אני ספסל

רונן שמיר

 

 

הקשישה והמטפלת שלה לא ישבו עלי היום.  היה חם ומפיסת הרוח שפילסה דרכה מהים נותרה רק אוושה בואכה בזל-כמעט- אבן- גבירול.  הן ישבו על הספסל שמולי, מעברו השני של הרחוב, כנראה בתקווה לאסוף מעט ממה שנותר ממנה.  במקומן, התיישב עלי בחור צעיר, שהתעסק ללא הרף עם מכשיר הטלפון שלו.  לא הייתה הרבה פעילות בשעת בין ערביים זו, אבל לא רק עלי, אלא על כל שלושת הספסלים בקרן הרחוב בה אני עובד, נחו להם עוברי אורח.  היה לי זמן לחשוב קצת.  בר-מזל אני.  עירנו מאירת פנים לספסלים.  אני עובד באין מפריע, מארח ללא סלקציה, מתייחס בשוויון נפש אוהד לקשיש ולזאטוט, לחסר הבית הגלמוד ולזה החבוק בזרועותיה של זו.   אמנם אין להפריז, הרי גם לי יש העדפות משלי.  חובב אני את היושבים בשניים ולעיתים, כששלושה ואף ארבעה מצטופפים להם עלי, מתמלא אני שמחה גדולה.  אז אני מרגיש, ממש, אודה ולא אבוש, תחושת סיפוק.  שהרי בחרתי להיות ספסל מסיבה זו בדיוק, שליחות חרישית אך חשובה מאין כמוה, ליתן להם לבני עירי אפשרות להתרועע זה עם זו, מקום מפגש סתמי, לא מחייב, אבל ציבורי, כללי, ללא שלט וללא פיתוי, סתם קרן רחוב, כזו שאין לה סייג.  שטף הרחוב חולף דרכי, אך גם עוצר, לפוג הפוגה, לעשן, סתם להתבונן.  אני עמוד התווך של המרחב הציבורי.  לא! אינני עמוד.  הבה נדייק.  אני ספסל השדרה של המרחב הציבורי.  אני מסמן אפשרויות, אני מתווך הזדמנויות, אני מודיע על פגישות.  אני מזמין.  חינם.  היה לי זמן לחשוב.  עצבת לא איחרה לבוא.  חשבתי על ספסלים אחרים וליבי נחמץ.  עם ספסלי פריס, אליהם נשאתי עיניים בצעירותי, נותרה לי מעט שפה משותפת.  נותרו כשהיו, ארוכים, פזורים בכיכרות ובגנים, אך מתנכרים הם אל עצמם, אל לשד קיומם.  לעיתים, קשתות משונות מבתרות אותם, כאילו אומרות, אדרבא, שבו נא על ספסל זה, אך אל תהינו לשכב עליו, או, רחמנא ליצלן, להתחכך זה בזה.  לעיתים, קריעות ממש בספסל גופו הופכות אותו למשטח שבו היחד הוא לבד.  הנה, מתקשה אני להסביר, אז צילמתי למזכרת. 

                                                                      

      

וגם בלונדון כבר כאלו.  הנה:

                     

ומספרים, לא ראיתי במו עיני, כי גם בטוקיו.  בפריס הספסלים מזעיפים אלי פנים, אך רע שבעתיים המצב בניו-יורק, שם לא אמצא יותר מבני מיני.  יכול אדם לשוטט שעות ארוכות, גופו דואב, רגליו ניגפות תחתיו, אך ספסל לפוש עליו לא ימצא.  יואיל נא לפרוש מההמון לאחד מבתי הקפה או לאחת החנויות ושם, אם ישא חן בעיני פטרוני המקום, יוכל למצוא לו לעיתים מקום מנוחה.  ספסל אני, היסטוריה ארוכה ומפוארת לי, מיוון העתיקה הגעתי, שם קראו לי סבסליום (subsellium): מושב נמוך.  לא שיעור קומה לי, מושב אני, מושב נמוך.   אך מה זאת?  האם תעתוע?  באישון לילה, בחסותם של שיפוצים, במורד ממש אותו אבן-גבירול, הופיעו ספסלים חדשים.  זנים לא מוכרים.   לא אחי הם ולא רעי, זרים מקרוב הגיעו.  מיהם אלו?

 

 

 נחשוב.  ה"אחד", שני כסאות "הוא".  הכסא הוא מין אחר.  לא נחות ולא נעלה ממני, אך אחר.  והנה התיישבו להם שני כסאות זה מול זה, מזמינים עוברי אורח להביט זה בזה, לעיין זה בזה, אולי להניד ראש או להנהן זה לזה.  מעשה נאה הוא.  אך האם ספסל הוא?  לא ולא.  כך לא בונים ספסל.  זהו ספסל שבור, ספסל לשעבר, כזה האומר ליושביו: יחידים אתם, בודדים הייתם ובודדים נשארתם, מובחנים מסביבתכם.  ספסל מופרט.  ספסל אינדיבידואלי.  סילחו לי על שמרנותי, אך אין זה ספסל !  ומיהו השני?  נחשוב.  לפנינו בדל ספסל.  מעין מוט המאפשר עמידה בישיבה, מנדב את משטחו לחצי הישבן.  כן, זקן אני בעירי וזוכר לטובה אני את ברזלי העיר.  תמיד הוו הם תחרות ראויה לשכמותי.  שם ישבו בני התשחורת, שורקים לנערות הגימנסיה ומשתעממים בצוותא בערבי ששי.   פינה חמה שמורה בליבי למין זה, מין שכמעט ונעלם, חשוף למלחמת החורמה של פרנסי העיר הוותיקים, שאת לב צעיריה מיאנו להבין.   אך האם ספסל הוא?  לא ולא.  כך לא בונים ספסל.  גם זה ספסל שבור, ספסל לשעבר.  אבל נראה, ימים יגידו.   וזו זעקתי לבני עירי:  בני ניכר מפריטים אותנו !  מניסים הם אותנו למרחבים מוגנים ולמקומות פרטיים !  מפרקים אותנו לרסיסים, הופכים את הצוותא לאוסף יחידים !  אל תתייוונו ! מותנו הוא מות כיכר העיר, מות הכללי, מות הציבורי !  אל תתנו לספסל לגווע !

    

   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. botzer dina

    מאד נהנתי לקרא בשעה זו של הבוקר

  2. botzer dina

    מאד נהנתי לקרא בשעה זו של הבוקר

  3. אמיתי מן

    הבנה פשוטה ועמוקה של הפרטת המרחב הציבורי, בידודו והפיכתו לפונקציונאל מן השורה, או יותר נכון מן הטור ושאר מוטציות אורבניות של מרחב שבור ומנוכר. זווית מקורית ומרעננת של כתיבה פילוסופית. סחתיש.

  4. אמיתי מן

    הבנה פשוטה ועמוקה של הפרטת המרחב הציבורי, בידודו והפיכתו לפונקציונאל מן השורה, או יותר נכון מן הטור ושאר מוטציות אורבניות של מרחב שבור ומנוכר. זווית מקורית ומרעננת של כתיבה פילוסופית. סחתיש.

  5. יעקב

    נחמד, כתוב בצורה טובה …
    ישר כוח

  6. יעקב

    נחמד, כתוב בצורה טובה …
    ישר כוח

  7. ה-פוליטי

    לא הפרטה היא ולא היפרטות, לא פרט אחד יישב על הדו כיסא אלא שניים, ככל הנראה שניים בלתי אם נועדו. חשופים למבטו הממשטר של האחר כאילו היו קשיש ומטפל המוצגים לראווה בתמונה דיגיטלית בתוך פוסט (קולוניאלי בפני עצמו), מוגנים אך ורק תודות לאיכות הירודה של הצילום הדיגיטלי. מבטיהם אולי מצטלבים, אולי נמנעים, מושפלים. לא עוד הניכור הזימלאיני המבורך, מעתה יושב בפניך אחר!

  8. ה-פוליטי

    לא הפרטה היא ולא היפרטות, לא פרט אחד יישב על הדו כיסא אלא שניים, ככל הנראה שניים בלתי אם נועדו. חשופים למבטו הממשטר של האחר כאילו היו קשיש ומטפל המוצגים לראווה בתמונה דיגיטלית בתוך פוסט (קולוניאלי בפני עצמו), מוגנים אך ורק תודות לאיכות הירודה של הצילום הדיגיטלי. מבטיהם אולי מצטלבים, אולי נמנעים, מושפלים. לא עוד הניכור הזימלאיני המבורך, מעתה יושב בפניך אחר!

  9. אביבית אגם

    מאמר קצר ומקסים. דומה כי לנושא הפרטת המרחב הציבורי יש קשר הדוק עם התרבותם של הומלסים שבגינם שונתה צורת הספסל כך שאי אפשר עוד לשכב עליו.

  10. אביבית אגם

    מאמר קצר ומקסים. דומה כי לנושא הפרטת המרחב הציבורי יש קשר הדוק עם התרבותם של הומלסים שבגינם שונתה צורת הספסל כך שאי אפשר עוד לשכב עליו.

  11. מ.ה

    חוץ מכתיבה המשובחת הפלאת להראות ולהציג את עניין הפרטת המרחב הציבורי דרך מקום שכמעט ואיננו שמים אליו לה

    ישר כח

  12. מ.ה

    חוץ מכתיבה המשובחת הפלאת להראות ולהציג את עניין הפרטת המרחב הציבורי דרך מקום שכמעט ואיננו שמים אליו לה

    ישר כח

  13. איריס

    כתוב יפה ונכון. תודה על ההשקעה והתמונות, מעכשיו בטח אסתכל אחרת על הספסלים שבעירי. חבל שאי אפשר להכניס כאן תמונות…

  14. איריס

    כתוב יפה ונכון. תודה על ההשקעה והתמונות, מעכשיו בטח אסתכל אחרת על הספסלים שבעירי. חבל שאי אפשר להכניס כאן תמונות…

  15. סמי ארגון

    כתבה מרגשת ממש. מזכיר לי את ספסלי-הטיילת באחת הערים. כאשר היא נפתחה, התמרמרו רבים, בעיקר רומנטיקנים, כי את כל ספסלי הטיילת תקעו תחת עמודים עם פנסי תאורה. שום ספסל לא היה במקום קצת אינטימי, נעים, שאינו מואר באור זרקורים. נו, מה אפשר לצפות מעיריות. מכל מקום, זעקתו של הספסל, יכולה להיות גם זעקתו של הבית העתיק, שכרישי נדל"ן שידרגוהו לנצח, כאבו של העץ הזקן הכרות וכחכוח גרונם המשתנק של תושבים נושמי אוויר-אגזוזים צחוח.

  16. סמי ארגון

    כתבה מרגשת ממש. מזכיר לי את ספסלי-הטיילת באחת הערים. כאשר היא נפתחה, התמרמרו רבים, בעיקר רומנטיקנים, כי את כל ספסלי הטיילת תקעו תחת עמודים עם פנסי תאורה. שום ספסל לא היה במקום קצת אינטימי, נעים, שאינו מואר באור זרקורים. נו, מה אפשר לצפות מעיריות. מכל מקום, זעקתו של הספסל, יכולה להיות גם זעקתו של הבית העתיק, שכרישי נדל"ן שידרגוהו לנצח, כאבו של העץ הזקן הכרות וכחכוח גרונם המשתנק של תושבים נושמי אוויר-אגזוזים צחוח.

  17. הילה

    יפה מאוד. תמיד מעניין לקרוא דברים הקשורים לחיי היומיום שלנו בעיר.

  18. הילה

    יפה מאוד. תמיד מעניין לקרוא דברים הקשורים לחיי היומיום שלנו בעיר.

  19. רועי לבנה

    לפני מספר שנים ערכה עיריית אוסלו תחרות עיצוב ספסלים בין סטודנטים לעיצוב. אחת הדרישות מהמתמודדים הייתה לעצב את הספסל כך שחסרי בית לא יוכלו לישון עליו. איש לא מחה או הודיע על פרישה מהתחרות. אז הינה לכם עוד פונקציה של הספסלים הבודדים.

  20. רועי לבנה

    לפני מספר שנים ערכה עיריית אוסלו תחרות עיצוב ספסלים בין סטודנטים לעיצוב. אחת הדרישות מהמתמודדים הייתה לעצב את הספסל כך שחסרי בית לא יוכלו לישון עליו. איש לא מחה או הודיע על פרישה מהתחרות. אז הינה לכם עוד פונקציה של הספסלים הבודדים.

  21. אורלי

    האם הספסל הוא רק ספסל?
    בשבילי הספסל בסיפור הזה הוא קצת יותר. הוא דומה להרבה מאד הישגים של התרבות, הישגים של מאבקים דמוקרטים, כמו זכויות עובדים למשל, או שירות חברתי מסויים, כמו נניח תוכנית לשיקום אסירים, שרגע אחד הם מובנים מאליהם, רשומים בחוק, מתוקצבים, מטופלים ומטופחים, ואז לאט לאט, בעוד כולנו מניחים שהם מובנים מאליהם ולא יוצאים מגדרנו בכדי להגן עליהם, לאט לאט ובאין מפריע, הם משנים את צורתם, מעוקרים ממשמעותם ונכחדים. בדיוק כשאנחנו מנמנמים ומניחים שמה שהיה הוא שיהיה, הספסל מתעוות, מתרחק, נעלם

  22. אורלי

    האם הספסל הוא רק ספסל?
    בשבילי הספסל בסיפור הזה הוא קצת יותר. הוא דומה להרבה מאד הישגים של התרבות, הישגים של מאבקים דמוקרטים, כמו זכויות עובדים למשל, או שירות חברתי מסויים, כמו נניח תוכנית לשיקום אסירים, שרגע אחד הם מובנים מאליהם, רשומים בחוק, מתוקצבים, מטופלים ומטופחים, ואז לאט לאט, בעוד כולנו מניחים שהם מובנים מאליהם ולא יוצאים מגדרנו בכדי להגן עליהם, לאט לאט ובאין מפריע, הם משנים את צורתם, מעוקרים ממשמעותם ונכחדים. בדיוק כשאנחנו מנמנמים ומניחים שמה שהיה הוא שיהיה, הספסל מתעוות, מתרחק, נעלם

  23. סטודנט

    רונן שמיר הוא המרצה הכי אמיץ בחוג למשפטים בתל אביב. הוא מבקר את בית המשפט בלי לדפוק חשבון לריאקציונרים ששולטים בחוג.

  24. סטודנט

    רונן שמיר הוא המרצה הכי אמיץ בחוג למשפטים בתל אביב. הוא מבקר את בית המשפט בלי לדפוק חשבון לריאקציונרים ששולטים בחוג.

  25. איריס זריני

    ניתוח מרתק ומאיר עיניים של תופעה הולכת ונעלמת.
    (עכשיו תהיה לי עוד דוגמה למשהו שהתפוגג בחיים המודרניים בשיעורי הסוציולוגיה שלי..)

  26. איריס זריני

    ניתוח מרתק ומאיר עיניים של תופעה הולכת ונעלמת.
    (עכשיו תהיה לי עוד דוגמה למשהו שהתפוגג בחיים המודרניים בשיעורי הסוציולוגיה שלי..)

  27. סטודנט

    אמיץ וחשוב. אבל מה עם קצת קרדיט ללאטור.

  28. סטודנט

    אמיץ וחשוב. אבל מה עם קצת קרדיט ללאטור.

  29. ברונו

    ומה עם זימל? והיידגר? וסארטר (שממש כתב פעם על ספסלים ועצים!)? ושוץ? ולמה לא לדבר על ניאו ליברליזם ועל קפיטליזם ולכתוב הקדמה תיאורטית?ולמה בלי הערות שוליים וביבליוגרפיה? ומה פתאום בלי תהליך שיפוט?

  30. ברונו

    ומה עם זימל? והיידגר? וסארטר (שממש כתב פעם על ספסלים ועצים!)? ושוץ? ולמה לא לדבר על ניאו ליברליזם ועל קפיטליזם ולכתוב הקדמה תיאורטית?ולמה בלי הערות שוליים וביבליוגרפיה? ומה פתאום בלי תהליך שיפוט?

  31. ספ-סל

    ספסל אחי
    אתה ספסל סופר.שפה עשירה והנרטיב חבל"ז.אבל דוד שלי,לא מחרבנות עליך ציפורי
    הדרור??לא שברו אותך? לא חרטו וחרכו בך?לא קילפו בעטו וירקו עליך??לא דיממת???
    לא דבק בך מסטיק? לא חרזו לך "הפסולת לספסל ולא לסל"?….

    המרחב הציבורי שלך שלך נשמע מוגן מפונק ותלוש מהציבור

  32. ספ-סל

    ספסל אחי
    אתה ספסל סופר.שפה עשירה והנרטיב חבל"ז.אבל דוד שלי,לא מחרבנות עליך ציפורי
    הדרור??לא שברו אותך? לא חרטו וחרכו בך?לא קילפו בעטו וירקו עליך??לא דיממת???
    לא דבק בך מסטיק? לא חרזו לך "הפסולת לספסל ולא לסל"?….

    המרחב הציבורי שלך שלך נשמע מוגן מפונק ותלוש מהציבור

  33. רונן

    נכון, אחי, ברומנטיקה חטאתי. וגם הטייה יש פה, ספסל צפוני אנוכי, אפילו הציפורים נזהרות בכבודי.

  34. רונן

    נכון, אחי, ברומנטיקה חטאתי. וגם הטייה יש פה, ספסל צפוני אנוכי, אפילו הציפורים נזהרות בכבודי.

  35. zzzDiklazzz

    כאשר חושבים בצורה פונקציונלית מוגבלת, מתוך מטרה של "ייעול" המרחב ומיגור תופעות שמפריעות לשלטון בעין, מה שיוצא הוא אמנם מרחב אשר באופן סמוי מדיר סוגים מסויימים של אנשים או צורות התנהגות, אבל מצד שני…נראה כאילו מישהו בת"א שכח שזה לא כל כך בטוח לשים ספסלים (או יותר נכון, זוג כיסאות ומוט-ישיבה) כל-כך קרוב לכביש (מצד שלישי, אולי גם לקירבה לכביש יש סיבה עירונית מקאברית).

    מעניין אם אלו שהינדסו את ה"ספסל" האחרון חשבו על השימושים האחרים שיוכלו לעשות עליו חבר'ה אשר לא יהיו בהכרח מעוניינים לשבת עליו. "בדל הספסל" בתמונה האחרונה, יכול דווקא לשמש כ"רייל", אמנם קצר, אולי לא נוח, אבל "רייל" אידאולוגי.

  36. zzzDiklazzz

    כאשר חושבים בצורה פונקציונלית מוגבלת, מתוך מטרה של "ייעול" המרחב ומיגור תופעות שמפריעות לשלטון בעין, מה שיוצא הוא אמנם מרחב אשר באופן סמוי מדיר סוגים מסויימים של אנשים או צורות התנהגות, אבל מצד שני…נראה כאילו מישהו בת"א שכח שזה לא כל כך בטוח לשים ספסלים (או יותר נכון, זוג כיסאות ומוט-ישיבה) כל-כך קרוב לכביש (מצד שלישי, אולי גם לקירבה לכביש יש סיבה עירונית מקאברית).

    מעניין אם אלו שהינדסו את ה"ספסל" האחרון חשבו על השימושים האחרים שיוכלו לעשות עליו חבר'ה אשר לא יהיו בהכרח מעוניינים לשבת עליו. "בדל הספסל" בתמונה האחרונה, יכול דווקא לשמש כ"רייל", אמנם קצר, אולי לא נוח, אבל "רייל" אידאולוגי.

  37. zzzDiklazzz

    מעניין כמה זמן הם יישרדו עד אשר גם אותם יחליפו בספסלים "דוחי הומלסים".

  38. zzzDiklazzz

    מעניין כמה זמן הם יישרדו עד אשר גם אותם יחליפו בספסלים "דוחי הומלסים".

  39. ספסלית

    ספסל רחוב יקר, קרובים אנו ובכל זאת כה רחוקים. אתה שוכן ברחוב ראשי, המיית הרחוב וסאונו עוברים דרכך. ואילו אני שוכן בגינה הציבורית, מרחק מטרים ספורים ממך. נחבא אני אל הכלים, ספון בין בית כנסת קטן לבין בתי מגורים רגילים למראה. לכאורה, חיי מעניינים פחות, אולי תאמר אפילו משעממים: שוכן אני בפינה נידחת של עירנו, למרגלות עצי הפיקוס המשירים עלי את פירותיהם הדביקים. גם העורבים הצעקנים מטילים עלי את פרשם בלא כל התחשבות. אין לי אלא את אורחי המעטים, הקבועים, המגיעים אלי מדי יום: האשה המבוגרת המאכילה השכם בבוקר את חתולי הגן וציפוריו, הכלבים ובעליהם הפוקדים את גני בשעות הבוקר והערב, האשה הצעירה המיניקה את עוללה וגם חסר הבית הקבוע שלי, לו משמש אני מצע נאמן זה כמה שנים. אפילו חתולי הרחוב חשים בנוח במחיצתי ומשתרעים עלי בפישוט איברים. גם אורחים מזדמנים יש לי לעיתים, אולם גם אלה לא ימהרו ללכת: שעה ארוכה ישתהו עלי, לעיתים יקראו ספר, לעיתים יביאו עימם ארוחה קלה, שלא כאורחיך הרבים הממהרים למירוצם חסר התוחלת. אכן, משעממים חיי, אולם למרות הכל שבע רצון אני מהם ביותר. אני ספסל של קשרים קבועים ויציבים. מעדיף אני יחסים ממושכים על קשרים מזדמנים. ואולם, למרות היותי ספסל מן הדור הישן, לעיתים דומני כי הבדידות שורה על אחדים ממכרי, גם אלה המתיישבים להם עלי יחדיו ומפטפטים להם בנחת. בדידות זו לא יהינו לחשוף בפני ספסל רחוב אך בפני הם נחשפים. ועתה אשאל אותך, בקי אתה ממני בהלכות העולם, שמא תוכל לייעץ לי, האם יש דבר מה אותו אוכל לעשות כדי להפיג את בדידותם?

  40. ספסלית

    ספסל רחוב יקר, קרובים אנו ובכל זאת כה רחוקים. אתה שוכן ברחוב ראשי, המיית הרחוב וסאונו עוברים דרכך. ואילו אני שוכן בגינה הציבורית, מרחק מטרים ספורים ממך. נחבא אני אל הכלים, ספון בין בית כנסת קטן לבין בתי מגורים רגילים למראה. לכאורה, חיי מעניינים פחות, אולי תאמר אפילו משעממים: שוכן אני בפינה נידחת של עירנו, למרגלות עצי הפיקוס המשירים עלי את פירותיהם הדביקים. גם העורבים הצעקנים מטילים עלי את פרשם בלא כל התחשבות. אין לי אלא את אורחי המעטים, הקבועים, המגיעים אלי מדי יום: האשה המבוגרת המאכילה השכם בבוקר את חתולי הגן וציפוריו, הכלבים ובעליהם הפוקדים את גני בשעות הבוקר והערב, האשה הצעירה המיניקה את עוללה וגם חסר הבית הקבוע שלי, לו משמש אני מצע נאמן זה כמה שנים. אפילו חתולי הרחוב חשים בנוח במחיצתי ומשתרעים עלי בפישוט איברים. גם אורחים מזדמנים יש לי לעיתים, אולם גם אלה לא ימהרו ללכת: שעה ארוכה ישתהו עלי, לעיתים יקראו ספר, לעיתים יביאו עימם ארוחה קלה, שלא כאורחיך הרבים הממהרים למירוצם חסר התוחלת. אכן, משעממים חיי, אולם למרות הכל שבע רצון אני מהם ביותר. אני ספסל של קשרים קבועים ויציבים. מעדיף אני יחסים ממושכים על קשרים מזדמנים. ואולם, למרות היותי ספסל מן הדור הישן, לעיתים דומני כי הבדידות שורה על אחדים ממכרי, גם אלה המתיישבים להם עלי יחדיו ומפטפטים להם בנחת. בדידות זו לא יהינו לחשוף בפני ספסל רחוב אך בפני הם נחשפים. ועתה אשאל אותך, בקי אתה ממני בהלכות העולם, שמא תוכל לייעץ לי, האם יש דבר מה אותו אוכל לעשות כדי להפיג את בדידותם?