דו"ח העוני, מפלגת העבודה ותחרות חופשית

יונתן שחם

זה מכבר, התפרסם דו"ח העוני לשנת 2006. הדו"ח נפתח בבשורה המשמחת הבאה:

"בשתי השנים הנסקרות נמשכה הצמיחה הכלכלית שהתבטאה בהתרחבות התעסוקה ובעליית השכר הריאלי. … השכר למשרת שכיר עלה בין שתי תקופות הסקר ב-3.4% במונחים נומינליים וב-1.5% במונחים ריאלים. ואולם… מגמת העליה בשכר הריאלי נותרה לא אחידה: בעוד שבענפים עתירי הון וטכנולוגיה עלה השכר הריאלי מעבר לעליה הממוצעת, בענפים המסורתיים נרשמה יציבות או אף שחיקה בשכר הריאלי…"

לכאורה, הנתונים מצטרפים לאלו שהצביעו על עליה בכמות המשרות הפנויות בישראל, שגררה עליה בשכר.

אולם, כבר מקריאת הדו"ח עצמו, ולא כותרות הידיעות בתקשרות המדווחות רק על עליה בשכר, ברור שלא מדובר בחגיגה. עליה ריאלית של 1.5% אחוז בשנתיים, היא עליה מתונה למדי. בנוסף עיקר העליה התרחשה במגזרים שנהנים כבר משכר גבוה. ואכן, מדד ג`יני לאי-שיוויון בהכנסה מראה עליה של 1.2%. גם דו"ח העוני עצמו מספק סיבות לגידול באי השיוויון:

"ההתרחבות הנוספת בפערי ההכנסה הפנויה עומדת בניגוד ליציבות שנצפתה בחלוקת ההכנסה הכלכלית, והיא מוסברת בעליה המתונה יחסית בתשלומי העברה [קצבאות] והמשך יישום הרפורמה במס הכנסה, שממנה לא נהנים העובדים בעשירונים התחתונים."

תומכי מדיניות הממשלה יטענו, כי העובדה שמימדי העוני ירדו (בשברי אחוזים), למרות מדיניות הקצבאות מוכיחה את מדיניות היציאה לעבודה, שרק היא תחלץ ממעגל העוני.

אבל למה דווקא 1.5%?

השאלה שאינה נשאלת היא: אם הנתונים מצביעים על ירידה בעוני עקב עליית השכר, מדוע השכר עלה דווקא ב-1.5%? התיאוריה השלטת בממשלה בשנים האחרונות, תיאוריית הטפטוף, טוענת כי צמיחה שתתחולל בפסגת המשק תחלחל בסופו של דבר לכל המשק. כאשר רווחיו החברות הגדולות יעלו עקב עליית היקף התנועות הכלכליות במשק (צמיחה) שכר העובדים יעלה: קטר ההי-טק יצמח ויסחוב איתו את המנקות והמורות. לכן נוזף נחמיה שטרסלר ב"חברתיים" ומספר לנו כי:

"ויש נתון אחד חשוב עוד יותר: גם שכר העובדים עולה. כי כאשר הביקוש עולה [עקב הצמיחה -י.ש] והמעסיקים מתקשים לאייש משרות פנויות, כוח המיקוח של העובדים גדל והם יכולים לדרוש שכר גבוה יותר – וגם לקבל. ואמנם, השכר למשרת שכיר עלה ב-2006 ב-2%, והוא המשיך ועלה ב-3% ב-2007 – וזה עוד לפני החתימה על הסכם השכר החדש במגזר הציבורי."

אם נקבל את תיאוריית הטפטוף אז נצפה למצוא קשר בין עליית רווחי המעסיקים, עקב הצמיחה, ובין עליית השכר. שהרי, כאשר יש צמיחה העסקים מתרחבים וצריכים יותר עובדים, הרווחים עולים ולכן המעסיקים יכולים לתגמל את העובדים החדשים הנחוצים להם בשכר משופר. הנתונים שישמשו להשוואה יהיו השינוי המצטבר בסך כל השכר במגזר הפרטי למול השינוי המצטבר בערך המניות והאג"ח הרשומים בבורסה של ת"א

 [1]. סך עליית סך כל שכר הריאלית בשוק הפרטי בתקופה שבין 09/05 ל-05/07 עמדה על 13.7%. סך עליית היקף הנכסים הנסחרים בבורסה באותה תקופה עמד על 38.2%. השינוי המצטבר לאורך התקופה מוצג בגרף מספר 1:

 

מהנתונים ומהגרף אפשר להסיק שלמרות הצמיחה המרשימה במגזר הפרטי, עלית השכר באותו מגזר היתה מתונה מאוד. כלומר, ככל שהצמיחה המשיכה, חלק גדול יותר מהכנסות העסקים עבר לידיהם לעומת החלק ששולם לעובדים כשכר. קביעה זו מתחזקת אם מנתחים את היחס בין שני הנתונים בגרף מס. 1: במידה והכנסות העסקים מתחלקות באופן קבוע בין הוצאות החברות, הרווח והשכר; אז היחס בין שני הנתונים ינוע סביב ערך של 1. אם  ויותר יותר הכנסות ינותבו לרווח מאשר לשכר, אז היחס יהיה גבוה מ-1. גרף מס. 2 מציג את היחס בין הנתונים:


ניתן לראות כי לאורך כמעט כל התקופה נטה היחס לטובת המעסיקים.

מה  הם הגורמים המשפיעים על התחלקות פירות הצמיחה ומה קורה במפלגת העבודה?

כוחם של העובדים להעלות את שכרם תלוי בראשונה ברמת הביקוש העודף לעובדים, אך הוא תלוי בגורם מרכזי נוסף: יכולתם של העובדים להביא את נטיית הביקוש לידי ביטוי באמצעות התארגנות פוליטית. בעשורים קודמים היתה לעובדים התארגנות פוליטית מבוססת באמצעות וועדי העובדים. אולם העבודה המאורגנת פסה מן העולם ובמיוחד בישראל. וועדי העובדים רוסקו ע"י המעסיקים, ההסתדרות, חברות הקבלן והממשלה, שדחפו למעבר לחוזים אישיים. שיא חדש (ואירוני) בפירוק העבודה המאורגנת התרחש לא מזמן, כאשר מפלגת העבודה הודיעה שלא תחדש את החוזה הקיבוצי של עובדיה ותעבור להעסקה בחוזים אישיים. בתי הדין לעבודה נוטים להגביל את זכות השביתה, כפי שנעשה כאשר נמנע מן המורות (המועסקות בשכר מחפיר, ללא קשר למחלוקת בנוגע לאיכותן) לשבות בפתיחה שנת הלימודים כדי ללחוץ על משרד האוצר.

בתאוריה הכלכלית המקובלת, התארגנות של מספר גורמים כדי להשפיע על המחירים או השכר היא פסולה, מכיוון שהיא מעוותת את השוק החופשי. לפי היגיון זה מצדיקים את הפגיעה בזכות ההתארגנות. אולם, גם התארגנות של גורמים כלכליים תחת שליטה אחת מנוגדת לשוק החופשי, וזה בדיוק מה שקורה בתאגידים וחברות ענק. ניתן לדמות את השוק הקיים לים של תחרות כלכלית ובו איים של תכנון כלכלי מרכזי. ככל שהתאגידים גדלים ומכניסים תחת כנפיהם יותר פונקציות כלכליות משולבות, האיים הולכים ומתפשטים על חשבון הים. בסופו של דבר נוצרות יבשות של תכנון מרכזי, המוקפות במיצרי-ים של תחרות. אך למרות זאת, קשה למצוא קובעי מדיניות אשר מטיפים לביזור התאגידים כפי שהם מטיפים להפרטת גופים כלכליים. במקום זאת, הפרת חוקי העבודה והזכות להתארגנות נמשכת (כמו במקרה של קסטרו).



[1] מדד הבורסה הכללי משמש אומדן טוב לרווחי החברות הפרטיות, אך הוא אינו משקלל את רווחי החברות שאינן מנפיקות אג"ח או רשומות למסחר. הנתון המשקף באופן נכון יותר את ריווחי המעסיקים במשק הוא ההיקף המשוקלל של גביית מס החברות, אך נתון זה לתקופה הנסקרת אינו קיים. מנגד, המדד הבורסאי מוציא מהחישוב את העצמאיים הרשומים כחברות ורווחיהם שווים לשכרם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שור

    מה משפיע על עליית שכר ?

    מדוע השכר בישראל לעובד' עם נסיון והשלכה כלשהם נמוך כמעט פי שניים מהשכר באירופה לעובד עם אותם נסיון והשלכה ?? ופי שלוש לעומת עובד דומה במדינות צפון אירופה וארה"ב ?

    התשובה בנוייה ממספר מרכיבים, כאשר המרכיב העיקרי הוא פיריון העובדים.
    כך, הפיריון של העבוד הישראל נמוך פי שתיים – שלוש מהפיריון של העובד באירופה או בארה"ב.
    זה לא בגלל שהעובד הישראלי פחות טוב או פחות משקיען.
    כולנו יודעים שהעובד הישראלי מגיע לעיתים להישגים בקנה מידה בינלאומי.

    אז מדוע ?
    בגלל רמה נמוכה מדי של תחרותיות בישרא בכמה ענפי מפתח המשפיעים על הפיריון בכל יתר הענפים.
    אם בנמלי הים יש עיצומים נון-סטופ (ברגעים אלו מחכות עשרות אוניות בים הפתוח מול חיפה ואשדוד בגלל שביתות איטלקיות בלתי פוסקות בנמלי הים הממשלתיים),
    אם בחברת החשמל המונופוליטסית יש 4,000 עובדים מיותרים לחלוטין,
    אם בנתב"ג שולטים פוליטיקאים מושחתים + וועד עובדים כוחני המורכב מפעילי מרכז הליכוד בראשות משפחת עידן,
    אם בוועדות התכנון והבנייה ברשויות המקומיות שולטים המאעכרים והשחיתות חוגגת,
    אם מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית ללא מכרז (אגד ודן) גבוה פי שניים ממחיר נסיעה בתחבורה ציבורית לאחר מכרז, ורוב הקווים הציבוריים עדיין ללא מכרז,
    אם מחיר הפרסום ב-TV בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי באופן יחסי, כי הממשלה חילקה זכיונות שידור רק לכמה מקורבי שלטון,
    אם ישראל מדורגת במקומות אחרונים בבירוקרטיה במדדים של ידידותיות לעסקים (לדוגמא, דנמרק הקפיטליסטית מדורגת במעלה המדד ושי בה את מדד ג'יני הכי נמוך בעולם כולו),

    אז התוצאה היא רמה נמוכה יחסית של תחרותיות שמביאה לפיריון נמוך, שיעור תעסוקה נמוך, רמת שכר נמוכה, רמת חיים נמוכה יחסית ולרווחה חברתית נמוכה.

    הפתרון לישראל ולכל מדינה בעולם הוא ליישם רפורמות לשם הגברת התחרותיות ,
    בעיקר באותם ענפי מפתח המשפיעים על המשק כולו כמו נמלי ים ואוויר, חשמל, טלפוניה ותחבורה ציבורית.

    זו הסיבה העיקרית לשכר הנמוך בישראל ובכל מדינה אחרת, ולא הסכמי שכר קיבוציים.
    גם אם מחר כל עובדי ישראל יהיו חברים באיגוד מקצועי ויעבדו בהסכמים קיבוציים, עדיין זה לא ישנה את המצב הנוכחי.
    למה ?
    כי עד מחצית שנות ה-90 רוב רובם של עובדי ישראל השתייכו לאיגוד מקצועי ו/או עבדו תחת הסכמים קיבוציים, וגם אז השכר פה היה נמוך משמעותית לעומת אירופה.

    וד"א, רוב בעובדים בענפי הבנייה, תעשיה, תיירות ועוד עובדים תחת הסכם קיבוצי.

    שור

  2. שור

    מה משפיע על עליית שכר ?

    מדוע השכר בישראל לעובד' עם נסיון והשלכה כלשהם נמוך כמעט פי שניים מהשכר באירופה לעובד עם אותם נסיון והשלכה ?? ופי שלוש לעומת עובד דומה במדינות צפון אירופה וארה"ב ?

    התשובה בנוייה ממספר מרכיבים, כאשר המרכיב העיקרי הוא פיריון העובדים.
    כך, הפיריון של העבוד הישראל נמוך פי שתיים – שלוש מהפיריון של העובד באירופה או בארה"ב.
    זה לא בגלל שהעובד הישראלי פחות טוב או פחות משקיען.
    כולנו יודעים שהעובד הישראלי מגיע לעיתים להישגים בקנה מידה בינלאומי.

    אז מדוע ?
    בגלל רמה נמוכה מדי של תחרותיות בישרא בכמה ענפי מפתח המשפיעים על הפיריון בכל יתר הענפים.
    אם בנמלי הים יש עיצומים נון-סטופ (ברגעים אלו מחכות עשרות אוניות בים הפתוח מול חיפה ואשדוד בגלל שביתות איטלקיות בלתי פוסקות בנמלי הים הממשלתיים),
    אם בחברת החשמל המונופוליטסית יש 4,000 עובדים מיותרים לחלוטין,
    אם בנתב"ג שולטים פוליטיקאים מושחתים + וועד עובדים כוחני המורכב מפעילי מרכז הליכוד בראשות משפחת עידן,
    אם בוועדות התכנון והבנייה ברשויות המקומיות שולטים המאעכרים והשחיתות חוגגת,
    אם מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית ללא מכרז (אגד ודן) גבוה פי שניים ממחיר נסיעה בתחבורה ציבורית לאחר מכרז, ורוב הקווים הציבוריים עדיין ללא מכרז,
    אם מחיר הפרסום ב-TV בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי באופן יחסי, כי הממשלה חילקה זכיונות שידור רק לכמה מקורבי שלטון,
    אם ישראל מדורגת במקומות אחרונים בבירוקרטיה במדדים של ידידותיות לעסקים (לדוגמא, דנמרק הקפיטליסטית מדורגת במעלה המדד ושי בה את מדד ג'יני הכי נמוך בעולם כולו),

    אז התוצאה היא רמה נמוכה יחסית של תחרותיות שמביאה לפיריון נמוך, שיעור תעסוקה נמוך, רמת שכר נמוכה, רמת חיים נמוכה יחסית ולרווחה חברתית נמוכה.

    הפתרון לישראל ולכל מדינה בעולם הוא ליישם רפורמות לשם הגברת התחרותיות ,
    בעיקר באותם ענפי מפתח המשפיעים על המשק כולו כמו נמלי ים ואוויר, חשמל, טלפוניה ותחבורה ציבורית.

    זו הסיבה העיקרית לשכר הנמוך בישראל ובכל מדינה אחרת, ולא הסכמי שכר קיבוציים.
    גם אם מחר כל עובדי ישראל יהיו חברים באיגוד מקצועי ויעבדו בהסכמים קיבוציים, עדיין זה לא ישנה את המצב הנוכחי.
    למה ?
    כי עד מחצית שנות ה-90 רוב רובם של עובדי ישראל השתייכו לאיגוד מקצועי ו/או עבדו תחת הסכמים קיבוציים, וגם אז השכר פה היה נמוך משמעותית לעומת אירופה.

    וד"א, רוב בעובדים בענפי הבנייה, תעשיה, תיירות ועוד עובדים תחת הסכם קיבוצי.

    שור

  3. יוסי דהאן

    פול קרוגמן, כלכלן ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" מציג היום טיעון דומה לזה של יונתן אודות מופרכות טפטוף הצמיחה מלמעלה למטה. הורדת המיסים המסיבית של בוש ופירות הצמיחה היטיבו את מצבם של העשירים, והאדם העובד שואל "היכן הטפטוף שלי?". קרוגמן מציג מספר נתונים מעניינים בהקשר זה, והאנלוגיה למדיניות הכלכלית הישראלית, שאינה אלא חיקוי וולגרי למקור האמריקאי המופרך אמפירית ומוסרית, היא בלתי נמנעת.
    זהו הקישור למאמר של קרוגמן.
    http://www.norwegianity.com/index.php?itemid=2076

    (קריאת המאמר באתר העיתון היא בתשלום, אתר זה מפרסם את המאמר בחינם).

  4. יוסי דהאן

    פול קרוגמן, כלכלן ובעל טור ב"ניו יורק טיימס" מציג היום טיעון דומה לזה של יונתן אודות מופרכות טפטוף הצמיחה מלמעלה למטה. הורדת המיסים המסיבית של בוש ופירות הצמיחה היטיבו את מצבם של העשירים, והאדם העובד שואל "היכן הטפטוף שלי?". קרוגמן מציג מספר נתונים מעניינים בהקשר זה, והאנלוגיה למדיניות הכלכלית הישראלית, שאינה אלא חיקוי וולגרי למקור האמריקאי המופרך אמפירית ומוסרית, היא בלתי נמנעת.
    זהו הקישור למאמר של קרוגמן.
    http://www.norwegianity.com/index.php?itemid=2076

    (קריאת המאמר באתר העיתון היא בתשלום, אתר זה מפרסם את המאמר בחינם).

  5. יואל קורנבלום

    אני מאמין שתאורית ה"חילחול מטה" או באנגלית Trickle Down היא אדיוטית ביותר. קראתי את הכתבה של קרוגמן והמעניין שהוא כותב שעלית המיסים אצל קלינטון יצרה המון מקומות עבודה. זה בהחלט מובן כי יש יותר כסף שמפוזר בין הרבה יותר אנשים עם רעיונות חדשים וכן הלאה. זה רק מזכיר לי דברי חכמים שאמרו שכסף זה כמו זיבול חקלאי, הוא אפקטיבי אם הוא מפוזר.

    שנים שאני כבר אומר שלא צריך להתרגש מהאיומים של העשירים שיקחו את כספם וילכו למקום אחר אם לא יעשו כרצונם. הרי מסתבר שכל עושרם לא בא מאיזה דגם או תאוריה כלכלית הזויה אלא בעיקר מהקשרים הטובים שיש להם עם השלטון או קשרים טובים בינם לבין עצמם. לכן אם הם ילכו למקום אחר הקשרים האילו יעלמו וגם התרבות שהם רגילים אליה תעלם ויחד עם זה גם הרווחים יעלמו. לכן לא צריך להתרגש יותר מידי מהאיומים האילו.

    הצרה היא שהעובדים לא מודעים לכל הדברים האילו ובעצם מפחדים להפסיד את מקומות עבודתם ולכן לא מתאגדים. העובדים ברובם לא שמים לב שהמעבידים מאוגדים ולכן הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. זה שיש פחות מקומות עבודה זה לא חוק טבע אלה דבר שנוצר על ידי העשירים למען העשירים או על ידי המעבידים למען המעבידים. עדיף להם שתהיה אבטלה גדולה או עוני רב כי אז הם יכולים לבחור מה שהם רוצים ומי שלא מוכן לשמוע להיכנע להם לא יעבוד ולא יחיה או רק יהיה עני.

    בשביל זה המעבידים צריכים את עזרת השילטון וזאת גם הכתובת לשינוי.

  6. יואל קורנבלום

    אני מאמין שתאורית ה"חילחול מטה" או באנגלית Trickle Down היא אדיוטית ביותר. קראתי את הכתבה של קרוגמן והמעניין שהוא כותב שעלית המיסים אצל קלינטון יצרה המון מקומות עבודה. זה בהחלט מובן כי יש יותר כסף שמפוזר בין הרבה יותר אנשים עם רעיונות חדשים וכן הלאה. זה רק מזכיר לי דברי חכמים שאמרו שכסף זה כמו זיבול חקלאי, הוא אפקטיבי אם הוא מפוזר.

    שנים שאני כבר אומר שלא צריך להתרגש מהאיומים של העשירים שיקחו את כספם וילכו למקום אחר אם לא יעשו כרצונם. הרי מסתבר שכל עושרם לא בא מאיזה דגם או תאוריה כלכלית הזויה אלא בעיקר מהקשרים הטובים שיש להם עם השלטון או קשרים טובים בינם לבין עצמם. לכן אם הם ילכו למקום אחר הקשרים האילו יעלמו וגם התרבות שהם רגילים אליה תעלם ויחד עם זה גם הרווחים יעלמו. לכן לא צריך להתרגש יותר מידי מהאיומים האילו.

    הצרה היא שהעובדים לא מודעים לכל הדברים האילו ובעצם מפחדים להפסיד את מקומות עבודתם ולכן לא מתאגדים. העובדים ברובם לא שמים לב שהמעבידים מאוגדים ולכן הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. זה שיש פחות מקומות עבודה זה לא חוק טבע אלה דבר שנוצר על ידי העשירים למען העשירים או על ידי המעבידים למען המעבידים. עדיף להם שתהיה אבטלה גדולה או עוני רב כי אז הם יכולים לבחור מה שהם רוצים ומי שלא מוכן לשמוע להיכנע להם לא יעבוד ולא יחיה או רק יהיה עני.

    בשביל זה המעבידים צריכים את עזרת השילטון וזאת גם הכתובת לשינוי.

  7. נתן שקרצ'י

    רואים שהקשר בין היחצ"ן של בעלי ההון והאוצר לא מחובר למציאות.
    שוק העבודה ברמת השכר הנמוך אינו קיים. יש מספיק שוטים נגד המובטל שיידחפו אותו לעבוד בכל שכר ותנאי. זה בנוסף להגנה של האוצר על המגזר העסקי, וחב' כ"א במיוחד. אכיפה היא בשורה בשנת 2008, והזכות להתארגנות בעיתון שלו לא קיימת בינתיים. וזה כשרווחי החברות עולים ב-500%. אנחנו מאולפים מצויין. עבדים היינו…

  8. נתן שקרצ'י

    רואים שהקשר בין היחצ"ן של בעלי ההון והאוצר לא מחובר למציאות.
    שוק העבודה ברמת השכר הנמוך אינו קיים. יש מספיק שוטים נגד המובטל שיידחפו אותו לעבוד בכל שכר ותנאי. זה בנוסף להגנה של האוצר על המגזר העסקי, וחב' כ"א במיוחד. אכיפה היא בשורה בשנת 2008, והזכות להתארגנות בעיתון שלו לא קיימת בינתיים. וזה כשרווחי החברות עולים ב-500%. אנחנו מאולפים מצויין. עבדים היינו…

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    רק עובדים מאוגדים ישמרו על כוחם וזכויותיהם.
    אין לבדוק עובדים מאוגדים בעבר או ממקצועות שונים יש לבדוק עובדים מאוגדים באותו ענף כיום.
    לדוגמה ניקח עובדי חינוך שעובדים דרך משרד החינוך מול עובדים של קרן קרב, לעיתים יושבים בחדר מורים שני מורים שעובדים בהוראה לאותם ילדים אבל האחד מועסק דרך קרן קרב ולכן לא מקבל שכר בחופשות, מתחיל לעבוד רק בחודש אוקטובר,על מנת לא לשלם לו את שכר ספטמבר בו ישנן חופשות רבות, אינו זוכה לקביעות ואינו זכאי לשנת שבתון, ניתן להפסיק את עבודתו במהירות וללא שום הסבר, לא זכאי לגמולי השתלמות ועוד ועוד ועוד ובמשך השנה מקבל שכר עבור שעות בפועל גם במידה בוטל שיעור לא באשמתו…
    עובד קרב שמועסק בנוסף גם ע"י משרד החינוך לפחות שליש משרה חייב לקבל את אותם התנאים אותם הוא מקבל כעובד משרד החינוך מקרן קרב וזאת עקב דרישה של הסתדרות המורים.
    כפי שכתבתי ישנם עוד הבדלים רבים הבאים לביטוי בתלוש השכר בין מורי קרב למורי משרד החינוך אומנם בשניהם השכר הוא זהום אך ללא ספק עדיף להיות עובד משרד חינוך מאוגד.
    עוד אפשר להשוות בין עובדי מטורדן בבאר שבע לעובדי דן או אגד או עובדי קבלן המועסקים בים המלח מול עובדים מאוגדים.
    זה אומנם ברור לחלוטין לרב האנשים שעדיף לעובד להיות מאוגד, אך עדיין יש כאלו שכנראה פשוט אינם מבינים נתון פשוט זה!

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    רק עובדים מאוגדים ישמרו על כוחם וזכויותיהם.
    אין לבדוק עובדים מאוגדים בעבר או ממקצועות שונים יש לבדוק עובדים מאוגדים באותו ענף כיום.
    לדוגמה ניקח עובדי חינוך שעובדים דרך משרד החינוך מול עובדים של קרן קרב, לעיתים יושבים בחדר מורים שני מורים שעובדים בהוראה לאותם ילדים אבל האחד מועסק דרך קרן קרב ולכן לא מקבל שכר בחופשות, מתחיל לעבוד רק בחודש אוקטובר,על מנת לא לשלם לו את שכר ספטמבר בו ישנן חופשות רבות, אינו זוכה לקביעות ואינו זכאי לשנת שבתון, ניתן להפסיק את עבודתו במהירות וללא שום הסבר, לא זכאי לגמולי השתלמות ועוד ועוד ועוד ובמשך השנה מקבל שכר עבור שעות בפועל גם במידה בוטל שיעור לא באשמתו…
    עובד קרב שמועסק בנוסף גם ע"י משרד החינוך לפחות שליש משרה חייב לקבל את אותם התנאים אותם הוא מקבל כעובד משרד החינוך מקרן קרב וזאת עקב דרישה של הסתדרות המורים.
    כפי שכתבתי ישנם עוד הבדלים רבים הבאים לביטוי בתלוש השכר בין מורי קרב למורי משרד החינוך אומנם בשניהם השכר הוא זהום אך ללא ספק עדיף להיות עובד משרד חינוך מאוגד.
    עוד אפשר להשוות בין עובדי מטורדן בבאר שבע לעובדי דן או אגד או עובדי קבלן המועסקים בים המלח מול עובדים מאוגדים.
    זה אומנם ברור לחלוטין לרב האנשים שעדיף לעובד להיות מאוגד, אך עדיין יש כאלו שכנראה פשוט אינם מבינים נתון פשוט זה!