מדינת ישראל איננה השקעה לטווח קצר

שלמה סבירסקי

ערב הדיון המכריע בממשלה על תקציב המדינה לשנת 2008, התייצבו כל הגופים הפיננסיים הבולטים להשפיע על הממשלה, שלא תיזום מהלך משמעותי כלשהו הכרוך בהגדלת התקציב.

ראשון המפחידים היה סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, שהכריז בכינוס פורום קיסריה כי "המשק הישראלי, ובמיוחד מקבלי ההחלטות, נמצאים בצומת חשוב, וכדאי שנדע לפנות לכיוון הנכון. בחירה לא נכונה, לכיוון של הגדלת ההוצאות בתקציב 2008, בצורה שתפגע במשמעת התקציבית, עלולה לפגוע בתנופת הצמיחה של המשק".

משרד האוצר הציג בפני הממשלה מסמך המתריע כי "מימוש פוטנציאל הצמיחה מותנה ביישום מדיניות כלכלית אחראית ונחושה", שעיקרה הגדלה מינימלית של הוצאות הממשלה.

אל שני אלה הצטרפה חברת דירוג האשראי סטנדרד אנד פור`ס המזהירה, כי חריגה מן "המשמעת התקציבית" עלולה להוביל להורדת דירוג האשראי של ישראל.

הגדילה לעשות המועצה הלאומית לכלכלה, שהציגה בפני הממשלה נייר שעיקרו, התרעה מפני הגדלת החוב הממשלתי. לדברי המועצה, הקטנת החוב היא המשימה העיקרית של הממשלה: באמצעות הקטנת התקציב, הקטנת הגירעון ואולי אף יצירת עודף תקציבי! המועצה אף מצאה לנכון להמחיש את טיעונה באמצעות הצגת תרשים מטעה: החוב של ישראל, שעמד ב-2006 על 87.7% תמ"ג, מוצג כשהוא ניצב גבוה מעל החוב הממוצע ב-OECD, 58.8%. מפחיד, נכון? אלא שלמרבה הפלא, ה-OECD עצמו משתמש בממוצע אחר וגבוה משמעותית – 77.1%; כך גם יחידת ניהול החוב באגף החשב הכללי באוצר (עובדה זו לא הוצגה לשרים). יוצא, שמצב החוב שלנו, בהשוואה ל-OECD, אינו כה גרוע כפי שטוענת המועצה הלאומית לכלכלה ובוודאי שאינו מצדיק נקיטת טקטיקה של הפחדת שרי הממשלה: על ישראל לסגור פער של 10.2% תמ"ג, ולא 28.9%. באירופה, אגב,  יש לא מעט ארצות  שהיחס חוב/תוצר שלהן גבוה מנורמת מאסטריכט, 60%: למשל, גרמניה, צרפת, אוסטריה ובלגיה.

כל אלה עומדים על שרי הממשלה להפחידם: אל תיזמו, אל תעשו, השאירו את הדברים כמות שהם! אל תשקיעו בהגדלת שיעור הזכאים לבגרות, אל תשקיעו בהשכלה גבוהה. אל לכם לעסוק בעתיד החברה הישראלית; העתיד הוא באחריותם האישית של כל אזרח ואזרחית. האחריות העליונה שלכם היא אחת ואחת בלבד – להקטין את החוב הלאומי!

אלא שאחריותה העליונה של הממשלה היא למשול: לבחון את ההווה, להציב אופציות לעתיד, לקבוע יעדים ולהוביל אליהם. האחריות של חברות דירוג האשראי, לעומת זאת, שונה מאוד: לשרת את האינטרס של  המשקיעים. והמשקיעים, כידוע, פועלים לפי שיקולי רווח בטווח הקרוב: החברה הישראלית, טיבה ועתידה מעניינים אותם כקליפת השום.

הממשלה אינה יכולה להתעלם מן האינטרס של המשקיעים, אבל האחריות שלה רחבה הרבה יותר.

הממשלה צריכה להעניק לאזהרות המפחידות שהונחו על שולחנה את המשקל הראוי להן, אך לא יותר מזה.

מדינת ישראל איננה השקעה לטווח קצר.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נתן שקרצ'י

    האוצר כבר מבין את מה שאתה טוען, ולכן, כמו שטענתי פה מזמן, מתוך הדו"חות של ירון זליכה, שאף אחד לא התייחס אליהם, נשלף הנתון של גודל הגרעון בפנסיה התקציבית. כבר לפני שנה ושנתיים טענתי פה שזה מה שיקרה כשיחס החוב תוצר יירד. היום אולי כבר תתחיל לשמוע את המספר הזה, שהיה קבור בדו"ח הכספי של מדינת ישראל, שאף עיתון לא פירסם עד עתה. אבל בקרוב אתה לא תפסיק לשמוע עליו.

    תוקם ועדה, שעד אפריל 2008 תציג לממשלה דרכים לפתור אותו – מוערך ב-470 מיליארד שקל.

  2. נתן שקרצ'י

    האוצר כבר מבין את מה שאתה טוען, ולכן, כמו שטענתי פה מזמן, מתוך הדו"חות של ירון זליכה, שאף אחד לא התייחס אליהם, נשלף הנתון של גודל הגרעון בפנסיה התקציבית. כבר לפני שנה ושנתיים טענתי פה שזה מה שיקרה כשיחס החוב תוצר יירד. היום אולי כבר תתחיל לשמוע את המספר הזה, שהיה קבור בדו"ח הכספי של מדינת ישראל, שאף עיתון לא פירסם עד עתה. אבל בקרוב אתה לא תפסיק לשמוע עליו.

    תוקם ועדה, שעד אפריל 2008 תציג לממשלה דרכים לפתור אותו – מוערך ב-470 מיליארד שקל.

  3. אבי

    בעקרון מה שחשוב זה הגרעון. עליו מדברים ברוב ספרי הכלכלה, עליו מדברים ב"אקונומיסט", "ביזנסוויק" וכו' ועליו גם דיברו בישראל כל עוד הגרעון היה גבוה ואמרו אם רק יורידו את הגרעון נוכל להשקיע ברווחה. ברגע שהגרעון הצטמצם מתחת ל-3% המותרים עפ"י הספרות הכלכלית וכבר לא נחשב לגרעון גבוה, פתאום מצאו נתון חדש (ודי שולי) של חוב לאומי. ברגע שהוא ירד ימצאו משהו חדש.
    בישראל יש כרגע צמיחה גבוהה ולכן החוב הלאומי כאחוז מהתמ"ג בכל מקרה ירד ואין כל צורך לצמצם אותו.

  4. אבי

    בעקרון מה שחשוב זה הגרעון. עליו מדברים ברוב ספרי הכלכלה, עליו מדברים ב"אקונומיסט", "ביזנסוויק" וכו' ועליו גם דיברו בישראל כל עוד הגרעון היה גבוה ואמרו אם רק יורידו את הגרעון נוכל להשקיע ברווחה. ברגע שהגרעון הצטמצם מתחת ל-3% המותרים עפ"י הספרות הכלכלית וכבר לא נחשב לגרעון גבוה, פתאום מצאו נתון חדש (ודי שולי) של חוב לאומי. ברגע שהוא ירד ימצאו משהו חדש.
    בישראל יש כרגע צמיחה גבוהה ולכן החוב הלאומי כאחוז מהתמ"ג בכל מקרה ירד ואין כל צורך לצמצם אותו.

  5. עוד מיכל אחת

    "הצמיחה של המשק הישראלי אכן לא הגיעה לכל שכבות העם וכתוצאה מכך העוני העמיק במידה ניכרת, הן בתקופות של גאות כלכלית והן בתקופה של נסיגה. למצבה המיוחד של ישראל נידרשת מדיניות חברתית- כלכלית אקטיבית לביעור העוני ואי אפשר להסתפק רק בכך שהכלכלה תיצמח והבעיה "תיפתר מעצמה". זה לא קרה ב- 20 השנים האחרונות וזה לא יקרה בשנים הבאות בלי שתיפתח מלחמה ממלכתית בעוני. נדמה שסוף סוף גם הפוליטיקאים שם בשלטון מתחילים להבין את זה. "
    סבר פלוצקר באירוח חי ב-YNET.
    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-884-18130-21416787,00.html

  6. עוד מיכל אחת

    "הצמיחה של המשק הישראלי אכן לא הגיעה לכל שכבות העם וכתוצאה מכך העוני העמיק במידה ניכרת, הן בתקופות של גאות כלכלית והן בתקופה של נסיגה. למצבה המיוחד של ישראל נידרשת מדיניות חברתית- כלכלית אקטיבית לביעור העוני ואי אפשר להסתפק רק בכך שהכלכלה תיצמח והבעיה "תיפתר מעצמה". זה לא קרה ב- 20 השנים האחרונות וזה לא יקרה בשנים הבאות בלי שתיפתח מלחמה ממלכתית בעוני. נדמה שסוף סוף גם הפוליטיקאים שם בשלטון מתחילים להבין את זה. "
    סבר פלוצקר באירוח חי ב-YNET.
    http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-884-18130-21416787,00.html

  7. שור

    ולכן יש לעבור בשנות צמיחה (כמו עכשיו) לעודף תקציבי ולא לגרעון.
    כמו במדינות הרווחה שבדיה, דנמרק, פינלנד ונורבגיה.

    התקציב השני בגודלו במדינה הוא החזרי ריבית.
    והנה כלל אצבע שיכול לעזור להבין את משמעות הגרעונות והחוב הלאומי –
    כל ירידה של 1% בחוב הלאומי משמעותה ירידה של 1 מיליארד שק' בהוצאות הריבית של המדינה,
    כסף שיופנה לרווחה, פקידי סעד, סל בריאות והגדלת קצבאות זיקנה.

    האיחוד האירפאי קבע מגבלות לגבי גרעון וחוב לאומי,
    וואלה האם זה לא קצת יומרני לטעון שכל המדינות העשירות בעולם מטומטמות ?

    שור

  8. שור

    ולכן יש לעבור בשנות צמיחה (כמו עכשיו) לעודף תקציבי ולא לגרעון.
    כמו במדינות הרווחה שבדיה, דנמרק, פינלנד ונורבגיה.

    התקציב השני בגודלו במדינה הוא החזרי ריבית.
    והנה כלל אצבע שיכול לעזור להבין את משמעות הגרעונות והחוב הלאומי –
    כל ירידה של 1% בחוב הלאומי משמעותה ירידה של 1 מיליארד שק' בהוצאות הריבית של המדינה,
    כסף שיופנה לרווחה, פקידי סעד, סל בריאות והגדלת קצבאות זיקנה.

    האיחוד האירפאי קבע מגבלות לגבי גרעון וחוב לאומי,
    וואלה האם זה לא קצת יומרני לטעון שכל המדינות העשירות בעולם מטומטמות ?

    שור

  9. פוסט-מרקסיסט

    סבירסקי לא צודק בענין המשילות. כלכלה פוליטית המבוססת על פחד מאיום הנגיד והמשקיעים היא גם מדיניות, לא פחות חזקה מכלכלה פוליטית מתונה יותר. בשני המיקרים המטרה היא שקט תעשייתי. בשני המיקרים קשה מאוד לשלוט. במדיניות סוציאל דמוק' המדינה מצליחה לרסן את המשקיעים ואת מעמד הפועלים, אבל אז יש לאנשים זמן להרהר ולערער על השלטון. במדיניות קיצונית-ימנית המשקיעים לא מרוסנים ואז אין לאנשים זמן לנשום אבל יש יותר זעם וזה מסוכן ליציבות של השלטון. פעם מדובר בעיקר בפיקוח של מוסדות חינוך וסעד, ופעם בעיקר בפיקוח ביטחוני של משטרה. המסקנה היא שצריך להיזהר שלא ליפול למלכודת של הדיכוטומיה בין שתי האופציות לעיל, שלצערנו מבוססת על חשיבה מעמדית צרה. צריך להבין שאפילו זו מדיניות ניאו ליברלית קיצונית, מדובר באליטה שלטת שעובדת קודם כל עבור עצמה – מבחינה צבאית, טריטוריאלית, כלכלית ותרבותית – לא עבור המשקיעים ובטח לא עבור האזרחים.

  10. פוסט-מרקסיסט

    סבירסקי לא צודק בענין המשילות. כלכלה פוליטית המבוססת על פחד מאיום הנגיד והמשקיעים היא גם מדיניות, לא פחות חזקה מכלכלה פוליטית מתונה יותר. בשני המיקרים המטרה היא שקט תעשייתי. בשני המיקרים קשה מאוד לשלוט. במדיניות סוציאל דמוק' המדינה מצליחה לרסן את המשקיעים ואת מעמד הפועלים, אבל אז יש לאנשים זמן להרהר ולערער על השלטון. במדיניות קיצונית-ימנית המשקיעים לא מרוסנים ואז אין לאנשים זמן לנשום אבל יש יותר זעם וזה מסוכן ליציבות של השלטון. פעם מדובר בעיקר בפיקוח של מוסדות חינוך וסעד, ופעם בעיקר בפיקוח ביטחוני של משטרה. המסקנה היא שצריך להיזהר שלא ליפול למלכודת של הדיכוטומיה בין שתי האופציות לעיל, שלצערנו מבוססת על חשיבה מעמדית צרה. צריך להבין שאפילו זו מדיניות ניאו ליברלית קיצונית, מדובר באליטה שלטת שעובדת קודם כל עבור עצמה – מבחינה צבאית, טריטוריאלית, כלכלית ותרבותית – לא עבור המשקיעים ובטח לא עבור האזרחים.

  11. אבי

    לא ממש הבנתי
    איפה השלטון יותר בסכנה במשטר ניאו ליברלי שיש כלפיו יותר זעם או במשטר ס"ד שהאנשים יותר מהרהרים ומערערים עליו? אני לא חושב שמערערים על ישראל הקפיטליסטית (האוכלוסיה נכנסה לאפטיה וחוסר אמון) ולא על שבדיה הס"ד (למה לערער על שבדיה? בסך הכל די טוב שם).

  12. אבי

    לא ממש הבנתי
    איפה השלטון יותר בסכנה במשטר ניאו ליברלי שיש כלפיו יותר זעם או במשטר ס"ד שהאנשים יותר מהרהרים ומערערים עליו? אני לא חושב שמערערים על ישראל הקפיטליסטית (האוכלוסיה נכנסה לאפטיה וחוסר אמון) ולא על שבדיה הס"ד (למה לערער על שבדיה? בסך הכל די טוב שם).

  13. סמולן

    ולכן שווה לעבוד בשבילם. נכון לעכשיו, הפערים ואי השוויון מנוהלים היטב, והעניים לא ממצמצים, ומאמינים מאד בניאו ליברליזם. על כן, לנערי האוצר יש (מהעניים !) את המנדט למדיניות שלהם. והמדיניות היא למשוך הנה את המשקיעים קצרי הטווח, שכאמור הם רבים יותר ועשירים יותר מאחיהם ארוכי הטווח. והם רוצים מדינה שבריאה כמו דנמרק, אבל מזנקת כמו מצרים. לדעתי – לגיטימי. הרצפה לעולם לא עקומה.

  14. סמולן

    ולכן שווה לעבוד בשבילם. נכון לעכשיו, הפערים ואי השוויון מנוהלים היטב, והעניים לא ממצמצים, ומאמינים מאד בניאו ליברליזם. על כן, לנערי האוצר יש (מהעניים !) את המנדט למדיניות שלהם. והמדיניות היא למשוך הנה את המשקיעים קצרי הטווח, שכאמור הם רבים יותר ועשירים יותר מאחיהם ארוכי הטווח. והם רוצים מדינה שבריאה כמו דנמרק, אבל מזנקת כמו מצרים. לדעתי – לגיטימי. הרצפה לעולם לא עקומה.

  15. דוד גיל

    ניתוחי סבירסקי תמיד מאלפים אולם האם יש להקשיב לגורו פישר אלוף שחיתות בנק ישראל המתנהל כעובד נמל או חברת החשמל עם הטבות לדור השני והשלישי? ישראל מאבדת בכורתה בעולם ההייטק כאשר מחצית מתלמידיה הם ערבים או רשומים למוסדות חרדיים. את הרטוך גרשו מהכנסת שהחליטה על ביטול לימודי הליבה וזו סיבה להכריז על יום כיפור לאומי. השכלה גבוהה נרכשת במגוון מכללות שרמת רובן מחפירה אך נאסר לבחון הנושא בשל חופש אקדמי מזויף. עובדי מערכת הבטחון נהנים מהטבות יתר היסטוריות ללא תוספת מאמץ כלשהו ועדיין לא הועלה גיל הפרישה מהצבא של מרבית הקצינים שאינם קרביים. בקונסטלציה הקיימת ש"ס תצליח להחזיר קצבאות הילדים הדיפרנציאליות כדי שנעמיק הסבסוד לטפילים שאי אפשר לשכנעם להתיר שירות אזרחי בקהילות בהן הם חיים ללא חשש מקרבה לחילוניים או לעולם הטריפה. מערכת הבריאות לא עברה בחינה תפקודית והציפייה היא לשביתת רופאים ממושכת.
    האינפלציה תעלה השנה בשל העלייה במחירי הנפט האוזל ובמחירי המזון הבסיסי. לא הזכרתי את התעצמות תופעת ההשתמטות מהשירות הצבאי שהגיעה השנה לשיעור מחצית השנתון – ידיעה שחלפה ללא תגובה של חברי הכנסת שיצאו לפגרה בתום עבודת הפרך במשכן. הנגב המערבי ממשיך להיות מופגז מדי יום, החיזבאללה חידש מאגר הטילים ומהחטופים, עילת המלחמה, אין פיסת מידע. בעלי ההון הסיטו השקעותיהם מהארץ למזרח אירופה ןהמזרח הרחוק והבנקים הישראליים הניזונים מעמלות הזויות שמשלמים משקי הבית ממנפים עבורם השקעות עתק בפרוייקטים חסרי תוחלת כלכלית.
    סבירסקי, קח את כל אלה ושים עצמך במקומם של המופקדים על תקציב 2008 בהנחה רציונלית שכנסת ישראל חדלה מזמן לתפקד כפרלמנט אחראי.

  16. דוד גיל

    ניתוחי סבירסקי תמיד מאלפים אולם האם יש להקשיב לגורו פישר אלוף שחיתות בנק ישראל המתנהל כעובד נמל או חברת החשמל עם הטבות לדור השני והשלישי? ישראל מאבדת בכורתה בעולם ההייטק כאשר מחצית מתלמידיה הם ערבים או רשומים למוסדות חרדיים. את הרטוך גרשו מהכנסת שהחליטה על ביטול לימודי הליבה וזו סיבה להכריז על יום כיפור לאומי. השכלה גבוהה נרכשת במגוון מכללות שרמת רובן מחפירה אך נאסר לבחון הנושא בשל חופש אקדמי מזויף. עובדי מערכת הבטחון נהנים מהטבות יתר היסטוריות ללא תוספת מאמץ כלשהו ועדיין לא הועלה גיל הפרישה מהצבא של מרבית הקצינים שאינם קרביים. בקונסטלציה הקיימת ש"ס תצליח להחזיר קצבאות הילדים הדיפרנציאליות כדי שנעמיק הסבסוד לטפילים שאי אפשר לשכנעם להתיר שירות אזרחי בקהילות בהן הם חיים ללא חשש מקרבה לחילוניים או לעולם הטריפה. מערכת הבריאות לא עברה בחינה תפקודית והציפייה היא לשביתת רופאים ממושכת.
    האינפלציה תעלה השנה בשל העלייה במחירי הנפט האוזל ובמחירי המזון הבסיסי. לא הזכרתי את התעצמות תופעת ההשתמטות מהשירות הצבאי שהגיעה השנה לשיעור מחצית השנתון – ידיעה שחלפה ללא תגובה של חברי הכנסת שיצאו לפגרה בתום עבודת הפרך במשכן. הנגב המערבי ממשיך להיות מופגז מדי יום, החיזבאללה חידש מאגר הטילים ומהחטופים, עילת המלחמה, אין פיסת מידע. בעלי ההון הסיטו השקעותיהם מהארץ למזרח אירופה ןהמזרח הרחוק והבנקים הישראליים הניזונים מעמלות הזויות שמשלמים משקי הבית ממנפים עבורם השקעות עתק בפרוייקטים חסרי תוחלת כלכלית.
    סבירסקי, קח את כל אלה ושים עצמך במקומם של המופקדים על תקציב 2008 בהנחה רציונלית שכנסת ישראל חדלה מזמן לתפקד כפרלמנט אחראי.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    השכר ירד המחירים עולים העבודות חסרות כל ביטחון ותנאים, אבל רווחי החברות עלו ב500 אחוז אז מה?
    אז עכשיו מדברים על דברים אחרים שאחריהם יהיה כסף עלק לדברים חברתיים.
    פירור פה פירור שם ניצול אחרי ניצול.

  18. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    השכר ירד המחירים עולים העבודות חסרות כל ביטחון ותנאים, אבל רווחי החברות עלו ב500 אחוז אז מה?
    אז עכשיו מדברים על דברים אחרים שאחריהם יהיה כסף עלק לדברים חברתיים.
    פירור פה פירור שם ניצול אחרי ניצול.

  19. פוסט-מרקסיסט

    לדעתי חוסר ההבנה שלך נעוץ בשאלה ששאלת. השאלה שלך מניחה שאנחנו עושים בחירה רציונלית, על פיה בס"ד יש פחות עניים אז אנחנו מרוצים, ובמשטר ניאו ליברלי יש קיטוב עמוק אז העניים מיואשים ואפאטים. במקום לערער על הלגיטימיות של השלטון עצמו ואינטרסיו כאליטה, אתה מסתפק רק בכמה שאתה מקבל מהשלטון. אולי בגלל זה אתה מגיע למסקנה שבכל מקרה אין סכנה ליציבות כל משטר: או ייאוש או מרוצות.
    לפי שיטתך, ביחס לצרפת, גרמניה,אפילו איטליה ב-68' – שבהחלט היו קרובות יותר מהיום למודל הס"ד – אין הסבר "רציונלי" למרד סטודנטים שמאלי שרצה להעמיק את השיוויון והדמוקרטיה ולכן טילטל קשות את החברות הללו. שמאל, בהקשר הזה, יכול להיתפס כהזוי ("למה לערער על שבדיה"), והסוציאל-דמוקרטיה תיתפס כאידיאל הפוליטי, כמו קץ ההיסטוריה. מצד שני, כמו שאמרת יש חברות סופר-קפיטליסטיות שבהם המשטר יציב מאוד. אפשר להשתמש בהסברים פסיכולוגיים של ייאוש ואפאטיה, אבל אם העניים אפאטים אז צריך להסביר למה מדינות ניאו ליברליות צריכות להשתמש בכל כך הרבה כוח כדי לשמור על הסדר? בארה"ב לדוגמא, רוב אלו שעלולים לסכן את היציבות פשוט נכלאים (למעלה מ -2 מיליון שחורים).
    מגיע לך יותר. העז לחשוב חביבי.

  20. פוסט-מרקסיסט

    לדעתי חוסר ההבנה שלך נעוץ בשאלה ששאלת. השאלה שלך מניחה שאנחנו עושים בחירה רציונלית, על פיה בס"ד יש פחות עניים אז אנחנו מרוצים, ובמשטר ניאו ליברלי יש קיטוב עמוק אז העניים מיואשים ואפאטים. במקום לערער על הלגיטימיות של השלטון עצמו ואינטרסיו כאליטה, אתה מסתפק רק בכמה שאתה מקבל מהשלטון. אולי בגלל זה אתה מגיע למסקנה שבכל מקרה אין סכנה ליציבות כל משטר: או ייאוש או מרוצות.
    לפי שיטתך, ביחס לצרפת, גרמניה,אפילו איטליה ב-68' – שבהחלט היו קרובות יותר מהיום למודל הס"ד – אין הסבר "רציונלי" למרד סטודנטים שמאלי שרצה להעמיק את השיוויון והדמוקרטיה ולכן טילטל קשות את החברות הללו. שמאל, בהקשר הזה, יכול להיתפס כהזוי ("למה לערער על שבדיה"), והסוציאל-דמוקרטיה תיתפס כאידיאל הפוליטי, כמו קץ ההיסטוריה. מצד שני, כמו שאמרת יש חברות סופר-קפיטליסטיות שבהם המשטר יציב מאוד. אפשר להשתמש בהסברים פסיכולוגיים של ייאוש ואפאטיה, אבל אם העניים אפאטים אז צריך להסביר למה מדינות ניאו ליברליות צריכות להשתמש בכל כך הרבה כוח כדי לשמור על הסדר? בארה"ב לדוגמא, רוב אלו שעלולים לסכן את היציבות פשוט נכלאים (למעלה מ -2 מיליון שחורים).
    מגיע לך יותר. העז לחשוב חביבי.

  21. אבי

    השחורים בארה"ב הם לא סובייקט מהפכני. רוב הביקורות שלהם הם ביקורות ליברליות, לא על כך שיש עוני ופערים כל כך גדולים בארה"ב, אלא על זה שהייצוג שלהם בשכבות הנמוכות הוא גדול יותר מהלבנים. כלומר, הם לא מוחים על עצם השיטה הכלכלית ולא דורשים ס"ד או משהו רדיקלי יותר, אלא מוחים כנגד אפלייה גזעית. למעשה, זוהי ביקורת ליברלית שמתאימה לערכים המקובלים בארה"ב ולכן היא מתקבלת בהבנה שם.

    אני אישית חושב שכדי לעבור לסדר מפכני יותר יש לעבור קודם בס"ד. אני לא מאמין בקפיצה של שלבים, התודעה החומרנית והתחרותית בשלב הניאו-ליברליזם של רוב התושבים תמנע הצלחה של סדר מהפכני אמיתי ולכן יש לעבור קודם לס"ד ולחכות מספר שנים כדי שהתודעה תהפוך לשוויונית ותומכת יותר בשיתוף פעולה ועזרה הדדית.

  22. אבי

    השחורים בארה"ב הם לא סובייקט מהפכני. רוב הביקורות שלהם הם ביקורות ליברליות, לא על כך שיש עוני ופערים כל כך גדולים בארה"ב, אלא על זה שהייצוג שלהם בשכבות הנמוכות הוא גדול יותר מהלבנים. כלומר, הם לא מוחים על עצם השיטה הכלכלית ולא דורשים ס"ד או משהו רדיקלי יותר, אלא מוחים כנגד אפלייה גזעית. למעשה, זוהי ביקורת ליברלית שמתאימה לערכים המקובלים בארה"ב ולכן היא מתקבלת בהבנה שם.

    אני אישית חושב שכדי לעבור לסדר מפכני יותר יש לעבור קודם בס"ד. אני לא מאמין בקפיצה של שלבים, התודעה החומרנית והתחרותית בשלב הניאו-ליברליזם של רוב התושבים תמנע הצלחה של סדר מהפכני אמיתי ולכן יש לעבור קודם לס"ד ולחכות מספר שנים כדי שהתודעה תהפוך לשוויונית ותומכת יותר בשיתוף פעולה ועזרה הדדית.

  23. שי נ.

    מצד אחד, טענתך לגבי הפעלת הכוח בקפיטליזם מתומצתת במשפט הבא: "איפה שאין ערכים מחוקקים חוקים".
    מצד שני, אם אתה מתייחס לעצמך בתור פוסט-מרקסיסט, הרי שאתה לא יכול להציב על מקשה אחת את כל המשטרים הקפיטליסטים ועליך להתייחס לתרבויות השונות כבעלות השפעה וכיוצרות משתנים מתערבים (בישראל, לדוג': הסכסוך, מיליטריזם, דתיים-חילונים וכדומה).

    פוקו היה טוען שבקפיטליזם כולאים יותר אנשים כי בקפיטליזם מתקיימת יותר סטייה על פי הגדרת הממסד. מכיוון שמשטרים סוציאליסטים הם יותר שיתופיים וכוללים הגדרה רחבה יותר של קבוצות, הרי שיש פחות אנשים שמסווגים כאנומליה, ומאידך, השטחת שדה המשחקים לשדה הפוליטי גרידא מאפשר התנגדות עזה יותר אך כזו ששומרת דווקא על אפקטיביות השיטה, כי יש לגיטימציה להתנגדות – כמו שביתות לגיטימיות (בהנחה שמדובר בדמוקרטיה).
    פוקו טען שתמיד הארגון שנוצר ומוסדותיו הין למען קבוצה מסויימת, אנשים מסויימים ואינטרס מסוים. יתכן פשוט ובקפיטליזם, הדברים המסויימים הללו קטנים יותר – הם כוללים פחות אנשים, כך שיותר פרטים נחשבים כסוטים במבחינה ממסדית. היכן שבסוציאליזם (דמוקרטי) התנגדות יכולה להיחשב חוקית (כי היא ממסדית), הרי שבקפיטליזם אתה מסיים בבית המעצר.

  24. שי נ.

    מצד אחד, טענתך לגבי הפעלת הכוח בקפיטליזם מתומצתת במשפט הבא: "איפה שאין ערכים מחוקקים חוקים".
    מצד שני, אם אתה מתייחס לעצמך בתור פוסט-מרקסיסט, הרי שאתה לא יכול להציב על מקשה אחת את כל המשטרים הקפיטליסטים ועליך להתייחס לתרבויות השונות כבעלות השפעה וכיוצרות משתנים מתערבים (בישראל, לדוג': הסכסוך, מיליטריזם, דתיים-חילונים וכדומה).

    פוקו היה טוען שבקפיטליזם כולאים יותר אנשים כי בקפיטליזם מתקיימת יותר סטייה על פי הגדרת הממסד. מכיוון שמשטרים סוציאליסטים הם יותר שיתופיים וכוללים הגדרה רחבה יותר של קבוצות, הרי שיש פחות אנשים שמסווגים כאנומליה, ומאידך, השטחת שדה המשחקים לשדה הפוליטי גרידא מאפשר התנגדות עזה יותר אך כזו ששומרת דווקא על אפקטיביות השיטה, כי יש לגיטימציה להתנגדות – כמו שביתות לגיטימיות (בהנחה שמדובר בדמוקרטיה).
    פוקו טען שתמיד הארגון שנוצר ומוסדותיו הין למען קבוצה מסויימת, אנשים מסויימים ואינטרס מסוים. יתכן פשוט ובקפיטליזם, הדברים המסויימים הללו קטנים יותר – הם כוללים פחות אנשים, כך שיותר פרטים נחשבים כסוטים במבחינה ממסדית. היכן שבסוציאליזם (דמוקרטי) התנגדות יכולה להיחשב חוקית (כי היא ממסדית), הרי שבקפיטליזם אתה מסיים בבית המעצר.

  25. אלי

    מעבר לכל הנוסחאות המבריקות הללו הצצות חדשות לבקרים אצל ילדי הפלא של הכלכלה (לפעמים, כמו הנגיד, הם
    כבר עברו את העשור הששי לחייהם) טרם נמצאה הנוסחה החשובה מכולם: מהו הגבול שבו ההתמקדות בהישגי הכלכלה
    גורמת להרס החברה. כל כך חשוב לנו לפתח את הכלכלה עד שאנו נעשים עוורים להתפוררות החברתית המלווה את
    "ההצלחה" הכלכלית. מהו, אם כן, הגבול שאסור לשום חברה אנושית לעבור אותו במרוץ האובססיבי שלה אחרי
    הסטטיסטיקה הכלכלית. נדמה לי שאיש לא יחלוק על הדעה, גם לא ניאו- ליברלים מושבעים, כי החברה קודמת לכלכלה,
    כי הכלכלה רק באה לשרת את החברה (ולא להפך), כי כלכלה אינה ערך בפני עצמו אלא רק כלי, פועל יוצא, של החברה. וכמו בסיפור המפורסם על הגולם- הסכנה שהגולם יקום על יוצרו ויהרסהו, כך גם הסכנה הטמונה בכלכלה-
    שתהפוך להיות מטרה כשלעצמה ובתוך כך תהרוס את החברה.
    כאמור, טרם מצאו אנשי הדעת והחכמה את הנוסחה הקובעת מהו הגבול שאותו אסור לכלכלה לעבור.
    במקרה שלנו, של ישראל, הדברים עוד סבוכים הרבה יותר. אנחנו לא אמריקה ולא אירופה, שבהן, במדינותיהן, החברה
    נמצאת במצב מוגדר, הייתי אומר, לפחות באופן בסיסי, במצב יציב. אצלנו, בגלל העליה הבלתי פוסקת ובעלת הממדים
    הקולוסליים, החברה משתנה מיום ליום, מה שמחליש אותה מאד, ואם נוסיף לזה את מצב המלחמה, המיעוטים העוינים
    היושבים בתוכנו, והעדר הזמן להתגבשות מסורת כלשהי של התנהלות חברתית, אולי נבין שאל לנו להעביר גזירה שווה
    בינינו לארה"ב (כפי שהנגיד ועוד אנשים רבים עושים) ואף לא לאירופה. הגבול אצלנו של שבר חברתי לא הפיך, הוא
    הרבה יותר קרוב מאשר במדינות הוותיקות האלו. כדאי שנתחיל לחשוב על כל זאת. שנפסיק כל הזמן לנפנף בדגל הכלכלה כשמול עינינו החברה הישראלית קורסת, נשברת לרסיסים.

  26. אלי

    מעבר לכל הנוסחאות המבריקות הללו הצצות חדשות לבקרים אצל ילדי הפלא של הכלכלה (לפעמים, כמו הנגיד, הם
    כבר עברו את העשור הששי לחייהם) טרם נמצאה הנוסחה החשובה מכולם: מהו הגבול שבו ההתמקדות בהישגי הכלכלה
    גורמת להרס החברה. כל כך חשוב לנו לפתח את הכלכלה עד שאנו נעשים עוורים להתפוררות החברתית המלווה את
    "ההצלחה" הכלכלית. מהו, אם כן, הגבול שאסור לשום חברה אנושית לעבור אותו במרוץ האובססיבי שלה אחרי
    הסטטיסטיקה הכלכלית. נדמה לי שאיש לא יחלוק על הדעה, גם לא ניאו- ליברלים מושבעים, כי החברה קודמת לכלכלה,
    כי הכלכלה רק באה לשרת את החברה (ולא להפך), כי כלכלה אינה ערך בפני עצמו אלא רק כלי, פועל יוצא, של החברה. וכמו בסיפור המפורסם על הגולם- הסכנה שהגולם יקום על יוצרו ויהרסהו, כך גם הסכנה הטמונה בכלכלה-
    שתהפוך להיות מטרה כשלעצמה ובתוך כך תהרוס את החברה.
    כאמור, טרם מצאו אנשי הדעת והחכמה את הנוסחה הקובעת מהו הגבול שאותו אסור לכלכלה לעבור.
    במקרה שלנו, של ישראל, הדברים עוד סבוכים הרבה יותר. אנחנו לא אמריקה ולא אירופה, שבהן, במדינותיהן, החברה
    נמצאת במצב מוגדר, הייתי אומר, לפחות באופן בסיסי, במצב יציב. אצלנו, בגלל העליה הבלתי פוסקת ובעלת הממדים
    הקולוסליים, החברה משתנה מיום ליום, מה שמחליש אותה מאד, ואם נוסיף לזה את מצב המלחמה, המיעוטים העוינים
    היושבים בתוכנו, והעדר הזמן להתגבשות מסורת כלשהי של התנהלות חברתית, אולי נבין שאל לנו להעביר גזירה שווה
    בינינו לארה"ב (כפי שהנגיד ועוד אנשים רבים עושים) ואף לא לאירופה. הגבול אצלנו של שבר חברתי לא הפיך, הוא
    הרבה יותר קרוב מאשר במדינות הוותיקות האלו. כדאי שנתחיל לחשוב על כל זאת. שנפסיק כל הזמן לנפנף בדגל הכלכלה כשמול עינינו החברה הישראלית קורסת, נשברת לרסיסים.

  27. פוסט-מרקסיסט

    למעט התיקון שלך לאבי לגבי חברות קפיטליסטיות ששם כולאים יותר, הטיעון שלך חוזר על עמדתו הס"ד. לדעתי הדברים שכתבת קצת לא מדויקים. נקודה ראשונה, נורמות לא בהכרח באות על חשבון חוקים ולהיפך. הרי לעיתים מחוקקים חוקים על מנת לכפות נורמות, אך מצד שני חוקים מתבססים על נורמות וערכי התקופה וזה קורה בכל סוגי החברות. נקודה שניה, אתה טועה בהנחתך שס"ד היא ההיפך מקפיטליזם. כאן אתה מבלבל בין פוקו לאמיל דורקהיים שטען כמוך שאנומליה היא תוצאה של היחלשות ערכים בעידן המודרני, ולכן חיזוק הנורמות יביא ליציבות. לגבי הסטייה, בחברות סופר-קפיטליסטיות אין יותר סטייה משום שהיא הופכת לסחורה, ואולם משום כך יש פחות יציבות. ההבדל בין ס"ד לניאו-ליברליזם הוא בין מדיניות של ענישה לצרכי תיקון למדיניות של ענישה לצרכי הרחקה מהחברה. פוקו יסביר את ענישת התיקון, אך לא את ענישת ההרחקה. לגבי מה ייחשב מדכא יותר, זה כבר תלוי במשתנים שונים כהערתך הנכונה. שלישית, טענת שהתנגדות בחברות ס"ד נותנת לגיטימציה לשלטון כי יש לגיטימציה להתנגדות. זה טיעון מעגלי (טאוטולוגי), שוב בסגנון אמיל דורקהיים שנותן לגיטימציה למשטר ס"ד, אך ודאי שאינו מסביר למה יש מחאה והתנגדות באותן חברות. לבסוף, ודאי שכמוך וכמו אבי גם אני מתנגד בחריפות למדיניות ניאו ליברלית שמפקירה את החלשים, אולם לדעתי העמדה שלכם ושל סבירסקי מסתפקת רק בכמה נקבל מהשלטון אך איננה מתייחסת לשאלת האינטרסים של האליטה השלטת, שהם לשלוט ראשית דבר ועיקר.

  28. פוסט-מרקסיסט

    למעט התיקון שלך לאבי לגבי חברות קפיטליסטיות ששם כולאים יותר, הטיעון שלך חוזר על עמדתו הס"ד. לדעתי הדברים שכתבת קצת לא מדויקים. נקודה ראשונה, נורמות לא בהכרח באות על חשבון חוקים ולהיפך. הרי לעיתים מחוקקים חוקים על מנת לכפות נורמות, אך מצד שני חוקים מתבססים על נורמות וערכי התקופה וזה קורה בכל סוגי החברות. נקודה שניה, אתה טועה בהנחתך שס"ד היא ההיפך מקפיטליזם. כאן אתה מבלבל בין פוקו לאמיל דורקהיים שטען כמוך שאנומליה היא תוצאה של היחלשות ערכים בעידן המודרני, ולכן חיזוק הנורמות יביא ליציבות. לגבי הסטייה, בחברות סופר-קפיטליסטיות אין יותר סטייה משום שהיא הופכת לסחורה, ואולם משום כך יש פחות יציבות. ההבדל בין ס"ד לניאו-ליברליזם הוא בין מדיניות של ענישה לצרכי תיקון למדיניות של ענישה לצרכי הרחקה מהחברה. פוקו יסביר את ענישת התיקון, אך לא את ענישת ההרחקה. לגבי מה ייחשב מדכא יותר, זה כבר תלוי במשתנים שונים כהערתך הנכונה. שלישית, טענת שהתנגדות בחברות ס"ד נותנת לגיטימציה לשלטון כי יש לגיטימציה להתנגדות. זה טיעון מעגלי (טאוטולוגי), שוב בסגנון אמיל דורקהיים שנותן לגיטימציה למשטר ס"ד, אך ודאי שאינו מסביר למה יש מחאה והתנגדות באותן חברות. לבסוף, ודאי שכמוך וכמו אבי גם אני מתנגד בחריפות למדיניות ניאו ליברלית שמפקירה את החלשים, אולם לדעתי העמדה שלכם ושל סבירסקי מסתפקת רק בכמה נקבל מהשלטון אך איננה מתייחסת לשאלת האינטרסים של האליטה השלטת, שהם לשלוט ראשית דבר ועיקר.

  29. שי נ.

    אני ממש לא חושב שהתבלבלתי בין דורקהיים לפוקו (למרות ששניהם עסקו בפונקציונליזם). דורקהיים הראה את המבנה הפונקציונלי של החברה כגזירה דתית הנובעת מתפיסה של אמת מוחלטת ואילו פוקו גרס כי תמיד מדובר בתהליך פוליטי: ממסד מסוים של אנשים מסוים למען אינטרס מסוים. לכן, טענתי שבעוד בס"ד אותו דבר מסוים כולל בתוכו יותר אנשים (אבל אף פעם לא את כולם), הרי שבקפיטליזם מדובר בקבוצה קטנה יותר של אנשים. ההשפעה של אותו מבנה מסוים בק' ובס"ד היא שונה לחלוטין: בעוד שהתנגדות בס"ד נתפסת כלגיטימית וחוקית (כמו שביתות) הרי שבקפיטליזם היא נתפסת כבלתי חוקית (עלייה בפשע, שיתוף קבצים) כי היא נתפסת כזו כפונקציונלית, למרות שהיא יחסית בלבד. היכן שבס"ד ניתן ואף יש רצון להתנגדות תוך-ממסדית, בק' ההתנגדות מקבלת צורות שונות וחתרניות. בק' האנטי-ממסדיות גוברת, אבל כך גם ניתן לפתור סוגיות שקשורות בעוולות תרבותיות פרטיקולריות שבס"ד היו נתפסות כאמת מוחלטת. ניקח לדוגמא את המיליטריזם: כשישראל היתה מדינת רווחה המיליטריזם היה בשיאו ואף אחד לא חשב על השתמטות ואכן זה נחשב לבושה, כי לכאורה המדינה סיפקה את כל הצרכים (כמו שנהוג בסוציאליזם) ולא נראתה סיבה להשתמטות מעבר לאגואיזם. דווקא בק', החברה האזרחית מתערערת ומאבדת מנכסיה וכך גם הרגשת המחויבות ההדדית של אזרח למדינתו ושל המדינה לאזרח וכך נוצרת השתמטות לגיטימית. לכן, אף אחד לא מדבר על ההשתמטות ככזו שנגרמה בידי ההון והפוליטיקה של ההון, אלא ככזו שנגרמה בעקבות "אובדן ערכים" הקשור בקשר גורדי למהותה היהודית של מדינת ישראל (שהינה מדינה פרטיקולרית). אם יזכירו את העובדה שהפוליטיקה של בעלי ההון היא שגרמה להשתמטות הרי שזו תקבל מימד לגיטימי ומוצדק.

  30. שי נ.

    אני ממש לא חושב שהתבלבלתי בין דורקהיים לפוקו (למרות ששניהם עסקו בפונקציונליזם). דורקהיים הראה את המבנה הפונקציונלי של החברה כגזירה דתית הנובעת מתפיסה של אמת מוחלטת ואילו פוקו גרס כי תמיד מדובר בתהליך פוליטי: ממסד מסוים של אנשים מסוים למען אינטרס מסוים. לכן, טענתי שבעוד בס"ד אותו דבר מסוים כולל בתוכו יותר אנשים (אבל אף פעם לא את כולם), הרי שבקפיטליזם מדובר בקבוצה קטנה יותר של אנשים. ההשפעה של אותו מבנה מסוים בק' ובס"ד היא שונה לחלוטין: בעוד שהתנגדות בס"ד נתפסת כלגיטימית וחוקית (כמו שביתות) הרי שבקפיטליזם היא נתפסת כבלתי חוקית (עלייה בפשע, שיתוף קבצים) כי היא נתפסת כזו כפונקציונלית, למרות שהיא יחסית בלבד. היכן שבס"ד ניתן ואף יש רצון להתנגדות תוך-ממסדית, בק' ההתנגדות מקבלת צורות שונות וחתרניות. בק' האנטי-ממסדיות גוברת, אבל כך גם ניתן לפתור סוגיות שקשורות בעוולות תרבותיות פרטיקולריות שבס"ד היו נתפסות כאמת מוחלטת. ניקח לדוגמא את המיליטריזם: כשישראל היתה מדינת רווחה המיליטריזם היה בשיאו ואף אחד לא חשב על השתמטות ואכן זה נחשב לבושה, כי לכאורה המדינה סיפקה את כל הצרכים (כמו שנהוג בסוציאליזם) ולא נראתה סיבה להשתמטות מעבר לאגואיזם. דווקא בק', החברה האזרחית מתערערת ומאבדת מנכסיה וכך גם הרגשת המחויבות ההדדית של אזרח למדינתו ושל המדינה לאזרח וכך נוצרת השתמטות לגיטימית. לכן, אף אחד לא מדבר על ההשתמטות ככזו שנגרמה בידי ההון והפוליטיקה של ההון, אלא ככזו שנגרמה בעקבות "אובדן ערכים" הקשור בקשר גורדי למהותה היהודית של מדינת ישראל (שהינה מדינה פרטיקולרית). אם יזכירו את העובדה שהפוליטיקה של בעלי ההון היא שגרמה להשתמטות הרי שזו תקבל מימד לגיטימי ומוצדק.

  31. שי נ.

    "מחקר שנעשה בידי פרופ' אריאל רובינשטיין, והתפרסם בעברית במסגרת התוכנית לחברה וכלכלה במכון ון-ליר, הראה עד כמה שטופים הכלכלנים בישראל באידיאולוגיה הניאו-ליברלית. המחקר בדק עמדות של סטודנטים בסוגייה של פיטורי עובדים. בעוד שהסטודנטים לפילוסופיה בחרו באופציה של איזון בין רווח לפיטורין (מעט רווח מעט פיטורין) הסטודנטים לכלכלה בחרו באופן שיטתי ברווח כערך עליון (מקסימום רווח ומקסימום פיטורי עובדים). טכנוקרטים המחזיקים בעמדה זו – בוגרי כלכלה, משפטים או מנהל עסקים – מצויים בשפע במשרדי ממשלה רבים, בחינוך ובאוניברסיטאות. יש להדגיש, לא רק הימין הכלכלי מאמין באידיאולוגיה הניאו-ליברלית. גם השמאל המדיני (למשל יוסי ביילין) גרס שנים שהפחתת ההשקעות בכיבוש ובהתנחלויות תביא יותר כסף לשכונות. אין בלוף גדול מזה. האידיאולוגיה הניאו-ליברלית מבוססת על העברת הון לחזקים כמנוע לצמיחה כלכלית, וככזה היא לא תעודד את העברתו למוחלשים גם אם זה מצוי באמתחתה."

  32. שי נ.

    "מחקר שנעשה בידי פרופ' אריאל רובינשטיין, והתפרסם בעברית במסגרת התוכנית לחברה וכלכלה במכון ון-ליר, הראה עד כמה שטופים הכלכלנים בישראל באידיאולוגיה הניאו-ליברלית. המחקר בדק עמדות של סטודנטים בסוגייה של פיטורי עובדים. בעוד שהסטודנטים לפילוסופיה בחרו באופציה של איזון בין רווח לפיטורין (מעט רווח מעט פיטורין) הסטודנטים לכלכלה בחרו באופן שיטתי ברווח כערך עליון (מקסימום רווח ומקסימום פיטורי עובדים). טכנוקרטים המחזיקים בעמדה זו – בוגרי כלכלה, משפטים או מנהל עסקים – מצויים בשפע במשרדי ממשלה רבים, בחינוך ובאוניברסיטאות. יש להדגיש, לא רק הימין הכלכלי מאמין באידיאולוגיה הניאו-ליברלית. גם השמאל המדיני (למשל יוסי ביילין) גרס שנים שהפחתת ההשקעות בכיבוש ובהתנחלויות תביא יותר כסף לשכונות. אין בלוף גדול מזה. האידיאולוגיה הניאו-ליברלית מבוססת על העברת הון לחזקים כמנוע לצמיחה כלכלית, וככזה היא לא תעודד את העברתו למוחלשים גם אם זה מצוי באמתחתה."

  33. אבנר ל.

    החברה לא "נשברת לרסיסים" כי מדובר ,בין השאר, או אולי בעיקר,בנסיון לאחד "רסיסים" לדבר מה שלם.
    הנסיון נקרא "כור היתוך".
    הוא התחיל להצליח והיתה התחלה של התחברות "הרסיסים" אבל תודות לפעילות מפוררת מבפנים המעט שהתלכד אכן שב ומתפרק.
    זיהית נכון את העובדה שכניסה בלתי פוסקת של "רסיסים" לא מאפשרת יציבות והתרקמות תרבות משותפת ודפוסים קבועים
    תרבותיים ומינהליים.

  34. אבנר ל.

    החברה לא "נשברת לרסיסים" כי מדובר ,בין השאר, או אולי בעיקר,בנסיון לאחד "רסיסים" לדבר מה שלם.
    הנסיון נקרא "כור היתוך".
    הוא התחיל להצליח והיתה התחלה של התחברות "הרסיסים" אבל תודות לפעילות מפוררת מבפנים המעט שהתלכד אכן שב ומתפרק.
    זיהית נכון את העובדה שכניסה בלתי פוסקת של "רסיסים" לא מאפשרת יציבות והתרקמות תרבות משותפת ודפוסים קבועים
    תרבותיים ומינהליים.

  35. אלי

    כמו שאין נוסחה עדיין, אף שצריכה להיות, על הגבול שהכלכלה אסור לה שתעבור, כדי לא לפגוע במרקם החברתי הבסיסי, הגרעין החברתי, של מדינה (ובעניין זה אינני מתכוון לישראל דווקא, גם ארה"ב עוברת טלטלה חברתית קשה
    המאיימת לפגוע בעתידה, בודאי בעתידה כמעצמת על), כך גם אין לנו (עד כמה שידוע לי, אני לא סוציולוג) נוסחה המסמנת שבר חברתי. מתי חברה מאבדת את חוסנה ונכנסת לתהליך של היסדקות, ובהמשך התפוררות, עד לחידלון
    גמור. הלא הגיע הזמן שהמלומדים ידועי השם יתנו את דעתם לצורך החשוב מאין כמוהו של מציאת שתי הנוסחאות?
    אתה רואה, אבנר, יש לנו אג'נדה ארוכת טווח למדעי הכלכלה והחברה.

  36. אלי

    כמו שאין נוסחה עדיין, אף שצריכה להיות, על הגבול שהכלכלה אסור לה שתעבור, כדי לא לפגוע במרקם החברתי הבסיסי, הגרעין החברתי, של מדינה (ובעניין זה אינני מתכוון לישראל דווקא, גם ארה"ב עוברת טלטלה חברתית קשה
    המאיימת לפגוע בעתידה, בודאי בעתידה כמעצמת על), כך גם אין לנו (עד כמה שידוע לי, אני לא סוציולוג) נוסחה המסמנת שבר חברתי. מתי חברה מאבדת את חוסנה ונכנסת לתהליך של היסדקות, ובהמשך התפוררות, עד לחידלון
    גמור. הלא הגיע הזמן שהמלומדים ידועי השם יתנו את דעתם לצורך החשוב מאין כמוהו של מציאת שתי הנוסחאות?
    אתה רואה, אבנר, יש לנו אג'נדה ארוכת טווח למדעי הכלכלה והחברה.