שמאלנים ואונס

אורלי בנימין

 

אני חושבת הערב על קאת`רין מקינון מקשיבה לאביגדור פלדמן, איש זכויות האדם, לוחם אמיץ למען זכויות הפלשתינים הישראלים מול מערכת המשפט הגזענית, מודיע לעם ישראל שהאשה שנאנסה על-ידי משה קצב, שחייתה בסיוט במשך ימים ארוכים לפני שהתלוננה ואחרי שהתלוננה, היא "שקרנית סדרתית". השמאלן האומלל. לא סתם טוקבקיסט מיוזע שמחפש לחלץ אדרנלין מהמסך אלא אחד האנשים שהשמאל בארץ הזו משחר למוצא פיהם ומקווה מהם למחוות של תיקון. צדק צדק הוא רודף אבל כשזה מגיע לאונס והטרדה מינית – הנאנסת היא שקרנית ודרכה כולנו שקרניות סדרתיות. כולנו בכובענו כנאנסות שהיינו, כנאנסות שנהיה – אי אפשר להאמין לנו, אסור להאמין לנו – אנחנו שקרניות סדרתיות. בהבל פה מוריד לטמיון, אביגדור פלדמן, איש הצדק והמוסר, את כל ההישגים של המאבק הפמיניסטי בישראל על הזכות להגנה משפטית על גבולות הגוף הנשי. אני חוזרת חזרה לטקסט של קאת`רין מקינון, שבדרך כלל אני אוהבת לומר עליה שהיא לא מספיק רגישה להישגים שכן היו לפמיניסטיות בתוך מנגנוני המדינה והמערכת המשפטית ושומעת ממנה את הדברים החדים המבהירים את האופי המתעתע של הצדק המדינתי, את הדברים שמעלים את האפשרות שאולי לא היו לנו הישגים:

The State is male in the feminist sense. The law sees and treats women the way men see and treat women. The liberal State coercively and authoritatively constitutes the social order in the interests of men as a gender through its legitimating norms, forms, , relations to society, and substantial policies…. The State is male jurisprudentially, meaning that it adopts the standpoint of male power on the relation between law and society…

ובעברית:

"המדינה היא גברית במובן הפמיניסטי. החוק רואה נשים ומתייחס לנשים באופן שבו גברים רואים נשים ומתייחסים לנשים. המדינה הליברלית מכוננת את הסדר החברתי שלה באופן שהולם אינטרסים של גברים כקטגוריה מגדרית והיא עושה זאת באופנים דכאניים וסמכותניים תוך שימוש במדיניות הציבורית ספציפית, בצורות התייחסות לחיים החברתיים ובנורמות הנותנות לגיטימציה לכוח. המדינה היא גברית בשיטה המשפטית שלה, כלומר, היא מאמצת את נקודת המבט הגברית ואת עמדת הכוח הגברית ביחס ליחסים בין המשפט והחברה".

ובמילים אחרות, אין שמאלנים וימניים כשמדובר באונס ובדיכוי נשים. יש רק אינטרס גברי להציג כוח גברי כניטרלי, כלא בעייתי ובמיוחד כלא אלים. המדינה, למשל נציגה של המדינה , היועץ המשפטי, נהנה מנורמות הנותנות לגיטימציה לכוח שלו, כמי שיכול להעמיד סייגים לעוצמתו הפוליטית ולסמכויותיו של הנשיא. מה יועץ משפטי עושה בעמדת הכוח שלו? מה שמנגנון המדינה מכונן כאובייקטיבי – הוא מאיין את האונס ואת הנאנסת, מוציא אותה לחלוטין מהתמונה ויוצא למהלך שבא להבהיר לכולנו: שיטת המשפט היא גברית עד כדי עיוורון מוחלט לראיית האלימות שבאונס. למה חשוב שנדע את הדברים באופן הבוטה הזה? כנראה בכדי שנוכל לראות את המהלך האלים הזה כלפינו, כחלק ממסכת שיטתית ורבת פרטים של מהלכים של המדינה להחלשתן של נשים בשוק העבודה, כמועסקות בשירותים החברתיים וכנתמכות של שירותי הרווחה. תהיה הפגנה במוצאי שבת. נשים רבות וגברים רבים יהיו שם. אבל הפגנות בביצה המקומית עושות מעט מאד. הדבר היחיד שיכול לפעול בתמונה שלפנינו היא גיוסו של אביגדור פלדמן בעצמו. על מכריו ומקורביו, גברים ונשים, לקרוא לו לשוב לשפיות ובאופן פומבי. האיש חייב להיות מותקף בכל דרך, לעבור shaming בכל צורה אפשרית, הפשע שבהצהרתו מהיום קשה באותה מידה ואם לא במידה רבה יותר מפשע הפגיעה האלימה עצמה. ביזוי אפשרותה של קורבן אונס לחשוף ברבים את ההתעמרות בה, הוא פשע חמור נגד נשים רבות מאד, נגד כולנו.

והנה הצעה נוספת לפעולה שהתפרסמה ברשתות המייל:

יום שחור נפל על כולנו  בהחלטתו של היועץ  המשפטי  לממשלה  מני מזוז שלא להעמיד לדין את הנשיא קצב

אני מציעה שכל אישה  תצא מהבית עם  שלט  שבו יהיה כתוב :

קצב ומזוז אונסים את כולנו

בדרך להביא את הילדים מהגן , בישיבה על יד שולחן בעבודה , בעמידה בתור לקולנוע , בלימודים באוניברסיטה

נהיה כולנו אחיות…..

הפיצו את הקריאה הזאת בכל הרשתות שלכן

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתי שמואלוף

    איגוד מרכזי הסיוע – קואליציית נשים לשלום

    אנחנו לא מפקירות את הנפגעות
    _____________________

    את כבוד הנשיא הצילו

    בואו נציל את כבודנו

    — עצרת מחאה נגד עסקת הטיעון של הפרקליטות עם קצב —

    שבת, 30 ביוני 2007 , בשעה 19:30 בכיכר רבין

    בואו בהמוניכם

    נא להפיץ

    http://www.notes.co.il/mati/33700.asp

  2. מתי שמואלוף

    איגוד מרכזי הסיוע – קואליציית נשים לשלום

    אנחנו לא מפקירות את הנפגעות
    _____________________

    את כבוד הנשיא הצילו

    בואו נציל את כבודנו

    — עצרת מחאה נגד עסקת הטיעון של הפרקליטות עם קצב —

    שבת, 30 ביוני 2007 , בשעה 19:30 בכיכר רבין

    בואו בהמוניכם

    נא להפיץ

    http://www.notes.co.il/mati/33700.asp

  3. מישהו

    הרבה החלטות שלו לסגור תיקים נגד בעלי הכוח הן אונס של החוק בכלל ולא רק נגד נשים.
    כולם יורדים על המינוי של פרידמן לשר המשפטים שהוא פועל נגד מערכת המשפט.
    ומה על מזוז?
    הוא אולי פועל עם מערכת המשפט, אבל מפורר את החוק הצדק והמוסר במדינה.
    קצב הוא לא הבעיה, קצב הוא רק עוד דוגמא.

  4. מישהו

    הרבה החלטות שלו לסגור תיקים נגד בעלי הכוח הן אונס של החוק בכלל ולא רק נגד נשים.
    כולם יורדים על המינוי של פרידמן לשר המשפטים שהוא פועל נגד מערכת המשפט.
    ומה על מזוז?
    הוא אולי פועל עם מערכת המשפט, אבל מפורר את החוק הצדק והמוסר במדינה.
    קצב הוא לא הבעיה, קצב הוא רק עוד דוגמא.

  5. יודית

    1. בגיל חמש אני נוסעת אם אימא באוטובוס לדודה בלוד, נמלים מטיילות לי על הרגל, אני מגלה שזו יד של מישהו מאחורי, אני דוחפת אותה, אחר כך לא נוח לי, אני זזה ומגלה שאני יושבת על כף היד של האיש שיושב מאחורנית. אימא שלי צועקת והוא יורד בתחנה הקרובה.
    2. כיתה א', המורה בקשה שנקטוף ברקנים ונביא לכיתה, אני יורדת לואדי איילון, היום זו הדרך המהירה, קוטפת כמה, משום מקום צץ בחור כהה חבוש כובע צמר, אומר שיביא לי ממתק אם ארד אתו לתוך הואדי, אני לא רוצה ממתקים, אבל מבינה מהמבט שלו שאין לי ברירה והוא חוסם לי את הדרך הביתה, הוא גדול ממני והואדי מאחורי, אני מדברת אתו ומחשבת את זווית הבריחה, לא מסגירה שנבהלת, סחור סחור, ואז פתאום עוקפת אותו בריצה, הוא תופס לי בחולצה והיא נקרעת, אני מצליחה להגיע הביתה.
    3. כשהייתי הולכת לים עם אחיותי היו צובטים וממששים אותנו הגברים שישבו על הברזלים ברח' הירקון.
    4. הסוטה השכונתי חושף את האיבר הזקור שלו לפני לפתע כשאני חוזרת מהספריה, מנסה לשכנע אותי לגעת בו, אני זוכרת את תחושת הקבס.
    אין טעם להיכנס לעוד הטרדות שעברתי כנערה, היו הרבה, נגיע למנה העיקרית בצבא.
    5. בצבא אני משרתת בנח"ל, חיילת בודדת, בשלב מסוים אני נרשמת לנישואין עם החבר שלי, אהבה ראשונה, הוא סמל מבצעים בגיבור. מציבים אותי עד לחתונה בבסיס תותחנים על ציר הנפט ברמה.
    אני מגיעה לבסיס קטן, הרבה בנים ורק אני ועוד שתיים שלוש בנות. הקצין שלי מקבל אותי מאוד יפה, מאוד מאיר לי פנים, אני מספרת לו שאני עומדת להתחתן ושמחה על היחס המיוחד שהוא מראה לי. לאט לאט אני מרגישה שמשהו לא טוב, הוא מבודד אותי משאר החיילות, נותן לי משימות מיוחדות, אני מרגישה שהוא מתעניין במראה שלי יותר מדי. זה לא יתכן אני אומרת לעצמי, הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים והוא יודע שאני עומדת עוד חודשיים להתחתן.
    יום אחד הוא אומר לי שהוא רוצה שאשכב אתו, אני אומרת לא, הוא לא מרפה, אני מנסה להעלם כשהוא מופיע בסביבתי, חושבת מה לא בסדר בהתנהגות שלי, איזה דבר לא נכון שידרתי לו שהוא חושב שאני מעונינת בו, אני מתביישת לספר אפילו לחבר שלי, מרגישה שנדבק בי משהו רע, שאני בטח אשמה. אני חיילת בודדת, אין מבוגר שאני יכולה לסמוך עליו ולספר לו את המצוקה שלי.
    הקצין מתחיל להשפיל אותי ליד החיילות האחרות, מצווה עלי לעשות דברים שלא הייתי אמורה לעשות. הוא מתחיל לבוא בלילה למגורי הבנות ולבקש אותי בכל מני אמלתות, זה היה חורף ברמה והיו מחממים במין תנורים מוסקים באש, ערב אחד לאחר התפרצות זעם נוראית שלו עלי, אני מחליטה שהלילה כבר מסוכן לי לישון שם, אני עוברת לצריף אחר, לא מוסק, ללא שמיכות, רועדת כל הלילה חצי קפואה, שומעת את הצעקות שלו, איפה היא, איפה היא מתחבאת. הוא השתולל והפך את מגורי הבנות בכדי למצוא אותי.
    בבוקר היינו אמורות לצאת לטיול צ'ופר, הוא טען שאני חייבת להישאר אתו, היתה הצפת סולר והוא ציווה עלי לנקות את ההצפה במים ובסמרטוט. כל אותו יום ניקיתי את הסולר והבנתי שאסור לי להישאר שם בלילה. החלטתי לתפוס בלילה טרמפים לחבר שלי שמשרת בגיבור, ליד קריית שמונה. הסתלקתי דרך פרצה בגדר, לילה ברמה, חושך מוות, ואני ילדה בת 19 מחכה לטרמפ גאולה. באחת בלילה מופיע רכב ועוצר לי, אני מתיישבת, ומי הנהג? הרס"ר שלי, הייתי מפוחדת לגמרי אבל לא היה לי לאן להסתלק, לכן הודעתי לו בקור רוח שהחלטתי להגיע לחבר שלי שאני עומדת להתחתן אתו. הרס"ר גם לא התרגש ממני, הוא אמר לי שהוא לוקח אותי עד לצומת יסוד המעלה אם אני שוכבת איתו. הרס"ר דרוזי מבוגר שמן עם אישה וילדים. אני כמובן אומרת לו לא. הרס"ר אומר לי: אם את לא שוכבת אתי אני זורק אותך כאן באמצע הרמה. אני מסרבת והוא עוצר את הרכב באמצע הלילה משאיר אותי בשום מקום ונוסע לדרכו. באותו הלילה התפללתי לאלוהים, אם יש אלוהים, שלא תתקוף אותי איזו חיה או שאיזה פסיכי ירצח אותי בלי שאף אחד ידע את מקום קבורתי. למזלי הגיע רכב עם אנשים יותר אנושיים וכך הגעתי לחבר שלי לפנות בוקר.
    אלה היו המפקדים שהיו אמורים לשמור עלי בצבא.
    משיחות עם חברות טרם נתקלתי באישה שלא עברה הטרדה מינית אחת לפחות בחייה.
    אני מניחה שהקצינים בבסיס הנורא ההוא פשוט חילקו ביניהם את החיילות בזמן שאני התלבטתי ב'מה אני לא עשיתי בסדר ששידרתי לו לא נכון', ו'אם אתלונן עליו אני אהרוס לו בית ומשפחה'.. כמה ציני ורע העולם הזה לילדות קטנות ותמימות.

  6. יודית

    1. בגיל חמש אני נוסעת אם אימא באוטובוס לדודה בלוד, נמלים מטיילות לי על הרגל, אני מגלה שזו יד של מישהו מאחורי, אני דוחפת אותה, אחר כך לא נוח לי, אני זזה ומגלה שאני יושבת על כף היד של האיש שיושב מאחורנית. אימא שלי צועקת והוא יורד בתחנה הקרובה.
    2. כיתה א', המורה בקשה שנקטוף ברקנים ונביא לכיתה, אני יורדת לואדי איילון, היום זו הדרך המהירה, קוטפת כמה, משום מקום צץ בחור כהה חבוש כובע צמר, אומר שיביא לי ממתק אם ארד אתו לתוך הואדי, אני לא רוצה ממתקים, אבל מבינה מהמבט שלו שאין לי ברירה והוא חוסם לי את הדרך הביתה, הוא גדול ממני והואדי מאחורי, אני מדברת אתו ומחשבת את זווית הבריחה, לא מסגירה שנבהלת, סחור סחור, ואז פתאום עוקפת אותו בריצה, הוא תופס לי בחולצה והיא נקרעת, אני מצליחה להגיע הביתה.
    3. כשהייתי הולכת לים עם אחיותי היו צובטים וממששים אותנו הגברים שישבו על הברזלים ברח' הירקון.
    4. הסוטה השכונתי חושף את האיבר הזקור שלו לפני לפתע כשאני חוזרת מהספריה, מנסה לשכנע אותי לגעת בו, אני זוכרת את תחושת הקבס.
    אין טעם להיכנס לעוד הטרדות שעברתי כנערה, היו הרבה, נגיע למנה העיקרית בצבא.
    5. בצבא אני משרתת בנח"ל, חיילת בודדת, בשלב מסוים אני נרשמת לנישואין עם החבר שלי, אהבה ראשונה, הוא סמל מבצעים בגיבור. מציבים אותי עד לחתונה בבסיס תותחנים על ציר הנפט ברמה.
    אני מגיעה לבסיס קטן, הרבה בנים ורק אני ועוד שתיים שלוש בנות. הקצין שלי מקבל אותי מאוד יפה, מאוד מאיר לי פנים, אני מספרת לו שאני עומדת להתחתן ושמחה על היחס המיוחד שהוא מראה לי. לאט לאט אני מרגישה שמשהו לא טוב, הוא מבודד אותי משאר החיילות, נותן לי משימות מיוחדות, אני מרגישה שהוא מתעניין במראה שלי יותר מדי. זה לא יתכן אני אומרת לעצמי, הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים והוא יודע שאני עומדת עוד חודשיים להתחתן.
    יום אחד הוא אומר לי שהוא רוצה שאשכב אתו, אני אומרת לא, הוא לא מרפה, אני מנסה להעלם כשהוא מופיע בסביבתי, חושבת מה לא בסדר בהתנהגות שלי, איזה דבר לא נכון שידרתי לו שהוא חושב שאני מעונינת בו, אני מתביישת לספר אפילו לחבר שלי, מרגישה שנדבק בי משהו רע, שאני בטח אשמה. אני חיילת בודדת, אין מבוגר שאני יכולה לסמוך עליו ולספר לו את המצוקה שלי.
    הקצין מתחיל להשפיל אותי ליד החיילות האחרות, מצווה עלי לעשות דברים שלא הייתי אמורה לעשות. הוא מתחיל לבוא בלילה למגורי הבנות ולבקש אותי בכל מני אמלתות, זה היה חורף ברמה והיו מחממים במין תנורים מוסקים באש, ערב אחד לאחר התפרצות זעם נוראית שלו עלי, אני מחליטה שהלילה כבר מסוכן לי לישון שם, אני עוברת לצריף אחר, לא מוסק, ללא שמיכות, רועדת כל הלילה חצי קפואה, שומעת את הצעקות שלו, איפה היא, איפה היא מתחבאת. הוא השתולל והפך את מגורי הבנות בכדי למצוא אותי.
    בבוקר היינו אמורות לצאת לטיול צ'ופר, הוא טען שאני חייבת להישאר אתו, היתה הצפת סולר והוא ציווה עלי לנקות את ההצפה במים ובסמרטוט. כל אותו יום ניקיתי את הסולר והבנתי שאסור לי להישאר שם בלילה. החלטתי לתפוס בלילה טרמפים לחבר שלי שמשרת בגיבור, ליד קריית שמונה. הסתלקתי דרך פרצה בגדר, לילה ברמה, חושך מוות, ואני ילדה בת 19 מחכה לטרמפ גאולה. באחת בלילה מופיע רכב ועוצר לי, אני מתיישבת, ומי הנהג? הרס"ר שלי, הייתי מפוחדת לגמרי אבל לא היה לי לאן להסתלק, לכן הודעתי לו בקור רוח שהחלטתי להגיע לחבר שלי שאני עומדת להתחתן אתו. הרס"ר גם לא התרגש ממני, הוא אמר לי שהוא לוקח אותי עד לצומת יסוד המעלה אם אני שוכבת איתו. הרס"ר דרוזי מבוגר שמן עם אישה וילדים. אני כמובן אומרת לו לא. הרס"ר אומר לי: אם את לא שוכבת אתי אני זורק אותך כאן באמצע הרמה. אני מסרבת והוא עוצר את הרכב באמצע הלילה משאיר אותי בשום מקום ונוסע לדרכו. באותו הלילה התפללתי לאלוהים, אם יש אלוהים, שלא תתקוף אותי איזו חיה או שאיזה פסיכי ירצח אותי בלי שאף אחד ידע את מקום קבורתי. למזלי הגיע רכב עם אנשים יותר אנושיים וכך הגעתי לחבר שלי לפנות בוקר.
    אלה היו המפקדים שהיו אמורים לשמור עלי בצבא.
    משיחות עם חברות טרם נתקלתי באישה שלא עברה הטרדה מינית אחת לפחות בחייה.
    אני מניחה שהקצינים בבסיס הנורא ההוא פשוט חילקו ביניהם את החיילות בזמן שאני התלבטתי ב'מה אני לא עשיתי בסדר ששידרתי לו לא נכון', ו'אם אתלונן עליו אני אהרוס לו בית ומשפחה'.. כמה ציני ורע העולם הזה לילדות קטנות ותמימות.

  7. אלי אביר

    מחזק ומאמץ את ידיכן, ואת ידי כול הנשים שנאלצו/נאלצות ברגע זה להתמודד עם אלימות מינית/ריגשית/פיזית. בוז לגברים החלשים/הכנועים שפוחדים מהעצמאות/המיניות של הנשים שלנו. שלנו, בפירוש שלנו במובן החיובי של המילה. שלנו זה נשותינו בנותינו וכל אישה אחרת. שלנו, כי מחובתו בתור אלו שמייצגים (פיזית) את המין החזק להגן עליכם בכל זמן/מקום ללא יראה ללא משוא פנים.

  8. אלי אביר

    מחזק ומאמץ את ידיכן, ואת ידי כול הנשים שנאלצו/נאלצות ברגע זה להתמודד עם אלימות מינית/ריגשית/פיזית. בוז לגברים החלשים/הכנועים שפוחדים מהעצמאות/המיניות של הנשים שלנו. שלנו, בפירוש שלנו במובן החיובי של המילה. שלנו זה נשותינו בנותינו וכל אישה אחרת. שלנו, כי מחובתו בתור אלו שמייצגים (פיזית) את המין החזק להגן עליכם בכל זמן/מקום ללא יראה ללא משוא פנים.

  9. אורח

    אמת ויציב, כל מילה בסלע. הבעייה בשמאל היא, שהצביאות הזאת היא צביעות עקבית. זה מזכיר לי גם את השמאלנים שיורקים אש וגופרית כשמדובר על הבעייה הביטחונית והכיבוש, אבל כשמדובר בעניינים של צדק חלוקתי וחברתי, הם הופכים לגרועים שבאנשי הימין.

    אגב "לתופעה" הזאת יש שם. לאנשים האלה קוראים ליברלים ותפיסתם היא גם ליברלית או ניאו ליברלית. אנשים אלה אינם שמאלנים, אינם סוציאליסטים ואינם מרקסיטים. מצד שני הם אולי שמאלנים, אבל משתייכים לאותם הכתות, שמרקס תיאר במניפסט באופן קולע.

    רוב רובם של אנשי השמאל בישראל כבר מזמן אינם שמאלנים, ובטח ובטח איבדו את הזכות להיקרא מהפכנים. בדיוק כמו שיש להילחם כנגד הגזענות והטרור הגברי נגד נשים, יש לפעול לפתרון מדיני צודק עבור כל הצדדים, אבל בעיקר להילחם על חברה סוציאליסטית ומרקסיסטית. ועד שאנשים לא יפנימו את זה שום דבר לא יזוז.

    אגב השמאל הרדיקאלי בישראל, ואני אומר את זה כאחד שנמנה על שמאל זה, כבר מזמן הפך לשמאל מנותק מהעולם, שבעיקר אמון על מהפכות בכוס תה. הוא כבר מזמן לצערי הרב איבד את הזכות להיקרא מהפכני, והוא הפך לצערי הרב למשת"פ מלא עם המערכת הניאו ליברלית. לאנשי "שמאל" מסוגו של פלדמן יש בחוגים שלנו תיאור קולע: קוראים להם זונות אינטלקטואליים.

  10. אורח

    אמת ויציב, כל מילה בסלע. הבעייה בשמאל היא, שהצביאות הזאת היא צביעות עקבית. זה מזכיר לי גם את השמאלנים שיורקים אש וגופרית כשמדובר על הבעייה הביטחונית והכיבוש, אבל כשמדובר בעניינים של צדק חלוקתי וחברתי, הם הופכים לגרועים שבאנשי הימין.

    אגב "לתופעה" הזאת יש שם. לאנשים האלה קוראים ליברלים ותפיסתם היא גם ליברלית או ניאו ליברלית. אנשים אלה אינם שמאלנים, אינם סוציאליסטים ואינם מרקסיטים. מצד שני הם אולי שמאלנים, אבל משתייכים לאותם הכתות, שמרקס תיאר במניפסט באופן קולע.

    רוב רובם של אנשי השמאל בישראל כבר מזמן אינם שמאלנים, ובטח ובטח איבדו את הזכות להיקרא מהפכנים. בדיוק כמו שיש להילחם כנגד הגזענות והטרור הגברי נגד נשים, יש לפעול לפתרון מדיני צודק עבור כל הצדדים, אבל בעיקר להילחם על חברה סוציאליסטית ומרקסיסטית. ועד שאנשים לא יפנימו את זה שום דבר לא יזוז.

    אגב השמאל הרדיקאלי בישראל, ואני אומר את זה כאחד שנמנה על שמאל זה, כבר מזמן הפך לשמאל מנותק מהעולם, שבעיקר אמון על מהפכות בכוס תה. הוא כבר מזמן לצערי הרב איבד את הזכות להיקרא מהפכני, והוא הפך לצערי הרב למשת"פ מלא עם המערכת הניאו ליברלית. לאנשי "שמאל" מסוגו של פלדמן יש בחוגים שלנו תיאור קולע: קוראים להם זונות אינטלקטואליים.

  11. רביב נאוֶה

    אביגדור פלדמן הוא עורך-דין פרטי, ולא מהזולים שבהם, שמייצג את לקוחו. במקרה יש לו דעות פוליטיות שמתאימות לשלך, זה לא אומר שצריך לצפות ממנו לבחור את התיקים שבהם הוא עוסק באופן שישיביע את רצונך.

    לגבי ההצעה בסוף ההודעה – ברור לך שמדובר בפופוליזם זול שלא יקדם את הפמיניזם לשום מקום. גם אני לא מאושר מההחלטה של מזוז, אני חושבשהיא בעייתי בעיקר בעידוד ל נשים להתלונן בעתיד, אבל הוא לא אנס אף-אחת. יותר מזה, להאשים את קצב באונס היתה ההחלטה הקלה מבחינתו של מזוז. הוא היה הופך ליקיר העיתונות והנשים, היה מתנהל משפט במשך שנתיים, וכשהיתה מתקבלת (וכנראה שהיתה מתקבלת) החלטה לזכות את קצב מסעיף האונס, הוא כבר לא היה בתפקיד וכל הזעם היה יוצא על השופטים.
    מה לעשות, יש לנו, תודה לאל, שיטה משפטית מסוימת ובשיטה הזאת יש כנראה בעיה משפטית להוכיח אשמת אונס במקרה הזה. אני חייב להגיד שאחרי שראיתי את מסיבת העיתונאים של א', אני די מבין את הבעיה. המסיבה הזאת לא הוסיפה לאמינות שלה בעיני. ואני נטיתי (ונוטה עדיין) להעדיף את הגירסה שלה על-פני זו של קצב ודובריו. גם המשפט לפיו מזוז החליט "לא להעמיד לדין את קצב", הוא לא מדויק. קצב יעמוד לדין, ובהאשמות לא פעוטות בכלל. לא, הוא לא ישב בכלא. זאת לא הפנטזיה שלי לראות אותו יושב בכלא. אני חושב שהצדק יכול להיעשות גם בלי זה.

  12. רביב נאוֶה

    אביגדור פלדמן הוא עורך-דין פרטי, ולא מהזולים שבהם, שמייצג את לקוחו. במקרה יש לו דעות פוליטיות שמתאימות לשלך, זה לא אומר שצריך לצפות ממנו לבחור את התיקים שבהם הוא עוסק באופן שישיביע את רצונך.

    לגבי ההצעה בסוף ההודעה – ברור לך שמדובר בפופוליזם זול שלא יקדם את הפמיניזם לשום מקום. גם אני לא מאושר מההחלטה של מזוז, אני חושבשהיא בעייתי בעיקר בעידוד ל נשים להתלונן בעתיד, אבל הוא לא אנס אף-אחת. יותר מזה, להאשים את קצב באונס היתה ההחלטה הקלה מבחינתו של מזוז. הוא היה הופך ליקיר העיתונות והנשים, היה מתנהל משפט במשך שנתיים, וכשהיתה מתקבלת (וכנראה שהיתה מתקבלת) החלטה לזכות את קצב מסעיף האונס, הוא כבר לא היה בתפקיד וכל הזעם היה יוצא על השופטים.
    מה לעשות, יש לנו, תודה לאל, שיטה משפטית מסוימת ובשיטה הזאת יש כנראה בעיה משפטית להוכיח אשמת אונס במקרה הזה. אני חייב להגיד שאחרי שראיתי את מסיבת העיתונאים של א', אני די מבין את הבעיה. המסיבה הזאת לא הוסיפה לאמינות שלה בעיני. ואני נטיתי (ונוטה עדיין) להעדיף את הגירסה שלה על-פני זו של קצב ודובריו. גם המשפט לפיו מזוז החליט "לא להעמיד לדין את קצב", הוא לא מדויק. קצב יעמוד לדין, ובהאשמות לא פעוטות בכלל. לא, הוא לא ישב בכלא. זאת לא הפנטזיה שלי לראות אותו יושב בכלא. אני חושב שהצדק יכול להיעשות גם בלי זה.

  13. רן הכהן

    מה מניע את אביגדור פלדמן?

    (1) הלשון והאוזן

    מאת אביגדור פלדמן

    אני מאוד מקווה שרמון יזוכה ויחזור להיות שר משפטים. אין הכשרה טובה יותר לתפקיד, מאשר כתב האישום והמשפט שאותו הוא עובר

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=786119&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

    (2) הפסיכולוג לשעבר אלי פלח הגיש ערעור לעליון

    עו"ד אביגדור פלדמן המייצג את הפסיכולוג המתחזה, אלי פלח, אומר בערעור שהגיש היום לבית המשפט העליון: "בית המשפט המחוזי טעה, יש לזכות את אלי פלח מהרשעתו"

    בכל הקשור למין האוראלי טוען עו"ד פלדמן כי קיימות סתירות רבות לגבי המועד שלכאורה התקיים. לטענתו, המתלוננת טענה שהתאריכים האפשריים היו 10.4.05 ו-17.04.05, אולם הקלטות המצויות בידי הנאשם הוכיחו כי המין האוראלי לא יכול היה להתרחש במועדים אלו. יתרה מזו, טוען עוה"ד פלדמן, גם אם בית המשפט לא קיבל את הטענה כי המין האוראלי התרחש בתאריכים אלו, הרי שבטח הוא לא יכול לקבל את הטענה שזה נעשה במהלך חודש מרס, כפי שגרסה הפרקליטות. גם עדותה של המתלוננת במשטרה קבעה כי האירוע התקיים לכאורה באמצע אפריל. "בית המשפט המחוזי מיסמס את שאלת מועד המין האוראלי והותיר את האירוע כרוח המרחפת על פני המים, הרי שהפשיט את המערער מהגנתו והותיר אותו ערום ועריה אל מול טענות כלליות ומופשטות", נכתב בערעור.

    http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-124827-00.html?tag=11-07-55

  14. רן הכהן

    מה מניע את אביגדור פלדמן?

    (1) הלשון והאוזן

    מאת אביגדור פלדמן

    אני מאוד מקווה שרמון יזוכה ויחזור להיות שר משפטים. אין הכשרה טובה יותר לתפקיד, מאשר כתב האישום והמשפט שאותו הוא עובר

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=786119&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

    (2) הפסיכולוג לשעבר אלי פלח הגיש ערעור לעליון

    עו"ד אביגדור פלדמן המייצג את הפסיכולוג המתחזה, אלי פלח, אומר בערעור שהגיש היום לבית המשפט העליון: "בית המשפט המחוזי טעה, יש לזכות את אלי פלח מהרשעתו"

    בכל הקשור למין האוראלי טוען עו"ד פלדמן כי קיימות סתירות רבות לגבי המועד שלכאורה התקיים. לטענתו, המתלוננת טענה שהתאריכים האפשריים היו 10.4.05 ו-17.04.05, אולם הקלטות המצויות בידי הנאשם הוכיחו כי המין האוראלי לא יכול היה להתרחש במועדים אלו. יתרה מזו, טוען עוה"ד פלדמן, גם אם בית המשפט לא קיבל את הטענה כי המין האוראלי התרחש בתאריכים אלו, הרי שבטח הוא לא יכול לקבל את הטענה שזה נעשה במהלך חודש מרס, כפי שגרסה הפרקליטות. גם עדותה של המתלוננת במשטרה קבעה כי האירוע התקיים לכאורה באמצע אפריל. "בית המשפט המחוזי מיסמס את שאלת מועד המין האוראלי והותיר את האירוע כרוח המרחפת על פני המים, הרי שהפשיט את המערער מהגנתו והותיר אותו ערום ועריה אל מול טענות כלליות ומופשטות", נכתב בערעור.

    http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-124827-00.html?tag=11-07-55

  15. איציק ניסני

    אורלי את צודקת.
    אבל .
    עורך דין פלדמן כמו כל עורך דין מיצג לקוח גם אם הוא לא מריח טוב ,ובמקרה הזה נראה לי שהוא סותם את אפו.
    בעיניין הגבריות של החוקים -תאוריך מעניין מהמקום בו אני נמצא החוקים נוטים יותר לטובת הנשים.
    אבל.
    זה לא המקום והזמן לדון בזה כי מפספסים את העיקר .
    והעיקר ברור משפטי של אשמת הנשיא-לא בכיכר העיר התקשורתי אלא באוהל מועד המשפטי.
    אני מצדיק את התרסתך במיוחד במקרה זה שפולטיקאי זה ניצל כנראה לרעה את מעמדו לדעת מספר נשים בתקופות שונות בחיו הפוליטיים .
    ואני מסכים איתך שצריכה להיות מוכרעת בבית משפט .
    אבל זיכרי הוא וכעת מוגן בפרקליטות שיש לה והיה לה תמיד רוב נשי .

  16. איציק ניסני

    אורלי את צודקת.
    אבל .
    עורך דין פלדמן כמו כל עורך דין מיצג לקוח גם אם הוא לא מריח טוב ,ובמקרה הזה נראה לי שהוא סותם את אפו.
    בעיניין הגבריות של החוקים -תאוריך מעניין מהמקום בו אני נמצא החוקים נוטים יותר לטובת הנשים.
    אבל.
    זה לא המקום והזמן לדון בזה כי מפספסים את העיקר .
    והעיקר ברור משפטי של אשמת הנשיא-לא בכיכר העיר התקשורתי אלא באוהל מועד המשפטי.
    אני מצדיק את התרסתך במיוחד במקרה זה שפולטיקאי זה ניצל כנראה לרעה את מעמדו לדעת מספר נשים בתקופות שונות בחיו הפוליטיים .
    ואני מסכים איתך שצריכה להיות מוכרעת בבית משפט .
    אבל זיכרי הוא וכעת מוגן בפרקליטות שיש לה והיה לה תמיד רוב נשי .

  17. מאיר

    הסדר הטיעון שעשו פרקליטיו של הנשיא קצב עם הפרקליטות , לפיו שונו סעיפי האישום הקשים לסעיפים קלים יותר , עורר (כצפוי ) גל מחאה קולני מצד הלובי הנשי , ובראשן חה"כ שלי יחימוביץ' שלקחה לעצמה חרות לשמש כטריבונל של אדם אחד ולקבוע מסמרות בעניינו של קצב במעמד של צד אחד. מקהלת הפמיניסטיות הללו הגיעה אתמול לקרשצ'נדו צורם אוזניים , כאשר בקרבן מבעבעת משאלה אחת: תנו לנו לרקוד על דמו של קצב.

    אפשר שקצב הוא עבריין מין סידרתי (כפי שטוענת יחימוביץ' ) ואפשר שהוא לא. הדבר לא הוכח לצד זה או אחר , וכנראה שלא יוכח לעולם. גם כך הוא זכאי ליהנות מהספק. זה האל"ף בי"ת של עיקרון זכאותו של אדם עד שתוכח אשמתו , ולאורו של עיקרון זה אלך בדבקות , על אפן ועל חמתן של הפמיניסטיות הדגולות שלנו . להתקפותיהן על הסדר הטיעון היה מסד מוסרי אלמלא התנהגותן התמוהה בפרשת עבירת המין של חיים רמון, עבריין מין לכל דבר , שקיבל מהן קרדיט מוחלט הרבה לפני שהחל משפטו. החלטתו של היועה"מ לממשלה להעמידו לדין , שלא לומר הרשעתו החד-משמעית בביה"מ , גררו מצידן תגובות ריגשיות נזעמות. אחת מהן ,שירה דונביץ' שמה , אף הרחיקה לכת וטענה שצריך לשנות את החוק , כי עם חוק כזה לא ניתן לפלרטט עם נשים. לפי דונביץ' , העובדה שגבר שמתקרב לגיל 60 דוחף בכח את לשונו לתוך פיה של עלמה בת 20 נחשבת לפלירט לגיטימי. לפתע היא נתקפת באמנזיה מדאיגה בכל הקשור למצוקותיה של הקורבן, על הטראומה שלה.

    כי בואו נודה על האמת: מה שמעניין את יחימוביץ' , דונביץ', יעל דיין (שמעולם לא שמענו מילה מפיה על התנהגותו המינית של אביה , או על התבטאויותיו השובניסטיות-סקסיסטיות של בן משפחתה , עזר ויצמן ), יעל פז- מלמד , זהבה גל-און ועוד רבות מחבריהן היא לא מהות העבירה אלא מיהות העבריין. יותר נכון , מוצאו. הצבר המיתולוגי ימשיך להיות שובב חמוד בעיניהן גם אם יבצע עבירות מין מהסוג הבזוי ביותר , כי החינוך שהן ספגו בבית לא יכל להותיר בהן ספק מיהו הקרימינל בחברה ומיהו המוסרי והנאור , ולא משנה מה יעשה זה ומה יעשה ההוא. הקביעה היא אפריורית. הפמיניסטית היחידה שיוצאת מכללן היא הד"ר אורית קמיר , שבראיון ל"הארץ" , יום לאחר הרשעתו של רמון , זיהתה את עוצמת הזעזוע מהרשעתו עם עובדת היותו הפוליטיקאי האשכנזי הבכיר הראשון שמורשע בעבירות מין.

    הסדר הטיעון של קצב מוציא אותו טוב יותר מכתב האישום המקורי , אך גם כך הוא עדיין במסלול ההתרסקות. את הקריירה שלו ואת שמו הטוב הוא ,בכל מקרה , איבד. מעתה , גם בעיני הוא אדם נקלה , אך בניגוד לעדת התלייניות הנ"ל סבורני שעונשו הוא מספיק חמור.

  18. מאיר

    הסדר הטיעון שעשו פרקליטיו של הנשיא קצב עם הפרקליטות , לפיו שונו סעיפי האישום הקשים לסעיפים קלים יותר , עורר (כצפוי ) גל מחאה קולני מצד הלובי הנשי , ובראשן חה"כ שלי יחימוביץ' שלקחה לעצמה חרות לשמש כטריבונל של אדם אחד ולקבוע מסמרות בעניינו של קצב במעמד של צד אחד. מקהלת הפמיניסטיות הללו הגיעה אתמול לקרשצ'נדו צורם אוזניים , כאשר בקרבן מבעבעת משאלה אחת: תנו לנו לרקוד על דמו של קצב.

    אפשר שקצב הוא עבריין מין סידרתי (כפי שטוענת יחימוביץ' ) ואפשר שהוא לא. הדבר לא הוכח לצד זה או אחר , וכנראה שלא יוכח לעולם. גם כך הוא זכאי ליהנות מהספק. זה האל"ף בי"ת של עיקרון זכאותו של אדם עד שתוכח אשמתו , ולאורו של עיקרון זה אלך בדבקות , על אפן ועל חמתן של הפמיניסטיות הדגולות שלנו . להתקפותיהן על הסדר הטיעון היה מסד מוסרי אלמלא התנהגותן התמוהה בפרשת עבירת המין של חיים רמון, עבריין מין לכל דבר , שקיבל מהן קרדיט מוחלט הרבה לפני שהחל משפטו. החלטתו של היועה"מ לממשלה להעמידו לדין , שלא לומר הרשעתו החד-משמעית בביה"מ , גררו מצידן תגובות ריגשיות נזעמות. אחת מהן ,שירה דונביץ' שמה , אף הרחיקה לכת וטענה שצריך לשנות את החוק , כי עם חוק כזה לא ניתן לפלרטט עם נשים. לפי דונביץ' , העובדה שגבר שמתקרב לגיל 60 דוחף בכח את לשונו לתוך פיה של עלמה בת 20 נחשבת לפלירט לגיטימי. לפתע היא נתקפת באמנזיה מדאיגה בכל הקשור למצוקותיה של הקורבן, על הטראומה שלה.

    כי בואו נודה על האמת: מה שמעניין את יחימוביץ' , דונביץ', יעל דיין (שמעולם לא שמענו מילה מפיה על התנהגותו המינית של אביה , או על התבטאויותיו השובניסטיות-סקסיסטיות של בן משפחתה , עזר ויצמן ), יעל פז- מלמד , זהבה גל-און ועוד רבות מחבריהן היא לא מהות העבירה אלא מיהות העבריין. יותר נכון , מוצאו. הצבר המיתולוגי ימשיך להיות שובב חמוד בעיניהן גם אם יבצע עבירות מין מהסוג הבזוי ביותר , כי החינוך שהן ספגו בבית לא יכל להותיר בהן ספק מיהו הקרימינל בחברה ומיהו המוסרי והנאור , ולא משנה מה יעשה זה ומה יעשה ההוא. הקביעה היא אפריורית. הפמיניסטית היחידה שיוצאת מכללן היא הד"ר אורית קמיר , שבראיון ל"הארץ" , יום לאחר הרשעתו של רמון , זיהתה את עוצמת הזעזוע מהרשעתו עם עובדת היותו הפוליטיקאי האשכנזי הבכיר הראשון שמורשע בעבירות מין.

    הסדר הטיעון של קצב מוציא אותו טוב יותר מכתב האישום המקורי , אך גם כך הוא עדיין במסלול ההתרסקות. את הקריירה שלו ואת שמו הטוב הוא ,בכל מקרה , איבד. מעתה , גם בעיני הוא אדם נקלה , אך בניגוד לעדת התלייניות הנ"ל סבורני שעונשו הוא מספיק חמור.

  19. מאיה

    זו לא הפעם הראשונה שפלדמן מגן על אנס. וזו לא הפעם הראשונה שבשם הפושע האונס פיו מפיק המרגליות משפיל את כבודה של האישה וכך גם את כבודו שלו עצמו שהוא נראה כאדם נטול עמוד שידרה מוסרי.
    אני מצטרפת לקריאה לפלדמן לחזור בו מהבושה והבזיון המוסרי שהוא משתתף בהם. איש כמוהו שמצהיר על עצמו שהוא דואג לזכויות אדם ושהסבל האנושי נוגע ללבו ומצהיר כי הוא מתעב אלימות – מה לו לקחת חלק בביזוי הנשים קורבנותיו של משה קצב, מה לו להגן על אדם אלים שכזה, שוביניסט ואיש רע, שעשה מה בראש ומה בזין שלו בלי חשבון בלי לב ובמגלומניה דוחה שכזאת לסיפוק יצריו המעוותים, מה לו ולאיש שונא הנשים הרמאי שהרס את משפחתו את ילדיו את נכדיו ואת האישה שאיתו במו ידיו.
    ועל מזוז: מזוז, שהחליט להגיש כתב אישום נגד רמון על נשיקה קטנה חריגה (ונכון עשה), החליט על מעשים פי אלף יותר חמורים, פי אלף יותר נוראים, לעבור עליהם בשתיקה ובעצם מניח לעבריין האלים לצאת מהם אפשר לומר די בשלום, כשלוקחים בחשבון שעל מעשיו הקשים ביותר הוא לא משלם קרי האונס הבעילה והגניבה . כשהוא מתפתל וחיוור ונראה חסר בטחון ניסה אתמול מזוז להסביר שקצב אכל אותה לדעתו, והדרך שבה ניסה לנמק את עצמו הזכיר רוכל עני שמנסה למכור לנו סחורה קלוקלת בתיאורים כאילו מפתים או למיצער דודה פולנייה שמנסה להגן על בנה הפסיכי בנהי נרגן: תבינו המסכן עוד יתאבד תעזבו אותו כבר, גם ככה הוא אוכל אותה בגדול.
    אכן החוק הוא המבט הגברי על האישה המותרת. אפשר לערוך על גבה חשבונות שונים ואפשר גם אפשר להתעלם מכאבה ואי הצדק שנעשה לה. ההחלטה בתיק של רמון לעומת ההחלטה בתיק הקשה של קצב מצייר שיקול דעת שלא ניתן להבינו במבט "סביר" או "רגיל". זהו שיקול דעת מוזר, תמוה, מדיר שינה, בלתי מוסבר ולא הגיוני. מזוז עצמו הצהיר קבל עם ומצלמות שגם "מוסד הנשיאות" כלומר "טובת המדינה" עמדו לנגד עיניו – כלומר שהיה זה אחד מהשיקולים העיקריים אם לא העיקרי או אפילו היחיד; משום שהראיות המוצקות, לדבריו, הרי לא התאדו לפתע פתאום וכך גם לא העדויות "בטון" – כלומר שמבחינתו מוסד הנשיאות יקר יותר מכבודן ונפשן וגופן של נשים שחוללו ונפגעו; וגם מעוד נשים רבות שיפחדו יותר עכשיו להגיש תלונה; שכבר עכשיו רק כ10% מהנשים הנפגעות מגישות .

  20. מאיה

    זו לא הפעם הראשונה שפלדמן מגן על אנס. וזו לא הפעם הראשונה שבשם הפושע האונס פיו מפיק המרגליות משפיל את כבודה של האישה וכך גם את כבודו שלו עצמו שהוא נראה כאדם נטול עמוד שידרה מוסרי.
    אני מצטרפת לקריאה לפלדמן לחזור בו מהבושה והבזיון המוסרי שהוא משתתף בהם. איש כמוהו שמצהיר על עצמו שהוא דואג לזכויות אדם ושהסבל האנושי נוגע ללבו ומצהיר כי הוא מתעב אלימות – מה לו לקחת חלק בביזוי הנשים קורבנותיו של משה קצב, מה לו להגן על אדם אלים שכזה, שוביניסט ואיש רע, שעשה מה בראש ומה בזין שלו בלי חשבון בלי לב ובמגלומניה דוחה שכזאת לסיפוק יצריו המעוותים, מה לו ולאיש שונא הנשים הרמאי שהרס את משפחתו את ילדיו את נכדיו ואת האישה שאיתו במו ידיו.
    ועל מזוז: מזוז, שהחליט להגיש כתב אישום נגד רמון על נשיקה קטנה חריגה (ונכון עשה), החליט על מעשים פי אלף יותר חמורים, פי אלף יותר נוראים, לעבור עליהם בשתיקה ובעצם מניח לעבריין האלים לצאת מהם אפשר לומר די בשלום, כשלוקחים בחשבון שעל מעשיו הקשים ביותר הוא לא משלם קרי האונס הבעילה והגניבה . כשהוא מתפתל וחיוור ונראה חסר בטחון ניסה אתמול מזוז להסביר שקצב אכל אותה לדעתו, והדרך שבה ניסה לנמק את עצמו הזכיר רוכל עני שמנסה למכור לנו סחורה קלוקלת בתיאורים כאילו מפתים או למיצער דודה פולנייה שמנסה להגן על בנה הפסיכי בנהי נרגן: תבינו המסכן עוד יתאבד תעזבו אותו כבר, גם ככה הוא אוכל אותה בגדול.
    אכן החוק הוא המבט הגברי על האישה המותרת. אפשר לערוך על גבה חשבונות שונים ואפשר גם אפשר להתעלם מכאבה ואי הצדק שנעשה לה. ההחלטה בתיק של רמון לעומת ההחלטה בתיק הקשה של קצב מצייר שיקול דעת שלא ניתן להבינו במבט "סביר" או "רגיל". זהו שיקול דעת מוזר, תמוה, מדיר שינה, בלתי מוסבר ולא הגיוני. מזוז עצמו הצהיר קבל עם ומצלמות שגם "מוסד הנשיאות" כלומר "טובת המדינה" עמדו לנגד עיניו – כלומר שהיה זה אחד מהשיקולים העיקריים אם לא העיקרי או אפילו היחיד; משום שהראיות המוצקות, לדבריו, הרי לא התאדו לפתע פתאום וכך גם לא העדויות "בטון" – כלומר שמבחינתו מוסד הנשיאות יקר יותר מכבודן ונפשן וגופן של נשים שחוללו ונפגעו; וגם מעוד נשים רבות שיפחדו יותר עכשיו להגיש תלונה; שכבר עכשיו רק כ10% מהנשים הנפגעות מגישות .

  21. ניצן אביב

    עו"ד אביגדור פלדמן כינה [שמעתי בקולו ברדיו] את א' [המאשימה את קצב באונס]: "שקרנית כפייתית" שהוא, לעניות דעתי, כינוי אומלל ובזוי לא פחות ואולי יותר מ"שקרנית סידרתית"!
    אכן, הבעיה היא כדברי כותבת המאמר: " העיוורון המוחלט לראיית האלימות באונס מנקודת המבט המשפטית הגברית, וזהו "חלק מהמסכת השיטחית של המדינה להחלשתן של הנשים בשוק העבודה, כמועסקות בעיקר בשירותים החברתיים וכנתמכות של שירותי הרווחה".
    מעו"ד פלדמן, כן הייתי מצפה שיבחר בקפידה את התיקים שבהם יטפל, לפי אמות מידה מוסריות, אחרת, הכינוי: "זונה אינטלקטואלית" עלול לדבוק כרבב גם בו.

  22. ניצן אביב

    עו"ד אביגדור פלדמן כינה [שמעתי בקולו ברדיו] את א' [המאשימה את קצב באונס]: "שקרנית כפייתית" שהוא, לעניות דעתי, כינוי אומלל ובזוי לא פחות ואולי יותר מ"שקרנית סידרתית"!
    אכן, הבעיה היא כדברי כותבת המאמר: " העיוורון המוחלט לראיית האלימות באונס מנקודת המבט המשפטית הגברית, וזהו "חלק מהמסכת השיטחית של המדינה להחלשתן של הנשים בשוק העבודה, כמועסקות בעיקר בשירותים החברתיים וכנתמכות של שירותי הרווחה".
    מעו"ד פלדמן, כן הייתי מצפה שיבחר בקפידה את התיקים שבהם יטפל, לפי אמות מידה מוסריות, אחרת, הכינוי: "זונה אינטלקטואלית" עלול לדבוק כרבב גם בו.

  23. אריק ארז

    שלום וברכות
    עבדתי בהוראה 48 שנים. בכל האזורים, יסודי ותיכון. ראיתי ושמעתי על הרבה שולחי ידיים (חס וחלילה לא אונס)עובדים ומורים אולם רק פעם אחת ראיתי ושמעתי נערה אומרת לממנהל שלה את המשפט הבא "תוריד את הידיים ממני". תמיד התלונות הגיעו וטופלו אבל אף פעם לא בצורה ישירה.
    אם בחורה עומדת ומתלוננת על אישיות ציבורית הרי היא חזקה מברזל ואני מתפלל לשלומה ומקלל את מי שפגע בה או נתן לו לפגוע.
    אריק ארז

  24. אריק ארז

    שלום וברכות
    עבדתי בהוראה 48 שנים. בכל האזורים, יסודי ותיכון. ראיתי ושמעתי על הרבה שולחי ידיים (חס וחלילה לא אונס)עובדים ומורים אולם רק פעם אחת ראיתי ושמעתי נערה אומרת לממנהל שלה את המשפט הבא "תוריד את הידיים ממני". תמיד התלונות הגיעו וטופלו אבל אף פעם לא בצורה ישירה.
    אם בחורה עומדת ומתלוננת על אישיות ציבורית הרי היא חזקה מברזל ואני מתפלל לשלומה ומקלל את מי שפגע בה או נתן לו לפגוע.
    אריק ארז

  25. שרון

    הגיע רפש עד נפש.

    באשר לעו"ד פלדמן- לא ציפיתי ממנו לכלום. זכויות אדם שנקנות בשכר טרחה של עשרות אלפי דולרים הן עוד סוג של אנומליה שהמערכת המשפטית-כלכלית שלנו מייצרת, ופלדמן, שאינו טומן את ידו בצלחת, כבר מזמן לא זכאי להקרא איש זכויות אדם. במשפט המכוער והנמוך שפיו הפיק על האשה הפגועה א' ברגעיה הקשים ביותר הוא הצטרף סופית לחבריו עורכי הדין "מן המעלה הראשונה", שאינם מתיימרים לייצג איזה אינטרס מוסרי או ציבורי או אחר. חיים ומוות ביד הלשון – ובהבל פה מרושע וגס אחד מחק אביגדור פלדמן את כל תילי המילים היפות שאמר בעבר המשפטן הנאור, הרגיל להתפייט באוזנינו בשמו של לא אחר מאשר פרנץ קפקא.

    הניחו לו ללכת. ממילא אין לכם מספיק כסף כדי לשלם לו על מנת שישוב לצד שלכם.

    עוד יירשם ל"זכותו" של פלדמן מיטוטו מבחינה ציבורית וערכית של מני מזוז. פלדמן כנראה יודע זאת, שהרי יצא אתמול בהצהרה לציבור ש"לא כופפנו את היועץ המשפטי" או משהו מעין זה. אבל האמת היא שמני מזוז ניזוק באופן חמור מהמפגש עם ציון אמיר ואביגדור פלדמן, ולדעתי בלתי אפשרי לשקם את מעמדו הציבורי המרוסק (שהרי גם אם לא תתקבל עסקת הטיעון – והסיכויים לכך אינם טובים- הרי שגם אז יצא מזוז וידיו על ראשו). עצוב לראות זאת, ועצוב עוד יותר לדעת שיחד עם מזוז ירדו לטימיון גם כל התקוות היפות והטובות שתלינו באיש הזה בתחום עבירות המין בישראל.

    אני אהיה מחר בהפגנה. ולו רק כדי להצדיע לא' ולכנרת בראשי, שאני מעריצה על האומץ והנחישות והיעדר הפחד והמוכנות להלחם באופן הוגן וראוי וחוקי באנשים שאינם בוחלים בדבר על מנת להטות את כף המאזניים לטובתם.

  26. שרון

    הגיע רפש עד נפש.

    באשר לעו"ד פלדמן- לא ציפיתי ממנו לכלום. זכויות אדם שנקנות בשכר טרחה של עשרות אלפי דולרים הן עוד סוג של אנומליה שהמערכת המשפטית-כלכלית שלנו מייצרת, ופלדמן, שאינו טומן את ידו בצלחת, כבר מזמן לא זכאי להקרא איש זכויות אדם. במשפט המכוער והנמוך שפיו הפיק על האשה הפגועה א' ברגעיה הקשים ביותר הוא הצטרף סופית לחבריו עורכי הדין "מן המעלה הראשונה", שאינם מתיימרים לייצג איזה אינטרס מוסרי או ציבורי או אחר. חיים ומוות ביד הלשון – ובהבל פה מרושע וגס אחד מחק אביגדור פלדמן את כל תילי המילים היפות שאמר בעבר המשפטן הנאור, הרגיל להתפייט באוזנינו בשמו של לא אחר מאשר פרנץ קפקא.

    הניחו לו ללכת. ממילא אין לכם מספיק כסף כדי לשלם לו על מנת שישוב לצד שלכם.

    עוד יירשם ל"זכותו" של פלדמן מיטוטו מבחינה ציבורית וערכית של מני מזוז. פלדמן כנראה יודע זאת, שהרי יצא אתמול בהצהרה לציבור ש"לא כופפנו את היועץ המשפטי" או משהו מעין זה. אבל האמת היא שמני מזוז ניזוק באופן חמור מהמפגש עם ציון אמיר ואביגדור פלדמן, ולדעתי בלתי אפשרי לשקם את מעמדו הציבורי המרוסק (שהרי גם אם לא תתקבל עסקת הטיעון – והסיכויים לכך אינם טובים- הרי שגם אז יצא מזוז וידיו על ראשו). עצוב לראות זאת, ועצוב עוד יותר לדעת שיחד עם מזוז ירדו לטימיון גם כל התקוות היפות והטובות שתלינו באיש הזה בתחום עבירות המין בישראל.

    אני אהיה מחר בהפגנה. ולו רק כדי להצדיע לא' ולכנרת בראשי, שאני מעריצה על האומץ והנחישות והיעדר הפחד והמוכנות להלחם באופן הוגן וראוי וחוקי באנשים שאינם בוחלים בדבר על מנת להטות את כף המאזניים לטובתם.

  27. רן הכהן

    נדמה לי שראוי להביא ראיות קצת יותר חותכות לטענתך כאילו "מה שמעניין את יחימוביץ' , דונביץ', יעל דיין ועוד רבות מחבריהן היא לא מהות העבירה אלא מיהות העבריין. יותר נכון , מוצאו".
    למשל, מה היה לבנות החבורה לומר על מועמדותו של הרב לאו למשרת רב ראשי (חפש בגוגל את עמדתה של יחימוביץ), או על התבטאויותיו המחפירות של עזר וייצמן או חוטאי ועברייני מין אחרים, לא משנה מאיזו עדה.

    אחרת, קל יהיה להאשים אותך בדיוק באותה עבירה: כאילו מה שמעניין אותך היא לא מהות העניין, אלא מיהות הדובר, או יותר נכון מוצאו; וכמו שבאידיאולוגיה הביטחוניסטית כל נושא חייב להידחק לשוליים מפני קדושת הביטחון, כך בעיניך כל עניין (פמיניסטי, משפטי או אחר) חייב לפנות את מקומו לנושא האחד והיחיד הראוי לדיון, והוא קיפוחם של המזרחים ודורסנותם של האשכנזים, ולעזאזל עם כל המאבקים האחרים שמתנהלים פה.

  28. רן הכהן

    נדמה לי שראוי להביא ראיות קצת יותר חותכות לטענתך כאילו "מה שמעניין את יחימוביץ' , דונביץ', יעל דיין ועוד רבות מחבריהן היא לא מהות העבירה אלא מיהות העבריין. יותר נכון , מוצאו".
    למשל, מה היה לבנות החבורה לומר על מועמדותו של הרב לאו למשרת רב ראשי (חפש בגוגל את עמדתה של יחימוביץ), או על התבטאויותיו המחפירות של עזר וייצמן או חוטאי ועברייני מין אחרים, לא משנה מאיזו עדה.

    אחרת, קל יהיה להאשים אותך בדיוק באותה עבירה: כאילו מה שמעניין אותך היא לא מהות העניין, אלא מיהות הדובר, או יותר נכון מוצאו; וכמו שבאידיאולוגיה הביטחוניסטית כל נושא חייב להידחק לשוליים מפני קדושת הביטחון, כך בעיניך כל עניין (פמיניסטי, משפטי או אחר) חייב לפנות את מקומו לנושא האחד והיחיד הראוי לדיון, והוא קיפוחם של המזרחים ודורסנותם של האשכנזים, ולעזאזל עם כל המאבקים האחרים שמתנהלים פה.

  29. Reuven

    During the vehement argumentation with Kazav's attorney, he called her her a "Dirty Liar" and when asked wherefrom did he glean this fact he, the attorney referred to the police report of the investigation which specifically stated that the ( male ) investigator jumped out from his chair, banged the table and shouted at the accuser: YOU ARE A DIRTY LIAR ! EVERYTHING YOU SAY IS A LIE !!!

    Why is a rape victim being investigated by a MALE rather than a FEMALE policewoman?

    Was a psycologist involved in this "investigation???"

    When Mazuz has been ushered into his lofty position, I predicted here that he will prove to be "His Master's Voice."
    Indeed, that's what he does and will continue to do.

  30. Reuven

    During the vehement argumentation with Kazav's attorney, he called her her a "Dirty Liar" and when asked wherefrom did he glean this fact he, the attorney referred to the police report of the investigation which specifically stated that the ( male ) investigator jumped out from his chair, banged the table and shouted at the accuser: YOU ARE A DIRTY LIAR ! EVERYTHING YOU SAY IS A LIE !!!

    Why is a rape victim being investigated by a MALE rather than a FEMALE policewoman?

    Was a psycologist involved in this "investigation???"

    When Mazuz has been ushered into his lofty position, I predicted here that he will prove to be "His Master's Voice."
    Indeed, that's what he does and will continue to do.

  31. קאראדור

    פלדמן כבר שנים אינו "איש שמאל", ובכלל מנסיוני עם גברי השמאל [כהומוסקסואל] יש דיבור חיצוני ויש שובניזם דוחה ומאוס בפועל.
    אינני מופתע. הבחירות של פלדמן ברורות. יש הרבה יותר כסף בהיות פליליסט ממגן "זכויות אדם". הוא את תפקידו "ביצע" יחד עם עו"ד ציון אמיר, הוא ואמיר יקבלו עוד תיקים שמנים וירוויחו הרבה מאוד כסף.
    אולי הכסף ממרק את המצפון, והתחושה של "מצוינות פרופסיונאלית" עולה בו, אותה מצוינות שהפכה את עו"ד לאחד המקצועות הבזויים ביותר בתרבות האנושית, ולא בכדי, כנראה.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=15985&blogcode=6844334

  32. קאראדור

    פלדמן כבר שנים אינו "איש שמאל", ובכלל מנסיוני עם גברי השמאל [כהומוסקסואל] יש דיבור חיצוני ויש שובניזם דוחה ומאוס בפועל.
    אינני מופתע. הבחירות של פלדמן ברורות. יש הרבה יותר כסף בהיות פליליסט ממגן "זכויות אדם". הוא את תפקידו "ביצע" יחד עם עו"ד ציון אמיר, הוא ואמיר יקבלו עוד תיקים שמנים וירוויחו הרבה מאוד כסף.
    אולי הכסף ממרק את המצפון, והתחושה של "מצוינות פרופסיונאלית" עולה בו, אותה מצוינות שהפכה את עו"ד לאחד המקצועות הבזויים ביותר בתרבות האנושית, ולא בכדי, כנראה.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=15985&blogcode=6844334

  33. סמולן

    1. פלדמן עורך דין פלילי. זה אומר שיש לו מצפון גמיש, ובעיקר מצפון שכיר. יש לגמישות גבולות, אבל הגנה על אנס שהוא גם נשיא, אינן אחת מהם. הוא מן הסתם מכסה את עצמו בטענה שגם לבכיר מזרחי מגיעה הגנה איכותית.

    2. כל זה לא משנה כלל. מה שקרה הוא שיש מערכות יעילות למדי, החוק והמשפט, והן נוטרלו על ידי היועץ המשפטי. מזוז בחר שלא להגיש את הנשיא למשפט צדק מלא, שכן יש סיכון שהוא יזוכה.

    3. בכך מזוז חשף בעייה עמוקה במערכת הצדק הישראלית, ואולי לא רק בישראלית. את האחרות אני לא מכיר, והסליחה באם מדובר בבעיה כלל עולמית שגם אנחנו השכלנו שלא לפתור, אבל משום מה, זה נראה אחרת.

    4. בישראל, 92% מהמשפטים הפליליים מסתיימים בהרשעה. 8% הזיכויים כוללים את המקרים המתוקשרים, בהם השופטים מזכים את הנתבע בגין פגמים טכניים. 8% הללו כוללים גם את הבכירים, שהם סוגה בפני עצמה, וכמו קצב, מוגנים מהחוק דרך השקעה כספית.

    5. על כן ניתן להניח, שהאחוזים המקוזזים והמותאמים של ההרשעות הם אפילו גבוהים יותר. שאם המשטרה מגישה תיק, ולא עושה שם טעויות פורמליות או מגישה אותו כנגד בכיר, סיכויי ההרשעה גבוהים יותר. לצורך העניין, נעמיד אותם על 95%.

    6. כלומר, בישראל ישנן שתי ערכאות שיפוטיות. האחת, היא הרשות המרשיעה. היא מקבילה לחבר המושבעים באמריקאי, והיא קובעת אם אדם הוא אשם או זכאי. רשות זו, היא הפרקליטות והמשטרה. להלן יכונו הרשות המרשיעה. הם קובעים אשמה.

    7. הרשות השניה, המכונה בחיי היום-יום "רשות שופטת", אינה שופטת כלל. מה שאנו מכנים "שופטים", הם למעשה מומחים בקביעת היקף הענישה. על עצם ההרשעה, הם פשוט לא מוסמכים להחליט, ומטבע הדברים גם פחות מיומנים בכך. הדבר הזה מתבצע בפרקליטות והמשטרה, ועל כן אלו הם הרשות השופטת. מה שאנו מכנים בית משפט, הוא למעשה בית ענישה, במובן של קביעת עונש. על כן, מדובר ברשות הענישה.

    8. את המהלך הזה ראינו לא רק עכשיו, אלא גם בזמן שבו מזוז זיכה את אריאל שרון. הוא החליט ששרון אינו אשם מספיק כדי להעבירו לרשות הענישה.

    9. מה הדבר אומר ? ראשית, אפשר להניח שהשופטים מושפעים במידת מה מעצם העמידה בפניהם, היינו שיש להם הטיה מראש כנגד הנאשמים, ועל כן הם לא יזכו אותם גם במקרים הנדירים שחומר הראיות מחייב את זה. הם גם לא יקלו בעונשם במקרים שבהם הדבר מתבקש. אפשר להניח שיש אחוז לא מבוטל (נניח, 10%) שבהם השופטים הושפעו באופן משמעותי מעצם העמידה לפניהם. זה רע. הענישה שלהם חריפה מדי.

    10. זהו מנגנון דיכוי מובהק. כל שהרשות המרשיעה חפצה ביקרו, ניתן לזכותו בפועל. הדבר שקול לחסינות מפני החוק הפלילי, וכמו שראינו אצל שרון וקצב, מתורגם גם להון לא מבוטל, וגם לךהנאות מיניות בלתי מבוטלות אף הן. מי שהרשות המרשיעה חפצה בהרשעתו, ניתן להניח שעל ידי עצם ההעמדה למשפט, ניתן להבטיח כלא. האם מצב האסירים הערבים הופך ברור יותר ?

    11. במקביל, לרשות המרשיעה תפקיד ברור בשמירת חוק ורדיפת עבריינים. אולם, היות וההרשעה מתבצעת לפני הבירור המשפטי, עולה כי כל מי שאין לנו הוכחות או רציונאל הרשעתי חזקים עבורו, פשוט לא יוגש לרשות הענישה, מחשש שהיא תנצל את סמכויות השיפוט הפיקטיביות שלה, שריד אנאכרוניסטי לימים שהם היו שופטים, תזכה את הנאשם, ותפגע בסמכויות רשות ההרשעה. במקרים קלי ערך, רק ההרשעות הודאיות יוגשו.

    12. על כן, רשות ההרשעה מובילה לקיום של עולם עברייני-לייט, כזה שבגין מחסור בהוכחות מכריעות, לא מגיע כלל למשפט. העולם העברייני-לייט הזה, מתקיים בהעסקת עובדים זרים, ברמאויות נדל"ן, בשחיתות קלה, בלגיטימציה דה פאקטו של סמים וזנות. זה עולם שאנו חיים בו ומכירים אותו, ובמידה רבה גם נהנים ממנו. כמעט כולם נהנים מהיבט אחד, ובוכים על היבט אחר. שחרור של פושעים בגין ספק קל, הכרחי למי שרוצה להבטיח את ההרשעה הטרום משפטית.

    13. לסיכום, פיצול הרשות השופטת לשתיים, הרשעה והטלת עונש, מאפשר הן דיכוי, הן פריבילגיות לשכבה בכירה, והן פריחה של עבריינות לייט.

    14. למה ברק ? כי זה קרה במשמרת שלו. הוא העדיף להתעסק ב"הכל שפיט" שלו, במקום לוודא שהוא עדיין שופט את מה שהוא צריך לשפוט. ההפקרות השיפוטית הפשוטה, זו ששוללת מהמערכת המשפטית את הזכות לקבוע באם התקיים אונס או התקיימה סחיטה, ההפקרות הזו היא המחיר, שלא לומר אתנן, שברק שילם בשביל הזכות להחליף את הכנסת והממשלה.

  34. סמולן

    1. פלדמן עורך דין פלילי. זה אומר שיש לו מצפון גמיש, ובעיקר מצפון שכיר. יש לגמישות גבולות, אבל הגנה על אנס שהוא גם נשיא, אינן אחת מהם. הוא מן הסתם מכסה את עצמו בטענה שגם לבכיר מזרחי מגיעה הגנה איכותית.

    2. כל זה לא משנה כלל. מה שקרה הוא שיש מערכות יעילות למדי, החוק והמשפט, והן נוטרלו על ידי היועץ המשפטי. מזוז בחר שלא להגיש את הנשיא למשפט צדק מלא, שכן יש סיכון שהוא יזוכה.

    3. בכך מזוז חשף בעייה עמוקה במערכת הצדק הישראלית, ואולי לא רק בישראלית. את האחרות אני לא מכיר, והסליחה באם מדובר בבעיה כלל עולמית שגם אנחנו השכלנו שלא לפתור, אבל משום מה, זה נראה אחרת.

    4. בישראל, 92% מהמשפטים הפליליים מסתיימים בהרשעה. 8% הזיכויים כוללים את המקרים המתוקשרים, בהם השופטים מזכים את הנתבע בגין פגמים טכניים. 8% הללו כוללים גם את הבכירים, שהם סוגה בפני עצמה, וכמו קצב, מוגנים מהחוק דרך השקעה כספית.

    5. על כן ניתן להניח, שהאחוזים המקוזזים והמותאמים של ההרשעות הם אפילו גבוהים יותר. שאם המשטרה מגישה תיק, ולא עושה שם טעויות פורמליות או מגישה אותו כנגד בכיר, סיכויי ההרשעה גבוהים יותר. לצורך העניין, נעמיד אותם על 95%.

    6. כלומר, בישראל ישנן שתי ערכאות שיפוטיות. האחת, היא הרשות המרשיעה. היא מקבילה לחבר המושבעים באמריקאי, והיא קובעת אם אדם הוא אשם או זכאי. רשות זו, היא הפרקליטות והמשטרה. להלן יכונו הרשות המרשיעה. הם קובעים אשמה.

    7. הרשות השניה, המכונה בחיי היום-יום "רשות שופטת", אינה שופטת כלל. מה שאנו מכנים "שופטים", הם למעשה מומחים בקביעת היקף הענישה. על עצם ההרשעה, הם פשוט לא מוסמכים להחליט, ומטבע הדברים גם פחות מיומנים בכך. הדבר הזה מתבצע בפרקליטות והמשטרה, ועל כן אלו הם הרשות השופטת. מה שאנו מכנים בית משפט, הוא למעשה בית ענישה, במובן של קביעת עונש. על כן, מדובר ברשות הענישה.

    8. את המהלך הזה ראינו לא רק עכשיו, אלא גם בזמן שבו מזוז זיכה את אריאל שרון. הוא החליט ששרון אינו אשם מספיק כדי להעבירו לרשות הענישה.

    9. מה הדבר אומר ? ראשית, אפשר להניח שהשופטים מושפעים במידת מה מעצם העמידה בפניהם, היינו שיש להם הטיה מראש כנגד הנאשמים, ועל כן הם לא יזכו אותם גם במקרים הנדירים שחומר הראיות מחייב את זה. הם גם לא יקלו בעונשם במקרים שבהם הדבר מתבקש. אפשר להניח שיש אחוז לא מבוטל (נניח, 10%) שבהם השופטים הושפעו באופן משמעותי מעצם העמידה לפניהם. זה רע. הענישה שלהם חריפה מדי.

    10. זהו מנגנון דיכוי מובהק. כל שהרשות המרשיעה חפצה ביקרו, ניתן לזכותו בפועל. הדבר שקול לחסינות מפני החוק הפלילי, וכמו שראינו אצל שרון וקצב, מתורגם גם להון לא מבוטל, וגם לךהנאות מיניות בלתי מבוטלות אף הן. מי שהרשות המרשיעה חפצה בהרשעתו, ניתן להניח שעל ידי עצם ההעמדה למשפט, ניתן להבטיח כלא. האם מצב האסירים הערבים הופך ברור יותר ?

    11. במקביל, לרשות המרשיעה תפקיד ברור בשמירת חוק ורדיפת עבריינים. אולם, היות וההרשעה מתבצעת לפני הבירור המשפטי, עולה כי כל מי שאין לנו הוכחות או רציונאל הרשעתי חזקים עבורו, פשוט לא יוגש לרשות הענישה, מחשש שהיא תנצל את סמכויות השיפוט הפיקטיביות שלה, שריד אנאכרוניסטי לימים שהם היו שופטים, תזכה את הנאשם, ותפגע בסמכויות רשות ההרשעה. במקרים קלי ערך, רק ההרשעות הודאיות יוגשו.

    12. על כן, רשות ההרשעה מובילה לקיום של עולם עברייני-לייט, כזה שבגין מחסור בהוכחות מכריעות, לא מגיע כלל למשפט. העולם העברייני-לייט הזה, מתקיים בהעסקת עובדים זרים, ברמאויות נדל"ן, בשחיתות קלה, בלגיטימציה דה פאקטו של סמים וזנות. זה עולם שאנו חיים בו ומכירים אותו, ובמידה רבה גם נהנים ממנו. כמעט כולם נהנים מהיבט אחד, ובוכים על היבט אחר. שחרור של פושעים בגין ספק קל, הכרחי למי שרוצה להבטיח את ההרשעה הטרום משפטית.

    13. לסיכום, פיצול הרשות השופטת לשתיים, הרשעה והטלת עונש, מאפשר הן דיכוי, הן פריבילגיות לשכבה בכירה, והן פריחה של עבריינות לייט.

    14. למה ברק ? כי זה קרה במשמרת שלו. הוא העדיף להתעסק ב"הכל שפיט" שלו, במקום לוודא שהוא עדיין שופט את מה שהוא צריך לשפוט. ההפקרות השיפוטית הפשוטה, זו ששוללת מהמערכת המשפטית את הזכות לקבוע באם התקיים אונס או התקיימה סחיטה, ההפקרות הזו היא המחיר, שלא לומר אתנן, שברק שילם בשביל הזכות להחליף את הכנסת והממשלה.

  35. משה אופיר

    אין מילים לתאר עד כמה את צודקת אורלי במה שאת כותבת. גם לי כגבר קשה להבין מה קרה ב- 24 השעות האחרונות. כיצד עבריין מין כל כך אלים וגס הפך בין רגע לשה תמים שבסך הכל מחבק ומנשק בחיבה. שאלות רבות נשאלות בקייס סטדי הזה ולצערי אין תשובות: לדוגמה, מה גרם למזוז להתקפל? למה דויד ליבאי ברח מהתיק אולי הוא ידע משהו שאנו לא? ומה קרה לאביר זכויות האזרח אביגדור פלדמן? לדעתי כל השאלות הללו מחזירות אותי לקונל ולביטוי שלו הגמוניה גברית. בסופו של דבר כל המקרה נסגר על ידי גברים ויותר מכך המערכת כפי שאמרת פועלת על פי היגיון גברי שבמהלכו היא דורסנית ודכאנית כלפי הנשים.

  36. משה אופיר

    אין מילים לתאר עד כמה את צודקת אורלי במה שאת כותבת. גם לי כגבר קשה להבין מה קרה ב- 24 השעות האחרונות. כיצד עבריין מין כל כך אלים וגס הפך בין רגע לשה תמים שבסך הכל מחבק ומנשק בחיבה. שאלות רבות נשאלות בקייס סטדי הזה ולצערי אין תשובות: לדוגמה, מה גרם למזוז להתקפל? למה דויד ליבאי ברח מהתיק אולי הוא ידע משהו שאנו לא? ומה קרה לאביר זכויות האזרח אביגדור פלדמן? לדעתי כל השאלות הללו מחזירות אותי לקונל ולביטוי שלו הגמוניה גברית. בסופו של דבר כל המקרה נסגר על ידי גברים ויותר מכך המערכת כפי שאמרת פועלת על פי היגיון גברי שבמהלכו היא דורסנית ודכאנית כלפי הנשים.

  37. אירית הלפרין

    לפני הרבה שנים נעצרתי כחברת 'השנה ה21 נגד הכיבוש', יחד עם 27 פעילים לחמישה ימים בגלל טענת הצבא שהשתתפתי בהפגנה לא חוקית בשטחים. אביגדור פלדמן שאז בנה את הקרירה שלו כמגן החלשים והשמאל התנדב להגן על הקבוצה. ראיתי בו אביר ונשאתי עיניים אל דמותו במשך שנים גם כשהגן על מרדכי וענונו. כאשה ואם לשלוש בנות אני מרגישה תחושת גועל וזעם ממעשהו האחרון. מבחינתי הוא עבר ל"רעים'. לבנותיי ולחברותיי אספר את הסיפור הזה כדיי להזהירן מפני גברים צבועים שה'ליברליות' שלהם חושפת את ערוותם.במדינה שבה להטיל פצצה על בית שחיים בו אנשים זה רק רעידה קלה בכנף עכשיו אונס זה רק שקר של הנאנסת. ואביגדור פלדמן וחלוץ באותו מקום יעמידו.

  38. אירית הלפרין

    לפני הרבה שנים נעצרתי כחברת 'השנה ה21 נגד הכיבוש', יחד עם 27 פעילים לחמישה ימים בגלל טענת הצבא שהשתתפתי בהפגנה לא חוקית בשטחים. אביגדור פלדמן שאז בנה את הקרירה שלו כמגן החלשים והשמאל התנדב להגן על הקבוצה. ראיתי בו אביר ונשאתי עיניים אל דמותו במשך שנים גם כשהגן על מרדכי וענונו. כאשה ואם לשלוש בנות אני מרגישה תחושת גועל וזעם ממעשהו האחרון. מבחינתי הוא עבר ל"רעים'. לבנותיי ולחברותיי אספר את הסיפור הזה כדיי להזהירן מפני גברים צבועים שה'ליברליות' שלהם חושפת את ערוותם.במדינה שבה להטיל פצצה על בית שחיים בו אנשים זה רק רעידה קלה בכנף עכשיו אונס זה רק שקר של הנאנסת. ואביגדור פלדמן וחלוץ באותו מקום יעמידו.

  39. קלריס חרבון

    אני גם הייתי מציעה להיזהר בשימוש במילה שחור בהקשר של יום שחור בטח בהקשר של מזרחיות/ים. הייתי מציעה לקרוא לזה יום לבן נפל על כולנו. לבן מסמל דיכוי לא פחות ממשחור משקף כבייכול נוראות. לבן עבורי ועבור רבות הוא צבע של אונס, דיכוי, מוות וטיהור תרבותי. זהן צבע של עיוורון.

    ובהקשר זה הייתי מוסיפה, יום לבן נפל על כולנו כשרמון איננו חלק מן השיח הזה כאן. הייתי מציעה שכל אישה תצא מהביית עם שלט: "אולמרט ורמון אונסים את כולנו". רק שלבנותם מלבינה את דף ההרשעות. ההגזעה הלבנה חזקה יותר מכל עבירה שהם מבצעים. לא משנה כמה תבזה נשים בסביבתך, לא משנה כמה פעמים תקרא להן מיידלע', או כמה פעמים תומר שהומואיות היא סטייה, כל עוד אתה לבן עם מורשת של טייס מהולל ומשפחה מיוחסת, הכל נסלח. אולי אפילו יקראו על שמך רחוב או שדרה מרכזית. מגעיל.

    אז בואו לא נשחק לידי אותו משחק גזעני של דיבור על דיכויים של "אנשים שעושים יום שחור" בלבד. בואו נדבר על הדיכוי שכל הגברים, גם אלה הלבנים שלא נענשים מספיק בשל לבנותם, נוטלים בו חלק ועושים לכולנו ימים ולילות לבנים ללא שינה.
    איננו יכולות לתת יד לאותו מנגנון מדכא של הזיכרון האשכנזי הקצר, שדרך אגב ניתן לאבחן את "עקבותיו" אף בעצם העובדה שברק מכהן כשר הביטחון. שוב, "הנאורות" הישראלית מוכיחה את לבנותה ואת סלחנותה כלפי עצמה, כשמנגד
    היא מוקיעה מתוכה אחרות.
    זה בדיוק המקום המניפולטיבי שהן/ם מנסות/ים לשים אותנו בו: כבייכול שת"פ עם קצב על רקע מזרחיותנו תוך הע/אלמת, כבייכול המימד המגדרי. זה קשקוש. ניתן לנהל שיח על ההגזעה הנוראית של כל התהליך הזה מבלי שנייתר את המקום המגדרי של האונס התמידי שאנחנו חוות כנשים בחברה דכאנית זאת.

    אנחנו צריכות להשתחרר מן המקום הזה שבתוכו קל להן/ם למקם אותנו, ולומר, האמירה שלנו על הגזענות כלפי קצב אינה אמירה נורמטיבית לגבי מעשיו המזוויעים.

    במקום להתעסק בקצב ולהפוך את כל העניין לצבע של שחורים ולעשות פרסוניפיקצייה של משהו שצריך להיות בספירה הציבורית. אסור לנו לאפשר להכניס את השיח החשוב של ההגזעה המגדרית לספירה פרטית שממנה אנחנו מנסות להיחלץ.

  40. קלריס חרבון

    אני גם הייתי מציעה להיזהר בשימוש במילה שחור בהקשר של יום שחור בטח בהקשר של מזרחיות/ים. הייתי מציעה לקרוא לזה יום לבן נפל על כולנו. לבן מסמל דיכוי לא פחות ממשחור משקף כבייכול נוראות. לבן עבורי ועבור רבות הוא צבע של אונס, דיכוי, מוות וטיהור תרבותי. זהן צבע של עיוורון.

    ובהקשר זה הייתי מוסיפה, יום לבן נפל על כולנו כשרמון איננו חלק מן השיח הזה כאן. הייתי מציעה שכל אישה תצא מהביית עם שלט: "אולמרט ורמון אונסים את כולנו". רק שלבנותם מלבינה את דף ההרשעות. ההגזעה הלבנה חזקה יותר מכל עבירה שהם מבצעים. לא משנה כמה תבזה נשים בסביבתך, לא משנה כמה פעמים תקרא להן מיידלע', או כמה פעמים תומר שהומואיות היא סטייה, כל עוד אתה לבן עם מורשת של טייס מהולל ומשפחה מיוחסת, הכל נסלח. אולי אפילו יקראו על שמך רחוב או שדרה מרכזית. מגעיל.

    אז בואו לא נשחק לידי אותו משחק גזעני של דיבור על דיכויים של "אנשים שעושים יום שחור" בלבד. בואו נדבר על הדיכוי שכל הגברים, גם אלה הלבנים שלא נענשים מספיק בשל לבנותם, נוטלים בו חלק ועושים לכולנו ימים ולילות לבנים ללא שינה.
    איננו יכולות לתת יד לאותו מנגנון מדכא של הזיכרון האשכנזי הקצר, שדרך אגב ניתן לאבחן את "עקבותיו" אף בעצם העובדה שברק מכהן כשר הביטחון. שוב, "הנאורות" הישראלית מוכיחה את לבנותה ואת סלחנותה כלפי עצמה, כשמנגד
    היא מוקיעה מתוכה אחרות.
    זה בדיוק המקום המניפולטיבי שהן/ם מנסות/ים לשים אותנו בו: כבייכול שת"פ עם קצב על רקע מזרחיותנו תוך הע/אלמת, כבייכול המימד המגדרי. זה קשקוש. ניתן לנהל שיח על ההגזעה הנוראית של כל התהליך הזה מבלי שנייתר את המקום המגדרי של האונס התמידי שאנחנו חוות כנשים בחברה דכאנית זאת.

    אנחנו צריכות להשתחרר מן המקום הזה שבתוכו קל להן/ם למקם אותנו, ולומר, האמירה שלנו על הגזענות כלפי קצב אינה אמירה נורמטיבית לגבי מעשיו המזוויעים.

    במקום להתעסק בקצב ולהפוך את כל העניין לצבע של שחורים ולעשות פרסוניפיקצייה של משהו שצריך להיות בספירה הציבורית. אסור לנו לאפשר להכניס את השיח החשוב של ההגזעה המגדרית לספירה פרטית שממנה אנחנו מנסות להיחלץ.

  41. טרזן

    1. מזוז לא אכזב אותי. הוא תלמיד טוב. מזוז התחיל את תפקידו ב"זיכוי" אריאל שרון, המשיך
    בהרשעת חיים רמון, וגילה שהמקרה הראשון השאיר לו טעם טוב יותר…
    2. פלדמן דוקא כן אכזב אותי – הוא נוהג כטכנאי שהצליח לתקן קילקול, ושכח שיש גם ערכים.
    3. אולמרט והירשזון לא צריכים לדאוג. יהיה בסדר.
    4. גילה קצב חייבת לדבר סוף-סוף. גברת ראשונה זה לא רק צ'ופארים.
    5. להפגנה יבואו לצערי מאות אחדות בלבד. פני הדור כפני קצב.

  42. טרזן

    1. מזוז לא אכזב אותי. הוא תלמיד טוב. מזוז התחיל את תפקידו ב"זיכוי" אריאל שרון, המשיך
    בהרשעת חיים רמון, וגילה שהמקרה הראשון השאיר לו טעם טוב יותר…
    2. פלדמן דוקא כן אכזב אותי – הוא נוהג כטכנאי שהצליח לתקן קילקול, ושכח שיש גם ערכים.
    3. אולמרט והירשזון לא צריכים לדאוג. יהיה בסדר.
    4. גילה קצב חייבת לדבר סוף-סוף. גברת ראשונה זה לא רק צ'ופארים.
    5. להפגנה יבואו לצערי מאות אחדות בלבד. פני הדור כפני קצב.

  43. חזי מחלב

    למאיר,
    אני מסכים עם כל טיעונך להוציא את העניין של מוצאו של האנס הסדרתי והמגעיל. רק לפני כמה ימים כינית את שלום שמחון:מזרחי כנוע- ובצדק רב, ועכשיו אתה בא להגן על העבד האולטימטיבי? מה קרה לך מאיר יקירי?

    קצב היה כל חייו משרת נאלח של האליטות האשכנזיות. מעולם לא שמענו ממנו מילה על דיור ציבורי, על צדק חלוקתי של הקרקעות, על מחוסרי הדיור המזרחים. יש תמונות שבהן הוא עומד ליד בגין, כולו נפעם מעצם המעמד, כאילו הבן-אדם עמד לפחות ליד ניוטון. קצב בכל משרותיו בפוליטיקה היה אדם ערמומי, צלופחי, חסר כל אידאולוגיה, רכיכה שנעה על פי הקצב הפופוליסטי של אותו הזמן.

    זה זמן רב שנפשי קצה באינטלקטואלים מזרחים (שכוונותהים אמנם טובות וישרות) המגינים על חלאות רק בגלל שהם מזרחים. קצב הוא האחרון שזכאי לקבל תמיכה מהאינטלקטואלים המזרחים הללו.

    מאיר יקירי, אני מציע לך לאמץ את השיטה שבה אני נוהג לשפוט אנשי ציבור מזרחים (ואיני טוען זאת מנקודת מבט מתנשאת, אתה ואני הרי חברים טובים וגם נשאר כאלה): ובכן , כל פוליטקאי או איש ציבור שאינו נוקט בעמדות של הקשת, וזו עמדת המינימום, שיילך לאלף אלפי עזאזל.

    אומרים שאין שמחה כמו השמחה לאיד, ועל רקע זה הייתי מאוד שמח לראות את החלאה מתבוסס בכלא לכמה וכמה שנים טובות. הוא מזכיר לי עבריינים רבים, שאני מסקר בתוקף תפקידי, שמקפידים לחבוש כיפה לפתע פתאם, באולם בית המשפט, וכך הם סבורים שאולי יזכו לרחמיו של בית המשפט.

    לסיכום, אסור בתכלית האיסור, שמזרחים, איך נקרא להם?, נגיד מודעים לצורך העניין, יעשו הנחות כלשהן לפוליטקאים מזרחים שנזכרים במוצא שלהם רק כאשר הם מסתבכים בפלילים. באמת שנמאס כבר מהתופעה הזאת. היה לנו מאיר יקירי די והותר, מהנאלחים האלה בשנים האחרונות!

  44. חזי מחלב

    למאיר,
    אני מסכים עם כל טיעונך להוציא את העניין של מוצאו של האנס הסדרתי והמגעיל. רק לפני כמה ימים כינית את שלום שמחון:מזרחי כנוע- ובצדק רב, ועכשיו אתה בא להגן על העבד האולטימטיבי? מה קרה לך מאיר יקירי?

    קצב היה כל חייו משרת נאלח של האליטות האשכנזיות. מעולם לא שמענו ממנו מילה על דיור ציבורי, על צדק חלוקתי של הקרקעות, על מחוסרי הדיור המזרחים. יש תמונות שבהן הוא עומד ליד בגין, כולו נפעם מעצם המעמד, כאילו הבן-אדם עמד לפחות ליד ניוטון. קצב בכל משרותיו בפוליטיקה היה אדם ערמומי, צלופחי, חסר כל אידאולוגיה, רכיכה שנעה על פי הקצב הפופוליסטי של אותו הזמן.

    זה זמן רב שנפשי קצה באינטלקטואלים מזרחים (שכוונותהים אמנם טובות וישרות) המגינים על חלאות רק בגלל שהם מזרחים. קצב הוא האחרון שזכאי לקבל תמיכה מהאינטלקטואלים המזרחים הללו.

    מאיר יקירי, אני מציע לך לאמץ את השיטה שבה אני נוהג לשפוט אנשי ציבור מזרחים (ואיני טוען זאת מנקודת מבט מתנשאת, אתה ואני הרי חברים טובים וגם נשאר כאלה): ובכן , כל פוליטקאי או איש ציבור שאינו נוקט בעמדות של הקשת, וזו עמדת המינימום, שיילך לאלף אלפי עזאזל.

    אומרים שאין שמחה כמו השמחה לאיד, ועל רקע זה הייתי מאוד שמח לראות את החלאה מתבוסס בכלא לכמה וכמה שנים טובות. הוא מזכיר לי עבריינים רבים, שאני מסקר בתוקף תפקידי, שמקפידים לחבוש כיפה לפתע פתאם, באולם בית המשפט, וכך הם סבורים שאולי יזכו לרחמיו של בית המשפט.

    לסיכום, אסור בתכלית האיסור, שמזרחים, איך נקרא להם?, נגיד מודעים לצורך העניין, יעשו הנחות כלשהן לפוליטקאים מזרחים שנזכרים במוצא שלהם רק כאשר הם מסתבכים בפלילים. באמת שנמאס כבר מהתופעה הזאת. היה לנו מאיר יקירי די והותר, מהנאלחים האלה בשנים האחרונות!

  45. מכלוף

    יתכן והמדינה היא גבר,תתנחמו בנות בעובדה שאלוהים היא אישה,ואחרת איך אפשר להסביר את תחכומה של הבריאה.?

    עסקת הטיעון,היא נדבך נוסף בדרוויניזם החברתי,
    החזק דופק את החלש……

    קצב אינינו בודד בהתנהגותו,ובהתנהלותו,ולפי כך עסקת הטיעון היא בבחינת גורם שיעודד גברים מסוגו של קצב

  46. מכלוף

    יתכן והמדינה היא גבר,תתנחמו בנות בעובדה שאלוהים היא אישה,ואחרת איך אפשר להסביר את תחכומה של הבריאה.?

    עסקת הטיעון,היא נדבך נוסף בדרוויניזם החברתי,
    החזק דופק את החלש……

    קצב אינינו בודד בהתנהגותו,ובהתנהלותו,ולפי כך עסקת הטיעון היא בבחינת גורם שיעודד גברים מסוגו של קצב

  47. גלעד

    ההחלטה האומללה שהתקבלה על היועץ המשפטי לממשלה לא מפתיעה אותי כלל וכלל.
    במדינה שמתנהלת כגוף פרטי הפועל למטרות רווח, במדינה בה חוק הוא רק בגדר המלצה שאין חובה לציית לו.
    במדינה בה בעלי ההון הם על תקן עריצים הזוכים לשליטה במרכזי קבלת ההחלטות הפוליטיים והכלכליים.
    במדינה בה בעלי ההון זוכים בהטבות ובהקלות רבות ולהם הרשות לזהם לנו את הים את מאגרי המים ואת האוויר.
    במדינה בה מוצבת אנטנה סלולרית בכול פינה ובכול ים או מאגר מים ניתן למצוא חומרים רעילים.
    במדינה בה מנוצלים עובדים על ידי חברות ותאגידי ענק הנשלטים על ידי בעלי ההון.
    במדינה בה הפערים החברתיים ופערי השכר בין נשים לגברים הם מהגבוהים בעולם המערבי.
    במדינה בה ההשכלה איננה יעד מועדף ובמדינה הנוהגת בכלל אזרחיה בזלזול ובבוז, החלטה מסוג זה שהתקבלה על ידי היועץ ועוזריו היא אינה בגדר הפתעה.

    ניתן לראות דוגמאות רבות להחלטות לא רציונאליות שמריחות ריח רע בלשון המעטה.

    המדיניות הניאו ליברלית הדורסנית ההפרטה המשתוללת ומנגד חיזוקם של בעלי ההון ושל בני בריתם העלית הפוליטית.
    הזהום המשתולל האקולוגי המשתולל הסטייה מהתקנים האירופאים וההנחות שבתי המשפט עושים כאשר הם דנים ושופטים את המפעלים.

    מחירי הדלק עולים השכר יורד מעמד הביניים נשחק ונעלם האקדמיים העוסקים במקצעות מדעי החברה וההתנהגות מוצאים עצמם משתכרים כפועלים מנוצלים בארגונים גדולים ובל לנו לשכוח את הירידה בביטחון האישי ואת העליה הניכרת במדדי הפשע.

    המשפט השחוק: " ההשכלה היא מנוף ליציאה מעוני"

    ממש מצחיק העניים החדשים הם בוגרי מדעי החברה. הדמגוגיה הזולה ביבי מלך ישראל הציל את הכלכלה הישראלית.

    DVD ב 120 שקלים זה אופיום להמונים, ביבי הפריט חברות ציבוריות השיכות לכולנו. כחלק ממדיניות זאת שהוא הנהיג פתחנו במכירת חיסול של ניכסי המדינה, הכול במבצע וכתוצאה מכך אומנם המונופול מתאבל נולד הקרטל.

    הצמיחה הכלכלית בה הוא מתגאה היא אינה תוצאה של מערכת חינוך או של מדיניות כל שהיא היא תוצאה ישירה של מגמות גולבליות בתעשיות הטכנולוגיה. ובמציאות רק תעשיות הלו חוות צמיחה בעוד שאר המשק תקוע אי שם מאחור בשנות ה- 80.

    אורלי בנימין או יותר נכון ד"ר אורלי בנימין נכון?

    אני מסכים עם דבריך ואני מוכן לבוא ולהפגין איתך וצעוק את צעקתך. אבל! האונס הסידרתי הוא לא מקרה פרטיקולרי זהו רק עוד סימפטום של המחלה, כמו מדדי העוני, כמו העלמות מעמד הבניים כמו מדדי הפשיעה הגואים, כמו הקשר בין הון לבין שליטה בבנין העל הפוליטי והתרבותי,כמו הפגנת סטודנים קיקיונית המונהגת על ידי פוליטיקאי זול , הפגנה ללא תחלית אמיתית, כמו הענקת תקציבי ענק למפלגות דתיות בעד תמיכה במועמד לנשיאות, כמו זיהום הארץ וקבלת אישורי בנייה על חוף הים ולצערי בדיוק כמו מלחמת לבנון ה 2.

  48. גלעד

    ההחלטה האומללה שהתקבלה על היועץ המשפטי לממשלה לא מפתיעה אותי כלל וכלל.
    במדינה שמתנהלת כגוף פרטי הפועל למטרות רווח, במדינה בה חוק הוא רק בגדר המלצה שאין חובה לציית לו.
    במדינה בה בעלי ההון הם על תקן עריצים הזוכים לשליטה במרכזי קבלת ההחלטות הפוליטיים והכלכליים.
    במדינה בה בעלי ההון זוכים בהטבות ובהקלות רבות ולהם הרשות לזהם לנו את הים את מאגרי המים ואת האוויר.
    במדינה בה מוצבת אנטנה סלולרית בכול פינה ובכול ים או מאגר מים ניתן למצוא חומרים רעילים.
    במדינה בה מנוצלים עובדים על ידי חברות ותאגידי ענק הנשלטים על ידי בעלי ההון.
    במדינה בה הפערים החברתיים ופערי השכר בין נשים לגברים הם מהגבוהים בעולם המערבי.
    במדינה בה ההשכלה איננה יעד מועדף ובמדינה הנוהגת בכלל אזרחיה בזלזול ובבוז, החלטה מסוג זה שהתקבלה על ידי היועץ ועוזריו היא אינה בגדר הפתעה.

    ניתן לראות דוגמאות רבות להחלטות לא רציונאליות שמריחות ריח רע בלשון המעטה.

    המדיניות הניאו ליברלית הדורסנית ההפרטה המשתוללת ומנגד חיזוקם של בעלי ההון ושל בני בריתם העלית הפוליטית.
    הזהום המשתולל האקולוגי המשתולל הסטייה מהתקנים האירופאים וההנחות שבתי המשפט עושים כאשר הם דנים ושופטים את המפעלים.

    מחירי הדלק עולים השכר יורד מעמד הביניים נשחק ונעלם האקדמיים העוסקים במקצעות מדעי החברה וההתנהגות מוצאים עצמם משתכרים כפועלים מנוצלים בארגונים גדולים ובל לנו לשכוח את הירידה בביטחון האישי ואת העליה הניכרת במדדי הפשע.

    המשפט השחוק: " ההשכלה היא מנוף ליציאה מעוני"

    ממש מצחיק העניים החדשים הם בוגרי מדעי החברה. הדמגוגיה הזולה ביבי מלך ישראל הציל את הכלכלה הישראלית.

    DVD ב 120 שקלים זה אופיום להמונים, ביבי הפריט חברות ציבוריות השיכות לכולנו. כחלק ממדיניות זאת שהוא הנהיג פתחנו במכירת חיסול של ניכסי המדינה, הכול במבצע וכתוצאה מכך אומנם המונופול מתאבל נולד הקרטל.

    הצמיחה הכלכלית בה הוא מתגאה היא אינה תוצאה של מערכת חינוך או של מדיניות כל שהיא היא תוצאה ישירה של מגמות גולבליות בתעשיות הטכנולוגיה. ובמציאות רק תעשיות הלו חוות צמיחה בעוד שאר המשק תקוע אי שם מאחור בשנות ה- 80.

    אורלי בנימין או יותר נכון ד"ר אורלי בנימין נכון?

    אני מסכים עם דבריך ואני מוכן לבוא ולהפגין איתך וצעוק את צעקתך. אבל! האונס הסידרתי הוא לא מקרה פרטיקולרי זהו רק עוד סימפטום של המחלה, כמו מדדי העוני, כמו העלמות מעמד הבניים כמו מדדי הפשיעה הגואים, כמו הקשר בין הון לבין שליטה בבנין העל הפוליטי והתרבותי,כמו הפגנת סטודנים קיקיונית המונהגת על ידי פוליטיקאי זול , הפגנה ללא תחלית אמיתית, כמו הענקת תקציבי ענק למפלגות דתיות בעד תמיכה במועמד לנשיאות, כמו זיהום הארץ וקבלת אישורי בנייה על חוף הים ולצערי בדיוק כמו מלחמת לבנון ה 2.

  49. סמי ארגון

    אני כמו כולכם/ן מזועזע ממזוז ומהידרדרות המוסר בארץ: מזועזע מאנשים כמו פלדמן וכל אלה שרוצים להציל את שמו הטוב של מוסד הנשיאות ושמה הטוב של מדינת ישראל – חבורת צבועים שמכתימה את החברה בישראל. אולם, איני רואה שום קשר בין עמדות שובניסטיות/אנטי-שובניסטיות לבין עמדות ימין-שמאל. מה הקשר ומה הפשר? עמדות של ימין-שמאל קשורות ביסודו של דבר לעמדות פוליטיות, לווא דווקא לעמדות לברליות או שמרניות. יכול להיות שמאל פוליטי כפלדמן, שעל כך אני יכול להסכים איתו, ובד-בבד להיות שובניסט שעמדותיו בתחום זה מעוררות אצל רובינו גועל-נפש. להצמיד שמאל לליברליזם/פמיניזם/סוציאליזם/פתיחות וכו' – היא הכללת יתר שיש בה סיכון, משום שבאותו הגיון עקום, יכול מאן-דהוא לטעון כי ימני הוא גם אנטי-פמיניסט – שלא מאמין לנשים מתלוננות ואולי יצדיק אונס.
    בהזדמנות זו אני קורא לכל הגברים – שמאלניים וימניים – להצטרף לאירגוני נשים המוחות על הצלת שמו של הנשיא על חשבון שמן הטוב. הנשיא היוצא – ביזה והכתים את מוסד הנשיאות, את שמה של מדינת ישראל ואת שמן של הנשים, אך בבד-בבד הוא הכתים את שמם של כל הגברים באשר הם. עלינו להצטרף אל נשותינו, בנותינו,ידידותינו: שמן הטוב הוא גם שמינו שלנו.

  50. סמי ארגון

    אני כמו כולכם/ן מזועזע ממזוז ומהידרדרות המוסר בארץ: מזועזע מאנשים כמו פלדמן וכל אלה שרוצים להציל את שמו הטוב של מוסד הנשיאות ושמה הטוב של מדינת ישראל – חבורת צבועים שמכתימה את החברה בישראל. אולם, איני רואה שום קשר בין עמדות שובניסטיות/אנטי-שובניסטיות לבין עמדות ימין-שמאל. מה הקשר ומה הפשר? עמדות של ימין-שמאל קשורות ביסודו של דבר לעמדות פוליטיות, לווא דווקא לעמדות לברליות או שמרניות. יכול להיות שמאל פוליטי כפלדמן, שעל כך אני יכול להסכים איתו, ובד-בבד להיות שובניסט שעמדותיו בתחום זה מעוררות אצל רובינו גועל-נפש. להצמיד שמאל לליברליזם/פמיניזם/סוציאליזם/פתיחות וכו' – היא הכללת יתר שיש בה סיכון, משום שבאותו הגיון עקום, יכול מאן-דהוא לטעון כי ימני הוא גם אנטי-פמיניסט – שלא מאמין לנשים מתלוננות ואולי יצדיק אונס.
    בהזדמנות זו אני קורא לכל הגברים – שמאלניים וימניים – להצטרף לאירגוני נשים המוחות על הצלת שמו של הנשיא על חשבון שמן הטוב. הנשיא היוצא – ביזה והכתים את מוסד הנשיאות, את שמה של מדינת ישראל ואת שמן של הנשים, אך בבד-בבד הוא הכתים את שמם של כל הגברים באשר הם. עלינו להצטרף אל נשותינו, בנותינו,ידידותינו: שמן הטוב הוא גם שמינו שלנו.

  51. דוד גיל

    בקשר לחלוקת שמאל – ימין בשאלת התקיפה המינית מספרים חברי הכשרת מעוז חיים על ערבי תושב בית שאן שניסה לאנוס בת ההכשרה. מפקד המחלקה לימים השר רחבעם זאבי יצא עם מספר חברים לתפוס את האנס ובעזרת זוג אבנים כרתו את אבר זכרותו. לו היה חי בינינו היה גנדי מציע לאלף לנקוט באותה שיטה כאשר הנשיא המורם מעם שלף את כלי זינו בבית הנשיא. היא היתה זוכה להגנה מצד אביגדור פלדמן ויוצאת זכאית בדין כאשר גילה סועדת את כרות האבר או מניחה לו לגסוס ליד ממליכו החי המת אריאל שרון. עתה היא טוענת כי שיקולים כקידום אישי הניאו אותה מלהתלונן ועם ישראל יושב מול המסכים ומזיל דמעות תנין. מתברר כי כל מי שהיה בסביבתו של קצב ידע על אורח חייו ואיש לא פצה פה או מחה כשמינו את חדל האישים המשמים והתאוותן לנשיא רק כדי לפגוע בפרס. גם אלף ידעה כי היא עובדת עם סוטה מין ושתיקתה על אינוסה מעיד על אופייה. אלף אינה דוגמא חינוכית לבנותינו ונכדותינו וחבל על המאמץ שמשקיעות חברותיה לשכנע אחרת את הציבור.
    אלף, שתי אבנים היו פותרות לך את כל הבעייה, לו היית באמת רוצה.

  52. דוד גיל

    בקשר לחלוקת שמאל – ימין בשאלת התקיפה המינית מספרים חברי הכשרת מעוז חיים על ערבי תושב בית שאן שניסה לאנוס בת ההכשרה. מפקד המחלקה לימים השר רחבעם זאבי יצא עם מספר חברים לתפוס את האנס ובעזרת זוג אבנים כרתו את אבר זכרותו. לו היה חי בינינו היה גנדי מציע לאלף לנקוט באותה שיטה כאשר הנשיא המורם מעם שלף את כלי זינו בבית הנשיא. היא היתה זוכה להגנה מצד אביגדור פלדמן ויוצאת זכאית בדין כאשר גילה סועדת את כרות האבר או מניחה לו לגסוס ליד ממליכו החי המת אריאל שרון. עתה היא טוענת כי שיקולים כקידום אישי הניאו אותה מלהתלונן ועם ישראל יושב מול המסכים ומזיל דמעות תנין. מתברר כי כל מי שהיה בסביבתו של קצב ידע על אורח חייו ואיש לא פצה פה או מחה כשמינו את חדל האישים המשמים והתאוותן לנשיא רק כדי לפגוע בפרס. גם אלף ידעה כי היא עובדת עם סוטה מין ושתיקתה על אינוסה מעיד על אופייה. אלף אינה דוגמא חינוכית לבנותינו ונכדותינו וחבל על המאמץ שמשקיעות חברותיה לשכנע אחרת את הציבור.
    אלף, שתי אבנים היו פותרות לך את כל הבעייה, לו היית באמת רוצה.

  53. מאיר

    לחזי אומר , שכל הביוגרפיה ה"מפוארת" של משה קצב נהירה לי דיה , ואף יכולתי להוסיף לה פרטים מפרטים שונים. כפי שציינתי , קצב נקלה בעיני , אך בשום אופן לא איענה ליצריהן הקמאיים של מושאות רשימתי , הדורשות לרקוד על דמו. עונשו חמור דיו , ואיש מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומו.

    לרן הכהן אשיב , שאני מודע למאבקה הבלתי מתפשר של ח"כ יחימוביץ' נגד מועמדותו של הרב לאו , אלא שגם מאבקה זה העלה צחנה. היא איימה שאם הרב לאו לא יסיר את מועמדותו היא תחשוף פרטים שיביכו אותו. על כך יש לי שתי שאלות: 1) אם הפרטים שיש ליחימוביץ' אודות מעשיו של הרב לאו כה חמורים (והם , כנראה , קשורים לעבירות מין ), מדוע היא לא חשפה אותם לציבור הרחב? מדוע היא לא התלוננה במשטרה?מה זה קשור למועמדותו לנשיאות? זה הרי מחייב טיפול מיידי , למען שלום הציבור. 2 ) משנמנעה יחימוביץ' לעשות כן , האם אין בכך משום סחיטה באיומים?

    רן הכהן דורש ממני תשתית ראייתית לדברי. אומר לו כך: מאף אחת מהנשים לא שמעתי מילות גינוי כלשהן כלפי עבריין המין חיים רמון , פרט לד"ר קמיר. כפי שהדגשתי הן אפילו תקפו את בית המשפט , ולעתים את החיילת , קורבנו של רמון. כלפי מזרחי , שהיה מבצע עבירה זהה לזו רמון הן היו עושות מייד לינץ' תקשורתי תוך חשיפת טפריהן לעיני כל. ידעתי מראש שברגע שאתפנה לטפל בעדתיות האשכנזית , מייד אואשם בעדתיות , שהרי מן המפורסמות היא , שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. אינני יודע אם מר הכהן הינו אשכנזי או מזרחי. זה גם לא כל כך חשוב לי. מה שכן חשוב הוא לעקור סו"ס את השד העדתי האשכנזי מחוגים מסויימים , המתעקשים להתחזות לנאורים ומתקדמים.

  54. מאיר

    לחזי אומר , שכל הביוגרפיה ה"מפוארת" של משה קצב נהירה לי דיה , ואף יכולתי להוסיף לה פרטים מפרטים שונים. כפי שציינתי , קצב נקלה בעיני , אך בשום אופן לא איענה ליצריהן הקמאיים של מושאות רשימתי , הדורשות לרקוד על דמו. עונשו חמור דיו , ואיש מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומו.

    לרן הכהן אשיב , שאני מודע למאבקה הבלתי מתפשר של ח"כ יחימוביץ' נגד מועמדותו של הרב לאו , אלא שגם מאבקה זה העלה צחנה. היא איימה שאם הרב לאו לא יסיר את מועמדותו היא תחשוף פרטים שיביכו אותו. על כך יש לי שתי שאלות: 1) אם הפרטים שיש ליחימוביץ' אודות מעשיו של הרב לאו כה חמורים (והם , כנראה , קשורים לעבירות מין ), מדוע היא לא חשפה אותם לציבור הרחב? מדוע היא לא התלוננה במשטרה?מה זה קשור למועמדותו לנשיאות? זה הרי מחייב טיפול מיידי , למען שלום הציבור. 2 ) משנמנעה יחימוביץ' לעשות כן , האם אין בכך משום סחיטה באיומים?

    רן הכהן דורש ממני תשתית ראייתית לדברי. אומר לו כך: מאף אחת מהנשים לא שמעתי מילות גינוי כלשהן כלפי עבריין המין חיים רמון , פרט לד"ר קמיר. כפי שהדגשתי הן אפילו תקפו את בית המשפט , ולעתים את החיילת , קורבנו של רמון. כלפי מזרחי , שהיה מבצע עבירה זהה לזו רמון הן היו עושות מייד לינץ' תקשורתי תוך חשיפת טפריהן לעיני כל. ידעתי מראש שברגע שאתפנה לטפל בעדתיות האשכנזית , מייד אואשם בעדתיות , שהרי מן המפורסמות היא , שההגנה הכי טובה היא ההתקפה. אינני יודע אם מר הכהן הינו אשכנזי או מזרחי. זה גם לא כל כך חשוב לי. מה שכן חשוב הוא לעקור סו"ס את השד העדתי האשכנזי מחוגים מסויימים , המתעקשים להתחזות לנאורים ומתקדמים.

  55. יוסי לוס

    יש לומר שהרבה גורמים התבזו בעקבות חשיפת סטיותיו של קצב.
    לא מרבים לעסוק בהם לצערי.
    למשל, הכנסת שבחרה בו ובעיקר חברי הכנסת שבחרו בו להיות נשיאנו. רבים מהם, ואולי אף כולם, ידעו מה הוא עולל במשרד התיירות ואולי גם במקומות עבודה נוספים. למרות זאת, הם לא סברו שמדובר במעשים אשר פוסלים אדם מלכהן כנשיא המדינה. הם אף לא סברו שיש להגיש נגדו תלונה במשטרה. התבזתה גם המפלגה שבה הוא צמח לגדולה – הליכוד, ובמיוחד חברי המרכז שבחרו בו מספר פעמים להיות מועמד לכנסת מטעמם. גם הם לא סברו שמדובר באדם שפסול מלכהן במשרה ציבורית ולהחזיק בכוח על בני אדם.
    ביבי התבזה בכך שהוא בחר בקצב ממפלגתו להיות שר התיירות וסגן ראש הממשלה.
    כולם היו עיוורים? כולם לא ראו? כולם לא ידעו?

  56. יוסי לוס

    יש לומר שהרבה גורמים התבזו בעקבות חשיפת סטיותיו של קצב.
    לא מרבים לעסוק בהם לצערי.
    למשל, הכנסת שבחרה בו ובעיקר חברי הכנסת שבחרו בו להיות נשיאנו. רבים מהם, ואולי אף כולם, ידעו מה הוא עולל במשרד התיירות ואולי גם במקומות עבודה נוספים. למרות זאת, הם לא סברו שמדובר במעשים אשר פוסלים אדם מלכהן כנשיא המדינה. הם אף לא סברו שיש להגיש נגדו תלונה במשטרה. התבזתה גם המפלגה שבה הוא צמח לגדולה – הליכוד, ובמיוחד חברי המרכז שבחרו בו מספר פעמים להיות מועמד לכנסת מטעמם. גם הם לא סברו שמדובר באדם שפסול מלכהן במשרה ציבורית ולהחזיק בכוח על בני אדם.
    ביבי התבזה בכך שהוא בחר בקצב ממפלגתו להיות שר התיירות וסגן ראש הממשלה.
    כולם היו עיוורים? כולם לא ראו? כולם לא ידעו?

  57. ימית

    הסכמתי לאמירה שלך "קצב היה כל חייו משרת נאלח של האליטות האשכנזיות. מעולם לא שמענו ממנו מילה על דיור ציבורי, על צדק חלוקתי של הקרקעות, על מחוסרי הדיור המזרחים".

    אבל לחלוטין לא מובן לי הקטע הזה "יש תמונות שבהן הוא עומד ליד בגין, כולו נפעם מעצם המעמד, כאילו הבן-אדם עמד לפחות ליד ניוטון."

    בגין, בהחלט דמות ראויה להערכה. הוא עשה למען תושבי שכונות יותר ממה שעשה כל אחד לפניו. ובטח שלא על זה צריך להטפל כאשר מדברים על קצב.

  58. ימית

    הסכמתי לאמירה שלך "קצב היה כל חייו משרת נאלח של האליטות האשכנזיות. מעולם לא שמענו ממנו מילה על דיור ציבורי, על צדק חלוקתי של הקרקעות, על מחוסרי הדיור המזרחים".

    אבל לחלוטין לא מובן לי הקטע הזה "יש תמונות שבהן הוא עומד ליד בגין, כולו נפעם מעצם המעמד, כאילו הבן-אדם עמד לפחות ליד ניוטון."

    בגין, בהחלט דמות ראויה להערכה. הוא עשה למען תושבי שכונות יותר ממה שעשה כל אחד לפניו. ובטח שלא על זה צריך להטפל כאשר מדברים על קצב.

  59. שלו

    לא יתכן שמאבטחי השב"כ לא שמעו לא ראו!!
    יש כאן קשר של שתיקה.

  60. שלו

    לא יתכן שמאבטחי השב"כ לא שמעו לא ראו!!
    יש כאן קשר של שתיקה.

  61. חזי מחלב

    למאיר,
    סבורני שלא הבנת את דרגת החומרה שבה אני רואה את העבדות המזרחית. ראה כיצד בשנים האחרונות, הושתק כל השיח המזרחי, לאחר שהיתה לו פריחה של ממש, ואפילו הישגים קטנים פה ושם, במחצית השניה של שנות התשעים. יותר מהישגים קטנים לא נוכל להשיג בשלב הזה בשל שתי סיבות עיקריות: א. האשכנזים ובהם גם מה שמכונה "שמאל" לא ייתנו, והם שולטים שליטה טוטאלית בכל המערכות. אני יודע שאתה מספיק אינטילגנטי כדי שלא לקנות את הסחורה הפגומה בדבר אליטות חדשות. ב. לא פחות חשוב מכך ואולי אף יותר, עבדותם הנרצעת של יותר מתשעים אחוז מהפוליטיקאים ואנשי הציבור המזרחים. והלא קצב הוא ראש וראשון למושחתים.תאר לך שכולם היו מחליטים מחר לדבר בנוסח הקשת, מה היה באמת מתחולל כאן.

    זו הנקודה מאיר יקרי, ואתה נוטה לזלזל בה! והלא זה הדבר החשוב ביותר בכל הפרשה של המגעיל הזה.

    כל השאר הוא באמת הבל הבלים.

    . אני עדיין מקווה לראות את החלאה נמק בכלא, עדיין יש אפשרות כזאת, אולי בית המשפט לא יקבל את עיסקת הטיעון.

    נ.ב. דרך אגב, האיש המאוס בחר לו כיועץ תקשורת לא פחות ולא יותר את מוטי מורל, זה האיש הנתעב שהעליל על הקשת שהיא בעד זכות השיבה. הוא הופיע הערב ביומן בערוץ הראשון וסינגר על קצב. מעתה אמור: אמור לי מי הם יועציך ואומר לך מי אתה.

  62. חזי מחלב

    למאיר,
    סבורני שלא הבנת את דרגת החומרה שבה אני רואה את העבדות המזרחית. ראה כיצד בשנים האחרונות, הושתק כל השיח המזרחי, לאחר שהיתה לו פריחה של ממש, ואפילו הישגים קטנים פה ושם, במחצית השניה של שנות התשעים. יותר מהישגים קטנים לא נוכל להשיג בשלב הזה בשל שתי סיבות עיקריות: א. האשכנזים ובהם גם מה שמכונה "שמאל" לא ייתנו, והם שולטים שליטה טוטאלית בכל המערכות. אני יודע שאתה מספיק אינטילגנטי כדי שלא לקנות את הסחורה הפגומה בדבר אליטות חדשות. ב. לא פחות חשוב מכך ואולי אף יותר, עבדותם הנרצעת של יותר מתשעים אחוז מהפוליטיקאים ואנשי הציבור המזרחים. והלא קצב הוא ראש וראשון למושחתים.תאר לך שכולם היו מחליטים מחר לדבר בנוסח הקשת, מה היה באמת מתחולל כאן.

    זו הנקודה מאיר יקרי, ואתה נוטה לזלזל בה! והלא זה הדבר החשוב ביותר בכל הפרשה של המגעיל הזה.

    כל השאר הוא באמת הבל הבלים.

    . אני עדיין מקווה לראות את החלאה נמק בכלא, עדיין יש אפשרות כזאת, אולי בית המשפט לא יקבל את עיסקת הטיעון.

    נ.ב. דרך אגב, האיש המאוס בחר לו כיועץ תקשורת לא פחות ולא יותר את מוטי מורל, זה האיש הנתעב שהעליל על הקשת שהיא בעד זכות השיבה. הוא הופיע הערב ביומן בערוץ הראשון וסינגר על קצב. מעתה אמור: אמור לי מי הם יועציך ואומר לך מי אתה.

  63. רן הכהן

    מאיר, אולי (במקום לתהות על המוצא העדתי שלי, ברשותך) נמקד קצת את הדברים.
    איש ציבור בכיר אחד הורשע בתחיבת לשון חד פעמית לבחורה צעירה שהסתובבה במשרדו. הוא הכפיש, התפטר, הורשע, התנצל, נקנס, ונשלח ל-120 שעות של עבודות שירות.
    איש ציבור בכיר אחר יורשע בהטרדה מינית מתמשכת של שתי עובדות שהיו כפופות למרותו, על רקע מצעד ארוך מאוד של מתלוננות עם סיפורים דומים. הוא הכפיש, התפטר, טען שהכל עלילה, הודה שלא הכל עלילה (כלומר שיקר), לא התנצל, ממשיך להכפיש ולטעון לחפותו גם אחרי ההודאה – והוא עתיד לצאת בקנס כספי ובמאסר על תנאי בלבד.

    ועכשיו בוא נעצום עיניים לרגע וננחש:
    (1) מי משני העבריינים הוא המזרחי הדפוק והנרדף, ומי האשכנזי המועדף והמפונק?
    ועוד שאלה:
    (2) האם לדעתך באמת אך-ורק גזענות צרופה היא להתקומם על המקרה השני (אפילו אם העבריין הוא מזרחי) טיפ-טיפה יותר מאשר על המקרה הראשון (אפילו אם העבריין אשכנזי)?
    ושאלה אחרונה בהחלט:
    (3) נניח, בחילוף המקרים, שדווקא העבריין הראשון היה מזרחי והשני אשכנזי. האם גם אז היית טוען שהעונש של השני ראוי ומספק בעיניך?

  64. רן הכהן

    מאיר, אולי (במקום לתהות על המוצא העדתי שלי, ברשותך) נמקד קצת את הדברים.
    איש ציבור בכיר אחד הורשע בתחיבת לשון חד פעמית לבחורה צעירה שהסתובבה במשרדו. הוא הכפיש, התפטר, הורשע, התנצל, נקנס, ונשלח ל-120 שעות של עבודות שירות.
    איש ציבור בכיר אחר יורשע בהטרדה מינית מתמשכת של שתי עובדות שהיו כפופות למרותו, על רקע מצעד ארוך מאוד של מתלוננות עם סיפורים דומים. הוא הכפיש, התפטר, טען שהכל עלילה, הודה שלא הכל עלילה (כלומר שיקר), לא התנצל, ממשיך להכפיש ולטעון לחפותו גם אחרי ההודאה – והוא עתיד לצאת בקנס כספי ובמאסר על תנאי בלבד.

    ועכשיו בוא נעצום עיניים לרגע וננחש:
    (1) מי משני העבריינים הוא המזרחי הדפוק והנרדף, ומי האשכנזי המועדף והמפונק?
    ועוד שאלה:
    (2) האם לדעתך באמת אך-ורק גזענות צרופה היא להתקומם על המקרה השני (אפילו אם העבריין הוא מזרחי) טיפ-טיפה יותר מאשר על המקרה הראשון (אפילו אם העבריין אשכנזי)?
    ושאלה אחרונה בהחלט:
    (3) נניח, בחילוף המקרים, שדווקא העבריין הראשון היה מזרחי והשני אשכנזי. האם גם אז היית טוען שהעונש של השני ראוי ומספק בעיניך?

  65. שרון

    כדאי לזכור כי נגד מנכ"ל בית הנשיא, עמוס מיימון, תלויות ועומדות שתי חקירות על מעשים מיניים בכפייה. המתלוננת הראשונה, כבת 40 ואם לילדים, התאבדה לפני מספר שבועות.

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20061005_12549

    גם נגד ליאור קצב תלונה בגין מעשה מגונה בעובדת זרה:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/855575.html?more=1

    כמה מגוחך נראה ניסיונו של מזוז למרק את מוסד הנשיאות לאור נתונים אלה. הייתכן כי יש אמת בדבריה של א' כי קצב מקיף עצמו באנשים כדמותו, וכי מתחת לפני השטח של מוסד הנשיאות רוחשים קשרים אל העולם התחתון?

    לאור מה שמסתמן שאנשים אלה התירו לעצמם, אני נוטה לחשוב כי א' יודעת על בית הנשיא דברים שאולי באמת הפחידו מישהו. ניתן, אפוא, להבין מדוע לצדדים כולם, לרבות המדינה עצמה, יש עניין שלא לראות את א' על דוכן העדים בבית משפט. האם זוהי הסיבה האמיתית לשיקול של מזוז "לשמור על כבוד מוסד הנשיאות" בהחלטתו לחתום על עסקת הטיעון?

  66. שרון

    כדאי לזכור כי נגד מנכ"ל בית הנשיא, עמוס מיימון, תלויות ועומדות שתי חקירות על מעשים מיניים בכפייה. המתלוננת הראשונה, כבת 40 ואם לילדים, התאבדה לפני מספר שבועות.

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20061005_12549

    גם נגד ליאור קצב תלונה בגין מעשה מגונה בעובדת זרה:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/855575.html?more=1

    כמה מגוחך נראה ניסיונו של מזוז למרק את מוסד הנשיאות לאור נתונים אלה. הייתכן כי יש אמת בדבריה של א' כי קצב מקיף עצמו באנשים כדמותו, וכי מתחת לפני השטח של מוסד הנשיאות רוחשים קשרים אל העולם התחתון?

    לאור מה שמסתמן שאנשים אלה התירו לעצמם, אני נוטה לחשוב כי א' יודעת על בית הנשיא דברים שאולי באמת הפחידו מישהו. ניתן, אפוא, להבין מדוע לצדדים כולם, לרבות המדינה עצמה, יש עניין שלא לראות את א' על דוכן העדים בבית משפט. האם זוהי הסיבה האמיתית לשיקול של מזוז "לשמור על כבוד מוסד הנשיאות" בהחלטתו לחתום על עסקת הטיעון?

  67. רתם

    אביגדור פלדמן הוא, לצערי, מאצ'ו שמאלני. תופעה מבחילה והבחילה את כל מי שפעלה ב"שמאל" ועברה לפעול בתנועות נשים נגד דיכוי מכל סוג שהוא.
    יודית, כמה מוכר, כמה קשה להיזכר וכמה קשה לספר, גם כשאנחנו כבר גדולות, כבר לא שם ואולי בעלות כל מיני פריווליגיות שלא היו לנו אז. חשוב שהכנסת לכאן את הזכרונות האלה וכדאי שלא נעשה את החלוקה שעושה הסיסמא של איגוד מרכזי הסיוע : "לא מפקירות את הנפגעות". לגבי אין חלוקה בין נשים חזקות ומסייעות לבין נפגעות נזקקות. לגבי, אנחנו, כולנו, הנפגעות. והגברים שיצעדו לצדנו הם גם נפגעים. בכל מקרה, תודה שהעלית לכאן את חוויותיך.

  68. רתם

    אביגדור פלדמן הוא, לצערי, מאצ'ו שמאלני. תופעה מבחילה והבחילה את כל מי שפעלה ב"שמאל" ועברה לפעול בתנועות נשים נגד דיכוי מכל סוג שהוא.
    יודית, כמה מוכר, כמה קשה להיזכר וכמה קשה לספר, גם כשאנחנו כבר גדולות, כבר לא שם ואולי בעלות כל מיני פריווליגיות שלא היו לנו אז. חשוב שהכנסת לכאן את הזכרונות האלה וכדאי שלא נעשה את החלוקה שעושה הסיסמא של איגוד מרכזי הסיוע : "לא מפקירות את הנפגעות". לגבי אין חלוקה בין נשים חזקות ומסייעות לבין נפגעות נזקקות. לגבי, אנחנו, כולנו, הנפגעות. והגברים שיצעדו לצדנו הם גם נפגעים. בכל מקרה, תודה שהעלית לכאן את חוויותיך.

  69. לא מצטרף לעדר

    הפוסט הזה הוא בחלקו לינץ, בפלדמן ובעוד דמויות גם מזוז שאין פה שום בסיס עובדתי לכותבות ולכותבים לבדוק אותו רוב האנשים כלל לא יודעים ולא מכירים את כל העובדות.

    איני יודע מאיפה החוצפה לטעון שמזוז לא רצה להרשיע ולשפוט את קצב , היום הפרקליט שנדר אמר שחלק מהאנשים שא' הפנתה אליהם חוקרי משטרה שיבדקו את גירסתה, סתרו את דבריה , מה אנשים מבקשים שמזוז יביא את הדברים לבית משפט ושם יש סיכוי שקצב יזוכה , מה אז?…יש הרבה דברים שמונעים מאיתנו לדעת אולי דווקא בגלל שרוצים לשמור על שמה של א' .

    זה לא היה נזק לא' ולעניין לו בבית מישפט היה מתברר שחלק מהדברים אינם כפי שנודעו לנו מהעיתונות ומשלי יחימוביץ ששמה את עצמה לשופטת ואין לה את כל האינפורמציה בכלל.

    בכלל מדוע מישפט פלילי הוא אבן בוחן פמיניסטית , לא העובדות קובעות לפני כן?

    אני מאמין לא' שנאנסה ולא לגירסת הנשיא , אבל היא כנראה עשתה כל מיני דברים שאיני מודע להם , והמשטרה והפרקליטות ועורכי הדין כנראה מודעים לפ]עולות הללו ועל זה דיבר הפרקליט שנדר – אין לי ספק שהם היו מביאים למישפט אונס לו לא חששו שעלול להיות זיכוי, וזה כנראה מקור החשש של מזוז .
    אז לעשות מזה קייס פמיניסטי , מכך שהוא השיג בכל זאת הודאה מהנשיא שהוא פושע מין?

    אולי דווקא הלינץ' ששלי יחימוביץ עשתה לו , הביא לתוצאה הזו? אולי דרכה היא זו שהביאה לתוצאה הזו?

    אולי מלכתחילה הבעיה היא שאנו לא ערים שבהליך כזה העובדות הן החשובות וזה לא עניין לפרשנות פוליטית גרידא, צר לי כי אני תומך במאבק הפמיניסטי ואני בצד של הנפגעות אבל לא הייתי רוצה שישפטו את הנשיא או כל אדם ללא משפט צדק שנסמך רק על עובדות, ואני בטוח שפלדמן הוא אכן פמיניסט ראוי אבל הוא עורך דין ואני חייב לומר ששכזה יש אתגר ביצוג של איש כמו קצב . איני מבין את הביקורת על פלדמן.

    מעניין שאף אחד לא הזכיר את ציון אמיר , במקרה שם המשפחה שלו לא פלדמן, אז מה זה לא עניין פמיניסטי בכלל זה עניין אשכנזי/מיזרחי , אז מי פה הדמגוג ולמה הופכים את עניין הפמיניזם לקרדום לחפור בו.

    אני יודע שהנשיא הפעיל מכבש וסוללת עורכי דין אבל רק בפלדמן משתלחים פה וזה סימן כבר מאד מובהק.

  70. לא מצטרף לעדר

    הפוסט הזה הוא בחלקו לינץ, בפלדמן ובעוד דמויות גם מזוז שאין פה שום בסיס עובדתי לכותבות ולכותבים לבדוק אותו רוב האנשים כלל לא יודעים ולא מכירים את כל העובדות.

    איני יודע מאיפה החוצפה לטעון שמזוז לא רצה להרשיע ולשפוט את קצב , היום הפרקליט שנדר אמר שחלק מהאנשים שא' הפנתה אליהם חוקרי משטרה שיבדקו את גירסתה, סתרו את דבריה , מה אנשים מבקשים שמזוז יביא את הדברים לבית משפט ושם יש סיכוי שקצב יזוכה , מה אז?…יש הרבה דברים שמונעים מאיתנו לדעת אולי דווקא בגלל שרוצים לשמור על שמה של א' .

    זה לא היה נזק לא' ולעניין לו בבית מישפט היה מתברר שחלק מהדברים אינם כפי שנודעו לנו מהעיתונות ומשלי יחימוביץ ששמה את עצמה לשופטת ואין לה את כל האינפורמציה בכלל.

    בכלל מדוע מישפט פלילי הוא אבן בוחן פמיניסטית , לא העובדות קובעות לפני כן?

    אני מאמין לא' שנאנסה ולא לגירסת הנשיא , אבל היא כנראה עשתה כל מיני דברים שאיני מודע להם , והמשטרה והפרקליטות ועורכי הדין כנראה מודעים לפ]עולות הללו ועל זה דיבר הפרקליט שנדר – אין לי ספק שהם היו מביאים למישפט אונס לו לא חששו שעלול להיות זיכוי, וזה כנראה מקור החשש של מזוז .
    אז לעשות מזה קייס פמיניסטי , מכך שהוא השיג בכל זאת הודאה מהנשיא שהוא פושע מין?

    אולי דווקא הלינץ' ששלי יחימוביץ עשתה לו , הביא לתוצאה הזו? אולי דרכה היא זו שהביאה לתוצאה הזו?

    אולי מלכתחילה הבעיה היא שאנו לא ערים שבהליך כזה העובדות הן החשובות וזה לא עניין לפרשנות פוליטית גרידא, צר לי כי אני תומך במאבק הפמיניסטי ואני בצד של הנפגעות אבל לא הייתי רוצה שישפטו את הנשיא או כל אדם ללא משפט צדק שנסמך רק על עובדות, ואני בטוח שפלדמן הוא אכן פמיניסט ראוי אבל הוא עורך דין ואני חייב לומר ששכזה יש אתגר ביצוג של איש כמו קצב . איני מבין את הביקורת על פלדמן.

    מעניין שאף אחד לא הזכיר את ציון אמיר , במקרה שם המשפחה שלו לא פלדמן, אז מה זה לא עניין פמיניסטי בכלל זה עניין אשכנזי/מיזרחי , אז מי פה הדמגוג ולמה הופכים את עניין הפמיניזם לקרדום לחפור בו.

    אני יודע שהנשיא הפעיל מכבש וסוללת עורכי דין אבל רק בפלדמן משתלחים פה וזה סימן כבר מאד מובהק.

  71. ירדנה אלון

    הפוסט הזה אכן מתחיל לעסוק בפוליטיקה צהובה, אנחנו שוכחים את העיקר והעיקר כאן הוא הנשים המוטרדות מינית ונשים שחוו אונס, ולא אביגדור פלדמן,וקצב, והליכוד וכל הפוליטיקאים, בואו לא נשכח שהמדובר כאן בנשים ,ילדים וגברים שחחו טראומות פיסיות,נפשיות, קשות ביותר ואיך אנחנו כחברה מתמודדים עם הנושא הן ממקום של מניעה ומיזעור התופעה, והן ממקום של היכולת שלנו כחברה לספק לאלה שחוו את הטראומה דרכים של ריפוי והחלמה ולא להפקיר אותם למכאוביהןם ולגורלם
    יציאה עם שלטים לרחוב היא ג'סטה בומבסטית, ועם יחסי ציבור ראויים יכולה להיות מונחת על האג'נדה הציבורית למשך יום,יומיים, שלושה ,ואחר כך לרדת מסדר היום מכיוון שבמדינה כמו שלנו הדינאמיקה של המציאות מכתיבה כמעט כל יום סדר יום חדש.
    אני רוצה להעלות כאן שתי הצעות
    בנושא של המניעה והמזעור- לעניות דעתי הן האירגונים הפמיניסטיים (ולא רק המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שעושה עבודת קודש באמצעים דלים) צריכים לדרוש מהממשלה וממשרד החינוך להכניס למערכת החינוך עוד בחטיבת הביניים והכיתות הגבוהות יותר י,י"א,י"ב, את נושא הפמיניזם והמגדר אנמק מדוע
    בגיל ההתבגרות הגיל שבו מתחילה להיווצר המודעות ומכאן התודעה של הזהות האישית והמינית זהו הזמן להתחיל בחינוך ולפתח תודעה של פמיניזם ומגדר ולתת כלים כבר בגיל הזה הן לנערות והן לנערים את הכלים להתמודדות עם הנושא הזה אני מציעה שזה יהיה כבר בתיכון ולא לחכות עד שהם יגיעו לאקדמיה שם הם כבר חוו את החוויות הלא נעימות של שובניזם והטרדות וכל המרעין בישין הללו אולם לרוב הנשים שמגיעות ללימודי נשים ומגדר באות כבר כשהן פגועות וחבולות(אחרי השרות הצבאי) אני סבורה שצריך להכניס לימודי נשים ומגדר לתוכנית הלימודים ואף כחלק ממבחני הבגרות.

    הצעה שנייה- דרכי הטיפול להבראה מן הטראומה שחוו נשים שעברו מעשי אונס= לעניות דעתי על המדינה לקחת אחריות ולתת טיפול חינם לנשים שעברו חוויה מסוג זה, ולהכיר בהן גם בכל הקשור לנכות, אני יודעת שהמרכזים לסיוע עושים זאת אולם מאחר ואמצעיהם הכלכליים דלים צריך למצוא עוד דרכים אני חושבת שהרעיון הובן ואין צורך שארחיב
    אשמח לשמוע עוד הצעות

    בהזדמנות זאת הרשו לי להציע שני ספרים מצויינים לקריאה לכל אלה שחוו(נשים וגברים כאחד) את הטראומה הנוראית הזאת
    ספר אחד נקרא "טראומה והחלמה" (שכחתי את שם הסופרת)
    והספר השני הוא "הטרדה נפשית," של מארי-פראנס היריגוין שני הספרים מדברים על התהליכים הרגשיים נפשיים שחווים אנשים שעברו טראומות מהסוג הזה ומדברים על תהליכים של החלמה ואיך לבחור מטפלים טובים שיעזרו לצאת מזה כי הטיפול בטראומה והמטפלים שאנחנו פוגשים בדרך להחלמה חשובים ביותר.

    הערה- שמתי לב שכתבתי הרבה על נשים – אני מודעת לעובדה שגם גברים וילדים חוו אותה ועל כן נא להתיחחס לכך כאילו אני מתייחסת לכולם

  72. ירדנה אלון

    הפוסט הזה אכן מתחיל לעסוק בפוליטיקה צהובה, אנחנו שוכחים את העיקר והעיקר כאן הוא הנשים המוטרדות מינית ונשים שחוו אונס, ולא אביגדור פלדמן,וקצב, והליכוד וכל הפוליטיקאים, בואו לא נשכח שהמדובר כאן בנשים ,ילדים וגברים שחחו טראומות פיסיות,נפשיות, קשות ביותר ואיך אנחנו כחברה מתמודדים עם הנושא הן ממקום של מניעה ומיזעור התופעה, והן ממקום של היכולת שלנו כחברה לספק לאלה שחוו את הטראומה דרכים של ריפוי והחלמה ולא להפקיר אותם למכאוביהןם ולגורלם
    יציאה עם שלטים לרחוב היא ג'סטה בומבסטית, ועם יחסי ציבור ראויים יכולה להיות מונחת על האג'נדה הציבורית למשך יום,יומיים, שלושה ,ואחר כך לרדת מסדר היום מכיוון שבמדינה כמו שלנו הדינאמיקה של המציאות מכתיבה כמעט כל יום סדר יום חדש.
    אני רוצה להעלות כאן שתי הצעות
    בנושא של המניעה והמזעור- לעניות דעתי הן האירגונים הפמיניסטיים (ולא רק המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שעושה עבודת קודש באמצעים דלים) צריכים לדרוש מהממשלה וממשרד החינוך להכניס למערכת החינוך עוד בחטיבת הביניים והכיתות הגבוהות יותר י,י"א,י"ב, את נושא הפמיניזם והמגדר אנמק מדוע
    בגיל ההתבגרות הגיל שבו מתחילה להיווצר המודעות ומכאן התודעה של הזהות האישית והמינית זהו הזמן להתחיל בחינוך ולפתח תודעה של פמיניזם ומגדר ולתת כלים כבר בגיל הזה הן לנערות והן לנערים את הכלים להתמודדות עם הנושא הזה אני מציעה שזה יהיה כבר בתיכון ולא לחכות עד שהם יגיעו לאקדמיה שם הם כבר חוו את החוויות הלא נעימות של שובניזם והטרדות וכל המרעין בישין הללו אולם לרוב הנשים שמגיעות ללימודי נשים ומגדר באות כבר כשהן פגועות וחבולות(אחרי השרות הצבאי) אני סבורה שצריך להכניס לימודי נשים ומגדר לתוכנית הלימודים ואף כחלק ממבחני הבגרות.

    הצעה שנייה- דרכי הטיפול להבראה מן הטראומה שחוו נשים שעברו מעשי אונס= לעניות דעתי על המדינה לקחת אחריות ולתת טיפול חינם לנשים שעברו חוויה מסוג זה, ולהכיר בהן גם בכל הקשור לנכות, אני יודעת שהמרכזים לסיוע עושים זאת אולם מאחר ואמצעיהם הכלכליים דלים צריך למצוא עוד דרכים אני חושבת שהרעיון הובן ואין צורך שארחיב
    אשמח לשמוע עוד הצעות

    בהזדמנות זאת הרשו לי להציע שני ספרים מצויינים לקריאה לכל אלה שחוו(נשים וגברים כאחד) את הטראומה הנוראית הזאת
    ספר אחד נקרא "טראומה והחלמה" (שכחתי את שם הסופרת)
    והספר השני הוא "הטרדה נפשית," של מארי-פראנס היריגוין שני הספרים מדברים על התהליכים הרגשיים נפשיים שחווים אנשים שעברו טראומות מהסוג הזה ומדברים על תהליכים של החלמה ואיך לבחור מטפלים טובים שיעזרו לצאת מזה כי הטיפול בטראומה והמטפלים שאנחנו פוגשים בדרך להחלמה חשובים ביותר.

    הערה- שמתי לב שכתבתי הרבה על נשים – אני מודעת לעובדה שגם גברים וילדים חוו אותה ועל כן נא להתיחחס לכך כאילו אני מתייחסת לכולם

  73. שושנה גבאי

    בודאי שיש קשר בין אופיו המנוול של משה קצב, אפסיותו כאדם וכפוליטיקאי, לבין מוצאו המזרחי. קצב עשה את כל הקריירה הפוליטית שלו בזכות מזרחיותו. מעולם, לאורך כל הקריירה שלו הוא לא נמדד ונשפט על הישגיו ומעשיו, שהרי אין שום דבר שהוא עשה למען הציבור, שכביכול בשמו הוא נשלח לכנסת.
    גם בראייתו את עצמו, האיש נוהג להגדיר את עצמו, לידיעת הציבור, כאדם שהתקדם ממעברת קסטינה להיות נשיא המדינה. כלומר אין שום דבר בדרך שעשה מקסטינה למשכן הנשיא שהוא חשוב כשלעצמו אלא רק התקדמותו בחיים.
    את קצב ניתן להשוות רק לבני מלוכה ואצולה באירופה, או לבני עשירים שמעולם לא עמלו לצבור הון בעצמם אלא מבזבזים את רכוש הוריהם . כל התפנוקים וחיי ההדר שהעתירה עליו הקריירה הפוליטית, היו רק בגלל שפעם אחרי פעם, בחר הציבור המזרחי במפלגתו, מתוך תקווה תמימה וכנה, שמוצאו של האיש ישפיע על חלוקת משאבי המדינה באופן צודק. כלומר, שהאיש שנשלח בשם המוני המנוחשלים והמדוכאים אכן יפעל למענם.
    וכך טיפס האיש לדרגות פוליטיות בכירות, עד שהגיע להיות נשיא מבלי שאף פעם לא נשפט על מעשיו הפוליטים, לא כל שכן הפלילים. ההתנהגות הזאת, של בן עשירים מופרע ומפונק, שאף אחד לא יכול להגיד לו כלום, כי הרי אם מישהו יגע בו הוא יזעק שהוא מזרחי, הלכה והקצינה עם השנים וכמובן השפיעה על מקורביו- וכך קיבלנו גם את אחיו ליאור קצב, ואת עמוס מיימון ,מנכ"ל בית הנשיא לשעבר, החשודים במעשים מגונים. כמובן שבנאום ה 'אני מאשים' שלו, מיהר קצב לציין את מוצאו המזרחי, שהרי זה נשק יום הדין שלו . וכמובן אדם מהסוג הזה לא יודה במעשיו הפלילים, שהרי הוא לא חושב שעשה משהו רע. שנים על גבי שנים של שיכרון כוח מהסוג שמזכיר קציני צבא ישראלים ופוליטיקאים מאז מלחמת ששת הימים, זמן יסוד האימפריה הישראלית, המרשים לעצמם לעצמם לדכא ערבים ולבצע עבירות מין בנשים הכפופות להם מבלי שאף אחד ישפוט אותם בענין. וכמו האדון, כך גם הסנשו פנשו שלו..
    יש כמה תמימים שמיהרו לדבר על העוול שנעשה לו בגלל מוצאו המזרחי- כולל כאן באתר העוקץ- זוהי מחשבה מקוממת ותפלה שרק ממשיכה להזין את מעשיו הנפשעים של האיש , ועוד אנשים מסוגו שעדיין נמצאים בשלטון
    ועדיין נשאלת השאלה איך יכול להיות שאדם כמו קצב לא נותן דין וחשבון למעשיו? איך יכול להיות שאת הפלסטינים תושבי ישראל מייצגים אנשים מוכשרים איניטלגנטים כמו מוחמד ברקה, עזמי בשארה,אחמד טיבי, ג'מאל זחלקה ואחרים שגם נדרשים כל הזמן למעשיהם על ידי הציבור שלהם ואילו המזרחים נשארו עם קצב, מאיר שטרית ושלום בן שמחון? איך קרתה הדינמיקה המייאשת הזאת?
    אפשר לנסח כמה כללים שליוו נבחרי ציבור מהסוג הזה בדרך לפסגות הפוליטיות : עליך להיות צייתן ונאמן לבוסים של המפלגה, אתה חייב להיות נגד הפלסטינים ולהביע כמה שיותר אהדה למתנחלים, וכן לתמוך במדיניות כלכלית האוהדת את בעלי ההון. אתה רשאי לדבר על לתת כסף למסכנים בכל מיני שכונות ועל צדקה, אבל חלילה לא לדבר על צדק חלוקתי או על הזכויות המגיעות לכלל אזרחי המדינה באשר הם. וכמובן שגם לא לבוא בתביעות כאלה לכנסת או לממשלה כלומר עליך לא לעשות כלום. האדם הזה, משה קצב, הוא הסיכום של מה שאריאל שרון וקובעי גורלות אחרים חושבים על המזרחים. זהו האיש שנבחר למלוך על המזרחים. בחירה מדהימה ושטנית כמו הקמת חמסטאן.

    לענין אביגדור פלדמן – האיש שכבר מתחיל לצבור מומחיות בהגנה על אנסים כמו אלי פלח ומשה קצב, ידוע
    בדעותיו השובינסטיות (נדמה לי שהעיתונאית איריס עודד התווכחה איתו על הענין לפני מספר שנים בתוכנית ביקורת העיתונות של מתי גולן ). אין לי ספק שפלדמן הוא זה שחילץ את הנשיא מלשלם על מעשיו הנפשעים ולא עו"ד ציון אמיר. האחרון אמון במחשבתו רק בהגנה על פושעים פליליים , ולא יכול להיות משכנע כמו פלדמן שמביא איתו מטענים אינטלקטואלים מכובדים של הגנה על עשוקים ומדוכאים (כן, יש כאן ענין של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד). לכן כל האמירות על כך שאמיר לא מקבל קרדיט, הן לא לענין, ואין כאן קשר למזרחיות שלו . מה לעשות, ציון אמיר הוא לא ז'ק דרידה ואפילו לא שלמה בן עמי.

  74. שושנה גבאי

    בודאי שיש קשר בין אופיו המנוול של משה קצב, אפסיותו כאדם וכפוליטיקאי, לבין מוצאו המזרחי. קצב עשה את כל הקריירה הפוליטית שלו בזכות מזרחיותו. מעולם, לאורך כל הקריירה שלו הוא לא נמדד ונשפט על הישגיו ומעשיו, שהרי אין שום דבר שהוא עשה למען הציבור, שכביכול בשמו הוא נשלח לכנסת.
    גם בראייתו את עצמו, האיש נוהג להגדיר את עצמו, לידיעת הציבור, כאדם שהתקדם ממעברת קסטינה להיות נשיא המדינה. כלומר אין שום דבר בדרך שעשה מקסטינה למשכן הנשיא שהוא חשוב כשלעצמו אלא רק התקדמותו בחיים.
    את קצב ניתן להשוות רק לבני מלוכה ואצולה באירופה, או לבני עשירים שמעולם לא עמלו לצבור הון בעצמם אלא מבזבזים את רכוש הוריהם . כל התפנוקים וחיי ההדר שהעתירה עליו הקריירה הפוליטית, היו רק בגלל שפעם אחרי פעם, בחר הציבור המזרחי במפלגתו, מתוך תקווה תמימה וכנה, שמוצאו של האיש ישפיע על חלוקת משאבי המדינה באופן צודק. כלומר, שהאיש שנשלח בשם המוני המנוחשלים והמדוכאים אכן יפעל למענם.
    וכך טיפס האיש לדרגות פוליטיות בכירות, עד שהגיע להיות נשיא מבלי שאף פעם לא נשפט על מעשיו הפוליטים, לא כל שכן הפלילים. ההתנהגות הזאת, של בן עשירים מופרע ומפונק, שאף אחד לא יכול להגיד לו כלום, כי הרי אם מישהו יגע בו הוא יזעק שהוא מזרחי, הלכה והקצינה עם השנים וכמובן השפיעה על מקורביו- וכך קיבלנו גם את אחיו ליאור קצב, ואת עמוס מיימון ,מנכ"ל בית הנשיא לשעבר, החשודים במעשים מגונים. כמובן שבנאום ה 'אני מאשים' שלו, מיהר קצב לציין את מוצאו המזרחי, שהרי זה נשק יום הדין שלו . וכמובן אדם מהסוג הזה לא יודה במעשיו הפלילים, שהרי הוא לא חושב שעשה משהו רע. שנים על גבי שנים של שיכרון כוח מהסוג שמזכיר קציני צבא ישראלים ופוליטיקאים מאז מלחמת ששת הימים, זמן יסוד האימפריה הישראלית, המרשים לעצמם לעצמם לדכא ערבים ולבצע עבירות מין בנשים הכפופות להם מבלי שאף אחד ישפוט אותם בענין. וכמו האדון, כך גם הסנשו פנשו שלו..
    יש כמה תמימים שמיהרו לדבר על העוול שנעשה לו בגלל מוצאו המזרחי- כולל כאן באתר העוקץ- זוהי מחשבה מקוממת ותפלה שרק ממשיכה להזין את מעשיו הנפשעים של האיש , ועוד אנשים מסוגו שעדיין נמצאים בשלטון
    ועדיין נשאלת השאלה איך יכול להיות שאדם כמו קצב לא נותן דין וחשבון למעשיו? איך יכול להיות שאת הפלסטינים תושבי ישראל מייצגים אנשים מוכשרים איניטלגנטים כמו מוחמד ברקה, עזמי בשארה,אחמד טיבי, ג'מאל זחלקה ואחרים שגם נדרשים כל הזמן למעשיהם על ידי הציבור שלהם ואילו המזרחים נשארו עם קצב, מאיר שטרית ושלום בן שמחון? איך קרתה הדינמיקה המייאשת הזאת?
    אפשר לנסח כמה כללים שליוו נבחרי ציבור מהסוג הזה בדרך לפסגות הפוליטיות : עליך להיות צייתן ונאמן לבוסים של המפלגה, אתה חייב להיות נגד הפלסטינים ולהביע כמה שיותר אהדה למתנחלים, וכן לתמוך במדיניות כלכלית האוהדת את בעלי ההון. אתה רשאי לדבר על לתת כסף למסכנים בכל מיני שכונות ועל צדקה, אבל חלילה לא לדבר על צדק חלוקתי או על הזכויות המגיעות לכלל אזרחי המדינה באשר הם. וכמובן שגם לא לבוא בתביעות כאלה לכנסת או לממשלה כלומר עליך לא לעשות כלום. האדם הזה, משה קצב, הוא הסיכום של מה שאריאל שרון וקובעי גורלות אחרים חושבים על המזרחים. זהו האיש שנבחר למלוך על המזרחים. בחירה מדהימה ושטנית כמו הקמת חמסטאן.

    לענין אביגדור פלדמן – האיש שכבר מתחיל לצבור מומחיות בהגנה על אנסים כמו אלי פלח ומשה קצב, ידוע
    בדעותיו השובינסטיות (נדמה לי שהעיתונאית איריס עודד התווכחה איתו על הענין לפני מספר שנים בתוכנית ביקורת העיתונות של מתי גולן ). אין לי ספק שפלדמן הוא זה שחילץ את הנשיא מלשלם על מעשיו הנפשעים ולא עו"ד ציון אמיר. האחרון אמון במחשבתו רק בהגנה על פושעים פליליים , ולא יכול להיות משכנע כמו פלדמן שמביא איתו מטענים אינטלקטואלים מכובדים של הגנה על עשוקים ומדוכאים (כן, יש כאן ענין של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד). לכן כל האמירות על כך שאמיר לא מקבל קרדיט, הן לא לענין, ואין כאן קשר למזרחיות שלו . מה לעשות, ציון אמיר הוא לא ז'ק דרידה ואפילו לא שלמה בן עמי.

  75. אור

    עסקת הטיעון היא הוכחה לעיוורון התרבותי במערכת המשפט לחויה הנשית הטראומטית של א'- משפטן גבר קל לו הרבה יותר לומר שאישה הטוענת שגבר אנסה כדי לחלץ ממנו טובות הנאה, מאשר בן אדם ישר שמביט לתוך הסיטואציה הזועקת לחוסר צדק ברוטאלי

  76. אור

    עסקת הטיעון היא הוכחה לעיוורון התרבותי במערכת המשפט לחויה הנשית הטראומטית של א'- משפטן גבר קל לו הרבה יותר לומר שאישה הטוענת שגבר אנסה כדי לחלץ ממנו טובות הנאה, מאשר בן אדם ישר שמביט לתוך הסיטואציה הזועקת לחוסר צדק ברוטאלי

  77. ציפי

    הייתי רוצה לשמוע תגובתך כאשר זה יקרה לאחת מבנותיך נשותיך אמך או נכדתך

  78. ציפי

    הייתי רוצה לשמוע תגובתך כאשר זה יקרה לאחת מבנותיך נשותיך אמך או נכדתך

  79. אדי

    גם אם קצב עשה "רק" מעשים מגונים (והוא לא) ואפילו פחות מזה גם הוא "רק" מטריד מינית באמירה או בליטוף כפוי (והוא בטח לא) פלדמן לא היה צריך להגן עליו בגלל שהוא (היה) עורך דין עם אג'נדה. בעיני פלדמן איבד כל אינטגריטי ואמינות. בשבילי הוא מחוק גם אם יעלה על הגג ויצעק זכויות אדם כל יום מהבוקר עד הערב.

  80. אדי

    גם אם קצב עשה "רק" מעשים מגונים (והוא לא) ואפילו פחות מזה גם הוא "רק" מטריד מינית באמירה או בליטוף כפוי (והוא בטח לא) פלדמן לא היה צריך להגן עליו בגלל שהוא (היה) עורך דין עם אג'נדה. בעיני פלדמן איבד כל אינטגריטי ואמינות. בשבילי הוא מחוק גם אם יעלה על הגג ויצעק זכויות אדם כל יום מהבוקר עד הערב.

  81. שוב אני

    היתה הפגנה מרשימה. מירב מיכאלי אמרה מעל הבמה מאתים אלף. ברשת מעריכים שהרבה פחות. כל הזמן התרגשו מזה שהרבה גברים באו. זה יפה באמת. אתמול אמרתי שהמדינה היא גברית ומערכת המשפט היא גברית. כן,זה נכון, אבל לפחות מאתים אלף אנשים לא אוהבים את זה גלוי כל כך. ומבחינה זו, ניצחה הערב תנועת הנשים – ההשתקה הופרה. ולו באופן זמני.
    אז על מה נותר להצטער?
    תארו לעצמכם, ששדולת הנשים היתה מוציאה מאתים אלף איש לרחוב בכל פעם שעובדת קבלן או מוכרת ברשת שיווק נקנסות בחמש מאות שקל בשל כפתור לא סגור או איחור.
    תארו לעצמכם, שהיו יוצאים מאתים אלף איש לרחוב בכל פעם שאשה חולה במחסום היתה קורסת מול האיסורים וההגבלות שלא מאפשרים לה לקבל טיפול רפואי דחוף.
    וכן, תארו לעצמכם שמאתים אלף איש יוצאים לרחוב למחות על כך שעוד ילדה בפריפריה נשרה מבית הספר ואין לה מסגרת שתגן עליה מהרחוב.

    מה שיפה במאתים האלף הקונצנזואלים האלו היה שהם ממש הרגישו מהפכנים שם הערב עד שבאה אחת ליאת, קורבן אונס, דמות מתוך הסרט מטאמורפוזה, מתנדבת במרכז לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית, שהתחילה לקשור את ההתנהלות הזו כלפי הנאנסות, לדיכוי המזרחי, לדיכוי הפלסטיני, לדיכוי המעמדי. זה היה קשה לקהל והוא התחיל למחות. יש גבול למהפכנות של מה שיולי תמיר כינתה הערב "תנועת המחאה החדשה למען כבוד האדם והאזרח בישראל". אבל מה זה משנה, הלוואי שתנועת המחאה הזו תשרוד יותר מיום אחד.

  82. שוב אני

    היתה הפגנה מרשימה. מירב מיכאלי אמרה מעל הבמה מאתים אלף. ברשת מעריכים שהרבה פחות. כל הזמן התרגשו מזה שהרבה גברים באו. זה יפה באמת. אתמול אמרתי שהמדינה היא גברית ומערכת המשפט היא גברית. כן,זה נכון, אבל לפחות מאתים אלף אנשים לא אוהבים את זה גלוי כל כך. ומבחינה זו, ניצחה הערב תנועת הנשים – ההשתקה הופרה. ולו באופן זמני.
    אז על מה נותר להצטער?
    תארו לעצמכם, ששדולת הנשים היתה מוציאה מאתים אלף איש לרחוב בכל פעם שעובדת קבלן או מוכרת ברשת שיווק נקנסות בחמש מאות שקל בשל כפתור לא סגור או איחור.
    תארו לעצמכם, שהיו יוצאים מאתים אלף איש לרחוב בכל פעם שאשה חולה במחסום היתה קורסת מול האיסורים וההגבלות שלא מאפשרים לה לקבל טיפול רפואי דחוף.
    וכן, תארו לעצמכם שמאתים אלף איש יוצאים לרחוב למחות על כך שעוד ילדה בפריפריה נשרה מבית הספר ואין לה מסגרת שתגן עליה מהרחוב.

    מה שיפה במאתים האלף הקונצנזואלים האלו היה שהם ממש הרגישו מהפכנים שם הערב עד שבאה אחת ליאת, קורבן אונס, דמות מתוך הסרט מטאמורפוזה, מתנדבת במרכז לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית, שהתחילה לקשור את ההתנהלות הזו כלפי הנאנסות, לדיכוי המזרחי, לדיכוי הפלסטיני, לדיכוי המעמדי. זה היה קשה לקהל והוא התחיל למחות. יש גבול למהפכנות של מה שיולי תמיר כינתה הערב "תנועת המחאה החדשה למען כבוד האדם והאזרח בישראל". אבל מה זה משנה, הלוואי שתנועת המחאה הזו תשרוד יותר מיום אחד.

  83. שניר

    לפעמים יש לי הרגשה שהעולם משתגע. אני ממש לא מבין על מה המהומה. ככל הנראה שא' מבית הנשיא שיקרה, לפחות כך חושב היועץ המשפטי. הסתירה בין העדות שלה בזמן המקרים לעדות שלה כיום, פתקי האהבה, העובדה שבראיון היא היתה קרת רוח בכל סיפור האונס אך בכתה רק כשהזכירה את העוול המקצועי שקצב גרם לה ולקריירה שלה, העובדה שהיא חזרה אחרי מספר מקרי אונס למשכן רק בגלל מחויבותה המקצועית כביכול… לא יודע, אני לא האמנתי לה. האם זה הופך אותי לתומך במעשי אונס? התגובות כאן ובכיכרות גורמות לי לחשוב שכן, שאני ממש אנס בפוטנציה ורק משום שלעניות דעתי קצב לא באמת אנס אותה. אבל אולי אני צריך בדיקה פסיכיאטרית מחשש שעוד שניה אצא לרחוב ואפגע במישהי, חלילה. תגידו לי אתם.

    לא, אני לא רוצה שקצב ישב 20 שנים על מעשי אונס שהוא לא ביצע, ממש כמו שאני לא רוצה שחייל שהתעלל בפלסטיני ישב על רצח של מחבל כפות לשם ההרתעה והמסר הציבורי שבהרשעה שכזו. בקיצור – לנו אין את הכלים לשפוט, החומר לא מונח בפנינו, הוא מונח בפני היועץ, שכנראה ראה את הראיות של ההגנה בשימוע המדובר והבין שכל התיק שלו בסכנה אם הוא הולך למשפט עם הראיות החלשות שלו, כדבריו, על מעשי האונס לכאורה והחליט להסתפק בהרשעה על מעשים מגונים. גם במעשים מגונים יש מספיק מסר ציבורי כשמדובר בנשיא המדינה.

    לגבי העונש, אני חייב לומר שהחלק הזה לא מובן לי. גם מעשים מגונים של עבריין מין סדרתי כזה ראויים לעונש מאסר ולא מקובל עלי שמזוז מסתפק בשמנו באות הקין. זהו המשך לגיבורים מרדכי ורמון שמשום מה היותם אישי ציבור תרמה לעניינם וזה די נורא. עוד טיעון לא ענייני של מזוז נגע לדאגתו לבית הנשיא, רז-קרקוצקין כבר כתב בעבר שלמדינת כיבוש כמו ישראל מגיע נשיא אנס ומטריד, אז לדידי לפחות, כמי שמאוד אהב את הטיעון של קרקוצקין, החלק הזה רחוק מלהיות גורם משמעותי, ויש לי הרגשה שכבודה של מדנת ישראל במהדורות החדשות בעולם היה גורם טיפה יותר חשוב ממה שמזוז טרח לספר לנו.

  84. שניר

    לפעמים יש לי הרגשה שהעולם משתגע. אני ממש לא מבין על מה המהומה. ככל הנראה שא' מבית הנשיא שיקרה, לפחות כך חושב היועץ המשפטי. הסתירה בין העדות שלה בזמן המקרים לעדות שלה כיום, פתקי האהבה, העובדה שבראיון היא היתה קרת רוח בכל סיפור האונס אך בכתה רק כשהזכירה את העוול המקצועי שקצב גרם לה ולקריירה שלה, העובדה שהיא חזרה אחרי מספר מקרי אונס למשכן רק בגלל מחויבותה המקצועית כביכול… לא יודע, אני לא האמנתי לה. האם זה הופך אותי לתומך במעשי אונס? התגובות כאן ובכיכרות גורמות לי לחשוב שכן, שאני ממש אנס בפוטנציה ורק משום שלעניות דעתי קצב לא באמת אנס אותה. אבל אולי אני צריך בדיקה פסיכיאטרית מחשש שעוד שניה אצא לרחוב ואפגע במישהי, חלילה. תגידו לי אתם.

    לא, אני לא רוצה שקצב ישב 20 שנים על מעשי אונס שהוא לא ביצע, ממש כמו שאני לא רוצה שחייל שהתעלל בפלסטיני ישב על רצח של מחבל כפות לשם ההרתעה והמסר הציבורי שבהרשעה שכזו. בקיצור – לנו אין את הכלים לשפוט, החומר לא מונח בפנינו, הוא מונח בפני היועץ, שכנראה ראה את הראיות של ההגנה בשימוע המדובר והבין שכל התיק שלו בסכנה אם הוא הולך למשפט עם הראיות החלשות שלו, כדבריו, על מעשי האונס לכאורה והחליט להסתפק בהרשעה על מעשים מגונים. גם במעשים מגונים יש מספיק מסר ציבורי כשמדובר בנשיא המדינה.

    לגבי העונש, אני חייב לומר שהחלק הזה לא מובן לי. גם מעשים מגונים של עבריין מין סדרתי כזה ראויים לעונש מאסר ולא מקובל עלי שמזוז מסתפק בשמנו באות הקין. זהו המשך לגיבורים מרדכי ורמון שמשום מה היותם אישי ציבור תרמה לעניינם וזה די נורא. עוד טיעון לא ענייני של מזוז נגע לדאגתו לבית הנשיא, רז-קרקוצקין כבר כתב בעבר שלמדינת כיבוש כמו ישראל מגיע נשיא אנס ומטריד, אז לדידי לפחות, כמי שמאוד אהב את הטיעון של קרקוצקין, החלק הזה רחוק מלהיות גורם משמעותי, ויש לי הרגשה שכבודה של מדנת ישראל במהדורות החדשות בעולם היה גורם טיפה יותר חשוב ממה שמזוז טרח לספר לנו.

  85. דן נינו

    מעצבן אותי שאף אחד לא היה יוצא במלחמה כנגד גזענות אנטי מזרחית
    אבל כשמדובר במזרחי אנס העולם משתולל.

    ובינתיים אנו יושבים וצופים בגזענות אנטי מזרחית בארץ נהדרת ובפרסומות
    והפערים הולכים וגדלים ואין שום עניין לא אחד לפתוח את הלב
    ולצאת להפגנה בכיכר רבין על המצב החברתי, האתני ועוד.

  86. דן נינו

    מעצבן אותי שאף אחד לא היה יוצא במלחמה כנגד גזענות אנטי מזרחית
    אבל כשמדובר במזרחי אנס העולם משתולל.

    ובינתיים אנו יושבים וצופים בגזענות אנטי מזרחית בארץ נהדרת ובפרסומות
    והפערים הולכים וגדלים ואין שום עניין לא אחד לפתוח את הלב
    ולצאת להפגנה בכיכר רבין על המצב החברתי, האתני ועוד.

  87. רתם

    ואני לא רוצה לחיות בעולם שמבצע לינצ'ים. אני רוצה לחיות בעולם אנושי ומכבד לנשים ולגברים. למוטרדות ולנאנסות, ואיזה אישה יכולה להגיד שהיא אף פעם לא הוטרדה או נאנסה, מגיע צ ד ק לא פירורי חסד או רחמים. בשביל זה יש מערכת משפט.

  88. רתם

    ואני לא רוצה לחיות בעולם שמבצע לינצ'ים. אני רוצה לחיות בעולם אנושי ומכבד לנשים ולגברים. למוטרדות ולנאנסות, ואיזה אישה יכולה להגיד שהיא אף פעם לא הוטרדה או נאנסה, מגיע צ ד ק לא פירורי חסד או רחמים. בשביל זה יש מערכת משפט.

  89. שירה אוחיון

    בעיני קצב הוא ממש לא בני סלע, אנס סדרתי החולה בנפשו, והוא גם לא "עבריין מין סדרתי". הוא סתם עוד גבר שוביניסט רגיל. אני מכירה אלפים כמוהו, שהיו רוצים לראות את העובדות במשרדן מסתובבות בחצאיות זעירות ללא תחתונים או יורדות מתחת השולחן לביצוע "עבודות נוספות". כל ההבדל בינם לבינו הוא במידת הכוח הפורמלי והלא פורמלי (קרי חבורת הקרימינאלים שעוטפת אותו) שצבר קצב, אשר אפשרו לו לנהוג כמלך עריץ בתוך הרמון ולאלץ כל מי שנפשו חפצה בה לקיים עמו יחסי מין.
    בקיצור, ככל שגברים שוביניסטים ממינו של קצב צוברים כוח כלכלי, פוליטי וצבאי הם מרשים לעצמם יותר ויותר לכפות את מימוש את הפנטזיות שלהם על בנות המין השני. מי מאיתנו לא נתקלה בצבא – ממלכתם הבלעדית של הלוחמים בהטרדה מינית?
    לגבי בני סלע, אין עוררין על כך שהוא אנס ואין אחד במדינה שהיה מוכן להגן עליו, אפילו בכלא כולם רוצים "לפוצץ" אותו. אבל על קצב יש גם יש מי שמוכן להגן עליו ולומר שהוא לא בדיוק "אנס" אלא קיים יחסי מין בהסכמה או סתם נישק וחיבק מתוך חיבה….
    מה שמזעזע בעסקת הטיעון הזו הוא כפי שנכתב פה באחת התגובות שהוא מאיין את מושג האונס
    ונותן לגיטימציה רחבה להאשמת הקורבנות: "הן יכלו לעזוב שם בכל רגע … הן רצו בזה בשביל להתקדם בסולם הקריירה אני שומעת מסביבי טיעונים נחרצים ולצערי לאו דווקא מצד גברים…במילים אחרות: הן כולן זונות שקרניות כי הסכימו לקיים איתו מין בתמורה לקידום. מצער אותי לשמוע את הדיבורים הללו בעיקר מצד נשים. איני מבינה, האם הן חושבות שהאשמת הקרבנות הופך אותן לנשים חסודות יותר? ונגיד שהן התקדמו בזכות עצמן ולא בזכות זה שפתחו רגלים לבוס, למנהל, או למפקד, האם זה נותן לגיטימציה לגברים לדרוש מין מעמדה של כוח ומרות?
    האם הסכמת הקורבנות מפחיתה את חומרת מעשיו של קצב? הוא הפעיל טרור מיני וכלכלי על הנשים שעבדו איתו. הוא בגד באשתו ובאמון שנתן לו הציבור והפרלמנט.
    השאלה האם הצליח או לא הצליח לסחוט את מבוקשו מהמתלוננות אינה חשובה, מן הסתם היו נשים חזקות יותר שעמדו במערכת הלחצים והאיומים מצד מקורביו, והיו כאלו שנשברו. למה דומה הדבר? לנשים מוכות. יש כאלו שיקימו מיד מההכאה הראשונה קול זעקה וייגשו למשטרה ויש נשים מוחלשות, שיעדיפו לשתוק ולספוג מכות מאשר להתקומם נגד כל המערכת הפטריאכלית הסובבת אותן. הכל תלוי במידת המודעות שלהן, במידת התמיכה לה הן זוכות ממשפחתן, ומהנורמות החברתיות מסביבן ולא פחות חשוב במידת נחיתותן הכלכלית.
    בעיני במערכת של טרור כלכלי כמו זו הנהוגה במדינתנו כלפי אוכלוסיות מוחלשות, גם לחיות עם בעל מכה או אפילו סתם עם "בעל" שאינך אוהבת ורוצה לחיות איתו , רק בגלל החשש מלהפוך לאם חד הורית עניה זה "אונס".
    לחשוש לסרב לתביעות המיניות של הבוס שלך בגלל הנזק שיאונה לך עקב אבדן מקום העבודה זה גם "אונס" וגם הפעלת טרור כלכלי.
    המדינה צריכה לאפשר לנשים להרגיש ביטחון מלא במקום עבודתן וכשם שנחקק חוק האוסר על פיטורי נשים בהריון כך יש לחוקק חוק שמגן על נשים שמתלוננות על הטרדה מינית מאבדן מקום עבודתן. המדינה גם צריכה לדאוג לשיוויון הזדמנויות מלא במגזר הציבורי והפרטי על מנת שנשים לא תאלצנה לשלם בגופן בתמורה לקידומן או על עצם הישארותן בעבודה.
    לפני כשנתיים בעקבות ביקורת שמתחתי על שרת החינוך דאז לימור לבנת בעיתונות ובבמות אחרות פוטרתי מעבודתי כמורה לאחר 12 שנות הוראה וקיבלתי איום מטעמה (הלשכה המשפטית של המשרד) על תביעה בגין הוצאת דיבה כנגד השרה. כאם חד הורית שמתגוררת בשכירות האיום יחד עם הפיטורים היו עבורי מכה קשה ומבהילה. עם כל הכבוד לחופש הביטוי היה ברור מה מגבלות הכוח שלי אל מול מנגנון שלם של מדינה שמגוייס לטובת השרה. לא בטוח שלו היו לוחצים אותי עוד קצת ואונסים אותי לפרסם התנצלות לא הייתי מסכימה לנוכח האיום הגדול יותר להיזרק עם בני לרחוב ללא פרנסה…
    גם זה אונס. אונס חירות הביטוי והמחשבה. זהו טרור כלכלי שבו נתונות מדי יום אלפי נשים בכל המגזרים במשק, בעמדת נחיתות כלכלית, תוצאה של נחיתותן המספרית בעמדות בכירות שלא לדבר על הנחיתות הפוליטית, שיש לה אח ורע רק בגרועות שבמדינות העולם השלישי. טרור שמאפשר לנצל את כוח עבודתן הזול ו/או את גופן לטובת העשרת המין הגברי וסיפוק צרכיו.

  90. שירה אוחיון

    בעיני קצב הוא ממש לא בני סלע, אנס סדרתי החולה בנפשו, והוא גם לא "עבריין מין סדרתי". הוא סתם עוד גבר שוביניסט רגיל. אני מכירה אלפים כמוהו, שהיו רוצים לראות את העובדות במשרדן מסתובבות בחצאיות זעירות ללא תחתונים או יורדות מתחת השולחן לביצוע "עבודות נוספות". כל ההבדל בינם לבינו הוא במידת הכוח הפורמלי והלא פורמלי (קרי חבורת הקרימינאלים שעוטפת אותו) שצבר קצב, אשר אפשרו לו לנהוג כמלך עריץ בתוך הרמון ולאלץ כל מי שנפשו חפצה בה לקיים עמו יחסי מין.
    בקיצור, ככל שגברים שוביניסטים ממינו של קצב צוברים כוח כלכלי, פוליטי וצבאי הם מרשים לעצמם יותר ויותר לכפות את מימוש את הפנטזיות שלהם על בנות המין השני. מי מאיתנו לא נתקלה בצבא – ממלכתם הבלעדית של הלוחמים בהטרדה מינית?
    לגבי בני סלע, אין עוררין על כך שהוא אנס ואין אחד במדינה שהיה מוכן להגן עליו, אפילו בכלא כולם רוצים "לפוצץ" אותו. אבל על קצב יש גם יש מי שמוכן להגן עליו ולומר שהוא לא בדיוק "אנס" אלא קיים יחסי מין בהסכמה או סתם נישק וחיבק מתוך חיבה….
    מה שמזעזע בעסקת הטיעון הזו הוא כפי שנכתב פה באחת התגובות שהוא מאיין את מושג האונס
    ונותן לגיטימציה רחבה להאשמת הקורבנות: "הן יכלו לעזוב שם בכל רגע … הן רצו בזה בשביל להתקדם בסולם הקריירה אני שומעת מסביבי טיעונים נחרצים ולצערי לאו דווקא מצד גברים…במילים אחרות: הן כולן זונות שקרניות כי הסכימו לקיים איתו מין בתמורה לקידום. מצער אותי לשמוע את הדיבורים הללו בעיקר מצד נשים. איני מבינה, האם הן חושבות שהאשמת הקרבנות הופך אותן לנשים חסודות יותר? ונגיד שהן התקדמו בזכות עצמן ולא בזכות זה שפתחו רגלים לבוס, למנהל, או למפקד, האם זה נותן לגיטימציה לגברים לדרוש מין מעמדה של כוח ומרות?
    האם הסכמת הקורבנות מפחיתה את חומרת מעשיו של קצב? הוא הפעיל טרור מיני וכלכלי על הנשים שעבדו איתו. הוא בגד באשתו ובאמון שנתן לו הציבור והפרלמנט.
    השאלה האם הצליח או לא הצליח לסחוט את מבוקשו מהמתלוננות אינה חשובה, מן הסתם היו נשים חזקות יותר שעמדו במערכת הלחצים והאיומים מצד מקורביו, והיו כאלו שנשברו. למה דומה הדבר? לנשים מוכות. יש כאלו שיקימו מיד מההכאה הראשונה קול זעקה וייגשו למשטרה ויש נשים מוחלשות, שיעדיפו לשתוק ולספוג מכות מאשר להתקומם נגד כל המערכת הפטריאכלית הסובבת אותן. הכל תלוי במידת המודעות שלהן, במידת התמיכה לה הן זוכות ממשפחתן, ומהנורמות החברתיות מסביבן ולא פחות חשוב במידת נחיתותן הכלכלית.
    בעיני במערכת של טרור כלכלי כמו זו הנהוגה במדינתנו כלפי אוכלוסיות מוחלשות, גם לחיות עם בעל מכה או אפילו סתם עם "בעל" שאינך אוהבת ורוצה לחיות איתו , רק בגלל החשש מלהפוך לאם חד הורית עניה זה "אונס".
    לחשוש לסרב לתביעות המיניות של הבוס שלך בגלל הנזק שיאונה לך עקב אבדן מקום העבודה זה גם "אונס" וגם הפעלת טרור כלכלי.
    המדינה צריכה לאפשר לנשים להרגיש ביטחון מלא במקום עבודתן וכשם שנחקק חוק האוסר על פיטורי נשים בהריון כך יש לחוקק חוק שמגן על נשים שמתלוננות על הטרדה מינית מאבדן מקום עבודתן. המדינה גם צריכה לדאוג לשיוויון הזדמנויות מלא במגזר הציבורי והפרטי על מנת שנשים לא תאלצנה לשלם בגופן בתמורה לקידומן או על עצם הישארותן בעבודה.
    לפני כשנתיים בעקבות ביקורת שמתחתי על שרת החינוך דאז לימור לבנת בעיתונות ובבמות אחרות פוטרתי מעבודתי כמורה לאחר 12 שנות הוראה וקיבלתי איום מטעמה (הלשכה המשפטית של המשרד) על תביעה בגין הוצאת דיבה כנגד השרה. כאם חד הורית שמתגוררת בשכירות האיום יחד עם הפיטורים היו עבורי מכה קשה ומבהילה. עם כל הכבוד לחופש הביטוי היה ברור מה מגבלות הכוח שלי אל מול מנגנון שלם של מדינה שמגוייס לטובת השרה. לא בטוח שלו היו לוחצים אותי עוד קצת ואונסים אותי לפרסם התנצלות לא הייתי מסכימה לנוכח האיום הגדול יותר להיזרק עם בני לרחוב ללא פרנסה…
    גם זה אונס. אונס חירות הביטוי והמחשבה. זהו טרור כלכלי שבו נתונות מדי יום אלפי נשים בכל המגזרים במשק, בעמדת נחיתות כלכלית, תוצאה של נחיתותן המספרית בעמדות בכירות שלא לדבר על הנחיתות הפוליטית, שיש לה אח ורע רק בגרועות שבמדינות העולם השלישי. טרור שמאפשר לנצל את כוח עבודתן הזול ו/או את גופן לטובת העשרת המין הגברי וסיפוק צרכיו.

  91. רחל ממן

    מצורפים דברים שנשאה ליאת רוזנברג בהפגנה שהייתה הערב – מוצ"ש 30/6 בכיכר בת"א, הפגנה נגד עסקת הטיעון, שעליה חתם היועץ המשפטי מני מזוז עם הנשיא משה קצב.

    ליאת, פעילה בארגוני שלום, פעילה פמיניסטית, ממקימות: "קהילת סינקופה", "ביקורת" ו"הטלוויזיה החברתית".

    * * * * * * *

    שלום, שמי ליאת רוזנברג, אני בת 32, תושבת שכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. לפני שנה כמעט מהיום, התנוסס תקריב פני, בסרטה של נטעלי בראון, "מתמורפוזה", אשר מספר את סיפורי גילוי העריות/אונס שלי ושל 3 נשים נוספות.

    יש בה בשבירת קשר השתיקה פוטנציאל לחוויה מעצימה ומשחררת – רק פוטנציאל ורק כשהיא נופלת על אוזניים קשובות, קשובות מאוד, אך אלו אינן רבות לצערי – לא מספיק רבות. יש בה בחשיפה של הימים האחרונים ושל עוד אלפי הסיפורים המושתקים שאני עדה להם מדי יום בפעילותי במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, כדי להמחיש כי משהו בחברה הישראלית, שמקבל בהכנעה ובשתיקה את המציאות הרוחשת תחת עינינו, רקוב, כל כך רקוב.

    גם אני כששמעתי את הדברים שנאמרו בקול רם ונדיר מעל מסכי הטלוויזיה, הייתי המומה, נפעמת, משותקת – לא מהדברים שנאמרו, אפילו לא מאוזלת היד, גם לא מהחלטתו הבלתי נסבלת של מזוז – הרי מלבד אומץ ליבה של א', לא היה בכך משום דבר חדש, התהודה אולי הייתה חדשה ומרעישה, אך הרי שעסקאות טיעון כאלה נסגרות מדי יום לגבי חייהן של מאות אלפי נשים, ילדות וילדים בישראל ולרוב הן אף שומעות על כך רק בדיעבד, רק מעל גבי דפי העיתון, הן לא צד לעניין, הן עדות ותו לא.

    הדיכוי, האלימות, ההכפפה והכיבוש, הן כבר מזמן אינן מילים זרות בנוף הישראלי, כמו גם מנגנוני ההשתקה, הרציונליזציה והמינימליזציה המאפשרים, משמרים ומבטיחים קהות בלתי נסבלת לסבל, לפגיעה, לקורבנות, לטראומה של חלקים כה גדולים בחברה הישראלית.

    אני לא מצליחה להבין איך הסיבה, שנשים כה רבות ממשיכות ושותקות, נשארת בלתי מובנת ובלתי פתורה על ידי כל כך הרבה אנשים ומדוע שתיקתנו נתפסת תמוהה ובלתי נתפסת כל כך? כשהכאב כה חזק אנחנו שותקות, כדי לשרוד וכשלבסוף אנו שוברות את שתיקנו אנו נתקלות במנגנוני השתקה – באוזניים שלא רוצות לשמוע, בעיניים שמסרבות לראות. וכשהן רואות ושומעות הן מסרבות להגיב.

    משהו רקוב מאוד במנהיגות הנבחרת הזו, משהו רקוב מאוד בחברה הישראלית שממשיכה ובוחרת שוב ושוב באותם המנהיגים הנלוזים, הממחזרים עצמם לדעת, ובולעת בשקיקה את האמירות הנבובות, האטומות, האכזריות, האלימות, הכובשות, והמדכאות את כל מי וכל מה שמנסה לערער על דימויה האלמותי של חברה ישראלית מוסרית, של העם היהודי הנבחר.

    אינני יודעת אם בכאב או שמא כבר באדישות צורבת, אני אומרת שלא נותר עוד דבר מוסרי בחברה הישראלית ואין בנו שום דבר נבחר – לא בחברה שכובשת 60 שנה עם אחר, שאי השוויון והעוני בה הוא מהגבוהים במדינות המערב, שהרווחה בה מופרטת ונמסרת לידיהם של בעלי הון, שנסגרות עסקאות בין פוליטיקאים לתאגידי ענק, שמהגרי עבודה מנוצלים וחיים תחת תנאי עבדות משפילים ובלתי אנושיים, שנשים נסחרות לזנות השכם וערב, שאחת לכל 3 נשים נאנסות.

    החלום ושיברו – הנה החזון הציוני למי שעוד שבוי בו, סוטר לנו בפנים סטירה מצלצלת – לא נותר עוד שום דבר בטוח במדינת היהודים של הכרזת העצמאות. המציאות מלמדת יותר מכל דבר אחר, כי הכרזת העצמאות לא דיברה על סתם יהודים, אלא על יהודים גברים, אשכנזים, בעלי הון. נשים, פלסטינים, מהגרי עבודה, עולים, מזרחים, העובדים, אינם חלק מהמדינה הזו – אנו מתוזכרות בכך מדי יום ביומו, כל קבוצה מתוזכרת באופן אחר, משעובדת, מדוכאת ולבסוף מושתקת. ההשתקה נעשית באופן כה מושכל ומתוחכם עד כי כל קבוצה מדוכאת יוצאת אחת נגד השנייה, כדי למנוע מאיתנו שלא להבחין במגמת ההשתקה והדיכוי המשותפים לכולנו, כדי שחלילה לא תתפתח סולידאריות, כדי שהמאבקים בייננו יתחוללו בנפרד, חלילה לא ביחד. קשר השתיקה וההשתקה בשילוב מנגנון הפרד ומשול של שלטון האוליגרכיה המושחת הזה, הוא שמאפשר את הכיבוש הכלכלי, התרבותי, הגיאוגרפי, המזרחי, המגדרי – הוא הוא, שאפשר לבסוף את השתקתה של א' ושיאפשר את השתקתן של נשים רבות נוספות ושל קבוצות דיכוי אחרות בישראל.

    ההשתקה של א', היא השתקתם של עוד מאות אלפי נשים במדינת ישראל ושל עוד מיליוני נדכאים. והאשמה בכך – היא לא רק של אלו המנהיגים אותנו, זוהי האשמה של כולנו כחברה – המאפשרת לדיכוי הזה ולדיכויים הללו להמשיך עוד יום נוסף. בתום ההפגנה הזו כל אחת ואחד מאיתנו יחזרו אל החיים שלהם, אל מה שנשאר מהשבת האומללה הזו, אל העבודה, הלימודים, אל מצוקות החיים השגרתיות, חלקנו נלך עם זה לישון חלקנו יתעוררו עם זה מחר בבוקר, מרביתינו פשוט נמשיך הלאה – עד ההשתקה הבאה וגם זה בקושי רב. תחושות הזעם והכאב שהביאו אותנו לכאן הערב, בקרוב יתנדפו אל אויר העולם ויעלמו, כאילו רגע לפני כן כלל לא היו.

    ובתוך ההבנה הצורבת, המשתקת, המרה הזו, אני מבקשת לצטט גם אם לא במדויק את דבריו של אדם קלר דובר גוש שלום, שאמר ביום העצמאות האלטרנטיבי האחרון בצורה כל כך נוגעת – כי כל עוד מדינת ישראל ממשיכה לצבוע בכחול ולבן שטחים לא לה, הוא מסרב להניף את הדגל. אני מבקשת להוסיף על כך, כי כל עוד מדינת ישראל כובשת, מדכאת, משתיקה ואונסת נשים וקבוצות נדכאות אחרות, אין שום דבר בגווני הכחול ולבן שלה שיגרום לי להניף את דגלה – כל עוד הפער בין הערכים לכאורה שהחברה הישראלית חורטת על דגלה לבין המציאות הרקובה הזו של שנאה לאחר, הזרה, הדרה, החפצה ועסקאות טיעון, הולך וגדל – זו לא המדינה שלי. כל עוד חייל שמכוון נשק אל ילדים וילדות הוא גיבור מלחמה ואנסים מקבלים עונש נמוך מזה של פורצים או גנבים – זו לא המדינה שלי.

    זו לא המדינה שלי כיוון שהערב, ברגע זה, אין בה דבר במדינת ישראל, שמעורר בי תחושה של בית, של מוסר או של בטחון, אלא רק תחושה צרופה של בושה, גועל וחלחלה עמוקה. עמוקה מכדי שמילים יוכלו לתאר ומכדי שהשכל , ההיגיון או הלב יוכלו לשאת.

  92. רחל ממן

    מצורפים דברים שנשאה ליאת רוזנברג בהפגנה שהייתה הערב – מוצ"ש 30/6 בכיכר בת"א, הפגנה נגד עסקת הטיעון, שעליה חתם היועץ המשפטי מני מזוז עם הנשיא משה קצב.

    ליאת, פעילה בארגוני שלום, פעילה פמיניסטית, ממקימות: "קהילת סינקופה", "ביקורת" ו"הטלוויזיה החברתית".

    * * * * * * *

    שלום, שמי ליאת רוזנברג, אני בת 32, תושבת שכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. לפני שנה כמעט מהיום, התנוסס תקריב פני, בסרטה של נטעלי בראון, "מתמורפוזה", אשר מספר את סיפורי גילוי העריות/אונס שלי ושל 3 נשים נוספות.

    יש בה בשבירת קשר השתיקה פוטנציאל לחוויה מעצימה ומשחררת – רק פוטנציאל ורק כשהיא נופלת על אוזניים קשובות, קשובות מאוד, אך אלו אינן רבות לצערי – לא מספיק רבות. יש בה בחשיפה של הימים האחרונים ושל עוד אלפי הסיפורים המושתקים שאני עדה להם מדי יום בפעילותי במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, כדי להמחיש כי משהו בחברה הישראלית, שמקבל בהכנעה ובשתיקה את המציאות הרוחשת תחת עינינו, רקוב, כל כך רקוב.

    גם אני כששמעתי את הדברים שנאמרו בקול רם ונדיר מעל מסכי הטלוויזיה, הייתי המומה, נפעמת, משותקת – לא מהדברים שנאמרו, אפילו לא מאוזלת היד, גם לא מהחלטתו הבלתי נסבלת של מזוז – הרי מלבד אומץ ליבה של א', לא היה בכך משום דבר חדש, התהודה אולי הייתה חדשה ומרעישה, אך הרי שעסקאות טיעון כאלה נסגרות מדי יום לגבי חייהן של מאות אלפי נשים, ילדות וילדים בישראל ולרוב הן אף שומעות על כך רק בדיעבד, רק מעל גבי דפי העיתון, הן לא צד לעניין, הן עדות ותו לא.

    הדיכוי, האלימות, ההכפפה והכיבוש, הן כבר מזמן אינן מילים זרות בנוף הישראלי, כמו גם מנגנוני ההשתקה, הרציונליזציה והמינימליזציה המאפשרים, משמרים ומבטיחים קהות בלתי נסבלת לסבל, לפגיעה, לקורבנות, לטראומה של חלקים כה גדולים בחברה הישראלית.

    אני לא מצליחה להבין איך הסיבה, שנשים כה רבות ממשיכות ושותקות, נשארת בלתי מובנת ובלתי פתורה על ידי כל כך הרבה אנשים ומדוע שתיקתנו נתפסת תמוהה ובלתי נתפסת כל כך? כשהכאב כה חזק אנחנו שותקות, כדי לשרוד וכשלבסוף אנו שוברות את שתיקנו אנו נתקלות במנגנוני השתקה – באוזניים שלא רוצות לשמוע, בעיניים שמסרבות לראות. וכשהן רואות ושומעות הן מסרבות להגיב.

    משהו רקוב מאוד במנהיגות הנבחרת הזו, משהו רקוב מאוד בחברה הישראלית שממשיכה ובוחרת שוב ושוב באותם המנהיגים הנלוזים, הממחזרים עצמם לדעת, ובולעת בשקיקה את האמירות הנבובות, האטומות, האכזריות, האלימות, הכובשות, והמדכאות את כל מי וכל מה שמנסה לערער על דימויה האלמותי של חברה ישראלית מוסרית, של העם היהודי הנבחר.

    אינני יודעת אם בכאב או שמא כבר באדישות צורבת, אני אומרת שלא נותר עוד דבר מוסרי בחברה הישראלית ואין בנו שום דבר נבחר – לא בחברה שכובשת 60 שנה עם אחר, שאי השוויון והעוני בה הוא מהגבוהים במדינות המערב, שהרווחה בה מופרטת ונמסרת לידיהם של בעלי הון, שנסגרות עסקאות בין פוליטיקאים לתאגידי ענק, שמהגרי עבודה מנוצלים וחיים תחת תנאי עבדות משפילים ובלתי אנושיים, שנשים נסחרות לזנות השכם וערב, שאחת לכל 3 נשים נאנסות.

    החלום ושיברו – הנה החזון הציוני למי שעוד שבוי בו, סוטר לנו בפנים סטירה מצלצלת – לא נותר עוד שום דבר בטוח במדינת היהודים של הכרזת העצמאות. המציאות מלמדת יותר מכל דבר אחר, כי הכרזת העצמאות לא דיברה על סתם יהודים, אלא על יהודים גברים, אשכנזים, בעלי הון. נשים, פלסטינים, מהגרי עבודה, עולים, מזרחים, העובדים, אינם חלק מהמדינה הזו – אנו מתוזכרות בכך מדי יום ביומו, כל קבוצה מתוזכרת באופן אחר, משעובדת, מדוכאת ולבסוף מושתקת. ההשתקה נעשית באופן כה מושכל ומתוחכם עד כי כל קבוצה מדוכאת יוצאת אחת נגד השנייה, כדי למנוע מאיתנו שלא להבחין במגמת ההשתקה והדיכוי המשותפים לכולנו, כדי שחלילה לא תתפתח סולידאריות, כדי שהמאבקים בייננו יתחוללו בנפרד, חלילה לא ביחד. קשר השתיקה וההשתקה בשילוב מנגנון הפרד ומשול של שלטון האוליגרכיה המושחת הזה, הוא שמאפשר את הכיבוש הכלכלי, התרבותי, הגיאוגרפי, המזרחי, המגדרי – הוא הוא, שאפשר לבסוף את השתקתה של א' ושיאפשר את השתקתן של נשים רבות נוספות ושל קבוצות דיכוי אחרות בישראל.

    ההשתקה של א', היא השתקתם של עוד מאות אלפי נשים במדינת ישראל ושל עוד מיליוני נדכאים. והאשמה בכך – היא לא רק של אלו המנהיגים אותנו, זוהי האשמה של כולנו כחברה – המאפשרת לדיכוי הזה ולדיכויים הללו להמשיך עוד יום נוסף. בתום ההפגנה הזו כל אחת ואחד מאיתנו יחזרו אל החיים שלהם, אל מה שנשאר מהשבת האומללה הזו, אל העבודה, הלימודים, אל מצוקות החיים השגרתיות, חלקנו נלך עם זה לישון חלקנו יתעוררו עם זה מחר בבוקר, מרביתינו פשוט נמשיך הלאה – עד ההשתקה הבאה וגם זה בקושי רב. תחושות הזעם והכאב שהביאו אותנו לכאן הערב, בקרוב יתנדפו אל אויר העולם ויעלמו, כאילו רגע לפני כן כלל לא היו.

    ובתוך ההבנה הצורבת, המשתקת, המרה הזו, אני מבקשת לצטט גם אם לא במדויק את דבריו של אדם קלר דובר גוש שלום, שאמר ביום העצמאות האלטרנטיבי האחרון בצורה כל כך נוגעת – כי כל עוד מדינת ישראל ממשיכה לצבוע בכחול ולבן שטחים לא לה, הוא מסרב להניף את הדגל. אני מבקשת להוסיף על כך, כי כל עוד מדינת ישראל כובשת, מדכאת, משתיקה ואונסת נשים וקבוצות נדכאות אחרות, אין שום דבר בגווני הכחול ולבן שלה שיגרום לי להניף את דגלה – כל עוד הפער בין הערכים לכאורה שהחברה הישראלית חורטת על דגלה לבין המציאות הרקובה הזו של שנאה לאחר, הזרה, הדרה, החפצה ועסקאות טיעון, הולך וגדל – זו לא המדינה שלי. כל עוד חייל שמכוון נשק אל ילדים וילדות הוא גיבור מלחמה ואנסים מקבלים עונש נמוך מזה של פורצים או גנבים – זו לא המדינה שלי.

    זו לא המדינה שלי כיוון שהערב, ברגע זה, אין בה דבר במדינת ישראל, שמעורר בי תחושה של בית, של מוסר או של בטחון, אלא רק תחושה צרופה של בושה, גועל וחלחלה עמוקה. עמוקה מכדי שמילים יוכלו לתאר ומכדי שהשכל , ההיגיון או הלב יוכלו לשאת.

  93. אבידן

    אני חושב שאם את חושבת שאביגדור פלדמן תומך לאורך השנים בשמאל ובמלחמתו בכיבוש בחינם, את חייבת להיות תמימה. תמיכתו בשמאל משתלמת בדיוק במקרים מהסוג הזה, בהם הוא יכול לפדות את "היושר הציבורי" שקנתה לו תמיכתו בשמאל. אביגדור פלדמן הרוויח ומרוויח מתמיכתו בשמאל, כפי שמרוויחים ממנה רבים אחרים – למשל אמנים או אנשי אקדמיה. האם המאבק בכיבוש יוצא נשכר מכך? יש לעשות את החשבון בכל מקרה לגופו.
    בכל אופן אני נגד הציפיה מאנשים להיות מושלמים, כי אז נשארים עם מעט מאד אנשים. לא מזמן תקפו כאן את גידעון לוי כי נפלט לו מאמר (רחוק ממבריק, נכון) התומך בברק. עכשיו אביגדור פלדמן על עמוד הקלון. אין ספק, הוא ראוי לביקורת קשה, אבל לא יותר ולא פחות מכל אחד מעורכי הדין האחרים. האם בגלל תמיכתו בשמאל עליו להיענש יותר?

  94. אבידן

    אני חושב שאם את חושבת שאביגדור פלדמן תומך לאורך השנים בשמאל ובמלחמתו בכיבוש בחינם, את חייבת להיות תמימה. תמיכתו בשמאל משתלמת בדיוק במקרים מהסוג הזה, בהם הוא יכול לפדות את "היושר הציבורי" שקנתה לו תמיכתו בשמאל. אביגדור פלדמן הרוויח ומרוויח מתמיכתו בשמאל, כפי שמרוויחים ממנה רבים אחרים – למשל אמנים או אנשי אקדמיה. האם המאבק בכיבוש יוצא נשכר מכך? יש לעשות את החשבון בכל מקרה לגופו.
    בכל אופן אני נגד הציפיה מאנשים להיות מושלמים, כי אז נשארים עם מעט מאד אנשים. לא מזמן תקפו כאן את גידעון לוי כי נפלט לו מאמר (רחוק ממבריק, נכון) התומך בברק. עכשיו אביגדור פלדמן על עמוד הקלון. אין ספק, הוא ראוי לביקורת קשה, אבל לא יותר ולא פחות מכל אחד מעורכי הדין האחרים. האם בגלל תמיכתו בשמאל עליו להיענש יותר?

  95. ליאורה

    את עושה אותה טעות שעושים השוביניסטים – את לא מתיחסת למקרה לגופו אלא עושה הכללה לגבי כל הנשים וכל המקרים. יתכן המצב שבמקרה הספציפי הזה א' מבית הנשיא היא אכן שקרנית. זה לא אומר שכל הנאנסות שקרניות וזה לא מה שפלדמן אומר. האמת היא הפוכה, שקרנית אחת גורמת יותר נזק לכל העניין מכל השוביניסטים גם יחד. צר לי שאני להבדיל ממך לא יודעת לשפוט את אמיתות דבריה של א' ללא כל חומר הראיות.

  96. ליאורה

    את עושה אותה טעות שעושים השוביניסטים – את לא מתיחסת למקרה לגופו אלא עושה הכללה לגבי כל הנשים וכל המקרים. יתכן המצב שבמקרה הספציפי הזה א' מבית הנשיא היא אכן שקרנית. זה לא אומר שכל הנאנסות שקרניות וזה לא מה שפלדמן אומר. האמת היא הפוכה, שקרנית אחת גורמת יותר נזק לכל העניין מכל השוביניסטים גם יחד. צר לי שאני להבדיל ממך לא יודעת לשפוט את אמיתות דבריה של א' ללא כל חומר הראיות.

  97. מואיז

    שירה, אם כל דבר הוא אונס אז לא יישאר אונס.

    לעצם העניין,

    אני חושב שזה דבר מאוד מבורך שלפחות במידה מסויימת הנורמות ההתנהגותיות נמצאות בדיון. עד לא מזמן, ממש לא מזמן, הזכות של הקצין או הבוס על הבנות העובדות תחתיו בישראל היתה זכות יסודית שדמתה במידה רבה לזכות של בעל האחוזה על נשות האחוזה בצרפת הפיאודלית. זה היה נחשב ל"תנאי שירות". לכן לא מפליא שעד לפני כמה שנים איש לא חשב שהתנהגות כזו מונעת ממישהו להיות נשיא. היום יכול מאוד להיות שזה השתנה.

    שינוי התודעה הזו, בין אם מדובר בהטרדה מינית, בניצול מרות או בדברים חמורים מכך, לא יכול לבוא ביום אחד אלא הוא עניין של חינוך מגיל הגן, ובמיוחד חינוך התנהגות במקום העבודה.

    מה שמפריע לי בכל הסיפור הזה זה שהמימסד בכללותו, ממערכת המשפט ועד העיתונות, החליט לתת דוגמא לכלל הציבור על ידי העלאה למוקד של מזרחים. הראשון מכולם היה איציק מרדכי והשני הוא קצב. כפי שכולם אמרו כאן, אני האחרון שידאג למצבו של קצב, שהיה יותר מקצב לעניין המזרחי והשתמש בו לתועלתו האישית. ובכל זאת, אני דווקא אשמח שנשים יעזו להתלונן גם על אנשי ציבור אשכנזים, ועל שופטים, ועל אנשי משטרה וצבא אשכנזים. זה יהיה מבחן הבוזגלו של המשפט הזה. מה שמתברר יותר ויותר הוא שמערכת המשפט תאמין דווקא לנשים שיתלוננו נגד הגבר המזרחי, שטוף הזימה, השחור שמגיע מהיערות ואונס את הנשים הלבנות. כי זה דווקא מסתדר עם התודעה הכללית של האזייאטיים האלה שלא יכולים לשלוט על היצר שלהם.

    מאחורי הלינץ' נגד קצב נמצא לינץ' יותר גדול שנמשך כאן כבר שישים שנה ושמכוון נגד הגבריות של המזרחים. התנועות הפמיניסטיות מעצימות את הלינץ' הזה ומעמידות את האישה המזרחית מול הגבריות המזרחית. כך אפשר להרוג כמה ציפורים במכה אחת. כמובן שאחר כך אותן נשים יתפלאו מכך שלגבר המזרחי אין כוח להתמודד במקום העבודה על מקומו או שהוא הופך לעבד נרצע של האשכנזים, דוגמת איציק מרדכי או קצב או שאול שמחון.

    ונראה לי שיש עוד כמה דברים לחשוב בעניין הזה.

  98. מואיז

    שירה, אם כל דבר הוא אונס אז לא יישאר אונס.

    לעצם העניין,

    אני חושב שזה דבר מאוד מבורך שלפחות במידה מסויימת הנורמות ההתנהגותיות נמצאות בדיון. עד לא מזמן, ממש לא מזמן, הזכות של הקצין או הבוס על הבנות העובדות תחתיו בישראל היתה זכות יסודית שדמתה במידה רבה לזכות של בעל האחוזה על נשות האחוזה בצרפת הפיאודלית. זה היה נחשב ל"תנאי שירות". לכן לא מפליא שעד לפני כמה שנים איש לא חשב שהתנהגות כזו מונעת ממישהו להיות נשיא. היום יכול מאוד להיות שזה השתנה.

    שינוי התודעה הזו, בין אם מדובר בהטרדה מינית, בניצול מרות או בדברים חמורים מכך, לא יכול לבוא ביום אחד אלא הוא עניין של חינוך מגיל הגן, ובמיוחד חינוך התנהגות במקום העבודה.

    מה שמפריע לי בכל הסיפור הזה זה שהמימסד בכללותו, ממערכת המשפט ועד העיתונות, החליט לתת דוגמא לכלל הציבור על ידי העלאה למוקד של מזרחים. הראשון מכולם היה איציק מרדכי והשני הוא קצב. כפי שכולם אמרו כאן, אני האחרון שידאג למצבו של קצב, שהיה יותר מקצב לעניין המזרחי והשתמש בו לתועלתו האישית. ובכל זאת, אני דווקא אשמח שנשים יעזו להתלונן גם על אנשי ציבור אשכנזים, ועל שופטים, ועל אנשי משטרה וצבא אשכנזים. זה יהיה מבחן הבוזגלו של המשפט הזה. מה שמתברר יותר ויותר הוא שמערכת המשפט תאמין דווקא לנשים שיתלוננו נגד הגבר המזרחי, שטוף הזימה, השחור שמגיע מהיערות ואונס את הנשים הלבנות. כי זה דווקא מסתדר עם התודעה הכללית של האזייאטיים האלה שלא יכולים לשלוט על היצר שלהם.

    מאחורי הלינץ' נגד קצב נמצא לינץ' יותר גדול שנמשך כאן כבר שישים שנה ושמכוון נגד הגבריות של המזרחים. התנועות הפמיניסטיות מעצימות את הלינץ' הזה ומעמידות את האישה המזרחית מול הגבריות המזרחית. כך אפשר להרוג כמה ציפורים במכה אחת. כמובן שאחר כך אותן נשים יתפלאו מכך שלגבר המזרחי אין כוח להתמודד במקום העבודה על מקומו או שהוא הופך לעבד נרצע של האשכנזים, דוגמת איציק מרדכי או קצב או שאול שמחון.

    ונראה לי שיש עוד כמה דברים לחשוב בעניין הזה.

  99. ירדנה אלון

    שירה כל הכבוד, מילים כדורבנות, תיארת כאן לא רק את מציאות חייך אלא גם את מציאות חיי.

  100. ירדנה אלון

    שירה כל הכבוד, מילים כדורבנות, תיארת כאן לא רק את מציאות חייך אלא גם את מציאות חיי.

  101. מיכל 1422

    פלדמן משווק עצמו כעו"ד רגיש הנאבק לזכויות מיעוטים, חוטא בכתיבה = שיא הרגישות.
    אין כזה דבר "רגיש ומודע לזכויות מיעוטים" יחד עם מגן על אנסים. המצפון והמוסר הכפולים, תמורת כמה שזה לא יהיה מעוררים קבס. האיש לא רעב ללחם. אני יכולה להעיד שניתן ורצוי לוותר על עבודות (ולי זה קרה גם בתקופות אבטלה) שיש בהן התנגשות ממשית של ערכים. אי אפשר להפגין אחה"צ וללכת לעבוד למחרת בשירות של מה שהפגנת נגדו.
    ז"א אפשר – עובדה. אבל זה צבוע, מתחסד ואני אישית לא רוצה לראותו בסביבה של לוחמי זכויות ושוחרי צדק אמיתיים. ילך נא עו"ד פלדמן וישרת את הכובשים כולם. כובשי הנשים, כובשי העמים ולא יספר לנו סיפורים.
    יואיל נא לגנוז את "רגישותו הרבה" במגירה.

  102. מיכל 1422

    פלדמן משווק עצמו כעו"ד רגיש הנאבק לזכויות מיעוטים, חוטא בכתיבה = שיא הרגישות.
    אין כזה דבר "רגיש ומודע לזכויות מיעוטים" יחד עם מגן על אנסים. המצפון והמוסר הכפולים, תמורת כמה שזה לא יהיה מעוררים קבס. האיש לא רעב ללחם. אני יכולה להעיד שניתן ורצוי לוותר על עבודות (ולי זה קרה גם בתקופות אבטלה) שיש בהן התנגשות ממשית של ערכים. אי אפשר להפגין אחה"צ וללכת לעבוד למחרת בשירות של מה שהפגנת נגדו.
    ז"א אפשר – עובדה. אבל זה צבוע, מתחסד ואני אישית לא רוצה לראותו בסביבה של לוחמי זכויות ושוחרי צדק אמיתיים. ילך נא עו"ד פלדמן וישרת את הכובשים כולם. כובשי הנשים, כובשי העמים ולא יספר לנו סיפורים.
    יואיל נא לגנוז את "רגישותו הרבה" במגירה.

  103. שירה אוחיון

    זה נורא פשוט: אונס הוא כפיה של יחסי מין באמצעות כוח. כוח פיזי, או כל סוג אחר של כוחנות: כלכלית, ביורוקרטית חברתית וכו. בלי להתפלסף יותר מדי. נושא ה"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" נידון לעייפה בתקשורת ובבתי המשפט והוגדר באופן ברור ע"י החוק.
    מעבר לזה עניין הגבריות המזרחית ודימוייה כ"אחר הליבידיאני" הוא לא ענייני כשם שהאג'נדה הפמיניסטית המזרחית מעולם לא היתה בראש מעייניהם של הגברים המזרחים ואפילו היותר מודעים שביניהם ולכן מלחמתי כרגע היא לא מלחמתם של הגברים המזרחיים אלא קודם כל מלחמה על העיקרון של הגדרת היחסים בין המינים בעבודה. הנשים המזרחיות נמצאות בתחתית הסולם ומנוצלות ע"י גברים מזרחיים ואשכנזים כאחד בגלל נחיתותן הכלכלית והחברתית וכן גם התרבותית. מתחתן בתחתית של התחתית נאנסות עובדות מהגרות ללא רחם ע"י מעבידיהן, אבל זה אפילו לא עולה על סדר היום שלנו. זה נתפס כחלק מתפקידן כמנקות או כעובדות סיעודיות. להן אין אפילו למי ואיפה להתלונן.
    גם קצב וגם מרדכי אינם ראויים להגנה חרף מזרחיותם או רדיפתם ככאלה. לו היו האשכנזים מעלים גבר מזרחי חף מפשע (ואפילו מזרחי לא מודע…) על המוקד הייתי קמה להגן עליו ככל יכולתי, אבל פה מעלים את המתלוננות (אשר זהותן ומוצאן אינם לי וגם לא משנים כל כך מבחינתי) על המוקד למען ערכים של כבוד המדינה או ערכים פטריאכלים אחרים. הן הקורבנות ולא קצב!! מבחינת הארגוניפ הפמיניסטיים זהו קו אדום של עיוות הדין. זהו "קו דרייפוס" שלנו שטורף את כל הקלפים והחלוקות המסורתיות של שמאל וימין. הקו המפריד בין קצב, פלדמן, אמיר ומזוז לבין א' , נ' , בראשי, יחימוביץ, יולי תמיר, יעל דיין, רונית מטלון ושירה אוחיון. בקרב הזה לא מעניינת אותי החלוקה המסורתית בין שמאל וימין, בין מזרחים לאשכנזים או דתיים לחילונים. לא מדובר במאבק בין נשים לגברים כי כפי שראית אתמול בהפגנה היו לא מעט גברים ומנגד נשים רבות מצדיקות את קצב ומאשימות את קרבנותיו. אלא בקרב על השקפה על צדק. בקרב הזה בין ערכים הומאנים לערכים קולקטיביים או פרטיקולריים אני מתייצבת לצידן של הקרבנות בלי להתייחס למוצאן או למעמדן הכלכלי או למיקומם במפה הלאומית….

  104. שירה אוחיון

    זה נורא פשוט: אונס הוא כפיה של יחסי מין באמצעות כוח. כוח פיזי, או כל סוג אחר של כוחנות: כלכלית, ביורוקרטית חברתית וכו. בלי להתפלסף יותר מדי. נושא ה"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" נידון לעייפה בתקשורת ובבתי המשפט והוגדר באופן ברור ע"י החוק.
    מעבר לזה עניין הגבריות המזרחית ודימוייה כ"אחר הליבידיאני" הוא לא ענייני כשם שהאג'נדה הפמיניסטית המזרחית מעולם לא היתה בראש מעייניהם של הגברים המזרחים ואפילו היותר מודעים שביניהם ולכן מלחמתי כרגע היא לא מלחמתם של הגברים המזרחיים אלא קודם כל מלחמה על העיקרון של הגדרת היחסים בין המינים בעבודה. הנשים המזרחיות נמצאות בתחתית הסולם ומנוצלות ע"י גברים מזרחיים ואשכנזים כאחד בגלל נחיתותן הכלכלית והחברתית וכן גם התרבותית. מתחתן בתחתית של התחתית נאנסות עובדות מהגרות ללא רחם ע"י מעבידיהן, אבל זה אפילו לא עולה על סדר היום שלנו. זה נתפס כחלק מתפקידן כמנקות או כעובדות סיעודיות. להן אין אפילו למי ואיפה להתלונן.
    גם קצב וגם מרדכי אינם ראויים להגנה חרף מזרחיותם או רדיפתם ככאלה. לו היו האשכנזים מעלים גבר מזרחי חף מפשע (ואפילו מזרחי לא מודע…) על המוקד הייתי קמה להגן עליו ככל יכולתי, אבל פה מעלים את המתלוננות (אשר זהותן ומוצאן אינם לי וגם לא משנים כל כך מבחינתי) על המוקד למען ערכים של כבוד המדינה או ערכים פטריאכלים אחרים. הן הקורבנות ולא קצב!! מבחינת הארגוניפ הפמיניסטיים זהו קו אדום של עיוות הדין. זהו "קו דרייפוס" שלנו שטורף את כל הקלפים והחלוקות המסורתיות של שמאל וימין. הקו המפריד בין קצב, פלדמן, אמיר ומזוז לבין א' , נ' , בראשי, יחימוביץ, יולי תמיר, יעל דיין, רונית מטלון ושירה אוחיון. בקרב הזה לא מעניינת אותי החלוקה המסורתית בין שמאל וימין, בין מזרחים לאשכנזים או דתיים לחילונים. לא מדובר במאבק בין נשים לגברים כי כפי שראית אתמול בהפגנה היו לא מעט גברים ומנגד נשים רבות מצדיקות את קצב ומאשימות את קרבנותיו. אלא בקרב על השקפה על צדק. בקרב הזה בין ערכים הומאנים לערכים קולקטיביים או פרטיקולריים אני מתייצבת לצידן של הקרבנות בלי להתייחס למוצאן או למעמדן הכלכלי או למיקומם במפה הלאומית….

  105. יהודית קנולר

    דווקא אני שמחה על עיסקת הטיעון, שכן שבעתי את פרשת קצב ואת הביזיון הכרוך בכך. לדעתי, תרופת המתלוננות צריכה לבוא ממקום אחר: תביעה אזרחית לפיצויים. עיסקת טיעון אינה זיכוי, נהפוך הוא. מי שטהור וזך כפי שקצב טען ובמיוחד נשיא בישראל, היה נלחם על חפותו. אין ספק שהקורבנות רצו לראותו יושב בכלא, אבל הציבור הרחב נחשף לפרשה די והותר וקצב נענש די בפרסום קלונו.

    מה שמרגיז אותי, כי קצב ימשיך לעלות למשלם המיסים הון תועפות כל שנה (זה מרגיז גם אצל כל הלשעברים למיניהם אבל במקרה זה, הרוגז חריף יותר). הבכירים יכולים לקבל פנסיה לפי ותק עבודתם כמו כל אזרח מן השורה ותו לא. באשר לקצב, אם הוא ממשיך לקבל פנסיה כל כך גבוהה ותנאים נלווים מפליגים, תהיה זו מצווה, לתבוע אותו ולרדת לנכסיו.
    המדינה אף היא אינה יכולה להתנער מהקורבנות. אם יש נכי נרדפי נאצים, מן הראוי שתוכרנה הנשים הללו כנכות רדיפה של בכירים מרמון ועד קצב.

  106. יהודית קנולר

    דווקא אני שמחה על עיסקת הטיעון, שכן שבעתי את פרשת קצב ואת הביזיון הכרוך בכך. לדעתי, תרופת המתלוננות צריכה לבוא ממקום אחר: תביעה אזרחית לפיצויים. עיסקת טיעון אינה זיכוי, נהפוך הוא. מי שטהור וזך כפי שקצב טען ובמיוחד נשיא בישראל, היה נלחם על חפותו. אין ספק שהקורבנות רצו לראותו יושב בכלא, אבל הציבור הרחב נחשף לפרשה די והותר וקצב נענש די בפרסום קלונו.

    מה שמרגיז אותי, כי קצב ימשיך לעלות למשלם המיסים הון תועפות כל שנה (זה מרגיז גם אצל כל הלשעברים למיניהם אבל במקרה זה, הרוגז חריף יותר). הבכירים יכולים לקבל פנסיה לפי ותק עבודתם כמו כל אזרח מן השורה ותו לא. באשר לקצב, אם הוא ממשיך לקבל פנסיה כל כך גבוהה ותנאים נלווים מפליגים, תהיה זו מצווה, לתבוע אותו ולרדת לנכסיו.
    המדינה אף היא אינה יכולה להתנער מהקורבנות. אם יש נכי נרדפי נאצים, מן הראוי שתוכרנה הנשים הללו כנכות רדיפה של בכירים מרמון ועד קצב.

  107. ג. אביבי

    כדי שלא אואשם בעיוורון מגדרי, אומר כבר בפתיח שאין לי כל אהדה לקצב, לא לאישיותו החלולה ולא למסכת ההטרדות המיניות שלו. אולם נשארה לי תקווה שהלינץ' הגזעני שהושק נגדו וטרם הסתיים, יפקח את עיניו של כל מזרחי סרוויליסט (שרתני) למען האוליגרכיה הלבנבנה, וילמד אותו שנאמנותו לאליטות הגזעניות ע"ח המוני המזרחים לא תציל אותו מהתנהגות שפלה.
    צודקים הטוענים שהממסדים נקטו כאן קו ברור של סירוס הגבר המזרחי באשר הוא והכפשתו/המאסתו (מואיז, מאיר ועוד) וקצב היה כאן קורבן לא תמים של מלחמה זאת.
    התשקורת הלבנבנה דווחה על 15 אלף מפגינות ומפגינים נגד מזוז (בגין עסקת הטעון) בככר רבין. אני שואל, מדוע לא ראינו כזאת התגייסות נלהבת וכזה סיוע תקשורתי כאשר נהרגו 119 חיילים לשווא ונרצחו קרוב ל50 אזרחים רק לפני שנה. עם כל הכאב על קורבנות ההטרדה המינית, מותם של כ-170 ישראלים ועוד כאלף אזרחים לבנונים בגין ההתנהגות המופקרת של ממשלת ישראל היא פשע הרבה יותר חמור ומדאיג.
    מדוע התקשורת, אותה ישות שרודפת כל מזרחי שנתפש בקלקלתו, לא מספרת לנו על מעשי אונס והטרדות מין סדרתיות ע"י שועי האוליגרכיה הלבנבנה?
    כל כתבלבי התשקורת ורודי הלחיים מכירים היטב את מעשי עייזרק'ה החבר'מן ב"טובות לטייס", דיין-מלך-ישראל בחיילות וכפיפות ממשרד הביטחון ובייחוד את אלה של הזאב עוטה עור הגנדי (רחבעם זאבי). זה האחרון, בנוסף על כל מעלליו, תקף מינית ובאלימות מספר פעמים את המנחה/בדרנית ר.מיכאלי (בהיותה חיילת), ומשזאת לא הפגינה התלהבות, היא אוימה ע"י חבר מרעיו. איש ממטיפי המוסר לא הקים קול למען הסרת שמו של הפושע מעשרות רחובות וככרות, לא בגין קריאתו לטרנספר אזרחים ישראלים ולא בשל אלימותו המינית הפתולוגית כלפי נשים.
    אילו ההפגנה במוצ"ש הייתה כוללת גם אמירות כלפי רמון, וכלפי "גיבורי" הצבא בהירי הפנים, היה טעם לשתף פעולה עם המפגינים בכיכר רבין. אולם מאחר ונשואי הגינוי היו בעיקר מזוז (המזרחי שהעז הפעם לא לדפוק מספיק מזרחי אחר) ועו"ד פלדמן (שהגן לא אחת בעבר על נאשמים ונרדפים מזרחים), נראה לי שעסקני השיח המזרחי שחברו לטכס שרפת השדים השחורים הועילו רק לעצמם.

  108. ג. אביבי

    כדי שלא אואשם בעיוורון מגדרי, אומר כבר בפתיח שאין לי כל אהדה לקצב, לא לאישיותו החלולה ולא למסכת ההטרדות המיניות שלו. אולם נשארה לי תקווה שהלינץ' הגזעני שהושק נגדו וטרם הסתיים, יפקח את עיניו של כל מזרחי סרוויליסט (שרתני) למען האוליגרכיה הלבנבנה, וילמד אותו שנאמנותו לאליטות הגזעניות ע"ח המוני המזרחים לא תציל אותו מהתנהגות שפלה.
    צודקים הטוענים שהממסדים נקטו כאן קו ברור של סירוס הגבר המזרחי באשר הוא והכפשתו/המאסתו (מואיז, מאיר ועוד) וקצב היה כאן קורבן לא תמים של מלחמה זאת.
    התשקורת הלבנבנה דווחה על 15 אלף מפגינות ומפגינים נגד מזוז (בגין עסקת הטעון) בככר רבין. אני שואל, מדוע לא ראינו כזאת התגייסות נלהבת וכזה סיוע תקשורתי כאשר נהרגו 119 חיילים לשווא ונרצחו קרוב ל50 אזרחים רק לפני שנה. עם כל הכאב על קורבנות ההטרדה המינית, מותם של כ-170 ישראלים ועוד כאלף אזרחים לבנונים בגין ההתנהגות המופקרת של ממשלת ישראל היא פשע הרבה יותר חמור ומדאיג.
    מדוע התקשורת, אותה ישות שרודפת כל מזרחי שנתפש בקלקלתו, לא מספרת לנו על מעשי אונס והטרדות מין סדרתיות ע"י שועי האוליגרכיה הלבנבנה?
    כל כתבלבי התשקורת ורודי הלחיים מכירים היטב את מעשי עייזרק'ה החבר'מן ב"טובות לטייס", דיין-מלך-ישראל בחיילות וכפיפות ממשרד הביטחון ובייחוד את אלה של הזאב עוטה עור הגנדי (רחבעם זאבי). זה האחרון, בנוסף על כל מעלליו, תקף מינית ובאלימות מספר פעמים את המנחה/בדרנית ר.מיכאלי (בהיותה חיילת), ומשזאת לא הפגינה התלהבות, היא אוימה ע"י חבר מרעיו. איש ממטיפי המוסר לא הקים קול למען הסרת שמו של הפושע מעשרות רחובות וככרות, לא בגין קריאתו לטרנספר אזרחים ישראלים ולא בשל אלימותו המינית הפתולוגית כלפי נשים.
    אילו ההפגנה במוצ"ש הייתה כוללת גם אמירות כלפי רמון, וכלפי "גיבורי" הצבא בהירי הפנים, היה טעם לשתף פעולה עם המפגינים בכיכר רבין. אולם מאחר ונשואי הגינוי היו בעיקר מזוז (המזרחי שהעז הפעם לא לדפוק מספיק מזרחי אחר) ועו"ד פלדמן (שהגן לא אחת בעבר על נאשמים ונרדפים מזרחים), נראה לי שעסקני השיח המזרחי שחברו לטכס שרפת השדים השחורים הועילו רק לעצמם.

  109. היה בהפגנה

    יש סוג של הלקאה עצמית של תנועות מחאה שהוא ממש מתסכל. כל הצלחה קטנה, מינימלית, תמיד נתקלת ב"למה לא עשיתם עוד". לא מספיק שעשרות אלפים יצאו מהבית להפגנה בעלת אופי פמיניסטי, השאלה היא למה לא עושים את זה במקרים של נפגעות נוספות, ולמה לא בגלל הכיבוש, ולמה לא ולמה לא. אז נכון, כמובן שהיה מצוין אם היו יותר הפגנות כאלה, ובכל זאת זה היה הישג די מרגש לתנועות הנשים השונות, הפגנה שכמעט לא התפרסמה וקיבלה מומנטום אדיר, וביטאה סולידריות מאוד משמעותית כלפי הנשים שהעזו להתלונן. ומותר קצת לשמוח על כל זה לפני שחוזרים לבקר.

  110. היה בהפגנה

    יש סוג של הלקאה עצמית של תנועות מחאה שהוא ממש מתסכל. כל הצלחה קטנה, מינימלית, תמיד נתקלת ב"למה לא עשיתם עוד". לא מספיק שעשרות אלפים יצאו מהבית להפגנה בעלת אופי פמיניסטי, השאלה היא למה לא עושים את זה במקרים של נפגעות נוספות, ולמה לא בגלל הכיבוש, ולמה לא ולמה לא. אז נכון, כמובן שהיה מצוין אם היו יותר הפגנות כאלה, ובכל זאת זה היה הישג די מרגש לתנועות הנשים השונות, הפגנה שכמעט לא התפרסמה וקיבלה מומנטום אדיר, וביטאה סולידריות מאוד משמעותית כלפי הנשים שהעזו להתלונן. ומותר קצת לשמוח על כל זה לפני שחוזרים לבקר.

  111. מואיז

    אני חושבת שהויכוח כאן, כמו ויכוחים ומאמרים אחרים ברשת, נובע מכך שעיסקת הטיעון הותיר את כולנו עם הלשון בחוץ. בכל משמעות שהיא.

    הרי עכשיו לא תהיה שום הוכחה שהאדון קצב אנס, הוא יטען שהוא הגיע לעיסקת הטיעון מסיבות אישיות ואחרים יטענו שהוא הודה באונס.

    לדעתי עיסקת הטיעון באה דווקא לכסות על ערוות מזוז והפרקליטות ושרוב הטענות שנשמעו על אונס וכיוצא באלו לא מחזיקות מים ולא יצליחו לעבור שום ערכאה משפטית. אבל אני אומר את כמו כל אחד אחר, רק מקריאה בעיתונים מהיידע המועט שיש לי במשפט.

    אז עכשיו לא יהיה פסק דין ולא נדע באמת מה השופטים חשבו ופסקו (שזה לא אומר שלא ניתן להתווכח עם פסק דין, אבל זה עניין שונה לחלוטין מאשר עיסקת טיעון).

    ושירה, לגבי אונס, לדעתי חברה שמכריחה אנשים לעבוד כדי לשרוד, ובמיוחד את החלשים שבתוכה, היא כבר חברה שאונסת אנשים לחיות שלא לפי רצונם. חברה נאורה ואוטופית מחוייבת לחופש צריכה לתת לכל אדם יכולת לחיות גם בלי להיות חייב לקבל עבודה מבזה על מנת לאכול או לישון תחת קורת גג. אולי מכאן מתחיל הכל. כי יחסי מין בכפיה ייראו אחרת אם האישה לא תמצא את עצמה ללא פרנסה וללא תמיכה בגלל שהיא מתלוננת על כך.

  112. מואיז

    אני חושבת שהויכוח כאן, כמו ויכוחים ומאמרים אחרים ברשת, נובע מכך שעיסקת הטיעון הותיר את כולנו עם הלשון בחוץ. בכל משמעות שהיא.

    הרי עכשיו לא תהיה שום הוכחה שהאדון קצב אנס, הוא יטען שהוא הגיע לעיסקת הטיעון מסיבות אישיות ואחרים יטענו שהוא הודה באונס.

    לדעתי עיסקת הטיעון באה דווקא לכסות על ערוות מזוז והפרקליטות ושרוב הטענות שנשמעו על אונס וכיוצא באלו לא מחזיקות מים ולא יצליחו לעבור שום ערכאה משפטית. אבל אני אומר את כמו כל אחד אחר, רק מקריאה בעיתונים מהיידע המועט שיש לי במשפט.

    אז עכשיו לא יהיה פסק דין ולא נדע באמת מה השופטים חשבו ופסקו (שזה לא אומר שלא ניתן להתווכח עם פסק דין, אבל זה עניין שונה לחלוטין מאשר עיסקת טיעון).

    ושירה, לגבי אונס, לדעתי חברה שמכריחה אנשים לעבוד כדי לשרוד, ובמיוחד את החלשים שבתוכה, היא כבר חברה שאונסת אנשים לחיות שלא לפי רצונם. חברה נאורה ואוטופית מחוייבת לחופש צריכה לתת לכל אדם יכולת לחיות גם בלי להיות חייב לקבל עבודה מבזה על מנת לאכול או לישון תחת קורת גג. אולי מכאן מתחיל הכל. כי יחסי מין בכפיה ייראו אחרת אם האישה לא תמצא את עצמה ללא פרנסה וללא תמיכה בגלל שהיא מתלוננת על כך.

  113. אלון אברבנל

    לג. אביבי היקר
    תמיד כשכבר מפגינים למען X אז עולה הטענה "למה לא הפגנתם עבור Y"
    אז מה אתם בעצם אומר שאם לא הפגנו עבור חד הוריות אין לנו זכות מוסרית להפגין עבור נאנסות.
    אני מוכן להתערב שלא הפגנת בעד מצעד האווה בירושלים וגם לא בעד החד הוריות ועדיין אתה חושב שההפגנה שאתה תומך בה היא החשובה מכולן.
    לכל אחת ואחד יש את המשהו הזה שגורם לו להזיז את התחת ולצאת לכיכר להפגין את הזעקה שלו.

  114. אלון אברבנל

    לג. אביבי היקר
    תמיד כשכבר מפגינים למען X אז עולה הטענה "למה לא הפגנתם עבור Y"
    אז מה אתם בעצם אומר שאם לא הפגנו עבור חד הוריות אין לנו זכות מוסרית להפגין עבור נאנסות.
    אני מוכן להתערב שלא הפגנת בעד מצעד האווה בירושלים וגם לא בעד החד הוריות ועדיין אתה חושב שההפגנה שאתה תומך בה היא החשובה מכולן.
    לכל אחת ואחד יש את המשהו הזה שגורם לו להזיז את התחת ולצאת לכיכר להפגין את הזעקה שלו.

  115. אורלי נוי

    בין מארגני ההפגנה במוצאי שבת היתה "קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון", שהוקמה על רקע פרשת רמון, לא קצב. יש להניח שלפעילות שלהן היתה גם כן השפעה על החלטתו של אולמרט שלא להנחית את רמון במשרד האוצר, כפי שרצה. אבל זה נכון שההתגייסות הציבורית נגד קצב היתה נרחבת יותר, כי מה לעשות שעם כל הגועל מחיים רמון, מעשהו מחוויר ממש לעומת הטרור המיני שהשליט קצב על הנשים סביבו. ההשוואה לדיין, ויצמן וזאבי היא אנכרוניסטית- אי אפשר להשוות בין התקופות, ולמרות שדרך ארוכה עוד לפנינו, בכ"ז משהו השתנה בעשור האחרון בתחום.
    אני מתרשמת מנימת דבריך כאילו עלי לבחור בין זהותי המזרחית לבין זהותי המגדרית; עצם התפיסה הדיכוטומית הזאת היא גברית מובהקת בעיני. ואוי לו ל"שבט" שמתאחד סביב סוטה מין אלים רק בגלל שהוא "אחד משלנו", ולא רואה את מי הוא משאיר בכך בחוץ.

  116. אורלי נוי

    בין מארגני ההפגנה במוצאי שבת היתה "קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון", שהוקמה על רקע פרשת רמון, לא קצב. יש להניח שלפעילות שלהן היתה גם כן השפעה על החלטתו של אולמרט שלא להנחית את רמון במשרד האוצר, כפי שרצה. אבל זה נכון שההתגייסות הציבורית נגד קצב היתה נרחבת יותר, כי מה לעשות שעם כל הגועל מחיים רמון, מעשהו מחוויר ממש לעומת הטרור המיני שהשליט קצב על הנשים סביבו. ההשוואה לדיין, ויצמן וזאבי היא אנכרוניסטית- אי אפשר להשוות בין התקופות, ולמרות שדרך ארוכה עוד לפנינו, בכ"ז משהו השתנה בעשור האחרון בתחום.
    אני מתרשמת מנימת דבריך כאילו עלי לבחור בין זהותי המזרחית לבין זהותי המגדרית; עצם התפיסה הדיכוטומית הזאת היא גברית מובהקת בעיני. ואוי לו ל"שבט" שמתאחד סביב סוטה מין אלים רק בגלל שהוא "אחד משלנו", ולא רואה את מי הוא משאיר בכך בחוץ.

  117. רן הכהן

    לשאלתך, "מדוע לא ראינו כזאת התגייסות נלהבת וכזה סיוע תקשורתי כאשר נהרגו 119 חיילים לשווא ונרצחו קרוב ל50 אזרחים רק לפני שנה?", ישנן אך-ורק (!) שתי תשובות אפשריות:
    (1) מפני שרוב ההרוגים היו מזרחים, ולכן התשקורת הלבנבנה שמחה וצוהלת (בחדרי חדרים) על מותם;
    (2) מפני שרוב ההרוגים היו אשכנזים, והתשקורת הלבנבנה מתחזקת את אתוס ההקרבה של האשכנזים, שקורבנותיו היו ויישארו המזרחים.
    אני מדגיש שאלה שני ההסברים היחידים האפשריים. רק צריך לבדוק מאיזה עדה היו רוב הנופלים, ואז נדע איזה משני ההסברים מתקיים בפועל.
    אני מזהיר מראש שכל מי שיעז לחלוק עלי, יוקע כאן מיד כאשכנזי מנוול (אם הוא אשכנזי) או כמזרחי משת"פ (אם הוא מזרחי). ולכן, אנא ציינו את עדתכם בתחילת כל תגובה. וגם בסופה, אם אפשר. בעצם אפשר גם להסתפק בציון העדה ולוותר על התגובה עצמה.
    לחיי הדיון הפורה!

  118. רן הכהן

    לשאלתך, "מדוע לא ראינו כזאת התגייסות נלהבת וכזה סיוע תקשורתי כאשר נהרגו 119 חיילים לשווא ונרצחו קרוב ל50 אזרחים רק לפני שנה?", ישנן אך-ורק (!) שתי תשובות אפשריות:
    (1) מפני שרוב ההרוגים היו מזרחים, ולכן התשקורת הלבנבנה שמחה וצוהלת (בחדרי חדרים) על מותם;
    (2) מפני שרוב ההרוגים היו אשכנזים, והתשקורת הלבנבנה מתחזקת את אתוס ההקרבה של האשכנזים, שקורבנותיו היו ויישארו המזרחים.
    אני מדגיש שאלה שני ההסברים היחידים האפשריים. רק צריך לבדוק מאיזה עדה היו רוב הנופלים, ואז נדע איזה משני ההסברים מתקיים בפועל.
    אני מזהיר מראש שכל מי שיעז לחלוק עלי, יוקע כאן מיד כאשכנזי מנוול (אם הוא אשכנזי) או כמזרחי משת"פ (אם הוא מזרחי). ולכן, אנא ציינו את עדתכם בתחילת כל תגובה. וגם בסופה, אם אפשר. בעצם אפשר גם להסתפק בציון העדה ולוותר על התגובה עצמה.
    לחיי הדיון הפורה!

  119. ירדנה אלון

    ולא בעיה לוקאלית,בכל העולם נאנסות נשים יום יום ושעה שעה,והן מוטרדות מינית בלכתן ברחוב בנוסען ברכבת התחתית,בעת טיסות,במקומות העבודה ובכל אשר תפנינה ,זאת לא בעיה רק של ישראל ובין גברים אשכנזים למזרחים כולם מטרידים נשים ואונסים נשים כשאני אומרת כולם כוונתי שכל האנסים והמטרידים במקרה של נשים הם גברים ולא חשוב מאיזה מוצא,ואותו דבר פדופילים,ואותו דבר גברים שאונסים גברים,זוהי תופעה אוניברסלית,ומי שלא רוצה ללכת להפגנות לא חייב, אולם לתרץ זאת בכך שזה משרת אשכנזים או מזרחים ,?אני גם לא מקבלת את התיאוריה שבגלל שהגבר המזרחי מדוכא ע"י הגבר האשכנזי ולכן הוא מדכא את אישתו כשהוא בא הביתה
    אנגליה היא במקום הראשון באירופה בהכאת נשים ובהתעללות מינית בילדים ולא מדובר שם בבני מיעוטים אלא באנגלים אנגלים,איך אמר ג'ון לנון "אישה היא הכושי של העולם" וזה לא משנה מהיכן היא באה, חוקים נגד הטרדות מיניות במקום העבודה מחוקקים גם באירופה וגם בארה"ב ובעוד מדינות ששם אין מאבק של אשכנזים-מזרחים (יש מאבק בין מעמדות)
    הטיית הנושא למאבק המזרחי, בנושא הנדון היא לא לעניין,ובמקום להתמקד בבעיה מעמעמים אותה מישהו כאן סבור שזה משנה לנאנסת או למוטרדת מינית מה היה מוצאו של זה שעשה לה את זה?אם מישהו היה נוגע בילד או בילדה שלכם זה היה משנה לכם אם הוא מזרחי מדוכא ע"י אשכנזי,או אשכנזי שחושב שהוא אדון הארץ?
    אני אומרת לכם כאן ועכשיו שזה לא היה משנה לכם כלל ,הייתם אוכלים אותו בלי מלח ופלפל,ולא מחפשים איך לסנגר עליו,
    תנסו להשתמש קצת בדמיון שלכם ,ולחשוב מה היה קורה ואיך הייתם חשים כלפי מי שבא לתקוף אותכם בצורה כזאת
    הייתם מעשנים איתו סיגריה שאחרי ואומרים לו "טוב אחי אני מבין שעשית את מה שעשית כי גבר אשכנזי מדכא אותך בעבודה ועכשיו בוא נלך להפגין ביחד נגד הבן זונה.
    הנושא הזה עומד בפני עצמו והוא מעל למחלוקות אתניות,פוליטיות,אונס הוא אונס הוא אונס והמוצא והמעמד החברתי כלכלי פוליטי לא מעניין את הנאנסת,
    עכשיו אתם אומרים שלגברים אשכנזים עשירים יותר קל להתחמק מהעונש?כי הם יכולים לשכור עורכי דין זיגזג?או שלאלה שנמצאים בעמדות מפתח פוליטיות,או כלכליות, יותר קל להתחמק מעונש מאשר לסתם פועל בניין,אז על אחת כמה וכמה שאתם צריכים להיות איתנו הנשים שכם אל שכם כתף אל כתף,
    זהו מאבק של בני אדם נגד דיכוי של בני אדם וכל מאבק כזה הוא ראוי
    ולהתחיל לעסוק בבוכהלטריה על רקע אתני ,לי באופן אישי זה לא נראה
    אבל זאת מדינה דמוקרטית תעשו מה בא לכם…….

  120. ירדנה אלון

    ולא בעיה לוקאלית,בכל העולם נאנסות נשים יום יום ושעה שעה,והן מוטרדות מינית בלכתן ברחוב בנוסען ברכבת התחתית,בעת טיסות,במקומות העבודה ובכל אשר תפנינה ,זאת לא בעיה רק של ישראל ובין גברים אשכנזים למזרחים כולם מטרידים נשים ואונסים נשים כשאני אומרת כולם כוונתי שכל האנסים והמטרידים במקרה של נשים הם גברים ולא חשוב מאיזה מוצא,ואותו דבר פדופילים,ואותו דבר גברים שאונסים גברים,זוהי תופעה אוניברסלית,ומי שלא רוצה ללכת להפגנות לא חייב, אולם לתרץ זאת בכך שזה משרת אשכנזים או מזרחים ,?אני גם לא מקבלת את התיאוריה שבגלל שהגבר המזרחי מדוכא ע"י הגבר האשכנזי ולכן הוא מדכא את אישתו כשהוא בא הביתה
    אנגליה היא במקום הראשון באירופה בהכאת נשים ובהתעללות מינית בילדים ולא מדובר שם בבני מיעוטים אלא באנגלים אנגלים,איך אמר ג'ון לנון "אישה היא הכושי של העולם" וזה לא משנה מהיכן היא באה, חוקים נגד הטרדות מיניות במקום העבודה מחוקקים גם באירופה וגם בארה"ב ובעוד מדינות ששם אין מאבק של אשכנזים-מזרחים (יש מאבק בין מעמדות)
    הטיית הנושא למאבק המזרחי, בנושא הנדון היא לא לעניין,ובמקום להתמקד בבעיה מעמעמים אותה מישהו כאן סבור שזה משנה לנאנסת או למוטרדת מינית מה היה מוצאו של זה שעשה לה את זה?אם מישהו היה נוגע בילד או בילדה שלכם זה היה משנה לכם אם הוא מזרחי מדוכא ע"י אשכנזי,או אשכנזי שחושב שהוא אדון הארץ?
    אני אומרת לכם כאן ועכשיו שזה לא היה משנה לכם כלל ,הייתם אוכלים אותו בלי מלח ופלפל,ולא מחפשים איך לסנגר עליו,
    תנסו להשתמש קצת בדמיון שלכם ,ולחשוב מה היה קורה ואיך הייתם חשים כלפי מי שבא לתקוף אותכם בצורה כזאת
    הייתם מעשנים איתו סיגריה שאחרי ואומרים לו "טוב אחי אני מבין שעשית את מה שעשית כי גבר אשכנזי מדכא אותך בעבודה ועכשיו בוא נלך להפגין ביחד נגד הבן זונה.
    הנושא הזה עומד בפני עצמו והוא מעל למחלוקות אתניות,פוליטיות,אונס הוא אונס הוא אונס והמוצא והמעמד החברתי כלכלי פוליטי לא מעניין את הנאנסת,
    עכשיו אתם אומרים שלגברים אשכנזים עשירים יותר קל להתחמק מהעונש?כי הם יכולים לשכור עורכי דין זיגזג?או שלאלה שנמצאים בעמדות מפתח פוליטיות,או כלכליות, יותר קל להתחמק מעונש מאשר לסתם פועל בניין,אז על אחת כמה וכמה שאתם צריכים להיות איתנו הנשים שכם אל שכם כתף אל כתף,
    זהו מאבק של בני אדם נגד דיכוי של בני אדם וכל מאבק כזה הוא ראוי
    ולהתחיל לעסוק בבוכהלטריה על רקע אתני ,לי באופן אישי זה לא נראה
    אבל זאת מדינה דמוקרטית תעשו מה בא לכם…….

  121. מה שאני זוכר

    באה לכבד את עופר גלזר בלילה האחרון שלו לצידה של שרי לפני שהוא נכנס לכלא אז ערך לו רני רהב מסיבה שרק אנשים באמת מכובדים היו שם, ואז לא זכור לי ששלי יחימוביץ שלחה לה נזיפה, ולא שדולת הנשים, וגם לא יולי תמיר.

    אבל זה כבר מאוחר להזכיר להן , סליחה שרק עכשיו נזכרתי.

  122. מה שאני זוכר

    באה לכבד את עופר גלזר בלילה האחרון שלו לצידה של שרי לפני שהוא נכנס לכלא אז ערך לו רני רהב מסיבה שרק אנשים באמת מכובדים היו שם, ואז לא זכור לי ששלי יחימוביץ שלחה לה נזיפה, ולא שדולת הנשים, וגם לא יולי תמיר.

    אבל זה כבר מאוחר להזכיר להן , סליחה שרק עכשיו נזכרתי.

  123. מיכה רחמן

    אני מסכים באופן כללי עם שירה אוחיון. ובנוסף: מנקודת המבט המשפטית השאלה איננה האם באמת היה אונס או לא אלא האם ניתן לשבור את המתלוננות ולערער את עדותן. המלחמה המלוכלכת נגד הקורבנות התחילה כקו ההגנה המרכזי של קצב ואנשיו מיד עם מינוי עורכי הדין. יש משהו קשה ומכאיב במצב בו עורך דין מוסיף חטא על פשע. לא רק האונס שהיה אלא מסכת היסורים שצריכה לעבור המתלונת לפני ותוך המשפט. והרי דווקא אותן נשים פחות חזקות שבגלל שקשה להן להלחם את מלחמתן נגד האנס, דווקא מהן דורשים להיות חזקות באופן לא יאומן כדי לעמוד נגד עורכי דין מהמעלה הראשונה. ואם אינן יכולות להיות חזקות מספיק, נוצר מצב בו אין שום סיכוי שהאמת תצא לאור. במובן הזה זהו משפט ההולם את אותן הנורמות הגבריות שבתוכן התהלך הנשיא קצב, ובתוכן פועלים המפקדים בצבא הרואים את הנשים שלצידן כשפחות מין בפוטנציה. מותר לעורך דין להגן על כל אדם, גם על רוצח וגם על אנס. אבל התפקיד המלוכלך הזה, בו אתה לא רק זורק סתם רפש, אלא משתתף בהכרח בפועל בחיזוק הנורמות הנ"ל, זו היא חרפה. במקרים כאלה עורך הדין צריך להגיד: "יש דברים שאדם הגון אינו עושה אותם" .

  124. מיכה רחמן

    אני מסכים באופן כללי עם שירה אוחיון. ובנוסף: מנקודת המבט המשפטית השאלה איננה האם באמת היה אונס או לא אלא האם ניתן לשבור את המתלוננות ולערער את עדותן. המלחמה המלוכלכת נגד הקורבנות התחילה כקו ההגנה המרכזי של קצב ואנשיו מיד עם מינוי עורכי הדין. יש משהו קשה ומכאיב במצב בו עורך דין מוסיף חטא על פשע. לא רק האונס שהיה אלא מסכת היסורים שצריכה לעבור המתלונת לפני ותוך המשפט. והרי דווקא אותן נשים פחות חזקות שבגלל שקשה להן להלחם את מלחמתן נגד האנס, דווקא מהן דורשים להיות חזקות באופן לא יאומן כדי לעמוד נגד עורכי דין מהמעלה הראשונה. ואם אינן יכולות להיות חזקות מספיק, נוצר מצב בו אין שום סיכוי שהאמת תצא לאור. במובן הזה זהו משפט ההולם את אותן הנורמות הגבריות שבתוכן התהלך הנשיא קצב, ובתוכן פועלים המפקדים בצבא הרואים את הנשים שלצידן כשפחות מין בפוטנציה. מותר לעורך דין להגן על כל אדם, גם על רוצח וגם על אנס. אבל התפקיד המלוכלך הזה, בו אתה לא רק זורק סתם רפש, אלא משתתף בהכרח בפועל בחיזוק הנורמות הנ"ל, זו היא חרפה. במקרים כאלה עורך הדין צריך להגיד: "יש דברים שאדם הגון אינו עושה אותם" .

  125. אלון

    גם דליה וגם נועה באו למסיבת המטריד מינית עופר גלזר.

  126. אלון

    גם דליה וגם נועה באו למסיבת המטריד מינית עופר גלזר.

  127. ג. אביבי

    אלון, אינני טוען לכתר מלך האובייקטיביות. פשוט לא נראה לי להצטרף לעדר שורפי השדים בטקס האוטו-דה-פה של כנסיית הצבועים.
    אורלי,
    "ואוי לו לשבט שמתאחד סביב סוטה מין אלים …" – כך בדיוק עושים כוהני השבטיות הלבנבנה, הם מתאחדים סביב האחר, השנוא, ורצוי שיהיה מה שיותר סוטה או ביזארי. אני, לעומת זאת, לא הצעתי להתאחד למען קצב, אלא לא להצטרף לחגיגות שרפת השד השחור למען חיזוק חווית הזהות השבטית הלבנבנה. אני לא קונה שהמניע של המארגנים הוא מגדרי טהור. הזכרת את מעידתו ה"חד פעמית" של רמון, זה בדיוק מה שהתקשורת רצתה שתאמיני, אולם בית המשפט חשב אחרת, כגון שבלחץ הפסיכולוגי שהקימו "כתבינו" נמנעו עוד כמה וכמה תלונות נגדו. אם הבנת שאני בעד דיכוטומיה של 'מגדר vs מזרחיות', שוב טעית.
    לרן הכהן העונה בקושיות של קש, הפעם בסגנונך:
    (1) מה ניסית לטעון, אבל בגלל דבקותך בסגנון מקשקש (סליחה, מקשה) קושיות הקש לא הצלחת להבהיר: שאסור לטעון כנגד הצביעות של חלק לא מבוטל ממארגני ההפגנה או שמזוז היה צריך להישמע לקול ההמון הנאור ולעזאזל השקול המשפטי?
    ועוד שאלה:
    (2) האם "שכחת" לצטט גם את אלף האזרחים הלבנונים כי "ערבושים" (שהם כידוע פרענקים בני דת מוחמד) לא נספרים בעיניך או כי זה מפריע לנסיון ההגחכה שלך?
    ושאלה אחרונה בהחלט:
    (3) נניח שמתישהו נגמרו לך הקושיות, האם גם אז היית טוען שהתקשורת לא ניצלה את העניין לחיזוק הדה-לגיטימציה כלפי אנשי ציבור מזרחים?
    לחיי הדיון הקשקשני (שוב סליחה, הקושייתי)!

  128. ג. אביבי

    אלון, אינני טוען לכתר מלך האובייקטיביות. פשוט לא נראה לי להצטרף לעדר שורפי השדים בטקס האוטו-דה-פה של כנסיית הצבועים.
    אורלי,
    "ואוי לו לשבט שמתאחד סביב סוטה מין אלים …" – כך בדיוק עושים כוהני השבטיות הלבנבנה, הם מתאחדים סביב האחר, השנוא, ורצוי שיהיה מה שיותר סוטה או ביזארי. אני, לעומת זאת, לא הצעתי להתאחד למען קצב, אלא לא להצטרף לחגיגות שרפת השד השחור למען חיזוק חווית הזהות השבטית הלבנבנה. אני לא קונה שהמניע של המארגנים הוא מגדרי טהור. הזכרת את מעידתו ה"חד פעמית" של רמון, זה בדיוק מה שהתקשורת רצתה שתאמיני, אולם בית המשפט חשב אחרת, כגון שבלחץ הפסיכולוגי שהקימו "כתבינו" נמנעו עוד כמה וכמה תלונות נגדו. אם הבנת שאני בעד דיכוטומיה של 'מגדר vs מזרחיות', שוב טעית.
    לרן הכהן העונה בקושיות של קש, הפעם בסגנונך:
    (1) מה ניסית לטעון, אבל בגלל דבקותך בסגנון מקשקש (סליחה, מקשה) קושיות הקש לא הצלחת להבהיר: שאסור לטעון כנגד הצביעות של חלק לא מבוטל ממארגני ההפגנה או שמזוז היה צריך להישמע לקול ההמון הנאור ולעזאזל השקול המשפטי?
    ועוד שאלה:
    (2) האם "שכחת" לצטט גם את אלף האזרחים הלבנונים כי "ערבושים" (שהם כידוע פרענקים בני דת מוחמד) לא נספרים בעיניך או כי זה מפריע לנסיון ההגחכה שלך?
    ושאלה אחרונה בהחלט:
    (3) נניח שמתישהו נגמרו לך הקושיות, האם גם אז היית טוען שהתקשורת לא ניצלה את העניין לחיזוק הדה-לגיטימציה כלפי אנשי ציבור מזרחים?
    לחיי הדיון הקשקשני (שוב סליחה, הקושייתי)!

  129. נינה

    באמת זה מוצא חן בעיני שיש רק שתי אפשרויות או להיות מזרחי משתף פעולה או להיות אשכנזי מנוול . זה נפלא. זה מרגיש מורכב ועמוק. אני מתה על טווח האופציות העשיר הזה. אבל אני לא מצליחה להחליט איך כדאי לי להזדהות. מה נראה לכם? איפה יש יותר נקודות זכות?

  130. נינה

    באמת זה מוצא חן בעיני שיש רק שתי אפשרויות או להיות מזרחי משתף פעולה או להיות אשכנזי מנוול . זה נפלא. זה מרגיש מורכב ועמוק. אני מתה על טווח האופציות העשיר הזה. אבל אני לא מצליחה להחליט איך כדאי לי להזדהות. מה נראה לכם? איפה יש יותר נקודות זכות?

  131. מואיז

    אני קורא כאן את כל התגובות ונראה לי שיש כאן כמות גדולה של נושאים שמתערבבים זה בזה, מישהו טוען שהחדר עגול והשניה טוענת שהחדר ירוק. והויכוח נמשך.

    אני אנסה לנתח כמה מן הנושאים כאן:

    1/ נורמה מקובלת ופסולה.

    ישנן בכל חברה נורמות מקובלות שהרוב אינו מטיל ספק בקיומן ואפילו מצדיק אותן. אם זה מקובל שהבוס מזמין את המזכירה שלו לשיחה אינטימית זו נורמה פסולה. אבל מה אתה עושה נגד נורמה פסולה? אפשרות אחת היא להיכנס לתוך משרדו של הבוס הנ"ל ולהגיד לו, אדוני, זה לא בסדר. אפשר לעשות את זה.

    אתן דוגמא מאוד קונקרטית שאני ננתקל בה לעיתים קרובות (ועוד יותר בצרפת מאשר כאן, לידיעת בני ציפר),, אני יושב בתחנת אוטובוס ואם צעירה מכניסה סטירה לבן שלה בן השלוש. אני פשוט מתקומם כל כולי נגד זה. אבל אז מה עושים? איש אינו חושב שמשהו לא בסדר בזה, יש כאלה שבכלל חושבים שכך מחנכים ילדים, ואני אולי יכול לומר לאם שהיא עושה טעות מרה אבל לא בטוח שהיא תבין.

    אז אני חושב שנורמות צריך לשנות מן היסוד, זאת אומרת שינוי תודעה. זה לא תהליך שקורה ביום אחד.

    כאמור, אני שמח מאוד שהנורמות של הטובים לטייס והטובות לטייסים, וההנחה שמזכירה היא רכושו של הנשיא או של השר הולכת ונעלמת מן העולם, ולכך בא החוק גם לעזור, אבל החוק לבדו אינו יכול לשנות נורמות.

    נכון שרק גברים אונסים, אבל מי שחושב שאלימות היא עניין בלעדי לגברים חי בעולם אחר מזה שבו אני חי. זו גם נורמה שמתחילה להיהפך למקובלת כמשקל נגד לאנס. כדאי כבר עכשיו להתפקח מהרומנטיות הזו.

    2. הנושא המשפטי.

    איך שלא תסתכלו על העניין של קצב , לומר שהוא אנס זה לינץ', לא תהיה תביעה כזאת גם אם לא תהיה עיסקת טיעון.

    אני לא יודע אם מישהי רוצה כאן שכל עדות של אישה על אונס תתקבל בלי לבדוק אותה ובלי חקירה נגדית. זה יהיה פתח לעוול לא פחות חמור מזה שנגרם עכשיו. לדעתי גם האנונימיות של המתלוננת צריכה לעבור מן העולם (זה קשור לסעיף 1, ברגע שהנורמות יעברו שינוי מהותי וזה לא ייחשב לכתם בפני עצמו).

    אני גם לא חושב שיש מישהי או מישהו כאן שחושב שצריך פשוט לסקול כל גבר שאישה תאמר שהוא אנס אותה בלי משפט, אני מקווה שכך הדבר.

    3. מוצא

    מובן לי לחלוטין שאנס או רוצח צריך להישפט על פי מעשיו ולא על פי מוצאו ולא משנה מה הן הסיבות שהביאו אותו לבצע פשע. אני לא חושב שיש מקום כלשהו להתחשבות במוצא בענייני החוק.
    הבעיות כאן נובעות מכך שבדרך כלל אנשי ציבור מזרחים נשפטים על פי החוק היבש ואשכנזים רבים מאוד (לא כולם, אכן) מסודרים מספיק ויש להם מספיק השפעה כדי להתחמק ממערכת המשפט. המזרחי שפשע צריך להישפט אבל זה לא אומר שצריך לעצום עיניים מכך שהאשכנזי יוצא מזה באיזו התפטרות דחוקה על לקיחת שוחד, או בכלל היועץ המשפטי ממסמס את החקירה של ראש ממשלה כדי שהציבור ישכח.

    4.
    העניין הסוציולוגי או הניתוח של המצב הסוציולוגי של הגבר המזרחי קשור למקרה של קצב או למקרה של מרדכי, והוא חלק מתהליך רחב ועמוק בחברה הישראלית. אני שוב פעם חוזר ואומר, אין בזה כהוא זה כדי לפטור אנשים אלה מעונש על מעשיהם, אולי ההיפך, דווקא אלה שהגיעו לשררה צריכים להישפט על קוצו של יוד כי הם אמורים להוות דוגמא.

  132. מואיז

    אני קורא כאן את כל התגובות ונראה לי שיש כאן כמות גדולה של נושאים שמתערבבים זה בזה, מישהו טוען שהחדר עגול והשניה טוענת שהחדר ירוק. והויכוח נמשך.

    אני אנסה לנתח כמה מן הנושאים כאן:

    1/ נורמה מקובלת ופסולה.

    ישנן בכל חברה נורמות מקובלות שהרוב אינו מטיל ספק בקיומן ואפילו מצדיק אותן. אם זה מקובל שהבוס מזמין את המזכירה שלו לשיחה אינטימית זו נורמה פסולה. אבל מה אתה עושה נגד נורמה פסולה? אפשרות אחת היא להיכנס לתוך משרדו של הבוס הנ"ל ולהגיד לו, אדוני, זה לא בסדר. אפשר לעשות את זה.

    אתן דוגמא מאוד קונקרטית שאני ננתקל בה לעיתים קרובות (ועוד יותר בצרפת מאשר כאן, לידיעת בני ציפר),, אני יושב בתחנת אוטובוס ואם צעירה מכניסה סטירה לבן שלה בן השלוש. אני פשוט מתקומם כל כולי נגד זה. אבל אז מה עושים? איש אינו חושב שמשהו לא בסדר בזה, יש כאלה שבכלל חושבים שכך מחנכים ילדים, ואני אולי יכול לומר לאם שהיא עושה טעות מרה אבל לא בטוח שהיא תבין.

    אז אני חושב שנורמות צריך לשנות מן היסוד, זאת אומרת שינוי תודעה. זה לא תהליך שקורה ביום אחד.

    כאמור, אני שמח מאוד שהנורמות של הטובים לטייס והטובות לטייסים, וההנחה שמזכירה היא רכושו של הנשיא או של השר הולכת ונעלמת מן העולם, ולכך בא החוק גם לעזור, אבל החוק לבדו אינו יכול לשנות נורמות.

    נכון שרק גברים אונסים, אבל מי שחושב שאלימות היא עניין בלעדי לגברים חי בעולם אחר מזה שבו אני חי. זו גם נורמה שמתחילה להיהפך למקובלת כמשקל נגד לאנס. כדאי כבר עכשיו להתפקח מהרומנטיות הזו.

    2. הנושא המשפטי.

    איך שלא תסתכלו על העניין של קצב , לומר שהוא אנס זה לינץ', לא תהיה תביעה כזאת גם אם לא תהיה עיסקת טיעון.

    אני לא יודע אם מישהי רוצה כאן שכל עדות של אישה על אונס תתקבל בלי לבדוק אותה ובלי חקירה נגדית. זה יהיה פתח לעוול לא פחות חמור מזה שנגרם עכשיו. לדעתי גם האנונימיות של המתלוננת צריכה לעבור מן העולם (זה קשור לסעיף 1, ברגע שהנורמות יעברו שינוי מהותי וזה לא ייחשב לכתם בפני עצמו).

    אני גם לא חושב שיש מישהי או מישהו כאן שחושב שצריך פשוט לסקול כל גבר שאישה תאמר שהוא אנס אותה בלי משפט, אני מקווה שכך הדבר.

    3. מוצא

    מובן לי לחלוטין שאנס או רוצח צריך להישפט על פי מעשיו ולא על פי מוצאו ולא משנה מה הן הסיבות שהביאו אותו לבצע פשע. אני לא חושב שיש מקום כלשהו להתחשבות במוצא בענייני החוק.
    הבעיות כאן נובעות מכך שבדרך כלל אנשי ציבור מזרחים נשפטים על פי החוק היבש ואשכנזים רבים מאוד (לא כולם, אכן) מסודרים מספיק ויש להם מספיק השפעה כדי להתחמק ממערכת המשפט. המזרחי שפשע צריך להישפט אבל זה לא אומר שצריך לעצום עיניים מכך שהאשכנזי יוצא מזה באיזו התפטרות דחוקה על לקיחת שוחד, או בכלל היועץ המשפטי ממסמס את החקירה של ראש ממשלה כדי שהציבור ישכח.

    4.
    העניין הסוציולוגי או הניתוח של המצב הסוציולוגי של הגבר המזרחי קשור למקרה של קצב או למקרה של מרדכי, והוא חלק מתהליך רחב ועמוק בחברה הישראלית. אני שוב פעם חוזר ואומר, אין בזה כהוא זה כדי לפטור אנשים אלה מעונש על מעשיהם, אולי ההיפך, דווקא אלה שהגיעו לשררה צריכים להישפט על קוצו של יוד כי הם אמורים להוות דוגמא.

  133. אורלי נוי

    "מעידה"?! "חד-פעמית"??!! לא היה עולה על דעתי להתבטא כך ביחס לחיים רמון. כדאי לדייק כשמתייחסים לתגובה של מישהו אחר ולא לייחס לו דברים שלא נאמרו.

  134. אורלי נוי

    "מעידה"?! "חד-פעמית"??!! לא היה עולה על דעתי להתבטא כך ביחס לחיים רמון. כדאי לדייק כשמתייחסים לתגובה של מישהו אחר ולא לייחס לו דברים שלא נאמרו.

  135. סמולן

    הפירוש שלי, הוא כזה: אחרי הרבה מאד שנות עבודה קשה, נמצאה דרך להגן על נשים. הדרך הזו כוללת, בעיקרה, רמת שקיפות גבוהה מאד בהליכים משפטיים. יש עוד מרכיבים, כמו חינוך ותרבות פוליטיקאלי-קורקט (שבהרבה מובנים היא דבר טוב), אבל המרכיב המשפטי הברור, הוא קריטי.

    למה הוא קריטי, אפשר להעלות הרבה ספקולציות, אבל כעובדה, החקיקה והפסיקה לקחו כאן על עצמם לפרק מהלכים של נגיעה, נשיקה, וכו', לתת רכיבים באבחנה מאד מאד גבוהה, ובדרך הזו, הם הצליחו להגדיר את המותר והאסור, ובדרך הזו, הם מנעו את הדרך שבה ההטרדה והכפיה מתרחשים בדרך כלל, שזו דרך של חריגה מהירה וזמנית מגבולות הכאילו-נורמה. מהבחינה הזו, איתור של הטרדה מינית דומה להצבעה על טריק של קוסם: הוא דורש סלואו מושן, ותשומת לב לפרטים.

    עסקאות הטיעון יוצרות מסך שמטשטש את ההבחנה הברורה הזו, ואת פרטי הפרטים שדרושים כאן. זו השיטה שבה מנוטרלים החקיקה והפסיקה. קצב מציג שימוש בכלי הזה, הוא חותם, מודה, מפרש בהקטנה, ובעצם מכחיש.

    לי נראה שזו הסיבה הברורה לצעקה. אני לא אוהב את עסקאות הטיעון, זה מנגנון מאד בעייתי, וכתבתי על זה למעלה. אבל במקרה של הטרדה ואונס, זה מנגנון שיוצא כנגד השיטה היחידה שהצליחה במאבק, היינו, שמליון נשים, ואולי רבע מליון גברים, יבחנו בשבע עינים את השפיטה והחקיקה בעניין. עם פחות עיניים בוחנות, הניסיון אומר שלא יהיה כלום. ואפשר בקלות להטריד. כלומר, במקרה הזה, הצדק והפומביות נמצאים במקום שבו הם היו בעניינים אחרים, לפני מאה ומאתיים שנה, כאשר העקרונות של הפומביות והצדק הנראה הוצבו באופן ברור. במקרה הזה, נראה לי שבלי דיון משפטי ופומבי, הפעילות נגד ההטרדה פשוט תסורס. בענייני ההטרדה והאונס, הפומביות והשקיפות הם עקרוניים עוד יותר מאשר בנושאים אחרים.

  136. סמולן

    הפירוש שלי, הוא כזה: אחרי הרבה מאד שנות עבודה קשה, נמצאה דרך להגן על נשים. הדרך הזו כוללת, בעיקרה, רמת שקיפות גבוהה מאד בהליכים משפטיים. יש עוד מרכיבים, כמו חינוך ותרבות פוליטיקאלי-קורקט (שבהרבה מובנים היא דבר טוב), אבל המרכיב המשפטי הברור, הוא קריטי.

    למה הוא קריטי, אפשר להעלות הרבה ספקולציות, אבל כעובדה, החקיקה והפסיקה לקחו כאן על עצמם לפרק מהלכים של נגיעה, נשיקה, וכו', לתת רכיבים באבחנה מאד מאד גבוהה, ובדרך הזו, הם הצליחו להגדיר את המותר והאסור, ובדרך הזו, הם מנעו את הדרך שבה ההטרדה והכפיה מתרחשים בדרך כלל, שזו דרך של חריגה מהירה וזמנית מגבולות הכאילו-נורמה. מהבחינה הזו, איתור של הטרדה מינית דומה להצבעה על טריק של קוסם: הוא דורש סלואו מושן, ותשומת לב לפרטים.

    עסקאות הטיעון יוצרות מסך שמטשטש את ההבחנה הברורה הזו, ואת פרטי הפרטים שדרושים כאן. זו השיטה שבה מנוטרלים החקיקה והפסיקה. קצב מציג שימוש בכלי הזה, הוא חותם, מודה, מפרש בהקטנה, ובעצם מכחיש.

    לי נראה שזו הסיבה הברורה לצעקה. אני לא אוהב את עסקאות הטיעון, זה מנגנון מאד בעייתי, וכתבתי על זה למעלה. אבל במקרה של הטרדה ואונס, זה מנגנון שיוצא כנגד השיטה היחידה שהצליחה במאבק, היינו, שמליון נשים, ואולי רבע מליון גברים, יבחנו בשבע עינים את השפיטה והחקיקה בעניין. עם פחות עיניים בוחנות, הניסיון אומר שלא יהיה כלום. ואפשר בקלות להטריד. כלומר, במקרה הזה, הצדק והפומביות נמצאים במקום שבו הם היו בעניינים אחרים, לפני מאה ומאתיים שנה, כאשר העקרונות של הפומביות והצדק הנראה הוצבו באופן ברור. במקרה הזה, נראה לי שבלי דיון משפטי ופומבי, הפעילות נגד ההטרדה פשוט תסורס. בענייני ההטרדה והאונס, הפומביות והשקיפות הם עקרוניים עוד יותר מאשר בנושאים אחרים.

  137. ע.ש.

    סחתיקה על השנינות. לפני מאה שנה ישבתי אצלך בשיעור שבו קוראים עיתונים, ומנתחים איך ההסדר החברתי הקיים משמר את עצמו וקוראים את אלתוסר וכו.

    אני נזכר בזה עכשיו, לאור העובדה שגם אתה כלול עכשיו בתוך ה80-90% מהעם שב"סקרי דעת הקהל" של ידיעות ומעריב ענו לאחר "מחשבה עצמאית וחופשית" שהם נגד עסקת הטיעון ואחר כך יצאו לרחובות (עם הכלב) כדי להפגין נגד האנס המפלצתי. כלומר, היה פה סוג של "פרי אקסג'יינג' אוף רעיונות" והציבור החליט באופן ספונטני להפגין את מחאתו.

    אותן עיתונאיות שקרעו לקצב את הצורה פירסמו כפולות קטלניות ומשחירות פנים בגנות המתלוננת נגד רמון המאותרג ואותם מומחי משפטים קבעו שהמשפט ההוא היה פארסה, רק כדי לומר שהאין משפט עכשיו הוא טרגדיה.

    בחזרה לציבור המוחים, ליאת רוזנברג – כך הבנתי – נאמה בעצרת בשבת גם על הקשרים רחבים יותר של דיכוי ואונס, כלפי העם השני שחי פה, וקיבלה בתמורה צעקות בוז.

    האם הקהל של שבת לא דומה מאוד (ברובו) לקהל של "רק לא ש"ס" ולקהל של "וינוגרד אמר שאולמרט וחלוץ ופרץ לא זיינו את הערבים בלבנון כמו שציפינו מהם-למרות-שהם-דווקא-ניסו-לזרוק-את-המצרר"? האם רק אני הרגשתי קצת מוזר נוכח תמונת ה-wanted של בני סלע אז וקצב היום?

    לסיכום, הפעם בלי ציניות, אני בכל זאת מחזק את ה-נ-ש-י-ם שהיו בהפגנה. בלי קשר לכל מה שאמרתי ויכול להיות שאני מפספס וטועה, אז בלי קשר אני באמת מצדיע למפגינות שהתאחדו והפגינו כוח, אחדות ותמיכה במתלוננות נגד הנשיא לשעבר.

    עוד שורה תחתונה, סתם מוזר לי לראות את הכהן בצד של הקונצנזוס, מאוד מוזר, אולי זה מקור הטעות.

  138. ע.ש.

    סחתיקה על השנינות. לפני מאה שנה ישבתי אצלך בשיעור שבו קוראים עיתונים, ומנתחים איך ההסדר החברתי הקיים משמר את עצמו וקוראים את אלתוסר וכו.

    אני נזכר בזה עכשיו, לאור העובדה שגם אתה כלול עכשיו בתוך ה80-90% מהעם שב"סקרי דעת הקהל" של ידיעות ומעריב ענו לאחר "מחשבה עצמאית וחופשית" שהם נגד עסקת הטיעון ואחר כך יצאו לרחובות (עם הכלב) כדי להפגין נגד האנס המפלצתי. כלומר, היה פה סוג של "פרי אקסג'יינג' אוף רעיונות" והציבור החליט באופן ספונטני להפגין את מחאתו.

    אותן עיתונאיות שקרעו לקצב את הצורה פירסמו כפולות קטלניות ומשחירות פנים בגנות המתלוננת נגד רמון המאותרג ואותם מומחי משפטים קבעו שהמשפט ההוא היה פארסה, רק כדי לומר שהאין משפט עכשיו הוא טרגדיה.

    בחזרה לציבור המוחים, ליאת רוזנברג – כך הבנתי – נאמה בעצרת בשבת גם על הקשרים רחבים יותר של דיכוי ואונס, כלפי העם השני שחי פה, וקיבלה בתמורה צעקות בוז.

    האם הקהל של שבת לא דומה מאוד (ברובו) לקהל של "רק לא ש"ס" ולקהל של "וינוגרד אמר שאולמרט וחלוץ ופרץ לא זיינו את הערבים בלבנון כמו שציפינו מהם-למרות-שהם-דווקא-ניסו-לזרוק-את-המצרר"? האם רק אני הרגשתי קצת מוזר נוכח תמונת ה-wanted של בני סלע אז וקצב היום?

    לסיכום, הפעם בלי ציניות, אני בכל זאת מחזק את ה-נ-ש-י-ם שהיו בהפגנה. בלי קשר לכל מה שאמרתי ויכול להיות שאני מפספס וטועה, אז בלי קשר אני באמת מצדיע למפגינות שהתאחדו והפגינו כוח, אחדות ותמיכה במתלוננות נגד הנשיא לשעבר.

    עוד שורה תחתונה, סתם מוזר לי לראות את הכהן בצד של הקונצנזוס, מאוד מוזר, אולי זה מקור הטעות.

  139. אורלי בנימין

    הנקודה החשובה בכל הדיון הזה היא רק אחת: איך מבררים תלונה על אונס ומתי מערכת המשפט "הגברית" יכולה לראות ראייה כראייה של אונס.
    הבוקר בהארץ מתראיינת הדוברת של מרכזי הסיוע ומסבירה: המערכת המשפטית מסרבת ללמוד להבין את הסיטואציה המורכבת והאמביוולנטית של האשה שצריכה לתפקד במקום עבודה למרות שעברה שם אונס. המערכת המשפטית מסרבת לרענן את מה היא מחשיבה הוכחה לאונס למרות שכבר נחקק חוק שקובע שעדותה של הנאנסת לבדה תהיה מספיקה כהוכחה – שכן האונס מתרחש בדרך כלל רק במחיצתה.
    אז מה שאני כן רוצה לקדם, וזה הכי חשוב לי לקדם למען הסדר החברתי החדש שאני רוצה בארץ הזו, זה לא את העלאתו של קצב לגרדום. קצב לא מעניין אותי. מה שאני רוצה לקדם זה את הדיון בשאלה למי אנחנו מאמינים ואיך זה יתכן שעשר נשים מתלוננות על אותו דבר ועדיין המערכת המשפטית מרגישה שהיא לא יכולה להאמין ושזה לא יעמוד בבית משפט. מבחינה זו מהפכנות היא לא הדיון במוצא העדתי של האנס, אם כי אני בהחלט מסכימה שמוצא עדתי ספציפי יכול לתרום לקלות שבה הממסד או דעת הקהל יכולים לזהות דמות עם פעולה עבריינית ואלימה. מהפכנות היא המקום ששלי יחימוביץ' נעמדה בו בכיכר בשבת: אנחנו מאמינות לכן. אנחנו מאמינות לכן כל הזמן ובאופן בלתי תלוי בשאלה איך אתן עונות על שאלה כזו או אחרת. אנחנו פשוט כאן בכדי להאמין לכן ואנחנו רוצות להאמין לכל אחת שתבוא מחר ותגיד נאנסתי ויותר מזה – אנחנו רוצות מערכת משפט שיכולה לומר – התלונה על האונס נמצאה תקפה ואמינה גם כשהמתלוננת מגמגמת וגם שהממולחים מצליחים למצוא סתירות בדבריה. בלי זה נקודת המבט הגברית נשמרת, מתחזקת ופועלת נגד כולנו – נשים וגברים כאחד.

  140. אורלי בנימין

    הנקודה החשובה בכל הדיון הזה היא רק אחת: איך מבררים תלונה על אונס ומתי מערכת המשפט "הגברית" יכולה לראות ראייה כראייה של אונס.
    הבוקר בהארץ מתראיינת הדוברת של מרכזי הסיוע ומסבירה: המערכת המשפטית מסרבת ללמוד להבין את הסיטואציה המורכבת והאמביוולנטית של האשה שצריכה לתפקד במקום עבודה למרות שעברה שם אונס. המערכת המשפטית מסרבת לרענן את מה היא מחשיבה הוכחה לאונס למרות שכבר נחקק חוק שקובע שעדותה של הנאנסת לבדה תהיה מספיקה כהוכחה – שכן האונס מתרחש בדרך כלל רק במחיצתה.
    אז מה שאני כן רוצה לקדם, וזה הכי חשוב לי לקדם למען הסדר החברתי החדש שאני רוצה בארץ הזו, זה לא את העלאתו של קצב לגרדום. קצב לא מעניין אותי. מה שאני רוצה לקדם זה את הדיון בשאלה למי אנחנו מאמינים ואיך זה יתכן שעשר נשים מתלוננות על אותו דבר ועדיין המערכת המשפטית מרגישה שהיא לא יכולה להאמין ושזה לא יעמוד בבית משפט. מבחינה זו מהפכנות היא לא הדיון במוצא העדתי של האנס, אם כי אני בהחלט מסכימה שמוצא עדתי ספציפי יכול לתרום לקלות שבה הממסד או דעת הקהל יכולים לזהות דמות עם פעולה עבריינית ואלימה. מהפכנות היא המקום ששלי יחימוביץ' נעמדה בו בכיכר בשבת: אנחנו מאמינות לכן. אנחנו מאמינות לכן כל הזמן ובאופן בלתי תלוי בשאלה איך אתן עונות על שאלה כזו או אחרת. אנחנו פשוט כאן בכדי להאמין לכן ואנחנו רוצות להאמין לכל אחת שתבוא מחר ותגיד נאנסתי ויותר מזה – אנחנו רוצות מערכת משפט שיכולה לומר – התלונה על האונס נמצאה תקפה ואמינה גם כשהמתלוננת מגמגמת וגם שהממולחים מצליחים למצוא סתירות בדבריה. בלי זה נקודת המבט הגברית נשמרת, מתחזקת ופועלת נגד כולנו – נשים וגברים כאחד.

  141. מאיה

    קודם כל העניין במערכת המשפט הוא לא היא מאמינה (מזוז אמר שהוא מאמין) אלא בשאלה אם יש אפשרות להגיע להרשעה. זו הבעיה המרכזית והיא חלה לא רק על מקרי אונס אלא בכלל, שהתביעה רואה את עצמה כייצרנית הרעשות.
    אחד הדברים המטרידים ביותר (בנוסף לחוקי ההתיישנות שלא נכונים מספיק ועדיין לא לוקחים בחשבון באופן מלא וצודק את העכבות הקשות שסובלות מהן הנפגעות, אשר בגללן הן מאחרות להגיש תלונה אם בכלל) הוא עניין אופי העדות שנותנות הנפגעות. צריך איכשהו לתרגם לשפה המשפטית את מה שבפרקליטות מכנים כל הזמן "חוסר הקוהרנטיות" בעדות המתלוננות. מישו צריך לשבת שם ולשבור את הראש איך מתרגמים את אפקט "חוסר הקוהרנטיות" האופייני לנפגעות, שהוא בעצם הבלבול הכעס הבושה הבושה הנוראה והאשמה שחשות הנפגעות כשהן צריכות ולספר מה עבר עליהן ולתת עדות. לתרגם זאת באופן כזה שהחוק יכיל את הקושי שלהן, ולא יתרגם קושי זה למוקש הפועל נגדן, כפי שזה עובד היום.
    וגם אולי עוד איזו מחשבה – גם אלו שלוקות ב"חוסר קוהרנטיות" נראה שאינן לוקות בחוסר קונסיסטנטיות. בזה הן לא שוגות. כלומר שהבלבול והבושה והאשמה לא מחלישות את הטענה אלא רק שוברות את הרצף הנארטיבי שעבר איזו התרסקות כלשהי בתודעתן, וזו הרי תופעה מוכרת מאוד בקרב אנשים פוטס-טראומטיים. איך אפשר, אם כן, לדרוש מאדם פוסט-טראומטי שיספר את סיפור הטראומה בלי בעיות בלי שברים תודעתיים באופן לא מרוסק. החוק צריך לתת את הדעת על כך, לתקן את העיוות הזה את הדרישה הלא הגיונית לא אנושית הזאת.

  142. מאיה

    קודם כל העניין במערכת המשפט הוא לא היא מאמינה (מזוז אמר שהוא מאמין) אלא בשאלה אם יש אפשרות להגיע להרשעה. זו הבעיה המרכזית והיא חלה לא רק על מקרי אונס אלא בכלל, שהתביעה רואה את עצמה כייצרנית הרעשות.
    אחד הדברים המטרידים ביותר (בנוסף לחוקי ההתיישנות שלא נכונים מספיק ועדיין לא לוקחים בחשבון באופן מלא וצודק את העכבות הקשות שסובלות מהן הנפגעות, אשר בגללן הן מאחרות להגיש תלונה אם בכלל) הוא עניין אופי העדות שנותנות הנפגעות. צריך איכשהו לתרגם לשפה המשפטית את מה שבפרקליטות מכנים כל הזמן "חוסר הקוהרנטיות" בעדות המתלוננות. מישו צריך לשבת שם ולשבור את הראש איך מתרגמים את אפקט "חוסר הקוהרנטיות" האופייני לנפגעות, שהוא בעצם הבלבול הכעס הבושה הבושה הנוראה והאשמה שחשות הנפגעות כשהן צריכות ולספר מה עבר עליהן ולתת עדות. לתרגם זאת באופן כזה שהחוק יכיל את הקושי שלהן, ולא יתרגם קושי זה למוקש הפועל נגדן, כפי שזה עובד היום.
    וגם אולי עוד איזו מחשבה – גם אלו שלוקות ב"חוסר קוהרנטיות" נראה שאינן לוקות בחוסר קונסיסטנטיות. בזה הן לא שוגות. כלומר שהבלבול והבושה והאשמה לא מחלישות את הטענה אלא רק שוברות את הרצף הנארטיבי שעבר איזו התרסקות כלשהי בתודעתן, וזו הרי תופעה מוכרת מאוד בקרב אנשים פוטס-טראומטיים. איך אפשר, אם כן, לדרוש מאדם פוסט-טראומטי שיספר את סיפור הטראומה בלי בעיות בלי שברים תודעתיים באופן לא מרוסק. החוק צריך לתת את הדעת על כך, לתקן את העיוות הזה את הדרישה הלא הגיונית לא אנושית הזאת.

  143. מואיז

    החוק דווקא כן שם לב לבעיה של יחסי כוח במקומות מסויימים ולמעשה די פתרה את הבעיה.

    א.

    במקרה של יחסים בין מטפל(ת) למטופל(ת), במיוחד במקרה של טיפול פסיכולוגי.
    במקרה זה המעשה נחשב לאונס גם אם המטופלת תסטור את עצמה אלפי פעמים, יחסי מין במקרים אלה אסורים.

    ב.

    במקרה של מורה תלמיד(ה). כאן אין שום מקום לטעון להסכמה.

    ———————————————

    אולי באמת יש מקום לחוקק חוקים ברורים לגבי יחסי מרות כלליים בכל מקום עבודה. דהיינו שיחסי המין יינעלו לחלוטין ברגע שמישהו עובר את הדלת למקום עבודה.
    יכול להיות שזה יפטור הרבה בעיות אבל גם ייצור בעיות חדשות.

    אולי גם כדאי לקבוע שמנהל ברמה מסויימת יהיה במצב של מטפל פסיכולוגי כמו במקרה א, וכדי לקיים יחסי מין עם עובדת שלו הוא יצטרך להספיק את הקשר הזה.

    זה בקשר לחוק, בדרך כלל החוק לא אוהב מאוד מצבים אפורים ומעדיף קביעות ברורות.

  144. מואיז

    החוק דווקא כן שם לב לבעיה של יחסי כוח במקומות מסויימים ולמעשה די פתרה את הבעיה.

    א.

    במקרה של יחסים בין מטפל(ת) למטופל(ת), במיוחד במקרה של טיפול פסיכולוגי.
    במקרה זה המעשה נחשב לאונס גם אם המטופלת תסטור את עצמה אלפי פעמים, יחסי מין במקרים אלה אסורים.

    ב.

    במקרה של מורה תלמיד(ה). כאן אין שום מקום לטעון להסכמה.

    ———————————————

    אולי באמת יש מקום לחוקק חוקים ברורים לגבי יחסי מרות כלליים בכל מקום עבודה. דהיינו שיחסי המין יינעלו לחלוטין ברגע שמישהו עובר את הדלת למקום עבודה.
    יכול להיות שזה יפטור הרבה בעיות אבל גם ייצור בעיות חדשות.

    אולי גם כדאי לקבוע שמנהל ברמה מסויימת יהיה במצב של מטפל פסיכולוגי כמו במקרה א, וכדי לקיים יחסי מין עם עובדת שלו הוא יצטרך להספיק את הקשר הזה.

    זה בקשר לחוק, בדרך כלל החוק לא אוהב מאוד מצבים אפורים ומעדיף קביעות ברורות.

  145. ירדנה אלון

    מצטערת אורלי אולם מה ששלי העלתה במוצ"ש בהפגנה,נשמע נהדר באותו רגע אולם הוא פופוליסטי לטעמי ,
    אני סבורה שאמונה עיוורת באופן גורף רק לצד אחד והעמדתו של הצד השני באופן גורף כאשם על כל הכרוך בכך ,
    היא הליכה לקראת סוג של אמונה עיוורת ללא כל שיקול דעת ומבלי להטיל ספק ,הספק הוא זה שנטע תמיד בליבם של בני אדם את הרצון לחקור ולרדת לעומקם של דברים ולגלות ולחשוף אמיתות,אלמלא הטלת הספק באמונות ודעות הרבה דברים היו נשארים על עמדם, אפילו הפמיניזם נולד מתוך הטלת הספק, הטלת הספק בעליונותה של הפאטריארכיה וכל היתרונות שהעליונות הזאת נותנת.מה גם שאמונה גורפת מטה את כפות המאזניים לטובתו הבלעדית של צד אחד ,ומותירה את הצד השני נטול כוח לחלוטין, זה לא מהפכנות בעיני, זה עמידה קיצונית אחת אל מול עמידה קיצונית אחרת מחוסר אמונה מוחלט לאמונה גורפת.
    אני סבורה שהמהפכנות תבוא מהכיוון של האיזון, שכשאישה מתלוננת, ינתנו לה כל הכלים לדרוש חקירה נוקבת ומעמיקה של המצב אליו נקלעה ושלא ימנעו ממנה כל דבר שיש בו כדי לאמת את דבריה והיא יכולה להביא כהוכחה לטענתה,היום יש לנו מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי לבצע חקירות ולהביא ממצאים אולם לא תמיד המשטרה והפרקליטות מעוניינים להשתמש בהם (יש להם טונות של תרוצים) על מנת שהאמת תצא לאור.(זה מה שחשוב בסופו של דבר האמת לא?)ואת זה צריך לתבוע ולדרוש,
    הייכן עובר הגבול בן אמונה עיוורת וגורפת לטובת צד אחד והאשמתו של קורבן חף מפשע?
    יש לי בן,אני לא הייתי רוצה שמישהי תנצל את כוח האמונה העיוורת והגורפת שאת מוכנה לתת לנשים כדי לנצל את זה נגד הבן שלי,
    ושוב, מה ששלי אמרה, ומה שהינך מציעה זו לא מהפכה ולא מהפכנות זו קיצוניות גורפת אחת לעומת קיצוניות אחרת
    כשצד אחד אומר שחור וצד שני אומר לבן זו לא מהפכנות
    כשצד אחד בא עם פלטה של גוונים ושם אותם בקונטקסט הנכון כך שתהיה תאימות זאת מהפכנות
    בעיני לפחות.

  146. ירדנה אלון

    מצטערת אורלי אולם מה ששלי העלתה במוצ"ש בהפגנה,נשמע נהדר באותו רגע אולם הוא פופוליסטי לטעמי ,
    אני סבורה שאמונה עיוורת באופן גורף רק לצד אחד והעמדתו של הצד השני באופן גורף כאשם על כל הכרוך בכך ,
    היא הליכה לקראת סוג של אמונה עיוורת ללא כל שיקול דעת ומבלי להטיל ספק ,הספק הוא זה שנטע תמיד בליבם של בני אדם את הרצון לחקור ולרדת לעומקם של דברים ולגלות ולחשוף אמיתות,אלמלא הטלת הספק באמונות ודעות הרבה דברים היו נשארים על עמדם, אפילו הפמיניזם נולד מתוך הטלת הספק, הטלת הספק בעליונותה של הפאטריארכיה וכל היתרונות שהעליונות הזאת נותנת.מה גם שאמונה גורפת מטה את כפות המאזניים לטובתו הבלעדית של צד אחד ,ומותירה את הצד השני נטול כוח לחלוטין, זה לא מהפכנות בעיני, זה עמידה קיצונית אחת אל מול עמידה קיצונית אחרת מחוסר אמונה מוחלט לאמונה גורפת.
    אני סבורה שהמהפכנות תבוא מהכיוון של האיזון, שכשאישה מתלוננת, ינתנו לה כל הכלים לדרוש חקירה נוקבת ומעמיקה של המצב אליו נקלעה ושלא ימנעו ממנה כל דבר שיש בו כדי לאמת את דבריה והיא יכולה להביא כהוכחה לטענתה,היום יש לנו מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי לבצע חקירות ולהביא ממצאים אולם לא תמיד המשטרה והפרקליטות מעוניינים להשתמש בהם (יש להם טונות של תרוצים) על מנת שהאמת תצא לאור.(זה מה שחשוב בסופו של דבר האמת לא?)ואת זה צריך לתבוע ולדרוש,
    הייכן עובר הגבול בן אמונה עיוורת וגורפת לטובת צד אחד והאשמתו של קורבן חף מפשע?
    יש לי בן,אני לא הייתי רוצה שמישהי תנצל את כוח האמונה העיוורת והגורפת שאת מוכנה לתת לנשים כדי לנצל את זה נגד הבן שלי,
    ושוב, מה ששלי אמרה, ומה שהינך מציעה זו לא מהפכה ולא מהפכנות זו קיצוניות גורפת אחת לעומת קיצוניות אחרת
    כשצד אחד אומר שחור וצד שני אומר לבן זו לא מהפכנות
    כשצד אחד בא עם פלטה של גוונים ושם אותם בקונטקסט הנכון כך שתהיה תאימות זאת מהפכנות
    בעיני לפחות.

  147. אורלי בנימין

    בוקר טוב ירדנה. מה שאת קוראת איזון אני קוראת נקודת מבט גברית. גם אני מגדלת בן וגם אני לא הייתי רוצה שמישהי תבוא וכ"ו אבל אנחנו לא מדברות כאן על המקרה הזה אנחנו מדברות על כך שיש לנו עשר מתלוננות!!! ואיך אנחנו פותחות את היום? איך הארץ פותח לנו את הבוקר? מפרסם כביכול ארבע גרסאות שונות לאונס של א' ממשרד התיירות. אני קראתי וקראתי ולא מצאתי שם ארבע גרסאות. אני מצאתי רק דבר אחד – גבר שכופה את עצמו מינית על אשה. אבל העתון, הכתב, בית המשפט – מבחינתם מה שחשוב זה שהם ביססו הגדרה אחת לאונס – והסיפור לא נכנס להגדרה שלהם את האונס אז מבחינתם הם לא יכולים להוכיח אונס. זו הנקודה החשובה. אם את רוצה לראות בזה איזון – את מוזמנת. אני לא בוטחת במנסחי החוק, ולא במיישמיו ולי אין ספק שהנשיא לשעבר ק. הוא אנס.

  148. אורלי בנימין

    בוקר טוב ירדנה. מה שאת קוראת איזון אני קוראת נקודת מבט גברית. גם אני מגדלת בן וגם אני לא הייתי רוצה שמישהי תבוא וכ"ו אבל אנחנו לא מדברות כאן על המקרה הזה אנחנו מדברות על כך שיש לנו עשר מתלוננות!!! ואיך אנחנו פותחות את היום? איך הארץ פותח לנו את הבוקר? מפרסם כביכול ארבע גרסאות שונות לאונס של א' ממשרד התיירות. אני קראתי וקראתי ולא מצאתי שם ארבע גרסאות. אני מצאתי רק דבר אחד – גבר שכופה את עצמו מינית על אשה. אבל העתון, הכתב, בית המשפט – מבחינתם מה שחשוב זה שהם ביססו הגדרה אחת לאונס – והסיפור לא נכנס להגדרה שלהם את האונס אז מבחינתם הם לא יכולים להוכיח אונס. זו הנקודה החשובה. אם את רוצה לראות בזה איזון – את מוזמנת. אני לא בוטחת במנסחי החוק, ולא במיישמיו ולי אין ספק שהנשיא לשעבר ק. הוא אנס.

  149. ירדנה אלון

    צהריים טובים אורלי, ראיית העולם בשחור לבן היא לאו דווקא פמיניסטית , ונקודת המבט הפמיניסטית לא מונחת בכיסה של אף אחת,ולא כל מי שלא רואה את הדברים מנקודת המבט של הפמיניזם שלך הוא אוטומטית בעל נקודת מבט גברית גם לפמיניזם יש נקודות מבט וזויות ראיה שונות וזרמים ותת זרמים כמו כל אידאולוגיה, ולענייננו
    גם אני קראתי את מה שכתוב בהארץ, וכמובן שאני לא מקבלת את נקודת המבט שלהם שכביכול אם יש סתירות בעדות של המתלוננות,זה ראה וקדש מה שכתבתי בתגובתי אלייך קודם אולי כדאי שאחזור ואומר ואנסח בפרוט רב יותר,
    הכוונה שלי באיזון זה כשבאה מתלוננת להגיש תלונה על תקיפה מינית,חייבים לקחת את התלונה(פעם לא עשו זאת)
    וחייבים לחקור אותה כשהקו המנחה את החוקר הוא מציאת הראיות וגילוי האמת לאמיתה של מה שהתרחש, החוקר צריך לגשת למקרה מנקודת מבט שבה הוא לא מאמין לאף צד זה שהוא לא מאמין לא אומר שהוא צריך לזלזל,לפגוע,להעליב,או לא להתייחס ברצינות לתלונה (וזה מה שקורה לרוב
    אני אתן דוגמא ממקרה שקרה לי לפני שנתיים(המקרה האחרון אם כי לא הראשון)
    אני חילקתי ברושורים במגרשי חנייה,
    יש מגרש חנייה מתחת לבייתי ,המגרש מתחיל ברחוב פינס בנווה צדק ויורד עד לכמעט אחורי סוזן דלל זהו בעצם מגרש החנייה של באי סוזן דלל הרחקתי בחלוקת הברושורים עד למאחורי גשר שלוש , שם בא לקראתי השומר-מאבטח של המגרש ותקף אותי, זה היה מקום מבודד מאוד, למזלי נחלצתי גם כי לא שתקתי ו התפתחה תיגרה בייני ובינו ואז עבר מישהו מהשכונה עם הכלב שלו, וכך ניצלתי
    הגשתי תלונה במשטרה,(פניתי למרכז לסיוע ובאה מלווה איתי)
    מייד עם שסיימתי להגיש את התלונה אמרה לי החוקרת שכדאי שאסתלק מהתחנה מהר ככל האפשר כדי שלא יעצרו אותי על הסגת גבול(הקורבן אשם)
    הם חקרו אותו ,וגבו עדות מן השומר השני שישב בבודקה מעץ שהעיד כמובן לטובת חברו שלא היו דברים מעולם
    והתיק נגנז
    חוקר טוב ,היה מגיע למקום הארוע ,והיה רואה שמהמקום שבו ישב השומר בבודקה, לא היתה שום אפשרות לא לראות ולא לשמוע את אשר ארע בייני ובין תוקפי,
    כשאמרתי זאת לחוקרת ,היא אמרה לי שאם יש לי מצלמת וידאו שאני אצלם ואביא להם(אני צריכה לחקור את התקיפה המינית זה האבסורד שבצורת החקירה
    עכשיו אני לא ציפיתי שיאמינו לי אפריורי,אולם הציפיות שלי היו שיחקרו את העובדות לאשורן
    ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת איזון
    אני באתי וסיפרתי את הסיפור שלי
    התוקף בא וסיפר את הסיפור שלו והביא מישהו שיעיד
    הם לא בדקו את העדויות בשטח
    הם גם לא בדקו את בעל הכלב שהגיע למקום ועזר לי להחלץ ממצב הביש שאליו נקלעתי
    הם פשוט לא רצו לעשות את מלאכתם נאמנה וסילקו אותי בבושת פנים,
    וכאן טמון חוסר האיזון, הגישה של הגופים שחוקרים את מה שקרה צריכה להשתנות,
    תראי זה לקח הרבה שנים עד שהמשטרה שינתה את הגישה שלה שבה מקרים כאלה נחקרים או נגבית עדות מהמתלוננת על ידי חוקרת אישה ולא גבר
    אפרופו אני יכולה לבשר לך בהזדמנות זאת שמי שהתחיליה את זה הייתי אני בשנות השבעים כשהייתי חוקרת משטרתית ועסקתי בדיוק בנושאים אלה ואף נפגשתי לצורך כך עם נעמי שדמי שהיתה קצינת השוטרות באותה תקופה והנחתי את היסודות לכך,
    אז להגיד לי שהגישה שלי היא גברית זה פשוט לא לדעת עם מי את מתכתבת
    אני מקווה שהבהרתי את הנקודה הזאת לפחות
    ולא איכפת לי לשבת ולכתוב עוד ועוד עד שהנקודה תובהר
    ועוד משהו מה שחסר הן בחקירת המשטרה והפרקליטות ובבתי הדין זה הגישה הנפשית רגשית מתייחסים לעובדות היבשות בלבד כאילו אנחנו נמצאים במעבדה קלינית וסטרילית ועל כן אני מציעה שפסיכולוגים יתחילו לעבוד בשרות המשטרה על מנת להיות חלק מהחקירה אם הם פסיכולוגים טובים ומקצועיים הרבה דברים ישתנו בגישה לנושא,
    גם בצורת השאלות כלפי המתלוננת, וגם בתהליך של חיפוש הראיות וגיבוי הראיות
    אם תרצי אני מוכנה להרחיב בנושא
    יום טוב
    ירדנה

  150. ירדנה אלון

    צהריים טובים אורלי, ראיית העולם בשחור לבן היא לאו דווקא פמיניסטית , ונקודת המבט הפמיניסטית לא מונחת בכיסה של אף אחת,ולא כל מי שלא רואה את הדברים מנקודת המבט של הפמיניזם שלך הוא אוטומטית בעל נקודת מבט גברית גם לפמיניזם יש נקודות מבט וזויות ראיה שונות וזרמים ותת זרמים כמו כל אידאולוגיה, ולענייננו
    גם אני קראתי את מה שכתוב בהארץ, וכמובן שאני לא מקבלת את נקודת המבט שלהם שכביכול אם יש סתירות בעדות של המתלוננות,זה ראה וקדש מה שכתבתי בתגובתי אלייך קודם אולי כדאי שאחזור ואומר ואנסח בפרוט רב יותר,
    הכוונה שלי באיזון זה כשבאה מתלוננת להגיש תלונה על תקיפה מינית,חייבים לקחת את התלונה(פעם לא עשו זאת)
    וחייבים לחקור אותה כשהקו המנחה את החוקר הוא מציאת הראיות וגילוי האמת לאמיתה של מה שהתרחש, החוקר צריך לגשת למקרה מנקודת מבט שבה הוא לא מאמין לאף צד זה שהוא לא מאמין לא אומר שהוא צריך לזלזל,לפגוע,להעליב,או לא להתייחס ברצינות לתלונה (וזה מה שקורה לרוב
    אני אתן דוגמא ממקרה שקרה לי לפני שנתיים(המקרה האחרון אם כי לא הראשון)
    אני חילקתי ברושורים במגרשי חנייה,
    יש מגרש חנייה מתחת לבייתי ,המגרש מתחיל ברחוב פינס בנווה צדק ויורד עד לכמעט אחורי סוזן דלל זהו בעצם מגרש החנייה של באי סוזן דלל הרחקתי בחלוקת הברושורים עד למאחורי גשר שלוש , שם בא לקראתי השומר-מאבטח של המגרש ותקף אותי, זה היה מקום מבודד מאוד, למזלי נחלצתי גם כי לא שתקתי ו התפתחה תיגרה בייני ובינו ואז עבר מישהו מהשכונה עם הכלב שלו, וכך ניצלתי
    הגשתי תלונה במשטרה,(פניתי למרכז לסיוע ובאה מלווה איתי)
    מייד עם שסיימתי להגיש את התלונה אמרה לי החוקרת שכדאי שאסתלק מהתחנה מהר ככל האפשר כדי שלא יעצרו אותי על הסגת גבול(הקורבן אשם)
    הם חקרו אותו ,וגבו עדות מן השומר השני שישב בבודקה מעץ שהעיד כמובן לטובת חברו שלא היו דברים מעולם
    והתיק נגנז
    חוקר טוב ,היה מגיע למקום הארוע ,והיה רואה שמהמקום שבו ישב השומר בבודקה, לא היתה שום אפשרות לא לראות ולא לשמוע את אשר ארע בייני ובין תוקפי,
    כשאמרתי זאת לחוקרת ,היא אמרה לי שאם יש לי מצלמת וידאו שאני אצלם ואביא להם(אני צריכה לחקור את התקיפה המינית זה האבסורד שבצורת החקירה
    עכשיו אני לא ציפיתי שיאמינו לי אפריורי,אולם הציפיות שלי היו שיחקרו את העובדות לאשורן
    ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת איזון
    אני באתי וסיפרתי את הסיפור שלי
    התוקף בא וסיפר את הסיפור שלו והביא מישהו שיעיד
    הם לא בדקו את העדויות בשטח
    הם גם לא בדקו את בעל הכלב שהגיע למקום ועזר לי להחלץ ממצב הביש שאליו נקלעתי
    הם פשוט לא רצו לעשות את מלאכתם נאמנה וסילקו אותי בבושת פנים,
    וכאן טמון חוסר האיזון, הגישה של הגופים שחוקרים את מה שקרה צריכה להשתנות,
    תראי זה לקח הרבה שנים עד שהמשטרה שינתה את הגישה שלה שבה מקרים כאלה נחקרים או נגבית עדות מהמתלוננת על ידי חוקרת אישה ולא גבר
    אפרופו אני יכולה לבשר לך בהזדמנות זאת שמי שהתחיליה את זה הייתי אני בשנות השבעים כשהייתי חוקרת משטרתית ועסקתי בדיוק בנושאים אלה ואף נפגשתי לצורך כך עם נעמי שדמי שהיתה קצינת השוטרות באותה תקופה והנחתי את היסודות לכך,
    אז להגיד לי שהגישה שלי היא גברית זה פשוט לא לדעת עם מי את מתכתבת
    אני מקווה שהבהרתי את הנקודה הזאת לפחות
    ולא איכפת לי לשבת ולכתוב עוד ועוד עד שהנקודה תובהר
    ועוד משהו מה שחסר הן בחקירת המשטרה והפרקליטות ובבתי הדין זה הגישה הנפשית רגשית מתייחסים לעובדות היבשות בלבד כאילו אנחנו נמצאים במעבדה קלינית וסטרילית ועל כן אני מציעה שפסיכולוגים יתחילו לעבוד בשרות המשטרה על מנת להיות חלק מהחקירה אם הם פסיכולוגים טובים ומקצועיים הרבה דברים ישתנו בגישה לנושא,
    גם בצורת השאלות כלפי המתלוננת, וגם בתהליך של חיפוש הראיות וגיבוי הראיות
    אם תרצי אני מוכנה להרחיב בנושא
    יום טוב
    ירדנה

  151. אורלי בנימין

    סליחה ירדנה.
    תודה ששיתפת בחוויה הקשה שעברת.
    בין אם יש פמיניזם אחד או יותר, בין אם יש נקודת מבט נשית אחת או יותר, הערב נחלנו כולנו תבוסה קשה.
    מדינת ישראל החליטה שאי אפשר להוכיח את האונס. שום דבר לא השתנה
    קולם של עשרים אלף בכיכר הוחרש והושתק.
    אביגדור פלדמן ניצח את כולנו ובגדול.
    נקווה שבמאבקים אחרים נצליח יותר, נניח במאבק המעמדי

  152. אורלי בנימין

    סליחה ירדנה.
    תודה ששיתפת בחוויה הקשה שעברת.
    בין אם יש פמיניזם אחד או יותר, בין אם יש נקודת מבט נשית אחת או יותר, הערב נחלנו כולנו תבוסה קשה.
    מדינת ישראל החליטה שאי אפשר להוכיח את האונס. שום דבר לא השתנה
    קולם של עשרים אלף בכיכר הוחרש והושתק.
    אביגדור פלדמן ניצח את כולנו ובגדול.
    נקווה שבמאבקים אחרים נצליח יותר, נניח במאבק המעמדי

  153. ירדנה אלון

    לא נכנעת כל כך בקלות, אולי נחלנו תבוסה בקרב אך לא במלחמה,בסך הכל למדנו מכל מה שקרה משהו ,צריך ללמוד איפוא טעינו להפיק לקחים ולדרוש,ולתבוע שינויים,
    אני חושבת שהיה לי מזל גדול,שהחיים זימנו לי את האפשרות להיות ולחוות בצורה ישירה ואותנטית את שני צידי המטבע להיות גם בצד החוקר וגם בצד הנחקר,וכך התמונה שלי,דרך ההסתכלות שלי על הנושא היא יותר מלאה ויותר מורכבת.
    למדתי את שני צידי המטבע ואני סבורה בהכירי את המערכת החוקרת(למרות שזה שלושים שנה שאינני חלק ממנה)ששם צריך לחולל את השינוי הכי גדול,נכון שחלו שינויים אולם לעניות דעתי הם מינוריים כי תמיד הגוף החוקר יאמר לך שאין לו מספיק משאבים,וזה כמובן תרוץ,(ענייני בטחון,התעסקויות שוטפות,חוסר תקציב,חוסר כוח אדם) מעניין שבכל מה שקשור לפשעים נגד נשים תמיד יש תרוצים למה לא לקדם דברים,הרבה יותר מעניין הרפתקני וסוער לרדוף אחרי רוזנשטיין(תראי כמה משאבים הקדישו לנושא)אבוטבול,אברג'יל,גאיידאמאק, אנשים שמעשנים עשב מתוק, ולא להקדיש זמן ושכל לפשעים שנעשים נגד נשים.כלומר סדר העדיפויות שונה לחלוטין, אז אני סבורה שיש מקום שארגוני הנשים יתבעו סדר עדיפויות שונה,זו זכותנו להתערב ולדרוש זאת בדיוק כפי שאנו דורשות בענייני מאבקים בין מעמדות ובענייני שלום ובטחון,
    התביעה שלנו צריכה לבוא מהמקום בו נדרוש יותר מקצועיות בחקירות מהסוג של הטרדות מיניות ותקיפות מיניות,אולי היה כדאי שנשב ונטכס עיצה מה אנחנו דורשות,איזה סוג של חקירה ,מה המבנה של החקירה ,לצורך כך צריך לכנס שלושה ראשים
    1.- נשים שחוו את הטראומה והתלוננו שתספרנה על דרכי החקירה ומה לא היה נכון או למה הן ציפו מהחקירה.
    2- משפטניות שתבהרנה אילו ראיות נדרשות על מנת להביא הוכחות לבית המשפט (בזמנו כשהייתי חוקרת בתיקים אלה לא הפסקתי להטריח את הפרקליטות בשאלת הראיות ,מה בדיוק אני צריכה לחקור,מה בדיוק אני צריכה להביא כדי שהתיק יהיה מושלם )
    3. להכשיר, ולהכניס יותר פסיכולוגים/יות שמכירים את המטארייה, יודעים מהם התהליכים הנפשיים-רגשיים של החוויה שעברה המתלוננת ובהתאם לכך לשאול שאלות ולהתייחס לדברים הנאמרים הן מצד הנתקפת והן מצד התוקף כיום שלא כמו בעבר יש לנו פרופיל מאוד ברור של שני הצדדים.מפני שמעבר לפגיעה הפיסית יש כאן פגיעה רגשית ומנטלית
    שחוקרים מן השורה לא יודעים איך להתמודד איתה,או לא רוצים להתמודד איתה,או שלהם עצמם אין את הכלים הרגשיים מנטליים להתמודד איתה, (מנסיוני האישי זה היה אחד החלקים הכי קשים בחקירה ) אז אולי צריך להכניס אנשים יותר מקצועיים למערכת החוקרת ,שכן השלב הראשוני הן של התלונה והן של החקירה הם השלבים הכי מכריעים אם יתייחסו ברצינות הראויה למקרה או לאו.פסיכולוגים גם יהיו מסוגלים לתווך בין הנחקרת ובין הפרקליטות שמנסחת מסופו של יום את כתב האישום במידה ויש מקום לכך בעניינים של ראיות הם ייטיבו להסביר לפרקליטות מדוע יש סתירות בעדות,וממה הסתירות נובעות(לא בגלל שהמתלוננת משקרת אלא בשל התהליך הנפשי ריגשי שבו היא מצויה – למשל).

    יש עוד עבודה רבה לעשות בנושא
    אם הרעיונות שהעליתי כאן על האתר (גם בתחילת המאמר) נראים לך,או נראים לכל מי שעוסק בנושא ומוכן להרים את הכפפה אשמח מאוד אם יקחו זאת לתשומת ליבם בהמשך המאבק.
    ולאור כל מה שכתבתי עד כה נדמה לי שאולי עכשיו הנקודה של כוונתי במילה איזון בחקירה הובהרה
    ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות לך על שהעלית את הנושא גם אם לעיתים נדמה היה שאנחנו על סף פיצוץ, הרי שאיפשרנו את המרחב לדון ולהתבונן בו מצדדים ומזויות שונות ואני בטוחה שיש עוד אולם טוב שהנושא הועלה ודובר בו

  154. ירדנה אלון

    לא נכנעת כל כך בקלות, אולי נחלנו תבוסה בקרב אך לא במלחמה,בסך הכל למדנו מכל מה שקרה משהו ,צריך ללמוד איפוא טעינו להפיק לקחים ולדרוש,ולתבוע שינויים,
    אני חושבת שהיה לי מזל גדול,שהחיים זימנו לי את האפשרות להיות ולחוות בצורה ישירה ואותנטית את שני צידי המטבע להיות גם בצד החוקר וגם בצד הנחקר,וכך התמונה שלי,דרך ההסתכלות שלי על הנושא היא יותר מלאה ויותר מורכבת.
    למדתי את שני צידי המטבע ואני סבורה בהכירי את המערכת החוקרת(למרות שזה שלושים שנה שאינני חלק ממנה)ששם צריך לחולל את השינוי הכי גדול,נכון שחלו שינויים אולם לעניות דעתי הם מינוריים כי תמיד הגוף החוקר יאמר לך שאין לו מספיק משאבים,וזה כמובן תרוץ,(ענייני בטחון,התעסקויות שוטפות,חוסר תקציב,חוסר כוח אדם) מעניין שבכל מה שקשור לפשעים נגד נשים תמיד יש תרוצים למה לא לקדם דברים,הרבה יותר מעניין הרפתקני וסוער לרדוף אחרי רוזנשטיין(תראי כמה משאבים הקדישו לנושא)אבוטבול,אברג'יל,גאיידאמאק, אנשים שמעשנים עשב מתוק, ולא להקדיש זמן ושכל לפשעים שנעשים נגד נשים.כלומר סדר העדיפויות שונה לחלוטין, אז אני סבורה שיש מקום שארגוני הנשים יתבעו סדר עדיפויות שונה,זו זכותנו להתערב ולדרוש זאת בדיוק כפי שאנו דורשות בענייני מאבקים בין מעמדות ובענייני שלום ובטחון,
    התביעה שלנו צריכה לבוא מהמקום בו נדרוש יותר מקצועיות בחקירות מהסוג של הטרדות מיניות ותקיפות מיניות,אולי היה כדאי שנשב ונטכס עיצה מה אנחנו דורשות,איזה סוג של חקירה ,מה המבנה של החקירה ,לצורך כך צריך לכנס שלושה ראשים
    1.- נשים שחוו את הטראומה והתלוננו שתספרנה על דרכי החקירה ומה לא היה נכון או למה הן ציפו מהחקירה.
    2- משפטניות שתבהרנה אילו ראיות נדרשות על מנת להביא הוכחות לבית המשפט (בזמנו כשהייתי חוקרת בתיקים אלה לא הפסקתי להטריח את הפרקליטות בשאלת הראיות ,מה בדיוק אני צריכה לחקור,מה בדיוק אני צריכה להביא כדי שהתיק יהיה מושלם )
    3. להכשיר, ולהכניס יותר פסיכולוגים/יות שמכירים את המטארייה, יודעים מהם התהליכים הנפשיים-רגשיים של החוויה שעברה המתלוננת ובהתאם לכך לשאול שאלות ולהתייחס לדברים הנאמרים הן מצד הנתקפת והן מצד התוקף כיום שלא כמו בעבר יש לנו פרופיל מאוד ברור של שני הצדדים.מפני שמעבר לפגיעה הפיסית יש כאן פגיעה רגשית ומנטלית
    שחוקרים מן השורה לא יודעים איך להתמודד איתה,או לא רוצים להתמודד איתה,או שלהם עצמם אין את הכלים הרגשיים מנטליים להתמודד איתה, (מנסיוני האישי זה היה אחד החלקים הכי קשים בחקירה ) אז אולי צריך להכניס אנשים יותר מקצועיים למערכת החוקרת ,שכן השלב הראשוני הן של התלונה והן של החקירה הם השלבים הכי מכריעים אם יתייחסו ברצינות הראויה למקרה או לאו.פסיכולוגים גם יהיו מסוגלים לתווך בין הנחקרת ובין הפרקליטות שמנסחת מסופו של יום את כתב האישום במידה ויש מקום לכך בעניינים של ראיות הם ייטיבו להסביר לפרקליטות מדוע יש סתירות בעדות,וממה הסתירות נובעות(לא בגלל שהמתלוננת משקרת אלא בשל התהליך הנפשי ריגשי שבו היא מצויה – למשל).

    יש עוד עבודה רבה לעשות בנושא
    אם הרעיונות שהעליתי כאן על האתר (גם בתחילת המאמר) נראים לך,או נראים לכל מי שעוסק בנושא ומוכן להרים את הכפפה אשמח מאוד אם יקחו זאת לתשומת ליבם בהמשך המאבק.
    ולאור כל מה שכתבתי עד כה נדמה לי שאולי עכשיו הנקודה של כוונתי במילה איזון בחקירה הובהרה
    ובהזדמנות זאת אני רוצה להודות לך על שהעלית את הנושא גם אם לעיתים נדמה היה שאנחנו על סף פיצוץ, הרי שאיפשרנו את המרחב לדון ולהתבונן בו מצדדים ומזויות שונות ואני בטוחה שיש עוד אולם טוב שהנושא הועלה ודובר בו