הדיקטטורה של המימשל האמריקאי בישראלי בדמותה של המכה ה 83

אורלי בנימין

אתמול קרה דבר מעניין בישראל שתום שגב מכנה אותו המכה ה- 83 הבוקר ב"הארץ". הוא מתאר את אותו ניצול שואה שקיבל 80 מלקות ממפקד מחנה ריכוז, הגיע לישראל פגש את אי האמון של הממסד הקולט ועכשיו קיבל מלקה נוספת – ההחלטה כי כניצול שואה הוא זכאי ל- 83 שקלים נוספים בחודש.

מבחינתנו כנאבקים למען מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית בישראל למכה ה- 83 יש תפקיד מבאר חשוב מבחינה מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ויותר מכך, מבחינת הסיכוי שמאבק ציבורי יוכל להניב פירות בדמותה של מדיניות ציבורית כזו או אחרת.

המאבק למען זכותם של ניצולי שואה להיות מוגנים מרעב ומעוני, לבש בישראל צורה של קונצנזוס רחב ביותר. רבים מחברי הכנסת, רבים מחברי הממשלה ביניהם שר הרווחה ושר התמ"ת, שדרני רדיו, עיתונאים, וקבוצות רחבות באוכלוסיה שותפים לקונצנזוס לפיו ניצולי שואה צריכים להיות מוגנים מרעב ומעוני. קונצנזוס זה לא הולך אל מעבר לקבוצה הספציפית הזו וקשישים אחרים כן יכולים להיות חשופים לרעב ולעוני אבל זה לא נושא הדיון כרגע. אם הקשישים הסובלים את השפלותיו של העוני הם ניצולי שואה – הדבר אינו מתיישב עם הנחות יסוד אידאולוגיות מרכזיות לחברה ולתרבות בישראל ומכאן הקונצנזוס הרחב.

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התבטא בעצמו בענין. הוא דיבר על דחיפות הענין מספר פעמים. נתן זהבי הקפיד להשמיע את דברי ההתחייבות של ראש הממשלה לסוגיה כמעט בכל יום בתוכניתו ברדיו 103, רדיו ללא הפסקה. מבחינת ההתייצבות של עמותות שונות לטובת הסוגיה, התייצבותם של עורכי דין ואפילו מעריב, לטובת הענין, כמעט אין סוגייה שיכולה להתחרות בהתארגנות הציבורית הרחבה ביחס לזו. נדמה לי, ששום מאבק להגנה על עובדים או על נזקקים ונתמכים בחברה הישראלית לא יזכה עוד לעולם לרמה כזו של קונצנזוס רחב ומקיף. השיח הציבורי לא פגש שום התנגדות לזכאותם; לא הפחיתו ממנה ולא שלחו אותם לעבוד. ההסכמה מלאה – ניצולי שואה צריכים להיות מסוגלים לרכוש את צרכיהם בכספי המדינה.

למרות כל האמור, כל המהלך הציבורי הסוחף הזה הניב תוצאה עלובה – 83 שקלים לחודש. המכה ה- 83.

מסקנה אחת שאפשר להסיק מכל האמור היא שבישראל אין שום משמעות לשיח הציבורי, למחאה ציבורית ולעשייה ציבורית – מילים אינספור נאמרות ובשורה התחתונה, המדיניות הציבורית המתעצבת משחררת את עצמה מכל התייחסות רצינית להעדפה הערכית אותה מבטא הציבור. גם כאשר יושבות וועדות ומנסחות בצורה מקצועית ורצינית את המדיניות הציבורית ההולמת – כפי שעשתה במקרה הנדון , ועדת איצקוביץ, בפועל הציבור לא קיים וערכיו לא נלקחים בחשבון כאשר האוצר מנסח את המדיניות הציבורית הרצויה במונחים התואמים את ערכיו. כיצד יתכן? כיצד אפשרי הדבר – שיהיה פער כזה בין המילים, בין השיח שמייצרים המומחים, אותו שיח שהפוסט-סטרוקטורליסטים אוהבים לומר עליו שהוא מעצב מציאות, לבין המדיניות המתנסחת בפועל.

אבל לא זה השימוש שאני מציעה לעשות באירוע המעניין הזה. אני מציעה לנצל אותו במקום זאת לדיון המתמשך שמתנהל ביני לבין אנשים שונים בעניין מי מפעיל את מי. האם לאוצר יש כוח התנהלות עצמאי? האם הוא כפוף למרותה של הממשלה? האם הממשלה כפופה למרותו? בזמנו ציטטתי כאן את בייגה שוחט מסביר שהאוצר כופה על הממשלה ועל הכנסת את התקציב ואחרים הגיבו ואמרו, לא, פקידי האוצר לא יכולים לכפות על הממשלה ועל הכנסת – זו הממשלה שמתחמקת מעבודתה – אז בואו נבחן רגע את האירוע הזה ובואו נראה איך הוא מאיר עבורנו את סוגיית כוחה של פקידות האוצר ואת סוגיית הזהות של המפעילים אותה.

אפתח ואשתף אתכם בדברים שאמר ח"כ כחלון אתמול לגבי גזית בענין. שואל אותו גבי גזית "אז מי מונע את הזכאות"? עונה לו כחלון אחרי שהסביר כיצד שונה הנוסח בחוק בכדי לעקר את האפשרות לתמוך בניצולי השואה, "דיברתי עם סגן החשב הכללי והוא הסביר לי שהתפקיד שלו זה לבלום". ואז גבי גזית שואל: "אבל איך הוא יכול לבלום אם כל הממשלה בעד התמיכה?" עונה כחלון, "לא, לא, אני לא מאמין בגישה הזו שלפקידות האוצר יש כוח, סך הכל לכל פקיד יש ממונה, והממונה יכול היה לפטר אותו וגם הממשלה היתה יכולה לפטר אותו". כל זה היה בבוקר לפני הישיבה בה דנו בסוגיה ולפני שבושת 83 השקלים התפרסמה.

אז מה קרה בישיבה ההיא?

בכדי להבין מה קרה בישיבה אני מוכרחה לחזור ולהסביר מה שממן ורוזנהק מסבירים בעבודתם המדהימה על התהליך ההיסטורי שבו התבססה עצמאותו של בנק ישראל שהוא ההסבר ההיסטורי המוסדי לכפיפותו של משרד האוצר הישראלי – בלי קשר לפקידים ספציפיים בתוכו – למשרד האוצר האמריקאי. ולא הייתי קופצת עליכם ומטרידה אתכם ככה בהשתלטותו של מה שמכונה ה- Washington Consensus   אלמלא הייתי קוראת מאמר נוסף על צ`ילה שמסביר בדיוק איך ההפיכה הצבאית נגד משטרו של איינדה נוצלה על-ידי הממשל האמריקאי בכדי לקדם בצ`ילה את אותה מדיניות הרסנית בדיוק שמשרד האוצר הישראלי מקדם אצלנו. והנה ההפנייה למאמר שאשלח כמובן למי  שיבקש

Tomic, Patricia, Ricardo Trumper, and H. Rodrigo Dattwyler. 2006. "Manufacturing Modernity: Cleaning, Dirt, and Neoliberalism in Chile." Antipode 38(3):508-529.

אז מ     מהו התהליך ומה קורה:

ובכן     ובכן, כמו שמסבירים ממן ורוזנהק, משרד האוצר הפך ב- 1980 להיות הזרוע המבצעת של משרד האוצר האמריקאי בישראל והוא לוקח על עצמו את תפקיד הבלימה של כל מה שהוא צורך מקומי לטובת קידום כל מה שהוא צורך או העדפה אמריקאית. כיצד קונספירציה כזו יכולה לעבוד? היא פועלת בעזרת תוכניות הכשרה מפורטות. כלכלני האוצר, הצעירים כמו הבכירים, נוסעים תדיר לסמינרים בארצות הברית בהם הם נחשפים לחשיבה כלכלית מכוונת "צמיחה" במשמעותה האמריקאית המוצגת בפניהם כמדעית. בתוך כדי התהליך, הם מטופחים מאד, וזהותם המקצועית הופכת להיות מזוהה עם המחויבות שלהם לדחוק הצידה כל מה שיכולות להיות לו משמעויות מקומיות של הוצאות מדינה. בדרך זו, הממשל האמריקאי לא צריך לפקח מקרוב על הנעשה – תהליכי הפרופסיונליזציה עובדים עבורו. הגאווה המקצועית היא המכשיר המגויס בתהליך. כעת, מה בכל זאת מתרחש במפגש הישיר בין נציגי האוצר לבין נניח ראש הממשלה והשרים? ובכלל ממן ורוזנהק מסבירים את התפקיד שיש למונח "משבר" בהקשר זה. כל מה שאינו מתיישב עם המדיניות האמריקאית מוצג בדיאלוג כמזמין חזרה למשבר ההתנהלות המדינתית של תחילת שנות ה- 80. כל הוצאה מוצגת על בסיס האיום שיש בה בחזרה לאינפלציה ולשיעורי גרעון גדולים וכיו"ב. מיהו השר שירצה להיות אשם בחזרה למדיניות ארידור? אין כזה. וכך סיסמאות כלכליות ציניות שאין להן שום אחיזה בנתונים, משמשות את ההכפפה של הסדר הפוליטי להגיון הכלכלי המופעל על-ידי אמריקאים. זה פשוט, זה פשטני, אבל יש לזה כוח הסבר יחיד בעוצמתו.

 הא      האם נישבתי סופית בתיאוריית קונספירציה שטחית וחד מימדית? יתכן, יחד עם זאת כרגע, אין בידי כל הסבר אלטרנטיבי משכנע יותר לפער האדיר בין הלחץ הציבורי המשמעותי שהיה בסוגיית ניצולי השואה לבין אפס השפעתו על המדיניות הציבורית שהתנסחה אמש. אני מזמינה את בעלי ההסברים המורכבים יותר להציגם. מי יודע, אולי אשתכנע שאין המדובר בדיקטטורה אמריקאית.  אם בכל זאת מישהו מוכן לקבל את סברת השליטה האמריקאית במדיניות הציבורית בישראל, הוא צריך להשתתף גם במסקנה – רק מאבק גלוי נגד הלגיטימציה של פקידות האוצר ופעולתה – יכול להזיז משהו בחיים הפוליטיים בישראל. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נתן שקרצ'י

    "פקידי האוצר הם שבולמים כרגע את קידום הצעות החוק בטיפול במצוקת ניצולי השואה", כך תקף (ב', 9.7.07) שר הרווחה יצחק הרצוג בדיון שקיימה הוועדה לעלייה ולקליטה ואשר יוחד לנושא.
    הרצוג הציג בפני הוועדה את התוכנית שגיבש מנכ"ל משרדו, נחום איצקוביץ', בנושא וטען כי "כדי להתמודד עם מצוקת הניצולים נדרשים משאבים אך עד כה האוצר מסרב לדון בכל החלופות והמודלים שהוצאו על ידינו ועל-ידי אחרים. אני חושב שזו טעות קשה להתעלם מהבעיה. יש ריבוי הצעות כעת בכנסת ויש צורך לאחדן, לאמץ מתווה מוסכם ולבנות מודל נכון למימון, גם חוץ ממשלתי, בהתחשב באילוצי התקציב וצרכי הזמן".

    כמה מניצולי השואה דיברו בדיון וסיפרו על מצוקת הקיום היומיומית. רחל ביאלה, ניצולת גטו קובנה, זעמה על הח"כים שמאפשרים למצב הנוכחי להתקיים: "לא ייתכן שפקידי האוצר ישלטו בחברי-הכנסת, בפרלמנט ובממשלה".
    גיטה קויפמן, יו"ר עמותת ניצולי מחנות ריכוז: "לנו יש נסיון מר מאוד. התחלנו לנהל איזשהו מו"מ ונתקענו בסכרים קשים מאוד מצד האוצר.

    ח"כ יצחק זיו הוסיף: אני לא מסוגל להבין איך כולם תומכים במתן סיוע לניצולי שואה – אבל שום דבר לא זז. אין ח"כ אחד שיאמר משהו נגד זה, אבל שום דבר לא מתקדם. כנראה נצטרך לחכות את העשרים שנה, עד שלא יהיה מי שיקבל את זה. אני מקווה שהשר יביא לפיתרון הבעיה בהקדם, כי זה פשוט מזעזע לראות איך העסק דורך במקום.
    הבעיה היא שאנחנו כל הזמן מדברים כמה צריך לעזור להם – ובפועל לא עוזרים להם", אמר ח"כ צבי הנדל. "לצערנו, הם הולכים לעולמם מדי יום ביומו. באוצר מתנהגים בצורה צינית למצב, ושמחים לכל דחייה ביישום התוכנית כי זה מקטין את כמות ניצולי השואה שנשארים בחיים"

    אל תכעסו על פקידי האוצר, הם רק ממלאים פקודות…

  2. נתן שקרצ'י

    "פקידי האוצר הם שבולמים כרגע את קידום הצעות החוק בטיפול במצוקת ניצולי השואה", כך תקף (ב', 9.7.07) שר הרווחה יצחק הרצוג בדיון שקיימה הוועדה לעלייה ולקליטה ואשר יוחד לנושא.
    הרצוג הציג בפני הוועדה את התוכנית שגיבש מנכ"ל משרדו, נחום איצקוביץ', בנושא וטען כי "כדי להתמודד עם מצוקת הניצולים נדרשים משאבים אך עד כה האוצר מסרב לדון בכל החלופות והמודלים שהוצאו על ידינו ועל-ידי אחרים. אני חושב שזו טעות קשה להתעלם מהבעיה. יש ריבוי הצעות כעת בכנסת ויש צורך לאחדן, לאמץ מתווה מוסכם ולבנות מודל נכון למימון, גם חוץ ממשלתי, בהתחשב באילוצי התקציב וצרכי הזמן".

    כמה מניצולי השואה דיברו בדיון וסיפרו על מצוקת הקיום היומיומית. רחל ביאלה, ניצולת גטו קובנה, זעמה על הח"כים שמאפשרים למצב הנוכחי להתקיים: "לא ייתכן שפקידי האוצר ישלטו בחברי-הכנסת, בפרלמנט ובממשלה".
    גיטה קויפמן, יו"ר עמותת ניצולי מחנות ריכוז: "לנו יש נסיון מר מאוד. התחלנו לנהל איזשהו מו"מ ונתקענו בסכרים קשים מאוד מצד האוצר.

    ח"כ יצחק זיו הוסיף: אני לא מסוגל להבין איך כולם תומכים במתן סיוע לניצולי שואה – אבל שום דבר לא זז. אין ח"כ אחד שיאמר משהו נגד זה, אבל שום דבר לא מתקדם. כנראה נצטרך לחכות את העשרים שנה, עד שלא יהיה מי שיקבל את זה. אני מקווה שהשר יביא לפיתרון הבעיה בהקדם, כי זה פשוט מזעזע לראות איך העסק דורך במקום.
    הבעיה היא שאנחנו כל הזמן מדברים כמה צריך לעזור להם – ובפועל לא עוזרים להם", אמר ח"כ צבי הנדל. "לצערנו, הם הולכים לעולמם מדי יום ביומו. באוצר מתנהגים בצורה צינית למצב, ושמחים לכל דחייה ביישום התוכנית כי זה מקטין את כמות ניצולי השואה שנשארים בחיים"

    אל תכעסו על פקידי האוצר, הם רק ממלאים פקודות…

  3. יפתח

    המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל משנת1977 והלאה -מטרתה היחידה להעביר כמה שיותר כסף לשני העשירונים העליונים על חשבון שמונת העשירונים התחתונים!!! שיתוף הפעולה של פקידי האוצר עם הפוליטיקאים ועם החברות פועל יום יום בנושא זה!!!

    לכן הבעייה אינה ניצולי השואה בלבד , הבעייה שורשית ומבנית!!

  4. יפתח

    המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל משנת1977 והלאה -מטרתה היחידה להעביר כמה שיותר כסף לשני העשירונים העליונים על חשבון שמונת העשירונים התחתונים!!! שיתוף הפעולה של פקידי האוצר עם הפוליטיקאים ועם החברות פועל יום יום בנושא זה!!!

    לכן הבעייה אינה ניצולי השואה בלבד , הבעייה שורשית ומבנית!!

  5. רועי לבנה

    השאלה מצויינת: כיצד ייתכן שקיים קונצנזוס בציבור ובמערכת הפוליטית סביב סוגיית ניצולי השואה והתקצוב בכל זאת נבלם. אני נוטה שלא להצטרף לנימה הקונספירטיבית למרות שמבחינה פוליטית אני מסכים עם אורלי בכל מאת האחוזים. צריך לזכור שרוזנהק וממן חקרו את בנק ישראל שהוא גוף שונה לחלוטין מבחינה מוסדית ממשרד האוצר; ההשכלה של כלכלנים באוצר אינה נרכשת על פי רוב בחו"ל (הדרג שאורלי מתייחסת אליו – סגני חשבים – לא ממש מבלה ב"כנסים מקצועיים" בחו"ל) אלא באוניברסיטה העיברית, בעיקר בחוגים לכלכלנות, חשבונאות, משפטים וניהול. גם בחוגים האלה לא מלמדים להרעיב ניצולי שואה; האמת, למרבה הצער, לא מצויה בפרטים הקטנים אלא במיקרוסקופיים: בטבלאות ובמודלים, בסעיפים התקציביים ובסעיפי החוק.

    אין לי מושג מדוע האוצר בולם את התקצוב הזה, אבל נראה לי ששווה לשאול את האדם הספציפי שאחראי לכך ולראות מה בדיוק גורם לו לעשות את מה שהוא עושה. עדיין לא מצאתי אף עיתונאי שניסה לראיין את הגורמים הרלוונטיים באוצר – אם מישהו יכול להפנות אותי לכתבה כזאת אשמח. עד אז נוכל לנצל את הזמן כדי לנסות להבין את סיבות לכוח של הכלכלן הזה, שהופכות את המיקרוסקופיה היומיומית שבה הוא עוסק לכ"כ מורגשת בחיים של כולנו (ובעיקר של הקשישים שבינינו).

    אז אני אהיה פחות קונספירטיבי: להבדיל ממה שמשה כחלון מנסה לומר לנו העימות הוא לא בין שתי קבוצות – "פוליטיקאים" שמייצגים את הציבור ו"כלכלנים" שמייצגים את האמריקאים. ישנם פוליטיקאים מסויימים שמנסים לחזק את הדרג המקצועי במשרד האוצר כדי להגביל את הרשות המחוקקת והמבצעת. רמז לזהותו של אחד מהם אפשר למשל למצוא מאחורי הכותרת הראשית הראשונה שבחרו עורכי העיתון "ישראל היום", שסיפרה לנו על יוזמתו של ירון זליכא להקים בין דין משמעתי לשחתויות. בעלי "ישראל היום", הקשורים באופן ישיר וגלוי בבנימין נתניהו, מנסים לחזק כאן באופן פומבי את הדרג המקצועי ע"ח הדרג הפוליטי. לעומת זאת – בעבר כבר אפשר היה לראות את האיום של כחלון מתממש – כשהירשזון שלל חלק מסמכויותיו של זליכא, למשל.

    הכוח של האוצר לא טבוע בצופן הגנטי של הממשל הישראלי; הוא תולדה של המיקום של הכלכלנים שלו בתוך המכלול הגדול יותר של המערכת הפוליטית והציבורית. האוצר מתחזק כאשר יש מה שמחזק אותו ונחלש כשיש מה שמחליש אותו. לא נראה לי שצריך להרחיק עד ארה"ב כדי להביא לשינוי.

  6. רועי לבנה

    השאלה מצויינת: כיצד ייתכן שקיים קונצנזוס בציבור ובמערכת הפוליטית סביב סוגיית ניצולי השואה והתקצוב בכל זאת נבלם. אני נוטה שלא להצטרף לנימה הקונספירטיבית למרות שמבחינה פוליטית אני מסכים עם אורלי בכל מאת האחוזים. צריך לזכור שרוזנהק וממן חקרו את בנק ישראל שהוא גוף שונה לחלוטין מבחינה מוסדית ממשרד האוצר; ההשכלה של כלכלנים באוצר אינה נרכשת על פי רוב בחו"ל (הדרג שאורלי מתייחסת אליו – סגני חשבים – לא ממש מבלה ב"כנסים מקצועיים" בחו"ל) אלא באוניברסיטה העיברית, בעיקר בחוגים לכלכלנות, חשבונאות, משפטים וניהול. גם בחוגים האלה לא מלמדים להרעיב ניצולי שואה; האמת, למרבה הצער, לא מצויה בפרטים הקטנים אלא במיקרוסקופיים: בטבלאות ובמודלים, בסעיפים התקציביים ובסעיפי החוק.

    אין לי מושג מדוע האוצר בולם את התקצוב הזה, אבל נראה לי ששווה לשאול את האדם הספציפי שאחראי לכך ולראות מה בדיוק גורם לו לעשות את מה שהוא עושה. עדיין לא מצאתי אף עיתונאי שניסה לראיין את הגורמים הרלוונטיים באוצר – אם מישהו יכול להפנות אותי לכתבה כזאת אשמח. עד אז נוכל לנצל את הזמן כדי לנסות להבין את סיבות לכוח של הכלכלן הזה, שהופכות את המיקרוסקופיה היומיומית שבה הוא עוסק לכ"כ מורגשת בחיים של כולנו (ובעיקר של הקשישים שבינינו).

    אז אני אהיה פחות קונספירטיבי: להבדיל ממה שמשה כחלון מנסה לומר לנו העימות הוא לא בין שתי קבוצות – "פוליטיקאים" שמייצגים את הציבור ו"כלכלנים" שמייצגים את האמריקאים. ישנם פוליטיקאים מסויימים שמנסים לחזק את הדרג המקצועי במשרד האוצר כדי להגביל את הרשות המחוקקת והמבצעת. רמז לזהותו של אחד מהם אפשר למשל למצוא מאחורי הכותרת הראשית הראשונה שבחרו עורכי העיתון "ישראל היום", שסיפרה לנו על יוזמתו של ירון זליכא להקים בין דין משמעתי לשחתויות. בעלי "ישראל היום", הקשורים באופן ישיר וגלוי בבנימין נתניהו, מנסים לחזק כאן באופן פומבי את הדרג המקצועי ע"ח הדרג הפוליטי. לעומת זאת – בעבר כבר אפשר היה לראות את האיום של כחלון מתממש – כשהירשזון שלל חלק מסמכויותיו של זליכא, למשל.

    הכוח של האוצר לא טבוע בצופן הגנטי של הממשל הישראלי; הוא תולדה של המיקום של הכלכלנים שלו בתוך המכלול הגדול יותר של המערכת הפוליטית והציבורית. האוצר מתחזק כאשר יש מה שמחזק אותו ונחלש כשיש מה שמחליש אותו. לא נראה לי שצריך להרחיק עד ארה"ב כדי להביא לשינוי.

  7. סמי ארגון

    איני סבור שיש להזדקק לתיאוריית הקונספירציה האמריקנו-ישראלית, כדי להבין את המכה ה-83 , למרות שאיני בטוח שאוכל להציע הסבר אלטרנטיבי מניח את הדעת. אך לפני שאנו מגיעים לאוצר, אולי מישהו יוכל להסביר לי איך יכול ראש ממשלה להופיע כאיזה מנצח דגול ולהכריז חגיגית על התוספת העלובה הזאת. איך הוא לא מתבייש !!! האם עד כדי כך הוא מנותק מהמציאות, מהעם, מהניצולים. איני יכול להבין זאת. 83 שקלים בחודש! הוי, לאותה בושה.

    אני חושב שאת ההסבר להתנהלות זו בין אוצר-ממשלה ואת אטימותה של פקידות האוצר, יש לחפש ב"פסיכולוגיה של הגזבר" : זה שיושב על הקופה הציבורית (ובכלל חושב שהיא פרטית שלו), ומתעסק עם טבלאות, גרפים, סכומים בסדר גודל של מליונים ומיליארדים. מזכיר לי משום-מה את השטות שאמרה פעם אימלדה מרקוס החמדנית-רודפת הבצע והנעליים: "נמאס לי לשמוע על מיליון דולר אחד פה, מיליון אחד שם, זה קטנוני מאוד" . מי שמדברת. אצל פקידי האוצר זה עובד כמו הפוך על הפוך. פקיד האוצר נלחם על כל גרוש, והוא רואה רק תקציב, נתונים. הוא בחיים לא רואה בני-אדם. כל הוצאה שהוא מוציא כאילו הוציא מכיסו. בד בבד, הוא תמיד מאכיל אותנו, את העם ואת הממשלה בחזיונות אפוקליפטיים כלכליים, ויש לא מעטים שמתרשמים מכך. היחסים בין האוצר לבין הממשלה היא גם היא מערכת מיוחדת שיש לתת את הדעת עליה. שרי האוצר היו מאז ומתמיד כמעט ראשי-ממשלה בפועל. כוחו של ספיר היה בזמנו עצום ורב, ואולי למזלנו שהוא היה עוד אדם שחי בצניעות רבה. כוחם הרב של שרי האוצר ופקידיו, הפכה את הממשלה לכלי שרת במקום לכלי שירות, ונראה כי הממשלה הייתה מתמיד צריכה, כמו שאומר ח. חוסייני ב"רודף העפיפונים" שיש "לשמן את שפמי הפקידים", ולא לשוחד כוונתי, חס וחלילה, אלא לרצותם איך שהוא על חשבון האזרח הקטן.

  8. סמי ארגון

    איני סבור שיש להזדקק לתיאוריית הקונספירציה האמריקנו-ישראלית, כדי להבין את המכה ה-83 , למרות שאיני בטוח שאוכל להציע הסבר אלטרנטיבי מניח את הדעת. אך לפני שאנו מגיעים לאוצר, אולי מישהו יוכל להסביר לי איך יכול ראש ממשלה להופיע כאיזה מנצח דגול ולהכריז חגיגית על התוספת העלובה הזאת. איך הוא לא מתבייש !!! האם עד כדי כך הוא מנותק מהמציאות, מהעם, מהניצולים. איני יכול להבין זאת. 83 שקלים בחודש! הוי, לאותה בושה.

    אני חושב שאת ההסבר להתנהלות זו בין אוצר-ממשלה ואת אטימותה של פקידות האוצר, יש לחפש ב"פסיכולוגיה של הגזבר" : זה שיושב על הקופה הציבורית (ובכלל חושב שהיא פרטית שלו), ומתעסק עם טבלאות, גרפים, סכומים בסדר גודל של מליונים ומיליארדים. מזכיר לי משום-מה את השטות שאמרה פעם אימלדה מרקוס החמדנית-רודפת הבצע והנעליים: "נמאס לי לשמוע על מיליון דולר אחד פה, מיליון אחד שם, זה קטנוני מאוד" . מי שמדברת. אצל פקידי האוצר זה עובד כמו הפוך על הפוך. פקיד האוצר נלחם על כל גרוש, והוא רואה רק תקציב, נתונים. הוא בחיים לא רואה בני-אדם. כל הוצאה שהוא מוציא כאילו הוציא מכיסו. בד בבד, הוא תמיד מאכיל אותנו, את העם ואת הממשלה בחזיונות אפוקליפטיים כלכליים, ויש לא מעטים שמתרשמים מכך. היחסים בין האוצר לבין הממשלה היא גם היא מערכת מיוחדת שיש לתת את הדעת עליה. שרי האוצר היו מאז ומתמיד כמעט ראשי-ממשלה בפועל. כוחו של ספיר היה בזמנו עצום ורב, ואולי למזלנו שהוא היה עוד אדם שחי בצניעות רבה. כוחם הרב של שרי האוצר ופקידיו, הפכה את הממשלה לכלי שרת במקום לכלי שירות, ונראה כי הממשלה הייתה מתמיד צריכה, כמו שאומר ח. חוסייני ב"רודף העפיפונים" שיש "לשמן את שפמי הפקידים", ולא לשוחד כוונתי, חס וחלילה, אלא לרצותם איך שהוא על חשבון האזרח הקטן.

  9. בחור אחד

    אני לא איש כלכלה אבל ההסבר שלי תועלתי.

    היינו, פקיד באוצר חושב על הקריירה שלו , איפה הוא יקדם עצמו ?

    האם אם יצבור לו רקורד של איש הקשוב לצרכי נזקקים יבטיח לעצמו המשך קידום ?

    ומהו קידום?

    ג'וב באחד הבנקים הרי בבנקים עוקבים אחרי פקידי האוצר , מי שמפגין "רגישות" לנזקקים "מוכתם" ונרשם לחובתו כי אינו ממקסם את רווחי האירגון למענו הוא עובד.

    הבלעדיות של פקיד באוצר נתונה למיקסום הרווחים של האוצר ובזאת הוא מוכיח את נאמנותו.

    כמובן שאם השרים היו מוכנים לרדת לפרטים ואולי היה בנוסף כוח פוליטי להכריע אפשר היה לשנות את התרבות הזו הבעיה היא בעיה תרבותית ואכן אולי התרבות מיובאת מארה"ב אבל הבנקים הם אם כל חטא רק השבוע הקודם אושרו לשני מנהלי בנקים לכל אחד מהם כ 50 מיליון שח .
    כל הכסף שאושר לנצולי השואה הוא 120 מיליון כלומר קצת יותר משני המנהלים הללו , היינו שרווחת שני המנהלים שקולה לעומת רווחת כל הנצולים ומדובר בכלל בכסף שכבר שולם למדינת ישראל ע"י גרמניה ונגנב מהנצולים זה בכלל לא כסף של מדינת ישראל , מדינת ישראל גנבה את הכסף.

    הבעיה היא שהמנהלים האלה חשובים יותר מכל נצולי השואה .

  10. בחור אחד

    אני לא איש כלכלה אבל ההסבר שלי תועלתי.

    היינו, פקיד באוצר חושב על הקריירה שלו , איפה הוא יקדם עצמו ?

    האם אם יצבור לו רקורד של איש הקשוב לצרכי נזקקים יבטיח לעצמו המשך קידום ?

    ומהו קידום?

    ג'וב באחד הבנקים הרי בבנקים עוקבים אחרי פקידי האוצר , מי שמפגין "רגישות" לנזקקים "מוכתם" ונרשם לחובתו כי אינו ממקסם את רווחי האירגון למענו הוא עובד.

    הבלעדיות של פקיד באוצר נתונה למיקסום הרווחים של האוצר ובזאת הוא מוכיח את נאמנותו.

    כמובן שאם השרים היו מוכנים לרדת לפרטים ואולי היה בנוסף כוח פוליטי להכריע אפשר היה לשנות את התרבות הזו הבעיה היא בעיה תרבותית ואכן אולי התרבות מיובאת מארה"ב אבל הבנקים הם אם כל חטא רק השבוע הקודם אושרו לשני מנהלי בנקים לכל אחד מהם כ 50 מיליון שח .
    כל הכסף שאושר לנצולי השואה הוא 120 מיליון כלומר קצת יותר משני המנהלים הללו , היינו שרווחת שני המנהלים שקולה לעומת רווחת כל הנצולים ומדובר בכלל בכסף שכבר שולם למדינת ישראל ע"י גרמניה ונגנב מהנצולים זה בכלל לא כסף של מדינת ישראל , מדינת ישראל גנבה את הכסף.

    הבעיה היא שהמנהלים האלה חשובים יותר מכל נצולי השואה .

  11. שובו של הציני

    נניח שאני מדינת ישראל ואני חייבת כסף למישהו, במקרה הזה לאלפי אנשים.
    ונניח שבא לי לשמור את הכסף לעצמי (בא לי מסך LCD חדש, או כמה מטוסי קרב).
    מה אני אעשה ?

    פשוט מאוד – אחכה קצת, אמשוך את הזמן עוד קצת, אעקב את התהליכים בביוקרטיה ועוד מס' שנים – הפלא ופלא, כולם ימותו ולא יהיה למי להחזיר את הכסף.

    אוי אוי אוי, כמה עצוב.
    נו טוב, לפחות אני יכול להתנחם במסך LCD חדש וכמה מטוסי קרב…

  12. שובו של הציני

    נניח שאני מדינת ישראל ואני חייבת כסף למישהו, במקרה הזה לאלפי אנשים.
    ונניח שבא לי לשמור את הכסף לעצמי (בא לי מסך LCD חדש, או כמה מטוסי קרב).
    מה אני אעשה ?

    פשוט מאוד – אחכה קצת, אמשוך את הזמן עוד קצת, אעקב את התהליכים בביוקרטיה ועוד מס' שנים – הפלא ופלא, כולם ימותו ולא יהיה למי להחזיר את הכסף.

    אוי אוי אוי, כמה עצוב.
    נו טוב, לפחות אני יכול להתנחם במסך LCD חדש וכמה מטוסי קרב…

  13. מאיר

    האם רק עתה גילתה הגב' בנימין את אמריקה ?

  14. מאיר

    האם רק עתה גילתה הגב' בנימין את אמריקה ?

  15. נחמן

    מי שחוסך לי 100 שקל במקרר אני אוהב אותו ואני לא אתן לכמה ניצולי שואה זקנים לייקר לי את המקרר. ככה כנראה הם רואים אותנו ובינתיים נראה שהם צודקים.

    בחור אחד נראה לי צודק בתיאוריות שלו. אולי גם אורלי. מה זה משנה?

    בימים כאלה ממש נראה שהכול אבוד במאבקים "חברתיים" (למרות שצודקת הכותבת שזה מאבק על יסודות קיום מדינת ישראל).
    לחברי הכנסת נח להגיד את הדברים הנכונים ולתלות את האשמה בכח הטבע שנקרא "פקידי האוצר" אבל לוותר על הזכות למכור את המניות כשהם שומעים על משבר הם לא מוכנים, הם בטח מצטערים שהם לא חשבו על זה קודם.
    פקידי האוצר רק ממלאים פקודות ולא רוצים לפרוץ תקציב כי זה יגרור_פריצות_נוספות_מיד_והופה_מחר_400 _אחוז_אינפלציה_חסכונות_לא_שווים_גרוש_כולם_מתים_בעוני_מחפיר_הלכה_המדינה_קפוט.

    ככה לכולם נח. כולם בסדר, כולם מנסים לעזור, אף אחד לא אחראי, אף אחד לא אשם, זה הכול הוראות שחתמו בתקציב הקודם ועקרונות קדושים שאם נערער עליהם הכול ייפול, ובעצם דוחפים לכולנו שטרות של 50 שקל לכיס מידי פעם שנסתכל הצידה מידי פעם. על הכול חותמים במחשכים כאשר תמיד יש מישהו שחותם מעל ומישהו שחותם מתחת, והדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה של דיבורים בלבד.

    אני מקווה שמשהו ישתנה לפני שכולנו נחיה בעוני מחפיר, כי כידוע מאבקים חברתיים ומהפכות מקודמים על ידי המעמד הבינוני. מהבחינה הזו המדיניות של השנים האחרונות לחיסול המעמד הבינוני משרתת את השלטון היטב, כשכולנו נהיה רעבים ונעבוד 14 שעות ביום לא יהיו הפגנות, לא יהיו מחאות, רק לשרוד ולהביא אוכל הביתה.

    אוף.

  16. נחמן

    מי שחוסך לי 100 שקל במקרר אני אוהב אותו ואני לא אתן לכמה ניצולי שואה זקנים לייקר לי את המקרר. ככה כנראה הם רואים אותנו ובינתיים נראה שהם צודקים.

    בחור אחד נראה לי צודק בתיאוריות שלו. אולי גם אורלי. מה זה משנה?

    בימים כאלה ממש נראה שהכול אבוד במאבקים "חברתיים" (למרות שצודקת הכותבת שזה מאבק על יסודות קיום מדינת ישראל).
    לחברי הכנסת נח להגיד את הדברים הנכונים ולתלות את האשמה בכח הטבע שנקרא "פקידי האוצר" אבל לוותר על הזכות למכור את המניות כשהם שומעים על משבר הם לא מוכנים, הם בטח מצטערים שהם לא חשבו על זה קודם.
    פקידי האוצר רק ממלאים פקודות ולא רוצים לפרוץ תקציב כי זה יגרור_פריצות_נוספות_מיד_והופה_מחר_400 _אחוז_אינפלציה_חסכונות_לא_שווים_גרוש_כולם_מתים_בעוני_מחפיר_הלכה_המדינה_קפוט.

    ככה לכולם נח. כולם בסדר, כולם מנסים לעזור, אף אחד לא אחראי, אף אחד לא אשם, זה הכול הוראות שחתמו בתקציב הקודם ועקרונות קדושים שאם נערער עליהם הכול ייפול, ובעצם דוחפים לכולנו שטרות של 50 שקל לכיס מידי פעם שנסתכל הצידה מידי פעם. על הכול חותמים במחשכים כאשר תמיד יש מישהו שחותם מעל ומישהו שחותם מתחת, והדמוקרטיה שלנו היא דמוקרטיה של דיבורים בלבד.

    אני מקווה שמשהו ישתנה לפני שכולנו נחיה בעוני מחפיר, כי כידוע מאבקים חברתיים ומהפכות מקודמים על ידי המעמד הבינוני. מהבחינה הזו המדיניות של השנים האחרונות לחיסול המעמד הבינוני משרתת את השלטון היטב, כשכולנו נהיה רעבים ונעבוד 14 שעות ביום לא יהיו הפגנות, לא יהיו מחאות, רק לשרוד ולהביא אוכל הביתה.

    אוף.

  17. שי נ.

    מקס וובר חילק את החברה שלושה רבדים: פוליטיקה, תרבות וכלכלה. מישל פוקו חילק את החברה לשני חלקים: ממסד ואנטי-ממסד, או ממסד ומדוכאי הממסד. כעת, כאשר היתה הפרדה בין פוליטיקה, כלכלה ותרבות אזי השיח הפוליטי-תרבותי השפיע בצורה ישירה על החלטות הממשלה. מכיוון שכיום הפוליטיקה היא למעשה הפוליטיקה של ההון, והתרבות היא למעשה תרבות של צריכה וממון, הרי שהעניין הכלכלי השתלט כוירוס על כל ההוויה החברתית. הכל נמדד דרך ערכו של השקל. הקפיטליזם הפך משיטה מדעית לניהול חברה לאמונה דתית. התקציב הפך מחלק מהספרה הכלכלית לבר קיימא בתרבות ובפוליטיקה. התקציב הפך למוניומנט דתי. זוהי התוצאה של תהליך הפרטה קיצוני כמו שעברה ישראל – מעבר מפוליטיקה של ההמון לפוליטיקה של ההון.

  18. שי נ.

    מקס וובר חילק את החברה שלושה רבדים: פוליטיקה, תרבות וכלכלה. מישל פוקו חילק את החברה לשני חלקים: ממסד ואנטי-ממסד, או ממסד ומדוכאי הממסד. כעת, כאשר היתה הפרדה בין פוליטיקה, כלכלה ותרבות אזי השיח הפוליטי-תרבותי השפיע בצורה ישירה על החלטות הממשלה. מכיוון שכיום הפוליטיקה היא למעשה הפוליטיקה של ההון, והתרבות היא למעשה תרבות של צריכה וממון, הרי שהעניין הכלכלי השתלט כוירוס על כל ההוויה החברתית. הכל נמדד דרך ערכו של השקל. הקפיטליזם הפך משיטה מדעית לניהול חברה לאמונה דתית. התקציב הפך מחלק מהספרה הכלכלית לבר קיימא בתרבות ובפוליטיקה. התקציב הפך למוניומנט דתי. זוהי התוצאה של תהליך הפרטה קיצוני כמו שעברה ישראל – מעבר מפוליטיקה של ההמון לפוליטיקה של ההון.

  19. י.ד.

    משבר קואליציוני אחד מטעם הגימלאים היה מקפיץ את הסכומים ל-830 שקל לחודש. ש"ס על סכומים מעליבים כאלה הייתה מקפיצה את אולמרט על טיל. אך הגימלאים שותקים. נראה שמי שהרגישו כל ימיהם כבשר מבשרו של הממסד, לא יכולים לזעזע אותו כיום.

  20. י.ד.

    משבר קואליציוני אחד מטעם הגימלאים היה מקפיץ את הסכומים ל-830 שקל לחודש. ש"ס על סכומים מעליבים כאלה הייתה מקפיצה את אולמרט על טיל. אך הגימלאים שותקים. נראה שמי שהרגישו כל ימיהם כבשר מבשרו של הממסד, לא יכולים לזעזע אותו כיום.

  21. משה שכביץ

    קו ישר אחד עובר ומחבר בין "ההישג המדהים" של יושב ראש ההסתדרות .עם ההסכם שהושג עם האוצר.
    ובין "הבשורה על פי אהוד אולמרט " על הפיצוי לניצולי השואה.
    קו ישר אחד שמייצג נאמנה את האינטרס של ההון והשלטון במדינת ישראל של ה 121

    ואנחנו שותקים

  22. משה שכביץ

    קו ישר אחד עובר ומחבר בין "ההישג המדהים" של יושב ראש ההסתדרות .עם ההסכם שהושג עם האוצר.
    ובין "הבשורה על פי אהוד אולמרט " על הפיצוי לניצולי השואה.
    קו ישר אחד שמייצג נאמנה את האינטרס של ההון והשלטון במדינת ישראל של ה 121

    ואנחנו שותקים

  23. דוד גיל

    מתוך ראיונות עם המצויים בפרשה מסתבר שהסמוי עולה על הגלוי. לאיש אין מושג על מי באמת מדובר משום שהסכם השילומים בשנות החמישים מיסד מערכת תשלומי פיצויים במישרין מגרמניה שהכירה באחריותה לגורלם. מאז עלו לישראל יהודים שחיו במדינות להם לא היו הסכמים דומים עם גרמניה והם טוענים לאפלייה ותובעים שישראל תיטול אחריות לגורלם בהיותם ניצולי שואה. למרביתם קשה להוכיח הזכאות וכאשר מבקשים הוכחות פורחת תעשיית ההוכחות המפוברקות להם שותפים עורכי דין ממולחים, רבנים וראשי קהילות שהמכנה המשותף לכולם היא אהבת הבצע. מהראיונות הבנתי מהנוגעים לעניין כי מדובר בהליכה על גחלים לוהטות ובצדק חוששים שבבקורת מבקר המדינה הם עלולים לתת דין על כיפוף נוהלים והטיית האמת. עובדי משרד האוצר אולי הרויחו ביושר את ההשמצות נגדם אולם נראה לי כי במקרה הנדון ישראל עלולה להיסחף שלא ברצונה לפיאסקו אם תפצה שלא כדין אנשים שלפי כל קריטריון אינם ניצולי שואה.
    האמור לעיל הינו תחושת בטן קשה המנסה להסביר את הגמגום של המעורבים במשרדי הממשלה והשתיקה הרועמת של אישים כזנבר שמכיר הבעייה כניצול שואה וכבכיר לשעבר באוצר.

  24. דוד גיל

    מתוך ראיונות עם המצויים בפרשה מסתבר שהסמוי עולה על הגלוי. לאיש אין מושג על מי באמת מדובר משום שהסכם השילומים בשנות החמישים מיסד מערכת תשלומי פיצויים במישרין מגרמניה שהכירה באחריותה לגורלם. מאז עלו לישראל יהודים שחיו במדינות להם לא היו הסכמים דומים עם גרמניה והם טוענים לאפלייה ותובעים שישראל תיטול אחריות לגורלם בהיותם ניצולי שואה. למרביתם קשה להוכיח הזכאות וכאשר מבקשים הוכחות פורחת תעשיית ההוכחות המפוברקות להם שותפים עורכי דין ממולחים, רבנים וראשי קהילות שהמכנה המשותף לכולם היא אהבת הבצע. מהראיונות הבנתי מהנוגעים לעניין כי מדובר בהליכה על גחלים לוהטות ובצדק חוששים שבבקורת מבקר המדינה הם עלולים לתת דין על כיפוף נוהלים והטיית האמת. עובדי משרד האוצר אולי הרויחו ביושר את ההשמצות נגדם אולם נראה לי כי במקרה הנדון ישראל עלולה להיסחף שלא ברצונה לפיאסקו אם תפצה שלא כדין אנשים שלפי כל קריטריון אינם ניצולי שואה.
    האמור לעיל הינו תחושת בטן קשה המנסה להסביר את הגמגום של המעורבים במשרדי הממשלה והשתיקה הרועמת של אישים כזנבר שמכיר הבעייה כניצול שואה וכבכיר לשעבר באוצר.

  25. ירדנה אלון

    פיאודליזם מודרני, זה ההסבר הפשוט שלי, אינני סבורה שיש כאן קשר קונספרטיבי אם כי אינני שוללת לחלוטין קשר כזה או אחר עם המדיניות האמריקאית כפי שראינו אותה משתקפת גם באמירותיו של אולמרט כי הוא לא יכול להתחיל משא ומתן עם הסורים כי ארה"ב איננה מאשרת לו זאת.
    התהליך הפיכתה של ישראל ממדינת רווחה סוציאליסטית למדינת פיאודלים וואסלים ,התחיל מהיחס של המדינה בראשית דרכה ועוד לפניו ,הניצול של העבודה הערבית כי היא זולה יותר, עבור דרך העליות של המזרחים לא"יוניצולם והפיכתם למעמד של הצוארון הכחול, על מנת שיחליפו את העבודה הערבית, הלאה ניצול הפלשתינאים לאחר מלחמת ששת הימים, ושנים ארוכות לאחר מכן מהגרי העבודה ואחר כך עבדי הקבלן,התפתחה אצלינו תרבות ניצול ותרבות של אדונים ומשרתים,מי שהסכים לכך הסכמה שבשתיקה ונתן לתרבות הזאת להתפתח ולהתעצם כי היה בטוח שהיחס הפיאודאלי לא יגיע לפתח דלתו וכי הוא מוגן מאחורי חזות אירופאית או חזות מעמדית הופתע לגלות שהנה יום אחד הניצול התדפק על דלתו.השתיקה חוסר האיכפתיות והניכור והאשליה ש "לי זה לא יקרה" העצימו את התחושה אצל המימסד שזה לגיטימי לנצל,זה לגיטימי להתעמר, זה לגיטימי פער חברתי והיום אנחנו מגלים שזה לא רק לגיטימי בעיני השלטון זה גם נראה להם כזכותם מלידה,או זכותם מעצם היותם בשילטון, המעמד הפוליטי הפך עצמו למעמד של מיוחסים שיש להם זכויות יתר ראו את זכויות היתר הכספיות שיש לח"כ ונושאים במשרות ציבוריות בכירות לבין שחיקת זכויותיו של הציבור הפשוט, כמה כפלי פנסיות יש לח"כ, ואילו למקבלי קצבאות במקרה זה רבים מניצולי השואה אם הם מקבלים קצבה אחת אסור להם לקבל קיצבת רנטה מהשילומים למרות שהמדינה גובה אותם מגרמניה.
    אז אם יש כאן קונספירציה זוהי קונספירציה של השלטון נגד האזרח
    פיאודליזם מודרני

  26. ירדנה אלון

    פיאודליזם מודרני, זה ההסבר הפשוט שלי, אינני סבורה שיש כאן קשר קונספרטיבי אם כי אינני שוללת לחלוטין קשר כזה או אחר עם המדיניות האמריקאית כפי שראינו אותה משתקפת גם באמירותיו של אולמרט כי הוא לא יכול להתחיל משא ומתן עם הסורים כי ארה"ב איננה מאשרת לו זאת.
    התהליך הפיכתה של ישראל ממדינת רווחה סוציאליסטית למדינת פיאודלים וואסלים ,התחיל מהיחס של המדינה בראשית דרכה ועוד לפניו ,הניצול של העבודה הערבית כי היא זולה יותר, עבור דרך העליות של המזרחים לא"יוניצולם והפיכתם למעמד של הצוארון הכחול, על מנת שיחליפו את העבודה הערבית, הלאה ניצול הפלשתינאים לאחר מלחמת ששת הימים, ושנים ארוכות לאחר מכן מהגרי העבודה ואחר כך עבדי הקבלן,התפתחה אצלינו תרבות ניצול ותרבות של אדונים ומשרתים,מי שהסכים לכך הסכמה שבשתיקה ונתן לתרבות הזאת להתפתח ולהתעצם כי היה בטוח שהיחס הפיאודאלי לא יגיע לפתח דלתו וכי הוא מוגן מאחורי חזות אירופאית או חזות מעמדית הופתע לגלות שהנה יום אחד הניצול התדפק על דלתו.השתיקה חוסר האיכפתיות והניכור והאשליה ש "לי זה לא יקרה" העצימו את התחושה אצל המימסד שזה לגיטימי לנצל,זה לגיטימי להתעמר, זה לגיטימי פער חברתי והיום אנחנו מגלים שזה לא רק לגיטימי בעיני השלטון זה גם נראה להם כזכותם מלידה,או זכותם מעצם היותם בשילטון, המעמד הפוליטי הפך עצמו למעמד של מיוחסים שיש להם זכויות יתר ראו את זכויות היתר הכספיות שיש לח"כ ונושאים במשרות ציבוריות בכירות לבין שחיקת זכויותיו של הציבור הפשוט, כמה כפלי פנסיות יש לח"כ, ואילו למקבלי קצבאות במקרה זה רבים מניצולי השואה אם הם מקבלים קצבה אחת אסור להם לקבל קיצבת רנטה מהשילומים למרות שהמדינה גובה אותם מגרמניה.
    אז אם יש כאן קונספירציה זוהי קונספירציה של השלטון נגד האזרח
    פיאודליזם מודרני

  27. Reuven

    Doesn't it sound all too familiar – 'Amazing Grand victories' in the last (botched!) war.

    Ashray ha'am shekakha lo !!!

  28. Reuven

    Doesn't it sound all too familiar – 'Amazing Grand victories' in the last (botched!) war.

    Ashray ha'am shekakha lo !!!

  29. כיפה שחורה

    אמש הבחנתי בכך, שגם התקשורת יצאה מגדרה בשל עניין הניצולים. בפעם הראשונה שמעתי את חיים יבין מבטא כעס ברור נגד מדיניות נערי האוצר. בעיני זה מחפיר ההבחנה הזו בין דם לדם. העוני הורג קשישים מכל מיני עדות, הורג חולים חסרי יכולת שאין להם נגישות כספית לתרופות חיוניות אך יקרות, לתזונה בריאה, ולקורת גג. האידיאולוגיה הציונית האשכנזית המסורתית קורסת וזה מרגיז את מייצגיה: חיים הרצוג, חיים יבין ושכמותם. הירארכיית הגזע מעורערת: הנה הקשישים "שלנו" שסבלו בשואה מתים עכשיו מרעב ומחולי… אכן זה מחפיר, מדינה שנועדה לקלוט יהודים שסבלו ממיתה אותם אט אט אבל בטוח. אבל לא רק ניצולי השואה סבלו, גם קשישים אחרים עברו בחייהם דיכוי והשפלה, גם אצלנו המזרחים הדור הזה, הדור האבוד עבר טרגדיות ושואות. את חלקם הקרינה המדינה במינונים מטורפים של רנטגן, מחלקם נחטפו ילדיהם העוללים, אחרים חיו כל חייהם חיי עבדים נרצעים של הציונות, ורובם חוו גזענות קשה כל ימי חייהם.
    אני כבר רואה את התגובות הזועמות: אבל איך את יכולה להשוות את זה לשואה?? ואני כבר עונה לתגובות בסגנון הזה:
    ומי אתם שתעשו סלקציה בין קשיש לקשיש ותחליטו מי לחיים ומי למוות? ממתי דרגת הסבל שעבר אדם בחייו היא המדד לחיות או להמית אדם? הזכות לחיים היא זכות בסיסית של כל אדם באשר הוא וההצדקה לקיומה של מדינה דמוקרטית היא בראש ובראשונה כדי לאפשר את קיום הזכות הזו באופן שווה לכל בני האדם ולא לקבוצות נבחרות.
    אכן השאלה הזו נוגעת בעצם מהותה של המדינה כמדינה דמוקרטית אבל לפני ההיבטים שאורלי ציינה ברשימתה, יש לתת את הדעת להיבט הזה של ההצדקה לקיומה של המדינה: כדי לשרת את האזרחים ולא הפוך, ולהיבט של שוויון: האם ניתן במדינה דמוקרטית לעשות סלקציות ולהבחין בין דם לדם?
    בשנים האחרונות מתרחשת במדינה הרעבה איטית אך שיטתית של אוכלוסיות שלמות, שבעיני נועדה לשבור את רוחם של העניים ולשלול מהם את היכולת לצאת ולמחות בצורה המונית (מוכר לנו מהעבר לא?) למדיניות הטרור הכלכלי והחברתי שהביאה אוכלוסיות שלמות לחרפת רעב ולאבדן מגוריהם שותפות לפחות כל ממשלות ישראל בעשור האחרון, עם כל השרים והחכ"ים המתחסדים והמצייקים עכשיו על הסבל של ניצולי השואה. גם הארגונים החברתיים ועמותות הצדקה וההעמה למיניהן שותפות לפשעים האנושיים הללו בכך שהפכו למווסתי המחאה ולבלם בפני שינוי חברתי אמיתי שהיה יכול להיגרם כידוע לנו מההיסטוריה וממקומות אחרים רק בעקבות מחאה ציבורית המונית של זעם כלפי השלטון, שלא לדבר על חלקם בניצול העובדים (התנדבות עאלק) ובתרומתם להפרטת שירותי הרווחה של המדינה.
    אז אנא מכם תפסיקו עם הקשקוש הזה שנקרא "נערי האוצר" ותסתכלו לעצמכם בעיניים. כולנו שותפים במדיניות הקפיטליסטית הפושעת הזו (למרות שלשבחה ייאמר שאינה מבחינה בין דם לדם, שימותו כל החלשים…)
    מסתבר שרק מחאה אלימה מזיזה פה דברים. ראו את תושבי כפר שלם האומללים. מי היה מסתכל עליהם אילמלא איימו לפוצץ עצמם עם בלוני גז?

  30. כיפה שחורה

    אמש הבחנתי בכך, שגם התקשורת יצאה מגדרה בשל עניין הניצולים. בפעם הראשונה שמעתי את חיים יבין מבטא כעס ברור נגד מדיניות נערי האוצר. בעיני זה מחפיר ההבחנה הזו בין דם לדם. העוני הורג קשישים מכל מיני עדות, הורג חולים חסרי יכולת שאין להם נגישות כספית לתרופות חיוניות אך יקרות, לתזונה בריאה, ולקורת גג. האידיאולוגיה הציונית האשכנזית המסורתית קורסת וזה מרגיז את מייצגיה: חיים הרצוג, חיים יבין ושכמותם. הירארכיית הגזע מעורערת: הנה הקשישים "שלנו" שסבלו בשואה מתים עכשיו מרעב ומחולי… אכן זה מחפיר, מדינה שנועדה לקלוט יהודים שסבלו ממיתה אותם אט אט אבל בטוח. אבל לא רק ניצולי השואה סבלו, גם קשישים אחרים עברו בחייהם דיכוי והשפלה, גם אצלנו המזרחים הדור הזה, הדור האבוד עבר טרגדיות ושואות. את חלקם הקרינה המדינה במינונים מטורפים של רנטגן, מחלקם נחטפו ילדיהם העוללים, אחרים חיו כל חייהם חיי עבדים נרצעים של הציונות, ורובם חוו גזענות קשה כל ימי חייהם.
    אני כבר רואה את התגובות הזועמות: אבל איך את יכולה להשוות את זה לשואה?? ואני כבר עונה לתגובות בסגנון הזה:
    ומי אתם שתעשו סלקציה בין קשיש לקשיש ותחליטו מי לחיים ומי למוות? ממתי דרגת הסבל שעבר אדם בחייו היא המדד לחיות או להמית אדם? הזכות לחיים היא זכות בסיסית של כל אדם באשר הוא וההצדקה לקיומה של מדינה דמוקרטית היא בראש ובראשונה כדי לאפשר את קיום הזכות הזו באופן שווה לכל בני האדם ולא לקבוצות נבחרות.
    אכן השאלה הזו נוגעת בעצם מהותה של המדינה כמדינה דמוקרטית אבל לפני ההיבטים שאורלי ציינה ברשימתה, יש לתת את הדעת להיבט הזה של ההצדקה לקיומה של המדינה: כדי לשרת את האזרחים ולא הפוך, ולהיבט של שוויון: האם ניתן במדינה דמוקרטית לעשות סלקציות ולהבחין בין דם לדם?
    בשנים האחרונות מתרחשת במדינה הרעבה איטית אך שיטתית של אוכלוסיות שלמות, שבעיני נועדה לשבור את רוחם של העניים ולשלול מהם את היכולת לצאת ולמחות בצורה המונית (מוכר לנו מהעבר לא?) למדיניות הטרור הכלכלי והחברתי שהביאה אוכלוסיות שלמות לחרפת רעב ולאבדן מגוריהם שותפות לפחות כל ממשלות ישראל בעשור האחרון, עם כל השרים והחכ"ים המתחסדים והמצייקים עכשיו על הסבל של ניצולי השואה. גם הארגונים החברתיים ועמותות הצדקה וההעמה למיניהן שותפות לפשעים האנושיים הללו בכך שהפכו למווסתי המחאה ולבלם בפני שינוי חברתי אמיתי שהיה יכול להיגרם כידוע לנו מההיסטוריה וממקומות אחרים רק בעקבות מחאה ציבורית המונית של זעם כלפי השלטון, שלא לדבר על חלקם בניצול העובדים (התנדבות עאלק) ובתרומתם להפרטת שירותי הרווחה של המדינה.
    אז אנא מכם תפסיקו עם הקשקוש הזה שנקרא "נערי האוצר" ותסתכלו לעצמכם בעיניים. כולנו שותפים במדיניות הקפיטליסטית הפושעת הזו (למרות שלשבחה ייאמר שאינה מבחינה בין דם לדם, שימותו כל החלשים…)
    מסתבר שרק מחאה אלימה מזיזה פה דברים. ראו את תושבי כפר שלם האומללים. מי היה מסתכל עליהם אילמלא איימו לפוצץ עצמם עם בלוני גז?

  31. לדוד גיל ואחרים

    לא רק בגלל שבעצם היותם זקנים ועניים הם זקוקים לתמיכה כמו כל איש זקן , יש פה דברים שאיש לא יודע ולא מדבר עליהם כמו :

    לאיפה הלכו כספי השילומים , מוסכם שלא הגיעו לנצולי שואה רק בחלקם הם הגיעו , לאן הלכו הכספים?

    יש טענה שבן גוריון עשה בכספים שימוש לביסוסה של המדינה ולבנית תשתיות , כמו גם הקיבוצים , אך איש לא יודע לומר ואין נתונים כי כנראה יש סיבה להסתיר את הנתונים האלה מהציבור , כמה הלך ולאן.
    מי נתן לו את הזכות לעשות מה שהוא רוצה בכסף שנועד לניצולים?

    המצוקה אינה של עולים בלבד אלא של אנשים שעלו בשנות החמישים והכסף שיועד להם הגיע למקומות שונים , מדובר בגזילת כבשת הרש זה דומה לכך שמקבל נכה קצבת נכות ומישהו גוזל את הקצבה בטענה שהכסף נועד למטרה "חשובה" .

    הקיבוצים זכו לקבל מילארדים , למה לנצולי השואה שבמילא הכסף למענם התקבל מממשלת גרמניה לא זוכים למינימום ?

    ולמה יש קשר של שתיקה סביב השילומים מגרמניה , לאן הלך הכסף?

    מדוע זה סוד כזה גדול?

  32. לדוד גיל ואחרים

    לא רק בגלל שבעצם היותם זקנים ועניים הם זקוקים לתמיכה כמו כל איש זקן , יש פה דברים שאיש לא יודע ולא מדבר עליהם כמו :

    לאיפה הלכו כספי השילומים , מוסכם שלא הגיעו לנצולי שואה רק בחלקם הם הגיעו , לאן הלכו הכספים?

    יש טענה שבן גוריון עשה בכספים שימוש לביסוסה של המדינה ולבנית תשתיות , כמו גם הקיבוצים , אך איש לא יודע לומר ואין נתונים כי כנראה יש סיבה להסתיר את הנתונים האלה מהציבור , כמה הלך ולאן.
    מי נתן לו את הזכות לעשות מה שהוא רוצה בכסף שנועד לניצולים?

    המצוקה אינה של עולים בלבד אלא של אנשים שעלו בשנות החמישים והכסף שיועד להם הגיע למקומות שונים , מדובר בגזילת כבשת הרש זה דומה לכך שמקבל נכה קצבת נכות ומישהו גוזל את הקצבה בטענה שהכסף נועד למטרה "חשובה" .

    הקיבוצים זכו לקבל מילארדים , למה לנצולי השואה שבמילא הכסף למענם התקבל מממשלת גרמניה לא זוכים למינימום ?

    ולמה יש קשר של שתיקה סביב השילומים מגרמניה , לאן הלך הכסף?

    מדוע זה סוד כזה גדול?

  33. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    התלהמות כזאת באמת לא תוביל לשום מקום. זאת לא חוכמה לומר שפקידי האוצר רשעים. אני בטוחה שחלק מהם באים ממשפחות ניצולות שואה ולא מעוניינים לפגוע בניצולות ובניצולים במזיד. הדמוניזציה שלהם לא מקדמת את הדיון הציבורי ולא פותרת שום בעיה.

  34. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    התלהמות כזאת באמת לא תוביל לשום מקום. זאת לא חוכמה לומר שפקידי האוצר רשעים. אני בטוחה שחלק מהם באים ממשפחות ניצולות שואה ולא מעוניינים לפגוע בניצולות ובניצולים במזיד. הדמוניזציה שלהם לא מקדמת את הדיון הציבורי ולא פותרת שום בעיה.

  35. רתם

    הציונות בנויה על היררכיה של סבל. זה המבנה שלה.
    ולעניין זקנים עניים, ילדים עניים וכל המוחלשים הם היום בישראל כמו כבש לשחיטה.

  36. רתם

    הציונות בנויה על היררכיה של סבל. זה המבנה שלה.
    ולעניין זקנים עניים, ילדים עניים וכל המוחלשים הם היום בישראל כמו כבש לשחיטה.

  37. לכפה שחורה

    אני רק בדבר אחד מסכים עם מה שכתבת שהציונות היא אירגון רשע שמחסל את נתיניו .

    למה לדעתי את דמגוגית?

    כי לטענתך אם לנכה ניתנת קיצבת נכות , אז צריך לקחת אותה ממנו , לטענתך את הקיצבה שנרדפי הנאצים קבלו בדין צריך "לחלק" כי זה לא פייר שלא כולם יקבלו גם קיצבה כזו , כלומר לטענתך אם נכה מקבל קיצבת נכות זה לא פייר כי יש עוד סובלים – (אז מה אם הם לא נכים ), זה שהם לא נכים זה לא משנה לך , אם מחלקים קיצבת נכות (ואגב חלק גדול מהשילומים נועדו לנכים שנפגעו במחנות בהם כפה שחורה מקנאה) לפי דרישתך צריך לחלק גם למי שלא נכה במקרה של נצולי שואה דווקא את כפה שחורה הולכת בדרך הציונית , כי את גוזלת את כבשת הרש בדיוק כמו שעשו הציונים , את רוצה שיתנו גם לקשישים בכלל קצבה של נצולי שואה – למרות שלא היו בשואה ולא סבלו ולא עברו שבעה מדורי גיהנום שרק חלק שרדו אותם , באלה ששרדו את רוצה להתנקם , לגזול מהם את המעט הזה .

    הדמגוגיה העלובה הזו שרואה בשילומים מהנאצים סוג של "אוצר" ואפילו מקנאים בנצולים על "שזכו" לקבל את השילומים , לכן כל אחד חופשי לקחת מהשילומים למרות שהוא לא נצול שואה , ומכניסים לפה טיעונים דמגוגים על שיויון ואפליה – מה הקשר?

    מדינת ישראל צריכה להגן על כל נזקקיה במה הפגיעה בנצולי שואה מקדמת את הרווחה שכל האזרחים זקוקים לה , נניח מה הטענה של כפה שחורה אומרת בעצם , שנכה שזקוק לכסא גלגלים "חייב" להתחלק בכסא עם כפה שחורה שלא תרגיש מקופחת . את גרועה יותר מהציונים להם יש תירוץ שהמדינה הצעירה הייתה זקוקה לכסף הזה בדחיפות למען הישרדותה , אצלך בכלל נכה לא זכאי לשום טיפול אלא אם זה שלצידו אפילו שאינו נכה גם יקבל פיצוי – על זה שהנכה מקבל קיצבת נכות , לאיזה שפל ירדת?

    אבסורד וחרפה הטיעון שלך.

    השנאה לאשכנזים (למרות שלא האשכנזים בלבד סבלו בשואה ) מעבירה אותך על דעתך .

  38. לכפה שחורה

    אני רק בדבר אחד מסכים עם מה שכתבת שהציונות היא אירגון רשע שמחסל את נתיניו .

    למה לדעתי את דמגוגית?

    כי לטענתך אם לנכה ניתנת קיצבת נכות , אז צריך לקחת אותה ממנו , לטענתך את הקיצבה שנרדפי הנאצים קבלו בדין צריך "לחלק" כי זה לא פייר שלא כולם יקבלו גם קיצבה כזו , כלומר לטענתך אם נכה מקבל קיצבת נכות זה לא פייר כי יש עוד סובלים – (אז מה אם הם לא נכים ), זה שהם לא נכים זה לא משנה לך , אם מחלקים קיצבת נכות (ואגב חלק גדול מהשילומים נועדו לנכים שנפגעו במחנות בהם כפה שחורה מקנאה) לפי דרישתך צריך לחלק גם למי שלא נכה במקרה של נצולי שואה דווקא את כפה שחורה הולכת בדרך הציונית , כי את גוזלת את כבשת הרש בדיוק כמו שעשו הציונים , את רוצה שיתנו גם לקשישים בכלל קצבה של נצולי שואה – למרות שלא היו בשואה ולא סבלו ולא עברו שבעה מדורי גיהנום שרק חלק שרדו אותם , באלה ששרדו את רוצה להתנקם , לגזול מהם את המעט הזה .

    הדמגוגיה העלובה הזו שרואה בשילומים מהנאצים סוג של "אוצר" ואפילו מקנאים בנצולים על "שזכו" לקבל את השילומים , לכן כל אחד חופשי לקחת מהשילומים למרות שהוא לא נצול שואה , ומכניסים לפה טיעונים דמגוגים על שיויון ואפליה – מה הקשר?

    מדינת ישראל צריכה להגן על כל נזקקיה במה הפגיעה בנצולי שואה מקדמת את הרווחה שכל האזרחים זקוקים לה , נניח מה הטענה של כפה שחורה אומרת בעצם , שנכה שזקוק לכסא גלגלים "חייב" להתחלק בכסא עם כפה שחורה שלא תרגיש מקופחת . את גרועה יותר מהציונים להם יש תירוץ שהמדינה הצעירה הייתה זקוקה לכסף הזה בדחיפות למען הישרדותה , אצלך בכלל נכה לא זכאי לשום טיפול אלא אם זה שלצידו אפילו שאינו נכה גם יקבל פיצוי – על זה שהנכה מקבל קיצבת נכות , לאיזה שפל ירדת?

    אבסורד וחרפה הטיעון שלך.

    השנאה לאשכנזים (למרות שלא האשכנזים בלבד סבלו בשואה ) מעבירה אותך על דעתך .

  39. שור

    לדעתי יש להגדיל את קצבאות הזיקנה בארץ לכולם, בעיקר לקשישים עניים.
    בעיני בהקשר של סיוע חברתי ע"י קצבה אין שום הבדל בין קשיש עני ניצול שואה לקשיש עני שהוא לא ניצול שואה.

    ואיך נעשה את זה ?
    נמכור את חברת החשמל, מקורות, תע"א, תע"ש, רפא"ל, גל"צ, נמלי הים, נתב"ג ועוד למשקיעים פרטיים.
    נפסיק את הסובסידיות לבעלי ההון של אגד ודן ונפתח את שוק התחבורה הציבורית לתחרות חופשית (בכל קוו ציבורי שנפתח לתחרות ע"י מכרז המחיר צונח בכ-40% וכמות הנוסעים גדלה בעשרות אחוזים).
    נבטל לחלוטין את חוק לעידוד השקעות הון וסבסוד מו"פ לבעלי הון של חברות ענק.

    והנה הרבה מיליארדי שק' לשם הכפלת קצבאות זיקנה.
    קצבת זיקנה בסיסית בישראל היא 15% מהשכר הממוצע לעומת כ- 30% באירופה.

    שור

  40. שור

    לדעתי יש להגדיל את קצבאות הזיקנה בארץ לכולם, בעיקר לקשישים עניים.
    בעיני בהקשר של סיוע חברתי ע"י קצבה אין שום הבדל בין קשיש עני ניצול שואה לקשיש עני שהוא לא ניצול שואה.

    ואיך נעשה את זה ?
    נמכור את חברת החשמל, מקורות, תע"א, תע"ש, רפא"ל, גל"צ, נמלי הים, נתב"ג ועוד למשקיעים פרטיים.
    נפסיק את הסובסידיות לבעלי ההון של אגד ודן ונפתח את שוק התחבורה הציבורית לתחרות חופשית (בכל קוו ציבורי שנפתח לתחרות ע"י מכרז המחיר צונח בכ-40% וכמות הנוסעים גדלה בעשרות אחוזים).
    נבטל לחלוטין את חוק לעידוד השקעות הון וסבסוד מו"פ לבעלי הון של חברות ענק.

    והנה הרבה מיליארדי שק' לשם הכפלת קצבאות זיקנה.
    קצבת זיקנה בסיסית בישראל היא 15% מהשכר הממוצע לעומת כ- 30% באירופה.

    שור

  41. שור נגח

    1. אם תצא לבולמוס ההפרטה הנ"ל תשאר עם סכום כסף חד פעמי שייגמר בתום כמה עשרות שנים. הרבה יותר הגיוני להוסיף ולהשאיר את החברות האלה בבעלות הממשלה ולבסס את מימון הקצבאות על ריווחיהן.

    2. למה שלא תספר לכולנו מיהם "בעלי ההון" שמחזיקים באגד ובדן?

  42. שור נגח

    1. אם תצא לבולמוס ההפרטה הנ"ל תשאר עם סכום כסף חד פעמי שייגמר בתום כמה עשרות שנים. הרבה יותר הגיוני להוסיף ולהשאיר את החברות האלה בבעלות הממשלה ולבסס את מימון הקצבאות על ריווחיהן.

    2. למה שלא תספר לכולנו מיהם "בעלי ההון" שמחזיקים באגד ובדן?

  43. דוד גיל

    הנושא העומד על הפרק הינו הגנה על ניצולי שואה שהתרחשה תחת הכיבוש הנאצי כולל יהודים שחיו בצפון אפריקה באותה תקופה. זו אמת שממשלות ישראל לדורותיהן הפקירו קשישים על חשבון פיזור כספי עתק לבעלי הון וציבורי עובדים מיוחסים בחברת חשמל, נמלים, מקורות ומערכת הבטחון. הפתרון אינו נראה גם כשמקימים מיניסטריון לרפי איתן שבצדק כונה – המסריח- על ידי עמיתיו. הגמלאים יגיעו לתוצאות בזכות חלקם המספרי העולה באוכלוסיה וצריך לקוות שיחליפו את כל הפנורמה הגמלאית בממשלה שבטרם התגבשה מגלה שחיתות כספית ומינית (ויאגרה?).
    מנגד חייבים בשקיפות מירבית כיצד ולמי מוענקות קצבאות ותמיכות המיועדות לניצולי שואה. סכומי עתק נגבו במישרין מהגרמנים ואחרים ויש סוללות עורכי דין שהפכו מיליונרים על גב הניצולים חסרי היכולת לרכוש תרופות ולסיים חייהם בכבוד. בין הניצולים יש שחיו במחנות ריכוז והשמדה ויש שברחו והגיעו לישראל או ליעדים אחרים ופעלו ככל אדם אחר במדינה. האם מישהו היה מעניק תואר ניצול שואה למנחם בגין שברח מפולין ונופל בהגדרה שפורסמה?האם לא ברור שבקהילות יהודיות ברוסיה ושכנותיה תפרח תעשיית אישורים מפוברקים לכל המרבה במחיר?
    קיימת תחושה שבירור הזכאות יפיל את כל הסיוע משום שמספר הטרמפיסטים שיטפסו על העגלה (כולל סבלות הדור השלישי והחמישי) יגיע לממדים אבסורדיים כאשר התוצאה תהיה הרסנית לניצולי האמת.
    ההגיון הצרוף קובע כי הקצבאות מממשלות גרמניה וישראל וסכומי העתק שצברה ועדת התביעות מספיקים בהחלט לקיום בכבוד של ניצולי השואה האמיתיים, אשכנזים ומזרחיים כאחת, בתנאי שהעלוקות תוסרנה,תיפסק הבנייה המשוגעת של מפלצות הבטון להנצחה וייחשפו המקורות והזכאים.
    פתרון הפלא הוא להטיל מיידית על אישים כלובה אליאב,מאיר שמגר, בייגה שוחט, מישה ארנסט ויוסי שריד להחליט ולבצע ללא כל התערבות פוליטית שעד כה הניבה פירות באושים. בנוף הישראלי הם היחידים המסוגלים להביא בשורה לניצולים.תנו להם גישה למערכי המידע של יד ושם ויימצא הפתרון המעשי בטרם ייאספו הניצולים הזקוקים לעולם הבא .

  44. דוד גיל

    הנושא העומד על הפרק הינו הגנה על ניצולי שואה שהתרחשה תחת הכיבוש הנאצי כולל יהודים שחיו בצפון אפריקה באותה תקופה. זו אמת שממשלות ישראל לדורותיהן הפקירו קשישים על חשבון פיזור כספי עתק לבעלי הון וציבורי עובדים מיוחסים בחברת חשמל, נמלים, מקורות ומערכת הבטחון. הפתרון אינו נראה גם כשמקימים מיניסטריון לרפי איתן שבצדק כונה – המסריח- על ידי עמיתיו. הגמלאים יגיעו לתוצאות בזכות חלקם המספרי העולה באוכלוסיה וצריך לקוות שיחליפו את כל הפנורמה הגמלאית בממשלה שבטרם התגבשה מגלה שחיתות כספית ומינית (ויאגרה?).
    מנגד חייבים בשקיפות מירבית כיצד ולמי מוענקות קצבאות ותמיכות המיועדות לניצולי שואה. סכומי עתק נגבו במישרין מהגרמנים ואחרים ויש סוללות עורכי דין שהפכו מיליונרים על גב הניצולים חסרי היכולת לרכוש תרופות ולסיים חייהם בכבוד. בין הניצולים יש שחיו במחנות ריכוז והשמדה ויש שברחו והגיעו לישראל או ליעדים אחרים ופעלו ככל אדם אחר במדינה. האם מישהו היה מעניק תואר ניצול שואה למנחם בגין שברח מפולין ונופל בהגדרה שפורסמה?האם לא ברור שבקהילות יהודיות ברוסיה ושכנותיה תפרח תעשיית אישורים מפוברקים לכל המרבה במחיר?
    קיימת תחושה שבירור הזכאות יפיל את כל הסיוע משום שמספר הטרמפיסטים שיטפסו על העגלה (כולל סבלות הדור השלישי והחמישי) יגיע לממדים אבסורדיים כאשר התוצאה תהיה הרסנית לניצולי האמת.
    ההגיון הצרוף קובע כי הקצבאות מממשלות גרמניה וישראל וסכומי העתק שצברה ועדת התביעות מספיקים בהחלט לקיום בכבוד של ניצולי השואה האמיתיים, אשכנזים ומזרחיים כאחת, בתנאי שהעלוקות תוסרנה,תיפסק הבנייה המשוגעת של מפלצות הבטון להנצחה וייחשפו המקורות והזכאים.
    פתרון הפלא הוא להטיל מיידית על אישים כלובה אליאב,מאיר שמגר, בייגה שוחט, מישה ארנסט ויוסי שריד להחליט ולבצע ללא כל התערבות פוליטית שעד כה הניבה פירות באושים. בנוף הישראלי הם היחידים המסוגלים להביא בשורה לניצולים.תנו להם גישה למערכי המידע של יד ושם ויימצא הפתרון המעשי בטרם ייאספו הניצולים הזקוקים לעולם הבא .

  45. רינה יצחקי -יוניסף קרן האו"ם למען הילד

    ברצוני להסב את תשומת לב הקוראים לפסקה הבאה מתוך הכתבה:
    "מסקנה אחת שאפשר להסיק מכל האמור היא שבישראל אין שום משמעות לשיח הציבורי, למחאה ציבורית ולעשייה ציבורית – מילים אינספור נאמרות ובשורה התחתונה, המדיניות הציבורית המתעצבת משחררת את עצמה מכל התייחסות רצינית להעדפה הערכית אותה מבטא הציבור. גם כאשר יושבות וועדות ומנסחות בצורה מקצועית ורצינית את המדיניות הציבורית ההולמת – כפי שעשתה במקרה הנדון , ועדת איצקוביץ, בפועל הציבור לא קיים וערכיו לא נלקחים בחשבון כאשר האוצר מנסח את המדיניות הציבורית הרצויה במונחים התואמים את ערכיו. כיצד יתכן? כיצד אפשרי הדבר – שיהיה פער כזה בין המילים, בין השיח שמייצרים המומחים, אותו שיח שהפוסט-סטרוקטורליסטים אוהבים לומר עליו שהוא מעצב מציאות, לבין המדיניות המתנסחת בפועל"

    בהתנהגות השלטונית המתוארת לעיל, טמונים היסודות לירידת הסולידאריות של הציבור עם המדינה, דבר שקיבל ביטוי חמור בתופעת ההשתמטות מצה"ל.

    מחקרים שפורסמו לאחרונה למשל בכנס "היערכות ותפקוד מנגנוני שרותי החינוך, הרווחה והבריאות בשעת חרום: לקחי מלחמת לבנון השנייה" אוניברסיטת חיפה , 11-12.7.2007, מצביעים על תחושת נִבְגָדוּת ואכזבה של אזרחים רבים במיוחד מצפון הארץ וזה ככל הנראה גם מה שקורה היום בשדרות ובעוטף עזה.
    מדינה אמורה לתת לאזרחיה בטחון אישי, הגנה ואפשרות לניהול חיים בכבוד. האם אפשר לזהות זאת בהתנהגות הממשלה כלפי ניצולי השואה? מה בין דבריו המתיפיפים של אולמרט למציאות החומסנית של האוצר?
    הייתי נוכחת בעבודת הוועדה לזכויות הילד בכנסת, כאשר ניסחה הצעת חוק… ה"תרגילים" שנדרשו כדי להשיג את הסכמת האוצר – היו מבישים. והיה מדובר במקרה הספציפי הזה, בהקמת מרכזים לילדים נפגעי תקיפה מינית. הצעת החוק הוגשה על ידי יו"ר וועדת החינוך הרב מלכיאור. אם יש משהו לא פוליטי, אפשר לומר שהצעת חוק זו, היא אכן עניין שווה לכל נפש ואינו שמאלי או ימני דתי או חילוני. ומדובר באחת הפגיעות היותר קשות בילדים. ילדים! ילדים וילדות – של כולנו. רק לא של האוצר!
    מן הראוי לתת את הדעת על הכשרתם של פקידי האוצר – וגם לעוד רעיון "מוזר": האם ומתי התקבלה החלטה בכנסת על ביטול מדינת הרווחה? ואם לא התקבלה, מדוע מותר לאוצר לנהוג בדיוק להיפך ממדיניות רווחה?
    ובא לציון גואל.

  46. רינה יצחקי -יוניסף קרן האו"ם למען הילד

    ברצוני להסב את תשומת לב הקוראים לפסקה הבאה מתוך הכתבה:
    "מסקנה אחת שאפשר להסיק מכל האמור היא שבישראל אין שום משמעות לשיח הציבורי, למחאה ציבורית ולעשייה ציבורית – מילים אינספור נאמרות ובשורה התחתונה, המדיניות הציבורית המתעצבת משחררת את עצמה מכל התייחסות רצינית להעדפה הערכית אותה מבטא הציבור. גם כאשר יושבות וועדות ומנסחות בצורה מקצועית ורצינית את המדיניות הציבורית ההולמת – כפי שעשתה במקרה הנדון , ועדת איצקוביץ, בפועל הציבור לא קיים וערכיו לא נלקחים בחשבון כאשר האוצר מנסח את המדיניות הציבורית הרצויה במונחים התואמים את ערכיו. כיצד יתכן? כיצד אפשרי הדבר – שיהיה פער כזה בין המילים, בין השיח שמייצרים המומחים, אותו שיח שהפוסט-סטרוקטורליסטים אוהבים לומר עליו שהוא מעצב מציאות, לבין המדיניות המתנסחת בפועל"

    בהתנהגות השלטונית המתוארת לעיל, טמונים היסודות לירידת הסולידאריות של הציבור עם המדינה, דבר שקיבל ביטוי חמור בתופעת ההשתמטות מצה"ל.

    מחקרים שפורסמו לאחרונה למשל בכנס "היערכות ותפקוד מנגנוני שרותי החינוך, הרווחה והבריאות בשעת חרום: לקחי מלחמת לבנון השנייה" אוניברסיטת חיפה , 11-12.7.2007, מצביעים על תחושת נִבְגָדוּת ואכזבה של אזרחים רבים במיוחד מצפון הארץ וזה ככל הנראה גם מה שקורה היום בשדרות ובעוטף עזה.
    מדינה אמורה לתת לאזרחיה בטחון אישי, הגנה ואפשרות לניהול חיים בכבוד. האם אפשר לזהות זאת בהתנהגות הממשלה כלפי ניצולי השואה? מה בין דבריו המתיפיפים של אולמרט למציאות החומסנית של האוצר?
    הייתי נוכחת בעבודת הוועדה לזכויות הילד בכנסת, כאשר ניסחה הצעת חוק… ה"תרגילים" שנדרשו כדי להשיג את הסכמת האוצר – היו מבישים. והיה מדובר במקרה הספציפי הזה, בהקמת מרכזים לילדים נפגעי תקיפה מינית. הצעת החוק הוגשה על ידי יו"ר וועדת החינוך הרב מלכיאור. אם יש משהו לא פוליטי, אפשר לומר שהצעת חוק זו, היא אכן עניין שווה לכל נפש ואינו שמאלי או ימני דתי או חילוני. ומדובר באחת הפגיעות היותר קשות בילדים. ילדים! ילדים וילדות – של כולנו. רק לא של האוצר!
    מן הראוי לתת את הדעת על הכשרתם של פקידי האוצר – וגם לעוד רעיון "מוזר": האם ומתי התקבלה החלטה בכנסת על ביטול מדינת הרווחה? ואם לא התקבלה, מדוע מותר לאוצר לנהוג בדיוק להיפך ממדיניות רווחה?
    ובא לציון גואל.

  47. נינה

    הדברים שלך הם החשובים ביותר בדיון שהולך כאן – הילדים נפגעי התקיפה המינית באמת נשארו בהזנחה לצד עוד קבוצות שההזנחה שלהן קורעת לב. כמו שאת אומרת – לא היתה מעולם החלטה בכנסת – מעולם לא היה תהליך פוליטי שבו מדינת הרווחה סולקה – פשוט כוחות עויינים השתלטו עלינו. והכוחות העויינים האלה מקבלים כוח מכל הדיון שהולך כאן שלא עוסק בבעיה האמיתית – ההשתלטות שלהם.

  48. נינה

    הדברים שלך הם החשובים ביותר בדיון שהולך כאן – הילדים נפגעי התקיפה המינית באמת נשארו בהזנחה לצד עוד קבוצות שההזנחה שלהן קורעת לב. כמו שאת אומרת – לא היתה מעולם החלטה בכנסת – מעולם לא היה תהליך פוליטי שבו מדינת הרווחה סולקה – פשוט כוחות עויינים השתלטו עלינו. והכוחות העויינים האלה מקבלים כוח מכל הדיון שהולך כאן שלא עוסק בבעיה האמיתית – ההשתלטות שלהם.

  49. שי נ.

    הקפיטליזם, הסוציאליזם והסוציאל-דמוקרטיה, הן שיטות לניהול כלכלי של חברה. ניתן להתווכח עליהן ולנתח אותן, אבל דבר אחד ברור – הן לא נותנות מענה על כל הצרכים. לכל אחת יתרונות וחסרונות. כאשר השיטה הכלכלית הופכת לדת, אזי גם מה שמסמל אותה יהפוך לקדוש. לכן, "התקציב" הוא כמו דגל המדינה – נחשב לדבר קדוש. אין כבר התייחסות לתקציב בתור נדבך כלכלי. "התקציב" הוא המהות. הוא האליל שאליו צריך לסגוד. איך אמרה חלי יחימוביץ': "זה לא תורת קוונטים!". אם בעבר מילים כמו "גירעון" ו"חוב לאומי" היו רק חלק מהסוגיות של התקדמות המדינה, הרי שכעת הם הפכו למטרה עצמה. הם הפכו לקדושים. מדובר כבר ביותר מסתם פוליטיקה של בעלי הון – זה גם קיים אך זה תמיד היה קיים. כיום, מדובר בהפיכה של הקפיטליזם לדת הקפיטליזם.

  50. שי נ.

    הקפיטליזם, הסוציאליזם והסוציאל-דמוקרטיה, הן שיטות לניהול כלכלי של חברה. ניתן להתווכח עליהן ולנתח אותן, אבל דבר אחד ברור – הן לא נותנות מענה על כל הצרכים. לכל אחת יתרונות וחסרונות. כאשר השיטה הכלכלית הופכת לדת, אזי גם מה שמסמל אותה יהפוך לקדוש. לכן, "התקציב" הוא כמו דגל המדינה – נחשב לדבר קדוש. אין כבר התייחסות לתקציב בתור נדבך כלכלי. "התקציב" הוא המהות. הוא האליל שאליו צריך לסגוד. איך אמרה חלי יחימוביץ': "זה לא תורת קוונטים!". אם בעבר מילים כמו "גירעון" ו"חוב לאומי" היו רק חלק מהסוגיות של התקדמות המדינה, הרי שכעת הם הפכו למטרה עצמה. הם הפכו לקדושים. מדובר כבר ביותר מסתם פוליטיקה של בעלי הון – זה גם קיים אך זה תמיד היה קיים. כיום, מדובר בהפיכה של הקפיטליזם לדת הקפיטליזם.

  51. אורלי בנימין

    רגע קריטי נוסף עומד להתרחש.
    בתל אביב, מדווחת העתונות, היתה אמש פגישה של ראש הממשלה, מנכ"ל משרדו, נחום איצקוביץ', ואנשי מרכז הארגונים של ניצולי השואה – אף נציג של משרד האוצר כמו שאתם שמים לב.
    החליטו החלטה נדיבה שמופיעה בכותרת של הארץ – רה"מ יגדיל את הקצבאות.
    נו, עכשיו נצטרך לראות את זה קורה מול משרד האוצר.
    זה לא יקרה מייד אמנם, כי מתוכננות עוד אי אילו ישיבות וצריך להכין עוד כמה ניירות אבל, נחכה ונראה – יש או אין לראש הממשלה אפיק השפעה על האוצר?

  52. אורלי בנימין

    רגע קריטי נוסף עומד להתרחש.
    בתל אביב, מדווחת העתונות, היתה אמש פגישה של ראש הממשלה, מנכ"ל משרדו, נחום איצקוביץ', ואנשי מרכז הארגונים של ניצולי השואה – אף נציג של משרד האוצר כמו שאתם שמים לב.
    החליטו החלטה נדיבה שמופיעה בכותרת של הארץ – רה"מ יגדיל את הקצבאות.
    נו, עכשיו נצטרך לראות את זה קורה מול משרד האוצר.
    זה לא יקרה מייד אמנם, כי מתוכננות עוד אי אילו ישיבות וצריך להכין עוד כמה ניירות אבל, נחכה ונראה – יש או אין לראש הממשלה אפיק השפעה על האוצר?

  53. אבי

    לא הבנתי את הטענות שלך על שיטה כלכלית ו"דת". העולם צריך להתנהל איכשהו, השאלה היא איך? מדינת רווחה או קפיטליזם ניאו-ליברלי, הוצאה ממשלתית גדולה או משמעת פיסקלית. אבל בסופו של דבר צריך להחליט האם אנחנו מסבסדים רפואה ציבורית או שלא, אנחנו מסבסדים חינוך ציבורי או שלא, אנחנו מחוקקים חוקים שמתערבים בשוק העבודה או שלא? מה המינון והעומק של הסבסודים והחוקים? בסופו של דבר צריך להחליט. אני הייתי בוחר במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית, האוצר היה בוחר במדינה קפיטליסטית ניאו-ליברלית, יש כאלו שהיו בוחרים בליברליזם שמאלי (מעין סוציאל דמוקרטיה לייט) ויש כאלו שהיו מעדיפים לסה-פר (למרות שאין אף מדינה בעולם שמתנהלת בצורה כזו). בסופו של דבר כל אחד צריך לבחור ואפילו אתה אם היית בשלטון היית בוחר (במדינת רווחה לייט?). ברור שכל בחירה יוצרת איתה גם בעיות חדשות, אין שיטה מושלמת לחלוטין (וגם לא אם נעשה מיקס מכל השיטות, גם זה יצור בעיות חדשות), האופציה היא לבחור שיטה שיחסית יש לה הרבה יותר יתרונות מחסרונות

  54. אבי

    לא הבנתי את הטענות שלך על שיטה כלכלית ו"דת". העולם צריך להתנהל איכשהו, השאלה היא איך? מדינת רווחה או קפיטליזם ניאו-ליברלי, הוצאה ממשלתית גדולה או משמעת פיסקלית. אבל בסופו של דבר צריך להחליט האם אנחנו מסבסדים רפואה ציבורית או שלא, אנחנו מסבסדים חינוך ציבורי או שלא, אנחנו מחוקקים חוקים שמתערבים בשוק העבודה או שלא? מה המינון והעומק של הסבסודים והחוקים? בסופו של דבר צריך להחליט. אני הייתי בוחר במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית, האוצר היה בוחר במדינה קפיטליסטית ניאו-ליברלית, יש כאלו שהיו בוחרים בליברליזם שמאלי (מעין סוציאל דמוקרטיה לייט) ויש כאלו שהיו מעדיפים לסה-פר (למרות שאין אף מדינה בעולם שמתנהלת בצורה כזו). בסופו של דבר כל אחד צריך לבחור ואפילו אתה אם היית בשלטון היית בוחר (במדינת רווחה לייט?). ברור שכל בחירה יוצרת איתה גם בעיות חדשות, אין שיטה מושלמת לחלוטין (וגם לא אם נעשה מיקס מכל השיטות, גם זה יצור בעיות חדשות), האופציה היא לבחור שיטה שיחסית יש לה הרבה יותר יתרונות מחסרונות

  55. שי נ.

    ישראל איננה כסקנדינביה, היא איננה כארה"ב והיא איננה כברית-המועצות לשעבר. לישראל אין מערכת חינוך כמו לסקנדינבים ואין לה משאבי טבע כמו לסקנדינביים. לישראל אין כוח פוליטי (כמותי ואיכותי) כמו לארה"ב. ישראל נמצאת בסכסוך מתמיד ונגועה בנגיף המיליטריזם. בישראל יש ציבור שלא משתתף באופן שוויוני בכוח העבודה (ונראה לי שכולם יודעים למי הכוונה) אבל מצפה לתנאים שוויוניים. לספק קיצבאות לאנשים עובדים זה דבר חיובי. לספק קצבאות לאנשים שלא מוכנים ללמוד נושאים מודרניים על מנת להשתלב במעגל העבודה זה דבר שלילי. בעקבות כל הסוגיות ההללו, הרי שאני מציע להתחשב קודם כל בהתפתחויות ההסטוריות של ישראל לפני שנמהר להחליף שיטה. הרי בעבר דווקא בעידן הסוציאליזם, המיליטרזים היה חזק יותר ואף אחד לא חשב על השתמטות. מעניין, אבל דווקא בקפיטליזם תופעה זו גוברת והרי שמדובר בדבר חיובי מאוד שקורה במדינה דמוקרטית, וספק אם היה קורה לולא הקפיטליזם. אם אנחנו מנתקים את השיטה והרעיון הכלכלי מההוויה ומתמקדים רק בתודעה, הרי שאני מסכים אתך שהס"ד הוא אידיאלי. מה לעשות שהמציאות המגוונת והפרטיקולריסטית איננה אידיאלית.

  56. שי נ.

    ישראל איננה כסקנדינביה, היא איננה כארה"ב והיא איננה כברית-המועצות לשעבר. לישראל אין מערכת חינוך כמו לסקנדינבים ואין לה משאבי טבע כמו לסקנדינביים. לישראל אין כוח פוליטי (כמותי ואיכותי) כמו לארה"ב. ישראל נמצאת בסכסוך מתמיד ונגועה בנגיף המיליטריזם. בישראל יש ציבור שלא משתתף באופן שוויוני בכוח העבודה (ונראה לי שכולם יודעים למי הכוונה) אבל מצפה לתנאים שוויוניים. לספק קיצבאות לאנשים עובדים זה דבר חיובי. לספק קצבאות לאנשים שלא מוכנים ללמוד נושאים מודרניים על מנת להשתלב במעגל העבודה זה דבר שלילי. בעקבות כל הסוגיות ההללו, הרי שאני מציע להתחשב קודם כל בהתפתחויות ההסטוריות של ישראל לפני שנמהר להחליף שיטה. הרי בעבר דווקא בעידן הסוציאליזם, המיליטרזים היה חזק יותר ואף אחד לא חשב על השתמטות. מעניין, אבל דווקא בקפיטליזם תופעה זו גוברת והרי שמדובר בדבר חיובי מאוד שקורה במדינה דמוקרטית, וספק אם היה קורה לולא הקפיטליזם. אם אנחנו מנתקים את השיטה והרעיון הכלכלי מההוויה ומתמקדים רק בתודעה, הרי שאני מסכים אתך שהס"ד הוא אידיאלי. מה לעשות שהמציאות המגוונת והפרטיקולריסטית איננה אידיאלית.

  57. לשי

    הקפיטליזם תמיד היה מיליטרסיטי יותר. רייגן, תאצ'ר, בוש (האב והבן), ביבי, ליברמן, ז'בוטינסקי וכו' היו יותר מיליטריסטים מעמיתיהם הסוציאל דמוקרטים באותה תקופה. לא ראיתי הרבה קפיטליסטים שיצאו נגד מלחמת עירק האחרונה לדוגמא, כל הפרידמנים למיניהם תמכו במלחמה בפה מלא.
    לאחרונה יצא "מדד השלום והשלווה העולמי" של המגזין הימני Foreign Affairs ולפיו המדינות הס"ד יותר שוחרות שלום ושלווה ממדינות קפיטליסטיות. כך, לדוגמא, בעוד נורבגיה מדורגת ראשונה בעולם, ארה"ב מדורגת במקום ה-96

    http://www.visionofhumanity.com/rankings/
    http://www.visionofhumanity.com/GPI_Indicators/index.php

    מדינות סקנדינביה לא משופעות כל כך במשאבים: בדנמרק ובפינלנד אין הרבה משאבים. המדינה היחידה בסקנדינביה שבאמת משופעת במשאבים היא נורבגיה, אבל גם זה מ-1969 אז מצאו את הנפט. יש לציין שנורבגיה הייתה מדינת רווחה ס"ד גם לפני 1969 (חוץ מזה שלמדינות לא ס"ד כגון בריטניה, ארה"ב וכו' יש הרבה משאבים כגון נפט, פחם, ברזל וכו').

    כשהתחילו בסקנדינביה את מדיניות הרווחה שלהן בתחילת המאה ה-20 מערכת החינוך שם הייתה מהפחות מתקדמות באירופה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לא היה גבוה ממה שהוא בישראל כיום והיה להם הרבה פחות כסף ממה שיש לישראל כיום. לישראל כיום יש יותר כסף ממה שהיה למדינות סקנדינביה בשנות ה-60 לדוגמא, אבל התנאים בישראל לא מתקרבים למה שהיה בסקנדינביה בשנות ה-60.

  58. לשי

    הקפיטליזם תמיד היה מיליטרסיטי יותר. רייגן, תאצ'ר, בוש (האב והבן), ביבי, ליברמן, ז'בוטינסקי וכו' היו יותר מיליטריסטים מעמיתיהם הסוציאל דמוקרטים באותה תקופה. לא ראיתי הרבה קפיטליסטים שיצאו נגד מלחמת עירק האחרונה לדוגמא, כל הפרידמנים למיניהם תמכו במלחמה בפה מלא.
    לאחרונה יצא "מדד השלום והשלווה העולמי" של המגזין הימני Foreign Affairs ולפיו המדינות הס"ד יותר שוחרות שלום ושלווה ממדינות קפיטליסטיות. כך, לדוגמא, בעוד נורבגיה מדורגת ראשונה בעולם, ארה"ב מדורגת במקום ה-96

    http://www.visionofhumanity.com/rankings/
    http://www.visionofhumanity.com/GPI_Indicators/index.php

    מדינות סקנדינביה לא משופעות כל כך במשאבים: בדנמרק ובפינלנד אין הרבה משאבים. המדינה היחידה בסקנדינביה שבאמת משופעת במשאבים היא נורבגיה, אבל גם זה מ-1969 אז מצאו את הנפט. יש לציין שנורבגיה הייתה מדינת רווחה ס"ד גם לפני 1969 (חוץ מזה שלמדינות לא ס"ד כגון בריטניה, ארה"ב וכו' יש הרבה משאבים כגון נפט, פחם, ברזל וכו').

    כשהתחילו בסקנדינביה את מדיניות הרווחה שלהן בתחילת המאה ה-20 מערכת החינוך שם הייתה מהפחות מתקדמות באירופה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לא היה גבוה ממה שהוא בישראל כיום והיה להם הרבה פחות כסף ממה שיש לישראל כיום. לישראל כיום יש יותר כסף ממה שהיה למדינות סקנדינביה בשנות ה-60 לדוגמא, אבל התנאים בישראל לא מתקרבים למה שהיה בסקנדינביה בשנות ה-60.

  59. שי נ.

    מסכים עם מה שאמרת, אבל עדיין, בראייה היסטורית, כאשר בישראל שרר סוציאליזם אזי המיליטריזם הציוני/פוליטי היה בשיאו, כי כולם הרגישו מחוייבות עצומה למדינה ולהפך. דווקא בקפיטליזם מכיוון שהתערערה מחויבות זו, הרי שניתנה הצדקה פסיכולוגית להשתמטות. בדברים הללו אני מפריד בין שני תחומים: ישראל כמדינה ציונית (אלמנט חילוני ופוליטי) לעומת ישראל כמדינה יהודית. הסיבה שההשתמטות עוד לא חדרה לגמרי היא עובדת היותנו מדינה יהודית לפני מדינה דמוקרטית, אחרת כבר מזמן הקפיטליזם הקיצוני ששורר כאן היה מפרק לגורמים את החברה הישראלית.
    אני יודע שזה נשמע קצת כמו אוקסימורון, אבל ההיסטוריה לא מסתדרת באופן הגיוני. ניתן לראות את הסתירה המובנית של הימין העכשווי בישראל כלאומני וניאו-ליברלי: מחד, פירוק המנגנונים שמאחדים את החברה, ומאידך, רצון לאחדות בלתי אפשרית. גם השמאל לא חומק מפרדוקס זה: מחד, תמיכה בסוציאליזם (שבעבר הגביר את המיליטריזם החילוני), ומאידך, רצון לחברה אזרחית ופחות מיליטנטית.

  60. שי נ.

    מסכים עם מה שאמרת, אבל עדיין, בראייה היסטורית, כאשר בישראל שרר סוציאליזם אזי המיליטריזם הציוני/פוליטי היה בשיאו, כי כולם הרגישו מחוייבות עצומה למדינה ולהפך. דווקא בקפיטליזם מכיוון שהתערערה מחויבות זו, הרי שניתנה הצדקה פסיכולוגית להשתמטות. בדברים הללו אני מפריד בין שני תחומים: ישראל כמדינה ציונית (אלמנט חילוני ופוליטי) לעומת ישראל כמדינה יהודית. הסיבה שההשתמטות עוד לא חדרה לגמרי היא עובדת היותנו מדינה יהודית לפני מדינה דמוקרטית, אחרת כבר מזמן הקפיטליזם הקיצוני ששורר כאן היה מפרק לגורמים את החברה הישראלית.
    אני יודע שזה נשמע קצת כמו אוקסימורון, אבל ההיסטוריה לא מסתדרת באופן הגיוני. ניתן לראות את הסתירה המובנית של הימין העכשווי בישראל כלאומני וניאו-ליברלי: מחד, פירוק המנגנונים שמאחדים את החברה, ומאידך, רצון לאחדות בלתי אפשרית. גם השמאל לא חומק מפרדוקס זה: מחד, תמיכה בסוציאליזם (שבעבר הגביר את המיליטריזם החילוני), ומאידך, רצון לחברה אזרחית ופחות מיליטנטית.

  61. לשי

    הימין בכל העולם תמיד היה (וכנראה תמיד יהיה) גם לאומני וגם ניאו-ליברלי, לעומתו השמאל בכל העולם תמיד היה גם שוחר שלום (יחסית לימין) וגם יותר חברתי. הדבר נובע מתפיסה של הערצת הכוח והחזק של הימין (בכל התחומים), לעומת שאיפה של רחמים ועזרה לחלש ולאדם הפשוט של השמאל, בנוסף על תפיסת האדם היצור רע מיסודו של הימין לעומת תפיסת האדם כיצור טוב מיסודו של השמאל. חוקרים פסיכולוגיים רבים (ארנסט מורק ואחרים) הראו קשר בין עמדות לאומניות לבין עמדות קפיטליסטיות ולהפך. המשותף לעמדות הימניות הוא עיקרון שנקרא "העצמת האגו" כלומר עקרונות וערכים שנוגעים אך ורק לאינטרסים של כל פרט עצמו. לעומת זאת, המשותף לעמדות השמאלניות היה, עפ"י החוקרים הפסיכולוגיים היה עקרון שנקרא "התעלות מעל האגו" כלומר עקרונות וערכים שלא קשורים במישרין לפרט עצמו ושמטרתן עזרה לאחר או לחברה כדוגמת נתינה, עזרה לחלש וכו'.
    הסיבות שיש השתמטות הן בגלל שיש עודף של חיילים בצבא, מה שמאפשר שחרור של חלקים רבים מהאוכלוסייה מנטל הגיוס והתעשרות החברה. גם במדינות עשירות ס"ד (מדינות אירופה בהן בעקרון הגיוס הוא חובה) שיעור הגיוס הוא מינימלי ומעניקים פטורים בהיקפים רחבים או שמאפשרים שירות לאומי בארגוני שלום, ארגונים אקולוגיים וכו' וגם שם אין התלהבות לשרת בצבא.

  62. לשי

    הימין בכל העולם תמיד היה (וכנראה תמיד יהיה) גם לאומני וגם ניאו-ליברלי, לעומתו השמאל בכל העולם תמיד היה גם שוחר שלום (יחסית לימין) וגם יותר חברתי. הדבר נובע מתפיסה של הערצת הכוח והחזק של הימין (בכל התחומים), לעומת שאיפה של רחמים ועזרה לחלש ולאדם הפשוט של השמאל, בנוסף על תפיסת האדם היצור רע מיסודו של הימין לעומת תפיסת האדם כיצור טוב מיסודו של השמאל. חוקרים פסיכולוגיים רבים (ארנסט מורק ואחרים) הראו קשר בין עמדות לאומניות לבין עמדות קפיטליסטיות ולהפך. המשותף לעמדות הימניות הוא עיקרון שנקרא "העצמת האגו" כלומר עקרונות וערכים שנוגעים אך ורק לאינטרסים של כל פרט עצמו. לעומת זאת, המשותף לעמדות השמאלניות היה, עפ"י החוקרים הפסיכולוגיים היה עקרון שנקרא "התעלות מעל האגו" כלומר עקרונות וערכים שלא קשורים במישרין לפרט עצמו ושמטרתן עזרה לאחר או לחברה כדוגמת נתינה, עזרה לחלש וכו'.
    הסיבות שיש השתמטות הן בגלל שיש עודף של חיילים בצבא, מה שמאפשר שחרור של חלקים רבים מהאוכלוסייה מנטל הגיוס והתעשרות החברה. גם במדינות עשירות ס"ד (מדינות אירופה בהן בעקרון הגיוס הוא חובה) שיעור הגיוס הוא מינימלי ומעניקים פטורים בהיקפים רחבים או שמאפשרים שירות לאומי בארגוני שלום, ארגונים אקולוגיים וכו' וגם שם אין התלהבות לשרת בצבא.

  63. שי נ.

    אתה עוסק בפונקציונליזם ואילו אני בתהליכים היסטוריים. לדידך, לאומנות וכסף הולכים באופן פונקציונלי עם הימין, ואילו חברה ושלום הולכים עם השמאל, ובתיאוריה האידיאלית אני מסכים. אולם, התהליכים ההיסטוריים מראים שקיים הבדל: הימין מפורר את הלאומיות החילונית (מפאת תורתו הכלכלית) ומאידך, מנסה לחזק את המרכיב המשיחי בלאומיות (כמו בארה"ב ובישראל). השמאל (מעצם היותו ליברלי-חילוני), מפורר את המרכיב המשיחי בלאומיות, ומאידך, מחזק את המרכיב החילוני בלאומיות (תחושת "ערבות הדדית").

  64. שי נ.

    אתה עוסק בפונקציונליזם ואילו אני בתהליכים היסטוריים. לדידך, לאומנות וכסף הולכים באופן פונקציונלי עם הימין, ואילו חברה ושלום הולכים עם השמאל, ובתיאוריה האידיאלית אני מסכים. אולם, התהליכים ההיסטוריים מראים שקיים הבדל: הימין מפורר את הלאומיות החילונית (מפאת תורתו הכלכלית) ומאידך, מנסה לחזק את המרכיב המשיחי בלאומיות (כמו בארה"ב ובישראל). השמאל (מעצם היותו ליברלי-חילוני), מפורר את המרכיב המשיחי בלאומיות, ומאידך, מחזק את המרכיב החילוני בלאומיות (תחושת "ערבות הדדית").

  65. י.ד.

    שלום מאפשר מסחר, ומסחר טוען הקפיטליזם מאפשר עלייה בעושר של כולם.

    מי שמעדיפים מלחמות הן דווקא מדינות סוציאל דמוקרטיות קיינסיאניות בעלות תשלובת תעשייתית צבאית, כמו צרפת הסוציאליסטית של שנות החמישים, או ארה"ב של רוזבלט, טרומן וקנדי הדמוקרטים שגררו את ארה"ב למלחמות כמו מלחמת העולם השניה מלחמת קוריאה או מלחמת ויטנאם, וכן ישראל של תקופת מפא"י. היה זה אייזנאוהר הרפובליקני הקפיליסטי שהזהיר את ארה"ב מהתשלובת התעשייתית צבאית והיו אלה הקנדי וג'ונסון יורשיו שהכניסו את ארה"ב לויטנאם. ישנו כלל על ארה"ב של המאה ה20 לפיו נשיאים דמוקרטיים מתחילים במלחמות (וילסון, רוזבלט, טרומן, קנדי וג'ונסון) ונשיאים רפובליקנים מסיימים מלחמות (הארדינג, אייזנאהור, וניקסון). בצרפת הסוציאליסטים הסתבכו בויטנאם ואלג'יריה, ודה- גול השמרן הוציא את צרפת מאלג'יריה. בישראל, דיין המפא"יניק הביא עלינו את מלחמת יום כיפור, ואילו בגין הליכודניק עשה את השלום עם מצרים. פרס ה"סוציאליסט" בנה התנחלויות ושרון הימני מחק אותן.

    היו אלה ממשלות רפובליקניות שעשו את הדטנט עם סין וברית המועצות וסיימו את המלחמה הקרה לטובת עולם גולבלי מתקדם ומתפתח. עולם ריאל פוליטיק מעדיף גושים תעשייתים צבאיים המצויים בהתמודדות זו עם זו כמו העולם בשנות השלושים. בעולם כזה רוסיה המרקסיסטית נאבקת בגרמניה הנאצית, הנאבקת במערב הליברלי, הנאבק ביפן הדיקטוטרית. העולם הקפיטליסטי המודרני מעדיף הורדת מכסים בין מדינות, הסכמי סחר, ויצירת שוק עולמי שלם בו כל המדינות מייצאות זו לזו ומייבאות זו לזו. כל המדינות מקיימות סדר יום ליברלי חופשי וכל המדינות מתפתחות באופן שווה כלכלי. אין זה משנה אם מדובר במדינות מערביות מלכתחילה כמו בריטניה וגרמניה או במדינות מתפתחות שהצטרפו אליהן כמו צרפת וקוריאה.

  66. י.ד.

    שלום מאפשר מסחר, ומסחר טוען הקפיטליזם מאפשר עלייה בעושר של כולם.

    מי שמעדיפים מלחמות הן דווקא מדינות סוציאל דמוקרטיות קיינסיאניות בעלות תשלובת תעשייתית צבאית, כמו צרפת הסוציאליסטית של שנות החמישים, או ארה"ב של רוזבלט, טרומן וקנדי הדמוקרטים שגררו את ארה"ב למלחמות כמו מלחמת העולם השניה מלחמת קוריאה או מלחמת ויטנאם, וכן ישראל של תקופת מפא"י. היה זה אייזנאוהר הרפובליקני הקפיליסטי שהזהיר את ארה"ב מהתשלובת התעשייתית צבאית והיו אלה הקנדי וג'ונסון יורשיו שהכניסו את ארה"ב לויטנאם. ישנו כלל על ארה"ב של המאה ה20 לפיו נשיאים דמוקרטיים מתחילים במלחמות (וילסון, רוזבלט, טרומן, קנדי וג'ונסון) ונשיאים רפובליקנים מסיימים מלחמות (הארדינג, אייזנאהור, וניקסון). בצרפת הסוציאליסטים הסתבכו בויטנאם ואלג'יריה, ודה- גול השמרן הוציא את צרפת מאלג'יריה. בישראל, דיין המפא"יניק הביא עלינו את מלחמת יום כיפור, ואילו בגין הליכודניק עשה את השלום עם מצרים. פרס ה"סוציאליסט" בנה התנחלויות ושרון הימני מחק אותן.

    היו אלה ממשלות רפובליקניות שעשו את הדטנט עם סין וברית המועצות וסיימו את המלחמה הקרה לטובת עולם גולבלי מתקדם ומתפתח. עולם ריאל פוליטיק מעדיף גושים תעשייתים צבאיים המצויים בהתמודדות זו עם זו כמו העולם בשנות השלושים. בעולם כזה רוסיה המרקסיסטית נאבקת בגרמניה הנאצית, הנאבקת במערב הליברלי, הנאבק ביפן הדיקטוטרית. העולם הקפיטליסטי המודרני מעדיף הורדת מכסים בין מדינות, הסכמי סחר, ויצירת שוק עולמי שלם בו כל המדינות מייצאות זו לזו ומייבאות זו לזו. כל המדינות מקיימות סדר יום ליברלי חופשי וכל המדינות מתפתחות באופן שווה כלכלי. אין זה משנה אם מדובר במדינות מערביות מלכתחילה כמו בריטניה וגרמניה או במדינות מתפתחות שהצטרפו אליהן כמו צרפת וקוריאה.

  67. שי נ.

    קודם כל, התמונה הורודה שציירת לגבי הקפיטליזם היא תיאורטית בלבד ומעולם לא היתה קיימת (בדיוק כמו האידיאל הסוציאליסטי). לק' יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות וכעת אנו נמצאים בתקופה שחסרונותיו מודגשים עד אין קץ.

    תוספת לניתוח שלך לגבי מלחמות הדמוקרטים: מדוע דווקא בוש החל במלחמת עירק ולמה דווקא הוא זוכה ליותר ביקורת מאשר כל אלו לפניו שפתחו במלחמה? הסיבה לכך היא דו-כיוונית:
    מצד אחד, בוש ופמלייתו מסמלים את הפונדמנטליזם הנוצרי-אמריקאי (אבל לא רק נוצרי – יש לו חיבור טוב עם היהדות), ולכן פעם ראשונה המלחמה לא מוגדרת במלחמה פוליטית (כמו קודמותיה), אלא כמלחמת "אין-ברירה" (אוי, האירוניה) נגד "כוחות רשע". מצד שני, הוא זוכה ליותר ביקורת מקודמיו כי שלטונו ומלחמתו נתפסים כאיום על הליברליזם האמריקאי שהינו חזק מאוד ויש לו מקום רב עוצמה בשיח האמריקאי.

  68. שי נ.

    קודם כל, התמונה הורודה שציירת לגבי הקפיטליזם היא תיאורטית בלבד ומעולם לא היתה קיימת (בדיוק כמו האידיאל הסוציאליסטי). לק' יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות וכעת אנו נמצאים בתקופה שחסרונותיו מודגשים עד אין קץ.

    תוספת לניתוח שלך לגבי מלחמות הדמוקרטים: מדוע דווקא בוש החל במלחמת עירק ולמה דווקא הוא זוכה ליותר ביקורת מאשר כל אלו לפניו שפתחו במלחמה? הסיבה לכך היא דו-כיוונית:
    מצד אחד, בוש ופמלייתו מסמלים את הפונדמנטליזם הנוצרי-אמריקאי (אבל לא רק נוצרי – יש לו חיבור טוב עם היהדות), ולכן פעם ראשונה המלחמה לא מוגדרת במלחמה פוליטית (כמו קודמותיה), אלא כמלחמת "אין-ברירה" (אוי, האירוניה) נגד "כוחות רשע". מצד שני, הוא זוכה ליותר ביקורת מקודמיו כי שלטונו ומלחמתו נתפסים כאיום על הליברליזם האמריקאי שהינו חזק מאוד ויש לו מקום רב עוצמה בשיח האמריקאי.

  69. D.R

    The USA government was very much involved in the economic Balancing Plan" (תכנית היצוב) of 1985, not just in the interim-beurecrat levels but, as recent publication prove, on the very high diplomatic ranks. Reagen and Schultz simply conditioned the transfer of the annuel military support aid to Israel (most of it being simply indirect subsidies to US arm dealers), with Israel accepting the Balancing Plan as it was drafted by Stanley Fisher, the World Bank and the US Departement of Treasury.
    To the commenter Y.D: generally, there exists very little difference between Democratic and Republican presidents on the topic of military interventions and of their relations with the military-industrial complex. However, the topical administration in that matter was that of Republican Ronald Reagan, who managed to increase the militarastic lobby power beyond its wildest dreams, with incredible direct subsidies and public money that was spilled in the direction of anything that smelled of army(not bad for a Laissez-Faire ideologue). Reagen was also the architect of such US interventions as in Grenada, El-Salvador, Nicaragua and the entire Iran-Contra affaire, not to mention countless indeirect interventions using proxy armies (the hideous Indonesian occupation of East Timor, the Israeli invasion to Lebanon…) .
    Not that Carter or Clinton can be described as very pacifist presidents, but Reagan is really the role model for military-industrial complex sponsership.

  70. D.R

    The USA government was very much involved in the economic Balancing Plan" (תכנית היצוב) of 1985, not just in the interim-beurecrat levels but, as recent publication prove, on the very high diplomatic ranks. Reagen and Schultz simply conditioned the transfer of the annuel military support aid to Israel (most of it being simply indirect subsidies to US arm dealers), with Israel accepting the Balancing Plan as it was drafted by Stanley Fisher, the World Bank and the US Departement of Treasury.
    To the commenter Y.D: generally, there exists very little difference between Democratic and Republican presidents on the topic of military interventions and of their relations with the military-industrial complex. However, the topical administration in that matter was that of Republican Ronald Reagan, who managed to increase the militarastic lobby power beyond its wildest dreams, with incredible direct subsidies and public money that was spilled in the direction of anything that smelled of army(not bad for a Laissez-Faire ideologue). Reagen was also the architect of such US interventions as in Grenada, El-Salvador, Nicaragua and the entire Iran-Contra affaire, not to mention countless indeirect interventions using proxy armies (the hideous Indonesian occupation of East Timor, the Israeli invasion to Lebanon…) .
    Not that Carter or Clinton can be described as very pacifist presidents, but Reagan is really the role model for military-industrial complex sponsership.

  71. י.ד.

    לא ברור לי מקום החסרונות של הקפיטליזם בנושא זה.

    מה שכן, הרדקציוניזם מבית מדרשם של המטריאליסטים של כל בעיות העולם לשאלות חומריות לא מקובל עליי. אינני מאמין, כי ראשי מדינות אלו ואחרים פתחו במלחמה בגלל הרקע האידאולוגי הכלכלי שלהם. אינני מאמין, כי הפלסטינאים תקפו את ישראל בגלל המשבר הכלכלי בו הם מצויים. אינני מאמין כי ישנו קשר חד חד ערכי בין כלכלה לפוליטיקה. מלחמת העולם הראשונה פרצה בשיאה של צמיחה כלכלית אירופית וכלל עולמית, ולטובת המערכה התגייסו פועלים ובורגנים, אצילים ומהפכנים. מקום התימוס, הגאווה, ההיבריס השנאה והפחד תופסים אצלי מקום קודם לרקע כלכלי זה או אחר. הבאתי את הרשימה הנזכרת בהודעה הקודמת, כדי להראות כי במידה שניתן להטיל את האשמה על הקפטליזם לקיומן של מלחמות, והקבינליזם בפופאה ניו גיני, ניתן להטיל זאת גם על השמאל הסוציאליסטי, וכן על תנועות הניו אייג' הפועלות בהודו ובטיוואן. אינני רואה קורליציה מספקת שתשכנע אותי.

    באשר לרייגן וקילנטון. אכן יחסית לאידיאולוגיות הרשמיות שלהם מעשיהם בפועל היו די הפוכים. רייגן דגל בשמרנות כלכלית, בפועל הוא הפעיל מדיניות קיינסיאנית, הכוללת הזרמות כסף לתשלובת הצבאית תעשייתית. ואילו קלינטון בעל התודעה הליברלית העלה מיסים, וכיסה את הגירעון האמריקאי. ההשקעה של רייגן בתעשיה הצבאית התבררה כמוצלחת, לאור המתח הפנימי של השלטון הסובייטי למול השקעה זו, והבנתו כי אין ביכולתו להקציב סכומים מקבילים ברמות האלו, מה שהוביל לסיום המלחמה הקרה.

  72. י.ד.

    לא ברור לי מקום החסרונות של הקפיטליזם בנושא זה.

    מה שכן, הרדקציוניזם מבית מדרשם של המטריאליסטים של כל בעיות העולם לשאלות חומריות לא מקובל עליי. אינני מאמין, כי ראשי מדינות אלו ואחרים פתחו במלחמה בגלל הרקע האידאולוגי הכלכלי שלהם. אינני מאמין, כי הפלסטינאים תקפו את ישראל בגלל המשבר הכלכלי בו הם מצויים. אינני מאמין כי ישנו קשר חד חד ערכי בין כלכלה לפוליטיקה. מלחמת העולם הראשונה פרצה בשיאה של צמיחה כלכלית אירופית וכלל עולמית, ולטובת המערכה התגייסו פועלים ובורגנים, אצילים ומהפכנים. מקום התימוס, הגאווה, ההיבריס השנאה והפחד תופסים אצלי מקום קודם לרקע כלכלי זה או אחר. הבאתי את הרשימה הנזכרת בהודעה הקודמת, כדי להראות כי במידה שניתן להטיל את האשמה על הקפטליזם לקיומן של מלחמות, והקבינליזם בפופאה ניו גיני, ניתן להטיל זאת גם על השמאל הסוציאליסטי, וכן על תנועות הניו אייג' הפועלות בהודו ובטיוואן. אינני רואה קורליציה מספקת שתשכנע אותי.

    באשר לרייגן וקילנטון. אכן יחסית לאידיאולוגיות הרשמיות שלהם מעשיהם בפועל היו די הפוכים. רייגן דגל בשמרנות כלכלית, בפועל הוא הפעיל מדיניות קיינסיאנית, הכוללת הזרמות כסף לתשלובת הצבאית תעשייתית. ואילו קלינטון בעל התודעה הליברלית העלה מיסים, וכיסה את הגירעון האמריקאי. ההשקעה של רייגן בתעשיה הצבאית התבררה כמוצלחת, לאור המתח הפנימי של השלטון הסובייטי למול השקעה זו, והבנתו כי אין ביכולתו להקציב סכומים מקבילים ברמות האלו, מה שהוביל לסיום המלחמה הקרה.