הכיבוש, המבט מהחמאם

נעמה נגר

הביקורות עד כה על כתבת יומן השישי של יורם בינור לערוץ 2 בהשתתפות יגאל סרנה פספסו את העיקר.

היתה זו כתבה שממנה רואים את הכיבוש לא דרך האמירות אלא דרך הדינמיקה: ההעמדה, בחירת המשתתפים, נקודות המבט של המצלמה. ומה שראו, אלף מלים לא תוכלנה לתאר. שכן לסרנה לא באמת היה משהו אמיתי להגיד על הכיבוש, משמעותו, תכניו; בשוט האחרון, מביטים על שכם מלמעלה, הוא בסך הכל אמר כמה מלים ריקות בסגנון "אני רוצה לדעת איך הגענו לכאן". אבל ה"איך" שבו הוא אמר זאת שווה הכל.

יחסי הכוחות בכיבוש התבטאו בכתבה דרך יחסי כוחות מגדריים. קודם כל – מדובר בכתבת `אחוות גברים` מובהקת. בטנק במילואים, במסע-שטח של אופנועים במדבריות הירדניות (כשם שעשה לפני כשבועיים צביקה יחזקאלי בערוץ 10) או במקרה שלפנינו – זהו אותו פרוטוטיפ: מספר גברים "לבדם" ב"עומק" ה"שטח", ואם ה"עומק" רומז לחדירה מינית, ה"שטח" (ולא במקרה השטחים הכבושים נקראים תמיד רק `שטחים`) הוא נשי-מיתי: פראי (כלומר נראה חסר-חוקים), עוין וקשה למעבר.

אבל אני לא מדברת רק על התופעה המוכרת של פמיניזציה של האויב, אלא גם על ההיעדר המוחלט שלו.

מהכתבה – זו כמו אחרות – נעדרו לחלוטין נשים, כשם שפלסטינים נעדרים תמיד מהשיח הישראלי על הכיבוש ומהכיסוי העתונאי של חדשות הנוגעות לחייהם באופן ישיר. אבל גם פלסטינים עצמם, באורח פלא (בכל זאת, כתבה בלב נאבלוס) השתתפו במחזה של יום שישי האחרון רק על רקע שחקני משנה מתחילים, או אולי אפילו פועלי-במה בלבד.

כך למשל בסצנת בית המרחץ. שני הגברים – יורם בינור ויגאל סרנה – עטויי מגבות לאזור חלציהם, מכוסי אדים מהבילים בחמאם של שכם. אני כבר לא מדברת על כך שהם מנצלים פריוילגיה עתונאית להיכנס לשם לצרכי הנאתם הפרטית (והם וודאי יגידו שזה חלק מה"כיסוי". כיסוי וגילוי ביד הלשון..). באותה סצנה הם זכו למסאג` מן הבלן המקומי. בינור וסרנה התלוצצו כאילו המסאז`יסט "מחזיר להם" במכות על המחסומים, עצי הזיתים העקורים וכו`. ברור לחלוטין שאם היה סבל בסיטואציה שצולמה, הוא לא היה של בינור וסרנה. אבל אנחנו לא יכולים לדעת מה הרגיש הבלן לגבי שני הבליינים הישראלים ש`קפצו לביקור` בעסק שלו. אולי הוא היה מעדיף לא "לתת שירות". אבל במקום לשאול אותו על עצי הזיתים, המחסומים "וכולי" – הם התנדבו לדבר בשמו. ברור. בשביל מה? אנחנו הרי יודעים מה הם עומדים להגיד ממילא, מה הם חושבים, מה הם בטח מרגישים. בואו נצלם את עצמנו. מה – אני לא יותר סקסי במגבת?

הדובדבן לקינוח היה תצפית מנקודת מבט גבוה/פאלית על העיר הכבושה והשקועה שלמרגלותיהם, תוך הרהורים נוגים, שבהם הצליח סרנה לומר ולא לומר שום דבר משמעותי על הכיבוש, כפי שכבר ציינתי. אכן, לאהרה`לה ברנע הייתה סיבה טובה לחייך במתק שפתיים באולפן, עם תום שידור הכתבה. ואם לא הספיקו שני הגברים שהופיעו בה, קיבלנו אחר כך עוד כמה דקות איכות עם יורם בינור ואהר`לה ברנע – זוגיות גברית נוספת – שבה שאל ברנע את בינור על כך שהוא כבר שנים מסתובב שם ב"שטחים", ומה לדעתו חושבים עלינו הפלסטינים, וכו` וכו`.. כלומר הראיון היה רק הגברה של הכתבה המשודרת, ולא חידש עליו כלום – לא בגישה או בזוית המבט, לא בשאלות ובתכנים ואפילו לא בבחירת דמויות ההגשה

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נחמן

    עד שסוף סוף פורסם החלק האחרון בסדרה הנוראית של הארוטיקה של הכיבוש עכשיו את באה. יש הרבה דברי טעם על אפסיות הכתבה הזו, שהייתה באמת מקוממת, אבל משום מה את מרגישה צורך לשלב את משחקי המילים המקוממים האלה בכל מקום.
    זה הורס את המאמר. בואי נעשה ניסוי, שמאז ששמעתי עליו תמיד הצליח לי אז אני מאמין שגם הפעם זה יילך.
    נסי להוסיף לכל משפט בסופו את המילים "כמו בסקס". תראי איך זה תמיד מתאים איכשהו, מצחיק, וגם, איך כל מה שניסית להגיד במשפט שכתבת מאבד כל משמעות ותחכום אחרים שהיו לו קודם והופך לבדיחה, כמו בסקס.
    בנוסף, אין גבול למילים ש"נקשרו" (על ידי גברים חמסנים לרוב) גם לעולם הקונוטציות המיניות בנוסף ל"שימושן" (אובייקטיזציה הפוכה) ה"קונבנציונאלי" (כינוי נלעג שבדרך כלל בשימוש על ידי גברים שחושבים שמין זה משחק אתגרי), ככה שכל פעם שאת קוטעת את רצף ה"מחשבה" (דבר שקל לעשות לגברים, שבהגדרתם הם שטופי זימה) על ידי מרכאות וסוגריים שמדגישות את "משחק" (המקדים?) המילים המשעשע "שלך" (הטיה נדירה בעולם המין, אלא אם מדובר ביחסי הסאדו מאזו הפוכים ביחסי כובש נכבש ורגשות אשמה), ה"זרימה" (הרומזת לתפקוד הכללי כשלא נעים להיות בוטים) נפגעת, כמו בסקס.

  2. נחמן

    עד שסוף סוף פורסם החלק האחרון בסדרה הנוראית של הארוטיקה של הכיבוש עכשיו את באה. יש הרבה דברי טעם על אפסיות הכתבה הזו, שהייתה באמת מקוממת, אבל משום מה את מרגישה צורך לשלב את משחקי המילים המקוממים האלה בכל מקום.
    זה הורס את המאמר. בואי נעשה ניסוי, שמאז ששמעתי עליו תמיד הצליח לי אז אני מאמין שגם הפעם זה יילך.
    נסי להוסיף לכל משפט בסופו את המילים "כמו בסקס". תראי איך זה תמיד מתאים איכשהו, מצחיק, וגם, איך כל מה שניסית להגיד במשפט שכתבת מאבד כל משמעות ותחכום אחרים שהיו לו קודם והופך לבדיחה, כמו בסקס.
    בנוסף, אין גבול למילים ש"נקשרו" (על ידי גברים חמסנים לרוב) גם לעולם הקונוטציות המיניות בנוסף ל"שימושן" (אובייקטיזציה הפוכה) ה"קונבנציונאלי" (כינוי נלעג שבדרך כלל בשימוש על ידי גברים שחושבים שמין זה משחק אתגרי), ככה שכל פעם שאת קוטעת את רצף ה"מחשבה" (דבר שקל לעשות לגברים, שבהגדרתם הם שטופי זימה) על ידי מרכאות וסוגריים שמדגישות את "משחק" (המקדים?) המילים המשעשע "שלך" (הטיה נדירה בעולם המין, אלא אם מדובר ביחסי הסאדו מאזו הפוכים ביחסי כובש נכבש ורגשות אשמה), ה"זרימה" (הרומזת לתפקוד הכללי כשלא נעים להיות בוטים) נפגעת, כמו בסקס.

  3. איציק ניסני

    את ראית השפלה ואני ראיתי חוסר אונים .
    כתבה בשכם חייבת לעבור מבחן רייטינג ויגאל עשה זאת נכון.
    את ראית בנרטיב סוג של התעמרות השפלה וסמלי מין.
    אני ראיתי בנרטיב של יגאל שיקוף של חוסר האונים של הערבים מול המנהיגות שלהם.
    את המה שבקשת צריכה להציג אולי התקשורת הערבית .

  4. איציק ניסני

    את ראית השפלה ואני ראיתי חוסר אונים .
    כתבה בשכם חייבת לעבור מבחן רייטינג ויגאל עשה זאת נכון.
    את ראית בנרטיב סוג של התעמרות השפלה וסמלי מין.
    אני ראיתי בנרטיב של יגאל שיקוף של חוסר האונים של הערבים מול המנהיגות שלהם.
    את המה שבקשת צריכה להציג אולי התקשורת הערבית .

  5. ירדנה אלון

    אם הרשימה של נעמה באה לשכנע או להאיר בתובנות עד כמה אנחנו הכובשים מכוערים ולתת איזשהו חידוש או להוסיף נקודות הארה במראה הזאת של הישראלי הכובש,המדכא ,המכוער ,מלבד אי אלו ישראלים שמאלנים (רצוי רדיקלים)שרואים רק את הצד המכוער שבהיותך ישראלי כובש ומדכא כשהצד השני הוא כל כך סובל מסכן,קורבן,והוא כל כך יפה ואצילי בקורבניותו,רשימה מעין זאת לא רק שהיא לא מעוררת אהדה וסימפטיה נהפוך הוא היא מעוררת בי לפחות אנטגוניזם מסויים ולא בגלל שאינני רואה את הדמות שנשקפת אלי מן המראה בשל היותי ישראלית וכובש אולי בשל היותי במצב בו אני נתונה.
    ראשית כל התיאור הזה של פמיניזציה של הנכבש, והדימוי עם המטאפורות המיניות הוא לא חידוש, אלה שוחט בספרה "זכרונות אסורים" כתבה על כך בהרחבה,ומאחר והיא עשתה את זה מצויין (לעניות דעתי) לא אתפלמס כאן בנושא זה – מי שרוצה להבין לעומק את נקודת המבט הזו מוטב שיקרא בספרה של אלה שוחט.
    הטרוניה שעולה מהרשימה של נעמה ,על איך נראו הפלסטינים ומה הם חשבו בליבם פנימה והאם הם נקלעו לסיטואציה בחמאם שלא בטובתם ,והנה עוד דוגמא לישראלי הכובש שנכנס עד לחדרי החדרים האינטימיים של הנכבש והנוהג הפטרוני שבו הוא נוהג , יותר משיש בפרשנות הזאת מבט כביכול אובייקטיבי ופרשנות נקייה מכל מצג אחר ובכן הארות אלה יותר משהמ באות ללמד משהו חדש גם הן למעשה באות ממקום פטרוני,שכן לנעמה לא היה כל מושג אם ה-"בלאן" של החמאם הוכרח להכניס את הכתבים פנימה כי העמידו אקדח מול רקתו, או שמא בחר להצטלם ולהיות חלק מן הכתבה מבחירתו החופשית,נעמה לא יודעת למה באמת החליט האיש להיות חלק מהכתבה אולם בשל ראייתה הכל כך "שמאלנית-רדיקלית" הכל כך חד-צדדית שכל מה שהוא ישראלי הוא רע, וכל מה שהוא פלשתינאי הוא טוב ,שגם צורת ראייה זאת ופרשנות זאת יש בהם מידה לא מבוטלת של פטרונות עם קמצוץ לא מבוטל של גזענות
    בסכסוך הישראלי פלשתיני אין רע מוחלט ואין טוב מוחלט , הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא לא מלודרמה הוליבודית שבה צד אחד הוא הרשע מרושע וצד שני מגלם את הטוב המוחלט
    הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא טרגדיה של שני עמים שנאלצים לחלוק טריטוריה משותפת ולא יודעים היכן לשים את הגבול שבין טריטוריה אחת לאחרת, זהו סכסוך של שני כוחות שווים במהותם שכן שני הצדדים משלמים מחיר דמים כל אחד בדרכו הוא ,כל צד והמחיר הכבד שלו.(ואני לא נכנסת כאן לתחרות מי סובל יותר)
    וגם באמירה זו שלי אין כל חידוש פרופסור דוד אוחנה בספרו "הומניסט בשמש" כתב על כך בהרחבה ומי שמעוניין להעמיק לתוך זוית ראייה זו מוזמן לקרוא את הספר.

  6. ירדנה אלון

    אם הרשימה של נעמה באה לשכנע או להאיר בתובנות עד כמה אנחנו הכובשים מכוערים ולתת איזשהו חידוש או להוסיף נקודות הארה במראה הזאת של הישראלי הכובש,המדכא ,המכוער ,מלבד אי אלו ישראלים שמאלנים (רצוי רדיקלים)שרואים רק את הצד המכוער שבהיותך ישראלי כובש ומדכא כשהצד השני הוא כל כך סובל מסכן,קורבן,והוא כל כך יפה ואצילי בקורבניותו,רשימה מעין זאת לא רק שהיא לא מעוררת אהדה וסימפטיה נהפוך הוא היא מעוררת בי לפחות אנטגוניזם מסויים ולא בגלל שאינני רואה את הדמות שנשקפת אלי מן המראה בשל היותי ישראלית וכובש אולי בשל היותי במצב בו אני נתונה.
    ראשית כל התיאור הזה של פמיניזציה של הנכבש, והדימוי עם המטאפורות המיניות הוא לא חידוש, אלה שוחט בספרה "זכרונות אסורים" כתבה על כך בהרחבה,ומאחר והיא עשתה את זה מצויין (לעניות דעתי) לא אתפלמס כאן בנושא זה – מי שרוצה להבין לעומק את נקודת המבט הזו מוטב שיקרא בספרה של אלה שוחט.
    הטרוניה שעולה מהרשימה של נעמה ,על איך נראו הפלסטינים ומה הם חשבו בליבם פנימה והאם הם נקלעו לסיטואציה בחמאם שלא בטובתם ,והנה עוד דוגמא לישראלי הכובש שנכנס עד לחדרי החדרים האינטימיים של הנכבש והנוהג הפטרוני שבו הוא נוהג , יותר משיש בפרשנות הזאת מבט כביכול אובייקטיבי ופרשנות נקייה מכל מצג אחר ובכן הארות אלה יותר משהמ באות ללמד משהו חדש גם הן למעשה באות ממקום פטרוני,שכן לנעמה לא היה כל מושג אם ה-"בלאן" של החמאם הוכרח להכניס את הכתבים פנימה כי העמידו אקדח מול רקתו, או שמא בחר להצטלם ולהיות חלק מן הכתבה מבחירתו החופשית,נעמה לא יודעת למה באמת החליט האיש להיות חלק מהכתבה אולם בשל ראייתה הכל כך "שמאלנית-רדיקלית" הכל כך חד-צדדית שכל מה שהוא ישראלי הוא רע, וכל מה שהוא פלשתינאי הוא טוב ,שגם צורת ראייה זאת ופרשנות זאת יש בהם מידה לא מבוטלת של פטרונות עם קמצוץ לא מבוטל של גזענות
    בסכסוך הישראלי פלשתיני אין רע מוחלט ואין טוב מוחלט , הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא לא מלודרמה הוליבודית שבה צד אחד הוא הרשע מרושע וצד שני מגלם את הטוב המוחלט
    הסכסוך הישראלי פלשתיני הוא טרגדיה של שני עמים שנאלצים לחלוק טריטוריה משותפת ולא יודעים היכן לשים את הגבול שבין טריטוריה אחת לאחרת, זהו סכסוך של שני כוחות שווים במהותם שכן שני הצדדים משלמים מחיר דמים כל אחד בדרכו הוא ,כל צד והמחיר הכבד שלו.(ואני לא נכנסת כאן לתחרות מי סובל יותר)
    וגם באמירה זו שלי אין כל חידוש פרופסור דוד אוחנה בספרו "הומניסט בשמש" כתב על כך בהרחבה ומי שמעוניין להעמיק לתוך זוית ראייה זו מוזמן לקרוא את הספר.

  7. שולמית

    מה שנכתב במאמר בהחלט טוב בעיני ואכן תיאור ההתנהלות "הגברית" הולמת את מה שאני ראיתי. אני מבקשת להוסיף שאותו הדחף הגברי הניע אותם הלזדהות עם גבריותם של " המבוקשים" .חשתי סלידה מחוסר השיפוטיות הערכית שבהצגת הנושא. הדבר פעם בשני הכיוונים . הם ניסו לשדר " ריחוק עיתונאי". ראייה אוביקטיבית במקום שלר ראוי לכך ובזמן שלא נכון לגישה זו. הניסויון שלהם להיראות מתוחכמים הביא לתמונה פטתית.

  8. שולמית

    מה שנכתב במאמר בהחלט טוב בעיני ואכן תיאור ההתנהלות "הגברית" הולמת את מה שאני ראיתי. אני מבקשת להוסיף שאותו הדחף הגברי הניע אותם הלזדהות עם גבריותם של " המבוקשים" .חשתי סלידה מחוסר השיפוטיות הערכית שבהצגת הנושא. הדבר פעם בשני הכיוונים . הם ניסו לשדר " ריחוק עיתונאי". ראייה אוביקטיבית במקום שלר ראוי לכך ובזמן שלא נכון לגישה זו. הניסויון שלהם להיראות מתוחכמים הביא לתמונה פטתית.

  9. רינה עבודי

    ניתן לערער על ה" מה",אך ה"איך " -מנוסח באופן מדויק ומקצועי מבחינת הפריזמה הפמיניסטית. הכותבת נקטה לדעתי גישה רעננה ומעוררת חשיבה ובכך מאירה באור חדש גם את ה"מה".

  10. רינה עבודי

    ניתן לערער על ה" מה",אך ה"איך " -מנוסח באופן מדויק ומקצועי מבחינת הפריזמה הפמיניסטית. הכותבת נקטה לדעתי גישה רעננה ומעוררת חשיבה ובכך מאירה באור חדש גם את ה"מה".

  11. צבי בן-דור

    לא הייתי באותה חריפות כמו נחמן אבל אני בהחלט מבין לליבו ומצטרף לתסכול שלו בכל הקשור למימד התיאורי של הפוסט הזה (להיבט המגדרי אני לא נכנס ונא להדביק לי את זה אח"כ). יש משהו מאוד מפתה בשיטת התיאור שנוקטת נעמה נגר וגם יעל ברדה (שחתומה על חלק מן היפים והמבריקים שבפוסטים כאן) ברשימותיה על האירוטיקה של הכיבוש. מה עושים: יוצרים "גלוסר" של מילים ומקבילותיהן על פי קוד מסוים (במקרה זה ענף בפמיניזם) ומסבירים דרכו ששני בני אדם "בעומק" שכם זה חדירה, ומבט מלמעלה זה "פאלי" וכו' וכו'. אותו דבר קראתי כאן בשבוע שעבר לגבי האירוטיזציה של הכיבוש. מעשה הכתיבה הזה אולי נראה טוב ונשמע טוב, אבל הוא לא מסביר או מנתח את התופעה, גם לא מנקודת מבט פמיניסטית. יחסי הכוח המגדריים לא באים לידי ביטוי כניתוח של המצב בשכם אלא רק בדרך בחרה הכותבת לספר לנו על תחושותיה שלה (ורק שלה) כשראתה את הכתבה. אין בכך כל פסול, אבל חשוב להבין שמדובר במדרש, לא בניתוח. כמדרש (פמיניסטי?) יש למה שקראנו ערך, בודאי, אבל אין הרבה מה ללמוד ממנו כיוון שהוא במפורש מתעלם מכללים של ניתוח ויש לו מטרות אחרות בתכלית. גם כפרשנות לא תמיד הרבותא גדולה במדרש. דווקא השורה היחידה בה בחרה הכותבת לא להשתמש בשיטה של אלגוריה מינית לכל מה שהיא רואה, (המסאז' בחמאם, שדווקא הוא היה סצינה אירוטית, בניגוד למצלמה מעל שכם וכו'), היה בה ערך כיוון שהיא הזכירה כמה רדוד יכול להיות חוש ההומור של ישראלים בכל הנוגע לכיבוש (הבלן רק עשה את עבודתו, לא יכול היה להביע את דעתו על הכיבוש אולי היה עושה משהו אחר לבינור וסרנה).

    נכון שיש משהו "פראי ומיתי" במושג "שטח". הייתי מסכים אילו כך היתה פרשנות לגבי השימוש במילה "שטח" בשיח הליכודי: שם השטח הוא פראי, מיתי, אינדיאני (כלשון עומרי שרון), מזרחי ו,,,לא נשי בכלל אלא גברי. שם זה נכון כי אין בכלל שטח במציאות, אלא רק קבוצה של בני אדם. השטחים, מה לעשות, הם בראש ובראשונה שטחים. כך מתנהל השיח המשפטי והפוליטי לגביהם בארץ ובעולם כבר ארבעים שנה. בכל השפות: שטחים.

    יש חשיבות למדרש כיוון שהוא מביא אותנו לידי תובנות חדשות. אבל במקרה זה אני חושב שהנזק מתחיל להיות גדול יותר מן התועלת כיוון שבמקום להאיר הוא מסתיר, ובמקום להבהיר הוא מבלבל.

  12. צבי בן-דור

    לא הייתי באותה חריפות כמו נחמן אבל אני בהחלט מבין לליבו ומצטרף לתסכול שלו בכל הקשור למימד התיאורי של הפוסט הזה (להיבט המגדרי אני לא נכנס ונא להדביק לי את זה אח"כ). יש משהו מאוד מפתה בשיטת התיאור שנוקטת נעמה נגר וגם יעל ברדה (שחתומה על חלק מן היפים והמבריקים שבפוסטים כאן) ברשימותיה על האירוטיקה של הכיבוש. מה עושים: יוצרים "גלוסר" של מילים ומקבילותיהן על פי קוד מסוים (במקרה זה ענף בפמיניזם) ומסבירים דרכו ששני בני אדם "בעומק" שכם זה חדירה, ומבט מלמעלה זה "פאלי" וכו' וכו'. אותו דבר קראתי כאן בשבוע שעבר לגבי האירוטיזציה של הכיבוש. מעשה הכתיבה הזה אולי נראה טוב ונשמע טוב, אבל הוא לא מסביר או מנתח את התופעה, גם לא מנקודת מבט פמיניסטית. יחסי הכוח המגדריים לא באים לידי ביטוי כניתוח של המצב בשכם אלא רק בדרך בחרה הכותבת לספר לנו על תחושותיה שלה (ורק שלה) כשראתה את הכתבה. אין בכך כל פסול, אבל חשוב להבין שמדובר במדרש, לא בניתוח. כמדרש (פמיניסטי?) יש למה שקראנו ערך, בודאי, אבל אין הרבה מה ללמוד ממנו כיוון שהוא במפורש מתעלם מכללים של ניתוח ויש לו מטרות אחרות בתכלית. גם כפרשנות לא תמיד הרבותא גדולה במדרש. דווקא השורה היחידה בה בחרה הכותבת לא להשתמש בשיטה של אלגוריה מינית לכל מה שהיא רואה, (המסאז' בחמאם, שדווקא הוא היה סצינה אירוטית, בניגוד למצלמה מעל שכם וכו'), היה בה ערך כיוון שהיא הזכירה כמה רדוד יכול להיות חוש ההומור של ישראלים בכל הנוגע לכיבוש (הבלן רק עשה את עבודתו, לא יכול היה להביע את דעתו על הכיבוש אולי היה עושה משהו אחר לבינור וסרנה).

    נכון שיש משהו "פראי ומיתי" במושג "שטח". הייתי מסכים אילו כך היתה פרשנות לגבי השימוש במילה "שטח" בשיח הליכודי: שם השטח הוא פראי, מיתי, אינדיאני (כלשון עומרי שרון), מזרחי ו,,,לא נשי בכלל אלא גברי. שם זה נכון כי אין בכלל שטח במציאות, אלא רק קבוצה של בני אדם. השטחים, מה לעשות, הם בראש ובראשונה שטחים. כך מתנהל השיח המשפטי והפוליטי לגביהם בארץ ובעולם כבר ארבעים שנה. בכל השפות: שטחים.

    יש חשיבות למדרש כיוון שהוא מביא אותנו לידי תובנות חדשות. אבל במקרה זה אני חושב שהנזק מתחיל להיות גדול יותר מן התועלת כיוון שבמקום להאיר הוא מסתיר, ובמקום להבהיר הוא מבלבל.

  13. מוסא

    חבל על המאמץ י'אוחתי ,כל מהדורות החדשות ובמיוחד אלו של ערב שישי הפכו כבר מזמן לתוכניות ממוסחרות שמטרתן היחידה היא למשוך רייטינג וכמובן לרפד את הכיסים של הזכיינים וכוסומו העובדות

  14. מוסא

    חבל על המאמץ י'אוחתי ,כל מהדורות החדשות ובמיוחד אלו של ערב שישי הפכו כבר מזמן לתוכניות ממוסחרות שמטרתן היחידה היא למשוך רייטינג וכמובן לרפד את הכיסים של הזכיינים וכוסומו העובדות