אתמול הציג שר האוצר החדש את התקציב המיועד למדינת ישראל לשנת 2008, נראה ששרי אוצר בכניסה למשרד לומדים בעל פה דף מסרים ומדקלמים אותו כאילו אין מחר. אילו היה התקציב מתעדכן על פי מה שנקרא, טייס אוטומטי, הוא היה צריך לעלות ב-9.8 מיליארד שקלים, כיון שהחכמים באדם החליטו שהתקציב אינו יכול לעלות ביותר מ-1.7% העלייה בתקציב יכולה להיות רק של 3.8 מיליארד שקלים כך שצריך לקצץ 6 מיליארד שקלים. כמובן ש-1.7% זה כאילו כי 0.5% נוספים מיועדים להמשך הפיצוי הבלתי נגמר למפוני עזה. כמובן שאין קיצוצים בתקציב אלא רק הצעות להתאמה.
מלבד השפה האורווליאנית הנקוטה על ידי מומחי הכלכלה כאשר בוחנים, אפילו ברפרוף, את המסמך הארוך (219 עמודים) המפרט את המדיניות הכלכלית מוצאים שם דברים המבזים את המחוקקים ויותר מכך את אזרחי ישראל. הדיבור החברתי שולט ברמה ויש אף מצגת המוכיחה שחור על גבי כלום את התוספות לנושאים חברתיים שם המיליארדים רצים, אבל כאשר מדובר בדברים פשוטים שהובטחו לציבור הם מבוטלים במחי יד.
אין אני רוצה להתעסק כאן בשינויים המבניים שחלק ניכר מהם במערכת הבריאות, והרווחה, הפרטת המעונות למשל, ועוד בלי סוף, אלא שינויים, כביכול קטנים, שפוגעים מהותית הן בדמוקרטיה והן באזרחים רבים. למשל, פסקה בעמוד 197 אומרת כך: "לתקן את חוק ההסדרים במשק המדינה ( תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים ), 2007 התשס"ו ,2006- באופן שהוראת השעה שעניינה הפחתה של 4% בתשלום גמלאות שונות לפי חוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב ), התשנ"ה ) ,1995- להלן – חוק הביטוח הלאומי ), לרבות תשלומים על פי הסכמים לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי וגמלאות לפי חוק הבטחת הכנסה , התשמ"א ,1980- תוארך עד ליום 31 בדצמבר 2008". אז ההפחתה של 4% בגמלאות תמשך, זה רק זמני, אבל לא ממש. והנה דברי ההסבר לפסקה הזו: "בחוק ההסדרים במשק המדינה לשנת הכספים ,2007 הוארך תוקפה של הוראת שעה שעניינה הפחתה של 4% בגמלת הבטחת הכנסה , מענקי לימודים וכן גמלאות המשתלמות בענף אבטלה ,ענף אמהות ודמי פגיעה בענף נפגעי עבודה . הוראת השעה בכל הנוגע לגמלאות המשתלמות בענף סיעוד לא הוארכה . לצורך עמידה ביעדי התקציב מוצע להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנה נוספת". וזו רק דוגמה קטנה.
כשכתבתי פגיעה בדמוקרטיה התכוונתי בעיקר לביטול ודחייה ביישום חוקים שנחקקו בכנסת. בין היתר, דחיית ביצועו של סעיף 12א בחוק העסקת עובדים על ידי חברות כח אדם ל-2011, רק להזכיר החוק נחקק בשנת 2000, מה זה 11 שנים לעומת הגמישות הדרושה למעסיקים. רגע, הסעיף הזה קובע שעובד חברת כח אדם שעובד במקום מסוים תשעה חודשים יהפוך לעובד של החברה המעסיקה. לא מכבר נחקק חוק שהמאריך את לימוד החובה עד כיתה י"ב, גם הוא בוטל, ולמה כי הוא עולה כסף, וכידוע אין כסף, אז למה להכביד. גם חוק יום לימודים ארוך שנדחה ל-תשס"ט נדחה עוד ל-תשע"ד הוא עד שיבוא המשיח.
בעוד הממשלה מדברת על העלאת שכרם של אלו המצויים בחמישון התחתון היא דוחה את ביצוע העדכון של שכר המינימום מדצמבר 2007 לינואר 2009. כנראה שעובדי שכר המינימום הם לא אלו שנמצאים במצב כלכלי קשה ולכן הם צריכים לתרום ליציבות הכלכלית, שלא כמו האנשים בחמישון העליון שזקוקים לתוספת לנטו כי הם ממש מסכנים וצריך לדאוג להם באמצעות הורדת שיעורי המס הישיר. והנה עוד הישג אדיר של מפלגת העבודה הולך בדרך כל בשר. מלבד הפרטים חשוב לציין שקשה לעקוב אחרי המספרים המפורסמים על ידי האוצר כיון שהם נוקטים בשיטה שבה הקיצוצים אינם קיצוצים, והתוספות, כביכול הן תוספות וכל זה ביחד מייצר בלבול. אבל הסך הכל הוא פגיעה מתמשכת במי שזקוק למשאבים ביותר, וזאת כאשר הפעילות הכלכלית מתרחבת, תארו לכם מה יקרה כאשר יהיה מיתון? ויהיה מיתון.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
בחוק ההסדרים הראשון היו 6 עמודים ו-15 סעיפים. אינפלציה…
בחוק ההסדרים הראשון היו 6 עמודים ו-15 סעיפים. אינפלציה…
בעמ' 14 של הדו"ח המדובר, מגיעים כמה משפטי סיכום של מחלקת המחקר, בתחזית לקראת שנת 2008. הם די הזכירו לי איך כשהיית רוצה להרשים בבחינה, היית ממלא את התשובה בנפח. חוזר על אותו משפט בכמה וורסיות.
ציטוט:
" סיכום
החל משנת 2003 מיישמת ממשלת ישראל את התוכנית הכלכלית להבראת המשק , על מנת להשיג שיפור מתמיד ברמת החיים של כלל אזרחי ישראל , המתבסס על צמיחה בת קיימא . יישום התוכנית מתבסס על שלושה שלבים עיקריים : בלימת ההידרדרות הכלכלית, מעבר לצמיחה ויצירת תנאים הכרחיים לביסוס הצמיחה וחיזוק האוכלוסיות החלשות.
כלי המדיניות העיקריים שמלווים את יישום התוכנית הינם : רפורמות מבניות , הגדלה מבוקרת של הוצאות הממשלה על ידי הגבלת הגידול בסקטור הציבורי, בד בבד עם רפורמה במסים. בשנים האחרונות הוגבר השימוש בכלים מעודדי צמיחה נוספים שהעיקריים בהם הינם : השקעה בתשתיות תחבורתיות , השקעה בהון אנושי והמשך נקיטת צעדים ורפורמות לחיזוק חברתי.
במשק הישראלי קיים עדיין פוטנציאל צמיחה ניכר , שניתן יהיה לממשו באם תימשך המדיניות הכלכלית הנכונה וייושמו בנחישות השינויים המבניים ברמה הענפית והמשקית . צמיחה זו תוביל להעלאת רמת החיים של כלל האזרחים, כך שנעמוד בשורה אחת עם המדינות המפותחות ביותר. המשך יישום התוכנית הכלכלית על כלל מרכיביה, יביא להגברת היציבות במשק ובסקטור הפרטי בפרט. יציבות זו אשר באה לידי ביטוי במחצית השנייה של ,2006 מהווה את הגושפנקא לחוסנו של המשק הישראלי . לפיכך, במסגרת המדיניות הכלכלית והתקציב הנלווה לה, מוצע להמשיך ולנקוט בשנת 2008 במדיניות תקציבית אחראית, אשר תאפשר את המשך ירידת שיעורי החוב וההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. בד בבד , יוקצו בשנת 2008 תקציבים בהיקפים משמעותיים ליישום הרפורמה בחינוך , הרפורמה בהשכלה
הגבוהה ולנושאים חברתיים נוספים ( כדוגמת : מס הכנסה שלילי ; אכיפת חוקי עבודה ; תגבור קצבאות זיקנה וקצבאות לניצולי שואה ) אשר יובילו לחיזוק אוכלוסיות חלשות".
כך אכיפת חוקי עבודה, שהייתה נחשבת לסטנדרט של מדינה מתוקנת, שלחוקים שהיא מחוקקת יש חשיבות, היא תוספת חברתית שסוף סוף במאה ה-21 אנחנו צריכים להודות שזכינו לה, כך מס הכנסה שלילי, שהיה קרוי קודם "קצבת הבטחת הכנסה", וקוצץ ע"י אותם כלכלנים ב-2003, מוצג לנו כהבטחה חדשה ב-2008. כך מדברים על תגבור קצבאות הזקנה, בד בבד עם הקפאת התוספת של 4% שנלקחה מהם בשנים האחרונות.
אז לדעתם ישנה "המדיניות הכלכלית הנכונה", שהיא שונה עד מאוד מה"מדיניות הכלכלית הלא נכונה", ולכן צריך "ליישם בנחישות השינויים המבניים ברמה הענפית והמשקית", "המשך יישום התוכנית הכלכלית על כלל מרכיביה" , יביא להגברת היציבות במשק ובסקטור הפרטי בפרט, ומבהירה את "החשיבות הגלומה בהמשך יישום המדיניות שהותוותה על ידי הממשלה בשנים האחרונות".
נראה שאין צד של הפסדים בכל התהליכים הללו, כפי שמספרים המילים והגרפים של הכלכלנים. רק רווח. ואם משתנה הממשלה, יש בעייה, כי צריך להמשיך במדיניות הנכונה, וחס וחלילה שננסה את המדיניות הלא נכונה, שתוביל לחוסר יציבות. כנראה שאין מקום לדמוקרטיה במודלים שלהם.
בעמ' 14 של הדו"ח המדובר, מגיעים כמה משפטי סיכום של מחלקת המחקר, בתחזית לקראת שנת 2008. הם די הזכירו לי איך כשהיית רוצה להרשים בבחינה, היית ממלא את התשובה בנפח. חוזר על אותו משפט בכמה וורסיות.
ציטוט:
" סיכום
החל משנת 2003 מיישמת ממשלת ישראל את התוכנית הכלכלית להבראת המשק , על מנת להשיג שיפור מתמיד ברמת החיים של כלל אזרחי ישראל , המתבסס על צמיחה בת קיימא . יישום התוכנית מתבסס על שלושה שלבים עיקריים : בלימת ההידרדרות הכלכלית, מעבר לצמיחה ויצירת תנאים הכרחיים לביסוס הצמיחה וחיזוק האוכלוסיות החלשות.
כלי המדיניות העיקריים שמלווים את יישום התוכנית הינם : רפורמות מבניות , הגדלה מבוקרת של הוצאות הממשלה על ידי הגבלת הגידול בסקטור הציבורי, בד בבד עם רפורמה במסים. בשנים האחרונות הוגבר השימוש בכלים מעודדי צמיחה נוספים שהעיקריים בהם הינם : השקעה בתשתיות תחבורתיות , השקעה בהון אנושי והמשך נקיטת צעדים ורפורמות לחיזוק חברתי.
במשק הישראלי קיים עדיין פוטנציאל צמיחה ניכר , שניתן יהיה לממשו באם תימשך המדיניות הכלכלית הנכונה וייושמו בנחישות השינויים המבניים ברמה הענפית והמשקית . צמיחה זו תוביל להעלאת רמת החיים של כלל האזרחים, כך שנעמוד בשורה אחת עם המדינות המפותחות ביותר. המשך יישום התוכנית הכלכלית על כלל מרכיביה, יביא להגברת היציבות במשק ובסקטור הפרטי בפרט. יציבות זו אשר באה לידי ביטוי במחצית השנייה של ,2006 מהווה את הגושפנקא לחוסנו של המשק הישראלי . לפיכך, במסגרת המדיניות הכלכלית והתקציב הנלווה לה, מוצע להמשיך ולנקוט בשנת 2008 במדיניות תקציבית אחראית, אשר תאפשר את המשך ירידת שיעורי החוב וההוצאה הציבורית ביחס לתוצר. בד בבד , יוקצו בשנת 2008 תקציבים בהיקפים משמעותיים ליישום הרפורמה בחינוך , הרפורמה בהשכלה
הגבוהה ולנושאים חברתיים נוספים ( כדוגמת : מס הכנסה שלילי ; אכיפת חוקי עבודה ; תגבור קצבאות זיקנה וקצבאות לניצולי שואה ) אשר יובילו לחיזוק אוכלוסיות חלשות".
כך אכיפת חוקי עבודה, שהייתה נחשבת לסטנדרט של מדינה מתוקנת, שלחוקים שהיא מחוקקת יש חשיבות, היא תוספת חברתית שסוף סוף במאה ה-21 אנחנו צריכים להודות שזכינו לה, כך מס הכנסה שלילי, שהיה קרוי קודם "קצבת הבטחת הכנסה", וקוצץ ע"י אותם כלכלנים ב-2003, מוצג לנו כהבטחה חדשה ב-2008. כך מדברים על תגבור קצבאות הזקנה, בד בבד עם הקפאת התוספת של 4% שנלקחה מהם בשנים האחרונות.
אז לדעתם ישנה "המדיניות הכלכלית הנכונה", שהיא שונה עד מאוד מה"מדיניות הכלכלית הלא נכונה", ולכן צריך "ליישם בנחישות השינויים המבניים ברמה הענפית והמשקית", "המשך יישום התוכנית הכלכלית על כלל מרכיביה" , יביא להגברת היציבות במשק ובסקטור הפרטי בפרט, ומבהירה את "החשיבות הגלומה בהמשך יישום המדיניות שהותוותה על ידי הממשלה בשנים האחרונות".
נראה שאין צד של הפסדים בכל התהליכים הללו, כפי שמספרים המילים והגרפים של הכלכלנים. רק רווח. ואם משתנה הממשלה, יש בעייה, כי צריך להמשיך במדיניות הנכונה, וחס וחלילה שננסה את המדיניות הלא נכונה, שתוביל לחוסר יציבות. כנראה שאין מקום לדמוקרטיה במודלים שלהם.
התיחמונים של קלקלני האוצר להכמנת הנתונים האמיתיים של זוועותיהם הינם מן המפורסמות. זכורים לנו היטב ימי "רצועת האלכסון" העליזים , בהם סברנו לתומנו שזוהי הרצועה של כלבו לבוש הוורסאצ'ה של מאיר שיטרית , עד שנתוודענו לכך שזו דווקא אקרובטיקה לשונית של נעריו של שר האוצר דאז , סילבן שלום. אך הגיוני הדבר שכשאתה מבצע מדיניות ניבזית , עטוף אותה במילים עמומות ומרופדות , ובכך תשיג שתי מטרות: 1 ) שנתך תערב לך בלילות; 2 ) תקשה על מתנגדיך לפענח את מזימותיך.
כבר נמאס להאשים , מבוקר ועד ערב , את קלקלני האוצר. לא שאין צדק בכך , אלא ששיירת האוצר לא רק שלא נעצרת , היא אף מגבירה את מהירותה גם באדום. זה מכבר היא חצתה את הקווים האדומים , ואנו מחרישים. כתיבת מאמר , או תגובה למאמר , באתר זה (בכל הכבוד הראוי ) כמוה כיפחה של אשה הנבגדת פעם אחר פעם בידי בן זוגה המותירה חסרת אונים. השיטה שלנו – רצוי שנדע – לא עובדת במתכונתה הנוכחית. קהות החושים של הממשלה כלפי החלשים , המוחלשים מדי יום ובאופן גובר והולך , מחייבת עליית מדרגה במלחמה נגדה.
כשלב התחלתי , עלינו לארגן משמרת מחאה מול ביתו של שר האוצר ולצרף למשמרת תושבי שכונות וערי פיתוח , הנפגעים העיקריים של קלקלני האוצר , לקיים דיונים במקום – אנשי אקדמיה ונפגעי מדיניות הממשלה – ולארגן תשתית אנושית להפגנות המוניות , כי זו הדרך היחידה שעשויה "לשכנע" את הממשלה לעשות תיקונים מתבקשים להרס שהיא זרעה (וזורעת ) בקרב מוחלשי החברה.
התיחמונים של קלקלני האוצר להכמנת הנתונים האמיתיים של זוועותיהם הינם מן המפורסמות. זכורים לנו היטב ימי "רצועת האלכסון" העליזים , בהם סברנו לתומנו שזוהי הרצועה של כלבו לבוש הוורסאצ'ה של מאיר שיטרית , עד שנתוודענו לכך שזו דווקא אקרובטיקה לשונית של נעריו של שר האוצר דאז , סילבן שלום. אך הגיוני הדבר שכשאתה מבצע מדיניות ניבזית , עטוף אותה במילים עמומות ומרופדות , ובכך תשיג שתי מטרות: 1 ) שנתך תערב לך בלילות; 2 ) תקשה על מתנגדיך לפענח את מזימותיך.
כבר נמאס להאשים , מבוקר ועד ערב , את קלקלני האוצר. לא שאין צדק בכך , אלא ששיירת האוצר לא רק שלא נעצרת , היא אף מגבירה את מהירותה גם באדום. זה מכבר היא חצתה את הקווים האדומים , ואנו מחרישים. כתיבת מאמר , או תגובה למאמר , באתר זה (בכל הכבוד הראוי ) כמוה כיפחה של אשה הנבגדת פעם אחר פעם בידי בן זוגה המותירה חסרת אונים. השיטה שלנו – רצוי שנדע – לא עובדת במתכונתה הנוכחית. קהות החושים של הממשלה כלפי החלשים , המוחלשים מדי יום ובאופן גובר והולך , מחייבת עליית מדרגה במלחמה נגדה.
כשלב התחלתי , עלינו לארגן משמרת מחאה מול ביתו של שר האוצר ולצרף למשמרת תושבי שכונות וערי פיתוח , הנפגעים העיקריים של קלקלני האוצר , לקיים דיונים במקום – אנשי אקדמיה ונפגעי מדיניות הממשלה – ולארגן תשתית אנושית להפגנות המוניות , כי זו הדרך היחידה שעשויה "לשכנע" את הממשלה לעשות תיקונים מתבקשים להרס שהיא זרעה (וזורעת ) בקרב מוחלשי החברה.
לאחר קריאה ארוכה של המסמך הזה,סיבוב ראשון, אני חושב שהפעם על כלכלני האוצר, לקבל מאחד הארגונים הירוקים את פרס "ממחזר השנה". כל כך הרבה הצעות ממוחזרות, שדמיינתי את כלכלני אגף התקציבים עורכים את ספר המדיניות הכלכלית למתנת פרידה לראש אגף התקציבים קובי הבר, מעין גירסא של חיים של כאלה לכלכלנים, ובו הוא פוגש הצעות שונות, שהמציאו הוא ואחרים לאורך השנים, וצוחקים " זוכר ש… המציא את העז הזאת, ובסוף זה עבר חחח" וכו'.
כבר ראית כמה וכמה חוקי הסדרים, וזה ללא שום ספק, המרושע שבהם.
עצוב מאוד, שבישראל, שנת 2008, ועד כוחני מונופוליסטי, השתלט על תהליך קביעת סדר העדיפויות בכל התחומים. אם ההצעה הזאת תעבור, אפשר לוותר על הבחירות הבאות. גם ככה הם חושבים שזוהי "הכלכלה הנכונה"- צריך למנוע כל אפש/רות לשנות אותה.
ומה שיישאר להם לעשות לפני סוף המסיבה של קובי הוא ההימורים, אצל איזה מהמשפחות השולטות במשק הישראלי הוא יישתלב.
לאחר קריאה ארוכה של המסמך הזה,סיבוב ראשון, אני חושב שהפעם על כלכלני האוצר, לקבל מאחד הארגונים הירוקים את פרס "ממחזר השנה". כל כך הרבה הצעות ממוחזרות, שדמיינתי את כלכלני אגף התקציבים עורכים את ספר המדיניות הכלכלית למתנת פרידה לראש אגף התקציבים קובי הבר, מעין גירסא של חיים של כאלה לכלכלנים, ובו הוא פוגש הצעות שונות, שהמציאו הוא ואחרים לאורך השנים, וצוחקים " זוכר ש… המציא את העז הזאת, ובסוף זה עבר חחח" וכו'.
כבר ראית כמה וכמה חוקי הסדרים, וזה ללא שום ספק, המרושע שבהם.
עצוב מאוד, שבישראל, שנת 2008, ועד כוחני מונופוליסטי, השתלט על תהליך קביעת סדר העדיפויות בכל התחומים. אם ההצעה הזאת תעבור, אפשר לוותר על הבחירות הבאות. גם ככה הם חושבים שזוהי "הכלכלה הנכונה"- צריך למנוע כל אפש/רות לשנות אותה.
ומה שיישאר להם לעשות לפני סוף המסיבה של קובי הוא ההימורים, אצל איזה מהמשפחות השולטות במשק הישראלי הוא יישתלב.
הבוקר בגל"צ היה ראיון עם 2 מהמוכשרים ולאחד מהם קוראים כמה מפתיע מרידור.
אולם התרשמתי עמוקות מהאקרובטיקה המילולית שננקטה כאשר הובהר על ידיהם כי למעשה הכנסת היא המחליטה ולא הם ורזי המראיין לא ממש הקשה עליהם (לא ממש ברור לי למה)
הבוקר בגל"צ היה ראיון עם 2 מהמוכשרים ולאחד מהם קוראים כמה מפתיע מרידור.
אולם התרשמתי עמוקות מהאקרובטיקה המילולית שננקטה כאשר הובהר על ידיהם כי למעשה הכנסת היא המחליטה ולא הם ורזי המראיין לא ממש הקשה עליהם (לא ממש ברור לי למה)
כדאי לראות את הטור של דניל בלוך היום בהארץ שדן בקבלת החלטות בזמן מלחמה ובסופו חוזר על האמיתות הידועות:
"חוק ההסדרים העביר את השליטה לפקידי האוצר היכולים לסכל בנקל את רצון הרוב. הממשלה יכולה להחליט פה אחד אבל פקיד אחד באוצר יכול למנוע את הביצוע". וכן הוא קושר את כל זה לסכנה לדמוקרטיה. בהחלט כבר לא איום אלא מציאות נוכחת
כדאי לראות את הטור של דניל בלוך היום בהארץ שדן בקבלת החלטות בזמן מלחמה ובסופו חוזר על האמיתות הידועות:
"חוק ההסדרים העביר את השליטה לפקידי האוצר היכולים לסכל בנקל את רצון הרוב. הממשלה יכולה להחליט פה אחד אבל פקיד אחד באוצר יכול למנוע את הביצוע". וכן הוא קושר את כל זה לסכנה לדמוקרטיה. בהחלט כבר לא איום אלא מציאות נוכחת
כל מילה שנכתבה במדור זה באשר לעוולות הכלכליות והחברתיות כלפי ציבור רחב של מזרחים ואחרים מקופחי ממשל, חקוקה בסלע. אנחנו גם זקוקים כל כך לפעולה ממשית כהצעתו של מאיר.
הפרטים שמופיעים כאן אמיתיים וטוב שהם נאמרים ומוזכרים ובפירוט, עוד פעם ועוד פעם ככל שהגזרות מתחדשות. זאת למרות שברמה העקרונית הדברים אינם חדשים והם ידועים לרבים מהאינטלקטואלים, בציבור ובממשל. במיוחד הם ידועים לפוגעים עצמם במשרד האוצר על פקידיו הבכירים.
שאלת המיליון שכל אחת ואחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא: אם כן, למה האטימות? מניין היא באה? כיצד קרה שעלה בידי הממסד להקהות את החושים ולנעול את הלבבות של ראשי המדינה והמפלגות והנוהים אחריהם? כיצד קרה שכל אלה נוהגים כמו אינם רואים, אינם שומעים ואינם יודעים על הסבל של ציבור רחב כל-כך? ילדים ותינוקות של משפחות חסרי דיור מתגוללים במרכז ירושלים, לנגד עיני המונים, וכולם חולפים כמו אינם רואים את הסבל במו עיניהם. עיר זו שרבים בה חרדים ודתיים וגם החילוניים בה אינם שואלים כיצד קורה שסבלו של ילד קטן וזעקתו של תינוק אינם בוקעים את שמי מרום ואינם מגיעים לאוזניו של אלוהים? הגם חושיו קהו?
אין כל אפשרות לבודד את הכלכלה ואת בעיות החברה מן הרוח הרעה שעלה בידי הממסד להשליט על הציבור: פיצולו ופירוקו והחדרת ההזיה שלחץ כלפי קבוצת אנשים מסויימת מוכי ממשל היא לטובת הציבור, שהוא כביכול הקבוצה המועדפת. הדבר נכון לגבי קבוצה קטנה של אילי הון בלבד.
באחד הספרים (אינני מזכיר אותו שלא יתפרש כתעמולה לטובתו) נאמר בפסקה הראשונה: "המצב בחברה כמו בחיי הפרט. אם לא מזהים את המחלה לא ניתן לטפל בה."
ספרים שמצביעם על המחלה בצורה קונקרטית, כאשר מפורטים בהם אבחונים, שמות ופרטים מזהים, אינם מופיעם ואינם יכולים להופיע על המדפים בחנויות. הם מועלמים מידיעת הציבור באדיקות מטורפת. פוחדים מן האמת, אפילו אין בהם התייחסות כלשהי לבעיות ביטחון וכיוצא בהן. אף לא עיתון חשוב אחד, אף לא ערוץ טלביזיה, אף לא רשת רדיו כלשהי לא יעיזו להעלות על הדעת להזכיר את קיומו של ספר כזה, למרות שהוא מבוסס על מקורות ממסדיים. אולי דווקא מפני שהם מבוססים על רשע ממסדי מוצהר וכתוב.
אחד העומדים בראש הוצאה לאור מסר לי שאם יפרסם ספר מסויים יפטרו אותו תוך חמש דקות ממשרה באקדמיה.
הפחד הוא שמא ייסדק המונופול על הרוח הרעה, על המדיניות האנטי עממית ועל הבטחת האטימות וכהות החושים.
האתר: "מאהל נודד" מעיז. ראה פרטים נוספים שם.
כל מילה שנכתבה במדור זה באשר לעוולות הכלכליות והחברתיות כלפי ציבור רחב של מזרחים ואחרים מקופחי ממשל, חקוקה בסלע. אנחנו גם זקוקים כל כך לפעולה ממשית כהצעתו של מאיר.
הפרטים שמופיעים כאן אמיתיים וטוב שהם נאמרים ומוזכרים ובפירוט, עוד פעם ועוד פעם ככל שהגזרות מתחדשות. זאת למרות שברמה העקרונית הדברים אינם חדשים והם ידועים לרבים מהאינטלקטואלים, בציבור ובממשל. במיוחד הם ידועים לפוגעים עצמם במשרד האוצר על פקידיו הבכירים.
שאלת המיליון שכל אחת ואחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא: אם כן, למה האטימות? מניין היא באה? כיצד קרה שעלה בידי הממסד להקהות את החושים ולנעול את הלבבות של ראשי המדינה והמפלגות והנוהים אחריהם? כיצד קרה שכל אלה נוהגים כמו אינם רואים, אינם שומעים ואינם יודעים על הסבל של ציבור רחב כל-כך? ילדים ותינוקות של משפחות חסרי דיור מתגוללים במרכז ירושלים, לנגד עיני המונים, וכולם חולפים כמו אינם רואים את הסבל במו עיניהם. עיר זו שרבים בה חרדים ודתיים וגם החילוניים בה אינם שואלים כיצד קורה שסבלו של ילד קטן וזעקתו של תינוק אינם בוקעים את שמי מרום ואינם מגיעים לאוזניו של אלוהים? הגם חושיו קהו?
אין כל אפשרות לבודד את הכלכלה ואת בעיות החברה מן הרוח הרעה שעלה בידי הממסד להשליט על הציבור: פיצולו ופירוקו והחדרת ההזיה שלחץ כלפי קבוצת אנשים מסויימת מוכי ממשל היא לטובת הציבור, שהוא כביכול הקבוצה המועדפת. הדבר נכון לגבי קבוצה קטנה של אילי הון בלבד.
באחד הספרים (אינני מזכיר אותו שלא יתפרש כתעמולה לטובתו) נאמר בפסקה הראשונה: "המצב בחברה כמו בחיי הפרט. אם לא מזהים את המחלה לא ניתן לטפל בה."
ספרים שמצביעם על המחלה בצורה קונקרטית, כאשר מפורטים בהם אבחונים, שמות ופרטים מזהים, אינם מופיעם ואינם יכולים להופיע על המדפים בחנויות. הם מועלמים מידיעת הציבור באדיקות מטורפת. פוחדים מן האמת, אפילו אין בהם התייחסות כלשהי לבעיות ביטחון וכיוצא בהן. אף לא עיתון חשוב אחד, אף לא ערוץ טלביזיה, אף לא רשת רדיו כלשהי לא יעיזו להעלות על הדעת להזכיר את קיומו של ספר כזה, למרות שהוא מבוסס על מקורות ממסדיים. אולי דווקא מפני שהם מבוססים על רשע ממסדי מוצהר וכתוב.
אחד העומדים בראש הוצאה לאור מסר לי שאם יפרסם ספר מסויים יפטרו אותו תוך חמש דקות ממשרה באקדמיה.
הפחד הוא שמא ייסדק המונופול על הרוח הרעה, על המדיניות האנטי עממית ועל הבטחת האטימות וכהות החושים.
האתר: "מאהל נודד" מעיז. ראה פרטים נוספים שם.
כן, הבה נארגן לנו כמה הפגנות ומשמרות מחאה כי שום דבר אחר כבר לא עוזר, חברי הכנסת כולם מושחתים, חוק ההסדרים כל כך ארוך ופקידי האוצר מושלים בכל ביד רמה.
מה בדבר פעולה פוליטית אמיתית? כן, מפלגה, חברי כנסת, מאבק פרלמנטרי?
לא, זה עובד רק לגיידמקים ולליברמנים. אנחנו אף פעם לא נצליח. עמיר פרץ? נכשל. יולי תמיר? בכלל אשכנזית. הרבה יותר קל תמיד להטיח בהם ביקורת (ויש ברוך השם סיבות טובות). גם אם יש אופציה אמיתית, תמיד נבחר באלה שאף פעם לא יגיעו לעמדות השפעה אמיתית (עוזי דיין, המפלגה הקומוניסטית. המפלגה הקומוניסטית זה בכלל מניה בטוחה – בטוח שהם אף פעם לא יהיו בממשלה, לכן הם תמיד יוכלו להיות חכמים וצודקים). תמיד נפלג ונתפלג בינינו, כי כמובן אנחנו אף פעם לא מסכימים בדיוק על גובה שכר המינימום ועל תוכנית הלימודים ובטח ובטח שלא על העדה של המועמד וצבע עורו, שלא לדבר על יוניותו.
ואם שום דבר לא יעזור, תמיד נוכל לצנזר תגובות שאינן נעימות לאוזנינו.
כן, הבה נארגן לנו כמה הפגנות ומשמרות מחאה כי שום דבר אחר כבר לא עוזר, חברי הכנסת כולם מושחתים, חוק ההסדרים כל כך ארוך ופקידי האוצר מושלים בכל ביד רמה.
מה בדבר פעולה פוליטית אמיתית? כן, מפלגה, חברי כנסת, מאבק פרלמנטרי?
לא, זה עובד רק לגיידמקים ולליברמנים. אנחנו אף פעם לא נצליח. עמיר פרץ? נכשל. יולי תמיר? בכלל אשכנזית. הרבה יותר קל תמיד להטיח בהם ביקורת (ויש ברוך השם סיבות טובות). גם אם יש אופציה אמיתית, תמיד נבחר באלה שאף פעם לא יגיעו לעמדות השפעה אמיתית (עוזי דיין, המפלגה הקומוניסטית. המפלגה הקומוניסטית זה בכלל מניה בטוחה – בטוח שהם אף פעם לא יהיו בממשלה, לכן הם תמיד יוכלו להיות חכמים וצודקים). תמיד נפלג ונתפלג בינינו, כי כמובן אנחנו אף פעם לא מסכימים בדיוק על גובה שכר המינימום ועל תוכנית הלימודים ובטח ובטח שלא על העדה של המועמד וצבע עורו, שלא לדבר על יוניותו.
ואם שום דבר לא יעזור, תמיד נוכל לצנזר תגובות שאינן נעימות לאוזנינו.