היכן אתם?

איילה סבאג

היכן אתם האינטלקטואלים המזרחים?

מזה 90 ימים נמצאת קבוצה בת 95 אנשים מחוסרי דיור בגן בור שיבר במרכז העיר בירושלים. המשפחות והילדים מתגוררים באוהלים תחת כיפת השמיים והמעניין הוא ש99% מהאנשים במאהל הם מזרחים שחורים דור שני ושלישי לעוני.

שלושה חודשים תמימים והאינטלקטואלים המזרחים לא הגיעו לתמוך, לבקר או לעודד את מחוסרי הדיור.

הכאב הוא גדול והמצוקה היא רבה. התחושה שלי היא של בדידות, של קושי, של פחד מכישלון.

היכן הם המזרחים האינטלקטואלים? היכן הם מסתתרים? מדוע הם לא בשטח איתי?

מי שכן בשטח איתי מתחילת המאבק הם השמאל האשכנזי, אנשי תעיוש שבדרך כלל פעילים בדרום הר חברון, שעליהם אני לא אוותר לעולם. עשיתי לי חברים אמיתיים, עם מוטיבציה לשנות, עם כעס על הממסד ועם אהבת חינם.

תתביישו לכם מזרחים שחורים בני עדתי. תתביישו לכם על כך שאני מזרחית שחורה בודדה ודחויה על ידי הרשויות של המדינה, מתמודדת לבד עם מצוקת אחינו המזרחים.
אנו יושבים קבוצת שחורים המדוכאים על ידי הממסד מחוסרי בית מבויישים ומושפלים. תנו לנו הזדמנות להכיר אתכם ולעמוד על טיבכם.

תנו לי את הכוח במחאות ובהפגנות. תהיו איתי. תרימו את כבוד המזרחים. תנקו את הדעה עלינו כמפורדים.

ובכל זאת אני אסיים שאני אוהבת את חברי האשכנזים, ורק אתם המזרחים האינטלקטואלים חסרים לי בשטח.

מחכה לראותכם.

בכאב רב
איילה סבאג

איילה סבאג. (0544340774 )

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאהל

    צהריים טובים לכולן ולכולם, אני שמחה להיות פה היום ואני שמחה שניתנת לי ההזדמנות להציג בפניכם את נושא מחוסרי הדיור בישראל. חשוב לומר שאני נמצאת פה כנציגה של המשפחות במאהל מחוסרי הדיור בירושלים אבל ישנם עוד אלפי אזרחיות ואזרחים שנמצאים באותה המצוקה ובאותו מלכוד נוראי וחשוב שנזכור את זה כשאנחנו באים לדון בנושא הדיור הציבורי ואחריותה של מדינת ישראל לתושבות והתושבים שלה.

    אני מנצלת את ההזדמנות הנדירה הזו, שבה יש לי את האפשרות לפנות לנבחרי הציבור ישירות, כדי לנסות ולחשוף בפניכם סדק קטן ממה שקורה בשטח. לפעמים, בדיונים כמו אלה, יש נטייה לשכוח שמעבר לנתונים שעל הנייר, למספרים, ישנם גם בני אדם עם בעיות וקשיים וצרכים, והכי חשוב, גם עם הזכויות. והזכויות הבסיסיות ביותר, למרות שבספרי החוקים של המדינה הן מופיעות כחוקים ותקנות, בשטח הן הולכות ונשחקות ולפעמים גם פשוט לא קיימות. אז את המספרים אתם יכולים לראות במסמך הרקע שהכנו ומונח לפניכם, אלו הנתונים היבשים של התוצאה בשחיקה של מדיניות הרווחה. עכשיו אני מבקשת כמה דקות מזמנכם כדי להסביר לכם על המציאות שבה חיים מי שנזקקים למדיניות הרווחה. על המלכוד שבו אנחנו נמצאות, ועל האופן שבו נציגי משרדי הממשלה, בראשם האוצר, פועלים כדי לדחוק אותנו לשוליים, להעלים אותנו.

    בהקשר הזה אני רוצה לומר גם כמה מילים על אופן הפעולה של האנשים שאמורים לספק לנו סיוע. כמו שציינו גם במסמך שלפניכם, יש ממש בעיה להשיג מידע בסיסי. חברות ממשלתיות ומשרדי ממשלה, שבעצם שייכים לנו, הציבור, מתנהגים בצורה מחפירה ומסתירים מידע. בניגוד גמור לאיך שאנחנו אוהבים לצייר את עצמנו, מדינה דמוקרטית וחופשית. ברור שיש פה בעיה חמורה. הפקידים יודעים כמה אנחנו, מה שנוהגים לכנות "שכבות חלשות", אכן חלשים ומנצלים את זה. אני אתן לכם שתי דוגמאות מהירות. בחברה העירונית "פרזות" למשל לא מאפשרים לנו לראות את רשימת הדירות המלאה שברשותה, כמה מהן פנויות וכמה תפוסות ולמי הן מובטחות. הם גם לא הסכימו לומר לנו מי יושב בוועדה הציבורית שדנה בעניינינו או להביא נציג מטעמנו שיישב כצופה בוועדה. הם סירבו להעביר לנו את פרוטוקול הדיון בוועדה. וגם להסביר לנו איך קרה שהם לא דנו בחצי מהתיקים. התשובה שלהם הייתה שהתיקים "לא הגיעו". למרות שהעברנו אותם שלושה שבועות קודם לכן למשרד השיכון וכבר התקיים דיון בוועדה קודמת עם כל התיקים . אני יכולה להמשיך, אבל אני חושבת שאתם יכולים כבר להבין ועוברת לעוד דוגמא. ישנן שלוש חברות שזכו במכרז לספק סיוע בשכר דירה לזכאים. כדי לקבל את הסיוע, את נדרשת לספק להם את כל המסמכים הרלוונטיים שמוכיחים שאת עומדת בקריטריונים. את מביאה את המסמכים והתיק יושב אצלם. לפני כמה ימים אחת הנשים מהמאהל פנתה לחברת מ.ג.ע.ר, אחת מהחברות האלה וביקשה לצלם מסמכים מהתיק שלה. הם סירבו להעביר לה את התיק, כאילו הוא רכוש שלהם. התיק שייך לה, היא הביאה את כל החומרים והם לא מוכנים לתת לה לגעת בו. שוב, דוגמאות שכאלה לא חסרות וחשוב מאוד להדגיש את אופן הפעולה הקבוע שחוזר על עצמו. אין לנו איש או אישה אחת במאהל שבשלב כזה או אחר לא "נעלמו" או "אבדו" התיקים שלהם. בביטוח הלאומי ובמשרד השיכון, בלשכות הרווחה והתעסוקה. אתם יכולים לבוא ולשמוע מאות ואלפי סיפורים כאלה. הרי מה יותר קל מלטעון שה"ענייה" הזו וה"מובטל" הזה בכלל לא הביאו מסמכים, או לא דאגו לעשות עותקים ושלום על ישראל. אף אחד לא יתלונן, אף אחד לא יילחם, לא יהיה מי שיצעק. במקרה שלנו אנחנו אוספים עכשיו את כל העדויות המפורטות ומזמינים אתכם אישית לבחון כל אחת מהן.

    כל זה מתחבר לי למה שמתרחש בשטח, לאיך שהרשויות השונות, שאמורות לסייע לנו, ללוות אותנו, מתנהלות באמת בשטח. שוב, אם תרשו לי, אני אעשה את זה דרך מספר דוגמאות שמבהירות טוב את המלכוד שאנחנו כל הזמן מדברות עליו. אני אתמקד קודם כל בעניין של הדיור הציבורי, ואיך עובדים עלינו. אמא חד הורית, שהתגרשה, נמצאת זכאית לדיור ציבורי במידה שיש לה שלושה ילדים. עכשיו, בואו נאמר שהילד הבכור שלה בן שתיים עשרה כשהיא נכנסת לרשימת המתנה. היא יושבת תשע שנים ומחכה שתתפנה דירה בדיור הציבורי. בינתיים היא כל הזמן עוברת בתים, נמצאת בלחץ ופחדים שהיא לא תעמוד בשכירות. אם היא נמצאה זכאית אתם יכולים להבין שהמצב הכלכלי והנפשי שלה לא פשוט. אחרי תשע שנים, הבן הבכור שלה כבר בצבא והיא מקבלת מכתב לקוני ממשרד השיכון שמודיע לה שהיא נפלטה מהרשימה, כי הילד כבר לא קטין. אני מספרת לכם את זה ככה ביובש, אבל אני מבקשת שתדמיינו את האמא שעובר עליה הדבר הזה. עכשיו תכפילו את זה במאות מקרים. וזה לפני שאנחנו מדברים על המקום ממנו באות האמהות האלו. אני יכולה להגיד לכם בלי בושה, שאין אישה אחת במאהל שלנו שלא באה מרקע של אלימות וניצול, מהמשפחה, מהבעלים ועכשיו מצטרף גם הממסד. תחשבו כמה
    אומץ צריך כדי לצאת למאבק נגד כל הכוחות האלו ולהגיד די, עד כאן.

    אני אתן לכם עוד דוגמא לאופן שבו פקידי האוצר קובעים מדיניות בלי קשר למה שקורה בשטח. עד לפני שנה מי שהיתה זכאית לסיוע בשכר דירה, קיבלה כל חצי שנה את הסכום במרוכז.אלא שאז הוחלט על שינוי. משרד השיכון הוציא הודעה לעיתונות עם מין ציור נחמד כזה, ובה נאמר כי כספי הסיוע לא יינתנו יותר למספר חודשים מראש, אלא מדי חודש בחודשו. אף אחד לא שאל או בירר או ערך דיון מסודר עם הזכאים בנושא. מבחינת אמא שאין לה פנקס צ'קים והחשבון שלה מוגבל ואין לה שום ערבים, זה חיסול ממוקד, זה להיזרק לרחוב. תראו לי בעל בית שלא מבקש תשלום כמה חודשים מראש וגם סוג של ערבות. כזה שיהיה מוכן לקבל מ"אמא ענייה" הבטחה שהכסף יעבור כל חודש. אבל העיקר שמשרד האוצר יכול לשחרר פחות כסף במכה ולהרוויח על הגב שלנו את הריבית.

    אני מבקשת מכם עוד קצת סבלנות ורוצה להציג עוד שתי דוגמאות קטנות למצב האבסורדי שנוצר כשמישהי נזרקת לרחוב. חוק לימוד חובה מחייב כל ילד וילדה מגיל 5 ועד כיתה י' ללמוד במערכת החינוך. בפועל, ילדים לאמהות במאהל, שנותרו ללא קורת גג, לא הגיעו לבתי הספר. זאת למרות שקציני ביקור סדיר ועובדות סוציאליות ידעו על כך והפרת החוק מוגדרת כעבירה פלילית. כשאחת האימהות פנתה לקב"ס וביקשה ממנו עזרה בדיור וברישום בנותיה לבית ספר, הוא ענה שאין באפשרותו לסייע , מכיוון שההרשמה לבית ספר מותנית בכתובת קבועה. הדבר הראשון שעשינו כשהקמנו את המאהל היה למצוא פתרונות מיידים לילדים האלה. תגידו לי, איפה היו כל האחראים ? ונורא קל להגיד שזה אשמת האמא, אבל תשימו את עצמכם במקומה. אומרים לה שאין מקום, שאין לה כתובת, שאי אפשר. תנסו באמת להבין את הייאוש וחוסר האונים ותבינו איפה הכוח וכמה אחריות יש לאנשים שאמורים למצוא פתרון, ללוות. ודוגמא אחרונה. אחת מהנשים שהגיעו למאהל עברה התעללות ואונס. המתנדבות במאהל ליוו אותה לבית החולים לבדיקות ולאחר מכן להגשת התלונה במשטרה. מאוחר יותר פנינו לבי"ח הפסיכיאטרי בכפר שאול וביקשנו לאשפז אותה במחלקה המיוחדת לנפגעות אונס. לאחר פגישה של האישה עם הפסיכיאטרית הראשית, טענה הפסיכיאטרית כי אינה יכולה לקבל את האישה מאחר והאשפוז והטיפול יהיו חסרי תועלת במידה והנפגעת תחזור לרחוב. היא טענה כי כל עוד אין לנאנסת קורת גג, אין שום אפשרות לקלוט אותה. גם לשירותי הרווחה, לעובדות הסוציאליות, לא היה פתרון ראוי בשבילה. אף אחת או אחד בשום שלב לא סיפק איזשהו פתרון מיידי לאשה הזו כדי להוציא אותה מהרחוב. ותאמינו לי, פנינו לכולם, המרכז לנפגעות תקיפה מינית ניסה להתערב. פסיכיאטרים ופסיכולוגים, אנשי תקשורת, ועדיין נתקלנו בקיר. למערכת אין פתרונות לנשים שקופות כמונו שנאנסות. אנחנו לא רק נאנסות אלא גם נענשות על זה שוב ושוב. האישה הזו, למרות מצבה הנפשי הקשה, חזרה איתנו למאהל והיא עדיין במאהל. חודש אחרי האירוע. אנחנו איתה 24 שעות.

    עכשיו, כשאנחנו יושבות פה, מולכם, מה אנחנו מבקשות ? תסתכלו על דפי המידע שכתבנו. אנחנו לא מבקשות שום דבר שלא מגיע לנו. אלו משפחות שנמצאו זכאיות לדיור, כל מה שהן צריכות זה דיור עכשיו, לא לחכות עוד חצי שנה ברחוב, או שנה, או חמש. אנחנו מבקשות חינוך ראוי לילדים שלנו, ליווי אמיתי של עובדות סוציאלית. אנחנו מבקשות שהמדינה שלנו תקיים את החוק כהלכתו ולא תשחק ב"כאילו". תגרור אותנו שנים כזכאיות ואז תיפטר מאיתנו.

    ודבר אחרון שאני מבקשת להגיד, כשאתם באים לקצץ בתקציב הרווחה. בדיור הציבורי. בקצבאות הילדים ובהבטחת הכנסה, בסיוע בשכר הדירה ובשירותים הרפואיים, אתם קודם כל עושים את זה על הגב שלנו. ואני מדגישה על הגב שלנו, כי נוח להציג אותנו כפרזיטיות, אבל המקום הזה שייך לנו לא פחות משהוא שייך לבעלי ההון או לפקידי האוצר. אנחנו נאבקות כדי לצאת ממעגל העוני והניצול, אנחנו עובדות בשביל שכר מינימום,
    או אפילו פחות. אנחנו מנקות אחריכם בלילה כשאתם הולכים הביתה להשכיב את הילדים. אנחנו עוברות הטרדות מיניות במקרה הטוב, ומותקפות ממש במקרה הרע. אנחנו מפוטרות כל כמה חודשים כדי למנוע מאיתנו את הזכויות לקביעות ופנסיה. אנחנו מגדלות את הילדים שלנו בתת תנאים ואז שולחות אותם לצבא כי הם כל כך רוצים להיות חלק מהחברה שהקיאה אותנו ואותם. כשאתם מקצצים את התקציבים שלנו אתם מקצצים בבשר החי. אתם חותכים אותנו באלימות החוצה מהחברה וגוזרים עלינו, גם אם לא פיזית או מיידית, מוות נפשי. אז היום אנחנו באנו לפה לדבר בשם החיים. ומי שמכיר את החיים במציאות, הדבר הכי חשוב, לפני הכל, כדי שאפשר יהיה לדבר על בריאות וחינוך ואהבה וקידמה ודמוקרטיה זה שתהיה לבן אדם קורת גג. את הזכות הזאת, הבסיסית,
    שבלעדיה לא יכול להתקיים כל השאר, אני מבקשת מכם היום לעזור לי להשיג. אל תתנו יד להשתקה שלנו ואל תשאירו אותנו ברחוב. תודה.

  2. מאהל

    צהריים טובים לכולן ולכולם, אני שמחה להיות פה היום ואני שמחה שניתנת לי ההזדמנות להציג בפניכם את נושא מחוסרי הדיור בישראל. חשוב לומר שאני נמצאת פה כנציגה של המשפחות במאהל מחוסרי הדיור בירושלים אבל ישנם עוד אלפי אזרחיות ואזרחים שנמצאים באותה המצוקה ובאותו מלכוד נוראי וחשוב שנזכור את זה כשאנחנו באים לדון בנושא הדיור הציבורי ואחריותה של מדינת ישראל לתושבות והתושבים שלה.

    אני מנצלת את ההזדמנות הנדירה הזו, שבה יש לי את האפשרות לפנות לנבחרי הציבור ישירות, כדי לנסות ולחשוף בפניכם סדק קטן ממה שקורה בשטח. לפעמים, בדיונים כמו אלה, יש נטייה לשכוח שמעבר לנתונים שעל הנייר, למספרים, ישנם גם בני אדם עם בעיות וקשיים וצרכים, והכי חשוב, גם עם הזכויות. והזכויות הבסיסיות ביותר, למרות שבספרי החוקים של המדינה הן מופיעות כחוקים ותקנות, בשטח הן הולכות ונשחקות ולפעמים גם פשוט לא קיימות. אז את המספרים אתם יכולים לראות במסמך הרקע שהכנו ומונח לפניכם, אלו הנתונים היבשים של התוצאה בשחיקה של מדיניות הרווחה. עכשיו אני מבקשת כמה דקות מזמנכם כדי להסביר לכם על המציאות שבה חיים מי שנזקקים למדיניות הרווחה. על המלכוד שבו אנחנו נמצאות, ועל האופן שבו נציגי משרדי הממשלה, בראשם האוצר, פועלים כדי לדחוק אותנו לשוליים, להעלים אותנו.

    בהקשר הזה אני רוצה לומר גם כמה מילים על אופן הפעולה של האנשים שאמורים לספק לנו סיוע. כמו שציינו גם במסמך שלפניכם, יש ממש בעיה להשיג מידע בסיסי. חברות ממשלתיות ומשרדי ממשלה, שבעצם שייכים לנו, הציבור, מתנהגים בצורה מחפירה ומסתירים מידע. בניגוד גמור לאיך שאנחנו אוהבים לצייר את עצמנו, מדינה דמוקרטית וחופשית. ברור שיש פה בעיה חמורה. הפקידים יודעים כמה אנחנו, מה שנוהגים לכנות "שכבות חלשות", אכן חלשים ומנצלים את זה. אני אתן לכם שתי דוגמאות מהירות. בחברה העירונית "פרזות" למשל לא מאפשרים לנו לראות את רשימת הדירות המלאה שברשותה, כמה מהן פנויות וכמה תפוסות ולמי הן מובטחות. הם גם לא הסכימו לומר לנו מי יושב בוועדה הציבורית שדנה בעניינינו או להביא נציג מטעמנו שיישב כצופה בוועדה. הם סירבו להעביר לנו את פרוטוקול הדיון בוועדה. וגם להסביר לנו איך קרה שהם לא דנו בחצי מהתיקים. התשובה שלהם הייתה שהתיקים "לא הגיעו". למרות שהעברנו אותם שלושה שבועות קודם לכן למשרד השיכון וכבר התקיים דיון בוועדה קודמת עם כל התיקים . אני יכולה להמשיך, אבל אני חושבת שאתם יכולים כבר להבין ועוברת לעוד דוגמא. ישנן שלוש חברות שזכו במכרז לספק סיוע בשכר דירה לזכאים. כדי לקבל את הסיוע, את נדרשת לספק להם את כל המסמכים הרלוונטיים שמוכיחים שאת עומדת בקריטריונים. את מביאה את המסמכים והתיק יושב אצלם. לפני כמה ימים אחת הנשים מהמאהל פנתה לחברת מ.ג.ע.ר, אחת מהחברות האלה וביקשה לצלם מסמכים מהתיק שלה. הם סירבו להעביר לה את התיק, כאילו הוא רכוש שלהם. התיק שייך לה, היא הביאה את כל החומרים והם לא מוכנים לתת לה לגעת בו. שוב, דוגמאות שכאלה לא חסרות וחשוב מאוד להדגיש את אופן הפעולה הקבוע שחוזר על עצמו. אין לנו איש או אישה אחת במאהל שבשלב כזה או אחר לא "נעלמו" או "אבדו" התיקים שלהם. בביטוח הלאומי ובמשרד השיכון, בלשכות הרווחה והתעסוקה. אתם יכולים לבוא ולשמוע מאות ואלפי סיפורים כאלה. הרי מה יותר קל מלטעון שה"ענייה" הזו וה"מובטל" הזה בכלל לא הביאו מסמכים, או לא דאגו לעשות עותקים ושלום על ישראל. אף אחד לא יתלונן, אף אחד לא יילחם, לא יהיה מי שיצעק. במקרה שלנו אנחנו אוספים עכשיו את כל העדויות המפורטות ומזמינים אתכם אישית לבחון כל אחת מהן.

    כל זה מתחבר לי למה שמתרחש בשטח, לאיך שהרשויות השונות, שאמורות לסייע לנו, ללוות אותנו, מתנהלות באמת בשטח. שוב, אם תרשו לי, אני אעשה את זה דרך מספר דוגמאות שמבהירות טוב את המלכוד שאנחנו כל הזמן מדברות עליו. אני אתמקד קודם כל בעניין של הדיור הציבורי, ואיך עובדים עלינו. אמא חד הורית, שהתגרשה, נמצאת זכאית לדיור ציבורי במידה שיש לה שלושה ילדים. עכשיו, בואו נאמר שהילד הבכור שלה בן שתיים עשרה כשהיא נכנסת לרשימת המתנה. היא יושבת תשע שנים ומחכה שתתפנה דירה בדיור הציבורי. בינתיים היא כל הזמן עוברת בתים, נמצאת בלחץ ופחדים שהיא לא תעמוד בשכירות. אם היא נמצאה זכאית אתם יכולים להבין שהמצב הכלכלי והנפשי שלה לא פשוט. אחרי תשע שנים, הבן הבכור שלה כבר בצבא והיא מקבלת מכתב לקוני ממשרד השיכון שמודיע לה שהיא נפלטה מהרשימה, כי הילד כבר לא קטין. אני מספרת לכם את זה ככה ביובש, אבל אני מבקשת שתדמיינו את האמא שעובר עליה הדבר הזה. עכשיו תכפילו את זה במאות מקרים. וזה לפני שאנחנו מדברים על המקום ממנו באות האמהות האלו. אני יכולה להגיד לכם בלי בושה, שאין אישה אחת במאהל שלנו שלא באה מרקע של אלימות וניצול, מהמשפחה, מהבעלים ועכשיו מצטרף גם הממסד. תחשבו כמה
    אומץ צריך כדי לצאת למאבק נגד כל הכוחות האלו ולהגיד די, עד כאן.

    אני אתן לכם עוד דוגמא לאופן שבו פקידי האוצר קובעים מדיניות בלי קשר למה שקורה בשטח. עד לפני שנה מי שהיתה זכאית לסיוע בשכר דירה, קיבלה כל חצי שנה את הסכום במרוכז.אלא שאז הוחלט על שינוי. משרד השיכון הוציא הודעה לעיתונות עם מין ציור נחמד כזה, ובה נאמר כי כספי הסיוע לא יינתנו יותר למספר חודשים מראש, אלא מדי חודש בחודשו. אף אחד לא שאל או בירר או ערך דיון מסודר עם הזכאים בנושא. מבחינת אמא שאין לה פנקס צ'קים והחשבון שלה מוגבל ואין לה שום ערבים, זה חיסול ממוקד, זה להיזרק לרחוב. תראו לי בעל בית שלא מבקש תשלום כמה חודשים מראש וגם סוג של ערבות. כזה שיהיה מוכן לקבל מ"אמא ענייה" הבטחה שהכסף יעבור כל חודש. אבל העיקר שמשרד האוצר יכול לשחרר פחות כסף במכה ולהרוויח על הגב שלנו את הריבית.

    אני מבקשת מכם עוד קצת סבלנות ורוצה להציג עוד שתי דוגמאות קטנות למצב האבסורדי שנוצר כשמישהי נזרקת לרחוב. חוק לימוד חובה מחייב כל ילד וילדה מגיל 5 ועד כיתה י' ללמוד במערכת החינוך. בפועל, ילדים לאמהות במאהל, שנותרו ללא קורת גג, לא הגיעו לבתי הספר. זאת למרות שקציני ביקור סדיר ועובדות סוציאליות ידעו על כך והפרת החוק מוגדרת כעבירה פלילית. כשאחת האימהות פנתה לקב"ס וביקשה ממנו עזרה בדיור וברישום בנותיה לבית ספר, הוא ענה שאין באפשרותו לסייע , מכיוון שההרשמה לבית ספר מותנית בכתובת קבועה. הדבר הראשון שעשינו כשהקמנו את המאהל היה למצוא פתרונות מיידים לילדים האלה. תגידו לי, איפה היו כל האחראים ? ונורא קל להגיד שזה אשמת האמא, אבל תשימו את עצמכם במקומה. אומרים לה שאין מקום, שאין לה כתובת, שאי אפשר. תנסו באמת להבין את הייאוש וחוסר האונים ותבינו איפה הכוח וכמה אחריות יש לאנשים שאמורים למצוא פתרון, ללוות. ודוגמא אחרונה. אחת מהנשים שהגיעו למאהל עברה התעללות ואונס. המתנדבות במאהל ליוו אותה לבית החולים לבדיקות ולאחר מכן להגשת התלונה במשטרה. מאוחר יותר פנינו לבי"ח הפסיכיאטרי בכפר שאול וביקשנו לאשפז אותה במחלקה המיוחדת לנפגעות אונס. לאחר פגישה של האישה עם הפסיכיאטרית הראשית, טענה הפסיכיאטרית כי אינה יכולה לקבל את האישה מאחר והאשפוז והטיפול יהיו חסרי תועלת במידה והנפגעת תחזור לרחוב. היא טענה כי כל עוד אין לנאנסת קורת גג, אין שום אפשרות לקלוט אותה. גם לשירותי הרווחה, לעובדות הסוציאליות, לא היה פתרון ראוי בשבילה. אף אחת או אחד בשום שלב לא סיפק איזשהו פתרון מיידי לאשה הזו כדי להוציא אותה מהרחוב. ותאמינו לי, פנינו לכולם, המרכז לנפגעות תקיפה מינית ניסה להתערב. פסיכיאטרים ופסיכולוגים, אנשי תקשורת, ועדיין נתקלנו בקיר. למערכת אין פתרונות לנשים שקופות כמונו שנאנסות. אנחנו לא רק נאנסות אלא גם נענשות על זה שוב ושוב. האישה הזו, למרות מצבה הנפשי הקשה, חזרה איתנו למאהל והיא עדיין במאהל. חודש אחרי האירוע. אנחנו איתה 24 שעות.

    עכשיו, כשאנחנו יושבות פה, מולכם, מה אנחנו מבקשות ? תסתכלו על דפי המידע שכתבנו. אנחנו לא מבקשות שום דבר שלא מגיע לנו. אלו משפחות שנמצאו זכאיות לדיור, כל מה שהן צריכות זה דיור עכשיו, לא לחכות עוד חצי שנה ברחוב, או שנה, או חמש. אנחנו מבקשות חינוך ראוי לילדים שלנו, ליווי אמיתי של עובדות סוציאלית. אנחנו מבקשות שהמדינה שלנו תקיים את החוק כהלכתו ולא תשחק ב"כאילו". תגרור אותנו שנים כזכאיות ואז תיפטר מאיתנו.

    ודבר אחרון שאני מבקשת להגיד, כשאתם באים לקצץ בתקציב הרווחה. בדיור הציבורי. בקצבאות הילדים ובהבטחת הכנסה, בסיוע בשכר הדירה ובשירותים הרפואיים, אתם קודם כל עושים את זה על הגב שלנו. ואני מדגישה על הגב שלנו, כי נוח להציג אותנו כפרזיטיות, אבל המקום הזה שייך לנו לא פחות משהוא שייך לבעלי ההון או לפקידי האוצר. אנחנו נאבקות כדי לצאת ממעגל העוני והניצול, אנחנו עובדות בשביל שכר מינימום,
    או אפילו פחות. אנחנו מנקות אחריכם בלילה כשאתם הולכים הביתה להשכיב את הילדים. אנחנו עוברות הטרדות מיניות במקרה הטוב, ומותקפות ממש במקרה הרע. אנחנו מפוטרות כל כמה חודשים כדי למנוע מאיתנו את הזכויות לקביעות ופנסיה. אנחנו מגדלות את הילדים שלנו בתת תנאים ואז שולחות אותם לצבא כי הם כל כך רוצים להיות חלק מהחברה שהקיאה אותנו ואותם. כשאתם מקצצים את התקציבים שלנו אתם מקצצים בבשר החי. אתם חותכים אותנו באלימות החוצה מהחברה וגוזרים עלינו, גם אם לא פיזית או מיידית, מוות נפשי. אז היום אנחנו באנו לפה לדבר בשם החיים. ומי שמכיר את החיים במציאות, הדבר הכי חשוב, לפני הכל, כדי שאפשר יהיה לדבר על בריאות וחינוך ואהבה וקידמה ודמוקרטיה זה שתהיה לבן אדם קורת גג. את הזכות הזאת, הבסיסית,
    שבלעדיה לא יכול להתקיים כל השאר, אני מבקשת מכם היום לעזור לי להשיג. אל תתנו יד להשתקה שלנו ואל תשאירו אותנו ברחוב. תודה.

  3. ישעיהו

    כל מנהיגי הקשת המזרחית, מפרופסורים כמו יוסי יונה ,יהודה שנהב ורבים מהאינטלקטואלים כמו עו"ד יצחק, נשיא המדינה לשעבר נבון, מומו נקווה ממנהיגי הנכים, משוררים כמו ביטון וסומק ואחרים תתעוררו,
    איכן אגודות וגדודי המשוררים הישראלים איכן ברוך והרצל חקק , איכן האמירה הברורה של עד כאן!!!!
    איילה את גיבורה גם בכך שאת חושפת את מערומיה של החברה כולה. חזקי ואימצי.

  4. ישעיהו

    כל מנהיגי הקשת המזרחית, מפרופסורים כמו יוסי יונה ,יהודה שנהב ורבים מהאינטלקטואלים כמו עו"ד יצחק, נשיא המדינה לשעבר נבון, מומו נקווה ממנהיגי הנכים, משוררים כמו ביטון וסומק ואחרים תתעוררו,
    איכן אגודות וגדודי המשוררים הישראלים איכן ברוך והרצל חקק , איכן האמירה הברורה של עד כאן!!!!
    איילה את גיבורה גם בכך שאת חושפת את מערומיה של החברה כולה. חזקי ואימצי.

  5. צחי

    אני איש שמאל ממוצא אשכנזי. גם אני מודע לעובדה שהפערים החברתיים-כלכלים בישראל קשורים קשר ישיר למוצא עדתי. עם הקמת המדינה, הממסד האשכנזי ללא ספק הפלה לרעה את העולים מארצות ערב, תוך כדי כך יוצר פערים שאחרי 50 שנה רק מתחילים להיסגר.
    למרות שהעובדות דיי ברורות והנתונים ידועים, קשה לאנשים לקבל זאת. בכל פעם שמועלת הטענה – רוב הציבור קופץ. "השד העדתי יצא מהבקבוק".
    אחרי 50 שנה ניתן היום להגיד שהפער הולך ונסגר. תנודות חברתיות הביאו לכך שהיום המרכיב העיקרי הוא סביבית מגורים, ולא דווקא מוצא עדתי. שכונות המצוקה מאכלסות גם רבים מהעליה הרוסית, לדוגמא. האילטה בישראל מלאה אנשים ממוצא מזרחי.
    אני חושב שהצורך שלך ושל רבים אחרים להדביק תוויות תרבותיות לאנשים שהם דור שלישי במדינה היא מגוחכת, וללא ספק נגוע באותו נגע של גזענות. בהסתכלות על הסממנים התרבותיות שלי, אני יכול להגיד שאני ישראלי ותו לא. הישראליות היא תרבות חדשה, היא ערבוב של תרבות מערבית ולבנטיניות. המאכלים, המוזיקה, השפה, המנהגים בין אדם לאדם הם לא מזרחיים ולא אירופאים. סבא שלי הוא אשכנזי. אני כבר לא.
    אני לא רוצה להגיד למאהל, ושתסתכלי עלי ותחשבי "אשכנזי" יותר מאשר שאני רוצה לחשוב עליך כעל "מזרחית". גישת הפנתרים השחורים ומלקום אקס של רב תרבותיות מתגוננת ושיח של הפרדות לא יכול להיות פיתרון לחברה גזענית ומפלה.
    ודרך אגב, את לא שחורה (אפריקאית), אם כבר אז ערביה.

  6. צחי

    אני איש שמאל ממוצא אשכנזי. גם אני מודע לעובדה שהפערים החברתיים-כלכלים בישראל קשורים קשר ישיר למוצא עדתי. עם הקמת המדינה, הממסד האשכנזי ללא ספק הפלה לרעה את העולים מארצות ערב, תוך כדי כך יוצר פערים שאחרי 50 שנה רק מתחילים להיסגר.
    למרות שהעובדות דיי ברורות והנתונים ידועים, קשה לאנשים לקבל זאת. בכל פעם שמועלת הטענה – רוב הציבור קופץ. "השד העדתי יצא מהבקבוק".
    אחרי 50 שנה ניתן היום להגיד שהפער הולך ונסגר. תנודות חברתיות הביאו לכך שהיום המרכיב העיקרי הוא סביבית מגורים, ולא דווקא מוצא עדתי. שכונות המצוקה מאכלסות גם רבים מהעליה הרוסית, לדוגמא. האילטה בישראל מלאה אנשים ממוצא מזרחי.
    אני חושב שהצורך שלך ושל רבים אחרים להדביק תוויות תרבותיות לאנשים שהם דור שלישי במדינה היא מגוחכת, וללא ספק נגוע באותו נגע של גזענות. בהסתכלות על הסממנים התרבותיות שלי, אני יכול להגיד שאני ישראלי ותו לא. הישראליות היא תרבות חדשה, היא ערבוב של תרבות מערבית ולבנטיניות. המאכלים, המוזיקה, השפה, המנהגים בין אדם לאדם הם לא מזרחיים ולא אירופאים. סבא שלי הוא אשכנזי. אני כבר לא.
    אני לא רוצה להגיד למאהל, ושתסתכלי עלי ותחשבי "אשכנזי" יותר מאשר שאני רוצה לחשוב עליך כעל "מזרחית". גישת הפנתרים השחורים ומלקום אקס של רב תרבותיות מתגוננת ושיח של הפרדות לא יכול להיות פיתרון לחברה גזענית ומפלה.
    ודרך אגב, את לא שחורה (אפריקאית), אם כבר אז ערביה.

  7. קוסמופוליט

    נשמע כאילו אנו נמצאים בדרום אפריקה לפני עשרים שנים. הקטגוריות הללו אינן עובדות יותר, לא בגלל שאין אפלייה חלילה, הרי אין מקום בעולם הנקי ממנה. אבל מזרחים שחורים? בחייאת, תמציאי משהו קצת יותר לעניין לבכות על. זה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי, אני שחורה ומסכנה, תעזרו לי אינטלקטואלים". שנאמר, נו באמת…

  8. קוסמופוליט

    נשמע כאילו אנו נמצאים בדרום אפריקה לפני עשרים שנים. הקטגוריות הללו אינן עובדות יותר, לא בגלל שאין אפלייה חלילה, הרי אין מקום בעולם הנקי ממנה. אבל מזרחים שחורים? בחייאת, תמציאי משהו קצת יותר לעניין לבכות על. זה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי, אני שחורה ומסכנה, תעזרו לי אינטלקטואלים". שנאמר, נו באמת…

  9. מוטי טסלר

    סליחה שאני שוב פונה אל אנשי האקדמיה שכותבים כל כך יפה. רבותי אם לא תתאחדו לפעולה משמעותית פוליטית חד משמעית, לא יצא שום עשן. נכון , הבעיה היא בהתפלגות בזרמים , בדעות ובהברקות מילוליות, אך אנו מפקירים בכך למעשה את הפתרון האמיתי של הבעיות. אני מציע מעין קריאה לדגל הזהות שתיפתר בקולקטיביזם אחראי ללא הבדלי מין וגזע. רבותי אנחנו לא מיזרחיים ולא אשכנזים, מספיק עם המנגינה הנוגה הזו. צריך לחשוב רפלקטיבית אינסטרוקטיבית לצורך איחוד זהותית אחת במדינה אחת. צריך להסתכל על זה כעל סכנה ברורה ומידית למדינת ישראל. שאם לא כן , נמשיך לכתוב יפה ולעקוץ עד בלי די.

  10. מוטי טסלר

    סליחה שאני שוב פונה אל אנשי האקדמיה שכותבים כל כך יפה. רבותי אם לא תתאחדו לפעולה משמעותית פוליטית חד משמעית, לא יצא שום עשן. נכון , הבעיה היא בהתפלגות בזרמים , בדעות ובהברקות מילוליות, אך אנו מפקירים בכך למעשה את הפתרון האמיתי של הבעיות. אני מציע מעין קריאה לדגל הזהות שתיפתר בקולקטיביזם אחראי ללא הבדלי מין וגזע. רבותי אנחנו לא מיזרחיים ולא אשכנזים, מספיק עם המנגינה הנוגה הזו. צריך לחשוב רפלקטיבית אינסטרוקטיבית לצורך איחוד זהותית אחת במדינה אחת. צריך להסתכל על זה כעל סכנה ברורה ומידית למדינת ישראל. שאם לא כן , נמשיך לכתוב יפה ולעקוץ עד בלי די.

  11. שירה אוחיון

    ראשית אני מוכרחה לומר שהקריאה שלך לאינטלקטואלים המזרחים, שלדברייך לא נמצאים איתך במאבק עושה קצת עוול לאלו שכן באו ומעורבים במאבק. בסרט של הפגנה שערכתם זיהיתי לא מעט אינטלקטואלים מזרחים ואולי יותר מזרחיות שהיו שם : חופי חפוטה, קלריס חרבון, זמירה רון, שולה קשת, ראובן אברג'ל, מרסלה אדרעי ואלי חמו שצילם את הסרט המצויין "חורבן הבית", http://www.actv.co.il/portal/portal.asp?movind=637
    או שמא אלו אינם נחשבים אינטלקטואלים מזרחים בעינייך? בעיני הם אינטלקטואלים אמיתיים שמחוברים לקהילות שלנו ולא רק לעטיני מגדל השן. .
    לגבי אינטלקטואלים מזרחים אחרים איני יודעת לומר, אך אני יכולה לספר לך איפה אני הייתי בזמן ההפגנה ומדוע אני לא שם. גם אני כמוך אם חד הורית ללא קורת גג משלי או סיכוי לאחת כזו בעשר השנים הקרובות. אני עובדת סביב השעון כדי לשמור על מקום עבודתי שמאפשר לי לעמוד בדוחק בתשלומי שכר הדירה ובעוד כמה תנאי מחיה מינימאליים לי ולבני. כל זאת בידיעה המלחיצה שעלי להוכיח שם כל הזמן שאני טובה, ושפקשוש אחד מצדי עלול להפוך אותי לדיירת קבע אצלך במאהל. במילים אחרות, שפר עלי גורלי להימנות עם מעמד העניים העובדים במדינה, ואיני כותבת זאת בציניות. לפני שנתיים כאשר פוטרתי ממשרתי הקבועה האיום של להיזרק לרחוב יחד עם בני היה מוחשי יותר מתמיד ולכן ליבי איתך ועם כל מחוסרי הדיור באשר הם. אנחנו דור שני ושלישי לדיכוי האשכנזי ועוד אין לנו בית במדינה שלא לדבר על אדמה. מיטב האדמות כבר חולקו במתנה ל"בניה ובוניה" של הארץ במסגרת חגיגת ההפרטות של הקרקעות ואנחנו נותרנו מחוץ למשחק בעוד שהאחרים חוגגים את נצחונם ומסבירים לנו במאמרים מלומדים מהו צדק חלוקתי בעיניהם (כפי שצטט אתמול יוסי דהאן כאן באתר). כל שנותר לי הוא לעקוב בעניין ואמפאתיה רבה אחר מאבקך האמיץ והצודק ואחר מאבקים נוספים כמו זה של תושבי כפר שלם. בימי רווקותי העליזים ובימים שהיתה לי משרה קבועה (וכסף לנסיעות) יכולתי להרשות לעצמי להסתובב בהפגנות ובמאבקים ואפילו להתנחל למשך יומיים במאהל של ויקי כנפו. שם פגשתי אותך לראשונה. האמת שהיום אני קצת מותשת מהמאבקים האלו שגזלו ממני זמן ואנרגיות של בניית קריירה מסודרת וחושבת שמאבקים כאלו הם חסרי תוחלת כי הם לא מדגדגים לאף אחד שם למעלה. אני חושבת שהקריאה לאינטלקטואלים המזרחים והסוציאליסטיים בכלל צריכה להיות קריאה להקמת גוף פוליטי בעל כוח אלקטורלי או להקמת איגודי עובדים "עם שיניים". זו הדרך היחידה לשנות את המציאות. פחות רומנטי מהפגנות אולי אבל יותר פרקטי ומועיל.
    אני מלאה הערכה לכל המפגינים, ולנוער האנרכיסטי שנוטל חלק במאבקים האלה ואולי מצליחים לשנות פה ושם נקודתית דברים אבל הדרך היא הגברת התודעה החברתית והמזרחית והקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית.
    מלוא הערכתי גם לאשכנזים שמשתתפים בהפגנות ובמאבקים, אבל עם אשכנזים מכחישי גזענות כמו אלו שמגיבים כאן יש לי בעיה רצינית. בעיקר לאור הפרסומים היום בידיעות אחרונות על הגזענות.
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1489&t=pages
    אשמח אם תחליטי למסד את מאבקך בארגון פוליטי מפלגתי כי הדרך שסימנת של איחוד מאבקים וקואליציה של מדוכאים (בדואים, מזרחים, חד הוריות, מחוסרי דיור) היא הדרך וגם המנהיגות והחוכמה שאת מפגינה הופכת אותך למנהיגה אותנטית שראויה לתמיכה. חזקי ואמצי.

  12. שירה אוחיון

    ראשית אני מוכרחה לומר שהקריאה שלך לאינטלקטואלים המזרחים, שלדברייך לא נמצאים איתך במאבק עושה קצת עוול לאלו שכן באו ומעורבים במאבק. בסרט של הפגנה שערכתם זיהיתי לא מעט אינטלקטואלים מזרחים ואולי יותר מזרחיות שהיו שם : חופי חפוטה, קלריס חרבון, זמירה רון, שולה קשת, ראובן אברג'ל, מרסלה אדרעי ואלי חמו שצילם את הסרט המצויין "חורבן הבית", http://www.actv.co.il/portal/portal.asp?movind=637
    או שמא אלו אינם נחשבים אינטלקטואלים מזרחים בעינייך? בעיני הם אינטלקטואלים אמיתיים שמחוברים לקהילות שלנו ולא רק לעטיני מגדל השן. .
    לגבי אינטלקטואלים מזרחים אחרים איני יודעת לומר, אך אני יכולה לספר לך איפה אני הייתי בזמן ההפגנה ומדוע אני לא שם. גם אני כמוך אם חד הורית ללא קורת גג משלי או סיכוי לאחת כזו בעשר השנים הקרובות. אני עובדת סביב השעון כדי לשמור על מקום עבודתי שמאפשר לי לעמוד בדוחק בתשלומי שכר הדירה ובעוד כמה תנאי מחיה מינימאליים לי ולבני. כל זאת בידיעה המלחיצה שעלי להוכיח שם כל הזמן שאני טובה, ושפקשוש אחד מצדי עלול להפוך אותי לדיירת קבע אצלך במאהל. במילים אחרות, שפר עלי גורלי להימנות עם מעמד העניים העובדים במדינה, ואיני כותבת זאת בציניות. לפני שנתיים כאשר פוטרתי ממשרתי הקבועה האיום של להיזרק לרחוב יחד עם בני היה מוחשי יותר מתמיד ולכן ליבי איתך ועם כל מחוסרי הדיור באשר הם. אנחנו דור שני ושלישי לדיכוי האשכנזי ועוד אין לנו בית במדינה שלא לדבר על אדמה. מיטב האדמות כבר חולקו במתנה ל"בניה ובוניה" של הארץ במסגרת חגיגת ההפרטות של הקרקעות ואנחנו נותרנו מחוץ למשחק בעוד שהאחרים חוגגים את נצחונם ומסבירים לנו במאמרים מלומדים מהו צדק חלוקתי בעיניהם (כפי שצטט אתמול יוסי דהאן כאן באתר). כל שנותר לי הוא לעקוב בעניין ואמפאתיה רבה אחר מאבקך האמיץ והצודק ואחר מאבקים נוספים כמו זה של תושבי כפר שלם. בימי רווקותי העליזים ובימים שהיתה לי משרה קבועה (וכסף לנסיעות) יכולתי להרשות לעצמי להסתובב בהפגנות ובמאבקים ואפילו להתנחל למשך יומיים במאהל של ויקי כנפו. שם פגשתי אותך לראשונה. האמת שהיום אני קצת מותשת מהמאבקים האלו שגזלו ממני זמן ואנרגיות של בניית קריירה מסודרת וחושבת שמאבקים כאלו הם חסרי תוחלת כי הם לא מדגדגים לאף אחד שם למעלה. אני חושבת שהקריאה לאינטלקטואלים המזרחים והסוציאליסטיים בכלל צריכה להיות קריאה להקמת גוף פוליטי בעל כוח אלקטורלי או להקמת איגודי עובדים "עם שיניים". זו הדרך היחידה לשנות את המציאות. פחות רומנטי מהפגנות אולי אבל יותר פרקטי ומועיל.
    אני מלאה הערכה לכל המפגינים, ולנוער האנרכיסטי שנוטל חלק במאבקים האלה ואולי מצליחים לשנות פה ושם נקודתית דברים אבל הדרך היא הגברת התודעה החברתית והמזרחית והקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית.
    מלוא הערכתי גם לאשכנזים שמשתתפים בהפגנות ובמאבקים, אבל עם אשכנזים מכחישי גזענות כמו אלו שמגיבים כאן יש לי בעיה רצינית. בעיקר לאור הפרסומים היום בידיעות אחרונות על הגזענות.
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1489&t=pages
    אשמח אם תחליטי למסד את מאבקך בארגון פוליטי מפלגתי כי הדרך שסימנת של איחוד מאבקים וקואליציה של מדוכאים (בדואים, מזרחים, חד הוריות, מחוסרי דיור) היא הדרך וגם המנהיגות והחוכמה שאת מפגינה הופכת אותך למנהיגה אותנטית שראויה לתמיכה. חזקי ואמצי.

  13. שי נ

    האינטלקטואלים שלנו הם אפסים בני אפסים. לא יזיק להם ללמוד קצת ממישל פוקו – בהיותו פרופסור (!) מכובד מאוד הוא הגיע להפגנות ואף זרק אבנים על המשטרה. זה מה שקורה כשכל החיים שלך הם רטוריקה נעדרת פרקטיקה.

  14. שי נ

    האינטלקטואלים שלנו הם אפסים בני אפסים. לא יזיק להם ללמוד קצת ממישל פוקו – בהיותו פרופסור (!) מכובד מאוד הוא הגיע להפגנות ואף זרק אבנים על המשטרה. זה מה שקורה כשכל החיים שלך הם רטוריקה נעדרת פרקטיקה.

  15. אתך במאבקך איילה!

    מתוך מאמר של ראובן אברג'ל וסמדר לביא
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1453&t=pages
    יש כאלה שלא באו לבור שיבר כי גם הם עסוקים בבעיות של שרידה ביום יום.

    אקטיביזם על חוט השערה
    הייבוא שאינו ביקורתי של תיאוריה פוסטקולוניאלית אל האקדמיה הישראלית…לא מייצר כלים, היכולים להיות מתורגמים לאקטיביזם. האקטיביזם צריך לדבר בשתי שפות לפחות. שפה אחת היא השפה הרעיונית הפמיניסיטית האנטי-גזענית, השואפת ליצור אפשרויות אינטלקטואליות להתחברות של המזרחים למרחב הערבי. שפה שניה היא השפה הפרקטית, בה מדבר האקטיביזם כשהוא עוזר לא/נשים ולקהילות להתמודד מול רשויות המשטר כדי לקבל פתרונות מעשיים לבעיות היומיום. … תוך כדי האקטיביזם שלנו, אנו מעלים את מודעות הקהילה לכך, שלא במקרה השליך המשטר את משפחותיה לארעיות ממושכת …
    אך המחירים גבוהים. לא רק שהמנהיגות הקהילתית המזרחית האנטי-ציונית מנועה מתעסוקה ומדור קבועים ע"י המשטר. היא גם חשופה לביקורת נוקבת מהקהילה המזרחית, שבתוכה היא מתגוררת. זאת, למרות שהקהילה נעזרת בה ובארגז כליה. …הפצע שלנו יכול אולי לשלשל לכיסי ראשי הערים, בהם נמצאים הגיטאות שלנו, כסף מהלובי הפרו-ישראלי במערב. הם לוקחים את נדבני הלובי לטיולי דיכאון פותח כיסים nבשכונות שלנו. כסף זה אינו מגיע לקהילותינו או לפעילויותינו.

    בעבודתנו עם הקהילה המזרחית המנוחשלת טמון פרדוקס: מצד אחד, מלוות אותנו הקריאות המוכרות של "מוות לערבים". מצד שני, אנו מופתעים שוב ושוב לטובה מכך, שבשנה האחרונה, מרבית הציבור המזרחי, מכל המעמדות הכלכליים וכל גווני הקשת הפוליטית (למעט, אולי, ה-סמול הליבראלי-פרוגרסיבי) מוכן להודות בפה מלא, שהמשטר בישראל, כברירת מחדל, גזעני כלפי יהודים לא-אשכנזים. תוך כדי פעולותינו, מתחילים בעדינות להיווצר הבקיעים בזיהוי האוטומטי של ההתנגדות לציונות כפריבילגיה של האשכנזי השבע. ….וגם אם היה שיח ערבי אלטרנטיבי בנושא המזרחיות מופץ בקהילותינו, כל עוד לא חקרנו את הפצע שלנו באמצעות ההיסטוריה שלנו, לא תוכלנה קהילותינו להתבונן בעצמן דרכו. עקב בועת התקשורת והכאב הגדול של הפצע, קהילותינו מתנחמות בסדרות טלוויזיה דוברות ספרדית ואנגלית עם כתוביות בעברית. .. אנו חיים על חוט השערה.

    מרבית הדיכוי הישראלי של פלסטין לא מתבצע באמצעים של הרג, אלא באמצעות ביורוקרטיה כל כך מסורבלת בכוונה תחילה, שהורגת לאט לאט. כי איך אפשר להבין ולעכל ולפעול ע"פ כל החוקים והתקנות וחוקי העזר והסגרים והפתחים המתחלפים והשטחים א' ב' ג' וכו', ומה לא, אותם מנחית הכיבוש על הגדה ועזה. את הרג הנפש, המוליך גם לתחלואי הגוף, הנעשה באמצעות הביורוקרטיה, תירגל המשטר על המזרחים והפלסטינים אזרחי ישראל בשנות ה 1950, בתקופת המימשל הצבאי והמעברות.

    קהילותינו מותשות עקב העיסוק מסביב לשעון בצליחה יומיומית של הביורוקרטיה הזו, הממשיכה לעשות בנו שמות, למרות שאינה אכזרית ופטנסמגורית כמו זו, המופעלת על ידי משטר הכיבוש בגדה ובעזה. התורים בביטוח הלאומי עבור המעות של הבטחת הכנסה. התורים לנדבות אוכל וביגוד מעמותות. התורים בלשכת העבודה. חרדות הדפיקה על הדלת של שוטרי ההוצאה לפועל. התורים בסיוע המשפטי הבלתי יעיל, בנסותנו למנוע את פינויינו מבתינו, עקב אי עמידה בתשלום שכר דירה. הפקידים רומסים ומחלישים עד שהא/נשים כבר מוותרים. מאידך גיסא, עקב מחסום האנגלית, אין לנו מנגנון מתוקצב משלנו, היכול לאתגר את פנטסיית השלום והדו-קיום אותה מבקשים לייצר האשכנזים. עקב מחסום הערבית, אין לנו את האופציה לחבור לאירגונים חברתיים בעולם הערבי. הארגונים האשכנזים יכולים לחבור לחלק מהאירגונים הללו בעזרת מיומנותם באנגלית. מדוע נכנעים האירגונים הללו, הממוקמים בעולם הערבי, לסדר ההגמוני הפלסטיני-לאומי, הגורס, שיש להמשיך ולדבר על השלום עם האשכנזים, או להחרים את כולנו כאחד?

  16. אתך במאבקך איילה!

    מתוך מאמר של ראובן אברג'ל וסמדר לביא
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1453&t=pages
    יש כאלה שלא באו לבור שיבר כי גם הם עסוקים בבעיות של שרידה ביום יום.

    אקטיביזם על חוט השערה
    הייבוא שאינו ביקורתי של תיאוריה פוסטקולוניאלית אל האקדמיה הישראלית…לא מייצר כלים, היכולים להיות מתורגמים לאקטיביזם. האקטיביזם צריך לדבר בשתי שפות לפחות. שפה אחת היא השפה הרעיונית הפמיניסיטית האנטי-גזענית, השואפת ליצור אפשרויות אינטלקטואליות להתחברות של המזרחים למרחב הערבי. שפה שניה היא השפה הפרקטית, בה מדבר האקטיביזם כשהוא עוזר לא/נשים ולקהילות להתמודד מול רשויות המשטר כדי לקבל פתרונות מעשיים לבעיות היומיום. … תוך כדי האקטיביזם שלנו, אנו מעלים את מודעות הקהילה לכך, שלא במקרה השליך המשטר את משפחותיה לארעיות ממושכת …
    אך המחירים גבוהים. לא רק שהמנהיגות הקהילתית המזרחית האנטי-ציונית מנועה מתעסוקה ומדור קבועים ע"י המשטר. היא גם חשופה לביקורת נוקבת מהקהילה המזרחית, שבתוכה היא מתגוררת. זאת, למרות שהקהילה נעזרת בה ובארגז כליה. …הפצע שלנו יכול אולי לשלשל לכיסי ראשי הערים, בהם נמצאים הגיטאות שלנו, כסף מהלובי הפרו-ישראלי במערב. הם לוקחים את נדבני הלובי לטיולי דיכאון פותח כיסים nבשכונות שלנו. כסף זה אינו מגיע לקהילותינו או לפעילויותינו.

    בעבודתנו עם הקהילה המזרחית המנוחשלת טמון פרדוקס: מצד אחד, מלוות אותנו הקריאות המוכרות של "מוות לערבים". מצד שני, אנו מופתעים שוב ושוב לטובה מכך, שבשנה האחרונה, מרבית הציבור המזרחי, מכל המעמדות הכלכליים וכל גווני הקשת הפוליטית (למעט, אולי, ה-סמול הליבראלי-פרוגרסיבי) מוכן להודות בפה מלא, שהמשטר בישראל, כברירת מחדל, גזעני כלפי יהודים לא-אשכנזים. תוך כדי פעולותינו, מתחילים בעדינות להיווצר הבקיעים בזיהוי האוטומטי של ההתנגדות לציונות כפריבילגיה של האשכנזי השבע. ….וגם אם היה שיח ערבי אלטרנטיבי בנושא המזרחיות מופץ בקהילותינו, כל עוד לא חקרנו את הפצע שלנו באמצעות ההיסטוריה שלנו, לא תוכלנה קהילותינו להתבונן בעצמן דרכו. עקב בועת התקשורת והכאב הגדול של הפצע, קהילותינו מתנחמות בסדרות טלוויזיה דוברות ספרדית ואנגלית עם כתוביות בעברית. .. אנו חיים על חוט השערה.

    מרבית הדיכוי הישראלי של פלסטין לא מתבצע באמצעים של הרג, אלא באמצעות ביורוקרטיה כל כך מסורבלת בכוונה תחילה, שהורגת לאט לאט. כי איך אפשר להבין ולעכל ולפעול ע"פ כל החוקים והתקנות וחוקי העזר והסגרים והפתחים המתחלפים והשטחים א' ב' ג' וכו', ומה לא, אותם מנחית הכיבוש על הגדה ועזה. את הרג הנפש, המוליך גם לתחלואי הגוף, הנעשה באמצעות הביורוקרטיה, תירגל המשטר על המזרחים והפלסטינים אזרחי ישראל בשנות ה 1950, בתקופת המימשל הצבאי והמעברות.

    קהילותינו מותשות עקב העיסוק מסביב לשעון בצליחה יומיומית של הביורוקרטיה הזו, הממשיכה לעשות בנו שמות, למרות שאינה אכזרית ופטנסמגורית כמו זו, המופעלת על ידי משטר הכיבוש בגדה ובעזה. התורים בביטוח הלאומי עבור המעות של הבטחת הכנסה. התורים לנדבות אוכל וביגוד מעמותות. התורים בלשכת העבודה. חרדות הדפיקה על הדלת של שוטרי ההוצאה לפועל. התורים בסיוע המשפטי הבלתי יעיל, בנסותנו למנוע את פינויינו מבתינו, עקב אי עמידה בתשלום שכר דירה. הפקידים רומסים ומחלישים עד שהא/נשים כבר מוותרים. מאידך גיסא, עקב מחסום האנגלית, אין לנו מנגנון מתוקצב משלנו, היכול לאתגר את פנטסיית השלום והדו-קיום אותה מבקשים לייצר האשכנזים. עקב מחסום הערבית, אין לנו את האופציה לחבור לאירגונים חברתיים בעולם הערבי. הארגונים האשכנזים יכולים לחבור לחלק מהאירגונים הללו בעזרת מיומנותם באנגלית. מדוע נכנעים האירגונים הללו, הממוקמים בעולם הערבי, לסדר ההגמוני הפלסטיני-לאומי, הגורס, שיש להמשיך ולדבר על השלום עם האשכנזים, או להחרים את כולנו כאחד?

  17. גלעד

    שחור ולבן זה הצבע שלי.

    ההגדרות של מה טוב ומה לא טוב הן מיוצרות על ידי האינטלקטואלים. הסוציולוגיה כאשר היתה מגוייסת והצדיקה את התנהלותו של השלטון קבלה את תמיכתו של זה האחרון ואילו כאשר היא ביקורתית היא מנודת מהבמה המרכזית ואף חשיבותה המדעית מוטלת בספק!

    בתור סטודנט מיואש ושונא אני יכול לומר כי הכול תוכנית שהתארח בה מרצה מזרחי הוא התנהג כשפן! ופתאום כול הידע המדעי שלו נמוג בהססנות אל מול אותם תאוריות סטמיות של עיתונאי גזען כזה או אחר.

    היום כולם נדפקים! מרקס צדק גמארשי צדק !

    הפועלים בראש
    בבניין העל הממשלה ואוניברסיטה
    צבא
    משטרה שמרביצה לאזרחים וחסה על עבריינים

    ואנחנו העבדים.

    האקדמיה בוניה על החלום שהשכלה מוציאה מעוני

    אני לא יכול לבוא להפגין איתך כי , הבנק מחזיר לאבא שלי את חשבון החשמל, אבא שלי המזרחי שולח אותי לעבוד! כי עם תואר במדע המדינה אין מה לעשות היום. וכול זאת בהשוואה לחברי האשכנזים שבזמן שאני לומד באוניברסיטה הם עושים חיל .

    כול אחד מרוויח 30000 שקל בחודש ואילו אני מקבל הצעות עבודה מצחיקות המזכירות שכר של עובד קבלן חסר השכלה באופקים.

    לסיכום אוי כמה שאני לא אוהב לחיות כאן במדינת היהודים רעש מהומה. מנצלים את העובדים העיקר הכלכלה. ובראש התור צועד נוחי דנקנר המחוקק….

    תשאלי את עצמך למה ליהודים לא היתה מדינה אף פעם? למה לא מסתכלים על ההיסטוריה? כי היא לא מכניסה כסף?

    כמו שערבים עצבניים וכמו שסינים פדנטים יהודים הם עם שאוהב כסף ומניפולציות. בשונה מהערבים שהחריזו עלינו מלחמת שיאד בשואה היהודים עבדו עם הראש ועם התשובות המפלפלות של המוח היהודי חלקם התגייס לטבוח באחיהם וחלקם חשב לי זה לא יקרה אני מכיר את מר מילר שמילר….

    תקראי את מלחמתי .

  18. גלעד

    שחור ולבן זה הצבע שלי.

    ההגדרות של מה טוב ומה לא טוב הן מיוצרות על ידי האינטלקטואלים. הסוציולוגיה כאשר היתה מגוייסת והצדיקה את התנהלותו של השלטון קבלה את תמיכתו של זה האחרון ואילו כאשר היא ביקורתית היא מנודת מהבמה המרכזית ואף חשיבותה המדעית מוטלת בספק!

    בתור סטודנט מיואש ושונא אני יכול לומר כי הכול תוכנית שהתארח בה מרצה מזרחי הוא התנהג כשפן! ופתאום כול הידע המדעי שלו נמוג בהססנות אל מול אותם תאוריות סטמיות של עיתונאי גזען כזה או אחר.

    היום כולם נדפקים! מרקס צדק גמארשי צדק !

    הפועלים בראש
    בבניין העל הממשלה ואוניברסיטה
    צבא
    משטרה שמרביצה לאזרחים וחסה על עבריינים

    ואנחנו העבדים.

    האקדמיה בוניה על החלום שהשכלה מוציאה מעוני

    אני לא יכול לבוא להפגין איתך כי , הבנק מחזיר לאבא שלי את חשבון החשמל, אבא שלי המזרחי שולח אותי לעבוד! כי עם תואר במדע המדינה אין מה לעשות היום. וכול זאת בהשוואה לחברי האשכנזים שבזמן שאני לומד באוניברסיטה הם עושים חיל .

    כול אחד מרוויח 30000 שקל בחודש ואילו אני מקבל הצעות עבודה מצחיקות המזכירות שכר של עובד קבלן חסר השכלה באופקים.

    לסיכום אוי כמה שאני לא אוהב לחיות כאן במדינת היהודים רעש מהומה. מנצלים את העובדים העיקר הכלכלה. ובראש התור צועד נוחי דנקנר המחוקק….

    תשאלי את עצמך למה ליהודים לא היתה מדינה אף פעם? למה לא מסתכלים על ההיסטוריה? כי היא לא מכניסה כסף?

    כמו שערבים עצבניים וכמו שסינים פדנטים יהודים הם עם שאוהב כסף ומניפולציות. בשונה מהערבים שהחריזו עלינו מלחמת שיאד בשואה היהודים עבדו עם הראש ועם התשובות המפלפלות של המוח היהודי חלקם התגייס לטבוח באחיהם וחלקם חשב לי זה לא יקרה אני מכיר את מר מילר שמילר….

    תקראי את מלחמתי .

  19. ירדנה אלון

    איילה שלום
    ראשית אני חייבת לומר שהקריאה שלך עוררה בי לא מעט אמביולנטיות, אני מזרחית אבל אני לא שחורה,והדימוי הזה ששאוב משנות השישים וממאבקם של האפרו-אמריקאים לא מתאים לי(אפילו הם שינו את ההגדרה שלהם משחורים לאפרו-אמריקאים), אני מאוד מזדהה עם מצוקתך שכן אני נמצאת באותה סירה גם אני אם חד הורית ,וגם אני נזקקת לסיוע ממשרד השיכון על מנת שיהיה לי ולבני גג על הראש, וכאן טמונה הבעיה, במשך שנים היתה קריאה ללא מענה ודרישה לבנות בתים להשכרה, שכן כפי שידוע לי ישראל היא אחת המדינות היחידות שבה אנשים ממשכנים את חייהם על מנת שתהיה להם קורת גג בכל העולם המערבי לפחות אנשים גרים בדירות שכורות במשך שנים ולא בעלי הבתים קובעים את גובה שכר הדירה לפי הגחמות שלהם למרות שזה רכושם, אלא שכר הדירה תלוי באזור המגורים ,בטיב הבנייה ועוד כל מיני מעלות אחרות(חניה,מודרניות,מעלית ועוד דברים מן הסוג הזה) משום מה בישראל הקטנה שבה הקרקע מאוד יקרה מחייבים אזרחים שזאת זכותם האלמנטרית לקורת גג לרכוש דירות בסכומי עתק בלי שום פרופורציה לתמורה שהם משלמים מי שעושה רווח על גבי המדיניות הזאת הם הבנקים והמדינה,על כן למרות המצוקה שאת נמצאת בה אני סבורה שהמאבק צריך להיות ממקום אחר, מאבק על בניית יותר דירות להשכרה ,בכל מספר שנים יוצאת קבוצה של מחוסרי דיור מקימה מאהלים ומפגינה למען אוכלוסיה קטנה מאוד של אנשים שמצוקתם עברה כל גבול, ולאט לאט נמצאים להם פתרונות יותר או פחות מניחים את הדעת, אולם אין זה פותר את הבעיה האמיתית.כי כעבור שנה שנתיים תבוא עוד קבוצה, המאבק צריך להיות לעניות דעתי מאבק כולל לכל אזרחי מדינת ישראל, המאבק צריך להיות על שינוי מדיניות לכל אזרחי מדינת ישראל לא רק עבור קבוצה מסויימת, וברגע שיקום מאבק עם אג'נדה כזאת ימצאו לו גם הרבה נאבקים, כי אז זה מאבק סולידארי עבור כולם,וזה סוג של מאבק שהייתי מצטרפת אליו ברצון רב,
    באשר לקריאתך לאינטלקטואלים המזרחים, ממה שידוע לי, הרי גם תנועת אחותי, וגם הקשת הדמוקרטית המזרחית מגיעים להפגנות שלך בירושלים ושמים את המאבק שלך על סדר היום שלהם,יחד עם זאת נודע לי שאת מסלקת בחרפה אנשים שבאים לעזור (מרסלה אדרעי לדוגמא היא אישיות לא רצויה מבחינתך) אז מצד אחד את רוצה עזרה ומצד שני כשבאים לעזור את מסלקת,
    הייתי מבקשת אם כן שתואילי לפרט איזה סוג של עזרה את מצפה שתינתן לך,מעבר לביטויי המחאה הצודקת שלך איזה סוג של עזרה מעשית את רוצה?

  20. ירדנה אלון

    איילה שלום
    ראשית אני חייבת לומר שהקריאה שלך עוררה בי לא מעט אמביולנטיות, אני מזרחית אבל אני לא שחורה,והדימוי הזה ששאוב משנות השישים וממאבקם של האפרו-אמריקאים לא מתאים לי(אפילו הם שינו את ההגדרה שלהם משחורים לאפרו-אמריקאים), אני מאוד מזדהה עם מצוקתך שכן אני נמצאת באותה סירה גם אני אם חד הורית ,וגם אני נזקקת לסיוע ממשרד השיכון על מנת שיהיה לי ולבני גג על הראש, וכאן טמונה הבעיה, במשך שנים היתה קריאה ללא מענה ודרישה לבנות בתים להשכרה, שכן כפי שידוע לי ישראל היא אחת המדינות היחידות שבה אנשים ממשכנים את חייהם על מנת שתהיה להם קורת גג בכל העולם המערבי לפחות אנשים גרים בדירות שכורות במשך שנים ולא בעלי הבתים קובעים את גובה שכר הדירה לפי הגחמות שלהם למרות שזה רכושם, אלא שכר הדירה תלוי באזור המגורים ,בטיב הבנייה ועוד כל מיני מעלות אחרות(חניה,מודרניות,מעלית ועוד דברים מן הסוג הזה) משום מה בישראל הקטנה שבה הקרקע מאוד יקרה מחייבים אזרחים שזאת זכותם האלמנטרית לקורת גג לרכוש דירות בסכומי עתק בלי שום פרופורציה לתמורה שהם משלמים מי שעושה רווח על גבי המדיניות הזאת הם הבנקים והמדינה,על כן למרות המצוקה שאת נמצאת בה אני סבורה שהמאבק צריך להיות ממקום אחר, מאבק על בניית יותר דירות להשכרה ,בכל מספר שנים יוצאת קבוצה של מחוסרי דיור מקימה מאהלים ומפגינה למען אוכלוסיה קטנה מאוד של אנשים שמצוקתם עברה כל גבול, ולאט לאט נמצאים להם פתרונות יותר או פחות מניחים את הדעת, אולם אין זה פותר את הבעיה האמיתית.כי כעבור שנה שנתיים תבוא עוד קבוצה, המאבק צריך להיות לעניות דעתי מאבק כולל לכל אזרחי מדינת ישראל, המאבק צריך להיות על שינוי מדיניות לכל אזרחי מדינת ישראל לא רק עבור קבוצה מסויימת, וברגע שיקום מאבק עם אג'נדה כזאת ימצאו לו גם הרבה נאבקים, כי אז זה מאבק סולידארי עבור כולם,וזה סוג של מאבק שהייתי מצטרפת אליו ברצון רב,
    באשר לקריאתך לאינטלקטואלים המזרחים, ממה שידוע לי, הרי גם תנועת אחותי, וגם הקשת הדמוקרטית המזרחית מגיעים להפגנות שלך בירושלים ושמים את המאבק שלך על סדר היום שלהם,יחד עם זאת נודע לי שאת מסלקת בחרפה אנשים שבאים לעזור (מרסלה אדרעי לדוגמא היא אישיות לא רצויה מבחינתך) אז מצד אחד את רוצה עזרה ומצד שני כשבאים לעזור את מסלקת,
    הייתי מבקשת אם כן שתואילי לפרט איזה סוג של עזרה את מצפה שתינתן לך,מעבר לביטויי המחאה הצודקת שלך איזה סוג של עזרה מעשית את רוצה?

  21. נסים מוסק

    תודה לאיציק ספורטה וליוסי דהאן על שפרסמתם את קריאת היאוש הבוטה של איילה סבאג ונתתם לה במה, על אף שהיא שבעצם תוקפת אותכם אישית. מבחינתי, גם אם לא הגעתם פיזית למאהל, אתם שם. אתם בכפר שלם ובשדרות. לא יתכן מאבק לצדק ולשיוויון ללא הבסיס המוסרי והרעיוני מהסוג שבא לידי ביטוי באתר העוקץ. איני מפסיק להתפעל מההתמדה שלכם ומאיכות המאמרים המתפרסמים מדי יום. לצערי "העוקץ אינו נגיש לרוב המדוכאים ולאנשי המאהל בכללם. אני מתרגם את קריאת העזרה של איילה סבאג אל "האינטלקטואלים המזרחיים", ככמיהה לתוכן רוחני, לחלל שש"ס הצליחה למלא אצל הציבור המזרחי משום שלא היתה להם אלטרנטיבה. רבים פנו אל הדת משום שלא הכירו תחליף טוב יותר. אני שומע על הרבה יוזמות, כמו להקים את הפנתרים השחורים מחדש ושאר ירקות. אבל זכור לי שהפנתרים לא פעלו בחלל אידאולוגי ריק. היו אנשי מצפן ואנשי אקדמיה, שפתחו עולם מושגים חדש לצעירי השכונות, ששתו בצמא את הרעיונות והתיאוריות, ההמשך ידוע. אני מכיר את איילה ובטוח שזו היתה כוונתה. יש בירושלים אנשים שמוכנים לקחת יוזמה ולארגן הרצאות של "אינטלקטואלים מזרחים" ואפשר אולי להתחיל במאהל של מחוסרי הדיור. אבל בעצם רק רציתי לומר תודה.

  22. נסים מוסק

    תודה לאיציק ספורטה וליוסי דהאן על שפרסמתם את קריאת היאוש הבוטה של איילה סבאג ונתתם לה במה, על אף שהיא שבעצם תוקפת אותכם אישית. מבחינתי, גם אם לא הגעתם פיזית למאהל, אתם שם. אתם בכפר שלם ובשדרות. לא יתכן מאבק לצדק ולשיוויון ללא הבסיס המוסרי והרעיוני מהסוג שבא לידי ביטוי באתר העוקץ. איני מפסיק להתפעל מההתמדה שלכם ומאיכות המאמרים המתפרסמים מדי יום. לצערי "העוקץ אינו נגיש לרוב המדוכאים ולאנשי המאהל בכללם. אני מתרגם את קריאת העזרה של איילה סבאג אל "האינטלקטואלים המזרחיים", ככמיהה לתוכן רוחני, לחלל שש"ס הצליחה למלא אצל הציבור המזרחי משום שלא היתה להם אלטרנטיבה. רבים פנו אל הדת משום שלא הכירו תחליף טוב יותר. אני שומע על הרבה יוזמות, כמו להקים את הפנתרים השחורים מחדש ושאר ירקות. אבל זכור לי שהפנתרים לא פעלו בחלל אידאולוגי ריק. היו אנשי מצפן ואנשי אקדמיה, שפתחו עולם מושגים חדש לצעירי השכונות, ששתו בצמא את הרעיונות והתיאוריות, ההמשך ידוע. אני מכיר את איילה ובטוח שזו היתה כוונתה. יש בירושלים אנשים שמוכנים לקחת יוזמה ולארגן הרצאות של "אינטלקטואלים מזרחים" ואפשר אולי להתחיל במאהל של מחוסרי הדיור. אבל בעצם רק רציתי לומר תודה.

  23. אלי חמו

    ואין קורת גג למשפחה עם ילדים קטנים. אנחנו מדברים כאן על בעיות ממשיות ולא על "מותרות" של לעשות אמנות או סתם לזיין ת'שכל באינטרנט.
    אין לי כוח יותר לשמוע את כל ההתפתלויות המילוליות של כל מיני "לוחמי צדק" ושאר ססמאות.
    אני הייתי שם במאהל ועדיין הולך לשם ואני לא אספר לכם על מצוקותי שממש מתקרבות למצבם של דרי המאהל. אני מגיע מתל-אביב עם חברי בכל עת שקוראים לנו. גם באמצע הלילה.
    לא ראיתי אתכם שם. לא את חברי הקשת (טוב, אולי היו כמה בהפגנה הגדולה), לא מי מהכותבים בקדמה ובהעוקץ ולא מאף ארגון מזרחי אחר.
    אז בבקשה חבר'ה. מה שאיילה מבקשת הוא סתם לראות אתכם מדי פעם, לומר שלום ולהחליף דברים.
    האם לא על מרי אזרחי אנחנו מדברים ובעיקר אתם הכותבים? אז מה, סתם לקשקש?
    אז הנה לכם מרי אזרחי. הנה לכם אשה חכמה,אמיצה ולא מתפשרת הלוחמת, כפי שבנימין בן-אליעזר אומר, "בשטח".
    אני מאוד מקווה שמכתבה של איילה סבאג יזעזע ויניע אנשים לשותפות. כולנו באותה בצה, בעומקים שונים, אבל עדיין בבצה.

  24. אלי חמו

    ואין קורת גג למשפחה עם ילדים קטנים. אנחנו מדברים כאן על בעיות ממשיות ולא על "מותרות" של לעשות אמנות או סתם לזיין ת'שכל באינטרנט.
    אין לי כוח יותר לשמוע את כל ההתפתלויות המילוליות של כל מיני "לוחמי צדק" ושאר ססמאות.
    אני הייתי שם במאהל ועדיין הולך לשם ואני לא אספר לכם על מצוקותי שממש מתקרבות למצבם של דרי המאהל. אני מגיע מתל-אביב עם חברי בכל עת שקוראים לנו. גם באמצע הלילה.
    לא ראיתי אתכם שם. לא את חברי הקשת (טוב, אולי היו כמה בהפגנה הגדולה), לא מי מהכותבים בקדמה ובהעוקץ ולא מאף ארגון מזרחי אחר.
    אז בבקשה חבר'ה. מה שאיילה מבקשת הוא סתם לראות אתכם מדי פעם, לומר שלום ולהחליף דברים.
    האם לא על מרי אזרחי אנחנו מדברים ובעיקר אתם הכותבים? אז מה, סתם לקשקש?
    אז הנה לכם מרי אזרחי. הנה לכם אשה חכמה,אמיצה ולא מתפשרת הלוחמת, כפי שבנימין בן-אליעזר אומר, "בשטח".
    אני מאוד מקווה שמכתבה של איילה סבאג יזעזע ויניע אנשים לשותפות. כולנו באותה בצה, בעומקים שונים, אבל עדיין בבצה.

  25. ירדנה אלון

    נודע לי שמאהל המחאה זקוק למזון ולטיטולים למען הילדים השוהים שם ביחד עם אמהותיהם ,על כן אני מעלה בקשה כאן כי כל מי שיש בידו לסייע בנושא זה או אנשים הקשורים לארגונים ועמותות שמסייעות בנושאים אלה אנא התקשרו לאיילה על מנת לתאם איתה,

  26. ירדנה אלון

    נודע לי שמאהל המחאה זקוק למזון ולטיטולים למען הילדים השוהים שם ביחד עם אמהותיהם ,על כן אני מעלה בקשה כאן כי כל מי שיש בידו לסייע בנושא זה או אנשים הקשורים לארגונים ועמותות שמסייעות בנושאים אלה אנא התקשרו לאיילה על מנת לתאם איתה,

  27. יואב לוין

    אני מסכים לחלוטין עם דבריה של שירה, ומצטרף לקריאתה בנוגע לפעילות הפוליטית. למרות זאת אני די סקפטי, שכך אכן ייקרה. הבעייה שאנשי השמאל הרדיקאלי – אידיאולוגי בארץ הם לא יותר ממהפכנים של נעלי בית וכוס התה מול הטלוויזיה, כלומר חוץ מרטוריקה ראדיקאלית הפעילות הפוליטית שלהם שואפת לאפס ואפילו פחות מכך. אלו לצערי הרב אותם "מרקסיסטים" שעוסקים בעיקר בבדלנות ופלגנות, כלומר בגישה מטאפיזית ואידיאליסטית, במקום לעסוק בגישה מטריאליסטית ודיאלקטית, ולעסוק באיחוד העובדים והמאבקים, ובכך הם עסוקים בעיקר בלמצוא תירוצים במקום להילחם.

    בכל מקרה, בימים אלו קורמת עור וגידים בדיוק מפלגת שמאל כזאת ששירה מדברת עליה. המפלגה הזאת מורכבת מהפנתרים השחורים וביניהם צ'רלי ביטון, שמש כוכבי ורפי אוחיון (ועוד רבים אחרים) מאות פעילים רוסים – עולים חדשים וותיקים (ובינהם לא מעט מרקסיטים וטרוצקיסטים כמוני), פעילים בקהילה האתיופית, למעלה מאלף פעילי שמאל ראדיקאלי, ערבים, נכים, פעילים העוסקים בזכויות עובדים ואיגודם, הרבה בורגנים שהתפכחו ועוד. מדובר למעשה בפעם הראשונה שכל אותם השכבות הדפוקות, ולמעשה גם המגזרים השונים, שעד היום עמדו משני צידי המתרס, מתחילים לשתף פעולה ביניהם כנגד ממסד העושק הליברלו פשיסטי של מדינת ישראל. אולם לצערי הרב נראה לי, שאותו שמאל רדיקאלי שדיברתי עליו מקודם, יימצא גם עכשיו את התירוצים המלומדים למה לא להצטרף למפלגה ולעשייה הפוליטית הזו, שכן לדידם של "המרקסיסטים" הללו, הגישה צריכה להיות של הכול או לא כלום (אידיאליזם ומטפיזיקה כבר אמרתי?)

    בכל מקרה אם ייקרה הנס, ויהיו אנשים שיירצו להצטרף לעשייה הפוליטית, להלן הלינק של התנועה שלנו, שמהווה את הסמן האידיאולוגי המרקסיסטי (עם כיוון טרוצקיסטי מובהק) של המפלגה שבדרך. אגב המצע של המפלגה (בניגוד לתנועה שלנו) לא התפרסם עדיין, אך החלק הגדול שבו דומה למצע תנועתינו (ניתן לקרוא באתר התנועה). בכל מקרה תנועתינו עוסקת גם במגוון פרוייקטים , שמאפשרים לאנשים, שכפי ששירה ציינה, הנם עובדים עניים, הנאלצים למכור את כוח עבודתם כאילו אינם אלא עבדים נרצעים, לקחת חלק בפעילות התנועה במידת יכולתם מבלי לסכן את עצמם בהדרדרות כלכלית, שתסתיים במגורים ברחוב. אין טעם לפרט כאן את כול הפרוייקטים, אך מי שרוצה יכול לבקר באתר התנועה ולהתרשם גם מהפרוייקטים, גם מהמצע, מהצעות חוק שאנו מקדמים ועוד.

    חשוב גם לציין, שוועידת היסוד של המפלגה תתכנס ביום חמישי הבא, השישי לחודש, וכל המעוניין לפעול יכול לפנות אלינו על מנת להצטרף לתנועה, על מנת לפעול לפיתוחו של אגף שמאלי מרקסיסטי חזק במפלגה, ולרדיקאליזציה של של הרעיונות והאנשים.

    הלינק לאתר התנועה:
    http://www.todaa-org.co.il

    לינק נוסף לפורטל הסוציאליסטי לכלכה וחברה, שקשור בתנועה שלנו:
    http://www.shibush-tarbut.220mb.com

  28. יואב לוין

    אני מסכים לחלוטין עם דבריה של שירה, ומצטרף לקריאתה בנוגע לפעילות הפוליטית. למרות זאת אני די סקפטי, שכך אכן ייקרה. הבעייה שאנשי השמאל הרדיקאלי – אידיאולוגי בארץ הם לא יותר ממהפכנים של נעלי בית וכוס התה מול הטלוויזיה, כלומר חוץ מרטוריקה ראדיקאלית הפעילות הפוליטית שלהם שואפת לאפס ואפילו פחות מכך. אלו לצערי הרב אותם "מרקסיסטים" שעוסקים בעיקר בבדלנות ופלגנות, כלומר בגישה מטאפיזית ואידיאליסטית, במקום לעסוק בגישה מטריאליסטית ודיאלקטית, ולעסוק באיחוד העובדים והמאבקים, ובכך הם עסוקים בעיקר בלמצוא תירוצים במקום להילחם.

    בכל מקרה, בימים אלו קורמת עור וגידים בדיוק מפלגת שמאל כזאת ששירה מדברת עליה. המפלגה הזאת מורכבת מהפנתרים השחורים וביניהם צ'רלי ביטון, שמש כוכבי ורפי אוחיון (ועוד רבים אחרים) מאות פעילים רוסים – עולים חדשים וותיקים (ובינהם לא מעט מרקסיטים וטרוצקיסטים כמוני), פעילים בקהילה האתיופית, למעלה מאלף פעילי שמאל ראדיקאלי, ערבים, נכים, פעילים העוסקים בזכויות עובדים ואיגודם, הרבה בורגנים שהתפכחו ועוד. מדובר למעשה בפעם הראשונה שכל אותם השכבות הדפוקות, ולמעשה גם המגזרים השונים, שעד היום עמדו משני צידי המתרס, מתחילים לשתף פעולה ביניהם כנגד ממסד העושק הליברלו פשיסטי של מדינת ישראל. אולם לצערי הרב נראה לי, שאותו שמאל רדיקאלי שדיברתי עליו מקודם, יימצא גם עכשיו את התירוצים המלומדים למה לא להצטרף למפלגה ולעשייה הפוליטית הזו, שכן לדידם של "המרקסיסטים" הללו, הגישה צריכה להיות של הכול או לא כלום (אידיאליזם ומטפיזיקה כבר אמרתי?)

    בכל מקרה אם ייקרה הנס, ויהיו אנשים שיירצו להצטרף לעשייה הפוליטית, להלן הלינק של התנועה שלנו, שמהווה את הסמן האידיאולוגי המרקסיסטי (עם כיוון טרוצקיסטי מובהק) של המפלגה שבדרך. אגב המצע של המפלגה (בניגוד לתנועה שלנו) לא התפרסם עדיין, אך החלק הגדול שבו דומה למצע תנועתינו (ניתן לקרוא באתר התנועה). בכל מקרה תנועתינו עוסקת גם במגוון פרוייקטים , שמאפשרים לאנשים, שכפי ששירה ציינה, הנם עובדים עניים, הנאלצים למכור את כוח עבודתם כאילו אינם אלא עבדים נרצעים, לקחת חלק בפעילות התנועה במידת יכולתם מבלי לסכן את עצמם בהדרדרות כלכלית, שתסתיים במגורים ברחוב. אין טעם לפרט כאן את כול הפרוייקטים, אך מי שרוצה יכול לבקר באתר התנועה ולהתרשם גם מהפרוייקטים, גם מהמצע, מהצעות חוק שאנו מקדמים ועוד.

    חשוב גם לציין, שוועידת היסוד של המפלגה תתכנס ביום חמישי הבא, השישי לחודש, וכל המעוניין לפעול יכול לפנות אלינו על מנת להצטרף לתנועה, על מנת לפעול לפיתוחו של אגף שמאלי מרקסיסטי חזק במפלגה, ולרדיקאליזציה של של הרעיונות והאנשים.

    הלינק לאתר התנועה:
    http://www.todaa-org.co.il

    לינק נוסף לפורטל הסוציאליסטי לכלכה וחברה, שקשור בתנועה שלנו:
    http://www.shibush-tarbut.220mb.com

  29. סטודנט מזרחי

    התרבות שצועקת מגרונך היא לא מזרחית, היא אשכנזית אולי.

    בתרבות שלנו לא נהגו לצאת לכיכרות ולהכריז בגלוי על מצבם הכלכלית,
    מי שפרנסתו היתה דחוקה עשה מאמצים שלא להיזדקק למתנות בשר ודם,
    עבד בכל עבודה כמו שאחינו הרוסים עושים, אבל להפגין בכיכרות בצורה
    וולגרית ולא מכובדת, או להצטלם בעירום כדי להראות מצב עגום? לעולם לא!

    מישהו מנסה לאלץ את האינטליגנציה המזרחית לשנות את גישתה
    ותרבותה ולהצטרף להפגנה שאנו לא מאמינים בה, תרבות ה " תנו לנו!"
    "מגיע לנו כי אנחנו מסכנים!" לעולם לא נצטרף לדבר בזוי כזה, יש לנו כבוד
    שאנו שומרים עליו מכל משמר, כי זה הרכוש האמיתי שלנו, והוא חשוב
    לנו יותר מרכוש או מדירה, שלנו או בשכירות.

    אדם שמאבד את כבודו בשביל סיר הבשר אנחנו יכולים לנוד לו ולהשתתף
    בצערו, אבל להצטרף אליו?? חס וחלילה!!!!!
    לעזור לו במציאת פרנסה? כן! לסייע לו אם הוא רוצה להשתקם?
    בפירוש כן ומתוך כבוד גדול וזכות גדולה שתפול בחלקנו!!!

  30. סטודנט מזרחי

    התרבות שצועקת מגרונך היא לא מזרחית, היא אשכנזית אולי.

    בתרבות שלנו לא נהגו לצאת לכיכרות ולהכריז בגלוי על מצבם הכלכלית,
    מי שפרנסתו היתה דחוקה עשה מאמצים שלא להיזדקק למתנות בשר ודם,
    עבד בכל עבודה כמו שאחינו הרוסים עושים, אבל להפגין בכיכרות בצורה
    וולגרית ולא מכובדת, או להצטלם בעירום כדי להראות מצב עגום? לעולם לא!

    מישהו מנסה לאלץ את האינטליגנציה המזרחית לשנות את גישתה
    ותרבותה ולהצטרף להפגנה שאנו לא מאמינים בה, תרבות ה " תנו לנו!"
    "מגיע לנו כי אנחנו מסכנים!" לעולם לא נצטרף לדבר בזוי כזה, יש לנו כבוד
    שאנו שומרים עליו מכל משמר, כי זה הרכוש האמיתי שלנו, והוא חשוב
    לנו יותר מרכוש או מדירה, שלנו או בשכירות.

    אדם שמאבד את כבודו בשביל סיר הבשר אנחנו יכולים לנוד לו ולהשתתף
    בצערו, אבל להצטרף אליו?? חס וחלילה!!!!!
    לעזור לו במציאת פרנסה? כן! לסייע לו אם הוא רוצה להשתקם?
    בפירוש כן ומתוך כבוד גדול וזכות גדולה שתפול בחלקנו!!!

  31. טרזן

    רק הערה קטנה: אלה שכולנו זקוקים להם אינם האינטלקטואלים המזרחים, וגם לא האשכנזים הנהדרים של השמאל הרדיקאלי. אלה שכולנו זקוקים להם הם המוני מצביעי הימין ויהיה צבעם שחור, ורוד או טורקיז. רק הצבעה המונית לשמאל (האמיתי!) תוכל להטות את המדינה אל מחוץ למסלול ההתרסקות הבטוח.

  32. טרזן

    רק הערה קטנה: אלה שכולנו זקוקים להם אינם האינטלקטואלים המזרחים, וגם לא האשכנזים הנהדרים של השמאל הרדיקאלי. אלה שכולנו זקוקים להם הם המוני מצביעי הימין ויהיה צבעם שחור, ורוד או טורקיז. רק הצבעה המונית לשמאל (האמיתי!) תוכל להטות את המדינה אל מחוץ למסלול ההתרסקות הבטוח.

  33. איריס חפץ

    כשאיילה סבאג החלה את המאבק שלה על זכותה הבסיסית לקורת גג לראשה, היא הגיעה עם 15 אמהות וילדים שגרו עד אז בגנים ציבוריים. עם הזמן הצטרפו נשים נוספות, חלקן קורבנות אונס, שאיתן היא בילתה שעות בבתי חולים פסיכיאטריים, כדי שהן יזכו לקבל טיפול.

    המאבק הזה שונה מקודמיו, בכך שזו הפעם הראשונה שבה יש בקבוצה ילדים. היום הקבוצה מונה את 70 איש שמתוכם 37 ילדים, מגיל 3 חודשים ועד גיל 16.

    מזה כשלושה חודשים גרים דרי המאהל באותם אוהלים, תחת השמש הקופחת במרכז ירושלים. לא בדיוק התנאים שבהם מישהו מאיתנו היה רוצה לגדל את ילדיו.

    בינתיים הם מנהלים משא ומתן עם עירית ירושלים על פתרונות דיור קבע. לחלקם הוצעו דירות בשדרות (המזרחים לא תרמו מספיק לאיכלוס שדרות? מה הפעם? במקום לזרוק אותם שם תחת ערפל ולספר להם שמדובר בירושלים יזרקו אותם שם תחת מסווה מסך העשן של הקסאמים?). לחלקם הוצעו דירות באשקלון. אבל מדובר באנשים עובדים, שזו שערוריה בפני עצמה, שאנשים עובדים ולא יכולים להתקיים ממשכורתם כדי לגור תחת קורת גג ולא באוהל. אין באפשרותם להעתיק את מקום העבודה שלהם או לחלופין לשלם עבור נסיעות משדרות לירושלים למקום העבודה. לא מדובר באנשים שעובדים בהיי-טק ונוסעים במזדה של החברה, אחרי הכל. (לא שזה תמיד מציאה, אבל עדיף).

    עם התפתחות המאבק הצליחה איילה סבאג לעשות את הבלתי אפשרי: להיפגש עם בוני אשר, מנהלת אגף הרווחה בעירית ירושלים. זה האגף שהיה אמור לטפל בקורבנות האונס, למשל. זה לא מתפקידה של איילה סבאג לאסוף את הנשים הללו מהרחוב ולרוץ איתן לטיפול. אחרי חודשיים של דחיות במקרה הטוב, והתעלמות במקרה הרע, נפגשה בוני אשר עם איילה סבאג. האחרונה ביקשה לדאוג לדיור זמני לנשים שחוו התעללות ולילדיהן, עד שיוחלט על הפתרון הקבוע. תשובתה של בוני אשר היתה שלילית: היא לא יכולה לעשות את עבודתה ולדאוג לפינוין של הנשים האלו וילדיהן.

    התמיכה המועטת לה זוכות הנשים הללו מגיעה בעיקר מתושבי נחלאות האשכנזים, לדבריה. פעילי תעאיוש מירושלים גם מלווים אותה ותומכים בקבוצה. המיילים שהיא שלחה לארגונים מזרחיים, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית או "אחותי" לא העלו הרבה.

    היום, יום שישי, לפני כניסת השבת אין מה לאכול. האוהלים קרועים, המזרונים גם לא במצב מי יודע מה.

    דיברתי עם איילה סבאג בטלפון והיא נשמעת נחושה כתמיד, אבל יש ילדים ותינוקות שאין להם מה לאכול והאמהות האחרות, שחלקן כאמור סבלו מתוקפנות קשה צריכות גם להכניס משהו לפה .

    המאבק לא זוכה לאזכור בכלי התקשורת, שנציגיה אמרו לאיילה סבאג שהם רוצים לראות דם, כדי שהסיקור יוצדק…

    באשר לאפשרות להתארגן למאבק פוליטי יותר מקיף: כדי שזה יקרה צריכים תושבי המאהל למלא את קיבתם הריקה. ההתארגנות שעליה דווח אתמול ב"הארץ", על גישושים להקמת מפלגה חדשה ע"י צ'רלי ביטון, קורמת אולי עור וגידים, אבל אף אחד מהפעילים שם עוד לא היה במאהל, או לא הזדהה ככזה.

    איילה סבאג אמרה לי היום "אתה לא יכול לנהל מאבק כשאנשים לא אוכלים" (שזו הגרסה המזרחית למה שברכט כבר כתב מזמן), ולכן אני משתמשת בבמה של הרשת כדי לבקש מכל מי שמוצא זמן כדי להכניס תגובה מדי פעם, ומכל מי שתמיד יודעת מי הוא שצריך להקים את המפלגה הבאה ולהביא שינוי: יש מאבקים בשטח והם צריכים את תמיכתנו. ברור לי שלא כל אחד יכול לעשות הכל ולכן אני מעלה כאן כמה אפשרויות שמהן ניתן לבחור:

    מי שגר קרוב או מגיע לירושלים במקרה או במיוחד: להגיע למאהל ולבקר את הנאבקים ולעודד אותם.

    מי שלא יכול להגיע:

    אנא כתבו פקסים לראש עירית ירושלים, אורי לופוליאנסקי והזכירו לו ולצוות עובדיו שלכולם גג לראשם שיש לא רחוק מהם מאהל

    מספר הפקס הוא 6296014 באיזור חיוג 02

    אנא כתבו פקסים ללשכת שר השיכון, זאב בוים, שחזר לא מכבר מחופשתו (לא רק שיש גג לראשו, אלא גם בתי מלון מזדמנים לחופשה. הבית חיכה לו)

    מספר הפקס שלו 5824111 גם הוא בירושלים

    תושבי המאהל זקוקים לתרומות של ציוד כמו אוהלים, מזרונים, שמיכות, מזון לתינוקות ולמבוגרים. מכיוון שכל אם מאכילה את התינוק שלה במשהו אחר, כדאי לבדוק קודם מה להביא, או לתרום כסף.

    תרומות כסף ניתן להעביר לחשבונה של זוהר עתי, בבנק דיסקונט:

    מספר חשבון 210250 סניף 008

    מספר הטלפון של איילה סבאג 0544340774

    תודה בשמה על כל עזרה!

  34. איריס חפץ

    כשאיילה סבאג החלה את המאבק שלה על זכותה הבסיסית לקורת גג לראשה, היא הגיעה עם 15 אמהות וילדים שגרו עד אז בגנים ציבוריים. עם הזמן הצטרפו נשים נוספות, חלקן קורבנות אונס, שאיתן היא בילתה שעות בבתי חולים פסיכיאטריים, כדי שהן יזכו לקבל טיפול.

    המאבק הזה שונה מקודמיו, בכך שזו הפעם הראשונה שבה יש בקבוצה ילדים. היום הקבוצה מונה את 70 איש שמתוכם 37 ילדים, מגיל 3 חודשים ועד גיל 16.

    מזה כשלושה חודשים גרים דרי המאהל באותם אוהלים, תחת השמש הקופחת במרכז ירושלים. לא בדיוק התנאים שבהם מישהו מאיתנו היה רוצה לגדל את ילדיו.

    בינתיים הם מנהלים משא ומתן עם עירית ירושלים על פתרונות דיור קבע. לחלקם הוצעו דירות בשדרות (המזרחים לא תרמו מספיק לאיכלוס שדרות? מה הפעם? במקום לזרוק אותם שם תחת ערפל ולספר להם שמדובר בירושלים יזרקו אותם שם תחת מסווה מסך העשן של הקסאמים?). לחלקם הוצעו דירות באשקלון. אבל מדובר באנשים עובדים, שזו שערוריה בפני עצמה, שאנשים עובדים ולא יכולים להתקיים ממשכורתם כדי לגור תחת קורת גג ולא באוהל. אין באפשרותם להעתיק את מקום העבודה שלהם או לחלופין לשלם עבור נסיעות משדרות לירושלים למקום העבודה. לא מדובר באנשים שעובדים בהיי-טק ונוסעים במזדה של החברה, אחרי הכל. (לא שזה תמיד מציאה, אבל עדיף).

    עם התפתחות המאבק הצליחה איילה סבאג לעשות את הבלתי אפשרי: להיפגש עם בוני אשר, מנהלת אגף הרווחה בעירית ירושלים. זה האגף שהיה אמור לטפל בקורבנות האונס, למשל. זה לא מתפקידה של איילה סבאג לאסוף את הנשים הללו מהרחוב ולרוץ איתן לטיפול. אחרי חודשיים של דחיות במקרה הטוב, והתעלמות במקרה הרע, נפגשה בוני אשר עם איילה סבאג. האחרונה ביקשה לדאוג לדיור זמני לנשים שחוו התעללות ולילדיהן, עד שיוחלט על הפתרון הקבוע. תשובתה של בוני אשר היתה שלילית: היא לא יכולה לעשות את עבודתה ולדאוג לפינוין של הנשים האלו וילדיהן.

    התמיכה המועטת לה זוכות הנשים הללו מגיעה בעיקר מתושבי נחלאות האשכנזים, לדבריה. פעילי תעאיוש מירושלים גם מלווים אותה ותומכים בקבוצה. המיילים שהיא שלחה לארגונים מזרחיים, כמו הקשת הדמוקרטית המזרחית או "אחותי" לא העלו הרבה.

    היום, יום שישי, לפני כניסת השבת אין מה לאכול. האוהלים קרועים, המזרונים גם לא במצב מי יודע מה.

    דיברתי עם איילה סבאג בטלפון והיא נשמעת נחושה כתמיד, אבל יש ילדים ותינוקות שאין להם מה לאכול והאמהות האחרות, שחלקן כאמור סבלו מתוקפנות קשה צריכות גם להכניס משהו לפה .

    המאבק לא זוכה לאזכור בכלי התקשורת, שנציגיה אמרו לאיילה סבאג שהם רוצים לראות דם, כדי שהסיקור יוצדק…

    באשר לאפשרות להתארגן למאבק פוליטי יותר מקיף: כדי שזה יקרה צריכים תושבי המאהל למלא את קיבתם הריקה. ההתארגנות שעליה דווח אתמול ב"הארץ", על גישושים להקמת מפלגה חדשה ע"י צ'רלי ביטון, קורמת אולי עור וגידים, אבל אף אחד מהפעילים שם עוד לא היה במאהל, או לא הזדהה ככזה.

    איילה סבאג אמרה לי היום "אתה לא יכול לנהל מאבק כשאנשים לא אוכלים" (שזו הגרסה המזרחית למה שברכט כבר כתב מזמן), ולכן אני משתמשת בבמה של הרשת כדי לבקש מכל מי שמוצא זמן כדי להכניס תגובה מדי פעם, ומכל מי שתמיד יודעת מי הוא שצריך להקים את המפלגה הבאה ולהביא שינוי: יש מאבקים בשטח והם צריכים את תמיכתנו. ברור לי שלא כל אחד יכול לעשות הכל ולכן אני מעלה כאן כמה אפשרויות שמהן ניתן לבחור:

    מי שגר קרוב או מגיע לירושלים במקרה או במיוחד: להגיע למאהל ולבקר את הנאבקים ולעודד אותם.

    מי שלא יכול להגיע:

    אנא כתבו פקסים לראש עירית ירושלים, אורי לופוליאנסקי והזכירו לו ולצוות עובדיו שלכולם גג לראשם שיש לא רחוק מהם מאהל

    מספר הפקס הוא 6296014 באיזור חיוג 02

    אנא כתבו פקסים ללשכת שר השיכון, זאב בוים, שחזר לא מכבר מחופשתו (לא רק שיש גג לראשו, אלא גם בתי מלון מזדמנים לחופשה. הבית חיכה לו)

    מספר הפקס שלו 5824111 גם הוא בירושלים

    תושבי המאהל זקוקים לתרומות של ציוד כמו אוהלים, מזרונים, שמיכות, מזון לתינוקות ולמבוגרים. מכיוון שכל אם מאכילה את התינוק שלה במשהו אחר, כדאי לבדוק קודם מה להביא, או לתרום כסף.

    תרומות כסף ניתן להעביר לחשבונה של זוהר עתי, בבנק דיסקונט:

    מספר חשבון 210250 סניף 008

    מספר הטלפון של איילה סבאג 0544340774

    תודה בשמה על כל עזרה!

  35. ג. אביבי

    כשחברי אגודה של נפגעי השיטה הכלכלית המרושעת הנהוגה בישראל, שרובם מן הסתם מזרחים וערבים, מבקשים הזדהות מצד המזרחים וסיוע במאבקם, מייד מזדקפות האוזניים/אנטנות של אבירי הצדק הלבנבן.
    טוען בתמימות צדקנית אחד מהם: "אחרי 50 שנה ניתן היום להגיד שהפער הולך ונסגר. תנודות חברתיות הביאו לכך שהיום המרכיב העיקרי הוא סביבית מגורים, ולא דווקא מוצא עדתי. שכונות המצוקה מאכלסות גם רבים מהעליה הרוסית, לדוגמא. האילטה בישראל מלאה אנשים ממוצא מזרחי." – אני שומע כבר כמה עשרות שנים שהפער העדתי הולך ונסגר, הנה הוא או-טו-טו נסגר, ומחרתיים זהו. מה לעשות שמחקרים סוציו-כלכליים אובייקטיביים מראים שהפערים העדתיים בתחום הסוציו-אקונומי רק מתרחבים זה 60 שנה? באליטה הכלכלית נמצאים גם מזרחים, האם המזרחי הממוצע חיי ברווחה כמו האשכנזי הממוצע? כמה מזרחים מיליונרים מול כמה אשכנזים מיליונרים בארצנו? את היחס המספרי בררת? חס וחלילה! למה לתת לעובדות היבשות לקלקל את ההכרזה הפלצנית על "חיסול הפער העדתי"? למה לתת למזרחים להזדהות אלה עם אלה? מה גם שהפער העדתי (כן או לא) שבאלפיון העליון לא מעניין אף אחד מהמוחים נגד הקיפוח.
    אומר אדם מאוד ליברל וקוסמופוליטי: "זה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי, אני שחורה ומסכנה, תעזרו לי אינטלקטואלים". שנאמר, נו באמת…" – מה בעצם מפריע לך? שהיא מזרחית המזדהה כשחורה? שהיא טוענת שהיא מקופחת? או פשוט שהיא מזרחית הטוענת נגד קיפוחה ע"י הממסד והאליטה האשכנזים? כנראה שדווקא זהותה של הטוענת נגד הקיפוח מפריע ל"קוסמופוליטי" (כשהקוסמוס זה כל המרחב שבין מזרח אירופה לגרמניה) למהדרין שלנו.
    סוציולוג מומחה בעיני עצמו טוען שהשחורים לא מקופחים: "רבותי אנחנו לא מיזרחיים ולא אשכנזים, מספיק עם המנגינה הנוגה הזו. צריך … איחוד זהותית אחת במדינה אחת. צריך להסתכל על זה כעל סכנה ברורה ומידית למדינת ישראל. שאם לא כן , נמשיך לכתוב יפה ולעקוץ עד בלי די" – ברור. כשהמזרחים מתלוננים על קיפוח שהוא מנת חלקם זה 60 שנות מדינה – זה הזמן לדבר על איחוד זהויות, שחו"ח לא "יסחבו" להם את הקיפוח מהאשכנזים האומללים. כאשר תדעך המחאה המזרחית אפשר לחזור כל אחד לזהות שלו והעיקר כמה שפחות שחורים בסביבתנו האירופאית והקוסמופוליטית….

    מי שלא מזדהה עם המאבק, יכול פשוט לטעון שמצבם של השחורים המקופחים לא מזיז לו, או לא להגיב על פנייתה של איילה.

  36. ג. אביבי

    כשחברי אגודה של נפגעי השיטה הכלכלית המרושעת הנהוגה בישראל, שרובם מן הסתם מזרחים וערבים, מבקשים הזדהות מצד המזרחים וסיוע במאבקם, מייד מזדקפות האוזניים/אנטנות של אבירי הצדק הלבנבן.
    טוען בתמימות צדקנית אחד מהם: "אחרי 50 שנה ניתן היום להגיד שהפער הולך ונסגר. תנודות חברתיות הביאו לכך שהיום המרכיב העיקרי הוא סביבית מגורים, ולא דווקא מוצא עדתי. שכונות המצוקה מאכלסות גם רבים מהעליה הרוסית, לדוגמא. האילטה בישראל מלאה אנשים ממוצא מזרחי." – אני שומע כבר כמה עשרות שנים שהפער העדתי הולך ונסגר, הנה הוא או-טו-טו נסגר, ומחרתיים זהו. מה לעשות שמחקרים סוציו-כלכליים אובייקטיביים מראים שהפערים העדתיים בתחום הסוציו-אקונומי רק מתרחבים זה 60 שנה? באליטה הכלכלית נמצאים גם מזרחים, האם המזרחי הממוצע חיי ברווחה כמו האשכנזי הממוצע? כמה מזרחים מיליונרים מול כמה אשכנזים מיליונרים בארצנו? את היחס המספרי בררת? חס וחלילה! למה לתת לעובדות היבשות לקלקל את ההכרזה הפלצנית על "חיסול הפער העדתי"? למה לתת למזרחים להזדהות אלה עם אלה? מה גם שהפער העדתי (כן או לא) שבאלפיון העליון לא מעניין אף אחד מהמוחים נגד הקיפוח.
    אומר אדם מאוד ליברל וקוסמופוליטי: "זה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי, אני שחורה ומסכנה, תעזרו לי אינטלקטואלים". שנאמר, נו באמת…" – מה בעצם מפריע לך? שהיא מזרחית המזדהה כשחורה? שהיא טוענת שהיא מקופחת? או פשוט שהיא מזרחית הטוענת נגד קיפוחה ע"י הממסד והאליטה האשכנזים? כנראה שדווקא זהותה של הטוענת נגד הקיפוח מפריע ל"קוסמופוליטי" (כשהקוסמוס זה כל המרחב שבין מזרח אירופה לגרמניה) למהדרין שלנו.
    סוציולוג מומחה בעיני עצמו טוען שהשחורים לא מקופחים: "רבותי אנחנו לא מיזרחיים ולא אשכנזים, מספיק עם המנגינה הנוגה הזו. צריך … איחוד זהותית אחת במדינה אחת. צריך להסתכל על זה כעל סכנה ברורה ומידית למדינת ישראל. שאם לא כן , נמשיך לכתוב יפה ולעקוץ עד בלי די" – ברור. כשהמזרחים מתלוננים על קיפוח שהוא מנת חלקם זה 60 שנות מדינה – זה הזמן לדבר על איחוד זהויות, שחו"ח לא "יסחבו" להם את הקיפוח מהאשכנזים האומללים. כאשר תדעך המחאה המזרחית אפשר לחזור כל אחד לזהות שלו והעיקר כמה שפחות שחורים בסביבתנו האירופאית והקוסמופוליטית….

    מי שלא מזדהה עם המאבק, יכול פשוט לטעון שמצבם של השחורים המקופחים לא מזיז לו, או לא להגיב על פנייתה של איילה.

  37. מיכה רחמן

    שני נושאים שעולים מהכתבה ומדברי איילה בכנסת: מה עושה המדינה למען הזכות הבסיסית לקורת גג, ותפקידם של המזרחים (ובמיוחד האינטלקטואלים שבינהם) במאבק החברתי. נתחיל מהנושא השני. אני מנסה לתרגם את קריאתה של איילה לשפת המציאות של הארגונים החברתיים המזרחים. זה לא עניין אישי של אינטלקטואלים כאלה ואחרים. במישור האישי כל אחד יכול לבחור כרצונו. הארגון המרכזי שהיה צריך ללוות באופן הרבה יותר אינטנסיבי את מאבק מאהל מחוסרי הדיור הוא הקשת הדמוקרטית המזרחית, שהוא עדיין (לצערי) תנועה המורכבת בעיקר מסטודטים ומרצים מזרחים קרי, האינטלקטואלים המזרחים (לפחות מבחינת מקצועם). הגיע הזמן שנבין שהמאבק על הזהות המזרחית לבדו איננו מספיק ושהשיח לבדו איננו משנה מציאות (וזאת למרות החשיבות הרבה שאני רואה במאבק הזהותי). אני מאמין בארגונים פוליטיים. הקשת היא ארגון פוליטי שהיום איננה פועל מספיק בתחום החברתי. המאבק למען מאהל מחוסרי הדיור הוא מאבק שהומצא כדי שהקשת הדמוקרטית המזרחית תוביל אותו, לא רק לשלוח כמה משתתפים להפגנות. מדובר בנשים גברים וילדים הנמצאים בתחתית הכלכלית ורובם מזרחים. בנוסף, נושא המאבק שלהם הוא פוליטי ועקרוני ביותר: זכות אזרח חברתית הזכות לקורת גג. ארגון שמאל מזרחי אמיתי היה קופץ על ההזדמנות. חשוב להזכיר לכולנו שמהפכות רבות הובלו בידי האינטלקטואלים. הקשת כארגון שיש בו אינטלקטואלים רבים חייב את הקשר עם מאבקים מזרחיים חברתיים, אחרת יחזק יותר ויותר את הדימוי שהודבק לקשת, כאליטה מזרחית הנבדלת מהעם.
    אשר לתפקידה של המדינה. לפי האינפורמציה שקיבלתי מאיילה רוב מחוסרי הדיור במאהל היו זכאים לדיור הציבורי שחיכו שנים ברשימת ההמתנה. פירושו של דבר: א) שהם מבעלי ההכנסות הנמוכות ביותר (תנאי לזכאות), ב) שהמדינה לא מלאה את חובותיה הבסיסיות ביותר לתת להם קורת גג (גם במקרה של נפגעי משכנתאות חובת המדינה לטעמי נשארת, אלא שכאן החובה מוכרת גם על ידי ההגיון של תוכניות השיכון הקיימות). הסיבה לרשימת ההמתנה הארוכה למי שכבר הוכר כזכאי לדיור הציבורי, היא כמובן הסירוב העיקש לבנות דירות חדשות במיוחד במרכז. אי הנכונות לבנות דירות חדשות מרוקנת מתוכן את ההכרה בזכותם של הזכאים ברשימות ההמתנה לקורת גג. ולכן זהו מאבק על עקרון של זכות אזרח חברתית מהמדרגה הראשונה ועלינו לקחת חלק במאבק זה.

  38. מיכה רחמן

    שני נושאים שעולים מהכתבה ומדברי איילה בכנסת: מה עושה המדינה למען הזכות הבסיסית לקורת גג, ותפקידם של המזרחים (ובמיוחד האינטלקטואלים שבינהם) במאבק החברתי. נתחיל מהנושא השני. אני מנסה לתרגם את קריאתה של איילה לשפת המציאות של הארגונים החברתיים המזרחים. זה לא עניין אישי של אינטלקטואלים כאלה ואחרים. במישור האישי כל אחד יכול לבחור כרצונו. הארגון המרכזי שהיה צריך ללוות באופן הרבה יותר אינטנסיבי את מאבק מאהל מחוסרי הדיור הוא הקשת הדמוקרטית המזרחית, שהוא עדיין (לצערי) תנועה המורכבת בעיקר מסטודטים ומרצים מזרחים קרי, האינטלקטואלים המזרחים (לפחות מבחינת מקצועם). הגיע הזמן שנבין שהמאבק על הזהות המזרחית לבדו איננו מספיק ושהשיח לבדו איננו משנה מציאות (וזאת למרות החשיבות הרבה שאני רואה במאבק הזהותי). אני מאמין בארגונים פוליטיים. הקשת היא ארגון פוליטי שהיום איננה פועל מספיק בתחום החברתי. המאבק למען מאהל מחוסרי הדיור הוא מאבק שהומצא כדי שהקשת הדמוקרטית המזרחית תוביל אותו, לא רק לשלוח כמה משתתפים להפגנות. מדובר בנשים גברים וילדים הנמצאים בתחתית הכלכלית ורובם מזרחים. בנוסף, נושא המאבק שלהם הוא פוליטי ועקרוני ביותר: זכות אזרח חברתית הזכות לקורת גג. ארגון שמאל מזרחי אמיתי היה קופץ על ההזדמנות. חשוב להזכיר לכולנו שמהפכות רבות הובלו בידי האינטלקטואלים. הקשת כארגון שיש בו אינטלקטואלים רבים חייב את הקשר עם מאבקים מזרחיים חברתיים, אחרת יחזק יותר ויותר את הדימוי שהודבק לקשת, כאליטה מזרחית הנבדלת מהעם.
    אשר לתפקידה של המדינה. לפי האינפורמציה שקיבלתי מאיילה רוב מחוסרי הדיור במאהל היו זכאים לדיור הציבורי שחיכו שנים ברשימת ההמתנה. פירושו של דבר: א) שהם מבעלי ההכנסות הנמוכות ביותר (תנאי לזכאות), ב) שהמדינה לא מלאה את חובותיה הבסיסיות ביותר לתת להם קורת גג (גם במקרה של נפגעי משכנתאות חובת המדינה לטעמי נשארת, אלא שכאן החובה מוכרת גם על ידי ההגיון של תוכניות השיכון הקיימות). הסיבה לרשימת ההמתנה הארוכה למי שכבר הוכר כזכאי לדיור הציבורי, היא כמובן הסירוב העיקש לבנות דירות חדשות במיוחד במרכז. אי הנכונות לבנות דירות חדשות מרוקנת מתוכן את ההכרה בזכותם של הזכאים ברשימות ההמתנה לקורת גג. ולכן זהו מאבק על עקרון של זכות אזרח חברתית מהמדרגה הראשונה ועלינו לקחת חלק במאבק זה.

  39. אלי חמו

    הזהות המזרחית בישראל היא זהות של מדוכאים.
    וככאלה אנו גם במאבק תרבותי, כלכלי ובכלל על זכותנו לחיות במקום המחורבן הזה.
    תגיד לי רוסים עשוקים, חרדים וכן הלאה.
    עובדה היא שמכשליש עניים במדינת ישראל בשנתה הששים, רובם המוחלט מורכב ממזרחים.
    המאבק הוא מאבק מזרחי. נקודה.

  40. אלי חמו

    הזהות המזרחית בישראל היא זהות של מדוכאים.
    וככאלה אנו גם במאבק תרבותי, כלכלי ובכלל על זכותנו לחיות במקום המחורבן הזה.
    תגיד לי רוסים עשוקים, חרדים וכן הלאה.
    עובדה היא שמכשליש עניים במדינת ישראל בשנתה הששים, רובם המוחלט מורכב ממזרחים.
    המאבק הוא מאבק מזרחי. נקודה.

  41. לצחי

    שאולי יבהיר לך ששום פער לא הולך ונסגר אלא רק נפער:

    "תגידו, אשכנזים יפים ואמיצים, כשקיבלתם אלפי דונמים מהמדינה התחלקתם איתנו? כשגרתם בנהלל והשתזפתם באור השמש הקופחת של עמק יזרעאל, קראתם לנו לבוא? הבאתם לנו משלוח מנות למעברות? וכשעזבתם את הקיבוץ ואת הצבא, והפכתם בבת אחת לצפון תל אביב ולאביב גפן, האם גם אז הרמתם טלפון וסיפרתם לנו את הצרות שלכם? אז מה קרה שעכשיו נהיינו אחוקים? למה אנחנו, מעמד הפועלים והבועלים, שאתם מכנים "העם", לועסי די.די.טי ודידי הררי, שאימותינו הולכות לסטימצקי לא לפני שהן קוראות בדקדקנות את רשימת רבי המכר – למה אנחנו צריכים את כל החרא הזה על הראש?

    כן, הישוב בראשית ימיו לא היה גן עדן. את זה אנחנו יודעים יותר טוב מכולם. אבל מה כל זה קשור אלינו? אנחנו אשמים שנשות הקונצנזוס, רעיותיהם של גנרלים אשכנזים רמי דרגות ומגרשי ערבים, בעצם נחנקו תחת גלגלי המהפכה? שהן בכו כל הדרך אל הפלחה? אמנם מן המפורסמות הוא שהמזרחים אנשים חמים המה, ואין כמו כתף מזרחית עבה וחסונה כדי להזיל עליה דמעות, אבל רבאק, תניחו לנו. את הרגל הקרושה שבישלתם תאכלו בעצמכם…..

    זה ימים רבים בא לי גלידה. אבל בסופר אין האגן דאז.

    שמי הוא עמוס עוד. ואני, אני המסכן של החברה הישראלית.

    שמא חושבים אתם כי קל להיות גבר לבן יהודי חילוני משכיל ואשכנזי בארץ המדנים הזאת? קשה. קשה ומעיק. כה שסועה החברה, ואנשים כמוני נידונים כל הזמן, בלא הרף, לשינאה. ארץ אוכלת יושביה, ארץ חסרת פירגון.

    אין לכם מה לאכול? שממה במקרר? יש צרות גדולות יותר. לא פשוט להתלבט בין פילה סלמון לכבד אווז בתאנים. מצוקה מחדדת את התודעה, השפע מבלבל ומתסכל. דילמות, דילמות, דילמות. כן לאכול לא לאכול, ואם כן לאכול – אז מה לאכול. היצירתיות נהרסת. כרס קטנה היא סכנה גדולה לאפיל המיוסר (למרות שיש כבר הזמנה מוקדמת ל- 50 אלף עותקים מהספר הבא).

    אין לכם בית שלכם? אל תהינו לחשוב כי קלים החיים בבית פרטי. חרדות. חששות. חשדות. כל הזמן, תוקפים פחדים ומציפות מועקות. האם יפרצו לי את הבית? כל העבריינים האלה כאן בדרום…"

    לרשימה השלמה:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=807&t=archive

  42. לצחי

    שאולי יבהיר לך ששום פער לא הולך ונסגר אלא רק נפער:

    "תגידו, אשכנזים יפים ואמיצים, כשקיבלתם אלפי דונמים מהמדינה התחלקתם איתנו? כשגרתם בנהלל והשתזפתם באור השמש הקופחת של עמק יזרעאל, קראתם לנו לבוא? הבאתם לנו משלוח מנות למעברות? וכשעזבתם את הקיבוץ ואת הצבא, והפכתם בבת אחת לצפון תל אביב ולאביב גפן, האם גם אז הרמתם טלפון וסיפרתם לנו את הצרות שלכם? אז מה קרה שעכשיו נהיינו אחוקים? למה אנחנו, מעמד הפועלים והבועלים, שאתם מכנים "העם", לועסי די.די.טי ודידי הררי, שאימותינו הולכות לסטימצקי לא לפני שהן קוראות בדקדקנות את רשימת רבי המכר – למה אנחנו צריכים את כל החרא הזה על הראש?

    כן, הישוב בראשית ימיו לא היה גן עדן. את זה אנחנו יודעים יותר טוב מכולם. אבל מה כל זה קשור אלינו? אנחנו אשמים שנשות הקונצנזוס, רעיותיהם של גנרלים אשכנזים רמי דרגות ומגרשי ערבים, בעצם נחנקו תחת גלגלי המהפכה? שהן בכו כל הדרך אל הפלחה? אמנם מן המפורסמות הוא שהמזרחים אנשים חמים המה, ואין כמו כתף מזרחית עבה וחסונה כדי להזיל עליה דמעות, אבל רבאק, תניחו לנו. את הרגל הקרושה שבישלתם תאכלו בעצמכם…..

    זה ימים רבים בא לי גלידה. אבל בסופר אין האגן דאז.

    שמי הוא עמוס עוד. ואני, אני המסכן של החברה הישראלית.

    שמא חושבים אתם כי קל להיות גבר לבן יהודי חילוני משכיל ואשכנזי בארץ המדנים הזאת? קשה. קשה ומעיק. כה שסועה החברה, ואנשים כמוני נידונים כל הזמן, בלא הרף, לשינאה. ארץ אוכלת יושביה, ארץ חסרת פירגון.

    אין לכם מה לאכול? שממה במקרר? יש צרות גדולות יותר. לא פשוט להתלבט בין פילה סלמון לכבד אווז בתאנים. מצוקה מחדדת את התודעה, השפע מבלבל ומתסכל. דילמות, דילמות, דילמות. כן לאכול לא לאכול, ואם כן לאכול – אז מה לאכול. היצירתיות נהרסת. כרס קטנה היא סכנה גדולה לאפיל המיוסר (למרות שיש כבר הזמנה מוקדמת ל- 50 אלף עותקים מהספר הבא).

    אין לכם בית שלכם? אל תהינו לחשוב כי קלים החיים בבית פרטי. חרדות. חששות. חשדות. כל הזמן, תוקפים פחדים ומציפות מועקות. האם יפרצו לי את הבית? כל העבריינים האלה כאן בדרום…"

    לרשימה השלמה:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=807&t=archive

  43. אילה סבאג

    שלום לכולם,
    אני בוחרת לא להתייחס באופן אישי לתגובות כאלה ואחרות מהסיבה שפשוט חבל לבזבז את הזמן, הזמן הוא יקר בשעת מאבק קשה כלכך.
    שוב, אני קוראת לכל המזרחים האנטלקטואלים תביאו את עצמכם למאהל. אני זקוקה לכם עד מאוד. אל תיפגעו לי פתאום ותתקפלו. זה שאני נשמעת כתוקפת זה מפני שאני זקוקה לכם עד מאוד. אילו הייתם נותנים יד במאבק זה לא הייתי כותבת את המאמר.
    המאבק הוא של כולם אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים.
    לכל מי שיש תלונות ומענות נגדי אז תסגרו איתי את החשבון מאוחר יותר.
    קבלו טיפ: אהבת חינם לכל
    אוהבת את כולכם ובעיקר את חבריי האשכנזים שנמצאים במאבק עוד לפני הקמתו.

  44. אילה סבאג

    שלום לכולם,
    אני בוחרת לא להתייחס באופן אישי לתגובות כאלה ואחרות מהסיבה שפשוט חבל לבזבז את הזמן, הזמן הוא יקר בשעת מאבק קשה כלכך.
    שוב, אני קוראת לכל המזרחים האנטלקטואלים תביאו את עצמכם למאהל. אני זקוקה לכם עד מאוד. אל תיפגעו לי פתאום ותתקפלו. זה שאני נשמעת כתוקפת זה מפני שאני זקוקה לכם עד מאוד. אילו הייתם נותנים יד במאבק זה לא הייתי כותבת את המאמר.
    המאבק הוא של כולם אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים.
    לכל מי שיש תלונות ומענות נגדי אז תסגרו איתי את החשבון מאוחר יותר.
    קבלו טיפ: אהבת חינם לכל
    אוהבת את כולכם ובעיקר את חבריי האשכנזים שנמצאים במאבק עוד לפני הקמתו.

  45. חנון מזרחי

    אני מתפלא על הכותבת שמצפה שמישהו מאיתנו יצטרף למאבקה,
    מאבק שאנחנו נגדו.
    אומר לך משהו על התרבות שלנו: בשכונה שלי יש רוסי מבוגר בן 60
    בערך, עובד עירייה, שמטאטא את המדרכות כל יום בשעות המוקדמות
    בבוקר, אדם זה הוא הגיבור שלי.
    אני חש אליו כבוד יותר משאוכל לחוש אי פעם כלפי גבירים ועשירי עולם
    עם ווילות ובריכות שחייה, עם משכורת יומית שמקבילה למשכורת של
    מספר שנים.
    אם אעבור ברחוב ואראה אותו ואת נוחי דנקנר, אומר לו שלום ואתייחס
    אליו לפני שאתפנה לנוחי דנקנר, כי בעיני זה הגיבור האמיתי, זה העשיר
    האמיתי, שייתכן ובארצו היה מהנדס, רופא או כל דבר מכובד אחר והיום
    אינו נרתע מלטאטא מדרכות השכם בבוקר.

    עם האיש הזה שאפילו אינני יודע את שמו (למרות שאני מקדים לו שלום
    בכל פגישה) אני מוכן להצטרף לכל מאבק.

  46. חנון מזרחי

    אני מתפלא על הכותבת שמצפה שמישהו מאיתנו יצטרף למאבקה,
    מאבק שאנחנו נגדו.
    אומר לך משהו על התרבות שלנו: בשכונה שלי יש רוסי מבוגר בן 60
    בערך, עובד עירייה, שמטאטא את המדרכות כל יום בשעות המוקדמות
    בבוקר, אדם זה הוא הגיבור שלי.
    אני חש אליו כבוד יותר משאוכל לחוש אי פעם כלפי גבירים ועשירי עולם
    עם ווילות ובריכות שחייה, עם משכורת יומית שמקבילה למשכורת של
    מספר שנים.
    אם אעבור ברחוב ואראה אותו ואת נוחי דנקנר, אומר לו שלום ואתייחס
    אליו לפני שאתפנה לנוחי דנקנר, כי בעיני זה הגיבור האמיתי, זה העשיר
    האמיתי, שייתכן ובארצו היה מהנדס, רופא או כל דבר מכובד אחר והיום
    אינו נרתע מלטאטא מדרכות השכם בבוקר.

    עם האיש הזה שאפילו אינני יודע את שמו (למרות שאני מקדים לו שלום
    בכל פגישה) אני מוכן להצטרף לכל מאבק.

  47. שמואל מזרחי

    גברת סבאג האם עצרת רגע וחשבת מה זה מזרחים אינטלקטואלים
    או שאת ממהרת ואין לך זמן, העיקר שיבואו להפגין ולמלא את רצונך?

    האם בכוונתך מזרחים התכוונת לישראל מזרחה או לכל בני ערב
    גם אם הם ספרדים?
    ומה פירוש אינטלקטואלים? מי שיש בידיו תעודת B.A או שגמר מעל
    12 שנות לימוד? או שמא משורר או סופר או סתם פסל או צייר?

    לדעתי את צריכה לקרוא להפגנת ההזדהות לכל מי שמזדהה במאבקך,
    ללא הבדל מין, מקצוע, גזע, דת ומוצא.

  48. שמואל מזרחי

    גברת סבאג האם עצרת רגע וחשבת מה זה מזרחים אינטלקטואלים
    או שאת ממהרת ואין לך זמן, העיקר שיבואו להפגין ולמלא את רצונך?

    האם בכוונתך מזרחים התכוונת לישראל מזרחה או לכל בני ערב
    גם אם הם ספרדים?
    ומה פירוש אינטלקטואלים? מי שיש בידיו תעודת B.A או שגמר מעל
    12 שנות לימוד? או שמא משורר או סופר או סתם פסל או צייר?

    לדעתי את צריכה לקרוא להפגנת ההזדהות לכל מי שמזדהה במאבקך,
    ללא הבדל מין, מקצוע, גזע, דת ומוצא.

  49. ירדנה אלון

    מדוע אתה נגד המאבק של איילה סאבאג והאמהות החד הוריות למען קבלת דיור ציבורי?
    אודה לך מאוד אם תואיל לפרט

  50. ירדנה אלון

    מדוע אתה נגד המאבק של איילה סאבאג והאמהות החד הוריות למען קבלת דיור ציבורי?
    אודה לך מאוד אם תואיל לפרט

  51. שירה אוחיון

    הפרקטיקה שאתה נוקט היא פרקטיקה של האשמת הקרבנות. במילים אחרות אתה רוצה לומר לנו שאיילה וחברותיה הן פרזיטיות. יקירי כבר היינו בסרט הזה. אני אם חד הורית שעובדת סביב השעון מרוויחה שכר שנחשב מעל הממוצע ולא מצליחה לסגור את החודש. האם זה הופך אותי לגיבורה, לא ! אולי למטומטמת. גם אם אתה עובד במדינה שלנו את לא שורד. הפער בין ההכנסות להוצאות מטורף. אין שיוויון הזדמנויות שמאפשר לצאת לאיילה ולחברותיה לצאת לשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד. לקח לי שנים לא להתבייש ולומר על עצמי שאני ענייה. הבושה היא של המדינה ואל שלנו. איילה היא גיבורה ואתה אכן חנון שמפחד להסתכל לעצמך בעיניים ולהבין מה הן המשמעויות הנגזרות מהיותנו מזרחיים ולמה אנחנו מחוסרי בית במדינה בעוד שאחרים חיים על נחלות עצומות בשווי של מיליוני דולארים.

  52. שירה אוחיון

    הפרקטיקה שאתה נוקט היא פרקטיקה של האשמת הקרבנות. במילים אחרות אתה רוצה לומר לנו שאיילה וחברותיה הן פרזיטיות. יקירי כבר היינו בסרט הזה. אני אם חד הורית שעובדת סביב השעון מרוויחה שכר שנחשב מעל הממוצע ולא מצליחה לסגור את החודש. האם זה הופך אותי לגיבורה, לא ! אולי למטומטמת. גם אם אתה עובד במדינה שלנו את לא שורד. הפער בין ההכנסות להוצאות מטורף. אין שיוויון הזדמנויות שמאפשר לצאת לאיילה ולחברותיה לצאת לשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד. לקח לי שנים לא להתבייש ולומר על עצמי שאני ענייה. הבושה היא של המדינה ואל שלנו. איילה היא גיבורה ואתה אכן חנון שמפחד להסתכל לעצמך בעיניים ולהבין מה הן המשמעויות הנגזרות מהיותנו מזרחיים ולמה אנחנו מחוסרי בית במדינה בעוד שאחרים חיים על נחלות עצומות בשווי של מיליוני דולארים.

  53. א

    בדברייך בועדת הכנסת (כפי שהובאו בתגובה הראשונה לפוסט שפרסמת), אפילו פעם אחת לא מופיעה המילה מזרחי/מזרחים/מזרחית/מזרחיות או אשכנזי/אשכנזים/אשכנזיה/אשכנזיות.

    טקטיקה פוליטית או תיאור המצב כהווייתו?

  54. א

    בדברייך בועדת הכנסת (כפי שהובאו בתגובה הראשונה לפוסט שפרסמת), אפילו פעם אחת לא מופיעה המילה מזרחי/מזרחים/מזרחית/מזרחיות או אשכנזי/אשכנזים/אשכנזיה/אשכנזיות.

    טקטיקה פוליטית או תיאור המצב כהווייתו?

  55. תשובה ל-א

    הקשת המזרחית היא ה"קהילה" המיועדת לקריאה. מה לא ברור בזה?

  56. תשובה ל-א

    הקשת המזרחית היא ה"קהילה" המיועדת לקריאה. מה לא ברור בזה?

  57. ?

    צערה של איילה סבג מובן אבל הכתובת פשוט טפשית. לפני ששים שנה יהודים ערבים באו לשתף פעולה עם הציונות בנישול ערביי הארץ ותפיסת מקומם – בקרקעות, בעבודה, באזרחות. באותה הזדמנות הם עברו ניצול מחפיר שחלקם לא התאוששו ממנו עד היום. צאצאיהם מדור שלישי חלקם התברגו במימסד ובשפע וחלקם נשארו מאחור. כמוהם כאשכנזים שנפלו מקרון השפע ונותרו מאחור חסרי כל ומבולבלים.
    די לאפליות, ודי להתבכיינות. הגיע הזמן להסתכל על המדינה המבחילה הזאת שסוגדת לחבורה של מיליארדרים וגנרלים (יהודים) ולהחליט שבא הזמן לפרק את כל העסק. יהודים-ערבים, לא מתאים לכם ההגמוניה הציונית האשכנזית? למה שלא תשקלו קואליציה אמיתית עם הפלשתינים ברמאללה ובשכם ובעזה? נראה אתכם תומכים בפתרון של מדינת כל אזרחיה בין הירדן לים.

  58. ?

    צערה של איילה סבג מובן אבל הכתובת פשוט טפשית. לפני ששים שנה יהודים ערבים באו לשתף פעולה עם הציונות בנישול ערביי הארץ ותפיסת מקומם – בקרקעות, בעבודה, באזרחות. באותה הזדמנות הם עברו ניצול מחפיר שחלקם לא התאוששו ממנו עד היום. צאצאיהם מדור שלישי חלקם התברגו במימסד ובשפע וחלקם נשארו מאחור. כמוהם כאשכנזים שנפלו מקרון השפע ונותרו מאחור חסרי כל ומבולבלים.
    די לאפליות, ודי להתבכיינות. הגיע הזמן להסתכל על המדינה המבחילה הזאת שסוגדת לחבורה של מיליארדרים וגנרלים (יהודים) ולהחליט שבא הזמן לפרק את כל העסק. יהודים-ערבים, לא מתאים לכם ההגמוניה הציונית האשכנזית? למה שלא תשקלו קואליציה אמיתית עם הפלשתינים ברמאללה ובשכם ובעזה? נראה אתכם תומכים בפתרון של מדינת כל אזרחיה בין הירדן לים.

  59. אילה סבאג

    נגד המאבק אמר אחד המגיבים וישנם עוד רבים כמותו, פשוט "נגד המאבק"!!!
    לעניות דעתי אף אדם שמכבד את עצמו לא יכתוב או יחשוב שהוא נגד מאבק חברתי כלשהוא. איפה הכבוד והזכות לחופש ביטוי? איפה הסולידריות החברתית?
    למה שאדם יחשוב בכלל שהוא נגד מאבק, לכל מאבק יש את הסיבות ועצם הקיום שלו. כך נראים חיינו העלובים במדינה.
    אני רוצה לתת לכם דוגמא על המאבק של ניצולי השואה, יצאנו קבוצה גדולה מהמאהל על ילדינו ולב מלא סולידריות בכדי לתמוך במאבקם של ניצולי השואה, "חטפנו" שם על ימין ועל שמאל. פגש אותנו בהפגנה זו דניאל בן סימון ומיד פנה אלי בשאלה רצחנית, איילה סבאג, את מרוקאית מה את עושה כאן? והשתלשלות הארועים היו שכאלה, הבאנו עימנו תופים בכדי לתת כח להפגנה ואז תוך כדי שילדי המאהל מתופפים ומרעישים את השקט מול משרד ראש הממשלה קצפה גברת מבוגרת ניצולת שואה והחלה לצרוח ואטמה את אוזנייה, היא אמרה: "כך לקחו אותנו לתאי הגזים, כשרעש התופים הללו ליווה אותנו" מיד הצטרפה אליה קבוצת נשים מבוגרות שהסכימו איתה. מיד הפסקתי את הילדים מלתפוף. כל כך הצטערתי על הגברות שסבלו רבות, חשתי רחמים וליבי כאב . הטלפון שלי צלצל ומעבר לקוו הייתה חברתי הערביה פטימה שוחחתי איתה בערבית וראו זה פלא, קולות הנשים שביקשו להפסיק את התיפוף סיננו בקול עצבני כלפיי "ברברס" הן חזרו על המילה במין אובסייה מפחידה.
    אז מה, זה אומר שאני צריכה להיות נגד מאבקם של ניצולי השוואה?
    זה אומר שאני צריכה לשנוא את האשכנזיות הגזעניות?
    זה אומר שאני צריכה להפסיק ולדבר בערבית?
    אני מקווה שעניתי על רוב התגובות
    איילה סבאג

  60. אילה סבאג

    נגד המאבק אמר אחד המגיבים וישנם עוד רבים כמותו, פשוט "נגד המאבק"!!!
    לעניות דעתי אף אדם שמכבד את עצמו לא יכתוב או יחשוב שהוא נגד מאבק חברתי כלשהוא. איפה הכבוד והזכות לחופש ביטוי? איפה הסולידריות החברתית?
    למה שאדם יחשוב בכלל שהוא נגד מאבק, לכל מאבק יש את הסיבות ועצם הקיום שלו. כך נראים חיינו העלובים במדינה.
    אני רוצה לתת לכם דוגמא על המאבק של ניצולי השואה, יצאנו קבוצה גדולה מהמאהל על ילדינו ולב מלא סולידריות בכדי לתמוך במאבקם של ניצולי השואה, "חטפנו" שם על ימין ועל שמאל. פגש אותנו בהפגנה זו דניאל בן סימון ומיד פנה אלי בשאלה רצחנית, איילה סבאג, את מרוקאית מה את עושה כאן? והשתלשלות הארועים היו שכאלה, הבאנו עימנו תופים בכדי לתת כח להפגנה ואז תוך כדי שילדי המאהל מתופפים ומרעישים את השקט מול משרד ראש הממשלה קצפה גברת מבוגרת ניצולת שואה והחלה לצרוח ואטמה את אוזנייה, היא אמרה: "כך לקחו אותנו לתאי הגזים, כשרעש התופים הללו ליווה אותנו" מיד הצטרפה אליה קבוצת נשים מבוגרות שהסכימו איתה. מיד הפסקתי את הילדים מלתפוף. כל כך הצטערתי על הגברות שסבלו רבות, חשתי רחמים וליבי כאב . הטלפון שלי צלצל ומעבר לקוו הייתה חברתי הערביה פטימה שוחחתי איתה בערבית וראו זה פלא, קולות הנשים שביקשו להפסיק את התיפוף סיננו בקול עצבני כלפיי "ברברס" הן חזרו על המילה במין אובסייה מפחידה.
    אז מה, זה אומר שאני צריכה להיות נגד מאבקם של ניצולי השוואה?
    זה אומר שאני צריכה לשנוא את האשכנזיות הגזעניות?
    זה אומר שאני צריכה להפסיק ולדבר בערבית?
    אני מקווה שעניתי על רוב התגובות
    איילה סבאג

  61. ירדנה אלון

    סולידריות אתנית , אני הולכת לכתוב ביקורת קשה אני יודעת שאני הולכת לקומם עלי לא מעט אנשים,בשל כך,אני משערת איילה שהסיבה בשלה הצטרפת להפגנת ניצולי השואה כדי שהממשלה תעלה את תקציב הקצבאות שלהם משמונים שקל לחודש לאלף שקל בחודש,הייתה כי האמנת בכל ליבך בצדקת המאבק שלהם, גם אם ספגת עלבונות בדרך, לא נרתעת והלכת עם האמת הפנימית שלך,אני מאוד מעריכה את היכולת שלך ללכת עם האידאלים והשקפת העולם והאמת הפנימית, למרות שלמעשה את לא מי יודע מה היית רצוייה שם, יחד עם זאת אני חייבת לומר עוד משהו בקשר לסולידריות חברתית, אנחנו המזרחים תמיד נמצאים שם למען מאבקים חברתיים כדי להפגין את הסולידריות שלנו,הבעיה נעוצה בעובדה שכשאנחנו נאבקים לרוב אנחנו מוצאים עצמנו מבודדים ובודדים במערכה, בשבועות האחרונים (לא רק אולם חום הקיץ הגביר את זה) בשל מצבי הבריאותי אני מוצאת את עצמי מבלה רבות בבית(זה בסדר לא משעמם לי) ובשל כך הרדיו כמעט כל הזמן פתוח,רוב הזמן גלי צה"ל, או רשת ב' ,הנושא של הקיצבה למען ניצולי השואה (אני תומכת בה ,אולם סבורה שהיא צריכה להינתן לא רק לניצולי השואה אולם זה כבר שייך לדיון אחר) פשוט לא ירד מסדר היום הציבורי במשך שעות יום ועוד יום ועוד יום , רוב הזמן דיברו רק על זה ,לפחות שש שעות ביום,הן בתכניות האקטואליה והן בתכניות כמו "יש עם מי לדבר" הלחץ התקשורתי עזר מאוד, ולראייה הקצבאות עלו, באותה עת הן את, והן חברותייך למאבק הייתן במאהל שלכן מפגינות על הדברים הכי בסיסיים כמו קורת גג,(בדיוק כמו ניצולי השואה שנאבקו על הדברים הכי בסיסיים) מעניין אולם לא שמעתי דבר על מאבקכן, ואם היה איזשהו איזכור אני מניחה שהוא חלף ליד אוזנם של רוב המאזינים,כך באותה עת במקביל למאבק שלכן שקולו הושתק או לא נשמע, נושא הקצבאות למען הניצולים לא ירד מסדר היום הציבורי, אלמלא הייתי ברשימת המכותבים של הקשת הדמוקרטית המזרחית ,או העוקץ, או קדמה, המאבק שלכן היה נעלם מעיני כפי שאני מניחה נעלם מרבים מאזרחי ישראל,
    ומה אני מסיקה מזה? שיש מאבקים שהסולדריות הנשקפת מהם היא סולידריות אתנית, רוב רובם של השדרנים ואנשי המדיה שלקחו על עצמם את המאבק למען הגדלת הקיצבה לניצולים, הם דור שני של ניצולי השואה,והמאבק הזה קרוב לליבם ואין להם בעיה לא להרפות עד הנצחון,והם מתגייסים כל כולם למענו, אולם כשהמדובר במאבק כמו המאבק שלכן, אני לא רואה התגייסות קולקטיבית, אינטנסיבית ומאסיבית כזאת,המאבק כמעט ולא מוזכר, אז כך שהבה לא נשלה את עצמינו בעניין של סולידריות חברתית, אין כאן סולידריות חברתית, יש כאן סולידריות אתנית,
    יחד עם זאת לוא הייתי במקום בו את נמצאת הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר שאת עשית, מצטרפת למאבקם של ניצולי השואה להגדלת הקצבאות,נכון שבתחילת הפוסט שלך את מציינת את הנוער האנרכיסטי ועוד יחידים או ארגונים קטנים שבאו לעזרתך והם לא מזוהים כמזרחים,זה אכן ראוי להערכה אולם למאבק כמו שלכן נחוץ דברור,נחוצה תקשורת אינטנסיבית כמו שקרה במאבק של הניצולים,וכאן התקשורת ממלאה פיה מים,אז הבה איילה בואי נתבונן במציאות נכוחה,בעלי הכוח וההשפעה (התקשורת במקרה זה) מפגינים ברובם סולידריות אתנית
    יחד עם זאת טוב, ואני מברכת על כך שמהמקום הזה המזרחים או המזרחיות לא כזאת,אנחנו נרתום עצמנו לעגלת המאבקים החברתיים באשר הם כי זאת האמת הפנימית שלנו,גם אם אנחנו מוצאים עצמנו בודדים, זאת העוצמה שלנו.

  62. ירדנה אלון

    סולידריות אתנית , אני הולכת לכתוב ביקורת קשה אני יודעת שאני הולכת לקומם עלי לא מעט אנשים,בשל כך,אני משערת איילה שהסיבה בשלה הצטרפת להפגנת ניצולי השואה כדי שהממשלה תעלה את תקציב הקצבאות שלהם משמונים שקל לחודש לאלף שקל בחודש,הייתה כי האמנת בכל ליבך בצדקת המאבק שלהם, גם אם ספגת עלבונות בדרך, לא נרתעת והלכת עם האמת הפנימית שלך,אני מאוד מעריכה את היכולת שלך ללכת עם האידאלים והשקפת העולם והאמת הפנימית, למרות שלמעשה את לא מי יודע מה היית רצוייה שם, יחד עם זאת אני חייבת לומר עוד משהו בקשר לסולידריות חברתית, אנחנו המזרחים תמיד נמצאים שם למען מאבקים חברתיים כדי להפגין את הסולידריות שלנו,הבעיה נעוצה בעובדה שכשאנחנו נאבקים לרוב אנחנו מוצאים עצמנו מבודדים ובודדים במערכה, בשבועות האחרונים (לא רק אולם חום הקיץ הגביר את זה) בשל מצבי הבריאותי אני מוצאת את עצמי מבלה רבות בבית(זה בסדר לא משעמם לי) ובשל כך הרדיו כמעט כל הזמן פתוח,רוב הזמן גלי צה"ל, או רשת ב' ,הנושא של הקיצבה למען ניצולי השואה (אני תומכת בה ,אולם סבורה שהיא צריכה להינתן לא רק לניצולי השואה אולם זה כבר שייך לדיון אחר) פשוט לא ירד מסדר היום הציבורי במשך שעות יום ועוד יום ועוד יום , רוב הזמן דיברו רק על זה ,לפחות שש שעות ביום,הן בתכניות האקטואליה והן בתכניות כמו "יש עם מי לדבר" הלחץ התקשורתי עזר מאוד, ולראייה הקצבאות עלו, באותה עת הן את, והן חברותייך למאבק הייתן במאהל שלכן מפגינות על הדברים הכי בסיסיים כמו קורת גג,(בדיוק כמו ניצולי השואה שנאבקו על הדברים הכי בסיסיים) מעניין אולם לא שמעתי דבר על מאבקכן, ואם היה איזשהו איזכור אני מניחה שהוא חלף ליד אוזנם של רוב המאזינים,כך באותה עת במקביל למאבק שלכן שקולו הושתק או לא נשמע, נושא הקצבאות למען הניצולים לא ירד מסדר היום הציבורי, אלמלא הייתי ברשימת המכותבים של הקשת הדמוקרטית המזרחית ,או העוקץ, או קדמה, המאבק שלכן היה נעלם מעיני כפי שאני מניחה נעלם מרבים מאזרחי ישראל,
    ומה אני מסיקה מזה? שיש מאבקים שהסולדריות הנשקפת מהם היא סולידריות אתנית, רוב רובם של השדרנים ואנשי המדיה שלקחו על עצמם את המאבק למען הגדלת הקיצבה לניצולים, הם דור שני של ניצולי השואה,והמאבק הזה קרוב לליבם ואין להם בעיה לא להרפות עד הנצחון,והם מתגייסים כל כולם למענו, אולם כשהמדובר במאבק כמו המאבק שלכן, אני לא רואה התגייסות קולקטיבית, אינטנסיבית ומאסיבית כזאת,המאבק כמעט ולא מוזכר, אז כך שהבה לא נשלה את עצמינו בעניין של סולידריות חברתית, אין כאן סולידריות חברתית, יש כאן סולידריות אתנית,
    יחד עם זאת לוא הייתי במקום בו את נמצאת הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר שאת עשית, מצטרפת למאבקם של ניצולי השואה להגדלת הקצבאות,נכון שבתחילת הפוסט שלך את מציינת את הנוער האנרכיסטי ועוד יחידים או ארגונים קטנים שבאו לעזרתך והם לא מזוהים כמזרחים,זה אכן ראוי להערכה אולם למאבק כמו שלכן נחוץ דברור,נחוצה תקשורת אינטנסיבית כמו שקרה במאבק של הניצולים,וכאן התקשורת ממלאה פיה מים,אז הבה איילה בואי נתבונן במציאות נכוחה,בעלי הכוח וההשפעה (התקשורת במקרה זה) מפגינים ברובם סולידריות אתנית
    יחד עם זאת טוב, ואני מברכת על כך שמהמקום הזה המזרחים או המזרחיות לא כזאת,אנחנו נרתום עצמנו לעגלת המאבקים החברתיים באשר הם כי זאת האמת הפנימית שלנו,גם אם אנחנו מוצאים עצמנו בודדים, זאת העוצמה שלנו.

  63. סטודנט מזרחי

    התגובה של ירדנה לאלונה ממחישה את הצורך בטקטיקת הישרדות
    ייחודית כדי לאפשר את המשך המאבק שמלכתחילה היה מיותר
    אילו ננקטו ומוצו כל האמצעים שהיו מותירים אותו, כפי שציינתי המאבק
    הוא אינו ביננו לבינם אלא ביננו עצמנו ובתוכנו.

    אמנם ירדנה נוקטת בלשון פייסנית אבל העובדות שהיא מציינת
    ומחדדת הינם אמת קשה לעיכול, השליטה באמצעי התקשורת היא
    ורק היא הנם קובעי סדר היום הציבורי שלנו, ומי ששולט באמצעי
    התקשורת, הוא קובע מה יקראו שרי הממשלה בדרכם לעבודה
    ולקבלת ההחלטות.

    לפיכך כל עוד לא נעשה מאמץ לשלוט או להיות שותפים בשליטה
    באמצעי התקשורת, כל מאמצינו בקביעת סדר היום הציבורי הינם
    מאמצים לריק, ועל כך תודה לאלונה על הדגשת עיקרי הבעיה.

  64. סטודנט מזרחי

    התגובה של ירדנה לאלונה ממחישה את הצורך בטקטיקת הישרדות
    ייחודית כדי לאפשר את המשך המאבק שמלכתחילה היה מיותר
    אילו ננקטו ומוצו כל האמצעים שהיו מותירים אותו, כפי שציינתי המאבק
    הוא אינו ביננו לבינם אלא ביננו עצמנו ובתוכנו.

    אמנם ירדנה נוקטת בלשון פייסנית אבל העובדות שהיא מציינת
    ומחדדת הינם אמת קשה לעיכול, השליטה באמצעי התקשורת היא
    ורק היא הנם קובעי סדר היום הציבורי שלנו, ומי ששולט באמצעי
    התקשורת, הוא קובע מה יקראו שרי הממשלה בדרכם לעבודה
    ולקבלת ההחלטות.

    לפיכך כל עוד לא נעשה מאמץ לשלוט או להיות שותפים בשליטה
    באמצעי התקשורת, כל מאמצינו בקביעת סדר היום הציבורי הינם
    מאמצים לריק, ועל כך תודה לאלונה על הדגשת עיקרי הבעיה.

  65. איילה סבאג

    ערב ראש השנה,
    את החג יחגגו מחוסרי הדיור תחת כיפת השמיים.
    אני מזמינה אתכם לחגוג עימנו את החג.
    לכל מי שמעוניין לקחת חלק בהכנות לחג מוזמן להתקשר לפלאפון 054-4340774.

    איילה סבאג

  66. איילה סבאג

    ערב ראש השנה,
    את החג יחגגו מחוסרי הדיור תחת כיפת השמיים.
    אני מזמינה אתכם לחגוג עימנו את החג.
    לכל מי שמעוניין לקחת חלק בהכנות לחג מוזמן להתקשר לפלאפון 054-4340774.

    איילה סבאג

  67. אילה סבאג

    נפתחה הרשמה לסדנאת ניקוי הגזענות בן אשכנזים למזרחים.
    דעו לכם שאם לא נעשה עבודה על עצמנו ובנינו לא נצליח לעולם להביא לשינוי כלכלי חברתי .
    הסדנא כוללת שלושה שלבים:
    א. סדנאת מזרחים בלבד
    ב. סדנאת אשכנזים בלבד.
    ג. סדנא משותפת לאשכנזים ומזרחים ביחד.

    לפרטים ניתן ליצור איתי קשר בפלאפון 054-4340774
    איילה סבאג

  68. אילה סבאג

    נפתחה הרשמה לסדנאת ניקוי הגזענות בן אשכנזים למזרחים.
    דעו לכם שאם לא נעשה עבודה על עצמנו ובנינו לא נצליח לעולם להביא לשינוי כלכלי חברתי .
    הסדנא כוללת שלושה שלבים:
    א. סדנאת מזרחים בלבד
    ב. סדנאת אשכנזים בלבד.
    ג. סדנא משותפת לאשכנזים ומזרחים ביחד.

    לפרטים ניתן ליצור איתי קשר בפלאפון 054-4340774
    איילה סבאג