• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אנחנו לא רוצים מלחמה עם סוריה

מני אביב

ביום שישי שעבר, בהגיחי אל תוך החלל הממוזג של המרכול בכפר ויתקין לעשות מעט קניות לקראת שבת, הבחנתי בזווית עיני בצבעוניות יתרה נשקפת מדוכן העיתונים העמוס שעמד במבוא. בחודשים האחרונים אילפתי את עצמי להתאפק ולהעלים עין מההתגרות הצעקנית של צמד התאומים הזה- עלוני פרסום ותעמולה המכנים עצמם משום מה `עיתונים`- אולם הפעם, הפיתוי המציצני הנדוש והלאות של סופשבוע קיצי הכריעו אותי והרכנתי ראשי בהכנעה כאומר: מה, מה הפעם? איזו בלהה וחרדת אימים אתם מבקשים לנסוך בי היום?

מסתבר, אם כן, שהסורים ירו על מטוסים ישראלים.
אוי ואבוי! סורים טיפשים שכמותם. מה פתאום הם מבצעים פרובוקציה אידיוטית שכזו!
אה, רגע, יש משהו שם באותיות הקטנות של מאמר הפרשנות, שמצביע על משהו… מממ… זה היה מעל שמי סוריה… מה עושים שם מטוסים ישראלים בימים אלה של מתח?..

יכולתי לעמוד שם עוד כמה רגעים, במעבה ההמולה של צרכנים בהולים וקופאיות זריזות אצבעות, כדי להעמיק לקרוא מהפרשנות הנרחבת והמלומדת, אבל הזעם הסתום, החונק, שפכפך בקרביים ציווה עלי לנטוש מיד ולעזוב את הנושא, כדי שלא אהרוס לעצמי סופשבוע יפהפה שאותו תכננתי לבלות בעיקר בחוף הים.

לא צריך לשפשף יתר על המידה את הפדחת כדי להבין שהזעם הזה, החותך בפנים הבשר כמו להבי גילוח זעירים, לא נבע רק מהטיפשות המטורפת של מי שהגה את הרעיון המבצעי הכביר לטוס מעל שמי השכנה ממזרח ואפילו, על פי הממשל הסורי, להטיל פצצות באיזשהו אתר נידח במדבר, אלא גם ובעיקר מהמניפולציה המיידית של האירוע, בכותרות ספין של דיו אדומה, שמסיתה את הדיון מיד ובלא שיהוי הרחק מהשאלה הפשוטה והחותכת: מדוע ישראל, למען השם, יוצאת מגדרה כדי למשוך את הסורים למלחמה?!
אתם מבינים, כל נפחו של המוצר החדשתי הונח על כרעיה של האקסיומה הנושנה ההיא: אנחנו מותקפים שוב.

 

ובאמת, מה פתאום עולים להם עתה הדהודיהם של תופי המלחמה דווקא עם סוריה?
האם הסורים כבשו את הכנרת, או החלו מחדש את עבודות הטיית מי הירדן? האם הופגזו ישובי הגולן או עמק החולה ע"י הארטילריה ממזרח? או שמא נתגלה שהסורים נוהגים לחדור לתחום האווירי הישראלי בלי לבקש רשות ובניגוד לחוק הבינלאומי?..

השאלה הזו מטילה אותנו בלי רחמים אל ההכרה המרירה, שהיום בודאי הינה נחלתם של לא מעטים, בנסיבות החברתיות והפוליטיות שמולידות את פרי הבאושים המדמם של המלחמה- נסיבות שהן רחוקות מהאינטרס הביטחוני של הציבור הישראלי, ומרצונותיו, כמרחק פלוטו מכדור הארץ. הישראלים לא מעוניינים במלחמה עם סוריה כיום, אבל יש מי שיודע שאירוע פרובוקטיבי אחד עשוי לשנות את דעת הקהל בין לילה. ובינתיים, כל מה שצריך זה להמשיך ולשפוך דלק להבעיר את תחושת האימה של הציבור, ובכל יום ויום התקשורת הישראלית מחממת אותנו כמו היינו כלב נוהם הכרוך בשלשלאות, ולוחשת באזנינו עד בלי די את שמם של אחמדניג`אד והחמאס ואוסאמה, כדי שלרגע אחד לא נרפה מהאימה; ועכשיו מצרפים למסיבת העוועים הזו גם את סוריה הישנה והטובה, למה לא, כדי שנרגיש תמיד במצור ולנצח נניף את חרבנו ונזעק מלחמה, עד שניפול ארצה שדודים מעייפות.

אבל ככל הנראה אפילו לנער שזעק `זאבים` נדם הקול לבסוף, או שפשוט אמינותו אבדה והוא הפך לבדיחת הכפר. 
זוכרים? הם שצווחו באוזנינו רק לפני כמה שנים, שלסדאם יש נשק להשמדה המונית, והרי אין ספק בכך, כי יש מקורות מודיעיניים ממוקדים ואמינים. ובודאי יש לו קשר עם אל קעידה (שהפך להיות האויב האורווליאני המושלם). הסי.איי.איי והמוסד והאם.איי 5 עם מיטב מומחיהם אמרו זאת, הרי לא תטיל ספק במומחי מודיעין. כולנו חיינו בסכנת השמדה בעידודו של הממסד הביטחוני, שמרוב מידע מודיעיני לא טרח אפילו להקשיב לפקחים הבינלאומיים שחפרו ונברו בכל חור במשך שנים בעירק ולא מצאו אפילו מבחנה אחת לרפואה.


אולם בעטיה של הטרגדיה הנוראה בעירק, מלחמת אזרחים כוללת עם כ- 600,000 אלף הרוגים (הרבה מעבר למה שסדאם היה יכול לחלום להשיג), נולדה עבורנו הזדמנות ייחודית לחזות במנגנוני הבריאה של מלחמה, החל מהתשתית האידיאולוגית (שהמלחמה מהווה בה תכלית ולא אמצעי), דרך האשכול השופע והמאושר של בעלי הון החותכים קופון דשן מיבול הרווחים העצומים (חברות נפט, נשק, האליברטון, ועוד ועוד.), עבור במנגנון הפרופגנדה התקשורתי שיחצה בלי נקיפות מצפון כל מחסום של בושה שיוצב בפניו, ושחושף בעצם את טבעו האמיתי כשופר הבלעדי של האליטה הממסדית, וכלה באפולוגטיקה של לאחר הכישלון הצפוי, שמתמצית בהודאה בטעויות ובוועדות חקירה וב`התפכחות` כללית, ויוצאת מגדרה להרחיק את הדיון הציבורי מנגיעה כלשהי באמת.

אני גולש כאן במודע אל מעבר לאוקייאנוס האטלנטי, מפני שאני מאמין בהחלט שאת מעייניה של התחממות המנועים הכללית בחזית הסורית ניתן למצוא במנגנוני הביטחון, האקדמיה והעסקים בוושינגטון יותר מאשר במטכ"ל הישראלי או במרכז הליכוד.
מלחמה עם סוריה הינה חלק מסדר היום התוכף של הקליקה הניאו-קונסרבטיבית, וכדי להבין זאת לא צריך לירות חיצים עיוורים של ספקולציות בחשכה. כל שצריך לעשות זה להאזין למה שהם אומרים בגלוי, ולקרוא את משנתם המלומדת במסמכים האידיאולוגיים שלהם. אחד מעין אלה הוא Rebuilding America`s Defences, מסמך מסמר שיער של אירגון שנקרא PNAC– הפרוייקט למאה האמריקאית החדשה, שפורסם בשנת 2000 ועליו היו חתומות במקור מיטב הדמויות שאכלסו את הממשל הנוכחי (צ`ייני, ראמספלד, וולפוביץ וכו`), שתכליתו הייתה לטוות את מדיניות החוץ החדשה של ארה"ב לקראת המאה החדשה.
הקבוצה הזו משקפת את האידיאולוגיה הניאו-קונסרבטיבית שצמחה בשנות החמישים והשישים ביחד עם הוגים כמו לאו שטראוס מאוניברסיטת שיקגו, שבאופן די כללי ניתן לומר עליה שהיא בזה לכל אידיאל של חירות ושיוויון, וטוענת כי כל אומה זקוקה למיתוס מאחד בדמותו של אוייב רב עוצמה. המסמך של PNAC גורס שמאחר שאין בעולם כיום יריב שווה ערך לארה"ב, אמריקה צריכה להפגין את הדומיננטיות שלה ע"י הגברת כוחה הצבאי האדיר, השתלטות מוחלטת על החלל ועל הסייבר-ספייס, לחימה במספר רב של מלחמות אזוריות ברחבי העולם, מימוש התפקיד השיטורי של מעצמה יחידה ופריסת בסיסים ומשגרי טילים באירופה, אסיה, המזרח התיכון וכו`.
בקור רוח מקפיא דם מפרט המסמך הזה, פסקה אחר פסקה, את הדרך להשתלטות אימפריאלית והטלת פקס אמריקנה (במילים שלהם) ברחבי העולם. הדו"ח רואה חשיבות עליונה, כמובן, בהשתלטות מוחלטת על אזורים עתירי משאבים כמו המפרץ הפרסי (עירק, אירן?) והים הכספי (אירן, אוזבקיסטן וכו`, שאפגניסטן ופקיסטן משמשות כמוצא לאוקייאנוס). מילים כמו שיח, דיפלומטיה, שיתוף, הדברות, ברית (ושלא לדבר על `שלום`) בכלל לא מופיעות בעשרות הדפים של הפרסום הזה, הבולט בגאווה ובשלל צבעים באתר האינטרנט שלהם.

ההשתלטות על עירק מצוינת במסמך כתכלית הכרחית גם אם סדאם ייעלם (ממש כך), ולפחות בבמה הזו הם לא קישטו את תאוות הכיבוש בבגדי המלך, ולא טרחו לציין בכלל  `דמוקרטיה למזרח התיכון`. וכאילו החוויה הטראומטית בעירק היא לא יותר מאשר שריטה קלה בכתף, וכאילו לא נתגלו שקרי התעמולה במלוא מערומיהם, ממשיכים שופרות האידיאולוגיה הזו להכין את הקרקע לקראת הפצצת אירן בנשק גרעיני ולקראת עימות עם צפון קוריאה, באותה טקטיקה של מסע הפחדה, כש`הערכות מודיעיניות` משמשות להן עלה תאנה. וכן, גם סוריה נמצאת ברשימה הזו. וכנראה שלחיילים הישראלים שמור תפקיד של כבוד בתיאטרון הנאו קונסרבטיבי הסוריאליסטי שאינו יודע גבולות, כי הם אלו שיצטרכו להסתער על גדרות התיל למען האימפריה האמריקאית העולה ולמען נתח עסיסי נוסף של רווחי נפט ונשק.

האידיאולוגיה המוטרפת הזו קנתה לה שבת עמוק בקרב האליטה האמריקאית, ולפי כל הסימנים, זו הישראלית מחרה מחזיקה אחריה. לא מדובר רק בביבי נתניהו, אשר כוכבו דרך במסדרונות הנאו קונסרבטיביים, והוא מחוייב לשולחיו ולמחנכיו יותר מאשר לציבור הישראלי. האליטה שלנו למדה להכיר את הערך העצום הטמון בכלכלה של מלחמה, וביכולתו של מצב נצחי (אורווליאני) של בטחון רעוע וחרדת קיום לנטרל אנרגיות של מרי כנגד הסדר המעמדי הקיים. תפיסות ליברליות בדבר הדיווידנד הכלכלי והעסקי הנובע מיציבות של שלום ויחסים דיפלומטיים נדחקו לשוליים, וחגיגת ההתעשרות נמצאת בשיאה. לא פלא שהתקשורת הישראלית, הבמה המונופוליסטית של האליטה, מקדמת בתרועות את סדר היום של המלחמה הנצחית, בעיצוב דעת קהל מפוחדת ופרנואידית שלא מסוגלת לראות מטר אחד מחוץ לטווח הראיה המיידי.

ההבנה של הפיזיולוגיה המורכבת של המלחמה בעירק מטילה עלינו לבצע שינוי מהותי ביחס שלנו למלחמות באזור. אל לנו להיגרר אחר השיח הלוקה, המעוצב בזירה הצרה שבין כותרות אימה מהדהדות והערכות מודיעין מניפולטיביות. אנחנו אלה שסופגים את המחיר הקשה של ההסלמה המתרחשת באזורנו מאז תחילת המאה החדשה, ודמנו שלנו נדרש להכנת לבני הבניה של ארמון הקיסר. זוהי זכותנו וחובתנו לעמוד על המשמר ובאצבע תקיפה להזהיר את שלטונותינו לבל יבצעו התגרויות חינם שעלולות לדרוש מחיר יקר של חיים.

אנחנו לא רוצים מלחמה עם סוריה!

שנה טובה ופוריה, של אהבה וצמיחה ושל שלום שלום שלום.

כנראה שיעניין אותך גם: