העלייה בביקוש לעובדים - קריאה ביקורתית[1]

יונתן שחם

 אתמול פורסמו נתוני משרד התמ"ת המצביעים על עלייה משמעותית בכמות המשרות הפנויות במגזר העיסקי בחצי השנה האחרונה. ההסבר הרווח הוא שעלייה זו היא תוצאה של הצמיחה שחווה המשק. מקורות הצמיחה מיוחסים לרפורמות שביצעו שרי האוצר, בייחוד לרפורמות שביצע נתניהו.

הסבר אלטרנטיבי

אולם בחינה לעומק של הנתונים המלאים שפורסמו ע"י התמ"ת תעלה ספקות לגבי הסבר זה. בגרף המשרות הפנויות ניתן לראות את הירידה החדה שנוצרה בעקבות המיתון שהחל בשנת 2000. מגמת עלייה מתונה בכמות המשרות הפנויות מתחילה בשנת 2004. שתי מגמות חזקות של עלייה מתחילות באמצע שנת 2005 (מספר 2 בגרף מספר 1) ובתחילת שנת 2006 (מספר 3 בגרף). נתניהו כיהן כשר אוצר משנת 2003 עד לערב יישום תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005. את עיקר הרפורמות ביצע נתניהו במחצית הראשונה של כהונתו. אמנם לרפורמות כלכליות לוקח זמן להבשיל ולהשפיע, אבל הסבר שטוען כי הסיבה היחידה לעליות שהתרחשו בשנתיים האחרונות הן רפורמות שבוצעו בשנת 03-04 הוא הסבר חלקי מאוד. ניתן לשייך את כל ההתחלות  של מגמות העלייה בגרף לאירועים פוליטיים שאינם כלכליים. בנקודה מספר 1 בגרף הכריז שרון על תוכנית ההתנתקות. בנוקדה מספר 2 בגרף התוכנית יצאה אל הפועל. בנקודה מספר 3 בגרף נערכו הבחירות בהן זכתה קדימה, לאחר תקופה של אי-וודאות משמעותית במערכת הפוליטית בישראל.

גרף מספר 1: מספר המשרות הפנויות במגזר העיסקי:[2]

 

בשלשות הנקודות הנ"ל, אירעו התפתחויות במערכת הפוליטית שנתפסו בשעתן כטובות לכלכלה וכמעודדות צמיחה. ניסיון להסביר את הגרף באמצעות ניתוח השינויים הפוליטיים מספק הסבר חזק הרבה יותר לנתונים, מאשר הסבר הקושר את ההעליות בביקוש לרפורמות שבוצעו במנותק מהעליות בגרף.

האם גידול בביקוש לעובדים מוביל לגידול בשכרם?

התיאוריה הכלכלית אומרת כי עלייה בביקוש למוצר כלשהו תעלה את מחירו. לכן עלייה בכמות המשרות הפנויות, היא עודף הביקוש לעובדים, צריכה להוביל לעליית שכר. הקשר הזה אכן מתקיים בין שני הנתנים, אולם האם כל העלייה בביקוש הופכת לעליית שכר? שני הענפים בהם חלה העלייה הגדולה ביותר בכמות המשרות הפנויות הם ענפי התעשייה והאוכל. בגרף מספר 2 ניתן לראות את כמות המשרות הפנויות בתעשיה בכחול (אלפים בסקאלה השמאלית) ואת השכר הממוצע בענף באדום (ש"ח במחירים נומינלים), לתקופה בה חלו עליות חדות בכמות המשרות הפנויות בכלל המגזר העסקי. ניתן לראות כי המגמות בשני הגרפים מקבילות בכיוון ובגודל, למעט בתקופה אחת שבין אפריל לאוגוסט 2006. בתקופה זו חלה עלייה משמעותית בעודף הביקוש לעובדים אולם עליית השכר לא הייתה משמעותית לעומת העליות הקודמות. מגרף זה ניתן להבין כי עלייה חדה בביקוש לעובדים לא התרגמה לעלייה במחיר. למרות עליית הביקוש לעובדים, כוח המיקוח שלהם בשוק העבודה לא עלה.

גרף מספר 2: משרות פנויות ושכר ממוצע בענף התעשייה

ניתן גם לחקור את היחס שבין השינוי בכמות המשרות הפנויות לשינוי בשכר. אם עודף הביקוש מתרגם לעלייה בשכר, היחס בין שני קצבי השינוי ישאר קבוע, פחות או יותר. עיון בגרף מספר 3, המציג את היחס הזה יראה כי לאורך רוב התקופה היחס היה כמעט קבוע, אך ישנן שתי תקופות של עליה משמעותית. עליה כזו מצביעה על הפרה של האיזון בין השכר לעודף הביקוש לרעת השכר. נתון זה מחזק את המסקה הנובעת מגרף מספר 2: עליית הביקוש לעובדים לא הגדילה את כוחם הכלכלי. זאת בניגוד לתאוריית הזליגה, הטוענת כי הצמיחה במשק תחלחל לאט לאט לכלל הציבור. שני הגרפים מראים בבירור כי עיקר הצמיחה היטיב עם השכבות המבוססות: המעסיקים.

גרף מספר 3: היחס בין עלייה במשרות הפנויות לעלייה בשכר בענף התעשייה

שרטוט של אותם גרפים בענף השני שבו צמח במהירות מספר המשרות הפנויות, ענף האוכל, תגלה תמונה דומה (הנתונים אינם כוללים את הרבעון האחרון):

גרף מספר 4: משרות פנויות (באלפים, סקאלה שמאלית) ושכר ממוצע (בש"ח במחירים נומינלים, סקאלה ימנית) בענף האוכל

ניתן לראות כי גם בגרף זה המגמות בין הקווים מקבילות, למעט אותה תקופה שבין אפריל לאוגוסט 2006.

גרף מספר 5: היחס בין עלייה במשרות הפנויות לעלייה בשכר בענף האוכל

גם בענף זה ניתן לזהות פריצות של הגרף כלפי מעלה, המעידות על שינוי בקצבי העלייה לטובת המעסיקים או על התחזקות הכוח של מציעי המשרות.

מה הוא חלקן של המשרות המלאות בתעסוקה?

בעוד אנו רואים עלייה בדרישה לעובדים וירידה באבטלה, יש לברר האם כל העובדים נקלטים במשרות מלאות. מדיווח משרד התמ"ת ניתן לראות כי גם בתקופה האחרונה, אחוז המשרות המלאות מתוך כלל המשרות ירד. הירידה היא בהיקף של 8% בשמונה חודשים.



[1] כל הנתונים במסמך עובדו מתוך אתר הלשכה המרכזית לסטסטיקה.

[2] מקור: הודעה לתקשורת של משרד התמ"ת מסוף רבעון II 2007.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שור

    שלום לכולכם, מזמן לא כתבתי כאן.

    וואלה כמה טוב לקרוא כאן שיש גידול בביקוש לעובדים,
    הרי עד לא מזמן היתה כאן התעלמות מהמציאות של צמיחה, ירידה חדה באבטלה, יצירת 350,000 מקומות עבודה חדשים נטו רובם במשרה מלאה, ויגודל ניכר בהכנסות המדינה לצרכי חברה ובטחון.
    ו(כמעט) הכול בזכות מדיניות כלכלית נכונה.

    הטענה כאילו ההתנתקות או נצחון "קדימה" (הדי מושחתת) היא שהביאה לגידול הדרמטי בביקוש לעובדים אינה נכונה כלל ועיקר. מהטעם הפשוט שמלחמת לבנון השניה הוכיחה שכוחות כלכליים של היצע וביקוש הרבה יותר חזקים מאלפי טילים שנחתו על צפון ישראל ואף השביתו לחודש את הנמל הימי הכי גדול במדינה.
    לשביתות של עמיר פרץ היתה השפעה יותר שלילית.
    וכך גם להתנתקות היתה השפעה שלילית – בזבוז כספים מיותר שרק החריף את המצב הבטחוני (ושוב מביא לתוספות תקציבי בטחון על חשבון תקציבי חברה).

    על ניהול המדינה ע"י "קדימה" אין מה להרבות מילים, כל ילד בישראל כבר מבין היטב שהמצמיחה במשק והגידול בביקוש לעובדים היא פונקציה ישירה של מדיניות כלכלית נכונה – הפחתת מסים, קיצוץ בגרעון, רפרומות והפרטות.
    גם בשבדיה ודנמרק שיעור האבטלה נמוך כי מנוהלת שם מדיניות דומה –
    הפחתת מיסים,
    עודף (!!) תקציבי,
    רפורמות להגדלת התחרות והגלובאליזציה,
    והפרטות בהיקף של מיליארדי דולר.

    הטענה כאילו גידול בביקוש לעובדים לא משפיעה על שכרם אינה נכונה.
    יש ענפים במשק שההשפעה כבר התרחשה כמו ענף הבניין שם השכר עלה באופן ניכר,
    יש מקוצעות בהם הגידול בביקוש לעובדים כבר יותר מחסור כמו חרטים וכרסמים לתעשיה המסורתית (שלא לדבר על ענפי ההיטק).
    ויש ענפים שהאבטלה שם היתה כה עמוקה כך שיקח זמן עד שהגידול בביקושים לעובדים יביא לגידול מהותי בשכר (כמו תיירות ומסעדות).

    היומרה לשנות את מדע הכלכלה ולטעון כאילו אין קשר בין עקומות הביקוש וההיצע למחיר היא יומרנית במקרה הטוב ומגוחכת במקרה הרע.
    זה מה שקורה כאשר אידיאולוגיות מחליפות את האמת המציאותית והמחקר האקדמאי.

    שור

  2. שור

    שלום לכולכם, מזמן לא כתבתי כאן.

    וואלה כמה טוב לקרוא כאן שיש גידול בביקוש לעובדים,
    הרי עד לא מזמן היתה כאן התעלמות מהמציאות של צמיחה, ירידה חדה באבטלה, יצירת 350,000 מקומות עבודה חדשים נטו רובם במשרה מלאה, ויגודל ניכר בהכנסות המדינה לצרכי חברה ובטחון.
    ו(כמעט) הכול בזכות מדיניות כלכלית נכונה.

    הטענה כאילו ההתנתקות או נצחון "קדימה" (הדי מושחתת) היא שהביאה לגידול הדרמטי בביקוש לעובדים אינה נכונה כלל ועיקר. מהטעם הפשוט שמלחמת לבנון השניה הוכיחה שכוחות כלכליים של היצע וביקוש הרבה יותר חזקים מאלפי טילים שנחתו על צפון ישראל ואף השביתו לחודש את הנמל הימי הכי גדול במדינה.
    לשביתות של עמיר פרץ היתה השפעה יותר שלילית.
    וכך גם להתנתקות היתה השפעה שלילית – בזבוז כספים מיותר שרק החריף את המצב הבטחוני (ושוב מביא לתוספות תקציבי בטחון על חשבון תקציבי חברה).

    על ניהול המדינה ע"י "קדימה" אין מה להרבות מילים, כל ילד בישראל כבר מבין היטב שהמצמיחה במשק והגידול בביקוש לעובדים היא פונקציה ישירה של מדיניות כלכלית נכונה – הפחתת מסים, קיצוץ בגרעון, רפרומות והפרטות.
    גם בשבדיה ודנמרק שיעור האבטלה נמוך כי מנוהלת שם מדיניות דומה –
    הפחתת מיסים,
    עודף (!!) תקציבי,
    רפורמות להגדלת התחרות והגלובאליזציה,
    והפרטות בהיקף של מיליארדי דולר.

    הטענה כאילו גידול בביקוש לעובדים לא משפיעה על שכרם אינה נכונה.
    יש ענפים במשק שההשפעה כבר התרחשה כמו ענף הבניין שם השכר עלה באופן ניכר,
    יש מקוצעות בהם הגידול בביקוש לעובדים כבר יותר מחסור כמו חרטים וכרסמים לתעשיה המסורתית (שלא לדבר על ענפי ההיטק).
    ויש ענפים שהאבטלה שם היתה כה עמוקה כך שיקח זמן עד שהגידול בביקושים לעובדים יביא לגידול מהותי בשכר (כמו תיירות ומסעדות).

    היומרה לשנות את מדע הכלכלה ולטעון כאילו אין קשר בין עקומות הביקוש וההיצע למחיר היא יומרנית במקרה הטוב ומגוחכת במקרה הרע.
    זה מה שקורה כאשר אידיאולוגיות מחליפות את האמת המציאותית והמחקר האקדמאי.

    שור

  3. שור

    בגרף 2 ניתן לראות שהשכר בתעשיה גדל במלמעה מ-10% – מרמה של כ- 10,000 שק' לרמה של כ- 11,500 שק' בחודש.
    התעשיה צומחת בארץ כעת בקצב המהיר ביותר בעולם כולו (חוץ מסין), למעלה מ-10%,
    ויש בה גידול של כ- 4% בכמות העובדים וזה מגדיל את השכר בכל ענפי התעשיה, גם הענפים שיש בהם הסכמים קיבוציים (מסורתית) וגם בענפים שאין בהם (הייטק).

    כי גידול ביקוש לאורך זמן מביא לעלייה במחיר.

    שור

  4. שור

    בגרף 2 ניתן לראות שהשכר בתעשיה גדל במלמעה מ-10% – מרמה של כ- 10,000 שק' לרמה של כ- 11,500 שק' בחודש.
    התעשיה צומחת בארץ כעת בקצב המהיר ביותר בעולם כולו (חוץ מסין), למעלה מ-10%,
    ויש בה גידול של כ- 4% בכמות העובדים וזה מגדיל את השכר בכל ענפי התעשיה, גם הענפים שיש בהם הסכמים קיבוציים (מסורתית) וגם בענפים שאין בהם (הייטק).

    כי גידול ביקוש לאורך זמן מביא לעלייה במחיר.

    שור

  5. אליעד בן אבי

    מבלי להיכנס לשאלות העובדתיות במאמר, השימוש בביטוי "מדע הכלכלה" הוא טועה ומטעה, מכיוון שהכלכלה כלל אינה מדע, בודאי שלא באופן שבו המדעים המדוייקים הם "מדע". אני אתן לכך מספר נימוקים:

    1. פופר הגדיר תיאוריה מדעית כתיאוריה שניתן להפריך אותה (באמצעות ניסוי). לפי ההגדרה הזו חלקים נרחבים מן הכלכלה יוצאים מיד מתחום המדע. די להסתכל ב"יהלום שבכתר" התיאוריה המיקרו כלכלית, משפט הרווחה הראשון, שאומר שבשוק תחרותי (שההגדרה שלו כוללת הנחות לא מציאותיות) ההקצאה שמתקבלת היא פארטו יעילה.(כלומר אי אפשר לשפר את מצבו של פרט אחד מבלי לפגוע בפרט אחר).
    האם יש ניסוי שנוכל לעשות כדי להפריך את זה? האם אוכל לדעת אם הקצאה מסויימץ היא פארטו יעילה או לא? מיד יקפוץ מישהו ויאמר, נפילת ברית המועצות הוכיחה שהשוק החופשי הוא יעיל יותר. אולי. בכל מקרה, אין לזה שום קשר להוכחה ולמושג הפארטו יעילות. לעצם המושג פארטו יעילות יש קשר רופף מאוד למציאות, אי אפשר במציאות לדעת אם הקצאה מסויימת היא פארטו יעילה.לא ברור גם למה הקריטריון של פארטו יעילות צריך לעניין מישהו בכלל.

    2.המדעים מעמידים ניבויים כמותיים שאפשר לבדוק.בכלכלה בד"כ אין ניבויים כמותיים. יש רק שיטות סטטיסטיות, ויעידו על כך כל החזאים שמופתעים כל פעם מחדש מנפילת הדולר, מהמפולת בבורסה וכו'.

    3. בכלכלה לא יכול להיות מחקר שהוא מנותק משאלות ערכיות, זאת בניגוד למדעים המדוייקים שהם, כניסוחו של פרופ' ליבוביץ', "אינדיפירנטיים" מבחינה מוסרית. בכלכלה, עצם השאלות שאתה מחליט לשאול מגלמות החלטה ערכית. לדוגמא, חלק גדול מהתיאוריה הכלכלית מוקדש לשאלת הצמיחה הכלכלית שמיוצגת, בד"כ, ע"י הגידול בתמ"ג. אבל ההחלטה ש"צמיחה" פירושה שכל אחד מאיתנו יוכל לצרוך יותר ויותר היא החלטה ערכית מובהקת. אולי בשבילי "צמיחה" היא מצב של שיוויון הולך וגובר? אולי בשביל מישהו אחר צמיחה היא גידול בשעות פנאי שלו? או גידול בשטח שישראל מחזיקה? או בעתודות המט"ח שלה?
    לשם ההשוואה, האם היחס שלי לגרביטציה יכול להיות מושפע מעמדתי הערכית באיזשהו נושא?

    4. הכלכלה עוסקת בדברים שלא ניתנים מלכתחילה למדידה ע"י כל אדם, כמו "תועלת" לדוגמא. המדעים מתעסקים אך ורק במה שניתן למדידה על ידי כל אדם (משקל, גובה, מהירות, מטען חשמלי). שוב, עצם ההחלטה שאת התועלת של כל האנשים אפשר להביא למכנה המשותף "כסף" היא החלטה ערכית.

    5. במדעים מתגלת חוקיות שמתבטאת ביחסים כמותיים בין גדלים מסויימים. בכלכלה אין דבר דומה, אין "קבועים".

    6.במקרים מסויימים הכלכלה כבר אפילו לא מתיימרת לתאר את המציאות, היא יוצרת אותה. לדוגמא, בעבר לאיש לא היה מושג איך כדאי לתמחר אופציות. באו בלק ושולס והמציאו מודל שאומר מה צריך להיות מחיר האופציות בהינתן הנחות בלתי מציאותיות מסויימות. לתהליך הזה אין אח ורע בעולם המדעים. האם ייתכן שפיסיקאי "ימציא" חוק טבע והטבע "יאמץ" אותו?….

    וניתן להרחיב בנושא זה עוד.

    מס' נקודות לסיום:

    1. זה שתחום מסויים הוא לא מדע לא גורע מחשיבתו. תחומים רבים ומעניינים אינם מדעים: אין זה גורע מחשיבותם ומהעניין שהם מעוררים. הבעיה בכלכלה היא שחלק ניכר מציבור העוסקים בה מדמיין (אולי מתוך רצון להיות מדענים "אמיתיים"…) שהיא מדע. כך קרה שהשיטות הנהוגות בכלכלה הן שיטות של הוכחות מתמטיות (בדומה לפיסיקה) רק בלי החלק המשלים של הניסויים.

    2. השימוש בשיטות של הוכחה מתמטית כשמדובר בתחום של מדעי החברה והרוח הוא מגוחך. האם מישהו היה מעלה על דעתו להשתמש בהוכחות בפסיכולוגיה ("הוכח: לכל אב ולכל בן נכון שבן מוכה הופך לאב מכה…") או בהיסטוריה? זה מגוחך. העובדה שבכלכלה יש כמויות שאפשר לבטא במספרים עדיין לא אומרת שניתן להשתמש בכזו חופשיות בהוכחות מתמטיות.

    3. לחוסר היושר האינטלקטואלי וליסודות הרעיוניים הרעועים יש השפעה רבה על לימודי התואר הראשון בכלכלה, שהם פשוט מגוחכים, בלשון המעטה.

  6. אליעד בן אבי

    מבלי להיכנס לשאלות העובדתיות במאמר, השימוש בביטוי "מדע הכלכלה" הוא טועה ומטעה, מכיוון שהכלכלה כלל אינה מדע, בודאי שלא באופן שבו המדעים המדוייקים הם "מדע". אני אתן לכך מספר נימוקים:

    1. פופר הגדיר תיאוריה מדעית כתיאוריה שניתן להפריך אותה (באמצעות ניסוי). לפי ההגדרה הזו חלקים נרחבים מן הכלכלה יוצאים מיד מתחום המדע. די להסתכל ב"יהלום שבכתר" התיאוריה המיקרו כלכלית, משפט הרווחה הראשון, שאומר שבשוק תחרותי (שההגדרה שלו כוללת הנחות לא מציאותיות) ההקצאה שמתקבלת היא פארטו יעילה.(כלומר אי אפשר לשפר את מצבו של פרט אחד מבלי לפגוע בפרט אחר).
    האם יש ניסוי שנוכל לעשות כדי להפריך את זה? האם אוכל לדעת אם הקצאה מסויימץ היא פארטו יעילה או לא? מיד יקפוץ מישהו ויאמר, נפילת ברית המועצות הוכיחה שהשוק החופשי הוא יעיל יותר. אולי. בכל מקרה, אין לזה שום קשר להוכחה ולמושג הפארטו יעילות. לעצם המושג פארטו יעילות יש קשר רופף מאוד למציאות, אי אפשר במציאות לדעת אם הקצאה מסויימת היא פארטו יעילה.לא ברור גם למה הקריטריון של פארטו יעילות צריך לעניין מישהו בכלל.

    2.המדעים מעמידים ניבויים כמותיים שאפשר לבדוק.בכלכלה בד"כ אין ניבויים כמותיים. יש רק שיטות סטטיסטיות, ויעידו על כך כל החזאים שמופתעים כל פעם מחדש מנפילת הדולר, מהמפולת בבורסה וכו'.

    3. בכלכלה לא יכול להיות מחקר שהוא מנותק משאלות ערכיות, זאת בניגוד למדעים המדוייקים שהם, כניסוחו של פרופ' ליבוביץ', "אינדיפירנטיים" מבחינה מוסרית. בכלכלה, עצם השאלות שאתה מחליט לשאול מגלמות החלטה ערכית. לדוגמא, חלק גדול מהתיאוריה הכלכלית מוקדש לשאלת הצמיחה הכלכלית שמיוצגת, בד"כ, ע"י הגידול בתמ"ג. אבל ההחלטה ש"צמיחה" פירושה שכל אחד מאיתנו יוכל לצרוך יותר ויותר היא החלטה ערכית מובהקת. אולי בשבילי "צמיחה" היא מצב של שיוויון הולך וגובר? אולי בשביל מישהו אחר צמיחה היא גידול בשעות פנאי שלו? או גידול בשטח שישראל מחזיקה? או בעתודות המט"ח שלה?
    לשם ההשוואה, האם היחס שלי לגרביטציה יכול להיות מושפע מעמדתי הערכית באיזשהו נושא?

    4. הכלכלה עוסקת בדברים שלא ניתנים מלכתחילה למדידה ע"י כל אדם, כמו "תועלת" לדוגמא. המדעים מתעסקים אך ורק במה שניתן למדידה על ידי כל אדם (משקל, גובה, מהירות, מטען חשמלי). שוב, עצם ההחלטה שאת התועלת של כל האנשים אפשר להביא למכנה המשותף "כסף" היא החלטה ערכית.

    5. במדעים מתגלת חוקיות שמתבטאת ביחסים כמותיים בין גדלים מסויימים. בכלכלה אין דבר דומה, אין "קבועים".

    6.במקרים מסויימים הכלכלה כבר אפילו לא מתיימרת לתאר את המציאות, היא יוצרת אותה. לדוגמא, בעבר לאיש לא היה מושג איך כדאי לתמחר אופציות. באו בלק ושולס והמציאו מודל שאומר מה צריך להיות מחיר האופציות בהינתן הנחות בלתי מציאותיות מסויימות. לתהליך הזה אין אח ורע בעולם המדעים. האם ייתכן שפיסיקאי "ימציא" חוק טבע והטבע "יאמץ" אותו?….

    וניתן להרחיב בנושא זה עוד.

    מס' נקודות לסיום:

    1. זה שתחום מסויים הוא לא מדע לא גורע מחשיבתו. תחומים רבים ומעניינים אינם מדעים: אין זה גורע מחשיבותם ומהעניין שהם מעוררים. הבעיה בכלכלה היא שחלק ניכר מציבור העוסקים בה מדמיין (אולי מתוך רצון להיות מדענים "אמיתיים"…) שהיא מדע. כך קרה שהשיטות הנהוגות בכלכלה הן שיטות של הוכחות מתמטיות (בדומה לפיסיקה) רק בלי החלק המשלים של הניסויים.

    2. השימוש בשיטות של הוכחה מתמטית כשמדובר בתחום של מדעי החברה והרוח הוא מגוחך. האם מישהו היה מעלה על דעתו להשתמש בהוכחות בפסיכולוגיה ("הוכח: לכל אב ולכל בן נכון שבן מוכה הופך לאב מכה…") או בהיסטוריה? זה מגוחך. העובדה שבכלכלה יש כמויות שאפשר לבטא במספרים עדיין לא אומרת שניתן להשתמש בכזו חופשיות בהוכחות מתמטיות.

    3. לחוסר היושר האינטלקטואלי וליסודות הרעיוניים הרעועים יש השפעה רבה על לימודי התואר הראשון בכלכלה, שהם פשוט מגוחכים, בלשון המעטה.

  7. י.ד.

    אני מבין שמבחינתך רק מה שניתן לערוך עליו ניסוי נקרא מדע. מה אם כן על מדע הגיאולוגיה? מדע הגיאולוגיה עוסק בטווחי זמנים של מיליוני שנים וברור שהוא לא מאפשר ניסוי. האם בשל כך אינך מקבל אותו כאמיתי? זה איננו המדע היחיד מהזן הזה. ישנם גם אסטרונומיה, קלמיטולוגיה, אקלוגיה, ביולוגיה אבלוציונית ופליאונתולוגיה. כל אלה מדעים היסטוריים עם מתודה שונה, עם יכולת ניבוי שונה, רמת מורכבות אדירה וגישה מדעית אחרת. למדעים האלה ניתן לצרף גם את היסטוריה, כלכלה, מדעי המדינה, בלשנות וארכיאלוגיה, כל אלו מדעים שג'ארד דיימונד עושה בהם שימוש בספרו הנודע "רובים חיידקים ופלדה- גורלותיהן של חברות אנוש" בו הוא סוקר את ההיסטוריה של כל המין האנושי בסקירה אחת. הפרק האחרון דן במתידלוגיה המדעית השונה ומציע גישה שונה לחלוטין להיסטוריה ולשאר המדעים ההיסטוריים, בין אם עיסוקם באדם ובין אם עיסוקם בטבע.

    כתוצאה מטענה זו וגישות נוספות לשאלת "מהו מדעי" אני בהחלט סובר שניתן להכיר בכלכלה כמדע. לא מדע במובן המרקסיסטי המעוות של המאה התשע עשרה אלא במובנים המדעיים המודרניים כפי שהתפתחו במוסדות החשיבה החופשית הליברלית.

    באשר לטענותיך הקונקרטיות:
    א. אין ספק שיעילות פרטו בהגדרתה המקורית נועדה לתת מענה שמרני למרכס ותומכיו המהפכניים. אין זה גורע מחשיבותה, בהצביעה על מצבים בהם כל הצדדים מעוניינים בשינוי המצב, כלא יעילים מבחינתם. אין לשכוח גם כי משפט הרווחה השני החשוב של קנת ארו מצביע על דרך להתגבר על פערים באי שוויון גם תוך שימור של מסגרת יעילות פרטו הכללית. בכך שידך ארו בין מרקס לפרטו.
    ב. אני מקווה שאינך רואה בחזאים עיתונאיים מדענים. ישנם גם חזאים פוליטיים שהבטיחו לנו שלום ושלווה בעקבות ההתנתקות וראינו עד כמה זה הצליח. ועדיין זה לא מפקיע את השם מדע ממדעי המדינה ומהחשיבות של העיקרון המדיני של זכויות האזרח.
    ג. כבר הראיתי לך כיצד שינה ארו את התבנית השמרנית של יעילות פרטו בעזרת חוק הרווחה השני. מכאן תבין כי הגדרות הכלכלה נתונות לשינוי אם רק יש לך את היכולת התבונית לכך…
    ד. אני אצטט לך קטע שכתבתי לעצמי השנה:
    "ניתן לאבחן בין מדעי החברה השונים לפי שאלת הזיקה בין עולמו של האדם לעולם הטבעי. פסיכולוגיה קלאסית נמצאת כל כולה בעולמו של האדם. גם סוציולוגיה נמצאת בעולמו של האדם- בערכיו ומוסדותיו, אך כיון שסוציולוגיה עוסקת בגופים נפרדים ובקבוצות מופיע בה גם עניין כמותי. מדעי המדינה עוסקים בעולמו של האדם- מדינה, מוסדות פוליטיים וחוקה, אך גם ביחסי עוצמה ואלימות. כלכלה עוסקת מצד אחד בעולמו של האדם כמו למשל פונקצית התועלת, אך גם בדברים מדידים כמו מוצרים והון. כלכלה היא המקצוע הנמונאליסטי ביותר כיון שהיא נמצאת על הגבול של העולם הטבעי ועולם האדם (ומבחינה זאת גם הקרובה ביותר למדעי הטבע)."
    כמותיות בחומרים הייתה קיימת עוד לפני קיומו של הכסף. לכן אנחנו יכולים לדון גם בכלכלת חליפין. יצירתו של הכסף כמכנה למדידת יחס התועלות הוא אחת ההמצאות החשובות של המין האנושי השווה בחשיבותה להמצאת המדינה. קשה לי להבין מדוע אתה מוכן להכיר בחשיבות המחקר על המדינה ולא בחשיבות המחקר על הכסף.
    ה. אולי…
    ו. בלי המצאת השעון, המדע המודרני לא יכל לקום, אחד החידושים הגדולים של ניוטון היה בהכנסת הזמן בציר הפיסקלי, האם זה אומר ששעון קיים בטבע בלי האדם?

    באשר לטענות האחרונות שלך:
    חושבני שעיקר השימוש בהוכחות מתמטיות נועד לבחון מתי בנקודות מוצא שוות, מודלים כלכליים עדיפים על מודלים כלכליים אחרים (שוק חופשי, מונפול, מדינה). כמו כן נבחנות השאלות כיצד נוצרת יציבות במערכת כגון שיווי משקל כללי.

  8. י.ד.

    אני מבין שמבחינתך רק מה שניתן לערוך עליו ניסוי נקרא מדע. מה אם כן על מדע הגיאולוגיה? מדע הגיאולוגיה עוסק בטווחי זמנים של מיליוני שנים וברור שהוא לא מאפשר ניסוי. האם בשל כך אינך מקבל אותו כאמיתי? זה איננו המדע היחיד מהזן הזה. ישנם גם אסטרונומיה, קלמיטולוגיה, אקלוגיה, ביולוגיה אבלוציונית ופליאונתולוגיה. כל אלה מדעים היסטוריים עם מתודה שונה, עם יכולת ניבוי שונה, רמת מורכבות אדירה וגישה מדעית אחרת. למדעים האלה ניתן לצרף גם את היסטוריה, כלכלה, מדעי המדינה, בלשנות וארכיאלוגיה, כל אלו מדעים שג'ארד דיימונד עושה בהם שימוש בספרו הנודע "רובים חיידקים ופלדה- גורלותיהן של חברות אנוש" בו הוא סוקר את ההיסטוריה של כל המין האנושי בסקירה אחת. הפרק האחרון דן במתידלוגיה המדעית השונה ומציע גישה שונה לחלוטין להיסטוריה ולשאר המדעים ההיסטוריים, בין אם עיסוקם באדם ובין אם עיסוקם בטבע.

    כתוצאה מטענה זו וגישות נוספות לשאלת "מהו מדעי" אני בהחלט סובר שניתן להכיר בכלכלה כמדע. לא מדע במובן המרקסיסטי המעוות של המאה התשע עשרה אלא במובנים המדעיים המודרניים כפי שהתפתחו במוסדות החשיבה החופשית הליברלית.

    באשר לטענותיך הקונקרטיות:
    א. אין ספק שיעילות פרטו בהגדרתה המקורית נועדה לתת מענה שמרני למרכס ותומכיו המהפכניים. אין זה גורע מחשיבותה, בהצביעה על מצבים בהם כל הצדדים מעוניינים בשינוי המצב, כלא יעילים מבחינתם. אין לשכוח גם כי משפט הרווחה השני החשוב של קנת ארו מצביע על דרך להתגבר על פערים באי שוויון גם תוך שימור של מסגרת יעילות פרטו הכללית. בכך שידך ארו בין מרקס לפרטו.
    ב. אני מקווה שאינך רואה בחזאים עיתונאיים מדענים. ישנם גם חזאים פוליטיים שהבטיחו לנו שלום ושלווה בעקבות ההתנתקות וראינו עד כמה זה הצליח. ועדיין זה לא מפקיע את השם מדע ממדעי המדינה ומהחשיבות של העיקרון המדיני של זכויות האזרח.
    ג. כבר הראיתי לך כיצד שינה ארו את התבנית השמרנית של יעילות פרטו בעזרת חוק הרווחה השני. מכאן תבין כי הגדרות הכלכלה נתונות לשינוי אם רק יש לך את היכולת התבונית לכך…
    ד. אני אצטט לך קטע שכתבתי לעצמי השנה:
    "ניתן לאבחן בין מדעי החברה השונים לפי שאלת הזיקה בין עולמו של האדם לעולם הטבעי. פסיכולוגיה קלאסית נמצאת כל כולה בעולמו של האדם. גם סוציולוגיה נמצאת בעולמו של האדם- בערכיו ומוסדותיו, אך כיון שסוציולוגיה עוסקת בגופים נפרדים ובקבוצות מופיע בה גם עניין כמותי. מדעי המדינה עוסקים בעולמו של האדם- מדינה, מוסדות פוליטיים וחוקה, אך גם ביחסי עוצמה ואלימות. כלכלה עוסקת מצד אחד בעולמו של האדם כמו למשל פונקצית התועלת, אך גם בדברים מדידים כמו מוצרים והון. כלכלה היא המקצוע הנמונאליסטי ביותר כיון שהיא נמצאת על הגבול של העולם הטבעי ועולם האדם (ומבחינה זאת גם הקרובה ביותר למדעי הטבע)."
    כמותיות בחומרים הייתה קיימת עוד לפני קיומו של הכסף. לכן אנחנו יכולים לדון גם בכלכלת חליפין. יצירתו של הכסף כמכנה למדידת יחס התועלות הוא אחת ההמצאות החשובות של המין האנושי השווה בחשיבותה להמצאת המדינה. קשה לי להבין מדוע אתה מוכן להכיר בחשיבות המחקר על המדינה ולא בחשיבות המחקר על הכסף.
    ה. אולי…
    ו. בלי המצאת השעון, המדע המודרני לא יכל לקום, אחד החידושים הגדולים של ניוטון היה בהכנסת הזמן בציר הפיסקלי, האם זה אומר ששעון קיים בטבע בלי האדם?

    באשר לטענות האחרונות שלך:
    חושבני שעיקר השימוש בהוכחות מתמטיות נועד לבחון מתי בנקודות מוצא שוות, מודלים כלכליים עדיפים על מודלים כלכליים אחרים (שוק חופשי, מונפול, מדינה). כמו כן נבחנות השאלות כיצד נוצרת יציבות במערכת כגון שיווי משקל כללי.

  9. רון גולדרינג

    השאלה אם הכלכלה היא מדע או לא היא מעניינת וזוכה לדיונים נוקבים, וכבר כתבתי על כך בהרחבה בעבר.
    אך לעניין קבלת החלטות ואימוץ מדיניות כלכלית היא בלתי רלוונטית, ממש כשם שהיותה של הפיסיקה מדע או לא איננה רלוונטית לענין זה.
    בכל ספר לימוד רשומות מספר הנחות שמהן מסתעף כל הדיון בהמשך. הנחות אלה, גם אם נמצא בזמן כלשהו ובמקום כלשהו בסיס לטענה שהן משקפות את המציאות – רוב הכלכלנים יסכימו שאינן משקפות את המציאות היום (ובודאי את זו של מדינת ישראל). הנחת השוק המשוכלל איננה מתקיימת. (מי שמכיר ענף מרכזי שבו מתקיימת תחרות של ממש – שיקום!). ההנחה של זמינות המידע ושקיפותו איננה מתקיימת (שאם לא כן – לא היה צורך ביחצ:נים ופרסומאים). הנחת הרציונליות של ה-"סוכן הכלכלי" איננה מתקיימת – ובודאי לא במובן המקובל אצל כלכלנים (מהי הרציונליות המשתקפת בהחלטות הכלכליות של הממשלה – הגורם הכלכלי הגדול ביותר? האם לא קיבל דניאל כהנמן פרס נובל על כך שהפריך את הנחת הרציונליות אצל הפרט?).
    ההחלטה הכלכלית החשובה ביותר שמתקבלת בארץ על ידי גורם כלשהו היא מסגרת התקציב. מה לקנת ארו או ליעילות פרטו ולתהליך קבלת החלטות זה? אנחנו רחוקים מאוד אפילו מהזדקקות לדיון האם נכון להשתמש בעקרונותיהם בתהליך קבלת ההחלטות. איש ממקבלי ההחלטות לא נזקק לשירותיהם!
    ואפילו היו כל הנחות הבסיס של הכלכלה נכונות, הרי החלטות כלכליות משפיעות על אלפי היבטים שלכלכלה אין הבנה או תובנות עליהם כגון ביטחון, בריאות, השכלה, אומנות, תרבות ועוד. העדרם של כל אלה מתהליך קבלת ההחלטות איננו מתקבל על הדעת.

    לסיום, אינני יכול שלא לענות על השאלה הרטורית של י.ד. בענין השעון בפיסיקה. לא זו בלבד ששעון קיים בטבע – אנו מוקפים בשעונים מכל עבר, בכל צורה וגודל. החל מן הספקטרום האלקטרו מגנטי, שכל קטע ממנו מייצג קרינה בתדר מסויים (= שעון בעל מחזור מסוים) וכלה במערכת השמש שבה כל כוכב לכת או ירח מהוה שעון.

  10. רון גולדרינג

    השאלה אם הכלכלה היא מדע או לא היא מעניינת וזוכה לדיונים נוקבים, וכבר כתבתי על כך בהרחבה בעבר.
    אך לעניין קבלת החלטות ואימוץ מדיניות כלכלית היא בלתי רלוונטית, ממש כשם שהיותה של הפיסיקה מדע או לא איננה רלוונטית לענין זה.
    בכל ספר לימוד רשומות מספר הנחות שמהן מסתעף כל הדיון בהמשך. הנחות אלה, גם אם נמצא בזמן כלשהו ובמקום כלשהו בסיס לטענה שהן משקפות את המציאות – רוב הכלכלנים יסכימו שאינן משקפות את המציאות היום (ובודאי את זו של מדינת ישראל). הנחת השוק המשוכלל איננה מתקיימת. (מי שמכיר ענף מרכזי שבו מתקיימת תחרות של ממש – שיקום!). ההנחה של זמינות המידע ושקיפותו איננה מתקיימת (שאם לא כן – לא היה צורך ביחצ:נים ופרסומאים). הנחת הרציונליות של ה-"סוכן הכלכלי" איננה מתקיימת – ובודאי לא במובן המקובל אצל כלכלנים (מהי הרציונליות המשתקפת בהחלטות הכלכליות של הממשלה – הגורם הכלכלי הגדול ביותר? האם לא קיבל דניאל כהנמן פרס נובל על כך שהפריך את הנחת הרציונליות אצל הפרט?).
    ההחלטה הכלכלית החשובה ביותר שמתקבלת בארץ על ידי גורם כלשהו היא מסגרת התקציב. מה לקנת ארו או ליעילות פרטו ולתהליך קבלת החלטות זה? אנחנו רחוקים מאוד אפילו מהזדקקות לדיון האם נכון להשתמש בעקרונותיהם בתהליך קבלת ההחלטות. איש ממקבלי ההחלטות לא נזקק לשירותיהם!
    ואפילו היו כל הנחות הבסיס של הכלכלה נכונות, הרי החלטות כלכליות משפיעות על אלפי היבטים שלכלכלה אין הבנה או תובנות עליהם כגון ביטחון, בריאות, השכלה, אומנות, תרבות ועוד. העדרם של כל אלה מתהליך קבלת ההחלטות איננו מתקבל על הדעת.

    לסיום, אינני יכול שלא לענות על השאלה הרטורית של י.ד. בענין השעון בפיסיקה. לא זו בלבד ששעון קיים בטבע – אנו מוקפים בשעונים מכל עבר, בכל צורה וגודל. החל מן הספקטרום האלקטרו מגנטי, שכל קטע ממנו מייצג קרינה בתדר מסויים (= שעון בעל מחזור מסוים) וכלה במערכת השמש שבה כל כוכב לכת או ירח מהוה שעון.

  11. גיל

    איך בדיוק משפט הרווחה השני, משפט מתמטי ובלתי מדעי בעליל (מתמטיקה איננה מדע מאחר ואיננה קשורה לעולם הפיזי), מצביע על דרך להתגבר על אי-שוויון? קראתי את ההוכחה שלו בקצרה, ועל אף שהיא נראית יפה לא מובן לי מה הקשר להתגברות על אי-שוויון במציאות. אז אוקי, תחת האקסיומות של המשפט השני ניתן להצמיד מערכת מחירים בשיווי משקל לכל מצב פארטו-אופטימלי שקיים, גם עבור אלו השיוויוניים יותר (אם נניח שאנחנו מנסים להתגבר על חוסר שוויון). אז מה?

    אלו משחקים מתמטיים, נחמדים מאוד לכשעצמם ובוודאי שבעלי חשיבות לרווחה של אנשי תורת המשחקים אשר מפרסמים מאמרים למחייתם, אבל זו הקשר ההדוק ביותר שיש להם עם רווחה במציאות.

  12. גיל

    איך בדיוק משפט הרווחה השני, משפט מתמטי ובלתי מדעי בעליל (מתמטיקה איננה מדע מאחר ואיננה קשורה לעולם הפיזי), מצביע על דרך להתגבר על אי-שוויון? קראתי את ההוכחה שלו בקצרה, ועל אף שהיא נראית יפה לא מובן לי מה הקשר להתגברות על אי-שוויון במציאות. אז אוקי, תחת האקסיומות של המשפט השני ניתן להצמיד מערכת מחירים בשיווי משקל לכל מצב פארטו-אופטימלי שקיים, גם עבור אלו השיוויוניים יותר (אם נניח שאנחנו מנסים להתגבר על חוסר שוויון). אז מה?

    אלו משחקים מתמטיים, נחמדים מאוד לכשעצמם ובוודאי שבעלי חשיבות לרווחה של אנשי תורת המשחקים אשר מפרסמים מאמרים למחייתם, אבל זו הקשר ההדוק ביותר שיש להם עם רווחה במציאות.

  13. גיל

    בקשר לכך שהוכחות מתמטיות עוזרות "לדרג" שיטות כלכליות מתוך "נקודות מוצא שוות":

    זה נכון, אלא שזה בדיוק מה שמעקר אותן הוכחות מתמטיות מהקשר למציאות. נקודות המוצא הללו הן דמיוניות וחסרות כל קשר למציאות. נחמד בתור תרגיל לדוקטורט, חסר כמעט כל ערך כבסיס לקביעת התקציב.

  14. גיל

    בקשר לכך שהוכחות מתמטיות עוזרות "לדרג" שיטות כלכליות מתוך "נקודות מוצא שוות":

    זה נכון, אלא שזה בדיוק מה שמעקר אותן הוכחות מתמטיות מהקשר למציאות. נקודות המוצא הללו הן דמיוניות וחסרות כל קשר למציאות. נחמד בתור תרגיל לדוקטורט, חסר כמעט כל ערך כבסיס לקביעת התקציב.

  15. י.ד.

    אולי מתמטיקה איננה מדע, אך המדעים המודרניים מאז גילילאו בפיסיקה, מנדל בביולוגיה, ושאר המדעים הסטיטיסטיים בנויים באופן מתמטי. לכן אינני מבין מדוע כלכלה לא יכולה להשתמש ברעיון המבוטא בחוק הרווחה השני למען המלצה על מדיניות זו או אחרת.מבחינה היסטורית לפחות חוקי הרווחה מאפשרים לנו לנתח מצבים היסטוריים כמו פיאודליזם או רוסיה הסטאלינסטית, ולהבחין, גם במצבים ההם של חוסר שוויון כלכלי וחברתי תהומי, בפעילות מסחרית נסתרת בו שני הצדדים משפרים את מצבם. מן החוק השני נוצרת הבנה של חשיבותן של מהפכות כלכליות כמו חלוקת קרקעות מחדש ביפן לאחר מלחמת העולם השניה כמפתח לצמיחה הכלכלית השוויונית במדינה.

    לא כל נקודות המוצא האלה הן כל כך דמיוניות וחסרות קשר למציאות. לפעמים המציאות איננה מקיימת את הנחות המוצא באופן מושלם, אך הן קיימות בקירוב מספיק כדי להמליץ על מדיניות אחת ולא על מדיניות אחרת. גם אם מצב של תחרות מושלמת לא קיים בשום תחום, עדיין פתיחת המשק לתחרות בתחומים רבים עדיפה על מצב מונפוליסטי חנוק.

    לרון
    תגובה יפה נתת בקשר לשעונים. הטיעון שלי יוצא דחוק לאחר התגובה שלך.

  16. י.ד.

    אולי מתמטיקה איננה מדע, אך המדעים המודרניים מאז גילילאו בפיסיקה, מנדל בביולוגיה, ושאר המדעים הסטיטיסטיים בנויים באופן מתמטי. לכן אינני מבין מדוע כלכלה לא יכולה להשתמש ברעיון המבוטא בחוק הרווחה השני למען המלצה על מדיניות זו או אחרת.מבחינה היסטורית לפחות חוקי הרווחה מאפשרים לנו לנתח מצבים היסטוריים כמו פיאודליזם או רוסיה הסטאלינסטית, ולהבחין, גם במצבים ההם של חוסר שוויון כלכלי וחברתי תהומי, בפעילות מסחרית נסתרת בו שני הצדדים משפרים את מצבם. מן החוק השני נוצרת הבנה של חשיבותן של מהפכות כלכליות כמו חלוקת קרקעות מחדש ביפן לאחר מלחמת העולם השניה כמפתח לצמיחה הכלכלית השוויונית במדינה.

    לא כל נקודות המוצא האלה הן כל כך דמיוניות וחסרות קשר למציאות. לפעמים המציאות איננה מקיימת את הנחות המוצא באופן מושלם, אך הן קיימות בקירוב מספיק כדי להמליץ על מדיניות אחת ולא על מדיניות אחרת. גם אם מצב של תחרות מושלמת לא קיים בשום תחום, עדיין פתיחת המשק לתחרות בתחומים רבים עדיפה על מצב מונפוליסטי חנוק.

    לרון
    תגובה יפה נתת בקשר לשעונים. הטיעון שלי יוצא דחוק לאחר התגובה שלך.

  17. גיל

    י.ד, את התחום המתמטי של מערכות דינמיות אתה מכיר? אני אתן דוגמא קטנה מהפיסיקה:

    נניח שיש לנו כדור שמונח במדרון, ומתגלגל למטה אל נקודת מינימום (בגובה) בזמן מסויים שניתן לחשב אותו ע"י משוואות התנועה של ניוטון. מה קורה אם טעינו קצת במיקום של הכדור? קל להוכיח שום דבר נורא לא יקרה, טעות במיקום הראשוני תוביל לטעות חסומה בחישוב הזמן . בשפה מתמטית אומרים שלכל דלתא ניתן למצוא אפסילון קטן מספיק על מנת ששינוי בגודל אפסילון בתנאי הפתיחה יוביל לטעות של לא יותר מדלתא בחישוב התוצאה.

    לעומת זאת, מה קורה אם הכדור שלנו נמצא בראש גבעה? כאן קל לראות שטעות קטנה ככל שנרצה במיקום של הכדור תוביל אותנו לתוצאות בעלות שגיאה לא חסומה כלל. אם הכדור נמצא בדיוק בראש הגבעה (נקודת מקסימום, ויותר חשוב לצורך הדיון – נקודת שיווי משקל לא יציבה) הוא לא יזוז גם בעוד אלף שנה. אם טעינו ובהנחות שלנו קבענו שהכדור נמצא ולו סנטימטר אחד מהפסגה, אנחנו נמצא שהכדור מתגלגל כלפי מטה בקצב מסויים. כל החישובים היפים שלנו לא שווים מאומה. הבדל של סנטימטר בתנאי ההתחלה מביא להבדל של שמיים וארץ בתוצאה.

    למה כל ההקדמה הזו? על מנת להסביר שפיזיקאים שמשתמשים בשיטות מתמטיות לא סתם אומרים לעצמם "אז מה אם אין תנועה ללא חיכוך, זה מספיק קרוב". אין משמעות לשום חישוב בפיזיקה ללא חישוב של הטעות. אם סדר הגודל של הטעות גדול מהתוצאה עצמה, אין לתוצאה משמעות. כשפיזיקאים מזניחים משהו, יש להם בסיס מתמטי איתן לכך, הם מראים קודם שמדובר במערכות שמתנהגות באופן מספיק "מסודר", שבהן שגיאה קטנה בנתונים מובילה לשגיאה קטנה בתוצאה.

    במערכות "כאוטיות" כמו למשל חיזוי מזג האוויר, אנחנו בבעיה. אי אפשר להניח שאם נשנה ממש קצת את תנאי ההתחלה גם התוצאה תהיה שונה רק בקצת. בצורה פופולארית קוראים לזה "אפקט הפרפר". לכן, כשאתה אומר שתנאי ההתחלה "קרובים מספיק" להנחות של התאוריות, אתה חייב דייק. על סמך מה? איך בדיוק אתה מודד או אפילו חוסם את הקירבה הזו לתנאים התאורטיים של ידע מושלם או תחרות מושלמת? על סמך מה אתה מניח שהתחזיות של התאוריות הללו בכלל מתקרבות למציאות? "קרוב מספיק" זה לא מונח מדעי,

    ובקשר למשפט הרווחה השני, הייתי שמח אם תסביר במילים שלך איך המשפט הזה קשור לפעילות כלכלית נסתרת תחת פיאודליזם או קומוניזם. מה המשפט הזה אומר לגבי המציאות לדעתך?

  18. גיל

    י.ד, את התחום המתמטי של מערכות דינמיות אתה מכיר? אני אתן דוגמא קטנה מהפיסיקה:

    נניח שיש לנו כדור שמונח במדרון, ומתגלגל למטה אל נקודת מינימום (בגובה) בזמן מסויים שניתן לחשב אותו ע"י משוואות התנועה של ניוטון. מה קורה אם טעינו קצת במיקום של הכדור? קל להוכיח שום דבר נורא לא יקרה, טעות במיקום הראשוני תוביל לטעות חסומה בחישוב הזמן . בשפה מתמטית אומרים שלכל דלתא ניתן למצוא אפסילון קטן מספיק על מנת ששינוי בגודל אפסילון בתנאי הפתיחה יוביל לטעות של לא יותר מדלתא בחישוב התוצאה.

    לעומת זאת, מה קורה אם הכדור שלנו נמצא בראש גבעה? כאן קל לראות שטעות קטנה ככל שנרצה במיקום של הכדור תוביל אותנו לתוצאות בעלות שגיאה לא חסומה כלל. אם הכדור נמצא בדיוק בראש הגבעה (נקודת מקסימום, ויותר חשוב לצורך הדיון – נקודת שיווי משקל לא יציבה) הוא לא יזוז גם בעוד אלף שנה. אם טעינו ובהנחות שלנו קבענו שהכדור נמצא ולו סנטימטר אחד מהפסגה, אנחנו נמצא שהכדור מתגלגל כלפי מטה בקצב מסויים. כל החישובים היפים שלנו לא שווים מאומה. הבדל של סנטימטר בתנאי ההתחלה מביא להבדל של שמיים וארץ בתוצאה.

    למה כל ההקדמה הזו? על מנת להסביר שפיזיקאים שמשתמשים בשיטות מתמטיות לא סתם אומרים לעצמם "אז מה אם אין תנועה ללא חיכוך, זה מספיק קרוב". אין משמעות לשום חישוב בפיזיקה ללא חישוב של הטעות. אם סדר הגודל של הטעות גדול מהתוצאה עצמה, אין לתוצאה משמעות. כשפיזיקאים מזניחים משהו, יש להם בסיס מתמטי איתן לכך, הם מראים קודם שמדובר במערכות שמתנהגות באופן מספיק "מסודר", שבהן שגיאה קטנה בנתונים מובילה לשגיאה קטנה בתוצאה.

    במערכות "כאוטיות" כמו למשל חיזוי מזג האוויר, אנחנו בבעיה. אי אפשר להניח שאם נשנה ממש קצת את תנאי ההתחלה גם התוצאה תהיה שונה רק בקצת. בצורה פופולארית קוראים לזה "אפקט הפרפר". לכן, כשאתה אומר שתנאי ההתחלה "קרובים מספיק" להנחות של התאוריות, אתה חייב דייק. על סמך מה? איך בדיוק אתה מודד או אפילו חוסם את הקירבה הזו לתנאים התאורטיים של ידע מושלם או תחרות מושלמת? על סמך מה אתה מניח שהתחזיות של התאוריות הללו בכלל מתקרבות למציאות? "קרוב מספיק" זה לא מונח מדעי,

    ובקשר למשפט הרווחה השני, הייתי שמח אם תסביר במילים שלך איך המשפט הזה קשור לפעילות כלכלית נסתרת תחת פיאודליזם או קומוניזם. מה המשפט הזה אומר לגבי המציאות לדעתך?

  19. י.ד.

    כל המדעים כיום בנויים על שאלת מרווח הטעות. בכלכלה יש ענף שלם הנקרא אוקונומטריקה העוסק בשאלות אלו. בעצם זהו ענף של סטטיסטיקה מודרנית ,וסטטיסטיקה מודרנית בנויה על שאלת הטעות בהסבר המדגם. לאחרונה יצא ספר על מדידת המטר – "הכל לפי מידה" (מומלץ ביותר) המראה כיצד התפתחה הסטטיסטיקה המודרנית מתוך הטעויות של מדידת קו האורך בצרפת. לפי טענת הספר מדע זוכה לשמו כאשר הוא מנסה להקטין את מידת הטעות שלו באופן מודע (הגדרה נוספת למדעי). אפילו אם נטען שלא הכל מדויק אין זה אומר שהקירובים הסטטיסטיים לא מדוייקים במידה מספקת לצורכינו.

    בדרך אגב לאחרונה יצא ספר סוציולוגי חדש על ארה"ב שזכה לפופלאריות מרובה בעולם. באופן מוזר מחבר הספר שוכן במחלקה לכלכלה ולא במחלקה לסוציולוגיה. כוונתי לספר פריקונומיקס של סטיוון לוויט. בספר סטיבן לוויט משתמש בניתוחים סטטיסטיים (המכונים בשפה הכלכלית- אקונומטריקה) לנתח תופעות חברתיות. קיומו של הספר מוכיח עד כמה מדעי החברה תלויים בסטטיסטיקה ועד כמה מבחינה סטטיסטית ישנה אחדות שלמה בין המחלקות השונות של מדעי החברה.

    באשר למשפטי הרווחה אני אדגים את טענתי.
    משפט הרווחה הראשון טוען כי בכל חלוקה מראש של משאבים בהינתן פונקציות תועלות מקבילות שני הצדדים יכולים לשפר את מצבם, כלומר להגיע ממצב של חוסר יעילות פרטו למצב של יעילות פרטו (שמעבר לה אחד הצדדים נפגע).
    נדגים באופן היסטורי: יהודים ופריצים במזרח אירופה. מצב הכוח הכלכלי בין שני הצדדים לא היה שווה. מצד אחד פריץ בעל אדמות, בעל זכויות משפטיות מוחלטות והמחזיק בנשק. מן הצד השני יהודים, זרים בלי מעמד משפטי שוויוני, תלושים מן הקרקע וחסרי עוצמה פוליטית. עם הזאת היהודים יכולים לשפר את מצבם הכלכלי בתור ספקי שירותים כגון חייטות, חוכרות (ניהול משק חקלאי) ויבוא סחורות מההולנדים (באופן היסטורי היהודים שלטו על כל הצד הקפיטליסטי של מזרח אירופה ובכך אפשרו לכל הצד המערבי של אירופה להתפתח). הפריץ מן הצד השני יכל לשפר את מצבו על ידי צריכת שירותים כגון חייטות החכרת המשק ויבוא סחורות. עם זאת מצבם הבסיסי של היהודים והפריצים לא השתנה. במרד הקוזקים של חלמנציקי מתו מאות אלפי היהודים. מהפריצים לעומת זאת שהיו אחראים למרד לא מתו אפילו אחד. מצבם השתפר רק באופן יחסי לאור המצב ההתחלתי שלהם.
    משפט הרווחה השני טוען כי ניתן לשנות את המצב ההתחלתי כך שמעכשיו שני הצדדים יגיעו ליעילות פרטו ממקום אחר.
    נמשיך את הדוגמא ההיסטורית שלנו. ב-1917 פורצת מהפכה ברוסיה. מעכשיו היהודים שייכים למפלגה הקומניסטית, ואילו הפריצים בורחים מהצ'קה (המשטרה החשאית) והצבא האדום היהודים (ראה ספרו של יורי סלזקיין המאה היהודית). עם זאת, הצבא האדום זקוק למען ניצחון במלחמה על הצבאות הזרים המערביים (אנגליה וצרפת), והצבא הלבן, לקצונה מקצועית שאותה יכלו לספק הפריצים הקודמים. כתוצאה מכך טרוצקי היהודי הרמטכ"ל של הצבא האדום מגיע להסכם עם הפריצים שהם ישמשו כקצונה בשבילו נגד הצבא הלבן. גם כאן מצבם של שני הצדדים השתפר, הצבא האדום השיג קצינים מקצועיים ואילו הפריצים לא היו צריכים יותר לברוח.

    אפשר להמשיך את הדוגמאות האלה לכל מקום. בכל מקום היו גורמים שהיו צריכים יותר ממה שהם קיבלו במצב הראשוני ובכל מקום נוצרו עיסקאות בין הצדדים- בגטאות, בחופי השעבוד השחורים של מערב אפריקה, במלחמות עולמיות ועוד.

  20. י.ד.

    כל המדעים כיום בנויים על שאלת מרווח הטעות. בכלכלה יש ענף שלם הנקרא אוקונומטריקה העוסק בשאלות אלו. בעצם זהו ענף של סטטיסטיקה מודרנית ,וסטטיסטיקה מודרנית בנויה על שאלת הטעות בהסבר המדגם. לאחרונה יצא ספר על מדידת המטר – "הכל לפי מידה" (מומלץ ביותר) המראה כיצד התפתחה הסטטיסטיקה המודרנית מתוך הטעויות של מדידת קו האורך בצרפת. לפי טענת הספר מדע זוכה לשמו כאשר הוא מנסה להקטין את מידת הטעות שלו באופן מודע (הגדרה נוספת למדעי). אפילו אם נטען שלא הכל מדויק אין זה אומר שהקירובים הסטטיסטיים לא מדוייקים במידה מספקת לצורכינו.

    בדרך אגב לאחרונה יצא ספר סוציולוגי חדש על ארה"ב שזכה לפופלאריות מרובה בעולם. באופן מוזר מחבר הספר שוכן במחלקה לכלכלה ולא במחלקה לסוציולוגיה. כוונתי לספר פריקונומיקס של סטיוון לוויט. בספר סטיבן לוויט משתמש בניתוחים סטטיסטיים (המכונים בשפה הכלכלית- אקונומטריקה) לנתח תופעות חברתיות. קיומו של הספר מוכיח עד כמה מדעי החברה תלויים בסטטיסטיקה ועד כמה מבחינה סטטיסטית ישנה אחדות שלמה בין המחלקות השונות של מדעי החברה.

    באשר למשפטי הרווחה אני אדגים את טענתי.
    משפט הרווחה הראשון טוען כי בכל חלוקה מראש של משאבים בהינתן פונקציות תועלות מקבילות שני הצדדים יכולים לשפר את מצבם, כלומר להגיע ממצב של חוסר יעילות פרטו למצב של יעילות פרטו (שמעבר לה אחד הצדדים נפגע).
    נדגים באופן היסטורי: יהודים ופריצים במזרח אירופה. מצב הכוח הכלכלי בין שני הצדדים לא היה שווה. מצד אחד פריץ בעל אדמות, בעל זכויות משפטיות מוחלטות והמחזיק בנשק. מן הצד השני יהודים, זרים בלי מעמד משפטי שוויוני, תלושים מן הקרקע וחסרי עוצמה פוליטית. עם הזאת היהודים יכולים לשפר את מצבם הכלכלי בתור ספקי שירותים כגון חייטות, חוכרות (ניהול משק חקלאי) ויבוא סחורות מההולנדים (באופן היסטורי היהודים שלטו על כל הצד הקפיטליסטי של מזרח אירופה ובכך אפשרו לכל הצד המערבי של אירופה להתפתח). הפריץ מן הצד השני יכל לשפר את מצבו על ידי צריכת שירותים כגון חייטות החכרת המשק ויבוא סחורות. עם זאת מצבם הבסיסי של היהודים והפריצים לא השתנה. במרד הקוזקים של חלמנציקי מתו מאות אלפי היהודים. מהפריצים לעומת זאת שהיו אחראים למרד לא מתו אפילו אחד. מצבם השתפר רק באופן יחסי לאור המצב ההתחלתי שלהם.
    משפט הרווחה השני טוען כי ניתן לשנות את המצב ההתחלתי כך שמעכשיו שני הצדדים יגיעו ליעילות פרטו ממקום אחר.
    נמשיך את הדוגמא ההיסטורית שלנו. ב-1917 פורצת מהפכה ברוסיה. מעכשיו היהודים שייכים למפלגה הקומניסטית, ואילו הפריצים בורחים מהצ'קה (המשטרה החשאית) והצבא האדום היהודים (ראה ספרו של יורי סלזקיין המאה היהודית). עם זאת, הצבא האדום זקוק למען ניצחון במלחמה על הצבאות הזרים המערביים (אנגליה וצרפת), והצבא הלבן, לקצונה מקצועית שאותה יכלו לספק הפריצים הקודמים. כתוצאה מכך טרוצקי היהודי הרמטכ"ל של הצבא האדום מגיע להסכם עם הפריצים שהם ישמשו כקצונה בשבילו נגד הצבא הלבן. גם כאן מצבם של שני הצדדים השתפר, הצבא האדום השיג קצינים מקצועיים ואילו הפריצים לא היו צריכים יותר לברוח.

    אפשר להמשיך את הדוגמאות האלה לכל מקום. בכל מקום היו גורמים שהיו צריכים יותר ממה שהם קיבלו במצב הראשוני ובכל מקום נוצרו עיסקאות בין הצדדים- בגטאות, בחופי השעבוד השחורים של מערב אפריקה, במלחמות עולמיות ועוד.

  21. אליעד בן אבי

    לא הבנתי איך אפשר לדעת אם מצב היסטורי מסויים הוא יעיל פארטו או לא. (או למה דווקא יעילות פארטו צריכה לעניין אותנו כ"כ).

    כדי להחליט אם הכלכלה היא ממש "מדעית" כדאי לנו לשאול את עצמנו האם קיים משהו במציאות שיוכל לגרום לכלכלן ש-"מאמין" בשוק החופשי לשנות את דעתו? אם לא, כנראה שיש כאן עניין אידיאולוגי.

    בקשר לשימוש במתמטיקה בכלכלה:
    נקח לדוגמא את מודל הוטלינג. זהו מודל מתמטי.מה המסקנה שעולה ממנו? שלשני המוכרים כדאי להיות במרכז. האם במציאות תמיד קורה הדבר הזה בדיוק? התשובה שלילית. לכל היותר, יש כאן ניסוח מתמטי של האינטואיציה מאחורי החתירה למכנה המשותף הרחב ביותר. המודל המתמטי הזה לא נתן שום תוצאה שאנחנו יכולים לבדוק באמצעות תצפית או ניסוי. הוא רק מראה אינטואיציה. במקום לנסח אותה במילים נסחנו אותה במתמטיקה. עכשיו בכלכלה אסור לנסח טענות במילים אלא רק במתמטיקה, למרות שחלק גדול מהמודלים בכלכלה הם מהסוג הזה, כלומר שבהם המתמטיקה היא רק צורת טיעון והיא לא מניבה תוצאות שאפשר לאמת באמצעות תצפית או ניסוי. האמת, שגם לא נראה לי שממש מעניין חלק מן הכלכלנים לאמת את תוצאות העבודות שלהם מול המציאות. יותר קל לכתוב מאמרים כשלא צריך לבדוק אותם מול המציאות…

    לסיכום, נראה לי שמרבית הטענות שהעליתי עדיין עומדות, במיוחד בקשר לזה שאין במדעים אח ורע למשהו כמו מודל בלק אנד שולס, שאין כלכלה שהיא מנותקת מהחלטות ערכיות ושהכלכלה מתעסקת בדברים בלתי ניתנים למדידה ע"י כל אדם, דבר שלא יעלה על הדעת המדעים.

  22. אליעד בן אבי

    לא הבנתי איך אפשר לדעת אם מצב היסטורי מסויים הוא יעיל פארטו או לא. (או למה דווקא יעילות פארטו צריכה לעניין אותנו כ"כ).

    כדי להחליט אם הכלכלה היא ממש "מדעית" כדאי לנו לשאול את עצמנו האם קיים משהו במציאות שיוכל לגרום לכלכלן ש-"מאמין" בשוק החופשי לשנות את דעתו? אם לא, כנראה שיש כאן עניין אידיאולוגי.

    בקשר לשימוש במתמטיקה בכלכלה:
    נקח לדוגמא את מודל הוטלינג. זהו מודל מתמטי.מה המסקנה שעולה ממנו? שלשני המוכרים כדאי להיות במרכז. האם במציאות תמיד קורה הדבר הזה בדיוק? התשובה שלילית. לכל היותר, יש כאן ניסוח מתמטי של האינטואיציה מאחורי החתירה למכנה המשותף הרחב ביותר. המודל המתמטי הזה לא נתן שום תוצאה שאנחנו יכולים לבדוק באמצעות תצפית או ניסוי. הוא רק מראה אינטואיציה. במקום לנסח אותה במילים נסחנו אותה במתמטיקה. עכשיו בכלכלה אסור לנסח טענות במילים אלא רק במתמטיקה, למרות שחלק גדול מהמודלים בכלכלה הם מהסוג הזה, כלומר שבהם המתמטיקה היא רק צורת טיעון והיא לא מניבה תוצאות שאפשר לאמת באמצעות תצפית או ניסוי. האמת, שגם לא נראה לי שממש מעניין חלק מן הכלכלנים לאמת את תוצאות העבודות שלהם מול המציאות. יותר קל לכתוב מאמרים כשלא צריך לבדוק אותם מול המציאות…

    לסיכום, נראה לי שמרבית הטענות שהעליתי עדיין עומדות, במיוחד בקשר לזה שאין במדעים אח ורע למשהו כמו מודל בלק אנד שולס, שאין כלכלה שהיא מנותקת מהחלטות ערכיות ושהכלכלה מתעסקת בדברים בלתי ניתנים למדידה ע"י כל אדם, דבר שלא יעלה על הדעת המדעים.

  23. י.ד.

    נראה לי כך- כאשר מתקיימים מספר תנאים, שוק תחרותי הוא האפשרות המועדפת בחברה. כלומר מרבית הפרטים בשוק (אלא אם היה להם מונפול קודם) יעדיפו מצב תחרותי, שבו הם יוכלו להשיג את רצונם בצורה הטובה ביותר. מחיר המוצרים בשוק תחרותי נותן לנו את המכנה המשותף של התועלת הכללית. יעילות פרטו רק מגדירה מצב שני הצדדים נהנים מבלי שאחד הצדדים ינזק, כלומר יהנו מהחירות להחליף מבלי להינזק מרצון כללי או סתם משרירות שלטונית. יצדקו האומרים שניסוח כזה מצדיק שמרנות חברתית אך דווקא בגלל זה הוא מאפשר לנו ניתוח היסטורי של חברות מסורתיות לא שוויוניות.

    ככל שעובר הזמן, לקיומו של שוק תחרותי כמצב המעודף בעיני כלכלנים נדרשים יותר ויותר תנאים. בעבר ניתן היה לחשוב כי שוק תחרותי עדיף בכל מצב. כיום אנחנו מבינים שבתחומים מסוימים כדאי אולי ליצור מונפול (כמו למשל בדיג מהים). זה קשור לבעיית שדות מרעה ציבוריים. אחרי זה הופיעה בעיית הזיהום אוויר וההשפעות חיצוניות. גם כאן כלכלנים הבינו ששוק תחרותי לא מכניס למשוואות שלו את זיהום האוויר ונדרש שינוי. כלכלנים לא מאמינים בשוק תחרותי ככזה ראה וקדש. כלכלנים פשוט סבורים ששוק תחרותי הוא בתנאים מסוימים הגורם העיקרי שיכול לתת לאדם לבטא את רצונו כסובייקט עצמאי, בעל חירות לבחור כיצד לבחור את חייו במגבלת התקציב שלו.

    מודל הוטלינג מתממש בכל מרכז מסחרי אזורי ובכל מרכז עירוני. אם תרצה האופן הבולט יותר בו מודל הוטלינג מתממש נמצא דווקא במערכת בחירות בהן המפלגות הגדולות משתדלות לשבת בדיוק על מרכז המפה הפוליטית. גם מתמטיקה היא סוג של שפה. כפי ששמעתי מהרצאה של האוניברסיטה המשודרת על הרלב"ג, המתמטיקאי היהודי החשוב ביותר בימי הבינים, כשלונו של הרלב"ג בניסוח פורמלי של הטענות שלו הקשה את הבנת פריצות הדרך שלו בעיני קוראיו. ניסוח פורמאלי נכון הסיק המרצה הוא חלק גדול מפריצת הדרך של מתמטיקאי גדול. מתמטיקה שמנסחת בצורה מדויקת יותר את האונטיאציה שלנו מאפשרת לנו בשלב הבא להשיג פריצות דרך חדשות.

    אתה טוען שאין כלכלה המנותקת מהחלטות ערכיות, ומנגד אענה לך שאין ערכים המנותקים משאלת התקציב והיכולת הכלכלית. בתפר הזה עוסקת כלכלה.

  24. י.ד.

    נראה לי כך- כאשר מתקיימים מספר תנאים, שוק תחרותי הוא האפשרות המועדפת בחברה. כלומר מרבית הפרטים בשוק (אלא אם היה להם מונפול קודם) יעדיפו מצב תחרותי, שבו הם יוכלו להשיג את רצונם בצורה הטובה ביותר. מחיר המוצרים בשוק תחרותי נותן לנו את המכנה המשותף של התועלת הכללית. יעילות פרטו רק מגדירה מצב שני הצדדים נהנים מבלי שאחד הצדדים ינזק, כלומר יהנו מהחירות להחליף מבלי להינזק מרצון כללי או סתם משרירות שלטונית. יצדקו האומרים שניסוח כזה מצדיק שמרנות חברתית אך דווקא בגלל זה הוא מאפשר לנו ניתוח היסטורי של חברות מסורתיות לא שוויוניות.

    ככל שעובר הזמן, לקיומו של שוק תחרותי כמצב המעודף בעיני כלכלנים נדרשים יותר ויותר תנאים. בעבר ניתן היה לחשוב כי שוק תחרותי עדיף בכל מצב. כיום אנחנו מבינים שבתחומים מסוימים כדאי אולי ליצור מונפול (כמו למשל בדיג מהים). זה קשור לבעיית שדות מרעה ציבוריים. אחרי זה הופיעה בעיית הזיהום אוויר וההשפעות חיצוניות. גם כאן כלכלנים הבינו ששוק תחרותי לא מכניס למשוואות שלו את זיהום האוויר ונדרש שינוי. כלכלנים לא מאמינים בשוק תחרותי ככזה ראה וקדש. כלכלנים פשוט סבורים ששוק תחרותי הוא בתנאים מסוימים הגורם העיקרי שיכול לתת לאדם לבטא את רצונו כסובייקט עצמאי, בעל חירות לבחור כיצד לבחור את חייו במגבלת התקציב שלו.

    מודל הוטלינג מתממש בכל מרכז מסחרי אזורי ובכל מרכז עירוני. אם תרצה האופן הבולט יותר בו מודל הוטלינג מתממש נמצא דווקא במערכת בחירות בהן המפלגות הגדולות משתדלות לשבת בדיוק על מרכז המפה הפוליטית. גם מתמטיקה היא סוג של שפה. כפי ששמעתי מהרצאה של האוניברסיטה המשודרת על הרלב"ג, המתמטיקאי היהודי החשוב ביותר בימי הבינים, כשלונו של הרלב"ג בניסוח פורמלי של הטענות שלו הקשה את הבנת פריצות הדרך שלו בעיני קוראיו. ניסוח פורמאלי נכון הסיק המרצה הוא חלק גדול מפריצת הדרך של מתמטיקאי גדול. מתמטיקה שמנסחת בצורה מדויקת יותר את האונטיאציה שלנו מאפשרת לנו בשלב הבא להשיג פריצות דרך חדשות.

    אתה טוען שאין כלכלה המנותקת מהחלטות ערכיות, ומנגד אענה לך שאין ערכים המנותקים משאלת התקציב והיכולת הכלכלית. בתפר הזה עוסקת כלכלה.

  25. יונתן שחם

    הטענה שכלכלה איננה מדע מקובלת עלי לחלוטין. אם נקבל את הרעיונות של פופר (למרות כל הבעיות שיש להם), אזי כדי שמשהו יהיה תחום מדעי עליו להיות מסוגל לספק תחזיות ניתנת להפרכה. כלכלה איננה מסוגלת לספק שום תחזית, ויעידו על כך כל עיתוני הכלכלה המלאים בהערכות סותרות על המצב הכלכלי בכל רגע נתון.
    עם זאת וכפי שצויין, גם היסטוריה, גיאולוגיה או אסטרונומיה אינם תחומים מדעיים מכיוון שהם אינם מסוגלים לספק תחזיות ברות הפרכה. אולם אין ספק כי כל אחד מהתחומים האלו יודע לנתח מה קרה ומה קורה כרגע ואף על פי שזהו לא ניתוח מדעי, עפ"י הקטגוריות שהגדרנו קודם, הוא שימושי לנו.
    המאמר מבקש לבדוק מה היה והאם המציאות שמדווחת לנו ע"י השלטונות (במקרה זה משרד התמ"ת) והתקשורת היא אמינה, איזו פרשנות היא מכילה והאם יש לה הטיה פוליטית.
    לא טענתי כי אין קשר בין עודף הביקוש לעובדים לעליית השכר שלהם, אלא שקשר זה אינו פשוט כפי שהוא נראה. הניתוח מעלה כי ישנם מצבים בהם למרות עלייה משמעותית בעודף הביקוש שכר העובדים אינו עולה כמצופה. זה מעיד על כך שכוח עובר מהעובדים על המעסיקים אשר אינם נאלצים להעלות את השכר במידה שהיינו מצפים.

  26. יונתן שחם

    הטענה שכלכלה איננה מדע מקובלת עלי לחלוטין. אם נקבל את הרעיונות של פופר (למרות כל הבעיות שיש להם), אזי כדי שמשהו יהיה תחום מדעי עליו להיות מסוגל לספק תחזיות ניתנת להפרכה. כלכלה איננה מסוגלת לספק שום תחזית, ויעידו על כך כל עיתוני הכלכלה המלאים בהערכות סותרות על המצב הכלכלי בכל רגע נתון.
    עם זאת וכפי שצויין, גם היסטוריה, גיאולוגיה או אסטרונומיה אינם תחומים מדעיים מכיוון שהם אינם מסוגלים לספק תחזיות ברות הפרכה. אולם אין ספק כי כל אחד מהתחומים האלו יודע לנתח מה קרה ומה קורה כרגע ואף על פי שזהו לא ניתוח מדעי, עפ"י הקטגוריות שהגדרנו קודם, הוא שימושי לנו.
    המאמר מבקש לבדוק מה היה והאם המציאות שמדווחת לנו ע"י השלטונות (במקרה זה משרד התמ"ת) והתקשורת היא אמינה, איזו פרשנות היא מכילה והאם יש לה הטיה פוליטית.
    לא טענתי כי אין קשר בין עודף הביקוש לעובדים לעליית השכר שלהם, אלא שקשר זה אינו פשוט כפי שהוא נראה. הניתוח מעלה כי ישנם מצבים בהם למרות עלייה משמעותית בעודף הביקוש שכר העובדים אינו עולה כמצופה. זה מעיד על כך שכוח עובר מהעובדים על המעסיקים אשר אינם נאלצים להעלות את השכר במידה שהיינו מצפים.

  27. גיל

    י.ד, אני נמנע מלהגיב לכל מה שכתבת. זה ארוך למדי וגוזל זמן רב, ונראה לי שאני בכלל מפספס אותך בדברים הבסיסיים.
    אני לא כלכלן ולא למדתי אף פעם על משפטי הרווחה. אבל אני מבין קצת מתמטיקה, והזכרת אותם אז הסתקרנתי. באמת שאני לא מצליח להבין מה הקשר בין המשפט הקצר שאני קורא עליו ברשת לבין ההסבר שלך. אני אתמקד ברשותך בראשון, מאחר שהוא פשוט יותר:

    המשפט הראשון שאני קראתי (למשל בוויקיפדיה) לא מדבר על שום "אפשרות לשיפור". ממילא, וזו אחת הביקורות שאני הכי מקבל על רוב המודלים הכלכליים, המשפט מדבר על מצב סטטי. נקודת המוצא שלו היא שווי משקל סטטי קיים, אלמנט הזמן כלל לא נכנס. כל השיווי משקל הזה די מפוקפק, והקיום שלו מתקבל ע"י משפט נקודת שבת, מעין הוקוס פוקוס מתמטי שמבטיח לנו קיום של איזו נקודה, אבל לא נותן לנו מושג על איפה היא (הכללה של אותו משפט מאפשרת לנו להראות שבכל רגע נתון יש נקודה על פני כדור הארץ שאין בה רוח כלל. אלא שאין לנו מושג איפה היא).
    מה שהמשפט מוכיח זה שבהנתן אותו מצב של שיווי משקל, אם מדברים לשם פשטות על כלכלת חליפין ללא ייצור, החלוקה של הסחורות היא יעילה פארטו. כלומר, אי אפשר להחליף איזה תפוז של אדם א' עם חציל של אדם ב' כך שאף אחד לא יהיה פחות מרוצה ממה שיש לו ולפחות אדם אחד יהיה יותר מרוצה.

    מה הקשר בין זה לבין פריצים ויהודים? נראה לי שאתה בסך הכל מתאר את העובדה הבסיסית שבמצבים מסויימים שני צדדים יכולים לעבוד ביחד לתועלת שניהם, גם אם מלכתחילה לא היה להם אותו הדבר והתועלת שכל אחד מפיק היא שונה. אם אני לא מפספס משהו, הרי זו אבחנה די טריוויאלית שקודמת אפילו להגדרה של יעילות פארטו, לא כל שכן לתוכן המתמטי של משפט הרווחה הראשון.
    עם משפט הרווחה השני עשית לדעתי סמטוחה גדולה יותר, אבל אולי אני מפספס כאן משהו, ככה שאני אנסה קודם להבין אותך לגבי המשפט הראשון.

    באופן כללי, לדעתי המשפטים הללו הם בעלי תועלת רבה לכל התחום של תורת המשחקים, אבל בכל הנוגע למודל של כלכלה מודרנית הם חסרי כל תועלת. המודלים הבסיסיים של הכלכלה הנאו-קלאסית הם מתחילת המאה שעברה. ממה שקראתי ברשת יש התחלה של מחקר בכיוון שכבר נראה הרבה יותר הגיוני- מערכות דינמיות (לא ליניאריות מן הסתם). אני לא חושב שזה יצליח אי פעם לתאר את המציאות הכלכלית, אבל אין ספק שהרבה יותר נכון והגיוני מדעית (גם קשה יותר, אין מה לעשות) לבחון את הכלכלה כמערכת דינמית במקום לחפש שיווי משקל סטטי ולתאר תמונת מצב קפואה. דומה הדבר למדען שמנסה ללמוד כיצד לרכב על אופניים, ומגיע למסקנה שקודם כל הוא חייב ללמוד איך לייצב את האופניים על שני גלגלים כשהם במנוחה. הוא אולי יגיע למסקנות מרתקות, אבל הן לא רלוונטיות לרכיבה על אופניים נעות.

  28. גיל

    י.ד, אני נמנע מלהגיב לכל מה שכתבת. זה ארוך למדי וגוזל זמן רב, ונראה לי שאני בכלל מפספס אותך בדברים הבסיסיים.
    אני לא כלכלן ולא למדתי אף פעם על משפטי הרווחה. אבל אני מבין קצת מתמטיקה, והזכרת אותם אז הסתקרנתי. באמת שאני לא מצליח להבין מה הקשר בין המשפט הקצר שאני קורא עליו ברשת לבין ההסבר שלך. אני אתמקד ברשותך בראשון, מאחר שהוא פשוט יותר:

    המשפט הראשון שאני קראתי (למשל בוויקיפדיה) לא מדבר על שום "אפשרות לשיפור". ממילא, וזו אחת הביקורות שאני הכי מקבל על רוב המודלים הכלכליים, המשפט מדבר על מצב סטטי. נקודת המוצא שלו היא שווי משקל סטטי קיים, אלמנט הזמן כלל לא נכנס. כל השיווי משקל הזה די מפוקפק, והקיום שלו מתקבל ע"י משפט נקודת שבת, מעין הוקוס פוקוס מתמטי שמבטיח לנו קיום של איזו נקודה, אבל לא נותן לנו מושג על איפה היא (הכללה של אותו משפט מאפשרת לנו להראות שבכל רגע נתון יש נקודה על פני כדור הארץ שאין בה רוח כלל. אלא שאין לנו מושג איפה היא).
    מה שהמשפט מוכיח זה שבהנתן אותו מצב של שיווי משקל, אם מדברים לשם פשטות על כלכלת חליפין ללא ייצור, החלוקה של הסחורות היא יעילה פארטו. כלומר, אי אפשר להחליף איזה תפוז של אדם א' עם חציל של אדם ב' כך שאף אחד לא יהיה פחות מרוצה ממה שיש לו ולפחות אדם אחד יהיה יותר מרוצה.

    מה הקשר בין זה לבין פריצים ויהודים? נראה לי שאתה בסך הכל מתאר את העובדה הבסיסית שבמצבים מסויימים שני צדדים יכולים לעבוד ביחד לתועלת שניהם, גם אם מלכתחילה לא היה להם אותו הדבר והתועלת שכל אחד מפיק היא שונה. אם אני לא מפספס משהו, הרי זו אבחנה די טריוויאלית שקודמת אפילו להגדרה של יעילות פארטו, לא כל שכן לתוכן המתמטי של משפט הרווחה הראשון.
    עם משפט הרווחה השני עשית לדעתי סמטוחה גדולה יותר, אבל אולי אני מפספס כאן משהו, ככה שאני אנסה קודם להבין אותך לגבי המשפט הראשון.

    באופן כללי, לדעתי המשפטים הללו הם בעלי תועלת רבה לכל התחום של תורת המשחקים, אבל בכל הנוגע למודל של כלכלה מודרנית הם חסרי כל תועלת. המודלים הבסיסיים של הכלכלה הנאו-קלאסית הם מתחילת המאה שעברה. ממה שקראתי ברשת יש התחלה של מחקר בכיוון שכבר נראה הרבה יותר הגיוני- מערכות דינמיות (לא ליניאריות מן הסתם). אני לא חושב שזה יצליח אי פעם לתאר את המציאות הכלכלית, אבל אין ספק שהרבה יותר נכון והגיוני מדעית (גם קשה יותר, אין מה לעשות) לבחון את הכלכלה כמערכת דינמית במקום לחפש שיווי משקל סטטי ולתאר תמונת מצב קפואה. דומה הדבר למדען שמנסה ללמוד כיצד לרכב על אופניים, ומגיע למסקנה שקודם כל הוא חייב ללמוד איך לייצב את האופניים על שני גלגלים כשהם במנוחה. הוא אולי יגיע למסקנות מרתקות, אבל הן לא רלוונטיות לרכיבה על אופניים נעות.

  29. אריאל בן-אבי

    אינני מבין גדול בכלכלה כאחי,אך אני מבין במציאות שבה הרבה ישראלים חיים בה,לדוגמא:
    בחוק ההסדרים ביבי בזמנו שינה את מצב האמהות הגרושות מקשה למחפיר,אמא גורשה אשר בעלה לשעבר לא משלם לה מזונות,היא מקבלת זאת מביטוח לאומי,אך אם היא עובדת אז התשלום מביטוח לאומי מתקזז ,כך שביבי יצר פארדוקס שלא כדאי לאמהות אלו לצאת לעבוד או מאידך נותר להן לעבוד שחור,או מה שרובן הגיעו אליו זה לפת לחם.
    המדינה אינה מצליחה לגרום לאבות לשלם מזונות במשך שנים רבות.
    עלי להזכיר שביבי קרה להן לצאת לעבוד וכו',אך התאצ'ריזם הקיצוני שלו הורס כל חלקה טובה,אנחנו לא צריכים אויבים מבחוץ כאשר ישנה אז'נדה כזאת של ביבי ופיקדי האוצר ,אני מקווה שעוד אפשר לעצור את התפוררות החברה מבפנים,ולו סופנו לא יהיה טוב…..
    אריאל בן-אבי

  30. אריאל בן-אבי

    אינני מבין גדול בכלכלה כאחי,אך אני מבין במציאות שבה הרבה ישראלים חיים בה,לדוגמא:
    בחוק ההסדרים ביבי בזמנו שינה את מצב האמהות הגרושות מקשה למחפיר,אמא גורשה אשר בעלה לשעבר לא משלם לה מזונות,היא מקבלת זאת מביטוח לאומי,אך אם היא עובדת אז התשלום מביטוח לאומי מתקזז ,כך שביבי יצר פארדוקס שלא כדאי לאמהות אלו לצאת לעבוד או מאידך נותר להן לעבוד שחור,או מה שרובן הגיעו אליו זה לפת לחם.
    המדינה אינה מצליחה לגרום לאבות לשלם מזונות במשך שנים רבות.
    עלי להזכיר שביבי קרה להן לצאת לעבוד וכו',אך התאצ'ריזם הקיצוני שלו הורס כל חלקה טובה,אנחנו לא צריכים אויבים מבחוץ כאשר ישנה אז'נדה כזאת של ביבי ופיקדי האוצר ,אני מקווה שעוד אפשר לעצור את התפוררות החברה מבפנים,ולו סופנו לא יהיה טוב…..
    אריאל בן-אבי

  31. י.ד.

    נקודת השבת הזו נמצאת במחיר בשוק החופשי. שאלת השאלות בכלכלה ניאו קלאסית היא כיצד נקבע המחיר ומה הוא משקף? והתשובה היא שהמחיר משקף את המפגש בין התועלת השולית של המוצר בשביל הצרכנים, לעלות השולית של יצור המוצר אצל היצרנים. זו כל התורה על רגל אחת.

    המשפט המלא כפי שמופיע בספר לימוד שלי (שאני בעוונותי סטודנט לכלכלה ולעוד כמה נושאים) אומר כך:
    "שיווי משקל תחרותי יעיל פרטו".
    כלומר נקודת שיווי משקל בין המוכר והקונה שיוצר שוק חופשי, "קפיטליסטי" בלשון האתר, הוא בדיוק הנקודה הטובה ביותר מבחינת כל הצרכנים בשוק. וספר הלימוד מפרט ומסביר:
    "נכונות משפט זה נובעת מהעובדה שבשיווי משקל תחרותי כל צרכן הממקסם את תועלתו משווה את שיעור התחלופה השולי ליחס המחירים P. מכיון שלכל הצרכנים נתון יחס מחירים זהה, הרי שיעורי התחלופה זהים."

    החשיבות של המשפט הזה היא בכך שלמרות ששני גורמים מתחילים במתת שונה, שוק תחרותי מאפשר להם לשפר את תועלתם עד המקסימום האפשרי, ולכן המדיניות המעודפת באופן ראשוני על הממשלה, צריכה להיות שוק חופשי המאפשר התאמת המחירים לתועלת המקסימלית של הלקוחות והיצרנים. רק במצבים בהם לא מתקיימים כל התנאים לשוק מיטבי כזה (עלות שווה ליצרנים, מוצרים פרטיים וידע מושלם) ממליצים כלכלנים על מדיניות אחרת. אני משכתי את הדיון על המשפט לכיוונים אחרים, כי אותי יותר עניינה העובדה, שבכל נקודה של מתת לשני הצדדים, אפילו הנקודה הלא שיוויונית ביותר, שווה לצדדים לקיים יחסים של תן וקח כדי לשפר את מצבם. בנוסף לכך ניסיתי להצביע על הצדדים השמרניים של הגדרת פרטו ל"יעילות", ועל כך שהמשפט השני מכניס היבט רדיקלי שוויוני למושג היעילות.

    באשר לתורת המשחקים, כסטודנט לכלכלה, נראה לי כי כלכלנים כיום תופסים את תורת המשחקים כפילוסופיה העומדת מאחורי כלכלה. מהשיעורים הראשונים של מבואות, ההגדרה הכלכלית לשווי משקל בין כוחות שונות כלכליים מוסברת לאור שיווי משקל נאש. הדברים הולכים ומתפרטים בשנה השנייה, כאשר בקורס הגדול של תורת המחירים ב, מוכנסת תורת המשחקים לגוף הכלכלה עצמה בניתוח מונפולים, מערכות עם ידע חסר, דואפלי קורנו ועוד ועוד. לפעמים אני חושב שהמציאות בעיני כלכלנים נתפסת כרצף של שווי משקל נאש שנבנים זה על גבי זה (אם תרצה מבחינה פילוסופית, שווי משקל נאש מחליף את הסינתזה של היגל ומרקס). את ההיבטים הדינאמיים יותר של כלכלה, כלכלנים לרוב מפנים למקרו כלכלה, שם הם עוסקים בשאלות צמיחה, מסחר בין לאומי, מדיניות ממשלתית, המכפיל הקיינסיאני ועוד.

    נראה לי, שאם יתפתחו מודלים דינאמיים של כלכלה, הם יכללו את המודלים הסטאטיים שעליהם אתה מתרעם. למרות חוסר השלמות שלהם, אותם מודלים נתנו הדרכה כלכלית חשובה למדינות הליברליות, מאדם סמית ודויד ריקרדו ועד מילטון פרידמן וישראל אומן. קשה לתאר את התפתחות החברה והכלכלה המודרנית בלי אותם מודלים, במיוחד לאור הכישלון המקביל והרועש של המודל הכלכלי המרקסיסטי שאותו, "כביכול", יש שמעריצים.

  32. י.ד.

    נקודת השבת הזו נמצאת במחיר בשוק החופשי. שאלת השאלות בכלכלה ניאו קלאסית היא כיצד נקבע המחיר ומה הוא משקף? והתשובה היא שהמחיר משקף את המפגש בין התועלת השולית של המוצר בשביל הצרכנים, לעלות השולית של יצור המוצר אצל היצרנים. זו כל התורה על רגל אחת.

    המשפט המלא כפי שמופיע בספר לימוד שלי (שאני בעוונותי סטודנט לכלכלה ולעוד כמה נושאים) אומר כך:
    "שיווי משקל תחרותי יעיל פרטו".
    כלומר נקודת שיווי משקל בין המוכר והקונה שיוצר שוק חופשי, "קפיטליסטי" בלשון האתר, הוא בדיוק הנקודה הטובה ביותר מבחינת כל הצרכנים בשוק. וספר הלימוד מפרט ומסביר:
    "נכונות משפט זה נובעת מהעובדה שבשיווי משקל תחרותי כל צרכן הממקסם את תועלתו משווה את שיעור התחלופה השולי ליחס המחירים P. מכיון שלכל הצרכנים נתון יחס מחירים זהה, הרי שיעורי התחלופה זהים."

    החשיבות של המשפט הזה היא בכך שלמרות ששני גורמים מתחילים במתת שונה, שוק תחרותי מאפשר להם לשפר את תועלתם עד המקסימום האפשרי, ולכן המדיניות המעודפת באופן ראשוני על הממשלה, צריכה להיות שוק חופשי המאפשר התאמת המחירים לתועלת המקסימלית של הלקוחות והיצרנים. רק במצבים בהם לא מתקיימים כל התנאים לשוק מיטבי כזה (עלות שווה ליצרנים, מוצרים פרטיים וידע מושלם) ממליצים כלכלנים על מדיניות אחרת. אני משכתי את הדיון על המשפט לכיוונים אחרים, כי אותי יותר עניינה העובדה, שבכל נקודה של מתת לשני הצדדים, אפילו הנקודה הלא שיוויונית ביותר, שווה לצדדים לקיים יחסים של תן וקח כדי לשפר את מצבם. בנוסף לכך ניסיתי להצביע על הצדדים השמרניים של הגדרת פרטו ל"יעילות", ועל כך שהמשפט השני מכניס היבט רדיקלי שוויוני למושג היעילות.

    באשר לתורת המשחקים, כסטודנט לכלכלה, נראה לי כי כלכלנים כיום תופסים את תורת המשחקים כפילוסופיה העומדת מאחורי כלכלה. מהשיעורים הראשונים של מבואות, ההגדרה הכלכלית לשווי משקל בין כוחות שונות כלכליים מוסברת לאור שיווי משקל נאש. הדברים הולכים ומתפרטים בשנה השנייה, כאשר בקורס הגדול של תורת המחירים ב, מוכנסת תורת המשחקים לגוף הכלכלה עצמה בניתוח מונפולים, מערכות עם ידע חסר, דואפלי קורנו ועוד ועוד. לפעמים אני חושב שהמציאות בעיני כלכלנים נתפסת כרצף של שווי משקל נאש שנבנים זה על גבי זה (אם תרצה מבחינה פילוסופית, שווי משקל נאש מחליף את הסינתזה של היגל ומרקס). את ההיבטים הדינאמיים יותר של כלכלה, כלכלנים לרוב מפנים למקרו כלכלה, שם הם עוסקים בשאלות צמיחה, מסחר בין לאומי, מדיניות ממשלתית, המכפיל הקיינסיאני ועוד.

    נראה לי, שאם יתפתחו מודלים דינאמיים של כלכלה, הם יכללו את המודלים הסטאטיים שעליהם אתה מתרעם. למרות חוסר השלמות שלהם, אותם מודלים נתנו הדרכה כלכלית חשובה למדינות הליברליות, מאדם סמית ודויד ריקרדו ועד מילטון פרידמן וישראל אומן. קשה לתאר את התפתחות החברה והכלכלה המודרנית בלי אותם מודלים, במיוחד לאור הכישלון המקביל והרועש של המודל הכלכלי המרקסיסטי שאותו, "כביכול", יש שמעריצים.

  33. גיל

    הי, מצטער על הזמן הארוך לתגובה.

    בקשר לתוכן עצמו, אני חושש שלא הבנתי שום דבר חדש נוסף על התגובה הקודמת שלך. אתה מצטט את המשפט מספר לימוד, ועד כאן זה נכון. שיווי משקל תחרותי הוא יעיל פארטו, לוקח בערך ארבע שורות ומתמטיקה של תיכון על מנת להראות את זה. סתם מתוך עניין – ספר הלימוד מראה את זה? מלמדים את זה בתואר בכלכלה, או שמסתפקים בפרשנות ואת המתמטיקה ה"יבשה" משאירים לתואר שני? כי ההמשך לגבי "נכונות המשפט נובעת…" נשמע כמו המון מילים שמנסות להחליף מספר סימונים מדוייקים פשוטים, ועדיין לא מסבירות כלום. לשם מה הבאת את הציטוט הזה? מה אתה מבין ממנו?

    לא ברור למה "יעיל פארטו" זו "בדיוק הנקודה הטובה ביותר", בפרט מאחר ומוסכם עלינו שיש עוד אינסוף נקודות יעילות פארטו בדיוק באותה המידה. לגבי ההמשך, לא יודע על כך מה לומר. אתה חוזר ומצטט את אותם דברים שכבר כתבת, אבל הם עדיין לא מסבירים כלום ולא עונים על השאלות. כולי תקווה שבלימודי הכלכלה טורחים להסביר קצת יותר ועונים לשאלות של סטודנטים במקום להלל את ה"שוק החופשי" בצורה שמזכירה כנסייה יותר מאשר מחקר מדעי מסודר. בפרט, אם אתה רוצה "להתמקד" בעובדה מסויימת מבחינה אידיאולוגית תרגיש חופשי לעשות את זה – גם אני מתעניין מאוד באידיאולוגיה – אבל עדיין לא ברור לי מה עניין משפט הרווחה השני לכאן.

    זו שאלה טובה איך כלכלנים תופסים את "תורת המשחקים". אני מעולם לא למדתי אותה כפילוסופיה, ובוודאי שמעולם לא חשבתי שהנוסחאות שלמדנו באמת מסבירות התנהגות של בני אדם. לגבי מודלים דינמיים, אני חושש שאולי החמצת את הנקודה בדוגמה לגבי האופניים. מבחינה מתמטית, מסתבר שפעמים רבות המודלים הדינמיים אינם "כוללים" מודלים סטטיים, אלא שונים מהם לגמרי. אין שום מודל סטטי בשיווי משקל שמסביר איך אפשר "להשכיב" אופניים בזווית של 45 מעלות לריצפה. נסה לעשות את זה כשהאופניים לא בתנועה ואתה פשוט תיפול. אתה יכול לפתח מודל שיאפשר לך לשמור את האופניים בשיווי משקל כשהם במנוחה (מן הסתם כדאי לעמוד על הפדלים ולאזן את הגוף), אבל אם תנסה לרכוב על האופניים כאילו כל שנייה היא בעצם שיווי משקל סטטי אתה שוב תיפול. הסיבה פשוטה – אופניים לא נמצאים בשיווי משקל סטטי. זה אולי נוח לנתח אותם מבחינה מתמטית בצורה הזו, כפי שאני בטוח שנוח יותר לנתח את השווקים כאילו הם בשיווי משקל סטטי – אבל זה פשוט לא שימושי בכלום למציאות.

  34. גיל

    הי, מצטער על הזמן הארוך לתגובה.

    בקשר לתוכן עצמו, אני חושש שלא הבנתי שום דבר חדש נוסף על התגובה הקודמת שלך. אתה מצטט את המשפט מספר לימוד, ועד כאן זה נכון. שיווי משקל תחרותי הוא יעיל פארטו, לוקח בערך ארבע שורות ומתמטיקה של תיכון על מנת להראות את זה. סתם מתוך עניין – ספר הלימוד מראה את זה? מלמדים את זה בתואר בכלכלה, או שמסתפקים בפרשנות ואת המתמטיקה ה"יבשה" משאירים לתואר שני? כי ההמשך לגבי "נכונות המשפט נובעת…" נשמע כמו המון מילים שמנסות להחליף מספר סימונים מדוייקים פשוטים, ועדיין לא מסבירות כלום. לשם מה הבאת את הציטוט הזה? מה אתה מבין ממנו?

    לא ברור למה "יעיל פארטו" זו "בדיוק הנקודה הטובה ביותר", בפרט מאחר ומוסכם עלינו שיש עוד אינסוף נקודות יעילות פארטו בדיוק באותה המידה. לגבי ההמשך, לא יודע על כך מה לומר. אתה חוזר ומצטט את אותם דברים שכבר כתבת, אבל הם עדיין לא מסבירים כלום ולא עונים על השאלות. כולי תקווה שבלימודי הכלכלה טורחים להסביר קצת יותר ועונים לשאלות של סטודנטים במקום להלל את ה"שוק החופשי" בצורה שמזכירה כנסייה יותר מאשר מחקר מדעי מסודר. בפרט, אם אתה רוצה "להתמקד" בעובדה מסויימת מבחינה אידיאולוגית תרגיש חופשי לעשות את זה – גם אני מתעניין מאוד באידיאולוגיה – אבל עדיין לא ברור לי מה עניין משפט הרווחה השני לכאן.

    זו שאלה טובה איך כלכלנים תופסים את "תורת המשחקים". אני מעולם לא למדתי אותה כפילוסופיה, ובוודאי שמעולם לא חשבתי שהנוסחאות שלמדנו באמת מסבירות התנהגות של בני אדם. לגבי מודלים דינמיים, אני חושש שאולי החמצת את הנקודה בדוגמה לגבי האופניים. מבחינה מתמטית, מסתבר שפעמים רבות המודלים הדינמיים אינם "כוללים" מודלים סטטיים, אלא שונים מהם לגמרי. אין שום מודל סטטי בשיווי משקל שמסביר איך אפשר "להשכיב" אופניים בזווית של 45 מעלות לריצפה. נסה לעשות את זה כשהאופניים לא בתנועה ואתה פשוט תיפול. אתה יכול לפתח מודל שיאפשר לך לשמור את האופניים בשיווי משקל כשהם במנוחה (מן הסתם כדאי לעמוד על הפדלים ולאזן את הגוף), אבל אם תנסה לרכוב על האופניים כאילו כל שנייה היא בעצם שיווי משקל סטטי אתה שוב תיפול. הסיבה פשוטה – אופניים לא נמצאים בשיווי משקל סטטי. זה אולי נוח לנתח אותם מבחינה מתמטית בצורה הזו, כפי שאני בטוח שנוח יותר לנתח את השווקים כאילו הם בשיווי משקל סטטי – אבל זה פשוט לא שימושי בכלום למציאות.