על האוטופיה החילונית וכור ההיתוך שהצליח, קווים לדמותו של עורך "מעריב" וסיכום שנה בטלוויזיה החברתית

יוסי דהאן

חברנו יהודה שנהב כתב במוסף "ספרים" של "הארץ" שני מאמרי ביקורת ארוכים, חדים ומעניינים על חמשת הכרכים של המיזם "זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, מבט אנציקלופדי". מנהל המיזם: יאיר צבן, עורך: ירמיהו יובל, הוצאת כתר.

מתוך המאמר הראשון "האם יש בכלל תרבות יהודית חילונית".

"בלי מזרחים, בלי נשים, מנסים עורכי האנציקלופדיה "זמן יהודי חדש" לסמן בחמישה כרכים יומרניים את גבולותיה ותכניה של "התרבות היהודית החילונית". התוצאה היא מיזם פשטני, נעדר קוהרנטיות אינטלקטואלית, ובעיקר פרויקט של הדרה בוטה על בסיס עדתי, מגדרי ולאומי, המתעלם מן המציאות המורכבת בישראל, שבה שלובה החילוניות בדת אולי יותר מבכל מקום אחר".

ומן המאמר השני "העיקר ש"כור ההיתוך" הצליח".

"מכיוון שהאבחנה בין "דתיות" ל"חילוניות", העומדת בבסיס האנציקלופדיה "זמן יהודי חדש", היא אוטופיה רומנטית שמקורה באירופה (וכבר הושלכה אל פח האשפה של הרעיונות), מהווים המזרחים, שאינם מתמיינים בקלות לקטיגוריות הפשטניות הללו, בעיה מתודולוגית עבור עורכי המיזם. איך הם פתרו אותה? פשוט מחקו בקלילות היסטוריות שלמות של יהודים שחיו בארצות האיסלאם או הגיעו מהן לישראל. העיקר שיש בה ערך יפה על כור ההיתוך, אשר "נחל הצלחה רבה"".

העובדה שרפי גינת שימש כעורך "ידיעות אחרונות" ואמנון דנקנר כעורך "מעריב" מעידה על מצבה העגום של התקשורת הישראלית בשנים האחרונות.  גידי וייץ ואסתי אהרונוביץ` בסיוע עיתונאים שעבדו לאורך השנים עם העורך הראשי ב"מעריב" משרטטים ב"מוסף הארץ" את דיוקנו של עורך מטעם בשירות ראש הממשלה, אופורטוניסט שטני חסר חוט שידרה מוסרי, מעביד סדיסט המתעלל בעובדיו. שתי עובדות המגדירות את זהותו של "מעריב" בתקופתו של דנקנר כעורך ראשי הם הקמפיין הקומי "איפה הבושה" שהובילו דנקנר ומרגלית, שמתוך הכתבה עולה שבעלי העיתון עופר נמרודי היה אחד ממובילי המסע הזה למלחמה בשחיתות. ועדותו של אחד מעמודי התווך של העיתון, בן כספית המעיד, "דנקנר הציל לי את הקריירה".

ומ"מעריב", לכלי תקשורת שאינו נשלט על ידי בעלי הון המנהלים קמפיין "איפה הבושה", הטלוויזיה החברתית הביקורתית והדמוקרטית. "להם ההון ולנו ההמונים", הוא סרט בעריכתו של אהוד שם טוב הסוקר רבים מן המאבקים החברתיים שהתרחשו השנה, בין היתר, השתקת המחאה במלחמת לבנון, השימועים שאחרי המלחמה, מאבק עובדות הקבלן, הכיבוש, המחאה נגד הבנקים, גדר ההפרדה, הגזענות, על תרבות הצריכה, המאבקים בנושא הדיור,על מסכי הפלזמה ועוד.

עד אתמול חלה חובת תשלום למי שרצה לצפות בחלק מהתכנים של ה "New York Times", לאחרונה הסתבר להנהלת העיתון שמטעמים כלכליים (ההכנסות מפרסום עולות על ההכנסות מדמי המנוי) עדיף לפתוח את התכנים הללו. מעתה הכל בחינם.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלמונימי

    רק על הקטע של "מתעלל בעובדיו" ראוי לכותבי המאמר להסתכל קצת במראה. שוקן הוא זה שהכניס את דיכוי העובדים לעיתונות הישראלית בדמות איסור על התאגדות עיתונאים במוסדותיו, איסור שממש בימים אלו נאבקים בו עובדי "הארץ". העובדים המתאגדים גם מקבלים מהאדון שוקן כל מיני מכתבי איום בו הוא שוטח את משנתו הניאו-ליברלית, שמסתכמת ב"אתם עובדים שלי – אתם שייכים לי – שבו בשקט".

  2. אלמונימי

    רק על הקטע של "מתעלל בעובדיו" ראוי לכותבי המאמר להסתכל קצת במראה. שוקן הוא זה שהכניס את דיכוי העובדים לעיתונות הישראלית בדמות איסור על התאגדות עיתונאים במוסדותיו, איסור שממש בימים אלו נאבקים בו עובדי "הארץ". העובדים המתאגדים גם מקבלים מהאדון שוקן כל מיני מכתבי איום בו הוא שוטח את משנתו הניאו-ליברלית, שמסתכמת ב"אתם עובדים שלי – אתם שייכים לי – שבו בשקט".

  3. עמוס קושניר

    השיר הבא נכתב לכבוד מר דנקנר עם הוצאת הביוגרפיה של דן בן אמוץ, ודומני שלא נס ליחו:

    אמרה הרימה לתולֵעָה
    בעת חסד של אמת:
    "כבר בוקר ואני לאָה
    מלחתור בַּבּשר המת"

    בשלולית משתכשך לו אמנוּן הרקק
    יורק אל התחת ממנו לָקַק
    וכל המצולה גועשת:
    יש דן שמן ברשת!

    בסחי הגיגי הסרק
    ביווֵן עיתוני הערב
    מהביל אט גוש דן כמרק
    עם צחנה של שחין וָגרב

    -מאין באת, אמנוּן רקק,
    מאיזה צירוף של קקה עם ק"ק?
    -מאין באתי? מכיפה סרוחה,
    מהצד שעליו החלאה מרוחה

    בסולם החברה לא טיפסתי לי אט
    כי נשאתי לי בת חרשתן נמלט
    מאז אשתכשכה במי מדמנה
    אין לי אחות – והיא בכל זאת זונה…

    בסחי הגיגי הסרק
    ביוון עיתוני הערב
    מהביל אט גוש דן כמרק
    עם צחנה של שחין וָגרב

  4. עמוס קושניר

    השיר הבא נכתב לכבוד מר דנקנר עם הוצאת הביוגרפיה של דן בן אמוץ, ודומני שלא נס ליחו:

    אמרה הרימה לתולֵעָה
    בעת חסד של אמת:
    "כבר בוקר ואני לאָה
    מלחתור בַּבּשר המת"

    בשלולית משתכשך לו אמנוּן הרקק
    יורק אל התחת ממנו לָקַק
    וכל המצולה גועשת:
    יש דן שמן ברשת!

    בסחי הגיגי הסרק
    ביווֵן עיתוני הערב
    מהביל אט גוש דן כמרק
    עם צחנה של שחין וָגרב

    -מאין באת, אמנוּן רקק,
    מאיזה צירוף של קקה עם ק"ק?
    -מאין באתי? מכיפה סרוחה,
    מהצד שעליו החלאה מרוחה

    בסולם החברה לא טיפסתי לי אט
    כי נשאתי לי בת חרשתן נמלט
    מאז אשתכשכה במי מדמנה
    אין לי אחות – והיא בכל זאת זונה…

    בסחי הגיגי הסרק
    ביוון עיתוני הערב
    מהביל אט גוש דן כמרק
    עם צחנה של שחין וָגרב

  5. ליאור

    יש כאלה שחושבים ששנהב טועה אני מאלה שחושבים שהתפיסה הפוסט מודרנית מובילה את האנושות לכלייון.

    אבל יש גם אחרים http://www.notes.co.il/merhav/36395.asp בקורת של דוד מרחב ברשימות.

  6. ליאור

    יש כאלה שחושבים ששנהב טועה אני מאלה שחושבים שהתפיסה הפוסט מודרנית מובילה את האנושות לכלייון.

    אבל יש גם אחרים http://www.notes.co.il/merhav/36395.asp בקורת של דוד מרחב ברשימות.

  7. חזי מחלב

    אני מנוי דרך רשות השידור על ה"ארץ". ראיתי את הכתבה במוסף,אבל לא התייחסתי אליה. האמת היא שדי נמאס לי לקרוא על מלחמת יום הכיפורים. אבל בעקבות ההפניה שלך, קראתי עכשיו את הכתבה, ובאמת מדובר בטיפוס של ממש. בארץ הזאץ מסתובבים אלפי סיפורים, משום משדובר בארץ הגירה. אבל גיבור הכתבה, מזרחי מוואדי סאליב, שמדבר כיום (הוא פרופ' למתימטיקה באוניברסיטת מיניסוטה) על אפליית המזרחים, אחרי שלא היה כאן יותר משלושים שנה, כל הכבוד! סיפור גבורה, גם צבאית ובעיקר אזרחית מדהים. ושוב תודה שוש.

  8. חזי מחלב

    אני מנוי דרך רשות השידור על ה"ארץ". ראיתי את הכתבה במוסף,אבל לא התייחסתי אליה. האמת היא שדי נמאס לי לקרוא על מלחמת יום הכיפורים. אבל בעקבות ההפניה שלך, קראתי עכשיו את הכתבה, ובאמת מדובר בטיפוס של ממש. בארץ הזאץ מסתובבים אלפי סיפורים, משום משדובר בארץ הגירה. אבל גיבור הכתבה, מזרחי מוואדי סאליב, שמדבר כיום (הוא פרופ' למתימטיקה באוניברסיטת מיניסוטה) על אפליית המזרחים, אחרי שלא היה כאן יותר משלושים שנה, כל הכבוד! סיפור גבורה, גם צבאית ובעיקר אזרחית מדהים. ושוב תודה שוש.