להסיר את הקסם מן הריבון ההיברידי

נירית צארום

בעקבות רשימות שפירסמתי באינטרנט ניגשה אלי בעצרת 1 במאי ברחבת סינימטק ת"א דוקטורנטית לתקשורת וביקשה לראיין אותי לעבודת הדוקטורט שלה. אותה דוקטורנטית התרשמה בעיקר מרשימת "דלת ההרמון" שפורסמה באתר העוקץ. רשימה שהשלד שלה עסק ביחסי כח בחברות פטריארכליות. יחסי כח המגולמים במה שנראה מרחוק כמו מחול מוזר מתקיים בכל הרמות בעידודם של בעלי שררה. אני  מודה ומתוודה, שנחלתי כישלון חרוץ בלימוד ריקוד זה, שכפה עלי להפסיק להיות קשובה למקצב הפנימי שלי ולהטות את אזניי אל קולו של הריבון. מרותקת אל מבטו המצמית, היה עלי לעטות ולהחליף מסכות בסינכרוניזציה מתמדת אליו ואל הרוקדים במעגל. הריבון היה הכוריאוגרף; הוא הכתיב את הקצב, את התנועות, הוא גם היה האיש שאחראי על המוזיקה.

אבל מה לעשות שבאזני הלם כבר אז מקצבו של תוף אחר. תוף שקולו הלך והתעצם ככל שגברו מעשי הסיאוב והצביעות והפכו לשיגרה וככל שגברה אכזריותו של המחול – מי שלא עמד בקצב שהכתיב הריבון, נרמס על ידי "חבריו" למעגל. והיה זה מעגל שבו הרוקדים בחקיינותם את הריבון קראו לעצמם היברידים. הם ציטטו תובנות על חיקוי מבהבהא ובטלר כמו מנטרות ולא הפנימו את התובנה שהיברידיות משמעה שימוש בטקטיקות של חיקוי לשם שיסוע את אחידותו של הריבון ויצירת אלטרנטיבות, ולא לשם ביצור מעמדו של השליט היחיד כפי שהם עושים. מעגל זה משמר ומבנה יחסים פטריארכלים מובהקים במסווה של היברידיות, במסווה של מחול היברידי.

מכל מקום מקצבו של התוף האחר שבר באחת את ההרמוניה המדומיינת של המחול; מדוע לא נדונה שאלת היחסים ההירארכים המובהקים הללו בין הריבון לבין הכפופים לו, ומי מרויח מכך? כיצד הפך הדיון אודות יחסים דיכוטומיים והירארכים לבלתי אופנתי?האם היעדר השיח אודות יחסי המרות המתקיימים במעגל מבטל אותם?  ומהי השתיקה המוסכמת, בין המשתתפים במעגל, אם לא חממה נוחה להחלשה ולהדרה בלתי נראית לעין של השונה והפיכתו ל"אחר"? רשימה זו נכתבת, אם כן,  למקצבו של התוף ה"אחר", תוף שמקצביו שוברים "שתיקות רומנטיות" של אחווה מזוייפת. תוף שמקצבו איננו מציע הרמוניות פשוטות וקלות לשמיעה, אבל לקצבו, כך אני מקווה, תוסר רעלת ההיברידיות מעל פניו של הריבון ויתגלו פניו האבסולוטיות.

***

הדימוי המטאפורי רעלה איננו מקרי; היברידיות מקושרת לרוב אל מי שאינו נמנה עם בניה הטבעיים של ההגמוניה, אלא אל מודרים אתניים ומגדריים ממרכזי הכוח. בתיווכן של תיאוריות מערב אירופיות וצפון אמריקאיות פוסט קולוניאליות ופמניסטיות, מקושרת ההיברידיות בישראל אל מזרחים, ערבים ונשים. על רקע זה נקרא הצירוף "ריבון היברידי" כצירוף אוקסימורוני. אלא שמבט מרוכז אחד בתרבות הישראלית מגלה כי ההגמוניה הישראלית הציונית והאשכנזית היא התגלמות היברידיות מבחינת יחסי הפנים ומבחינת יחסי החוץ שלה. צאצאיה של תרבות זו  הן ואריאציות של ריבונות היברידית : נשים, מזרחים וערבים שהפכו לחלק מן המימסד הפטריארכלי ועתה הם אוחזים במקל משני קצותיו- גם כמדכאים וגם כמדוכאים.

לידתה של אותה היברידיות ציונית לאומית היא בפרשנות אוונגליסטית של כתבי הקודש. זוהי לידה אבסורדית שהתרחשה בד בבד עם התנכרות אל היהדות ואל היהודים (אמנון רז קרקוצקין). היברידיות הציונית לאומית אפשרה את ניכוס זכרון השואה על מנת להצדיק פשעי מלחמה שכוננו את הבית היהודי על חורבותיו של הבית הפלסטיני. שואה שאת ניצוליה היא נישלה מכבודם, ומנשלת עד היום מזכויותיהם ורכושם. זוהי אותה היברידיות שאפשרה לשם בניין הארץ לעם היהודי שהגיע מאירופה, את הבאתם של יהודים יוצאי תימן לארץ על "מרבד קסמים" ש"בקסמיו" הפך אותם באחת לעבדים, (או כמו שנהוג היה לכנותם "פועלים טבעיים").עוד ייצוגים של היברידיות הן מיחד הפגנות "שמאל" אשכנזי נגד הכיבוש, ומאידך התנערותו מן האחריות לפערים המתרחבים בין עניים לעשירים. ישראל אם כן היא ריבונות היברידית גם יורה גם בוכה, גם כובשת וגם מתקרבנת והריבון ההיברידי הוא בנה "החוקי" בהחלט של ההגמוניה הציונית אשכנזית ובשם אופן אינו נמנה עם המודרים.

 הריבון ההיברידי בדומה לישראל משחק על כל מגרש אפשרי הוא גם השליט וגם הנתין ובשל מעמדו הכפול הוא יכול לכל מי שמערער על מעמדו. בשם זכויות המיעוט משתיק הריבון ההיברידי את מעט הקולות העצמאיים המבקרים אותו, וכריבון רב אמצעים המרכז בידו כוח רב הוא משתמש בכוחו על מנת לדכאם ולהפכם לקולות לא לגיטימים. הריבון היברידי הוא אותה פמניסטית, הממוקמת היטב בתוך הממסד ומגדירה פמניזם תוך אימוץ דפוסי פעולה גבריים וכוחניים, של הדרה מן השיח והשתקה ופועלת על פיהם. הריבון היברידי הוא גבר מזרחי או/ו ערבי המרכז בידיו כוח פוליטי חברתי רב, ומתראיין לאמצעי התקשורת כמודר מן השיח הציבורי. בעודו מתענג על מנעמיי השילטון, הוא דוחק הצידה את קולותיהם של המודרים באמת.

הלשד ממנו יונקות כל תצורות הההיברידיות הריבונית הוא רגש האשמה. הריבונות הישראלית יונקת את כוחה מרגש האשמה של אירופה ביחס לזוועות השואה. זכרון השואה איפשר את דחיקת אופיה הקולוניאליסטי הבסיסי של הציונות לשולי הדיון, והציג את הציונות כאתוס שיחרור של העם היהודי מן הגלות שנכפתה עליו. הריבון ההיברידי פועל לפי אותו דפוס בדיוק, הוא יונק את כוחו מתוך אקויפר תת קרקעי של רגש אשמה מוצדק של הפטריארכיה האשכנזית, ביחס לדיכוי נשים, מזרחים וערבים, אבל הוא עושה זאת תוך המשכת הדיכוי. הוא מצליח לעשות זאת משום אופיו של רגש האשמה. לא מדובר באותו רגש האשמה יפייפה הפורח במדורי ספרות ותרבות הממהר לפוג כמו פריחת הדובדבן, הדברים האמורים במיי התהום העמוקים ביותר של ההגמוניה הציונית אשכנזית – חרדה המפכה חרש תחת ההכרה בפשעים שכוננו אותה כהגמוניה. חרדה הגורמת לה להתנהל התנהלות פרנואידית.  

הריבון ההיברידי כבנה הטבעי של אותה הגמוניה מכיר את החרדה. הפרנויה נותנת אותותיה בשליטה אבסולוטית בשיח האינטלקטואלי-חברתי, תוך ישום מעוות של טקטיקת החיקוי בהקשרים היברידים לכאורה (שהרי הוא חלק מאותה הגמוניה). הריבון ההיברידי, אינו דורש היברידיות, אלא נאמנות מלאה ועיוורת. הכפופים לו אינם מודעים בעוורונם לכך שיחסי החברות לכאורה שהם מנהלים עם הריבון, לא משפרים באמת את מעמדם, אלא מחזקים את שלטון היחיד שלו. בבלי דעת הם מאפשרים לריבון לחמוק בתיחכום רב מן האחריות לעוולות מתחוללות מכוחו – בתגובה למחאותיו של מי שלא הצליח לעמוד בקצב שהכתיב המחול האבסולוטי של הריבון ונתיניו, הריבון  הופך באחת להיות כאחד העם – הוא נעלב ונפגע. בכך מעורר הריבון ההיברידי את אהדת מעגל הרוקדים ומחזק את שילטונו. ההמון מחרה ומחזיק אחריו לפי מיטב המסורת ההיברידית הציונית אשכנזית – כלפי פנים, תוך נתינת הדעת על יחסי הכוח הבלתי שויוניים בינו לבין הריבון, יחסים שאינם מאפשרים לו כנראה להתבטא נגד הריבון מחשש פן יבולע לו, וכלפי חוץ תוך התעלמות מאי שוויון הכוחות בין הריבון לבין מי שהיה אמור להיות חלק ממעגל הרוקדים ושבר אותו לרגע קט בדרכו החוצה, לפני שירמס תחת נעלי הרוקדים.

***

לאור כל זאת נראה כי ההיברידיות המובנית של הוויה הישראלית, אינה מסוגלת להציב אלטרנטיבות לשיח ההגמוני. להיפך היא מבצרת את הגמוניה בכך שהיא הופכת את הריבון ההיברידי בכוח לשליט אבסולוטי בפועל. מראית העין הלבבית והפגיעה של הריבון ההיברידי, מכסה על אכזריות, אדישות וסיאוב שנולדו משיכרון כוח של מי שבידיו כל האמצעים להשתיק את הקולות ה"אחרים". בקיומו הבו זמני בכל העולמות, מחזיק הריבון ההיברידי בכל הזכויות, הן של האובייקט הן של הסובייקט, הן של השולט הן של הנשלט, וכך מכונן את שלטונו, במסווה של פתיחות וליברליות. ההיברידיות המובנת בקיום הציוני אשכנזית נוטלת את העוקץ החתרני מן הטקטיקה ההיברידית והופכת את הריבון ההיברידי לשליט אבסולוטי.

 כל הזכויות שמורות לנירית צארום

nz342@nyu.edu

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "כל הזכויות שמורות"

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "כל הזכויות שמורות"

  3. מחתרת הפשטות

    סליחה על הסגנון הבוטה, שאינו מתאים לאתר זה, אבל נירית, את קוראת את מה שאת כותבת?! לא ייתכן בעיני, שמה שאת רוצה לומר, אי אפשר לו שייאמר בצורה ברורה יותר. פשוט לא ייתכן. השפה העברית עשירה מספיק, ואינה מתאפיינת במתמטיות קיצונית, כך שמאמץ נוסף בוודאי היה מניב תוצאות טובות מאלה. איך אפשר להתייחס לתוכן הדברים כאשר העטיפה כה מסנוורת. האם העטיפה היא האמירה?

  4. מחתרת הפשטות

    סליחה על הסגנון הבוטה, שאינו מתאים לאתר זה, אבל נירית, את קוראת את מה שאת כותבת?! לא ייתכן בעיני, שמה שאת רוצה לומר, אי אפשר לו שייאמר בצורה ברורה יותר. פשוט לא ייתכן. השפה העברית עשירה מספיק, ואינה מתאפיינת במתמטיות קיצונית, כך שמאמץ נוסף בוודאי היה מניב תוצאות טובות מאלה. איך אפשר להתייחס לתוכן הדברים כאשר העטיפה כה מסנוורת. האם העטיפה היא האמירה?

  5. יואל קורנבלום

    אפשר להסביר את דברי הכותבת הנכבדה בצורה אחרת וגם פשוטה יותר. אין כאן שום הברידיות או הבלים אחרים אלה פשוט החזרה לארץ ישראל תמיד היתה בכל התפילות ובכל הברכות בגולה וכן הלאה. לשנה הבאה בירושלים, נעלה את ירושלים על ראש שמחותינו, קיר המזרח וכן הלאה. אולי במציאות לא התכוונו אותם מתפללים ומברכים לחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית אבל חשבו על זה תמיד עוד מקדמת דנא. לא רק זה אלה גם גלויות קודמות חזרו לארץ ישראל ואפילו הקימו מקדש חדש. אבל לפתע פתאום, קמו כמה אנשים בסוף המאה התשע עשרה והחליטו לבצע את מה שהוחדר אלהם בגנים ובתפילות וברכות עוד מקדמת דנא, כלומר לעלות לישראל. אולי זה בא בגלל שנמאס להם לחיות באודסה והסביבה או סיבה אחרת. אחרהם באו עוד אחרים וכן הלאה וכך נוצרה המדינה.

    האם "לידתה של אותה היברידיות ציונית לאומית היא בפרשנות אוונגליסטית של כתבי הקודש" כפי שמציעה הכותבת הנכבדה? לא נראה כל כך. האנשים באו לכאן טיפין טיפין ואם היו כאן כל מיני כיתות נוצריות/אוונגליסטיות שונות הרי לא היה להם קשר עם הציונות. ובכלל הנוצרים בנו כאן כנסיות בגלל ישו ושות' לא בגלל היהודים. הצהרת בלפור באה אחר כך אבל האם זה קשור למשהו אוונגליסטי? לא דובים ולא יער. וויצמן, הכימאי, פיתח שיטה ליצור אצטון שעזרה מאוד לבריטים ולאות תודה הסכימו לתת לו את ארץ ישראל, כי את זה הוא ביקש, שאז כללה גם את ירדן. כמו אצל האצילים הם גמרו את העניין בתקיעת כף, מילה זאת מילה, ובהצהרה. אם למשל ווייצמן היה רוצה שיכריזו על מדגאסקאר כבית הלאומי של היהודים היו עושים את זה גם כן. אם היה רוצה חלק מהודו גם את זה היו נותנים, אצילים, מילה זאת מילה, מה אפשר לעשות.

    האם כל זה היה בכלל קורה לו טורקיה היתה חלק מכוחות הברית במלחמת העולם הראשונה? האם האנגלים היו פולשים לכאן? בגלל איזו סיבה? האם היו מקבלים מנדט על המקום? האם ההכרזה על רעיון הקמת מדינה יהודית לא בא בגלל שלא היו כאן הרבה ערבים ולעומת זאת היו הרבה יהודים? הרי לא מתקבל על הדעת שאיזה גורם יחליט להקים מדינה יהודים בסרייבו, למשל. אין שם הרבה יהודים ויש שם הרבה אנשים אחרים.

    בקשר לנסיון הנואל של הכותבת הנכבדה לקשור את הציונות עם אפליית המזרחים נו באמת איזה שטויות אילו? מי שבאו לכאן ראשונים במאסות גדולות היו דווקא אשכנזים ממזרח אירופה שבאו במטרה ברורה לא להתפלל אלה לעבוד את האדמה ולהקים יהודי חדש וכמובן גם להקים עם ואומה. הם אפילו לא היו צריכים להמציא את האומה היא כבר היתה קיימת רק צריך היה מקום עבורה. אחרי זה גם באו יוצאי מדינות ערב במאסות גדולות. אבל הם לא היו הראשונים ולכם נוצרה האפלייה. זה דבר טיבעי וקיים בכל מקום למרות שהוא מחליא. אחר כך באו שאר הפולנים והרוסים בשנות החמישים וגם הם סבלו מאפלייה. אחר כך באה העליה הגדולה מרוסיה וגם הם סבלו מאפלייה. אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם.

  6. יואל קורנבלום

    אפשר להסביר את דברי הכותבת הנכבדה בצורה אחרת וגם פשוטה יותר. אין כאן שום הברידיות או הבלים אחרים אלה פשוט החזרה לארץ ישראל תמיד היתה בכל התפילות ובכל הברכות בגולה וכן הלאה. לשנה הבאה בירושלים, נעלה את ירושלים על ראש שמחותינו, קיר המזרח וכן הלאה. אולי במציאות לא התכוונו אותם מתפללים ומברכים לחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית אבל חשבו על זה תמיד עוד מקדמת דנא. לא רק זה אלה גם גלויות קודמות חזרו לארץ ישראל ואפילו הקימו מקדש חדש. אבל לפתע פתאום, קמו כמה אנשים בסוף המאה התשע עשרה והחליטו לבצע את מה שהוחדר אלהם בגנים ובתפילות וברכות עוד מקדמת דנא, כלומר לעלות לישראל. אולי זה בא בגלל שנמאס להם לחיות באודסה והסביבה או סיבה אחרת. אחרהם באו עוד אחרים וכן הלאה וכך נוצרה המדינה.

    האם "לידתה של אותה היברידיות ציונית לאומית היא בפרשנות אוונגליסטית של כתבי הקודש" כפי שמציעה הכותבת הנכבדה? לא נראה כל כך. האנשים באו לכאן טיפין טיפין ואם היו כאן כל מיני כיתות נוצריות/אוונגליסטיות שונות הרי לא היה להם קשר עם הציונות. ובכלל הנוצרים בנו כאן כנסיות בגלל ישו ושות' לא בגלל היהודים. הצהרת בלפור באה אחר כך אבל האם זה קשור למשהו אוונגליסטי? לא דובים ולא יער. וויצמן, הכימאי, פיתח שיטה ליצור אצטון שעזרה מאוד לבריטים ולאות תודה הסכימו לתת לו את ארץ ישראל, כי את זה הוא ביקש, שאז כללה גם את ירדן. כמו אצל האצילים הם גמרו את העניין בתקיעת כף, מילה זאת מילה, ובהצהרה. אם למשל ווייצמן היה רוצה שיכריזו על מדגאסקאר כבית הלאומי של היהודים היו עושים את זה גם כן. אם היה רוצה חלק מהודו גם את זה היו נותנים, אצילים, מילה זאת מילה, מה אפשר לעשות.

    האם כל זה היה בכלל קורה לו טורקיה היתה חלק מכוחות הברית במלחמת העולם הראשונה? האם האנגלים היו פולשים לכאן? בגלל איזו סיבה? האם היו מקבלים מנדט על המקום? האם ההכרזה על רעיון הקמת מדינה יהודית לא בא בגלל שלא היו כאן הרבה ערבים ולעומת זאת היו הרבה יהודים? הרי לא מתקבל על הדעת שאיזה גורם יחליט להקים מדינה יהודים בסרייבו, למשל. אין שם הרבה יהודים ויש שם הרבה אנשים אחרים.

    בקשר לנסיון הנואל של הכותבת הנכבדה לקשור את הציונות עם אפליית המזרחים נו באמת איזה שטויות אילו? מי שבאו לכאן ראשונים במאסות גדולות היו דווקא אשכנזים ממזרח אירופה שבאו במטרה ברורה לא להתפלל אלה לעבוד את האדמה ולהקים יהודי חדש וכמובן גם להקים עם ואומה. הם אפילו לא היו צריכים להמציא את האומה היא כבר היתה קיימת רק צריך היה מקום עבורה. אחרי זה גם באו יוצאי מדינות ערב במאסות גדולות. אבל הם לא היו הראשונים ולכם נוצרה האפלייה. זה דבר טיבעי וקיים בכל מקום למרות שהוא מחליא. אחר כך באו שאר הפולנים והרוסים בשנות החמישים וגם הם סבלו מאפלייה. אחר כך באה העליה הגדולה מרוסיה וגם הם סבלו מאפלייה. אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם.

  7. דוד גיל

    הורי עלו ארצה מרוסיה בעת המהפכה ומעולם לא היו מקבלים את התיאוריה של צארום. השואה התרחשה דור מאוחר יותר והמחשבה שיהודים ידכאו זרים או בני עמם היתה רחוקה ומנוגדת להשקפתם הנטיבית על ההכרח בהקרבה עצמית כדי להקים בסיס בו לא תהיה רדיפת יהודים. אם זו היברידיות ציונית אשכנזית הרי בזכותה יכולה צארום לכתוב.
    לב לבייב, בינו צדיק, מאיר שטרית, דוד לוי, אריה דרעי הם מזרחיים היברידיים מדוכאים על ידי הציונות האשכנזית הריבונית? האמת היא שבשנת 50 ריססו בדי די טי את כל העולים (כולל ניצולי שואה שהגיעו מאירופה) אבל לא מובן כיצד הריסוס חלחל אל הדורות הבאים ופיתח שנאה תהומית אל מי שהתגורר ואל מה שנוצר בארץ לפני קום המדינה.על מנת לרדת לשורשיה של תחושת הקיפוח מוצע שאינטלקטואלית כצארום תבצע מחקר של הרקע בקהילות המזרח והיחסים הבין אישיים ועם הסביבה הלא יהודית. מובטח לה לגלות את הסיבות האמיתיות לקיטלוג הסטריאוטיפ המזרחי. גם אם נניח ששלטון מפאי דיכא את הציבור המזרחי, יש לזכור כי הוא הוחלף לפני 30 שנה בשלטון הימין של מנחם בגין לאחר שעטף את הציבור המזרחי כאתרוג באיצטלא של השבת הכבוד האבוד למקומו הראוי בחברה.
    האם ידוע לצארום כי עולי המאגרב ש"הושלכו" לחבל לכיש על ידי לובה אליאב והאנשים שגייס מתנועת המושבים הפכו למגדלי פרחים מובילים בעולם ומהם צמחו מנהלי אגרקסקו ומועצות הייצור החקלאיות? האם זה טכסיס ציוני אשכנזי שנועד לדכא את ערכי תרבות המזרח?
    האמת הצרופה היא שישראל חצויה בפער חברתי אדיר שאין לו כל בסיס מגדרי. מצב זה חייבים לפתור בין אם מדובר באקדמאים מרוסיה שלא מצאו עבודה הולמת כישוריהם או במשפחות שהמצוקה שרויה בהן לאחר שנות דור. הפתרון הוא דחוף בשל המחטף שהחרדים עורכים בהצלחה על גבי המצוקה וכך מנציחים את המצוקה ואת הבערות שהינה סיבה עיקרית למצב האומללות הכלכלית והחברתית של משפחות אלה. על צארום וחבריה להבין כי נסיונם לטעת שנאה מגדרית פועל לידי החרדים וסותם הגולל על פתרונות אמת.

  8. דוד גיל

    הורי עלו ארצה מרוסיה בעת המהפכה ומעולם לא היו מקבלים את התיאוריה של צארום. השואה התרחשה דור מאוחר יותר והמחשבה שיהודים ידכאו זרים או בני עמם היתה רחוקה ומנוגדת להשקפתם הנטיבית על ההכרח בהקרבה עצמית כדי להקים בסיס בו לא תהיה רדיפת יהודים. אם זו היברידיות ציונית אשכנזית הרי בזכותה יכולה צארום לכתוב.
    לב לבייב, בינו צדיק, מאיר שטרית, דוד לוי, אריה דרעי הם מזרחיים היברידיים מדוכאים על ידי הציונות האשכנזית הריבונית? האמת היא שבשנת 50 ריססו בדי די טי את כל העולים (כולל ניצולי שואה שהגיעו מאירופה) אבל לא מובן כיצד הריסוס חלחל אל הדורות הבאים ופיתח שנאה תהומית אל מי שהתגורר ואל מה שנוצר בארץ לפני קום המדינה.על מנת לרדת לשורשיה של תחושת הקיפוח מוצע שאינטלקטואלית כצארום תבצע מחקר של הרקע בקהילות המזרח והיחסים הבין אישיים ועם הסביבה הלא יהודית. מובטח לה לגלות את הסיבות האמיתיות לקיטלוג הסטריאוטיפ המזרחי. גם אם נניח ששלטון מפאי דיכא את הציבור המזרחי, יש לזכור כי הוא הוחלף לפני 30 שנה בשלטון הימין של מנחם בגין לאחר שעטף את הציבור המזרחי כאתרוג באיצטלא של השבת הכבוד האבוד למקומו הראוי בחברה.
    האם ידוע לצארום כי עולי המאגרב ש"הושלכו" לחבל לכיש על ידי לובה אליאב והאנשים שגייס מתנועת המושבים הפכו למגדלי פרחים מובילים בעולם ומהם צמחו מנהלי אגרקסקו ומועצות הייצור החקלאיות? האם זה טכסיס ציוני אשכנזי שנועד לדכא את ערכי תרבות המזרח?
    האמת הצרופה היא שישראל חצויה בפער חברתי אדיר שאין לו כל בסיס מגדרי. מצב זה חייבים לפתור בין אם מדובר באקדמאים מרוסיה שלא מצאו עבודה הולמת כישוריהם או במשפחות שהמצוקה שרויה בהן לאחר שנות דור. הפתרון הוא דחוף בשל המחטף שהחרדים עורכים בהצלחה על גבי המצוקה וכך מנציחים את המצוקה ואת הבערות שהינה סיבה עיקרית למצב האומללות הכלכלית והחברתית של משפחות אלה. על צארום וחבריה להבין כי נסיונם לטעת שנאה מגדרית פועל לידי החרדים וסותם הגולל על פתרונות אמת.

  9. מדענית

    אם זה מאמר אקדמי בתחום שאני לא מצליחה אפילו לזהות (לא שזו בעיה), מקומו בכתב עת מקצועי. אני לא מצפה מציבור קוראי העוקץ להבין מה אני עושה במעבדה בלי די הרבה הסברים מקדימים, לא כי אני חושבת שהם דבילים, אלא כי חסר להם הרקע הרלוונטי. אם אני, כבעלת מיומנות קריאה בעברית שעומדת בכל סטנדרט סביר, לא מצליחה להבין מה הכותבת רוצה, אז במקרה הטוב היא מפרסמת את המאמר לציבור לא מתאים, במקרה הרע היא לא יודעת לנסח את מחשבותיה בצורה בהירה, ובמקרה העוד יותר רע חוסר הבהירות אינהרנטי ולא רק צורני.

  10. מדענית

    אם זה מאמר אקדמי בתחום שאני לא מצליחה אפילו לזהות (לא שזו בעיה), מקומו בכתב עת מקצועי. אני לא מצפה מציבור קוראי העוקץ להבין מה אני עושה במעבדה בלי די הרבה הסברים מקדימים, לא כי אני חושבת שהם דבילים, אלא כי חסר להם הרקע הרלוונטי. אם אני, כבעלת מיומנות קריאה בעברית שעומדת בכל סטנדרט סביר, לא מצליחה להבין מה הכותבת רוצה, אז במקרה הטוב היא מפרסמת את המאמר לציבור לא מתאים, במקרה הרע היא לא יודעת לנסח את מחשבותיה בצורה בהירה, ובמקרה העוד יותר רע חוסר הבהירות אינהרנטי ולא רק צורני.

  11. ליאור

    אני באמת חושב שיש כותבים, שכותבים מאמרים בצופן אישי שהם מעבירים בחוג מאוד מצומצם של אינטלקטואלים

    שעברו את אותה פקולטה-מגדר-מחשבה פוסט מודרנית-קולוניאליזים-פוסט ציונות- ועוד

    כתיבה כזו לא מקרבת את הבריות וחבל ,כי אולי בכל זאת יש טעם במה שכתבת רק שזה לא קריא.

  12. ליאור

    אני באמת חושב שיש כותבים, שכותבים מאמרים בצופן אישי שהם מעבירים בחוג מאוד מצומצם של אינטלקטואלים

    שעברו את אותה פקולטה-מגדר-מחשבה פוסט מודרנית-קולוניאליזים-פוסט ציונות- ועוד

    כתיבה כזו לא מקרבת את הבריות וחבל ,כי אולי בכל זאת יש טעם במה שכתבת רק שזה לא קריא.

  13. איציק ניסני

    כל התיאוריה שלך ,נירית,נשענת לצערי על קנה רצוץ של תיאוריה .ההיברידית.מה שלקוח מעולם הביולוגיה כהכלאה הפך אצלך למושג חדש והזוי .
    יופי שמת מטרה לתואר שני ועכשיו את מתחילה לשרבט מילים ללא הפסקה.

    האמת היא שכולנו= הם אלו שמשלמים מחיר ו/או בולמים ו/או מכוונים את המדינה הצעירה בת כמעט 60
    המתנהלת עם מובילים(לא הנהגה)תיישים עיוורים…

    אנחנו מקדמים במסחר תעשייה בחברה בכלכלה בחינוך בצבא את מה שהמובילים לא הצליחו בגלל שהם הגיעו להנהגה פוליטית כברירת מחדל=לא היה מי שרצה להיות פעיל בסביבה ,לא היה להם משהו אחר לעשות
    ראי עברם של רוב מוחלט חברי הכנסת מה עשו כמה הצליחו לפני הפוליטיקה
    משיפוצניקים ללא עבודה , עבריינים שרוצים גדולה ,רופאים לא מוצלחים ,מזכירותללא שרים ,,רבנים ללא קהילה,, ,רפתן ללא רפת ,,אנשי צבא בפנסיה ,עיתונאים שנס ליחם ,שדרים שהכסא כבר קטן עליהם).

    אז כל מה שצריך זה שהם לא יפריעו לנו
    .
    עד שתגיע חצי הנחמה עם מנהיגות אמיתי שתשפיע על העם והעם ייצור אותה
    (כך לפחות חשב אחד העם ומי אני ואת שנסתור אותו…..).

    זה לא נראה לי בעתיד הקרוב כי מסביב לנו הפוליטיקה גרועה יותר ,אנו בהישרדות,הטובים או מתים או נוטשים .
    וחבל שפה את בדרך גם לוותר על תיאוריית ההיברידיות ההזויה שלך.
    שבוע טוב.

  14. איציק ניסני

    כל התיאוריה שלך ,נירית,נשענת לצערי על קנה רצוץ של תיאוריה .ההיברידית.מה שלקוח מעולם הביולוגיה כהכלאה הפך אצלך למושג חדש והזוי .
    יופי שמת מטרה לתואר שני ועכשיו את מתחילה לשרבט מילים ללא הפסקה.

    האמת היא שכולנו= הם אלו שמשלמים מחיר ו/או בולמים ו/או מכוונים את המדינה הצעירה בת כמעט 60
    המתנהלת עם מובילים(לא הנהגה)תיישים עיוורים…

    אנחנו מקדמים במסחר תעשייה בחברה בכלכלה בחינוך בצבא את מה שהמובילים לא הצליחו בגלל שהם הגיעו להנהגה פוליטית כברירת מחדל=לא היה מי שרצה להיות פעיל בסביבה ,לא היה להם משהו אחר לעשות
    ראי עברם של רוב מוחלט חברי הכנסת מה עשו כמה הצליחו לפני הפוליטיקה
    משיפוצניקים ללא עבודה , עבריינים שרוצים גדולה ,רופאים לא מוצלחים ,מזכירותללא שרים ,,רבנים ללא קהילה,, ,רפתן ללא רפת ,,אנשי צבא בפנסיה ,עיתונאים שנס ליחם ,שדרים שהכסא כבר קטן עליהם).

    אז כל מה שצריך זה שהם לא יפריעו לנו
    .
    עד שתגיע חצי הנחמה עם מנהיגות אמיתי שתשפיע על העם והעם ייצור אותה
    (כך לפחות חשב אחד העם ומי אני ואת שנסתור אותו…..).

    זה לא נראה לי בעתיד הקרוב כי מסביב לנו הפוליטיקה גרועה יותר ,אנו בהישרדות,הטובים או מתים או נוטשים .
    וחבל שפה את בדרך גם לוותר על תיאוריית ההיברידיות ההזויה שלך.
    שבוע טוב.

  15. יעל בן-יפת

    זה תמיד מדהים אותי מחדש שמסתובבים סביבנו אנשים ונשים עם בורות איומה לגבי הסיפור הציוני. אין לי כוונה לתת 60 שניות על מזרחים אשכנזים וציונות – בעד ונגד? מה עוד לא קראתם את סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין? ושכה יעזור לי האל אם עוד פעם אחת אני אשמע איזה אשכנזי מבכה את טיפות הדי די טי שסבא שלו חטף…לפחות לא חטפו לו ילדים, ולפחות אמהות אשכנזיות לא מתות להן בלי לדעת איפה מדינת ישראל שיכנה את ילדיה. אני מבינה שזה מאוד נוח להכחיש, גם מבחינה פסיכולוגית, יכול להיות שאם הייתי אשכנזייה דור ראשון או שני לדיכוי של המזרחים גם אני הייתי אומרת לא היה דיכוי ולא חטפו 3000 ילדים אלא רק 300. ויכול להיות שהייתי אומרת ששיבא לא הקרין 100,000 ילדים אולי רק 10,000- אני באמת מבינה את זה. זה אנושי אבל ממש לא משנה את העובדות. לא שהיה כאן דיכוי ולא שמדובר כאן במכחישים.

  16. יעל בן-יפת

    זה תמיד מדהים אותי מחדש שמסתובבים סביבנו אנשים ונשים עם בורות איומה לגבי הסיפור הציוני. אין לי כוונה לתת 60 שניות על מזרחים אשכנזים וציונות – בעד ונגד? מה עוד לא קראתם את סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין? ושכה יעזור לי האל אם עוד פעם אחת אני אשמע איזה אשכנזי מבכה את טיפות הדי די טי שסבא שלו חטף…לפחות לא חטפו לו ילדים, ולפחות אמהות אשכנזיות לא מתות להן בלי לדעת איפה מדינת ישראל שיכנה את ילדיה. אני מבינה שזה מאוד נוח להכחיש, גם מבחינה פסיכולוגית, יכול להיות שאם הייתי אשכנזייה דור ראשון או שני לדיכוי של המזרחים גם אני הייתי אומרת לא היה דיכוי ולא חטפו 3000 ילדים אלא רק 300. ויכול להיות שהייתי אומרת ששיבא לא הקרין 100,000 ילדים אולי רק 10,000- אני באמת מבינה את זה. זה אנושי אבל ממש לא משנה את העובדות. לא שהיה כאן דיכוי ולא שמדובר כאן במכחישים.

  17. יובל עברי

    נירית,
    התלבטתי רבות איך להגיב לרשימה שלך. אני רציתי לכתוב לך באופן אישי אבל החלטתי שכדאי להעלות את זה באתר רק לשם האיזון הדרוש לטעמי. אני מבין שאת כותבת מתוך חוויה אישית מאוד חזקה ואני מאוד מכבד ומעריך זאת. הכנות שלך מעוררת הערכה(למרות שהיא עטופה במסתוריות ועמימות רבה). אולם אני לא מסכים אתך במרבית המסקנות והקביעות שלך ברשימה. השימוש המופרז ברשימה במושג "היברדי" , שחדר לשפה העברית דרך תרגום המאמרים של הומי ק. באבא ודרך הדיון הפוסטקולוניאלי שמתקיים בשנים האחרונות בקרב חוקרים ביקורתיים באקדמיה הישראלית, עושה עוול למושג וליכולתו להמשיג את המציאות הישראלית המורכבת כל כך. אך את זה נשאיר לדיון אחר.
    לעצם העניין ולטענה שלך על מה שאת מכנה "הריבון ההיברדי" אותו נציג של המיעוט הנשלט שהופך בעצמו לריבון ושליט דרך "רכיבה" על השיח הזהותי של המיעוט הקורבן. כלומר (אם נקח לדוגמא את השיח המזרחי) כמה אנשי אקדמיה מזרחים שניצלו את זיהוים כנציגים "אותנטיים" של הציבור המזרחי המדוכא על מנת לצבור יוקרה אקדמית וכוח ולשלוט על עדת תלמידים צייתנים המפחדים להתמרד או לערער על סמכותם. אני מזהה את הטענה הזאת בתוך רצף של טענות דומות העולות חדשות לבקרים באתר הזה ובאתר קדמה נגד מה שמכונה "חבורת ון ליר" .
    הטענה שלך היא כוללנית מדיי ואינה מייצגת לטעמי את התמונה המורכבת. "חבורת ון ליר" יצרה בעשור האחרון במסגרת מכון ון ליר בירושלים במה אקדמית לחוקרים ביקורתיים שברובם מייצגים את הקול האלטרנטיבי והחתרני באקדמיה הישראלית. בעקבות הפעילות של "חבורת ון ליר" קיבל השיח הפוסטקולוניאלי והמזרחי נוכחות רחבה יותר בתוך לב השיח האקדמי הישראלי (למרות שזה ממש לא מספיק). תהליך חשוב זה בון ליר יצר לחוקרים צעירים מזרחים בתחילת דרכם בית אקדמי שבו יוכלו לשלב בין העשייה החברתית שלהם לעשייה אקדמית.
    לכן אני חושב שהצגת הדברים כאילו הכל הוא מחול של איש אחד או של מספר מצומצם של אנשים היא הצגה בעייתית. אני חווה את החלל שיצרו "חבורת ון ליר" כמכיל, תומך, מקדם ואמפטי שפתוח לדיאלוג ולא מטיל אימה ופחד כפי שציירת זאת.
    אני לא מתכוון לצייר את מה שקורה בון ליר כמושלם או שיוויוני, בדומה לקבוצות אחרות גם במערכת הזו ישנם אנשים דומיננטים וכאלו שנמצאים בשוליים, מערכת כזו גם יוצרת מנגנונים של שליטה והדרה של אנשים אל מחוצה לה.
    אולם שוב אני רוצה לטעון שמערכת זו היא הרבה יותר תומכת ופתוחה ממערכות מקבילות שאני מכיר והייתי שותף אליהן.

  18. יובל עברי

    נירית,
    התלבטתי רבות איך להגיב לרשימה שלך. אני רציתי לכתוב לך באופן אישי אבל החלטתי שכדאי להעלות את זה באתר רק לשם האיזון הדרוש לטעמי. אני מבין שאת כותבת מתוך חוויה אישית מאוד חזקה ואני מאוד מכבד ומעריך זאת. הכנות שלך מעוררת הערכה(למרות שהיא עטופה במסתוריות ועמימות רבה). אולם אני לא מסכים אתך במרבית המסקנות והקביעות שלך ברשימה. השימוש המופרז ברשימה במושג "היברדי" , שחדר לשפה העברית דרך תרגום המאמרים של הומי ק. באבא ודרך הדיון הפוסטקולוניאלי שמתקיים בשנים האחרונות בקרב חוקרים ביקורתיים באקדמיה הישראלית, עושה עוול למושג וליכולתו להמשיג את המציאות הישראלית המורכבת כל כך. אך את זה נשאיר לדיון אחר.
    לעצם העניין ולטענה שלך על מה שאת מכנה "הריבון ההיברדי" אותו נציג של המיעוט הנשלט שהופך בעצמו לריבון ושליט דרך "רכיבה" על השיח הזהותי של המיעוט הקורבן. כלומר (אם נקח לדוגמא את השיח המזרחי) כמה אנשי אקדמיה מזרחים שניצלו את זיהוים כנציגים "אותנטיים" של הציבור המזרחי המדוכא על מנת לצבור יוקרה אקדמית וכוח ולשלוט על עדת תלמידים צייתנים המפחדים להתמרד או לערער על סמכותם. אני מזהה את הטענה הזאת בתוך רצף של טענות דומות העולות חדשות לבקרים באתר הזה ובאתר קדמה נגד מה שמכונה "חבורת ון ליר" .
    הטענה שלך היא כוללנית מדיי ואינה מייצגת לטעמי את התמונה המורכבת. "חבורת ון ליר" יצרה בעשור האחרון במסגרת מכון ון ליר בירושלים במה אקדמית לחוקרים ביקורתיים שברובם מייצגים את הקול האלטרנטיבי והחתרני באקדמיה הישראלית. בעקבות הפעילות של "חבורת ון ליר" קיבל השיח הפוסטקולוניאלי והמזרחי נוכחות רחבה יותר בתוך לב השיח האקדמי הישראלי (למרות שזה ממש לא מספיק). תהליך חשוב זה בון ליר יצר לחוקרים צעירים מזרחים בתחילת דרכם בית אקדמי שבו יוכלו לשלב בין העשייה החברתית שלהם לעשייה אקדמית.
    לכן אני חושב שהצגת הדברים כאילו הכל הוא מחול של איש אחד או של מספר מצומצם של אנשים היא הצגה בעייתית. אני חווה את החלל שיצרו "חבורת ון ליר" כמכיל, תומך, מקדם ואמפטי שפתוח לדיאלוג ולא מטיל אימה ופחד כפי שציירת זאת.
    אני לא מתכוון לצייר את מה שקורה בון ליר כמושלם או שיוויוני, בדומה לקבוצות אחרות גם במערכת הזו ישנם אנשים דומיננטים וכאלו שנמצאים בשוליים, מערכת כזו גם יוצרת מנגנונים של שליטה והדרה של אנשים אל מחוצה לה.
    אולם שוב אני רוצה לטעון שמערכת זו היא הרבה יותר תומכת ופתוחה ממערכות מקבילות שאני מכיר והייתי שותף אליהן.

  19. נירית צארום

    יתכן ועשיתי שימוש מרובה במונח היברידי, יתכן שהרשימה הזאת יכלה להיות אבסטרקט של מאמר אקדמי מצויין ומקומה לא באינטרנט (אני כבר רואה את העאלק דרויניסט בעל הכוח שיושב על צמתים, שלא לומר מרכזי כוח בחברה הישראלית וכותב מאמר נפלא תוך שימוש בתובנות שהעלתי ברשימה הזאת).
    הטענה שלי במאמר בכל מקרה היא שונה – אני טוענת שההיברידיות או השניות והריבוי מובנים לתוך הישראליות. ועוד, שהריבונים ההיברידים למיניהם הם לא בדיוק חתרנים כמו שהשיח הון לירי אוהב לצייר בכל מיני כנסיי רוגלך וכריכים (משובחים אגב). חבורת ון ליר הפכה להיות לדעתי הצנזור של השיח המזרחי בארץ, ואם היא לא הייתה מטילת אימה ופחד היא לא הייתה מצליחה לתפקד ככזאת. אני חושבת שהאנונימיות של התגובות בעד ונגד אנשי ון ליר למשל בביקורת המעולה והמנומסת של שיקו בהר לתיאוריה וביקורת, ביטאה את הפחד יותר מהכל. בכל מקרה יובל אני לא חושבת שאתה דוגמה למה שמתחולל שם, אני זוכרת אותך מאוד לטובה.

  20. נירית צארום

    יתכן ועשיתי שימוש מרובה במונח היברידי, יתכן שהרשימה הזאת יכלה להיות אבסטרקט של מאמר אקדמי מצויין ומקומה לא באינטרנט (אני כבר רואה את העאלק דרויניסט בעל הכוח שיושב על צמתים, שלא לומר מרכזי כוח בחברה הישראלית וכותב מאמר נפלא תוך שימוש בתובנות שהעלתי ברשימה הזאת).
    הטענה שלי במאמר בכל מקרה היא שונה – אני טוענת שההיברידיות או השניות והריבוי מובנים לתוך הישראליות. ועוד, שהריבונים ההיברידים למיניהם הם לא בדיוק חתרנים כמו שהשיח הון לירי אוהב לצייר בכל מיני כנסיי רוגלך וכריכים (משובחים אגב). חבורת ון ליר הפכה להיות לדעתי הצנזור של השיח המזרחי בארץ, ואם היא לא הייתה מטילת אימה ופחד היא לא הייתה מצליחה לתפקד ככזאת. אני חושבת שהאנונימיות של התגובות בעד ונגד אנשי ון ליר למשל בביקורת המעולה והמנומסת של שיקו בהר לתיאוריה וביקורת, ביטאה את הפחד יותר מהכל. בכל מקרה יובל אני לא חושבת שאתה דוגמה למה שמתחולל שם, אני זוכרת אותך מאוד לטובה.

  21. טל

    לשבור את השיניים מתוך מחשבה שאלמד משהו על תחום מחקר שונה מזה שאני עוסק בו, ואז לגלות שכל המהות היא מאבק כוח בין " חבורת ואן-ליר" לחבורת-מדשאה אחרת? דרך אגב, נהדר שהשם ההולנדי ואן-ליר מתאר את החבורה המזרחית הזאת. דיון עלוב ביותר.

  22. טל

    לשבור את השיניים מתוך מחשבה שאלמד משהו על תחום מחקר שונה מזה שאני עוסק בו, ואז לגלות שכל המהות היא מאבק כוח בין " חבורת ואן-ליר" לחבורת-מדשאה אחרת? דרך אגב, נהדר שהשם ההולנדי ואן-ליר מתאר את החבורה המזרחית הזאת. דיון עלוב ביותר.

  23. שירה אוחיון

    לכל התגובות מצד מכחישי הפשעים והדיכוי של ההגמוניה הציונית אשכנזית לא אתייחס כאן. התייחסתי לכך בהרחבה ברשימה נפרדת שלי פה לפני כמה ימים. http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/article.asp?ArticleID=2290
    ליובל שלום,
    אני לא מסכימה כלל לאופן התגובה שלך לנירית. לא אוהבת את הפסיכולוגיזציה שאתה עןשה לה כאילו היא כותבת ממקום רגשי של חוויה לא נעימה. גם אם מדובר בכתיבה המבוססת על חוויתה האישית אין בזה לפגום ולו במעט בעוצמת טיעוניה האינטלקטואלים ובאופן המצויין שבו היא ניתחה את את שדה הכוח האינטלקטואלי המזרחי. מה גם שחווית הדיכוי ע"י הריבון ההיברידי שעליה כותבת נירית אינה חוויה ייחודית לה. יש יותק מדי אינטלקטואליות ואינטלקטואלים מזרחים וכן פעילים ופעילות מזרחים שמסתובבים עם בטן מלאה ומרגישים מודרים ומצונזרים בבמות מזרחיות שונות שהיו פתוחות לכל, והפכו לחצרות של ריבונים אחדים שמכתיבים קו אחד של שיח מזרחי אקדמי "רדיקלי" כלפי חוץ , אך מעוקר מכל תוכן ביקורתי או מהפכני של ממש. יש לי ביקורת על השפה בה השתמשה נירית שעליה כתבתי ב"קדמה", אבל לא על תוכן דבריה. לא אחת יצא לי להשתתף בשיחות סלון על "חבורת ון ליר" ועל הנזק שגרמה למאבק המזרחי, אבל מעטים אמיצים יש שהעלו את הביקורת הזו על הכתב בצורה ברורה ועל כך מגיעה לנירית מחמאה, על התעוזה והאומץ. אני גם מאמינה שהיא הרשתה לעצמה לכתוב כך מכיוון שבקראוב כבר לא תזדקק לחסדי האקדמיה הישראלית ולפטרונים האשכנזים או המזרחים שבה.
    יש פה בהחלט השתלטות על השיח המזרחי באקדמיה ובבמות אחרות והשתקה של כל ביקורת כלפי השתלטות זו. אני חוויתי על בשרי את ההדרה וההשתקה הזו מרגע שפירסמתי פה ובקדמה את הביקורת שלי בבהירות ובצורה גלויה כתבתי על "בגידת האינטלקטואלים המזרחים" (http://www.kedma.co.il/index.php?id=496&t=pages )
    בין אם ע"י צנזורה, עריכה אגרסיבית של מאמר שרציתי לפרסם באחד מכתבי העת . ע"י פסיכולוגיזציה שלי כאילו הבעיה נעוצה באישיות שלי ולא בביקורת העניינית. לא לחינם לא יופיע שמי בספר העשור של הקשת. איני מוכנה שיערכו אותי או יצנזרו אותי ואיני מוכנה להיכנע לתכתיבים של שום עורך. ביום שארצה לספר את סיפורה של "קדמה" ו"הקשת" כפי שאני חוויתי אותה אכתוב אותה מנקודת מבטי ולא מנקודת מבטם של ה"מנצחים". המסגרת של ון ליר תומכת באחדים אבל מדכאת אחרים… יש לזה גם היבטים פמיניסטיים מזרחיים אגב.

  24. שירה אוחיון

    לכל התגובות מצד מכחישי הפשעים והדיכוי של ההגמוניה הציונית אשכנזית לא אתייחס כאן. התייחסתי לכך בהרחבה ברשימה נפרדת שלי פה לפני כמה ימים. http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/article.asp?ArticleID=2290
    ליובל שלום,
    אני לא מסכימה כלל לאופן התגובה שלך לנירית. לא אוהבת את הפסיכולוגיזציה שאתה עןשה לה כאילו היא כותבת ממקום רגשי של חוויה לא נעימה. גם אם מדובר בכתיבה המבוססת על חוויתה האישית אין בזה לפגום ולו במעט בעוצמת טיעוניה האינטלקטואלים ובאופן המצויין שבו היא ניתחה את את שדה הכוח האינטלקטואלי המזרחי. מה גם שחווית הדיכוי ע"י הריבון ההיברידי שעליה כותבת נירית אינה חוויה ייחודית לה. יש יותק מדי אינטלקטואליות ואינטלקטואלים מזרחים וכן פעילים ופעילות מזרחים שמסתובבים עם בטן מלאה ומרגישים מודרים ומצונזרים בבמות מזרחיות שונות שהיו פתוחות לכל, והפכו לחצרות של ריבונים אחדים שמכתיבים קו אחד של שיח מזרחי אקדמי "רדיקלי" כלפי חוץ , אך מעוקר מכל תוכן ביקורתי או מהפכני של ממש. יש לי ביקורת על השפה בה השתמשה נירית שעליה כתבתי ב"קדמה", אבל לא על תוכן דבריה. לא אחת יצא לי להשתתף בשיחות סלון על "חבורת ון ליר" ועל הנזק שגרמה למאבק המזרחי, אבל מעטים אמיצים יש שהעלו את הביקורת הזו על הכתב בצורה ברורה ועל כך מגיעה לנירית מחמאה, על התעוזה והאומץ. אני גם מאמינה שהיא הרשתה לעצמה לכתוב כך מכיוון שבקראוב כבר לא תזדקק לחסדי האקדמיה הישראלית ולפטרונים האשכנזים או המזרחים שבה.
    יש פה בהחלט השתלטות על השיח המזרחי באקדמיה ובבמות אחרות והשתקה של כל ביקורת כלפי השתלטות זו. אני חוויתי על בשרי את ההדרה וההשתקה הזו מרגע שפירסמתי פה ובקדמה את הביקורת שלי בבהירות ובצורה גלויה כתבתי על "בגידת האינטלקטואלים המזרחים" (http://www.kedma.co.il/index.php?id=496&t=pages )
    בין אם ע"י צנזורה, עריכה אגרסיבית של מאמר שרציתי לפרסם באחד מכתבי העת . ע"י פסיכולוגיזציה שלי כאילו הבעיה נעוצה באישיות שלי ולא בביקורת העניינית. לא לחינם לא יופיע שמי בספר העשור של הקשת. איני מוכנה שיערכו אותי או יצנזרו אותי ואיני מוכנה להיכנע לתכתיבים של שום עורך. ביום שארצה לספר את סיפורה של "קדמה" ו"הקשת" כפי שאני חוויתי אותה אכתוב אותה מנקודת מבטי ולא מנקודת מבטם של ה"מנצחים". המסגרת של ון ליר תומכת באחדים אבל מדכאת אחרים… יש לזה גם היבטים פמיניסטיים מזרחיים אגב.

  25. הדוקטוראנטית לתקשורת

    כמו יובל גם אני חשבתי ארוכות לפני שישבתי לכתוב את התגובה הזאת. הפוסט הוא בהחלט מאתגר ומעלה טענות מעניינות אולם יש לי חילוקי דעות עם עם כמה מטענות היסוד בו. ההתלבטות שלי נובעת מהשאלה של "מאיפה להתחיל?" ואני חושבת שבסיס חוסר ההסכמה שלי איתך מתחיל בהבנה שלנו מהי היברידיות? ואני כבר אומר עכשיו שבעיני ההיברידיות היא המרחב היחידי שבו מתאפשרת עשיה פוליטית. מזרחיות היא לא אלטרנטיבה, מזרחיות היא מושג שמתקיים אך ורק במרחב הישראלי והוא המצאה של הציונות האשכנזית. חברינו היקר דודי מחלב התעקש על ההגדרה הזאת. אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים. ההיברידיות לעומת זאת היא זו שטורפת להגמון את הקלפים. כמו שאמרתי, היברידיות היא לא אופציה אחת היא מרחב רחב של אופציות והפועלים במרחב הזה אינם עונים על הקטגוריות שמוכתבות מלמעלה, אלא מייצרים מרחב רחב של אופציות שאינן משתלבות במשטר ההצדקה של הדיכוי הציוני. יתכן שקיימת גם האופציה של לרקוד לחלילו של ההגמנון, אע"פ שאני חושבת שהאופציה הזאת היא כבר לא היברידיות אלא אימוץ דפוסי התנהגות של ההגמון.
    לגבי הומי באבא, ג'ודית באטלר, ברונו לאטור (שלא הזכרת) וחבורת ון ליר – אני חושבת שקיימים אי אלו דיוקים בכל אחת מהתיאוריות הללו (הן לא בדיוק אותם תיאוריות) אבל הן מניחות עבורנו בסיס ויסוד שמאפשר לנו להבין את המורכבות החברתיות שנסתרות מהעין בתיאוריות הדיכוטומיות שמחלקות את העולם אך ורק לשתי קטגוריות ומתעלמות ממרחב שקיים במציאות. אני מלאת הערכה לאדוארד סעיד כיוון שהוא הניח עבורנו בסיס חשוב לתיאור של יחסי מזרח מערב אבל התיאוריה האוריינטליסטית מתעלמת מהמרחב שקיים בפועל.
    את גם מאתגרת בפוסט את תפיסת הריבון כמו שאנחנו מכירים אותו עד כה, שווה לפתח את הטיעון הזה ולחשוב איך מתפצלת ומתחלקת הריבונות בין שדות ספצפיים אולם אני לא ארחיב על זה כעת.

  26. הדוקטוראנטית לתקשורת

    כמו יובל גם אני חשבתי ארוכות לפני שישבתי לכתוב את התגובה הזאת. הפוסט הוא בהחלט מאתגר ומעלה טענות מעניינות אולם יש לי חילוקי דעות עם עם כמה מטענות היסוד בו. ההתלבטות שלי נובעת מהשאלה של "מאיפה להתחיל?" ואני חושבת שבסיס חוסר ההסכמה שלי איתך מתחיל בהבנה שלנו מהי היברידיות? ואני כבר אומר עכשיו שבעיני ההיברידיות היא המרחב היחידי שבו מתאפשרת עשיה פוליטית. מזרחיות היא לא אלטרנטיבה, מזרחיות היא מושג שמתקיים אך ורק במרחב הישראלי והוא המצאה של הציונות האשכנזית. חברינו היקר דודי מחלב התעקש על ההגדרה הזאת. אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים. ההיברידיות לעומת זאת היא זו שטורפת להגמון את הקלפים. כמו שאמרתי, היברידיות היא לא אופציה אחת היא מרחב רחב של אופציות והפועלים במרחב הזה אינם עונים על הקטגוריות שמוכתבות מלמעלה, אלא מייצרים מרחב רחב של אופציות שאינן משתלבות במשטר ההצדקה של הדיכוי הציוני. יתכן שקיימת גם האופציה של לרקוד לחלילו של ההגמנון, אע"פ שאני חושבת שהאופציה הזאת היא כבר לא היברידיות אלא אימוץ דפוסי התנהגות של ההגמון.
    לגבי הומי באבא, ג'ודית באטלר, ברונו לאטור (שלא הזכרת) וחבורת ון ליר – אני חושבת שקיימים אי אלו דיוקים בכל אחת מהתיאוריות הללו (הן לא בדיוק אותם תיאוריות) אבל הן מניחות עבורנו בסיס ויסוד שמאפשר לנו להבין את המורכבות החברתיות שנסתרות מהעין בתיאוריות הדיכוטומיות שמחלקות את העולם אך ורק לשתי קטגוריות ומתעלמות ממרחב שקיים במציאות. אני מלאת הערכה לאדוארד סעיד כיוון שהוא הניח עבורנו בסיס חשוב לתיאור של יחסי מזרח מערב אבל התיאוריה האוריינטליסטית מתעלמת מהמרחב שקיים בפועל.
    את גם מאתגרת בפוסט את תפיסת הריבון כמו שאנחנו מכירים אותו עד כה, שווה לפתח את הטיעון הזה ולחשוב איך מתפצלת ומתחלקת הריבונות בין שדות ספצפיים אולם אני לא ארחיב על זה כעת.

  27. יואל קורנבלום

    אז מה אם קראת את "סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין" האם מה שכתוב אילו הן עובדות, דעות אולי שמועות? בצורת כתיבתך את מקבעת את האפלייה. בסופו של דבר אפלייה תמיד הייתה ותמיד תהייה, זה פשוט אופי האדם ואין לזה שום קשר עם עדה אחת או אחרת. החדשים שבאים שעדיין לא מקושרים ובעצם לא יודעים את השפה ואת צורת ההתנהגות ועדיין לא יודעים מה קורה הם פשוט מנוצלים על ידי אילו שכבר כאן ומבינים את העניין. לדוגמא אומר לך שמה שאמרו על מרוקאיות בשנות החמישים אמרו על רוסיות בשנות התשעים, בדיוק אותו הדבר. האם יש לזה קשר עם עדה מסויימת או יש לזה קשר עם מצב מסויים? בקשר לחטיפות הילדים כפי שכתבת, נניח אפילו שהיו, האם זה יצא מאיזה מופרע כלשהו, או לפי לדעתך זה יצא מאיזו ועדת-על אשכנזית שישבה על המדוכה וחשבה איך להפוך מזרחים לאשכנזים? כל זה כמובן לא מתקבל על הדעת ולכן אין טעם להאשים עדה מסויימת, זה רק מקבע את האפלייה.

    אוסיף עוד נופך אישי לקטע הזה. אימי ז"ל סיפרה לי שבילדותי, התחלת שנות החמישים כשכבר היינו בארץ בערך שנה במעברה, לקחו אותי לבית החולים לטיפול ולא נתנו לאימי להכנס לחדר בו הייתי. אז היא סיפרה שלי שישבה כל הזמן בחוץ ליד הדלתות שלא יקחו אותי ממנה. כאן נשאלת השאלה מאיפה פתאום בא לה הרעיון הזה? האם יתכן שהסתובבה בארץ שמועה שחוטפים ילדים לאו דווקא מעדה מסויימת? הרי באותו זמן באו הרבה עולים לארץ מהמון מקומות עם בעיות שפה לכל הפחות והמהומה היתה רבה שלא לשכוח גם את המלחמות עם הערבים. הרבה סבלו מבעיות כלכלה ודיור וכן הלאה. האם יתכן שעדה מסויימת החליטה לנכס לעצמה את סיפור חטיפת הילדים ולהאשים עדה אחרת בביצוע העניין? זאת אפשרות כמובן. לכן אני אומר שסיפורים כאילו רק מקבעים את האפלייה ותועלת רבה לא תצא מזה.

  28. יואל קורנבלום

    אז מה אם קראת את "סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין" האם מה שכתוב אילו הן עובדות, דעות אולי שמועות? בצורת כתיבתך את מקבעת את האפלייה. בסופו של דבר אפלייה תמיד הייתה ותמיד תהייה, זה פשוט אופי האדם ואין לזה שום קשר עם עדה אחת או אחרת. החדשים שבאים שעדיין לא מקושרים ובעצם לא יודעים את השפה ואת צורת ההתנהגות ועדיין לא יודעים מה קורה הם פשוט מנוצלים על ידי אילו שכבר כאן ומבינים את העניין. לדוגמא אומר לך שמה שאמרו על מרוקאיות בשנות החמישים אמרו על רוסיות בשנות התשעים, בדיוק אותו הדבר. האם יש לזה קשר עם עדה מסויימת או יש לזה קשר עם מצב מסויים? בקשר לחטיפות הילדים כפי שכתבת, נניח אפילו שהיו, האם זה יצא מאיזה מופרע כלשהו, או לפי לדעתך זה יצא מאיזו ועדת-על אשכנזית שישבה על המדוכה וחשבה איך להפוך מזרחים לאשכנזים? כל זה כמובן לא מתקבל על הדעת ולכן אין טעם להאשים עדה מסויימת, זה רק מקבע את האפלייה.

    אוסיף עוד נופך אישי לקטע הזה. אימי ז"ל סיפרה לי שבילדותי, התחלת שנות החמישים כשכבר היינו בארץ בערך שנה במעברה, לקחו אותי לבית החולים לטיפול ולא נתנו לאימי להכנס לחדר בו הייתי. אז היא סיפרה שלי שישבה כל הזמן בחוץ ליד הדלתות שלא יקחו אותי ממנה. כאן נשאלת השאלה מאיפה פתאום בא לה הרעיון הזה? האם יתכן שהסתובבה בארץ שמועה שחוטפים ילדים לאו דווקא מעדה מסויימת? הרי באותו זמן באו הרבה עולים לארץ מהמון מקומות עם בעיות שפה לכל הפחות והמהומה היתה רבה שלא לשכוח גם את המלחמות עם הערבים. הרבה סבלו מבעיות כלכלה ודיור וכן הלאה. האם יתכן שעדה מסויימת החליטה לנכס לעצמה את סיפור חטיפת הילדים ולהאשים עדה אחרת בביצוע העניין? זאת אפשרות כמובן. לכן אני אומר שסיפורים כאילו רק מקבעים את האפלייה ותועלת רבה לא תצא מזה.

  29. תוהה

    ההיבדיריות מובנית לתוך המאמר הזה. הוא מדיר מתוכו את ה"אחר", כלומר הזה שאינו יושב בספריית המחלקה למגדר. זה שקורא את אנטיגונה דרך סופוקלס ולא באטלר. ההיברידיות מובנית לתוך השיח הפוסט מודרני-קולוניאלי פמיניסטי, בכך שהמנוצלים הופכים באחת למנצלים מנשלים המדירים מן השיח את השונים. ההדרה נעשית בעיקר על ידי אימוצה של שפת קוד, שעצם השימוש בה הוא המסמן. שפה זו גברים אשכנזים לא יבינו. גם גברים מזרחיים יודרו ממנה. אלא אם הם אוהבים גברים. עצם הכתיבה בלשון כזו, מבטלת את היכולת להתיחסות רציונלית אל הנטען בה, שכן אין היא מכילה דבר אחר מלבד הטענה שלה, ובכך מדירה את לא רק את השונה, אלא גם את היכולת של השונה להתייחס בביקורתיות לנאמר בה.

  30. תוהה

    ההיבדיריות מובנית לתוך המאמר הזה. הוא מדיר מתוכו את ה"אחר", כלומר הזה שאינו יושב בספריית המחלקה למגדר. זה שקורא את אנטיגונה דרך סופוקלס ולא באטלר. ההיברידיות מובנית לתוך השיח הפוסט מודרני-קולוניאלי פמיניסטי, בכך שהמנוצלים הופכים באחת למנצלים מנשלים המדירים מן השיח את השונים. ההדרה נעשית בעיקר על ידי אימוצה של שפת קוד, שעצם השימוש בה הוא המסמן. שפה זו גברים אשכנזים לא יבינו. גם גברים מזרחיים יודרו ממנה. אלא אם הם אוהבים גברים. עצם הכתיבה בלשון כזו, מבטלת את היכולת להתיחסות רציונלית אל הנטען בה, שכן אין היא מכילה דבר אחר מלבד הטענה שלה, ובכך מדירה את לא רק את השונה, אלא גם את היכולת של השונה להתייחס בביקורתיות לנאמר בה.

  31. אבידן

    ובהמשך לדבריו אוסיף: להיכן נעלמה הדוקטורנטית משורת הפתיחה ומדוע ראית לנכון להזכיר אותה בכלל? השורה הראשונה והאחרונה הן בדיוק אלו שלאורן יש לפרש את כל מה שנכתב כאן: זוהי שיחה פנימית שאת מנהלת עם עצמך אבל סבורה שהיא בעלת ערך שלא יסולא בפז עבור כל אחד אחר. ולא היא.

    ולסיכום בית משיר של להקה שאני לא סובל אבל במקרה הזה פוגעת בול, אפרופו מטאפורת הריקוד:
    "העולם הזה מלא באנשים,
    שלא רואים דבר מלבד עצמם.
    כמו מועדון ריקודים ענק,
    נעים לצליל מאד מיוחד:
    שאיש אינו שומע מלבדם"

  32. אבידן

    ובהמשך לדבריו אוסיף: להיכן נעלמה הדוקטורנטית משורת הפתיחה ומדוע ראית לנכון להזכיר אותה בכלל? השורה הראשונה והאחרונה הן בדיוק אלו שלאורן יש לפרש את כל מה שנכתב כאן: זוהי שיחה פנימית שאת מנהלת עם עצמך אבל סבורה שהיא בעלת ערך שלא יסולא בפז עבור כל אחד אחר. ולא היא.

    ולסיכום בית משיר של להקה שאני לא סובל אבל במקרה הזה פוגעת בול, אפרופו מטאפורת הריקוד:
    "העולם הזה מלא באנשים,
    שלא רואים דבר מלבד עצמם.
    כמו מועדון ריקודים ענק,
    נעים לצליל מאד מיוחד:
    שאיש אינו שומע מלבדם"

  33. הכי-טופל

    מאמר מעניין !
    תמהני אם שמירת הזכויות בסופו היא רק דוגמא להברידיות הבילתי ראויה הכתובה במאמר עצמו או הדבר הממשי ..
    ללא ספק ההגמון אוהב את שיטת שמירת הזכויות בניסוחים משפטיים

  34. הכי-טופל

    מאמר מעניין !
    תמהני אם שמירת הזכויות בסופו היא רק דוגמא להברידיות הבילתי ראויה הכתובה במאמר עצמו או הדבר הממשי ..
    ללא ספק ההגמון אוהב את שיטת שמירת הזכויות בניסוחים משפטיים

  35. נירית צארום

    אינני חושבת שפעורה בינינו תהום תיאורטית עמוקה כל כך. אני מסכימה איתך על כל הגדרות ההיברידיות והמזרחיות, אבל השאלה שלי היא לא תיאורטית, אלא פרקטית, מה קורה בפועל? בפועל תסכימי איתי שללכת שבי אחר,מנהיג שובה לב ככל שיהיה, אינה מייצרת לו אלטרנטיבה, אלא להיפך משמרת את מעמדו, ומבססת אותו באיצטלה של פתיחות. היכולת שלך לחזור על טקסטים רדיקאלים ובד בבד לא לייצר אמירה אלטרנטיבית, או חדשנית המתבקשת מהם רק מבססת את מה שאני טוענת.
    ועוד משהו, לפני שאני מתחילה את היום הזה, בחוג ון ליר יש נטייה לבינאריזציה של מי שיש לו ביקורת על התרגום הלקוי של תיאורי היברידית לפרקטיקה. באופן אוטומאטי הוא הופך לדיכוטומי ואסנסיאליסט – דו מי א פייבר אנד דו איט טווייס
    והרימי איתי עוד כוסית , כמו שעשינו בג'וז ולוז לפני חודש, לרגל התקבלותי לתוכנית דוקטורט ב CINEMA STUDIES ב NYU על מילגה מטורפת.

  36. נירית צארום

    אינני חושבת שפעורה בינינו תהום תיאורטית עמוקה כל כך. אני מסכימה איתך על כל הגדרות ההיברידיות והמזרחיות, אבל השאלה שלי היא לא תיאורטית, אלא פרקטית, מה קורה בפועל? בפועל תסכימי איתי שללכת שבי אחר,מנהיג שובה לב ככל שיהיה, אינה מייצרת לו אלטרנטיבה, אלא להיפך משמרת את מעמדו, ומבססת אותו באיצטלה של פתיחות. היכולת שלך לחזור על טקסטים רדיקאלים ובד בבד לא לייצר אמירה אלטרנטיבית, או חדשנית המתבקשת מהם רק מבססת את מה שאני טוענת.
    ועוד משהו, לפני שאני מתחילה את היום הזה, בחוג ון ליר יש נטייה לבינאריזציה של מי שיש לו ביקורת על התרגום הלקוי של תיאורי היברידית לפרקטיקה. באופן אוטומאטי הוא הופך לדיכוטומי ואסנסיאליסט – דו מי א פייבר אנד דו איט טווייס
    והרימי איתי עוד כוסית , כמו שעשינו בג'וז ולוז לפני חודש, לרגל התקבלותי לתוכנית דוקטורט ב CINEMA STUDIES ב NYU על מילגה מטורפת.

  37. ג. אביבי

    נירית צרום התכוונה לכתוב על תופעה אנושית כללית. תופעת המקפח שהוא גם מקופח לשעבר או חלקית בהווה. משום שהסבריה התייחסו, באופן טבעי, גם למצב המזרחים בארצנו "הנפלאה", מייד צצו להם מכחישי הגזענות ובפיהם הבשורה הקדושה של טוהר כוונות הציונים והכחשת הקפוח של המזרחים (ביחס לאשכנזים) ע"י בממסד האשכנזי.
    כותב יואל קורנבלום: "בקשר לנסיון הנואל של הכותבת הנכבדה לקשור את הציונות עם אפליית המזרחים נו באמת איזה שטויות אילו?" – באמת לא ידוע לנו כלום על מדיניות אכלוס שונה למזרחים ולאשכנזים בשנות ה50 – 70, לא ידוע לנו בכלל את מי הפנו למקומות נחשלים ומקופחי משאבים. זאת סתם תיאוריה קונספירטיבית שהמזרחים בדו במוחם הפנטזיונרי (טוב זה בגנים שלהם). לא ידוע לנו כלום על יחס הציונות למזרחים מראשית ההתיישבות, כגון בישוב "כנרת". לא ידוע לנו מאום על ניצול בתנאי עבדות של עשרות תימנים שלמעלה מחציים מתו בקדחת וברעב ולבסוף, לאחר 20 שנות עבדות, גרושו מהאדמות אותן הכשירו עבור "החלוצים" הנהדרים הסוציאליסטים ממזרח-אירופה בראשות המנהיג ה"הומניסט" הידוע ברל כצנלסון.
    "מי שבאו לכאן ראשונים במאסות גדולות היו דווקא אשכנזים…. אחרי זה גם באו יוצאי מדינות ערב במאסות גדולות. אבל הם לא היו הראשונים ולכם נוצרה האפלייה…. וקיים בכל מקום למרות שהוא מחליא. אחר כך באו שאר הפולנים והרוסים בשנות החמישים וגם הם סבלו מאפלייה…".. "אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם" – מאיזו אפליה בדיוק סבלו העולים הפולנים ביחס למזרחים? האם גם את הפולנים זרקו בהמוניהם לישובים בפריפריה שזה עתה הוקמו ע"מ להרחיקם מן הישוב הותיק הלבנבן וגם לייצר חגורת בטחון אנושית? האם גם כל (הדגש על כל) הפולנים שבאו נזרקו למעברות? התשובה היא שלילית, רק חלק קטן מהם לעומת רוב מוחץ אצל המזרחים. אלה מהפולנים ששהו במעברות, שהו בממוצע כמה חודשים, בעוד שמשפחה מזרחית נתקעה שם בממוצע מספר שנים עד 20. עובדות סטטיסטיות. מדיניות ההפניה למקומות העבודה העדיפה בברור את יוצאי אירופה וכך נוצר פער בל ימחק. האם השקעות הממשלה בתשתיות כגון בתי-ספר ביישובי המזרחים ובמעברות, פר-נפש, היו זהות לאלה עבור האשכנזים? שלילי מוחלט.

    "אחר כך באה העליה הגדולה מרוסיה וגם הם סבלו מאפלייה" – רק להזכירך שכאשר רוב העליה היתה רוסית מדיניות הממסד (ממשלה + סוכנות) הייתה מתן הטבות מפליגות למעסיקי העולים האלה עד כדי החזר כל השכר המשולם לעובדים במשך מספר שנים. האם המרוקאים, התימנים, העירקים נהנו אי-פעם ממדיניות תעסוקה כל כך מגוננת?
    "אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם" – אכן האדם הנורמלי ידוע כמקפח וגזען מטבעו, ראה ציונינו האשכנזים אצילי הנפש. מה תאמר על יוצאי צפון אפריקה,שבאו בדיוק מאותן שכבות חברתיות ואף מאותן משפחות שנקלטו במאות אלפיהם בצרפת (בעיקר) אבל גם בקנדה ובלגיה. הישגי בניהם שם בתחום ההשכלה לא נופלים מאלו של טובי אשכנזינו כאן (ושם)? האם זה מפני שטבע הצרפתים הוא לא אנושי?
    "אז מה אם קראת [לנירית, ג.א] את "סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין" האם מה שכתוב אילו הן עובדות, דעות אולי שמועות? בצורת כתיבתך את מקבעת את האפלייה" – אלו הן עובדות ע"ס מחקרים מדעיים, שאף אחד, ובעיקר באקדמיה בישראל, לא הצליח להפריך ובודאי שלא אתה בידענותך המופלגת. המסקנה המדעית לא נוחה לך? אז משליכים לפח את המחקר ואת החוקרים (גם בזה אתם לא מקוריים).

    כותב דוד גיל: "האמת היא שבשנת 50 ריססו בדי די טי את כל העולים (כולל ניצולי שואה שהגיעו מאירופה) אבל לא מובן כיצד הריסוס חלחל אל הדורות הבאים ופיתח שנאה תהומית אל מי שהתגורר ואל מה שנוצר בארץ לפני קום המדינה" – הריסוס ב DDT הוא רק סמל, הוא הדבר הראשון שפגש המזרחי בישראל ואת היחס הזה השלטונות הנציחו בהמשך. הDDT הוא ביטוי סמלי עדין לריסוס האמיתי שעברו המזרחים כאן. לא מדובר בריסוס אלא בהקרנות. עשרות אלפי ילדים מזרחים נלקחו מבתיהם ונערכו עליהם הקרנות ברמות פי-300 עד 500 מהמותר בצילומי רנטגן ופי 10 עד 20 מרמת הסיכון המקסימלית לבוגר המוכרת היום וגם אז. רוב המוקרנים היו יוצאי צפון אפריקה, אבל גם ילדי התימנים והפרסים זכו לייחס "הקורן" הזה. מאז מאות ואולי אלפים סיימו את חייהם טרם עת בייסורי גיהינום בגין השפעות הקרינה (שהיו מוכרות היטב גם אז בכל העולם). מכאן שההסבר של גיל הוא: למזרחים יש נטייה טבעית לפתח שנאה למי שדואג להם, כמו אצל חיות הפרא האלה….
    "האם ידוע לצארום כי עולי המאגרב ש"הושלכו" לחבל לכיש על ידי לובה אליאב והאנשים שגייס מתנועת המושבים הפכו למגדלי פרחים מובילים בעולם ומהם צמחו מנהלי אגרקסקו ומועצות הייצור החקלאיות? האם זה טכסיס ציוני אשכנזי שנועד לדכא את ערכי תרבות המזרח?" – כמה ממושלכי חבל לכיש זכו להיות מנכ"לי-אגרקסקו או בכירים בכל חברה אחרת? – האם כל עשרות האלפים שהושלכו (בלי מירכאות, גם אליאב מודה בזאת) למדבר מנכ"לו, שגשגו והתעשרו? הבדיקה הפשוטה תראה שרובם סובלים חרפת עוני וחוסר בטחון כלכלי/תעסוקתי ולא מהיום. אבל הנתונים הקטנים ואי אלו עובדות נוספות לא חשובים לגזען האשכנזי המצוי, יש דוגמא והנה "ההוכחה המוחצת".
    "האמת הצרופה היא שישראל חצויה בפער חברתי אדיר שאין לו כל בסיס מגדרי." – האם באמת בישראל שכר האישה הממוצע שווה לזה של הגבר? שכרו הממוצע של מזרחי שווה לזה של האשכנזי? של ערבי לזה של יהודי? אולי מכון אדווה סתם ממציא כל מיני רעיונות כפירה….
    "גם אם נניח ששלטון מפאי דיכא את הציבור המזרחי, יש לזכור כי הוא הוחלף לפני 30 שנה בשלטון הימין של מנחם בגין לאחר שעטף את הציבור המזרחי כאתרוג באצטלא של השבת הכבוד האבוד למקומו הראוי בחברה." – שלטון הלכוד אכן הטיב במעט את מצב הפוליטיקאים המזרחים, הוא גרם לעליית אחוז המזרחים בחלק מהמוסדות (ועדיין המזרחים מיוצגים למטה מחלקם באוכלוסיה). מעבר לזאת, מה בדיוק עשה שלטון הליכוד מבגין ועד כה? האם הוא הנהיג מדיניות העדפה מתקנת ע"מ לבטל את תוצאות הקיפוח האיום שהושת ע"י גזעני מפא"י? האם שופר מצבם של בתי הספר בפריפריות המזרחיות? האם בוטלה ההסללה המכוונת עד היום את המזרחי/ת לחשמלאות רכב או לטיפוח שער, בעוד שאת בן גילו/ה האשכנזי/ת למדעים, ניהול וכו'?

    ההכחשות הפתולוגיות (מבחינת ההגיון שמאחוריהן ובסיס "הידע" שלהן) של הקיפוח הציוני, שאפשר לקרוא כאן, כמו באתרים נוספים ובודאי בעיתונות, מבטאות בחלקן הקטן את האשמה אבל בעיקר את הרצון הבולט של המכחישים להנציח את הפערים הקיימים ולדכא כל הרהור על קידמה לשכבות המנוחשלות.

  38. ג. אביבי

    נירית צרום התכוונה לכתוב על תופעה אנושית כללית. תופעת המקפח שהוא גם מקופח לשעבר או חלקית בהווה. משום שהסבריה התייחסו, באופן טבעי, גם למצב המזרחים בארצנו "הנפלאה", מייד צצו להם מכחישי הגזענות ובפיהם הבשורה הקדושה של טוהר כוונות הציונים והכחשת הקפוח של המזרחים (ביחס לאשכנזים) ע"י בממסד האשכנזי.
    כותב יואל קורנבלום: "בקשר לנסיון הנואל של הכותבת הנכבדה לקשור את הציונות עם אפליית המזרחים נו באמת איזה שטויות אילו?" – באמת לא ידוע לנו כלום על מדיניות אכלוס שונה למזרחים ולאשכנזים בשנות ה50 – 70, לא ידוע לנו בכלל את מי הפנו למקומות נחשלים ומקופחי משאבים. זאת סתם תיאוריה קונספירטיבית שהמזרחים בדו במוחם הפנטזיונרי (טוב זה בגנים שלהם). לא ידוע לנו כלום על יחס הציונות למזרחים מראשית ההתיישבות, כגון בישוב "כנרת". לא ידוע לנו מאום על ניצול בתנאי עבדות של עשרות תימנים שלמעלה מחציים מתו בקדחת וברעב ולבסוף, לאחר 20 שנות עבדות, גרושו מהאדמות אותן הכשירו עבור "החלוצים" הנהדרים הסוציאליסטים ממזרח-אירופה בראשות המנהיג ה"הומניסט" הידוע ברל כצנלסון.
    "מי שבאו לכאן ראשונים במאסות גדולות היו דווקא אשכנזים…. אחרי זה גם באו יוצאי מדינות ערב במאסות גדולות. אבל הם לא היו הראשונים ולכם נוצרה האפלייה…. וקיים בכל מקום למרות שהוא מחליא. אחר כך באו שאר הפולנים והרוסים בשנות החמישים וגם הם סבלו מאפלייה…".. "אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם" – מאיזו אפליה בדיוק סבלו העולים הפולנים ביחס למזרחים? האם גם את הפולנים זרקו בהמוניהם לישובים בפריפריה שזה עתה הוקמו ע"מ להרחיקם מן הישוב הותיק הלבנבן וגם לייצר חגורת בטחון אנושית? האם גם כל (הדגש על כל) הפולנים שבאו נזרקו למעברות? התשובה היא שלילית, רק חלק קטן מהם לעומת רוב מוחץ אצל המזרחים. אלה מהפולנים ששהו במעברות, שהו בממוצע כמה חודשים, בעוד שמשפחה מזרחית נתקעה שם בממוצע מספר שנים עד 20. עובדות סטטיסטיות. מדיניות ההפניה למקומות העבודה העדיפה בברור את יוצאי אירופה וכך נוצר פער בל ימחק. האם השקעות הממשלה בתשתיות כגון בתי-ספר ביישובי המזרחים ובמעברות, פר-נפש, היו זהות לאלה עבור האשכנזים? שלילי מוחלט.

    "אחר כך באה העליה הגדולה מרוסיה וגם הם סבלו מאפלייה" – רק להזכירך שכאשר רוב העליה היתה רוסית מדיניות הממסד (ממשלה + סוכנות) הייתה מתן הטבות מפליגות למעסיקי העולים האלה עד כדי החזר כל השכר המשולם לעובדים במשך מספר שנים. האם המרוקאים, התימנים, העירקים נהנו אי-פעם ממדיניות תעסוקה כל כך מגוננת?
    "אין כאן שום קשר עם ציונות אבל יש לזה קשר עם טבע האדם" – אכן האדם הנורמלי ידוע כמקפח וגזען מטבעו, ראה ציונינו האשכנזים אצילי הנפש. מה תאמר על יוצאי צפון אפריקה,שבאו בדיוק מאותן שכבות חברתיות ואף מאותן משפחות שנקלטו במאות אלפיהם בצרפת (בעיקר) אבל גם בקנדה ובלגיה. הישגי בניהם שם בתחום ההשכלה לא נופלים מאלו של טובי אשכנזינו כאן (ושם)? האם זה מפני שטבע הצרפתים הוא לא אנושי?
    "אז מה אם קראת [לנירית, ג.א] את "סבירסקי, פוירשטיין, פרנקנשטיין" האם מה שכתוב אילו הן עובדות, דעות אולי שמועות? בצורת כתיבתך את מקבעת את האפלייה" – אלו הן עובדות ע"ס מחקרים מדעיים, שאף אחד, ובעיקר באקדמיה בישראל, לא הצליח להפריך ובודאי שלא אתה בידענותך המופלגת. המסקנה המדעית לא נוחה לך? אז משליכים לפח את המחקר ואת החוקרים (גם בזה אתם לא מקוריים).

    כותב דוד גיל: "האמת היא שבשנת 50 ריססו בדי די טי את כל העולים (כולל ניצולי שואה שהגיעו מאירופה) אבל לא מובן כיצד הריסוס חלחל אל הדורות הבאים ופיתח שנאה תהומית אל מי שהתגורר ואל מה שנוצר בארץ לפני קום המדינה" – הריסוס ב DDT הוא רק סמל, הוא הדבר הראשון שפגש המזרחי בישראל ואת היחס הזה השלטונות הנציחו בהמשך. הDDT הוא ביטוי סמלי עדין לריסוס האמיתי שעברו המזרחים כאן. לא מדובר בריסוס אלא בהקרנות. עשרות אלפי ילדים מזרחים נלקחו מבתיהם ונערכו עליהם הקרנות ברמות פי-300 עד 500 מהמותר בצילומי רנטגן ופי 10 עד 20 מרמת הסיכון המקסימלית לבוגר המוכרת היום וגם אז. רוב המוקרנים היו יוצאי צפון אפריקה, אבל גם ילדי התימנים והפרסים זכו לייחס "הקורן" הזה. מאז מאות ואולי אלפים סיימו את חייהם טרם עת בייסורי גיהינום בגין השפעות הקרינה (שהיו מוכרות היטב גם אז בכל העולם). מכאן שההסבר של גיל הוא: למזרחים יש נטייה טבעית לפתח שנאה למי שדואג להם, כמו אצל חיות הפרא האלה….
    "האם ידוע לצארום כי עולי המאגרב ש"הושלכו" לחבל לכיש על ידי לובה אליאב והאנשים שגייס מתנועת המושבים הפכו למגדלי פרחים מובילים בעולם ומהם צמחו מנהלי אגרקסקו ומועצות הייצור החקלאיות? האם זה טכסיס ציוני אשכנזי שנועד לדכא את ערכי תרבות המזרח?" – כמה ממושלכי חבל לכיש זכו להיות מנכ"לי-אגרקסקו או בכירים בכל חברה אחרת? – האם כל עשרות האלפים שהושלכו (בלי מירכאות, גם אליאב מודה בזאת) למדבר מנכ"לו, שגשגו והתעשרו? הבדיקה הפשוטה תראה שרובם סובלים חרפת עוני וחוסר בטחון כלכלי/תעסוקתי ולא מהיום. אבל הנתונים הקטנים ואי אלו עובדות נוספות לא חשובים לגזען האשכנזי המצוי, יש דוגמא והנה "ההוכחה המוחצת".
    "האמת הצרופה היא שישראל חצויה בפער חברתי אדיר שאין לו כל בסיס מגדרי." – האם באמת בישראל שכר האישה הממוצע שווה לזה של הגבר? שכרו הממוצע של מזרחי שווה לזה של האשכנזי? של ערבי לזה של יהודי? אולי מכון אדווה סתם ממציא כל מיני רעיונות כפירה….
    "גם אם נניח ששלטון מפאי דיכא את הציבור המזרחי, יש לזכור כי הוא הוחלף לפני 30 שנה בשלטון הימין של מנחם בגין לאחר שעטף את הציבור המזרחי כאתרוג באצטלא של השבת הכבוד האבוד למקומו הראוי בחברה." – שלטון הלכוד אכן הטיב במעט את מצב הפוליטיקאים המזרחים, הוא גרם לעליית אחוז המזרחים בחלק מהמוסדות (ועדיין המזרחים מיוצגים למטה מחלקם באוכלוסיה). מעבר לזאת, מה בדיוק עשה שלטון הליכוד מבגין ועד כה? האם הוא הנהיג מדיניות העדפה מתקנת ע"מ לבטל את תוצאות הקיפוח האיום שהושת ע"י גזעני מפא"י? האם שופר מצבם של בתי הספר בפריפריות המזרחיות? האם בוטלה ההסללה המכוונת עד היום את המזרחי/ת לחשמלאות רכב או לטיפוח שער, בעוד שאת בן גילו/ה האשכנזי/ת למדעים, ניהול וכו'?

    ההכחשות הפתולוגיות (מבחינת ההגיון שמאחוריהן ובסיס "הידע" שלהן) של הקיפוח הציוני, שאפשר לקרוא כאן, כמו באתרים נוספים ובודאי בעיתונות, מבטאות בחלקן הקטן את האשמה אבל בעיקר את הרצון הבולט של המכחישים להנציח את הפערים הקיימים ולדכא כל הרהור על קידמה לשכבות המנוחשלות.

  39. מאיה

    לדעתי. ותגובתו של יובל עברי עזרה לי מעט אני מודה להבין לעומק דקויות נסתרות השזורות במאמרה של צארום שעוממו בכתיבה מפותלת לעיתים עד כדי נחשות מסויימת הייתי אומרת – כקוראת לגמרי לא בקיאה בעניינים הללו. אבל היה מעניין לאללה וזה גם חשוב לציין

    דווקא מצוין בעיני שנירית צארום הוסיפה את המשפט ששומר על זכויותיה. וגם תגובתה של שירה אוחיון יפה בעיני. אלה שוברות מעט את הנימה הצדקנית ששזורה בדי הרבה מאמרים כאן באתר, וגם בחלק מן התגובות, כאילו מדובר בחברים מכוכב אחר, נטולי אגו או יצרים פרטיים לגמרי, והם מונעים רק ע"י תאוות הצדק הבלתי נדלית המפעמת בהם, וכאילו הם נטולי תשוקות פשוטות, סתם כמו הרצון "להצליח בחיים", למשל, כמו שאנשים נוהגים להגיד ככה בינם לבין עצמם ובשיחות עם חברים, ובלי בושה ובלי חשש ובלי אשמה ובלי תחושת בגידה במטרה ובדרך ובמאבק. משום שהדברים באמת לא סותרים. תמיד נחמד לגלות ביטויי אנושיות. אגב, אני לא אחת מהאלקטרונים הסובבים במעגל סביב איזה ריבון היברידי או משהו כזה וגם לא שייכת לשום חבורת ואן-ליר או רוגעלך. אז קראתי את המאמר והשפה הייתה באמת די בלתי אפשרית ועוד כמה דברים לא נוחים אבל הושכלתי ללמוד שגם בקרב הצדקנים שבצדקנים – שנאבקים אבל על דברים חשובים באמת – יש מאבקי אגו מרשימים ביותר ותוססים ומסקרנים. אז הנה גם שירה אוחיון וגם נירית צארום גילו שגם למהפכנים, גדולים או קטנים, יש אגו.
    אבל אולי אני לא חתרנית מספיק. לך תדע. מצד שני, אין סוף לחתרנות. חתרנות חסרת מנוחה אוכלת לפעמים את ליבת הרעיון עצמו. גם זה יכול לקרות. אתה חותר וחותר ובסוף אוכל את עצמך ולא ממש זוכר לאן אתה חותר. אבל עם זאת דבריה של צארום חשובים ואסור להשתיק פיות. זה נכון תמיד. ונחמד ואפילו חביב היה לראות כיצד נירית מגלה שכנראה גם לה יש אגו. לכן בסופו של דבר, מאוד אנושי התהליך שקורה כנראה בקרב החברים הראדיקליים. וכן, אין ספק שהחיים מסובכים…

  40. מאיה

    לדעתי. ותגובתו של יובל עברי עזרה לי מעט אני מודה להבין לעומק דקויות נסתרות השזורות במאמרה של צארום שעוממו בכתיבה מפותלת לעיתים עד כדי נחשות מסויימת הייתי אומרת – כקוראת לגמרי לא בקיאה בעניינים הללו. אבל היה מעניין לאללה וזה גם חשוב לציין

    דווקא מצוין בעיני שנירית צארום הוסיפה את המשפט ששומר על זכויותיה. וגם תגובתה של שירה אוחיון יפה בעיני. אלה שוברות מעט את הנימה הצדקנית ששזורה בדי הרבה מאמרים כאן באתר, וגם בחלק מן התגובות, כאילו מדובר בחברים מכוכב אחר, נטולי אגו או יצרים פרטיים לגמרי, והם מונעים רק ע"י תאוות הצדק הבלתי נדלית המפעמת בהם, וכאילו הם נטולי תשוקות פשוטות, סתם כמו הרצון "להצליח בחיים", למשל, כמו שאנשים נוהגים להגיד ככה בינם לבין עצמם ובשיחות עם חברים, ובלי בושה ובלי חשש ובלי אשמה ובלי תחושת בגידה במטרה ובדרך ובמאבק. משום שהדברים באמת לא סותרים. תמיד נחמד לגלות ביטויי אנושיות. אגב, אני לא אחת מהאלקטרונים הסובבים במעגל סביב איזה ריבון היברידי או משהו כזה וגם לא שייכת לשום חבורת ואן-ליר או רוגעלך. אז קראתי את המאמר והשפה הייתה באמת די בלתי אפשרית ועוד כמה דברים לא נוחים אבל הושכלתי ללמוד שגם בקרב הצדקנים שבצדקנים – שנאבקים אבל על דברים חשובים באמת – יש מאבקי אגו מרשימים ביותר ותוססים ומסקרנים. אז הנה גם שירה אוחיון וגם נירית צארום גילו שגם למהפכנים, גדולים או קטנים, יש אגו.
    אבל אולי אני לא חתרנית מספיק. לך תדע. מצד שני, אין סוף לחתרנות. חתרנות חסרת מנוחה אוכלת לפעמים את ליבת הרעיון עצמו. גם זה יכול לקרות. אתה חותר וחותר ובסוף אוכל את עצמך ולא ממש זוכר לאן אתה חותר. אבל עם זאת דבריה של צארום חשובים ואסור להשתיק פיות. זה נכון תמיד. ונחמד ואפילו חביב היה לראות כיצד נירית מגלה שכנראה גם לה יש אגו. לכן בסופו של דבר, מאוד אנושי התהליך שקורה כנראה בקרב החברים הראדיקליים. וכן, אין ספק שהחיים מסובכים…

  41. ג'וני ספקטור

    אני קורא את דברייך בפריזמה של השיח הקאופטטיבי..
    קרי ההגמוניה הידועה לשימצה בשידולו של השיח הפוסט קולוניאלי,
    משתמשת לדברייך באסטרטגיה היברדית, זאת אומרת יוצרת קאופטציה
    של אחרים, ואינה נותנת להם להוציא את אחורתם מהכוח אל הפועל..
    כאילו מתוך מראה הם רואים את עצמם מיוצגים באצמעי התקשורת
    מוסדות הכוח ופרקטיקה רדיקאלים .אך למעשה יצוג זה הוא רטורי
    פוליטי לשם פעילות על תודעתם,לשם השגת המטרות
    של בעלי השררה… ואין זהו יצוג של מצבם הקונקרטי..

    +עולה לי בראש המימיקה של קרייני החדשות של ערוצים המסחרים,
    באודם מדווחים על עוד מקרה טרגי לוקאלי, או אסון גלובאלי. והם עושים
    פרצוף חמוץ למאית השנייה, או שמא פולטים איזה צמד מילים שחוזר על המילה
    המסכמת של הכתבה:"אכן מצב קשה".

    אני ככל לעניין פירושי זה יכול להוסיף בפרפראזה מסויימת..
    "עד עתה הפוסט קולונאיליסטים גינו את ההגמוניה ,עתה העת להבין את
    תודעתה"…

  42. ג'וני ספקטור

    אני קורא את דברייך בפריזמה של השיח הקאופטטיבי..
    קרי ההגמוניה הידועה לשימצה בשידולו של השיח הפוסט קולוניאלי,
    משתמשת לדברייך באסטרטגיה היברדית, זאת אומרת יוצרת קאופטציה
    של אחרים, ואינה נותנת להם להוציא את אחורתם מהכוח אל הפועל..
    כאילו מתוך מראה הם רואים את עצמם מיוצגים באצמעי התקשורת
    מוסדות הכוח ופרקטיקה רדיקאלים .אך למעשה יצוג זה הוא רטורי
    פוליטי לשם פעילות על תודעתם,לשם השגת המטרות
    של בעלי השררה… ואין זהו יצוג של מצבם הקונקרטי..

    +עולה לי בראש המימיקה של קרייני החדשות של ערוצים המסחרים,
    באודם מדווחים על עוד מקרה טרגי לוקאלי, או אסון גלובאלי. והם עושים
    פרצוף חמוץ למאית השנייה, או שמא פולטים איזה צמד מילים שחוזר על המילה
    המסכמת של הכתבה:"אכן מצב קשה".

    אני ככל לעניין פירושי זה יכול להוסיף בפרפראזה מסויימת..
    "עד עתה הפוסט קולונאיליסטים גינו את ההגמוניה ,עתה העת להבין את
    תודעתה"…

  43. יואל קורנבלום

    ראשית אומר שאת כל הדברים שכתבתי הכרתי בזמן אמיתי ולא מקריאה וממחקרים מגמתיים שונים. אומר לך לדוגמא שבמשפחתי וכל חבריהם (כולם ניצולי שואה) היו כמעט כולם פועלים שכירים. באנו כולנו למעברות אם בשער עליה או במחנה ישראל וגרנו שם הרבה זמן. לאט לאט כולם מצאו עבודה ואז לפי יכולתם יצאו משם. לפעמים היו מובטלים וכך המשיכו. חלק הגיע לתל אביב (מחנה ישראל היה ליד נתב"ג) והסביבה וגם לחיפה (שער עליה היה ליד חיפה) חלק לעכו וחלק לפריפריה. . כל אחד לפי יכולתו ואמצעיו באותו זמן. חלק שוכן בג'בליה (איזור ביפו) בשנים הראשונות ואחר כך הצליחו לצאת משם. חלק גם הגיע לקיבוצים ומושבים כך שהפילוג היה סביר. גדלתי בדרום תל אביב וברחוב שלנו ובסביבה היתה אוכלוסיה מעורבת של אשכנזים וספרדים (זה היה השם הכולל של המזרחים באותה תקופה) שחיו בהרמוניה ממש יפה. כלומר מסתבר שגם חלק מהמזרחים הגיע לתל אביב ולא רק "נזרק" בכל מיני מקומות כפי שכתבת.

    חוץ מזה מי היה בפריפריה? הרבה קיבוצים ומושבים שבהם הרוב היה אשכנזי. מישהו זרק אותם לשם? אילו היו מקומות שכוחי אל והקיבוצים והמושבים יצרו יש מאין. האם היתה סיבה למקומות האילו? מסתבר שכן כדי להראות נוכחות, למשל. האם אותם מושבים שבהם היו מזרחים נוצרו מתוך רוע לב? האם יתכן שהדוגמא של הקיבוצים עמדה לנגד עיניים של אותם פקידי ממשלה או סוכנות? האם יתכן שהם קיוו שמהמושבים האילו יגאלו את תושבהם ממצבם הקשה? או אולי אלה היו צורכי השעה וצריך לראות את כל זה בראי אותם השנים.

    לכן אומר לך שעם כל הכבוד אני ממש לא מקבל את תגובתך.

    מה שנראה לי שמסיבות פוליטיות שונות כל מיני פרופסורים ממצאים מצב שלא היה קיים רק כדי שתהיה להם סיבה להלחם במשהו ולנסות להראות שהם לא אוכלי חינם. או אולי הסיבה שלהם היא פירסומים "מדעיים". ממצאים סיפור כלשהו וכותבים עליו בשפה גבוהה גבוהה. הרבה לא מבינים מה הכוונה אבל העיקר שיש מאמר, עם זכויות שמורות, שאפשר להוסיף לקורות החיים אם צריך. או אולי הם מנסים להראות לציבור מסויים שהם עוזרים להם ולכן מתחילים לספר ולשכנע אותם שמצבם רע וההנה הם החליטו לעזור להם. וכן הלאה הסיפור ממשיך אבל תועלת לציבור לא תצא מזה (ע"ע ש"ס).

  44. יואל קורנבלום

    ראשית אומר שאת כל הדברים שכתבתי הכרתי בזמן אמיתי ולא מקריאה וממחקרים מגמתיים שונים. אומר לך לדוגמא שבמשפחתי וכל חבריהם (כולם ניצולי שואה) היו כמעט כולם פועלים שכירים. באנו כולנו למעברות אם בשער עליה או במחנה ישראל וגרנו שם הרבה זמן. לאט לאט כולם מצאו עבודה ואז לפי יכולתם יצאו משם. לפעמים היו מובטלים וכך המשיכו. חלק הגיע לתל אביב (מחנה ישראל היה ליד נתב"ג) והסביבה וגם לחיפה (שער עליה היה ליד חיפה) חלק לעכו וחלק לפריפריה. . כל אחד לפי יכולתו ואמצעיו באותו זמן. חלק שוכן בג'בליה (איזור ביפו) בשנים הראשונות ואחר כך הצליחו לצאת משם. חלק גם הגיע לקיבוצים ומושבים כך שהפילוג היה סביר. גדלתי בדרום תל אביב וברחוב שלנו ובסביבה היתה אוכלוסיה מעורבת של אשכנזים וספרדים (זה היה השם הכולל של המזרחים באותה תקופה) שחיו בהרמוניה ממש יפה. כלומר מסתבר שגם חלק מהמזרחים הגיע לתל אביב ולא רק "נזרק" בכל מיני מקומות כפי שכתבת.

    חוץ מזה מי היה בפריפריה? הרבה קיבוצים ומושבים שבהם הרוב היה אשכנזי. מישהו זרק אותם לשם? אילו היו מקומות שכוחי אל והקיבוצים והמושבים יצרו יש מאין. האם היתה סיבה למקומות האילו? מסתבר שכן כדי להראות נוכחות, למשל. האם אותם מושבים שבהם היו מזרחים נוצרו מתוך רוע לב? האם יתכן שהדוגמא של הקיבוצים עמדה לנגד עיניים של אותם פקידי ממשלה או סוכנות? האם יתכן שהם קיוו שמהמושבים האילו יגאלו את תושבהם ממצבם הקשה? או אולי אלה היו צורכי השעה וצריך לראות את כל זה בראי אותם השנים.

    לכן אומר לך שעם כל הכבוד אני ממש לא מקבל את תגובתך.

    מה שנראה לי שמסיבות פוליטיות שונות כל מיני פרופסורים ממצאים מצב שלא היה קיים רק כדי שתהיה להם סיבה להלחם במשהו ולנסות להראות שהם לא אוכלי חינם. או אולי הסיבה שלהם היא פירסומים "מדעיים". ממצאים סיפור כלשהו וכותבים עליו בשפה גבוהה גבוהה. הרבה לא מבינים מה הכוונה אבל העיקר שיש מאמר, עם זכויות שמורות, שאפשר להוסיף לקורות החיים אם צריך. או אולי הם מנסים להראות לציבור מסויים שהם עוזרים להם ולכן מתחילים לספר ולשכנע אותם שמצבם רע וההנה הם החליטו לעזור להם. וכן הלאה הסיפור ממשיך אבל תועלת לציבור לא תצא מזה (ע"ע ש"ס).

  45. מואיז

    כדאי שתקרא ספר קצת ישן "לא נחשלים אלא מנוחשלים"

    אתה אומר שכל אחד מצא עבודה על פי מצבו וכישוריו.

    אז למה המזרחים לא מצאו עבודה על פי יכולתם וכישוריהם?

    זו השאלה הראשונה שאתה צריך לשאול.

    השאלה השניה היא מה בדיוק קרה בדור השני שהמצב כפי שמתואר בספר הלך והתדרדר.

    ברגע הזה או שתתחיל לדבר על מנטאליות או שתצטרך לשנות את קו המחשבה שלך, אם וכאשר תחליט להתמודד איתו.

    ——————————————

    לגבי פריפריה, זה לא עניין גיאוגרפי, תל אביב מול קריית גת בלבד, ברור שהקיבוצים היו בחזית המרכז של קבלת תיקצוב מהמדינה, לא שונה מההתנחלויות היום, והם היו מאוד רחוקים מתל אביב.

    גם בתל אביב יש פריפריה, כלכלית וחינוכית, זה הדרום, ומשום מה החיבור המוזר הזה בין תל אביב ליפו, כדי לשמור את יפו עמוק בתוך הדרום. כנ"ל בת ים. כל אלה פריפריות.

  46. מואיז

    כדאי שתקרא ספר קצת ישן "לא נחשלים אלא מנוחשלים"

    אתה אומר שכל אחד מצא עבודה על פי מצבו וכישוריו.

    אז למה המזרחים לא מצאו עבודה על פי יכולתם וכישוריהם?

    זו השאלה הראשונה שאתה צריך לשאול.

    השאלה השניה היא מה בדיוק קרה בדור השני שהמצב כפי שמתואר בספר הלך והתדרדר.

    ברגע הזה או שתתחיל לדבר על מנטאליות או שתצטרך לשנות את קו המחשבה שלך, אם וכאשר תחליט להתמודד איתו.

    ——————————————

    לגבי פריפריה, זה לא עניין גיאוגרפי, תל אביב מול קריית גת בלבד, ברור שהקיבוצים היו בחזית המרכז של קבלת תיקצוב מהמדינה, לא שונה מההתנחלויות היום, והם היו מאוד רחוקים מתל אביב.

    גם בתל אביב יש פריפריה, כלכלית וחינוכית, זה הדרום, ומשום מה החיבור המוזר הזה בין תל אביב ליפו, כדי לשמור את יפו עמוק בתוך הדרום. כנ"ל בת ים. כל אלה פריפריות.

  47. ג. אביבי

    קורות חייך ובני משפחתך משקפים אך ורק את העבר הפרטי שלך ובשום אופן לא את זה של מאות האלפים שעלו ממזרח אירופה. הטענות שלי מגובות עובדתית ומחקרית, אבל מחקר ומספרים, עבורך, זה קשקוש אקדמי של ממציאי בדותות כדי להעשיר את הרזומה שלהם (טענה גאונית!).
    בקשר לפריפריה: אכן היו שם קיבוצים והאוכלוסייה בקבוצים הייתה קטנה ומאורגנת להפליא ולה סיוע נדיב מאוד של ממשלות ישראל, לא חסר להם כלום. האוכלוסייה המזרחית שנשפכה ע"י "המיישבים" היוותה כוח אדם זול שבעטיו ובגין ניצולו המחפיר בשכר, שגשגו כל אותם קבוצים וזינקו למעלה כלכלית. כתוצאה ממדיניות היישוב בפריפריה, רוב התושבים שם היו מזרחים שמרוכזים על שטח מצומצם, בניגוד לקבוצים, שלהם היו דונמים רבים לכל נפש, וכך מאז האכלוס ועד היום הם אלה שמושכים את עיקר האש של הטרוריסטים וסופגים את עיקר הנפגעים.
    סיום תגובתך "מה שנראה לי שמסיבות פוליטיות שונות כל מיני פרופסורים ממצאים מצב שלא היה קיים רק כדי שתהיה להם סיבה להלחם במשהו ולנסות להראות שהם לא אוכלי חינם. או אולי הסיבה שלהם היא פירסומים "מדעיים". ממצאים סיפור…" – לא אתעכב על כל אמירה בדבריך, אבל המשמעות הבלעדית של דבריך אלה היא שאם המחקר המדעי מראה עובדות שאינן נוחות לך אתה במודע בוחר עמדה שקרית. לעזאזל העובדות והאמת, העיקר הכחשת פשעי הגזענות הלבנבנה. והרי ידוע ש"כדור" הארץ שטוח.

  48. ג. אביבי

    קורות חייך ובני משפחתך משקפים אך ורק את העבר הפרטי שלך ובשום אופן לא את זה של מאות האלפים שעלו ממזרח אירופה. הטענות שלי מגובות עובדתית ומחקרית, אבל מחקר ומספרים, עבורך, זה קשקוש אקדמי של ממציאי בדותות כדי להעשיר את הרזומה שלהם (טענה גאונית!).
    בקשר לפריפריה: אכן היו שם קיבוצים והאוכלוסייה בקבוצים הייתה קטנה ומאורגנת להפליא ולה סיוע נדיב מאוד של ממשלות ישראל, לא חסר להם כלום. האוכלוסייה המזרחית שנשפכה ע"י "המיישבים" היוותה כוח אדם זול שבעטיו ובגין ניצולו המחפיר בשכר, שגשגו כל אותם קבוצים וזינקו למעלה כלכלית. כתוצאה ממדיניות היישוב בפריפריה, רוב התושבים שם היו מזרחים שמרוכזים על שטח מצומצם, בניגוד לקבוצים, שלהם היו דונמים רבים לכל נפש, וכך מאז האכלוס ועד היום הם אלה שמושכים את עיקר האש של הטרוריסטים וסופגים את עיקר הנפגעים.
    סיום תגובתך "מה שנראה לי שמסיבות פוליטיות שונות כל מיני פרופסורים ממצאים מצב שלא היה קיים רק כדי שתהיה להם סיבה להלחם במשהו ולנסות להראות שהם לא אוכלי חינם. או אולי הסיבה שלהם היא פירסומים "מדעיים". ממצאים סיפור…" – לא אתעכב על כל אמירה בדבריך, אבל המשמעות הבלעדית של דבריך אלה היא שאם המחקר המדעי מראה עובדות שאינן נוחות לך אתה במודע בוחר עמדה שקרית. לעזאזל העובדות והאמת, העיקר הכחשת פשעי הגזענות הלבנבנה. והרי ידוע ש"כדור" הארץ שטוח.

  49. יואל קורנבלום

    יש אבטלה גם אצל האשכנזים. אני זוכר שאבי היה מובטל מדי פעם בפעם וגם אני הייתי מובטל יותר מפעם אחת. כשעבדתי ב"אלקו" בתור רתך היו שם גם עיראקים וגם תימנים ועוד אשכנזים שעבדו ועשו בדיוק מה שאני עשיתי. קבוצה לא הומוגנית בכלל אבל בעלת יחסים טובים מאד. הנקודה שאני מעלה היא שלא היתה ואין כאן שום אפלייה גורפת של אשכנזים נגד המזרחים. כולם סבלו וכולם סובלים ללא קשר עם עדה מסויימת. כל הסיפור הזה של אפליית המזרחים על ידי האשכנזים נראה לי הומצא מסיבה פוליטית. ממצאים משהו שלא קיים ואחר כך נלחמים בו. אם אנשים לא מודעים לשיטה הזאת הם בהחלט יכולים להאמין לזה וכך בעצם לקבע דבר שלא קיים. זה לא אומר שלא היו כמה מקרים מקומיים של אפלייה, אפשר למצוא מופרעים בכל מקום, אבל אי אפשר מזה להשליך על עדה שלמה.

    בנוסף אם מדברים על קיבוצים יש לזכור שהיו ויש בקיבוצים גם הרבה מזרחים שבאו אם בחברת הנוער או בגרעינים ונשארו כחברים או שפשוט הציגו מועמדות והתקבלו. הקיבוצים לא היו על טהרת האשכנזים. לקיבוצים היה גם חלק גדול בהקמת המדינה בגלל הצורה המיוחדת של החיים בקיבוץ והמיקום של הקיבוץ שנקבע בהרבה מקרים לפי צורכי הביטחון של המדינה. לכן היה קשר בין הקיבוצים והמדינה כבר לפני הרבה שנים. אני בטוח שאתה יודע שאם אתה מקושר אז החיים קלים. אבל כל זה לא היה במטרה להפלות את המזרחים. בנוסף נראה לי שהקיבוצים השכילו להתארגן וגם הצליחו להכניס אנשי קיבוצים לממשלה כך שזה גם כן מקל על החיים. גם עובדי חברת החשמל עשו דבר דומה כי זה פשוט מקל על החיים אבל זה לא נעשה במטרה להפלות מישהו ספציפי. מצד אחר נראה לי שהרבה מזרחים התחברו לש"ס אבל מסתבר שש"ס לא עוזרים במיוחד בדיוק כמו שהמפלגות הדתיות האשכנזיות לא עוזרות לאשכנזים.

    בקשר לקורות חיי הבאתי את זה כדוגמא ממקור ראשון שגם האשכנזים עברו את מה שהמזרחים עברו. לא היתה כאן שום אפלייה כולם סבלו. אם מישהו היה מקושר או היה לו רכוש שהביא איתו חייו היו קלים יותר אבל אין פה עניין של אפלייה מאורגנת נגד עדה מסויימת.

    בקשר למחקר האקדמי בעניין הזה המילים הראשונות שעולות בדעתי כדי לתאר מחקרים כאילו לא ניתנות להדפסה. (ע"ע מילטון פרידמן ועוד אחרים) הרבה אנשים כותבים כל מיני דברים כי זה התוצר שלהם. זה מה שעושים הפרופסורים הם כותבי מאמרים מזה הם חיים או מתים. זה לא אומר שהמאמרים שווים את הנייר שעליו נכתבו אבל זאת דרך חיים. בעיקרון שכאני קורא מאמרים כאילו אני קודם כל לא מאמין למה שכתוב ואחר כך אני חושב על זה. אתה צריך לזכור שהמאמרים הנ"ל אינם עוסקים במאתימטיקה אלה בדעות ופרשנות ולכן אי אפשר להתייחס אלהם ברצינות רבה. כל אחד יכול לפרש עובדות כרצונו וגם אז צריך לשאול אם כל העובדות אכן הובאו. לכן אומר לך, ג, אביבי, שאני ממש לא מתרשם מהמאמרים ובמקום זה אני מנסה לראות מה קורה.

    חוץ מזה, ג. אביבי, אף פעם לא אמרתי, כפי שכתבת, "…שאם המחקר המדעי מראה עובדות שאינן נוחות לך אתה במודע בוחר עמדה שקרית". ובכן דע לך שאני אף פעם לא מתווכח עם עובדות אני רק מתווכח עם פרשנות ובנוסף גם צריך להוכיח שאין עובדות נוספות שלא הובאו. אם אתה לא עושה את זה אתה בוחר בעמדה שיקרית.

  50. יואל קורנבלום

    יש אבטלה גם אצל האשכנזים. אני זוכר שאבי היה מובטל מדי פעם בפעם וגם אני הייתי מובטל יותר מפעם אחת. כשעבדתי ב"אלקו" בתור רתך היו שם גם עיראקים וגם תימנים ועוד אשכנזים שעבדו ועשו בדיוק מה שאני עשיתי. קבוצה לא הומוגנית בכלל אבל בעלת יחסים טובים מאד. הנקודה שאני מעלה היא שלא היתה ואין כאן שום אפלייה גורפת של אשכנזים נגד המזרחים. כולם סבלו וכולם סובלים ללא קשר עם עדה מסויימת. כל הסיפור הזה של אפליית המזרחים על ידי האשכנזים נראה לי הומצא מסיבה פוליטית. ממצאים משהו שלא קיים ואחר כך נלחמים בו. אם אנשים לא מודעים לשיטה הזאת הם בהחלט יכולים להאמין לזה וכך בעצם לקבע דבר שלא קיים. זה לא אומר שלא היו כמה מקרים מקומיים של אפלייה, אפשר למצוא מופרעים בכל מקום, אבל אי אפשר מזה להשליך על עדה שלמה.

    בנוסף אם מדברים על קיבוצים יש לזכור שהיו ויש בקיבוצים גם הרבה מזרחים שבאו אם בחברת הנוער או בגרעינים ונשארו כחברים או שפשוט הציגו מועמדות והתקבלו. הקיבוצים לא היו על טהרת האשכנזים. לקיבוצים היה גם חלק גדול בהקמת המדינה בגלל הצורה המיוחדת של החיים בקיבוץ והמיקום של הקיבוץ שנקבע בהרבה מקרים לפי צורכי הביטחון של המדינה. לכן היה קשר בין הקיבוצים והמדינה כבר לפני הרבה שנים. אני בטוח שאתה יודע שאם אתה מקושר אז החיים קלים. אבל כל זה לא היה במטרה להפלות את המזרחים. בנוסף נראה לי שהקיבוצים השכילו להתארגן וגם הצליחו להכניס אנשי קיבוצים לממשלה כך שזה גם כן מקל על החיים. גם עובדי חברת החשמל עשו דבר דומה כי זה פשוט מקל על החיים אבל זה לא נעשה במטרה להפלות מישהו ספציפי. מצד אחר נראה לי שהרבה מזרחים התחברו לש"ס אבל מסתבר שש"ס לא עוזרים במיוחד בדיוק כמו שהמפלגות הדתיות האשכנזיות לא עוזרות לאשכנזים.

    בקשר לקורות חיי הבאתי את זה כדוגמא ממקור ראשון שגם האשכנזים עברו את מה שהמזרחים עברו. לא היתה כאן שום אפלייה כולם סבלו. אם מישהו היה מקושר או היה לו רכוש שהביא איתו חייו היו קלים יותר אבל אין פה עניין של אפלייה מאורגנת נגד עדה מסויימת.

    בקשר למחקר האקדמי בעניין הזה המילים הראשונות שעולות בדעתי כדי לתאר מחקרים כאילו לא ניתנות להדפסה. (ע"ע מילטון פרידמן ועוד אחרים) הרבה אנשים כותבים כל מיני דברים כי זה התוצר שלהם. זה מה שעושים הפרופסורים הם כותבי מאמרים מזה הם חיים או מתים. זה לא אומר שהמאמרים שווים את הנייר שעליו נכתבו אבל זאת דרך חיים. בעיקרון שכאני קורא מאמרים כאילו אני קודם כל לא מאמין למה שכתוב ואחר כך אני חושב על זה. אתה צריך לזכור שהמאמרים הנ"ל אינם עוסקים במאתימטיקה אלה בדעות ופרשנות ולכן אי אפשר להתייחס אלהם ברצינות רבה. כל אחד יכול לפרש עובדות כרצונו וגם אז צריך לשאול אם כל העובדות אכן הובאו. לכן אומר לך, ג, אביבי, שאני ממש לא מתרשם מהמאמרים ובמקום זה אני מנסה לראות מה קורה.

    חוץ מזה, ג. אביבי, אף פעם לא אמרתי, כפי שכתבת, "…שאם המחקר המדעי מראה עובדות שאינן נוחות לך אתה במודע בוחר עמדה שקרית". ובכן דע לך שאני אף פעם לא מתווכח עם עובדות אני רק מתווכח עם פרשנות ובנוסף גם צריך להוכיח שאין עובדות נוספות שלא הובאו. אם אתה לא עושה את זה אתה בוחר בעמדה שיקרית.

  51. שוש

    המחקר המדעי מעודד את הויכוח ולא משתיק אותו. מרתק לקרוא על ההסטוריה (היצרית) של המאבק, אם אני מבינה את השפה. נדמה לי שהבנתי למה הטיפוס הזה היברידי, אבל לא ברור לי למה הוא ריבון ומה הממלכה שלו. ואם משהו מעונין בו כריבון מדוע זה מגונה. ומה האלטרנטיבה. אדיפוס שמדיפוס.

    ממתינה לפרקים הבאים.

  52. שוש

    המחקר המדעי מעודד את הויכוח ולא משתיק אותו. מרתק לקרוא על ההסטוריה (היצרית) של המאבק, אם אני מבינה את השפה. נדמה לי שהבנתי למה הטיפוס הזה היברידי, אבל לא ברור לי למה הוא ריבון ומה הממלכה שלו. ואם משהו מעונין בו כריבון מדוע זה מגונה. ומה האלטרנטיבה. אדיפוס שמדיפוס.

    ממתינה לפרקים הבאים.

  53. איריס יער

    רשימה רלוונטית ומשחררת. הבוקר למשל אני קוראת בעיתון הארץ את יובל אלבשן כותב על ובשם נפגעות אונס, ומפיץ תיזה שעבדתי עליה בקליניקה באוניברסיטה לפני שהוא נחת עליה מלעמלה וקיבל אותה כפרי בשל. הנה, פמיניסט המדברר נשים, ריבון היברידי להפליא.

    לעניין הסגנון, גם אני הערתי לנירית אפשר לעשות את זה באימייל כיון שזה החלק הלא חשוב באמת. זכור לי מאמר נפלא מתוך הפוסטקולוניאליסטים דוקא (לצערי לא זוכרת מראה מקום) המנתח את התנועה כולה כמאבק למשרות באקדמיה האמריקאית על ידי קומץ מהגרים מהעולם השלישי שהם דוקא מן האליטה בארצם, והשתמשו בנימוק הגזעני והקולוניאלי כדי לאלץ את האקדמיה לתת להם מחלקות ומשרות. יש בזה משהו, ונירית רואה את זה. אך חשוב לשים לב לא לשחזר את החלק העקלקל בטכניקה הזו לאותן מטרות. זה כבר הדור השלישי לפוסטקולוניאליטים, וכל דור מבקש ליצור לעצמו נישת כוח באקדמיה תוך הפניית כלי הניתוח של הדור הקודם, נגדו (לכתוב חזרה לאימפריה – בגרסת הבמאי).

    מאחר שלכל זה אין קשר באמת באמת (עלא עיני) למצוקות החברתיות שעליהן רוכבים האקדמאים, כדאי לצאת לרגע מהפוזה האקדמית ולחזור למציאות החברתית שבה העשוקים הם עשוקים, ואילו בעלי הקתדרות, גם אם באו בגופיה מהפריפריה, נחלצו מהגורל הזה ושייכים לפינוקים של הבורגנות המדכאה. בסך הכל דיון במקומו ובעיתו וגם לישראלים מותר להצטרף לזוכים במשרות נחשקות באמריקה, ולהיות גם מנשלים וגם מנושלים, למה מה רק לפלשתינאיות ולהודיות מותר ? יאללה.

    בהצלחה לנירית בערבות הקור של ניו יורק, מחכה לך עבודה קשה מאד בשנה הראשונה, ואחרי כן גלישה בסבבה אל התהילה, ובאנגלית.

  54. איריס יער

    רשימה רלוונטית ומשחררת. הבוקר למשל אני קוראת בעיתון הארץ את יובל אלבשן כותב על ובשם נפגעות אונס, ומפיץ תיזה שעבדתי עליה בקליניקה באוניברסיטה לפני שהוא נחת עליה מלעמלה וקיבל אותה כפרי בשל. הנה, פמיניסט המדברר נשים, ריבון היברידי להפליא.

    לעניין הסגנון, גם אני הערתי לנירית אפשר לעשות את זה באימייל כיון שזה החלק הלא חשוב באמת. זכור לי מאמר נפלא מתוך הפוסטקולוניאליסטים דוקא (לצערי לא זוכרת מראה מקום) המנתח את התנועה כולה כמאבק למשרות באקדמיה האמריקאית על ידי קומץ מהגרים מהעולם השלישי שהם דוקא מן האליטה בארצם, והשתמשו בנימוק הגזעני והקולוניאלי כדי לאלץ את האקדמיה לתת להם מחלקות ומשרות. יש בזה משהו, ונירית רואה את זה. אך חשוב לשים לב לא לשחזר את החלק העקלקל בטכניקה הזו לאותן מטרות. זה כבר הדור השלישי לפוסטקולוניאליטים, וכל דור מבקש ליצור לעצמו נישת כוח באקדמיה תוך הפניית כלי הניתוח של הדור הקודם, נגדו (לכתוב חזרה לאימפריה – בגרסת הבמאי).

    מאחר שלכל זה אין קשר באמת באמת (עלא עיני) למצוקות החברתיות שעליהן רוכבים האקדמאים, כדאי לצאת לרגע מהפוזה האקדמית ולחזור למציאות החברתית שבה העשוקים הם עשוקים, ואילו בעלי הקתדרות, גם אם באו בגופיה מהפריפריה, נחלצו מהגורל הזה ושייכים לפינוקים של הבורגנות המדכאה. בסך הכל דיון במקומו ובעיתו וגם לישראלים מותר להצטרף לזוכים במשרות נחשקות באמריקה, ולהיות גם מנשלים וגם מנושלים, למה מה רק לפלשתינאיות ולהודיות מותר ? יאללה.

    בהצלחה לנירית בערבות הקור של ניו יורק, מחכה לך עבודה קשה מאד בשנה הראשונה, ואחרי כן גלישה בסבבה אל התהילה, ובאנגלית.

  55. יעל ברדה

    יום אחד יבוא תבוא הסטוריונית שתחקור טקסטים ישנים במשהו שהיה נקרא אינטרנט. היא תראה כל הזמן שמדברים על בעלי כוח עלומי שם ששיכים לחבורות סודיות וחזקות שעושים משהו שקשור ברעיונות, אבל בעיקר מקדישים את רב זמנם להדרה של אנשים אחרים. היא תבנה תיאוריות שלמות על איך הפך האיזור מהירדן לים למדינה אחת דו לאומית למרות מאבקים אדירים בין משהו שהיה נקרא הקשת לבין משהו שהיה נקרא קדמה. תהיה לה עבודה מאוד קשה, מכיוון שקשה יהיה למצוא מסמכים רבים שיתארו את בעלות ובעלי הכוח האלה, אבל אולי היא תצליח להצדיק את העדרם של החומרים בכך שמדובר היה בחבורה סודית מאוד, שקצת דומה לחלומות הרטובים של ססיל רודס על בניית חברה סודית שלטת.
    ההסטוריונית תזהה בחלק מהטקסטים שיוותרו מאתר אחד, שבו התבטאו הכותבים בתשוקה רבה וביכולת כתיבה מצויינת את הנקודה שבה התהפכה הריבונות ועברה מהמדינה או מהשלטון הפוליטי או הכלכלי אל תוך השדה האקדמי. אין ספק שיהיה זה גילוי מרעיש.
    אותה ההסטוריונית בוודאי תמציא תיאוריות שלמות סביב זהותם של הכותבים ומערכת הקשרים שביניהם. אולם כמה שדימיונה ההסטורי לא יפרח, היא לעולם לא תעלה על התזה האמיתית הפשוטה כל כך, שבה חבורה מדהימה ומוכשרת של נשים וגברים התקשו מאוד לבנות מסגרת פוליטית שהיא גם מפרה, גם תומכת וסולידרית ברמה האישית והמקצועית ושבה באמת יש מקום. ההסטוריונית בוודאי גם לא תאמין לתזה כזאת מכיוון שזה די חסר ייחוד. תמיד היה קשה לבנות קהילה פוליטית, קשה לבנות מרחב תומך ומפרגן ובעיקר קשה לדבר באמת, מהלב ממקום של אהבה כשממש כואב.
    לא נראה לי שאפשר לוותר על אף אחת במאבק הזה ואיכשהו נדמה לי שאנחנו יותר עוסקות מלוותר מאשר על לעשות מקום ושיהיה מספיק גדול לכולנו.

  56. יעל ברדה

    יום אחד יבוא תבוא הסטוריונית שתחקור טקסטים ישנים במשהו שהיה נקרא אינטרנט. היא תראה כל הזמן שמדברים על בעלי כוח עלומי שם ששיכים לחבורות סודיות וחזקות שעושים משהו שקשור ברעיונות, אבל בעיקר מקדישים את רב זמנם להדרה של אנשים אחרים. היא תבנה תיאוריות שלמות על איך הפך האיזור מהירדן לים למדינה אחת דו לאומית למרות מאבקים אדירים בין משהו שהיה נקרא הקשת לבין משהו שהיה נקרא קדמה. תהיה לה עבודה מאוד קשה, מכיוון שקשה יהיה למצוא מסמכים רבים שיתארו את בעלות ובעלי הכוח האלה, אבל אולי היא תצליח להצדיק את העדרם של החומרים בכך שמדובר היה בחבורה סודית מאוד, שקצת דומה לחלומות הרטובים של ססיל רודס על בניית חברה סודית שלטת.
    ההסטוריונית תזהה בחלק מהטקסטים שיוותרו מאתר אחד, שבו התבטאו הכותבים בתשוקה רבה וביכולת כתיבה מצויינת את הנקודה שבה התהפכה הריבונות ועברה מהמדינה או מהשלטון הפוליטי או הכלכלי אל תוך השדה האקדמי. אין ספק שיהיה זה גילוי מרעיש.
    אותה ההסטוריונית בוודאי תמציא תיאוריות שלמות סביב זהותם של הכותבים ומערכת הקשרים שביניהם. אולם כמה שדימיונה ההסטורי לא יפרח, היא לעולם לא תעלה על התזה האמיתית הפשוטה כל כך, שבה חבורה מדהימה ומוכשרת של נשים וגברים התקשו מאוד לבנות מסגרת פוליטית שהיא גם מפרה, גם תומכת וסולידרית ברמה האישית והמקצועית ושבה באמת יש מקום. ההסטוריונית בוודאי גם לא תאמין לתזה כזאת מכיוון שזה די חסר ייחוד. תמיד היה קשה לבנות קהילה פוליטית, קשה לבנות מרחב תומך ומפרגן ובעיקר קשה לדבר באמת, מהלב ממקום של אהבה כשממש כואב.
    לא נראה לי שאפשר לוותר על אף אחת במאבק הזה ואיכשהו נדמה לי שאנחנו יותר עוסקות מלוותר מאשר על לעשות מקום ושיהיה מספיק גדול לכולנו.

  57. שיקו

    בניכר-הגשום להחריד ביליתי את סוף השבוע הארוך הזה חד-הורי עם צמד היפר-אקטיביות מתשישות לחלוטין. מספר מילים לנירית, ל"דוקטורנטית לתקשורת" וליובל עברי. אבל לפני הכל: כל הכבוד לא. אביבי ומואיז על מילותיהם.

    (1) לנירית:
    קראתי את הטקסט שלך ובפעם השלישית ירדתי לעומק דעתך בצורה מספקת. התזה קצת גרעינית, אך מעניינת, אבל ברור שאפשר היה לפשטה. גם טקסט חצי-אקדמי יכול – אולי אפילו צריך – להיות נהיר יותר. אחר כך קראתי את טוקבקייך וראיתי שהזכרתני. זה לא היה נחוץ שכן בסך הכל קידמתי טיעון אחר מזה שלך.

    אחר כך כבר גיליתי את מה שנתפס בעיני כקטסטרופה מסוימת במילותיך: ישנם רגעים שפשוט נדמה שאת כותבת שיכורה. לדוגמה, ממש ממש יופי-טופי שהתקבלת ללימודים בארה"ב אבל זה עניין פרטי, רכילותי ומביך לגמרי לקרוא את זה כאן באקצהביזיוניזם מיותר. זו גם לא דרך לבשר זאת לעולם. לי נראה שאת עושה צחוק מעצמך. אף אחד לא ביקש/ה להיכנס לחייך ו/או לדרינקים שלך בברים בת"א. הרוב באים לכאן לדון על תזות/רעיונות. משום כך לי בכל אופן נראה שלא היה מזיק להפעיל סינון כלשהו במילותיך הנמהרות, אולי אפילו לנקוט בצעד "רדיקלי", הווה אומר, נסיגה ל-24 שעות מהמקלדת הכבושה. בעוד שברור שהשקעת בכתיבת הטקסט שלך זמן ומחשבה רבים ופוריים – ההבל הטוקבקיסטי פוגם ברצינות הטקסט. (לקוראים ולי זה כמובן לא משנה כלום). לסיכום, לא כל גחמה חייבת להישלח לעולם בתפוצת נאטו. גם קצת צניעות ודממה לא יזיקו.

    (2) לדוקטורנטית לתקשורת:
    בין שאר הנחותייך המעט-נמהרות לטעמי כתבת: "אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים". זו שגיאה פטאלית לדעתי (למרות שנדמה לי שאני יודע את מקורה). מעט באריכות:

    כל העניין מתחיל בכך שאת לא צריכה להסיק כלום משום דבר כמו גם שאת גם לא צריכה לגזור שום דבר באופן א-הסטורי ממוחך שלך. גם ידע מעמיק בלאטור/באבא/בטלר/רבא/פפה לא יעניק לך תובנה משמעותית כלשהי בנוגע לעניין הספציפי – עם זאת החשוב והעקרוני – שהעלת. (אני משחת זמן כאן משום שהתמה שמועלית בציטוטך לעיל מהווה לדעתי לא פחות מאשר את מסד הבסיס לכל טקסט בכל תחום שהוא העוסק במזרחים/יהודי ערב מבחינה ביקורתית ב- 25 שנים האחרונות).

    אז אם את לא צריכה להסיק כלום משום דבר, וגם לא לגזור שום דבר ממוחך שלך באופן א-היסטורי, עדיין נותרת השאלה מה כן כדאי לעשות? לדעתי צריך פשוט לשבת, לקרוא וללמוד היסטוריה (וביקורת). מקור אחד יכול להיות ספרו של ד"ר סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי" או ספריו המוקדמים של ד"ר שלמה סבירסקי. גם ספריהם של עמיאל אלקלעי (1992), אילן הלוי (1981) ו"מחלוקת בציון" של גלעדי (1990) יסייעו מאוד. (אגב, הייתי שמח אם מישהו/י יכול היה לומר אם היה פעם סימפוזיון יסודי ומעמיק כלשהו בואן ליר על הספרים לעיל ו/או על ספריהם של מכובדות אחרות דוגמת אלה שוחט, יגאל ניזרי,ומשה קריף וכיו"ב. אם כן, מצויין! אם לא – למה לא?)

    כך או אחרת, מקורו של הביטוי "מזרחים" בשני אנשים עיקריים (אם כי לא בלבדיים): הסוציולוגים סמי סמוחה ושלמה סבירסקי. הם בחוכמה רבה הורידו י' אחד מהביטוי "מזרחיים"( בשני יודים) שפשה בשנות ה-70 (אם כי לא לבד פשה שהרי היו עוד כינויים נוספים דוגמת ישראל השנייה, בני עדות המזרח, שחורים, צ'חצ'חים, ועוד ועוד).

    הנקודה החשובה ביותר היא שהביטוי "מזרחים" לא נכפה על אף אחד, קל וחומר ע"י ציונים-אשכנזים כלשהם, כפי שנדמה לי שהוצע בציטוטך לעיל. הביטוי "מזרחים" נטבע ואומץ מרצון ומבחירה מודעת ע"י מזרחים מהשמאל הדמוקרטי בבימת כיוון חדש בתחילת שנות ה-80 בשכונת התקווה ואחר כך גם ע"י יתד, החזית המזרחית, המזרח אל השלום, עיתון אחר, פרספקטיב ג'ודאו-ערב, ארגון ה.ל.ה, ואפילו הרכיב השמאלי בתמ"י (בין שאר הגופים).

    מאבקם הבלתי מתפשר של הפעילים, הפעילות, הסטודנטים, הסטודנטיות והאינטלקטואלים – לחלוטין מחוץ לאקדמיה אגב – שהרכיבו את כל קשת הגופים הללו הוא שבסופו של עניין "כפה" את הביטוי "מזרחים" מראשית שנות ה- 90 והלאה לא רק על הכהנים והלויים אלא גם על ישראל הקדושה כולה (ובכללה חוקרים בתוך האקדמיה; אפילו קורנבלום כאן אומר היום "מזרחים").

    כדאי אולי להוסיף שמזרחיות רבות ורבים שילמו בחלבם האינטלקטואלי ובדמם הפיננסי על המאבק הזה (חוויה שהיא אולי מוכרת פחות למזרחים צעירים יותר, אנכי בכללם, ובכל מקרה – חוויה שהיא ודאי פחות פטאלית מאז אמצע שנות ה- 90 כפי שהיא הייתה קודם לכן כשהביטוי מזרחים היה נחלתו של אוונגרד בלבד). לך, "דוקטורנטית לתיקשורת", לי ולחברה הישראלית כולה – יש חוב עמוק ועצום למזרחיות ולמזרחים הללו. כל מה שמתואר כאן ארע בפרק זמן של 10-15 שנים של מאבק בין 1980 לתחילת שנות ה-90.

    אני תוהה: האם זה אפשרי שכל נקודות הבסיס ההיסטוריות שמתוארות כאן בשטחיות ובקיצור רב לא נדונות/נלמדות/מוזכרות בסדנאות הסטודנטים בואן ליר על "פוסטקולוניאליות"? אם התשובה לשאלתי היא חלילה "כן" אז דעי לך "דוקטורנטית לתקשורת" שזה משול לפשע היסטורי נגד האנושות המזרחית (ונעזוב עכשיו את מערום הכשלים התיאורטיים והסילופים).

    המסקנה בכל מקרה היא זו: "אימוץ של קטגורית המזרחיות היא *כן* אלטרנטיבה ו*אינה* אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון".

    (3) ליובל עברי:
    מעט מעציב לקרוא את מילותיך. אתה כותב שהתלבטת אם לפרסמן ונראה שהיה אולי טוב יותר אם היית דבק בשתיקתך. אם אני זוכר נכון, הרי שעד עתה בחרת שלא להציג שום נימוק מהותי כלשהו אל מול הביקורת הבונה, הנימוסית והעניינית – שנכתבה (ונכתבת?) בין השאר גם בקדמה המרודה שאותה הזכרת – על ואן ליר העשיר ממנה עשרות מונים. כמוך בדיוק גם בחרו לעשות מרבית המאסטרנטים/דוקטורנטים בישראל (שעל כל נושא אחר שבעולם הם לא סוגרים את הפה ומדברים וכותבים בדעתנות רבה ופסקנית למדי). במילים אחרות, עוד לא פגשתי טקסט אחד שנכתב ע"י אחד/אחת מכם שכלל ביקורת כלשהי על התזה ה"תרבותית" ה"פוסטקולוניאלית" שנוסחה בעשור האחרון בעיקר בואן ליר. האם זה לא נראה לך קצת מוזר ותמוה אקדמית? אולי אתם חוששים להתבטא? אולי רוחב ידיעתכם האינטלקטואלי אינו חורג מהסד המרובע שמציב ון ליר? מה זו היוניפרומיות הזו? מה זה כאן, מקהלת צדיקוב מזרחית שאסור לחרוג ממנה?

    כך או אחרת, האם לא נראה לך אך הוגן יובל שרק משעה שתיאות לומר משהו סובסטנטיבי בנושאים הנדונים תהיה לך זכות לבקר? האם לא נראה לך הוגן שעד אז יהיה הולם יותר מצדך להמשיך ולדבוק בשתיקה המתמשכת (וזאת במקום להפר אותה רק כשזה קל ונוח)? שתיקה הייתה – ונשארה – האסטרטגיה שבה בחר ואן ליר; זו כמובן בחירה לגיטימית אבל אין בכוחה, בטווח הארוך או הקצר, לקבור מבקרות או ביקורת.

    בהקשר זה, יובל, מתי שמעת לאחרונה הרצאה בון ליר על *אי-הרלוונטיות* של הומי באבא לישראל? או על כך שהקונספט "שוליים רחבים" הוא מסך עשן שמסביר מעט מאוד? או שהפרשנות של ון ליר להיסטוריה המזרחית לפני 1999 הוא גרוטסקה במקרה הטוב, ופוגענות לשמה במקרה הרע? דמוקרטיה? פלורליזם? פתיחות? אינקלוסיביות?

    מזו התמימות הזו? איפה אתה חי?

    לבסוף, יובל, הויכוח הנוקב, הענייני והמעניין בין שני מזרחים צעירים יחסית דוגמת נירית ושניר שנערך בשנה שעברה כאן http://www.kedma.co.il/index.php?id=1058&t=pages נראה לי אפילו טוב יותר מהטקסט של נירית לעיל. זה לא אומר כמובן שצריך להסכים איתי. כך או אחרת, את הדיון שם קברה לפני שנה מלחמת לבנון. ומה לעשות יובל יקר שאין שום במה אחרת בציון שבה אפשר לבקר את התזות ההגמוניות של ון ליר? האם גם נאשים את המרודים בעונים? אפילו "מזרח שמש" אמורה להתנגד לכך נחרצות.

    בכל מקרה, יובל, עלה הצלח והאר והבהר לנו עוד ועוד על שמעון בלס וכותבים אחרים.

  58. שיקו

    בניכר-הגשום להחריד ביליתי את סוף השבוע הארוך הזה חד-הורי עם צמד היפר-אקטיביות מתשישות לחלוטין. מספר מילים לנירית, ל"דוקטורנטית לתקשורת" וליובל עברי. אבל לפני הכל: כל הכבוד לא. אביבי ומואיז על מילותיהם.

    (1) לנירית:
    קראתי את הטקסט שלך ובפעם השלישית ירדתי לעומק דעתך בצורה מספקת. התזה קצת גרעינית, אך מעניינת, אבל ברור שאפשר היה לפשטה. גם טקסט חצי-אקדמי יכול – אולי אפילו צריך – להיות נהיר יותר. אחר כך קראתי את טוקבקייך וראיתי שהזכרתני. זה לא היה נחוץ שכן בסך הכל קידמתי טיעון אחר מזה שלך.

    אחר כך כבר גיליתי את מה שנתפס בעיני כקטסטרופה מסוימת במילותיך: ישנם רגעים שפשוט נדמה שאת כותבת שיכורה. לדוגמה, ממש ממש יופי-טופי שהתקבלת ללימודים בארה"ב אבל זה עניין פרטי, רכילותי ומביך לגמרי לקרוא את זה כאן באקצהביזיוניזם מיותר. זו גם לא דרך לבשר זאת לעולם. לי נראה שאת עושה צחוק מעצמך. אף אחד לא ביקש/ה להיכנס לחייך ו/או לדרינקים שלך בברים בת"א. הרוב באים לכאן לדון על תזות/רעיונות. משום כך לי בכל אופן נראה שלא היה מזיק להפעיל סינון כלשהו במילותיך הנמהרות, אולי אפילו לנקוט בצעד "רדיקלי", הווה אומר, נסיגה ל-24 שעות מהמקלדת הכבושה. בעוד שברור שהשקעת בכתיבת הטקסט שלך זמן ומחשבה רבים ופוריים – ההבל הטוקבקיסטי פוגם ברצינות הטקסט. (לקוראים ולי זה כמובן לא משנה כלום). לסיכום, לא כל גחמה חייבת להישלח לעולם בתפוצת נאטו. גם קצת צניעות ודממה לא יזיקו.

    (2) לדוקטורנטית לתקשורת:
    בין שאר הנחותייך המעט-נמהרות לטעמי כתבת: "אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים". זו שגיאה פטאלית לדעתי (למרות שנדמה לי שאני יודע את מקורה). מעט באריכות:

    כל העניין מתחיל בכך שאת לא צריכה להסיק כלום משום דבר כמו גם שאת גם לא צריכה לגזור שום דבר באופן א-הסטורי ממוחך שלך. גם ידע מעמיק בלאטור/באבא/בטלר/רבא/פפה לא יעניק לך תובנה משמעותית כלשהי בנוגע לעניין הספציפי – עם זאת החשוב והעקרוני – שהעלת. (אני משחת זמן כאן משום שהתמה שמועלית בציטוטך לעיל מהווה לדעתי לא פחות מאשר את מסד הבסיס לכל טקסט בכל תחום שהוא העוסק במזרחים/יהודי ערב מבחינה ביקורתית ב- 25 שנים האחרונות).

    אז אם את לא צריכה להסיק כלום משום דבר, וגם לא לגזור שום דבר ממוחך שלך באופן א-היסטורי, עדיין נותרת השאלה מה כן כדאי לעשות? לדעתי צריך פשוט לשבת, לקרוא וללמוד היסטוריה (וביקורת). מקור אחד יכול להיות ספרו של ד"ר סמי שלום שטרית "המאבק המזרחי" או ספריו המוקדמים של ד"ר שלמה סבירסקי. גם ספריהם של עמיאל אלקלעי (1992), אילן הלוי (1981) ו"מחלוקת בציון" של גלעדי (1990) יסייעו מאוד. (אגב, הייתי שמח אם מישהו/י יכול היה לומר אם היה פעם סימפוזיון יסודי ומעמיק כלשהו בואן ליר על הספרים לעיל ו/או על ספריהם של מכובדות אחרות דוגמת אלה שוחט, יגאל ניזרי,ומשה קריף וכיו"ב. אם כן, מצויין! אם לא – למה לא?)

    כך או אחרת, מקורו של הביטוי "מזרחים" בשני אנשים עיקריים (אם כי לא בלבדיים): הסוציולוגים סמי סמוחה ושלמה סבירסקי. הם בחוכמה רבה הורידו י' אחד מהביטוי "מזרחיים"( בשני יודים) שפשה בשנות ה-70 (אם כי לא לבד פשה שהרי היו עוד כינויים נוספים דוגמת ישראל השנייה, בני עדות המזרח, שחורים, צ'חצ'חים, ועוד ועוד).

    הנקודה החשובה ביותר היא שהביטוי "מזרחים" לא נכפה על אף אחד, קל וחומר ע"י ציונים-אשכנזים כלשהם, כפי שנדמה לי שהוצע בציטוטך לעיל. הביטוי "מזרחים" נטבע ואומץ מרצון ומבחירה מודעת ע"י מזרחים מהשמאל הדמוקרטי בבימת כיוון חדש בתחילת שנות ה-80 בשכונת התקווה ואחר כך גם ע"י יתד, החזית המזרחית, המזרח אל השלום, עיתון אחר, פרספקטיב ג'ודאו-ערב, ארגון ה.ל.ה, ואפילו הרכיב השמאלי בתמ"י (בין שאר הגופים).

    מאבקם הבלתי מתפשר של הפעילים, הפעילות, הסטודנטים, הסטודנטיות והאינטלקטואלים – לחלוטין מחוץ לאקדמיה אגב – שהרכיבו את כל קשת הגופים הללו הוא שבסופו של עניין "כפה" את הביטוי "מזרחים" מראשית שנות ה- 90 והלאה לא רק על הכהנים והלויים אלא גם על ישראל הקדושה כולה (ובכללה חוקרים בתוך האקדמיה; אפילו קורנבלום כאן אומר היום "מזרחים").

    כדאי אולי להוסיף שמזרחיות רבות ורבים שילמו בחלבם האינטלקטואלי ובדמם הפיננסי על המאבק הזה (חוויה שהיא אולי מוכרת פחות למזרחים צעירים יותר, אנכי בכללם, ובכל מקרה – חוויה שהיא ודאי פחות פטאלית מאז אמצע שנות ה- 90 כפי שהיא הייתה קודם לכן כשהביטוי מזרחים היה נחלתו של אוונגרד בלבד). לך, "דוקטורנטית לתיקשורת", לי ולחברה הישראלית כולה – יש חוב עמוק ועצום למזרחיות ולמזרחים הללו. כל מה שמתואר כאן ארע בפרק זמן של 10-15 שנים של מאבק בין 1980 לתחילת שנות ה-90.

    אני תוהה: האם זה אפשרי שכל נקודות הבסיס ההיסטוריות שמתוארות כאן בשטחיות ובקיצור רב לא נדונות/נלמדות/מוזכרות בסדנאות הסטודנטים בואן ליר על "פוסטקולוניאליות"? אם התשובה לשאלתי היא חלילה "כן" אז דעי לך "דוקטורנטית לתקשורת" שזה משול לפשע היסטורי נגד האנושות המזרחית (ונעזוב עכשיו את מערום הכשלים התיאורטיים והסילופים).

    המסקנה בכל מקרה היא זו: "אימוץ של קטגורית המזרחיות היא *כן* אלטרנטיבה ו*אינה* אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון".

    (3) ליובל עברי:
    מעט מעציב לקרוא את מילותיך. אתה כותב שהתלבטת אם לפרסמן ונראה שהיה אולי טוב יותר אם היית דבק בשתיקתך. אם אני זוכר נכון, הרי שעד עתה בחרת שלא להציג שום נימוק מהותי כלשהו אל מול הביקורת הבונה, הנימוסית והעניינית – שנכתבה (ונכתבת?) בין השאר גם בקדמה המרודה שאותה הזכרת – על ואן ליר העשיר ממנה עשרות מונים. כמוך בדיוק גם בחרו לעשות מרבית המאסטרנטים/דוקטורנטים בישראל (שעל כל נושא אחר שבעולם הם לא סוגרים את הפה ומדברים וכותבים בדעתנות רבה ופסקנית למדי). במילים אחרות, עוד לא פגשתי טקסט אחד שנכתב ע"י אחד/אחת מכם שכלל ביקורת כלשהי על התזה ה"תרבותית" ה"פוסטקולוניאלית" שנוסחה בעשור האחרון בעיקר בואן ליר. האם זה לא נראה לך קצת מוזר ותמוה אקדמית? אולי אתם חוששים להתבטא? אולי רוחב ידיעתכם האינטלקטואלי אינו חורג מהסד המרובע שמציב ון ליר? מה זו היוניפרומיות הזו? מה זה כאן, מקהלת צדיקוב מזרחית שאסור לחרוג ממנה?

    כך או אחרת, האם לא נראה לך אך הוגן יובל שרק משעה שתיאות לומר משהו סובסטנטיבי בנושאים הנדונים תהיה לך זכות לבקר? האם לא נראה לך הוגן שעד אז יהיה הולם יותר מצדך להמשיך ולדבוק בשתיקה המתמשכת (וזאת במקום להפר אותה רק כשזה קל ונוח)? שתיקה הייתה – ונשארה – האסטרטגיה שבה בחר ואן ליר; זו כמובן בחירה לגיטימית אבל אין בכוחה, בטווח הארוך או הקצר, לקבור מבקרות או ביקורת.

    בהקשר זה, יובל, מתי שמעת לאחרונה הרצאה בון ליר על *אי-הרלוונטיות* של הומי באבא לישראל? או על כך שהקונספט "שוליים רחבים" הוא מסך עשן שמסביר מעט מאוד? או שהפרשנות של ון ליר להיסטוריה המזרחית לפני 1999 הוא גרוטסקה במקרה הטוב, ופוגענות לשמה במקרה הרע? דמוקרטיה? פלורליזם? פתיחות? אינקלוסיביות?

    מזו התמימות הזו? איפה אתה חי?

    לבסוף, יובל, הויכוח הנוקב, הענייני והמעניין בין שני מזרחים צעירים יחסית דוגמת נירית ושניר שנערך בשנה שעברה כאן http://www.kedma.co.il/index.php?id=1058&t=pages נראה לי אפילו טוב יותר מהטקסט של נירית לעיל. זה לא אומר כמובן שצריך להסכים איתי. כך או אחרת, את הדיון שם קברה לפני שנה מלחמת לבנון. ומה לעשות יובל יקר שאין שום במה אחרת בציון שבה אפשר לבקר את התזות ההגמוניות של ון ליר? האם גם נאשים את המרודים בעונים? אפילו "מזרח שמש" אמורה להתנגד לכך נחרצות.

    בכל מקרה, יובל, עלה הצלח והאר והבהר לנו עוד ועוד על שמעון בלס וכותבים אחרים.

  59. נירית צארום

    אם כבר מדברים על שיכרות, מעניין מאוד שדווקא בראש הטקסט הארוך והמלומד שלך מצאת לנכון להעיר הערות אישיות ופוגעות לגביי טוקבקיי,( מדוע לא עשית זאת למשל באי מייל?). אתה יותר מכולם יודע איזו דרך פתלתלה הייתי צריכה לעשות כדי לא לקחת ברצינות דחיות של כמה ריבונים היברידים ולארגן לי תיק ל NYU, ויש לזה קשר מאוד הדוק למה שכתבתי ברשימה הזאת, אבל גם את זה אתה יודע. זה מה שנקרא התנערות כנראה. הזכרתי את הקבלה ל NYU משום שעשיתי את זה למרות, ולא בגלל כמה מזרחים שיושבים בעמדות מפתח בואן ליר ואמורים היו לתת גיבוי למי שעוסק במזרחיות, גם אם יש לו ביקורת עליהם או/ו על החברים שלהם.
    מאוד מאוד פגעת בי.

  60. נירית צארום

    אם כבר מדברים על שיכרות, מעניין מאוד שדווקא בראש הטקסט הארוך והמלומד שלך מצאת לנכון להעיר הערות אישיות ופוגעות לגביי טוקבקיי,( מדוע לא עשית זאת למשל באי מייל?). אתה יותר מכולם יודע איזו דרך פתלתלה הייתי צריכה לעשות כדי לא לקחת ברצינות דחיות של כמה ריבונים היברידים ולארגן לי תיק ל NYU, ויש לזה קשר מאוד הדוק למה שכתבתי ברשימה הזאת, אבל גם את זה אתה יודע. זה מה שנקרא התנערות כנראה. הזכרתי את הקבלה ל NYU משום שעשיתי את זה למרות, ולא בגלל כמה מזרחים שיושבים בעמדות מפתח בואן ליר ואמורים היו לתת גיבוי למי שעוסק במזרחיות, גם אם יש לו ביקורת עליהם או/ו על החברים שלהם.
    מאוד מאוד פגעת בי.

  61. יובל עברי

    התגובה שלך פשוט אלימה ומשתיקה. אתה מדבר על השתקה וסלקציה בון ליר וכל מה שאתה עושה בתגובה שלך הוא להשתיק ולהטיל אימה. אתה מציע לי "אם לא נראה לך אך הוגן יובל שרק משעה שתיאות לומר משהו סובסטנטיבי בנושאים הנדונים תהיה לך זכות לבקר? האם לא נראה לך הוגן שעד אז יהיה הולם יותר מצדך להמשיך ולדבוק בשתיקה המתמשכת" האם רק מי שסיים דוקטורט בקולומביה הוא מספיק בשל להעביר ביקורת. תגיד אתה התחלקת על השכל? מה זו הפטרונות הזו? מי שמך לייעץ מתי להגיב ומתי לא?
    אתה אומר שזה המהלך הקל להגן על המזרחים מון ליר. אני מציע לך לחפש בגוגל כמה פעמים בשנה האחרונה מישהו כתב משהו חיובי על האנשים שם. בזמן האחרון לבקר את המזרחים בון ליר זה נהיה הבון טון הרדיקלי של כל צעיר וצעירה מזרחי. דווקא להגן עליהם זה לצאת נגד הקונצנזוס המקובל והשגור. תראה את התגובות לפוסט הזה ולדומיו בקדמה ובהעוקץ. חלק מהביקורות ממש יורדות נמוך ולפסים אישיים שממש לא מתאימים. תראה מה קרה לי כשהחלטתי להגיב ולנסות לאזן את התמונה מייד המלצת לי לשתוק ולא להסתבך.
    מה אתה קורא כל כך מהר לצאת נגד הלימודים הפוסטקולוניאלים בון ליר. בוא ננסה להתמודד קודם עם התיאוריות הללו שאלה שוחט הכניסה אותם באומץ רב לשפה העברית כבר בשנות השמונים אבל רק בשנים האחרונות אנחנו באמת מתמודדים איתם. למה ישר לבקר לפני שמנסים להכיל ולהתמודד. האם רק כשמבקרים אנחנו רדיקלים?
    מה שמאכזב אותי מכל זו ההתלהמות שלך שהפכה אותי לסוג של אויב כי העזתי להגיב דברים חיוביים על ון ליר. מה אין יותר את מי לבקר? והאויב האמיתי של המאבק המזרחי מסתובב לו במסדרונות ון ליר. נראה לי שהויכוח הזה, הלגטימי לטעמי והמאוד חשוב, בין זרמים שונים בשיח המזרחי הביקורתי ממש ירד מהפסים והפך לשני מחנות שאם אתה אומר משהו חיובי על מחנה אחד אתה באופן אוטומטי הופך לאויב של המחנה השני (אולי עכשיו אתה מבין יותר את "השתיקה" שלי). אני מעריך מאוד ולומד מסמי שטרית ואלה שוחט ויהודה שנהב ויוסי יונה(אני ממש בעל זהות חצויה).

  62. יובל עברי

    התגובה שלך פשוט אלימה ומשתיקה. אתה מדבר על השתקה וסלקציה בון ליר וכל מה שאתה עושה בתגובה שלך הוא להשתיק ולהטיל אימה. אתה מציע לי "אם לא נראה לך אך הוגן יובל שרק משעה שתיאות לומר משהו סובסטנטיבי בנושאים הנדונים תהיה לך זכות לבקר? האם לא נראה לך הוגן שעד אז יהיה הולם יותר מצדך להמשיך ולדבוק בשתיקה המתמשכת" האם רק מי שסיים דוקטורט בקולומביה הוא מספיק בשל להעביר ביקורת. תגיד אתה התחלקת על השכל? מה זו הפטרונות הזו? מי שמך לייעץ מתי להגיב ומתי לא?
    אתה אומר שזה המהלך הקל להגן על המזרחים מון ליר. אני מציע לך לחפש בגוגל כמה פעמים בשנה האחרונה מישהו כתב משהו חיובי על האנשים שם. בזמן האחרון לבקר את המזרחים בון ליר זה נהיה הבון טון הרדיקלי של כל צעיר וצעירה מזרחי. דווקא להגן עליהם זה לצאת נגד הקונצנזוס המקובל והשגור. תראה את התגובות לפוסט הזה ולדומיו בקדמה ובהעוקץ. חלק מהביקורות ממש יורדות נמוך ולפסים אישיים שממש לא מתאימים. תראה מה קרה לי כשהחלטתי להגיב ולנסות לאזן את התמונה מייד המלצת לי לשתוק ולא להסתבך.
    מה אתה קורא כל כך מהר לצאת נגד הלימודים הפוסטקולוניאלים בון ליר. בוא ננסה להתמודד קודם עם התיאוריות הללו שאלה שוחט הכניסה אותם באומץ רב לשפה העברית כבר בשנות השמונים אבל רק בשנים האחרונות אנחנו באמת מתמודדים איתם. למה ישר לבקר לפני שמנסים להכיל ולהתמודד. האם רק כשמבקרים אנחנו רדיקלים?
    מה שמאכזב אותי מכל זו ההתלהמות שלך שהפכה אותי לסוג של אויב כי העזתי להגיב דברים חיוביים על ון ליר. מה אין יותר את מי לבקר? והאויב האמיתי של המאבק המזרחי מסתובב לו במסדרונות ון ליר. נראה לי שהויכוח הזה, הלגטימי לטעמי והמאוד חשוב, בין זרמים שונים בשיח המזרחי הביקורתי ממש ירד מהפסים והפך לשני מחנות שאם אתה אומר משהו חיובי על מחנה אחד אתה באופן אוטומטי הופך לאויב של המחנה השני (אולי עכשיו אתה מבין יותר את "השתיקה" שלי). אני מעריך מאוד ולומד מסמי שטרית ואלה שוחט ויהודה שנהב ויוסי יונה(אני ממש בעל זהות חצויה).

  63. שניר

    מאוד נהניתי מהתגובה שלך. שתי נקודות להמשך…

    אחת, כשהדוקטורנטית כותבת על שעתוק נקודת מבטו של ההגמון אני לא חושב שהיא מדברת על כך שההגמון נתן למושג מזרחים את כל משמעותו. העניין הוא שכל עוד נשמרת נקודת המבט הבינארית, לדעתה, אז כל ידע ותגובה "מזרחית" תמיד תשמר בינאריות שבה המזרחי הוא החלש ולכן אין באפשרותה לפתור את הפלונטר הזה באמת. ככלל, הנושא של היברידיות ומרחב שלישי הוא פעילות שאני מבין אותה כאינטלקטואלית יותר מאנליטית ממש, ותפקידה להציע לך ולי ולעוד כל מיני נשים וגברים אפשרויות חדשות למקם את עצמם מבלי שהם יהיו חשופים לשדה כוח מוכתב מראש. יש משהו באפשרויות החדשות הללו, השאלה כמה מהן באמת מחזיקות ויורדות גם לרחוב… שאלה מעניינת שעוד לא מצאתי לה תשובה. היהודים-ערבים כאופציה של שיח חדש היא מעניינת אבל שוב, לא יודע כמה ממנה אפשרי במצב שלנו היום.

    נקודה שניה,
    וזאת ביקורת שאולי היא המשך לסיומת של ההערה הראשונה שלי. למרות שאין ברשותי תעודת מוסמך בלימודי באבא ובטלר לא מון-ליר ולא מ"אורט", אני מרשה לעצמי לנסות את יכולתי. בכל זאת, לא מדובר לא במעמד עשרת הדיברות וגם לא בתפילת יום שישי בבית כנסת, לא צריך לפחד לטעות.

    אני חושב שיש כאן חלוקה מעניינת אבל לא תמיד מגובה רעיונית, בין מסר אינטלקטואלי ופוליטי להציע חלופות שיחיות, לבין התפקיד התיאורי והפרשני שלנו כחוקרים, בעיקר במדעי החברה, לתאר את מה שנגלה לעינינו בעזרת מיטב התיאוריות הקיימות, כל עוד אלו מתאימות לקונטקסט כמובן. לכן, נדמה לי, כי כשאומרים שקיימות זהויות היברידיות שונות אונטולוגית, אני יכול להסכים. זה קיים. כשאומרים שעולם הייצוגים אינו לחלוטין בינארי, אני גם יכול להבין ולדמיין את ההשתנות ההיסטורית ביחסי בכוח, למשל של דימוי ה"מזרחים" וה"מזרחיות". אבל לעניות דעתי, מעבודות שאני קורא על זהויות היברידיות כאלו ואחרות, חסר לי המנגנון של יחסי הכוח הנמצא בתוך זהויות אלו ובינן לבין קטגוריות אחרות, "טהורות" יותר מבחינה ייצוגית. וגם בשאלת יחסי הכוח אתה יכול לדמיין שני חיתוכים חשובים:
    א. הזהויות ההיברידיות שאני מזהה פועלות בגיבוי עולם ייצוגים א-סימטרי באופן מובהק, גם אם זה אינו בינארי. חפרתי בבאבאויומם ולילה וחוץ מהתיחסויות מבטלות לטיעון הזה שנשמע נגדו יש מעט מאוד תוכן. אם כן, השדה הוא יותר מורכב משתי אופציות אך עדיין אין זה אומר שאפשר לחגוג זהות היברידית כאילו זו ניחתה עלינו מגן-עדן נטול יחסי כוח או לחילופין, מתוך ספונטניות קסומה של סובייקטים חתרנים. במחקר לא ארוך מדי שביצעתי כאן, בפלורנטין, אתה יכול בנקל לחשוף כיצד דימויים מזרחיים ומערביים, וגם אחרים – הודיים, ערביים, אמריקאים בהם משתמשים הסובייקטים הצעירים, משוחקים באופן שחושף את יחסי הכוח שבין הייצוגים הללו באופן שרחוק מלהיות מנותק מאותה מחשבה סטרוקטורלית שסעיד שרטט לנו, גם אם לא בצורה מורכבת דיה. יש זהויות היברידיות יותר, ובאמת שהכי מעניין לחקור אותן, אבל יש גם זהויות יותר "טהורות" וגם אם זה משעמםאו ובנאלי, גם להן מגיע מחקר ופרשנות.
    ב. גם בתוך זהות היברידית קיימים יחסי כוח בין החלקים השונים ולעיתים הסותרים של אותה זהות עצמה. מחקר לדוגמא על קטגוריה של משתכנזים יכול לגלות המון על האופן שבו המזרחיות משותקת ומושתקת פנימה. אין זה אומר שבכל הבלגן שקורה לך בתוך התת מודע קיימים אך ורק יחסים בינאריים, סעידיאניים שיצאו מן האופנה, אלא שבכל המכלול זה קיימים יחסי כוח רשתיים שיוצרים כל מיני תוצרים מעניינים שספוגים בא-סימטריות המקוללת הזו.

    בקיצור, בינאריות, היברידיות, אי אפשר לחשוב על סוג יחסים אחד בלי לדמיין את השני. כל חלוקה קשה כזו מחזירה אותנו שנים לאחור, ושוב, לעניות דעתי…

    לסיכום, מקווה שלפחות אני הייתי טיפה ברור ומובן, אין לי כוח לעבור על הטקסט הזה שוב ולתקן. חייב לרוץ.
    מי שרוצה לתקן ולהעיר – אני יכול רק ללמוד…

  64. שניר

    מאוד נהניתי מהתגובה שלך. שתי נקודות להמשך…

    אחת, כשהדוקטורנטית כותבת על שעתוק נקודת מבטו של ההגמון אני לא חושב שהיא מדברת על כך שההגמון נתן למושג מזרחים את כל משמעותו. העניין הוא שכל עוד נשמרת נקודת המבט הבינארית, לדעתה, אז כל ידע ותגובה "מזרחית" תמיד תשמר בינאריות שבה המזרחי הוא החלש ולכן אין באפשרותה לפתור את הפלונטר הזה באמת. ככלל, הנושא של היברידיות ומרחב שלישי הוא פעילות שאני מבין אותה כאינטלקטואלית יותר מאנליטית ממש, ותפקידה להציע לך ולי ולעוד כל מיני נשים וגברים אפשרויות חדשות למקם את עצמם מבלי שהם יהיו חשופים לשדה כוח מוכתב מראש. יש משהו באפשרויות החדשות הללו, השאלה כמה מהן באמת מחזיקות ויורדות גם לרחוב… שאלה מעניינת שעוד לא מצאתי לה תשובה. היהודים-ערבים כאופציה של שיח חדש היא מעניינת אבל שוב, לא יודע כמה ממנה אפשרי במצב שלנו היום.

    נקודה שניה,
    וזאת ביקורת שאולי היא המשך לסיומת של ההערה הראשונה שלי. למרות שאין ברשותי תעודת מוסמך בלימודי באבא ובטלר לא מון-ליר ולא מ"אורט", אני מרשה לעצמי לנסות את יכולתי. בכל זאת, לא מדובר לא במעמד עשרת הדיברות וגם לא בתפילת יום שישי בבית כנסת, לא צריך לפחד לטעות.

    אני חושב שיש כאן חלוקה מעניינת אבל לא תמיד מגובה רעיונית, בין מסר אינטלקטואלי ופוליטי להציע חלופות שיחיות, לבין התפקיד התיאורי והפרשני שלנו כחוקרים, בעיקר במדעי החברה, לתאר את מה שנגלה לעינינו בעזרת מיטב התיאוריות הקיימות, כל עוד אלו מתאימות לקונטקסט כמובן. לכן, נדמה לי, כי כשאומרים שקיימות זהויות היברידיות שונות אונטולוגית, אני יכול להסכים. זה קיים. כשאומרים שעולם הייצוגים אינו לחלוטין בינארי, אני גם יכול להבין ולדמיין את ההשתנות ההיסטורית ביחסי בכוח, למשל של דימוי ה"מזרחים" וה"מזרחיות". אבל לעניות דעתי, מעבודות שאני קורא על זהויות היברידיות כאלו ואחרות, חסר לי המנגנון של יחסי הכוח הנמצא בתוך זהויות אלו ובינן לבין קטגוריות אחרות, "טהורות" יותר מבחינה ייצוגית. וגם בשאלת יחסי הכוח אתה יכול לדמיין שני חיתוכים חשובים:
    א. הזהויות ההיברידיות שאני מזהה פועלות בגיבוי עולם ייצוגים א-סימטרי באופן מובהק, גם אם זה אינו בינארי. חפרתי בבאבאויומם ולילה וחוץ מהתיחסויות מבטלות לטיעון הזה שנשמע נגדו יש מעט מאוד תוכן. אם כן, השדה הוא יותר מורכב משתי אופציות אך עדיין אין זה אומר שאפשר לחגוג זהות היברידית כאילו זו ניחתה עלינו מגן-עדן נטול יחסי כוח או לחילופין, מתוך ספונטניות קסומה של סובייקטים חתרנים. במחקר לא ארוך מדי שביצעתי כאן, בפלורנטין, אתה יכול בנקל לחשוף כיצד דימויים מזרחיים ומערביים, וגם אחרים – הודיים, ערביים, אמריקאים בהם משתמשים הסובייקטים הצעירים, משוחקים באופן שחושף את יחסי הכוח שבין הייצוגים הללו באופן שרחוק מלהיות מנותק מאותה מחשבה סטרוקטורלית שסעיד שרטט לנו, גם אם לא בצורה מורכבת דיה. יש זהויות היברידיות יותר, ובאמת שהכי מעניין לחקור אותן, אבל יש גם זהויות יותר "טהורות" וגם אם זה משעמםאו ובנאלי, גם להן מגיע מחקר ופרשנות.
    ב. גם בתוך זהות היברידית קיימים יחסי כוח בין החלקים השונים ולעיתים הסותרים של אותה זהות עצמה. מחקר לדוגמא על קטגוריה של משתכנזים יכול לגלות המון על האופן שבו המזרחיות משותקת ומושתקת פנימה. אין זה אומר שבכל הבלגן שקורה לך בתוך התת מודע קיימים אך ורק יחסים בינאריים, סעידיאניים שיצאו מן האופנה, אלא שבכל המכלול זה קיימים יחסי כוח רשתיים שיוצרים כל מיני תוצרים מעניינים שספוגים בא-סימטריות המקוללת הזו.

    בקיצור, בינאריות, היברידיות, אי אפשר לחשוב על סוג יחסים אחד בלי לדמיין את השני. כל חלוקה קשה כזו מחזירה אותנו שנים לאחור, ושוב, לעניות דעתי…

    לסיכום, מקווה שלפחות אני הייתי טיפה ברור ומובן, אין לי כוח לעבור על הטקסט הזה שוב ולתקן. חייב לרוץ.
    מי שרוצה לתקן ולהעיר – אני יכול רק ללמוד…

  65. שרון

    נעצת את הסכין, ולא שכחת גם לסובב. דבריך מלמדים רק עליך.

    לנירית, אני מקווה מאוד שתמשיכי לכתוב לנו עוד ועוד. ממאמר ועד טוקבק – את תמיד מאתגרת ומעוררת מחשבה. "דלת ההרמון" מקומו ללא ספק בפנתיאון של הפמיניזם המזרחי והישראלי.

  66. שרון

    נעצת את הסכין, ולא שכחת גם לסובב. דבריך מלמדים רק עליך.

    לנירית, אני מקווה מאוד שתמשיכי לכתוב לנו עוד ועוד. ממאמר ועד טוקבק – את תמיד מאתגרת ומעוררת מחשבה. "דלת ההרמון" מקומו ללא ספק בפנתיאון של הפמיניזם המזרחי והישראלי.

  67. בטי (הדוקטוראנטית לתקשורת)

    שיקו, שיקו, שיקו – הטקסט שלך מאוד אלים, כועס, קורבני ובנוסף גם מתנשא, נדמה שכלל אינך מזמין דיאלוג אלא טורק דלת בחוזקה ובחמת זעם (יכול להיות שזו תוצאה של סופשבוע חד הורי? 🙂 …). ובכל זאת אני מרשה לעצמי לפתוח איזה חרך בדלת הזו ולנסות להשחיל עוד כמה נקודות:
    דבר ראשון, אתה טועה בפרשנות שלך כי הסכמה עם התיאוריה ההיברידית כמוהה כדחיה של הגישה הבינארית. כשאני מדברת על היברידיות כמרחב של אופציות אני לא שוללת גם את האופציות שקיימות בבינאריות. יש אשכנזים, יש מזרחים ויש עוד טווח רחב של אופציות בין השניים. אני קוראת בהערכה רבה ומתוך רצון אמיתי ללמוד גם טקסטים של אלה שוחט, סמי שלום שיטרית, סביסרקי ויהודה שנהב של סעיד ושל באבא ואפילו של יגאל ניזרי (חזות מזרחית הוא ספר מצויין ומרגש בעיני). ואני לא רואה סתירה בין הגישות אלא המשכיות.
    בניגוד לעצתך אני כן משתמשת בתובנות שנובעות ממוחי שלי אך בהחלט אינן א-הסטוריות. גדלתי בתוך מציאות שבה הפנתרים השחורים מסתובבים אצלנו בשכונה, אפילו כילדה קטנה יכולתי לשמוע את הרחש המיוחד שזכו לו כשעברו אצלנו ברחוב. הצורך לגבש זהות מזרחית גאה ברור ונהיר לי, אפילו במרחק השנים אני יכולה לחוש שוב את הריגוש של אותו רגע היסטורי. לזכרון הזה מצטרפים שורה של זכרונות אישיים וציבוריים (כמו עליית ש"ס).
    לדעתי השלב הראשון במאבק נגד דיכוי הוא ניסוח זהות גאה של הקבוצה המדוכאת. הייתה גם ספרות שליוותה את ההתעוררות הזאת אבל אליה נחשפתי רק כעבור שנים רבות בפעילי ציבור באוניברסיטה, בזירה של האשכנזים.
    הקריאה בטקסטים האלו יצקה הגדרות יותר מובנות בתחושות שהיו קיימות אצלי ואצל חברי מהשכונות ומעיירות הפיתוח. זה גיבש אותנו כקבוצה גאה. וזה היה שלב מאוד חשוב במאבק נגד הדיכוי.
    אבל גם אם ניקח את הפנתרים כדוגמא למאבק פוליטי על זהות וזכויות נזהה סוג של היברידים, אי אפשר להתעלם מהחיבור שלהם לקבוצת מצפן האשכנזית שסימן חיבור בין מאבק חברתי-מזרחי למאבק הפלסטיני. החיבור הזה העניק להם חלק מהכוח והוא זה שהילך אמים על הממסד.
    גם מאבק הקרקעות של הקשת היה מאבק פוליטי חשוב שעסק גם בתודעה מזרחית וגם במהות. גם את המאבק הזה הובילו אנשים שדילגו בין העולמות.
    דוגמא מעניינת שמתרחשת בעצם ימים אלו הוא המאבק המשפטי שמובילות עורכות הדין קלריס חרבון ויפעת ביטון למען מאהל מחוסרות הדיור בירושלים כשהן טוענות בבית המשפט לעיוות היסטורי בזכויות הדיור של מזרחים. אבל גם הן בסופו של דבר מדלגות בין העולמות. הן מזרחיות אבל יש להן את הידע שיש לאשכנזים. לעומת זאת הבלוג של שוכנות המאהל שהן לכאורה "המזרחיות הטהורות" אינו מאזכר כלל את הנושא המזרחי, אין בו ולו בדל אחד של דיון על זהות מזרחית.
    מה שאני מנסה להמחיש בדוגמאות הללו זה שמתוך גיבוש של זהות מזרחית צמחו כמה מאבקים פוליטיים שהובילו ומובילים אותם האנשים שמדלגים בין העולמות, כל אחד במינון אחר, כל אחד על פי דרכו, אבל בסופו של דבר מה שמשותף לכולם זה היותם יצורי כלאיים – היברידים. אפילו אריה דרעי צמח בישיבה ליטאית.
    אז מה מאפיין את הפעולה הפוליטית? זו אחת משאלות המחקר המרכזיות שלי. אני בודקת את זה באמצעות אתנוגרפיה של בלוג העוקץ (אני משלבת ריאיונות, תצפיות, ניתוח טקסטים, גם קצת סטטיסטיקה תאורית ועוקבת אחר הלינקים היוצאים מהבלוג) ממצאי המחקר שלי עד כה אני לומדת שהיברידיות היא אחד המאפיינים של פעולה פוליטית. קיימים עוד מאפיינים: עצמאות ואוטונומיה, רשתות חברתיות, מתווכים ומתרגמים, וזהות פרטית שהופכת לציבורית (זהות היא דבר מאוד מאוד אישי ואפשר לראות את זה בעוצמת הרגשות ובכמות התגובות שמעלה כל פוסט שעוסק במזרחיות).
    אני אשמח לשמוע דעות בעניין הזה ואשמח לקיים דיאלוג, התובנות הללו מבחינתי הן רק תחילת הדרך.

    שניר – תודה על הניתוח שהצגת ובעיקר על השאלה שהעלית לגבי "המנגנון של יחסי הכוח הנמצא בתוך זהויות ובינן לבין קטגוריות אחרות, "טהורות" יותר מבחינה ייצוגית". האמת, עד עכשיו התייחסתי רק ליחסי הכוח עם הקבוצה האשכנזית, אבל אני בהחלט צריכה לשים לב גם ליחסי הכוח בתוך זהויות.

  68. בטי (הדוקטוראנטית לתקשורת)

    שיקו, שיקו, שיקו – הטקסט שלך מאוד אלים, כועס, קורבני ובנוסף גם מתנשא, נדמה שכלל אינך מזמין דיאלוג אלא טורק דלת בחוזקה ובחמת זעם (יכול להיות שזו תוצאה של סופשבוע חד הורי? 🙂 …). ובכל זאת אני מרשה לעצמי לפתוח איזה חרך בדלת הזו ולנסות להשחיל עוד כמה נקודות:
    דבר ראשון, אתה טועה בפרשנות שלך כי הסכמה עם התיאוריה ההיברידית כמוהה כדחיה של הגישה הבינארית. כשאני מדברת על היברידיות כמרחב של אופציות אני לא שוללת גם את האופציות שקיימות בבינאריות. יש אשכנזים, יש מזרחים ויש עוד טווח רחב של אופציות בין השניים. אני קוראת בהערכה רבה ומתוך רצון אמיתי ללמוד גם טקסטים של אלה שוחט, סמי שלום שיטרית, סביסרקי ויהודה שנהב של סעיד ושל באבא ואפילו של יגאל ניזרי (חזות מזרחית הוא ספר מצויין ומרגש בעיני). ואני לא רואה סתירה בין הגישות אלא המשכיות.
    בניגוד לעצתך אני כן משתמשת בתובנות שנובעות ממוחי שלי אך בהחלט אינן א-הסטוריות. גדלתי בתוך מציאות שבה הפנתרים השחורים מסתובבים אצלנו בשכונה, אפילו כילדה קטנה יכולתי לשמוע את הרחש המיוחד שזכו לו כשעברו אצלנו ברחוב. הצורך לגבש זהות מזרחית גאה ברור ונהיר לי, אפילו במרחק השנים אני יכולה לחוש שוב את הריגוש של אותו רגע היסטורי. לזכרון הזה מצטרפים שורה של זכרונות אישיים וציבוריים (כמו עליית ש"ס).
    לדעתי השלב הראשון במאבק נגד דיכוי הוא ניסוח זהות גאה של הקבוצה המדוכאת. הייתה גם ספרות שליוותה את ההתעוררות הזאת אבל אליה נחשפתי רק כעבור שנים רבות בפעילי ציבור באוניברסיטה, בזירה של האשכנזים.
    הקריאה בטקסטים האלו יצקה הגדרות יותר מובנות בתחושות שהיו קיימות אצלי ואצל חברי מהשכונות ומעיירות הפיתוח. זה גיבש אותנו כקבוצה גאה. וזה היה שלב מאוד חשוב במאבק נגד הדיכוי.
    אבל גם אם ניקח את הפנתרים כדוגמא למאבק פוליטי על זהות וזכויות נזהה סוג של היברידים, אי אפשר להתעלם מהחיבור שלהם לקבוצת מצפן האשכנזית שסימן חיבור בין מאבק חברתי-מזרחי למאבק הפלסטיני. החיבור הזה העניק להם חלק מהכוח והוא זה שהילך אמים על הממסד.
    גם מאבק הקרקעות של הקשת היה מאבק פוליטי חשוב שעסק גם בתודעה מזרחית וגם במהות. גם את המאבק הזה הובילו אנשים שדילגו בין העולמות.
    דוגמא מעניינת שמתרחשת בעצם ימים אלו הוא המאבק המשפטי שמובילות עורכות הדין קלריס חרבון ויפעת ביטון למען מאהל מחוסרות הדיור בירושלים כשהן טוענות בבית המשפט לעיוות היסטורי בזכויות הדיור של מזרחים. אבל גם הן בסופו של דבר מדלגות בין העולמות. הן מזרחיות אבל יש להן את הידע שיש לאשכנזים. לעומת זאת הבלוג של שוכנות המאהל שהן לכאורה "המזרחיות הטהורות" אינו מאזכר כלל את הנושא המזרחי, אין בו ולו בדל אחד של דיון על זהות מזרחית.
    מה שאני מנסה להמחיש בדוגמאות הללו זה שמתוך גיבוש של זהות מזרחית צמחו כמה מאבקים פוליטיים שהובילו ומובילים אותם האנשים שמדלגים בין העולמות, כל אחד במינון אחר, כל אחד על פי דרכו, אבל בסופו של דבר מה שמשותף לכולם זה היותם יצורי כלאיים – היברידים. אפילו אריה דרעי צמח בישיבה ליטאית.
    אז מה מאפיין את הפעולה הפוליטית? זו אחת משאלות המחקר המרכזיות שלי. אני בודקת את זה באמצעות אתנוגרפיה של בלוג העוקץ (אני משלבת ריאיונות, תצפיות, ניתוח טקסטים, גם קצת סטטיסטיקה תאורית ועוקבת אחר הלינקים היוצאים מהבלוג) ממצאי המחקר שלי עד כה אני לומדת שהיברידיות היא אחד המאפיינים של פעולה פוליטית. קיימים עוד מאפיינים: עצמאות ואוטונומיה, רשתות חברתיות, מתווכים ומתרגמים, וזהות פרטית שהופכת לציבורית (זהות היא דבר מאוד מאוד אישי ואפשר לראות את זה בעוצמת הרגשות ובכמות התגובות שמעלה כל פוסט שעוסק במזרחיות).
    אני אשמח לשמוע דעות בעניין הזה ואשמח לקיים דיאלוג, התובנות הללו מבחינתי הן רק תחילת הדרך.

    שניר – תודה על הניתוח שהצגת ובעיקר על השאלה שהעלית לגבי "המנגנון של יחסי הכוח הנמצא בתוך זהויות ובינן לבין קטגוריות אחרות, "טהורות" יותר מבחינה ייצוגית". האמת, עד עכשיו התייחסתי רק ליחסי הכוח עם הקבוצה האשכנזית, אבל אני בהחלט צריכה לשים לב גם ליחסי הכוח בתוך זהויות.

  69. אמיתי מן

    אכן הפוסט עורר תגובות רבות, רובן מתנצחות, לא הבחנתי בפרגון אמיתי או הקשבה. מספר מגיבים העירו על הטון הלא ענייני, במיוחד שיקו שהעביר יפה את הנקודה, אשר אכן הרקיבה יפה את הסל כולו לטעמי, אבל לא רק לכך מכוונת כותרת התגובה. אני חושב שהפוסט הזה לא היה צריך להתפרסם בבלוג (בדיעבד), משום שהוא הפך אותו לזירת היאבקות אקדמית אשר חוטאת למטרת הבלוג לדעתי. הבלוג אמור להביא דעות ועניינים לציבור, ומחול השדים הזה בין חבורת ון ליר לחברות של נירית צארום עלול להרחיק מהר מאד את אותו ציבור (שאני חלק ממנו), פשוט כי זה לא ענייני, לא ון ליר, לא הדרינקים, ולא הכתיבה העמומה שמרוב טוקבקים ואינטריגות כבר איני מוצא טעם להתייחס אליה, וחבל. ותחשבו על זה.

  70. אמיתי מן

    אכן הפוסט עורר תגובות רבות, רובן מתנצחות, לא הבחנתי בפרגון אמיתי או הקשבה. מספר מגיבים העירו על הטון הלא ענייני, במיוחד שיקו שהעביר יפה את הנקודה, אשר אכן הרקיבה יפה את הסל כולו לטעמי, אבל לא רק לכך מכוונת כותרת התגובה. אני חושב שהפוסט הזה לא היה צריך להתפרסם בבלוג (בדיעבד), משום שהוא הפך אותו לזירת היאבקות אקדמית אשר חוטאת למטרת הבלוג לדעתי. הבלוג אמור להביא דעות ועניינים לציבור, ומחול השדים הזה בין חבורת ון ליר לחברות של נירית צארום עלול להרחיק מהר מאד את אותו ציבור (שאני חלק ממנו), פשוט כי זה לא ענייני, לא ון ליר, לא הדרינקים, ולא הכתיבה העמומה שמרוב טוקבקים ואינטריגות כבר איני מוצא טעם להתייחס אליה, וחבל. ותחשבו על זה.

  71. שיקו

    יובל: או שלא הבנת אותי או שאני לא בהיר. בוא נניח שהאפשרות השנייה היא הנכונה. (נראה לי שבכל מקרה התקיים ביננו דו שיח של חרשים). אבל אנא הבן יובל: יש כאן ויכוח סובסטנטיבי על השאלה המזרחית, ההיסטוריה שלה, ההווה שלה ועתידה. זה הכל בעצם: לא פחות ולא יותר.

    מותר לך לחשוב שהכל אישי ושיש "מחנות" בדיוק כפי שלי מותר לחשוב שזה לא העניין כלל ועיקר. אף אחד בון ליר לא היה, לא הווה ואף לא יהיה "אוייבי" (אם להשתמש במילותך). (האמן שאני יודע מיהם אוייבי העניים והמזרחים). אתה מבחינתי לא שייך לשום "מחנה". היית ונשארת יובל. כל שאמרתי הוא שלא זכור לי שהבעת דעה אף פעם על התמות הנדונות בין אם לכאן או לשם, למעלה, למטה, הצידה, קדימה או אחורה. זה הכל.

    קח לדוגמה את שניר כאן למעלה שעימו אני לפעמים מסכים ולפעמים לא מסכים: הוא דווקא כן הביע/מביע דעה סובסטנטיבית על הויכוח. זה הכל בעצם.

    אם פגעתי בך ובכותבת המרכזית כאן אז צר לי ואנא קבלו את התנצלותי: לא זו הייתה הכונה (תגידו, אתם לא קצת רגישים ביחס לגילכם הצעיר יחסית?). ובכל זאת, חשבתי שהויכוח כאן הוא על הפרספקטיבה המזרחית; ולא על הקורות האישיות של אף אחד. גם אם "האישי הוא פוליטי" אסור לבלבל בין השניים (מה גם ש"הפוליטי הוא כמדומני גם פוליטי"). הצליחו בלימודיכם.

  72. שיקו

    יובל: או שלא הבנת אותי או שאני לא בהיר. בוא נניח שהאפשרות השנייה היא הנכונה. (נראה לי שבכל מקרה התקיים ביננו דו שיח של חרשים). אבל אנא הבן יובל: יש כאן ויכוח סובסטנטיבי על השאלה המזרחית, ההיסטוריה שלה, ההווה שלה ועתידה. זה הכל בעצם: לא פחות ולא יותר.

    מותר לך לחשוב שהכל אישי ושיש "מחנות" בדיוק כפי שלי מותר לחשוב שזה לא העניין כלל ועיקר. אף אחד בון ליר לא היה, לא הווה ואף לא יהיה "אוייבי" (אם להשתמש במילותך). (האמן שאני יודע מיהם אוייבי העניים והמזרחים). אתה מבחינתי לא שייך לשום "מחנה". היית ונשארת יובל. כל שאמרתי הוא שלא זכור לי שהבעת דעה אף פעם על התמות הנדונות בין אם לכאן או לשם, למעלה, למטה, הצידה, קדימה או אחורה. זה הכל.

    קח לדוגמה את שניר כאן למעלה שעימו אני לפעמים מסכים ולפעמים לא מסכים: הוא דווקא כן הביע/מביע דעה סובסטנטיבית על הויכוח. זה הכל בעצם.

    אם פגעתי בך ובכותבת המרכזית כאן אז צר לי ואנא קבלו את התנצלותי: לא זו הייתה הכונה (תגידו, אתם לא קצת רגישים ביחס לגילכם הצעיר יחסית?). ובכל זאת, חשבתי שהויכוח כאן הוא על הפרספקטיבה המזרחית; ולא על הקורות האישיות של אף אחד. גם אם "האישי הוא פוליטי" אסור לבלבל בין השניים (מה גם ש"הפוליטי הוא כמדומני גם פוליטי"). הצליחו בלימודיכם.

  73. נירית צארום

    לאמיתי מן – אכן צדקה מאיה כשהעירה על הצדקנות המאפיינת רבים מן הכותבים באתר הזה, אבל נראה שלכותבים הצדקניים יש גם קוראים צדקניים. זה אחד מהדברים שדחו אותי בשמאל, גם בשמאל הרדיקאלי: צדקנות, התנשאות וענווה מזוייפת. הפעם אפשר היה גם לחזות ברמה בלתי מבוקרת של טטוסטרון, תשוקה כבושה לסמן טריטוריה ולזיין את כל מה שזז, (גם אם וירטואלית).
    לשרון, תודה.

  74. נירית צארום

    לאמיתי מן – אכן צדקה מאיה כשהעירה על הצדקנות המאפיינת רבים מן הכותבים באתר הזה, אבל נראה שלכותבים הצדקניים יש גם קוראים צדקניים. זה אחד מהדברים שדחו אותי בשמאל, גם בשמאל הרדיקאלי: צדקנות, התנשאות וענווה מזוייפת. הפעם אפשר היה גם לחזות ברמה בלתי מבוקרת של טטוסטרון, תשוקה כבושה לסמן טריטוריה ולזיין את כל מה שזז, (גם אם וירטואלית).
    לשרון, תודה.

  75. אמיתי מן

    בחייאת נירית, את באמת חושבת שהכל אישי ומגדרי? יוצאת לקרבות הכפשה וירטואלים של כל מי שכותב משהו שאינו לרוחך: צדקנות, שמאלנות, טסטוסטרוניות, מה לא בעצם, הכל הולך, הכל אישי, חד חד ערכי, זה שיש אגו זה לא אומר שצריך לזרוק את כל השאר, מה גם שאת מחובבי ההיברידיות.
    בסופו של דבר הבעיה עם המאמר אינה האקדמיות יתר שלו, אלא הפסבדו-אקדמיות שלו, שימוש לא אקדמי במושגים חדשניים כריבון היברידי, אשר אינם מוסברים כראוי. אבל זאת כאמור אינה הנקודה.
    אני חושב שאפשר ללמוד משהו מכל מה שקרה כאן, והיו הרבה ביקורות טובות יותר ופחות, אבל אין ממה להיעלב או להעליב. שיהיה יום טוב.

  76. אמיתי מן

    בחייאת נירית, את באמת חושבת שהכל אישי ומגדרי? יוצאת לקרבות הכפשה וירטואלים של כל מי שכותב משהו שאינו לרוחך: צדקנות, שמאלנות, טסטוסטרוניות, מה לא בעצם, הכל הולך, הכל אישי, חד חד ערכי, זה שיש אגו זה לא אומר שצריך לזרוק את כל השאר, מה גם שאת מחובבי ההיברידיות.
    בסופו של דבר הבעיה עם המאמר אינה האקדמיות יתר שלו, אלא הפסבדו-אקדמיות שלו, שימוש לא אקדמי במושגים חדשניים כריבון היברידי, אשר אינם מוסברים כראוי. אבל זאת כאמור אינה הנקודה.
    אני חושב שאפשר ללמוד משהו מכל מה שקרה כאן, והיו הרבה ביקורות טובות יותר ופחות, אבל אין ממה להיעלב או להעליב. שיהיה יום טוב.

  77. ירדנה אלון

    במאמרה להסיר את הקסם מן הריבון ההיברידי כותבת נירית צארום על חווית הדיכוי שבה "הריבון ההיברידי" מדכא את הסובבים אותו.
    אני סבורה שעצם המושג או הכינוי "ריבוד היברידי " הוא אוקסימורון המבטא דבר והיפוכו , וכי כבר בעצם השימוש במושג "ריבון היברידי" טמונה מכשלה ,שכן במקום בו יש "ריבון" שם לא קיימת היברידיות "ריבון היברידי" אינו יכול להתקיים כיישות העומדת בפני עצמה
    ובמקום בו קיימת "היברידיות לא יתכן "ריבון"
    "ריבון" הוא מושג המבטא כוח ועוצמה מחד, אולם כשנירית צארום מדברת על הריבון כמדכא היא כותבת למעשה על מצב הירארכי שבו יש מי שהכוח בידיו להשליט את מרותו על הסובבים אותו הנתונים במצב של דיכוי או התבטלות עצמית, כלומר התעצמותו של האחד על חשבון החלשתם והמעטת ערכם של האחרים הסובבים אותו, (אלה פניו החשוכים של הריבון)
    וזאת בניגוד לריבון שמאציל מסמכותו על הסובבים אותו בכוח אמונתו הן בעצמו וביכולותיו והכרתו באחרים הסובבים אותו והובלתם להגשמת שאיפותיהם ומימוש הפוטנציאל האישי הטמון בהם כפרטים וכקולקטיב (אלה פניו המוארים של הריבון)
    על כל פנים, הריבון הן כשהוא מופיע בפניו המוארים או החשוכים הוא יחיד הניצב בפני עצמו ועומד למעלה וגבוה מן האחרים לטוב ולרע.
    אולם ההיברידיות מעצם מהותה היא מצב של התמזגות , של "אחדות הניגודים" כך שהמושג עצמו מבטל מעצם מהותו את המצב ההירארכי של ריבונות לא רק ששני המושגים ריבון והיברידי אין להם קווים משותפים הם קווים מקבילים שלא יפגשו לעולם.
    המרחק,ההבדל בין שני המושגים ריבון והיברידי הוא כמו המרחק וההבחנה שאנו עושים בין תערובת, לבין תרכובת,
    תערובת היא מצב בו ישנם מספר מרכיבים שקובצו או אוגדו להם יחדיו, נניח כמו ערימת קטניות מסוגים שונים שקיבצנו לכדי ערימה אחת עדיין כל זן של קטניות עומד בפני עצמו, גרגרי השעועית,החומוס,העדשים, האפונה, מוערמים לקבוצה אחת אולם עדיין ניתן להפרידם.
    אגד ארבעת המינים בחג האסיף אתרוג,לולב,הדס וערבה את שלושת האחרונים אנו קושרים יחדיו אולם עדיין הם עומדים כל אחד בפני עצמו וניתן להפרידם.
    התרכובת לעומת זאת, היא לקיחתם של מרכיבים שונים רקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי משני מרכיביו(או יותר) שאוחדו היא מולידה משהו חדש,אחר,אוטונומי לעצמו.
    נכון שאת המושג "היברידיות" תבע באהבא אולם זהו שם חדש ומודרני למושג עתיק יומין שמקורו שאוב מתורת האלכימיה ,שהתהוותה בראשיתה במזרח הרחוק, בסין, ומשם התפשטה למזרח הקרוב,ואח"כ לאירופה.(אל נשכח כי באהבא הוא הודי ותפיסת העולם הבודהיסטית המדברת על "איחוד הניגודים או על"הרמוניה של ניגודים" אינה זרה לו)

    הן במזרח הרחוק,הקרוב והקדום והן באירופה עסקו באלכימיה גדולי הוגי הדעות, מדענים ופורצי דרך מחד, ושרלטנים,להטוטנים של רעיונות וציידי נפשות מאידך,
    היו לאלכימיה תקופות של עדנה והיו לה גם תקופות של התייחסות מזלזלת ונפילה אל עולם השיכחה ותהום הנשייה.

    במאה התשע עשרה החלה פריחה מחודשת ששיאה במאה העשרים עת החלו פילוסופים, סופרים, אמנים ופסיכולוגים לעשות בה שימוש כתהליך של הבנת הנפש האנושית, איש איש ופרשנותו החדשה על מושג עתיק יומין או אולי מוטב לומר תהליך נפשי עתיק יומין ואוניברסאלי שהאנושות מצאה בה את עצמה הן כפרטים והן כקולקטיב

    תורת האלכימיה רואה שבעה שלבים עיקריים בתהליך האלכימי אחד מהם נקרא "הקוניוקציו" – "איחוד הניגודים"
    בספרה של רות נצר "מסע אל העצמי" כותבת המחברת שהיא משוררת,אמנית ופסיכולוגית קלינית יואינגיאנית על "אחדות הניגודים" כך
    "מהי אחדות הניגודים?, האדם נזרק בין ניגודים שונים ורגשות שונים ובהדרגה מתוך תחושת כאוטיות של ניגודים מבלבלים שגורמים אי שקט או שמשתקים בוקעת עמדה חדשה שמרשה לניגודים להתקיים זה בצד זה, בכפיפה אחת ולהיחוות בו זמנית ,עמדה זו של קבלת האמביוולנטיות המתמדת הקיומית היא הקלה וגם מעמסה, כי פרושה הכרה מתמדת של פעולת הכוחות המנוגדים ולא הזדהות חד צדדית עם פן אחד בנפש,
    פרושו לחיות עם קונפליקט ועם מצבים בלתי פתירים ובאופן פרדוכסלי עמדה זו הנה פתרון, זו הכרה שהניגודים משלימים ומאזנים אלה את אלה ומקיימים דיאלוג מפרה, ".

    עתה משעמדתי על ההבדלים שבין "ריבון" ובין "היברידי" ועל המרחק הרב שבינהם אני סבורה שמאמרה של נירית עוסק בדיכוי ,אם כך צריך לכנות את הילד בשמו , ולא לתת לו תעודת זהות מזוייפת, אחרת ממה שהוא ולכנותו בשמות לא לו, שכן לעניות דעתי עצם המושג "ריבון היברידי" הוא מופרך מיסודו שכן במצבים של יחסי מדכא-מדוכא,שולט נשלט
    לא יוכל להתקיים דיאלוג של שווים פורה ומפרה.

  78. ירדנה אלון

    במאמרה להסיר את הקסם מן הריבון ההיברידי כותבת נירית צארום על חווית הדיכוי שבה "הריבון ההיברידי" מדכא את הסובבים אותו.
    אני סבורה שעצם המושג או הכינוי "ריבוד היברידי " הוא אוקסימורון המבטא דבר והיפוכו , וכי כבר בעצם השימוש במושג "ריבון היברידי" טמונה מכשלה ,שכן במקום בו יש "ריבון" שם לא קיימת היברידיות "ריבון היברידי" אינו יכול להתקיים כיישות העומדת בפני עצמה
    ובמקום בו קיימת "היברידיות לא יתכן "ריבון"
    "ריבון" הוא מושג המבטא כוח ועוצמה מחד, אולם כשנירית צארום מדברת על הריבון כמדכא היא כותבת למעשה על מצב הירארכי שבו יש מי שהכוח בידיו להשליט את מרותו על הסובבים אותו הנתונים במצב של דיכוי או התבטלות עצמית, כלומר התעצמותו של האחד על חשבון החלשתם והמעטת ערכם של האחרים הסובבים אותו, (אלה פניו החשוכים של הריבון)
    וזאת בניגוד לריבון שמאציל מסמכותו על הסובבים אותו בכוח אמונתו הן בעצמו וביכולותיו והכרתו באחרים הסובבים אותו והובלתם להגשמת שאיפותיהם ומימוש הפוטנציאל האישי הטמון בהם כפרטים וכקולקטיב (אלה פניו המוארים של הריבון)
    על כל פנים, הריבון הן כשהוא מופיע בפניו המוארים או החשוכים הוא יחיד הניצב בפני עצמו ועומד למעלה וגבוה מן האחרים לטוב ולרע.
    אולם ההיברידיות מעצם מהותה היא מצב של התמזגות , של "אחדות הניגודים" כך שהמושג עצמו מבטל מעצם מהותו את המצב ההירארכי של ריבונות לא רק ששני המושגים ריבון והיברידי אין להם קווים משותפים הם קווים מקבילים שלא יפגשו לעולם.
    המרחק,ההבדל בין שני המושגים ריבון והיברידי הוא כמו המרחק וההבחנה שאנו עושים בין תערובת, לבין תרכובת,
    תערובת היא מצב בו ישנם מספר מרכיבים שקובצו או אוגדו להם יחדיו, נניח כמו ערימת קטניות מסוגים שונים שקיבצנו לכדי ערימה אחת עדיין כל זן של קטניות עומד בפני עצמו, גרגרי השעועית,החומוס,העדשים, האפונה, מוערמים לקבוצה אחת אולם עדיין ניתן להפרידם.
    אגד ארבעת המינים בחג האסיף אתרוג,לולב,הדס וערבה את שלושת האחרונים אנו קושרים יחדיו אולם עדיין הם עומדים כל אחד בפני עצמו וניתן להפרידם.
    התרכובת לעומת זאת, היא לקיחתם של מרכיבים שונים רקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי משני מרכיביו(או יותר) שאוחדו היא מולידה משהו חדש,אחר,אוטונומי לעצמו.
    נכון שאת המושג "היברידיות" תבע באהבא אולם זהו שם חדש ומודרני למושג עתיק יומין שמקורו שאוב מתורת האלכימיה ,שהתהוותה בראשיתה במזרח הרחוק, בסין, ומשם התפשטה למזרח הקרוב,ואח"כ לאירופה.(אל נשכח כי באהבא הוא הודי ותפיסת העולם הבודהיסטית המדברת על "איחוד הניגודים או על"הרמוניה של ניגודים" אינה זרה לו)

    הן במזרח הרחוק,הקרוב והקדום והן באירופה עסקו באלכימיה גדולי הוגי הדעות, מדענים ופורצי דרך מחד, ושרלטנים,להטוטנים של רעיונות וציידי נפשות מאידך,
    היו לאלכימיה תקופות של עדנה והיו לה גם תקופות של התייחסות מזלזלת ונפילה אל עולם השיכחה ותהום הנשייה.

    במאה התשע עשרה החלה פריחה מחודשת ששיאה במאה העשרים עת החלו פילוסופים, סופרים, אמנים ופסיכולוגים לעשות בה שימוש כתהליך של הבנת הנפש האנושית, איש איש ופרשנותו החדשה על מושג עתיק יומין או אולי מוטב לומר תהליך נפשי עתיק יומין ואוניברסאלי שהאנושות מצאה בה את עצמה הן כפרטים והן כקולקטיב

    תורת האלכימיה רואה שבעה שלבים עיקריים בתהליך האלכימי אחד מהם נקרא "הקוניוקציו" – "איחוד הניגודים"
    בספרה של רות נצר "מסע אל העצמי" כותבת המחברת שהיא משוררת,אמנית ופסיכולוגית קלינית יואינגיאנית על "אחדות הניגודים" כך
    "מהי אחדות הניגודים?, האדם נזרק בין ניגודים שונים ורגשות שונים ובהדרגה מתוך תחושת כאוטיות של ניגודים מבלבלים שגורמים אי שקט או שמשתקים בוקעת עמדה חדשה שמרשה לניגודים להתקיים זה בצד זה, בכפיפה אחת ולהיחוות בו זמנית ,עמדה זו של קבלת האמביוולנטיות המתמדת הקיומית היא הקלה וגם מעמסה, כי פרושה הכרה מתמדת של פעולת הכוחות המנוגדים ולא הזדהות חד צדדית עם פן אחד בנפש,
    פרושו לחיות עם קונפליקט ועם מצבים בלתי פתירים ובאופן פרדוכסלי עמדה זו הנה פתרון, זו הכרה שהניגודים משלימים ומאזנים אלה את אלה ומקיימים דיאלוג מפרה, ".

    עתה משעמדתי על ההבדלים שבין "ריבון" ובין "היברידי" ועל המרחק הרב שבינהם אני סבורה שמאמרה של נירית עוסק בדיכוי ,אם כך צריך לכנות את הילד בשמו , ולא לתת לו תעודת זהות מזוייפת, אחרת ממה שהוא ולכנותו בשמות לא לו, שכן לעניות דעתי עצם המושג "ריבון היברידי" הוא מופרך מיסודו שכן במצבים של יחסי מדכא-מדוכא,שולט נשלט
    לא יוכל להתקיים דיאלוג של שווים פורה ומפרה.

  79. נירית צארום

    אני מניחה שרשימה זו הייתה קשה להבנה, למי שלא נמצא עמוק בשיח הזהויות האקדמי. כנראה שהיא לא הייתה מתאימה לפרסום באתר אינטרנט. יחד עם זאת אני סבורה שיש בה גרעין למאמר טוב, ובגלל זה היה חשוב לי לשמור על זכויותי (גם אם לא בצורה תיקנית), כמו גם לצרף את כתובת האימייל החדשה שלי (החל מה-1 לאוגוסט). אודה ולא אכחיש שהתלוותה לכך נימה חזקה של ניצחון שהובנה בטעות כשחצנות.

    ההצעה שלי לדוקטורנטית לתקשורת לבוא להרים איתי עוד כוסית, נבעה מן הצורך למתן את הניכור לכאורה שעלה מן הביקורת שהייתה לי ביחס לדבריה, ומכך שבחיים הלא וירטואלים, למרות חילוקי הדיעות הרבים בינינו והבדלי הגישות, אנחנו מיודדות. הדברים נתפסו בצורה אחרת ממה שהתכוונתי. חבל, אבל קורה.

    הרעיון שהבעתי במאמר זה ידון ביתר אריכות בבמה אחרת, מתאימה יותר.

  80. נירית צארום

    אני מניחה שרשימה זו הייתה קשה להבנה, למי שלא נמצא עמוק בשיח הזהויות האקדמי. כנראה שהיא לא הייתה מתאימה לפרסום באתר אינטרנט. יחד עם זאת אני סבורה שיש בה גרעין למאמר טוב, ובגלל זה היה חשוב לי לשמור על זכויותי (גם אם לא בצורה תיקנית), כמו גם לצרף את כתובת האימייל החדשה שלי (החל מה-1 לאוגוסט). אודה ולא אכחיש שהתלוותה לכך נימה חזקה של ניצחון שהובנה בטעות כשחצנות.

    ההצעה שלי לדוקטורנטית לתקשורת לבוא להרים איתי עוד כוסית, נבעה מן הצורך למתן את הניכור לכאורה שעלה מן הביקורת שהייתה לי ביחס לדבריה, ומכך שבחיים הלא וירטואלים, למרות חילוקי הדיעות הרבים בינינו והבדלי הגישות, אנחנו מיודדות. הדברים נתפסו בצורה אחרת ממה שהתכוונתי. חבל, אבל קורה.

    הרעיון שהבעתי במאמר זה ידון ביתר אריכות בבמה אחרת, מתאימה יותר.

  81. ירדנה אלון

    נירית
    עם מופע כזה של היבריס,של רהבתנות ויהירות, אני חוששת שמזומנות לך לא מעט סטירות לחי גם בניו יורק ושם האמיני לי הן תהיינה מצלצלות יותר, כולם מטומטמים,?אף אחד לא מבין את השיח הזה,?גם אסור להביא זויות ראייה אחרות משלך? ,ומי שמביא את הדברים מזוית אחרת הוא או נגדך או סתם בור ועם הארץ?
    זאת גישה מאוד מעוררת אנטגוניזם דווקא כלפי מי שבא לטעון נגד דיכוי ונגד מרותנות, הגמל לא רואה את הדבשת שלו?
    אנשים רבים עלו הן כאן על האתר והן על האתר של קדמה והעירו(האירו) לך על סגנון כתיבתך לא כי הם נגדך ולא כי הם טיפשים ולא מבינים דבר, יכול להיות שבגלל שהם חכמים ויש להם סטנדרטים ואולי את זו שלא עמדה בהם?
    והיו כאלה שפירגנו לך על סגנון הכתיבה לעיתים הפירגון רק מקבע את החולשות שלנו,והביקורת היא זו שעוזרת לנו לצמוח ולהתפתח
    ובהכירי לא מעט את הקומדיה האנושית,(לא מהאקדמיה מהחיים, כחוויה אותנטית לא כחוויה של ציטוטים מלומדים של תיאוריות שכל מה שהם מלמדים על המצטט זה שהוא ניחן בזיכרון טוב לציטוטים ותו לא) לפעמים אנשים מפרגנים לך לא כי המאמר שלך באופן אישי נגע להם אלא כי מר ג' או גברת ד' כתבו את מה שהם כתבו על המאמר שלך והם בחרו להיפרע מהם וזאת הייתה עוד דרך סמויה לשלוח להם אצבע משולשת
    מי שמכיר את הנפשות הפועלות, ואת יחסי הגומליו בינהם יכול היה להבחין על פי התשובות מי נגד מי ולמה.
    זה מאוד מצער, כי הנושא והרעיון לכשעצמו שווים דיון
    למי שפתוח לדיון
    אפרופו פתיחות – מרכיב חשוב בהיברידיות, נראה שיש לך לא מעט עבודה לעשות בנושא
    על כל פנים אני מאחלת לך נסיעה טובה
    ועדיין סבורה שיש מקום להמשיך ולהתדיין בנושא באתר זה , (מכובד למדי) באתרים אחרים ובכל מקום בו אנשים רוצים לדבר על כך
    גם בכיכר השוק העיקר זה להיפתח ולדבר ולא לסתום לא לעצמנו ולא לאחרים את הפה

  82. ירדנה אלון

    נירית
    עם מופע כזה של היבריס,של רהבתנות ויהירות, אני חוששת שמזומנות לך לא מעט סטירות לחי גם בניו יורק ושם האמיני לי הן תהיינה מצלצלות יותר, כולם מטומטמים,?אף אחד לא מבין את השיח הזה,?גם אסור להביא זויות ראייה אחרות משלך? ,ומי שמביא את הדברים מזוית אחרת הוא או נגדך או סתם בור ועם הארץ?
    זאת גישה מאוד מעוררת אנטגוניזם דווקא כלפי מי שבא לטעון נגד דיכוי ונגד מרותנות, הגמל לא רואה את הדבשת שלו?
    אנשים רבים עלו הן כאן על האתר והן על האתר של קדמה והעירו(האירו) לך על סגנון כתיבתך לא כי הם נגדך ולא כי הם טיפשים ולא מבינים דבר, יכול להיות שבגלל שהם חכמים ויש להם סטנדרטים ואולי את זו שלא עמדה בהם?
    והיו כאלה שפירגנו לך על סגנון הכתיבה לעיתים הפירגון רק מקבע את החולשות שלנו,והביקורת היא זו שעוזרת לנו לצמוח ולהתפתח
    ובהכירי לא מעט את הקומדיה האנושית,(לא מהאקדמיה מהחיים, כחוויה אותנטית לא כחוויה של ציטוטים מלומדים של תיאוריות שכל מה שהם מלמדים על המצטט זה שהוא ניחן בזיכרון טוב לציטוטים ותו לא) לפעמים אנשים מפרגנים לך לא כי המאמר שלך באופן אישי נגע להם אלא כי מר ג' או גברת ד' כתבו את מה שהם כתבו על המאמר שלך והם בחרו להיפרע מהם וזאת הייתה עוד דרך סמויה לשלוח להם אצבע משולשת
    מי שמכיר את הנפשות הפועלות, ואת יחסי הגומליו בינהם יכול היה להבחין על פי התשובות מי נגד מי ולמה.
    זה מאוד מצער, כי הנושא והרעיון לכשעצמו שווים דיון
    למי שפתוח לדיון
    אפרופו פתיחות – מרכיב חשוב בהיברידיות, נראה שיש לך לא מעט עבודה לעשות בנושא
    על כל פנים אני מאחלת לך נסיעה טובה
    ועדיין סבורה שיש מקום להמשיך ולהתדיין בנושא באתר זה , (מכובד למדי) באתרים אחרים ובכל מקום בו אנשים רוצים לדבר על כך
    גם בכיכר השוק העיקר זה להיפתח ולדבר ולא לסתום לא לעצמנו ולא לאחרים את הפה

  83. ג. אביבי

    מסקנתי לגבי תגובותיך באתר זה היא, שהן חיוניות להצגת אחת משורשיה של בעיית הגזענות האשכנזית.

    כתבת: "כל הסיפור הזה של אפליית המזרחים על ידי האשכנזים נראה לי הומצא מסיבה פוליטית. ממצאים משהו שלא קיים ואחר כך נלחמים בו." – לא אנסה לשכנע אותך, זה בוודאי לא יעזור. זה לא יעזור בדיוק כפי שמתן שפע הוכחות על השמדת יהודי אירופה לפני 62 שנה לא ישכנע אף מכחיש שואה ואף ניאו-נאצי מצוי. גם הם, בדיוק כמוך, יטענו שזאת המצאה יהודית (אשכנזית) ע"מ להפיק מכך רווחים כלכליים ופוליטיים.
    הטעון שלך נשען על מה שראית (או הבנת) מדלת ביתך בילדותך, בשכונה מסוימת ולפי זה גיבשת את כל תמונת עולמך. כשהעובדות מציגות תמונה יותר רחבה ויותר מורכבת אתה נוהג בדרכו של מילטון פרידמן (נביא הקפיטליזם החזירי, הניאו-פשיסטי והגזעני) שפוסל את המחקרים בטענות פופוליסטיות המתאימות לרפי-שכל. בכל תגובותיך כאן אתה מכחיש את מסקנות המחקרים שמראים תמונה הפוכה משלך. אתה מתרעם על שהערתי לך על כך ובעצם הכחשתך אתה ממשיך באותו מנהג.

    בכל זאת משהו חינוכי בתגובותיך כאן: הן מספקות מבט על מבנהו הנפשי של מכחיש פשעי גזענות. כלומר, התכחשות לכל ממצא או מסקנה מחקרית אקדמאית ואובייקטיבית, שסותרות את התמונה המעוותת שלך ושל דומייך הלא מתמעטים. זהו אדם שלא ייתן לאף מחקר מדעי, לאף ממצא מהשטח לשנות את תמונתו המעוותת אותה רכש בבית סבתא ואבא.

  84. ג. אביבי

    מסקנתי לגבי תגובותיך באתר זה היא, שהן חיוניות להצגת אחת משורשיה של בעיית הגזענות האשכנזית.

    כתבת: "כל הסיפור הזה של אפליית המזרחים על ידי האשכנזים נראה לי הומצא מסיבה פוליטית. ממצאים משהו שלא קיים ואחר כך נלחמים בו." – לא אנסה לשכנע אותך, זה בוודאי לא יעזור. זה לא יעזור בדיוק כפי שמתן שפע הוכחות על השמדת יהודי אירופה לפני 62 שנה לא ישכנע אף מכחיש שואה ואף ניאו-נאצי מצוי. גם הם, בדיוק כמוך, יטענו שזאת המצאה יהודית (אשכנזית) ע"מ להפיק מכך רווחים כלכליים ופוליטיים.
    הטעון שלך נשען על מה שראית (או הבנת) מדלת ביתך בילדותך, בשכונה מסוימת ולפי זה גיבשת את כל תמונת עולמך. כשהעובדות מציגות תמונה יותר רחבה ויותר מורכבת אתה נוהג בדרכו של מילטון פרידמן (נביא הקפיטליזם החזירי, הניאו-פשיסטי והגזעני) שפוסל את המחקרים בטענות פופוליסטיות המתאימות לרפי-שכל. בכל תגובותיך כאן אתה מכחיש את מסקנות המחקרים שמראים תמונה הפוכה משלך. אתה מתרעם על שהערתי לך על כך ובעצם הכחשתך אתה ממשיך באותו מנהג.

    בכל זאת משהו חינוכי בתגובותיך כאן: הן מספקות מבט על מבנהו הנפשי של מכחיש פשעי גזענות. כלומר, התכחשות לכל ממצא או מסקנה מחקרית אקדמאית ואובייקטיבית, שסותרות את התמונה המעוותת שלך ושל דומייך הלא מתמעטים. זהו אדם שלא ייתן לאף מחקר מדעי, לאף ממצא מהשטח לשנות את תמונתו המעוותת אותה רכש בבית סבתא ואבא.

  85. קלריס חרבון

    אין לי שום רצון להיכנס לטוקבקים כאן. אבל קשה שלא להגיב על כמה דברים, ובעיקר על השורה שכתבת בטי: "מזרחיות היא לא אלטרנטיבה, מזרחיות היא מושג שמתקיים אך ורק במרחב הישראלי והוא המצאה של הציונות האשכנזית… אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים…"

    קשה לי להסכים איתך כלל, שכן תודעת הדיכוי שלי כמזרחית איננה מתקיימת אר ורק במרחב "הישראלי", עד כמה שאפשר להגדירו כמרחב וכישראלי. גם בארה"ב ארגיש שחורה ולא צריך יותר מאיזה פרופסורית לבנה באוניברסיטה אמריקאית כדי להרגיש כך. זאת תודעה של דיכוי ושליטה שמלווה אותנו לכל מקום בעולם, גם בהקשר של החוויה הישראלית "הפרטית", וגם בהקשר הרחב יותר של לבנות ומערביות. המצאה או לא המצאה אשכנזית, בין אם המצאה של המילה מזרחיות ובין אם של תודעת הדיכוי שנוצקה/ת לתוך מרחבה של "המילה" הזאת, תודעה הזוועה השואתית שלנו איננה מומצאת והיא אמיתית ומקורה בזוועות שואה אמיתיות. ואת יודעת מה, גם לא הייתי משתמשת במילה "אלטרנטיבה". אני לא אלטרנטיבה של שום דבר, כי אינני מקבלת על עצמי שום תודעה ציונית/גזענית מלכתחילה, כך שאינני חשה שאני אלטרנטיבה שלה.
    בנוסף, הגם שאנהל איתך שיח במקום אחר בנוגע "לידע האשכנזי" שלי וליפעת ביטון יש לכאורה, אסתפק כאן בלכתוב כמה דברים. אני מנסה לפרק את שתי המילים "ידע" "ואשכנזי": אם הכוונה שידע הוא משהו ששייך רק לאשכנזיות/ים בהווייה הפרופסיונאלית שלו ואנחנו הצלחנו "לחדור" אל מסדרונות הפקולטאות למשפטים, אז אולי אוכל לנסות להבין את דברייך. קרי עצם היכולת לשים יד על ידע "מקצועי" שמאפשר לי "להיכנס" לפנתאון המקצועות "החופשיים". למותר לציין, שנשים כמוני לא מוצאות מקום עבודה במסדרונות "הידע האשכנזי", כך שריצוד בין שני עולמות אינו מוגדר נכון ולו בהקשר זה. אני חייה בעולם אחד והעולם "האחר", אפרופו אחרות, של "הידע" איננו באמת פתוח לי.
    יתירה מכך, לא ברור לי מהי ההגדרה של ידע ועד כמה קריאה של פוקו היא יותר ידע מהידע שנצבר מלעמוד בתור בכניסה למועדון ולחשוש שלא ייתנו לי להיכנס כמזרחית, או שמא ייתנו לי להיכנס "כאישה אקזוטית" שיכולה להמריץ הורמונים של גבר לבן….
    האמירה שאנחנו צברנו "ידע אשכנזי" היא בעייתית, כי היא מאפשרת רק סוג אחד של ידע. מה גם שאני סבורה שבסופו של דבר העמידה בתור לסלקצייה היא זאת שאיפשרה לי להבין את פוקו ולא איזה מרצה לבן שעסוק בלדקלם סיסמאות על כוח וידע, אפרופו ידע ו/או הרצון לדעת.
    בנוסף, בהקשר של "אשכנזי", עד כמה שידוע לי, דבר "מהידע שצברתי" על המזרחיות שלי לא נעשה בזכותה/ו של אף אשכנזי/ה. נהפוך הוא. הן/ם עסוקות/ים בלהותיר אותי בארון השקיפות. ואם היתה פעם "שלמדתי" משהו על מזרחיותי מספר ו/או מאמר של אשכנזי/יה, זה רק בגלל שלהן/ם יש את הפריבילגייה לכתוב על המוחלשת ממקומן/ם ההגמוני שמתיר להן/ם לכתוב עובדות, מבלי שתיחשדנה/ייחשדו "בהתבככיינות" ו/או בפרשנות נורמאטיבית. כמובן, שגם אז, בסופו של דבר זה היה לקרוא משהו על עצמי, ואינני זקוקה לאף אשכנזי/יה שתנתח את מה שאצלי הוא עובדת חיים בסיסית = ידע. אולי הפעם היחידה שניתן לומר "ידע אשכנזי" בהקשר שלנו המזרחיות/ים הוא שהאשכנזים הם אלה שעשו/עושים עוולות שלצערי מעשירות לנו את הידע על עצמנו…

    בקיצור, בטי, אשמח לשוחח איתך על זה, במיוחד כאשר השם שלי ושל יפעת מוזכר כאן.

    בנוגע לדברי בלע אחרים בהקשר למאמר של נירית ובעיקר של אותן/ם מכחישות/י השואה המזרחית, לא נותר לי אלא להפנות אתכן/ם לתנועות נאו – נאציות מזוויעות שונות. שם יש תמיד מקום למכחישות/י שואה שסובלות/ים מהמחלה הקשה של זיכרון סלקטיבי ושכחה. תפסיקו לנצל את הבמה כאן לשם הפצת הבורות שלכן/ם וגיבובי השטויות על "הדי.די. טי" על הסבתא שלכן/ם. אין לי כוח אליכן/ם. נשים משוחררות/משחררות/שחורות כמוני כבר לא נבהלות מכן/ם ולא מרגישות כל צורך להעביר אתכן/ם מסע תודעתי. אתן/ם לא רלוונטיות/ים ואני ושכמותי לא מנהלות איתכן/ם שיח מהמקום הזה שמאלץ אותנו להמשיך ולהתנצל. משהו בכן/ם כנראה לא מסוגל להרפות מאחיזתו בנו המשוחררות ולנסות להחזירנו למקום שבו נוח לכן/ם למקם אותנו כמסעודות מכל מחנה פליטות/ים אפשרי במרחב "הישראלי". תסתכלו במראה ותגלו כמה אתן/ם אחוזות/ים פחד על כך שהקופה מאסה בבננה ובבוטנים. הקופה התחילה לחקור אתכן/ם. אין לנו שום צורך לשכנע אתכן/ם שדוכאנו. אנחנו יודעות/ים את האמת. תתמודדו.

  86. קלריס חרבון

    אין לי שום רצון להיכנס לטוקבקים כאן. אבל קשה שלא להגיב על כמה דברים, ובעיקר על השורה שכתבת בטי: "מזרחיות היא לא אלטרנטיבה, מזרחיות היא מושג שמתקיים אך ורק במרחב הישראלי והוא המצאה של הציונות האשכנזית… אין מזרחיות מחוץ לישראליות. מכאן אני מסיקה שאימוץ של קטגורית המזרחיות היא לא אימוץ של אלטרנטיבה, אלא אימוץ של קטגוריה שמכתיב ההגמון, שמכתיבים האשכנזים…"

    קשה לי להסכים איתך כלל, שכן תודעת הדיכוי שלי כמזרחית איננה מתקיימת אר ורק במרחב "הישראלי", עד כמה שאפשר להגדירו כמרחב וכישראלי. גם בארה"ב ארגיש שחורה ולא צריך יותר מאיזה פרופסורית לבנה באוניברסיטה אמריקאית כדי להרגיש כך. זאת תודעה של דיכוי ושליטה שמלווה אותנו לכל מקום בעולם, גם בהקשר של החוויה הישראלית "הפרטית", וגם בהקשר הרחב יותר של לבנות ומערביות. המצאה או לא המצאה אשכנזית, בין אם המצאה של המילה מזרחיות ובין אם של תודעת הדיכוי שנוצקה/ת לתוך מרחבה של "המילה" הזאת, תודעה הזוועה השואתית שלנו איננה מומצאת והיא אמיתית ומקורה בזוועות שואה אמיתיות. ואת יודעת מה, גם לא הייתי משתמשת במילה "אלטרנטיבה". אני לא אלטרנטיבה של שום דבר, כי אינני מקבלת על עצמי שום תודעה ציונית/גזענית מלכתחילה, כך שאינני חשה שאני אלטרנטיבה שלה.
    בנוסף, הגם שאנהל איתך שיח במקום אחר בנוגע "לידע האשכנזי" שלי וליפעת ביטון יש לכאורה, אסתפק כאן בלכתוב כמה דברים. אני מנסה לפרק את שתי המילים "ידע" "ואשכנזי": אם הכוונה שידע הוא משהו ששייך רק לאשכנזיות/ים בהווייה הפרופסיונאלית שלו ואנחנו הצלחנו "לחדור" אל מסדרונות הפקולטאות למשפטים, אז אולי אוכל לנסות להבין את דברייך. קרי עצם היכולת לשים יד על ידע "מקצועי" שמאפשר לי "להיכנס" לפנתאון המקצועות "החופשיים". למותר לציין, שנשים כמוני לא מוצאות מקום עבודה במסדרונות "הידע האשכנזי", כך שריצוד בין שני עולמות אינו מוגדר נכון ולו בהקשר זה. אני חייה בעולם אחד והעולם "האחר", אפרופו אחרות, של "הידע" איננו באמת פתוח לי.
    יתירה מכך, לא ברור לי מהי ההגדרה של ידע ועד כמה קריאה של פוקו היא יותר ידע מהידע שנצבר מלעמוד בתור בכניסה למועדון ולחשוש שלא ייתנו לי להיכנס כמזרחית, או שמא ייתנו לי להיכנס "כאישה אקזוטית" שיכולה להמריץ הורמונים של גבר לבן….
    האמירה שאנחנו צברנו "ידע אשכנזי" היא בעייתית, כי היא מאפשרת רק סוג אחד של ידע. מה גם שאני סבורה שבסופו של דבר העמידה בתור לסלקצייה היא זאת שאיפשרה לי להבין את פוקו ולא איזה מרצה לבן שעסוק בלדקלם סיסמאות על כוח וידע, אפרופו ידע ו/או הרצון לדעת.
    בנוסף, בהקשר של "אשכנזי", עד כמה שידוע לי, דבר "מהידע שצברתי" על המזרחיות שלי לא נעשה בזכותה/ו של אף אשכנזי/ה. נהפוך הוא. הן/ם עסוקות/ים בלהותיר אותי בארון השקיפות. ואם היתה פעם "שלמדתי" משהו על מזרחיותי מספר ו/או מאמר של אשכנזי/יה, זה רק בגלל שלהן/ם יש את הפריבילגייה לכתוב על המוחלשת ממקומן/ם ההגמוני שמתיר להן/ם לכתוב עובדות, מבלי שתיחשדנה/ייחשדו "בהתבככיינות" ו/או בפרשנות נורמאטיבית. כמובן, שגם אז, בסופו של דבר זה היה לקרוא משהו על עצמי, ואינני זקוקה לאף אשכנזי/יה שתנתח את מה שאצלי הוא עובדת חיים בסיסית = ידע. אולי הפעם היחידה שניתן לומר "ידע אשכנזי" בהקשר שלנו המזרחיות/ים הוא שהאשכנזים הם אלה שעשו/עושים עוולות שלצערי מעשירות לנו את הידע על עצמנו…

    בקיצור, בטי, אשמח לשוחח איתך על זה, במיוחד כאשר השם שלי ושל יפעת מוזכר כאן.

    בנוגע לדברי בלע אחרים בהקשר למאמר של נירית ובעיקר של אותן/ם מכחישות/י השואה המזרחית, לא נותר לי אלא להפנות אתכן/ם לתנועות נאו – נאציות מזוויעות שונות. שם יש תמיד מקום למכחישות/י שואה שסובלות/ים מהמחלה הקשה של זיכרון סלקטיבי ושכחה. תפסיקו לנצל את הבמה כאן לשם הפצת הבורות שלכן/ם וגיבובי השטויות על "הדי.די. טי" על הסבתא שלכן/ם. אין לי כוח אליכן/ם. נשים משוחררות/משחררות/שחורות כמוני כבר לא נבהלות מכן/ם ולא מרגישות כל צורך להעביר אתכן/ם מסע תודעתי. אתן/ם לא רלוונטיות/ים ואני ושכמותי לא מנהלות איתכן/ם שיח מהמקום הזה שמאלץ אותנו להמשיך ולהתנצל. משהו בכן/ם כנראה לא מסוגל להרפות מאחיזתו בנו המשוחררות ולנסות להחזירנו למקום שבו נוח לכן/ם למקם אותנו כמסעודות מכל מחנה פליטות/ים אפשרי במרחב "הישראלי". תסתכלו במראה ותגלו כמה אתן/ם אחוזות/ים פחד על כך שהקופה מאסה בבננה ובבוטנים. הקופה התחילה לחקור אתכן/ם. אין לנו שום צורך לשכנע אתכן/ם שדוכאנו. אנחנו יודעות/ים את האמת. תתמודדו.

  87. יואל קורנבלום

    תודה על המחמאות תמיד נעים לדעת שכתיבתי היא חיונית. אבל לעצם העניין לא אמרתי שאין אפלייה, נהפוך הוא, אמרתי שהאפלייה היא אחת מתכונות האנוש. מה שאמרתי הוא שאין אפלייה מאורגנת של אשכנזים נגד מזרחים ואני עדיין מאמין בזה באמונה שלמה. חוץ מזה בעיקרון כולם מפלים את כולם ושלא תהיה לך אשלייה בעניין. אשכנזים מפלים מזרחים ואשכנזים וכן מזרחים מפלים אשכנזים ומזרחים. אתה יכול לקרוא לי מכחיש אפלייה ואני יכול לקרוא לך ממציא אפלייה מאורגנת. אני יכול גם לומר שחיוני לקרוא את התגובה שלך כדי להראות לכולם איך אפלייה דעה קדומה, גיזענות וכן הלאה מריעין בישין מתחילים אתה יכול לראות מיד שבצורת ויכוח כזאת לא נגיע רחוק ואולי כדאי להיות הרבה יותר ענייני מאשר להדביק כל מיני כינויים חסרי שחר. אתה לא מכיר אותי ובכלל וכבר אתה מדביק עלי כל מיני כינויים כאילו היית גיזען ותיק. מה שאני מכיר זה לא מדלת ביתי וילדותי בשכונה מסויימת כפי שכתבת אלא זאת דעה שנרכשה ונבחנה בהרבה שנים של התבוננות בעולם הרחב. אומר עוד פעם שלא תהיה אי הבנה. אין אפלייה מאורגנת ממסדית של אשכנזים נגד מזרחים. יש ללא ספק אפלייה של הרבה אנשים נגד אחרים אבל זה לא עדה אחת נגד השניה.

  88. יואל קורנבלום

    תודה על המחמאות תמיד נעים לדעת שכתיבתי היא חיונית. אבל לעצם העניין לא אמרתי שאין אפלייה, נהפוך הוא, אמרתי שהאפלייה היא אחת מתכונות האנוש. מה שאמרתי הוא שאין אפלייה מאורגנת של אשכנזים נגד מזרחים ואני עדיין מאמין בזה באמונה שלמה. חוץ מזה בעיקרון כולם מפלים את כולם ושלא תהיה לך אשלייה בעניין. אשכנזים מפלים מזרחים ואשכנזים וכן מזרחים מפלים אשכנזים ומזרחים. אתה יכול לקרוא לי מכחיש אפלייה ואני יכול לקרוא לך ממציא אפלייה מאורגנת. אני יכול גם לומר שחיוני לקרוא את התגובה שלך כדי להראות לכולם איך אפלייה דעה קדומה, גיזענות וכן הלאה מריעין בישין מתחילים אתה יכול לראות מיד שבצורת ויכוח כזאת לא נגיע רחוק ואולי כדאי להיות הרבה יותר ענייני מאשר להדביק כל מיני כינויים חסרי שחר. אתה לא מכיר אותי ובכלל וכבר אתה מדביק עלי כל מיני כינויים כאילו היית גיזען ותיק. מה שאני מכיר זה לא מדלת ביתי וילדותי בשכונה מסויימת כפי שכתבת אלא זאת דעה שנרכשה ונבחנה בהרבה שנים של התבוננות בעולם הרחב. אומר עוד פעם שלא תהיה אי הבנה. אין אפלייה מאורגנת ממסדית של אשכנזים נגד מזרחים. יש ללא ספק אפלייה של הרבה אנשים נגד אחרים אבל זה לא עדה אחת נגד השניה.

  89. ירדנה אלון

    יואל בוקר טוב
    אני סבורה שיש אפלייה שיטתית נגד מזרחים וזה בדיוק העניין שזו השיטה שבאה מלמעלה ,שמוכתבת ע"י המימסד ,אינני סבורה שהיא צומחת מלמטה ויכול מאוד להיות שביחסים בין-אישיים כאדם לחברו לא תמיד תמצא אותה,וגם אם תמצא אותה מפני שכבני אדם כולנו נגועים בסטיגמות שאנחנו מדביקים על האחר הרי שתמיד ניתנת ההזדמנות בהכרות אינטימית בין שני בני אדם אם יש להם הרצון והסבלנות להכיר ולהיפתח זה אל זה הרי שבמשך הזמן היא נעלמת (לי באופן אישי זה קרה הרבה פעמים במפגשים עם אשכנזים , שבאו עם הסטיגמות שלהם עלי כמזרחית אולם אט אט למדו להכיר להבין לספוג ולהיפתח, עבורם לרוב זו הייתה חוויה די מטלטלת כי פתאום זה עירער את עולמם הפנימי והם תוך ההכרות איתי ראו שאין דרך אחרת אלא לשנות את הגישה לכולנו קשה להשתנות השאלה היא אם אנחנו רוצים זו בחירה אישית היו כאלה שבחרו להשתנות והיו כאלה שלא אבל זוהי דינאמיקה בין פרטים, שקשה מאוד לפתוח אותה לקהל הרחב מפני שהמימסד לא מאפשר לרוב את ההיפתחות הזאת ,המימסד שולט על התקשורת הציבורית וכשומר הסף של השיח ההגמוני הוא כמעט ולא מאפשר דיון כן,ומעמיק .בנושא
    אולם אני רוצה להזכיר שנושא הדיון כאן הוא היברידיות, אז אולי נמשיך לדון בזה ?בנושא עצמו ובאיך למשל אתה רואה את זה?
    יותר מעניין מאשר להתחיל לפתח "דיאלוג" (בכוונה בגרשיים כי הטחת האשמות מצד אחד והתגוננות מפניהן מאידך זה לא "דיאלוג " בעיני אלא סתם החלפת מהלומות מילוליות.
    אז רציתי לדעת איך אתה רואה את מושג "ההיברידיות" איך אתה מתיחס להיברידיות? מהי ההברידיות בעיניך?
    מעניין לי להקשיב ולשמוע ואשמח אם תתיחס לכך.

  90. ירדנה אלון

    יואל בוקר טוב
    אני סבורה שיש אפלייה שיטתית נגד מזרחים וזה בדיוק העניין שזו השיטה שבאה מלמעלה ,שמוכתבת ע"י המימסד ,אינני סבורה שהיא צומחת מלמטה ויכול מאוד להיות שביחסים בין-אישיים כאדם לחברו לא תמיד תמצא אותה,וגם אם תמצא אותה מפני שכבני אדם כולנו נגועים בסטיגמות שאנחנו מדביקים על האחר הרי שתמיד ניתנת ההזדמנות בהכרות אינטימית בין שני בני אדם אם יש להם הרצון והסבלנות להכיר ולהיפתח זה אל זה הרי שבמשך הזמן היא נעלמת (לי באופן אישי זה קרה הרבה פעמים במפגשים עם אשכנזים , שבאו עם הסטיגמות שלהם עלי כמזרחית אולם אט אט למדו להכיר להבין לספוג ולהיפתח, עבורם לרוב זו הייתה חוויה די מטלטלת כי פתאום זה עירער את עולמם הפנימי והם תוך ההכרות איתי ראו שאין דרך אחרת אלא לשנות את הגישה לכולנו קשה להשתנות השאלה היא אם אנחנו רוצים זו בחירה אישית היו כאלה שבחרו להשתנות והיו כאלה שלא אבל זוהי דינאמיקה בין פרטים, שקשה מאוד לפתוח אותה לקהל הרחב מפני שהמימסד לא מאפשר לרוב את ההיפתחות הזאת ,המימסד שולט על התקשורת הציבורית וכשומר הסף של השיח ההגמוני הוא כמעט ולא מאפשר דיון כן,ומעמיק .בנושא
    אולם אני רוצה להזכיר שנושא הדיון כאן הוא היברידיות, אז אולי נמשיך לדון בזה ?בנושא עצמו ובאיך למשל אתה רואה את זה?
    יותר מעניין מאשר להתחיל לפתח "דיאלוג" (בכוונה בגרשיים כי הטחת האשמות מצד אחד והתגוננות מפניהן מאידך זה לא "דיאלוג " בעיני אלא סתם החלפת מהלומות מילוליות.
    אז רציתי לדעת איך אתה רואה את מושג "ההיברידיות" איך אתה מתיחס להיברידיות? מהי ההברידיות בעיניך?
    מעניין לי להקשיב ולשמוע ואשמח אם תתיחס לכך.

  91. בטי

    חשוב לי לציין דווקא פה ובאופן פומבי את ההערכה הרבה שיש לי לעבודה של קלריס ושל יפעת ביטון. קיבלתי אי-מייל מאוד כועס על האיזכור שלי אתכן והסקתי שכנראה לא ביטאתי את עצמי ברור מספיק. אני חושבת שהשימוש שלכן מול בית המשפט בטיעון של צדק היסטורי בעקבות עוול שנעשה לקבוצה תרבותית דורש הרבה אומץ וחוכמה (קלריס מנסחת את זה יותר טוב ממני …) אני חושבת שזה מהלך מרתק שיכולות לעשות אותו רק נשים שמבינות היטב את הדיכוי אבל מבלבלות את המערכת כשהן מתנערות ממנו ולא מסתפקות רק בזה, אלא מציבות מראה לממסד האשכנזי המדכא. אחד המשפטים החזקים בתגובה שלך, שמשקפים את העוצמה ואת היכולות שלך הוא זה שהפנית לכל מכחישי הגזענות (שאני אפילו לא טורחת לענות להם) "נשים משוחררות/משחררות/שחורות כמוני כבר לא נבהלות מכן/ם ולא מרגישות כל צורך להעביר אתכן/ם מסע תודעתי. אתן/ם לא רלוונטיות/ים ואני ושכמותי לא מנהלות איתכן/ם שיח מהמקום הזה שמאלץ אותנו להמשיך ולהתנצל". אז אתן לא מתנצלות וגם לא מתבכיינות (שזה גם מקום שנוח למדכאים שנהיה בו) אתן דורשות תיקון עוול! אז אני מחזיקה לכן ולכולנו אצבעות שתצליחו עם זה.

    דבר שני, בעניין הגדרת ההיברידיות – מאוד קשה לי להיכנס בטוקבק קצר לנושא המורכב הזה. אני מאוד אוהבת את מה שכתבה ירדנה אלון בעניין, למדתי ממנה כמה דברים חדשים על מקורות המושג שעוזרים לי לחדד את ההגדרה להיברידיות. ירדנה מציגה את ההבחנה שבין תערובת לתרכובת, היא כותבת שבעוד שבתערובת ניתן להפריד את המרכיבים שלה "התרכובת לעומת זאת, היא לקיחתם של מרכיבים שונים רקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי משני מרכיביו(או יותר) שאוחדו היא מולידה משהו חדש,אחר,אוטונומי לעצמו." אני עושה את האנלוגיה שבין היברידיות לתרכובת. כמו שאני רואה את הדברים קלריס ויפעת – אתן יוצרות משהו חדש, אחר שאינו עונה על איך שהממסד רוצא לראות מזרחיות ואתן מבלבלות אותו. אני לא יכולה להפריד את המרכיבים שלכן ולהגיד: "אה, זה בא לכן מהאשכנזים …." מה שכן, אני אני חושבת שעצם זה שאתן מכירות את השפה של הממסד האשכנזי ויודעות להישתמש בה בחוכמה ובתחכום זה הופך אתכן למדלגות בין העולמות, לסוג של "שליחות ציבור". לדעתי השילוב של הכרת שפת המדכא יחד עם התנערות מתודעת הדיכוי מאפשרת לכן לצעוק בקול רם את המזרחיות שלכן, מה שלא עושות רוב יושבות המאהל, או לפחות אני לא שמעתי וגם לא ראיתי בבלוג שלהן, אף על פי שניכר במבטן שהן מסכימות איתך כשאת מדברת על זה. ראיתי אותן באוהל מסתכלות עליך כשאת מדברת והן יודעות על מה את מדברת – את נותנת להן תקווה. אז שיהיה מלאן בהצלחה עם המאבק הזה.

    ובעניין המזרחיות שלא קיימת מחוץ לישראל – הכוונה שלי היא למופע התרבותי של מזרחיות, מופע תרבותי שמאגד את כל יוצאי ארצות ערב והאיסלאם לכלל קבוצה תרבותית אחת שמושלכת יחד לתחתית הסולם המעמדי בישראל. המרחב וההבדלים בתוך הקבוצה המזרחית הם מרובים וכשיוצאים מחוץ למרחב הישראלי הם מתפרקים. אני לא בטוחה שהדוד שלי שמתגורר עד היום בתורכיה מרגיש קרוב יותר לעירקי מאשר לצרפתי (שאת שפתו הוא מדבר). תנסי להגיד מזרחי בייל ותספרי לי כמה אנשים הבינו על מה את מדברת מבלי שתצרפי לזה הרצאת מבוא על מזרחיות. חווית הדיכוי היא חוויה שמתלווה למזרחיות ואכן מתקיימת גם מחוץ למרחב הישראלי.
    טוב, בטח נמשיך את הדיון הזה כשניפגש.
    .

  92. בטי

    חשוב לי לציין דווקא פה ובאופן פומבי את ההערכה הרבה שיש לי לעבודה של קלריס ושל יפעת ביטון. קיבלתי אי-מייל מאוד כועס על האיזכור שלי אתכן והסקתי שכנראה לא ביטאתי את עצמי ברור מספיק. אני חושבת שהשימוש שלכן מול בית המשפט בטיעון של צדק היסטורי בעקבות עוול שנעשה לקבוצה תרבותית דורש הרבה אומץ וחוכמה (קלריס מנסחת את זה יותר טוב ממני …) אני חושבת שזה מהלך מרתק שיכולות לעשות אותו רק נשים שמבינות היטב את הדיכוי אבל מבלבלות את המערכת כשהן מתנערות ממנו ולא מסתפקות רק בזה, אלא מציבות מראה לממסד האשכנזי המדכא. אחד המשפטים החזקים בתגובה שלך, שמשקפים את העוצמה ואת היכולות שלך הוא זה שהפנית לכל מכחישי הגזענות (שאני אפילו לא טורחת לענות להם) "נשים משוחררות/משחררות/שחורות כמוני כבר לא נבהלות מכן/ם ולא מרגישות כל צורך להעביר אתכן/ם מסע תודעתי. אתן/ם לא רלוונטיות/ים ואני ושכמותי לא מנהלות איתכן/ם שיח מהמקום הזה שמאלץ אותנו להמשיך ולהתנצל". אז אתן לא מתנצלות וגם לא מתבכיינות (שזה גם מקום שנוח למדכאים שנהיה בו) אתן דורשות תיקון עוול! אז אני מחזיקה לכן ולכולנו אצבעות שתצליחו עם זה.

    דבר שני, בעניין הגדרת ההיברידיות – מאוד קשה לי להיכנס בטוקבק קצר לנושא המורכב הזה. אני מאוד אוהבת את מה שכתבה ירדנה אלון בעניין, למדתי ממנה כמה דברים חדשים על מקורות המושג שעוזרים לי לחדד את ההגדרה להיברידיות. ירדנה מציגה את ההבחנה שבין תערובת לתרכובת, היא כותבת שבעוד שבתערובת ניתן להפריד את המרכיבים שלה "התרכובת לעומת זאת, היא לקיחתם של מרכיבים שונים רקיחתם לכדי משהו שהתוצאה שלו אחרת לגמרי משני מרכיביו(או יותר) שאוחדו היא מולידה משהו חדש,אחר,אוטונומי לעצמו." אני עושה את האנלוגיה שבין היברידיות לתרכובת. כמו שאני רואה את הדברים קלריס ויפעת – אתן יוצרות משהו חדש, אחר שאינו עונה על איך שהממסד רוצא לראות מזרחיות ואתן מבלבלות אותו. אני לא יכולה להפריד את המרכיבים שלכן ולהגיד: "אה, זה בא לכן מהאשכנזים …." מה שכן, אני אני חושבת שעצם זה שאתן מכירות את השפה של הממסד האשכנזי ויודעות להישתמש בה בחוכמה ובתחכום זה הופך אתכן למדלגות בין העולמות, לסוג של "שליחות ציבור". לדעתי השילוב של הכרת שפת המדכא יחד עם התנערות מתודעת הדיכוי מאפשרת לכן לצעוק בקול רם את המזרחיות שלכן, מה שלא עושות רוב יושבות המאהל, או לפחות אני לא שמעתי וגם לא ראיתי בבלוג שלהן, אף על פי שניכר במבטן שהן מסכימות איתך כשאת מדברת על זה. ראיתי אותן באוהל מסתכלות עליך כשאת מדברת והן יודעות על מה את מדברת – את נותנת להן תקווה. אז שיהיה מלאן בהצלחה עם המאבק הזה.

    ובעניין המזרחיות שלא קיימת מחוץ לישראל – הכוונה שלי היא למופע התרבותי של מזרחיות, מופע תרבותי שמאגד את כל יוצאי ארצות ערב והאיסלאם לכלל קבוצה תרבותית אחת שמושלכת יחד לתחתית הסולם המעמדי בישראל. המרחב וההבדלים בתוך הקבוצה המזרחית הם מרובים וכשיוצאים מחוץ למרחב הישראלי הם מתפרקים. אני לא בטוחה שהדוד שלי שמתגורר עד היום בתורכיה מרגיש קרוב יותר לעירקי מאשר לצרפתי (שאת שפתו הוא מדבר). תנסי להגיד מזרחי בייל ותספרי לי כמה אנשים הבינו על מה את מדברת מבלי שתצרפי לזה הרצאת מבוא על מזרחיות. חווית הדיכוי היא חוויה שמתלווה למזרחיות ואכן מתקיימת גם מחוץ למרחב הישראלי.
    טוב, בטח נמשיך את הדיון הזה כשניפגש.
    .

  93. ג. אביבי

    יואל, הדיון כאן נסב על תופעת הריבון ההיברידי, אולם אתה קראת חצי אמירה שמשתמע ממנה שהמזרחים מקופחים ע"י הריבון האשכנזי (מה שנכון בעליל) ומייד פלשת לדיון לא לך ברגל גסה. זאת, מתוך מטרה כפולה: להכחיש שוב ושוב את קיפוח המזרחים ע"י הממסד האשכנזי ולהגחיך את האינטלקטואלים שטוענים שהקיפוח והגזענות האשכנזים אכן קיימים.
    אני חושב שמיצינו את הדיון העקר הזה. אני הבאתי לך חומר למחשבה ואתה נוקט בשיטת הטמבל בנוסח "לא נכון ולא נכון", "אין שום אפליה עדתית" וכו'. היות ומעבר לאמירות הנבובות והשקריות האלה אין כל רציונל, פרט ל"נדמה לי" שהיא כל תפישת עולמך הנוגדת הגיון, אין טעם למשוך את הדיון בינינו. כפי שאתה חוזר על האמירות שלך באובססיביות של עיוור-הגיון מוחלט, אני שוב אציין שהחיובי בתגובותיך הוא האקזמפלר-אוריגינל שאתה מספק לקוראי האתר על דלות החשיבה ועליבות ההגיון של המכחישן האשכנזי הנפוץ.
    לירדנה, אכן את צודקת בטענתך על חוסר הרלוונטיות של תגובות המכחישן הנ"ל. מאחר ותגובותיו כאן התפרסמו, לדעתי, אסור להשאיר את הבמה ריקה למדרך הגזענים המכחישים ללא מענה הולם. למרבה הצער, פרט למתי מעט שמעירים לגזענים המכחישנים, האתר הזה משמש כלי תעמולה די נוח להפצת ארס הכחשת הקיפוח והצדקת הגזענות. כך יוצא שאתר שהוא ללא ספק חברתי, בו המזרחים אמורים לא להיות נכלמים ומודרים משמש מגבר תעמולתי לפאשיזם הלבנבן הצבוע.

  94. ג. אביבי

    יואל, הדיון כאן נסב על תופעת הריבון ההיברידי, אולם אתה קראת חצי אמירה שמשתמע ממנה שהמזרחים מקופחים ע"י הריבון האשכנזי (מה שנכון בעליל) ומייד פלשת לדיון לא לך ברגל גסה. זאת, מתוך מטרה כפולה: להכחיש שוב ושוב את קיפוח המזרחים ע"י הממסד האשכנזי ולהגחיך את האינטלקטואלים שטוענים שהקיפוח והגזענות האשכנזים אכן קיימים.
    אני חושב שמיצינו את הדיון העקר הזה. אני הבאתי לך חומר למחשבה ואתה נוקט בשיטת הטמבל בנוסח "לא נכון ולא נכון", "אין שום אפליה עדתית" וכו'. היות ומעבר לאמירות הנבובות והשקריות האלה אין כל רציונל, פרט ל"נדמה לי" שהיא כל תפישת עולמך הנוגדת הגיון, אין טעם למשוך את הדיון בינינו. כפי שאתה חוזר על האמירות שלך באובססיביות של עיוור-הגיון מוחלט, אני שוב אציין שהחיובי בתגובותיך הוא האקזמפלר-אוריגינל שאתה מספק לקוראי האתר על דלות החשיבה ועליבות ההגיון של המכחישן האשכנזי הנפוץ.
    לירדנה, אכן את צודקת בטענתך על חוסר הרלוונטיות של תגובות המכחישן הנ"ל. מאחר ותגובותיו כאן התפרסמו, לדעתי, אסור להשאיר את הבמה ריקה למדרך הגזענים המכחישים ללא מענה הולם. למרבה הצער, פרט למתי מעט שמעירים לגזענים המכחישנים, האתר הזה משמש כלי תעמולה די נוח להפצת ארס הכחשת הקיפוח והצדקת הגזענות. כך יוצא שאתר שהוא ללא ספק חברתי, בו המזרחים אמורים לא להיות נכלמים ומודרים משמש מגבר תעמולתי לפאשיזם הלבנבן הצבוע.

  95. ירדנה אלון

    אביבי – איך אתה מפרש את המושג היברידי? מהי נקודת מבטך על הנושא?

  96. ירדנה אלון

    אביבי – איך אתה מפרש את המושג היברידי? מהי נקודת מבטך על הנושא?

  97. יואל קורנבלום

    אני מניח שעניין ההיברידיות של נירית מנסה לתאר אדם או מצב שנוצר משתי תרבויות או חי בשתי תרבויות. אני לא ממדעי החברה (אני מהנדסה) אבל אנסה להסביר איך אני רואה את זה. מה שנירית כתבה מובן אצלי שזה לא היברידיות אלה התנהגות אנושית רגילה מאוד ומקובלת גם אם התנהגות כזאת מעצבנת לפעמים. המטאפורה של נירית עם הריקוד היא די מוכרת ומקובלת אבל אין בזה שום היברידיות. אם נמשיך במטאפורה הזאת הרי יש אנשים שהיו במעגל הרוקדים החיצוני ורקדו עם כולם והתמזל מזלם ומישהו מהמעגל הפנימי הושיט להם יד והם עברו למעגל הפנימי ועכשיו הם רוקדים לפי קצב המעגל הפנימי. הם לא השתנו, הם לא חיים בשתי תרבויות, כלומר הם לא היברידים, הם חיים בתרבות אחרת ויש עלהם לחצים שונים מאלה שהיו להם בתרבות הישנה. הם צריכים ללמוד דברים חדשים כך שאין להם זמן לדברים הישנים. יש להם הזדמנויות אחרות, יש להם יותר כוח ולכן הם מגיבים ומתנהגים בצורה שונה מהתרבות הישנה. אין פה היברידיות אלה יש כאן שינוי התנהגות וזניחה של התרבות הקודמת אם מחוסר זמן או מחוסר טעם. כלומר ההתנהגות הישנה לא קיימת, יש התנהגות חדשה. במילים אחרות התרבות הישנה נעלמה במקומה יש תרבות חדשה. לכן אין פה היברידיות.

    היא לא הסבירה על איזה קבוצה היא מדברת אבל יתכן שזאת קבוצה אקדמית שהקימה ביחד איזו תנועה לשינוי כלשהו. אולי אחד מהקבוצה הצליח לעלות לרמה גבוהה יותר והשאיר את כולם מאחור ולא משתתף יותר למרות שאולי יכול היה לעזור יותר. אולי הוא במצב שבו נמצא אותו אחד שיכול לעזור לאנשי הקבוצה אבל הוא מבין שיתכן שזה לא יעזור לו במקומו החדש. עוד פעם אין אין כאן היברידיות יש כאן התנהגות אנושית רגילה בה התרבות הישנה נזנחה לטובת התרבות החדשה. מצד אחר אפשר לשאול האם יתכן שאותו יחיד שעלה השתמש בקבוצה כקרש קפיצה למקומו החדש ומעולם לא היו לו שום יומרות לשינוי כלשהו? גם זאת התנהגות אנושית רגילה ואין כאן שום היברידיות.

    נניח לרגע שאולי זאת היתה קבוצה פנימיסטית ששמה לעצמה מטרה לשנות את תנאי החיים של הנשים וכולם עבדו קשה שנים רבות למען המטרה וגם נוצרו יחסי חברות יפים וכו'. פתאום אחת או כמה מהן יצאו מהקבוצה כי מצאו הזדמנות טובה אחרת לשנות את חייהן. אולי פשוט נמאס להן מהקבוצה כי הן רוצות שינוי. האם גם כאן יש היברידיות או פשוט התנהגות אנושים רגילה? לדעתי התנהגות אנושית רגילה. האם התרבות הישנה נזנחה ותרבות חדשה נלמדת וקיימת? האם יש זמן לתרבות הישנה?

    מה עם אדם שהיה בקבוצת פועלים שעבדו ביחד שנים רבות ופתאום הוא נעשה מנהל. האם הוא היברידי בגלל שהתנהגותו השתנת? יש עליו לחצים אחרים והוא רואה את העולם מזווית אחרת. האם יש לו יסורי מצפון על זה? לא בטוח שצריכים להיות לו יסורי מצפון. אבל שאר העובדים יראו אותו בצורה אחרת. "הוא השתנה" יגידו עליו משום מה יחשבו שהוא צריך לחיות את התרבות הישנה. אבל אין לו ברירה הוא צריך להתנהג בצורה אחרת ולשכוח ממה שהיה קודם. זה לא הברידי זאת תרבות חדשה, הישנה נשכחה. הוא לא חי בשתי תרבויות.

    יש עוד הרבה מקרים דומים ואני בטוח שכל אחד יכול למצוא מקרים דומים. מי זוכר מאיפה באו המילים "עולם ישן עדי היסוד נחריבה" האם זה היה הבירידי? האם נשאר משהו מהעולם הישן לפני שהולכים לעולם החדש? לא נראה לי. לכן נראה לי ששינוי דומה קיים גם ביחסי אנוש. שוכחים מהישן ומתרכזים בחדש ולכן אין כאן משהו היברידי, יש משהו חדש והישן נשכח.

    בנוסף, למרות דברי נירית, " מודה ומתוודה, שנחלתי כישלון חרוץ בלימוד ריקוד זה" מסתבר שהיא כן מבינה את הריקוד הזה וגם רוקדת לפיו. אחרת אי אפשר להסביר מדוע בחרה לעצמה את המטאפורה הזאת ולא כתבה ישירות ובצורה ברורה על כאבה. האם נירית היא היברידית? יתכן מאד. היא רוצה לחיות בתרבות של אשה חופשית לעשות ולומר כרצונה אבל יודעת שיש מחיר לזה ולכן לא מנתקת את הקשר הרוקדים. האם זה לא שתי תרבויות? האם זה לא היברידי?

    הקטעים האחרונים שבה היא אומרת דברים קשים על הציונות והאשכנזים נראים לי מוזרים ביותר ואני ממש לא מוצא בזה קשר לשום דבר. כבר כתבי על זה בתגובתי הראשונה.

    אבל בכל זאת מילה טובה לנירית שמוכנה למרות הכל לעמוד על דעתה. אני מכיר את המצב הזה טוב מאד כי גם אני לא מוותר על דעתי. אז אולי עצה לדרך, נירית, מהרבה שנים של ניסיון. זה עולה מאד ביוקר, בעיקר מבחינה כלכלית. נר לרגלי הם מילותיו של שאול טשרניחובסקי שכתב "כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל פז". זה קשה ויקר אבל בסופו של יום זאת הרגשה טובה.

    אני מקווה שעניתי לשאלותיך, ירדנה.

  98. יואל קורנבלום

    אני מניח שעניין ההיברידיות של נירית מנסה לתאר אדם או מצב שנוצר משתי תרבויות או חי בשתי תרבויות. אני לא ממדעי החברה (אני מהנדסה) אבל אנסה להסביר איך אני רואה את זה. מה שנירית כתבה מובן אצלי שזה לא היברידיות אלה התנהגות אנושית רגילה מאוד ומקובלת גם אם התנהגות כזאת מעצבנת לפעמים. המטאפורה של נירית עם הריקוד היא די מוכרת ומקובלת אבל אין בזה שום היברידיות. אם נמשיך במטאפורה הזאת הרי יש אנשים שהיו במעגל הרוקדים החיצוני ורקדו עם כולם והתמזל מזלם ומישהו מהמעגל הפנימי הושיט להם יד והם עברו למעגל הפנימי ועכשיו הם רוקדים לפי קצב המעגל הפנימי. הם לא השתנו, הם לא חיים בשתי תרבויות, כלומר הם לא היברידים, הם חיים בתרבות אחרת ויש עלהם לחצים שונים מאלה שהיו להם בתרבות הישנה. הם צריכים ללמוד דברים חדשים כך שאין להם זמן לדברים הישנים. יש להם הזדמנויות אחרות, יש להם יותר כוח ולכן הם מגיבים ומתנהגים בצורה שונה מהתרבות הישנה. אין פה היברידיות אלה יש כאן שינוי התנהגות וזניחה של התרבות הקודמת אם מחוסר זמן או מחוסר טעם. כלומר ההתנהגות הישנה לא קיימת, יש התנהגות חדשה. במילים אחרות התרבות הישנה נעלמה במקומה יש תרבות חדשה. לכן אין פה היברידיות.

    היא לא הסבירה על איזה קבוצה היא מדברת אבל יתכן שזאת קבוצה אקדמית שהקימה ביחד איזו תנועה לשינוי כלשהו. אולי אחד מהקבוצה הצליח לעלות לרמה גבוהה יותר והשאיר את כולם מאחור ולא משתתף יותר למרות שאולי יכול היה לעזור יותר. אולי הוא במצב שבו נמצא אותו אחד שיכול לעזור לאנשי הקבוצה אבל הוא מבין שיתכן שזה לא יעזור לו במקומו החדש. עוד פעם אין אין כאן היברידיות יש כאן התנהגות אנושית רגילה בה התרבות הישנה נזנחה לטובת התרבות החדשה. מצד אחר אפשר לשאול האם יתכן שאותו יחיד שעלה השתמש בקבוצה כקרש קפיצה למקומו החדש ומעולם לא היו לו שום יומרות לשינוי כלשהו? גם זאת התנהגות אנושית רגילה ואין כאן שום היברידיות.

    נניח לרגע שאולי זאת היתה קבוצה פנימיסטית ששמה לעצמה מטרה לשנות את תנאי החיים של הנשים וכולם עבדו קשה שנים רבות למען המטרה וגם נוצרו יחסי חברות יפים וכו'. פתאום אחת או כמה מהן יצאו מהקבוצה כי מצאו הזדמנות טובה אחרת לשנות את חייהן. אולי פשוט נמאס להן מהקבוצה כי הן רוצות שינוי. האם גם כאן יש היברידיות או פשוט התנהגות אנושים רגילה? לדעתי התנהגות אנושית רגילה. האם התרבות הישנה נזנחה ותרבות חדשה נלמדת וקיימת? האם יש זמן לתרבות הישנה?

    מה עם אדם שהיה בקבוצת פועלים שעבדו ביחד שנים רבות ופתאום הוא נעשה מנהל. האם הוא היברידי בגלל שהתנהגותו השתנת? יש עליו לחצים אחרים והוא רואה את העולם מזווית אחרת. האם יש לו יסורי מצפון על זה? לא בטוח שצריכים להיות לו יסורי מצפון. אבל שאר העובדים יראו אותו בצורה אחרת. "הוא השתנה" יגידו עליו משום מה יחשבו שהוא צריך לחיות את התרבות הישנה. אבל אין לו ברירה הוא צריך להתנהג בצורה אחרת ולשכוח ממה שהיה קודם. זה לא הברידי זאת תרבות חדשה, הישנה נשכחה. הוא לא חי בשתי תרבויות.

    יש עוד הרבה מקרים דומים ואני בטוח שכל אחד יכול למצוא מקרים דומים. מי זוכר מאיפה באו המילים "עולם ישן עדי היסוד נחריבה" האם זה היה הבירידי? האם נשאר משהו מהעולם הישן לפני שהולכים לעולם החדש? לא נראה לי. לכן נראה לי ששינוי דומה קיים גם ביחסי אנוש. שוכחים מהישן ומתרכזים בחדש ולכן אין כאן משהו היברידי, יש משהו חדש והישן נשכח.

    בנוסף, למרות דברי נירית, " מודה ומתוודה, שנחלתי כישלון חרוץ בלימוד ריקוד זה" מסתבר שהיא כן מבינה את הריקוד הזה וגם רוקדת לפיו. אחרת אי אפשר להסביר מדוע בחרה לעצמה את המטאפורה הזאת ולא כתבה ישירות ובצורה ברורה על כאבה. האם נירית היא היברידית? יתכן מאד. היא רוצה לחיות בתרבות של אשה חופשית לעשות ולומר כרצונה אבל יודעת שיש מחיר לזה ולכן לא מנתקת את הקשר הרוקדים. האם זה לא שתי תרבויות? האם זה לא היברידי?

    הקטעים האחרונים שבה היא אומרת דברים קשים על הציונות והאשכנזים נראים לי מוזרים ביותר ואני ממש לא מוצא בזה קשר לשום דבר. כבר כתבי על זה בתגובתי הראשונה.

    אבל בכל זאת מילה טובה לנירית שמוכנה למרות הכל לעמוד על דעתה. אני מכיר את המצב הזה טוב מאד כי גם אני לא מוותר על דעתי. אז אולי עצה לדרך, נירית, מהרבה שנים של ניסיון. זה עולה מאד ביוקר, בעיקר מבחינה כלכלית. נר לרגלי הם מילותיו של שאול טשרניחובסקי שכתב "כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל פז". זה קשה ויקר אבל בסופו של יום זאת הרגשה טובה.

    אני מקווה שעניתי לשאלותיך, ירדנה.

  99. ליואל קורנבלום

    יפה דרשת! הנה עוד היבריד אמריקני בשבילך (ראה המאמר "אהבה בקמפוס"): מהגליון של האמריקן סקולר שהתפרסם השבוע:

    http://www.theamericanscholar.org/

  100. ליואל קורנבלום

    יפה דרשת! הנה עוד היבריד אמריקני בשבילך (ראה המאמר "אהבה בקמפוס"): מהגליון של האמריקן סקולר שהתפרסם השבוע:

    http://www.theamericanscholar.org/

  101. ירדנה אלון

    תגובה לקורנבלום ההיברידיות כפי שאני מפרשת אותה
    גם אני חשבתי כי רשימתה של נירית עוסקת ביחסי מדכא-מדוכא שולט נשלט ולא ממש בהיברידיות ולשם כך אולי היה כדאי לעניות דעתי לצורך הטיעון שלה לגייס הוגי דעות אחרים כמו אלבר קאמי (האדם המורד) אלבר ממי, ופראנץ פאנון, ואף הערתי על כך בתגובתי כשאיתגרתי את עצם הביטוי "ריבון היברידי"

    אני רוצה להמשיך את הקו שבו התחלתי בתגובתי ולהרחיב מעט את היריעה בנושא ההיברידיות , אני אתחיל מרמת הפרט קודם כל ,נראה איך זה מתפתח ומשם לרמת הקולקטיב

    לדעתי כל אדם יכול להיות היברידי אם הוא רוצה בכך אם הוא בוחר בכך הפוטנציאל נמצא שם בפנים בתוכו הכל צפוי והרשות נתונה השאלה היא אם הוא מוכן להיות קשוב לקול ההיברידי שבתוכו
    על מנת להבהיר את הנקודה אני רוצה לגשת למקור של חשיפת התופעה הזו של ההיברידיות לשני מושגים אחד עתיק מאוד שבא מפילוסופית הדאו הסינית והוא נקרא יין-יאנג
    ובמאה העשרים קארל יונג (שחי שנים בהודו ועסק בין היתר באלכימיה) קרא לו" אנימה" ו "אנימוס"
    אנימה – האישה הפנימית הקיימת בכל גבר
    אנימוס- הגבר הפנימי הקיים בכל אישה.

    כאן אני רוצה לציין שקביעתו של קארל יונג כי כולנו יצורים אנדרוגניים מבחינה נפשית ריגשית היא כמובן לא חדשה, ולקוחה מעולם ההגות שהתפתח במזרח הרחוק ועבר לאחר מכן למזרח הקרוב ולאירופה (שתמיד ידעה לנכס את התרבות וההגות המזרחית ,לתת לה שמות חדשים ולהראות כאילו כל זה היה המצאה שלה, ואח"כ לירוק לבאר החוכמה ממנה שתתה, ולכנות את המזרח פרימיטיבי ונחשל)

    ובכן מהו היין-יאנג? – בלשון מכלילה ביותר רק אומר שהיין מתייחס לאיכויות "נשיות" כמו רכות ,פסיביות (הכלה)סבלנות,סובלנות וכד'
    והייאנג מדבר על איכויות "גבריות" כגון יוזמה אקטיביות לוחמנות וכד'.
    למתרגלי טאי צי' (אני בינהם) העיקרון מתבהר עם הזמן ומקבל צורה עם הגיון פנימי
    דבר חשוב להזכיר זה כי כשהמזרח דיבר על יין-יינג הוא לא התיימר להמציא אותו, הוא חשף אותו, איך אמר מיכלאנג'לו " אתה לא מפסל סוס משיש, אתה חושף את הסוס שהיה כלוא בתוך השיש,".
    כלומר, המושגים האלה באו לעולם לא כהמצאה של משהו בבחינת יש מאין, אלא כחשיפה של דבר מה שנמצא באופי האנושי האוניברסאלי , תופעה מובנית בתוך הנפש האנושית חלק חשוב בד.נ.אי. הנפשי ריגשי שלנו.

    אנחנו יכולים לבחור להיות קשובים לו פתוחים אליו ואנחנו יכולים להתעלם מקיומו
    לדוגמא
    אני כאישה שמודעת לגבר הפנימי שגר בתוכה יכולה לבחור אם לתת לו לחיות ולהתבטא ואני יכולה להחליט למשל, לדכא ולהשתיק אותו מפני שלתת לו ביטוי עלול לעלות לי ביוקר, כי הקונטקסט החברתי-תרבותי שבו אני חיה לא מרשה,לא מאפשר,מגביל,מצר, ביטוי כזה ע"י נשים וגובה תשלום יקר מאוד מאישה שנותנת לו ביטוי.

    אני יכולה לבחור ההפך, לבטא אך ורק את הקול הגברי שלי ולהתעלם לחלוטין מן הקול הנשי שלי , לדחות אותו, או לצמצם את ביטויו אך ורק למצבים מאוד מיוחדים.

    מצב שלישי הוא מצב של "אחדות הניגודים" מצב שבו אני מחליטה לתת ביטוי לשני הקולות כאשר הדבר מתבקש, אולם על מנת להבחין מתי מתבקשביטוי כזה או אחר, עלי להיות במצב של ערנות מתמדת לדינאמיקה המשתנה והמורכבת של המציאות , מתי והיכן מתבקש שאפעיל את התכונות שנחשבות "נשיות" ומתי נחוץ שאפעל על פי התכונות ה "גבריות" מה שכמובן שולח אותי לשאלות יותר עמוקות כמו איך אני מגדירה "נשיות" ואיך אני מגדירה "גבריות" אולם הבה ונצא מתוך מתוך עמדה ששאלות אלה כבר פתרתי בתוך עצמי, ושני הקולות ברורים לי ונהירים לי
    איך אני משתמשת בהם?
    ומתי אני משתמשת בהם
    זוהי ההיברידיות בעיני
    כל זאת ברמת הפרט מכאן נקל לצאת לרמת הקולקטיב ובישראל ליחסים שבין מזרחים-אשכנזים במקרה של הדיון המתחולל כאן.

  102. ירדנה אלון

    תגובה לקורנבלום ההיברידיות כפי שאני מפרשת אותה
    גם אני חשבתי כי רשימתה של נירית עוסקת ביחסי מדכא-מדוכא שולט נשלט ולא ממש בהיברידיות ולשם כך אולי היה כדאי לעניות דעתי לצורך הטיעון שלה לגייס הוגי דעות אחרים כמו אלבר קאמי (האדם המורד) אלבר ממי, ופראנץ פאנון, ואף הערתי על כך בתגובתי כשאיתגרתי את עצם הביטוי "ריבון היברידי"

    אני רוצה להמשיך את הקו שבו התחלתי בתגובתי ולהרחיב מעט את היריעה בנושא ההיברידיות , אני אתחיל מרמת הפרט קודם כל ,נראה איך זה מתפתח ומשם לרמת הקולקטיב

    לדעתי כל אדם יכול להיות היברידי אם הוא רוצה בכך אם הוא בוחר בכך הפוטנציאל נמצא שם בפנים בתוכו הכל צפוי והרשות נתונה השאלה היא אם הוא מוכן להיות קשוב לקול ההיברידי שבתוכו
    על מנת להבהיר את הנקודה אני רוצה לגשת למקור של חשיפת התופעה הזו של ההיברידיות לשני מושגים אחד עתיק מאוד שבא מפילוסופית הדאו הסינית והוא נקרא יין-יאנג
    ובמאה העשרים קארל יונג (שחי שנים בהודו ועסק בין היתר באלכימיה) קרא לו" אנימה" ו "אנימוס"
    אנימה – האישה הפנימית הקיימת בכל גבר
    אנימוס- הגבר הפנימי הקיים בכל אישה.

    כאן אני רוצה לציין שקביעתו של קארל יונג כי כולנו יצורים אנדרוגניים מבחינה נפשית ריגשית היא כמובן לא חדשה, ולקוחה מעולם ההגות שהתפתח במזרח הרחוק ועבר לאחר מכן למזרח הקרוב ולאירופה (שתמיד ידעה לנכס את התרבות וההגות המזרחית ,לתת לה שמות חדשים ולהראות כאילו כל זה היה המצאה שלה, ואח"כ לירוק לבאר החוכמה ממנה שתתה, ולכנות את המזרח פרימיטיבי ונחשל)

    ובכן מהו היין-יאנג? – בלשון מכלילה ביותר רק אומר שהיין מתייחס לאיכויות "נשיות" כמו רכות ,פסיביות (הכלה)סבלנות,סובלנות וכד'
    והייאנג מדבר על איכויות "גבריות" כגון יוזמה אקטיביות לוחמנות וכד'.
    למתרגלי טאי צי' (אני בינהם) העיקרון מתבהר עם הזמן ומקבל צורה עם הגיון פנימי
    דבר חשוב להזכיר זה כי כשהמזרח דיבר על יין-יינג הוא לא התיימר להמציא אותו, הוא חשף אותו, איך אמר מיכלאנג'לו " אתה לא מפסל סוס משיש, אתה חושף את הסוס שהיה כלוא בתוך השיש,".
    כלומר, המושגים האלה באו לעולם לא כהמצאה של משהו בבחינת יש מאין, אלא כחשיפה של דבר מה שנמצא באופי האנושי האוניברסאלי , תופעה מובנית בתוך הנפש האנושית חלק חשוב בד.נ.אי. הנפשי ריגשי שלנו.

    אנחנו יכולים לבחור להיות קשובים לו פתוחים אליו ואנחנו יכולים להתעלם מקיומו
    לדוגמא
    אני כאישה שמודעת לגבר הפנימי שגר בתוכה יכולה לבחור אם לתת לו לחיות ולהתבטא ואני יכולה להחליט למשל, לדכא ולהשתיק אותו מפני שלתת לו ביטוי עלול לעלות לי ביוקר, כי הקונטקסט החברתי-תרבותי שבו אני חיה לא מרשה,לא מאפשר,מגביל,מצר, ביטוי כזה ע"י נשים וגובה תשלום יקר מאוד מאישה שנותנת לו ביטוי.

    אני יכולה לבחור ההפך, לבטא אך ורק את הקול הגברי שלי ולהתעלם לחלוטין מן הקול הנשי שלי , לדחות אותו, או לצמצם את ביטויו אך ורק למצבים מאוד מיוחדים.

    מצב שלישי הוא מצב של "אחדות הניגודים" מצב שבו אני מחליטה לתת ביטוי לשני הקולות כאשר הדבר מתבקש, אולם על מנת להבחין מתי מתבקשביטוי כזה או אחר, עלי להיות במצב של ערנות מתמדת לדינאמיקה המשתנה והמורכבת של המציאות , מתי והיכן מתבקש שאפעיל את התכונות שנחשבות "נשיות" ומתי נחוץ שאפעל על פי התכונות ה "גבריות" מה שכמובן שולח אותי לשאלות יותר עמוקות כמו איך אני מגדירה "נשיות" ואיך אני מגדירה "גבריות" אולם הבה ונצא מתוך מתוך עמדה ששאלות אלה כבר פתרתי בתוך עצמי, ושני הקולות ברורים לי ונהירים לי
    איך אני משתמשת בהם?
    ומתי אני משתמשת בהם
    זוהי ההיברידיות בעיני
    כל זאת ברמת הפרט מכאן נקל לצאת לרמת הקולקטיב ובישראל ליחסים שבין מזרחים-אשכנזים במקרה של הדיון המתחולל כאן.