מנפלאות התבונה של שרת החינוך

איציק ספורטא

אז יולי תמיר ביקרה בסינגפור (מאמר של חמישה עמודים ב-7 ימים ידיעות אחרונות, שיעור בסינגפור, אמירה לם, 10/8/2007) ולמדה מה הבעיות המרכזיות במערכת החינוך של ישראל ויש לה הצעות רבות כיצד לשפרה. למשל, למדה השרה שצריך להסליל תלמידים כבר מגיל 12 לבתי ספר עיוניים ומקצועיים, לא מקצועיים אלא טכנולוגיים כמובן, איזה חידוש, אני חושב שצריך לתת לה פרס נובל על הרעיון המבריק הזה. החינוך המקצועי בישראל היה כישלון חרוץ, זאת אמרו לא רק החברתיים אלא גם מומחים כמו פרופסור הררי שקבע בדו"ח, שנקרא "מחר 98",  את הצורך בהשכלה מדעית-טכנולוגית ולא מקצועית כפי שנהוג בישראל. אילו הייתה השרה לומדת מה נעשה בחינוך הממלכתי דתי הייתה לומדת שביטולו, הכמעט מוחלט, של החינוך המקצועי שיפרה את הישגי התלמידים ולא פגעה בהם.

בדו"ח שפורסם לפני שנה על ידי הלמ"ס נמצא שהחינוך הטכנולוגי בישראל פורח כ-32.6% מהתלמידים ילידי ישראל לומדים במסגרתו, לעומת 47.7% מהעולים, 53.2% מן הרוסים ו-50.8% מהאתיופים. החינוך הטכנולוגי עצמו מרובד, יש בו מגמות טכנולוגיות באמת ומגמות שהן מה שהיו נגרות וספרות בעבר. פחות מ-23% מן הלומדים בחינוך הטכנולוגי לומדים במגמות בהן ההישגים בבגרות מקבילים לאלו של בתי ספר עיוניים, ביתר המגמות גם אלו עם שמות יפים כמו: "מערכות ניהול ותעשיה" או "הנדסת תיכון ובקרה" שכוללים, למשל, מקצועות כמו תיירות, מנהל, מכונאות וחשמל ההישגים נמוכים עד מביכים, פחות משליש זכאים לבגרות ועוד פחות מזה עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות.

ממי בחרה השרה הנכבדה ללמוד? ממדינה שהדמוקרטיה בה מוגבלת. את זאת יודעת גם השרה, המתרשמת מהפתיחות והסובלנות הסינגפורית, "דווקא סינגפור הבלתי דמוקרטית מצליחה לעשות את זה יותר טוב מאיתנו".

השרה, שכנראה מתייעצת עם בכירי אנשי החינוך, מצוטטת כאומרת משפטים שרק הנאו-ליברליים ביותר מעיזים  להעלות על דל שפתותיהם: למשל, "אנחנו חברה יותר שוויונית שמתנגדת להנשרת תלמידים ומתנגדת למיון, אבל צריך להבין את המחיר שאנחנו משלמים על זה. אני חושבת שעד הסיור הזה לא הבנתי אותו ממש. הסיור הזה גרם לי לעצור ולהבין שהמערכת משלמת בשם השוויוניות ובשם הדמוקרטיה הוא באמת גבוה".

היא מוסיפה להעמיק ואומרת: " מרוב שרצינו שוויון הרגנו את כולם . מרוב חשש לאפליה ביטלנו את החינוך הטכנולוגי, ובדיעבד זאת הייתה כנראה טעות. כל כך פחדנו שמסלול טכנולוגי יוצר דור של חוטבי עצים שואבי מים, שנתנו לחלשים להוריד למטה את החזקים וכולם הלכו בעצם לאיבוד".  החלשים כרגיל אשמים בכל, הם הורגים וגוררים את כולם לעברי פי פחת, אם אפשר היה להיפטר מהם היה רק טוב.

את העובדות אין השרה יודעת, וכדאי להזכיר לה שאנחנו חברה מאוד לא שוויונית וכך אנחנו כבר עשרות שנים, מערכת החינוך מראשיתה הייתה מסלילה ומרבדת על בסיס אתני וכלכלי, אבל כנראה שצריך להמשיך בכך, כי ששוויון הוא רע ואי שוויון הוא טוב. השרה עצמה כמובן עברה מסלול מיוחד כיון  שהיא כנראה מאוד מוכשרת: "אני הייתי הולכת לאיבוד במערכת החינוך הסינגפורית , עשיתי את המסלול הכי לא מובנה שיכול להיות לסטודנט".

שני פרטים קטנים שהוזכרו במאמר ולא העמיקו בהם: 1) תקציב החינוך כפול מתקציב הישראלי. 2) שכר המורים גבוה משכרם של מהנדסים ואנשי תקשורת במגזר הפרטי. כמו גם ש-80% מן התלמידים בסינגפור נעזרים במורים פרטיים. אולי כאן יעלו את שכר המורים במעט אבל בטוח שהתקציב לא יגדל ואין לי ספק שלא יגיע אפילו לגודלו לפני הקיצוצים המבריאים של הגדול מכולם, נתניהו, שדרך אגב, גם לא תוכנית מדהימה לקידום החינוך בישראל.

אני לא מבין כיצד אדם אינטליגנטי מייצר תובנות בסגנון "כרכור סינגפור". אבל כנראה שמשהו קורה לאנשים ונשים כאלה כאשר הם הופכים לשרים, הם משאירים את החוכמה שלהם מחוץ לשערי המשרד כדי שחס וחלילה לא יקרה משהו נורא  והם יעשו משהו מועיל, כמו לבנות מערכת חינוך באמת שוויונית. והיום כל החכמים הללו יקבלו את הצעת התקציב המקדמת את החברה בישראל.  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דני זמיר

    יוסי אני מתפלא עליך.
    מהרשימה הרצינית שלך יוצא שהתייחסת בכובד ראש למסע היחצנות של שרת החינוך.
    מטרת הכתבה במוסף ידיעות , כמו גם המסע עצמו של השרה מלוות העיתונאית (במימון של מי טסה העיתונאית?) בסינגפור, לא היתה חס ושלום מקצועית-רעיונית, כי אם יחצנות טהורה.
    בלי להתייחס לשוני בין חברה הישראלית לסינגפורית שעל פניו מעורר שאלה ביחס לאפשרויות ההיקשים, מעניין שאת השרה המחיר היצירתי והתרבותי שהסינגפורים משלמים לא כל כך מטריד.
    בקיצור: במקום לשווק מסע יחצנות במעטה של אשת העולם הגדול היה עדיף ששרת החינוך תתייצב ותעשה משהו במה שהיא מופקדת עליו כאן, קרי בחינוך הישן:-
    סטודנטים, הקצאת משאבים למורים איכותיים, מכינות קד"צ, ועוד עשרות פרוייקטים שגוועים מחדלון יד של משרד החינוך שאינו מתייצב נגד תכתיבי האוצר ההזויים.

  2. דני זמיר

    יוסי אני מתפלא עליך.
    מהרשימה הרצינית שלך יוצא שהתייחסת בכובד ראש למסע היחצנות של שרת החינוך.
    מטרת הכתבה במוסף ידיעות , כמו גם המסע עצמו של השרה מלוות העיתונאית (במימון של מי טסה העיתונאית?) בסינגפור, לא היתה חס ושלום מקצועית-רעיונית, כי אם יחצנות טהורה.
    בלי להתייחס לשוני בין חברה הישראלית לסינגפורית שעל פניו מעורר שאלה ביחס לאפשרויות ההיקשים, מעניין שאת השרה המחיר היצירתי והתרבותי שהסינגפורים משלמים לא כל כך מטריד.
    בקיצור: במקום לשווק מסע יחצנות במעטה של אשת העולם הגדול היה עדיף ששרת החינוך תתייצב ותעשה משהו במה שהיא מופקדת עליו כאן, קרי בחינוך הישן:-
    סטודנטים, הקצאת משאבים למורים איכותיים, מכינות קד"צ, ועוד עשרות פרוייקטים שגוועים מחדלון יד של משרד החינוך שאינו מתייצב נגד תכתיבי האוצר ההזויים.

  3. אחת מהפריפריה במי"ל

    אני בניגוד לכותב, נוטה לא לייחס למערכת החינוך כוח דטרמניסטי עצום כ"כ.
    נערים ונערות שבוחרים את מסלולי הלימוד שלהם בגיל צעיר עושים את זה הרבה פעמים משיקולים לא עיניינים "לחיים האמיתיים" המצפים להם בעתיד – הרבה פעמים הם מוטים מהחלטות של חברים, משפחה, נוחות וכד'.
    יותר חשוב בעיני, לעשות רפורמה אמיתית בהשכלה הגבוהה, כדי שכל מי שירצה ללמוד יוכל להרשות לעצמו. לפחות שם יש קשר ברור יותר בין הבחירה למסלול החיים המקצועיים שאחריהם (וגם זה לא תמיד).
    ואני אומרת את זה מהיכרות קרובה עם הנושא – גדלתי בעיירת פיתוח בגליל, בתיכון למדתי במגמה מקצועית (אדריכלות / שרוטוט בניין) כי בעיוני למדו "כל הלפלפים" שלא סבלתי ובשרטוט / אלקטרוניקה למדו כל הגנובים.
    בשלב הבוגר יותר של חיי החלטתי להקדיש כמה שנים טובות ללמוד במסגרת אקדמית בתחום מדעי הרוח, עד לדוקטורט. מהמקום הזה הבחירה של איפה ללמוד בתיכון נדמית לי רחוקה וחסרת משמעות לחלוטין.

  4. אחת מהפריפריה במי"ל

    אני בניגוד לכותב, נוטה לא לייחס למערכת החינוך כוח דטרמניסטי עצום כ"כ.
    נערים ונערות שבוחרים את מסלולי הלימוד שלהם בגיל צעיר עושים את זה הרבה פעמים משיקולים לא עיניינים "לחיים האמיתיים" המצפים להם בעתיד – הרבה פעמים הם מוטים מהחלטות של חברים, משפחה, נוחות וכד'.
    יותר חשוב בעיני, לעשות רפורמה אמיתית בהשכלה הגבוהה, כדי שכל מי שירצה ללמוד יוכל להרשות לעצמו. לפחות שם יש קשר ברור יותר בין הבחירה למסלול החיים המקצועיים שאחריהם (וגם זה לא תמיד).
    ואני אומרת את זה מהיכרות קרובה עם הנושא – גדלתי בעיירת פיתוח בגליל, בתיכון למדתי במגמה מקצועית (אדריכלות / שרוטוט בניין) כי בעיוני למדו "כל הלפלפים" שלא סבלתי ובשרטוט / אלקטרוניקה למדו כל הגנובים.
    בשלב הבוגר יותר של חיי החלטתי להקדיש כמה שנים טובות ללמוד במסגרת אקדמית בתחום מדעי הרוח, עד לדוקטורט. מהמקום הזה הבחירה של איפה ללמוד בתיכון נדמית לי רחוקה וחסרת משמעות לחלוטין.

  5. שולמית

    מבלי להתיחס לביקורה של השרה בסינגפור אטען בשבח החינוך הטכנולוגי בתנאי שזה יעשה בצורה האופטימילית ויכלול את ההכשרה הטובה ביותר. דבר זה יאפשר לצעירים רבים להתפרנס בכבוד במקצועות נדרשים. כיום, באשלית ההשכלה הגבוהה מסתובבים רבים בלי מקצוע ועם תעודת בגרות שלא מקנה להם אפשרויות עבודה או לימודים. לא כל האנשים רוצים או מתאימים ללימודים גבוהים. גם לימודים באוניברסיטה או במכללה לא מבטיחים רבת השתכרות נאותה. יש בדבר אחיזת עיניים.

    בחינוך הטכנולוגי יש להשקיע כספים רבים במכשור המתקדם ביותר, בכיתות קטנות, בהוראה מקצועית וטוב יהיה אם חלק או בעצם רוב בוגרי המגמה הטכנולוגית יעשו גם תעודת בגרות שתאפשר להם ללמוד אם ירצו, בהמשך חייהם.

  6. שולמית

    מבלי להתיחס לביקורה של השרה בסינגפור אטען בשבח החינוך הטכנולוגי בתנאי שזה יעשה בצורה האופטימילית ויכלול את ההכשרה הטובה ביותר. דבר זה יאפשר לצעירים רבים להתפרנס בכבוד במקצועות נדרשים. כיום, באשלית ההשכלה הגבוהה מסתובבים רבים בלי מקצוע ועם תעודת בגרות שלא מקנה להם אפשרויות עבודה או לימודים. לא כל האנשים רוצים או מתאימים ללימודים גבוהים. גם לימודים באוניברסיטה או במכללה לא מבטיחים רבת השתכרות נאותה. יש בדבר אחיזת עיניים.

    בחינוך הטכנולוגי יש להשקיע כספים רבים במכשור המתקדם ביותר, בכיתות קטנות, בהוראה מקצועית וטוב יהיה אם חלק או בעצם רוב בוגרי המגמה הטכנולוגית יעשו גם תעודת בגרות שתאפשר להם ללמוד אם ירצו, בהמשך חייהם.

  7. שוש

    התאכזבתי מאוד למצוא את יולי תמיר מרוחה על השער הראשי של ידיעות ומכריזה אמירות שטחיות. זה באמת מה שקורה לאנשים שמוציאים אותם ממקומם הטבעי לעמדות כוח. אם עד עכשיו חשבתי שהיא צנועה יחסית לקודמיה ולפיכך מזיקה פחות מהם גיליתי מגלומניה ושטחיות, כיאה למעמדה.

    סינגפור אכן מציגה הישגים מרשימים ומומחים ממדינות רבות, למשל בתחום המתמטיקה, מבקשים ללמוד מהדרך הישירה והלא מתחכמת שהנהיגו בסינגפור, אשר מקרבת ילדים למקצוע המתמטיקה ומצליחה לעקוף ולמנוע את הפחד וההירתעות מהמקצוע.

    נקודת המוצא של 'השיטה', האמיצה בפשטותה, אומרת שהוראה, לא רק לילדים, חייבת לצאת מן המוחשי ואילו הפשטה מגיעה רק בשלב מאוחר יותר. גם בארץ פרופ' רון אהרוני ו'העמותה הישראלית לקידום חינוך מתמטי לכל' מקדמים את 'השיטה' ומעניין מאוד שאחת מתפיסות היסוד בהדרכות למורים מדגישה את חשיבותו של הדיון הכיתתי המונהג על ידי המורה. דיון שקצת אבד במגמות ההוראה היחידנית ואשר מכליל ו'אוסף' את כל התלמידים בכל שלב ושלב – חזקים וחלשים – תוך חזרה, תיווך של הידע והוראות פשוטות וברורות.

    בדרך זו החלשים יותר מוצאים נקודות אחיזה ומבינים בפעם השניה או השלישית או בדרך ההמחשה שמדברת אליהם ואילו החזקים מבססים את הבנתם. בבניה הדרגתית ואיטית, ומבלי להניח שיש דברים 'מובנים מאליהם' או לחכות שהילד 'יגלה בעצמו' את העקרונות החוקים – דבר שהגיע להקצנה בגישות הוראה 'מתוך הילד' (קונסטרוקטיביזם).

    אלא שכל אלה מסובכים ומניחים שיש דבר כזה הוראה, עקרונות דידקטיים, כיתות קטנות, חקירה. לא, הרבה יותר מתאים למקומותינו להאשים את שיוויון היתר. ולשמוע את זה מנערת הסנדלים על גשר הירקון, סבתא שלי היתה אומרת 'אדיוס סנטוס'!

  8. שוש

    התאכזבתי מאוד למצוא את יולי תמיר מרוחה על השער הראשי של ידיעות ומכריזה אמירות שטחיות. זה באמת מה שקורה לאנשים שמוציאים אותם ממקומם הטבעי לעמדות כוח. אם עד עכשיו חשבתי שהיא צנועה יחסית לקודמיה ולפיכך מזיקה פחות מהם גיליתי מגלומניה ושטחיות, כיאה למעמדה.

    סינגפור אכן מציגה הישגים מרשימים ומומחים ממדינות רבות, למשל בתחום המתמטיקה, מבקשים ללמוד מהדרך הישירה והלא מתחכמת שהנהיגו בסינגפור, אשר מקרבת ילדים למקצוע המתמטיקה ומצליחה לעקוף ולמנוע את הפחד וההירתעות מהמקצוע.

    נקודת המוצא של 'השיטה', האמיצה בפשטותה, אומרת שהוראה, לא רק לילדים, חייבת לצאת מן המוחשי ואילו הפשטה מגיעה רק בשלב מאוחר יותר. גם בארץ פרופ' רון אהרוני ו'העמותה הישראלית לקידום חינוך מתמטי לכל' מקדמים את 'השיטה' ומעניין מאוד שאחת מתפיסות היסוד בהדרכות למורים מדגישה את חשיבותו של הדיון הכיתתי המונהג על ידי המורה. דיון שקצת אבד במגמות ההוראה היחידנית ואשר מכליל ו'אוסף' את כל התלמידים בכל שלב ושלב – חזקים וחלשים – תוך חזרה, תיווך של הידע והוראות פשוטות וברורות.

    בדרך זו החלשים יותר מוצאים נקודות אחיזה ומבינים בפעם השניה או השלישית או בדרך ההמחשה שמדברת אליהם ואילו החזקים מבססים את הבנתם. בבניה הדרגתית ואיטית, ומבלי להניח שיש דברים 'מובנים מאליהם' או לחכות שהילד 'יגלה בעצמו' את העקרונות החוקים – דבר שהגיע להקצנה בגישות הוראה 'מתוך הילד' (קונסטרוקטיביזם).

    אלא שכל אלה מסובכים ומניחים שיש דבר כזה הוראה, עקרונות דידקטיים, כיתות קטנות, חקירה. לא, הרבה יותר מתאים למקומותינו להאשים את שיוויון היתר. ולשמוע את זה מנערת הסנדלים על גשר הירקון, סבתא שלי היתה אומרת 'אדיוס סנטוס'!

  9. מזרחי שנמאס לו מהמצב

    דני זמיר עוד אשכנזי חסר הבנה בסיסית
    עובד במדרשת אורנים הלבנבנה ומספר סיפור אישי שלא מייצג את הכלל
    כרגיל בויכוחים עם אשכנזים , אנחנו לא מעניינים אותם
    לא הביוב שזורם בשכונה שלנו , לא בתי הספר הירודים
    ולא חוסר התקווה והאמונה
    מהפכה מזרחית -ערבית עכשיו

  10. מזרחי שנמאס לו מהמצב

    דני זמיר עוד אשכנזי חסר הבנה בסיסית
    עובד במדרשת אורנים הלבנבנה ומספר סיפור אישי שלא מייצג את הכלל
    כרגיל בויכוחים עם אשכנזים , אנחנו לא מעניינים אותם
    לא הביוב שזורם בשכונה שלנו , לא בתי הספר הירודים
    ולא חוסר התקווה והאמונה
    מהפכה מזרחית -ערבית עכשיו

  11. שי נ.

    יולי תמיר לא הבינה כיצד אין אף סופר סינגפורי במשך 100(!) שנים. מייד כמובן היא דילגה על כך והמשיכה בתשבוחותיה האנכרוניסטיות. איך פרופ' לפילוסופיה יכולה לדלג על כך בקלות יתרה? האם היא באמת לא מודעת למחיר הכבד שעם משלם בהיעדר אנשי רוח ותרבות?
    כנראה שהמאסטר שלה היה על הנזיר שמכר את הפרארי שלו, אבל אצלה היה דגש על מכירה של משהו אחר…

  12. שי נ.

    יולי תמיר לא הבינה כיצד אין אף סופר סינגפורי במשך 100(!) שנים. מייד כמובן היא דילגה על כך והמשיכה בתשבוחותיה האנכרוניסטיות. איך פרופ' לפילוסופיה יכולה לדלג על כך בקלות יתרה? האם היא באמת לא מודעת למחיר הכבד שעם משלם בהיעדר אנשי רוח ותרבות?
    כנראה שהמאסטר שלה היה על הנזיר שמכר את הפרארי שלו, אבל אצלה היה דגש על מכירה של משהו אחר…

  13. משה כץ

    האמת הכי מגוחך היה שבתגובה לעובדה שבסינגפור שכר המורים גבוהה ציינה השרה שאצלינו העלו את השכר למורה מתחיל מ2800 שקל שזה פשוט לא יכול להיות שכר הוגן בשום פרמטר ל 5400 אם אינני טועה אולם היא שכחה להזכיר שזה רק חלקי רק לחברי ההסתדרות שזה לא ממש יעלה אלא על פי דרגות שאף אחד לא יודע איך ומי יחליט עליהם ושזה לא ממש עלית שכר אלא אותו שכר לשעה פשוט עליה של מספר השעות.
    ואני חושב שבעקבות "הצלחתה" של הגברת תמיר יסע השר לאיכות הסביבה(זה שטוען שעלית פני הים לא נוגעת לנו כי אנחנו לא על האוקיאנוס) לראות את ההצלחה בארה"ב בנושא משרדו
    השר לבטחון פנים לסין כמובן ועוד ועוד

  14. משה כץ

    האמת הכי מגוחך היה שבתגובה לעובדה שבסינגפור שכר המורים גבוהה ציינה השרה שאצלינו העלו את השכר למורה מתחיל מ2800 שקל שזה פשוט לא יכול להיות שכר הוגן בשום פרמטר ל 5400 אם אינני טועה אולם היא שכחה להזכיר שזה רק חלקי רק לחברי ההסתדרות שזה לא ממש יעלה אלא על פי דרגות שאף אחד לא יודע איך ומי יחליט עליהם ושזה לא ממש עלית שכר אלא אותו שכר לשעה פשוט עליה של מספר השעות.
    ואני חושב שבעקבות "הצלחתה" של הגברת תמיר יסע השר לאיכות הסביבה(זה שטוען שעלית פני הים לא נוגעת לנו כי אנחנו לא על האוקיאנוס) לראות את ההצלחה בארה"ב בנושא משרדו
    השר לבטחון פנים לסין כמובן ועוד ועוד

  15. רונן

    ראשית, בהקשר של החינוך הטכנולוגי – היא לא אמרה שהחלשים דופקים את כולנו, אלא שהשיטה בישראל דופקת גם את החלשים וגם את החזקים ולכן צריך לשנות אותה.
    מעבר לזה, לא ברור לי על סמך מה יש לתייג אותה ישר באגף הניאו-ליברלי. בגלל שהיא אמרה שלא נגיע לשיוויון מוחלט? בכל חברה יהיה מי שיעבוד במפעל ומי שיהיה איש הייטק. המטרה שלנו היא שפערי השכר בינהם יהיו קטנים ככל האפשר (אם בכלל) ושכל אחד יוכל לממש את הפוטנציאל שיש בו. אני לא חושב שתמיר חושבת אחרת. ולעצם העניין, ברור שאם יהיו בתי ספר טכנולוגיים רק בעיירות פיתוח וכו', אז זה בעייתי ורק משעתק את המצב הקיים. מצד שני, אם לצעירים שכיום נושרים מהמערכת תהיה לפחות אפשרות לרכוש מקצוע – זה עדיף.
    חוץ מזה בכתבה הדגש הוא בהחלט שיפור איכות ההוראה – גם מבחינת שכר המורים וגם מבחינת תקציבים וסטנדרטים במכללות להכשרת מורים. כל עוד הרמה שם נמוכה כפי שהיא היום – אין סיכוי למערכת החינוך.
    העניין הוא בסופו של דבר למצוא איזון. אני לא חושב שהחינוך הסמכותני סטייל סינגפור מתאים לישראל וגם לא ממש רצוי. מצד שני, ותמיר אומרת את זה יפה – בישראל נוצרה תרבות אנרכית לחלוטין, שבה לאף אחד אין כבוד לשום אדם אחר – לא מורה, לא שוטר, לא מבוגר וכו'. בתרבות כזאת אין למורה בכיתה שום סיכוי, בוודאי שהתלמידים יודעים שההורים מזלזלים בבית.

  16. רונן

    ראשית, בהקשר של החינוך הטכנולוגי – היא לא אמרה שהחלשים דופקים את כולנו, אלא שהשיטה בישראל דופקת גם את החלשים וגם את החזקים ולכן צריך לשנות אותה.
    מעבר לזה, לא ברור לי על סמך מה יש לתייג אותה ישר באגף הניאו-ליברלי. בגלל שהיא אמרה שלא נגיע לשיוויון מוחלט? בכל חברה יהיה מי שיעבוד במפעל ומי שיהיה איש הייטק. המטרה שלנו היא שפערי השכר בינהם יהיו קטנים ככל האפשר (אם בכלל) ושכל אחד יוכל לממש את הפוטנציאל שיש בו. אני לא חושב שתמיר חושבת אחרת. ולעצם העניין, ברור שאם יהיו בתי ספר טכנולוגיים רק בעיירות פיתוח וכו', אז זה בעייתי ורק משעתק את המצב הקיים. מצד שני, אם לצעירים שכיום נושרים מהמערכת תהיה לפחות אפשרות לרכוש מקצוע – זה עדיף.
    חוץ מזה בכתבה הדגש הוא בהחלט שיפור איכות ההוראה – גם מבחינת שכר המורים וגם מבחינת תקציבים וסטנדרטים במכללות להכשרת מורים. כל עוד הרמה שם נמוכה כפי שהיא היום – אין סיכוי למערכת החינוך.
    העניין הוא בסופו של דבר למצוא איזון. אני לא חושב שהחינוך הסמכותני סטייל סינגפור מתאים לישראל וגם לא ממש רצוי. מצד שני, ותמיר אומרת את זה יפה – בישראל נוצרה תרבות אנרכית לחלוטין, שבה לאף אחד אין כבוד לשום אדם אחר – לא מורה, לא שוטר, לא מבוגר וכו'. בתרבות כזאת אין למורה בכיתה שום סיכוי, בוודאי שהתלמידים יודעים שההורים מזלזלים בבית.

  17. מזרחי שנמאס לו ממתחזים

    התשובה שלך מעוררת חשד עמוק שאתה מתחזה.
    מה הקשר בין מה שכתבת לבין הדברים של זמיר?
    סתם ירידה אישית לגופו של אדם בלי שום קשר לנושא.
    חבל שהעוקץ נתן לך במה.

  18. מזרחי שנמאס לו ממתחזים

    התשובה שלך מעוררת חשד עמוק שאתה מתחזה.
    מה הקשר בין מה שכתבת לבין הדברים של זמיר?
    סתם ירידה אישית לגופו של אדם בלי שום קשר לנושא.
    חבל שהעוקץ נתן לך במה.

  19. zzzDiklazzz

    האם "פרופ'" יולי תמיר חושבת שגם בארץ הקטנה וה"שיוויונית" שלנו יהיה ל-80% מהילדים, מי שיממן
    עבורם מורה פרטי?

    האם "פרופ'" יולי תמיר שכחה שיכולת כלכלית גם מהווה או עשויה להוות פקטור להפיכה של תלמיד לחזק/חלש?
    האם שרת החינוך תומכת בחינוך ובחירה חופשית לשכבות מבוססות (אלו שיוכלו לממן מורה פרטי), לעומת הסללה
    מקצועית עבור אלו שלא יצליחו לממן מורה פרטי (כי במדינת ישראל לא יהיו 80% שיצליחו לממן מורה פרטי), כל זאת
    בטענה מריטוקרטית של חזק/חלש לימודית?

    מישהו אמר אלת'וסר?

  20. zzzDiklazzz

    האם "פרופ'" יולי תמיר חושבת שגם בארץ הקטנה וה"שיוויונית" שלנו יהיה ל-80% מהילדים, מי שיממן
    עבורם מורה פרטי?

    האם "פרופ'" יולי תמיר שכחה שיכולת כלכלית גם מהווה או עשויה להוות פקטור להפיכה של תלמיד לחזק/חלש?
    האם שרת החינוך תומכת בחינוך ובחירה חופשית לשכבות מבוססות (אלו שיוכלו לממן מורה פרטי), לעומת הסללה
    מקצועית עבור אלו שלא יצליחו לממן מורה פרטי (כי במדינת ישראל לא יהיו 80% שיצליחו לממן מורה פרטי), כל זאת
    בטענה מריטוקרטית של חזק/חלש לימודית?

    מישהו אמר אלת'וסר?

  21. דוד גיל

    שליש מהתלמידים לומד בחינוך הטכנולוגיה מקצועות כמכונאות רכב, נגרות ואוי לאוזניים – תיירות – כולם מקצועות בזויים. האם חשוב יותר למלא איצטדיונים בעורכי דין שכל מאויהם להשתלב ביחסי הון שלטון. כבוגר בית ספר חקלאי אני מוחה על המשתמע מהכתבה. אם רק את זה למדה יולי תמיר – דיינו. חסרים בארץ עובדי מוסכים, נגרים טובים ומתמחים בתיירות ואם יצליחו ירויחו בצדק יותר מהמורים המסויידים בתיכון ובאוניברסיטה. האם היהודיה אמנם רוצה שהבן יהיה דוקטור או אדבוקט אבל האם זו תכליתה של מערכת החינוך?לידיעתכם גם ביל גייטס ולארי אליסון לא סיימו אוניברסיטה והם נמנים על עשירי העולם פשוט משום שיש להם בראש מה שחסרים מרצים במוסדות להשכלה גבוהה.
    אני מתפלל שנכדי יחליטו ללמוד בחינוך הטכנולוגי ולא מתבייש בכך.תחשבו על כך, טמבלים.

  22. דוד גיל

    שליש מהתלמידים לומד בחינוך הטכנולוגיה מקצועות כמכונאות רכב, נגרות ואוי לאוזניים – תיירות – כולם מקצועות בזויים. האם חשוב יותר למלא איצטדיונים בעורכי דין שכל מאויהם להשתלב ביחסי הון שלטון. כבוגר בית ספר חקלאי אני מוחה על המשתמע מהכתבה. אם רק את זה למדה יולי תמיר – דיינו. חסרים בארץ עובדי מוסכים, נגרים טובים ומתמחים בתיירות ואם יצליחו ירויחו בצדק יותר מהמורים המסויידים בתיכון ובאוניברסיטה. האם היהודיה אמנם רוצה שהבן יהיה דוקטור או אדבוקט אבל האם זו תכליתה של מערכת החינוך?לידיעתכם גם ביל גייטס ולארי אליסון לא סיימו אוניברסיטה והם נמנים על עשירי העולם פשוט משום שיש להם בראש מה שחסרים מרצים במוסדות להשכלה גבוהה.
    אני מתפלל שנכדי יחליטו ללמוד בחינוך הטכנולוגי ולא מתבייש בכך.תחשבו על כך, טמבלים.

  23. ליאון

    מה עם לכתוב קצת רקע על סינגפור? ועל העובדה שזאת מדינה טוטליטרית. אולי אם גזר הדין על עישון סמים קלים בישראל יהיה זהה לגזר הדין בסינגפור (מוות), אולי אז ישתפר החינוך בישראל?!

  24. ליאון

    מה עם לכתוב קצת רקע על סינגפור? ועל העובדה שזאת מדינה טוטליטרית. אולי אם גזר הדין על עישון סמים קלים בישראל יהיה זהה לגזר הדין בסינגפור (מוות), אולי אז ישתפר החינוך בישראל?!

  25. חיפאי

    מפלגת העבודה תמכה כולה בתקציב , כולל יולי תמיר, זה תקציב שפוגע בחלשים , בעצם כל תקציב פוגע בחלשים, אבל איפה הפן הסוציאל דמוקרטי שהיה אמור להיות מיוצג ע"י תמיר?

  26. חיפאי

    מפלגת העבודה תמכה כולה בתקציב , כולל יולי תמיר, זה תקציב שפוגע בחלשים , בעצם כל תקציב פוגע בחלשים, אבל איפה הפן הסוציאל דמוקרטי שהיה אמור להיות מיוצג ע"י תמיר?

  27. טרזן

    אם נמחק את הביטוי "הסללה", ונדבר למשל על "מיון", יוסר המטען השלילי מהדיון. למעשה לא היתה נוצרת בעיה עם הסללה/מיון אלמלא נעשתה על בסיס סוציאלי ואתני.
    מיון היה, מיון הווה, ומיון יהיה גם בעתיד כי הוא פשוט נחוץ. כאשר אדם ניגש לתיכון, לאוניברסיטה, לבי"ס לאמנות, או לקורס מקצועי במחשבים, עליו לעמוד בדרישות המקצוע.
    גם אני סבור (כמו אחדים מהמגיבים) ש"מקצועי" זה מגניב. עד היום אני מתאבל על כך ש"הוסללתי" לעיוני מבלי שמישהו במערכת זיהה את ליקויי הלמידה שסבלתי מהם. בימים ההם כולם נדפקו.

  28. טרזן

    אם נמחק את הביטוי "הסללה", ונדבר למשל על "מיון", יוסר המטען השלילי מהדיון. למעשה לא היתה נוצרת בעיה עם הסללה/מיון אלמלא נעשתה על בסיס סוציאלי ואתני.
    מיון היה, מיון הווה, ומיון יהיה גם בעתיד כי הוא פשוט נחוץ. כאשר אדם ניגש לתיכון, לאוניברסיטה, לבי"ס לאמנות, או לקורס מקצועי במחשבים, עליו לעמוד בדרישות המקצוע.
    גם אני סבור (כמו אחדים מהמגיבים) ש"מקצועי" זה מגניב. עד היום אני מתאבל על כך ש"הוסללתי" לעיוני מבלי שמישהו במערכת זיהה את ליקויי הלמידה שסבלתי מהם. בימים ההם כולם נדפקו.

  29. zzzDiklazzz

    ולא רק מבחינת ה"מינוח".

    כאשר כתוב לך כי 80% מהילדים לומדים גם עם מורה פרטי, שכן מי שלא יצליח במבחן בגיל 12(!) "ימויין", לבי"ס מקצועי, הרי שהדבר מראה לך כי המיון כן נעשה, או כן נסמך בעקיפין על, בסיס סוציאלי.

    כאשר לאדם ניתנת אפשרות לבחור אם ללכת לעיוני או לא, אז יורד המטען השלילי מהדיון. כל עוד החינוך הוא מלכתחילה לא-שיוויוני, חינוך שדורש מאנשים לממן מורה פרטי בנוסף לבי"ס (אם הנתון לגבי 80% הוא נכון, הרי
    שהצלחה בלימודים לא נסמכת אך ורק על היכולות של הילד ו"חכמתו" אלא גם באופן מבוסס על התגבור אותו הוא מקבל בתשלום), הרי ש"מיון" שייעשה ע"י מערכת החינוך, יהיה מוטה מההתחלה ולא יהיה, כמעט בהכרח, לטובת אותם ילדים אשר הוריהם לא הצליחו לממן עבורם מורה פרטי.

    מיון לרוב הדברים שציינת, דרך אגב, לא מתבסס על "דרישות המקצוע":
    דרישות הקבלה לאוניברסיטה לדוג', מתבססת על היצע וביקוש ולא יכולות מסויימות ברוב המסלולים. ספי הקבלה והדחייה לרוב נקבעים בשל מכסות, ככל שיש יותר אנשים שירצו להיכנס למסלול מסויים, הרי שאז, הדרישות- ציון הקבלה לחוג, יעלה. ברוב החוגים לא מדובר אם כן על דרישות מקצוע, אלא על מכסות-היצע וביקוש. לראייה, ישנן לא מעט מכללות בהן אם תשלם את המחיר הגבוה, לרוב, תוכל להתקבל לחוגים/מסלולים אליהם לא היית מתקבל באוניברסיטה- מיותר לציין שהדרישות המקצועיות הן לרוב זהות, המיון עם זאת אינו.

    עבור קורס מקצועי למחשבים, הדרישות לרוב יהיו של יכולת כלכלית-> אם תוכל לממן הרשמה לקורס, לרוב תתקבל.

    אם אתה מתאבל על כך ש"הוסללת" לעיוני מבלי שיאבחנו אותך, הרי שאתה בעצם שם לב לכך שהסללה אינה נכונה. מאחר ובד"כ שולחים למקצועי/עיוני לקראת התיכון, תחשוב על חופש הבחירה שנשלל מילדים בני 12 אשר מחליטים עבורם לאיזה מסלול יועברו. מה גם, שלפי הדברים אותם אתה כותב, נראה כי אתה מאמין כי זה יהיה נכון לשלוח לקויי למידה לבי"ס מקצועי ולא לעיוני. בתור לקויית למידה שגם איבחנה את עצמה הרבה לאחר שהדבר היה תלוי ב"מערכת" , כלומר, לאחר סיום לימודי התיכון, הרשה לי לא להסכים עם הדברים שאתה אומר. גם אני לא הייתי מרוצה ב-100% מהדברים אשר "אולצתי" ללמוד, אבל בין זה לבין כך שמישהו היה מחליט לשלוח אותי לבי"ס מקצועי במידה והיו מאבחנים את לקויות הקשב והלמידה שלי, המרחק גדול.

    אין לי בעייה עם קיומם של בי"ס מקצועיים או עיוניים, כל עוד הבחירה ללמוד בכל אחד מהם נעשית ע"י האדם ולא נכפית עליו (ובטח לא בגיל 12) ע"י המערכת. זה ההבדל בין הסללה לבין מיון.

  30. zzzDiklazzz

    ולא רק מבחינת ה"מינוח".

    כאשר כתוב לך כי 80% מהילדים לומדים גם עם מורה פרטי, שכן מי שלא יצליח במבחן בגיל 12(!) "ימויין", לבי"ס מקצועי, הרי שהדבר מראה לך כי המיון כן נעשה, או כן נסמך בעקיפין על, בסיס סוציאלי.

    כאשר לאדם ניתנת אפשרות לבחור אם ללכת לעיוני או לא, אז יורד המטען השלילי מהדיון. כל עוד החינוך הוא מלכתחילה לא-שיוויוני, חינוך שדורש מאנשים לממן מורה פרטי בנוסף לבי"ס (אם הנתון לגבי 80% הוא נכון, הרי
    שהצלחה בלימודים לא נסמכת אך ורק על היכולות של הילד ו"חכמתו" אלא גם באופן מבוסס על התגבור אותו הוא מקבל בתשלום), הרי ש"מיון" שייעשה ע"י מערכת החינוך, יהיה מוטה מההתחלה ולא יהיה, כמעט בהכרח, לטובת אותם ילדים אשר הוריהם לא הצליחו לממן עבורם מורה פרטי.

    מיון לרוב הדברים שציינת, דרך אגב, לא מתבסס על "דרישות המקצוע":
    דרישות הקבלה לאוניברסיטה לדוג', מתבססת על היצע וביקוש ולא יכולות מסויימות ברוב המסלולים. ספי הקבלה והדחייה לרוב נקבעים בשל מכסות, ככל שיש יותר אנשים שירצו להיכנס למסלול מסויים, הרי שאז, הדרישות- ציון הקבלה לחוג, יעלה. ברוב החוגים לא מדובר אם כן על דרישות מקצוע, אלא על מכסות-היצע וביקוש. לראייה, ישנן לא מעט מכללות בהן אם תשלם את המחיר הגבוה, לרוב, תוכל להתקבל לחוגים/מסלולים אליהם לא היית מתקבל באוניברסיטה- מיותר לציין שהדרישות המקצועיות הן לרוב זהות, המיון עם זאת אינו.

    עבור קורס מקצועי למחשבים, הדרישות לרוב יהיו של יכולת כלכלית-> אם תוכל לממן הרשמה לקורס, לרוב תתקבל.

    אם אתה מתאבל על כך ש"הוסללת" לעיוני מבלי שיאבחנו אותך, הרי שאתה בעצם שם לב לכך שהסללה אינה נכונה. מאחר ובד"כ שולחים למקצועי/עיוני לקראת התיכון, תחשוב על חופש הבחירה שנשלל מילדים בני 12 אשר מחליטים עבורם לאיזה מסלול יועברו. מה גם, שלפי הדברים אותם אתה כותב, נראה כי אתה מאמין כי זה יהיה נכון לשלוח לקויי למידה לבי"ס מקצועי ולא לעיוני. בתור לקויית למידה שגם איבחנה את עצמה הרבה לאחר שהדבר היה תלוי ב"מערכת" , כלומר, לאחר סיום לימודי התיכון, הרשה לי לא להסכים עם הדברים שאתה אומר. גם אני לא הייתי מרוצה ב-100% מהדברים אשר "אולצתי" ללמוד, אבל בין זה לבין כך שמישהו היה מחליט לשלוח אותי לבי"ס מקצועי במידה והיו מאבחנים את לקויות הקשב והלמידה שלי, המרחק גדול.

    אין לי בעייה עם קיומם של בי"ס מקצועיים או עיוניים, כל עוד הבחירה ללמוד בכל אחד מהם נעשית ע"י האדם ולא נכפית עליו (ובטח לא בגיל 12) ע"י המערכת. זה ההבדל בין הסללה לבין מיון.

  31. שור

    יולי תמיר נכשלה כשלון חרוץ,
    וההסללה היא רעיון גרוע הגובל בגזענות !

    שור

  32. שור

    יולי תמיר נכשלה כשלון חרוץ,
    וההסללה היא רעיון גרוע הגובל בגזענות !

    שור

  33. נתן שקרצ'י

    מאמרה של ח"כ פרופסור יולי תמיר שהופיע בעיתון "הארץ" במהדורת יום חמישי, 12.8.2004 הוא מאמר חשוב ביותר.

    אין ספק שח"כ תמיר כותבת מעומק ליבה ומתחושתה כי אנו הולכים לכוון "דמוקרטיה של סינגפור", כפי שהיא מכנה זאת.

    אולם נראה כי יש לבחון את המצב אותו היא מתארת, בו משרד האוצר "השתלט" הלכה למעשה על המערכת הפוליטית והוא הוא אשר קובע, ללא כל "יריבים" אמיתיים [או בשפת המקצוע 'איזונים ובקרות'] את דרכה של המערכת הפוליטית.

  34. נתן שקרצ'י

    מאמרה של ח"כ פרופסור יולי תמיר שהופיע בעיתון "הארץ" במהדורת יום חמישי, 12.8.2004 הוא מאמר חשוב ביותר.

    אין ספק שח"כ תמיר כותבת מעומק ליבה ומתחושתה כי אנו הולכים לכוון "דמוקרטיה של סינגפור", כפי שהיא מכנה זאת.

    אולם נראה כי יש לבחון את המצב אותו היא מתארת, בו משרד האוצר "השתלט" הלכה למעשה על המערכת הפוליטית והוא הוא אשר קובע, ללא כל "יריבים" אמיתיים [או בשפת המקצוע 'איזונים ובקרות'] את דרכה של המערכת הפוליטית.

  35. טרזן

    דקלה,
    לא התייחסתי כלל לסינגפור (ול-80% שלומדים פרטי), ובעניין זה דעתי כדעתך. באשר ללימודים גבוהים, המיכסות קובעות כמה סטודנטים יתקבלו, אבל את המאושרים שימלאו את המיכסה קובע "מיון", כך היה בזמני. אולי כיום, בעולם המכללות המסחריות, יש גם קובינות אחרות הקשורות ליכולת כספית.
    אני חולק על טענתך שהמיון שולל מבני ה-12 את חופש הבחירה. חופש בחירה לילדים הוא שאלה כלל לא פשוטה ולא אדון בה, אבל על מנת להכניס דברים לפרופורציה (כמו שנהוג לומר), אעיר כי חוק חינוך חובה הוא הפרה חמורה בהרבה של חרותם של הילדים — לו היה הדבר בידי, לא הייתה כף רגלי דורכת בביה"ס. אינני מסכים עם הצעתך להניח לכל תלמיד לבחור את בית הספר הבא שלו ללא מגבלות. לא כל תלמיד יכול להצליח בבי"ס עיוני, ולא לכל תלמיד יכולת להצליח במקצועי. הבעיה מונחת ברמתם ויוקרתם הנמוכה של ביה"ס המקצועיים, יחסית לאלה העיוניים (דבר שכנראה נכון גם היום), ובהיעדר מנגנון איכותי לערעור על תוצאות המיון.
    ואחרון, נכשלתי בניסוח ההערה שבסוף תגובתי הקודמת והטעיתי אותך. מה שרציתי לומר זה דבר מורכב יותר ואנסח אותו שוב: שמחתי שהוסללתי לעיוני (כי הייתי שבוי, כמו כולם, בסטיגמות השליליות של המקצועי). היום אני יודע שסבלתי בלימודים כי ליקויי הלמידה הקלים שלי (שכמובן לא אובחנו אז) לא טופלו. היום אני גם יודע שהייתי נהנה כנראה מהלימודים (בניגוד לסבל שחוויתי בעיוני), לו הגעתי לבי"ס מקצועי טוב.

  36. טרזן

    דקלה,
    לא התייחסתי כלל לסינגפור (ול-80% שלומדים פרטי), ובעניין זה דעתי כדעתך. באשר ללימודים גבוהים, המיכסות קובעות כמה סטודנטים יתקבלו, אבל את המאושרים שימלאו את המיכסה קובע "מיון", כך היה בזמני. אולי כיום, בעולם המכללות המסחריות, יש גם קובינות אחרות הקשורות ליכולת כספית.
    אני חולק על טענתך שהמיון שולל מבני ה-12 את חופש הבחירה. חופש בחירה לילדים הוא שאלה כלל לא פשוטה ולא אדון בה, אבל על מנת להכניס דברים לפרופורציה (כמו שנהוג לומר), אעיר כי חוק חינוך חובה הוא הפרה חמורה בהרבה של חרותם של הילדים — לו היה הדבר בידי, לא הייתה כף רגלי דורכת בביה"ס. אינני מסכים עם הצעתך להניח לכל תלמיד לבחור את בית הספר הבא שלו ללא מגבלות. לא כל תלמיד יכול להצליח בבי"ס עיוני, ולא לכל תלמיד יכולת להצליח במקצועי. הבעיה מונחת ברמתם ויוקרתם הנמוכה של ביה"ס המקצועיים, יחסית לאלה העיוניים (דבר שכנראה נכון גם היום), ובהיעדר מנגנון איכותי לערעור על תוצאות המיון.
    ואחרון, נכשלתי בניסוח ההערה שבסוף תגובתי הקודמת והטעיתי אותך. מה שרציתי לומר זה דבר מורכב יותר ואנסח אותו שוב: שמחתי שהוסללתי לעיוני (כי הייתי שבוי, כמו כולם, בסטיגמות השליליות של המקצועי). היום אני יודע שסבלתי בלימודים כי ליקויי הלמידה הקלים שלי (שכמובן לא אובחנו אז) לא טופלו. היום אני גם יודע שהייתי נהנה כנראה מהלימודים (בניגוד לסבל שחוויתי בעיוני), לו הגעתי לבי"ס מקצועי טוב.

  37. תמי

    לאורך כל הכתבה "שיעור בסינגפור" שאלתי את עצמי האם נסעה השרה ללמידה משמעותית ואמיתית המובילה לחשבון נפש או למסע בחירות?
    במשך כל כהונתה מגלה הגברת תמיר זלזול נוקב במורי ישראל ברמתם הקוגניטיבית, ביכולתיהם ובהכשרתם, לא היה שר חינוך בישראל שהתבטא בזלזול קשה כנגד המורים כמותה.
    הגברת תמיר צריכה לזכור כי אלו המורים במערכת, ניתן לעשות שינויים גם בלי לרמוס ברגל קשה את אלו שנושאים במלאכה .
    אותי לימדו שהדרך היא חיזוקים חיוביים, אם שרת החינוך מזלזלת במורייה אין סיבה שציבור ההורים והתלמידים לא ינהג כמותה- אך עליה לזכור כי זהו כדור שלג ומכאן שלא תתפלא שלמורה אין סמכות והאלימות חוגגת.כאן הפרופ' הייתה צריכה ללמד דוגמא אישית מהי, התייחסי יפה, הללי וצרי את השינוי.
    והשקר הגדול הוא ההתייחסות לרפורמה:
    "טענו שאני מוותרת ומעלה את השכר בלי לדרוש תוספת שעות לימוד"
    "שמחתי שהצלחתי להעלות את השכר שלהם מבלי להעמיס עליהם עוד שעות"
    ולאמת תוספת השכר אינה אמיתית למעשה השכר ירד לשעת עבודה והתווספו שעות לימוד ועבודה רבות. לחטיבת הבינים תוספת של 72% שעות, האין השרה אמורה להציג את האמת?
    השרה טענה "סינגפור עקפה אותנו בסיבוב" – נכון כי הכתיבה מדיניות עקבית ולא כמו בישראל כל יום משנים גישה, תכניות לימודים חדשות כדוגמת השתים האחרונות – חינוך להתנדבות, חינוך פיננסי. העמסת שיטות, ספרי לימוד ומיזמים.
    השרה הסיקה כי צריך לקצץ חומר הלימוד בשליש ובאותו הזמן הכניסה עוד תכניות.
    האם יולי שמה לב להיכן הגיעה? לאיזו מדינה?איזה משטר?
    דעי לך הגברת תמיר הגעת לדמוקרטיה דיקטטורית, אז מהו התימהון: על משמעת מופתית, אין אלימות, אין הפרעות, נסי לחשוב מה קורה למי שמפריע בכזה משטר?
    "לא ראיתי בהלה בעינים" ילד שנולד לתוך כזה משטר, לא תראי בהלה בעינים, הוא רגיל.
    תמיר דיברה על החינוך ללאומיות ובאותה נשימה אישרה תמיר ללמד בבתי הספר הערביים את הגירסה הפלשתינאית לאירועי 48'- הנכבה, האם הערבים שחיים בישראל אינם אזרחים?, לא צריך לטפח בקרבם את אהבת ישראל? או שהיינו רוצים לטפח לאום שמרגיש שהיה רוצה לבכות על אובדן עצמאותו הפלשתינאית?
    יש לקחת את החינוך הערבי לא למקום של בכיינות ושנאת המולדת הישראלית אלא ללמד בבתי ספר יהודים וערבים זה את תרבותו של השני להתחיל בהשוואת משאבים מכאן תצמח האהבה למולדת מהרגשת השיוויוניות.
    ולסיום – מנגחת יולי את ביבי על אמירתו לקצץ בהוצאות מנגנון משרד החינוך ולהעלות את שכר המורים. למה לא? בפינלנד מדינה דמוקרטית עשו רפורמה מוצלחת והחליטו לקצץ במנגנון המשרד ב- 90% , זה מראה על כוונה רצינית.
    מעבר לכך שהרפורמה לוותה בשיח ציבורי לא בחשאיות ומחטפים.
    יולי תמיר בעיני נכשלה כשלון חרוץ כשרת חינוך, היא שולפת ועוסקת במחטפים, היא אינה ראויה לתפקיד כל-כך אחראי!

  38. תמי

    לאורך כל הכתבה "שיעור בסינגפור" שאלתי את עצמי האם נסעה השרה ללמידה משמעותית ואמיתית המובילה לחשבון נפש או למסע בחירות?
    במשך כל כהונתה מגלה הגברת תמיר זלזול נוקב במורי ישראל ברמתם הקוגניטיבית, ביכולתיהם ובהכשרתם, לא היה שר חינוך בישראל שהתבטא בזלזול קשה כנגד המורים כמותה.
    הגברת תמיר צריכה לזכור כי אלו המורים במערכת, ניתן לעשות שינויים גם בלי לרמוס ברגל קשה את אלו שנושאים במלאכה .
    אותי לימדו שהדרך היא חיזוקים חיוביים, אם שרת החינוך מזלזלת במורייה אין סיבה שציבור ההורים והתלמידים לא ינהג כמותה- אך עליה לזכור כי זהו כדור שלג ומכאן שלא תתפלא שלמורה אין סמכות והאלימות חוגגת.כאן הפרופ' הייתה צריכה ללמד דוגמא אישית מהי, התייחסי יפה, הללי וצרי את השינוי.
    והשקר הגדול הוא ההתייחסות לרפורמה:
    "טענו שאני מוותרת ומעלה את השכר בלי לדרוש תוספת שעות לימוד"
    "שמחתי שהצלחתי להעלות את השכר שלהם מבלי להעמיס עליהם עוד שעות"
    ולאמת תוספת השכר אינה אמיתית למעשה השכר ירד לשעת עבודה והתווספו שעות לימוד ועבודה רבות. לחטיבת הבינים תוספת של 72% שעות, האין השרה אמורה להציג את האמת?
    השרה טענה "סינגפור עקפה אותנו בסיבוב" – נכון כי הכתיבה מדיניות עקבית ולא כמו בישראל כל יום משנים גישה, תכניות לימודים חדשות כדוגמת השתים האחרונות – חינוך להתנדבות, חינוך פיננסי. העמסת שיטות, ספרי לימוד ומיזמים.
    השרה הסיקה כי צריך לקצץ חומר הלימוד בשליש ובאותו הזמן הכניסה עוד תכניות.
    האם יולי שמה לב להיכן הגיעה? לאיזו מדינה?איזה משטר?
    דעי לך הגברת תמיר הגעת לדמוקרטיה דיקטטורית, אז מהו התימהון: על משמעת מופתית, אין אלימות, אין הפרעות, נסי לחשוב מה קורה למי שמפריע בכזה משטר?
    "לא ראיתי בהלה בעינים" ילד שנולד לתוך כזה משטר, לא תראי בהלה בעינים, הוא רגיל.
    תמיר דיברה על החינוך ללאומיות ובאותה נשימה אישרה תמיר ללמד בבתי הספר הערביים את הגירסה הפלשתינאית לאירועי 48'- הנכבה, האם הערבים שחיים בישראל אינם אזרחים?, לא צריך לטפח בקרבם את אהבת ישראל? או שהיינו רוצים לטפח לאום שמרגיש שהיה רוצה לבכות על אובדן עצמאותו הפלשתינאית?
    יש לקחת את החינוך הערבי לא למקום של בכיינות ושנאת המולדת הישראלית אלא ללמד בבתי ספר יהודים וערבים זה את תרבותו של השני להתחיל בהשוואת משאבים מכאן תצמח האהבה למולדת מהרגשת השיוויוניות.
    ולסיום – מנגחת יולי את ביבי על אמירתו לקצץ בהוצאות מנגנון משרד החינוך ולהעלות את שכר המורים. למה לא? בפינלנד מדינה דמוקרטית עשו רפורמה מוצלחת והחליטו לקצץ במנגנון המשרד ב- 90% , זה מראה על כוונה רצינית.
    מעבר לכך שהרפורמה לוותה בשיח ציבורי לא בחשאיות ומחטפים.
    יולי תמיר בעיני נכשלה כשלון חרוץ כשרת חינוך, היא שולפת ועוסקת במחטפים, היא אינה ראויה לתפקיד כל-כך אחראי!

  39. סתיו בסר

    ישנם אלפי תלמידים הסובלים מניכור חברתי וקהילתי והיעדר מוטיבציה ללמידה-רק בגלל יחס קשה של המורה אליהם , לא יעלה על הדעת שמורה יעליב תלמיד בכיתה, התלמידים יצחקו עליו בהפסקה ואחר כך יצפה המורה שהוא יכין את שיעוריו ותהיה לו מוטיבציה בסיסית להוכיח את עצמו
    ענישה חייבת להיות כדי לקבוע גבולות ברורים , אבל לא כפי שהשרה מצהירה
    והרי מהצהרותיה התעייפנו, כי ניתן להבין עפ התנהגותה הלא אחראית: מה שמותר למורה –לתלמיד אסור
    כך שגם המורים- הוא לא הכי-הכי
    למורה אין גבולות ברורים,וצוותי החינוך מעדיפים להתנהג-כל אחד ע"פ הבנתו ולא על פי ההבדל הבסיסי בין מותר לאסור,בין טוב ורע, בין מביש וראוי לכבוד.
    כדי שמערכת החינוך תפעל בדרך הראוייה ביותר היא חייבת להיות מבוססת על יחס של כבוד בין השותפים לחינוך ולא על מערכת ענישה חמורה כפי שמציינת השרה תמיר בראיון לידיעות אחרונות, חייבת להתקיים מדיניות אחת ,ברורה וחד משמעית למי שמוביל מערכות אנושיות לתת ולקבל כבוד ,לרבות מערכת אכיפה למפרים אותה.

  40. סתיו בסר

    ישנם אלפי תלמידים הסובלים מניכור חברתי וקהילתי והיעדר מוטיבציה ללמידה-רק בגלל יחס קשה של המורה אליהם , לא יעלה על הדעת שמורה יעליב תלמיד בכיתה, התלמידים יצחקו עליו בהפסקה ואחר כך יצפה המורה שהוא יכין את שיעוריו ותהיה לו מוטיבציה בסיסית להוכיח את עצמו
    ענישה חייבת להיות כדי לקבוע גבולות ברורים , אבל לא כפי שהשרה מצהירה
    והרי מהצהרותיה התעייפנו, כי ניתן להבין עפ התנהגותה הלא אחראית: מה שמותר למורה –לתלמיד אסור
    כך שגם המורים- הוא לא הכי-הכי
    למורה אין גבולות ברורים,וצוותי החינוך מעדיפים להתנהג-כל אחד ע"פ הבנתו ולא על פי ההבדל הבסיסי בין מותר לאסור,בין טוב ורע, בין מביש וראוי לכבוד.
    כדי שמערכת החינוך תפעל בדרך הראוייה ביותר היא חייבת להיות מבוססת על יחס של כבוד בין השותפים לחינוך ולא על מערכת ענישה חמורה כפי שמציינת השרה תמיר בראיון לידיעות אחרונות, חייבת להתקיים מדיניות אחת ,ברורה וחד משמעית למי שמוביל מערכות אנושיות לתת ולקבל כבוד ,לרבות מערכת אכיפה למפרים אותה.

  41. צפונית

    יש כמה נקודות שכן כדאי לאמץ אלינו:
    1) לסגור את כל המכללות להוראה (28!!!) ולפתוח מכללה אחת, יוקרתית, עם דרישות סף גבוהות.
    2)המורים שיוכשרו שם יידעו שמשכורת הבסיס בשנה הראשונה תהיה המשכורת הממוצעת במשק.
    3)עלייה במדרגות המשכורת- לפי האיכות ולא הוותק.
    4) שינוי מוחלט של מתודות ההוראה המשעממות והמזיקות של היום.
    5) מסלולים מקצועיים ברמות שונות להתאמה מירבית עם השוני ברמת התלמידים.
    6)עד ההתפלגות לעיוני/מקצועי יש 15 שנה. זמן מספיק להורים ולילד להחליט על כיוון ולהתאמץ.
    7)במקום מורים פרטיים- מרכזי תיגבור בבתי הספר עצמם, לאחר שעות הלימוד. כחלק מהתשלום לבי"הס.

  42. צפונית

    יש כמה נקודות שכן כדאי לאמץ אלינו:
    1) לסגור את כל המכללות להוראה (28!!!) ולפתוח מכללה אחת, יוקרתית, עם דרישות סף גבוהות.
    2)המורים שיוכשרו שם יידעו שמשכורת הבסיס בשנה הראשונה תהיה המשכורת הממוצעת במשק.
    3)עלייה במדרגות המשכורת- לפי האיכות ולא הוותק.
    4) שינוי מוחלט של מתודות ההוראה המשעממות והמזיקות של היום.
    5) מסלולים מקצועיים ברמות שונות להתאמה מירבית עם השוני ברמת התלמידים.
    6)עד ההתפלגות לעיוני/מקצועי יש 15 שנה. זמן מספיק להורים ולילד להחליט על כיוון ולהתאמץ.
    7)במקום מורים פרטיים- מרכזי תיגבור בבתי הספר עצמם, לאחר שעות הלימוד. כחלק מהתשלום לבי"הס.

  43. ד"ר דינה שטכל

    חבל שפרו'פ תמיר לא התייחסה בביקורה בסינגפור גם לנעשה בתחום מערכת החינוך בגיל הרך.
    בשנים 1998,2004,הוזמנתי פעמיים לסינגפור להרצאות על תוכנית מט"ל {מדעי טבע לילד}לגיל הרך שפותחה בישראל.
    . התוכנית הנ"ל פותחה ופעלה בהצלחה רבה בגני הילדים בישראל.התוכנית זכתה בפרס המועצה הלאומית למחקר ופיתוח , היא תורגמה לאנגלית ,ערבית ושפת התאי. היא מופעלת עד היום בארצות רבות.
    סידרת עזרי הלימוד הנילווים לתוכנית ,ואשר העתקים שלהם וואראציות רבות נמצאים בשוק, תורגמו לעשר שפות והם
    מופצים בעולם.מטרת לימוד התוכנית הנ" ל היתה :פיתוח יצירתיות בגיל הרך באמצעות תוכנית מדע.

  44. ד"ר דינה שטכל

    חבל שפרו'פ תמיר לא התייחסה בביקורה בסינגפור גם לנעשה בתחום מערכת החינוך בגיל הרך.
    בשנים 1998,2004,הוזמנתי פעמיים לסינגפור להרצאות על תוכנית מט"ל {מדעי טבע לילד}לגיל הרך שפותחה בישראל.
    . התוכנית הנ"ל פותחה ופעלה בהצלחה רבה בגני הילדים בישראל.התוכנית זכתה בפרס המועצה הלאומית למחקר ופיתוח , היא תורגמה לאנגלית ,ערבית ושפת התאי. היא מופעלת עד היום בארצות רבות.
    סידרת עזרי הלימוד הנילווים לתוכנית ,ואשר העתקים שלהם וואראציות רבות נמצאים בשוק, תורגמו לעשר שפות והם
    מופצים בעולם.מטרת לימוד התוכנית הנ" ל היתה :פיתוח יצירתיות בגיל הרך באמצעות תוכנית מדע.

  45. דוד גיל

    אינני מסכים עם ספורטא שחזות החינוך היא בהשכלה הגבוהה אבל בודאי שאין בכניסה אליה שיויון. עדות לכך היא פריחת המכונים לבחינות הכניסה שכולם פרטיים ויקרים ומעניקים יתרון ברור לתלמידיהם בעת מבחני הכניסה. יועץ ההשקעות בבנק הוא בעל תואר שני במינהל עסקים ומבין בניירות ערך פחות ממני אבל לרובנו אין מושג מדוע מנוע הרכב משותק ורוצים שמכונאי המוסך יהיה מקצוען שייאתר מיידית מקור התקלה ויחזיר הרכב לכשירות בהקדם. לראשון מקצוע מכובד הממומן מעמלה בטוחה הנגבית מערך התיק והשני שהינו לכל הדעות חיוני יותר בחיינו הערכה נמוכה כחוטב עצים ושואב מים. האם אנחנו באמת מטומטמים? לא מדובר בחזון העבודה של א.ד.גורדון אלא בחיי היום יום האפורים ובסדרי עדיפות בסיסיים. במקום להיאבק על טיפוח ושידרוג החינוך המקצועי והטכנולוגי ממשיכים בטיפוח חלום האם הפולניה על הילד הרופא או עורך הדין במסלול האוניברסיטאי שעלותו הכלכלית והחברתית גבוהה לעין שיעור מתוחלתו. וכאשר שיקולי תקציב מעמידים זה מול זה הענקת חינוך מוזל לסטודנטים מול התקנת מעבדות ושיפור תנאי השכר למורים בחינוך הטכנולוגי – ההעדפה חייבת להיות ברורה. ומצדי שישבתו הסטודנטים וישרפו צמיגי מכוניתיהם.

  46. דוד גיל

    אינני מסכים עם ספורטא שחזות החינוך היא בהשכלה הגבוהה אבל בודאי שאין בכניסה אליה שיויון. עדות לכך היא פריחת המכונים לבחינות הכניסה שכולם פרטיים ויקרים ומעניקים יתרון ברור לתלמידיהם בעת מבחני הכניסה. יועץ ההשקעות בבנק הוא בעל תואר שני במינהל עסקים ומבין בניירות ערך פחות ממני אבל לרובנו אין מושג מדוע מנוע הרכב משותק ורוצים שמכונאי המוסך יהיה מקצוען שייאתר מיידית מקור התקלה ויחזיר הרכב לכשירות בהקדם. לראשון מקצוע מכובד הממומן מעמלה בטוחה הנגבית מערך התיק והשני שהינו לכל הדעות חיוני יותר בחיינו הערכה נמוכה כחוטב עצים ושואב מים. האם אנחנו באמת מטומטמים? לא מדובר בחזון העבודה של א.ד.גורדון אלא בחיי היום יום האפורים ובסדרי עדיפות בסיסיים. במקום להיאבק על טיפוח ושידרוג החינוך המקצועי והטכנולוגי ממשיכים בטיפוח חלום האם הפולניה על הילד הרופא או עורך הדין במסלול האוניברסיטאי שעלותו הכלכלית והחברתית גבוהה לעין שיעור מתוחלתו. וכאשר שיקולי תקציב מעמידים זה מול זה הענקת חינוך מוזל לסטודנטים מול התקנת מעבדות ושיפור תנאי השכר למורים בחינוך הטכנולוגי – ההעדפה חייבת להיות ברורה. ומצדי שישבתו הסטודנטים וישרפו צמיגי מכוניתיהם.

  47. לדויד גיל

    לא לומדים יותר נגרות באף בית-ספר בארץ ,ולמען האמת גם לא חסרים נגרים ,ואלה שיש הולכים ופושטים את הרגל מאז כניסת "איקאה" לפה.

  48. לדויד גיל

    לא לומדים יותר נגרות באף בית-ספר בארץ ,ולמען האמת גם לא חסרים נגרים ,ואלה שיש הולכים ופושטים את הרגל מאז כניסת "איקאה" לפה.

  49. יוני רוזנברג

    22.8.07

    אל: שרת החינוך
    הגב' יולי תמיר

    מאת: יוני רוזנברג
    ס. מנהלת

    הנידון: תגובה לכתבה " שיעור בסינגפור"

    אני, יוני רוזנברג, ממלאת תפקיד של סגנית מנהלת בביה"ס צופה- שרון שבאלפי- מנשה והרואה את תפקידה קודם כל כאשת חינוך במלוא מובן המילה, מבקשת להתייחס לכתבה "שיעור בסינגפור" שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות לפני כשבועיים.אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא כיוון שאני מכירה את החינוך בסינגפור מקרוב מתוך: למידה, ביקור ומעקב בבית ספר מקומי , שיחות עם תלמידים, מורים והורים ,והתנסות הלכה למעשה של ביתי הקטנה שלמדה בגן טרום חובה סינגפורי. בין היתר, היתה לי התנסות בהוראת עברית לקבוצות מבוגרים סינגפורים שיצאו להכשרה בארץ. אני מבקשת להדגיש שהדברים שיאמרו אינם מנקודת מבט שיפוטית אלא הצגת העובדות, המציאות כפי שהכרתי ולמדתי אותה במשך שלוש שנים של חיים בסינגפור.

    בשנים 1992- 1995 התגוררה משפחתי הכוללת 4 בנות בסינגפור, במסגרת שליחותו של בעלי כנציג צה"ל.כיוון שאני באה מתחום החינוך, מערכת החינוך בסינגפור סיקרנה אותי והחלטתי ללמוד אותה ולעקוב אחריה מקרוב.
    השלטון בסינגפור רואה במערכת החינוכית צורך קיומי הכרחי להתנהלות המדינה. מתוך הנחה בסיסית זו, החינוך אינו מתחיל בביה"ס היסודי גם לא בגן ,הוא מתחיל ברגע שהילד נולד.
    הילד נולד לתוך מדינה שמשטרה הוא דמודיקטטורית, בעלת חוקים נוקשים שאינם משתמעים לשתי פנים, מגיל אפס הוא מחונך לציית לחוקים אלה והאכיפה גם היא בהתאם.אין גמישות, אין הקלות,אין ויתורים , גם אין פרשנות אישית לא של החוק ולא של העונש. הצייתנות המוחלטת, המשמעת החזקה ויחד עם זאת הכבוד והיראה כלפי ההורים, כלפי המורים, כלפי המוסדות מושרשים בו חזק.
    לכן, כשאומר שר החינוך הסינגפורי " שגורל המדינה נמצא בידיים שלי" זה אינו רק בגדר
    סיסמא ,הוא אכן מאמין בכך .הוא לא חושב רק על הרגע הנתון שבו התלמיד נמצא במסגרות החינוכיות תחת אחריותו.הוא חושב הרבה יותר רחוק,הוא חושב על התוצר הסופי,על אזרחי המדינה העתידיים שאותם הוא רוצה לעצב כאזרחים הנאמנים למשטר ולמדינה.הוא יודע ומאמין שעתיד המדינה טמון בחינוך ובהתאם לכך הוא פועל ומקצה את המשאבים הדרושים.
    יש יישום הלכה למעשה של ה"אני המאמין שלו" שחופף גם את ה"אני המאמין" של השלטון.

    הילדים מפנימים זאת עוד לפני שהם מגיעים למוסדות החינוך, הם לא מכירים דבר אחר.הוריו, משפחתו וכל הסובב את הילד מאמינים בדרך זו, אין מסר כפול.הציות לחוקי המדינה הם מעל הכל. כשהילד מגיע לגן או לביה"ס הוא יודע שהוא חייב להיות ממושמע, לציית לחוקי ביה"ס , לכבד את מוריו ואת חבריו ,זה "בילד אין" אצלו.כך שגם אם יהיו 50 תלמידים בכיתה והטמפ' גבוהה המורה תצליח ללמד.אין בעיות משמעת ,סמכות המורה מכובדת ע"י התלמיד והוריו כאחד. התלמיד והוריו יודעים שבביה"ס היסודי יקבע עתידו במיון שנערך כבר בכיתה ד' . בסוף כיתה ו' הוא כבר יודע אם ימשיך ללמוד לימודים עיוניים או יעבור לביה"ס מיקצועי. ההורים והתלמיד נמצאים תחת לחץ כבד,לכן כל המשפחה מתגייסת להצלחת הילד בלימודיו. תתפלאו לשמוע שההורים לוקחים את החופשה שלהם בתקופת המבחנים של הילד ולא נוסעים לחופשה באילת עם הילד על חשבון ימי הלימוד כי יש דיל יותר זול.

    מערכת החינוך הסינגפורית היא בבסיסה השתקפות אמיתית של החברה הסינגפורית וההוויה התרבותית שלה.אורח החיים , התרבות, ה"אני מאמין" החינוכי שלהם שונה בתכלית משלנו.
    לכן, כשמנסים להבין, לבדוק מדוע ההישגים הלימודיים שלהם גבוהים משלנו?
    נראה לי, שהתשובה היא שההצלחה אינה תלוית תוכנית לימודים זו או אחרת,פרוייקט זה או אחר, זה תלוי תרבות, תפיסת חיים, אורח חיים שמקיף את כל המערכות ,לא רק החינוכיות, ומתחיל כבר בשנים הראשונות לחיי הילד.
    כך, שגם אם נאמץ את התוכנית במתמטיקה שלהם או כל תוכנית אחרת לא נגיע להישגים שלהם.ביה"ס אינו מנותק ממערכות השלטון ומהחברה בכלל. הפתרון כנראה אחר.

    כפי שציינתי קודם ביתי סיון למדה בגן טרום חובה מקומי שכלל כ- 50 ילדים.כבר בגן הייתה צריכה להגיע עם תלבושת אחידה שכללה חולצה לבנה. לא להאמין ,אבל תמיד חזרה הביתה עם חולצה לבנה נקייה.בגן לא היה ארגז חול, גם לא פינת גרוטאות. הייתה תוכנית לימודים מסודרת, משמעת קפדנית שכללה לעיתים פליקים על הטוסיק לילד שובב. כל הורה ידע שלוח הזמנים מחייב( שעת התחלת היום היא שמונה בבקר ולא 8:30 או זמן גמיש אחר כפי שנהוג בארץ).בסוף כל מחצית קיבלנו תעודת הערכה מפורטת על הישגיה של סיון בכל התחומים.אני מבקשת לציין שיחד עם הנוקשות וההקפדה היתרה סיון אהבה ללכת לגן, אהבה את חבריה ואת הגננת שלה.לא הייתה לה כל בעיית הסתגלות למערכת כי מסגרת הגן הציגה באופן מאוד ברור את חוקי הגן. הציפיות והגבולות היו ברורים מאוד, ואנו כהורים היינו שקטים ובטוחים שסיון נמצאת בידיים טובות.
    בביה"ס היסודי שבו ביקרתי בעקביות וצפיתי בו בשיעורים ובהפסקות למדו בשתי משמרות . עם הצילצול לשיעור התלמידים ישבו במקומם והיו מוכנים לשיעור .השיעורים התנהלו בסדר מופתי, לא נתקלתי בהפרעות במהלך השיעור, מצד שני לא חשתי שהתלמידים מפחדים מהמורה,אלא הרגשתי שיש להם יראת כבוד כלפיה. והאמינו לי הכיתות היו צפופות ובלתי ממוזגות, החום בלתי ניסבל והלחות גבוהה מאוד כיאה למזג- אוויר טרופי.בהפסקות כמעט ולא היו מורים תורנים, שני מורים על מאות תלמידים וכששאלתי הכיצד ? האם אינם חוששים שתלמידים יפגעו ? התשובה שלהם הייתה החלטית: אין צורך במורים תורנים כל תלמיד הוא תורן לעצמו, יש להם משמעת עצמית.

    אני מודעת גם לטענות שמנגד , שהחינוך הסינגפורי מדכא חשיבה יצירתית, מקוריות , חשיבה ביקורתית. אך מי אמר שאנרכיה או חוסר סובלנות וכבוד לזולת הוא תנאי לחשיבה ביקורתית או יצירתית?האם יש סתירה בין הצבת גבולות ברורים , סדר ומשמעת עצמית לבין יצירתיות?
    עם כל הצניעות המתבקשת מהבעת דעתי האישית ,למיטב הבנתי ,סוד ההצלחה הסינגפורי בהישגים הלימודיים הגבוהים טמון בתרבות הפוליטית השלטת ,בהשקפת העולם הערכית, באורח החיים הסינגפורי שמופנם היטב בילדים הצעירים ובאזרחים בכלל.

    כאשת חינוך , אני מאמינה שהדרך להשגת יעדים חינוכיים , ערכיים ולימודיים עוברת איפה שהיא באמצע. יש הרבה דברים יפים שאפשר לאמץ מהחינוך הסינגפורי, אבל אין לחכות עד שהילד יגיע למסגרות החינוכיות (יפה שעה אחת קודם) כמו: כיבוד החוק,כבוד להורים,למורים ולזולת,סובלנות לאחר, חינוך לאהבת המולדת , יצירת גאווה לאומית ועוד.

    יחד עם זאת, לא הייתי מוותרת על ערכי הדמוקרטיה,זכויות הפרט, פיתוח חשיבה יצירתית וביקורתית.אם נשכיל להטמיע בילדינו בגילאים כבר מהגילאים הצעירים, ולא רק במסגרות החינוכיות,את ערכי הדמוקרטיה והמוסר עוד קודם שיגיעו לביה"ס היסודי ולתיכון נצא נשכרים. בד בבד יש לפעול בדחיפות לשינוי מעמד המורים ומה לעשות שמעמד המורים נמדד לא רק בכבוד או הילה אלא גם בשכר. יש להכשיר ולטפח מורים טובים,צוות חינוכי שיהיו בו מהטובים שבאנשים, על זה אין להתפשר.

    המודל הסינגפורי אינו בבחינת " כזה ראה וקדש", אלא בבחינת "כזה ראה ושפר " וזאת רק לאחר התבוננות ולמידה מה שמתאים לנו.ועם כל הביקורת שיש לי על החינוך הסינגפורי יש מה ללמוד מהם. אני מסכימה איתך שזו לא בושה "להעתיק מהמחברות" שלהם. כאשת חינוך אינני מתוסכלת (כפי שנאמר בכתבה), יש לי אמונה חזקה במערכת החינוך הישראלית, אך אני גם מאמינה שיש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות לחינוך מטבי יותר, ואינני מתכוונת רק להישגים לימודיים כלל ועיקר, אלא ליצירת חברה ערכית ודמוקרטית המגלה כבוד ואכפתיות לזולת ולסביבה.

    שתהיה לכולנו שנת לימודים פוריה.
    בברכה, יוני רוזנברג

    *ואולי הניצחון הקטן, גדול של החינוך הישראלי שלנו היא ,באפשרות שלי לשגר מכתב לשרת החינוך ולהביע את דעתי מבלי כל חשש. בסינגפור לא היה קורה מצב כזה שמורה היה יכול לשלוח מכתב לשר החינוך לחלוק על דעתו או לבקר אותו.

    אשמח מאוד לקבל את התייחסותך למכתבי.

    המען: יוני רוזנברג
    רח' ברוש 1
    כפר-סבא 44382

    yoniro11@walla.co.il המייל:

    העתק: מנכ"ל משרד החינוך
    מר שמואל אבואב

  50. יוני רוזנברג

    22.8.07

    אל: שרת החינוך
    הגב' יולי תמיר

    מאת: יוני רוזנברג
    ס. מנהלת

    הנידון: תגובה לכתבה " שיעור בסינגפור"

    אני, יוני רוזנברג, ממלאת תפקיד של סגנית מנהלת בביה"ס צופה- שרון שבאלפי- מנשה והרואה את תפקידה קודם כל כאשת חינוך במלוא מובן המילה, מבקשת להתייחס לכתבה "שיעור בסינגפור" שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות לפני כשבועיים.אני מרשה לעצמי להתייחס לנושא כיוון שאני מכירה את החינוך בסינגפור מקרוב מתוך: למידה, ביקור ומעקב בבית ספר מקומי , שיחות עם תלמידים, מורים והורים ,והתנסות הלכה למעשה של ביתי הקטנה שלמדה בגן טרום חובה סינגפורי. בין היתר, היתה לי התנסות בהוראת עברית לקבוצות מבוגרים סינגפורים שיצאו להכשרה בארץ. אני מבקשת להדגיש שהדברים שיאמרו אינם מנקודת מבט שיפוטית אלא הצגת העובדות, המציאות כפי שהכרתי ולמדתי אותה במשך שלוש שנים של חיים בסינגפור.

    בשנים 1992- 1995 התגוררה משפחתי הכוללת 4 בנות בסינגפור, במסגרת שליחותו של בעלי כנציג צה"ל.כיוון שאני באה מתחום החינוך, מערכת החינוך בסינגפור סיקרנה אותי והחלטתי ללמוד אותה ולעקוב אחריה מקרוב.
    השלטון בסינגפור רואה במערכת החינוכית צורך קיומי הכרחי להתנהלות המדינה. מתוך הנחה בסיסית זו, החינוך אינו מתחיל בביה"ס היסודי גם לא בגן ,הוא מתחיל ברגע שהילד נולד.
    הילד נולד לתוך מדינה שמשטרה הוא דמודיקטטורית, בעלת חוקים נוקשים שאינם משתמעים לשתי פנים, מגיל אפס הוא מחונך לציית לחוקים אלה והאכיפה גם היא בהתאם.אין גמישות, אין הקלות,אין ויתורים , גם אין פרשנות אישית לא של החוק ולא של העונש. הצייתנות המוחלטת, המשמעת החזקה ויחד עם זאת הכבוד והיראה כלפי ההורים, כלפי המורים, כלפי המוסדות מושרשים בו חזק.
    לכן, כשאומר שר החינוך הסינגפורי " שגורל המדינה נמצא בידיים שלי" זה אינו רק בגדר
    סיסמא ,הוא אכן מאמין בכך .הוא לא חושב רק על הרגע הנתון שבו התלמיד נמצא במסגרות החינוכיות תחת אחריותו.הוא חושב הרבה יותר רחוק,הוא חושב על התוצר הסופי,על אזרחי המדינה העתידיים שאותם הוא רוצה לעצב כאזרחים הנאמנים למשטר ולמדינה.הוא יודע ומאמין שעתיד המדינה טמון בחינוך ובהתאם לכך הוא פועל ומקצה את המשאבים הדרושים.
    יש יישום הלכה למעשה של ה"אני המאמין שלו" שחופף גם את ה"אני המאמין" של השלטון.

    הילדים מפנימים זאת עוד לפני שהם מגיעים למוסדות החינוך, הם לא מכירים דבר אחר.הוריו, משפחתו וכל הסובב את הילד מאמינים בדרך זו, אין מסר כפול.הציות לחוקי המדינה הם מעל הכל. כשהילד מגיע לגן או לביה"ס הוא יודע שהוא חייב להיות ממושמע, לציית לחוקי ביה"ס , לכבד את מוריו ואת חבריו ,זה "בילד אין" אצלו.כך שגם אם יהיו 50 תלמידים בכיתה והטמפ' גבוהה המורה תצליח ללמד.אין בעיות משמעת ,סמכות המורה מכובדת ע"י התלמיד והוריו כאחד. התלמיד והוריו יודעים שבביה"ס היסודי יקבע עתידו במיון שנערך כבר בכיתה ד' . בסוף כיתה ו' הוא כבר יודע אם ימשיך ללמוד לימודים עיוניים או יעבור לביה"ס מיקצועי. ההורים והתלמיד נמצאים תחת לחץ כבד,לכן כל המשפחה מתגייסת להצלחת הילד בלימודיו. תתפלאו לשמוע שההורים לוקחים את החופשה שלהם בתקופת המבחנים של הילד ולא נוסעים לחופשה באילת עם הילד על חשבון ימי הלימוד כי יש דיל יותר זול.

    מערכת החינוך הסינגפורית היא בבסיסה השתקפות אמיתית של החברה הסינגפורית וההוויה התרבותית שלה.אורח החיים , התרבות, ה"אני מאמין" החינוכי שלהם שונה בתכלית משלנו.
    לכן, כשמנסים להבין, לבדוק מדוע ההישגים הלימודיים שלהם גבוהים משלנו?
    נראה לי, שהתשובה היא שההצלחה אינה תלוית תוכנית לימודים זו או אחרת,פרוייקט זה או אחר, זה תלוי תרבות, תפיסת חיים, אורח חיים שמקיף את כל המערכות ,לא רק החינוכיות, ומתחיל כבר בשנים הראשונות לחיי הילד.
    כך, שגם אם נאמץ את התוכנית במתמטיקה שלהם או כל תוכנית אחרת לא נגיע להישגים שלהם.ביה"ס אינו מנותק ממערכות השלטון ומהחברה בכלל. הפתרון כנראה אחר.

    כפי שציינתי קודם ביתי סיון למדה בגן טרום חובה מקומי שכלל כ- 50 ילדים.כבר בגן הייתה צריכה להגיע עם תלבושת אחידה שכללה חולצה לבנה. לא להאמין ,אבל תמיד חזרה הביתה עם חולצה לבנה נקייה.בגן לא היה ארגז חול, גם לא פינת גרוטאות. הייתה תוכנית לימודים מסודרת, משמעת קפדנית שכללה לעיתים פליקים על הטוסיק לילד שובב. כל הורה ידע שלוח הזמנים מחייב( שעת התחלת היום היא שמונה בבקר ולא 8:30 או זמן גמיש אחר כפי שנהוג בארץ).בסוף כל מחצית קיבלנו תעודת הערכה מפורטת על הישגיה של סיון בכל התחומים.אני מבקשת לציין שיחד עם הנוקשות וההקפדה היתרה סיון אהבה ללכת לגן, אהבה את חבריה ואת הגננת שלה.לא הייתה לה כל בעיית הסתגלות למערכת כי מסגרת הגן הציגה באופן מאוד ברור את חוקי הגן. הציפיות והגבולות היו ברורים מאוד, ואנו כהורים היינו שקטים ובטוחים שסיון נמצאת בידיים טובות.
    בביה"ס היסודי שבו ביקרתי בעקביות וצפיתי בו בשיעורים ובהפסקות למדו בשתי משמרות . עם הצילצול לשיעור התלמידים ישבו במקומם והיו מוכנים לשיעור .השיעורים התנהלו בסדר מופתי, לא נתקלתי בהפרעות במהלך השיעור, מצד שני לא חשתי שהתלמידים מפחדים מהמורה,אלא הרגשתי שיש להם יראת כבוד כלפיה. והאמינו לי הכיתות היו צפופות ובלתי ממוזגות, החום בלתי ניסבל והלחות גבוהה מאוד כיאה למזג- אוויר טרופי.בהפסקות כמעט ולא היו מורים תורנים, שני מורים על מאות תלמידים וכששאלתי הכיצד ? האם אינם חוששים שתלמידים יפגעו ? התשובה שלהם הייתה החלטית: אין צורך במורים תורנים כל תלמיד הוא תורן לעצמו, יש להם משמעת עצמית.

    אני מודעת גם לטענות שמנגד , שהחינוך הסינגפורי מדכא חשיבה יצירתית, מקוריות , חשיבה ביקורתית. אך מי אמר שאנרכיה או חוסר סובלנות וכבוד לזולת הוא תנאי לחשיבה ביקורתית או יצירתית?האם יש סתירה בין הצבת גבולות ברורים , סדר ומשמעת עצמית לבין יצירתיות?
    עם כל הצניעות המתבקשת מהבעת דעתי האישית ,למיטב הבנתי ,סוד ההצלחה הסינגפורי בהישגים הלימודיים הגבוהים טמון בתרבות הפוליטית השלטת ,בהשקפת העולם הערכית, באורח החיים הסינגפורי שמופנם היטב בילדים הצעירים ובאזרחים בכלל.

    כאשת חינוך , אני מאמינה שהדרך להשגת יעדים חינוכיים , ערכיים ולימודיים עוברת איפה שהיא באמצע. יש הרבה דברים יפים שאפשר לאמץ מהחינוך הסינגפורי, אבל אין לחכות עד שהילד יגיע למסגרות החינוכיות (יפה שעה אחת קודם) כמו: כיבוד החוק,כבוד להורים,למורים ולזולת,סובלנות לאחר, חינוך לאהבת המולדת , יצירת גאווה לאומית ועוד.

    יחד עם זאת, לא הייתי מוותרת על ערכי הדמוקרטיה,זכויות הפרט, פיתוח חשיבה יצירתית וביקורתית.אם נשכיל להטמיע בילדינו בגילאים כבר מהגילאים הצעירים, ולא רק במסגרות החינוכיות,את ערכי הדמוקרטיה והמוסר עוד קודם שיגיעו לביה"ס היסודי ולתיכון נצא נשכרים. בד בבד יש לפעול בדחיפות לשינוי מעמד המורים ומה לעשות שמעמד המורים נמדד לא רק בכבוד או הילה אלא גם בשכר. יש להכשיר ולטפח מורים טובים,צוות חינוכי שיהיו בו מהטובים שבאנשים, על זה אין להתפשר.

    המודל הסינגפורי אינו בבחינת " כזה ראה וקדש", אלא בבחינת "כזה ראה ושפר " וזאת רק לאחר התבוננות ולמידה מה שמתאים לנו.ועם כל הביקורת שיש לי על החינוך הסינגפורי יש מה ללמוד מהם. אני מסכימה איתך שזו לא בושה "להעתיק מהמחברות" שלהם. כאשת חינוך אינני מתוסכלת (כפי שנאמר בכתבה), יש לי אמונה חזקה במערכת החינוך הישראלית, אך אני גם מאמינה שיש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות לחינוך מטבי יותר, ואינני מתכוונת רק להישגים לימודיים כלל ועיקר, אלא ליצירת חברה ערכית ודמוקרטית המגלה כבוד ואכפתיות לזולת ולסביבה.

    שתהיה לכולנו שנת לימודים פוריה.
    בברכה, יוני רוזנברג

    *ואולי הניצחון הקטן, גדול של החינוך הישראלי שלנו היא ,באפשרות שלי לשגר מכתב לשרת החינוך ולהביע את דעתי מבלי כל חשש. בסינגפור לא היה קורה מצב כזה שמורה היה יכול לשלוח מכתב לשר החינוך לחלוק על דעתו או לבקר אותו.

    אשמח מאוד לקבל את התייחסותך למכתבי.

    המען: יוני רוזנברג
    רח' ברוש 1
    כפר-סבא 44382

    yoniro11@walla.co.il המייל:

    העתק: מנכ"ל משרד החינוך
    מר שמואל אבואב