ברק וחוזר חלילה

איציק ספורטא

אז ברק נבחר לעמוד בראש המפלגה הסוציאל דמוקרטית ביותר במזרח התיכון ובכלל, מה חדש? בעצם כלום. בישראל מי שנכשל אתמול הוא התקווה החדשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, יותר מכך יש לנו איזו התמכרות לאותם אנשים שהוכיחו באותות ומופתים שהרעיונות שלהם משפרים את מצבנו לרעה בקצב הולך וגובר.

השלום נראה רחוק מאי פעם, ובוחרים בברק כי הוא מבטיח שהוא יודע לנהל מלחמה יותר מכולם, ההוא שדיבר על וילה בג`ונגל, ובינתיים עבר לרב קומות בסוונה, מתגאה ביכולתו לחדש את כושר ההרתעה וההכרעה. הוא לא מבטיח, חס וחלילה, להגיע להסדר אלא מעורר תקווה למלחמה המנוהלת היטב. לא ידעתי שהדרדרנו עד כדי כך שהתקווה היחידה שלנו היא לחיות על חרבנו אבל ביעילות.

שלא לדבר על מצבם הכלכלי של חלק גדול מן האוכלוסיה בארץ שמשום מה לא נהנה מעשרות מהמיליונים המרחפים באוויר ומגיעים לכיסיהם של מעטים ומוכשרים עד בלי די, לפחות בעיני עצמם. ברק הסתפח אליהם וראה כי טוב. אולי גם בנושא הכלכלי הוא וכמותו חיים בוילה בג`ונגל שבו מסתובבות חיות היער שהפעם אינם הערבים אלא אנחנו.

כאשר נבחר ברק לעמוד בראש הממשלה כתבתי מאמר בגלובס שנקרא "זו תאצ`ר מאחרי האדרת" (גלובס 27-28 למאי 1999) שם ציטטתי מתוך ראיון שערך צבי לביא עם ברק, שנערך באפריל אותה שנה, ובו נאמר שכוונתו (של ברק) להצטרף לגל המודרני העולמי, שמשאיר מאחריו את מדינת הסעד והולך לקראת הג`ונגל של התחרות של מילטון פרידמן, אך תוך גילו רגישות חברתית….

כל זה מביא אותי לתחושה שאיתה אולי הייתי צריך להתחיל את המאמר, שדומה, לתחושה המוצגת בסרט Groundhog Day, שבו החזאי, ביל מוריי, מתעורר מידי בוקר ליום הזהה לחלוטין לקודמו, היום בו יוצא  בעל החיים (Marmota Monax) המבשר את סיומו הקרוב של החורף ממאורתו.   כך בישראל נידונו לחיות את אותן אכזבות מידי תקופה עם אותן נפשות פועלות החוזרות אלינו בדמותם החדשה ישנה או ישנה חדשה ואין מוצא, ראו מקרה פרס ושרון, ובדור הצעיר, המזדקן לנגד עיננו,  נתניהו וברק.  

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שניר

    מאוד מאתגר לנסות ולכתוב ניתוח תרבותי פוסטמודרנסטיי על כך שבעולם של דימויים חסרי משמעות שמתכתבים רק עם דימויים חסרי משמעות אחרים. בעולם שבו לא ניתן לדבר על עתיד טוב יותר, יותר, כי גם זה מיותר. בעולם כזה אפשר להתגעגע גם להיום, ובטח לאתמול.

    אבל חברים, בסה"כ מדובר בכמה קבלני קולות שרבים על תפקיד הממונה לבולים במשרד התקשורת. כמו שפרץ לא היה מעולם התקוה העממית לשלטון ההון, כך גם ברק אינו מטוהר חלילה מהכתם הענק של שנת 2000. כל מחנה פוליטי זוכר לו את המשגים הללו, כל מחנה והפרשנות שלו. בציבור הכללי הוא עוד יפול וכנראה גם יהיה שר הביטחון של נתניהו מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגדולה ביותר בראשון לציון.

  2. שניר

    מאוד מאתגר לנסות ולכתוב ניתוח תרבותי פוסטמודרנסטיי על כך שבעולם של דימויים חסרי משמעות שמתכתבים רק עם דימויים חסרי משמעות אחרים. בעולם שבו לא ניתן לדבר על עתיד טוב יותר, יותר, כי גם זה מיותר. בעולם כזה אפשר להתגעגע גם להיום, ובטח לאתמול.

    אבל חברים, בסה"כ מדובר בכמה קבלני קולות שרבים על תפקיד הממונה לבולים במשרד התקשורת. כמו שפרץ לא היה מעולם התקוה העממית לשלטון ההון, כך גם ברק אינו מטוהר חלילה מהכתם הענק של שנת 2000. כל מחנה פוליטי זוכר לו את המשגים הללו, כל מחנה והפרשנות שלו. בציבור הכללי הוא עוד יפול וכנראה גם יהיה שר הביטחון של נתניהו מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגדולה ביותר בראשון לציון.

  3. רני

    המזרחיים בחרו בפרץ. הערבים בברק. פרץ לא עזר לאלה וברק לא לאלה.
    עד שלא יופנם שהליכוד והעבודה אינן טובות לערבים וליהודים ולאף אחד פרט להון – לא ישתנה פה דבר.

  4. רני

    המזרחיים בחרו בפרץ. הערבים בברק. פרץ לא עזר לאלה וברק לא לאלה.
    עד שלא יופנם שהליכוד והעבודה אינן טובות לערבים וליהודים ולאף אחד פרט להון – לא ישתנה פה דבר.

  5. אבי

    יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית, משום שישראל הפכה למדינה היחידה בעולם המערבי שאין בה מפלגה גדולה שמגדירה את עצמה כמפלגת שמאל.

  6. אבי

    יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית, משום שישראל הפכה למדינה היחידה בעולם המערבי שאין בה מפלגה גדולה שמגדירה את עצמה כמפלגת שמאל.

  7. ירדנה אלון

    זוהי החשיבה השמרנית והאנכרוניסטית שעומדת בעוכריינו, זה מאפיין את החשיבה היהודית גלותית שניצמדה במשך מאות בשנים להלכה ולשולחן ערוך גם כשהמציאות השתנתה ונוהגם של בני אדם השתנה , החשיבה היהודית גלותית עשתה "צומוד" לדברים רבים שעבר זמנם ובטל קורבנם .מבלי להתחשב איזה קורבנות ומי הקורבנות . אחת הדוגמאות הבולטות הן רבבות התיקים הנערמים על שולחנות דייני בית הדין הרבניים כשהקורבנות הם לרוב נשים,ילדים וגברים
    זהו אחד ממאפייניה של החשיבה היהודית , אולי זה היה נכון לאלפיים שנות הגלות כדי לשמר וללכד ועל מנת לשרוד רוחנית ותרבותית .
    אולם בישראל המבקשת להיות עצמאית,ריבונית, ואוטונומית מאפיין כזה של חשיבה הוא כאמור בעוכריינו .מפני שחשיבה מעין זו דבקה גם בנו הישראלים (על כל גווניינו ועדותינו)הפחד הגדול מהשינוי , האימרה "מוטב שטן שאתה מכיר" ,עדיף אורח חיים וצורת חשיבה שמעצבת אורח חיים מוכר וידוע ,ההליכה בתלם החרוש של אדמה חריבה מאשר החיפוש אחר אדמת עידית פוריה גם אם היא נמצאת כמטחווי קשת ,עצם היציאה למסע החיפוש אחר משהו לא ידוע היא מפחידה, אנחנו רוצים להיות בטוחים ומוגנים בתוך מה שאנחנו יודעים ומכירים גם אם הוא רע לנו,גם אם הוא מדכא אותנו,גם אם איננו מאושרים בו, נאחזים בו כאילו אין אלטרנטיבות.
    זהו הפחד מן השינוי, ממה ילד יום , שגורם לנו לחזור אחורה ולבחור בכל "בעלי הנסיון" גם אם הם יפגעו באיכות חיינו .גם כשאנחנו יודעים בבירור שהם יפגעו בקיומנו, כבר אמר מי שאמר "אפשר להוציא את הישראלים מהגלות, אבל אי אפשר להוציא את הגלות מהם,"
    כל עוד נמשיך להביט על כל משהו חדש ולא מוכר כעל איום, נמשיך ללכת אחורה.ונמשיך להתלבט בין ברק,לנתניהו,לאולמרט ,כמו כלב המסתובב בלי מובן ובלי פשר אחר זנבו.

  8. ירדנה אלון

    זוהי החשיבה השמרנית והאנכרוניסטית שעומדת בעוכריינו, זה מאפיין את החשיבה היהודית גלותית שניצמדה במשך מאות בשנים להלכה ולשולחן ערוך גם כשהמציאות השתנתה ונוהגם של בני אדם השתנה , החשיבה היהודית גלותית עשתה "צומוד" לדברים רבים שעבר זמנם ובטל קורבנם .מבלי להתחשב איזה קורבנות ומי הקורבנות . אחת הדוגמאות הבולטות הן רבבות התיקים הנערמים על שולחנות דייני בית הדין הרבניים כשהקורבנות הם לרוב נשים,ילדים וגברים
    זהו אחד ממאפייניה של החשיבה היהודית , אולי זה היה נכון לאלפיים שנות הגלות כדי לשמר וללכד ועל מנת לשרוד רוחנית ותרבותית .
    אולם בישראל המבקשת להיות עצמאית,ריבונית, ואוטונומית מאפיין כזה של חשיבה הוא כאמור בעוכריינו .מפני שחשיבה מעין זו דבקה גם בנו הישראלים (על כל גווניינו ועדותינו)הפחד הגדול מהשינוי , האימרה "מוטב שטן שאתה מכיר" ,עדיף אורח חיים וצורת חשיבה שמעצבת אורח חיים מוכר וידוע ,ההליכה בתלם החרוש של אדמה חריבה מאשר החיפוש אחר אדמת עידית פוריה גם אם היא נמצאת כמטחווי קשת ,עצם היציאה למסע החיפוש אחר משהו לא ידוע היא מפחידה, אנחנו רוצים להיות בטוחים ומוגנים בתוך מה שאנחנו יודעים ומכירים גם אם הוא רע לנו,גם אם הוא מדכא אותנו,גם אם איננו מאושרים בו, נאחזים בו כאילו אין אלטרנטיבות.
    זהו הפחד מן השינוי, ממה ילד יום , שגורם לנו לחזור אחורה ולבחור בכל "בעלי הנסיון" גם אם הם יפגעו באיכות חיינו .גם כשאנחנו יודעים בבירור שהם יפגעו בקיומנו, כבר אמר מי שאמר "אפשר להוציא את הישראלים מהגלות, אבל אי אפשר להוציא את הגלות מהם,"
    כל עוד נמשיך להביט על כל משהו חדש ולא מוכר כעל איום, נמשיך ללכת אחורה.ונמשיך להתלבט בין ברק,לנתניהו,לאולמרט ,כמו כלב המסתובב בלי מובן ובלי פשר אחר זנבו.

  9. מאיר

    כבר מזמן הפכנו למדינת סרק. מספרים לנו שהצמיחה במשק גדלה בקצב מתמיד, אך בשביל הציבור הרחב זו צמיחת סרק שתלאותיו הכלכליות גדלות ביחס הפןך לשיעור הצמיחה. עוד ממשיכים ומספרים שהצבא שלנו הוא החזק בעולם, והנה מלחמת לבנון חשפה צבא סרק. מחרטטים לנו שהחינוך שלנו ברמה גבוהה ביותר, אך במבחנים בינלאומיים ובדירוג העולמי הוא מתגלה כחינוך סרק. מפחידים אותנו בהיווצרותן של אליטות חדשות (קרי, מזרחיות ), אך לפחות בשדה הפוליטי פואד, שמחון, רן כהן, אלי ישי ודומיהם אינם אלא מזרחים סרק. אז למה שלא יהיה לנו ראש ממשלת סרק, שכל כמה שנים ינוח מעשיית ההון שלו כדי להתעלל בנו ברעיונות הסרק שלו? הדבר המצחיק (אם הוא לא היה עצוב ),שהדבר היחיד שנחשב באמת לסרק והיה אמיתי חיסל כאן ראש ממשלה.

  10. מאיר

    כבר מזמן הפכנו למדינת סרק. מספרים לנו שהצמיחה במשק גדלה בקצב מתמיד, אך בשביל הציבור הרחב זו צמיחת סרק שתלאותיו הכלכליות גדלות ביחס הפןך לשיעור הצמיחה. עוד ממשיכים ומספרים שהצבא שלנו הוא החזק בעולם, והנה מלחמת לבנון חשפה צבא סרק. מחרטטים לנו שהחינוך שלנו ברמה גבוהה ביותר, אך במבחנים בינלאומיים ובדירוג העולמי הוא מתגלה כחינוך סרק. מפחידים אותנו בהיווצרותן של אליטות חדשות (קרי, מזרחיות ), אך לפחות בשדה הפוליטי פואד, שמחון, רן כהן, אלי ישי ודומיהם אינם אלא מזרחים סרק. אז למה שלא יהיה לנו ראש ממשלת סרק, שכל כמה שנים ינוח מעשיית ההון שלו כדי להתעלל בנו ברעיונות הסרק שלו? הדבר המצחיק (אם הוא לא היה עצוב ),שהדבר היחיד שנחשב באמת לסרק והיה אמיתי חיסל כאן ראש ממשלה.

  11. משה שכביץ

    כמה אלפי קבוצנקים ועוד כמה אלפי ערבים אינטרסנטים ממתפקדיי מפלגת העבודה, שיכולת ההשפעה שלהם על כלל צבור הבוחרים בישראל להצביע בעד מפלגת העבודה בבחירות הקרבות לכנסת שייערכו כנראה בשנה הקרובה מועטה עד מאוד, הצביעו בכמה מהקיבוצים וכמה מיישוביי המיעוטים כמעט פה אחד בעבור אהוד ברק והטו בכך את תוצאות ההצבעה לטובתו.
    עמי אילון שזכה למרבית הקולות בקרב מתפקדיי העבודה בערים ובעיירות שם נמצאים מרבית המצביעים הפוטנציאליים של מפלגת העבודה בבחירות הכלליות.
    הפסיד את המערכה, בגלל הקומץ השולי הזה שאני נמנה על תושביו.
    בנצחון של אהוד ברק על עמי איילון הפסידה מפלגת העבודה את הממומנטום החברתי שהיה יכול לגרוף אליו מאות ואלפיי מתפקדים חדשים ומאות אלפיי מצביעים בבחירות הקרבות לכנסת.
    נצחונו של אהוד ברק, הוא בעצם נצחונם של אהוד אולמרט ומפלגת קדימה, נצחון שיחד עם הקונצנזוס העל מפלגתי סביב בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה. עלול להפוך את מפלגת העבודה באופן אידאולוגי וכמעט רשמי לסניף של מפלגת קדימה ב'. שהמצע העיקרי שלה הוא: "תנו לשלוט בשקט, אל תעשו לי הפגנות ובטח שלא בחירות"

  12. משה שכביץ

    כמה אלפי קבוצנקים ועוד כמה אלפי ערבים אינטרסנטים ממתפקדיי מפלגת העבודה, שיכולת ההשפעה שלהם על כלל צבור הבוחרים בישראל להצביע בעד מפלגת העבודה בבחירות הקרבות לכנסת שייערכו כנראה בשנה הקרובה מועטה עד מאוד, הצביעו בכמה מהקיבוצים וכמה מיישוביי המיעוטים כמעט פה אחד בעבור אהוד ברק והטו בכך את תוצאות ההצבעה לטובתו.
    עמי אילון שזכה למרבית הקולות בקרב מתפקדיי העבודה בערים ובעיירות שם נמצאים מרבית המצביעים הפוטנציאליים של מפלגת העבודה בבחירות הכלליות.
    הפסיד את המערכה, בגלל הקומץ השולי הזה שאני נמנה על תושביו.
    בנצחון של אהוד ברק על עמי איילון הפסידה מפלגת העבודה את הממומנטום החברתי שהיה יכול לגרוף אליו מאות ואלפיי מתפקדים חדשים ומאות אלפיי מצביעים בבחירות הקרבות לכנסת.
    נצחונו של אהוד ברק, הוא בעצם נצחונם של אהוד אולמרט ומפלגת קדימה, נצחון שיחד עם הקונצנזוס העל מפלגתי סביב בחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה. עלול להפוך את מפלגת העבודה באופן אידאולוגי וכמעט רשמי לסניף של מפלגת קדימה ב'. שהמצע העיקרי שלה הוא: "תנו לשלוט בשקט, אל תעשו לי הפגנות ובטח שלא בחירות"

  13. עומר

    נחמדה הנאיביות של כמה מהאנשים פה. הדבר בעיקרי שאפשר לומר על מפלגת העבודה היא שהיא לא רלוונטית. עוד אכשהו הבנתי את מי שחשב שפרץ היה תקווה גדולה לשינוי (ואיפה הם עכשיו? מי מנביאי "המהפיכה" של פרץ מכה על חטאיו ברבים?), אבל איילון? עוד אלוף שקפץ לפוליטיקה ואמור לעשות שינוי?

    האמת היא שלמפלגת העבודה ולשמאל הישראלי (מלבד לשמאל הקיצוני) אין יותר תוכנית מדינית ששווה לדבר עליה. המלחמה בלבנון גרמה לכך שתוכניות "התנתקות" למיניהן יאבדו את חינם בעיני הציבור, ובצדק. הסכם שלום עם הפלסתינאים, המצויים באמצע מלחמת אזרחים, נראה בלתי סביר ולא משנה מי יהיה ראש הממשלה. השאלה מי ינהיג את העבודה כשותפה חסרת חשיבות בקואליציה או כאופוזיציה בלתי נשמעת היא לא ממש מרגשת.

  14. עומר

    נחמדה הנאיביות של כמה מהאנשים פה. הדבר בעיקרי שאפשר לומר על מפלגת העבודה היא שהיא לא רלוונטית. עוד אכשהו הבנתי את מי שחשב שפרץ היה תקווה גדולה לשינוי (ואיפה הם עכשיו? מי מנביאי "המהפיכה" של פרץ מכה על חטאיו ברבים?), אבל איילון? עוד אלוף שקפץ לפוליטיקה ואמור לעשות שינוי?

    האמת היא שלמפלגת העבודה ולשמאל הישראלי (מלבד לשמאל הקיצוני) אין יותר תוכנית מדינית ששווה לדבר עליה. המלחמה בלבנון גרמה לכך שתוכניות "התנתקות" למיניהן יאבדו את חינם בעיני הציבור, ובצדק. הסכם שלום עם הפלסתינאים, המצויים באמצע מלחמת אזרחים, נראה בלתי סביר ולא משנה מי יהיה ראש הממשלה. השאלה מי ינהיג את העבודה כשותפה חסרת חשיבות בקואליציה או כאופוזיציה בלתי נשמעת היא לא ממש מרגשת.

  15. אבנר ל.

    העקרון שדיברת עליו נכון לגבי הפרט ולגבי הכלל,תמיד.
    בגדול מדובר כאן בשמרנות מול חדשנות.
    רוב בני האדם הינם שמרנים ונוטים לדחות רעינות חדשים כי הגשמתם ויישומם פירושם כניסה לקרקע לא ידועה שרבה בה האי ודאות.
    אז ברשותך וברשות מנהנלי האתר אקח אותך למקומות נוספים ונבחן אותם מזוית זו.

    במשך 2000 שנים כמהה ה"עם" היהודי לציון, אבל גם כשמבחינות שונות זה היה סביר יותר שההרפתקה תצליח, מעטים שבמעטים לקחו את נפשם בכפם ופנו לדרך הלא נודעת של החדשנות.
    עזיבת המשפחה בחו'ל ועלייה לארץ ישראל היתה מלווה במאבקים של האדם עם עצמו,עם הוריו,משפחתו,שכניו וחבריו.
    ורבים מהם,לאחר שביצעו את המרד שלהם והקימו סדר חיים חדש הפכו בעצמם לשמרנים כלפי רעיונות חדשניים.

    הדבר בולט במיוחד בחברה הקיבוצית כאשר דפוסי חיים חדשים הפכו למקודשים.

    הדבר בולט בויכוחים על מעבר לשפה העברית וזניחת שפות ארץ המוצא של העולים.
    בויכוחים על זניחת לבוש ומאכלים ומוזיקה ושאר הרגלים שלאדם קשה מאד להינתק מהם.

    לדעתי קנה במידה שמציע איציק ושאת שיכללת קצת אינו ממין העניין.
    לא כל דבר חדש הינו בהכרח טוב ולא כל דבר ישו בהכרח רע.
    יותר מכך,לעתים אנחנו שמרנים ולעתים חדשנים.
    בד'כ לפי מה שנוח לנו.
    האם זכייה של פרץ היתה שמרנות של מצביעיו בסיבוב הזה?
    מאידך אין ספק שהבחירה בו בפעם הקודמת היתה חדשנית ביותר.
    ו……..?
    האם תוצאות האקספרימנט חיוביות או שליליות?
    האם יהיה נכון לשפוט את התוצאות על פני הזמן הקצר שעבר מאז בחירתו?
    כמה זמן יחשב כנכון לצורך שיפוט סביר?

    ולעניין ברק-פרס ומה שהיה הוא שיהיה-ניצבת גם השאלה העניינית-מי הטוב ביותר בעת הנוכחית ובנסיבות הקיימות.
    נסי לדמיין לעצמך סיטואציה חדשנית לעילא ולגמרי לא מופרכת-אביגדור ליברמן או אפי איתם זוכים ברוב ונעשים ראש ממשלה.נסי לעקוב אחר תגובותיך הפיזיות לעצם המחשבה על אפשרויות כאלה.

    לא תמיד שמרנות הינה הדבר הגרוע ביותר.

    הכי עצוב זה להכיר ולהפנים בכך שמנהיגים גדולים הינם כנראה נדירים ביותר.
    לכן חשוב להיות מספיק גמישים ומעט נוקשים בבחירת המנהיג.
    עם חוש ריח מפותח מדי נשאר ללא מנהיג כלל.
    במיוחד שכולנו בני אדם וממש לא מלאכים.

    יום טוב לך.

  16. אבנר ל.

    העקרון שדיברת עליו נכון לגבי הפרט ולגבי הכלל,תמיד.
    בגדול מדובר כאן בשמרנות מול חדשנות.
    רוב בני האדם הינם שמרנים ונוטים לדחות רעינות חדשים כי הגשמתם ויישומם פירושם כניסה לקרקע לא ידועה שרבה בה האי ודאות.
    אז ברשותך וברשות מנהנלי האתר אקח אותך למקומות נוספים ונבחן אותם מזוית זו.

    במשך 2000 שנים כמהה ה"עם" היהודי לציון, אבל גם כשמבחינות שונות זה היה סביר יותר שההרפתקה תצליח, מעטים שבמעטים לקחו את נפשם בכפם ופנו לדרך הלא נודעת של החדשנות.
    עזיבת המשפחה בחו'ל ועלייה לארץ ישראל היתה מלווה במאבקים של האדם עם עצמו,עם הוריו,משפחתו,שכניו וחבריו.
    ורבים מהם,לאחר שביצעו את המרד שלהם והקימו סדר חיים חדש הפכו בעצמם לשמרנים כלפי רעיונות חדשניים.

    הדבר בולט במיוחד בחברה הקיבוצית כאשר דפוסי חיים חדשים הפכו למקודשים.

    הדבר בולט בויכוחים על מעבר לשפה העברית וזניחת שפות ארץ המוצא של העולים.
    בויכוחים על זניחת לבוש ומאכלים ומוזיקה ושאר הרגלים שלאדם קשה מאד להינתק מהם.

    לדעתי קנה במידה שמציע איציק ושאת שיכללת קצת אינו ממין העניין.
    לא כל דבר חדש הינו בהכרח טוב ולא כל דבר ישו בהכרח רע.
    יותר מכך,לעתים אנחנו שמרנים ולעתים חדשנים.
    בד'כ לפי מה שנוח לנו.
    האם זכייה של פרץ היתה שמרנות של מצביעיו בסיבוב הזה?
    מאידך אין ספק שהבחירה בו בפעם הקודמת היתה חדשנית ביותר.
    ו……..?
    האם תוצאות האקספרימנט חיוביות או שליליות?
    האם יהיה נכון לשפוט את התוצאות על פני הזמן הקצר שעבר מאז בחירתו?
    כמה זמן יחשב כנכון לצורך שיפוט סביר?

    ולעניין ברק-פרס ומה שהיה הוא שיהיה-ניצבת גם השאלה העניינית-מי הטוב ביותר בעת הנוכחית ובנסיבות הקיימות.
    נסי לדמיין לעצמך סיטואציה חדשנית לעילא ולגמרי לא מופרכת-אביגדור ליברמן או אפי איתם זוכים ברוב ונעשים ראש ממשלה.נסי לעקוב אחר תגובותיך הפיזיות לעצם המחשבה על אפשרויות כאלה.

    לא תמיד שמרנות הינה הדבר הגרוע ביותר.

    הכי עצוב זה להכיר ולהפנים בכך שמנהיגים גדולים הינם כנראה נדירים ביותר.
    לכן חשוב להיות מספיק גמישים ומעט נוקשים בבחירת המנהיג.
    עם חוש ריח מפותח מדי נשאר ללא מנהיג כלל.
    במיוחד שכולנו בני אדם וממש לא מלאכים.

    יום טוב לך.

  17. מלי

    הייתם צריכים לחשוב על זה כשתקפתם את פרץ בהיסטריה.
    העניין הוא שאתם מתלוננים גם כך וגם כך.
    וכן, המצב לא מושלם, אבל יש יותר גרוע מברק. לדוגמה – ביבי, מופז, ליברמן.
    אז אולי תרגיעו את הפניקה החדשה, ותתנו קצת סיכוי הפעם?

  18. מלי

    הייתם צריכים לחשוב על זה כשתקפתם את פרץ בהיסטריה.
    העניין הוא שאתם מתלוננים גם כך וגם כך.
    וכן, המצב לא מושלם, אבל יש יותר גרוע מברק. לדוגמה – ביבי, מופז, ליברמן.
    אז אולי תרגיעו את הפניקה החדשה, ותתנו קצת סיכוי הפעם?

  19. ירדנה אלון

    אני רוצה להוסיף עוד נקודה שקפצה לי מקריאת תגובתך
    באשר לעמיר פרץ, נכון שמפלגת העבודה גילתה סוג של "מעין פתיחות" ו-"מעין רצון לשינוי" ואני לא רוצה להיכנס כאן לעומק הסוגייה אולם
    אם נוסיף לפחד משינוי, ולתפישה השמרנית, את היסוד של צורך בסיפוק מיידי בחוסר סבלנות וסובלנות לראות כיצד דברים מתפתחים, שזה משהו שמאוד מאפיין אותנו כחברה ישראלית , תראה גם תינוק חדש שנולד מביא שינוי בחייהם של הסובבים אותו אולם אם לא תזין,תטפל,תטפח תיתן לטבע לעשות את שלו לאט ובבטחה אתה גם יכול לנטוש אותו ואז הוא יגווע,
    אותו דבר עם מנהיגים חדשים,עם רעיונות חדשים עם כל דבר חדש,צריך לתת את המקום והמרחב לתת לו לצמוח ולהתפתח ולא להרוג אותו כשהוא עוד קטן
    אז השמרנות,הפחד משינוי, והפזיזות,והצורך לראות תוצאות מיידיות מבלי להתחשב בתהליכים חברתיים שלוקחים זמן
    גורמים לנו (ואני שוב לא נכנסת לעומק של הדברים אני רק מגרדת את פני הקרקע אני מודעת לכך) לבחור בחירות שגויות שעונות על צרכי השעה,צרכי הרגע, ולא בחירות שיש בהן מידה לא מבוטלת של ראייה עתידית לטווח הרחוק,

    ואני בהחלט מסכימה איתך שיש לדעת למצוא את האיזון העדין שבין העבר(המסורת,השמרנות) לבין העתיד(השינוי,החדשנות) לא תמיד אנחנו חכמים מספיק למצוא את האיזון הזה, לעיתים אנחנו נאחזים בישן במסורת רק בשל היותו ישן מוכר ובמסורת לשם מסורת,
    ולעיתים אנחנו קופצים למשהו חדש,שונה, לא מתוך תכנון לטווח הארוך אלא סתם ממקום של גחמה ,קפריזה רגעית
    איך יודעים להבחין בין חזון לבין שגיון?
    שיהיה לכולנו יום טוב

  20. ירדנה אלון

    אני רוצה להוסיף עוד נקודה שקפצה לי מקריאת תגובתך
    באשר לעמיר פרץ, נכון שמפלגת העבודה גילתה סוג של "מעין פתיחות" ו-"מעין רצון לשינוי" ואני לא רוצה להיכנס כאן לעומק הסוגייה אולם
    אם נוסיף לפחד משינוי, ולתפישה השמרנית, את היסוד של צורך בסיפוק מיידי בחוסר סבלנות וסובלנות לראות כיצד דברים מתפתחים, שזה משהו שמאוד מאפיין אותנו כחברה ישראלית , תראה גם תינוק חדש שנולד מביא שינוי בחייהם של הסובבים אותו אולם אם לא תזין,תטפל,תטפח תיתן לטבע לעשות את שלו לאט ובבטחה אתה גם יכול לנטוש אותו ואז הוא יגווע,
    אותו דבר עם מנהיגים חדשים,עם רעיונות חדשים עם כל דבר חדש,צריך לתת את המקום והמרחב לתת לו לצמוח ולהתפתח ולא להרוג אותו כשהוא עוד קטן
    אז השמרנות,הפחד משינוי, והפזיזות,והצורך לראות תוצאות מיידיות מבלי להתחשב בתהליכים חברתיים שלוקחים זמן
    גורמים לנו (ואני שוב לא נכנסת לעומק של הדברים אני רק מגרדת את פני הקרקע אני מודעת לכך) לבחור בחירות שגויות שעונות על צרכי השעה,צרכי הרגע, ולא בחירות שיש בהן מידה לא מבוטלת של ראייה עתידית לטווח הרחוק,

    ואני בהחלט מסכימה איתך שיש לדעת למצוא את האיזון העדין שבין העבר(המסורת,השמרנות) לבין העתיד(השינוי,החדשנות) לא תמיד אנחנו חכמים מספיק למצוא את האיזון הזה, לעיתים אנחנו נאחזים בישן במסורת רק בשל היותו ישן מוכר ובמסורת לשם מסורת,
    ולעיתים אנחנו קופצים למשהו חדש,שונה, לא מתוך תכנון לטווח הארוך אלא סתם ממקום של גחמה ,קפריזה רגעית
    איך יודעים להבחין בין חזון לבין שגיון?
    שיהיה לכולנו יום טוב