ממשלה, אל תמשלי!*

שלמה סבירסקי

ביום ראשון הקרוב תקיים הממשלה את הראשון בסדרה של דיונים על תקציב המדינה לשנת 2008. אלא שהמונח "דיון" מיטיב מדי עם מה שעומד להתחולל בחדר הישיבות של הממשלה. דיון של ממש לא יהיה שם. השרים אולי עוד לא יודעים זאת, אבל התקציב כבר סגור.

מי שרוצה לדעת איך וכיצד נסגר התקציב עוד בטרם החלה הממשלה לדון בו, מתכבד לקרוא את מה שנאמר לפני שבוע ב"פורום קיסריה" שמקיים מדי שנה "המכון הישראלי לדמוקרטיה" – שם אורווליאני למוסד הנותן אחת לשנה במה לשועי ארץ המתכנסים ערב דיוני הממשלה על התקציב כדי לומר לראש הממשלה ולשרים כיצד עליהם לנהוג.

הפעם היה זה סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, שניצל את הבמה כדי להפעיל לחץ פסיכולוגי לא מתון על הממשלה: "תידרש החלטה, מוקדמת ככל האפשר, לגבי קיצוץ בהוצאות הממשלה כבר בשנה הנוכחית", אמר. סטנלי פישר, יש לזכור, הוא פניה הייצוגיות של ישראל בכל הנוגע לקשר עם המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים – קרן המטבע הבינלאומית, חברות דירוג האשראי, המשקיעים הגדולים. פישר, המוכר בחוגים הללו בתפיסותיו הניאו-ליברליות, מהווה מעין תעודת כשרות פיננסית לישראל: כל עוד הוא עומד בראש הבנק המרכזי, המשקיעים יכולים לישון בשקט. לכן מקשיבים כאן לפישר כשהוא אומר: "המשק הישראלי, ובמיוחד מקבלי ההחלטות, נמצאים בצומת חשוב, וכדאי שנדע לפנות לכיוון הנכון. בחירה לא נכונה, לכיוון של הגדלת ההוצאות בתקציב 2008, בצורה שתפגע במשמעת התקציבית, עלולה לפגוע בתנופת הצמיחה של המשק".

רציתם להעלות את שיעור הזכאות לבגרות? רציתם לשקם את האוניברסיטאות? רציתם לשמר את אופייה הציבורי של מערכת הבריאות? רציתם להשקיע בפיתוח הנגב? תשכחו מזה. לא עכשיו. חכו. בשנה הבאה.

אופס, התבלבלתי. גם בשנה הבאה לא. "אמנם דיברתי על שנת 2008", הבהיר סטנלי פישר, "אבל אסור לשכוח את השנים שלאחר מכן. חשוב להחזיר את המערכת התקציבית למסלול של משמעת גם בשנים הבאות".

המסר העיקרי של פישר לממשלה הוא מסר של הפחדה: אל תיגעו בתקציב. אל תגדילו אותו. אל תעשו דבר. בעצם, הוא מבקש מן הממשלה שלא תמשול. מצחיק, אבל זה איכשהו מסתדר לא כל כך רע עם הדרך שבה אולמרט הגדיר את תפקיד ראש הממשלה: "ראש ממשלה לא זקוק לאג`נדה. ראש ממשלה צריך רק לנהל".

רציתם שינוי? הצבעתם עבור מפלגה שקיוויתם כי תביא לשינוי? טעיתם. אינכם מבינים מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה היא משטר שבו מכון לדמוקרטיה אומר לממשלה לא למשול.

עד כאן הדיבורים, עכשיו המעשים. לפני כשבוע הגיש משרד האוצר לראש הממשלה את הטיוטא הראשונה שלו לתקציב 2008. מתברר שהיא כוללת המלצה לקצץ בתקציב 2008 סכום של 9 מיליארד ₪.

קיצוץ? מה פתאום קיצוץ? הרי לא מכבר אמר אולמרט ש"המצב הכלכלי טוב מאי פעם" והתגאה "בהישגים חסרי תקדים בהיסטוריה הכלכלית של ישראל". סטנלי פישר עצמו אמר בתחילת השנה כי "הכלכלה הישראלית נמצאת במצב טוב מאוד, ואני מנסה שלא להגזים". וגם: "אני לא דואג למצב המשק. בלי עין הרע, מצב המשק מצוין".

 

כולנו זוכרים היטב את קיצוצי הענק בשנים 2001-2004 – אותם קיצוצים שהצעידו את ויקי כנפו ממצפה רמון לירושלים, הותירו אלפי עובדי רשויות מקומיות ללא משכורת במשך חודשים, הובילו לצמצומי סגל ולהעלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות. אותם קיצוצים דרקוניים לא היו הכרח המציאות: עובדה, בד בבד עם הקיצוצים החליטה הממשלה אז להיטיב עם העשירים באמצעות הפחתת מסים. אבל לכל הפחות ניתן לומר עליהם, שהם נעשו בתקופה של המיתון הכבד שגרמה האינתיפאדה השנייה.

אבל מה עכשיו? הרי אנו נמצאים בשנה הרביעית הרצופה של צמיחה. הרי קופת האוצר מתפקעת מהכנסות ממסים. הרי עיתון "הארץ" מדווח כי "הממשלה סיימה את המחצית הראשונה של 2007 עם עודף ענק, חסר תקדים, של יותר מ-5.6 מיליארד ₪, במקום גירעון מתוכנן של 9.4 מיליארד ₪." 

אז למה לקצץ? כי זה טוב לבעלי ההון. זה טוב להם כיוון שזה מוזיל את עלות ההון. בעלי ההון, כאשר הם מבצעים רכישות או מיזוגים, לא מוציאים כסף מהכיס: הם לווים אותו. לכן הם מעונינים שמחיר ההון – הריבית – יהיה נמוך.

דרך אחת להוזיל את עלות ההון היא לצמצם את תקציב המדינה. ככל שהתקציב קטן, כך קטן הצורך של המדינה עצמה ללוות כספים כדי לכסות את ההפרש שבין הכנסותיה  להוצאותיה. וככל שהמדינה לווה פחות, האשראי שעומד לרשות בעלי ההון גדל ומחירו יורד.

דרך נוספת להוזיל את עלות ההון היא לשמור באדיקות על כמה קריטריונים המקודשים כיום בעיני המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, ובהם חברות דירוג האשראי. הקפדה זאת מתבטאת גם היא בהוזלת עלות ההון: דירוג אשראי גבוה פירושו ריבית נמוכה יותר. קריטריון אחד שכזה הוא "יציבות פיסקלית", דהיינו, תקציב שאינו גדל מעבר למינימום כלשהו. בישראל, הממשלה כבלה את עצמה לפני מספר שנים, כאשר החליטה שתקציב ההוצאות שלה (התקציב ללא החזר חובות) יגדל מדי שנה בלא יותר מ-1%. מדובר בהתחייבות רצינית, כיוון שהיא לא ניתנה למצביעים הישראליים אלא לממשלת ארצות הברית. זה היה אחד התנאים שקיבלה על עצמה הממשלה בשעה שביקשה מממשלת ארצות הברית ערבויות בסכום של 9 מיליארד דולר. הערבויות ניתנו ב-2003, בתקופת המיתון הגדול שגרמה האינתיפאדה, והוא סייע מאוד לישראל לצאת מן הבוץ. לא פחות חשוב – הערבויות סייעו להוזיל את עלות ההון, כי הם שידרו מסר שהאוצר האמריקני ערב לכלכלת ישראל.

איך אנחנו יודעים שההתחייבות של ממשלת ישראל לממשלת ארצות הברית היא רצינית? ובכן, בעקבות המלחמה בלבנון ב-2006, הממשלה נאלצה להגדיל את תקציב ההוצאות שלה ביותר מ-1%. הממשלה לא עשתה זאת אלא לאחר ששיגרה את מנכ"ל האוצר דאז, יוסי בכר, לבקש את רשות האמריקנים להגדיל את ההוצאה באופן חד פעמי ב-1.7%.  

קריטריון נוסף המקודש בעיני המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים הוא חוב לאומי נמוך. בתחילת שנות ה-1990 הגדירו ארצות האיחוד האירופי את הרף הרצוי להן: החוב האידיאלי הוא זה שאינו עולה על 60% מן התמ"ג. שיעור זה הפך מיד לאמת מידה ל"יציבות פיסקלית" (שחלק מארצות האיחוד האירופי עצמו כלל לא עומד בה): ככל שהחוב הלאומי נמוך יותר, כך דירוג האשראי גבוה יותר. הווה אומר – הסיכון שבהשקעה הוא נמוך. בישראל, החוב הלאומי (שרובו פנימי, ועל כן פחות בעייתי), שבתקופת קליטת ההגירה ממדינות חבר העמים עמד על למעלה מ-100% תמ"ג, הלך וירד עד שבאה האינתיפאדה והעלתה אותו שוב מעל 100%. עכשיו נמצא החוב שוב בירידה, והוא מתקרב ל-80%.

יפה, נכון? לא נכון. סטנלי פישר היה רוצה שהוא ירד עוד, ממש עד ל-60% ואולי אף פחות מזה. איך עושים זאת? לוקחים את ההכנסות הגבוהות ממסים ומפנים אותן לקיצוץ החוב. במקום להשקיע בחברה הישראלית.

עד עכשיו פישר מצליח. מה פירוש מצליח? האם פירוש הדבר שהוא גובר על "השרים החברתיים" המבקשים להפנות את עודפי ההכנסות ממסים להשקעה בחברה? ממש לא. כשהדברים נוגעים למדיניות התקציבית של ישראל, אף אחד לא סופר את השרים החברתיים. ההצלחה של פישר היא בכך שהוא גובר על … משרד האוצר! שכן משרד האוצר היה רוצה שעודפי המסים ינוצלו להפחתת מסים נוספת – ולא לקיצוץ החוב הלאומי.

אנחנו, רוב הישראלים, כלל לא בתמונה. אף אחד משני המוסדות, בנק ישראל והאוצר, אינו חושב עלינו: האחד חושב על בעלי ההון ועל המשקיעים הזרים, השני חושב על העשירון העליון. 

המאמץ להוזלת ההון הוא המאמץ הלאומי הגדול ביותר כיום. ובניגוד למאמץ המלחמתי של יולי-אוגוסט 2006, הוא גם מצליח. הבה נשמע את מנכ"ל האוצר לשעבר, יוסי בכר: "העובדה שהריבית לטווח קצר בישראל נמוכה מזו הנהוגה בארה"ב – מדהימה, ועוד יותר מדהימה העובדה שהריבית לעשר שנים בישראל נמוכה מהריבית בארה"ב. מקורו של חלק גדול מהצמיחה במשק הוא בריבית הנמוכה". ועוד: "כל פעולות הממשלה מאמצע 2003 מכוונות לדבר אחד בלבד: ליצירת צמיחה במגזר הפרטי ולצמצום המעורבות הממשלתית".

כבר אמרנו, הממשלה הטובה ביותר היא ממשלה ללא אג`נדה. ממשלה שאינה מושלת. ממשלה שאינה מחויבת לבוחריה אלא לבעלי ההון.

המאמץ הלאומי להוזלת ההון בא בעקבותיו של מאמץ לאומי קודם, המאמץ להוזלת העבודה. גם מאמץ זה, יש להודות, נסתיים בהצלחה מרשימה: הקרב על עלות העבודה הוא כבר מאחורינו, במידה רבה. קרוב לשני-שלישים מן העובדים והעובדות בישראל משתכרים כיום לא יותר מ-5,500 ₪ בחודש; מחציתם משתכרים לא יותר מ-3,500 ₪ לחודש. עלות ההעסקה בישראל נמוכה עד מאוד: המדינה הורידה מעל המעסיקים עוד ועוד מסים – מס מעסיקים, המס המקביל, השתתפות בדמי הפנסיה. ההשתתפות של מעסיקים ישראליים במימון התנאים הסוציאליים של עובדיהם היא מן הנמוכות בעולם המערבי.

     

אמרנו, שהמאמץ הלאומי להוזלת ההון הצליח. איך יודעים זאת? חלק מן התשובה מצוי בנתוני הצמיחה: הון זול מעודד השקעות, השקעות מגבירות פעילות כלכלית, פעילות כלכלית יוצרת צמיחה. אין מקום לתלונות. עשרות אלפי המובטלים שמצאו תעסוקה בוודאי אינם יכולים להתלונן. אבל אפשר להלין על כך שפירות הצמיחה נופלים בחיקו של העשירון העליון, בעיקר – ויותר מכל בחיקו של האלפיון העליון. אפשר גם להלין על כך שהצמיחה מוגבלת מדי להיי טק ולפיננסים באזור המרכז. זה לא מפליא, לאור העובדה שחלק גדול מן ההשקעות שהולידה הריבית הנמוכה מופנה להיי טק ולבורסה.

אבל לא רק לשם. הבה נזכור את התפעמותו של יוסי בכר, מנכ"ל האוצר לשעבר, מן העובדה שהריבית בישראל ירדה אל מתחת לגובה הריבית בארצות הברית. מה זה אומר? בכר עצמו נותן את התשובה: "אנשי עסקים מגייסים בישראל כסף כדי להשקיע בחו"ל". ואכן, מזה כמה שנים, ישראלים משקיעים בחו"ל יותר ממה שמשקיעים זרים משקיעים בישראל! קחו למשל את הונגריה: ישראלים משקיעים שם מדי שנה 2 מיליארד דולר. מעטים מאיתנו יודעים שהישראלים הם המשקיעים הזרים הגדולים ביותר בהונגריה, לאחר אלה האמריקנים.

איך אמר אהוד אולמרט, בהתייחסו לנתונים הכלכליים: "חלומה של ישראל התגשם!"

כל מה שחסר כדי להשלים את החלום הוא שהסוכנות היהודית תירתם לפתרון בעיית הדיור הזניחות בישראל באמצעות העברת מחוסרות הדיור המפגינות כיום בירושלים להונגריה – שהרי גדולי קבלני הבניין הישראליים מתעקשים לבנות דווקא שם: סולל בונה, האחים עופר, אולימפיה, מנרב… ואם יתברר שהונגריה אינה יוקרתית דיה עבור מחוסרות הדיור המפונקות שלנו, ניתן יהיה להעביר אותן לבניין ה"ניו יורק טיימס" שנרכש לאחרונה על ידי יצחק תשובה. בקיצור, החלום הישראלי מייצר פתרונות דיור ללא גבול.

אז תקציב המדינה שיוצג לשרי הממשלה ביום ראשון הקרוב חתום וסגור. ואם יש עדיין מי שמשלה את עצמו שאפשר לשנות, בא סטנלי פישר ומזהיר שעלינו לדעת לפנות לכיוון הנכון. מסגרת התקציב סגורה, עודפי המסים יופנו לקיצוץ החוב הלאומי וכל השאר יצטרך לחכות – גם ב-2008, גם ב-2009 וגם בהמשך.

חוץ מדבר אחד, והוא תקציב הביטחון. זהו התחום התקציבי היחיד הפטור מכל דיון. בעלי ההון לא יעזו ללחוץ להקטנת תקציב הביטחון, שהרי רק בעקבות הדיכוי הצבאי של האינתיפאדה השנייה החלה ההתאוששות הכלכלית בתוככי הקו הירוק. גם סטנלי פישר לא יבקש זאת, שהרי הקהילה העסקית הבינלאומית הסתגלה כבר להוצאות כבדות על "המלחמה בטרור" ואינה רואה בה עוד איום על "היציבות הפיסקלית". והציבור הישראלי הרחב גם הוא לא ידרוש זאת, מן הסיבה הפשוטה שתקציב הביטחון אינו נגיש, ומי שאינו מצוי בעניינים – מרבית חברי הכנסת וחלק גדול מחברי הממשלה – אינו יכול לומר מה נחוץ ומה לא. ובהיעדר דיון שכזה קשה גם לבחון את השאלה מה חשוב יותר לפיתוח חוסנה של ישראל, הכפלת שיעור הסטודנטים בדור הבא או תוספת כזאת או אחרת של כלי מלחמה.

הווה אומר מעתה, לא "הון ושלטון" אלא "הון, און ושלטון".

ובאשר לאלה המכונים "שרים חברתיים" או "מפלגות חברתיות", פטור בלא כלום אי אפשר. שנה אחר שנה הם מצליחים לחמוק מן הביקורת הציבורית על ידי הפניית אצבע מאשימה אל אנשי האוצר. ואנחנו מתרצים – והולכים שוב ושוב שבי אחר פוליטיקאים המפזרים הבטחות ולאחר מכן מתלוננים על "נערי האוצר" שחסמו אותם. האמת העצובה היא ש"נערי האוצר" כלל לא צריכים להתאמץ. "החברתיים" שלנו פשוט אינם מציגים תכנית כלשהי. תוספת פה, תוספת שם – אבל יעדים לאומיים של ממש אין. האם ליולי תמיר, למשל, יש תכנית שתביא את תלמידי אופקים, שדרות, לקיה וחורה לשיעור זכאות לבגרות דומה לזה של עומר או להבים? או תכנית של ממש להכפיל בתוך דור את מספר הסטודנטים בישראל? האם היא פועלת, ביחד עם שרים אחרים, כדי לגבש חזית משותפת שתציב משקל נגד למשלחות המצוידות היטב של הצבא ומשרד הביטחון?

למרבה האירוניה, אילו היתה תכנית אופרטיבית שכזאת, סביר להניח שממשלת ישראל היתה יכולה להתמודד גם עם הדרישות המקודשות של הגופים הפיננסיים הבינלאומיים: שהרי תכנית רצינית לשדרג את כוח האדם של ישראל היתה נתפסת אפילו אצל ידידיו הניאו-ליברלים של סטנלי פישר כהשקעה שתניב פירות, ולא רק כ"בזבוז" וכסימן ל"חוסר יציבות פיסקלית".   

השרים "החברתיים" אינם יכולים להתנער מאחריות לכך שהם שותפים לממשלה שאינה מושלת, לממשלה שאינה מייצגת את מאוויי העם, לממשלה שנעמדת דום בכל פעם ששועי הארץ מצווים עליה: אל תמשלי!    

*ד"ר שלמה סבירסקי הוא המנהל האקדמי של מרכז אדוה

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד גיל

    ובאמת מי צריך רפורמה בחינוך כאשר המערכת התפרקה לחלוטין ובתי הספר מחזרים אחר מורים בשל מחסור אדיר אשר צפוי להעצים הפערים? מערכת הבריאות עוברת תהליך הפרטה קולוסאלית מבלי שהשר המהוי וההזוי מבין מה קורה. לרווחה מינו שר שהאגנדה שלו זהה לזו של המנהיג החדש-ישן של מפלגתו. הרפורמה עליה המליצו בועדת ברודט במערכת הבטחון תיקבר עמוק ויימשך העיוות בהוצאת קציני קרייה לגמלאות בגיל 40 . הבנקים שקבלו המתנה של הגבלת אשראי למשקי הבית יחזרו אחר בעלי ההון למתן אשראי זול לפעילות בחו"ל והמזכירות בחברות ההייטק ימשיכו להינות מרכבי ליסינג מסובסדים על ידי המדינה כדי להחנותם מ-9 עד 5 ולסתום את מתחמי מקום עבודתן.מינהל המקרקעין ירחיב את ההטבות לחברי המושבים והקיבוצים כדי שימכרו "הרחבות" ד,ה,ו לזוגות צעירים מהעיר שקצו בתשלומי הארנונה הגואה. מופז ימשיך בבניית המחלפים האימתניים במפגשי הרכבת ובסלילת כבישי אורך ורוחב על כל גבעה והר. גדעון עזרא ימשיך לתמוך במשפחות הפשע השולטות על המיחזור.
    אבל סבירסקי אינו מספר לנו האמת. בשנה הבאה יירשמו 45% מתלמידי שנה אלף לחינוך החרדי על שלוחותיו ואלה אינם לומדים מתמטיקה ושפות ובתנאים אלה זולגת כבר עתה תעשיית ההייטק – מובילת הצמיחה במשק – להודו ולסין שבהן יש מאות אלפי בוגרים במקצועות האלה, בעוד רובם של בוגרינו בוחרים בעריכת דין וראיית חשבון. כל נסיון ליצור אפלייה מתקנת בעידוד המקצועות הריאליים נתקל בהתנגדות מצד האקדמיה והסטודנטים.
    בחירתו של ברק לראשות העבודה קברה כל סיכוי לשינוי חברתי אמיתי וכדאי שנעכל זאת מהר ככל שאפשר.

  2. דוד גיל

    ובאמת מי צריך רפורמה בחינוך כאשר המערכת התפרקה לחלוטין ובתי הספר מחזרים אחר מורים בשל מחסור אדיר אשר צפוי להעצים הפערים? מערכת הבריאות עוברת תהליך הפרטה קולוסאלית מבלי שהשר המהוי וההזוי מבין מה קורה. לרווחה מינו שר שהאגנדה שלו זהה לזו של המנהיג החדש-ישן של מפלגתו. הרפורמה עליה המליצו בועדת ברודט במערכת הבטחון תיקבר עמוק ויימשך העיוות בהוצאת קציני קרייה לגמלאות בגיל 40 . הבנקים שקבלו המתנה של הגבלת אשראי למשקי הבית יחזרו אחר בעלי ההון למתן אשראי זול לפעילות בחו"ל והמזכירות בחברות ההייטק ימשיכו להינות מרכבי ליסינג מסובסדים על ידי המדינה כדי להחנותם מ-9 עד 5 ולסתום את מתחמי מקום עבודתן.מינהל המקרקעין ירחיב את ההטבות לחברי המושבים והקיבוצים כדי שימכרו "הרחבות" ד,ה,ו לזוגות צעירים מהעיר שקצו בתשלומי הארנונה הגואה. מופז ימשיך בבניית המחלפים האימתניים במפגשי הרכבת ובסלילת כבישי אורך ורוחב על כל גבעה והר. גדעון עזרא ימשיך לתמוך במשפחות הפשע השולטות על המיחזור.
    אבל סבירסקי אינו מספר לנו האמת. בשנה הבאה יירשמו 45% מתלמידי שנה אלף לחינוך החרדי על שלוחותיו ואלה אינם לומדים מתמטיקה ושפות ובתנאים אלה זולגת כבר עתה תעשיית ההייטק – מובילת הצמיחה במשק – להודו ולסין שבהן יש מאות אלפי בוגרים במקצועות האלה, בעוד רובם של בוגרינו בוחרים בעריכת דין וראיית חשבון. כל נסיון ליצור אפלייה מתקנת בעידוד המקצועות הריאליים נתקל בהתנגדות מצד האקדמיה והסטודנטים.
    בחירתו של ברק לראשות העבודה קברה כל סיכוי לשינוי חברתי אמיתי וכדאי שנעכל זאת מהר ככל שאפשר.

  3. דניאל דה מלאך

    תודה על המאמר!
    הוא מחדד את התובנה שהכלכלה הישראלית מעוצבת על ידי השותפות המדינית- צבאית עם ארצות הברית.

    כדאי לשים לב שלכלכלת ישראל שלושה מאפיינים ייחודיים ביחס למדינות אחרות עם רמה דומה של תוצר לנפש:

    א. הכלכלה הישראלית (כפי שנמדדת בתוצר)נתמכת על ידי ארצות הברית (הממשל מעוניין בישראל חזקה ומבוססת כלכלית כדי לקדם את מטרותיו הצבאיות במזרח התיכון).

    ב. הכלכלה הישראלית מוטה לכיוון הוצאות ביטחון (ראה הנמקה בסעיף קודם).

    ג. הכלכלה הישראלית מוטה יותר מהרגיל לטובת בעלי ההון (מרחב התמרון של ממשלת ישראל מצומצם בגלל ההתלות בארצות הברית. התלות הזו משקפת לא רק תלות בסיוע אלא בעיקר תלות מדינית בגלל הרצון להמשיך להחזיק בשטחים מול ההתנגדות של כל שאר העולם).

    דניאל דה מלאך

  4. דניאל דה מלאך

    תודה על המאמר!
    הוא מחדד את התובנה שהכלכלה הישראלית מעוצבת על ידי השותפות המדינית- צבאית עם ארצות הברית.

    כדאי לשים לב שלכלכלת ישראל שלושה מאפיינים ייחודיים ביחס למדינות אחרות עם רמה דומה של תוצר לנפש:

    א. הכלכלה הישראלית (כפי שנמדדת בתוצר)נתמכת על ידי ארצות הברית (הממשל מעוניין בישראל חזקה ומבוססת כלכלית כדי לקדם את מטרותיו הצבאיות במזרח התיכון).

    ב. הכלכלה הישראלית מוטה לכיוון הוצאות ביטחון (ראה הנמקה בסעיף קודם).

    ג. הכלכלה הישראלית מוטה יותר מהרגיל לטובת בעלי ההון (מרחב התמרון של ממשלת ישראל מצומצם בגלל ההתלות בארצות הברית. התלות הזו משקפת לא רק תלות בסיוע אלא בעיקר תלות מדינית בגלל הרצון להמשיך להחזיק בשטחים מול ההתנגדות של כל שאר העולם).

    דניאל דה מלאך

  5. אורלי בנימין

    שלמה סבירסקי במאמרו המדוייק מבהיר את הפרק הבא בדיקטטורה של בנק ישראל ומשרד האוצר
    פרק שכבר רבים בקרבנו יודעים/מנחשים/מבינים/מסיקים על סמך הפרקים הקודמים ועל סמך הביקורת המתמשכת על תהליכי התקצוב ובמיוחד על מאזן הכוחות המלווה את המאבק על התקציב. נדבך חשוב בביקורת הזו הוצג על ידי אבי בן בסט ומומי דהאן בדו"ח שלהם על ריכוזיותו של האוצר בישראל ונדבך אחר הוצג על-ידי דני ממן ואנדי רוזנהק שמסבירים את השתלטותו של מה שמכונה הוושינגטון קוצנזוס בתוך שני הגופים האלה – משרד האוצר ובנק ישראל.

    אז איך זה יכול להיות שסבירסקי גם יכול לומר ש"אנחנו, רוב הישראלים, כלל לא בתמונה"?
    איך זה יכול להיות שכל בקיאותינו במתרחש במשרד האוצר ובבנק ישראל מותירה אותנו מחוץ לתמונה?
    איך זה יכול להיות שטרם לקחנו על עצמנו מאבק ציבורי מקיף בדיקטטורה הזו? – הרגשתי היא שהבנת התהליכים משותפת היום לגורמים רבים במשרדי הממשלה. נציגי משרד הרווחה הסבירו בכנס שנערך בבן-גוריון לפני מספר חודשים בדיוק איך החשב הכללי והחשב של המשרד המחוייב לו – אוזקים את ידיהם של המנסים לפעול ובאמצעות חוק המכרזים חוסמים כל פעולה וכל אישור כספי. רוני קאופמן מבית הספר לעבודה סוציאלית בבן גוריון מארגן מוקד לקידום זכויותיהם של מועסקים נפגעי הפרטה. בארגונים החברתיים, הבקיאות מתקיימת כבר תקופה. כל חומרי הגלם האלו לא יכולים להותיר אותנו "לא בתמונה". אנחנו חייבים להכנס לתמונה. ומי יודע אולי גם המחאה הזו תוציא 20,000 איש לרחוב.

  6. אורלי בנימין

    שלמה סבירסקי במאמרו המדוייק מבהיר את הפרק הבא בדיקטטורה של בנק ישראל ומשרד האוצר
    פרק שכבר רבים בקרבנו יודעים/מנחשים/מבינים/מסיקים על סמך הפרקים הקודמים ועל סמך הביקורת המתמשכת על תהליכי התקצוב ובמיוחד על מאזן הכוחות המלווה את המאבק על התקציב. נדבך חשוב בביקורת הזו הוצג על ידי אבי בן בסט ומומי דהאן בדו"ח שלהם על ריכוזיותו של האוצר בישראל ונדבך אחר הוצג על-ידי דני ממן ואנדי רוזנהק שמסבירים את השתלטותו של מה שמכונה הוושינגטון קוצנזוס בתוך שני הגופים האלה – משרד האוצר ובנק ישראל.

    אז איך זה יכול להיות שסבירסקי גם יכול לומר ש"אנחנו, רוב הישראלים, כלל לא בתמונה"?
    איך זה יכול להיות שכל בקיאותינו במתרחש במשרד האוצר ובבנק ישראל מותירה אותנו מחוץ לתמונה?
    איך זה יכול להיות שטרם לקחנו על עצמנו מאבק ציבורי מקיף בדיקטטורה הזו? – הרגשתי היא שהבנת התהליכים משותפת היום לגורמים רבים במשרדי הממשלה. נציגי משרד הרווחה הסבירו בכנס שנערך בבן-גוריון לפני מספר חודשים בדיוק איך החשב הכללי והחשב של המשרד המחוייב לו – אוזקים את ידיהם של המנסים לפעול ובאמצעות חוק המכרזים חוסמים כל פעולה וכל אישור כספי. רוני קאופמן מבית הספר לעבודה סוציאלית בבן גוריון מארגן מוקד לקידום זכויותיהם של מועסקים נפגעי הפרטה. בארגונים החברתיים, הבקיאות מתקיימת כבר תקופה. כל חומרי הגלם האלו לא יכולים להותיר אותנו "לא בתמונה". אנחנו חייבים להכנס לתמונה. ומי יודע אולי גם המחאה הזו תוציא 20,000 איש לרחוב.

  7. מואיז

    ראשון, אם כך סטנלי פישר עושה דבר נכון, הוא מעדיף לשלם חובות מאשר להוריד מיסים לעשירים. וזה בהחלט עדיף.

    שנית, אמנם אני לא כלכלן ובטח אתה יודע על זה יותר ממני,
    אבל אני לא רואה שום רע בריבית נמוכה, ככל שתהיה נמוכה יותר כך ייטב עם כולם.
    כי דבר ראשון, כסף לא ישכב בבנקים ויעשה כסף מכסף, ריבית נמוכה היא מתכון לפעילות כלכלית ולא לסטגנציה של שטרות בבנקים. ודבר שני, גם מעמד הביניים ולא רק העשירים נהנים מריבית נמוכה ומיכולת לקחת הלוואות ולא לשלם עליהן הון.

    הבעיות העיקריות במה שאתה מציין הן השכר הנמוך שאינו יכול לפרנס, גם משפחות של שני מפרנסים. זו בעית הבעיות ונגד זה צריך להילחם, זו לאו דווקא מלחמה על התקציב. (למשל אני הייתי מריץ מלחמה על שכר המינימום שיהיה מוצמד לשכר מקסימום בשירות הציבורי, נגיד ששכר המקסימום בשירות הציבורי יהיה פי עשר משכר המינימום, אז היינו רואים הרבה מאוד פתרונות יצירתיים להעלאת שכר המינימום).

    כמובן, תקציב החינוך והביטחון מאוד בעייתים אבל כפי שאתה מסביר אין הרבה מה לעשות בנידון.

  8. מואיז

    ראשון, אם כך סטנלי פישר עושה דבר נכון, הוא מעדיף לשלם חובות מאשר להוריד מיסים לעשירים. וזה בהחלט עדיף.

    שנית, אמנם אני לא כלכלן ובטח אתה יודע על זה יותר ממני,
    אבל אני לא רואה שום רע בריבית נמוכה, ככל שתהיה נמוכה יותר כך ייטב עם כולם.
    כי דבר ראשון, כסף לא ישכב בבנקים ויעשה כסף מכסף, ריבית נמוכה היא מתכון לפעילות כלכלית ולא לסטגנציה של שטרות בבנקים. ודבר שני, גם מעמד הביניים ולא רק העשירים נהנים מריבית נמוכה ומיכולת לקחת הלוואות ולא לשלם עליהן הון.

    הבעיות העיקריות במה שאתה מציין הן השכר הנמוך שאינו יכול לפרנס, גם משפחות של שני מפרנסים. זו בעית הבעיות ונגד זה צריך להילחם, זו לאו דווקא מלחמה על התקציב. (למשל אני הייתי מריץ מלחמה על שכר המינימום שיהיה מוצמד לשכר מקסימום בשירות הציבורי, נגיד ששכר המקסימום בשירות הציבורי יהיה פי עשר משכר המינימום, אז היינו רואים הרבה מאוד פתרונות יצירתיים להעלאת שכר המינימום).

    כמובן, תקציב החינוך והביטחון מאוד בעייתים אבל כפי שאתה מסביר אין הרבה מה לעשות בנידון.

  9. נחמן

    כל-כך ברור, כל-כך פשוט, אז איך זה שכל האנשים בשלטון לא מבינים את זה ומתנהגים בהתאם?
    אני מבין שסטנלי פישר אמריקאי, אבל ל"נערי האוצר" אין ילדים קטנים? לבעלי ההון אין ילדים שהולכים לבתי-ספר? הם לא יודעים מה קורה בבתי הספר לאחרונה? אפילו בתל-אביב? הם באמת לא רוצים להשאיר לילדים שלהם ולנכדים שלהם את האופציה לבחור לגור במדינת ישראל? הם לא מבינים מה משמעות הפניית משאבים לריצוי גוף שמכנה את עצמו בנק עולמי, ומהווה בעצם כסות מכובדת ללחץ של מדינות עשירות על מדינות עניות להמשיך לספק את צרכיהן ולא את צרכי עצמן, במקום לחינוך? הם לא קולטים שילדיהם, שמין הסתם יזכו לחינוך טוב, פרטי, וידעו שאפשר לחיות חיים טובים יותר בכל מדינה מערבית נורמלית, יברחו מפה בהזדמנות הראשונה כדי לחיות כמו בני אדם?
    עצוב.

  10. נחמן

    כל-כך ברור, כל-כך פשוט, אז איך זה שכל האנשים בשלטון לא מבינים את זה ומתנהגים בהתאם?
    אני מבין שסטנלי פישר אמריקאי, אבל ל"נערי האוצר" אין ילדים קטנים? לבעלי ההון אין ילדים שהולכים לבתי-ספר? הם לא יודעים מה קורה בבתי הספר לאחרונה? אפילו בתל-אביב? הם באמת לא רוצים להשאיר לילדים שלהם ולנכדים שלהם את האופציה לבחור לגור במדינת ישראל? הם לא מבינים מה משמעות הפניית משאבים לריצוי גוף שמכנה את עצמו בנק עולמי, ומהווה בעצם כסות מכובדת ללחץ של מדינות עשירות על מדינות עניות להמשיך לספק את צרכיהן ולא את צרכי עצמן, במקום לחינוך? הם לא קולטים שילדיהם, שמין הסתם יזכו לחינוך טוב, פרטי, וידעו שאפשר לחיות חיים טובים יותר בכל מדינה מערבית נורמלית, יברחו מפה בהזדמנות הראשונה כדי לחיות כמו בני אדם?
    עצוב.

  11. נחמן

    תודה לכם, באמת. אמנם אין לי מושג למה שהבת הקטנה שלי תרצה לגור בישראל עוד 20 שנה, אבל לפחות חסכתי 100 שקל במיקרוגל בזכות הקצאת המשאבים הנפלאה שלכם. ממש קניתם אותי. חבל שמקרר כבר יש לי אחרת בכלל הייתי שולח לכם פרחים מתוך ההפרש שהייתי חוסך. אתם יודעים מה? נראה לי שכשאקנה מקרר אתרום לספריה העירונית את ההפרש שאחסוך במקום הפרחים. תסלחו לי על זה?

  12. נחמן

    תודה לכם, באמת. אמנם אין לי מושג למה שהבת הקטנה שלי תרצה לגור בישראל עוד 20 שנה, אבל לפחות חסכתי 100 שקל במיקרוגל בזכות הקצאת המשאבים הנפלאה שלכם. ממש קניתם אותי. חבל שמקרר כבר יש לי אחרת בכלל הייתי שולח לכם פרחים מתוך ההפרש שהייתי חוסך. אתם יודעים מה? נראה לי שכשאקנה מקרר אתרום לספריה העירונית את ההפרש שאחסוך במקום הפרחים. תסלחו לי על זה?

  13. גלעד

    "דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מלחמת מעמדות" (מרקס, 1972). במילים אלו פתחו קרל מרקס וחברו פרדריך אנגלס את המניפסט הקומוניסטי. אני סבור כי, משפט זה מהווה משפט מפתח בבואנו לנתח את הקונפליקט המעמדי המתרחש בחברה הישראלית.

    לצערי אנשים כמו, ד"ר סבירסקי לא זוכים לחשיפה תקשורתית ראויה. הציבור הישראלי נמצא בתודעה כוזבת.

    אנחנו ישראלים, "קרבי זה הכי אחי". אולם בפועל אם תקראו את המאמר של ששון לוי תמצאו כי, יש דיכוטומיה כמעט מוחלטת גם בניתוב למקצועות בצבא. ובעוד שבני המעמד הנמוך: המזרחיים, האתיופים וחלק מהרוסים נזרקים ליחידות הקרביות וליחידות בעלות סטאטוס נמוך בני המעמד הבינוני גבוהה נשלחים בעיקר ליחדות צווארון לבן.

    בעשורים האחרונים לצד השינויים הקיצוניים במהותו ובאופיו של משטר הרווחה הסוציאל דמוקרטי. אנו מבחינים במזרחיזציה של התקשורת. אומני "שוליים" שעוד בראשית שנות ה-90 נחשבו ללא ראויים תופסים את הבמות המרכזיות בפריים טיים של הערוצים המסחריים. מגמות אלו מובילות את הציבור המזרחי הגדול לתוחושות שייכות ואופוריה. מלבד מספר מיקרי קיצון של משפחות מזרחיות שהצליחו להשתלב בחברה האשכנזית. אנו רואים כי, בפועל המזרחיים, אתיופים ורוסים (במיוחד מארצות הקווקז) חיים בגטאות תרבותיים ומועוסקים במקצועות נמוכי סטאטוס שלא מובילים לשום מקום.

    סיפור הסינדרלה העולים "החרוצים מברית המועצות" בהשוואה לעולים העצלנים שלא מתקדמים. המשפט המקומם ביותר: " המדינה לא חייבת לכם כלום!! לכו לעבוד ותשקיעו בחינוך" אלו משפטים שאני מכיר טוב מאוד מחברי האירופאים. (הם כמובן עובדים במקצעות טכנולוגיים ומשתכרים עד פי 5 ממשכורות של עובדים אקדמאים אחרים. בחישוב קצר אם אני אמור להרוויח בסיום התואר : 5000 ש"ח הם ירוויחו פי 5 = 25000).

    האמת על העלייה הרוסית: מרבית העולים מברית המועצות היו משכילים. מערכת ההשכלה הרוסית הצטיינה בלימודי המתמטיקה ובשל כך גם אם הוריך עלו מחבר העמים וכיום הם עוסקים במקצועות נמוכי סטאטוס עדיין אתה זוכה בתור בנם להנות מההון התרבותי שלהם. תהליכי הסוציאליזציה שלהם הם שונים. אדם בעל השכלה רחבה יכול להעניק הרבה יותר כלים לילדיו גם ללא קשר לרמת הכנסה (אדם שהוא ד"ר לפיזיקה למשל, לא חייב לשלם למורה פרטי כאשר בפועל הוא יותר משכיל מהמורה ויכול ללמד את ילדיו בעצמו).

    התוצאה לא מאחרת לבוא

    כפי שאני רואה את המציאות המגמות המתוארות לא יפסקו הקרע יגדל עוד ועוד. בפועל לבני עדות המזרח ולבני העדה האתיופית אין מחנה משותף עם מרבית האוכלוסיה האירופאית בארץ. הם האירופאים לא ממש רוצים לקבל את אותם נחשלים או "פראיים" ומלבד הכיבוש והאיום התמידי (דואגים לכך שהוא יהיה כזה) אין כאן דבק שיחזיק את העם בציון.
    CLASS LESS AND FREE לא קיים!!! אין חופש ואין אלטרנטיבה בישראל הדמוקרטיה היא פיקציה כמו בסוריה:
    בחרת ליכוד קבלת ניאו ליברליזם בחרת עבודה קבלת ניאו ליברליזם בחרת קדימה את לא נבון ועדיין קבלת ניאו ליברליזם בחרת גמליאים? מה קבלת ? ניאו ליברליזם בחרת מר"צ מה קבלת? כלום. לצערי השמאל בישראל לא קיים.
    שם השיח האקדמי הוא מוביל אבל הפעולות הם רק על הנייר. אין הפגנות למען חלשים רק למען העלית הוותיקה.
    בתי המשםט תאורים? ממש לא הם לא מתערבים בסדרים הקיימים. הם מצדיקים את הכיבוש הכלכלי שמתרחש בארץ.

    דרכון זר.

    מרבית החברים האירופאים שלי מוציאים דרכון זר לארצות המוצא של הוריהם. המגמה היא לעזוב את הארץ ולעבוד באירופה. אין ציונות היא מתה מזמן ביחד עם האופטימיות שהיא לי בנעורי. בחברה הישראלית מתקיימות גם כיום אליטות המורכבות ממיעוט השולט בבניין העל. שיטות היצור המודרניות אמנם הביאו לפיריון יצור גבוה אך במקביל גם גרמו לניקור האדם ממקום עבודתו וגרמו לניצולו. הישראלי מאבד את התכונות האנושיות ואת התודעה המעמדית שלו והופך ללבנה נוספת בחומה האין סופית של אנשים. בחרתי לסיים את המאמר במסר הבא, מתוך שירו של הזמר אביב גפן:
    "בום בום בנג בנג כך הם מדברים איתנו
    נצעק נמות והם לא יקשיבו לנו
    בום בום בנג בנג שים בשקט את השוחד
    ואם אתה בלי פרוטה תדחוף את הזכויות שלך עמוק לתחת

    כבר מזמן זו לא אותה המדינה אתה יודע אתה יודע
    תלחם על כל מה שקורה סביבך אתה שומע אתה שומע

    בום בום בנג בנג משחקים אותה אמריקאים
    בום בום בנג בנג כבוד ראש המלחמה על הכתפיים
    בום בום בנג בנג שמיים לך קמיע בידיים
    הם מוכרים את אלוהים שלך בכספך תפתח את העיניים
    כבר מזמן זו לא אותה המדינה אתה שומע אתה שומע
    תלחם על כל מה שקורה סביבך אתה יודע אתה יודע
    בום בום טראח " (אביב גפן,1998).

  14. גלעד

    "דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מלחמת מעמדות" (מרקס, 1972). במילים אלו פתחו קרל מרקס וחברו פרדריך אנגלס את המניפסט הקומוניסטי. אני סבור כי, משפט זה מהווה משפט מפתח בבואנו לנתח את הקונפליקט המעמדי המתרחש בחברה הישראלית.

    לצערי אנשים כמו, ד"ר סבירסקי לא זוכים לחשיפה תקשורתית ראויה. הציבור הישראלי נמצא בתודעה כוזבת.

    אנחנו ישראלים, "קרבי זה הכי אחי". אולם בפועל אם תקראו את המאמר של ששון לוי תמצאו כי, יש דיכוטומיה כמעט מוחלטת גם בניתוב למקצועות בצבא. ובעוד שבני המעמד הנמוך: המזרחיים, האתיופים וחלק מהרוסים נזרקים ליחידות הקרביות וליחידות בעלות סטאטוס נמוך בני המעמד הבינוני גבוהה נשלחים בעיקר ליחדות צווארון לבן.

    בעשורים האחרונים לצד השינויים הקיצוניים במהותו ובאופיו של משטר הרווחה הסוציאל דמוקרטי. אנו מבחינים במזרחיזציה של התקשורת. אומני "שוליים" שעוד בראשית שנות ה-90 נחשבו ללא ראויים תופסים את הבמות המרכזיות בפריים טיים של הערוצים המסחריים. מגמות אלו מובילות את הציבור המזרחי הגדול לתוחושות שייכות ואופוריה. מלבד מספר מיקרי קיצון של משפחות מזרחיות שהצליחו להשתלב בחברה האשכנזית. אנו רואים כי, בפועל המזרחיים, אתיופים ורוסים (במיוחד מארצות הקווקז) חיים בגטאות תרבותיים ומועוסקים במקצועות נמוכי סטאטוס שלא מובילים לשום מקום.

    סיפור הסינדרלה העולים "החרוצים מברית המועצות" בהשוואה לעולים העצלנים שלא מתקדמים. המשפט המקומם ביותר: " המדינה לא חייבת לכם כלום!! לכו לעבוד ותשקיעו בחינוך" אלו משפטים שאני מכיר טוב מאוד מחברי האירופאים. (הם כמובן עובדים במקצעות טכנולוגיים ומשתכרים עד פי 5 ממשכורות של עובדים אקדמאים אחרים. בחישוב קצר אם אני אמור להרוויח בסיום התואר : 5000 ש"ח הם ירוויחו פי 5 = 25000).

    האמת על העלייה הרוסית: מרבית העולים מברית המועצות היו משכילים. מערכת ההשכלה הרוסית הצטיינה בלימודי המתמטיקה ובשל כך גם אם הוריך עלו מחבר העמים וכיום הם עוסקים במקצועות נמוכי סטאטוס עדיין אתה זוכה בתור בנם להנות מההון התרבותי שלהם. תהליכי הסוציאליזציה שלהם הם שונים. אדם בעל השכלה רחבה יכול להעניק הרבה יותר כלים לילדיו גם ללא קשר לרמת הכנסה (אדם שהוא ד"ר לפיזיקה למשל, לא חייב לשלם למורה פרטי כאשר בפועל הוא יותר משכיל מהמורה ויכול ללמד את ילדיו בעצמו).

    התוצאה לא מאחרת לבוא

    כפי שאני רואה את המציאות המגמות המתוארות לא יפסקו הקרע יגדל עוד ועוד. בפועל לבני עדות המזרח ולבני העדה האתיופית אין מחנה משותף עם מרבית האוכלוסיה האירופאית בארץ. הם האירופאים לא ממש רוצים לקבל את אותם נחשלים או "פראיים" ומלבד הכיבוש והאיום התמידי (דואגים לכך שהוא יהיה כזה) אין כאן דבק שיחזיק את העם בציון.
    CLASS LESS AND FREE לא קיים!!! אין חופש ואין אלטרנטיבה בישראל הדמוקרטיה היא פיקציה כמו בסוריה:
    בחרת ליכוד קבלת ניאו ליברליזם בחרת עבודה קבלת ניאו ליברליזם בחרת קדימה את לא נבון ועדיין קבלת ניאו ליברליזם בחרת גמליאים? מה קבלת ? ניאו ליברליזם בחרת מר"צ מה קבלת? כלום. לצערי השמאל בישראל לא קיים.
    שם השיח האקדמי הוא מוביל אבל הפעולות הם רק על הנייר. אין הפגנות למען חלשים רק למען העלית הוותיקה.
    בתי המשםט תאורים? ממש לא הם לא מתערבים בסדרים הקיימים. הם מצדיקים את הכיבוש הכלכלי שמתרחש בארץ.

    דרכון זר.

    מרבית החברים האירופאים שלי מוציאים דרכון זר לארצות המוצא של הוריהם. המגמה היא לעזוב את הארץ ולעבוד באירופה. אין ציונות היא מתה מזמן ביחד עם האופטימיות שהיא לי בנעורי. בחברה הישראלית מתקיימות גם כיום אליטות המורכבות ממיעוט השולט בבניין העל. שיטות היצור המודרניות אמנם הביאו לפיריון יצור גבוה אך במקביל גם גרמו לניקור האדם ממקום עבודתו וגרמו לניצולו. הישראלי מאבד את התכונות האנושיות ואת התודעה המעמדית שלו והופך ללבנה נוספת בחומה האין סופית של אנשים. בחרתי לסיים את המאמר במסר הבא, מתוך שירו של הזמר אביב גפן:
    "בום בום בנג בנג כך הם מדברים איתנו
    נצעק נמות והם לא יקשיבו לנו
    בום בום בנג בנג שים בשקט את השוחד
    ואם אתה בלי פרוטה תדחוף את הזכויות שלך עמוק לתחת

    כבר מזמן זו לא אותה המדינה אתה יודע אתה יודע
    תלחם על כל מה שקורה סביבך אתה שומע אתה שומע

    בום בום בנג בנג משחקים אותה אמריקאים
    בום בום בנג בנג כבוד ראש המלחמה על הכתפיים
    בום בום בנג בנג שמיים לך קמיע בידיים
    הם מוכרים את אלוהים שלך בכספך תפתח את העיניים
    כבר מזמן זו לא אותה המדינה אתה שומע אתה שומע
    תלחם על כל מה שקורה סביבך אתה יודע אתה יודע
    בום בום טראח " (אביב גפן,1998).

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    היום זרקו לי את הילד מהקייטנה.
    בגלל אי הבנה שנוצרה ביני לבין הגרוש שלי הצטבר לי בצהרון חוב של 3000 ₪.
    כשבאתי לשלם עבור הקייטנה הודיעו לי על החוב. ביקשתי שיתנו לי כמה ימים להסדיר את החוב. איימו עלי שאם לא אשלם את החוב מיד במזומן או בכרטיס אשראי יוציאו את הילד מהקייטנה. התקשרתי למנהל במתנ"ס וביקשתי שייתן לי כמה ימים להסדיר את העניין… על מנת לא לפגוע בילד. לא עזרו כל תחנוני: "הילד לא יכול להגיע היום לקייטנה ואם לא תבואי לשלם את החוב היום אנו מעבירים את העניין לטיפול משפטי…"

    עבור בני הקייטנה אינה בגדר מותרות אלא בגדר מחסה. אני עובדת עד חמש כל יום. להשאיר אותו לבד בבית זו עבירה על החוק. נאלצתי לגרור את בני איתי לעבודה חרף מחאותיו המוצדקות. נאלצתי להסביר לו מדוע אינו יכול להמשיך ללכת לקייטנה.
    האומלל היה כל כך מרוצה ללכת ל"קייטנת אנגלית". שאלתי אותו: חמוד, אתה בטוח שבא לך ללמוד בחופש? למה שלא תיקח לך איזו קייטנה כיפית: שייט, רכיבה על סוסים (מהר מאד חזרתי גם אני מהרעיון אחרי ששמעתי את המחירים לשבוע…) או לפחות קייטנת ספורט… ? שם לפחות תפגוש חברים מביה"ס….
    "לא אמא, אני רוצה ללמוד אנגלית" פסק הוא נחרצות. אולי אני צריכה להיות יותר קשובה לחושי ההישרדות של בני שמבין את חשיבות האנגלית בעולם העסקי, או שמא מכין הוא כבר מעכשיו את הקרקע לקראת ה"עלייה" לארה"ב כמו כל צעיר מוכשר ושפוי היום במדינה…הלוואי והיינו יכולים לברוח מכאן כבר עכשיו.
    בתחילת השנה ביקשתי הנחה מהמתנ"ס על תשלום הצהרון, אבל "ועדת ההנחות" דחתה את בקשתי לאחר שהובהר שאיני מובטלת ואף לא משתכרת שכר מינימום. אני אישה שעובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי לפרנס את בני. מרבית שכרי הולך על דמי השכירות, ארנונה, חשמל, גז, טלפון וכבלים וכמובן הצהרון. קצת כסף נשאר לנו לאוכל…חיים על הקצה תחת איום המסגרת בבנק. מותרות כמו טיפולי שיניים או תיקונים לאוטו (העגלה המקרטעת שלי) לא בביתנו. כן יש לי מכונית מתפרקת מודל 97 ומשכורת פחות או יותר קבועה ומבחינת המדינה זה סממן לעושר מופלג שמונע מאמהות חד-הוריות לקבל הטבות כלשהן או להתפרנס בכבוד. אני יודעת שיש הצעת חוק המונחת אי שם על שולחנות הכנסת בקריאה ראשונה או שניה, או בכלל בטרום קריאה לפיה כל אם חד הורית תזכה למימון של 50% מהצהרון על מנת לאפשר לה לעבוד משרה מלאה, אבל עד שיעבור החוק ו/או יימצא המימון לחוק מתקציב המדינה ההולך ומתקצץ, ההולך ומנער מאחריות חברתית, בני כבר יהיה בן 18 או יותר ואני מקווה שבמקום בטוח מחוץ לגבולות המדינה המסוכנת הזו.

    לא רחוק ממני גרה אישה עם גבר שמפרנס אותה ואת ילדיה. היא מצהירה על עצמה כאם חד הורית. היא לא עובדת. מקבלת הבטחת הכנסה, סיוע בדיור, הנחה משמעותית בארנונה, הנחות בבית ספר בצהרון ועבור הקייטנה לילד אמרה לי ששילמה 100 ₪. עיקר תעסוקתה בימים, שיוף ציפורניים והסתובבויות בקניונים בשעות הבוקר. מדי פעם היא עובדת בשחור. המדינה מעודדת את התרמית. למה לצאת לעבוד?
    לא משתלם…. המדינה לא מעוניינת שאתפרנס בכבוד.

    900 שקל קייטנה של 20 יום משמונה עד אחת בצהריים. מאות ילדים רשומים לקייטנות של המתנ"ס. בכל יום הם זוכים שם לארוחת בוקר: לחמניה עם שוקולד. "זה הכל?" שאלתי שם. "מי שרעב יכול לקבל שתי לחמניות"..ענו לי. פה ושם לוקחים אותם לבריכה או לסופרלנד ועוד כמה קישקוקים. תעשו את החישוב בעצמכם…רווח לא רע בכלל. פתאום מתנ"סים נהיו גם הם גופים כלכליים. כאילו שהמתנ"ס לא נועד לשרת את הקהילה… כאילו שמדובר בגוף פרטי ולא בגוף שממומן ע"י המדינה, כאילו שנותרה פה איזה קהילה או קהילתיות בארץ. אדם לאדם זאב.
    לסיום ציטוט נבחר:
    "מעיקרון זה משתמע שהמרכז הקהילתי צריך להציע מיגוון של תוכניות ופעולות אשר יענו למשאלות ולצרכים המגוונים של קבוצות אוכלוסייה שונות: צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים, עולים וותיקים, ימצאו ביטוי ומענה לצרכיהם ולמשאלותיהם במסגרת המרכז. שירותי המרכז יהיו זמינים לכל בני הקהילה והוא ישאף להגיע אל אלה המתקשים להגיע אליו…., עקרון האוניברסליות של המרכז הקהילתי אינו עומד בסתירה למדיניות ההעדפה של אוכלוסיית המצוקה. הוא מציע דרך שונה למימוש מדיניות זו. המרכז הקהילתי איננו שירות לאוכלוסיית המצוקה בלבד, כשם שאיננו שירות לאוכלוסייה בעלת אמצעים בלבד. העדפתה של אוכלוסיית המצוקה באה לידי ביטוי בהכוונת משאבים מוגברים לאוכלוסייה זו, במסגרות המיועדות לספק שירותים לכלל האוכלוסייה." (מתוך אתר החברה למתנ"סים)

    כך נפרט הקיצוץ בתקציב לפרטים קטנים ואולי מייגעים. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אבל המדינה שלנו איבדה כבר מזמן את אלוהים.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    היום זרקו לי את הילד מהקייטנה.
    בגלל אי הבנה שנוצרה ביני לבין הגרוש שלי הצטבר לי בצהרון חוב של 3000 ₪.
    כשבאתי לשלם עבור הקייטנה הודיעו לי על החוב. ביקשתי שיתנו לי כמה ימים להסדיר את החוב. איימו עלי שאם לא אשלם את החוב מיד במזומן או בכרטיס אשראי יוציאו את הילד מהקייטנה. התקשרתי למנהל במתנ"ס וביקשתי שייתן לי כמה ימים להסדיר את העניין… על מנת לא לפגוע בילד. לא עזרו כל תחנוני: "הילד לא יכול להגיע היום לקייטנה ואם לא תבואי לשלם את החוב היום אנו מעבירים את העניין לטיפול משפטי…"

    עבור בני הקייטנה אינה בגדר מותרות אלא בגדר מחסה. אני עובדת עד חמש כל יום. להשאיר אותו לבד בבית זו עבירה על החוק. נאלצתי לגרור את בני איתי לעבודה חרף מחאותיו המוצדקות. נאלצתי להסביר לו מדוע אינו יכול להמשיך ללכת לקייטנה.
    האומלל היה כל כך מרוצה ללכת ל"קייטנת אנגלית". שאלתי אותו: חמוד, אתה בטוח שבא לך ללמוד בחופש? למה שלא תיקח לך איזו קייטנה כיפית: שייט, רכיבה על סוסים (מהר מאד חזרתי גם אני מהרעיון אחרי ששמעתי את המחירים לשבוע…) או לפחות קייטנת ספורט… ? שם לפחות תפגוש חברים מביה"ס….
    "לא אמא, אני רוצה ללמוד אנגלית" פסק הוא נחרצות. אולי אני צריכה להיות יותר קשובה לחושי ההישרדות של בני שמבין את חשיבות האנגלית בעולם העסקי, או שמא מכין הוא כבר מעכשיו את הקרקע לקראת ה"עלייה" לארה"ב כמו כל צעיר מוכשר ושפוי היום במדינה…הלוואי והיינו יכולים לברוח מכאן כבר עכשיו.
    בתחילת השנה ביקשתי הנחה מהמתנ"ס על תשלום הצהרון, אבל "ועדת ההנחות" דחתה את בקשתי לאחר שהובהר שאיני מובטלת ואף לא משתכרת שכר מינימום. אני אישה שעובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי לפרנס את בני. מרבית שכרי הולך על דמי השכירות, ארנונה, חשמל, גז, טלפון וכבלים וכמובן הצהרון. קצת כסף נשאר לנו לאוכל…חיים על הקצה תחת איום המסגרת בבנק. מותרות כמו טיפולי שיניים או תיקונים לאוטו (העגלה המקרטעת שלי) לא בביתנו. כן יש לי מכונית מתפרקת מודל 97 ומשכורת פחות או יותר קבועה ומבחינת המדינה זה סממן לעושר מופלג שמונע מאמהות חד-הוריות לקבל הטבות כלשהן או להתפרנס בכבוד. אני יודעת שיש הצעת חוק המונחת אי שם על שולחנות הכנסת בקריאה ראשונה או שניה, או בכלל בטרום קריאה לפיה כל אם חד הורית תזכה למימון של 50% מהצהרון על מנת לאפשר לה לעבוד משרה מלאה, אבל עד שיעבור החוק ו/או יימצא המימון לחוק מתקציב המדינה ההולך ומתקצץ, ההולך ומנער מאחריות חברתית, בני כבר יהיה בן 18 או יותר ואני מקווה שבמקום בטוח מחוץ לגבולות המדינה המסוכנת הזו.

    לא רחוק ממני גרה אישה עם גבר שמפרנס אותה ואת ילדיה. היא מצהירה על עצמה כאם חד הורית. היא לא עובדת. מקבלת הבטחת הכנסה, סיוע בדיור, הנחה משמעותית בארנונה, הנחות בבית ספר בצהרון ועבור הקייטנה לילד אמרה לי ששילמה 100 ₪. עיקר תעסוקתה בימים, שיוף ציפורניים והסתובבויות בקניונים בשעות הבוקר. מדי פעם היא עובדת בשחור. המדינה מעודדת את התרמית. למה לצאת לעבוד?
    לא משתלם…. המדינה לא מעוניינת שאתפרנס בכבוד.

    900 שקל קייטנה של 20 יום משמונה עד אחת בצהריים. מאות ילדים רשומים לקייטנות של המתנ"ס. בכל יום הם זוכים שם לארוחת בוקר: לחמניה עם שוקולד. "זה הכל?" שאלתי שם. "מי שרעב יכול לקבל שתי לחמניות"..ענו לי. פה ושם לוקחים אותם לבריכה או לסופרלנד ועוד כמה קישקוקים. תעשו את החישוב בעצמכם…רווח לא רע בכלל. פתאום מתנ"סים נהיו גם הם גופים כלכליים. כאילו שהמתנ"ס לא נועד לשרת את הקהילה… כאילו שמדובר בגוף פרטי ולא בגוף שממומן ע"י המדינה, כאילו שנותרה פה איזה קהילה או קהילתיות בארץ. אדם לאדם זאב.
    לסיום ציטוט נבחר:
    "מעיקרון זה משתמע שהמרכז הקהילתי צריך להציע מיגוון של תוכניות ופעולות אשר יענו למשאלות ולצרכים המגוונים של קבוצות אוכלוסייה שונות: צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים, עולים וותיקים, ימצאו ביטוי ומענה לצרכיהם ולמשאלותיהם במסגרת המרכז. שירותי המרכז יהיו זמינים לכל בני הקהילה והוא ישאף להגיע אל אלה המתקשים להגיע אליו…., עקרון האוניברסליות של המרכז הקהילתי אינו עומד בסתירה למדיניות ההעדפה של אוכלוסיית המצוקה. הוא מציע דרך שונה למימוש מדיניות זו. המרכז הקהילתי איננו שירות לאוכלוסיית המצוקה בלבד, כשם שאיננו שירות לאוכלוסייה בעלת אמצעים בלבד. העדפתה של אוכלוסיית המצוקה באה לידי ביטוי בהכוונת משאבים מוגברים לאוכלוסייה זו, במסגרות המיועדות לספק שירותים לכלל האוכלוסייה." (מתוך אתר החברה למתנ"סים)

    כך נפרט הקיצוץ בתקציב לפרטים קטנים ואולי מייגעים. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אבל המדינה שלנו איבדה כבר מזמן את אלוהים.

  17. אביעד

    ועצוב. מאד עצוב ומייאש

  18. אביעד

    ועצוב. מאד עצוב ומייאש

  19. גלעד

    לא רציתי להוריד את הדיון לרמה הארצית אבל כפי שאמר הבחור.

    בישראל או שאתה גנב ועבריין או שאתה עשיר האמצע לא קיים.

    גם אני חי תחת הלחצים של מסגרת האשראי עוזר לאבא שלי לשלם חובות ובקושי משלם את שכר הלימוד.

    המצב לא טוב בארץ!!! אם היתה לי אפשרות היית י בורח מכאן.

  20. גלעד

    לא רציתי להוריד את הדיון לרמה הארצית אבל כפי שאמר הבחור.

    בישראל או שאתה גנב ועבריין או שאתה עשיר האמצע לא קיים.

    גם אני חי תחת הלחצים של מסגרת האשראי עוזר לאבא שלי לשלם חובות ובקושי משלם את שכר הלימוד.

    המצב לא טוב בארץ!!! אם היתה לי אפשרות היית י בורח מכאן.

  21. ערן

    המאמר מעניין אך אינני מבין מי היא היד המכוונת כאן:
    מדוע לבנק ישראל לחזר אחרי ההון? האם סטנלי פישר נפגש עם כל בעלי ההון בישראל ומקבל מהם הטבות? איומים?
    אודה לתשובה
    ערן

  22. ערן

    המאמר מעניין אך אינני מבין מי היא היד המכוונת כאן:
    מדוע לבנק ישראל לחזר אחרי ההון? האם סטנלי פישר נפגש עם כל בעלי ההון בישראל ומקבל מהם הטבות? איומים?
    אודה לתשובה
    ערן

  23. חנה קים

    סבירסקי עלה על נקודה חשובה שנראית מעט שולית אבל לדעתי היא מגלמת בתוכה תהליך שנבנה במשך שנים והוא הפיכתם של "נערי האוצר" (שיש בהן, אגב, גם "נערות" לא מעטות) לכר החבטות הפופולארי ביותר של הפוליטיקאים המציגים את עצמם כ"חברתיים". סבירסקי כותב, ובצדק, שמדובר באליבי של אותם פוליטיקאים לחוסר העשיה מצדם, לטקס אין-האונות המתקיים מדי שנה לקראת אישור התקציב. חוסר רצונה של קבוצה נכבדת של פוליטיקאים לצאת ביוזמה ולהציג תקציב אלטרנטיבי, ולהעזר בכך גם בארגונים כמו מרכז אדווה, הם הם הסיבה העיקרית לכך שהתקציב נהפך לטייס אוטומטי.

  24. חנה קים

    סבירסקי עלה על נקודה חשובה שנראית מעט שולית אבל לדעתי היא מגלמת בתוכה תהליך שנבנה במשך שנים והוא הפיכתם של "נערי האוצר" (שיש בהן, אגב, גם "נערות" לא מעטות) לכר החבטות הפופולארי ביותר של הפוליטיקאים המציגים את עצמם כ"חברתיים". סבירסקי כותב, ובצדק, שמדובר באליבי של אותם פוליטיקאים לחוסר העשיה מצדם, לטקס אין-האונות המתקיים מדי שנה לקראת אישור התקציב. חוסר רצונה של קבוצה נכבדת של פוליטיקאים לצאת ביוזמה ולהציג תקציב אלטרנטיבי, ולהעזר בכך גם בארגונים כמו מרכז אדווה, הם הם הסיבה העיקרית לכך שהתקציב נהפך לטייס אוטומטי.

  25. שניר

    תודה על המאמר, ניתוח מרתק.

    בין האליטות של משרד האוצר, בנק ישראל ומשרד הביטחון\התעשיות הצבאיות כולנו עומדים אילמים.

    מה שחסר לי בפרשנות הוא מה שהרגשתי כהערכת חסר את כוחם הממשי של כל אותם גופים כלכליים בינלאומיים להעניש בסנקציות מכאיבות את המשק הישראלי, או לפחות את העשירון העליון שלו, הטכנולוגי, שאחראי לצמיחה האחרונה בתקבולי המיסים (כמובן שקיים גם הרווח הפיננסי הנדיף). ומשם אני מנסה לחשוב, איך ניתן להציע שיטה שתשלב מצד אחד את הרגעת כל אותם גופי דירוג, יחד עם הגדלת התקציב ו"הפרת המשמעת" שהם כופים עלינו, כמו גם על חצי מהעולם בברוטאליות נפשעת ממש. משום שלפי מה שאני מבין, ברגע שמשמעת כזו מופרת, דירוג האשראי יורד באופן מיידי וכל אותם משקיעים שעיוורים לכל דבר פרט לדירוג ימשכו את ההשקעות שלהם במדינה. קשה לזלזל בסנקציה בסדר גודל כזה.

    לפי דעתי הפיתרון הנחוץ הוא במיסוי אותו עשירון עליון. אני הייתי מתחיל בריכוזו והפעלת כל הלחצים של החברה האזרחית הישראלית במאבק למען מס ירושה. חוליה חלשה עד כה. אם כבר מריטוקרטים, אז עד הסוף, מה מריטוקרטי בזה שילד עשיר וילד עני מתחילים את חייהם בפערים בלתי נסבלים שכאלה? אני לא מוצא טיעוני נגד ראויים למאבק עתידי על מס כזה.

  26. שניר

    תודה על המאמר, ניתוח מרתק.

    בין האליטות של משרד האוצר, בנק ישראל ומשרד הביטחון\התעשיות הצבאיות כולנו עומדים אילמים.

    מה שחסר לי בפרשנות הוא מה שהרגשתי כהערכת חסר את כוחם הממשי של כל אותם גופים כלכליים בינלאומיים להעניש בסנקציות מכאיבות את המשק הישראלי, או לפחות את העשירון העליון שלו, הטכנולוגי, שאחראי לצמיחה האחרונה בתקבולי המיסים (כמובן שקיים גם הרווח הפיננסי הנדיף). ומשם אני מנסה לחשוב, איך ניתן להציע שיטה שתשלב מצד אחד את הרגעת כל אותם גופי דירוג, יחד עם הגדלת התקציב ו"הפרת המשמעת" שהם כופים עלינו, כמו גם על חצי מהעולם בברוטאליות נפשעת ממש. משום שלפי מה שאני מבין, ברגע שמשמעת כזו מופרת, דירוג האשראי יורד באופן מיידי וכל אותם משקיעים שעיוורים לכל דבר פרט לדירוג ימשכו את ההשקעות שלהם במדינה. קשה לזלזל בסנקציה בסדר גודל כזה.

    לפי דעתי הפיתרון הנחוץ הוא במיסוי אותו עשירון עליון. אני הייתי מתחיל בריכוזו והפעלת כל הלחצים של החברה האזרחית הישראלית במאבק למען מס ירושה. חוליה חלשה עד כה. אם כבר מריטוקרטים, אז עד הסוף, מה מריטוקרטי בזה שילד עשיר וילד עני מתחילים את חייהם בפערים בלתי נסבלים שכאלה? אני לא מוצא טיעוני נגד ראויים למאבק עתידי על מס כזה.

  27. אורלי בנימין

    מי הם פוליטיקאים חברתיים? לא שמעתי, לא ראיתי. אם "נערי האוצר" היו רק עלה תאנה, האם היה נכתב דו"ח הריכוזיות של בן בסט ודהן? האם המשרדים היו אז רוחשים וגועשים סביב מעללי המכרזים ואישור הזוכים בהם?

    לרגע קצר אחד עמיר פרץ היה פוליטיקאי חברתי שלא לקח על עצמו להתמקד אלא בתביעה לשכר מינימום ולא העיז אפילו להכריז על מלחמה מהטעמים הכלכלים הכאלו והאחרים .
    מי הם הפוליטיקאים החברתיים שמתעצלים להכין תקציב בעזרת אדווה? האם ישנם פוליטיקאים שמעיזים לתבוע בגלוי מהאוצר להקצות את העודפים שלו? האם יש פוליטיקאים חברתיים שמעזים לשאול לאן הולכים הכספים שקוצצו? ומה בנוגע לכספים הרזרבים הנאספים ממיסוי? לא כל כך ברור לי ממי אפשר לצפות לאתגור כזה? רק תנועה ציבורית רחבה נקייה מפוליטיקאים, קרובה לאדווה ברוחה, יכולה להעמיד תקציב אלטרנטיבי ולפרק את סמכות האוצר.

  28. אורלי בנימין

    מי הם פוליטיקאים חברתיים? לא שמעתי, לא ראיתי. אם "נערי האוצר" היו רק עלה תאנה, האם היה נכתב דו"ח הריכוזיות של בן בסט ודהן? האם המשרדים היו אז רוחשים וגועשים סביב מעללי המכרזים ואישור הזוכים בהם?

    לרגע קצר אחד עמיר פרץ היה פוליטיקאי חברתי שלא לקח על עצמו להתמקד אלא בתביעה לשכר מינימום ולא העיז אפילו להכריז על מלחמה מהטעמים הכלכלים הכאלו והאחרים .
    מי הם הפוליטיקאים החברתיים שמתעצלים להכין תקציב בעזרת אדווה? האם ישנם פוליטיקאים שמעיזים לתבוע בגלוי מהאוצר להקצות את העודפים שלו? האם יש פוליטיקאים חברתיים שמעזים לשאול לאן הולכים הכספים שקוצצו? ומה בנוגע לכספים הרזרבים הנאספים ממיסוי? לא כל כך ברור לי ממי אפשר לצפות לאתגור כזה? רק תנועה ציבורית רחבה נקייה מפוליטיקאים, קרובה לאדווה ברוחה, יכולה להעמיד תקציב אלטרנטיבי ולפרק את סמכות האוצר.

  29. סמולן

    היא באמת עקומה. אממה, ישראל לא יכולה לשנות את זה, היא יכולה לכל היותר לקבל את השיטה. ומי שחושב שיש דרך אחרת, היה נחמד לו היה מעביר רמז באשר למדיניות הכלכלית והלא כלכלית האלטרנטיבית הראויה. בלי דירוג סיכון נמוך לישראל, לא תהיה ריבית טובה, ובלי ריבית טובה, לא יהיו רכבות לדרום, לא יהיו כבישים, לא יהיו מרפאות, בתי ספר, וכן הלאה. בוודאי שלא מפעלים. ככה זה בעולם המוכר לנו.

    יש בעיה אמיתית ברצפה הזו. היא מכילה באופן מובלע הנחות מוצא תרבותיות שלקוחות מעולמם של האירופאים וארצות הברית. ככאלו, נכון מאד שחברה עם גרעון של 80%, שיכולה להיות אחלה בדיוק כמו 60%, פשוט לא מורשה לשגשג. אבל מה, יש משהו מוזר בתלונה שהעולם לא נורא הוגן, ולא תפור בדיוק לפי איך שהיינו רוצים אותו. ושוב, אני רואה חסרון חמור בכך שהטרוניות הללו, שאינן שונן בשום צורה מ"דרך רשעים צלחה" הותיק, לא באות עם הצעה חלופית.

  30. סמולן

    היא באמת עקומה. אממה, ישראל לא יכולה לשנות את זה, היא יכולה לכל היותר לקבל את השיטה. ומי שחושב שיש דרך אחרת, היה נחמד לו היה מעביר רמז באשר למדיניות הכלכלית והלא כלכלית האלטרנטיבית הראויה. בלי דירוג סיכון נמוך לישראל, לא תהיה ריבית טובה, ובלי ריבית טובה, לא יהיו רכבות לדרום, לא יהיו כבישים, לא יהיו מרפאות, בתי ספר, וכן הלאה. בוודאי שלא מפעלים. ככה זה בעולם המוכר לנו.

    יש בעיה אמיתית ברצפה הזו. היא מכילה באופן מובלע הנחות מוצא תרבותיות שלקוחות מעולמם של האירופאים וארצות הברית. ככאלו, נכון מאד שחברה עם גרעון של 80%, שיכולה להיות אחלה בדיוק כמו 60%, פשוט לא מורשה לשגשג. אבל מה, יש משהו מוזר בתלונה שהעולם לא נורא הוגן, ולא תפור בדיוק לפי איך שהיינו רוצים אותו. ושוב, אני רואה חסרון חמור בכך שהטרוניות הללו, שאינן שונן בשום צורה מ"דרך רשעים צלחה" הותיק, לא באות עם הצעה חלופית.

  31. אבנר ל.

    זה מה שחסר להנהגה הפוליטית-מדינית-כלכלית שלנו.
    מבחינה זו ביבי הינו בעל אופי כזה אך לצרכים לא ראויים ולא רצויים.
    מה שחסר זה שני שרים שהם יזמים באופים.
    אחד צריך להיות במשרד התמ'ת והשני באוצר.
    ולהם צריעים להיות מנכ'לים ועוזרים בעלי דחף לייצור ולהזיז דברים.
    במקום השר שאיתר(או שאותר)בעל הון וידע תעשייתי,רתם אותו תוך מתן הטבות בצורה לא שקופה החליפו בחוק שקוף לעידוד השקעות.
    מאז המנהלים הינם פסיביים-צמודים לכורסאותיהם ולא מכירים את המציאות במדינה.
    מחכים שיבואו היזמים.
    ומסלול המיכשולים השקוף אבל המייסר והמייאש מרתיע את היזמים.
    במקום לדבר אל בעל ההון חלוצית וציונית מדברים איתו כסף.
    כסף לא הולך למקומות מסוכנים עם בטחונות נמוכים.
    מדינת ישראל זקוקה בדחיפות לבעלי חזון ויצר פושרי שיפתחו חסימות ביורוקרטיות ועוד מכשולים כדי לאתר ולהקים תעשיות שיספקו עבודה במיוחד בפריפריה.מעצם העניין אין אפשרות להקים שם תעשיות הייטק אבל אפשר למצוא נישות בתעשיות לואוטק שבהן עדיין אפשר להיות ריווחיים ולהתחרות במדינות אחרות.
    הכל מתחיל מהמנוע שממוקם בליבם ונפשם של המנהיגים.

    אינני יודע מה עשו באירלנד ובדרום קוראה.איני סבור שרמת ההשכלה שם גבוהה יותר.
    אני סבור שרוחש ומבעבע בליבם היצר להתקדם ולהתפתח.
    וכנראה גם הנכונות של אנשים לעבוד,מצד אחד,ויצירת הסדרים,מצד שני,שמבטיחים שכר ראוי לעובדים ברמות הנמוכות.

    חוששני שאחד הדברים המרתיעים אנשים ראויים מלהיכנס לעשייה ציבורית זה החשש מביקורת ארסית,ובעיקר שיקרית
    שתהיה שכרם בשלב כלשהו.
    הטובים כנראה מצביעים ברגליים והולכים למיגזר העיסקי המתגמל היטב ואין צורך להתבשל במיץ של הביצה הרותחת של כולם מושחתים וכד'.

    עוד לא נולד בן אנוש שמצא את הדרך להחזיק במקל משני קצותיו.

  32. אבנר ל.

    זה מה שחסר להנהגה הפוליטית-מדינית-כלכלית שלנו.
    מבחינה זו ביבי הינו בעל אופי כזה אך לצרכים לא ראויים ולא רצויים.
    מה שחסר זה שני שרים שהם יזמים באופים.
    אחד צריך להיות במשרד התמ'ת והשני באוצר.
    ולהם צריעים להיות מנכ'לים ועוזרים בעלי דחף לייצור ולהזיז דברים.
    במקום השר שאיתר(או שאותר)בעל הון וידע תעשייתי,רתם אותו תוך מתן הטבות בצורה לא שקופה החליפו בחוק שקוף לעידוד השקעות.
    מאז המנהלים הינם פסיביים-צמודים לכורסאותיהם ולא מכירים את המציאות במדינה.
    מחכים שיבואו היזמים.
    ומסלול המיכשולים השקוף אבל המייסר והמייאש מרתיע את היזמים.
    במקום לדבר אל בעל ההון חלוצית וציונית מדברים איתו כסף.
    כסף לא הולך למקומות מסוכנים עם בטחונות נמוכים.
    מדינת ישראל זקוקה בדחיפות לבעלי חזון ויצר פושרי שיפתחו חסימות ביורוקרטיות ועוד מכשולים כדי לאתר ולהקים תעשיות שיספקו עבודה במיוחד בפריפריה.מעצם העניין אין אפשרות להקים שם תעשיות הייטק אבל אפשר למצוא נישות בתעשיות לואוטק שבהן עדיין אפשר להיות ריווחיים ולהתחרות במדינות אחרות.
    הכל מתחיל מהמנוע שממוקם בליבם ונפשם של המנהיגים.

    אינני יודע מה עשו באירלנד ובדרום קוראה.איני סבור שרמת ההשכלה שם גבוהה יותר.
    אני סבור שרוחש ומבעבע בליבם היצר להתקדם ולהתפתח.
    וכנראה גם הנכונות של אנשים לעבוד,מצד אחד,ויצירת הסדרים,מצד שני,שמבטיחים שכר ראוי לעובדים ברמות הנמוכות.

    חוששני שאחד הדברים המרתיעים אנשים ראויים מלהיכנס לעשייה ציבורית זה החשש מביקורת ארסית,ובעיקר שיקרית
    שתהיה שכרם בשלב כלשהו.
    הטובים כנראה מצביעים ברגליים והולכים למיגזר העיסקי המתגמל היטב ואין צורך להתבשל במיץ של הביצה הרותחת של כולם מושחתים וכד'.

    עוד לא נולד בן אנוש שמצא את הדרך להחזיק במקל משני קצותיו.

  33. כלכלן

    פשוט עצוב לקרוא ניתוח כה ארוך ומלא בכל כך הרבה כוונות טובות שבסופו של דבר מציע רק סיסמאות חסרות ביסוס.

    וסתם הערה משעשעת: בשנים שבהם בנקים מרכזיים החזיקו את הריבית גבוהה כדי להוריד את האינפלציה, אנשים מהשמאל הכלכלי נטו להאשים את המדיניות המוניטרית בפגיעה בשכבות החלשות (תמצית הטיעון: העשירים מלווים, העניים לווים, לכן ריבית גבוהה עוזרת לעשירים). זה טיעון הגיוני, גם אם אמפירית הדבר אינו חד משמעי (אינפלציה גם היא פוגעת באופן דיספרופורציוני בעניים כך שהורדתה מסייעת לעניים). והנה עתה, כשהמדיניות המוניטרית מרחיבה (והאינפלציה אפסית) מוצא סבירסקי סיבה מדוע גם ריבית נמוכה עוזרת לעשירים… ולפיכך פוגעת בחלשים.

  34. כלכלן

    פשוט עצוב לקרוא ניתוח כה ארוך ומלא בכל כך הרבה כוונות טובות שבסופו של דבר מציע רק סיסמאות חסרות ביסוס.

    וסתם הערה משעשעת: בשנים שבהם בנקים מרכזיים החזיקו את הריבית גבוהה כדי להוריד את האינפלציה, אנשים מהשמאל הכלכלי נטו להאשים את המדיניות המוניטרית בפגיעה בשכבות החלשות (תמצית הטיעון: העשירים מלווים, העניים לווים, לכן ריבית גבוהה עוזרת לעשירים). זה טיעון הגיוני, גם אם אמפירית הדבר אינו חד משמעי (אינפלציה גם היא פוגעת באופן דיספרופורציוני בעניים כך שהורדתה מסייעת לעניים). והנה עתה, כשהמדיניות המוניטרית מרחיבה (והאינפלציה אפסית) מוצא סבירסקי סיבה מדוע גם ריבית נמוכה עוזרת לעשירים… ולפיכך פוגעת בחלשים.

  35. נתן שקרצ'י

    למרות שאני מצטרף לביקורת שלך על הפוליטיקאים שלא מצליחים להציג אלטרנטיבה, אני לא מסכים שנערי האוצר הם אליבי. אגב, הימין מיישם את השקפותיו הכלכליות, אז קיטורים משטרית או אולמרט הם באמת שקריים וזה נבחן כשהם שולטים באוצר, וגם מפלגת העבודה- בייגה או ברק אינם בדיוק שמאל כלכלי.

    ב-2003 צילמתי בכנס קיסריה, ושמעתי את יוסי קוצי'ק, שהיה הממונה על השכר, מדבר על כך שרק 3 אנשים ידעו את כל הנתונים של התקציב- איך את מצפה, אם יש רק 3 אנשים שיודעים את כל הנתונים על התקציב, מישהו יוכל להציב איזושהי אלטרנטיבה? וזה היה בפאנל שהיה אמור לדון גם בשקיפות של בנק ישראל וחברות פרטיות לאור אנרון ודומיו, אך התמקד רק בשקיפות האוצר- מסביב לשולחן ישבו בכירי המגזר העסקי, מנכ"לי משרדים לשעבר, בכירי אוצר לשעבר ופוליטיקאים. כשבמקביל אני מצלם את הכנס האלטרנטיבי עם איציק ספורטא ויוסי דהאן ואחרים וגם הם נגד האוצר… וזה מהצד של התכנון- גם מהצד של הביצוע יש לנערי האוצר כוחניות-גם שם הם יכולים לחנוק, כמו שתוכלי לראות בשנים האחרונות, שבהם רב הכסף עבר למשרדים בסוף השנה, כשאי אפשר לנצל אותם.

    פרחי הכלכלנים הללו, שרק סיימו ללמוד, מקבלים לנהל את המערכת הכי חשובה במדינה, בלי נסיון. רבאק, תראי לי תחום אחד שמקבלים אותך בו בלי נסיון! אני למדתי גרפיקה ממוחשבת ומולטימדיה ולא הצלחתי כמו רבים אחרים, להיכנס לשוק, כי דורשים נסיון, וכך גם בוגרים של תארים אקדמיים אחרים. האם תשובה או סמי עופר או נוחי דנקנר היו לוקחים כלכלן שרק סיים ללמוד לנהל להם את התקציב? לקבוע סדרי עדיפויות?? ובסוף השירות שלהם, הם נהפכים לבכירים במגזר העיסקי. למה, בגלל יכולתם לנהל תקציב? ההבדל בין המגזר העסקי לממשלתי הוא שבעסקי, קובעים יעדים, ובודקים את הביצוע שלהם למול התקציב שהם קיבלו, ואילו התקציב הממשלתי שלנו נעשה ללא נתונים, או עם נתונים חלקיים, כאשר לא לשרים ולא לח"כים ידועים העודפים, או רמת הביצוע של התקציבים, רמה מינימלית של שקיפות.
    אורלי בנימין מזכירה את הנייר של בן בסט ודהאן, וגם אז צילמתי בכנס קיסריה- בן בסט היה מנכ"ל האוצר לשעבר, אם לו יש תלונות על אי השקיפות והכוחניות של נערי האוצר, אז גם הוא ממציא אליבי?

    אני מסכים עם אורלי, שרק תנועה עממית רחבה, שמורכבת מכל נפגעיו של האוצר ונעריו, יכולה לשבור את ועד המונופול הכוחני הזה. לא ייתכן ש-50 איש, בעלי חשיבה כלכלנית ייקבעו את סדר העדיפויות של המדינה- זוהי דיקטטורה מוסווית וצריך לפרק אותה!

  36. נתן שקרצ'י

    למרות שאני מצטרף לביקורת שלך על הפוליטיקאים שלא מצליחים להציג אלטרנטיבה, אני לא מסכים שנערי האוצר הם אליבי. אגב, הימין מיישם את השקפותיו הכלכליות, אז קיטורים משטרית או אולמרט הם באמת שקריים וזה נבחן כשהם שולטים באוצר, וגם מפלגת העבודה- בייגה או ברק אינם בדיוק שמאל כלכלי.

    ב-2003 צילמתי בכנס קיסריה, ושמעתי את יוסי קוצי'ק, שהיה הממונה על השכר, מדבר על כך שרק 3 אנשים ידעו את כל הנתונים של התקציב- איך את מצפה, אם יש רק 3 אנשים שיודעים את כל הנתונים על התקציב, מישהו יוכל להציב איזושהי אלטרנטיבה? וזה היה בפאנל שהיה אמור לדון גם בשקיפות של בנק ישראל וחברות פרטיות לאור אנרון ודומיו, אך התמקד רק בשקיפות האוצר- מסביב לשולחן ישבו בכירי המגזר העסקי, מנכ"לי משרדים לשעבר, בכירי אוצר לשעבר ופוליטיקאים. כשבמקביל אני מצלם את הכנס האלטרנטיבי עם איציק ספורטא ויוסי דהאן ואחרים וגם הם נגד האוצר… וזה מהצד של התכנון- גם מהצד של הביצוע יש לנערי האוצר כוחניות-גם שם הם יכולים לחנוק, כמו שתוכלי לראות בשנים האחרונות, שבהם רב הכסף עבר למשרדים בסוף השנה, כשאי אפשר לנצל אותם.

    פרחי הכלכלנים הללו, שרק סיימו ללמוד, מקבלים לנהל את המערכת הכי חשובה במדינה, בלי נסיון. רבאק, תראי לי תחום אחד שמקבלים אותך בו בלי נסיון! אני למדתי גרפיקה ממוחשבת ומולטימדיה ולא הצלחתי כמו רבים אחרים, להיכנס לשוק, כי דורשים נסיון, וכך גם בוגרים של תארים אקדמיים אחרים. האם תשובה או סמי עופר או נוחי דנקנר היו לוקחים כלכלן שרק סיים ללמוד לנהל להם את התקציב? לקבוע סדרי עדיפויות?? ובסוף השירות שלהם, הם נהפכים לבכירים במגזר העיסקי. למה, בגלל יכולתם לנהל תקציב? ההבדל בין המגזר העסקי לממשלתי הוא שבעסקי, קובעים יעדים, ובודקים את הביצוע שלהם למול התקציב שהם קיבלו, ואילו התקציב הממשלתי שלנו נעשה ללא נתונים, או עם נתונים חלקיים, כאשר לא לשרים ולא לח"כים ידועים העודפים, או רמת הביצוע של התקציבים, רמה מינימלית של שקיפות.
    אורלי בנימין מזכירה את הנייר של בן בסט ודהאן, וגם אז צילמתי בכנס קיסריה- בן בסט היה מנכ"ל האוצר לשעבר, אם לו יש תלונות על אי השקיפות והכוחניות של נערי האוצר, אז גם הוא ממציא אליבי?

    אני מסכים עם אורלי, שרק תנועה עממית רחבה, שמורכבת מכל נפגעיו של האוצר ונעריו, יכולה לשבור את ועד המונופול הכוחני הזה. לא ייתכן ש-50 איש, בעלי חשיבה כלכלנית ייקבעו את סדר העדיפויות של המדינה- זוהי דיקטטורה מוסווית וצריך לפרק אותה!

  37. עומר

    או באמת.

    ההגיון הכלכלי הבריא אומר שהוצעות ממשלה צריכות להיות בניגוד למחזור הכלכלי (Counter cyclical). כלומר, כשהמשק במצב גרוע, מוציאים יותר כסף, וכשהמשק במצב טוב, חוסכים כסף. זה רעיון מבריק, ומקורי, שהיה ידוע כבר לפני 220 שנים לפחות (וויליאם פיט, ראש הממשלה של בריטניה, עשה את זה במשבר הכלכלי של 1793!). המשמעות היא ברורה – כמו שהקיצוץ של נתניהו היה דרקוני ומיותר, כך קיצוץ בהוצאות עכשיו – כשהמשק בתנופה, הוא הדבר הדרוש. פישר צודק לחלוטין.

    התוצאה של ריבית נמוכה היא עידוד הפעילות הכלכלית במשק. מבחינה חשבונאית, גדילה בייצוא של מדינת ישראל מחייבת השקעה של ישראלים בחו"ל. ואכן, הייצוא מישראל עלה ב 16.3 % ב2006, בעוד היבוא עלה רק ב 13%
    http://www.bankisrael.gov.il/develheb/develheb117/develheb.pdf

  38. עומר

    או באמת.

    ההגיון הכלכלי הבריא אומר שהוצעות ממשלה צריכות להיות בניגוד למחזור הכלכלי (Counter cyclical). כלומר, כשהמשק במצב גרוע, מוציאים יותר כסף, וכשהמשק במצב טוב, חוסכים כסף. זה רעיון מבריק, ומקורי, שהיה ידוע כבר לפני 220 שנים לפחות (וויליאם פיט, ראש הממשלה של בריטניה, עשה את זה במשבר הכלכלי של 1793!). המשמעות היא ברורה – כמו שהקיצוץ של נתניהו היה דרקוני ומיותר, כך קיצוץ בהוצאות עכשיו – כשהמשק בתנופה, הוא הדבר הדרוש. פישר צודק לחלוטין.

    התוצאה של ריבית נמוכה היא עידוד הפעילות הכלכלית במשק. מבחינה חשבונאית, גדילה בייצוא של מדינת ישראל מחייבת השקעה של ישראלים בחו"ל. ואכן, הייצוא מישראל עלה ב 16.3 % ב2006, בעוד היבוא עלה רק ב 13%
    http://www.bankisrael.gov.il/develheb/develheb117/develheb.pdf

  39. משה אופיר

    תודה לך מר סבירסקי על מאמר מבריק ולמרבה הפליאה קריא. לעתים כאשר אנו נוטים לקרוא מאמרים כלכליים יש קושי בהבנת מושגים לא כך במאמרך הנגיש והמובן כל כך. הבעיה שהוא כל כך מובן שזה כואב. כואב לגלות שהמדינה מושלת בנתיניה בצורה כל כך הרסנית ופוגעת. מאמרך העלה אצלי את התהיה האחרונה והיא בחירתו של ברק לראשות מפלגת העבודה. האיש לא אמר דבר ולא הציג שום אג'נדה מסוימת והנה הוא נבחר לראשות המפלגה. זה סימפטום מדאיג שכפי שאתה אומר למשול מבלי למשול ממש. ברק שבהשקפתו הוא ניאו-ליברל אולי אף יותר מביבי הופך את שאלת הבחירות הבעיות לקשות מאוד. האם לו או לביבי המייצגים השקפה פוליטית דומה למרות שהם משני צידי הסקאלה. באופן לא מפתיע מה שעולה ממאמרך הוא שלא משנה במי נבחר בסופו של דבר ידם החזקה של בעלי ההון היא שתקבע לאן נושבות הרוחות בישראל. יש לי קושי להבין לאחר קריאת המאמר מדוע אף אחד אינו מתקומם על כך שאנשים בישראל מרוויחים רק 3500 ש"ח לחודש. קואליצית הנשים רק עכשיו יצאה חוצץ כנגד עסקת הטיעון המזוויעה של קצב. נכון זהו מאבק לגיטימי ביותר, אך דעו לכם שרוב העובדים המרוויחים 3500 ש"ח לחודש הן נשים למה על כך הן לא יוצאות להאבק. אולי ושוב כוח ועמדה חשובים הנשים שיצאו למאבק כנגד עיסקת הטיעון הן נשים עמידות שמה שחשוב להן הוא להציג אג'נדה מסוימת ומאבקן של נשים אחרות כלל לא מדבר אליהן. זהו בדיוק הבעיה עם הפמיניזם הליברלי שמתעסק בבעיות שלרוב העם כלל לא נוגעות ואילו הפמיניזם השחור נאבק למען נשים בשכבות חברתיות מוחלשות.

  40. משה אופיר

    תודה לך מר סבירסקי על מאמר מבריק ולמרבה הפליאה קריא. לעתים כאשר אנו נוטים לקרוא מאמרים כלכליים יש קושי בהבנת מושגים לא כך במאמרך הנגיש והמובן כל כך. הבעיה שהוא כל כך מובן שזה כואב. כואב לגלות שהמדינה מושלת בנתיניה בצורה כל כך הרסנית ופוגעת. מאמרך העלה אצלי את התהיה האחרונה והיא בחירתו של ברק לראשות מפלגת העבודה. האיש לא אמר דבר ולא הציג שום אג'נדה מסוימת והנה הוא נבחר לראשות המפלגה. זה סימפטום מדאיג שכפי שאתה אומר למשול מבלי למשול ממש. ברק שבהשקפתו הוא ניאו-ליברל אולי אף יותר מביבי הופך את שאלת הבחירות הבעיות לקשות מאוד. האם לו או לביבי המייצגים השקפה פוליטית דומה למרות שהם משני צידי הסקאלה. באופן לא מפתיע מה שעולה ממאמרך הוא שלא משנה במי נבחר בסופו של דבר ידם החזקה של בעלי ההון היא שתקבע לאן נושבות הרוחות בישראל. יש לי קושי להבין לאחר קריאת המאמר מדוע אף אחד אינו מתקומם על כך שאנשים בישראל מרוויחים רק 3500 ש"ח לחודש. קואליצית הנשים רק עכשיו יצאה חוצץ כנגד עסקת הטיעון המזוויעה של קצב. נכון זהו מאבק לגיטימי ביותר, אך דעו לכם שרוב העובדים המרוויחים 3500 ש"ח לחודש הן נשים למה על כך הן לא יוצאות להאבק. אולי ושוב כוח ועמדה חשובים הנשים שיצאו למאבק כנגד עיסקת הטיעון הן נשים עמידות שמה שחשוב להן הוא להציג אג'נדה מסוימת ומאבקן של נשים אחרות כלל לא מדבר אליהן. זהו בדיוק הבעיה עם הפמיניזם הליברלי שמתעסק בבעיות שלרוב העם כלל לא נוגעות ואילו הפמיניזם השחור נאבק למען נשים בשכבות חברתיות מוחלשות.

  41. ג. אביבי

    התמונה אותה מתאר סבירסקי על היחס בין הון לשלטון היא: הנגיד מאיים על הממשלה שלא תיגע בתקציב שתכליתו הגדלת הרווח של בעלי ההון, ומנגד ראש הממשלה המודע לכך שאין לו אג'נדה משלו והוא רק מנהל את המשק לפי צווי אוליגרכית ההון. התמונה הזאת כנראה ברורה גם לשאר השרים בממשלה (ולא חשוב איזו), עובדה שאיש מהם לא מנסה לפרוץ את התקציב למען תוכנית אחרת שיכולה להטיב עם השכבות המקופחות. מצער בעיקר שגם ליולי תמיר, שרת החינוך הכביכול חברתית, אין כל תוכנית משלה להעמקת ההשכלה, שכן זאת עלולה להרגיז את אוליגרכית ההון.

    העמקת ההשכלה היא צורך עליון לשכבות המקופחות, בעיקר מזרחים ופלסטינים, לשיפור אמיתי ומובנה במצבם הסוציו-אקונומי. לכן רצוי שיקום גוף אקס-פרלמנטרי שלא ירפה ולא ייתן מנוחה לאף שר חינוך עד שלא יציג ולא ינהל בפועל תוכנית להעמקת ההשכלה ולעידודה. כשם ש"המכון הישראלי ל(פסבדו)דמוקרטיה" מייצג את האינטרסים של בעלי-ההון ע"ח שאר האוכלוסייה, כך צריך שיקום גוף (כגון: המכון להפצת השכלה גבוהה לכולם) שילחץ תמידית על כל ממשלה למען העמקת ההשכלה, עבור השכבות המוחלשות.

  42. ג. אביבי

    התמונה אותה מתאר סבירסקי על היחס בין הון לשלטון היא: הנגיד מאיים על הממשלה שלא תיגע בתקציב שתכליתו הגדלת הרווח של בעלי ההון, ומנגד ראש הממשלה המודע לכך שאין לו אג'נדה משלו והוא רק מנהל את המשק לפי צווי אוליגרכית ההון. התמונה הזאת כנראה ברורה גם לשאר השרים בממשלה (ולא חשוב איזו), עובדה שאיש מהם לא מנסה לפרוץ את התקציב למען תוכנית אחרת שיכולה להטיב עם השכבות המקופחות. מצער בעיקר שגם ליולי תמיר, שרת החינוך הכביכול חברתית, אין כל תוכנית משלה להעמקת ההשכלה, שכן זאת עלולה להרגיז את אוליגרכית ההון.

    העמקת ההשכלה היא צורך עליון לשכבות המקופחות, בעיקר מזרחים ופלסטינים, לשיפור אמיתי ומובנה במצבם הסוציו-אקונומי. לכן רצוי שיקום גוף אקס-פרלמנטרי שלא ירפה ולא ייתן מנוחה לאף שר חינוך עד שלא יציג ולא ינהל בפועל תוכנית להעמקת ההשכלה ולעידודה. כשם ש"המכון הישראלי ל(פסבדו)דמוקרטיה" מייצג את האינטרסים של בעלי-ההון ע"ח שאר האוכלוסייה, כך צריך שיקום גוף (כגון: המכון להפצת השכלה גבוהה לכולם) שילחץ תמידית על כל ממשלה למען העמקת ההשכלה, עבור השכבות המוחלשות.