ולומד.
    מצד שני, אני עובד ועצוב כי אין לי חיים.
    אני עובד בשלושה מקומות עבודה שונים.
    גם בשלושתם אני לא מצליח לחיות עם מה שאני מרוויח:
    לשלם שכר לימוד, להשכיר דירה, והמינוס תופח.
    אני מגיע מהצפון.
    אני אתיופי.
    אני תומך במשפחה שלי – יש לי אמא חולה שצריכה תרופות ולהחזיק משק בית.
    לאחרונה מכרתי את האוטו שלי כדי שאוכל להמשיך ללמוד.
    זה הכלי היחידי שדרכו אני עובד ויכול לעבור בין עבודה לעבודה.
    עכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לעבוד.

    הסטודנט דוד
    ( שם בדוי)

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קולות

    ישבנו במעגלי דיון על הדשא במכללה, עקבנו אחרי התנהלות השביתה בתקשורת, והרגשנו שיש קולות שלא נשמעים. הפעילים שבינינו, השמיעו את קולם בפעילויות השונות. הטקסטים הבאים, הם הקול של אלו שקולם לא נשמע עד היום בשביתת הסטודנטים. הטקסטים נכתבו על סטודנטים וסטודנטיות במגמה לחינוך לצדק חברתי , סביבתי וחינוך לשלום במכללת סמינר הקבוצים.

    מודעה

    הסטודנט משה

    1700 ₪ – שכר דירה
    1000 ₪ – שכר לימוד
    800 ₪ – החזר הלוואה לבנק
    1000 ₪ – החזר הלוואה {בשוק האפור}
    1000 ₪ – דלק, ביטוח, טסט {הוצאות טרנטה}
    1000 ₪ – הוצאות מחיה {לחם, מים, סיגריות}

    סה"כ הוצאות חודשי- 6500 ₪
    סה"כ הכנסות חודשי- 3000 ₪
    צודקים.
    אני צריך להפסיק לעשן ולהשתמש בתחבורה הציבורית.

    לא סיפרתי {מפאת צניעותי} שבאתי מהפריפריה בדרום כדי להיות סוף סוף אקדמאי.
    נכון. גם אני מזרחי.
    ואני עדין צריך לעזור לאבא לשלם את המשכנתא על הדירה שבה גדלתי כל חיי. הוא מקבל 1500 ₪ מהביטוח הלאומי וזהו תקציב חייו. יש הרבה כאלו במקום ממנו אני בא.
    בשבוע שעבר עשינו יחד שבת ב 50 ₪, היה נהדר.

    סלחו לי סטודנטים יקרים על שאני לא מצטרף למאבק.
    אני נאבק בלשרוד את היום. כל יום.
    סלחי לי מדינה יקרה על שאין לי כוח להיאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה
    בסיפור שלי זה לא כוחות..

    הסטודנט משה
    {שם בדוי}

    השביתה – זה המאבק שלי

    המאבק הזה על ההשכלה הגבוהה והחינוך, הוא מאבק בשבילי, וכל פעם שאני יכולה אני משתתפת בפעילות של מאבק הסטודנטים.
    אבל בעיקר, זה מה שעשיתי במהלך השביתה:
    אני עובדת בתוכנית שעוסקת בחינוך בקהילה של יוצאי אתיופיה.
    מה שעושים אתנו, עם העובדות בתוכנית זה לא חוקי.
    לא משלמים לנו חגים, ואין תנאים סוציאליים. זה בניגוד לחוק
    כדי שאנשים לא יצעקו, משלמים לנו קצת מעל שכר מינימום.
    לי משלמים 28 ש' לשעה, לבנות אחרות 22 ש' לשעה.
    כשנחשפתי בלימודים לכל העניין של הזכויות למדתי איך לנתב את עצמי.
    כשנודע לי שיש עמותת קו לעובד, ידעתי אל מי לפנות.
    כשראיתי באינטרנט שברוב המקרים המעסיקים מפסידים מול העובדים, קבעתי פגישה עם אחת המנהלות הבכירות. סגננתי מכתב שמדבר על כל מצב העובדים והצעתי שכל העובדים שתנאי התעסוקה שלהם לא ראויים יחתמו.
    המנהלת התפלאה: ואמרה לי: "אני לא מכירה את הרונית הזו- רונית שאני מכירה היא נחמדה לא תוקפנית לא נגד"
    היא חושבת שהיא מכירה אותי, והיא לא מכירה אותי בכלל , היא אף פעם לא דברה אתי כעובדת פה.
    היא אמרה לי שאני חוצפנית כי באתי אליה עם החוק שעל פי החוק צריך לשלם לנו את הזכויות שלנו.
    התקשרתי לקו לעובד, השגתי את המידע על החוק, מה חובה לשלם. ומה הם צריכים לשלם לנו רטרואקטיבית.
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.
    כל עובדי התוכנית יקבלו עכשיו את התנאים רטרואקטיבית .
    אני עובדת 7 שנים בעבודה הזו, כל שנה מפטרים אותי מחדש.
    עכשיו הם ישלמו.
    ועכשיו אני עובדת על הקביעות. עושים לנו כל מיני מסיבות וכנסים אבל לא נותנים לנו, האתיופים, קביעות.
    כל ראשי האגפים של החינוך והרווחה, שאלו אותי: איך את יודעת את כל זה? את כל החוקים והזכויות?
    סיפרתי להם שבתוכנית שלי במכללה לומדים קורס של זכויות אדם.
    צילמתי וחלקתי לכולם את דף זכויות האדם
    זה מה שעשיתי במהלך השביתה.

    הסטודנטית רונית
    ( שם בדוי)

    ולמה צריך לשלם בכניסה לשירותים הציבוריים?

    גם בימי השביתה וגם בימים רגילים אני נאבקת על כל ילד.
    אני באה למכללה, כאן, למעגלי הדיון, כמה שאני יכולה וכמה שהעבודה שלי מאפשרת. .
    בימים של השביתה, בדרך כלל, אני הולכת לבית ספר שאני עובדת בו.
    כשאני באה, יש לילדים שאני עובדת אותם, הילדים של השוליים, עוד הזדמנות או שתיים להתקדם לעבר 'מרכז העניינים'.
    בשבוע שעבר ליוויתי את יותם, ילד כבר הראיה שאני עובדת איתו, בטיול השנתי של הכיתה. יותם הגיע בלי כסף למרות שהמורה אמרה להביא "עד 20 שקלים".
    במהלך הטיול היה צריך לשלם בכניסה לשירותים ציבוריים.
    נתתי לו כסף.
    אבל דיברנו גם על הפרטה,
    ולמה שירותים עולים כסף?
    וכמה מרוויחות הנשים שעובדות שם?
    באותה הפסקה שלחו המורות את הילדים לקנות קרטיבים בקיוסק.
    ליותם ולעוד ילדים לא היה כסף לקרטיבים.
    דיברנו על חינוך חינם,
    ולמה בטיול של בית ספר יש הבדל בין ילדים שהביאו כסף לילדים שלא הביאו?
    ומה זה צדק חברתי?
    אז זה מה שאני עושה שאני לא במעגלי דיון או בהפגנות.

    הסטודנטית יהודית
    ( שם בדוי)

    הקיום שלי
    בקיום שלי במכללה קורים שני דברים.
    מצד אחד אני שמח שהתקבלתי לאקדמיה, ולומד.
    מצד שני, אני עובד ועצוב כי אין לי חיים.
    אני עובד בשלושה מקומות עבודה שונים.
    גם בשלושתם אני לא מצליח לחיות עם מה שאני מרוויח:
    לשלם שכר לימוד, להשכיר דירה, והמינוס תופח.
    אני מגיע מהצפון.
    אני אתיופי.
    אני תומך במשפחה שלי – יש לי אמא חולה שצריכה תרופות ולהחזיק משק בית.
    לאחרונה מכרתי את האוטו שלי כדי שאוכל להמשיך ללמוד.
    זה הכלי היחידי שדרכו אני עובד ויכול לעבור בין עבודה לעבודה.
    עכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לעבוד.

    הסטודנט דוד
    ( שם בדוי)