ושלא תעזו להתקרב ל "King David"

מיכה רחמן

השבוע הפגינו משפחות מחוסרות דיור מהמאהל ב"בור שיבר" במרכז ירושלים. המעניין בהפגנה הייתה ההתנגשות החזיתית בין המשפחות המפגינות לבין בעלי הרכוש העשירים – נציגי מלונות היוקרה בירושלים כשהמשטרה מצטרפת אל העשירים.

זה היה ממש כמו בסרט סובייטי ישן, של תקופת המהפכה, או אולי זה רק הדימוי שלי. בכל מקרה להלן סיפור ההפגנה. יצאנו מהמאהל בו יושבות משפחות מחוסרות דיור כבר כחודשיים (מדי כמה שנים קמים שוב ושוב המאהלים של מחוסרי הדיור. אלו שנפגעו בשל בעיות משכנתה, או בעיות דיור שונות ומשונות. משפחות, חלקן חד הוריות, נזרקות לרחוב תרתי משמע, והמדינה תמיד אינה עוזרת שכן הן נמצאות מחוץ לכל תוכניות הסיוע לדיור הקיימות (רוב דיירי המאהל הם מזרחים). מטרת ההפגנה הפעם הייתה להעלות את הנושא מחדש לסדר היום הציבורי, מאחר ו"העירייה ומשרד השיכון ממשיכים להתעלם מן המאהל" (מתוך הפרסום באינטרנט שקרא להפגנה).  המטרה הייתה להפגין מול מלונות היוקרה של ירושלים היכן שמשתכנים "מיליונרים שתורמים לסוכנות וראשי הסוכנות עצמם…" בסוויטות המפוארות של מלון "דוד המלך" ומלון "מצודת דוד".

התהלוכה, בה השתתפו כשלושים איש, רובם משפחות מהמאהל וכמה פעילים חברתיים שבאו להזדהות, החלה כמסע נינוח ברחובות ירושלים כשהמשטרה מלוה אותנו וכמו שאמרה איילה סבג: "הנה באים החברים שלנו ללוות אותנו". כל עוד הלכנו ברחובות הכול התנהל בשלום ובידידות עם המשטרה. אבל הנה אנחנו מתקרבים אל מלונותיהם של העשירים. ברגע שהמפגינים והמפגינות נכנסו אל תוך תחומי המלון "מצודת דוד המלך" התחילה המהומה. אחד העובדים (או אולי המנהלים), חנוט בחליפה נאה, בא ודרש הפסקת הצעקות והרעש. השוטרים ניסו לחטוף את התופים מידינו והאלימות הייתה בדרגה נמוכה. אבל כשהגענו אל סמל היוקרה והדיור לעשירים: מלון "המלך דוד", מקום משכנם של עשירים ושועים (וכמובן גם ראשי ממשלות), כאן התחילה האלימות המשטרתית להעלות דציבלים. אחד המנהלים דרש מאיתנו להתפנות. השוטרים זינקו מיד להגן על הרכוש הפרטי במהירות ובכוח רב, תוך שהם מכים כמה מפגינות ומפגינים, הם הכו את איילה סבאג שעמדה בראש ההפגנה ועצרו באלימות רבה את אחד המפגינים. המסר היה ברור: תעשו מה שאתם רוצים, אבל אל מקום מגורי העשירים על תתקרבו. המפגינות והמפגינים, כולל משפחות עם ילדים, התיישבו על הארץ בניסיון למנוע פינוי (זה היה רק במבוא המוביל אל הכניסה), וכאמור פוזרו בכוח רב.

למה קפצו השוטרים והפעילו כוח מול קבוצה קטנה שברובה הגדול הייתה נשים וילדים, כאילו אותם ילדים  עומדים לגזול מדיירי המלון את דירותיהם, על אותן משפחות קשות יום, שגם דירה אין להם, שחוסר הברירה מאלץ אותן לישון במאהל ולנסות ולהיאבק על קורת גג. נראה לי שהלהט והנחישות המשטרתית הזו באו בשל ההגנה על הסמל, סמל העושר שמייצג מלון "המלך דוד". 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. איציק ניסני

    צריך תמונה כי היא שווה אלף מילים
    צלמו והעבירו לכל אתר פורום ובלוג אפשרי

  2. איציק ניסני

    צריך תמונה כי היא שווה אלף מילים
    צלמו והעבירו לכל אתר פורום ובלוג אפשרי

  3. אמרי כהן

    אפשר לבחון את הדברים מזווית לא אחרת, מנקודת מבט פוליטית גרידא, השוטפת כל נדבך בארץ ישראל היום.
    עניי הארץ מודרים ממחוזות העושר ומדירות הפאר העומדות ריקות בשכונת ממילא ובעוד מחוזות "עושר" רבים, מהסיבה הפשוטה שהם לא משתפים פעולה עם נרטיב המושבות היהודי.
    ברור מאליו שאם כל מחוסרי הדיור ידרשו חזקה על אדמות בגדה, או באזורי יישוב רוב ערבי, הם ייזכו לתמיכה נלהבת מצד הממשלה, הסוכנות היהודית ושלוחותיה הרבות. מדינת ישראל לא מכבדת אדם באשר הוא אדם, ואזרח המדינה, במידה ואין לו מוח היי-טק, ממון, או כישרון פוטוגני, נדרש להיות יהודי מתנחל על מנת לקבל "זכויות", או להיות "שווה זכויות".
    אם הייתה מידה של אמת באותה מדיניות לאומנית, פאשיסטית בכל קנה מידה, של הקולוניאליזם יהודי-ציוני של היום, כל אותם "חסרי יכולת", נפגעים, נזקקים, ומוכי גורל, היו זוכים לעידוד משמעותי ללכת וליישב את "ארץ האבות".
    מכאן ברור שפרויייקט ההתנחלויות האכזרי מבוסס על תאוות נדל"ן ובצע הכסף, ויונת השלום, שנפשנו כבר לא חפצה בה, משתפת פעולה עם הספין התקשורתי שנועד לצייר באור שחור את פעילי שלום עכשיו הבודדים שנותרו, כמי שיימנעו בשם חקיקת בג"ץ את הזכות כביכול להתגורר בהר חומה, מעלה אדומים, מודיעין עילית וכו'.

  4. אמרי כהן

    אפשר לבחון את הדברים מזווית לא אחרת, מנקודת מבט פוליטית גרידא, השוטפת כל נדבך בארץ ישראל היום.
    עניי הארץ מודרים ממחוזות העושר ומדירות הפאר העומדות ריקות בשכונת ממילא ובעוד מחוזות "עושר" רבים, מהסיבה הפשוטה שהם לא משתפים פעולה עם נרטיב המושבות היהודי.
    ברור מאליו שאם כל מחוסרי הדיור ידרשו חזקה על אדמות בגדה, או באזורי יישוב רוב ערבי, הם ייזכו לתמיכה נלהבת מצד הממשלה, הסוכנות היהודית ושלוחותיה הרבות. מדינת ישראל לא מכבדת אדם באשר הוא אדם, ואזרח המדינה, במידה ואין לו מוח היי-טק, ממון, או כישרון פוטוגני, נדרש להיות יהודי מתנחל על מנת לקבל "זכויות", או להיות "שווה זכויות".
    אם הייתה מידה של אמת באותה מדיניות לאומנית, פאשיסטית בכל קנה מידה, של הקולוניאליזם יהודי-ציוני של היום, כל אותם "חסרי יכולת", נפגעים, נזקקים, ומוכי גורל, היו זוכים לעידוד משמעותי ללכת וליישב את "ארץ האבות".
    מכאן ברור שפרויייקט ההתנחלויות האכזרי מבוסס על תאוות נדל"ן ובצע הכסף, ויונת השלום, שנפשנו כבר לא חפצה בה, משתפת פעולה עם הספין התקשורתי שנועד לצייר באור שחור את פעילי שלום עכשיו הבודדים שנותרו, כמי שיימנעו בשם חקיקת בג"ץ את הזכות כביכול להתגורר בהר חומה, מעלה אדומים, מודיעין עילית וכו'.

  5. איתי

    ירושלמים רבים כמוני מכירים את מפגני המחאה המגוונים של איילה סבאג, וביחוד בתקופת הקיץ.
    לדעתי טענותיה צודקות וחכמות, אבל המחאה הססגונית לא זזה לשום מקום ונשארת בגדר גימיק.
    סבאג ה"חתרנית" לא לבד, גם ה"ממסדיים" של שלום עכשיו ששמים עליהם מסכות של אסד ושל אולמרט
    כדי לקרוא למו"מ לשלום נשארים גימיק חביב ולא משפיע.
    אולי זה מצער אבל נראה שאת ימי הפנתרים השחורים בירושלים איילה לא מצליחה לשחזר, ולא יעזרו
    תיאורי הגבורה של המאבק בשוטרים. נראה לי שנדרשת כאן חשיבה מחדש לגבי מאבק שיהיה גם אותנטי
    (שלא כמו ההפגנות מבית עוזי דיין) וגם אפקטיבי.

  6. איתי

    ירושלמים רבים כמוני מכירים את מפגני המחאה המגוונים של איילה סבאג, וביחוד בתקופת הקיץ.
    לדעתי טענותיה צודקות וחכמות, אבל המחאה הססגונית לא זזה לשום מקום ונשארת בגדר גימיק.
    סבאג ה"חתרנית" לא לבד, גם ה"ממסדיים" של שלום עכשיו ששמים עליהם מסכות של אסד ושל אולמרט
    כדי לקרוא למו"מ לשלום נשארים גימיק חביב ולא משפיע.
    אולי זה מצער אבל נראה שאת ימי הפנתרים השחורים בירושלים איילה לא מצליחה לשחזר, ולא יעזרו
    תיאורי הגבורה של המאבק בשוטרים. נראה לי שנדרשת כאן חשיבה מחדש לגבי מאבק שיהיה גם אותנטי
    (שלא כמו ההפגנות מבית עוזי דיין) וגם אפקטיבי.

  7. זאב

    כקורא ותיק ונאמן אשר בדרך כלל מסכים עם הנכתב באתר זה ומזדהה עם הדברים הנאמרים בו אני סבור כי הפעם טעות גדולה בידי כותב המאמר. אכן בעית מחוסרי הדיור קשה ומחייבת התיחסות ציבורית אך קודם לכן מחייבת התיחסות אישית ופרטית של מחוסרי הדיור.איני רוצה לשפוט את המפגינים ולהתריס בהם כי העובדה שהיגיעו לאן שהיגיעו היא ברובה אשמתם.יחד עם זאת אי אפשר מלבחון את הסיבות לכך ובעיקר איתן לנסות ולהתמודד .יחד עם זאת,לצערי הרב למדתי על נושא מחוסרי הדיור באיזור מגורי באר שבע ואז נוכחתי לראות כיצד מחוסרי הדיור נחלקים לשתי קבוצות (לפחות):קבוצה אחת שהחיים התאכזרו אליהםובאמת מחפשת לעצמה סיוע ותקבל את הדיור שחברות ממשלתיות משכנות והעיריה הציעו להן והקבוצה השניה הסחטנים שינסו לעשות רווחים כלכליים וחברתיים על גבם של קבוצה ראשונה.נכון ההצעה לא כללה וילות בשכונות עומר או להבים וגם לא וילה ברמות שבבאר שבע,אך הפתרונות גם לא היו דירה פיצפונת בשכונת מצוקה בבאר שבע.הוצע לחסרי הדיור דירות בת 3-4 חדרים בדימונה או ירוחם או באר שבע וסביבתה.כאן נמצא ההבדל בין מחוסרי בית האמיתיים אשר בשל סיבות קשות התגלגלו למצב זה ולבין האחרים שדחו כל פתרון ורואים בהפגנות ובצעקות את הפתרון .
    בענין קינג דויד -אין למלון זה כל שייכות לבעיה של מחוסרי הדיור וההחלטה של המפגינים להגיע לשם הינה בגדר טעות איומה.בעלי המלון אינם חייבים למחוסרי הדיור דבר .הם מחויבים למי ששכר את שירותם באותו יום.כל נסיון לתת לזה הסבר אחר מוטעה ומטעה.אני מציע כי את בקשותיהם יפנו מחוסרי הדיור לרשויות המוסמכות למציאת פתרון ויבדקו ויפשפשו בינם לבין עצמם מי הינו באמת נזקק ומי הוא טרמפיסט המנסה להרויח ממצוקתם של אחרים. אגב מדוע לא בחרו המפגינים להפגין בביתם של עשירי הפנתרים השחורים (בשעתו) שחיים ביום יפה מאד בוילות מרווחות וקולם לא נשמע מאז.

  8. זאב

    כקורא ותיק ונאמן אשר בדרך כלל מסכים עם הנכתב באתר זה ומזדהה עם הדברים הנאמרים בו אני סבור כי הפעם טעות גדולה בידי כותב המאמר. אכן בעית מחוסרי הדיור קשה ומחייבת התיחסות ציבורית אך קודם לכן מחייבת התיחסות אישית ופרטית של מחוסרי הדיור.איני רוצה לשפוט את המפגינים ולהתריס בהם כי העובדה שהיגיעו לאן שהיגיעו היא ברובה אשמתם.יחד עם זאת אי אפשר מלבחון את הסיבות לכך ובעיקר איתן לנסות ולהתמודד .יחד עם זאת,לצערי הרב למדתי על נושא מחוסרי הדיור באיזור מגורי באר שבע ואז נוכחתי לראות כיצד מחוסרי הדיור נחלקים לשתי קבוצות (לפחות):קבוצה אחת שהחיים התאכזרו אליהםובאמת מחפשת לעצמה סיוע ותקבל את הדיור שחברות ממשלתיות משכנות והעיריה הציעו להן והקבוצה השניה הסחטנים שינסו לעשות רווחים כלכליים וחברתיים על גבם של קבוצה ראשונה.נכון ההצעה לא כללה וילות בשכונות עומר או להבים וגם לא וילה ברמות שבבאר שבע,אך הפתרונות גם לא היו דירה פיצפונת בשכונת מצוקה בבאר שבע.הוצע לחסרי הדיור דירות בת 3-4 חדרים בדימונה או ירוחם או באר שבע וסביבתה.כאן נמצא ההבדל בין מחוסרי בית האמיתיים אשר בשל סיבות קשות התגלגלו למצב זה ולבין האחרים שדחו כל פתרון ורואים בהפגנות ובצעקות את הפתרון .
    בענין קינג דויד -אין למלון זה כל שייכות לבעיה של מחוסרי הדיור וההחלטה של המפגינים להגיע לשם הינה בגדר טעות איומה.בעלי המלון אינם חייבים למחוסרי הדיור דבר .הם מחויבים למי ששכר את שירותם באותו יום.כל נסיון לתת לזה הסבר אחר מוטעה ומטעה.אני מציע כי את בקשותיהם יפנו מחוסרי הדיור לרשויות המוסמכות למציאת פתרון ויבדקו ויפשפשו בינם לבין עצמם מי הינו באמת נזקק ומי הוא טרמפיסט המנסה להרויח ממצוקתם של אחרים. אגב מדוע לא בחרו המפגינים להפגין בביתם של עשירי הפנתרים השחורים (בשעתו) שחיים ביום יפה מאד בוילות מרווחות וקולם לא נשמע מאז.

  9. עדנה

    הלואי ויכולתי מבחינה כלכלית לעשות זאת.לצערי מצבי אינו מאפשר זאת (אבל אתם יודעים-ממש לא בא לי לבכות על כך).כן בא לי לבכות על:
    1.אותם מחוסרי דיור אמיתיים שהיגיעו למה שהיגיעו
    2.על התעלמות החברה בישראל ממצוקתם של חסרי הדיור
    3.על פתרונות הדיור שניתנות למחוסרי הדיור .זה לא הפתרון הנכון.צריך חכות ולא דגים…
    4.השגיאה של מחסרי דיור אלה שקיבלו עצת אחיתופל מיחצן עלוב שהיפנה אותם לקינג דיויד
    5.על כותב המאמר הנכבד שממשיך להטעות את אותם מחוסרי דיור ובכלל את הקוראים לגבי הסיבות בהן המשטרה מבצעת את תפקידיה.אני משערת כי אילו באו מפגינים אלה לביתו (עם תופים וצרחות )הוא היה מבקש את עזרת המשטרה.

  10. עדנה

    הלואי ויכולתי מבחינה כלכלית לעשות זאת.לצערי מצבי אינו מאפשר זאת (אבל אתם יודעים-ממש לא בא לי לבכות על כך).כן בא לי לבכות על:
    1.אותם מחוסרי דיור אמיתיים שהיגיעו למה שהיגיעו
    2.על התעלמות החברה בישראל ממצוקתם של חסרי הדיור
    3.על פתרונות הדיור שניתנות למחוסרי הדיור .זה לא הפתרון הנכון.צריך חכות ולא דגים…
    4.השגיאה של מחסרי דיור אלה שקיבלו עצת אחיתופל מיחצן עלוב שהיפנה אותם לקינג דיויד
    5.על כותב המאמר הנכבד שממשיך להטעות את אותם מחוסרי דיור ובכלל את הקוראים לגבי הסיבות בהן המשטרה מבצעת את תפקידיה.אני משערת כי אילו באו מפגינים אלה לביתו (עם תופים וצרחות )הוא היה מבקש את עזרת המשטרה.

  11. בן עמוס

    זכויות האדם ע"פ מגילת זכויות האדם של האו"ם אשר מדינת ישראל חתמה עליה כוללת גם זכויות חברתיות. מדינה כמו ישראל שהחליטה לקדש רק חלק מהזכויות מוצאת את עצמה בהכרח מפירה זכויות אדם נוספות כמו זכות ההפגנה והזכות להביע דעה מבלי לחטוף מהמשטרה, ראינו את זה בסרט שביתה ובחיים.
    יש לחוקק חקיקה משלימה לזכויות האדם ולהציא את מגילת זכויות האדם מהכוח אל הפועל.

  12. בן עמוס

    זכויות האדם ע"פ מגילת זכויות האדם של האו"ם אשר מדינת ישראל חתמה עליה כוללת גם זכויות חברתיות. מדינה כמו ישראל שהחליטה לקדש רק חלק מהזכויות מוצאת את עצמה בהכרח מפירה זכויות אדם נוספות כמו זכות ההפגנה והזכות להביע דעה מבלי לחטוף מהמשטרה, ראינו את זה בסרט שביתה ובחיים.
    יש לחוקק חקיקה משלימה לזכויות האדם ולהציא את מגילת זכויות האדם מהכוח אל הפועל.

  13. שלומית ליר

    אני לא יכולה לשכוח את מאור הקטנה, וכמה שמחה היא והילדים האחרים לבגדים (משומשים) שקיבלו. איך אף אחד מאותם שועים לא הגיע לבור שיבר. לא קנה אפילו מסטיק לילדים האלו שישנים שם בחוץ כבר חודשיים?

  14. שלומית ליר

    אני לא יכולה לשכוח את מאור הקטנה, וכמה שמחה היא והילדים האחרים לבגדים (משומשים) שקיבלו. איך אף אחד מאותם שועים לא הגיע לבור שיבר. לא קנה אפילו מסטיק לילדים האלו שישנים שם בחוץ כבר חודשיים?

  15. זהר עתי

    לאיתי זאב ועדנה שלום
    אין שום גימיקים במחאה של איילה סבאג, אלא בעיקר בראש שלכם, שרגיל לגימיקים.
    עדנה, משום מה חושבת שאם מפגינים לה עניים מתחת לבית ודופקים בתוף (במיוחד אם היא במלון) משמע שצריך לקרוא למשטרה ושהשוטרים יכנסו בעניים במכות במקום להצטרף למחאתם, או להביע איזושהי סולידיות של אמת. עדנה ואיתי אטומים שכמותכם- חברה היא אחת- מכלול שלם, ולא מצב רנדומלי שחלק הצליחו וחלק לא. אם הזכות להינות בכל עת מטוב מזלך בחיים גוברת על זו של חופש הבטוי, ושל הבעת מצוקה ממשית- הגעתם לשיאים מרשימים של אטימות בקריאת מציאות.

    בירושלים ובארץ ובעולם בכלל יש פערי-אי-שוויון שהם אי-צדק חברתי פשוט ולא מקרי. למלונות פאר ו"יוקרה" לצד ילדים שישנים במאהלים הם לא גימיק תקשורתי, גם לפני כן ילדים אלה ישנו בגנים ובמרתפים- אלו ניתוק והפרדה וריחוק ואטימות ממשיים -זוהי מצוקה אמיתית.

    אילו למשהו מכם הייתה הצעה קונקרטים אחת למחאה הייתם טורחים לכתוב אותה. המציאות מורכבת מאוד, ומאבק על המצוקה ועל התיקון, גם האישי (של אותן משפחות) וגם הכללי (גם של המשפחות ושל הפעילים ושל איילה סבאג) הוא מאבק ארוך טווח שלכם לא הייתה וכנראה גם לא תוכל להיות שום חלק בה. אין לכם מושג מה להציע, ואין לכם את הסולידריות הבסיסית של אזרחים. יש לכם ליברליזם בורגני שקורא לפעיל//פעילה שעומלים חודשים ומנסים לחשוב כיצד למחות, ומנסים לעשות כל שבכוחם על מנת לחצות את חומות החנק והאטימות של החברה, התקשורת והשלטונות- לאלה לעדנה אין שום בעייה לקרוא "יועצי אחיתופל" באיוושת התנשאות.
    אם אתם לא מבינים מדוע מחאה של חלק סחוט ודרוס ומנוצל ומדוכא של הציבור, למחות את מחאתו מול חלק מנצל, בורגני, מנותק ושבע של הציבור, אתם כלל לא מבינים חברה מהי. במלונות האלה יש מליונרים שתורמים (לא כולם) כספים רבים למדינה זאת, דרך קרנות, מוסדות וישירות למדינה, וכלל אינם מודעים למורכבות החברתית המעמדית- גזענית- וקפיטליסטית שיש כאן. והם אזרחים ככל האזרחים, וכך גם אורחי המלון בכלל, שבאו לכאן לתייר ב"ארץ הקודש" שזו המציאות בה. אזרחים צריכים למחות את המחאה באופן עקרוני מול החברה בכלל, ולא רק מול הכתובות המיועדות לכך, כי הכתובות המיועדות (קרי הרשויות) כידוע לכם, מעלו בכל מחויבות ציבורית עד האחרונה.
    ועל כן, המודעות החברתית היא בתוך הציבור.
    יש לדמיין טיול לפאריס שתיירים יתלוננו על המהומות של המהגרים בזמן שהם שם כי זה מפריע להם לטיול. רק קללות יכולות לצאת לי על זה. זה מרי אזרחי, וזה אף פעם לא נעים. המפגינים לא תקפו אף אחד פיזית, אלא תופפו על תוף והסבירו את המחאה. היינו גם פחות מ50 איש, ותקיפת איילה ואחרים לא הייתה שום "עבודתה של המשטרה" אלא ברוטליות לשמה. וחבל שאיננו יודעים איפה ביתך כדי שנוכל לספק לך את האופציה האזרחית והחינוכית – לשקול במקום אם לקרוא למשטרה או לרדת עם שלט ולהצטרף למחאה. או שנפשך הליברלית לא תוכל לעמוד לצידם של האזרחים המוחים, כי את לא תופסת את עצמך שווה להם, ואת חושבת שהמחאה צריכה להיות רק במקומות המסומנים. כלומר, איפה שזה לא מפריע לאף אחד.

    אף מחוסר דיור במאהל לא מנסה להרוויח שום דבר ממצוקתו של האחר. לכולם יש הוא הוא את מצוקתו, ויש חלק מהם שאזרו את הכוחות להלחם במאבק ציבורי. ציבורי ואישי, שוב, כי המצוקה אמיתית.
    הצלחה של מאבק- קרי- קבלת פתרון אישי, היא אות לכך שמאבק אזרחי הוא אפקטיבי. וכן, זכותו של כל אחד להיאבק על זכויותיו. כל אחד מוזמן למאהל, ואכן עם הזמן הצטרפו עוד משפחות. אין פה שום קליקה. גם גימיקים אין פה. המאבק הוא קשה מאוד, החיים ברחוב- במאהל הם קשים בצורה שקשה לתאר.

    לא היה שום מאבק של גבורה בשוטרים (ולמיטב זכרוני גם לא בעיתונות) כי לא היה שום מאבק כזה. אף אחד לא משך ולא נלחם ולא הרביץ ולא התנגד כפי שהיכו השוטרים, חוץ מהנסיון להמשיך ולמחות מחוץ לתחום המלון, כלומר בתחילת שביל הכניסה אליו מן הרחוב.
    לך, איתי, אין אני ממליצה אלא לפשפש במסדרונות הגזענות וההתנשאות שלך בשביל לנסות ולמצוא אם אי פעם בעבר הייתה בך איזושהי סולידריות חברתית ואנושית. כפי שברור ממה שכתבת, אין לך צל של מושג מה הוצע למשפחות הנאבקות, ואתה מלהג בהתאם להתנשאות הכללית שלך.

    אם למנהל של קינג דיויד הייתה איזושהי מודעות חברתית, הוא היה בוחר לשלוח את השאריות הבלתי נדלות של מזון טוב שהמלון זורק (מתוך ידע) ומביא אותם באמצעים הרבים העומדים לרשותו למאהל שנמצא מרחק כמה דקות ממנו. אבל היה לו הגיוני יותר לגחך וללגלג על המצוקה בתוך חליפת הארמני שלו, וגם לנצל את שעת הכושר ולבעוט היטב במפגינים, בחסות המשטרה, בכבוד נעלו המעוצבת.

  16. זהר עתי

    לאיתי זאב ועדנה שלום
    אין שום גימיקים במחאה של איילה סבאג, אלא בעיקר בראש שלכם, שרגיל לגימיקים.
    עדנה, משום מה חושבת שאם מפגינים לה עניים מתחת לבית ודופקים בתוף (במיוחד אם היא במלון) משמע שצריך לקרוא למשטרה ושהשוטרים יכנסו בעניים במכות במקום להצטרף למחאתם, או להביע איזושהי סולידיות של אמת. עדנה ואיתי אטומים שכמותכם- חברה היא אחת- מכלול שלם, ולא מצב רנדומלי שחלק הצליחו וחלק לא. אם הזכות להינות בכל עת מטוב מזלך בחיים גוברת על זו של חופש הבטוי, ושל הבעת מצוקה ממשית- הגעתם לשיאים מרשימים של אטימות בקריאת מציאות.

    בירושלים ובארץ ובעולם בכלל יש פערי-אי-שוויון שהם אי-צדק חברתי פשוט ולא מקרי. למלונות פאר ו"יוקרה" לצד ילדים שישנים במאהלים הם לא גימיק תקשורתי, גם לפני כן ילדים אלה ישנו בגנים ובמרתפים- אלו ניתוק והפרדה וריחוק ואטימות ממשיים -זוהי מצוקה אמיתית.

    אילו למשהו מכם הייתה הצעה קונקרטים אחת למחאה הייתם טורחים לכתוב אותה. המציאות מורכבת מאוד, ומאבק על המצוקה ועל התיקון, גם האישי (של אותן משפחות) וגם הכללי (גם של המשפחות ושל הפעילים ושל איילה סבאג) הוא מאבק ארוך טווח שלכם לא הייתה וכנראה גם לא תוכל להיות שום חלק בה. אין לכם מושג מה להציע, ואין לכם את הסולידריות הבסיסית של אזרחים. יש לכם ליברליזם בורגני שקורא לפעיל//פעילה שעומלים חודשים ומנסים לחשוב כיצד למחות, ומנסים לעשות כל שבכוחם על מנת לחצות את חומות החנק והאטימות של החברה, התקשורת והשלטונות- לאלה לעדנה אין שום בעייה לקרוא "יועצי אחיתופל" באיוושת התנשאות.
    אם אתם לא מבינים מדוע מחאה של חלק סחוט ודרוס ומנוצל ומדוכא של הציבור, למחות את מחאתו מול חלק מנצל, בורגני, מנותק ושבע של הציבור, אתם כלל לא מבינים חברה מהי. במלונות האלה יש מליונרים שתורמים (לא כולם) כספים רבים למדינה זאת, דרך קרנות, מוסדות וישירות למדינה, וכלל אינם מודעים למורכבות החברתית המעמדית- גזענית- וקפיטליסטית שיש כאן. והם אזרחים ככל האזרחים, וכך גם אורחי המלון בכלל, שבאו לכאן לתייר ב"ארץ הקודש" שזו המציאות בה. אזרחים צריכים למחות את המחאה באופן עקרוני מול החברה בכלל, ולא רק מול הכתובות המיועדות לכך, כי הכתובות המיועדות (קרי הרשויות) כידוע לכם, מעלו בכל מחויבות ציבורית עד האחרונה.
    ועל כן, המודעות החברתית היא בתוך הציבור.
    יש לדמיין טיול לפאריס שתיירים יתלוננו על המהומות של המהגרים בזמן שהם שם כי זה מפריע להם לטיול. רק קללות יכולות לצאת לי על זה. זה מרי אזרחי, וזה אף פעם לא נעים. המפגינים לא תקפו אף אחד פיזית, אלא תופפו על תוף והסבירו את המחאה. היינו גם פחות מ50 איש, ותקיפת איילה ואחרים לא הייתה שום "עבודתה של המשטרה" אלא ברוטליות לשמה. וחבל שאיננו יודעים איפה ביתך כדי שנוכל לספק לך את האופציה האזרחית והחינוכית – לשקול במקום אם לקרוא למשטרה או לרדת עם שלט ולהצטרף למחאה. או שנפשך הליברלית לא תוכל לעמוד לצידם של האזרחים המוחים, כי את לא תופסת את עצמך שווה להם, ואת חושבת שהמחאה צריכה להיות רק במקומות המסומנים. כלומר, איפה שזה לא מפריע לאף אחד.

    אף מחוסר דיור במאהל לא מנסה להרוויח שום דבר ממצוקתו של האחר. לכולם יש הוא הוא את מצוקתו, ויש חלק מהם שאזרו את הכוחות להלחם במאבק ציבורי. ציבורי ואישי, שוב, כי המצוקה אמיתית.
    הצלחה של מאבק- קרי- קבלת פתרון אישי, היא אות לכך שמאבק אזרחי הוא אפקטיבי. וכן, זכותו של כל אחד להיאבק על זכויותיו. כל אחד מוזמן למאהל, ואכן עם הזמן הצטרפו עוד משפחות. אין פה שום קליקה. גם גימיקים אין פה. המאבק הוא קשה מאוד, החיים ברחוב- במאהל הם קשים בצורה שקשה לתאר.

    לא היה שום מאבק של גבורה בשוטרים (ולמיטב זכרוני גם לא בעיתונות) כי לא היה שום מאבק כזה. אף אחד לא משך ולא נלחם ולא הרביץ ולא התנגד כפי שהיכו השוטרים, חוץ מהנסיון להמשיך ולמחות מחוץ לתחום המלון, כלומר בתחילת שביל הכניסה אליו מן הרחוב.
    לך, איתי, אין אני ממליצה אלא לפשפש במסדרונות הגזענות וההתנשאות שלך בשביל לנסות ולמצוא אם אי פעם בעבר הייתה בך איזושהי סולידריות חברתית ואנושית. כפי שברור ממה שכתבת, אין לך צל של מושג מה הוצע למשפחות הנאבקות, ואתה מלהג בהתאם להתנשאות הכללית שלך.

    אם למנהל של קינג דיויד הייתה איזושהי מודעות חברתית, הוא היה בוחר לשלוח את השאריות הבלתי נדלות של מזון טוב שהמלון זורק (מתוך ידע) ומביא אותם באמצעים הרבים העומדים לרשותו למאהל שנמצא מרחק כמה דקות ממנו. אבל היה לו הגיוני יותר לגחך וללגלג על המצוקה בתוך חליפת הארמני שלו, וגם לנצל את שעת הכושר ולבעוט היטב במפגינים, בחסות המשטרה, בכבוד נעלו המעוצבת.

  17. אריק

    לאיתי הירושלמי- מה שנראה מתגובתך הוא, שכשאתה רואה את איילה סבאג כל קיץ, היא כמטרד עונתי, ושלמעשה איילה סבאג היא לוחמת חברתית של ממש, שבעקביות ובמחויבות כנה ולאורך זמן מוחאת את המחאה הקשה הזו.

  18. אריק

    לאיתי הירושלמי- מה שנראה מתגובתך הוא, שכשאתה רואה את איילה סבאג כל קיץ, היא כמטרד עונתי, ושלמעשה איילה סבאג היא לוחמת חברתית של ממש, שבעקביות ובמחויבות כנה ולאורך זמן מוחאת את המחאה הקשה הזו.

  19. טרזן

    הפגנה – כן, תהלוכה ברחובות העיר – כן, רעש – גם כן, אבל מדוע בקינג דיוויד? המלון הזה מסמל אמנם משהו שאנחנו מתעבים, אבל הפגנה מול המלון היא בזבוז כוח. יתכן אפילו שההפגנה מול קינג-דייויד מחבלת במאבק.
    השתתפתי באינסוף הפגנות, ואני יודע שבחירת הזירה היא החלטה קריטית. "ועידת העשוקים" האחרונה (גם שם נטלה אילה סבאג חלק) למשל, נערכה מול מלון פאר תל-אביבי בזמן שהתקיימה בהיכליו "ועידת העסקים". זה הגיוני.
    לו התכנסה בקינג-דייויד איזו ישיבה העוסקת בפתרון בעיית מחוסרי הדיור, ניחא, אבל אין למחוסרי הדיור טענה כלפי המלון או אורחיו ה"יקרים" – ואיש לא מצפה מהם לפתרון. הטענות כולן מופנות כלפי המדינה, המחללת את זכויות האדם של מחוסרי הדיור, ואת המחאה יש להפנות אליה.

  20. טרזן

    הפגנה – כן, תהלוכה ברחובות העיר – כן, רעש – גם כן, אבל מדוע בקינג דיוויד? המלון הזה מסמל אמנם משהו שאנחנו מתעבים, אבל הפגנה מול המלון היא בזבוז כוח. יתכן אפילו שההפגנה מול קינג-דייויד מחבלת במאבק.
    השתתפתי באינסוף הפגנות, ואני יודע שבחירת הזירה היא החלטה קריטית. "ועידת העשוקים" האחרונה (גם שם נטלה אילה סבאג חלק) למשל, נערכה מול מלון פאר תל-אביבי בזמן שהתקיימה בהיכליו "ועידת העסקים". זה הגיוני.
    לו התכנסה בקינג-דייויד איזו ישיבה העוסקת בפתרון בעיית מחוסרי הדיור, ניחא, אבל אין למחוסרי הדיור טענה כלפי המלון או אורחיו ה"יקרים" – ואיש לא מצפה מהם לפתרון. הטענות כולן מופנות כלפי המדינה, המחללת את זכויות האדם של מחוסרי הדיור, ואת המחאה יש להפנות אליה.

  21. רות ב

    שלום רב
    גם אני חד הורית.לצערי הרב בעקבות מקרה מצער ירדתי מנכסי.בגילי המבוגר ושני פעוטות איני עומדתבקירטריונים של זכאות לדיור ציבורי[חד הורית ל3 ילדים לפחות ,או נרקומנית ,או זונה בשיקום.ולשמחתי אני לא אףאחת מהקרטריונים הנ"ל .אבל הפואנטה המצערת כשפניתי לכל הגורמים שלדעתי נוגעים בדבר.ביקשתי קורת גג לא דירתפאר כי אם צריף רעוע אפילו עם גג דולף שידוע לי שהמדינה בשעתו כשיצאה בקמפיין" יהוד הגליל עלאק" היקצתה על חשבון משלמי המיסים לנובורישים בגליל קרוונים עד שיבנו את מגורי הקבע. [וילות פאר בגליל] .בנתיים הקרוונים הנ"ל זרוקים ברוב המיצפים הנ"ל . ומי לדעתכם נהנה כיום מהקרוונים הללו ? אלו שבנו על חשבוני את הווילות ,הם אלו המשכירים את הקרוונים ונהנים לכיסים בהכנסה נוספת,אך יש להם את החוצפה להעדיף חד הוריות כפסולות לשכור את הקרוון . ולהפתעתי לא הסוכנות,ולא מרכז ההתישבות בכלל זוכרים שאי פעם הקצו את הקרוונים האלו שזרוקים בחצר האחורית של כל הווילות במצפי הגליל.

  22. רות ב

    שלום רב
    גם אני חד הורית.לצערי הרב בעקבות מקרה מצער ירדתי מנכסי.בגילי המבוגר ושני פעוטות איני עומדתבקירטריונים של זכאות לדיור ציבורי[חד הורית ל3 ילדים לפחות ,או נרקומנית ,או זונה בשיקום.ולשמחתי אני לא אףאחת מהקרטריונים הנ"ל .אבל הפואנטה המצערת כשפניתי לכל הגורמים שלדעתי נוגעים בדבר.ביקשתי קורת גג לא דירתפאר כי אם צריף רעוע אפילו עם גג דולף שידוע לי שהמדינה בשעתו כשיצאה בקמפיין" יהוד הגליל עלאק" היקצתה על חשבון משלמי המיסים לנובורישים בגליל קרוונים עד שיבנו את מגורי הקבע. [וילות פאר בגליל] .בנתיים הקרוונים הנ"ל זרוקים ברוב המיצפים הנ"ל . ומי לדעתכם נהנה כיום מהקרוונים הללו ? אלו שבנו על חשבוני את הווילות ,הם אלו המשכירים את הקרוונים ונהנים לכיסים בהכנסה נוספת,אך יש להם את החוצפה להעדיף חד הוריות כפסולות לשכור את הקרוון . ולהפתעתי לא הסוכנות,ולא מרכז ההתישבות בכלל זוכרים שאי פעם הקצו את הקרוונים האלו שזרוקים בחצר האחורית של כל הווילות במצפי הגליל.

  23. זהר

    מיקומים הם יותר מאשר סימול של דברים, כפי שהוסבר, גם הקינג דיוויד הוא חלק אינטגרלי מן החברה- באנשים בשר ודם שיש בתוכו בפנים. מה שיש בפנים הוא ארץ ישראל אחרת, של ממש, ולא רק סמל, מן העוני שבחוץ. יש שם אנשים שמתייחסים אל המדינה כסמל (אהבת הארץ וכו') ובאנו להזכיר שהיא בשר ודם, עם אנשים בשר ודם, שהם אזרחים, מעבר לססמאות ולסמלים. ולדעתי ראוי להפגין במה שיותר מקומות, ושהמחאה תגדל, ומה שיותר מהר. כפי שהוסבר, גם המצוקה היא לא סמלית, והפער בין המצוקה של העניים לבין זו שבמלונות היוקרה, הוא פער לא סמלי, אלא ממשי. ובכלל, עדיף להתחיל להחזיר את הדברים מן הרבדים הסמליים אל הממשיים במציאות כאן.

  24. זהר

    מיקומים הם יותר מאשר סימול של דברים, כפי שהוסבר, גם הקינג דיוויד הוא חלק אינטגרלי מן החברה- באנשים בשר ודם שיש בתוכו בפנים. מה שיש בפנים הוא ארץ ישראל אחרת, של ממש, ולא רק סמל, מן העוני שבחוץ. יש שם אנשים שמתייחסים אל המדינה כסמל (אהבת הארץ וכו') ובאנו להזכיר שהיא בשר ודם, עם אנשים בשר ודם, שהם אזרחים, מעבר לססמאות ולסמלים. ולדעתי ראוי להפגין במה שיותר מקומות, ושהמחאה תגדל, ומה שיותר מהר. כפי שהוסבר, גם המצוקה היא לא סמלית, והפער בין המצוקה של העניים לבין זו שבמלונות היוקרה, הוא פער לא סמלי, אלא ממשי. ובכלל, עדיף להתחיל להחזיר את הדברים מן הרבדים הסמליים אל הממשיים במציאות כאן.

  25. שירה אוחיון

    כמו שאומרת איילה סבאג בסרט שמתעד את ההפגנה לאולמרט, אתה שולח שוטרים שיגנו עליך מפנינו, אבל מי יגן עלינו מפניך? מי מגן על האזרחים במדינה מפני הטרור הכלכלי של אנשי ההון והשלטון?
    לצערנו המשטרה במדינת ישראל מגינה רק על בעלי ההון ובעלי הכוח. בטחונם של האזרחים המנוחשלים מופקר.

  26. שירה אוחיון

    כמו שאומרת איילה סבאג בסרט שמתעד את ההפגנה לאולמרט, אתה שולח שוטרים שיגנו עליך מפנינו, אבל מי יגן עלינו מפניך? מי מגן על האזרחים במדינה מפני הטרור הכלכלי של אנשי ההון והשלטון?
    לצערנו המשטרה במדינת ישראל מגינה רק על בעלי ההון ובעלי הכוח. בטחונם של האזרחים המנוחשלים מופקר.

  27. רונית

    הבעיה היא שהמפגינים לא יודעים את הגבול, מה בעלי המלונות אשמים שאין למחוסרי הדיור בית, ולאלה שבאו לנפוש, זה דווקא כן מפריע. אם מפגינים, אז מפגינים מול בית ראש הממשלה, מול בית שר השיכון לא בבתי מלון יש מקומות שלא ניתן להפגין שם, מה אשם בעל בית מלון שלאדם אחר אין בית, למה צריכים להפריע לו ולפרנסתו? האם כמו במשפט שלמה "לא לי גם לך לא?! המעניין הוא שבכל מקום שאיילה סבג נמצאת יש בלאגן, ולכן אומרים שהמזרחים הם וולגרים וברברים בגלל אנשים כמוה שלא יודעים את הגבול, פעם גונבים אוכל מסופר, פעם נכנסים לכנסת ורושמים על שם ביבי… יש דרכים להילחם ולא זאת הדרך!!!!! ורבותי לא יזיק אם האנשים האלה שהם מחוסרי דיור יצאו לעבוד ולא יחיו על חשבון משלם המיסים

  28. רונית

    הבעיה היא שהמפגינים לא יודעים את הגבול, מה בעלי המלונות אשמים שאין למחוסרי הדיור בית, ולאלה שבאו לנפוש, זה דווקא כן מפריע. אם מפגינים, אז מפגינים מול בית ראש הממשלה, מול בית שר השיכון לא בבתי מלון יש מקומות שלא ניתן להפגין שם, מה אשם בעל בית מלון שלאדם אחר אין בית, למה צריכים להפריע לו ולפרנסתו? האם כמו במשפט שלמה "לא לי גם לך לא?! המעניין הוא שבכל מקום שאיילה סבג נמצאת יש בלאגן, ולכן אומרים שהמזרחים הם וולגרים וברברים בגלל אנשים כמוה שלא יודעים את הגבול, פעם גונבים אוכל מסופר, פעם נכנסים לכנסת ורושמים על שם ביבי… יש דרכים להילחם ולא זאת הדרך!!!!! ורבותי לא יזיק אם האנשים האלה שהם מחוסרי דיור יצאו לעבוד ולא יחיו על חשבון משלם המיסים

  29. מיכה רחמן

    אני מצטרף כאן לתגובות כגון זו של זהר שענו לטענות שלא היה נכון להפגין מול מלון קינג דיויד, שמחוסרי הדיור בעצם אשמים בגורלם, ושהם לא מהפכנים מספיק (כמו הפנתרים השחורים בזמנו). נתחיל עם הטענות היותר מעצבנות. המשפחות מחוסרות הדיור היושבות במאהל בבור שיבר עשו מעשה. הם לקחו את גורלם בידיהם ובאו למחות ולהפגין למען זכותם לחיים בכבוד, וזכותם לקורת גג. ישנם עוד מחוסרי דיור רבים שאינם באים למחות. מאהלים של מחוסרי דיור הקמים מדי כמה שנים הם זעקה חשובה וגם נשמעת. פעולה כזו צריכה לעורר יראת כבוד בלב כל מי שהשיוויון והמאבק לשיוויון יקרים לו/ה. כולנו, הפעילים והפעילות החברתיים, צריכים להגיד תודה למי שמקיים זעקה וקול מחאה שבעה ימים בשבוע, במאהל, תחת כמה שלטים גדולים, שכל ח"כי העיר מנהיגיה ומנהיגי האומה עוברים ורואים אותם. גם כפתרון דיור זה מכובד וראוי וחברתי יותר מהתמונה הנוראה של ההומלסים ברחובות ניו-יורק (שהם תוצאה ישירה של מדיניות השיכון ומדינת הרווחה האמרקאית). מי אנחנו שנבוא ונטיף להם שאינם מהפכנים מספיק. או שנגיד שבין כה וכו זה לא משנה את המצב. מה כן משנה?!. גם מחאת הפנתרים עשתה שינוי זמני בלבד. אי אפשר להזמין מצב מהפכני או אפילו קצת מהפכני. אנחנו נאבקים ככל יכולתנו, ובודאי צריכים לכבד מאבק שלא אנחנו יוזמים ולא אנחנו מובילים.
    אשר לשתי הטענות (שיש להן מקור רעיוני דומה): יושבי המאהל בחלקם באמת נזקקים ובחלקם תופסים טרמפ, והם בעצם אשמים בגורלם. כמה מחקרים מענינים מיחסים את השוני במדיניות הרווחה הנדיבה מאוד של חלק ממדינות אירופה לזו של ארה"ב ("המודל האנגלו סכסי") גם, כאחד הגורמים בלבד, להבדלי תפיסה ואמונה. בארה"ב חושבים שהעניים אשמים במצבם כי אינם לוקחים את גורלם בידיהם, באירופה, חשבו משיבי הסקר המקיף, כי החברה אשמה במצבם של העניים. אני מעדיף את התפיסה האירופית, כמו גם את מדיניות הרווחה של המודל הסוציאל-דמוקרטי, לפיו על החברה לדאוג גם לזכויות האדם החברתיות, שאחת החשובות שבהם היא הזכות לקורת גג. בכל תוכנית רווחה יש מעטים התופסים טרמפ. משרד השיכון יודע יותר טוב מכולנו איך להפריד בין מי שמגיע לו למי שלא מגיע לו. הבעייה היא שמשרד השיכון והמדינה אינם יודעים איך לדאוג לכל הנזקקים לדיור, ואיך להבטיח שכמה קבוצות שתמיד נשארות בחוץ יזכו לשיכון הולם. וכן איך להבטיח שה"קריטריונים" המרובים לא יוציאו החוצה רבים מהנזקקים/ות.
    ולהלן כמה דוגמאות. מדיניות מתן דיור לאזרחי מדינת ישראל מוציאה קודם כל את אזרחי המדינה הערבים מן הכלל. בעזרת קריטריונים שונים ומשונים קיימת הדרה של האזרחים הערבים כמעט מכל תוכניות הדיור. מדיניות השיכון ליהודים כוללת (מהעשיר לעני): תוכנית עזרה ברכישת דירה לכל מי שלא רכש דירה בעבר על ידי עזרה במשכנתאות. אבל העזרה הזו, ההולכת ומצטמצמת, עד הפיכתה לכמעט לא משמעותית. תוכנית סיוע בשכר דירה בשוק החופשי שנותנת מענה חלקי מאוד מול מחירי השוק, והדיור הציבורי. הדיור הציבורי הולך ונעשה עלוב יותר ויותר בהעדר תקציבים לבנייה חדשה ולנוכח סירוב החברות המשכנות לתקן דירות ישנות (והקיצוץ האחרון של שיטרית ידידינו בתקציבי פרוייקט שיקום השכונות). והעיקר: הזכאות לדירה חדשה, היא פעם אחת בחיים והתנאים לכניסה לדיור הציבורי לא מתאימים לכולם. למשל: מי שקיבל עזרה במשכנתה וחברת חפציבה (קרי, השוק הקאפיטאליסטי) זרקו אותו לרחוב, אין לו מענה בשום "תוכנית" קיימת (הוא לא זכאי לדיור ציבורי, הוא לא זכאי בכלל, מה יעשה ולאן יפנה). המדינה, ההולכת בדרכם הרעיונית של נערי האוצר, אינה דואגת לאזרח (יהודי) ש"איננו יודע לכלכל את מעשיו בתבונה". אין פתרון לכל מי שנופל מאחת מתוך אחת התוכניות או נופל ביניהן. אין פתרון למי שאינו עומד בקריטריונים הנוקשים. במילים אחרות אין רשת הגנה מספקת בפני השוק האכזר, והרשת הקיימת הולכת ומתמלאת בחורים.

  30. מיכה רחמן

    אני מצטרף כאן לתגובות כגון זו של זהר שענו לטענות שלא היה נכון להפגין מול מלון קינג דיויד, שמחוסרי הדיור בעצם אשמים בגורלם, ושהם לא מהפכנים מספיק (כמו הפנתרים השחורים בזמנו). נתחיל עם הטענות היותר מעצבנות. המשפחות מחוסרות הדיור היושבות במאהל בבור שיבר עשו מעשה. הם לקחו את גורלם בידיהם ובאו למחות ולהפגין למען זכותם לחיים בכבוד, וזכותם לקורת גג. ישנם עוד מחוסרי דיור רבים שאינם באים למחות. מאהלים של מחוסרי דיור הקמים מדי כמה שנים הם זעקה חשובה וגם נשמעת. פעולה כזו צריכה לעורר יראת כבוד בלב כל מי שהשיוויון והמאבק לשיוויון יקרים לו/ה. כולנו, הפעילים והפעילות החברתיים, צריכים להגיד תודה למי שמקיים זעקה וקול מחאה שבעה ימים בשבוע, במאהל, תחת כמה שלטים גדולים, שכל ח"כי העיר מנהיגיה ומנהיגי האומה עוברים ורואים אותם. גם כפתרון דיור זה מכובד וראוי וחברתי יותר מהתמונה הנוראה של ההומלסים ברחובות ניו-יורק (שהם תוצאה ישירה של מדיניות השיכון ומדינת הרווחה האמרקאית). מי אנחנו שנבוא ונטיף להם שאינם מהפכנים מספיק. או שנגיד שבין כה וכו זה לא משנה את המצב. מה כן משנה?!. גם מחאת הפנתרים עשתה שינוי זמני בלבד. אי אפשר להזמין מצב מהפכני או אפילו קצת מהפכני. אנחנו נאבקים ככל יכולתנו, ובודאי צריכים לכבד מאבק שלא אנחנו יוזמים ולא אנחנו מובילים.
    אשר לשתי הטענות (שיש להן מקור רעיוני דומה): יושבי המאהל בחלקם באמת נזקקים ובחלקם תופסים טרמפ, והם בעצם אשמים בגורלם. כמה מחקרים מענינים מיחסים את השוני במדיניות הרווחה הנדיבה מאוד של חלק ממדינות אירופה לזו של ארה"ב ("המודל האנגלו סכסי") גם, כאחד הגורמים בלבד, להבדלי תפיסה ואמונה. בארה"ב חושבים שהעניים אשמים במצבם כי אינם לוקחים את גורלם בידיהם, באירופה, חשבו משיבי הסקר המקיף, כי החברה אשמה במצבם של העניים. אני מעדיף את התפיסה האירופית, כמו גם את מדיניות הרווחה של המודל הסוציאל-דמוקרטי, לפיו על החברה לדאוג גם לזכויות האדם החברתיות, שאחת החשובות שבהם היא הזכות לקורת גג. בכל תוכנית רווחה יש מעטים התופסים טרמפ. משרד השיכון יודע יותר טוב מכולנו איך להפריד בין מי שמגיע לו למי שלא מגיע לו. הבעייה היא שמשרד השיכון והמדינה אינם יודעים איך לדאוג לכל הנזקקים לדיור, ואיך להבטיח שכמה קבוצות שתמיד נשארות בחוץ יזכו לשיכון הולם. וכן איך להבטיח שה"קריטריונים" המרובים לא יוציאו החוצה רבים מהנזקקים/ות.
    ולהלן כמה דוגמאות. מדיניות מתן דיור לאזרחי מדינת ישראל מוציאה קודם כל את אזרחי המדינה הערבים מן הכלל. בעזרת קריטריונים שונים ומשונים קיימת הדרה של האזרחים הערבים כמעט מכל תוכניות הדיור. מדיניות השיכון ליהודים כוללת (מהעשיר לעני): תוכנית עזרה ברכישת דירה לכל מי שלא רכש דירה בעבר על ידי עזרה במשכנתאות. אבל העזרה הזו, ההולכת ומצטמצמת, עד הפיכתה לכמעט לא משמעותית. תוכנית סיוע בשכר דירה בשוק החופשי שנותנת מענה חלקי מאוד מול מחירי השוק, והדיור הציבורי. הדיור הציבורי הולך ונעשה עלוב יותר ויותר בהעדר תקציבים לבנייה חדשה ולנוכח סירוב החברות המשכנות לתקן דירות ישנות (והקיצוץ האחרון של שיטרית ידידינו בתקציבי פרוייקט שיקום השכונות). והעיקר: הזכאות לדירה חדשה, היא פעם אחת בחיים והתנאים לכניסה לדיור הציבורי לא מתאימים לכולם. למשל: מי שקיבל עזרה במשכנתה וחברת חפציבה (קרי, השוק הקאפיטאליסטי) זרקו אותו לרחוב, אין לו מענה בשום "תוכנית" קיימת (הוא לא זכאי לדיור ציבורי, הוא לא זכאי בכלל, מה יעשה ולאן יפנה). המדינה, ההולכת בדרכם הרעיונית של נערי האוצר, אינה דואגת לאזרח (יהודי) ש"איננו יודע לכלכל את מעשיו בתבונה". אין פתרון לכל מי שנופל מאחת מתוך אחת התוכניות או נופל ביניהן. אין פתרון למי שאינו עומד בקריטריונים הנוקשים. במילים אחרות אין רשת הגנה מספקת בפני השוק האכזר, והרשת הקיימת הולכת ומתמלאת בחורים.

  31. שור

    בשביל לקנות דירה עממית בישראל יש לעבוד פי שתיים יותר חודשים לעומת מדינה קפיטליסטית באירופה.

    המסקנה היא שיש לפתוח את שוק הדיור לתחרות כולל הפחתת מסים, הפרטת רוב קרקעות המדינה, רפורמה בהליכי תכנון ובנייה ועוד.
    כמו כן יש לאמץ את המדינות במדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב ובריטניה –
    הטבות מס לקבלנים המקצים מספר דירות בכל בניין חדש לטובת משפחות נזקקות,,,,
    כי השיטה של דיור ציבורי ישיר פשטה את הרגל ורק מעמיקה את העוני ואת שכונות העוני.

    לטובת כולנו, בעיקר העניים.

    שור

  32. שור

    בשביל לקנות דירה עממית בישראל יש לעבוד פי שתיים יותר חודשים לעומת מדינה קפיטליסטית באירופה.

    המסקנה היא שיש לפתוח את שוק הדיור לתחרות כולל הפחתת מסים, הפרטת רוב קרקעות המדינה, רפורמה בהליכי תכנון ובנייה ועוד.
    כמו כן יש לאמץ את המדינות במדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב ובריטניה –
    הטבות מס לקבלנים המקצים מספר דירות בכל בניין חדש לטובת משפחות נזקקות,,,,
    כי השיטה של דיור ציבורי ישיר פשטה את הרגל ורק מעמיקה את העוני ואת שכונות העוני.

    לטובת כולנו, בעיקר העניים.

    שור