על הוצאות הממשלה בישראל

איציק ספורטא

"האוצר שמרן מדי, ישראל כבר הגיעה אל נורמליות כלכלית" מדברי מי יכולה להשתמע כותרת המאמר הזו? כנראה עוד אחד או אחת מהחברתיים הללו שבמעשיהם וחוסר הבנתם פוגעים בכלכלת המדינה. אלא שזו כותרת למאמר שדן בדבריו של דוד ברודט מנכ"ל האוצר לשעבר. שיוצא כנגד התפיסה המאובנת של האוצר. עוד אמר: "האוצר צריך להבין שהבעיה שלנו היום כבר אינה ברמה המקרו-כלכלית, אלא ברמת השירותים הציבוריים. רמת השירותים נמוכה מדי, ולכן הגיע הזמן להחליף דיסקט כדי לשפר את השירות הציבורי, מתוך ידיעה שאנחנו יכולים להרשות זאת לעצמנו".

כל הזמן אומרים לנו שאסור בתכלית האיסור להגדיל את תקרת התקציב ביותר מ-1.7% והנה אותו ברודט מציע 2.5%, מה קרה לו?  "קבענו שגידול בתקרת התקציב של 1.7%  לשנה אינו אופטימלי לישראל. מה רוצים, שנרד בתוך עשור להוצאה ממשלתית שהיא 35% מהתוצר?". היום אין אף מדינה שזה שיעור ההוצאה שלה אפילו לא ארה"ב. כאשר בוחנים את המדינות השונות מוצאים שישראל נמצאת במקום טוב באמצע בשיעור ההוצאה והיא קרובה דיה לממוצע במדינות המפותחות: "גודל ההוצאה עומד היום על כ-46% תוצר, לעומת ממוצע של 44% מהתוצר במדינות המרכזיות של ה-OECD או של 43% אם לוקחים את כל ה-OECD. אמרנו שעד 2017 צריך לרדת ל-40%-42%, ואנחנו עומדים בזה: אם הצמיחה תהיה 4% בממוצע לשנה נרד ל-40%, ואם הצמיחה תהיה רק 3% בשנה – נרד ל-42%". לטעמי, גם זה נמוך מידי, למה?

כי הוצאות הבטחון של ישראל הן מעל ומעבר לכל המדינות האחרות, נניח שהוצאות הביטחון שלנו היו באותו שיעור של ההוצאה בארה"ב, 4%, הייתה ההוצאה של הממשלה הישראלית 42% ביחס לתוצר, נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD. אילו שיעור ההוצאה לביטחון בישראל היה כמו בשבדיה, 1.6% אזי הוצאות הממשלה בישראל היו 39.6%, קרוב למדינות בהן שיעור ההוצאה הוא הנמוך ביותר בין 36% ל-39.5%. בשבדיה, למשל, בה הוצאות ביטחון נמוכות ההוצאה של הממשלה הרחבה היא 57% מהתוצר, כ-11% יותר מאשר בישראל. אילו הוצאות הביטחון היו דומות ההוצאה בשבדיה הייתה כ-18% יותר מאשר בישראל ביחס לתוצר. כדי לספק את השירותים הניתנים בשבדיה ההוצאה הממשלה בישראל הייתה צריכה להיות 63.6% מהתוצר. כך שלא מפליא שהשירותים לאזרחים בשבדיה גבוהים משמעותית מאשר בישראל. ולא רק בשבדיה, גם בדנמרק, צרפת, פינלנד, אוסטריה, הולנד, פורטוגל יוון, ועוד (למי שמעוניינת או מעוניין להתעמק במספרים הם נמצאים באתר משרד האוצר ובדו"ח השנתי של בנק ישראל).

מדינת ישראל גם מוציאה על ביטחון משאבים בלי חשבון (ראו ההפגזות בלבנון שעלו מיליארדים) גם מגדילה את ההוצאה הזו ובאותה עת פוגעת, הרבה יותר ממה שצריך, בחלק ניכר מאזרחיה, אותו חלק  שלא נהנה מהטבות מס ומהפרטת השירותים החברתיים בישראל.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. כלכלן

    "לא מפליא שהשירותים לאזרחים בשבדיה גבוהים משמעותית מאשר בישראל. ולא רק בשבדיה, גם בדנמרק, צרפת, פינלנד, אוסטריה, הולנד, פורטוגל יוון…"
    זה בהחלט נכון – אבל הסיבה העיקרית לפער הוא שהתוצר בהרבה מהמדינות הללו הוא כפול מאצלנו. וזה לא ישתנה הרבה גם אם ההוצאה הציבורית תהיה 50% מהתוצר (אפילו בהנחה שהמיסוי לא יפגע בתוצר).
    עיקר העליה ברמת החיים של העובדים במאה האחרונה הוא תוצאה של צמיחה כלכלית – ההשפעה של תשלומי העברה היא לא בלתי-חשובה, אבל היא בסדר גודל אחר לגמרי.
    אז אולי כדאי להתמקד באיך לעודד צמיחה שעוזרת לעניים – ולא בהשוואות של אחוז ההוצאה מהתוצר.

  2. כלכלן

    "לא מפליא שהשירותים לאזרחים בשבדיה גבוהים משמעותית מאשר בישראל. ולא רק בשבדיה, גם בדנמרק, צרפת, פינלנד, אוסטריה, הולנד, פורטוגל יוון…"
    זה בהחלט נכון – אבל הסיבה העיקרית לפער הוא שהתוצר בהרבה מהמדינות הללו הוא כפול מאצלנו. וזה לא ישתנה הרבה גם אם ההוצאה הציבורית תהיה 50% מהתוצר (אפילו בהנחה שהמיסוי לא יפגע בתוצר).
    עיקר העליה ברמת החיים של העובדים במאה האחרונה הוא תוצאה של צמיחה כלכלית – ההשפעה של תשלומי העברה היא לא בלתי-חשובה, אבל היא בסדר גודל אחר לגמרי.
    אז אולי כדאי להתמקד באיך לעודד צמיחה שעוזרת לעניים – ולא בהשוואות של אחוז ההוצאה מהתוצר.

  3. טל תמיר

    אורח החיים המשותף במדינת ישראל המשתקף במגילת העצמאות ובחוקי היסוד השונים שנחקקו עד כה נסמך על ערכים של ערבות הדדית, שוויון הזדמנויות ודאגה לכלל קבוצות האוכלוסייה ללא הבדלי דת, גזע ומין. אולם הצהרות לחוד ומציאות לחוד.
    בחלוף השנים נסדקו כידוע הערכים של סולידריות ודאגה לכול, של שוויון הזדמנויות והיעדר הבדלים. כמי שחוקרת נשים גיליתי למשל שהגישה של נשים בישראל למשאבים חברתיים אינה שווה לגישתם של הגברים. עובדה זו משפיעה על יכולתן להשתתף באופן מלא בחיים הציבוריים ולעצב את חייהן הפרטיים. איפיון ועמידה על אפשרויות הגישה של נשים למשאבים חברתיים מסייעת בהבנת תהליכי הדרה והכללה של נשים בחברה הישראלית. הנשים משולבות בחברה אך ממוקמות בשוליה. שיח האזרחות של הנשים בישראל, מידת ההשתתפות המותרת להן, גבולות ההשפעה האמיתית שלהן וגישתן הלא שווה למשאבים – מעוצבים כולם על ידי שיח של שוויון המשולב בשיח של אמהות.
    אופן חלוקת המשאבים משקף את מאבקי הכוח שעל סדר היום הפוליטי בחברה. משנות ה-80 המאוחרות הביאה הירידה בנתח ההוצאה הבטחונית בתקציב המדינה לעלייה ממשית בהוצאות החברתית, מרמה של 23.4% ב-1985 לשיא של 30% בשנת 2000. אולם החל מ-2002 החל תהליך של קיצוץ בהוצאות החברתיות, וב-2005 דובר על 26.9% מהתוצר. זאת במקביל לשינוי אידיאולוגי וערכי מתמשך נאז שנות ה-80 ומעבר מחברה בעלת מאפיינים סוציאליסטיים לחברה קפיטליסטית המבוססת על אינדיבידואליזם. במרוצת השנים עברו שירותים חברתיים מרכזיים ממשרדי הממשלה לארגונים וגופים חוץ-ממסדיים בחברה האזרחית.
    החלק העצוב ביותר בנתונים אלו הוא כי הצמיחה היחסית במשק בשנים האחרונות לא היטיבה עם הקבוצות המוחלשות בחברה. בתקציב 2006 ובהצעת התקציב שאישרה הממשלה לשנת 2007 נשמעה אמנם טרמינולוגיה "חברתית", אך בפועל בשנת 2006 ניכרת ירידה, הנמשכת כבר ארבע שנים, בחלק היחסי של ההוצאות החברתיות מתוך ההוצאה הממשלתית הפנויה. השחיקה בהוצאות הממשלה לשירותים חברתיים ישירים (ירידה מצטברת של 11% בארבע השנים האחרונות) פוגעת בשכבות החלשות, בשירותי הבריאות ובחינוך. הוצאות הביטחון, אף לפני המלחמה, הגיעו לכרבע מסך ההוצאה הממשלתית הפנויה, כמו בשיא גל הטרור בשנת 2002.
    התרשים המצורף ממחיש עד כמה עצומה ההוצאה על ביטחון בישראל לעומת ההוצאה הממוצעת על בריאות וחינוך. עוד עולה מן התרשים שהמדינות המאופיינות כמפותחות (אוסטרליה, ארצות הברית, נורווגיה, צרפת וקנדה) משקיעות יותר בבריאות ובחינוך.
    ההוצאה הציבורית על בריאות, חינוך וביטחון בישראל ובמדינות נבחרות, 2002-2004 (אחוז מתמ"ג)
    תורכיה רוסיה קנדה צרפת נורווגיה
    ביטחון 3.1% 3.9% 1.1% 2.6% 2.0%
    בריאות 5.4% 3.3% 6.9% 7.7% 8.6%
    חינוך 3.7% 3.7% 5.2% 6.0% 7.7%

    לבנון ישראל הודו דרום אפריקה ארצות הברית
    3.8% 8.7% 3.0% 1.4% 4.0%
    3.0% 6.1% 1.2% 3.2% 6.8%
    2.6% 7.3% 3.3% 5.4% 5.9%
    מתוך, UNDP – Human Development Report 2006 – table 19

    הגידול במרכיבי ההוצאה החברתית מוביל לצמצום אי השוויון החברתי בטווח הקרוב (גידול בתקציבי הרווחה) והרחוק (השקעה ציבורית גדולה יותר בחינוך). ראוי לבחון את ויסות המשאבים מתוך פרספקטיבות משתנות, כך למשל הפרספקטיבה הפמיניסטית, בוחנת מה ניתן להסיק ממידת הגישה וההנגשה של קבוצות שונות על יחסי הכוחות בחברה: מה הן מלמדות אותנו על ההיררכיות בין המינים וההיררכיות בתוך קבוצת הנשים; אילו קבוצות נשים נגישות יותר למשאבים חברתיים ולמה; כיצד קשורים לכך הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית; אילו חוקים יש לשנות ועל בסיס איזו הצדקה חלו בהם שינויים עד כה; כיצד דרים בכפיפה אחת ערכים אוניברסליים ופרטיקולריים; ואיזו השפעה יש ל"אקלים החברתי הישראלי" על נשים החיות בעוני, על בריאות ופריון, על התקשורת והנגישות להשכלה.
    נגישות לא שווה למשאבים משמעה אי-מימוש אופטימלי של הפוטנציאל הטמון בחברה. היחלשות מדינת הרווחה והסולידריות האזרחית והחברתית מעמיקה את הצורך ברשת ביטחון שתבטיח תנאי מחיה נאותים לכל אזרח/ית ותושב/ת בישראל. אם ניקח לדוגמא את הנגישות לחינוך לחינוך ולהשכלה הרי שקטגוריות כמו מין, מעמד כלכלי ושיוך לאומי ואתני, משפיעות על הנגישות להשכלה גבוהה, הן משום שכר הלימוד הגבוה והן משום דרישות הסף. למעשה אנו מגלים את חזרתה דה פקטו של התפיסה הפיאודלית, של מבנה חברתי קשיח והיעדר מוביליות בין המעמדות.

  4. טל תמיר

    אורח החיים המשותף במדינת ישראל המשתקף במגילת העצמאות ובחוקי היסוד השונים שנחקקו עד כה נסמך על ערכים של ערבות הדדית, שוויון הזדמנויות ודאגה לכלל קבוצות האוכלוסייה ללא הבדלי דת, גזע ומין. אולם הצהרות לחוד ומציאות לחוד.
    בחלוף השנים נסדקו כידוע הערכים של סולידריות ודאגה לכול, של שוויון הזדמנויות והיעדר הבדלים. כמי שחוקרת נשים גיליתי למשל שהגישה של נשים בישראל למשאבים חברתיים אינה שווה לגישתם של הגברים. עובדה זו משפיעה על יכולתן להשתתף באופן מלא בחיים הציבוריים ולעצב את חייהן הפרטיים. איפיון ועמידה על אפשרויות הגישה של נשים למשאבים חברתיים מסייעת בהבנת תהליכי הדרה והכללה של נשים בחברה הישראלית. הנשים משולבות בחברה אך ממוקמות בשוליה. שיח האזרחות של הנשים בישראל, מידת ההשתתפות המותרת להן, גבולות ההשפעה האמיתית שלהן וגישתן הלא שווה למשאבים – מעוצבים כולם על ידי שיח של שוויון המשולב בשיח של אמהות.
    אופן חלוקת המשאבים משקף את מאבקי הכוח שעל סדר היום הפוליטי בחברה. משנות ה-80 המאוחרות הביאה הירידה בנתח ההוצאה הבטחונית בתקציב המדינה לעלייה ממשית בהוצאות החברתית, מרמה של 23.4% ב-1985 לשיא של 30% בשנת 2000. אולם החל מ-2002 החל תהליך של קיצוץ בהוצאות החברתיות, וב-2005 דובר על 26.9% מהתוצר. זאת במקביל לשינוי אידיאולוגי וערכי מתמשך נאז שנות ה-80 ומעבר מחברה בעלת מאפיינים סוציאליסטיים לחברה קפיטליסטית המבוססת על אינדיבידואליזם. במרוצת השנים עברו שירותים חברתיים מרכזיים ממשרדי הממשלה לארגונים וגופים חוץ-ממסדיים בחברה האזרחית.
    החלק העצוב ביותר בנתונים אלו הוא כי הצמיחה היחסית במשק בשנים האחרונות לא היטיבה עם הקבוצות המוחלשות בחברה. בתקציב 2006 ובהצעת התקציב שאישרה הממשלה לשנת 2007 נשמעה אמנם טרמינולוגיה "חברתית", אך בפועל בשנת 2006 ניכרת ירידה, הנמשכת כבר ארבע שנים, בחלק היחסי של ההוצאות החברתיות מתוך ההוצאה הממשלתית הפנויה. השחיקה בהוצאות הממשלה לשירותים חברתיים ישירים (ירידה מצטברת של 11% בארבע השנים האחרונות) פוגעת בשכבות החלשות, בשירותי הבריאות ובחינוך. הוצאות הביטחון, אף לפני המלחמה, הגיעו לכרבע מסך ההוצאה הממשלתית הפנויה, כמו בשיא גל הטרור בשנת 2002.
    התרשים המצורף ממחיש עד כמה עצומה ההוצאה על ביטחון בישראל לעומת ההוצאה הממוצעת על בריאות וחינוך. עוד עולה מן התרשים שהמדינות המאופיינות כמפותחות (אוסטרליה, ארצות הברית, נורווגיה, צרפת וקנדה) משקיעות יותר בבריאות ובחינוך.
    ההוצאה הציבורית על בריאות, חינוך וביטחון בישראל ובמדינות נבחרות, 2002-2004 (אחוז מתמ"ג)
    תורכיה רוסיה קנדה צרפת נורווגיה
    ביטחון 3.1% 3.9% 1.1% 2.6% 2.0%
    בריאות 5.4% 3.3% 6.9% 7.7% 8.6%
    חינוך 3.7% 3.7% 5.2% 6.0% 7.7%

    לבנון ישראל הודו דרום אפריקה ארצות הברית
    3.8% 8.7% 3.0% 1.4% 4.0%
    3.0% 6.1% 1.2% 3.2% 6.8%
    2.6% 7.3% 3.3% 5.4% 5.9%
    מתוך, UNDP – Human Development Report 2006 – table 19

    הגידול במרכיבי ההוצאה החברתית מוביל לצמצום אי השוויון החברתי בטווח הקרוב (גידול בתקציבי הרווחה) והרחוק (השקעה ציבורית גדולה יותר בחינוך). ראוי לבחון את ויסות המשאבים מתוך פרספקטיבות משתנות, כך למשל הפרספקטיבה הפמיניסטית, בוחנת מה ניתן להסיק ממידת הגישה וההנגשה של קבוצות שונות על יחסי הכוחות בחברה: מה הן מלמדות אותנו על ההיררכיות בין המינים וההיררכיות בתוך קבוצת הנשים; אילו קבוצות נשים נגישות יותר למשאבים חברתיים ולמה; כיצד קשורים לכך הפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים בחברה הישראלית; אילו חוקים יש לשנות ועל בסיס איזו הצדקה חלו בהם שינויים עד כה; כיצד דרים בכפיפה אחת ערכים אוניברסליים ופרטיקולריים; ואיזו השפעה יש ל"אקלים החברתי הישראלי" על נשים החיות בעוני, על בריאות ופריון, על התקשורת והנגישות להשכלה.
    נגישות לא שווה למשאבים משמעה אי-מימוש אופטימלי של הפוטנציאל הטמון בחברה. היחלשות מדינת הרווחה והסולידריות האזרחית והחברתית מעמיקה את הצורך ברשת ביטחון שתבטיח תנאי מחיה נאותים לכל אזרח/ית ותושב/ת בישראל. אם ניקח לדוגמא את הנגישות לחינוך לחינוך ולהשכלה הרי שקטגוריות כמו מין, מעמד כלכלי ושיוך לאומי ואתני, משפיעות על הנגישות להשכלה גבוהה, הן משום שכר הלימוד הגבוה והן משום דרישות הסף. למעשה אנו מגלים את חזרתה דה פקטו של התפיסה הפיאודלית, של מבנה חברתי קשיח והיעדר מוביליות בין המעמדות.

  5. ויטו טאטאליה

    אינך יכול להרשות לעצמך השוואה של ישראל עם שוודיה. ראשית, המצב בטחוני שלהם הוא לא כמו שלנו. אנחנו לא משקיעים כל כך הרבה בביטחון כי יש לנו תשוקה עזה לטנקים, אלא כי גורמים חיצוניים רוצים בהשמדתך, ואתה כתוצאה מכך קונה טנקים, כדי להפחית מכוח האיום.
    4% של ארצות הברית אמנם זה 'רק' 4%, אבל זה הון תועפות אם תשקול את זה בדולרים, יותר כסף ממה שישראל מוציאה אני כמעט בטוח.

    אני, תומך נלהב בסוציאל דמוקרטיה, אומר לך מתוך למידה מן ההיסטוריה – כשהעולם מתחמש, תאבק בכך, או הצטרף בכל הכוח. אנחנו לא בעמדה של להיאבק בכך, כי החמאס, החיזבאללה, הסורים, האיראנים – אנחנו חלק לא קטן מתכלית החימוש שלהם.

    לגבי עמדות חברתיות, אני מסכים איתך שלישראל יש הרבה כסף בשביל לחולל שינויים סוציאליים אפילו קלים (שלא נדבר על גדולים) אבל זה לא בהכרח חייב לבוא על חשבון הביטחון, זה פשוט שימוש בכסף שהוקצב בצורה הנכונה ואת ז-ה אין בממשלה שלנו. אני טרם שמעתי את שר החינוך, שהשקיע את כל המשאבים שלו לקידום התלמידים ואיכות בתי הספר, דורש מאולמרט עוד תקציב לחינוך כי טרם הוא השלים את הרפורמות שלו בעוד ערים, והוא אינו רוצה לחולל אי-שוויון. כשיהיה מצב כזה – אז ישנה עילה לרשום מאמר נפלא שכזה.

    כסף יש, גישה אין.

  6. ויטו טאטאליה

    אינך יכול להרשות לעצמך השוואה של ישראל עם שוודיה. ראשית, המצב בטחוני שלהם הוא לא כמו שלנו. אנחנו לא משקיעים כל כך הרבה בביטחון כי יש לנו תשוקה עזה לטנקים, אלא כי גורמים חיצוניים רוצים בהשמדתך, ואתה כתוצאה מכך קונה טנקים, כדי להפחית מכוח האיום.
    4% של ארצות הברית אמנם זה 'רק' 4%, אבל זה הון תועפות אם תשקול את זה בדולרים, יותר כסף ממה שישראל מוציאה אני כמעט בטוח.

    אני, תומך נלהב בסוציאל דמוקרטיה, אומר לך מתוך למידה מן ההיסטוריה – כשהעולם מתחמש, תאבק בכך, או הצטרף בכל הכוח. אנחנו לא בעמדה של להיאבק בכך, כי החמאס, החיזבאללה, הסורים, האיראנים – אנחנו חלק לא קטן מתכלית החימוש שלהם.

    לגבי עמדות חברתיות, אני מסכים איתך שלישראל יש הרבה כסף בשביל לחולל שינויים סוציאליים אפילו קלים (שלא נדבר על גדולים) אבל זה לא בהכרח חייב לבוא על חשבון הביטחון, זה פשוט שימוש בכסף שהוקצב בצורה הנכונה ואת ז-ה אין בממשלה שלנו. אני טרם שמעתי את שר החינוך, שהשקיע את כל המשאבים שלו לקידום התלמידים ואיכות בתי הספר, דורש מאולמרט עוד תקציב לחינוך כי טרם הוא השלים את הרפורמות שלו בעוד ערים, והוא אינו רוצה לחולל אי-שוויון. כשיהיה מצב כזה – אז ישנה עילה לרשום מאמר נפלא שכזה.

    כסף יש, גישה אין.