ניאו-הפגנה, בניאו-כיכר, בעידן הניאו-ליברלי

מחמאות על הניאו עוקץ

מה שאתה מתאר בפוליטיקה מתרחש כבר מאה שנים בתרבות. כמו שקיימת תרבות פופולרית כך גם מתרקמת פוליטיקה פופולרית. ההגדרות הולכות וקטנות. המיינסטרים הולך וגדל עד שהוא בולע לתוכו את מה שנשאר מהשוליים, כך שקיום הביטוי של פרופ' ברוך קימרלינג: "שולי במרכז" רלוונטי מתמיד. רמות הדיכוי והמשטור הופכות להיות טבועות בנשמה שלנו ומועלות על ידינו.
כנראה שהיחידים שלא הושפעו עדיין אלו האיסלמיסטים הקיצוניים כמו אל-קעאידה. הם מהווים את התנגדות היחידה בדרך היחידה שנותרה.

אך, כמובן, עיקר הבעיה הוא בכך שבמסגרת השיטה לגיטימי לחלוטין לצאת באמירות ביקורתיות. זה אפילו מוסיף לווית חן לשיטה, ומאפשר לה להתהדר בערכים כגון סובלנות ושיתוף. ההשתקה נעשית היום לא על ידי סכירת פיות, אלא באמצעות הקקפוניה וההכלה של כל הקולות. לפי גישה צינית יותר הרי שהביקורת ברשימה אפילו מקדמת על דרך הפרסום את מיזם/מזימת המזון.

עדיף פשוט לשתוק.

ואם כבר לדבר, אז לפחות שיהיה משהו באמת ממוטט סדרים חברתיים – אי שוויון וג'נטריפיקציה, נניח.

האם באמת חסר לך הטור של עלי מוהר? קשה, קשה להיות תל אביבי, אה? ועוד תל אביבי מודע, מעורב ומיוסר. נו, תחשוב על כל מיליוני האנשים שלא קראו מימיהם את "העיר", לא בחייו של מוהר (ימתקו לו רגבי עפרו כמובן. מוהר כמשל) ולא אחרי מותו. אולי הם לא הפסידו הרבה. אולי בכל זאת לא רק רע בפריפריה.

ניתוח חברתי טוב מציע פתרונות "לא ביוגרפיים" לבעיות חברתיות. אז למה להיות כל כך שלילי? מה רע בקמפיין הזה כאמצעי לעורר מודעות ציבורית?

רונן, שתי הרשימות האחרונות שלך מספקות נחמה על אובדנו של "מהנעשה בעירנו" היקר.
תודה. תמשיך לכתוב עוד רשימות כאלה!

מילא מרצפות, אבל אקרשטיין מייצרים גם את חלקי הבטון של חומת ההפרדה הזוועתית. כך שהלואי שהיה מדובר בסתם כלכלת שוק זוועתית — זו כלכלה קולוניאלית (כובשת ומנצלת). פרשת חפציבה היא רק דוגמא קטנה.

ארגון "לתת" יכול לשמוח בחברותו עם עירית תל אביב, שמילאה תפקיד מכוער כל כך לטובת עשירי נדלן ונגד תושבי כפר שלם. גם בזכותה יהיו לו בשנה הבאה הרבה "לקוחות" חדשים

http://www.ackerstein.co.il/index.php?page_id=753

http://www.ackerstein.co.il/index.php?page_id=757

אין תסכול גדול מהתובנה שכל הויכוחים, ההפגנות, המכתבים למערכת, התגובות ברשת, וכיו"ב, הם כולם התפרצות לדלת פתוחה. אנחנו משרתים בכך את שלטון הרשע והשטן יושב בחושך בפינה, מביט בנעשה, ומחייך לו…
למרבה הצער אין באופק תנועה גדולה (משמעותית) אשר תקיים מחאה לא-אלימה המסוגלת להשפיע. מחריד לראות כיצד גם סרבנות נתפשת כ"בלתי-נאותה" על ידי רוב האנשים החושבים אחרת. במילים אחרות (וסליחה על הדימויים מעולם הדלתות), במקום להניע את אמות הסיפים היינו כאסקופה הנדרסת.

רונן שלום- פוסט מרגש ביותר, לכן אין לי מה להוסיף מלבד לתמוך, מעבר לכך כתל-אביבית,שנולדה וחלק נכבד מילדותה ונעוריה גדלה בתל אביב בדיוק במחוזות ילדותו ונעוריו של עלי מוהר האיש עם כל הכבוד לו אינו חסר לי
הוא אינו חסר לי כמזרחית שכן עלי מוהר ייצג בעיני את "האליטיזם" האשכנזי המדכא,המתנשא,היהיר, זה לא שהדברים שהוא כתב על תל אביב אינם מוכרים לי הוא אכן כתב על דברים שמאוד מוכרים לי והיו חלק ונדבך חשוב בהתפתחותי, אולם אני תמיד הייתי בחוץ כמו לא מעט מזרחים שגדלו בתל אביב בדיוק באותם מחוזות ילדות ובתי הספר שעלי מוהר גדל והתחנך בהם,(בניגוד לדיעה הרווחת לא כל המזרחים נולדו וגדלו בעיירות פיתוח שכוחות אל) לנו כמזרחים זו הייתה חוויה אחרת ,עבורנו זו הייתה חויה של דיכוי.ההבדל בין עלי מוהר ובייני הוא שעלי נהנה מן הפריבילגיות של היותו תל-אביבי אשכנזי, עבורי זאת הייתה חווית דיכוי וגזענות.
ועוד משהו – הפוזה הכביכול תרבותית שלו, ולמה אני אומרת פוזה, חלק נכבד מילדותי עד גיל שש גדלתי בצרפת, בפריז, אותה עיר אורות מופלאה שעלי מוהר כל כך הילל ושיבח, וברבות מרשימותיו אף נתן את הרושם שהוא בקיא בשפתה ובתרבותה שנים רבות הוא החייה את הרושם והפוזה הזאת מספר שבועות לפני מותו באחת מרשימותיו האחרונות הוא סיפר שלמעשה הוא לא ידע את השפה כלל וכלל, זאת אומרת שתמיד נצרך למתווך שיתווך עבורו את הצרפתית(יתרגם) אני ובני משפחתי מעולם לא נזקקנו למתווך, כי חיינו את השפה ואת התרבות ,הורי לא נזקקו לחוה אלברשטיין שתשיר בעברית את אדית פיאף, הורי שמעו ונהנו ממנה בשפה המקורית, אימי גם ראתה אותה בהופעה חיה בפריז, הורי לא נזקקו ליוסי בנאי שישיר בעברית את בראסאנס או את ברל הם שמעו והכירו וראו בהופעות חיות את השאנסונרים המופלאים האלה,(כל פעם כשאימי שומעת את בראסאנס בעברית או את פיאף בעברית היא טוענת ש- "זאת חוצפה ישראלית" כך אימי מגדירה "חוצפה ישראלית".ולמרות זאת אני כמזרחית נחשבתי לא תרבותית ונחותה ועלי מוהר נחשב לאליטה תרבותית זה נשמע לך הגיוני?
ולמה אני כותבת לך את זה?- מפני שעבור תל-אביבים אשכנזים זאת חוויה אותנטית עלי מוהר כחווית תרבות אותנטית
עבורי כתל-אביבית מזרחית זאת האמא של הפוזות
מה גם שהפוזה הזאת רוצה להכפיף אותי אליה והיא מדכאה אותי.
ואותו סיפור עם "ירושלים של זהב" ונעמי שמר והגילוי לאחר מותה שהיא לקחה את זה משיר עם באסקי.
אז זה ההבדל העצום בייני ובין עלי מוהר ואלה שהוא מייצג,(למרות ששניינו עלי ואני גדלנו באותם מחוזות והפלא ופלא אפילו באותן שנים עם אותם מורים ואותו הלך רוח) המאבק המזרחי תרבותי הוא לא על שליטה , מי ישלוט כאן התרבות המזרחית או האשכנזית
עבורי כתל אביבית מזרחית המאבק הוא על האותנטיות של ההגדרה העצמית .הדיכוי הוא רק התוצאה או הגורם למאבק
וכן – נוסטלגיה היא נעימה מאוד יש מי שיכול להרשות לעצמו להתרפק עליה אבל אי אפשר ללכת איתה למכולת הפוסט המרגש שלך רק מוכיח זאת

לכותב המאמר, כל הכבוד כתיבה נהדרת. מסכים לכל מילה.

רשימה נהדרת רונן.
אבל עלי מוהר, לפחות בסוף הקריירה שלו, היה קפיטליסט מוצהר. הביקורת שלו הייתה מקסימום ביקורת ליברלית קלאסית על הדרת "האחר" (נגד גזענות לאומית ועדתית, נגד אפליית נשים וכו') ועל הצורך בחברה פלורליסטית, אלו עקרונות שאינם חורגים במילימטר מערכים ליברלים קלאסיים.

הרשימה של רונן היא יפה מאוד. הוא כתובה מזווית מאוד מעניינת. אבל מה לעשות שעלי מוהר היה קרוב להיות גזען. בכל ראיון איתו הוא הקפיד לתקוף את המזרחים. בראיון האחרון שהעניק לה"ארץ" פחות מחודש לפני מותו, הצפוני המפונק התלונן שוב, על כך שהמזרחים מאיימים עליו, וכי הוא וחברו אריק איינשטיין (הוא ציטט אותו) חשים שגוזלים להם את המדינה, ושהאשכנזיות בתור שכאזת מאויומת. הדברים מזכירים את התבטאויותיו של היצור המאוס עד בלי די גיחי גוב, שגם הוא מקפיד בכל ראיון להגיד שהוא מאויים ע"י המזרחים.

מה שנחמד בכל הסיפור הזה, שהפערים כל הזמן גדלים והולכים לטובת האשכנזים. כלומר הם גם שולטים ונהנים מכל העולמות וגם בוכים ומייללים. לא כולם כמובן, אבל לפחות קצתם.

אם כי מעט ניאו-סטלגי להניח שהיה פעם עידן נטול אינטרסים ושהפגנות נעורינו היו כולן יפות וטהורות. אכן מבחיל שהפקיעו את המחאה מהנעורים ושסוללת מנכלי"ם ויחצני"ם מפריטה ודורסת את הכיכר. חברות רבות מנהיגות חובת-התנדבות לעובדיהן, ובאמת לא חששתי שאיזשהו מנכ"ל צייר בזמנו החופשי דמות חסרת-פנים, אולי הוא טפח על שכמי העובדים הזמניים בדרכו להשקת קמפיין העוני.

ההפגנה אולי ממוסחרת, אבל הרצון של אנשים לתרום הוא אותנטי וחשוב לתת לאנשים פנים ושמות, שיסבירו בעצמם מה דרדר אותם לעוני או לרעב. אולי המנכל"ים יגלו כמה פרצופים מוכרים.

ירדנה כותבת על החוויה של לגדול כמזרחית בתל-אביב, למה החוויה הזו מדוכאת על ידי משהו כמו עלי מוהר ז"ל? למה מדכא אותך שמשהו מעריץ את התרבות שלדבריך ממנה את באה? מה יותר אותנטי מלחלום בהקיץ על תרבות נהנתנית ומדושנת במציאות מפאי"ניקית או מזרח-אירופאית של תל אביב? לדעתי להעריץ ולרצות להיות במקום אחר זה תמיד אותנטי במדינה של מהגרים ולשאוף קצת ל'כאן ועכשיו' של הגויים זה הכי יהודי שיש. העובדה שאת לא יכולה לראות את זה למרות רגישותך היא עצובה ומרחיקה מאפשרות של סולידריות כלשהי.

לא מכיר את הטורים של עלי מוהר, אבל זו פעם ראשונה שאני שומע שמישהו משייך את יוסי בנאי עם המושגים אליטה אשכנזית וחוצפה ישראלית. בעיניי הוא מייצג בדיוק את ההיפך משניהם.

לפני מספר ימים יצא לי לקלוט בהבזק של פרומו שעומד להתקיים ערב שידורים מיוחד בערוץ 10 במסגרת הקמפיין של "לתת" , בו יאספו כסף למליון איש רעבים לארוחות החג. בערב זה יופיעו מיטב אמני ישראל. בינהם כל מיני אמנים הידועים כ"סמולנים" בנטייתם. בעיני זה ביזיון. בזמן שהתקשורת וקהל המעריצים של כוכב נולד טרודה עד אין קץ במיפוי ה"משתמטים" מבין הכוכבים הנולדים העולים ובהעלאת ז'קו על המוקד (סוף סוף אמן נונקונפורמיסט), אף אחד לא יוצא נגד זמרי השמאל שמשתפים פעולה עם פסטיבלי העוני המבזים את הנזקקים בארוחות לחג במקום שהמדינה תעניק להם פרנסה מכובדת ורמת חיים נאותה. הניאו-חברתיזם הזה ממש מעצבן וצריך להוקיע את האמנים המשתתפים בפסטיבלי העוני האלו ומשתמטים ממצפונם החברתי

interesting and true

קראתי והתמוגגתי.
לקרוא על רעב, סבל, אלימות – ולחוש מתיקות. זה מה שכתיבה טובה יודעת לחולל.

אני מודה,אחוזת אימה למקרא דברי ירדנה,לא הייתי מסוגלת לקרוא בעיון את כל שכתבה,אך כמי שהכירה מקרוב מאד את עלי,כמעט כל ימיו,אני רוצה לציין מפורשות ששום"צפוני מפונק"הוא לא היה מעולם,עלי גדל בבית שבו דוקא הפרוטה לא היתה מצויה,החיים היו בחסכון אך היתה למרות זאת הקפדה על הדרה,יופי,תרבות,שיחות עמוקות,הומור וההכרה שהנכסים הגדולים ביותר שלנו הם אנחנו עצמנו,לפקוח עיניים לאורך ולרוחב לכל ניואנס ולכל מימד,מה הקשר לאשכנזיות???אני עצמי,מוצאי ממצרים והייתי קרובה לו מאד וכן בני משפחתי.ולעניין הצרפתית,אולי לא הבנת,ירדנה,עלי דיבר בכתבה על כך שהוא נישבה בילדותו ליפי השפה ולעוצמת הזמרים שאהב,עוד לפני,ואני מדגישה,לפני,שידע את השפה,אך לאחר זמן הוא למד צרפתית במשך שנים,הבין היטב וקרא את סארטר,למשל בצרפתית,בצורה קלה ושוטפת.קראת?נהנית?הרגשת מקופחת?לא מבינה את המניע לתקוף איפה שאין צורך,בדקי מקור רגשות הקיפוח שלך,לא מעלי,בן למשפחת פועלים חרוצה וצנועה,האשם.