בחזרה לרחם

שניר חסין

ב-12 ליולי בשנה שעברה, המלחמה תפסה אותי לא מוכן. בזמן אירוע משפחתי שנערך בי-ם, ישבתי לשולחן עם קרובי המשפחה שלי מצפון הארץ ורסיסי המידע שהגיעו ממקורות ומקשרים לא קשרים הצביעו על מלחמה מתקרבת ועוררו פאניקה כנה. "עכשיו זה רציני", "אנחנו לא יכולים לחזור לשם", זה כל מה ששמעתי שוב ושוב. בשעות שלאחר מכן קולות האזעקה בקעו מכל טלויזיה ואוששו את החשש. התחושה כי הפעם "אי אפשר שלא להגיב", תחושה שרירותית שנוצרה במהלך כל השעות המתות באולפנים, כנראה כתוצאה ממידע פנימי על מידתיותה (או חוסר מידתיותה) של התגובה הצבאית המתוכננת פשטו לכל עבר ואני עמדתי אל מול כל זה חסר אונים, לא בטוח שאני מבין לאן כולם הולכים לי פתאום.

מלחמת לבנון ה-2 היתה מלחמתי ה"אמיתית" הראשונה כאדם בוגר וביליתי אותה בדירתי המצומקת בתל אביב עם כמה מבני אותה משפחת פליטים מבוהלת. באותם ימים מקוללים ביולי שעבר, בהם הרגשתי, כנראה מתוקף המעמד, שהתנגדותי למהלך הצבאי האווילי ההוא הושתקה באלימות ע"י שיח ציבורי חרש ועיוור, הצלחתי בכל זאת להבין משהו על אבני היסוד מהן בנוי המיליטריזם הישראלי החדש שלא ניתן לחלץ מאין ספור הדיונים המושכלים על ששת הימים או בן-גוריון.

בדרך כלל לדיונים על הזהות המיליטריסטית שלנו יש נטיה להסתיים אחרי כמה משפטים בנאליים. "כן, אנחנו חברה צבאית ואלימה, אין מה לעשות" ועוד כמה קלישאות לא מספקות מן הסוג הזה. "רגע ההסכמה להתגייסות למען מאבק מלחמתי הוא רגע שבו הזהות מכוננת על פי הקולקטיב" כן, גם את זה אני יודע, אך הסבר פסיכולוגי מהסוג הזה גם הוא כבר איננו מספק אותי. יעילותו הטוטלית של המנגנון המעצב במקרה זה היא המעניינת, ולא עצם קיומו של המנגנון הממשמע. נדמה לי כי אם נתעסק קצת בפירוק נקודת האפס השרירותית של היציאה למלחמה וננסה להבין אותה בכלים חדשים, יימצאו עם הזמן גם הדרכים להתמודדות עם השיתוק המוחלט שהצליח להשתיק ביעילות מפחידה את רוב האזרחים, וגם אותי, בתוך ביתי (פרט להודעות זועמות באינטרנט ועוד הפגנה אחת מדכאת).שיתוק כוחני שהפך את רובנו המוחלט מאנשים פרטיים המתעניינים בסידורים היום-יומיים שלהם לחיילים צייתנים מן השורה. חיילים במובן הרגשי והממשי.

ברור לי לחלוטין שהמיליטריזם הישראלי איננו דבר חדש אך חשוב להבין באותה מידה כי במהלך השנים המיליטריזם אינו מוצר מוגמר, הוא מתחדש כל הזמן ואיתו מתחדשים בהתאם גם כלי החדירה שלו ללבבות, כמו גם סוג ומידת התחושות אותן הוא מעורר בנו.

המוטיבציה לנפק הסברים חדשים על מעין מיליטריזם של שנות ה-2000 שכזה נובעת בעיני קודם כל מהצורך לנסות ולתת מענה לאחת מהשאלות המרכזיות איתה מתמודד היום השמאל הישראלי, ונדמה כי להסברים הישנים שלנו נגמר הדלק הדרוש בכדי להגיע לתשובות אמיתיות לה. אנסה להסביר מדוע.


לאחר פרוץ האינתיפאדה השניה, ואולי עוד קודם לכן, קו שבר מחשבתי עבר בחלוקות הפוליטיות שבתוך ישראל. נדמה כי אם את ההגדרות הישנות של החלוקה שבין ימין לשמאל אפשר לסדר סביב שאלת החזקת השטחים, לאחר שנת 2000, החלוקה סובבת סביב שאלת החשד. בצורה גסה ומוגזמת לשם הבהרה ניתן לומר כי `ימין` (אני מתכוון כאן לימין ושמאל ככיוונים מדומיינים ולא כחלק מקבלה של החלוקה המזויפת בין מפלגות בכנסת כמו שהיא היום) מצביע על כיוון של "פראנויה" ביטחונית ושמאל ככיוון של "זלזול" באיומים הללו. קריסת האידיאולוגיות. מהתובנה הזו עולות שתי שאלות מרכזיות: ראשית, מהו המניע לשינוי היסודי הזה שכמעט והעלים איתו את מחנה השלום הישראלי? ושנית, כיצד ניתן להתארגן מחדש אל מול האתגרים הנוכחיים מולם עומד השמאל הישראלי כיום? במאמר זה אני ארצה להציע את התפקיד המשמעותי שהמדיה, ובעיקר מהדורות החדשות, ממלאות בחיינו בעשור האחרון כסוג אחד של תוואי לתשובה.

החיבור שבין ההון ותפיסות העולם האופייניות לו לבין המיליטריזם הישראלי הוא חיבור מעניין וטרי יחסית שיש ברשותו ללמד אותנו לא מעט על דרכי ההתמודדות וההתנגדות לתופעה החדשה-ישנה ובכל מקרה – המאוסה הזו של התגייסות אוטומטית בזמן מלחמה. מצד אחד, בתקופה בה ההון מקבל ריבונות הולכת וגוברת על חיינו ואחראי יותר ויותר על הדימויים דרכם אנו מפרשים את המציאות, המיליטריזם הופך לסחורה בעזרתה אפשר, למשל, לשווק שניצל ביתי חדש תוך פריטה על כל המיתרים הרגישים ביותר בלבו של כל ישראלי. מן הצד השני והמשמעותי יותר של אותו מטבע, גם ההון משפיע על המיליטריזם אשר מקבל לשמחתו לגיטימציה מתחדשת כל העת ע"י דימויים תרבותיים "כלל ישראליים" הנוצרים עקב הצורך של ההון למכור על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר. זהו משחק תרבותי כפול שנדמה לי כי צידו האחרון נשאר מעט נטוש בדיונים אליהם נחשפתי עד כה.

כעדות פיקנטית להשתנותם של הכלים המיליטריסטיים, ניתן לספק כדוגמא את שידורי הרדיו בימים של פיגוע. המוסיקה המתנגנת בתחנות השונות, אשר פעם היתה על טהרת הרפרטואר המרטיט והישן, מתערבבת לה היום עם "סתם" שירים עצובים שדורשים גם הם את מקומם בלבבות החיילים הצעירים. כך, וזו עובדה, אפשר היום לראשונה להתבאס מפיגוע איסלמיסטי בתל אביב לצלילי להקת דפש-מוד. מגניב לגמרי. השופרים המיליטריסטיים החדשים מהסוג הזה יוצרים מצב בו להיות צעיר ומיליטריסט כבר לא דורש אותך להיות בוגר קיבוץ ששרת כקצין בשטחים הכבושים, יש כאלה שיאמרו שכלל לא צריך ללכת לצבא, להתעניין ב`מצב` ובטח שלא להצביע בבחירות כשכל הדימויים הנכונים מגיעים היום עד הבית, מתומצתים וארוזים באריזות מתוקות."מיליטריזם 2000".

במרחב התקשורתי הישראלי אנו מכירים לא מעט דוגמאות של `חזרה לרחם` מהסוג שחווינו ביום הקריאה למלחמה האחרונה – עמידת הדום בטקסי יום הזיכרון פעמיים ויותר כל שנה, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ובמידה מסוימת גם בחירת הכוכב הנולד הבא. למרות שכל הדוגמאות הללו ואחרות מעניינות בפני עצמן, בתוך שלל המנגנונים הממשמעים שעולם התקשורת החדש יוצר, תופס את סקרנותי אחד מרכזי יותר מכולם – המבזק, ואולי מה שמשסמל את כוחו יותר מכל – האות הפותח. העוצמה, הדרמה, התחכום שבמניפולציה הרגשית אותה רק מפיק מוזיקלי מוכשר במיוחד יכול ליצור קוראת לך בצורה חזקה וחד משמעית יותר מכל שאר הדימויים והמניפולציות המפורשות בהם אנו נתקלים, ולכן הוא כה מעניין לבחינה. אות המבזק הוא קול האזעקה המודרני, מאיים ומרתק, מפחיד ומושך, מקסים ודוחה. ההפכים המחזקים זה את זה יוצרים משיכה מסוג מיוחד, חדש, אמביוולנטי. זהו כלי שבמובן מסוים שואב את כוחו משורשיו הנמצאים אי שם ב`צפירה` המאיימת, אך למדיום החדש קיימת נגישות רחבה מאי פעם והויזואליות המהממת שלו מעניקה לו כוח רב הרבה יותר לנצל את מלוא הפוטנציאל הרגשי הקיים בנו. כמו כן, הכלי הכוחני הזה חודר גם אל קרב פלחים באוכלוסיה, בעיקר הצעירים שבהם, אשר מנגנוני הגיוס הישנים נתפסים בעיניהם כאנכרוניסטיים ושייכים לדורות הקודמים "שטופי המוח". המבזק מאפשר לחבר שוב את חווית האיום הקולקטיבית לטבור של כל אחד ואחת. חבל טבור שמושך כשצריך, ואנחנו תמיד נהיה שם בשבילו, מוכנים לחזור הישר אל הרחם המיליטריסטי החמים בו ברור מיהם הטובים ובמי עליהם להילחם עד חורמה.


אם ניקח את התיזה שעוסקת בתפקיד המשמעותי של כלי התקשורת בתיווך תמונת המציאות העוברת אלינו צעד אחד קדימה, ניתן יהיה להציע כי במהלך העשור האחרון אותם מבזקים כוחניים בלתי פוסקים ועשרות מהדורות חדשות מנופחות (שנפחן נוטה שלא להצטמצם לאחר תום מצב החירום) ועתירות רייטינג מספקים לראשונה חומר גלם רגשי בלתי נגמר שמקיף את האיומים הביטחוניים ומעצים אותם כחלק מהאינטרס של ההון לפרוט על אותם מיתרי מיליטריזם חשופים שבהוויה הישראלית לצורך עוד קצת זמן לפרסומות. כך נחשף קשר אחד, פשוט וחסר מניפולציה בוטה, דרכו ההון מייצר מבלי משים פטריוטיות מסוג חדש. "מחנה השלום" עומד אילם יותר מאי פעם אל מול אוטוסטרדות האיומים, כשרובו הגדול של מחנה זה מצטרף אליה ואינו יכול להתנער ממלחמותיה חסרות התוחלת, אלא להיפך, ממשיך לצערי הרב להתגייס למענן בשם אחוות הקולקטיב, תוך כדי השמעה מפעם לפעם ברגעים של שקט יחסי ובדרך כלל למטרות פנימיות, רטוריקה אנכרוניסטית על פיוס וויתורים. עם כל הכבוד לרטוריקה הריקה הזו, ברגעי קריאה לדגל אותו שמאל יהיה הראשון להתהפנט מ"רגעי ההזדככות והאחווה", להצדיק מלחמות מגוחכות, להילחם במערכותיהן, ממש כמו שהוא יהיה הראשון לגנות את מי שכן מתנער ממלחמות אלו. הכי נוח לחזור לרחם, כבר אמרנו.

חוסר הרלוונטיות של החלוקה בין ימין לשמאל דורש מאיתנו הסברים חדשים לאופן שבו מתארגן הכוח. השיתוק שרבים מאיתנו חווים אל מול החשש מהאיום הבא; שיתוק שגורם לנו לעמוד אל מולו כחסרי אונים נובע מהאופן שבו המיליטריזם החדש, מיליטריזם 2000, מצליח לחדור בצורות חדשות אל תוך הבסיס הזהותי של כולנו ולקרוא לנו אל קרבו מבלי שנשים לב לכך. נדמה לי כי עבודה הגותית שראשית תחשוף, ושנית תציע דרכי התנערות משלל האופנים החדישים בהם המיליטריזם ממשמע אותנו בעת קריאה, תהא מגוחכת מהותה של קריאה זו ככל שתהא, חייבת להיכלל כחלק מהדרך עליה אמור לעבור השמאל הישראלי לפני שיוכל להפוך שוב למשמעותי ורלוונטי.  תרשו לי לסיים בפראפרזה על השיר הידוע שאהוב כל כך על תרמילאים ישראלים, בני גילי, בזמן כיבושיהם התרבותיים עיירות חדשות מהודו ועד לבוליביה – הכיבוש כבר בן 40, הילד בן 30, יש לו חום גבוה, והוא עדיין שוכב לו על הספה בבית הוריו, מוכן לקריאה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. פצצה חכמה

    מעניין היה לחבר את הטענות שלך אל הטענות של יגיל לוי על מיליטריזם, של רחם לאומי אצל ברקוביץ ופמיניסטיות אחרות.
    הכתיבה שלך מעוררת למחשבה אבל לא ברור מה בעצם אתה טוען . אתה יכול לכתוב משפט אחד שיבהיר את הטענה?
    למשל ביחס לתקשורת. יש הרבה אנשים שהפסיקו לקרוא עיתונים ולראות חדשות לאחר ההתנגדות האלימה של אינתיפדת אל אקצא (מה שמכונה "הפיגועים")
    האם גם הם מגויסים אוטומטית? מה עם כל אלפי האנשים שמחו נגד המלחמה בזמן המלחמה? למעשה אתה מניח שיש גיוס אוטומטי ולא מבחין בין ההתנגדות הפעילה, התנגדות יומיומית – יש טווח רחב של תגובות למלחמת לבנון/ההתנגדות האלימה של אינתפדת אל אקצא (מה שמכונה "הפיגועים")

  2. פצצה חכמה

    מעניין היה לחבר את הטענות שלך אל הטענות של יגיל לוי על מיליטריזם, של רחם לאומי אצל ברקוביץ ופמיניסטיות אחרות.
    הכתיבה שלך מעוררת למחשבה אבל לא ברור מה בעצם אתה טוען . אתה יכול לכתוב משפט אחד שיבהיר את הטענה?
    למשל ביחס לתקשורת. יש הרבה אנשים שהפסיקו לקרוא עיתונים ולראות חדשות לאחר ההתנגדות האלימה של אינתיפדת אל אקצא (מה שמכונה "הפיגועים")
    האם גם הם מגויסים אוטומטית? מה עם כל אלפי האנשים שמחו נגד המלחמה בזמן המלחמה? למעשה אתה מניח שיש גיוס אוטומטי ולא מבחין בין ההתנגדות הפעילה, התנגדות יומיומית – יש טווח רחב של תגובות למלחמת לבנון/ההתנגדות האלימה של אינתפדת אל אקצא (מה שמכונה "הפיגועים")

  3. דוד גיל

    ניתוח חלקי המנסה להפיל תיק על תקשורת שבכיריה מזוהים דווקא על השמאל. את השינוי שעבר על השמאל יש לחפש אצל האובייקט הפלשתיני שעמו אנחנו אמורים להידבר וזה מפגין פעם אחר פעם שמדינה הוא כנראה לא רוצה לקבל ובוודאי לא לנהל. ברקאי, דיין, גזית, רוזן ורשף אינם רואים את ביבי כגורו שלהם אבל חייבים לשקף דעות הימין שכידוע מהווה רוב יציב במדינה מאז מהפך 77. המכנה הנמוך של כוכב נולד והטלנובלות הוא יבוא מערבי המתקבל בברכה דווקא אצל שכבות המצוקה ומהווה עדות נחרצת לכשלונה הטוטאלי של מערכת החינוך לספק ערכי תרבות ברמת הטלביזיות של בריטניה וצרפת. לאחר שהחינוך החרדי נעדר הטלביזיה מקיף היום שליש מהתלמידים נותרנו עם מחציתם שרובם נחשף באדיקות לחרטא ברטא של ערוץ 2 וזאת בעידודם השקט של הורים שאת חינוך ילדיהם לחשיפה לתרבות הם מטילים על המורים כשהם מותירים לעצמם את קטעי הכיופים והבילויים. במציאות חיינו מאז עלה שרון לבמה והשליט את השחיתות הכלכלית והפלילית על עם שלם שסגד לתובנה זו ישראל שורדת על זמן שאול שבמרכזו ניצבת האיוולת שמפגינים הפלשתינאים. בנתונים אלה התקוה היחידה של השמאל היא לפעול במישור החברתי ולהתרכז בחינוך ברווחת הקשישים שמשקלם הסגולי באוכלוסיה גואה ובשמירה עיקשת על זכויות האזרח, כולל הגנה על הצרכן בפני עתיקי ההון עמם משתפת הממשלה פעולה. על השמאל להוריד פרופיל בתחום המדיני משום שהדגל החברתי-כלכלי חשוב יותר מציאותית. המילטריזם היום מתחזק אצל העולים ותושבי הפריפריות ולהילחם בו ניתן רק באמצעות מערכת חינוך ערכי. כדי להישרד על השמאל להימנע ולהיבדל מבריתות סרק עם הציבור החרדי והמתנחלים. אם השמאל ישכיל לקבוע תכנית פעולה עקבית הוא ייהנה מתקשורת אוהדת אך אם יתמיד בפלגנות המגזרית המלאכותית יותיר הבמה להזיות גאידמק ושלדון שבכספי הימורים ועסקות נשק ישתלטו על חיינו. וכדאי להכיר בעובדה הכואבת.- מפלגת העבודה היא פגר מובס שבראשה עומדת כנופייה של חותרים לשלטון בכל מחיר ללא כל מחוייבות לבוחריה ללא שמץ של זיקה לערכי תנועת העבודה. השמאל חייב להוקיע אותם בקלונם המהדהד. מן הימין ניתן להיבדל אך קשה שבעתיים מהעלוקות שמצאו טרמפ על עגלתם של ברל כצנלסון, בן גוריון ובן אהרון.

  4. דוד גיל

    ניתוח חלקי המנסה להפיל תיק על תקשורת שבכיריה מזוהים דווקא על השמאל. את השינוי שעבר על השמאל יש לחפש אצל האובייקט הפלשתיני שעמו אנחנו אמורים להידבר וזה מפגין פעם אחר פעם שמדינה הוא כנראה לא רוצה לקבל ובוודאי לא לנהל. ברקאי, דיין, גזית, רוזן ורשף אינם רואים את ביבי כגורו שלהם אבל חייבים לשקף דעות הימין שכידוע מהווה רוב יציב במדינה מאז מהפך 77. המכנה הנמוך של כוכב נולד והטלנובלות הוא יבוא מערבי המתקבל בברכה דווקא אצל שכבות המצוקה ומהווה עדות נחרצת לכשלונה הטוטאלי של מערכת החינוך לספק ערכי תרבות ברמת הטלביזיות של בריטניה וצרפת. לאחר שהחינוך החרדי נעדר הטלביזיה מקיף היום שליש מהתלמידים נותרנו עם מחציתם שרובם נחשף באדיקות לחרטא ברטא של ערוץ 2 וזאת בעידודם השקט של הורים שאת חינוך ילדיהם לחשיפה לתרבות הם מטילים על המורים כשהם מותירים לעצמם את קטעי הכיופים והבילויים. במציאות חיינו מאז עלה שרון לבמה והשליט את השחיתות הכלכלית והפלילית על עם שלם שסגד לתובנה זו ישראל שורדת על זמן שאול שבמרכזו ניצבת האיוולת שמפגינים הפלשתינאים. בנתונים אלה התקוה היחידה של השמאל היא לפעול במישור החברתי ולהתרכז בחינוך ברווחת הקשישים שמשקלם הסגולי באוכלוסיה גואה ובשמירה עיקשת על זכויות האזרח, כולל הגנה על הצרכן בפני עתיקי ההון עמם משתפת הממשלה פעולה. על השמאל להוריד פרופיל בתחום המדיני משום שהדגל החברתי-כלכלי חשוב יותר מציאותית. המילטריזם היום מתחזק אצל העולים ותושבי הפריפריות ולהילחם בו ניתן רק באמצעות מערכת חינוך ערכי. כדי להישרד על השמאל להימנע ולהיבדל מבריתות סרק עם הציבור החרדי והמתנחלים. אם השמאל ישכיל לקבוע תכנית פעולה עקבית הוא ייהנה מתקשורת אוהדת אך אם יתמיד בפלגנות המגזרית המלאכותית יותיר הבמה להזיות גאידמק ושלדון שבכספי הימורים ועסקות נשק ישתלטו על חיינו. וכדאי להכיר בעובדה הכואבת.- מפלגת העבודה היא פגר מובס שבראשה עומדת כנופייה של חותרים לשלטון בכל מחיר ללא כל מחוייבות לבוחריה ללא שמץ של זיקה לערכי תנועת העבודה. השמאל חייב להוקיע אותם בקלונם המהדהד. מן הימין ניתן להיבדל אך קשה שבעתיים מהעלוקות שמצאו טרמפ על עגלתם של ברל כצנלסון, בן גוריון ובן אהרון.

  5. רוטמן

    תזכורת חשובה לעומק הרב שבו המיליטריזם טבוע בנו.
    הרי המיליטריזם אינו נחלתו של עולם הצבא והממשל, אלא מופיע גם ביחסי זוגיות ושכנות, בחינוך, בכביש, בטלפון, בבית הקפה, בהיסטוריה, בעתיד.
    המאמר מאיר נכונה את חלקה של התקשורת באשרור המיליטריזם וייצורו מחדש. ואמנם חלקה גדול וחשוב, גם אם אינו בלעדי. איני בטוח כי היא המחוללת את הגיוס הגורף, אך ללא ספק ידה בדבר, שכן היא עצמה מגויסת לחלוטין.
    חשוב לדבר על מיליטריזם בישראל, ולחשוף אותו בזירות השונות של חיינו, ובכך – אולי – להצליח לייצר לו אלטרנטיבה.

  6. רוטמן

    תזכורת חשובה לעומק הרב שבו המיליטריזם טבוע בנו.
    הרי המיליטריזם אינו נחלתו של עולם הצבא והממשל, אלא מופיע גם ביחסי זוגיות ושכנות, בחינוך, בכביש, בטלפון, בבית הקפה, בהיסטוריה, בעתיד.
    המאמר מאיר נכונה את חלקה של התקשורת באשרור המיליטריזם וייצורו מחדש. ואמנם חלקה גדול וחשוב, גם אם אינו בלעדי. איני בטוח כי היא המחוללת את הגיוס הגורף, אך ללא ספק ידה בדבר, שכן היא עצמה מגויסת לחלוטין.
    חשוב לדבר על מיליטריזם בישראל, ולחשוף אותו בזירות השונות של חיינו, ובכך – אולי – להצליח לייצר לו אלטרנטיבה.

  7. שחר

    הפרנויה שאתה מזכיר ('ימין' מצביע על כיוון של "פראנויה" ביטחונית ושמאל ככיוון של "זלזול" באיומים הללו) – היא מעמודי התווך של הציונות, שבחרה בהגדרה שלילית של יהודי (יהודי הוא מי שהגויים שונאים אותו). אם שונאים אותך – עליך, בצדק, להפוך פרנואיד/ית אם חפץ/ת חיים את/ה. לציונות אין הגדרה חיובית ליהודי, שהרי הציונות היא תנועה אירופית חילונית, ואילו הגדרה חיובית ליהודי היא הגדרה דתית. ודאי וודאי שכך הדבר אחרי מלחמת העולם השניה והשואה.
    נדמה לי שרוב הישראלים חושבים שיושמדו אם רק תנתן ל"ערבים" הזדמנות לכך. אם מדינת ישראל תקבל, למשל, את ניירות העמדה של הפלסטינים הישראלים שפורסמו לאחרונה, או אם תהיה כאן מדינת כל אזרחיה, כפי שאני מקווה שתהיה, תל אביב תעלם. הישראלים לא ישבו יותר בבתי הקפה אלא עמוק במימי הים התיכון. כל העוצמה הישראלית, הכלכלית והצבאית, תיעלם פתאום. ואין זה חשוב להם כלל שהמציאות מוכיחה (מדי יום) כי הישראלים מסוכנים הרבה יותר לפלסטינים מאשר הפלסטינים לישראלים, וכי הישראלים מצליחים אט אט לדחוק את העם הפלסטיני ממקומו כאן, וכי זו היתה מטרת המציונות מאז ומעולם.

  8. שחר

    הפרנויה שאתה מזכיר ('ימין' מצביע על כיוון של "פראנויה" ביטחונית ושמאל ככיוון של "זלזול" באיומים הללו) – היא מעמודי התווך של הציונות, שבחרה בהגדרה שלילית של יהודי (יהודי הוא מי שהגויים שונאים אותו). אם שונאים אותך – עליך, בצדק, להפוך פרנואיד/ית אם חפץ/ת חיים את/ה. לציונות אין הגדרה חיובית ליהודי, שהרי הציונות היא תנועה אירופית חילונית, ואילו הגדרה חיובית ליהודי היא הגדרה דתית. ודאי וודאי שכך הדבר אחרי מלחמת העולם השניה והשואה.
    נדמה לי שרוב הישראלים חושבים שיושמדו אם רק תנתן ל"ערבים" הזדמנות לכך. אם מדינת ישראל תקבל, למשל, את ניירות העמדה של הפלסטינים הישראלים שפורסמו לאחרונה, או אם תהיה כאן מדינת כל אזרחיה, כפי שאני מקווה שתהיה, תל אביב תעלם. הישראלים לא ישבו יותר בבתי הקפה אלא עמוק במימי הים התיכון. כל העוצמה הישראלית, הכלכלית והצבאית, תיעלם פתאום. ואין זה חשוב להם כלל שהמציאות מוכיחה (מדי יום) כי הישראלים מסוכנים הרבה יותר לפלסטינים מאשר הפלסטינים לישראלים, וכי הישראלים מצליחים אט אט לדחוק את העם הפלסטיני ממקומו כאן, וכי זו היתה מטרת המציונות מאז ומעולם.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "לציונות אין הגדרה חיובית ליהודי" – מאיכן אתם מביאים את הרעיונות האלה -הציונית היא תשובה יהודית חילונית
    למצב היהודים בתחלית המאה שסבלו פוגרומים ורדיפות והתעללות מצד שכניהם הנוצרים המוסלמים ומי לא!

    זה ש100 שנים אחר כך צריך לבדוק מה הם ההגדרות העכשויות של הציונות זה משהוא אחר -אבל אימרות פוסט ציוניות
    או אנטי ציוניות לא צריכות לטשטש את המצב. לדעתי לחשוב יהודית -מוסלמית-נוצרית או דתית זו חשביה שלילית לחשוב חילונית ,תרבותית ,זה לחשוב חיובי.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "לציונות אין הגדרה חיובית ליהודי" – מאיכן אתם מביאים את הרעיונות האלה -הציונית היא תשובה יהודית חילונית
    למצב היהודים בתחלית המאה שסבלו פוגרומים ורדיפות והתעללות מצד שכניהם הנוצרים המוסלמים ומי לא!

    זה ש100 שנים אחר כך צריך לבדוק מה הם ההגדרות העכשויות של הציונות זה משהוא אחר -אבל אימרות פוסט ציוניות
    או אנטי ציוניות לא צריכות לטשטש את המצב. לדעתי לחשוב יהודית -מוסלמית-נוצרית או דתית זו חשביה שלילית לחשוב חילונית ,תרבותית ,זה לחשוב חיובי.

  11. שחר

    "הציונית היא תשובה יהודית חילונית למצב היהודים בתחלית המאה שסבלו פוגרומים ורדיפות והתעללות מצד שכניהם הנוצרים המוסלמים ומי לא!"
    זה לא מה שאמרתי?

  12. שחר

    "הציונית היא תשובה יהודית חילונית למצב היהודים בתחלית המאה שסבלו פוגרומים ורדיפות והתעללות מצד שכניהם הנוצרים המוסלמים ומי לא!"
    זה לא מה שאמרתי?

  13. אסף דרעי

    אם כי עדיין קשה לשים את האצבע על הרגע (או היום או השעה) בו מצטברת ההשפעה התקשורתית לכדי אותו "דבר" כל-כך רב עוצמה, סוחף ומשתק שנדמה לי שכולנו הרגשנו אז.
    הקריאה במאמר ממש החזירה אותי לאותם ימים שבהם, פתאום, כולם או כמעט כולם מסביבך הופכים לרובוטים אוטיסטיים שחושבים ומדברים את אותם הדברים, וכל ניסיון להגיד משהו, מתון ולא-רדיקלי ולא-פרובוקטיבי ככל שיהיה, נגד מלחמה, גורם לאנשים מסביב להביט בך כמו על יצור ממאדים.
    נראה לי שלחקור את המאפיינים והביטויים של הדינמיקה הזאת יכול להיות מעניין לא פחות מניסיון להתחקות אחר הסיבות שהובילו אליה.

  14. אסף דרעי

    אם כי עדיין קשה לשים את האצבע על הרגע (או היום או השעה) בו מצטברת ההשפעה התקשורתית לכדי אותו "דבר" כל-כך רב עוצמה, סוחף ומשתק שנדמה לי שכולנו הרגשנו אז.
    הקריאה במאמר ממש החזירה אותי לאותם ימים שבהם, פתאום, כולם או כמעט כולם מסביבך הופכים לרובוטים אוטיסטיים שחושבים ומדברים את אותם הדברים, וכל ניסיון להגיד משהו, מתון ולא-רדיקלי ולא-פרובוקטיבי ככל שיהיה, נגד מלחמה, גורם לאנשים מסביב להביט בך כמו על יצור ממאדים.
    נראה לי שלחקור את המאפיינים והביטויים של הדינמיקה הזאת יכול להיות מעניין לא פחות מניסיון להתחקות אחר הסיבות שהובילו אליה.

  15. יעל ברדה

    נהניתי לקרוא. אני חושבת שנושא "החשד" הוא עניין שמאוד ראוי לחקור אותו לעומק. מתי השב"כ משחרר מידע על התרעות (יש 50 כל יום) לתקשורת? באיזה מועד חושפים תקשורתית איומים אסטרטגיים שונים שידועים כבר לקהילת המודיעין זמן רב? איך עובד מנגנון הייצור של החשד שגורם לתחושה של רב הציבור היהודי בישראל שבתוך כל פלסטיני מסתתרת רוח הרפאים של מחבל? מי הם סוכני הפראנויה? מה הדיבידנדים שלהם מגלי פראנויה חדשים?
    ראיתי איזה סטיקר שהוציאו בארה"ב אחרי חקיקת הפטריוט אקט. היה כתוב בו – think, its Patriotic.
    אנחנו כבר בשלב שצריך גם לחשוב וגם להתערב דווקא בעניין הזה של התודעה הקולקטיבית.
    יישר כוח, יעל

  16. יעל ברדה

    נהניתי לקרוא. אני חושבת שנושא "החשד" הוא עניין שמאוד ראוי לחקור אותו לעומק. מתי השב"כ משחרר מידע על התרעות (יש 50 כל יום) לתקשורת? באיזה מועד חושפים תקשורתית איומים אסטרטגיים שונים שידועים כבר לקהילת המודיעין זמן רב? איך עובד מנגנון הייצור של החשד שגורם לתחושה של רב הציבור היהודי בישראל שבתוך כל פלסטיני מסתתרת רוח הרפאים של מחבל? מי הם סוכני הפראנויה? מה הדיבידנדים שלהם מגלי פראנויה חדשים?
    ראיתי איזה סטיקר שהוציאו בארה"ב אחרי חקיקת הפטריוט אקט. היה כתוב בו – think, its Patriotic.
    אנחנו כבר בשלב שצריך גם לחשוב וגם להתערב דווקא בעניין הזה של התודעה הקולקטיבית.
    יישר כוח, יעל

  17. שי נ.

    אין לך מה לחפש את ההשפעה של הצבאיות. זו לא הצבאיות אלא הראייה הדיכוטומית של המציאות. בראייה זו ניחנים בעיקר אנשי צבא, עורכי דיןו ו- כ ל כ ל נ י ם, שמזפרם בשלטון הישראלי הולך וגדל. אני מציע לקרוא את ביקורתו של יהודה שנהב של ספרו האחרון של ברוך קימרלינג ז"ל שהתפרסמה השבוע באתר "הארץ".

  18. שי נ.

    אין לך מה לחפש את ההשפעה של הצבאיות. זו לא הצבאיות אלא הראייה הדיכוטומית של המציאות. בראייה זו ניחנים בעיקר אנשי צבא, עורכי דיןו ו- כ ל כ ל נ י ם, שמזפרם בשלטון הישראלי הולך וגדל. אני מציע לקרוא את ביקורתו של יהודה שנהב של ספרו האחרון של ברוך קימרלינג ז"ל שהתפרסמה השבוע באתר "הארץ".

  19. ארץ

    האין הראייה הדיכוטומית שעליה אתה מדבר שקועה גם בדבריך שלך? מיליטריזם לא, דיכוטומיזם כן. חד וחלק.
    האם הראייה הדיכוטומיסטית של של בעלי תפקידים מוציאה בהכרח את אפשרות ההשפעה של הצבאיות על החברה והפוליטיקה בישראל?
    תאר לעצמך שהשניים יכולים להתקיים במקביל, ואולי אף ללבות זה את זה.

  20. ארץ

    האין הראייה הדיכוטומית שעליה אתה מדבר שקועה גם בדבריך שלך? מיליטריזם לא, דיכוטומיזם כן. חד וחלק.
    האם הראייה הדיכוטומיסטית של של בעלי תפקידים מוציאה בהכרח את אפשרות ההשפעה של הצבאיות על החברה והפוליטיקה בישראל?
    תאר לעצמך שהשניים יכולים להתקיים במקביל, ואולי אף ללבות זה את זה.

  21. סמי ארגון

    זו אולי נחמה פורתא ( אולי גם קצת נחמת טפשים) לראות כי היום, לפחות, אנו מדברים ביתר פתיחות על 2 המושגים הללו, שסוציולוגים רבים, אלה מהדור הישן, התכחשו לו. חלקם עדיין. מי שנתן את הגושפנקא האקדמית לדון בהם, ולראות אותם כמאפיינים את החברה הישראלית מאז ששת הימים, היה הסוציולוג הדגול, פרופסור ברוך קימרלינג ז"ל פטר לאחרונה. חוקר אמיץ זה חשף ללא כחל וסרק את קוויה הבולטים, האמיתיים של המדיניות הישראלית ואת פרצופה האמיתי של החברה הישראלית, שהלכה ונתכערה עם השנים, עד לבלי הכיר. יבורך זכרו של ברוך יקר זה.

  22. סמי ארגון

    זו אולי נחמה פורתא ( אולי גם קצת נחמת טפשים) לראות כי היום, לפחות, אנו מדברים ביתר פתיחות על 2 המושגים הללו, שסוציולוגים רבים, אלה מהדור הישן, התכחשו לו. חלקם עדיין. מי שנתן את הגושפנקא האקדמית לדון בהם, ולראות אותם כמאפיינים את החברה הישראלית מאז ששת הימים, היה הסוציולוג הדגול, פרופסור ברוך קימרלינג ז"ל פטר לאחרונה. חוקר אמיץ זה חשף ללא כחל וסרק את קוויה הבולטים, האמיתיים של המדיניות הישראלית ואת פרצופה האמיתי של החברה הישראלית, שהלכה ונתכערה עם השנים, עד לבלי הכיר. יבורך זכרו של ברוך יקר זה.

  23. אלחנן

    "קימרלינג העמיד הרבה תלמידים חוקרים, חלקם שילמו ביוקר בעשור האחרון, שנות הרדיפה של חוקרים ביקורתיים, על היותם תלמידיו. בו, כמו שהעיד כמה פעמים, בעיקר בראיון המצמרר שהעניק באוקטובר 2006 לדליה קרפל, לא העזו לגעת. אבל תלמידיו או מומלציו שילמו באותה סביבה איומה שבה חופש פירושו בעיקר חופשה. "
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/
    ShArt.jhtml?itemNo=865058&contrassID=0&subContrassID=0&sbSubContrassID=0

  24. אלחנן

    "קימרלינג העמיד הרבה תלמידים חוקרים, חלקם שילמו ביוקר בעשור האחרון, שנות הרדיפה של חוקרים ביקורתיים, על היותם תלמידיו. בו, כמו שהעיד כמה פעמים, בעיקר בראיון המצמרר שהעניק באוקטובר 2006 לדליה קרפל, לא העזו לגעת. אבל תלמידיו או מומלציו שילמו באותה סביבה איומה שבה חופש פירושו בעיקר חופשה. "
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/
    ShArt.jhtml?itemNo=865058&contrassID=0&subContrassID=0&sbSubContrassID=0

  25. רן לוי

    וכנופיותיהם. על פי הכתוב במאמר והתגובות הקודמות נדמה לי שהתשובה ברורה – קהילת המודיעין האמריקאית בגיבוי הישראלית. שכן חמישיית הרשעים תורמת כל אחד לחוד וכולם ביחד להעצמת תחושת הפארנויה. וזו מזינה את המיליטריזם הישראלי.

    תרשו לי לפרוץ בצחוק. כשכל אחד מהם מדבר על פלשטן הכבושה והדרך לשחררה מנוכחותו של הכובש – הוא מתכוון לזה. העובדה שאתם מוכנים לחיות כאן תחת שלטון פלשטני-ערבי-מוסלמי, תוך מחשבה שהפלשטנים לא יישחטו אתכם ברגע שיוכלו לעשות זאת היא רצף של מחשבות שההסטוריה מוכיחה את חוסר ההגיון שבהן.

    לא שכחנו את מאורעות תרפ"ט בחברון, את מאורעות 1921, ואת מאורעות 1936-1939 הרבה לפני שהיהוד הקימו מדינה יהודית בשטח פלשטן הכבושה. וחוץ מזה, שימו לב כיצד הפלשטנים והערבים בכלל מכנים אותנו בשיחות הרחוב שלהם לא הציונים, לא הישראלים – הם קוראים לנו "היהוד".

    ואין זה אומר דבר על כך שהמימסד הישראלי לא מטפח את האיומים, רק שאין כאן שום ניפוח. הם קיימים ממילא, ודי לשמוע את חברי כנופיית החמישה.

  26. רן לוי

    וכנופיותיהם. על פי הכתוב במאמר והתגובות הקודמות נדמה לי שהתשובה ברורה – קהילת המודיעין האמריקאית בגיבוי הישראלית. שכן חמישיית הרשעים תורמת כל אחד לחוד וכולם ביחד להעצמת תחושת הפארנויה. וזו מזינה את המיליטריזם הישראלי.

    תרשו לי לפרוץ בצחוק. כשכל אחד מהם מדבר על פלשטן הכבושה והדרך לשחררה מנוכחותו של הכובש – הוא מתכוון לזה. העובדה שאתם מוכנים לחיות כאן תחת שלטון פלשטני-ערבי-מוסלמי, תוך מחשבה שהפלשטנים לא יישחטו אתכם ברגע שיוכלו לעשות זאת היא רצף של מחשבות שההסטוריה מוכיחה את חוסר ההגיון שבהן.

    לא שכחנו את מאורעות תרפ"ט בחברון, את מאורעות 1921, ואת מאורעות 1936-1939 הרבה לפני שהיהוד הקימו מדינה יהודית בשטח פלשטן הכבושה. וחוץ מזה, שימו לב כיצד הפלשטנים והערבים בכלל מכנים אותנו בשיחות הרחוב שלהם לא הציונים, לא הישראלים – הם קוראים לנו "היהוד".

    ואין זה אומר דבר על כך שהמימסד הישראלי לא מטפח את האיומים, רק שאין כאן שום ניפוח. הם קיימים ממילא, ודי לשמוע את חברי כנופיית החמישה.