משמיעים קול יחד עם משפחות החוסים

[מטה המאבק בהפרטת המעונות לחוסים עם פיגור שכלי

בשנים האחרונות מנסה משרד האוצר להעביר לשוק הפרטי את המוסדות הממשלתיים האחרונים שמטפלים בחוסים עם פיגור שכלי. כך נקבע בחוק ההסדרים האחרון. בינתיים, שר הרווחה יצחק הרצוג הקפיא את ההחלטה הזו.

מחר, ה-4/6 בין השעות 10 ל-1 בצהרים נקיים משמרת מחאה מול הכנס השנתי של האגף לטיפול באדם המפגר בחיפה. מטה המאבק כולל את המשפחות של החוסים, העובדים במעונות הממשלתיים ופעילים חברתיים. כאן תוכלו לראות איך מגיעים ואיזה אוטובוסים מגיעים לשם-
http://www.congress.co.il/etgarim07/index.php?option=com_content&task=view&id=20&Itemid=34
למשמרת 4 מטרות עיקריות-
1. להילחם בהפרטת המוסדות הממשלתיים ולחזק את שר הרווחה במאבק זה.
2. להילחם על תוספת תקנים ותקציבים למעונות הממשלתיים, שבינתיים האוצר מעכב אותם, כדרך של ייבוש של המוסדות הללו.
3. להילחם על הגברת הפיקוח של המדינה על כל המוסדות הפרטיים בתחום זה.
4. להילחם על העסקה ישירה של העובדים בתחום זה, ולא כעובדי קבלן בשכר מינימום.

למה חשוב להתנגד לתהליך ההפרטה הזה, ולהשלכות הנוספות שלו:
הנימוק האנושי-
אוכלוסיית החוסים עם פיגור שכלי היא מהאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה,הנתונה בתלות מוחלטת במערך הטיפולי. לא מדובר בסחורה או ב-"משאב" הניתן להפרטה משיקולי רווח אלא בבני אדם חסרי ישע הזכאים ליחס אנושי והזקוקים לטיפול מקצועי ומסור. גדולתה של חברה ומדינה נמדדת בדיוק בדאגתה ובטיב יחסה לאוכלוסיות כאלה.
היציבות היא מרכיב מאוד חשוב בחייהם של החוסים המפגרים. כל מה שמערער את היציבות מאיים עליהם ועל שלומם הנפשי, אין להם הכלים להתאים עצמם חדשות לבקרים לאנשי צוות ומסגרות שונות. לכן, צריך להימנע מטלטלות ושינויים מיותרים במסגרות המטפלות ודרושים אנשי צוות שיעבדו באותו מקום ויצברו ניסיון ויחס אישי עם המטופלים לאורך שנים.

הנימוק הכלכלי-
עיון בספר התקציב, בסעיף הביצוע של שנת 2005, מלמד כי המעונות הממשלתיים למפגרים התייעלו מאוד והפער בעלות ההפעלה ביניהם לבין מעונות פרטיים וציבוריים הצטמצם מקרוב ל- 50% בעבר עד ל- 15% בלבד. בפערי עלות שכאלה נשאלת השאלה האם ישנה הצדקה כלכלית בהפרטה שתהיה כרוכה בתשלום פיצויי פרישה ופנסיה מוקדמת ל- 1000 עובדים בקירוב, במקרים מסוימים תשלומי פנסיה שיימשכו שנים רבות.ב- 15 השנים הבאות, בממוצע, המדינה תצטרך לשאת בעלות כפולה, גם תשלומים למפעיל המעון הפרטי או הציבורי אשר יזכה במכרז וגם תשלומי פנסיה מוקדמת לרוב העובדים הממשלתיים.
בארה"ב, שבה התרחשה הפרטה גורפת בתחום המעונות למפגרים, התוצאה הכלכלית הייתה שלמרות הציפיות לחיסכון משמעותי עם חיסול המעון הממשלתי והעברת הטיפול למפעילים פרטיים וציבוריים, קרה ההיפך. המפעילים התארגנו, צברו כח והחלו בהפעלת לחצים לשיפור התשלום עבור דמי האחזקה. המדינה נענתה ללחצים של גופים בעלי כוח ואינטרסים והתוצאה הפכה לבומרנג. במקום החיסכון המצופה, הייתה עליה בהוצאה הממשלתית לנושא זה.
הניסיון האמריקאי גם מצביע על מספר בעיות שהתעוררו בעקבות ההפרטה שהביאו לעליית העלויות על המדינה: קיים צורך בעריכת מכרזים מפורטים ביותר, המצריכים השקעה מרובה, קיימת מגבלה בפירוט הדרישות ומהגדרת התוצאות הרצויות. לדבר השלכות בעיתיות על הפיקוח המקצועי על המעונות אשר הופרטו. ההפרטה מחייבת תיגבור משמעותי של מערך הפיקוח ובחקיקה המאפשרת הפעלת סנקציות אמיתיות כלפי מפעילים שאינם פועלים על פי תנאי המכרז.
ביטול המעונות הממשלתיים יצמצם את התחרות הקיימת בין מעונות בעלויות שונות, תחרות שדווקא מעלה את הסטנדרטים המקצועיים ומעשירה את אפשרויות הבחירה של המשפחות.

השלכות תת התקצוב ותת התקנים-
כדרך לדחוף את ההורים של החוסים ואת משרד הרווחה לכיוון של הפרטה, האוצר מייבש אותם מבחינה של תקציבים ותקנים של מטפלים, מה שגורם להשלכות שליליות על החוסים, כמו שתקראו בכתבה הזו שמספרת על מעונות שבגלל מחסור במטפלים נותנים לחוסים כדורים פסיכיאטריים, שפוגעים בצורה קשה מאוד בחוסים – http://www.pigur.co.il/fild/tiraga.htm
מה שיותר גרוע, הוא שצו בג"ץ בנושא זה לפני 4 שנים ע"י אקי"ם, שדרש תוספת תקנים למוסדות הממשלתיים, לא מיושם
ע"י משרד האוצר, שמצפצף על פסיקת בג"ץ-
http://www.akim.org.il/news_main.asp?id=895&page_id=2

השלכות אי הפיקוח על כל סוגי המוסדות בתחום זה-
דו"ח מבקר המדינה האחרון, עסק במעקב אחרי תחום זה. הדו"ח גילה שכל ההמלצות של המבקר מלפני שנתיים לא יושמו. תוכלו לקרוא אותו כאן- http://www.pigur.co.il/parshanut/mevaker57brevacha.htm#

לסיום, בין יתר הטיעונים התומכים בהפרטה נטען כי עלות שכרם של העובדים הממשלתיים גבוהה יותר מזו של הפרטיים, שהרי במסגרות הפרטיות משולם שכר מינימום ברוב המקרים. מבחינה מקצועית זהו כמובן מצב מאוד לא רצוי. אנשים עם פיגור שכלי זקוקים לטיפול מקצועי על ידי אנשים המגיעים לעבודה עם הכשרה מתאימה, מתוך בחירה ובשמחה. לא מגיע להם לחיות במסגרות בהם המטפלים ובעלי התפקידים האחרים אינם מתוגמלים כראוי וכנדרש. טיפול בלתי הולם, מצד עובדים לא מיומנים או במצבת כוח אדם שאיננה מספיקה לצרכי המטופלים תביא לנזקים בריאותיים ובסופו של דבר גם לעלייה בעלויות על טיפולים רפואיים, עלויות שיפלו על כתפי המדינה. למותר לציין כי עובדים בשכר נמוך רואים במקום עבודתם מעין תחנת מעבר וכשיזדמן להם, יעברו למקום עבודה נוח ומתגמל יותר. הדבר יוצר תחלופת עובדים גבוהה, הפוגעת ברצף הטיפולי ובתחושת הקביעות החיונית לשלומם הבריאותי והנפשי של דיירי המעונות. גם כאן, תחושת חוסר האחריות ואי צבירת הניסיון עלולה לגרום נזקים מסוגים שונים שגם יתורגמו לעלויות שיגולגלו על המדינה.

אנחנו צריכים אתכם איתנו. נשמח לראותכם מחר ובהמשך המאבק שלנו. חובה עלינו להשמיע קול, במיוחד כאשר החוסים לא יכולים להגן על עצמם, חשוב שנשמיע קול בשבילם.
לפרטים – 050-8327751 lohafratatmeonot@yahoo.com

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יואל קורנבלום

    נראה הרבה יותר הגיוני שהמשפחות יתארגנו ויקימו את בתי החוסים בקהילה ויטפלו בהם ביחד. לא צריך לזרוק את החוסים לאיזה מתקן ממשלתי או פרטי נראה הרבה יותר הגיוני שהמשפחות יטפלו בחוסים. לדוגמא אפשר להביא את עמותת "עמיחי" שעשתה פלאים בשטח הזה. הם יצרו בית מגורים לכמה חוסים פגועי מוח, כלומר ההורים של החוסים יצרו את הבית הנ"ל, ובנוסף יצרו מועדון לאילו שעדיין גרים בבתי ההורים וכל זה נראה ממש יפה ומועיל לכולם. נראה לי שזה עתיד הרבה יותר טוב גם לחוסים וגם למשפחות החוסים. אפשר לדרוש מהממשלה או הביטוח הלאומי שאת התשלום שצריכים לשלם לקבלן כלשהו יעבירו למשפחות שינהלו את הבתים הנ"ל.

  2. יואל קורנבלום

    נראה הרבה יותר הגיוני שהמשפחות יתארגנו ויקימו את בתי החוסים בקהילה ויטפלו בהם ביחד. לא צריך לזרוק את החוסים לאיזה מתקן ממשלתי או פרטי נראה הרבה יותר הגיוני שהמשפחות יטפלו בחוסים. לדוגמא אפשר להביא את עמותת "עמיחי" שעשתה פלאים בשטח הזה. הם יצרו בית מגורים לכמה חוסים פגועי מוח, כלומר ההורים של החוסים יצרו את הבית הנ"ל, ובנוסף יצרו מועדון לאילו שעדיין גרים בבתי ההורים וכל זה נראה ממש יפה ומועיל לכולם. נראה לי שזה עתיד הרבה יותר טוב גם לחוסים וגם למשפחות החוסים. אפשר לדרוש מהממשלה או הביטוח הלאומי שאת התשלום שצריכים לשלם לקבלן כלשהו יעבירו למשפחות שינהלו את הבתים הנ"ל.

  3. אביבה שבת

    מר קורנבלום,
    האם גם לך יש אח או אחות מפגרת? ואם כן, האם הוא או היא במצב סיעודי? האם יש לו\ה התקפי זעם? האם אתה מכיר משפחות כאלה שיש להם מספר ילדים, מתוכם שניים מפגרים? האם אתה מכיר משפחות עם ילד מפגר השרויות בעוני?
    האם נראה לך שאתה מצליח לעבוד ולפרנס משפחה כאשר בנוסף לעבודה בשכר יש לך טיפול בילד מפגר במצב קשה ובילדים נוספים בבית?
    מי נותן לך את הזכות לומר לי שאחותי נזרקה? מה אתה יודע על מעונות הפנימייה הממשלתיים? איזה עבודת קודש הם עושים עם הילדים שלנו?
    האם אתה יודע מה קורה במוסדות והוסטלים הפתוחים? אתה יודע שיש כל מיני. יש כאלה טובים ממש ויש כאלה שלא נדע. האם אתה יודע על אינדגו, הוסטל פרטי "בתוך הקהילה" אשר הזניח את החוסים? ראית את הכתבה של רותי סיני בהארץ בנושא?
    אני לא אומרת שאותו פתרון של מעון מתאים לכולם. בכלל לא. אני לא אומרת שצריך רק סוג אחד של פתרון. מעונות והוסטלים צריכים להיות בעלי מאפיינים שונים ומגוונים כך שיתנו פתרונות לכל סוגי הצרכים, בהתאם למצב של המפגר עצמו וליכולות של בני משפחתו.
    המשפחות של החוסים במעונות זרקו את הילדים שלהם? או העבירו אותם למסגרת בה הם מטופלים על ידי אנשי מקצוע?
    מה אתה יודע על "המתקנים הממשלתיים"? למה "מתקנים"? מה זה? בתי כלא? ה"מתקנים" האלה הם הבתים של בני המשפחה שלנו! קצת כבוד….
    רוב הפנימיות האלה נמצאות בתוך הערים הגדולות ולא באזורים נידחים. בין היתר כדי שנוכל לבקר. המפגרים הקלים יותר במעונות הממשלתיים חווים את הקהילה העירונית באותם ערים. הם יוצאים לפעילויות בקהילה.
    מה ההצעה שלך לתת כסף לקבלן? למה להעביר את הכסף לידים פרטיות כדי שהוא יגזור קופון על חשבון השירות לחוסים? הקבלנים האלה יצמצמו את שעות הפעלת המזגן כדי לחסוך בחשמל. הם יביאו עובדי קבלן בשכר מינימום ופחות כדי לעבוד בעבודה קשה ושוחקת. נראה לך שעובדי קבלן ללא תנאים וללא ישתלמויות יתייחסו יפה לבני משפחתנו? תהייה להם הסבלנות והמקצועיות הדרושים?
    למה אתה סבור שהמדינה צריכה להתנער מאחריות לאזרחיה????

  4. אביבה שבת

    מר קורנבלום,
    האם גם לך יש אח או אחות מפגרת? ואם כן, האם הוא או היא במצב סיעודי? האם יש לו\ה התקפי זעם? האם אתה מכיר משפחות כאלה שיש להם מספר ילדים, מתוכם שניים מפגרים? האם אתה מכיר משפחות עם ילד מפגר השרויות בעוני?
    האם נראה לך שאתה מצליח לעבוד ולפרנס משפחה כאשר בנוסף לעבודה בשכר יש לך טיפול בילד מפגר במצב קשה ובילדים נוספים בבית?
    מי נותן לך את הזכות לומר לי שאחותי נזרקה? מה אתה יודע על מעונות הפנימייה הממשלתיים? איזה עבודת קודש הם עושים עם הילדים שלנו?
    האם אתה יודע מה קורה במוסדות והוסטלים הפתוחים? אתה יודע שיש כל מיני. יש כאלה טובים ממש ויש כאלה שלא נדע. האם אתה יודע על אינדגו, הוסטל פרטי "בתוך הקהילה" אשר הזניח את החוסים? ראית את הכתבה של רותי סיני בהארץ בנושא?
    אני לא אומרת שאותו פתרון של מעון מתאים לכולם. בכלל לא. אני לא אומרת שצריך רק סוג אחד של פתרון. מעונות והוסטלים צריכים להיות בעלי מאפיינים שונים ומגוונים כך שיתנו פתרונות לכל סוגי הצרכים, בהתאם למצב של המפגר עצמו וליכולות של בני משפחתו.
    המשפחות של החוסים במעונות זרקו את הילדים שלהם? או העבירו אותם למסגרת בה הם מטופלים על ידי אנשי מקצוע?
    מה אתה יודע על "המתקנים הממשלתיים"? למה "מתקנים"? מה זה? בתי כלא? ה"מתקנים" האלה הם הבתים של בני המשפחה שלנו! קצת כבוד….
    רוב הפנימיות האלה נמצאות בתוך הערים הגדולות ולא באזורים נידחים. בין היתר כדי שנוכל לבקר. המפגרים הקלים יותר במעונות הממשלתיים חווים את הקהילה העירונית באותם ערים. הם יוצאים לפעילויות בקהילה.
    מה ההצעה שלך לתת כסף לקבלן? למה להעביר את הכסף לידים פרטיות כדי שהוא יגזור קופון על חשבון השירות לחוסים? הקבלנים האלה יצמצמו את שעות הפעלת המזגן כדי לחסוך בחשמל. הם יביאו עובדי קבלן בשכר מינימום ופחות כדי לעבוד בעבודה קשה ושוחקת. נראה לך שעובדי קבלן ללא תנאים וללא ישתלמויות יתייחסו יפה לבני משפחתנו? תהייה להם הסבלנות והמקצועיות הדרושים?
    למה אתה סבור שהמדינה צריכה להתנער מאחריות לאזרחיה????

  5. יואל קורנבלום

    אני נגד עבודת קבלנים בעניין הזה לא ברור מאיפה קיבלת את הרעיון שאני בעד עבודת הקבלנים או להעביר כסף לקבלנים. למזלי אין לי ילד פגוע אבל יש לי אחיין פגוע ואני מכיר את הבעיה די מקרוב. מה שהצעתי, וגם נתתי דוגמא, הוא שההורים יקחו את טיפול הילדים והמבוגרים החוסים לידיהם בדיוק כמו שמטפלים בשאר בני המשפחה. כמובן שזה לא קל וכמובן שיש הורים שעושים יותר מאחרים כמו בכל מצב. כמובן שיש משפחות עם אמצעים גדולים יותר ממשפחות אחרות כמו בכל מקום. כמובן שיהיו כאילו בין ההורים שיהיו מנהיגים ואולי יעשו יותר מאחרים ויהיו כאלה שרק יעזרו, או שרק לא יפריעו, כמו בכל חברה אנושית. אבל בעיקרון שוכרים אנשי מקצוע לטפל בחוסים ומקרה הזה משפחות החוסים הן המעסיקות את אנשי המקצוע. אם למשל יש קבוצה של עשרה משפחות בקהילה מסויימת אפשר כבר להקים מעון בקהילה לחוסים. המשפחות יכולות להקים עמותה לצורך העניין. יתכן שיהיו מקרים קיצוניים שלא יצליחו אבל נראה לי שרוב המקרים כן יצליחו. כמובן שכאן צריך מימון וחלק מזה, אם לא הכל, צריך לבוא מהביטוח הלאומי ואולי גם באמצעות תרומות. צריך גם כן לדרוש, אולי באמצעות חקיקה, שאת הוצאות הניהול ואחזקת המבנים הקיימים יעבירו למשפחות שמקימות עמותות ומנהלות ביתי חוסים בקהילה. בסופו של דבר הממשלה משלמת למישהו דמי שכירות או משלמת להקים ותחזק את המבנה, משלמת למורים, מדריכים עובדים סוציאליים וכן הלאה. שיעבירו את כל זה לעמותות כנ"ל לפי מספר החוסים.

    העיקרון הוא שמשפחות החוסים אחראיות לחוסים בסופו של דבר הם בשר מבשרם. מה שבטוח הוא שכדאי לנסות.

  6. יואל קורנבלום

    אני נגד עבודת קבלנים בעניין הזה לא ברור מאיפה קיבלת את הרעיון שאני בעד עבודת הקבלנים או להעביר כסף לקבלנים. למזלי אין לי ילד פגוע אבל יש לי אחיין פגוע ואני מכיר את הבעיה די מקרוב. מה שהצעתי, וגם נתתי דוגמא, הוא שההורים יקחו את טיפול הילדים והמבוגרים החוסים לידיהם בדיוק כמו שמטפלים בשאר בני המשפחה. כמובן שזה לא קל וכמובן שיש הורים שעושים יותר מאחרים כמו בכל מצב. כמובן שיש משפחות עם אמצעים גדולים יותר ממשפחות אחרות כמו בכל מקום. כמובן שיהיו כאילו בין ההורים שיהיו מנהיגים ואולי יעשו יותר מאחרים ויהיו כאלה שרק יעזרו, או שרק לא יפריעו, כמו בכל חברה אנושית. אבל בעיקרון שוכרים אנשי מקצוע לטפל בחוסים ומקרה הזה משפחות החוסים הן המעסיקות את אנשי המקצוע. אם למשל יש קבוצה של עשרה משפחות בקהילה מסויימת אפשר כבר להקים מעון בקהילה לחוסים. המשפחות יכולות להקים עמותה לצורך העניין. יתכן שיהיו מקרים קיצוניים שלא יצליחו אבל נראה לי שרוב המקרים כן יצליחו. כמובן שכאן צריך מימון וחלק מזה, אם לא הכל, צריך לבוא מהביטוח הלאומי ואולי גם באמצעות תרומות. צריך גם כן לדרוש, אולי באמצעות חקיקה, שאת הוצאות הניהול ואחזקת המבנים הקיימים יעבירו למשפחות שמקימות עמותות ומנהלות ביתי חוסים בקהילה. בסופו של דבר הממשלה משלמת למישהו דמי שכירות או משלמת להקים ותחזק את המבנה, משלמת למורים, מדריכים עובדים סוציאליים וכן הלאה. שיעבירו את כל זה לעמותות כנ"ל לפי מספר החוסים.

    העיקרון הוא שמשפחות החוסים אחראיות לחוסים בסופו של דבר הם בשר מבשרם. מה שבטוח הוא שכדאי לנסות.

  7. רונית

    שלום מר קורנבלום,

    קראתי את דבריך המעידים על הבנה מועטה בנושא. אמנם יש לך קרבה לנושא המוגבלות והמוגבלים אך זוהי קרבה מדרגה שניה. כמי שמקורבת לנושא בדרגה ראשונה אני ממליצה לך לשוחח שיחה מעמיקה עם הורי האחיין שלך ולשאול:

    א. מה יהי לאחר לכתם מן העולם? מי יישא אז באחריות – אתה, הדוד?
    ב. האם ההורים אמורים להפוך לאנשי מקצוע בעל כרחם? ומי שלא מתעמק בנושא?
    ג. האם ניהול של הורים הוא הניהול האופטימאלי? שהרי הם מעורבים מאד מבחינה רגשית ואז איזה אופי יהיה להחלטותיהם?

    כדאי גם להתייחס לסיסמא הנבובה אודות "מגורים בקהילה". כדאי מאד להבין שקהילה היא מושג שיש לו יותר מהגדרה אחת. אין פירוש המושג שמגורים בקהילה פירושו מגורים באותו יישוב. קהילה יכול שתהיה יישות טריטוריאלית כמו יישוב בעל גבולות מוגדרים וכן יישות רעיונית – אידיאולוגית. כמו לדוגמא הקהילה הרפורמית, או הקיבוץ המאחד בתוכו הן טריטוריה והן אידיאולוגיה. ידיעתך, המעונות הממשלתיים מזכירים רובם ככולם מעין קיבוץ. ומי אמר שמגורים ביישוב בו גרים ההורים הוא הדבר "הנכון"? האם אין בנים ובנות בוגרים הנודדים ליישוב אחר מזה בו גדלו? מדוע שלא תהיה גישה כזו גם כלפי אנשים עם פיגור שכלי?

    מה שחשוב הוא זה לא סיסמאות נבובות, אלא העמדת טובתו של האדם עם הפיגור השכלי במרכז. פירוש הדבר לעניין המגורים, שיש להעדיף את המסגרת המתאימה ביותר לצרכיו של אותו אדם או זו שאיכות חייו בה, היא הטובה ביותר. זה יכול לקרות ביישוב בו מתגוררים הוריו וגם במקום אחר.

    ועוד הערה למחשבה. הנושא חשוב ורגיש כי הוא נוגע לאלפי אנשים ובני משפחותיהם. לכן מן הראוי היה שלא תשלוף תגובה מן המותן המבוססת על דעות קדומות, פחדים, סיסמאות ושטחיות. הדברים ממש לא מכבדים את בעליהם. כדאי לספור עד 10, ולנסות לבחון מציאות מורכבת מסוג זה בצורה הרבה יותר מעמיקה.

  8. רונית

    שלום מר קורנבלום,

    קראתי את דבריך המעידים על הבנה מועטה בנושא. אמנם יש לך קרבה לנושא המוגבלות והמוגבלים אך זוהי קרבה מדרגה שניה. כמי שמקורבת לנושא בדרגה ראשונה אני ממליצה לך לשוחח שיחה מעמיקה עם הורי האחיין שלך ולשאול:

    א. מה יהי לאחר לכתם מן העולם? מי יישא אז באחריות – אתה, הדוד?
    ב. האם ההורים אמורים להפוך לאנשי מקצוע בעל כרחם? ומי שלא מתעמק בנושא?
    ג. האם ניהול של הורים הוא הניהול האופטימאלי? שהרי הם מעורבים מאד מבחינה רגשית ואז איזה אופי יהיה להחלטותיהם?

    כדאי גם להתייחס לסיסמא הנבובה אודות "מגורים בקהילה". כדאי מאד להבין שקהילה היא מושג שיש לו יותר מהגדרה אחת. אין פירוש המושג שמגורים בקהילה פירושו מגורים באותו יישוב. קהילה יכול שתהיה יישות טריטוריאלית כמו יישוב בעל גבולות מוגדרים וכן יישות רעיונית – אידיאולוגית. כמו לדוגמא הקהילה הרפורמית, או הקיבוץ המאחד בתוכו הן טריטוריה והן אידיאולוגיה. ידיעתך, המעונות הממשלתיים מזכירים רובם ככולם מעין קיבוץ. ומי אמר שמגורים ביישוב בו גרים ההורים הוא הדבר "הנכון"? האם אין בנים ובנות בוגרים הנודדים ליישוב אחר מזה בו גדלו? מדוע שלא תהיה גישה כזו גם כלפי אנשים עם פיגור שכלי?

    מה שחשוב הוא זה לא סיסמאות נבובות, אלא העמדת טובתו של האדם עם הפיגור השכלי במרכז. פירוש הדבר לעניין המגורים, שיש להעדיף את המסגרת המתאימה ביותר לצרכיו של אותו אדם או זו שאיכות חייו בה, היא הטובה ביותר. זה יכול לקרות ביישוב בו מתגוררים הוריו וגם במקום אחר.

    ועוד הערה למחשבה. הנושא חשוב ורגיש כי הוא נוגע לאלפי אנשים ובני משפחותיהם. לכן מן הראוי היה שלא תשלוף תגובה מן המותן המבוססת על דעות קדומות, פחדים, סיסמאות ושטחיות. הדברים ממש לא מכבדים את בעליהם. כדאי לספור עד 10, ולנסות לבחון מציאות מורכבת מסוג זה בצורה הרבה יותר מעמיקה.

  9. יואל קורנבלום

    אין תשובות לכל אבל אנסה לענות לך. ראשית אומר לך שאפשר להחליף את המילה "קהילה" במילה "שכונה" אין הכוונה ב"קהילה" לקבוצה דתית או פולטית כלשהי או כל קבוצה אחרת. איפה שאנחנו גרים אנחנו נמצאים בקהילה או שכונה כלשהיא בין אם זה בתל אביב או בבית שמש או בכל מקום אחר. המטרה כאן לתת לאנשים עם המוגבלויות אפשרות לפתח את עצמם במסגרת יכולתם יחד עם כל התושבים מסביבם. נראה לי שיש להרבה אנשים דחייה מידית ממראה האנשים עם המוגבליות אבל אם יראו אותם יום יום לידם הם יתרגלו לבסוף ואולי אפילו יהיה קשר כלשהו. במקום זה נראה לי שמכניסים את המוגבלים לכל מיני מוסדות רחוק מהעין וזה לא טוב אפילו אם המוסדות הנ"ל נראים כמו קיבוץ. ההורים עצמם לא יעסקו בקטע המקצועי, אלא אם כן הם רוצים, אבל לבטח הם יכולים לנהל מקום כזה עם מספר קטן של מוגבלים ולשכור אנשי מקצוע לטפל במוגבלים. זה לא אומר שכל הורה חייב לנהל אבל אפשר להשגיח ולקבוע מה עושים. זה גם לא אומר שזה מתאים לכל מקרה ולכל משפחה אבל לבטח זה מתאים להרבה מקרים.

    בקשר למות ההורים כפי שכתבת לא נראה לי שמוסד ממשלתי יהיה טוב לעניין. מי שדואג ממש למוגבלים אילו הם בדרך כלל ההורים ואחר כך שאר המשפחה. אם ההורים ילכו לפני המוגבלים הרי העובדים במוסד הממשלתי יזניחו את אותו מוגבל מכיוון שאין אף אחד שיבוא לשאול שאלות על מצבו. דברים כאילו קורים כל הזמן ולא רק במוסדות למוגבלים. עובדה היא שההורים מודאגים מהמצב כפי שמובא בכתבה ומנסים לעשות משהו לשפר את המצב. אם לא היו ההורים אז מי היה שואל שאלות במקרה הזה? נראה לי שאם המוגבלים יגורו בשכונה יהיה להם טוב יותר כי יתכן מאד ואולי אפילו בטוח שכמה שכנים רחמנים יעזרו להם בשעת הצורך כי בסופו של דבר הם כבר מכירים אותם והתרגלו למוגבלויותהם.

    בקשר למעורבות הריגשית של ההורים, אדרבא אני מקווה שזה יהיה ריגשי זאת המטרה. לא להתייחס את המוגבלים כאל חפצים. צריך להראות להם אהבה ולא לתת להם הרגשה שהם נזרקו מהחברה. אני בטוח שכל הורה מסוגל לזה ולא צריך תמיד לשמוע בקול "המקצוענים" אפשר גם לשאול שאלות.

    כל זה אינו "ססמאות נבובות" כפי שכתבת, זה עובד ראיתי את זה במו עיני וגם כתבתי על עמותת "עמיחי" שעשתה דברים ממש יפים. אפשר לבדוק ולנסות.

    ועוד שאלה לי אליך, על איזה "דעות קדומות" את מדברת בתגובתך? האם את טוענת שיש לי דעות קדומות בעניין? אולי תסבירי.

  10. יואל קורנבלום

    אין תשובות לכל אבל אנסה לענות לך. ראשית אומר לך שאפשר להחליף את המילה "קהילה" במילה "שכונה" אין הכוונה ב"קהילה" לקבוצה דתית או פולטית כלשהי או כל קבוצה אחרת. איפה שאנחנו גרים אנחנו נמצאים בקהילה או שכונה כלשהיא בין אם זה בתל אביב או בבית שמש או בכל מקום אחר. המטרה כאן לתת לאנשים עם המוגבלויות אפשרות לפתח את עצמם במסגרת יכולתם יחד עם כל התושבים מסביבם. נראה לי שיש להרבה אנשים דחייה מידית ממראה האנשים עם המוגבליות אבל אם יראו אותם יום יום לידם הם יתרגלו לבסוף ואולי אפילו יהיה קשר כלשהו. במקום זה נראה לי שמכניסים את המוגבלים לכל מיני מוסדות רחוק מהעין וזה לא טוב אפילו אם המוסדות הנ"ל נראים כמו קיבוץ. ההורים עצמם לא יעסקו בקטע המקצועי, אלא אם כן הם רוצים, אבל לבטח הם יכולים לנהל מקום כזה עם מספר קטן של מוגבלים ולשכור אנשי מקצוע לטפל במוגבלים. זה לא אומר שכל הורה חייב לנהל אבל אפשר להשגיח ולקבוע מה עושים. זה גם לא אומר שזה מתאים לכל מקרה ולכל משפחה אבל לבטח זה מתאים להרבה מקרים.

    בקשר למות ההורים כפי שכתבת לא נראה לי שמוסד ממשלתי יהיה טוב לעניין. מי שדואג ממש למוגבלים אילו הם בדרך כלל ההורים ואחר כך שאר המשפחה. אם ההורים ילכו לפני המוגבלים הרי העובדים במוסד הממשלתי יזניחו את אותו מוגבל מכיוון שאין אף אחד שיבוא לשאול שאלות על מצבו. דברים כאילו קורים כל הזמן ולא רק במוסדות למוגבלים. עובדה היא שההורים מודאגים מהמצב כפי שמובא בכתבה ומנסים לעשות משהו לשפר את המצב. אם לא היו ההורים אז מי היה שואל שאלות במקרה הזה? נראה לי שאם המוגבלים יגורו בשכונה יהיה להם טוב יותר כי יתכן מאד ואולי אפילו בטוח שכמה שכנים רחמנים יעזרו להם בשעת הצורך כי בסופו של דבר הם כבר מכירים אותם והתרגלו למוגבלויותהם.

    בקשר למעורבות הריגשית של ההורים, אדרבא אני מקווה שזה יהיה ריגשי זאת המטרה. לא להתייחס את המוגבלים כאל חפצים. צריך להראות להם אהבה ולא לתת להם הרגשה שהם נזרקו מהחברה. אני בטוח שכל הורה מסוגל לזה ולא צריך תמיד לשמוע בקול "המקצוענים" אפשר גם לשאול שאלות.

    כל זה אינו "ססמאות נבובות" כפי שכתבת, זה עובד ראיתי את זה במו עיני וגם כתבתי על עמותת "עמיחי" שעשתה דברים ממש יפים. אפשר לבדוק ולנסות.

    ועוד שאלה לי אליך, על איזה "דעות קדומות" את מדברת בתגובתך? האם את טוענת שיש לי דעות קדומות בעניין? אולי תסבירי.