יהדות וחברה

איציק ספורטא

בימים האחרונים אנו מוצפים במה אמר ואיפה נשיא איראן, מה כבר לא נאמר עליו, המטורף, הזוי, פרימיטיבי, פרובוקטור, ובלתי משכיל בעליל, ועוד. בנוסף אנו מדווחים שסוריה בכוננות, תגיב אבל גם לא תגיב על פעולת צה"ל שהייתה ולא הייתה בעת ובעונה אחת, שלא לדבר על החמאס בעזה וטרור. יש לי תחושה לא נוחה שמכינים אותנו למלחמה קרובה ואז כל מה שאנו עוסקים בו כאן יהפוך שוב למשהו לא מעניין כי הרי ידוע שחיים חשובים מאיכות חיים.

אבל בכל זאת ערב חג היום. לאחרונה מתרחב הוויכוח על שנת השמיטה, ולא רק באספקט החקלאי שלה. יש חשיבות לדיון הזה ולא רק בנוגע לשנת השמיטה. לאורך ההיסטוריה לא התפתחה ביהדות תפיסה רחבה ומקיפה של הנושאים החברתיים אף שיש במקורות היהודים התייחסויות שאפשר היה לפתח מהם תפיסת עולם מגובשת בנושא, שלא כמו בקרב קתולים ואחרים. לא פעם נתקלתי באנשים דתיים שאימצו, ללא מחשבה שנייה, את הקפיטליזם בוורסיה הקיצונים ביותר שלו, נתקלתי באותו דבר גם בקרב יוצאי קיבוצים שהיו אמורים להיות אמונים על התפיסה הסוציאליסטית, שלא לדבר על עירוניים סתם גם תומכי מה שנהוג לקרוא מפלגות השמאל.

תאמרו שזה לא אמור לעניין את מי שאינו דתי, אבל אותי זה בכל זאת מעניין. כיון שככל שרבים יותר יסכימו, ולא משנה מה המוטיבציה שלהם לכך, שחברה אמורה להיות חברה שוויונית, חברה שבה אין אנשים שהם חסרי ערך, ואין אנשים שצריכים לחטט בפחי אשפה כדי לספק את צרכיהם הבסיסיים, כך תהיה אפשרות להגיע לחברה שבה היסודות, שאני קורא להם סוציאל דמוקרטיים, יהיו המובילים בקביעת מדיניות חברתית וכלכלית.

מאמר של שגיא ושטרן דן בנושא השמיטה בהיקף הרחב שלה ואף מציעה הצעות כמו: "אם נשכיל להבין שהשמיטה אינה סעיף בהלכות כשרות, אלא הזדמנות לתיקון שגיאות והפרזות אישיות, חברתיות ולאומיות שנצברו בשש שנות המעשה, נוכל להיפתח, למשל, לרעיונות הבאים: אחת לשבע שנים ייבנה תקציב המדינה באופן שיהיה נדיב מהמקובל כלפי החלשים. אפשר לחשוב על הגדלה מדודה של תשלומי העברה לנזקקים; על סבסוד מוצרי יסוד; על מיקוד לאומי למלחמה בעוני ועוד ("ואכלו אביוני עמך"). המדינה תשאף לייעד מדיניות כלכלית-חברתית שתנקוב במידת הפער המקסימאלי בין העשירונים השונים שיש להגיע אליו אחת לשבע שנים, מתוך מגמה לשמר אופי של מדינת רווחה".  לי נראה שזו הסתפקות במועט, למה רק פעם בשש שנים, למה לא לעשות זאת כל שנה, מה יקרה בשנה השמינית, נקצץ מחדש ושוב נרע את מצבם של עניים, אבל בכל זאת זה יותר טוב מכלום.

קבוצה דתית שפועלת באופן רציף בנושא החברתי היא "מעגלי צדק" שפועלת נגד מעסיקים של עובדי קבלן, ומכשירה מסעדות ובתי קפה בהכשר חברתי, שגם הוא בעצם מינימום. היום דווח שפעילים בארגון  חטפו מכות מעובדי "חצי חינם"  בעת שהפגינו מול חנות כמחאה על מצבם של עובדי קבלן ברשת. בתו של שומר שנרצח בעת שוד באותו סניף גם היא חטפה, כי הוא היה סתם שומר שניסה למנוע שוד, ולא שומר שנהרג על ידי מחבלים. שכירי חרב היו תמיד ואותם מכים כנראה יקבלו בונוס על פעולתם הברוכה.

ככל שיותר אנשים בעלי ערכים ואמונות שונות יסכימו על דרך פעולה שתטיב עם רבים בחברה שבמבנה הנוכחי שלה מושלכים לחיי מחסור. אולי זה קצת אופטימי אבל לנוכח העתיד שבו הודאות היחידה היא מלחמה גם בזה אפשר להתנחם.

חג שמח.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ראובן שביט

    וה"מאבטחים" ימשיכו כמובן "לאבטח" את העסק. וציון כבר מזמן לא תיפדה לא במשפט ולא בחוק ממנו השלטון עושה צחוק.

  2. ראובן שביט

    וה"מאבטחים" ימשיכו כמובן "לאבטח" את העסק. וציון כבר מזמן לא תיפדה לא במשפט ולא בחוק ממנו השלטון עושה צחוק.

  3. זאב מ

    אני מבקש להסביר את המשמעות האנטי חברתית בהחלטת רבני הערים שלא להכיר ב "ההיתר" אשר עד היום איפשר המשך אספקת ירקות לציבור הישראלי. ההחלטה של הרבנות הראשית לאפשר לרבני העיר שלא להכיר בהסדר זה תביא להתיקרות עצומה במחירי הירקות והמזון אשר מקורו בחקלאות הישראלית. הראשונים שיפגעו מכך יהיו המשפחות החלשות בקרבנו אשר יתקשו לעמוד ברמת המחירים הגבוהה שהמחסור בירקות יגרום לכך.
    כמו כן יפגעו גם החקלאים במושבים השונים שחקלאות הירקות היא אומנותם.האם כל החקלאים עשירים עד כדי כך שירשו לעצמם שלא לעבוד שנה? ממה הם יתקיימו בשנה זו? האם יהיה בכך הגיון רב כי הם ימשיכו לגדל ואת התוצרת ימכרו לגויים בשעה שעניי ישראל יחסרו זאת?
    אני מתקשה לקבל את טיעוני הרבנות הראשית בדבר הצורך החקלאי בשנת השמיטה.הם אינם מומחים לאגרונומיה .החקלאות המודרנית יודעת להתמודד גם עם צרכי מנוחת הקרקע וטיובה. הסיבות לדרישת הרבנות הם פחות מתחום האגרונומיה יותר מתחום הפטרון-נומיה: כדאי לזכור למי חייב הרב הראשי את תפקידו הנוכחי ונדע הרבה יותר פרטים על שנת השמיטה וסיבותיה….

  4. זאב מ

    אני מבקש להסביר את המשמעות האנטי חברתית בהחלטת רבני הערים שלא להכיר ב "ההיתר" אשר עד היום איפשר המשך אספקת ירקות לציבור הישראלי. ההחלטה של הרבנות הראשית לאפשר לרבני העיר שלא להכיר בהסדר זה תביא להתיקרות עצומה במחירי הירקות והמזון אשר מקורו בחקלאות הישראלית. הראשונים שיפגעו מכך יהיו המשפחות החלשות בקרבנו אשר יתקשו לעמוד ברמת המחירים הגבוהה שהמחסור בירקות יגרום לכך.
    כמו כן יפגעו גם החקלאים במושבים השונים שחקלאות הירקות היא אומנותם.האם כל החקלאים עשירים עד כדי כך שירשו לעצמם שלא לעבוד שנה? ממה הם יתקיימו בשנה זו? האם יהיה בכך הגיון רב כי הם ימשיכו לגדל ואת התוצרת ימכרו לגויים בשעה שעניי ישראל יחסרו זאת?
    אני מתקשה לקבל את טיעוני הרבנות הראשית בדבר הצורך החקלאי בשנת השמיטה.הם אינם מומחים לאגרונומיה .החקלאות המודרנית יודעת להתמודד גם עם צרכי מנוחת הקרקע וטיובה. הסיבות לדרישת הרבנות הם פחות מתחום האגרונומיה יותר מתחום הפטרון-נומיה: כדאי לזכור למי חייב הרב הראשי את תפקידו הנוכחי ונדע הרבה יותר פרטים על שנת השמיטה וסיבותיה….

  5. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    היהדות במקורה, ואני במפורש לא מתכוון לחלק ממה שאנחנו רואים כיום, היא הדת הסוציאלית ביותר שהיתה.
    מנהגים כמו מעשר, לקט, שכחה ופאה, 7 מצוות בני נוח והיחס לגר הגר בקרבך.
    כדאי להכיר בכך, ולנסות לגשר על הפערים.
    יש מגוון גדול של גישות ביהדות, אפשר לציין את הרב אשל"ג שדגל בשיתוף.
    אפשר להתווכח על רמת האחריות ותפקידה של המדינה והקהילה, אבל גישה קיצונית של כל אדם לעצמו, כפי שאמצו למשל חלק מהאנשים בתנועת מנהיגות יהודית בליכוד היא לא ממש תואמת לרוח היהודית.

    חשוב לראות את זה, וכדי להבין את זה, כדאי לדעת שיש שם פעיל, אוהד קמין, שלפי פרסומים למשל בויקיפדיה, היה מהפעילים בקרב עדת מעריצי איין ראנד – הקיצונית שבקיצונית. עדה שיש בפעילותה מאפיינים של כת.
    זו אותה אחת, שציטוטים מההטפות שלה, הביאו לאידאה של מדינה שאינה מתפקדת כפי שראינו בעורף במלחמה.
    חשוב לראות כדי להבין כמה קל להרעיל נשמה בסיסמאות קלילות ומתחברות.
    נראה שהוא הצליח לשכנע רבים שם, תנועה שמגיעה מראייה כלשהיא ביהדות, בדברים הפוכים לרוח.

    אם אפשר היה לגשר על פערים בין שמאל לימין, מבלי לבטל את עמדות האחר בשאר הנושאים, ולמצוא את המכנה המשותף הרחב ממה שנראה, בתחום של חברה ורווחה.- המצב במדינה היה הרבה יותר טוב.
    האם זה אשמת "הימין" שחרט על דיגלו את ארץ ישראל ואותה בלבד, והזניח את ערכי היהדות האחרים?
    האם זו אשמת "השמאל" שניכס לעצמו את הצדק החברתי, והרחיק אנשים מהימין מאמונה ועשייה בתחומי הרווחה?
    אולי זה מקרה של "ביצה ותרנגולת" וכולם אשמים?

    היה לפחות אדם אחד שהרבה לפני קום המדינה הזהיר וחשש מזה.
    לא מזמן הוציאה חגית לביא, את הספר "תולדות יצחק" – ספר הזכרונות של יצחק (קורט) לוי.(לא במקרה הוא סבי).
    לצערי רבים לא שמעו לו, לא בדבר הזה ולא בדברים רבים אחרים. חבל.

    כך הוא כתב בזכרונותיו:
    "…

    קלוב מסד ומשקי עופות

    רצח ארלוזרוב היה אות אזעקה וגרם לזעזוע עמוק בישוב. זו הייתה שנה גורלית בעולם כולו, עם התגברות הפאשיזם. התנועה הרביזיוניסטית בארץ בהנהגת ז'בוטינסקי צברה גם היא כוח. הייתה סכנה שאנשים רבים יצטרפו אליה. אותם אנשים שאהדו את ערכי תנועת הפועלים, אך נדחו על ידי ההסתדרות מפני שהחברות בתנועה העבודה הייתה מותנית בעבודה עצמית. כך נחסמה הדרך לבעלי עסקים, בעלי בתי חרושת ובעלי רכוש, גם אם היו סוציאליסטים בנשמתם. במו עיניי ראיתי איך במשקים חקלאים שנקראו 'אחוזות איכרים', הבעלים ישבו ואכלו בחברת הפועלים. הם ביקשו לבטל את היחס הפיאודלי של אדון ועובד ויצרו מעין נימוס סוציאליסטי.
    גם אני סבלתי מהסתירה. הייתי בעל משק ובעל רכוש, העסקתי פועלים והייתי קרוב אליהם בלבי ואפילו בעל הכרה סוציאליסטית. (ההסתדרות גם קבלה אותי כחבר באופן יוצא מהכלל ונשארתי חבר בה כל חיי.)

    אהבה נכזבת יכולה לגרום לשנאה, לבחירה באידיאל מדומה ובמפלגות מטעות. חשתי בסכנה וחששתי שרבים וטובים ילכו אחרי הפיתויים של אידיאלים מדומים.
    כדי למנוע את הסכנה של התרחקות ואפילו התנגדות לתנועת הפועלים, עלה בדעתי הרעיון של יצירת מכשיר ארגוני שיארגן את ידידי ארץ ישראל העובדת, יבטל את הנחיתות של הנידחים וייתן להם את רגש הסיפוק, להיות מוכרים מטעם ההסתדרות.
    יסדתי קלוב שנקרא "קלוב מסד" – ידידי ארץ ישראל העובדת. הרעיון מצא דרך אל לבו של המנהיג הדגול ברל כצנלסון, שנחשב והיה נשמת ומצפון תנועת העבודה. תפקיד ההדרכה והפיקוח המפלגתי הוטל על יוסף שפרינצק. בן-גוריון התייחס בחשדנות והתנגדות לתוכנית, גם בגלל המגמה של הקמת מרכז ליברלי חזק נגד הימין הרביזיוניסטי. לפי דברי פליקס וולטש בספרו "העזת המרכז", בן-גוריון התפשר והתפייס עם הרביזיוניסטים על ידי קבלת שיטותיהם הצבאיות ודרכי התעמולה ההמונית שלהם.

    …" על ההמשך של פיתוח הרעיון ועל קריסתו המהירה הוא כותב בהמשך.

  6. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    היהדות במקורה, ואני במפורש לא מתכוון לחלק ממה שאנחנו רואים כיום, היא הדת הסוציאלית ביותר שהיתה.
    מנהגים כמו מעשר, לקט, שכחה ופאה, 7 מצוות בני נוח והיחס לגר הגר בקרבך.
    כדאי להכיר בכך, ולנסות לגשר על הפערים.
    יש מגוון גדול של גישות ביהדות, אפשר לציין את הרב אשל"ג שדגל בשיתוף.
    אפשר להתווכח על רמת האחריות ותפקידה של המדינה והקהילה, אבל גישה קיצונית של כל אדם לעצמו, כפי שאמצו למשל חלק מהאנשים בתנועת מנהיגות יהודית בליכוד היא לא ממש תואמת לרוח היהודית.

    חשוב לראות את זה, וכדי להבין את זה, כדאי לדעת שיש שם פעיל, אוהד קמין, שלפי פרסומים למשל בויקיפדיה, היה מהפעילים בקרב עדת מעריצי איין ראנד – הקיצונית שבקיצונית. עדה שיש בפעילותה מאפיינים של כת.
    זו אותה אחת, שציטוטים מההטפות שלה, הביאו לאידאה של מדינה שאינה מתפקדת כפי שראינו בעורף במלחמה.
    חשוב לראות כדי להבין כמה קל להרעיל נשמה בסיסמאות קלילות ומתחברות.
    נראה שהוא הצליח לשכנע רבים שם, תנועה שמגיעה מראייה כלשהיא ביהדות, בדברים הפוכים לרוח.

    אם אפשר היה לגשר על פערים בין שמאל לימין, מבלי לבטל את עמדות האחר בשאר הנושאים, ולמצוא את המכנה המשותף הרחב ממה שנראה, בתחום של חברה ורווחה.- המצב במדינה היה הרבה יותר טוב.
    האם זה אשמת "הימין" שחרט על דיגלו את ארץ ישראל ואותה בלבד, והזניח את ערכי היהדות האחרים?
    האם זו אשמת "השמאל" שניכס לעצמו את הצדק החברתי, והרחיק אנשים מהימין מאמונה ועשייה בתחומי הרווחה?
    אולי זה מקרה של "ביצה ותרנגולת" וכולם אשמים?

    היה לפחות אדם אחד שהרבה לפני קום המדינה הזהיר וחשש מזה.
    לא מזמן הוציאה חגית לביא, את הספר "תולדות יצחק" – ספר הזכרונות של יצחק (קורט) לוי.(לא במקרה הוא סבי).
    לצערי רבים לא שמעו לו, לא בדבר הזה ולא בדברים רבים אחרים. חבל.

    כך הוא כתב בזכרונותיו:
    "…

    קלוב מסד ומשקי עופות

    רצח ארלוזרוב היה אות אזעקה וגרם לזעזוע עמוק בישוב. זו הייתה שנה גורלית בעולם כולו, עם התגברות הפאשיזם. התנועה הרביזיוניסטית בארץ בהנהגת ז'בוטינסקי צברה גם היא כוח. הייתה סכנה שאנשים רבים יצטרפו אליה. אותם אנשים שאהדו את ערכי תנועת הפועלים, אך נדחו על ידי ההסתדרות מפני שהחברות בתנועה העבודה הייתה מותנית בעבודה עצמית. כך נחסמה הדרך לבעלי עסקים, בעלי בתי חרושת ובעלי רכוש, גם אם היו סוציאליסטים בנשמתם. במו עיניי ראיתי איך במשקים חקלאים שנקראו 'אחוזות איכרים', הבעלים ישבו ואכלו בחברת הפועלים. הם ביקשו לבטל את היחס הפיאודלי של אדון ועובד ויצרו מעין נימוס סוציאליסטי.
    גם אני סבלתי מהסתירה. הייתי בעל משק ובעל רכוש, העסקתי פועלים והייתי קרוב אליהם בלבי ואפילו בעל הכרה סוציאליסטית. (ההסתדרות גם קבלה אותי כחבר באופן יוצא מהכלל ונשארתי חבר בה כל חיי.)

    אהבה נכזבת יכולה לגרום לשנאה, לבחירה באידיאל מדומה ובמפלגות מטעות. חשתי בסכנה וחששתי שרבים וטובים ילכו אחרי הפיתויים של אידיאלים מדומים.
    כדי למנוע את הסכנה של התרחקות ואפילו התנגדות לתנועת הפועלים, עלה בדעתי הרעיון של יצירת מכשיר ארגוני שיארגן את ידידי ארץ ישראל העובדת, יבטל את הנחיתות של הנידחים וייתן להם את רגש הסיפוק, להיות מוכרים מטעם ההסתדרות.
    יסדתי קלוב שנקרא "קלוב מסד" – ידידי ארץ ישראל העובדת. הרעיון מצא דרך אל לבו של המנהיג הדגול ברל כצנלסון, שנחשב והיה נשמת ומצפון תנועת העבודה. תפקיד ההדרכה והפיקוח המפלגתי הוטל על יוסף שפרינצק. בן-גוריון התייחס בחשדנות והתנגדות לתוכנית, גם בגלל המגמה של הקמת מרכז ליברלי חזק נגד הימין הרביזיוניסטי. לפי דברי פליקס וולטש בספרו "העזת המרכז", בן-גוריון התפשר והתפייס עם הרביזיוניסטים על ידי קבלת שיטותיהם הצבאיות ודרכי התעמולה ההמונית שלהם.

    …" על ההמשך של פיתוח הרעיון ועל קריסתו המהירה הוא כותב בהמשך.

  7. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    במקור ראשון מסופר על כנס שעשק בנושאי שמיטה. בין השאר בנושאי שמיטת חובות:
    http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=25617&channel=4&subchannel=5
    "…
    כמובן, שבשביל תשובה רצינית לשאלות הללו הכנס הזה התקיים מעט מאוחר מדי. "זה כמו אדם שנזכר ביום שישי בצהריים שיש דבר כזה שבת, ומתחיל פתאום להתארגן", המשיל הרב יואל בן נון, "זה לא רציני. אם אנחנו רוצים שמיטה משמעותית, אנחנו צריכים להתחיל לדון עכשיו על שמיטת תשע"ה".

    לכן, הרב בן נון בחר לעשות בכנס נפשות לרעיון אותו הוא מגלגל ביחס לשמיטת הכספים – שמועדה המקובל בהלכה הוא בסוף שנת השמיטה. "קרן שמיטת הכספים", שהחל לעסוק בהקמתה, נועדה ליצור מערך שלם של הסדרי חובות בין גופים כלכליים גדולים כמו בנקים למשכנתאות, רשויות ממשלתיות וכיוצא באלה, לבין משקי בית שנכנסו למערבולת חובות, ומסוגלים לפתוח בדרך חדשה ויצרנית לאחר חילוצם מעול החובות.

    הקרן תגייס הון בעיקר מהמגזר השלישי, ותיצור אווירה ציבורית שתעודד את הגופים הגדולים להגיע להסדרי חובות נוחים במימון חלקי של הקרן.

    הרעיון של הרב בן נון יכול לשמש איזון לתהליכים הכלכליים הלא פשוטים שהתחוללו בחברה הישראלית בשנים האחרונות, בהם משפחות לא מעטות הגיעו לפת לחם כשנדרסו תחת גלגלי אותה צמיחה כלכלית מופלאה. גם מי שאינו חסיד של הארגונים החברתיים אינו יכול להתעלם מהעובדה שישראל הפכה לאחת המובילות בעולם במידת אי השוויון הכלכלי בה.

    ובכל זאת, הרעיון הזה רחוק כל כך מערך מרכזי מאוד שמשודר ממצוות שמיטת כספים. כי שמיטת כספים מכניסה לעולם סוג של אמון, שכשלעצמו משפיע ברכה. עצם העובדה שכאשר שכנך נקלע למצוקה כלכלית אתה מצווה להלוות לו, ללא ריבית, תוך ידיעה שייתכן שהוא לא יחזיר; ושהלווה עצמו מצווה להחזיר לך למרות שמיטת הכספים, ואתה מצווה לומר לו לא, אני מעדיף לוותר – עצם העובדה שאפשר לדמיין דיאלוג כזה מביא לעולם כל כך הרבה אנרגיה חיובית, ומחזיר את האדם למרכז.

    כל זה, כמובן, לא יפתור את הנאנקים תחת משכנתא או חובות שתפחו, ומבחינה זו יוזמתו של הרב בן נון מבורכת. וכמובן, מעוד סיבה. כי יוזמה כזו מסוגלת לדבר אל כל מי שהמילים 'פח שמיטה' לא אומרות לו כלום (ואולי אפילו נותנות לו קונוטציות שליליות). זו יוזמה שמעמידה ערך יהודי במרכז השיח הציבורי, מזכירה לכולם מי אנחנו, ומשיבה את הסומק הנכון למילה 'שמיטה'.
    …"

    ואולי כדאי לבדוק בקטע ההלכתי. אם אני מבין נכון:
    לפי המקור, בתחילה אסור היה לגבות ריבית. כדי לאפשר פעילות כלכלית הוקם היתר עסקא.
    גם לפי היתר העסקא:
    הלוואה אמורה להיות לעסק בלבד.
    הבנק אמור להיות שותף בסיכון וברווח יחד עם בעל העסק.
    הבנק לא אמור להיות נושה מובטח ראשון.
    הבנק לא אמור לגבות ריבית נשך.

    אם אכן מה שהבנתי נכון, מדוע לא לאיים בחרם צרכני, ובאיום של "שלילת היתר הכשרות של הבנקים/ היתר העסקא" לתבוע מהבנקים לשוב לערכי היהדות?

    לא עדיף לפתור את הבעיה עם הבנקים, במקום לשלם להם כדי שיסכימו לוותר על חלק מהחובות?

    דור לוי
    פורום רפורמה כלכלית בפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי

  8. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    במקור ראשון מסופר על כנס שעשק בנושאי שמיטה. בין השאר בנושאי שמיטת חובות:
    http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=25617&channel=4&subchannel=5
    "…
    כמובן, שבשביל תשובה רצינית לשאלות הללו הכנס הזה התקיים מעט מאוחר מדי. "זה כמו אדם שנזכר ביום שישי בצהריים שיש דבר כזה שבת, ומתחיל פתאום להתארגן", המשיל הרב יואל בן נון, "זה לא רציני. אם אנחנו רוצים שמיטה משמעותית, אנחנו צריכים להתחיל לדון עכשיו על שמיטת תשע"ה".

    לכן, הרב בן נון בחר לעשות בכנס נפשות לרעיון אותו הוא מגלגל ביחס לשמיטת הכספים – שמועדה המקובל בהלכה הוא בסוף שנת השמיטה. "קרן שמיטת הכספים", שהחל לעסוק בהקמתה, נועדה ליצור מערך שלם של הסדרי חובות בין גופים כלכליים גדולים כמו בנקים למשכנתאות, רשויות ממשלתיות וכיוצא באלה, לבין משקי בית שנכנסו למערבולת חובות, ומסוגלים לפתוח בדרך חדשה ויצרנית לאחר חילוצם מעול החובות.

    הקרן תגייס הון בעיקר מהמגזר השלישי, ותיצור אווירה ציבורית שתעודד את הגופים הגדולים להגיע להסדרי חובות נוחים במימון חלקי של הקרן.

    הרעיון של הרב בן נון יכול לשמש איזון לתהליכים הכלכליים הלא פשוטים שהתחוללו בחברה הישראלית בשנים האחרונות, בהם משפחות לא מעטות הגיעו לפת לחם כשנדרסו תחת גלגלי אותה צמיחה כלכלית מופלאה. גם מי שאינו חסיד של הארגונים החברתיים אינו יכול להתעלם מהעובדה שישראל הפכה לאחת המובילות בעולם במידת אי השוויון הכלכלי בה.

    ובכל זאת, הרעיון הזה רחוק כל כך מערך מרכזי מאוד שמשודר ממצוות שמיטת כספים. כי שמיטת כספים מכניסה לעולם סוג של אמון, שכשלעצמו משפיע ברכה. עצם העובדה שכאשר שכנך נקלע למצוקה כלכלית אתה מצווה להלוות לו, ללא ריבית, תוך ידיעה שייתכן שהוא לא יחזיר; ושהלווה עצמו מצווה להחזיר לך למרות שמיטת הכספים, ואתה מצווה לומר לו לא, אני מעדיף לוותר – עצם העובדה שאפשר לדמיין דיאלוג כזה מביא לעולם כל כך הרבה אנרגיה חיובית, ומחזיר את האדם למרכז.

    כל זה, כמובן, לא יפתור את הנאנקים תחת משכנתא או חובות שתפחו, ומבחינה זו יוזמתו של הרב בן נון מבורכת. וכמובן, מעוד סיבה. כי יוזמה כזו מסוגלת לדבר אל כל מי שהמילים 'פח שמיטה' לא אומרות לו כלום (ואולי אפילו נותנות לו קונוטציות שליליות). זו יוזמה שמעמידה ערך יהודי במרכז השיח הציבורי, מזכירה לכולם מי אנחנו, ומשיבה את הסומק הנכון למילה 'שמיטה'.
    …"

    ואולי כדאי לבדוק בקטע ההלכתי. אם אני מבין נכון:
    לפי המקור, בתחילה אסור היה לגבות ריבית. כדי לאפשר פעילות כלכלית הוקם היתר עסקא.
    גם לפי היתר העסקא:
    הלוואה אמורה להיות לעסק בלבד.
    הבנק אמור להיות שותף בסיכון וברווח יחד עם בעל העסק.
    הבנק לא אמור להיות נושה מובטח ראשון.
    הבנק לא אמור לגבות ריבית נשך.

    אם אכן מה שהבנתי נכון, מדוע לא לאיים בחרם צרכני, ובאיום של "שלילת היתר הכשרות של הבנקים/ היתר העסקא" לתבוע מהבנקים לשוב לערכי היהדות?

    לא עדיף לפתור את הבעיה עם הבנקים, במקום לשלם להם כדי שיסכימו לוותר על חלק מהחובות?

    דור לוי
    פורום רפורמה כלכלית בפורטל לשוויון זכויות וצדק חברתי

  9. שור

    הביטוי "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים, 21:25 ) מתייחס לתקופה של כמאתיים שנים מכיבוש הארץ ע"י יהושע עד המלכתו של המלך שאול ע"י שמואל (המאות 11 ו- 12 לפני הספירה). לפי העדות התנכית, בני ישראל היו באותה תקופה תחת שלטונם של מועצת זקני ישראל ושופטים שבטיים. האחרונים שפטו את העם על פי חוקי התורה והנהיגו אותו במלחמות הגנה נגד התקפות חיצוניות. כלומר, הם מילאו שתי הפונקציות הראשיות של השלטון הליברלי: הבטחת השלום הפנימי והחיצוני של החברה והאזרחים החופשיים.

    אבל, זקני ישראל, מודאגים מהאיום הפלישתי, ביקשו משמואל להכתיר עליהם מלך: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל-הגויים" … "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א, 8).
    תשובתו של שמואל הינה אולי העדות העתיקה והנמרצת לטובת הליברליזם שנרשמה בהיסטוריה:
    "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו;
    ולשים לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו;
    ואת בנותיכם ייקח לרוקחות ולטבחות ולאופות;
    ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים ייקח ונתן לעבדיו;
    וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו;
    ואת עבדיכם ואת שיפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם ייקח ועשה למלאכתו;
    צאנכם יעשור ואתם תהיו לו לעבדים;
    וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא".

    התיאור התנכ"י של תגובת אלוהים לבקשתם של זקני ישראל הינו גם הוא רב משמעות: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". המסקנה היא שהתנ"ך מתייחס למשטר שבו "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", כאל ממלכת אלוהים.

    הטענה התנ"כית שזוג אחד ויחיד הינו המקור המשותף של כל בני האדם, וששלושת האחים בני נח, שם, חם ויפת, הם אבות אבותיהם של כל הגזעים, מהווה הבסיס הפילוסופי-דתי של העקרונות הליברליים של שיוויון ואחווה כלל אנושית. שיוויון בחוק ואהבה לכל התושבים, אזרחים וגרים גם יחד, הינו אחד הדיברות שהתורה חוזרת בו יותר פעמים: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" )דברים י:יט), "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב:מט) ודומיהם בדברים כד:כד, טז:יא, יד:כט, א:טז, ועוד, וכמו כן בכמה מיתר ספרי התנך.

    כמו כן, מהדיון הנ"ל משתמע ששלטון השופטים ששפטו על פי חוקי התורה, דהיינו, "שלטון החוק", הינו שלטון אלוהים עצמו, ומנוגד "לשלטון האדם", או שלטון המלך שזקני ישראל ביקשו משמואל להמליך עליהם: "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א, ח,ז). מושגים מקבילים להפליא על האל כמקור היחיד לחוק, ועל שלטון החוק כשלטון האל אנו מוצאים בפלטו ובאריסטו.

    תקדים תנכ"י לסובלנות הדתית ולגיטימציה לקיומן של דתות שונות, אך אקוויוולנטיות מבחינה מוסרית, נמצא בנבואה של מיכה (מאה 8 לפני הספירה) שבה הוא חוזה את אימוץ המוסר התנכי ע"י אומות רבות מבלי שתקבלנה בהכרח את הדת היהודית:
    "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים;
    והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים;
    ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה;
    וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כפי יהוה צבאות דיבר;
    כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד" (מיכה, ד, א).

    נבואה זו, בנוסף לכמיהה לשלום ואחוות עמים המשותפת לה וליותר ידועה נבואתו של ישעיהו, יכולה להיחשב כשורש התנכי של הדאיזם, דהינו, האמונה באל אוניברסלי מבלי לקבל התגלות או דוגמה מסויימת, שהינו צורת אמונה משותפת להוגי דעות ליברליים רבים.

    חג שמח,
    שור

  10. שור

    הביטוי "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים, 21:25 ) מתייחס לתקופה של כמאתיים שנים מכיבוש הארץ ע"י יהושע עד המלכתו של המלך שאול ע"י שמואל (המאות 11 ו- 12 לפני הספירה). לפי העדות התנכית, בני ישראל היו באותה תקופה תחת שלטונם של מועצת זקני ישראל ושופטים שבטיים. האחרונים שפטו את העם על פי חוקי התורה והנהיגו אותו במלחמות הגנה נגד התקפות חיצוניות. כלומר, הם מילאו שתי הפונקציות הראשיות של השלטון הליברלי: הבטחת השלום הפנימי והחיצוני של החברה והאזרחים החופשיים.

    אבל, זקני ישראל, מודאגים מהאיום הפלישתי, ביקשו משמואל להכתיר עליהם מלך: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל-הגויים" … "ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א, 8).
    תשובתו של שמואל הינה אולי העדות העתיקה והנמרצת לטובת הליברליזם שנרשמה בהיסטוריה:
    "ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו;
    ולשים לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו;
    ואת בנותיכם ייקח לרוקחות ולטבחות ולאופות;
    ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים ייקח ונתן לעבדיו;
    וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו;
    ואת עבדיכם ואת שיפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם ייקח ועשה למלאכתו;
    צאנכם יעשור ואתם תהיו לו לעבדים;
    וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא".

    התיאור התנכ"י של תגובת אלוהים לבקשתם של זקני ישראל הינו גם הוא רב משמעות: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". המסקנה היא שהתנ"ך מתייחס למשטר שבו "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", כאל ממלכת אלוהים.

    הטענה התנ"כית שזוג אחד ויחיד הינו המקור המשותף של כל בני האדם, וששלושת האחים בני נח, שם, חם ויפת, הם אבות אבותיהם של כל הגזעים, מהווה הבסיס הפילוסופי-דתי של העקרונות הליברליים של שיוויון ואחווה כלל אנושית. שיוויון בחוק ואהבה לכל התושבים, אזרחים וגרים גם יחד, הינו אחד הדיברות שהתורה חוזרת בו יותר פעמים: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" )דברים י:יט), "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמות יב:מט) ודומיהם בדברים כד:כד, טז:יא, יד:כט, א:טז, ועוד, וכמו כן בכמה מיתר ספרי התנך.

    כמו כן, מהדיון הנ"ל משתמע ששלטון השופטים ששפטו על פי חוקי התורה, דהיינו, "שלטון החוק", הינו שלטון אלוהים עצמו, ומנוגד "לשלטון האדם", או שלטון המלך שזקני ישראל ביקשו משמואל להמליך עליהם: "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א, ח,ז). מושגים מקבילים להפליא על האל כמקור היחיד לחוק, ועל שלטון החוק כשלטון האל אנו מוצאים בפלטו ובאריסטו.

    תקדים תנכ"י לסובלנות הדתית ולגיטימציה לקיומן של דתות שונות, אך אקוויוולנטיות מבחינה מוסרית, נמצא בנבואה של מיכה (מאה 8 לפני הספירה) שבה הוא חוזה את אימוץ המוסר התנכי ע"י אומות רבות מבלי שתקבלנה בהכרח את הדת היהודית:
    "והיה באחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים;
    והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים;
    ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה;
    וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כפי יהוה צבאות דיבר;
    כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד" (מיכה, ד, א).

    נבואה זו, בנוסף לכמיהה לשלום ואחוות עמים המשותפת לה וליותר ידועה נבואתו של ישעיהו, יכולה להיחשב כשורש התנכי של הדאיזם, דהינו, האמונה באל אוניברסלי מבלי לקבל התגלות או דוגמה מסויימת, שהינו צורת אמונה משותפת להוגי דעות ליברליים רבים.

    חג שמח,
    שור

  11. שור

    מצורפת כתבה שפורסמה בעבר ב"הארץ" על הסוגיה.

    הרב אמר צריך שוק חופשי
    הארץ, מאת ימימה עברון
    האם היהדות מקדמת ערכים של סוציאליזם או של קפיטליזם? והאם זה בכלל חשוב בישראל של היום?
    בימים שתורות חברתיות חדשות כמו הקומוניזם והסוציאליזם צברו פופולריות בעולם, במחצית הראשונה של המאה העשרים, דובר רבות בזיקה שבין היהדות לסוציאליזם. כל המצוות העוסקות ברווחת החלש, בצדקה, בנתינה ובעזרה לזולת, באיסורי ריבית ובשמיטת חובות נחשבו למצע של מציאות חברתית שבה העשיר עוזר לעני, הפערים החברתיים מצטמצמים והמשאבים שייכים לכלל החברה ומתחלקים שווה בשווה בין חבריה. גם כיום, כשעולה סוגיה כלכלית חברתית של פגיעה בחלשים, יימצא תמיד מי שיצטט מהכתובים ויאמר – זה בניגוד לרוח היהדות.

    אלא שבשנים מאוחרות יותר במאה שעברה נשמעו גם קולות אחרים. הכלכלן מילטון פרידמן טען כי הסוציאליזם מנוגד לרוח היהדות משום שהוא סותר את הערכים היהודיים הבסיסיים, כמו אחריות האדם למעשיו ושותפות מבחירה. לשיטתו, דווקא נטיית המדינה לשלוח ידיים לכיסי אזרחיה היא שאינה מוסרית.

    מאמר ברוח זו פורסם לאחרונה בכתב העת "תכלת". הרב יצחק ליפשיץ, מעמיתי מרכז שלם, טוען כי היהדות היא דת הרואה בחיוב את הקניין הפרטי, מגינה עליו בכל אמצעי אפשרי כמעט ואינה מעודדת שוויון בין בני האדם. בניגוד לנצרות הקתולית, המקדשת את העוני ואת ההסתפקות במועט ושמה דגש רב על ההקרבה הכפויה למען הזולת, היהדות אינה רואה כל פסול בהיותו של האדם עשיר, כל עוד נכסיו הושגו ביושר, גורס ליפשיץ.

    "כל הרעיון הסוציאליסטי של חלוקת המשאבים מחדש מנוגד לרוח היהדות", אומר ליפשיץ. מערכת המתערבת באופן ממוסד בעסקיו של האדם כדי לעזור לחלשים סותרת את עקרונות הקניין הפרטי והיצרנות שהיהדות מעודדת, עקרונות שהם קרובים הרבה יותר לגישה קפיטליסטית מאשר סוציאליסטית.

    הרב הרפורמי גלעד קריב, פעיל בארגונים חברתיים, מתנגד לתפישה זו. "היהדות אינה קול אחד", הוא מציין. "מתוך כל הקולות צריך למצוא את הקול הברור יותר, וזה קרוב הרבה יותר לערכים סוציאל-דמוקרטיים מאשר קפיטליסטיים. אבל הרב ליפשיץ צודק כשהוא אומר שהניסיון לומר שהיהדות היא סוציאליסטית הוא ניסיון כושל, משום שהסוציאליזם הוא תפישת עולם המשקפת מציאות פוליטית מודרנית, ואילו היהדות מייצגת השקפה מסורתית שאינה יכולה להיות סוציאליסטית. אבל אפשר לומר זאת גם על הניסיון למצוא ליברליזם ביהדות. התפישות המודרניות האלה נשענות על מציאות חיים כלכלית שאינה דומה למציאות שבה נכתבו חוקי הדת היהודית".

    לא רק הרב הרפורמי קריב מחזיק בדעה כזו. קבוצה של רבנים ואנשי רוח, מבכירי הציונות הדתית, קיימה השבוע כינוס גדול בכיכר ספרא בירושלים שבו דנו בענייני החברה הבוערים במדינה. נקודת המוצא היתה שאל למנהיגים הדתיים לשתוק לנוכח עוולות חברתיות חמורות כמו הלנת שכר, עושק עובדים ופערי שכר מחפירים.

    הד"ר מאיר תמרי מ"המכון לערכים בעסקים" שליד מכון לב בירושלים, ששימש כלכלן בלשכת נגיד בנק ישראל, מציין כי "היהדות היא מערכת ערכית, לא מערכת חוקים כלכליים, והיא מתייחסת ליצר הטבעי של האדם. השוק החופשי מבוסס מבחינה אידיאולוגית על האגואיזם של האדם. בלי הרצון של האדם לצבור נכסים לא היתה צמיחה. אבל ההלכה גם שמה לאדם גבולות. כמו כל היצרים, גם יצר הצריכה אינו יכול להיות בלתי מוגבל".

    תמרי מביא דברים מה"שולחן ערוך", שלפיהם אדם צריך לצאת לעסקיו בבוקר, אבל לזכור שהעסקים הם הטפל ולימוד התורה עיקר. זאת אומרת, לפני החיים החומריים, שאין חולק על כך שחשיבותם רבה, יש להעמיד את החיים הרוחניים בסולם העדיפויות.

    איש ממתנגדיו של ליפשיץ גם לא יטען שהיהדות אינה מעודדת קניין פרטי. ואם בכיתות הלימוד של הקיבוץ הדתי למדו פעם על קשר הדוק בין יהדות לסוציאליזם, הרי כיום קשה למצוא אנשים שיאמרו כי היהדות היא דת סוציאליסטית. "הוויכוח אינו על קניין פרטי", אומר קריב, "אלא על שאלה של הון ושלטון ושל פערי שכר. על נטרול מוקדי הכוח הכלכליים. זה בסיס אנטי קפיטליסטי מובהק שקיים ביהדות".

    ואכן היהדות מסתייגת מן הקשר בין הון לשלטון. השכבה הדתית המובילה – הלוויים והכוהנים – לא קיבלה נחלה עם כיבוש הארץ. המכבים נלחמו באלה שניסו לקנות כהונה בכסף. בדברי הנביאים, כמו עמוס וירמיהו, יש ביקורת נוקבת על השכבות העליונות של העם המסתאבות ומנצלות את החלשות. המלך נדרש להפגין צניעות ולא להתפאר בנכסים רבים.

    ליפשיץ מצדו מרחיב במאמרו על חשיבות העבודה היצרנית בעיני היהדות. חכמים אמרו, שמוטב לאדם לפשוט נבלה בשוק מאשר להזדקק לחסדים. הגמרא במסכת פסחים אף מצטטת את רבי עקיבא שאמר, "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". לאור קידוש ערך העבודה, מדינת רווחה המאפשרת לאדם לא לעבוד ולזכות בכספי הציבור היא יציר מודרני שאינו דומה לשום חברה שציירו חז"ל. "לפני פרישתה הציעה השופטת דליה דורנר לקבוע מהו מחיר כבוד האדם", אומר ליפשיץ. "לקביעה כזו אני מתנגד. לא יכול להיות שכל אדם שלא עובד יכול לבוא למדינה ולדרוש סכום מינימלי למחיה. זה מנוגד לאחריות האישית של האדם".

    גם הד"ר תמרי גורס, שכשהאדם מקבל את הכסף מידי איזשהו גוף חסר פנים שהוא "המדינה" או "מוסדות הסעד" נוצר מצב בעייתי שבו לעני אין בפני מי להתבייש בעוניו. "הבושה היא המחיר שהעניים משלמים בשביל העזרה שלהם", מצטט תמרי את החת"ם סופר. "ההלכה לא מקדשת את העוני", הוא מדגיש, אבל היא כן מורה לציבור לתמוך בחלשים, לא להזניח אותם. כך היה בכל קהילות ישראל בגולה. כשהן התפרקו, הדת היהודית, שהיתה הדת היחידה שעסקה בחברה, נהפכה גם היא לדת המתמקדת בפרט.

    אלא שנקודת המחלוקת המרכזית היא לא אם היהדות מעודדת צדקה, אלא על המידה שבה מותר לחברה לכפות את הנתינה על הפרט. ליפשיץ קובע, שכל המצוות העוסקות במתן צדקה ובעזרה לחלשים הן בגדר רשות. לשיטתו, היהדות מוסרת את החובה לתת צדקה ולתמוך בשכבות החלשות לידי הפרט בלבד ולא לקהילה. כדי להגיע למסקנה מרחיקת לכת כזו נראה שהוא מאלץ לא אחת את הכתוב לטובת השקפת עולמו. שהרי גם הוא עצמו מצטט את ההלכה האומרת כי גם בערב שבת מותר למשכן את רכושו של מי שאינו נותן צדקה; אבל הוא מעביר את הטיעון לתחום המידות.

    הצדקה, גורס ליפשיץ, קשורה לדיני איסורים ולא לדיני ממונות, ומזה הוא לומד שכל המצוות החברתיות העוסקות בנתינה לחלש הן מתחום המוסר ולא מתחום המשפט. קיימת, כמובן, הפרדה בין צדק לצדקה. האיסור על הלנת שכר פועל הוא חובה החלה על המעסיק, והיא שייכת לתחום הצדק, התחום המשפטי, ולא לתחום הצדקה, התחום המוסרי. ומכיוון שהצדקה היא מתחום המוסר, והקניין האישי הוא דבר שאין לפגוע בו כמעט בשום מקרה, וזה כן מעוגן במשפט, החוק אינו מאפשר לכפות על אדם לתת צדקה, אלא האדם צריך לתת מעצם היותו מוסרי. לקיחת מסים כפויה עומדת בניגוד לרעיון הצדקה המוסרית, כי יש בה פגיעה בקניינו האישי של האדם. וכל פגיעה בממונו של האדם פוגעת ביכולתו לתת צדקה. ליפשיץ אמנם אינו מרחיק לכת עד כדי ביטול מוחלט של המסים ושל אחריות החברה, ומסכים שגם למדינה יש חובה לדאוג לאזרחים הנזקקים, אבל לדידו הפתרון אינו מצוי בפגיעה בנכסי הפרט, אלא בפיתוח אחריות ציבורית כלפי החלש.

    נראה שצריך הרבה תמימות כדי להאמין שאנשים ייתנו צדקה ברמה כזו שתצליח לקיים גם את החלשים בקהילה, בלי שתהיה חברה שתכפה זאת עליהם. "מצוות המעשר", אומר קריב, "בונה מערכת שאמורה לדאוג גם למנהיגות החברתית וגם לחיזוק הסולידריות החברתית. הרי יש מעשרות ללוויים ומעשרות לעניים. וזה לא עניין וולונטרי. זה חלק ממערכת מיסוי. כמו שאני משלם מס הכנסה ומסבסד את קצבאות הביטוח לאמהות חד הוריות או למובטלים, העברי הקדום שילם את מעשר העני".

    את מצוות המעשר, שאולי הניחה את הבסיס למערכת המיסוי המודרנית, יישמו בצורה זו או אחרת גם בקהילות היהודיות בתפוצות. "עד לפני כמאתיים שנה", מספר הד"ר תמרי, "90% מהוצאות הסעד מומנו ממסים ולא מכספי צדקה. לקהילות העצמאיות היתה מערכת מוסדרת של מיסוי".

    אשר למצוות השמיטה והיובל שנועדו לאפס את המצב הכלכלי ולהחזיר את כולם למצב התחלתי (פעם בשבע שנים לא עובדים כלל את האדמה, ואחרי שבעה מחזורים של שמיטה, בשנת החמישים, מתבטלים כל החובות וכל העבדים יוצאים לחופשי) – ליפשיץ אומר שקודם כל אלה מצוות שבין אדם לאלוהיו. ואמנם, הנימוק למצוות הוא תיאולוגי, "כי לי הארץ". אלא שליפשיץ נמנע מלהרחיב את המשמעות החברתית העמוקה של המצוות האלה.

    על דבר אחד מסכימים כולם. ההלכה היהודית אינה מחייבת להפוך את העני לעשיר. אבל, מציין קריב, "בהלכות מתנות עניים מדבר הרמב"ם על שמונה מדרגות צדקה, והצדקה שליפשיץ מדבר עליה היא מהמדרגה הנמוכה ביותר. המדרגה הגבוהה ביותר היא זו שבה אתה מקנה לנצרך את הכלים לשקם את מעמדו ולחזור למשחק. מסוג הצדקה שנותנת לאנשים חכה ולא דג".

  12. שור

    מצורפת כתבה שפורסמה בעבר ב"הארץ" על הסוגיה.

    הרב אמר צריך שוק חופשי
    הארץ, מאת ימימה עברון
    האם היהדות מקדמת ערכים של סוציאליזם או של קפיטליזם? והאם זה בכלל חשוב בישראל של היום?
    בימים שתורות חברתיות חדשות כמו הקומוניזם והסוציאליזם צברו פופולריות בעולם, במחצית הראשונה של המאה העשרים, דובר רבות בזיקה שבין היהדות לסוציאליזם. כל המצוות העוסקות ברווחת החלש, בצדקה, בנתינה ובעזרה לזולת, באיסורי ריבית ובשמיטת חובות נחשבו למצע של מציאות חברתית שבה העשיר עוזר לעני, הפערים החברתיים מצטמצמים והמשאבים שייכים לכלל החברה ומתחלקים שווה בשווה בין חבריה. גם כיום, כשעולה סוגיה כלכלית חברתית של פגיעה בחלשים, יימצא תמיד מי שיצטט מהכתובים ויאמר – זה בניגוד לרוח היהדות.

    אלא שבשנים מאוחרות יותר במאה שעברה נשמעו גם קולות אחרים. הכלכלן מילטון פרידמן טען כי הסוציאליזם מנוגד לרוח היהדות משום שהוא סותר את הערכים היהודיים הבסיסיים, כמו אחריות האדם למעשיו ושותפות מבחירה. לשיטתו, דווקא נטיית המדינה לשלוח ידיים לכיסי אזרחיה היא שאינה מוסרית.

    מאמר ברוח זו פורסם לאחרונה בכתב העת "תכלת". הרב יצחק ליפשיץ, מעמיתי מרכז שלם, טוען כי היהדות היא דת הרואה בחיוב את הקניין הפרטי, מגינה עליו בכל אמצעי אפשרי כמעט ואינה מעודדת שוויון בין בני האדם. בניגוד לנצרות הקתולית, המקדשת את העוני ואת ההסתפקות במועט ושמה דגש רב על ההקרבה הכפויה למען הזולת, היהדות אינה רואה כל פסול בהיותו של האדם עשיר, כל עוד נכסיו הושגו ביושר, גורס ליפשיץ.

    "כל הרעיון הסוציאליסטי של חלוקת המשאבים מחדש מנוגד לרוח היהדות", אומר ליפשיץ. מערכת המתערבת באופן ממוסד בעסקיו של האדם כדי לעזור לחלשים סותרת את עקרונות הקניין הפרטי והיצרנות שהיהדות מעודדת, עקרונות שהם קרובים הרבה יותר לגישה קפיטליסטית מאשר סוציאליסטית.

    הרב הרפורמי גלעד קריב, פעיל בארגונים חברתיים, מתנגד לתפישה זו. "היהדות אינה קול אחד", הוא מציין. "מתוך כל הקולות צריך למצוא את הקול הברור יותר, וזה קרוב הרבה יותר לערכים סוציאל-דמוקרטיים מאשר קפיטליסטיים. אבל הרב ליפשיץ צודק כשהוא אומר שהניסיון לומר שהיהדות היא סוציאליסטית הוא ניסיון כושל, משום שהסוציאליזם הוא תפישת עולם המשקפת מציאות פוליטית מודרנית, ואילו היהדות מייצגת השקפה מסורתית שאינה יכולה להיות סוציאליסטית. אבל אפשר לומר זאת גם על הניסיון למצוא ליברליזם ביהדות. התפישות המודרניות האלה נשענות על מציאות חיים כלכלית שאינה דומה למציאות שבה נכתבו חוקי הדת היהודית".

    לא רק הרב הרפורמי קריב מחזיק בדעה כזו. קבוצה של רבנים ואנשי רוח, מבכירי הציונות הדתית, קיימה השבוע כינוס גדול בכיכר ספרא בירושלים שבו דנו בענייני החברה הבוערים במדינה. נקודת המוצא היתה שאל למנהיגים הדתיים לשתוק לנוכח עוולות חברתיות חמורות כמו הלנת שכר, עושק עובדים ופערי שכר מחפירים.

    הד"ר מאיר תמרי מ"המכון לערכים בעסקים" שליד מכון לב בירושלים, ששימש כלכלן בלשכת נגיד בנק ישראל, מציין כי "היהדות היא מערכת ערכית, לא מערכת חוקים כלכליים, והיא מתייחסת ליצר הטבעי של האדם. השוק החופשי מבוסס מבחינה אידיאולוגית על האגואיזם של האדם. בלי הרצון של האדם לצבור נכסים לא היתה צמיחה. אבל ההלכה גם שמה לאדם גבולות. כמו כל היצרים, גם יצר הצריכה אינו יכול להיות בלתי מוגבל".

    תמרי מביא דברים מה"שולחן ערוך", שלפיהם אדם צריך לצאת לעסקיו בבוקר, אבל לזכור שהעסקים הם הטפל ולימוד התורה עיקר. זאת אומרת, לפני החיים החומריים, שאין חולק על כך שחשיבותם רבה, יש להעמיד את החיים הרוחניים בסולם העדיפויות.

    איש ממתנגדיו של ליפשיץ גם לא יטען שהיהדות אינה מעודדת קניין פרטי. ואם בכיתות הלימוד של הקיבוץ הדתי למדו פעם על קשר הדוק בין יהדות לסוציאליזם, הרי כיום קשה למצוא אנשים שיאמרו כי היהדות היא דת סוציאליסטית. "הוויכוח אינו על קניין פרטי", אומר קריב, "אלא על שאלה של הון ושלטון ושל פערי שכר. על נטרול מוקדי הכוח הכלכליים. זה בסיס אנטי קפיטליסטי מובהק שקיים ביהדות".

    ואכן היהדות מסתייגת מן הקשר בין הון לשלטון. השכבה הדתית המובילה – הלוויים והכוהנים – לא קיבלה נחלה עם כיבוש הארץ. המכבים נלחמו באלה שניסו לקנות כהונה בכסף. בדברי הנביאים, כמו עמוס וירמיהו, יש ביקורת נוקבת על השכבות העליונות של העם המסתאבות ומנצלות את החלשות. המלך נדרש להפגין צניעות ולא להתפאר בנכסים רבים.

    ליפשיץ מצדו מרחיב במאמרו על חשיבות העבודה היצרנית בעיני היהדות. חכמים אמרו, שמוטב לאדם לפשוט נבלה בשוק מאשר להזדקק לחסדים. הגמרא במסכת פסחים אף מצטטת את רבי עקיבא שאמר, "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". לאור קידוש ערך העבודה, מדינת רווחה המאפשרת לאדם לא לעבוד ולזכות בכספי הציבור היא יציר מודרני שאינו דומה לשום חברה שציירו חז"ל. "לפני פרישתה הציעה השופטת דליה דורנר לקבוע מהו מחיר כבוד האדם", אומר ליפשיץ. "לקביעה כזו אני מתנגד. לא יכול להיות שכל אדם שלא עובד יכול לבוא למדינה ולדרוש סכום מינימלי למחיה. זה מנוגד לאחריות האישית של האדם".

    גם הד"ר תמרי גורס, שכשהאדם מקבל את הכסף מידי איזשהו גוף חסר פנים שהוא "המדינה" או "מוסדות הסעד" נוצר מצב בעייתי שבו לעני אין בפני מי להתבייש בעוניו. "הבושה היא המחיר שהעניים משלמים בשביל העזרה שלהם", מצטט תמרי את החת"ם סופר. "ההלכה לא מקדשת את העוני", הוא מדגיש, אבל היא כן מורה לציבור לתמוך בחלשים, לא להזניח אותם. כך היה בכל קהילות ישראל בגולה. כשהן התפרקו, הדת היהודית, שהיתה הדת היחידה שעסקה בחברה, נהפכה גם היא לדת המתמקדת בפרט.

    אלא שנקודת המחלוקת המרכזית היא לא אם היהדות מעודדת צדקה, אלא על המידה שבה מותר לחברה לכפות את הנתינה על הפרט. ליפשיץ קובע, שכל המצוות העוסקות במתן צדקה ובעזרה לחלשים הן בגדר רשות. לשיטתו, היהדות מוסרת את החובה לתת צדקה ולתמוך בשכבות החלשות לידי הפרט בלבד ולא לקהילה. כדי להגיע למסקנה מרחיקת לכת כזו נראה שהוא מאלץ לא אחת את הכתוב לטובת השקפת עולמו. שהרי גם הוא עצמו מצטט את ההלכה האומרת כי גם בערב שבת מותר למשכן את רכושו של מי שאינו נותן צדקה; אבל הוא מעביר את הטיעון לתחום המידות.

    הצדקה, גורס ליפשיץ, קשורה לדיני איסורים ולא לדיני ממונות, ומזה הוא לומד שכל המצוות החברתיות העוסקות בנתינה לחלש הן מתחום המוסר ולא מתחום המשפט. קיימת, כמובן, הפרדה בין צדק לצדקה. האיסור על הלנת שכר פועל הוא חובה החלה על המעסיק, והיא שייכת לתחום הצדק, התחום המשפטי, ולא לתחום הצדקה, התחום המוסרי. ומכיוון שהצדקה היא מתחום המוסר, והקניין האישי הוא דבר שאין לפגוע בו כמעט בשום מקרה, וזה כן מעוגן במשפט, החוק אינו מאפשר לכפות על אדם לתת צדקה, אלא האדם צריך לתת מעצם היותו מוסרי. לקיחת מסים כפויה עומדת בניגוד לרעיון הצדקה המוסרית, כי יש בה פגיעה בקניינו האישי של האדם. וכל פגיעה בממונו של האדם פוגעת ביכולתו לתת צדקה. ליפשיץ אמנם אינו מרחיק לכת עד כדי ביטול מוחלט של המסים ושל אחריות החברה, ומסכים שגם למדינה יש חובה לדאוג לאזרחים הנזקקים, אבל לדידו הפתרון אינו מצוי בפגיעה בנכסי הפרט, אלא בפיתוח אחריות ציבורית כלפי החלש.

    נראה שצריך הרבה תמימות כדי להאמין שאנשים ייתנו צדקה ברמה כזו שתצליח לקיים גם את החלשים בקהילה, בלי שתהיה חברה שתכפה זאת עליהם. "מצוות המעשר", אומר קריב, "בונה מערכת שאמורה לדאוג גם למנהיגות החברתית וגם לחיזוק הסולידריות החברתית. הרי יש מעשרות ללוויים ומעשרות לעניים. וזה לא עניין וולונטרי. זה חלק ממערכת מיסוי. כמו שאני משלם מס הכנסה ומסבסד את קצבאות הביטוח לאמהות חד הוריות או למובטלים, העברי הקדום שילם את מעשר העני".

    את מצוות המעשר, שאולי הניחה את הבסיס למערכת המיסוי המודרנית, יישמו בצורה זו או אחרת גם בקהילות היהודיות בתפוצות. "עד לפני כמאתיים שנה", מספר הד"ר תמרי, "90% מהוצאות הסעד מומנו ממסים ולא מכספי צדקה. לקהילות העצמאיות היתה מערכת מוסדרת של מיסוי".

    אשר למצוות השמיטה והיובל שנועדו לאפס את המצב הכלכלי ולהחזיר את כולם למצב התחלתי (פעם בשבע שנים לא עובדים כלל את האדמה, ואחרי שבעה מחזורים של שמיטה, בשנת החמישים, מתבטלים כל החובות וכל העבדים יוצאים לחופשי) – ליפשיץ אומר שקודם כל אלה מצוות שבין אדם לאלוהיו. ואמנם, הנימוק למצוות הוא תיאולוגי, "כי לי הארץ". אלא שליפשיץ נמנע מלהרחיב את המשמעות החברתית העמוקה של המצוות האלה.

    על דבר אחד מסכימים כולם. ההלכה היהודית אינה מחייבת להפוך את העני לעשיר. אבל, מציין קריב, "בהלכות מתנות עניים מדבר הרמב"ם על שמונה מדרגות צדקה, והצדקה שליפשיץ מדבר עליה היא מהמדרגה הנמוכה ביותר. המדרגה הגבוהה ביותר היא זו שבה אתה מקנה לנצרך את הכלים לשקם את מעמדו ולחזור למשחק. מסוג הצדקה שנותנת לאנשים חכה ולא דג".

  13. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    מדברים על צדק חברתי, וסוציאל דמוקרטיה, ואתה לוקח דוגמא תנכית שאולי היא נכונה ואולי לא – זה לא ממש חשוב – ומלביש ומעוות אותה לצרכים שלך.
    "ההפך" משלטון של שוק חופשי זה לא שלטון של מלך, ואף אחד לא אמר ששלטון של קבוצת זקני השבט זה שלטון של שוק חופשי. אף אחד מהם לא קשור והוא זה לצדק חברתי. אני לא חושב שמישהו כאן רוצה שלטון מלוכני.

  14. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    מדברים על צדק חברתי, וסוציאל דמוקרטיה, ואתה לוקח דוגמא תנכית שאולי היא נכונה ואולי לא – זה לא ממש חשוב – ומלביש ומעוות אותה לצרכים שלך.
    "ההפך" משלטון של שוק חופשי זה לא שלטון של מלך, ואף אחד לא אמר ששלטון של קבוצת זקני השבט זה שלטון של שוק חופשי. אף אחד מהם לא קשור והוא זה לצדק חברתי. אני לא חושב שמישהו כאן רוצה שלטון מלוכני.

  15. סמולן

    מאמר ישן של ז'בוטינסקי, שנתקלתי בו במקרה. והיות וסבאג מחפשת תקדימים, כדאי לשים לב שאחד הממ"ים של אוכל האדם העברי הוא "מעון". קורת גג.

    ====================================

    הגאולה הסוציאלית
    (שיחה)

    המקור באידיש, 1934

    מה פירושו של המושג "גאולה סוציאלית"?

    – איני מבין, למה אתה שואל שאלות, שכל אחד מכיר ויודע אותן, ואף אתה בכלל זה. פירושה של "גאולה סוציאלית" הוא, שהפועלים בעצמם יהיו "נותני העבודה" של עצמם, כלומר, שכל עושרה הפרודוקטיבי של האומה – הקרקע, בתי-חרושת, המכונות – יהא שייך למדינה, ושהאזרחים יעבדו אצל עצמם: אז לא יהא מקום לניצול, והשאלה הסוציאלית תיפתר.

    -ידידי, אתה מתחיל שוב באותה הטעות הנצחית: מדברים עמך על השאלה הסוציאלית, ואתה מדבר על שאלת- הפועלים.

    – זהו אותו הדבר. הרי משמעותה של השאלה הסוציאלית הוא סידור מצבם של הפועלים השכירים.

    – אין זה אותו הדבר, השאלה הסוציאלית היא רחבה ועמוקה הרבה יותר משאלת הפועלים השכירים. שאלת הפועלים השכירים היא רק חלק מן השאלה הסוציאלית, וזה מזמן שאין זה החלק החשוב ביותר, ולהבא תופחת חשיבותו יותר ויותר.

    – כן, כן, מכיר אני את השקפתך זו: הרי אתה טוען, שלא הפועלים השכירים הם עכשיו האביונים והעניים ביותר…

    – כן, ואתה בעצמך יודע, שאמנם נכון הדבר, ולפיכך אני אומר: "בטל האביון – בטל היחסן". היחסנים היחידים לגבי השאלה הסוציאלית הם האביונים. יותר שהאדם הוא אביון – יותר הוא יחסן; תפקידה היחידי של הריפורמה הסוציאלית או של המהפכה הסוציאלית היא : ההשמדה של האביונות.- ואולם יש סיבה שניה, שבגללה פסק זה מזמן ה"פועל השכיר" לעמוד במרכזה של השאלה סוציאלית: וזוהי העובדה, שמעמד הפועלים השכירים הוא מעמד, שיש לו נטיה טבעית להתמעט יותר ויותר. כל צעד של הקידמה הטכנית עושה למיותרים מאות ואלפים של שרירי בני-אדם, משום שבמקומם יכולה לעשות אותה העבודה מכונה חדשה עם תריסר אחד של משגיחים. בעוד חמישים שנה, ואפשר עוד קודם לכן, יעמוד כל העולם בפני מצב כזה, שאת כל צרכיה החמריים של האנושות כולה אפשר יהא לספק במיליונים אחדים של משגיחים כאלה, שיעבדו, אפשר חמש שעות ביום, ואפשר רק שלוש שעות ביום, אפשר ארבע פעמים בשבוע ואפשר רק פעמיים בשבוע. ו"עבודתם" תהא: ללחוץ בכפתור חשמלי מזמן לזמן. כל זה יודע אתה בעצמך, אף-על-פי שעדיין אינך רוצה להאמין בכך. כך יהא, ואחרת אי-אפשר שיהא. אם רוצה אתה, אזכיר לך שוב, שדבר זה כתוב עוד בתנ"ך: שה"עבודה" במובן אמצעי של ייצור, שזיעת- האפיים בשביל לחם ומים, "קללה" היא, ומן היום הראשון של התרבות האנושית התחיל האדם להלחם בקללה זו, מתוך שניסה להטיל את הקללה על זיעת- האפיים על הטבע ועל המכונה. ועכשיו עומד האדם לא רחוק מן הניצחון הסופי, וה"פועל" ייעשה בעתיד הקרוב ביותר דבר יקר-המציאות, ועל דעתו של שום סוציולוג או מתקן סוציאלי לא יעלה לטפל בקטנות כאלה. לפניו תעמוד שאלה אחרת לגמרי: מה לעשות עם הרוב העצום של בני-האדם, שיהיו אז לא "פועלים" דווקא.

    – את הנבואות הללו כבר שמעתי, ואין אני מאמין בהן, ואולם נניח לרגע, שאמנם כן הדבר, ש"וועבוד" המכונה, ה"גולם" , כפי שאתה קורא לה, ורובם הגדול של בני-האדם יוכלו להיבטל מעבודה. כיצד איפא פותר אתה את השאלה הסוציאלית ? כיצד אתה תסגל אז את הסדר הסוציאלי אל העיקרון הקדוש ( אני מקווה, שגם בעיניך קדוש הוא עיקרון זה): מי שאינו עובד, אין לו הזכות ליהנות אף במקצת מן הטוב שבעולם הזה ?

    – אתחיל קודם כל בהערה, שמלגלג אני על העיקרון ה"קדוש" שלך. הוא אינו קדוש כלל. אין אני רואה שום קדושה במצב, שבו צריך אדם לשלם בזיעת-אפיים אף בעד האפשרות האלמנטרית ביותר שלא למות ברעב. למה? כלום ביקש מן החברה, שיעשו לו את הטובה וירשו לו להיוולד ? לא שאלו אותו, שלא בטובתו הטילו אותו לתוך עולם, ששוררת בו "תאוות האכילה", שגשם יורד בו ובחורף קר בו. כשאני מכריח את מישהו לצאת למלחמה, צריך אני להבטיח אותו, לכל הפחות, בלחם, בבגדים ובגג מעל לראשו; וזהו הדבר ה"קדוש" היחידי בכל השאלה. לאדם יש הזכות ללחם, בגדים, גג וכו' פשוט משום שהוא אדם ; השאלה, אם הוא "עובד" אם לא, אין לה כל שייכות לכאן. ואני חושב, שהשקפתי זו היא קרובה הרבה יותר ל"קדושה", למוסר הטהור ולרגש האנושי הפשוט מן העיקרון שלך: אינך עובד: מות איפא ברעב.

    – אם כן איפוא מהי מהותה של התרופה בשביל הגאולה הסוציאלית על-פי עקרונך זה, שהוא נותן זכויות שוות לכל הולכי-בטל?

    – מהותה של התרופה כלולה בשני חוקים קצרים ופשוטים. ראשית: כל אדם, שהוא רוצה בכך מחמת איזו סיבה שהיא, מקבל מן המדינה מינימום מסוים של הצטרכויותיו – מינימום, שהחברה תמצא אותו למספיק בארץ מסויימת ובתקופה מסויימת של התרבות הטכנית. שנית: כדי להבטיח מינימום זה, יש רשות למדינה לגייס בני-אדם ולהפקיע חמרים וחפצים במידה המבטחת את המינימום הנזכר. וזה הכול.

    – אפשר, שזהו "הכול", ואולם לי עדיין לא ברורה הגאולה.
    – אברר את הדבר יותר. אני מצייר לעצמי שהדבר, שאנו מכנים אותו בשם "הצרכים האלמנטריים" של אדם רגיל – אותו הדבר, שהיום הוא צריך להילחם עליו ולבקש פרנסה ולהרעיש עולמות, כשאינו מוצא פרנסה זו, – כולל חמישה דברים : אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן דבר זה בקיצור: מזון – מעון – מלבוש – מורה – מרפא: " חמש פעמים מ". ביחס לכל אחד מן הצרכים הללו קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג ידוע על מינימום מספיק . וחובתה של המדינה, על פי "תרופתי", צריכה להיות: כל אדם, שמודיע, שהוא דורש את "חמש המ"מין", צריך לקבל אותן. זהו הראשון משני החוקים "שלי". מכאן יש להסיק , שבידי המדינה צריכה להיות תמיד האפשרות לספק את חמש המ"מין" לכל אותם האזרחים, שידרשו אותן. מאין תיטול אותן המדינה ? התשובה על כך הוא החוק השני " שלי": המדינה תיטול אותן בכוח מן האומה ממש כמו שהיא נוטלת כיום מסים אחרים ומכרחת בני-אדם צעירים לעבוד בצבא.

    לפי "תרופתי" תעשה הממשלה חשבון, שעל פיו יהא צורך להבטיח בשנה הקרובה ב"חמש מ"מין" כך וכך נפשות בערך, זאת אומרת, יהא צורך בכך וכך טונות של צרכי אוכל, בכך וכך מעונות ,אריגים, וכו' וכו'. ולשם כך יהא צורך בכך וכך כסף ובכך וכך שעות עבודה (בוודאי לא בהרבה שעות " עבודה", שהרי את עצם העבודה תעשה המכונה). והמדינה תטיל בכל שנה על האזרחים מידה מתאמת של מסים, או תפקיע מספר מתאים של בתי-חרושת פרטיים ותגייס בשביל ה"שירות הסוציאלי" מספר מתאים של צעירים. אף-על-פי שאין אני סטאטיסטיקן גדול, הרי בטוח אני, שכל זה יעלה בזול הרבה יותר משעולה כיום החזקת הצבא. ובזה ייפטרו מכל השאלה הסוציאלית.

    – יותר מדי ילדותי ופשוט הוא כל העניין אצלך…
    – כי ה"שאלה הסוציאלית" האמיתית היא פשוטה הרבה יותר משאתה מצייר אותה לעצמך. אתה חושב, שתפקידה של הריפורמה הסוציאלית הוא מסובך עד לאין שיעור. צריך להשגיח על כל נקודה בודדת של עשרת האלפים היחסים השונים שבין בני-האדם, המעמדות והסיעות. ואני אומר לך, שכל זה מיותר הוא בהחלט. למדינה יש רק תפקיד סוציאלי יחיד ומיוחד: לא להתיר שבני האדם ירעבו או יישנו תחת כיפת-השמים כשהם יחפים או ערומים. בקצרה, "לבטל את הדלות". ולכם יש רק אמצעי אחד : להבטיח את "חמש המ"מין" לכל מי שחסר אותן; להבטיח לא על ידי כל מיני תקנות מסובכות ונפתלות, אלא בדרך פשוטה, ישרה וקונקרטית: לתת, וחסל.

    – כיצד זה "וחסל" ? – להשאיר את העשירים בעשירותם ושהעניים יסתפקו במינימום שלך? ומה עם השאלה של הגנת העובדים, של הגבלת הניצול – מה יהא עם כל אותו הדבר, שנלחמו עליו דורות של חולמים סוציאליסטיים?

    – החולמים הסוציאליסטיים (זולת יוצא מן הכלל אחד) עשו תמיד אותה הטעות: הם חשבו על שינויו של כל הבנין המשקי, במקום לחשוב על דבר אחד, שהוא הוא העיקר: השמדת הדלות. משל למה הדבר דומה : לגן, שילדים משחקים בו יום-יום; ובגן יש חמישה חורים עמוקים ומסוכנים, שאפשר לנפול לתוכם ולשבור את הראש. והנה באים המתקנים הסוציאליים שלך ( זולת אותו יוצא מן הכלל האחד, שאדבר עליו אחר-כך) ומציעים לסדר פיקוח חמור על תנועותיהם של הילדים : ימינה ללכת, שמאלה ללכת, לרוץ במהירות של עשרים צעד בדקה ועוד מיני תקנות כאלה. אני אומר שכל זה מיותר: אני מציע לכסות בפשטות את חמשת החורים בעפר, וירוצו להם הילדים כאוות-נפשם… – כי הדבר היחידי שאין החברה צריכה להרשות אותו הוא הרעב ובמובן הרחב יותר של "חמש מהמ"מין" שלי, ואם אפשר , תמצא עוד "מם" ששית, הרי לא אעמוד על המיקח בשל כך. ואולם כל זמן שכל אחד מובטח ב"מ"מין", הרי המדינה מתייחסת באדישות גמורה לכך, שפלוני מתגורר, אפשר, בארמון ואלמוני כועס על שבגורלו שלו לא עלה לגור בארמון. למי נוגע הדבר ? הנערה חנה היא יפהפיה, ושרה – לא. כמובן, אין דבר זה נעים כלל לשרה : אפשר זוהי טראגדיה בשבילה, אבל אין זו מאותן הטראגדיות, שהמדינה צריכה להתערב בהן. אחד הוא בעל-כישרון, השני – לא; אחד הוא מאושר, השני – רע מזל; "טראגדיות" אין מספר מתרחשות כל יום מסביב להבדלים כאלה ( ואפשר, טראגדיות עמוקות הרבה יותר, ועל כל פנים עדינות הרבה יותר מן הקנאה בארמונו של פלוני ) – ואולם עסקו של מי הוא זה כל זמן שסכנה אחת הורחקה: רעוב לא ירעב אף אחד.- ואני הזכרתי לך, שיש רק יוצא מן הכלל אחד, רק חולם סוציאלי אחד, שאמנם הבין, שצריך לדאוג רק לעיקר זה של השמדת הרעב, ולא כיצד לשכך את הקנאה…

    – כן, כן, מיהו זה אותו יוצא מן הכלל, מיהו זה אותו חכם גדול? בוודאי, אתה בעצמך
    עם "חמש המ"מין" שלך?

    – לא. היוצא מן הכלל הוא: התורה היהודית. היה להם יתרון גדול להוגי-הדעות הפרימיטיביים ; העולם שעמד לנגד עיניהם כבר הכיל בקרבו את כל השאלות החשובות של החיים הקולקטיביים, ואולם ביחד עם זה היה זה עדיין עולם פשוט. לא מסובך כל כך כמו עכשיו, ולפיכך היה להם קל יותר לראות את העיקר. ואם נוסף לכך היו אלה הוגי -הצדק הסוציאלי, הרי אין פלא בדבר, שכבר מלכתחילה גילו הם גם את "העיקר" של הסבל וגם את "העיקר" של הרפואה. ואת הרפואה הם מכנים בשם : "פאה". כל בעל-שדה צריך לתת חלק מתבואותיו ואלה, שאין להם כלום, יכולים לבוא ולאכול . הוגי-דעות יהודיים מאוחרים יותר הרחיבו את הרעיון: ילדי-ה"חדר" יודעים את כל הפירושים על פאה, עוללות, לקט ופרט, – ואם זכרוני אינו מטעני, הרי כתוב שם באיזה מקום ב"זרעים", שבשנה רעה צריכה הפאה להיות גדולה יותר… כל זה מנוסח באופן פרימיטיבי מאוד, ואולם העיקרון היסודי הוא נכון ושלם בתכלית השלמות : זהו הפתרון, יש רק לסגל אותו אל התנאים של הזמן החדש וזה הכל. ובזה מסתיים תפקידן הסוציאלי של המדינה והחברה, שכר מינימאלי, על שמונה שעות, על…?
    – ולא עוד ? בלא הגנת העבודה, בלא שום חוקים על
    – אני נותן לך חגיגית את הרשות לשמור לעולם ועד על כל חוקי ההגנה על העבודה, שקיימים כיום בארצות המתקדמות ביותר, ולקבוע עוד שבעים ושבעה פרקי חוקים חדשים באותו הנוסח, לעולם ועד, אמן. ואולם מסופק אני, אם לאחר שתתקבל "תרופתי" יהא עוד צורך בכך. למה נחוצים עכשיו החוקים להגנה על העבודה ? כי כל מי שאין לו רכוש צפוי יום-יום לסכנה של רעב, ודבר זה יכול לנצל אדם עשיר ולהכריח אותו להסכים לתנאי-עבודה נוראים ביותר. ואולם יצרו-נא מצב כזה, שבו אין סכנה של רעב נשקפת לאדם – מי יכול אז להכריח אותי ללכת לעבוד בתנאים רעים ? להיפך: הוא, העשיר, יהא אנוס להציע לי תנאים כאלה, שהם טובים יותר מן המינימום של "חמש המ"מין", אחרת בוודאי לא אקבל את העבודה. ההגנה הטובה ביותר על העבודה הוא שחרורו של העני מן הסכנה של דלות: לשאר הוא כבר ידאג בעצמו.

    – אילו היה הדבר כך, כפי שאתה מצייר, הרי היתה נוצרת סכנה חדשה, אפשר גדולה עוד יותר מן הניצול: מי ילך לעבוד, אם אפשר ללכת בטל וליהנות מן ה"מ"מין"? הרי אז יווצר מצב כזה, שהיחידים שיעבדו יהיו אותם הצעירים ה"מגוייסים" לעבודת-הצבא הסוציאלית החדשה שלך!…

    – מכאן רואים, שהמושג שלי על "עבודה" הוא נעלה ואצילי הרבה יותר משלך: כי על-פי השקפתך "יעבוד" האדם הרגיל רק כל זמן שכופה עליו ודוחף לכך השוט של סכנת הרעב, ואני אומר, שהאינסטינקט של ההתאמצות של יצירת דברים חדשים, של היות בורא ויוצר, בצלמו ובדמותו של הקדוש-ברוך-הוא, הוא החזק מכל הגורמים בהיסטוריה ובמשק. כשאני אומר, שהאדם נלחם תמיד בכפיה של זיעת-אפיים, הרי אני מדבר רק על הכפיה: עבוד, אחרת תרעב אתה ואשתך וילדיך ! זוהי קללה, בכך אין האדם רוצה, בזה יילחם עד שישתחרר מן השיעבוד ללחם. ואולם אז יגלה האדם, שתענוג העבודה, שההנאה מן ההתאמצות היצירתית הם אצלו חזקים לאין שיעור מן הפחד שהיה לו מפני הרעב. הבטיחו לו את "חמש המ"מין" – ותראו, כיצד יתחיל מחר לרדוף אחר העבודה, אחר העבודה דוקא. מה יהא אז טיבה של "העבודה" ( בשים לב אל תפקידן של המכונות בעתיד) – איני יכול לומר לך, ואולם אין ספק, שאיש-העתיד כבר ימצא את הצורות של התאמצות יצירתית, שאין אנו יכולים עכשיו לצייר אותן לעצמנו. ואולם הפאתוס של העבודה יתגלה בכל הדרו אז דווקא, כש"העבודה" לא תהא קשורה עוד ב"מחסור"…

  16. סמולן

    מאמר ישן של ז'בוטינסקי, שנתקלתי בו במקרה. והיות וסבאג מחפשת תקדימים, כדאי לשים לב שאחד הממ"ים של אוכל האדם העברי הוא "מעון". קורת גג.

    ====================================

    הגאולה הסוציאלית
    (שיחה)

    המקור באידיש, 1934

    מה פירושו של המושג "גאולה סוציאלית"?

    – איני מבין, למה אתה שואל שאלות, שכל אחד מכיר ויודע אותן, ואף אתה בכלל זה. פירושה של "גאולה סוציאלית" הוא, שהפועלים בעצמם יהיו "נותני העבודה" של עצמם, כלומר, שכל עושרה הפרודוקטיבי של האומה – הקרקע, בתי-חרושת, המכונות – יהא שייך למדינה, ושהאזרחים יעבדו אצל עצמם: אז לא יהא מקום לניצול, והשאלה הסוציאלית תיפתר.

    -ידידי, אתה מתחיל שוב באותה הטעות הנצחית: מדברים עמך על השאלה הסוציאלית, ואתה מדבר על שאלת- הפועלים.

    – זהו אותו הדבר. הרי משמעותה של השאלה הסוציאלית הוא סידור מצבם של הפועלים השכירים.

    – אין זה אותו הדבר, השאלה הסוציאלית היא רחבה ועמוקה הרבה יותר משאלת הפועלים השכירים. שאלת הפועלים השכירים היא רק חלק מן השאלה הסוציאלית, וזה מזמן שאין זה החלק החשוב ביותר, ולהבא תופחת חשיבותו יותר ויותר.

    – כן, כן, מכיר אני את השקפתך זו: הרי אתה טוען, שלא הפועלים השכירים הם עכשיו האביונים והעניים ביותר…

    – כן, ואתה בעצמך יודע, שאמנם נכון הדבר, ולפיכך אני אומר: "בטל האביון – בטל היחסן". היחסנים היחידים לגבי השאלה הסוציאלית הם האביונים. יותר שהאדם הוא אביון – יותר הוא יחסן; תפקידה היחידי של הריפורמה הסוציאלית או של המהפכה הסוציאלית היא : ההשמדה של האביונות.- ואולם יש סיבה שניה, שבגללה פסק זה מזמן ה"פועל השכיר" לעמוד במרכזה של השאלה סוציאלית: וזוהי העובדה, שמעמד הפועלים השכירים הוא מעמד, שיש לו נטיה טבעית להתמעט יותר ויותר. כל צעד של הקידמה הטכנית עושה למיותרים מאות ואלפים של שרירי בני-אדם, משום שבמקומם יכולה לעשות אותה העבודה מכונה חדשה עם תריסר אחד של משגיחים. בעוד חמישים שנה, ואפשר עוד קודם לכן, יעמוד כל העולם בפני מצב כזה, שאת כל צרכיה החמריים של האנושות כולה אפשר יהא לספק במיליונים אחדים של משגיחים כאלה, שיעבדו, אפשר חמש שעות ביום, ואפשר רק שלוש שעות ביום, אפשר ארבע פעמים בשבוע ואפשר רק פעמיים בשבוע. ו"עבודתם" תהא: ללחוץ בכפתור חשמלי מזמן לזמן. כל זה יודע אתה בעצמך, אף-על-פי שעדיין אינך רוצה להאמין בכך. כך יהא, ואחרת אי-אפשר שיהא. אם רוצה אתה, אזכיר לך שוב, שדבר זה כתוב עוד בתנ"ך: שה"עבודה" במובן אמצעי של ייצור, שזיעת- האפיים בשביל לחם ומים, "קללה" היא, ומן היום הראשון של התרבות האנושית התחיל האדם להלחם בקללה זו, מתוך שניסה להטיל את הקללה על זיעת- האפיים על הטבע ועל המכונה. ועכשיו עומד האדם לא רחוק מן הניצחון הסופי, וה"פועל" ייעשה בעתיד הקרוב ביותר דבר יקר-המציאות, ועל דעתו של שום סוציולוג או מתקן סוציאלי לא יעלה לטפל בקטנות כאלה. לפניו תעמוד שאלה אחרת לגמרי: מה לעשות עם הרוב העצום של בני-האדם, שיהיו אז לא "פועלים" דווקא.

    – את הנבואות הללו כבר שמעתי, ואין אני מאמין בהן, ואולם נניח לרגע, שאמנם כן הדבר, ש"וועבוד" המכונה, ה"גולם" , כפי שאתה קורא לה, ורובם הגדול של בני-האדם יוכלו להיבטל מעבודה. כיצד איפא פותר אתה את השאלה הסוציאלית ? כיצד אתה תסגל אז את הסדר הסוציאלי אל העיקרון הקדוש ( אני מקווה, שגם בעיניך קדוש הוא עיקרון זה): מי שאינו עובד, אין לו הזכות ליהנות אף במקצת מן הטוב שבעולם הזה ?

    – אתחיל קודם כל בהערה, שמלגלג אני על העיקרון ה"קדוש" שלך. הוא אינו קדוש כלל. אין אני רואה שום קדושה במצב, שבו צריך אדם לשלם בזיעת-אפיים אף בעד האפשרות האלמנטרית ביותר שלא למות ברעב. למה? כלום ביקש מן החברה, שיעשו לו את הטובה וירשו לו להיוולד ? לא שאלו אותו, שלא בטובתו הטילו אותו לתוך עולם, ששוררת בו "תאוות האכילה", שגשם יורד בו ובחורף קר בו. כשאני מכריח את מישהו לצאת למלחמה, צריך אני להבטיח אותו, לכל הפחות, בלחם, בבגדים ובגג מעל לראשו; וזהו הדבר ה"קדוש" היחידי בכל השאלה. לאדם יש הזכות ללחם, בגדים, גג וכו' פשוט משום שהוא אדם ; השאלה, אם הוא "עובד" אם לא, אין לה כל שייכות לכאן. ואני חושב, שהשקפתי זו היא קרובה הרבה יותר ל"קדושה", למוסר הטהור ולרגש האנושי הפשוט מן העיקרון שלך: אינך עובד: מות איפא ברעב.

    – אם כן איפוא מהי מהותה של התרופה בשביל הגאולה הסוציאלית על-פי עקרונך זה, שהוא נותן זכויות שוות לכל הולכי-בטל?

    – מהותה של התרופה כלולה בשני חוקים קצרים ופשוטים. ראשית: כל אדם, שהוא רוצה בכך מחמת איזו סיבה שהיא, מקבל מן המדינה מינימום מסוים של הצטרכויותיו – מינימום, שהחברה תמצא אותו למספיק בארץ מסויימת ובתקופה מסויימת של התרבות הטכנית. שנית: כדי להבטיח מינימום זה, יש רשות למדינה לגייס בני-אדם ולהפקיע חמרים וחפצים במידה המבטחת את המינימום הנזכר. וזה הכול.

    – אפשר, שזהו "הכול", ואולם לי עדיין לא ברורה הגאולה.
    – אברר את הדבר יותר. אני מצייר לעצמי שהדבר, שאנו מכנים אותו בשם "הצרכים האלמנטריים" של אדם רגיל – אותו הדבר, שהיום הוא צריך להילחם עליו ולבקש פרנסה ולהרעיש עולמות, כשאינו מוצא פרנסה זו, – כולל חמישה דברים : אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן דבר זה בקיצור: מזון – מעון – מלבוש – מורה – מרפא: " חמש פעמים מ". ביחס לכל אחד מן הצרכים הללו קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג ידוע על מינימום מספיק . וחובתה של המדינה, על פי "תרופתי", צריכה להיות: כל אדם, שמודיע, שהוא דורש את "חמש המ"מין", צריך לקבל אותן. זהו הראשון משני החוקים "שלי". מכאן יש להסיק , שבידי המדינה צריכה להיות תמיד האפשרות לספק את חמש המ"מין" לכל אותם האזרחים, שידרשו אותן. מאין תיטול אותן המדינה ? התשובה על כך הוא החוק השני " שלי": המדינה תיטול אותן בכוח מן האומה ממש כמו שהיא נוטלת כיום מסים אחרים ומכרחת בני-אדם צעירים לעבוד בצבא.

    לפי "תרופתי" תעשה הממשלה חשבון, שעל פיו יהא צורך להבטיח בשנה הקרובה ב"חמש מ"מין" כך וכך נפשות בערך, זאת אומרת, יהא צורך בכך וכך טונות של צרכי אוכל, בכך וכך מעונות ,אריגים, וכו' וכו'. ולשם כך יהא צורך בכך וכך כסף ובכך וכך שעות עבודה (בוודאי לא בהרבה שעות " עבודה", שהרי את עצם העבודה תעשה המכונה). והמדינה תטיל בכל שנה על האזרחים מידה מתאמת של מסים, או תפקיע מספר מתאים של בתי-חרושת פרטיים ותגייס בשביל ה"שירות הסוציאלי" מספר מתאים של צעירים. אף-על-פי שאין אני סטאטיסטיקן גדול, הרי בטוח אני, שכל זה יעלה בזול הרבה יותר משעולה כיום החזקת הצבא. ובזה ייפטרו מכל השאלה הסוציאלית.

    – יותר מדי ילדותי ופשוט הוא כל העניין אצלך…
    – כי ה"שאלה הסוציאלית" האמיתית היא פשוטה הרבה יותר משאתה מצייר אותה לעצמך. אתה חושב, שתפקידה של הריפורמה הסוציאלית הוא מסובך עד לאין שיעור. צריך להשגיח על כל נקודה בודדת של עשרת האלפים היחסים השונים שבין בני-האדם, המעמדות והסיעות. ואני אומר לך, שכל זה מיותר הוא בהחלט. למדינה יש רק תפקיד סוציאלי יחיד ומיוחד: לא להתיר שבני האדם ירעבו או יישנו תחת כיפת-השמים כשהם יחפים או ערומים. בקצרה, "לבטל את הדלות". ולכם יש רק אמצעי אחד : להבטיח את "חמש המ"מין" לכל מי שחסר אותן; להבטיח לא על ידי כל מיני תקנות מסובכות ונפתלות, אלא בדרך פשוטה, ישרה וקונקרטית: לתת, וחסל.

    – כיצד זה "וחסל" ? – להשאיר את העשירים בעשירותם ושהעניים יסתפקו במינימום שלך? ומה עם השאלה של הגנת העובדים, של הגבלת הניצול – מה יהא עם כל אותו הדבר, שנלחמו עליו דורות של חולמים סוציאליסטיים?

    – החולמים הסוציאליסטיים (זולת יוצא מן הכלל אחד) עשו תמיד אותה הטעות: הם חשבו על שינויו של כל הבנין המשקי, במקום לחשוב על דבר אחד, שהוא הוא העיקר: השמדת הדלות. משל למה הדבר דומה : לגן, שילדים משחקים בו יום-יום; ובגן יש חמישה חורים עמוקים ומסוכנים, שאפשר לנפול לתוכם ולשבור את הראש. והנה באים המתקנים הסוציאליים שלך ( זולת אותו יוצא מן הכלל האחד, שאדבר עליו אחר-כך) ומציעים לסדר פיקוח חמור על תנועותיהם של הילדים : ימינה ללכת, שמאלה ללכת, לרוץ במהירות של עשרים צעד בדקה ועוד מיני תקנות כאלה. אני אומר שכל זה מיותר: אני מציע לכסות בפשטות את חמשת החורים בעפר, וירוצו להם הילדים כאוות-נפשם… – כי הדבר היחידי שאין החברה צריכה להרשות אותו הוא הרעב ובמובן הרחב יותר של "חמש מהמ"מין" שלי, ואם אפשר , תמצא עוד "מם" ששית, הרי לא אעמוד על המיקח בשל כך. ואולם כל זמן שכל אחד מובטח ב"מ"מין", הרי המדינה מתייחסת באדישות גמורה לכך, שפלוני מתגורר, אפשר, בארמון ואלמוני כועס על שבגורלו שלו לא עלה לגור בארמון. למי נוגע הדבר ? הנערה חנה היא יפהפיה, ושרה – לא. כמובן, אין דבר זה נעים כלל לשרה : אפשר זוהי טראגדיה בשבילה, אבל אין זו מאותן הטראגדיות, שהמדינה צריכה להתערב בהן. אחד הוא בעל-כישרון, השני – לא; אחד הוא מאושר, השני – רע מזל; "טראגדיות" אין מספר מתרחשות כל יום מסביב להבדלים כאלה ( ואפשר, טראגדיות עמוקות הרבה יותר, ועל כל פנים עדינות הרבה יותר מן הקנאה בארמונו של פלוני ) – ואולם עסקו של מי הוא זה כל זמן שסכנה אחת הורחקה: רעוב לא ירעב אף אחד.- ואני הזכרתי לך, שיש רק יוצא מן הכלל אחד, רק חולם סוציאלי אחד, שאמנם הבין, שצריך לדאוג רק לעיקר זה של השמדת הרעב, ולא כיצד לשכך את הקנאה…

    – כן, כן, מיהו זה אותו יוצא מן הכלל, מיהו זה אותו חכם גדול? בוודאי, אתה בעצמך
    עם "חמש המ"מין" שלך?

    – לא. היוצא מן הכלל הוא: התורה היהודית. היה להם יתרון גדול להוגי-הדעות הפרימיטיביים ; העולם שעמד לנגד עיניהם כבר הכיל בקרבו את כל השאלות החשובות של החיים הקולקטיביים, ואולם ביחד עם זה היה זה עדיין עולם פשוט. לא מסובך כל כך כמו עכשיו, ולפיכך היה להם קל יותר לראות את העיקר. ואם נוסף לכך היו אלה הוגי -הצדק הסוציאלי, הרי אין פלא בדבר, שכבר מלכתחילה גילו הם גם את "העיקר" של הסבל וגם את "העיקר" של הרפואה. ואת הרפואה הם מכנים בשם : "פאה". כל בעל-שדה צריך לתת חלק מתבואותיו ואלה, שאין להם כלום, יכולים לבוא ולאכול . הוגי-דעות יהודיים מאוחרים יותר הרחיבו את הרעיון: ילדי-ה"חדר" יודעים את כל הפירושים על פאה, עוללות, לקט ופרט, – ואם זכרוני אינו מטעני, הרי כתוב שם באיזה מקום ב"זרעים", שבשנה רעה צריכה הפאה להיות גדולה יותר… כל זה מנוסח באופן פרימיטיבי מאוד, ואולם העיקרון היסודי הוא נכון ושלם בתכלית השלמות : זהו הפתרון, יש רק לסגל אותו אל התנאים של הזמן החדש וזה הכל. ובזה מסתיים תפקידן הסוציאלי של המדינה והחברה, שכר מינימאלי, על שמונה שעות, על…?
    – ולא עוד ? בלא הגנת העבודה, בלא שום חוקים על
    – אני נותן לך חגיגית את הרשות לשמור לעולם ועד על כל חוקי ההגנה על העבודה, שקיימים כיום בארצות המתקדמות ביותר, ולקבוע עוד שבעים ושבעה פרקי חוקים חדשים באותו הנוסח, לעולם ועד, אמן. ואולם מסופק אני, אם לאחר שתתקבל "תרופתי" יהא עוד צורך בכך. למה נחוצים עכשיו החוקים להגנה על העבודה ? כי כל מי שאין לו רכוש צפוי יום-יום לסכנה של רעב, ודבר זה יכול לנצל אדם עשיר ולהכריח אותו להסכים לתנאי-עבודה נוראים ביותר. ואולם יצרו-נא מצב כזה, שבו אין סכנה של רעב נשקפת לאדם – מי יכול אז להכריח אותי ללכת לעבוד בתנאים רעים ? להיפך: הוא, העשיר, יהא אנוס להציע לי תנאים כאלה, שהם טובים יותר מן המינימום של "חמש המ"מין", אחרת בוודאי לא אקבל את העבודה. ההגנה הטובה ביותר על העבודה הוא שחרורו של העני מן הסכנה של דלות: לשאר הוא כבר ידאג בעצמו.

    – אילו היה הדבר כך, כפי שאתה מצייר, הרי היתה נוצרת סכנה חדשה, אפשר גדולה עוד יותר מן הניצול: מי ילך לעבוד, אם אפשר ללכת בטל וליהנות מן ה"מ"מין"? הרי אז יווצר מצב כזה, שהיחידים שיעבדו יהיו אותם הצעירים ה"מגוייסים" לעבודת-הצבא הסוציאלית החדשה שלך!…

    – מכאן רואים, שהמושג שלי על "עבודה" הוא נעלה ואצילי הרבה יותר משלך: כי על-פי השקפתך "יעבוד" האדם הרגיל רק כל זמן שכופה עליו ודוחף לכך השוט של סכנת הרעב, ואני אומר, שהאינסטינקט של ההתאמצות של יצירת דברים חדשים, של היות בורא ויוצר, בצלמו ובדמותו של הקדוש-ברוך-הוא, הוא החזק מכל הגורמים בהיסטוריה ובמשק. כשאני אומר, שהאדם נלחם תמיד בכפיה של זיעת-אפיים, הרי אני מדבר רק על הכפיה: עבוד, אחרת תרעב אתה ואשתך וילדיך ! זוהי קללה, בכך אין האדם רוצה, בזה יילחם עד שישתחרר מן השיעבוד ללחם. ואולם אז יגלה האדם, שתענוג העבודה, שההנאה מן ההתאמצות היצירתית הם אצלו חזקים לאין שיעור מן הפחד שהיה לו מפני הרעב. הבטיחו לו את "חמש המ"מין" – ותראו, כיצד יתחיל מחר לרדוף אחר העבודה, אחר העבודה דוקא. מה יהא אז טיבה של "העבודה" ( בשים לב אל תפקידן של המכונות בעתיד) – איני יכול לומר לך, ואולם אין ספק, שאיש-העתיד כבר ימצא את הצורות של התאמצות יצירתית, שאין אנו יכולים עכשיו לצייר אותן לעצמנו. ואולם הפאתוס של העבודה יתגלה בכל הדרו אז דווקא, כש"העבודה" לא תהא קשורה עוד ב"מחסור"…

  17. שור

    בתקופת השופטים לא היה שלטון מרכזי או ריכוזי והמיסים שנגבו היו מינימליים,
    דבר שאיפשר התפתחות מהירה של הכלכלה והתבססות של בני ישראל בארצם.
    לעומת זאת בתקופת המלכים, הוטלו מיסים כבדים על המוני העם הפשוטים בכדי לממן את ארמונות המלוכה, את מאות הנשים, את אלפי הסוסים, את התשלומים למקורבים ועוד ועוד.
    מי ששילם את המחיר היו פשוטי העם, ועל כך הלינו נביאי ישראל כמו עמוס הנביא.

    למעשה דור, האמירה של שמואל שציטטתי על מה יקרה אם יומלך מלך התגשמה במלואה –
    לא היה מלך אחד בממלכת ישראל (או יהודה) שלא הפר את חוק המלך (ראה ספר דברים),
    ומהו חוק המלך ?
    הגבלות רבות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם.
    זוהי ההצדקה המוקדמת ביותר לשוק חופשי ולמיגבלות על יכולתו של השלטון להתערב בכלכלה.

    יתרה מזאת דור יקירי, הציוויים בתורה לגבי מעשר ופאה הם הם ההצדקה הטובה ביותר לשוק חופשי, שכן האדמות מעובדות ע"י יזמים פרטיים (לא שלטון ריכוזי), שמצווה לעזור גם לעניים, יתומים ולאמנות
    וזהו הרי מודל הקפיטליזם הקיים בכל ארצות המערב – שוק חופשי לצד מעורבות ממשלתית בעזרה לעניים.

    לגבי שמיטת חובות, למעשה רעיון זה מתגשם בכל רגע גם כעת ע"י מערכת מיסוי פרוגרסיבית מאוד שמעבירה כספים מהעשירים לעניים. כאשר שני העשירונים העליונים בישראל משלמים את רוב רובם של המיסים (שמופנים לכל אזרחי המדינה), הרי זוהי התגשמות מודרנית של רעיון השמיטה.

    חג שמח גם לך,
    שור

  18. שור

    בתקופת השופטים לא היה שלטון מרכזי או ריכוזי והמיסים שנגבו היו מינימליים,
    דבר שאיפשר התפתחות מהירה של הכלכלה והתבססות של בני ישראל בארצם.
    לעומת זאת בתקופת המלכים, הוטלו מיסים כבדים על המוני העם הפשוטים בכדי לממן את ארמונות המלוכה, את מאות הנשים, את אלפי הסוסים, את התשלומים למקורבים ועוד ועוד.
    מי ששילם את המחיר היו פשוטי העם, ועל כך הלינו נביאי ישראל כמו עמוס הנביא.

    למעשה דור, האמירה של שמואל שציטטתי על מה יקרה אם יומלך מלך התגשמה במלואה –
    לא היה מלך אחד בממלכת ישראל (או יהודה) שלא הפר את חוק המלך (ראה ספר דברים),
    ומהו חוק המלך ?
    הגבלות רבות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם.
    זוהי ההצדקה המוקדמת ביותר לשוק חופשי ולמיגבלות על יכולתו של השלטון להתערב בכלכלה.

    יתרה מזאת דור יקירי, הציוויים בתורה לגבי מעשר ופאה הם הם ההצדקה הטובה ביותר לשוק חופשי, שכן האדמות מעובדות ע"י יזמים פרטיים (לא שלטון ריכוזי), שמצווה לעזור גם לעניים, יתומים ולאמנות
    וזהו הרי מודל הקפיטליזם הקיים בכל ארצות המערב – שוק חופשי לצד מעורבות ממשלתית בעזרה לעניים.

    לגבי שמיטת חובות, למעשה רעיון זה מתגשם בכל רגע גם כעת ע"י מערכת מיסוי פרוגרסיבית מאוד שמעבירה כספים מהעשירים לעניים. כאשר שני העשירונים העליונים בישראל משלמים את רוב רובם של המיסים (שמופנים לכל אזרחי המדינה), הרי זוהי התגשמות מודרנית של רעיון השמיטה.

    חג שמח גם לך,
    שור

  19. נתן שקרצ'י

    כבר ראיתי אותה הרבה פעמים, חוץ מזה שהיא עם פרשנות מעוותת. נו, מה אפשר לצפות ממרכז שלם? בטח טנקי החשיבה האמריקאיים הנוצריים הריטג', הובר ואחרים, הפכו את ישו לקפיטליסט, ומצאו את התירוץ למה הוא הפך את שולחנות חלפני הכספים בבית המקדש (הם יצרו מונופול והוא שנא מונופולים).

    אם ישו היה מגיע לוול סטריט, ולומד ששוק החלפנות הספקולנטי של המט"ח בלבד מגלגל 3 טריליון דולר ביום!!!, וזה בלי להזכיר את שוק הנגזרים, המניות וכו'. הוא בטוח היה תומך בהצעה של חתן פרס נובל ג'יימס טובין למס על החלפנים המודרנים.
    אם הטענה שלך נכונה, למה אנחנו יושבים כרגע בסוכות? כי השופטים גרו בסוכות?

    אתה לוקח משפט, מוציא אותו מהקשרו, ונותן לו פרשנות לא נכונה. המשפט הזה מסמל אנרכיה, ג'ונגל. מכיוון שאין לי כוח להיכנס לזה, הלינק הבא מסכם מצויין את תקופת האנרכיה הזאת בשתי סיפורים -בני דן, ופילגש בגבעה. http://www.daat.ac.il/daat/tanach/melech/22.htm
    שבט אחד כמעט נעלם, בגלל עינוי עד מוות של פילגש בגבעה, ובעלה ששולח 12 חלקים שלה לכל השבטים. דוגמא אחרת הוא יפתח הגלעדי, שהוא בן של זונה, ולכו הוא מגורש מבית אביו, הוא אוסף סביבו אנשים ריקים. העם מזמין אותו להילחם בעמונים, והוא מנצח. רק שלפני כן הוא נודר להקריב את הראשון שיצא מביתו- את ביתו. היא מתאבלת חודשיים על בתוליה ומוקרבת. טוב שקורבן אדם לא הפך למסורת היהודית… אחרי המלחמה התמרמרו בפניו בני שבט אפרים על שלא שיתף אותם במלחמה, ואיימו כי ישרפו את ביתו כנקמה. יפתח הוכיח אותם קשות על כך שלא די שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה,ועתה מנסים הם למרוד בו. הוא החל להרוג בהם, והם נסו אל עבר הירדן המערבי כשהם מנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את הירדן לתומם. כדי לזהות את בני אפריים השתמשו אנשי יפתח, בני שבט מנשה, בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה התקשו בני אפרים לבטא כראוי את האות שי"ן, וביטאו אותה כשי"ן שמאלית. אנשי יפתח תפסו את מעברות הירדן, והורו לכל העובר שם לומר את המילה "שיבולת". בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא את המילה כהלכה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו ונטבחו: ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד. איש הישר בעיניו… האם שמשון יהווה דמות שתתאים לפרשנות של שור ומכון שלם?
    שמשון פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא ולא מתואר איך הנהיג את העם. אבימלך הבן של גדעון, מחסל את 70 אחיו על אבן אחת כדי לקבל את הירושה…
    אם בסיפור השופטים אתה מעוות את הפרשנות, כדי שתתאים למסר שלך, במקרה של שמואל אתה כבר משקר. אולי פחד מהפלישתים הוא חלק מהסיבה, הסיבה העיקרית היא שבניו של שמואל- יואל ואביה – אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, וזו הסיבה שהעם דרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים". (ש"א ח,ה). אגב, גם עלי הכהן שקדם לו הוא צדיק, אבל בניו לוקחים מהקורבנות ושוכבים עם הנשים שמגיעות לאוהל מועד.

    לסיכום, מצב העם תחת השופטים אינו שונה כ"כ ממצב העם תחת המלכים, או תחת הכהנים. יש כהנים טובים, כמו שיש כהנים מושחתים, ויש מלכים טובים, כמו שיש רעים. והיו שופטים רעים, כמו שהיו טובים.

    ככלל, אתה לא מבין את העקרון הבסיסי של היהדות- לקדש חיים לא מוות. אנשים, לא חפצים מתים. נגד שעבוד ועבדות.
    דוגמאות: חזרה כמעט בכל חלקי התנ"ך, נגד עבודה זרה. הראשון, אברהם, הורס את הפסלים של אביו ויוצא לדרך חדשה משלו. אחר כך, בגלל שנת בצורת, הוא נאלץ לעבור למצרים. מכאן נובעת אהבת הגר- יש להניח, שאף אדם לא היה רוצה לעזוב את ארצו, ביתו משפחתו, כדי להיות עבד ולפרנס אותם- אבל יש גורמים שדוחפים אותך- בצורת בתנאים של חקלאות ומרעה, מלחמה וסיבות אחרות. והוא יכל ללמד את אנשי ההתנחלויות של ימינו, איך מתנהגים בחברון- אם כבר לו היה טאבו על כל הארץ מאלוהים,ובכל זאת הוא קנה את מערת המכפלה מבני המקום.

    משה הוא דוגמא אחרת למסרים האלו. כאדם שגדל בלב הממשל הפרעוני, שבונה פירמידות (הדגם ההיררכי השליט עד ימינו, של קבוצה קטנה בפסגה שנהנית מעבודה של הרבה עובדים שרואים רק חלק קטן מהעוגה) על גבם של עבדים. הוא יכל להעלים עין מהכאת עבד יהודי, כי בממשל שזורק ילדים ליאור, גם הרג עבדים הוא לא דבר נדיר. יוצא שהוא מוותר במעשה זה על מיקומו הגבוה בפירמידה. זה בערך כמו שסמנכ"לים יהרגו את סוחרי כח האדם שמנצלים את עובדי הקבלן, אבל שהם יוותרו על צ'ק שמן בשביל פועל פשוט? עגל הזהב הוא שוב דוגמא לסגידה לחפצים מעשי ידי אדם.
    אגב, התורה מזכירה שאת חוקי השמיטה, היובל והריבית נשך, קיבלנו בהר סיני. די מוזר לא? המקום הכי קדוש, ברגעים הכי קדושים, ומדברים שם על כסף? ובכן-ללא חוקי השמיטה, היובל והריבית, השעבוד של העם רק יחליף אדונים.
    הנה המקור התנ"כי לסוכות, שאומר במפורש, שזה כדי שידעו כל הדורות, שה' הושיב אותנו בסוכות לאחר יציאת מצרים : "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

    הרמב"ם אומר בהלכות סוכה-" כיצד היא מצות הישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה, כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו, בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים, עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב)". הבנת שור? ללמוד על ארעיות- החפצים והבית מקנים סוג של בטחון, אבל סיבות שונות, כמו מלחמה, או בצורת או שוד. ובכלל, אנחנו ארעיים, ולמרות כל מה שאנו אוספים כאן, לשלב הבא ממשיכים בכיסים ריקים מחפצים וכסף, ולפי היהדות, נמדדים על מעשינו הטובים והרעים.

    הייתי גם יכול לתת את יעקב כדוגמא, יצחק, יוסף וכו'.

    אז תפסיק לסגוד לאליל זהבך ולאלילי כספך…
    "א לא לנו יהוה, לא-לנו: כי-לשמך, תן כבוד–על-חסדך, על-אמיתך.
    ב למה, יאמרו הגויים: איה-נא, אלוהיהם.
    ג ואלוהינו בשמיים– כול אשר-חפץ עשה.
    ד עצביהם, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם.
    ה פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו.
    ו אוזניים להם, ולא ישמעו; אף להם, ולא יריחון.
    ז ידיהם, ולא ימישון–רגליהם, ולא יהלכו; לא-יהגו, בגרונם.
    ח כמוהם, יהיו עושיהם– כול אשר-בוטח בהם".
    "עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם, כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם

  20. נתן שקרצ'י

    כבר ראיתי אותה הרבה פעמים, חוץ מזה שהיא עם פרשנות מעוותת. נו, מה אפשר לצפות ממרכז שלם? בטח טנקי החשיבה האמריקאיים הנוצריים הריטג', הובר ואחרים, הפכו את ישו לקפיטליסט, ומצאו את התירוץ למה הוא הפך את שולחנות חלפני הכספים בבית המקדש (הם יצרו מונופול והוא שנא מונופולים).

    אם ישו היה מגיע לוול סטריט, ולומד ששוק החלפנות הספקולנטי של המט"ח בלבד מגלגל 3 טריליון דולר ביום!!!, וזה בלי להזכיר את שוק הנגזרים, המניות וכו'. הוא בטוח היה תומך בהצעה של חתן פרס נובל ג'יימס טובין למס על החלפנים המודרנים.
    אם הטענה שלך נכונה, למה אנחנו יושבים כרגע בסוכות? כי השופטים גרו בסוכות?

    אתה לוקח משפט, מוציא אותו מהקשרו, ונותן לו פרשנות לא נכונה. המשפט הזה מסמל אנרכיה, ג'ונגל. מכיוון שאין לי כוח להיכנס לזה, הלינק הבא מסכם מצויין את תקופת האנרכיה הזאת בשתי סיפורים -בני דן, ופילגש בגבעה. http://www.daat.ac.il/daat/tanach/melech/22.htm
    שבט אחד כמעט נעלם, בגלל עינוי עד מוות של פילגש בגבעה, ובעלה ששולח 12 חלקים שלה לכל השבטים. דוגמא אחרת הוא יפתח הגלעדי, שהוא בן של זונה, ולכו הוא מגורש מבית אביו, הוא אוסף סביבו אנשים ריקים. העם מזמין אותו להילחם בעמונים, והוא מנצח. רק שלפני כן הוא נודר להקריב את הראשון שיצא מביתו- את ביתו. היא מתאבלת חודשיים על בתוליה ומוקרבת. טוב שקורבן אדם לא הפך למסורת היהודית… אחרי המלחמה התמרמרו בפניו בני שבט אפרים על שלא שיתף אותם במלחמה, ואיימו כי ישרפו את ביתו כנקמה. יפתח הוכיח אותם קשות על כך שלא די שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה,ועתה מנסים הם למרוד בו. הוא החל להרוג בהם, והם נסו אל עבר הירדן המערבי כשהם מנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את הירדן לתומם. כדי לזהות את בני אפריים השתמשו אנשי יפתח, בני שבט מנשה, בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה התקשו בני אפרים לבטא כראוי את האות שי"ן, וביטאו אותה כשי"ן שמאלית. אנשי יפתח תפסו את מעברות הירדן, והורו לכל העובר שם לומר את המילה "שיבולת". בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא את המילה כהלכה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו ונטבחו: ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד. איש הישר בעיניו… האם שמשון יהווה דמות שתתאים לפרשנות של שור ומכון שלם?
    שמשון פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא ולא מתואר איך הנהיג את העם. אבימלך הבן של גדעון, מחסל את 70 אחיו על אבן אחת כדי לקבל את הירושה…
    אם בסיפור השופטים אתה מעוות את הפרשנות, כדי שתתאים למסר שלך, במקרה של שמואל אתה כבר משקר. אולי פחד מהפלישתים הוא חלק מהסיבה, הסיבה העיקרית היא שבניו של שמואל- יואל ואביה – אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, וזו הסיבה שהעם דרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים". (ש"א ח,ה). אגב, גם עלי הכהן שקדם לו הוא צדיק, אבל בניו לוקחים מהקורבנות ושוכבים עם הנשים שמגיעות לאוהל מועד.

    לסיכום, מצב העם תחת השופטים אינו שונה כ"כ ממצב העם תחת המלכים, או תחת הכהנים. יש כהנים טובים, כמו שיש כהנים מושחתים, ויש מלכים טובים, כמו שיש רעים. והיו שופטים רעים, כמו שהיו טובים.

    ככלל, אתה לא מבין את העקרון הבסיסי של היהדות- לקדש חיים לא מוות. אנשים, לא חפצים מתים. נגד שעבוד ועבדות.
    דוגמאות: חזרה כמעט בכל חלקי התנ"ך, נגד עבודה זרה. הראשון, אברהם, הורס את הפסלים של אביו ויוצא לדרך חדשה משלו. אחר כך, בגלל שנת בצורת, הוא נאלץ לעבור למצרים. מכאן נובעת אהבת הגר- יש להניח, שאף אדם לא היה רוצה לעזוב את ארצו, ביתו משפחתו, כדי להיות עבד ולפרנס אותם- אבל יש גורמים שדוחפים אותך- בצורת בתנאים של חקלאות ומרעה, מלחמה וסיבות אחרות. והוא יכל ללמד את אנשי ההתנחלויות של ימינו, איך מתנהגים בחברון- אם כבר לו היה טאבו על כל הארץ מאלוהים,ובכל זאת הוא קנה את מערת המכפלה מבני המקום.

    משה הוא דוגמא אחרת למסרים האלו. כאדם שגדל בלב הממשל הפרעוני, שבונה פירמידות (הדגם ההיררכי השליט עד ימינו, של קבוצה קטנה בפסגה שנהנית מעבודה של הרבה עובדים שרואים רק חלק קטן מהעוגה) על גבם של עבדים. הוא יכל להעלים עין מהכאת עבד יהודי, כי בממשל שזורק ילדים ליאור, גם הרג עבדים הוא לא דבר נדיר. יוצא שהוא מוותר במעשה זה על מיקומו הגבוה בפירמידה. זה בערך כמו שסמנכ"לים יהרגו את סוחרי כח האדם שמנצלים את עובדי הקבלן, אבל שהם יוותרו על צ'ק שמן בשביל פועל פשוט? עגל הזהב הוא שוב דוגמא לסגידה לחפצים מעשי ידי אדם.
    אגב, התורה מזכירה שאת חוקי השמיטה, היובל והריבית נשך, קיבלנו בהר סיני. די מוזר לא? המקום הכי קדוש, ברגעים הכי קדושים, ומדברים שם על כסף? ובכן-ללא חוקי השמיטה, היובל והריבית, השעבוד של העם רק יחליף אדונים.
    הנה המקור התנ"כי לסוכות, שאומר במפורש, שזה כדי שידעו כל הדורות, שה' הושיב אותנו בסוכות לאחר יציאת מצרים : "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

    הרמב"ם אומר בהלכות סוכה-" כיצד היא מצות הישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה, כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו, בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים, עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב)". הבנת שור? ללמוד על ארעיות- החפצים והבית מקנים סוג של בטחון, אבל סיבות שונות, כמו מלחמה, או בצורת או שוד. ובכלל, אנחנו ארעיים, ולמרות כל מה שאנו אוספים כאן, לשלב הבא ממשיכים בכיסים ריקים מחפצים וכסף, ולפי היהדות, נמדדים על מעשינו הטובים והרעים.

    הייתי גם יכול לתת את יעקב כדוגמא, יצחק, יוסף וכו'.

    אז תפסיק לסגוד לאליל זהבך ולאלילי כספך…
    "א לא לנו יהוה, לא-לנו: כי-לשמך, תן כבוד–על-חסדך, על-אמיתך.
    ב למה, יאמרו הגויים: איה-נא, אלוהיהם.
    ג ואלוהינו בשמיים– כול אשר-חפץ עשה.
    ד עצביהם, כסף וזהב; מעשה, ידי אדם.
    ה פה-להם, ולא ידברו; עיניים להם, ולא יראו.
    ו אוזניים להם, ולא ישמעו; אף להם, ולא יריחון.
    ז ידיהם, ולא ימישון–רגליהם, ולא יהלכו; לא-יהגו, בגרונם.
    ח כמוהם, יהיו עושיהם– כול אשר-בוטח בהם".
    "עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם, פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם, כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם

  21. שור

    התגובה שלי לא שייכת למרכז "שלם" ולא למרכז "חסר" אלא לפירוש קצת אחר של המקרא.
    כמובן נתן אתה תמיד יכול לדבוק בפירושים השמרניים והארכאיים שלמדת בבי"ס על "איש הישר בעיניו יעשה"…

    טענתך שאני מטיף לאנארכיה דווקא מתאימה לי חחחחחח,
    הנה בסוף יוצא שאני עלאק אנרכיסט ואתה פשוט סתם מימסדניק,
    אני בעד שלטון כמה שיותר ביזורי וקרוב לאדם הפשוט של שופטים שבטיים,
    ואתה דווקא רואה במלוכנות דגם מימשלי-חברתי ממש מופלא.
    גרמת לי לצחוק נתן.
    תודה.

    הטענה ששופטי ישראל רצו מלך גם בגלל ילדיו המושחתים של שמואל היא נכונה,
    ועל זה עונים למעשה שמואל ואלוהים בכבודו ובעצמו שמלך יביא לשחיתות גדולה פי כמה מאשר שופט ראשי,
    מה שאכן קרה במציאות – מדוד המלך, דרך שלמה ואחאב ועד לאחרון המלכים.
    אף אחד מהם לא עמד בחוק המלך המופיע בספר דברים של אי צבירת רכוש ואי התעלקות על העם הפשוט.

    לסיכום נתן ,
    הרעיונות והציוויים הקיימים בתורה הם הגרעין ממנו התפתח הקפיטליזם המודרני –
    כלכלה חופשית לצד שלטון המתערב בעיקר ברווחה,
    ומעט מאוד מאוד בכלכלה.

    מועדים לשמחה וחול המועד נפלא,
    שור

  22. שור

    התגובה שלי לא שייכת למרכז "שלם" ולא למרכז "חסר" אלא לפירוש קצת אחר של המקרא.
    כמובן נתן אתה תמיד יכול לדבוק בפירושים השמרניים והארכאיים שלמדת בבי"ס על "איש הישר בעיניו יעשה"…

    טענתך שאני מטיף לאנארכיה דווקא מתאימה לי חחחחחח,
    הנה בסוף יוצא שאני עלאק אנרכיסט ואתה פשוט סתם מימסדניק,
    אני בעד שלטון כמה שיותר ביזורי וקרוב לאדם הפשוט של שופטים שבטיים,
    ואתה דווקא רואה במלוכנות דגם מימשלי-חברתי ממש מופלא.
    גרמת לי לצחוק נתן.
    תודה.

    הטענה ששופטי ישראל רצו מלך גם בגלל ילדיו המושחתים של שמואל היא נכונה,
    ועל זה עונים למעשה שמואל ואלוהים בכבודו ובעצמו שמלך יביא לשחיתות גדולה פי כמה מאשר שופט ראשי,
    מה שאכן קרה במציאות – מדוד המלך, דרך שלמה ואחאב ועד לאחרון המלכים.
    אף אחד מהם לא עמד בחוק המלך המופיע בספר דברים של אי צבירת רכוש ואי התעלקות על העם הפשוט.

    לסיכום נתן ,
    הרעיונות והציוויים הקיימים בתורה הם הגרעין ממנו התפתח הקפיטליזם המודרני –
    כלכלה חופשית לצד שלטון המתערב בעיקר ברווחה,
    ומעט מאוד מאוד בכלכלה.

    מועדים לשמחה וחול המועד נפלא,
    שור

  23. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    שור,

    שנינו מדברים ב"שפת" כלכלה, ושנינו אומרים דברים שונים, ודשנו בזה כ"כ הרבה שלי לפחות זה נמאס – מה גם שזה לא מקדם בכלום את מה שאני רוצה לקדם. זה גם מסיט את הדיון מהנושא של יהדות וחברה.

    לכן , ברמת הלוגיקה בלבד, של הפסקה הראשונה לדבריך בלבד:
    זה שלא היה שלטון מלוכני בתקופת השופטים לא אומר שום דבר מדבריך חוץ מזה שלא היה שלטון מלוכני.
    שלטון שבטים יכול להיות שלטון של ערים או שלטון מבוזר שבו את הארנונה/המסים הגבוהים או הנמוכים, משלמים למושל המקומי. זה יכול להיות שלטון של פאודלים. זה יכול להיות שלטון של חמולות.

    אופי השלטון יכול להיות נאור ודואג לאזרחיו, ויכול להיות שלטון עושק כמו חברי כתות.

    האזרחים יכולים להתפרנס מעסקים, מחקלאות, מציד אבל גם משוד דרכים.

    כל אלו דוגמאות נגדיות אפשריות למה שאתה אומר.
    לכן, תפסיק לנסות לאלץ את הלוגיקה לטובתך. זה רק מראה כמה אתה מטעה.
    כאן אני מסיים מבחינתי.
    חג שמח. דור

  24. דור לוי - פורום רפורמה כלכלית ב BSH

    שור,

    שנינו מדברים ב"שפת" כלכלה, ושנינו אומרים דברים שונים, ודשנו בזה כ"כ הרבה שלי לפחות זה נמאס – מה גם שזה לא מקדם בכלום את מה שאני רוצה לקדם. זה גם מסיט את הדיון מהנושא של יהדות וחברה.

    לכן , ברמת הלוגיקה בלבד, של הפסקה הראשונה לדבריך בלבד:
    זה שלא היה שלטון מלוכני בתקופת השופטים לא אומר שום דבר מדבריך חוץ מזה שלא היה שלטון מלוכני.
    שלטון שבטים יכול להיות שלטון של ערים או שלטון מבוזר שבו את הארנונה/המסים הגבוהים או הנמוכים, משלמים למושל המקומי. זה יכול להיות שלטון של פאודלים. זה יכול להיות שלטון של חמולות.

    אופי השלטון יכול להיות נאור ודואג לאזרחיו, ויכול להיות שלטון עושק כמו חברי כתות.

    האזרחים יכולים להתפרנס מעסקים, מחקלאות, מציד אבל גם משוד דרכים.

    כל אלו דוגמאות נגדיות אפשריות למה שאתה אומר.
    לכן, תפסיק לנסות לאלץ את הלוגיקה לטובתך. זה רק מראה כמה אתה מטעה.
    כאן אני מסיים מבחינתי.
    חג שמח. דור

  25. שור

    לדעתי אתה טועה בדבריך.
    אבל אולי לא הובנתי נכון, ואנסה ברשותך להסביר שוב את דעתי.

    שלטון של מלך בנה ארמון ענק, העסיק עשרות אלפי עובדים, לשלמה המלך היו גם 1000 (אלף) נשים ו-16,000 סוסים מאוד יקרים.
    כל זה עלה הרבה כסף.
    מי לדעתך שילם את הכסף הזה ?
    האם הוא גדל על העצים בגן של הארמון של המלך ?

    לא ולא דור.

    את הכסף הזה גבתה ביוקרטיה ענקית שהוקמה ע"י המלך בכדי לגבות מיסים לשם מימון הוצאות הענק שלו.
    ואילו בתקופת השופטים לא היו הוצאות כה גדולות וממילא לא נגבו מיסים גבוהים.
    דור, אפילו לא היה צבא קבע בתקופה זו , ובכל מלחמה התגייסו חיילים באופן זמני.

    לכן הסופר המקראי (או אלוהים בעני המאמינים) רואה בעין רעה את התפקיד החברתי של המלך (באנאלוגיה לימינו – שלטון ריכוזי ).
    הדבר בא לידי ביטוי מספר פעמים –
    1. "חוק המלך" בספר דברים שלמעשה יוצר הגבלות כה רבות על המלוכה עד כדי כך שבן-אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה.
    2. משל יותם.
    3. דברי שמואל לזקני השבטים שרצו מלך, דברים נכונים על מעללי המלכים שהתגשמו אחד לאחד (הבאתי בשרשור לעיל).
    4. דברי אלוהים לשמואל מעידים על כך כך שגם אלוהים (לפי המקרא) רואה בתקופת השופטים ממש ממלכת אלוהים.
    5. בתקופת המלכים עצמם ראה נא דור את דברי הנביאים על מעללי המלכים כיצד רוששו את העם הפשוט והעשירו את מקורביהם.

    חוקי התורה מציעים לנו למעשה דגם של כלכלה חופשית לצד רווחה חברתית מפותחת:
    כאשר יש ציווי ללקט ופאה לעניים, זה אומר שהבעלות היא פרטית.
    למעשה חוקי התורה מקדשים את הבעלות הפרטית, אך מציעים שידוד מערכות מדי פעם באמצעות שמיטה.
    כיום , בעידן המודרני, זה נעשה יום יום באמצעות מיסוי פרוגרסיבי.
    יחס התורה ומפרשיה לעבודה הוא מאוד ברור : "עשה שבתך חול ולא תזדקק לבריות" (או משהו כזה).
    כלומר לא רק קניין פרטי הוא ערך חשוב, אלא גם אחריות אישית היא ציווי ממש דתי.

    לסיכום דור,
    חוקי התורה בדבר לקט ופאה מעידים דווקא על הכלכלה החופשית , לא על שלטון ריכוזי.

    חג שמח גם לך,
    שור

  26. שור

    לדעתי אתה טועה בדבריך.
    אבל אולי לא הובנתי נכון, ואנסה ברשותך להסביר שוב את דעתי.

    שלטון של מלך בנה ארמון ענק, העסיק עשרות אלפי עובדים, לשלמה המלך היו גם 1000 (אלף) נשים ו-16,000 סוסים מאוד יקרים.
    כל זה עלה הרבה כסף.
    מי לדעתך שילם את הכסף הזה ?
    האם הוא גדל על העצים בגן של הארמון של המלך ?

    לא ולא דור.

    את הכסף הזה גבתה ביוקרטיה ענקית שהוקמה ע"י המלך בכדי לגבות מיסים לשם מימון הוצאות הענק שלו.
    ואילו בתקופת השופטים לא היו הוצאות כה גדולות וממילא לא נגבו מיסים גבוהים.
    דור, אפילו לא היה צבא קבע בתקופה זו , ובכל מלחמה התגייסו חיילים באופן זמני.

    לכן הסופר המקראי (או אלוהים בעני המאמינים) רואה בעין רעה את התפקיד החברתי של המלך (באנאלוגיה לימינו – שלטון ריכוזי ).
    הדבר בא לידי ביטוי מספר פעמים –
    1. "חוק המלך" בספר דברים שלמעשה יוצר הגבלות כה רבות על המלוכה עד כדי כך שבן-אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה.
    2. משל יותם.
    3. דברי שמואל לזקני השבטים שרצו מלך, דברים נכונים על מעללי המלכים שהתגשמו אחד לאחד (הבאתי בשרשור לעיל).
    4. דברי אלוהים לשמואל מעידים על כך כך שגם אלוהים (לפי המקרא) רואה בתקופת השופטים ממש ממלכת אלוהים.
    5. בתקופת המלכים עצמם ראה נא דור את דברי הנביאים על מעללי המלכים כיצד רוששו את העם הפשוט והעשירו את מקורביהם.

    חוקי התורה מציעים לנו למעשה דגם של כלכלה חופשית לצד רווחה חברתית מפותחת:
    כאשר יש ציווי ללקט ופאה לעניים, זה אומר שהבעלות היא פרטית.
    למעשה חוקי התורה מקדשים את הבעלות הפרטית, אך מציעים שידוד מערכות מדי פעם באמצעות שמיטה.
    כיום , בעידן המודרני, זה נעשה יום יום באמצעות מיסוי פרוגרסיבי.
    יחס התורה ומפרשיה לעבודה הוא מאוד ברור : "עשה שבתך חול ולא תזדקק לבריות" (או משהו כזה).
    כלומר לא רק קניין פרטי הוא ערך חשוב, אלא גם אחריות אישית היא ציווי ממש דתי.

    לסיכום דור,
    חוקי התורה בדבר לקט ופאה מעידים דווקא על הכלכלה החופשית , לא על שלטון ריכוזי.

    חג שמח גם לך,
    שור

  27. נתן שקרצ'י

    מעבר לזה שאתה ממחזר את התגובות שלך כמו תוכי, והן תמיד מכילות את אותן סיסמאות ואותה שטחיות, יש לך בעייה בהבנת הנקרא.
    מכיוון שלמדתי קופירייטינג, אני מבין קצת בסיסמאות ובתדמית. אני יודע שלא צריך לגרד הרבה כדי לגלות את השקר.

    נפרק את הטיעונים שלך אחד לאחד-
    מרכז שלם-
    מסתבר שאתה לא קורא אפילו את הלינקים שאתה שם. זה אתה שציטטת אותו. אני קראתי אותו מזמן, ואני יכול להגיד לך שחקרתי את תעשיית טנקי החשיבה (או כמו שאני אוהב לקרוא להם- המכונים ללא כוונת רווח לקידום כוונות הרווח- או באנגלית- ה- non profit for profit) האמריקאית. חוץ מזה, אני קורא עכשיו על הברונים השודדים, ותאמין לי, הכמרים חיזרו אחרי הכסף שלהם, ודיברו בשפה שהם רצו. כך שזה לא מפתיע אותי כשזה קורה בישראל עם התנ"ך. לא רק זה, הקלוויניזם נתן להם צידוק לתאוות הבצע, ואפשר להגיד שהתיאולוגיה הקלויניסטית נמצאת במוחנו, גם אם לא בשמה. מה שיותר מצחיק/עצוב, הוא שאותם ברוני תעשיה היו מעריצים של דרוין וספרו השני, הפחות מפורסם, ההדרדרות של האדם, שטען בערך שרוב האוכלוסיה היא זבל ביולוגי, ויש קבוצה קטנה מאוד (העשירים) שמקדמת את האבולוציה של הגזע שלנו.

    לגבי הפרשנות למשפט שאתה בחרת להפוך לסמל של התורה, איש הישר בעיניו יעשה, אני לא זקוק לאף מורה שיסביר לי את זה, אני יודע לבד שאתה מעוות את התנ"ך כדי שיתאים למסר "השוק החופשי". שור הפרשן המחדש חחח, מהר תודיע ברחבי העולם החרדי על הפלפול החדש שלך.

    אני יודע שטענתי שאתה מטיף לאנרכיה מתאימה לך, כי זה בעצם מה שיהיה השוק החופשי, בלי ממשלה. שוב, אני ממליץ לך לקרוא על הברונים השודדים. זה היה תור הזהב של השוק החופשי שלך, בלי הפרעות של ממשלה. חוץ מזה, גם חקרתי את שיטות הפרופוגנדה שלהם, מאמצע המאה ה-19 ועד 1980 (משם טנקי החשיבה ממשיכים). הם הקדימו את מינסטריון האמת של אורוול בעשרות שנים. דוגמא אחרת יכולה לשמש לך תחילת הייצור התעשייתי שלא נראה שונה, מאיך שהסווטשופס נראים היום, בניצול עבודת פרך של נשים וילדים. תקרא את הספרים של דיקנס לדוגמא.

    לטענת האנרכיסט והממסדניק נחזור בסוף.

    את החלק הבא אני מתלבט איך להגדיר- שקר או אי הבנת הנקרא ברמה של כיתה ג'-
    אני רואה במלוכנות דגם מימשלי חברתי ממש מופלא? איפה בדיוק קראת את זה? תנסה להבין את המשפט הבא:
    "לסיכום, מצב העם תחת השופטים אינו שונה כ"כ ממצב העם תחת המלכים, או תחת הכהנים. יש כהנים טובים, כמו שיש כהנים מושחתים, ויש מלכים טובים, כמו שיש רעים. והיו שופטים רעים, כמו שהיו טובים". אם אתה לא מבין את זה, אתה מקרה אבוד.

    טוב שאתה מודה שטעית בנושא שמואל- לא האויבים החיצוניים, אלא השחיתות של אלו שאמורים לייצג את האל עלי אדמה, היא שמביאה את העם לשמואל. מקרה של חומץ בן יין. ואז אתה יוצר טעות/שקר חדשה- כל המלכים הובילו לשחיתות, עד האחרון שבהם? מה עשה לך יאשיהו? באיזו שחיתות הוא היה מעורב? אגב, פרט מידע מעניין מאוד לגביו, שמפתיע כל חוזר בתשובה וגם אנשים דתיים, הוא שיאשיהו מוצא את ספר דברים, מגלה לגבי חג הפסח, שלא נחוג מאז ימי השופטים- "כִי לא נַעֲשָה כַפֶסַח הַזֶה מִימֵי הַשפְטִים אֲשֶר שָפְטוּ אֶת-יִשְרָאֵל וְכל יְמֵי מַלְכֵי יִשְרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה" (מל"ב כג,כב)

    ויש עוד הרבה מלכים שלא היו מושחתים, ולא עשו מה ששמואל ניבא. חלק כן. מנשה הוא אחד המלכים הכי רעים, אבל הבא אחריו יאשיהו נחשב לצדיק שבמלכים. לסיכום, אתה עושה הכללה שלילית לגבי כל המלכים, ואני טוען שכל ממסד יכול להשתמש בכוחו לטובה או לרעה.

    אגב, העם דורש את המלך, למרות האזהרות של שמואל, וממשיך לבקש זאת גם אחרי נאום שמואל. לפי התיזה שלך, הוא היה צריך להגיד להם "למה לכם מלך? לא עדיף שופט, ככה שהכל מבוזר וקרוב לאדם הפשוט, של שופטים שבטיים?". כנראה העורך של התנך היה קומוניסט, והוא השמיט את הפסוקים האלו…, לפי התיזה שלך, הוא היה צריך לדחוף להם את מודל השופט. ואולי אם זה כזאת אידיליה, אולי היום צריך לפרק את מדינת ישראל ל-12 שבטים, ובראש כל שבט לשים שופט, כדי שנחייה בשלטון מבוזר שקרוב לאנשים הפשוטים.

    לחוק המלך אתה מתייחס, ואני לא הכרתי, אז התחלתי לקרוא. אלוהים לא פוסל מלך, ואף צופה זאת. ישנם כמה תנאים-להיות בן העם היהודי (מה שרב המלכים היו), אף אחד מהם לא החזיר את העם מצריימה, ולגבי מספר הסוסים והנשים והזהב, אינך יודע איזה מלך (חוץ משלמה) הרבה נשים סוסים וזהב (למה סוסים זה רע? מה עדיף? חמורים? ככה אתה רוצה שילחמו בפלישתים?). כנראה לך יש קשר למשרד רואי החשבון של התנ"ך, אם פסקת שהם לא עומדים בחוק המלך. ומה זה "לא ירבה"? איפה הגבול? אגב, לפני ואחרי חוק המלך, ישנם חוק השופט(לפני) וחוק הכהן(אחרי). לפי אותו משקל שאתה שוקל את המלכים בוא נשפוט את השופטים והכהנים, שהיו גם שופטים- משפט צדק והטיית משפט לא היו אצל בני עלי ושמואל. הם לקחו שוחד. הכהנים יותר גרועים- הם מראש מקבלים חלק מהייצור החקלאי ומן החי, אבל זה לא מספיק לבני עלי, שלוקחים יותר, ובנוסף שוכבים עם הנשים שמגיעות לאוהל מועד- אפשר לומר בבטחה, שהם לא שמרו את "חוק הכוהן", ולכן היה לעם צידוק לבוא בטענות לשמואל. דרך אגב, לא מופיעים בחוק המלך " אי צבירת רכוש ואי התעלקות על העם הפשוט"…

    גם הסיכום שלך מעוות את התנ"ך. התנ"ך הוא קוד מוסרי לחברה מתוקנת. חוקי העבדים וחוקי הריבית בלבד הם חוקים סוציאליים ממדרגה ראשונה. תסתכל על הקפיטליזם שלך, ותראה שהוא אוהב ורוצה להכניס אנשים לחוב, כי מי שחייב כסף משעבד את עצמו. הקפיטליזם שלך מעריץ עבדות ושונא עובדים שמודעים לזכויותיהם ונלחמים עליהם. יותר נראה שהתנ"ך הוא המדריך ל-union orgenizer. התנ"ך גם יוצא נגד סגידה לחפצים, ותאמין לי, ענף הפרסום בנוי על סגידה לחפצים, ושוטף את מוחנו בהם.

    אגב, אתה מתעלם מהיהדות שאחרי התנ"ך. יושבים גברים (וזו הנקודה שאני עצבני עליה, שלא שיתפו את הנשים, וחוכמת נשים יהודיות בת אלפי שנים נמנעה מאיתנו, וזה רק חצי עם הספר) ומנסחים חוקים, לאיך מדינה תראה, בכל תחומי החיים, למרות שהם בגלות. לך תסביר להם שצריך לפרק את המדינה והחוקים שלה לטובת בעלי הון…

    נחזור לטענת האנרכיסט והממסדניק-
    אתה לוקח את המילה אנרכיה, ונותן לה פרשנות אחרת- אני מתכוון שהשוק החופשי שלך בלי שליטה של מדינה, הוא ג'ונגל, בסגנון "אדם לאדם זאב", ואתה משחק לי אותה אמה גולדמן או קרופוטקין. שוב בעייה בהבנת הנקרא. לא מפתיע

    גם הטענה שאני ממסדניק רחוקה מהמציאות- האם כשהחלטתי לוותר על תפקיד של קופירייטר (חלק גבוה בפירמידת הייצור, עם שכר טוב והרבה צ'ופרים) כדי לעסוק בעיתונות, ובמיוחד בנושא הכלכלי חברתי, ולהיות פעיל במאבקים חברתיים, במקביל לעבודה כעובד קבלן זה ממסדניקיות בעיניך? אתה כל הזמן טוען שאני בעד הממשלה, אבל אם תקרא את רב התגובות שלי בהעוקץ, תראה שאני תמיד מתקיף את משרד האוצר, שהוא הממשלה הכנסת ובית המשפט בישראל 2007. אם כבר אתה בעד הממסד, תומך תמיד במשרד האוצר ובהון הגדול.

    כתבתי על מלכים, שופטים וכהנים, שיכולים להיות מושחתים, ויכולים להיות צדיקים. לא הם הגיבורים של התנ"ך, לא בעיני, ולא בעיני העולם. גיבורי התנ"ך הם הנביאים, והם הדגם ששמתי לעצמי. הנביאים ברובם חיים בשולי החברה, בצניעות, ומבקרים את השלטון. הם מהווים את המצפון המוסרי של התנ"ך. אם לא שמת לב, אנונימי פחדן, שמי הוא נתן. הראשון שנשא את השם הזה ומוזכר בתנ"ך, היה נתן הנביא, הנביא שמלווה את דוד המלך. הסיפור הכי מוכר עליו, הוא סיפור כבשת הרש. משל על עשיר שגוזל את הרכוש המועט של העני. תאמין לי, אני עמוק בעסק של לטפל בעשירים, שגונבים את כבשות הרש בישראל המודרנית. בקרוב גם אתה תחשף לזה, ואז תוכל לראות שלא רק את הממשלה אני תוקף בנושא, אלא את רוב הממסדים. אגב, גם את הנבואה היה אפשר לנצל לטוב ולרע, ולאחר חוקי השופט, המלך והכהן, מגיעים חוקי הנביא. שם מצויין שישנם נביאי שקר, ונביאי אמת. נביאי שקר, משרתים את השלטון, או אומרים לעם את מה שהוא רוצה לשמוע, ולא תוכחות "לא פופולאריות". תקרא על ירמיהו הנביא, ותבין…

    לסיכום,
    זה שאתה מוסיף בסוף המילה כלכלה את המילה "חופשית" לא הופכת אותה לחופשית. בעיניך, ובעיני המחנה שאליו אתה שייך, הבעיה היא הממשלה. אתם שונאים דמוקרטיה. לא מפתיע אותי שאתם אנטי-דמוקרטיה. הבעיה של הקפיטליזם הניאו-ליברלי היא שהוא יוצר רוב של עובדים עניים, מעמד בינוני מתרסק, ושכבה דקה של אלפיון עליון. לכן השכבה הדקה מעדיפה שהכח במדינה יעבור לשוק ”החופשי“, כי בשוק, המדד הוא כסף, ולהם יש הרבה ממנו. בדמוקרטיה, הרוב שייך לעובדים העניים, כי לשרי אריסון ולשור יש את אותו קול אחד. אי השוויון של השוק, מתאזן ע“י השוויון הדמוקרטי של ההצבעה. לכן העשירים יעשו הכל כדי להניא את הבוחרים העניים מלהצביע, כמו שג‘ורג‘ בוש הבן יכול לספר לך על השיטות שהם מצאו. דרך אחרת שמצאו העשירים, היא לעבור מהמדינה לגופים על לאומיים, כמו ה-WTO, ה-IMF והבנק העולמי. גופים שבהם אין שום ייצוג לעניים, אך יש ייצוג נכבד לאנשי העסקים ולכלכלנים או עורכי דין שהם ממנים. שיטה אחרת היא לטמטם את מוחם של העניים בעזרת הטלויזיה- לייצר תודעה כוזבת, שחס וחלילה לא יפתח תודעה מעמדית… מי ששולט בערוץ 2 זה שטראוס, קוקה קולה והאחים עופר. אתם חושבים שהם מעדיפים תוכנית תחקירים אמיתית, טלנובלה,טוק שואו או ריאליטי ?

    מעניין איך תעוות, תשקר ולא תבין את הנקרא הפעם…

  28. נתן שקרצ'י

    מעבר לזה שאתה ממחזר את התגובות שלך כמו תוכי, והן תמיד מכילות את אותן סיסמאות ואותה שטחיות, יש לך בעייה בהבנת הנקרא.
    מכיוון שלמדתי קופירייטינג, אני מבין קצת בסיסמאות ובתדמית. אני יודע שלא צריך לגרד הרבה כדי לגלות את השקר.

    נפרק את הטיעונים שלך אחד לאחד-
    מרכז שלם-
    מסתבר שאתה לא קורא אפילו את הלינקים שאתה שם. זה אתה שציטטת אותו. אני קראתי אותו מזמן, ואני יכול להגיד לך שחקרתי את תעשיית טנקי החשיבה (או כמו שאני אוהב לקרוא להם- המכונים ללא כוונת רווח לקידום כוונות הרווח- או באנגלית- ה- non profit for profit) האמריקאית. חוץ מזה, אני קורא עכשיו על הברונים השודדים, ותאמין לי, הכמרים חיזרו אחרי הכסף שלהם, ודיברו בשפה שהם רצו. כך שזה לא מפתיע אותי כשזה קורה בישראל עם התנ"ך. לא רק זה, הקלוויניזם נתן להם צידוק לתאוות הבצע, ואפשר להגיד שהתיאולוגיה הקלויניסטית נמצאת במוחנו, גם אם לא בשמה. מה שיותר מצחיק/עצוב, הוא שאותם ברוני תעשיה היו מעריצים של דרוין וספרו השני, הפחות מפורסם, ההדרדרות של האדם, שטען בערך שרוב האוכלוסיה היא זבל ביולוגי, ויש קבוצה קטנה מאוד (העשירים) שמקדמת את האבולוציה של הגזע שלנו.

    לגבי הפרשנות למשפט שאתה בחרת להפוך לסמל של התורה, איש הישר בעיניו יעשה, אני לא זקוק לאף מורה שיסביר לי את זה, אני יודע לבד שאתה מעוות את התנ"ך כדי שיתאים למסר "השוק החופשי". שור הפרשן המחדש חחח, מהר תודיע ברחבי העולם החרדי על הפלפול החדש שלך.

    אני יודע שטענתי שאתה מטיף לאנרכיה מתאימה לך, כי זה בעצם מה שיהיה השוק החופשי, בלי ממשלה. שוב, אני ממליץ לך לקרוא על הברונים השודדים. זה היה תור הזהב של השוק החופשי שלך, בלי הפרעות של ממשלה. חוץ מזה, גם חקרתי את שיטות הפרופוגנדה שלהם, מאמצע המאה ה-19 ועד 1980 (משם טנקי החשיבה ממשיכים). הם הקדימו את מינסטריון האמת של אורוול בעשרות שנים. דוגמא אחרת יכולה לשמש לך תחילת הייצור התעשייתי שלא נראה שונה, מאיך שהסווטשופס נראים היום, בניצול עבודת פרך של נשים וילדים. תקרא את הספרים של דיקנס לדוגמא.

    לטענת האנרכיסט והממסדניק נחזור בסוף.

    את החלק הבא אני מתלבט איך להגדיר- שקר או אי הבנת הנקרא ברמה של כיתה ג'-
    אני רואה במלוכנות דגם מימשלי חברתי ממש מופלא? איפה בדיוק קראת את זה? תנסה להבין את המשפט הבא:
    "לסיכום, מצב העם תחת השופטים אינו שונה כ"כ ממצב העם תחת המלכים, או תחת הכהנים. יש כהנים טובים, כמו שיש כהנים מושחתים, ויש מלכים טובים, כמו שיש רעים. והיו שופטים רעים, כמו שהיו טובים". אם אתה לא מבין את זה, אתה מקרה אבוד.

    טוב שאתה מודה שטעית בנושא שמואל- לא האויבים החיצוניים, אלא השחיתות של אלו שאמורים לייצג את האל עלי אדמה, היא שמביאה את העם לשמואל. מקרה של חומץ בן יין. ואז אתה יוצר טעות/שקר חדשה- כל המלכים הובילו לשחיתות, עד האחרון שבהם? מה עשה לך יאשיהו? באיזו שחיתות הוא היה מעורב? אגב, פרט מידע מעניין מאוד לגביו, שמפתיע כל חוזר בתשובה וגם אנשים דתיים, הוא שיאשיהו מוצא את ספר דברים, מגלה לגבי חג הפסח, שלא נחוג מאז ימי השופטים- "כִי לא נַעֲשָה כַפֶסַח הַזֶה מִימֵי הַשפְטִים אֲשֶר שָפְטוּ אֶת-יִשְרָאֵל וְכל יְמֵי מַלְכֵי יִשְרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה" (מל"ב כג,כב)

    ויש עוד הרבה מלכים שלא היו מושחתים, ולא עשו מה ששמואל ניבא. חלק כן. מנשה הוא אחד המלכים הכי רעים, אבל הבא אחריו יאשיהו נחשב לצדיק שבמלכים. לסיכום, אתה עושה הכללה שלילית לגבי כל המלכים, ואני טוען שכל ממסד יכול להשתמש בכוחו לטובה או לרעה.

    אגב, העם דורש את המלך, למרות האזהרות של שמואל, וממשיך לבקש זאת גם אחרי נאום שמואל. לפי התיזה שלך, הוא היה צריך להגיד להם "למה לכם מלך? לא עדיף שופט, ככה שהכל מבוזר וקרוב לאדם הפשוט, של שופטים שבטיים?". כנראה העורך של התנך היה קומוניסט, והוא השמיט את הפסוקים האלו…, לפי התיזה שלך, הוא היה צריך לדחוף להם את מודל השופט. ואולי אם זה כזאת אידיליה, אולי היום צריך לפרק את מדינת ישראל ל-12 שבטים, ובראש כל שבט לשים שופט, כדי שנחייה בשלטון מבוזר שקרוב לאנשים הפשוטים.

    לחוק המלך אתה מתייחס, ואני לא הכרתי, אז התחלתי לקרוא. אלוהים לא פוסל מלך, ואף צופה זאת. ישנם כמה תנאים-להיות בן העם היהודי (מה שרב המלכים היו), אף אחד מהם לא החזיר את העם מצריימה, ולגבי מספר הסוסים והנשים והזהב, אינך יודע איזה מלך (חוץ משלמה) הרבה נשים סוסים וזהב (למה סוסים זה רע? מה עדיף? חמורים? ככה אתה רוצה שילחמו בפלישתים?). כנראה לך יש קשר למשרד רואי החשבון של התנ"ך, אם פסקת שהם לא עומדים בחוק המלך. ומה זה "לא ירבה"? איפה הגבול? אגב, לפני ואחרי חוק המלך, ישנם חוק השופט(לפני) וחוק הכהן(אחרי). לפי אותו משקל שאתה שוקל את המלכים בוא נשפוט את השופטים והכהנים, שהיו גם שופטים- משפט צדק והטיית משפט לא היו אצל בני עלי ושמואל. הם לקחו שוחד. הכהנים יותר גרועים- הם מראש מקבלים חלק מהייצור החקלאי ומן החי, אבל זה לא מספיק לבני עלי, שלוקחים יותר, ובנוסף שוכבים עם הנשים שמגיעות לאוהל מועד- אפשר לומר בבטחה, שהם לא שמרו את "חוק הכוהן", ולכן היה לעם צידוק לבוא בטענות לשמואל. דרך אגב, לא מופיעים בחוק המלך " אי צבירת רכוש ואי התעלקות על העם הפשוט"…

    גם הסיכום שלך מעוות את התנ"ך. התנ"ך הוא קוד מוסרי לחברה מתוקנת. חוקי העבדים וחוקי הריבית בלבד הם חוקים סוציאליים ממדרגה ראשונה. תסתכל על הקפיטליזם שלך, ותראה שהוא אוהב ורוצה להכניס אנשים לחוב, כי מי שחייב כסף משעבד את עצמו. הקפיטליזם שלך מעריץ עבדות ושונא עובדים שמודעים לזכויותיהם ונלחמים עליהם. יותר נראה שהתנ"ך הוא המדריך ל-union orgenizer. התנ"ך גם יוצא נגד סגידה לחפצים, ותאמין לי, ענף הפרסום בנוי על סגידה לחפצים, ושוטף את מוחנו בהם.

    אגב, אתה מתעלם מהיהדות שאחרי התנ"ך. יושבים גברים (וזו הנקודה שאני עצבני עליה, שלא שיתפו את הנשים, וחוכמת נשים יהודיות בת אלפי שנים נמנעה מאיתנו, וזה רק חצי עם הספר) ומנסחים חוקים, לאיך מדינה תראה, בכל תחומי החיים, למרות שהם בגלות. לך תסביר להם שצריך לפרק את המדינה והחוקים שלה לטובת בעלי הון…

    נחזור לטענת האנרכיסט והממסדניק-
    אתה לוקח את המילה אנרכיה, ונותן לה פרשנות אחרת- אני מתכוון שהשוק החופשי שלך בלי שליטה של מדינה, הוא ג'ונגל, בסגנון "אדם לאדם זאב", ואתה משחק לי אותה אמה גולדמן או קרופוטקין. שוב בעייה בהבנת הנקרא. לא מפתיע

    גם הטענה שאני ממסדניק רחוקה מהמציאות- האם כשהחלטתי לוותר על תפקיד של קופירייטר (חלק גבוה בפירמידת הייצור, עם שכר טוב והרבה צ'ופרים) כדי לעסוק בעיתונות, ובמיוחד בנושא הכלכלי חברתי, ולהיות פעיל במאבקים חברתיים, במקביל לעבודה כעובד קבלן זה ממסדניקיות בעיניך? אתה כל הזמן טוען שאני בעד הממשלה, אבל אם תקרא את רב התגובות שלי בהעוקץ, תראה שאני תמיד מתקיף את משרד האוצר, שהוא הממשלה הכנסת ובית המשפט בישראל 2007. אם כבר אתה בעד הממסד, תומך תמיד במשרד האוצר ובהון הגדול.

    כתבתי על מלכים, שופטים וכהנים, שיכולים להיות מושחתים, ויכולים להיות צדיקים. לא הם הגיבורים של התנ"ך, לא בעיני, ולא בעיני העולם. גיבורי התנ"ך הם הנביאים, והם הדגם ששמתי לעצמי. הנביאים ברובם חיים בשולי החברה, בצניעות, ומבקרים את השלטון. הם מהווים את המצפון המוסרי של התנ"ך. אם לא שמת לב, אנונימי פחדן, שמי הוא נתן. הראשון שנשא את השם הזה ומוזכר בתנ"ך, היה נתן הנביא, הנביא שמלווה את דוד המלך. הסיפור הכי מוכר עליו, הוא סיפור כבשת הרש. משל על עשיר שגוזל את הרכוש המועט של העני. תאמין לי, אני עמוק בעסק של לטפל בעשירים, שגונבים את כבשות הרש בישראל המודרנית. בקרוב גם אתה תחשף לזה, ואז תוכל לראות שלא רק את הממשלה אני תוקף בנושא, אלא את רוב הממסדים. אגב, גם את הנבואה היה אפשר לנצל לטוב ולרע, ולאחר חוקי השופט, המלך והכהן, מגיעים חוקי הנביא. שם מצויין שישנם נביאי שקר, ונביאי אמת. נביאי שקר, משרתים את השלטון, או אומרים לעם את מה שהוא רוצה לשמוע, ולא תוכחות "לא פופולאריות". תקרא על ירמיהו הנביא, ותבין…

    לסיכום,
    זה שאתה מוסיף בסוף המילה כלכלה את המילה "חופשית" לא הופכת אותה לחופשית. בעיניך, ובעיני המחנה שאליו אתה שייך, הבעיה היא הממשלה. אתם שונאים דמוקרטיה. לא מפתיע אותי שאתם אנטי-דמוקרטיה. הבעיה של הקפיטליזם הניאו-ליברלי היא שהוא יוצר רוב של עובדים עניים, מעמד בינוני מתרסק, ושכבה דקה של אלפיון עליון. לכן השכבה הדקה מעדיפה שהכח במדינה יעבור לשוק ”החופשי“, כי בשוק, המדד הוא כסף, ולהם יש הרבה ממנו. בדמוקרטיה, הרוב שייך לעובדים העניים, כי לשרי אריסון ולשור יש את אותו קול אחד. אי השוויון של השוק, מתאזן ע“י השוויון הדמוקרטי של ההצבעה. לכן העשירים יעשו הכל כדי להניא את הבוחרים העניים מלהצביע, כמו שג‘ורג‘ בוש הבן יכול לספר לך על השיטות שהם מצאו. דרך אחרת שמצאו העשירים, היא לעבור מהמדינה לגופים על לאומיים, כמו ה-WTO, ה-IMF והבנק העולמי. גופים שבהם אין שום ייצוג לעניים, אך יש ייצוג נכבד לאנשי העסקים ולכלכלנים או עורכי דין שהם ממנים. שיטה אחרת היא לטמטם את מוחם של העניים בעזרת הטלויזיה- לייצר תודעה כוזבת, שחס וחלילה לא יפתח תודעה מעמדית… מי ששולט בערוץ 2 זה שטראוס, קוקה קולה והאחים עופר. אתם חושבים שהם מעדיפים תוכנית תחקירים אמיתית, טלנובלה,טוק שואו או ריאליטי ?

    מעניין איך תעוות, תשקר ולא תבין את הנקרא הפעם…

  29. נתן שקרצ'י

    בזמן האחרון אני קורא את עושר האומות שלו. אגב, די מעניין למה לא תרגמו בעברית את התיאוריה על הרגשות המוסריים, ספרו הקודם. כנראה לא רצו שלכלכלנים יהיו רגשות מוסריים…
    בכל מקרה, הוא נראה די שונה מהדמות שעושים אותו חסידי "השוק החופשי", שליחיהם של בעלי ההון.
    הוא בעד מיסוי פרוגרסיבי, שירותים ציבוריים- הוא מבין שהשוק לא מעוניין לספק אותם, הוא בעד שכר מינימום, ואפילו ממליץ למעסיקים לשלם יותר מכך, כדי להגדיל את המוטיבציה והבריאות של העובדים. אם מסתכלים על מכסים, הבן אדם בן של מוכס, ובסוף חייו נהיה המוכס הראשי של סקוטלנד. הנה ציטוט שלו, לגבי הצורך באיגודים מקצועיים:

    ”שכר העבודה המקובל תלוי בכול מקום ומקום בחוזה הנחתם בדרך כלל בין שני הצדדים האלה, שהאינטרסים שלהם אינם שווים בשום אופן. הפועלים שואפים לקבל הרבה ככל האפשר, המעסיקים שואפים לתת מעט ככל האפשר. אלה נוטים להתאגד כדי להעלות את שכר העבודה, ואלה – כדי להורידו.
    אולם בדרך-כלל לא יקשה לחזות ידו של מי תהיה על העליונה בסכסוך בנסיבות רגילות, ומי יכפה על מי להסכים לתנאיו. המעסיקים, אשר מספרם קטן יותר, מתאגדים ביתר קלות. מה גם שהחוק מתיר להם את התאגדותם ועל כל פנים אינו אוסר אותה, אבל הוא אוסר התאגדויות של פועלים. אין לנו חוקי פרלמנט נגד התאגדות לצורך הורדת מחיר העבודה, אך יש חוקים רבים נגד התאגדות לשם העלתו. המעסיקים יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר בסכסוכים שכאלה. בעל הקרקע, האיכר, התעשיין והסוחר מסוגלים בדרך כלל לחיות שנה אחת או שנתיים על ההון שכבר צברו, גם אם לא יעסיקו אפילו פועל אחד. פועלים רבים אינם יכולים להתקיים שבוע ימים בלא תעסוקה, מעטים מהם יכולים להתקיים כך חודש ימים, וכמעט שום פועל אינו יכול להתקיים כך שנה. לאורך זמן, אפשר שהמעסיק זקוק לפועל כשם שהפועל זקוק למעסיקו, אבל הצורך אינו מיידי.
    יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות, הרינו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור העניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל…… יש שהמעסיקים מתאגדים בהתאגדויות מיוחדות כדי להוריד את שכר העבודה אפילו למטה מן השער הזה. התאגדויות אלה מתנהלות תמיד בתכלית החשאיות עד מימושן, וכאשר הפועלים נכנעים ללא התנגדות, כפי שקורה לא אחת, הרי למרות פגיעתן הקשה, איש זולתם אינו שומע עליהן לעולם.“

    חבובצ'יק, את זה לא תצליח לעוות. אדם סמית, בן המעמד הבינוני (אביו עובד מדינה), שבגיל 14 כבר הולך לאוניברסיטה, ולומד קודם כל הפילוסופיה של המוסר, הוא אדם עם עינים פקוחות. התיאוריה של הרגשות המוסריים נפתח בכתיבה על אמפתיה לאחר, מתוך צפייה בסבלו, ושימת עצמך במצבו. אני בטוח שאדם ראה את מצבם של ילדי המעמד הנמוך, שנמכרו אז לבעלי אדמות, או עבדו במפעלים בתנאים מזעזעים. הניתוח שלו לגבי הצורך באיגודים, העובדה שהוא אומר שלא קשה להבין, שהמעסיק בעל יותר כוח עמידה, מאורגן יותר עם חבריו לענף, והחוק שאוסר התאגדויות של פועלים, או החשאיות שבה נעשית שבירת העובדים ע"י המעסיקים.

    הרי בישראל אף אחד לא מונע ממעסיקים להתארגן,אבל כן מונעים מעובדים להתארגן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם לא שמת לב למקרה קסטרו לדוגמא. סמית צדק, הם ניסו לשבור את ההתארגנות של דייגו וחבריו בשקט. חיפשתי אותך שהפגנו למענם, אבל לא ראיתי אותך…

    אדם סמית לא טיפש, וכמו שהוא מבין שהמעסיקים התעשיינים והסוחרים מתארגנים כדי לדפוק את הפועלים שלהם, הוא מבין שהם מתארגנים גם כדי לדפוק את הצרכנים שלהם-
    "אנשי מקצוע מאותו הענף נפגשים לעתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור, או בתחבולה לשם העלאת מחירים".

    עכשיו תגיד לי מר שוק חופשי, בישראל אין קרטלים? בבנקאות? בסלולר? בדלק? בגז? באינטרנט? בביטוח? וכו'

    אם הוא נגד ממשלה, זה כי בזמנו בממשלה ישבו נציגי הסוחרים, התעשיינים, בעלי האדמות והאצולה, ולפועלים לא הייתה בכלל זכות הצבעה!!!!!!! זכות ההצבעה, שאתה נהנה ממנה היום במדינה דמוקרטית, היא כתוצאה ממאבקים עקובי דם של האיגודים המקצועיים. אם לא האיגודים המקצועיים, לא הייתה לך דמוקרטיה!!!!!!!!!!!!!!!! ואגב, קצת מצחיק, באנגליה, כשנתנו בסוף לפועלים להצביע, מנעו זאת מנשים מתחת לגיל 30. כנראה עד הגיל הזה הם מטומטמות, ולא צריך לתת להן להצביע. לקח עוד כמה שנים של מאבקים, וגם זה בוטל.

    בקיצור, אדם סמית די שונה מהמודל שאתה ושטרסלר והריטג' ומכון קאטו והובר וכל האחרים מנסים לצייר. לא מפליא אותי שאתם עיוותתם גם אותו- הכל כדי לשרת את האדונים שלכם, בעלי ההון הגדול.
    כתבה מצויינת בנושא, כותב דייויד קורטן, שכתב את "כשהתאגידים שולטים בעולם"- אם אדם סמית היה קורא את ספרו, הוא היה מתעצבן שלא למדו כלום מהספר שלו, ואם כבר עיוותו אותו. גם לך אני ממליץ לקרוא את הספר הזה.
    הכתבה של קורטן, שנקראת "הבגידה באדם סמית"-
    http://www.pcdf.org/corprule/betrayal.htm

  30. נתן שקרצ'י

    בזמן האחרון אני קורא את עושר האומות שלו. אגב, די מעניין למה לא תרגמו בעברית את התיאוריה על הרגשות המוסריים, ספרו הקודם. כנראה לא רצו שלכלכלנים יהיו רגשות מוסריים…
    בכל מקרה, הוא נראה די שונה מהדמות שעושים אותו חסידי "השוק החופשי", שליחיהם של בעלי ההון.
    הוא בעד מיסוי פרוגרסיבי, שירותים ציבוריים- הוא מבין שהשוק לא מעוניין לספק אותם, הוא בעד שכר מינימום, ואפילו ממליץ למעסיקים לשלם יותר מכך, כדי להגדיל את המוטיבציה והבריאות של העובדים. אם מסתכלים על מכסים, הבן אדם בן של מוכס, ובסוף חייו נהיה המוכס הראשי של סקוטלנד. הנה ציטוט שלו, לגבי הצורך באיגודים מקצועיים:

    ”שכר העבודה המקובל תלוי בכול מקום ומקום בחוזה הנחתם בדרך כלל בין שני הצדדים האלה, שהאינטרסים שלהם אינם שווים בשום אופן. הפועלים שואפים לקבל הרבה ככל האפשר, המעסיקים שואפים לתת מעט ככל האפשר. אלה נוטים להתאגד כדי להעלות את שכר העבודה, ואלה – כדי להורידו.
    אולם בדרך-כלל לא יקשה לחזות ידו של מי תהיה על העליונה בסכסוך בנסיבות רגילות, ומי יכפה על מי להסכים לתנאיו. המעסיקים, אשר מספרם קטן יותר, מתאגדים ביתר קלות. מה גם שהחוק מתיר להם את התאגדותם ועל כל פנים אינו אוסר אותה, אבל הוא אוסר התאגדויות של פועלים. אין לנו חוקי פרלמנט נגד התאגדות לצורך הורדת מחיר העבודה, אך יש חוקים רבים נגד התאגדות לשם העלתו. המעסיקים יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר בסכסוכים שכאלה. בעל הקרקע, האיכר, התעשיין והסוחר מסוגלים בדרך כלל לחיות שנה אחת או שנתיים על ההון שכבר צברו, גם אם לא יעסיקו אפילו פועל אחד. פועלים רבים אינם יכולים להתקיים שבוע ימים בלא תעסוקה, מעטים מהם יכולים להתקיים כך חודש ימים, וכמעט שום פועל אינו יכול להתקיים כך שנה. לאורך זמן, אפשר שהמעסיק זקוק לפועל כשם שהפועל זקוק למעסיקו, אבל הצורך אינו מיידי.
    יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות, הרינו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור העניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל…… יש שהמעסיקים מתאגדים בהתאגדויות מיוחדות כדי להוריד את שכר העבודה אפילו למטה מן השער הזה. התאגדויות אלה מתנהלות תמיד בתכלית החשאיות עד מימושן, וכאשר הפועלים נכנעים ללא התנגדות, כפי שקורה לא אחת, הרי למרות פגיעתן הקשה, איש זולתם אינו שומע עליהן לעולם.“

    חבובצ'יק, את זה לא תצליח לעוות. אדם סמית, בן המעמד הבינוני (אביו עובד מדינה), שבגיל 14 כבר הולך לאוניברסיטה, ולומד קודם כל הפילוסופיה של המוסר, הוא אדם עם עינים פקוחות. התיאוריה של הרגשות המוסריים נפתח בכתיבה על אמפתיה לאחר, מתוך צפייה בסבלו, ושימת עצמך במצבו. אני בטוח שאדם ראה את מצבם של ילדי המעמד הנמוך, שנמכרו אז לבעלי אדמות, או עבדו במפעלים בתנאים מזעזעים. הניתוח שלו לגבי הצורך באיגודים, העובדה שהוא אומר שלא קשה להבין, שהמעסיק בעל יותר כוח עמידה, מאורגן יותר עם חבריו לענף, והחוק שאוסר התאגדויות של פועלים, או החשאיות שבה נעשית שבירת העובדים ע"י המעסיקים.

    הרי בישראל אף אחד לא מונע ממעסיקים להתארגן,אבל כן מונעים מעובדים להתארגן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם לא שמת לב למקרה קסטרו לדוגמא. סמית צדק, הם ניסו לשבור את ההתארגנות של דייגו וחבריו בשקט. חיפשתי אותך שהפגנו למענם, אבל לא ראיתי אותך…

    אדם סמית לא טיפש, וכמו שהוא מבין שהמעסיקים התעשיינים והסוחרים מתארגנים כדי לדפוק את הפועלים שלהם, הוא מבין שהם מתארגנים גם כדי לדפוק את הצרכנים שלהם-
    "אנשי מקצוע מאותו הענף נפגשים לעתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור, או בתחבולה לשם העלאת מחירים".

    עכשיו תגיד לי מר שוק חופשי, בישראל אין קרטלים? בבנקאות? בסלולר? בדלק? בגז? באינטרנט? בביטוח? וכו'

    אם הוא נגד ממשלה, זה כי בזמנו בממשלה ישבו נציגי הסוחרים, התעשיינים, בעלי האדמות והאצולה, ולפועלים לא הייתה בכלל זכות הצבעה!!!!!!! זכות ההצבעה, שאתה נהנה ממנה היום במדינה דמוקרטית, היא כתוצאה ממאבקים עקובי דם של האיגודים המקצועיים. אם לא האיגודים המקצועיים, לא הייתה לך דמוקרטיה!!!!!!!!!!!!!!!! ואגב, קצת מצחיק, באנגליה, כשנתנו בסוף לפועלים להצביע, מנעו זאת מנשים מתחת לגיל 30. כנראה עד הגיל הזה הם מטומטמות, ולא צריך לתת להן להצביע. לקח עוד כמה שנים של מאבקים, וגם זה בוטל.

    בקיצור, אדם סמית די שונה מהמודל שאתה ושטרסלר והריטג' ומכון קאטו והובר וכל האחרים מנסים לצייר. לא מפליא אותי שאתם עיוותתם גם אותו- הכל כדי לשרת את האדונים שלכם, בעלי ההון הגדול.
    כתבה מצויינת בנושא, כותב דייויד קורטן, שכתב את "כשהתאגידים שולטים בעולם"- אם אדם סמית היה קורא את ספרו, הוא היה מתעצבן שלא למדו כלום מהספר שלו, ואם כבר עיוותו אותו. גם לך אני ממליץ לקרוא את הספר הזה.
    הכתבה של קורטן, שנקראת "הבגידה באדם סמית"-
    http://www.pcdf.org/corprule/betrayal.htm

  31. נתן שקרצ'י

    אני כותב טעויות במרכאות, כי זה כבר מתחיל להיות סיסטמי. לכן שוב אתייחס לטענותיך אחת לאחת, לא תמיד לפי הסדר של דבריך.

    נתחיל בחוק המלך. כמו שכתבתי קודם, לא שמעתי עליו עד שכתבת, ולכן כשכתבת, הלכתי לבדוק. אתה כותב לדור, שאלוהים או הסופר המקראי רואה בעין רעה את התפקיד של המלך, שהוא לדעתך אנלוגיה לימינו על שלטון ריכוזי. רק כדי שתדע, גם תאגידים עסקיים הם שלטונות ריכוזיים. עקרון הרווח מנהל אותם, מתוך ניצול של העובדים, ורמאות של הלקוחות. הם בירוקרטיה לא פחותה מהממשלה, ולראייה, בתלונות צרכנים, הבנקים, חב' הסלולר, הכבלים נמצאים ברמה גבוהה. תנסה לדבר עם שירות לקוחות. האם הבנקים והסלולר לא עוטפים אותך בניירת? בעל החברה לוקח שכר מיליונים, והעובדים בקושי סוגרים את החודש. נו, נשמע די דומה לשלטון של שלמה.
    בכל מקרה, אתה כותב, שחוק המלך יוצר הגבלות כה רבות על המלוכה, עד כדי כך שבן אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה. נביא את הציטוט המקראי, ונראה הכצעקתה- דברים י"ז י"ד-כ' –
    "יד כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד".

    תסביר לי בדיוק, איפה אתה רואה כאן הגבלות כה רבות, עד כדי כך שבן אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה?? כי כמו שכתבתי לך בתגובה קודמת- אלוהים מבין שהעם ירצה מלך(זה המודל הכי בולט בסביבה, עוד מימי אברהם) כמו כל העמים. לכן התנאי הראשון שהסופר (או אלהים בעיני המאמינים) שם הוא- שאלהים בוחר בו. הדרישה הבאה היא להיות חלק מהעם ולא מעם אחר, מה שנכון לרב המלכים. התנאי הבא הוא לא להרבות סוסים. לטיעון על שלמה ו-16000 סוסיו היקרים אתייחס בהמשך. בתכלס, לגבי רב המלכים איננו יודעים כמה סוסים היו להם, לא ברור כמה זה "לא להרבות". אולי אלו סוסים לצבא, שיילחם כמו שצריך? התנאי שאחריו הוא שלא יוריד את העם מצריימה כדי להרבות סוסים- לא קרה עם אף מלך, אלא אם לך יש מידע אחר. לגבי ריבוי הנשים, שוב, חוץ משלמה, לא צויין ריבוי נשים לגבי אף מלך. ואגב, ב-12 השבטים של עם ישראל, ריבוי נשים הוא נורמה באותה עת. התנאי נוסף הוא לגבי ריבוי זהב וכסף- שוב, חוץ משלמה (ואולי גם אחאב, עם סיפור כרם נבות היזרעאלי, שדי מזכיר את סיפור כבשת הרש- עשיר שחומד את רכושו היחיד של העני) לא ברור אלו מלכים הרבו כסף וזהב. התנאי האחרון, שאותו לא ציטטתי, בין פס' י"ח-כ', דורש מהמלך כנראה לקרוא את חוק המלך, כדי שיעמוד בחוקי התורה.

    לכן, לאור כל הנ"ל, הפרשנות שלי היא, שאלוהים(או הסופר המקראי) די צופה את העובדה שהעם ידרוש מלך. לכן הוא מכין את החוקים הללו. ישנן הגבלות, לא רבות, שרב המלכים די עמדו בהן. לא כל מה שאתה טוען.

    נמשיך במשל יותם. כאן אתה כבר ממש עושה מעצמך צחוק. אני ציטטתי אותו בתגובה שלי- "אבימלך הבן של גדעון, מחסל את 70 אחיו על אבן אחת כדי לקבל את הירושה…". היחיד שנשאר בחיים הוא יותם, והוא כותב את המשל. הבעייה היא שאבימלך ויותם עושים זאת במאבק על תפקיד השופט, בתקופת השופטים, ולא בתקופת המלוכה. חחח
    אם אתה לא מאמין לפרשנות שלי, שלטענתך מושפעת מהפירושים השמרניים והארכאיים שלמדתי בבי"ס, תוכל למצוא את משל יותם בספר שופטים(ולא במלכים) פרק ט' פס' ז'-כ.

    טיעון מס' 3 בתגובה לדור, לא נכון, הוכחתי בתג' קודמות. אל תעשה הכללות. חלק היו רשעים, וחלק צדיקים. כמו השופטים. עם נוסיף לזה את טיעון מס' 5, על הנביאים, אני מבטיח לך שאם הנביאים היו חיים בתקופת השופטים, גם אותם הם היו מבקרים על אותם דברים שהם ביקרו את המלכים.

    לטיעון 4 לא מצאתי סימוכין בדברי שמואל לעם, שגם אלוהים (לפי המקרא) רואה בתקופת השופטים ממש ממלכת אלוהים. תצטרך להוכיח לי את זה.

    במחשבה נוספת, עלי הכהן ושמואל הכהן, שהם האחרונים שבשופטים, הם בכלל כוהנים!!! שמואל ועלי הם לא לוחמים כמו שאר השופטים, אלא מנהיגים דתיים. לכן לדעתי אולי היה צריך לפתוח להם ספר משלהם, "ספר כהנים", אבל כנראה בגלל העובדה שתקופתם הייתה קצרה, וילדיהם לא הלכו בדרכם בלשון המעטה, הוסיפו אותם לשופטים. וזה מה שעולה מהעם לשמואל: " וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם". ז"א אם כבר שחיתות, עדיף כמו השכנים שלנו, מלך.
    כנראה שלדעתך, שמואל היה צריך לדחוף לכל זקני ישראל לגרון את המשך השופטים ולא להסכים למלך. אגב, כל זקני ישראל, זה אומר כל שבטי ישראל, ז"א שגם השבטים מוכנים למלך, שיאחד את השבטים. זו התקדמות עבורם.

    בתגובה קודמת לדור, אתה כותב את הדברים הבאים "למעשה דור, האמירה של שמואל שציטטתי על מה יקרה אם יומלך מלך התגשמה במלואה -לא היה מלך אחד בממלכת ישראל (או יהודה) שלא הפר את חוק המלך (ראה ספר דברים),ומהו חוק המלך ?
    הגבלות רבות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם".

    כנראה שאני ואתה קוראים "חוק המלך מספר דברים" שונה. יש לך גירסא מתוקנת של התנ"ך, מותאמת לקידום קפיטליזם?

    נחזור לתק' המלך שלמה.
    אתה החלטת ש"איש הישר בעיניו יעשה"- מסמל חברה אידילית. לא הסכמתי, ככתוב בתגובות קודמות.
    והנה, בספר מלכים, בתיאור תק' שלמה מופיע משפטים, שבעיני מסמלים הרבה יותר טוב תקופה אידילית-
    מלכים א' ד' כ'- " יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וּשְׂמֵחִים." לא נשמע רע…

    מלכים א' ה'- תיאור האימפריה של שלמה, פרי מלחמות דוד והשלום שכרת שלמה-
    "וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת–מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. {פ} ב וַיְהִי לֶחֶם-שְׁלֹמֹה, לְיוֹם אֶחָד: שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. ג עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי–וּמֵאָה צֹאן; לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים, אֲבוּסִים. ד כִּי-הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד-עַזָּה–בְּכָל-מַלְכֵי, עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו–מִסָּבִיב. ה וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע–כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה. {ס}

    תרגום: שלמה מושל בכל הממלכות, מן הנהר ארץ פלישתים ועד גבול מצרים. הדיאטה של החצר מעידה על כך. ישראל ויהודה יושבים לבטח, עם משפט שבטח מתאר אידיליה- כל ישראל ויהודה בטוחים, מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו. והעמים האחרים מגישים לו מנחות, ועובדים בשביל שלמה, כל ימי חייו. אלוהים נותן לו חכמה ורוחב לב, עד שהוא נחשב לחכם מכל אדם. הוא כותב 3000 משלים, ו-1005 שירים. יש איזה שופט שהתקרב לזה? אז, באים מכל העמים לשמוע את חוכמתו (שאלוהים נתן לו)

    אחר כך יש את סיפור חירם ובניין בית המקדש הראשון (אל תגלה, אבל נראה לי שרב האנשים הדתיים מאמינים שזה המקום הכי קדוש, ואומרים שזה לא רק ליהודים). חירם מלך צור מברך את יהוה שנתן לדוד בן חכם. מרבית הזהב שאתה מאשים את שלמה, משמש לבניית בית המקדש, וארמונות נוספים ובית משפט, כיאה לאימפריה. תראה לדוגמא את מלכים ז' פס' נ"א- " נא וַתִּשְׁלַם, כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה; וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת-קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו, אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַכֵּלִים–נָתַן, בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה". די לא מסתדר עם המסרים שלך. פרק ח' חוגג את הבאת לוחות הברית לבית המקדש. כמויות הצאן והבקר לזבח, "לא יספרו ולא ימנו מרב". אח"כ כבר מונים-22 אלף ראשי בקר, ו-120 ראשי צאן. איזה פקקים זה יצר בטח בגינות סחרוב של ירושלים הקדומה…
    בסוף הפרק, יש תיאור על תחושת העם:
    "סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ".

    פרק ט' מספר מי העבדים- "יט וְאֵת כָּל-עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים; וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן, וּבְכֹל, אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ. כ כָּל-הָעָם הַנּוֹתָר מִן-הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵמָּה. כא בְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא-יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַחֲרִימָם; וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס-עֹבֵד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כב וּמִבְּנֵי, יִשְׂרָאֵל, לֹא-נָתַן שְׁלֹמֹה, עָבֶד: כִּי-הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו, וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ, וּפָרָשָׁיו". {ס}

    פרשנות: העם לא בעבדים. אלו הם צאצאי 7 העמים יושבי הארץ. עם ישראל מהווה את הבירוקרטיה. כנ"ל לגבי המיסים- חלקם הקטן הגיע מהעם, והרוב מכיבושים או ממנחות שלום, כמו של מלכת שבא.

    לסיכום, נראה שתקופת שלמה היא תור הזהב של העם היהודי בתקופה המקראית- שלום, אימפריה, עושר רב, ועם מרוצה תחת גפנו ותחת תאנתו. לא שמעתי אותם יוצאים להפגנות נגד שלמה בסגנון איומי שמואל על העם שלא כדאי להם מלך. או מבקשים לחזור לתק' השופטים. תוכל למצוא כאן ניתוח נוסף של תקופת שלמה המלך-
    http://www.tora.us.fm/tnk1/nvir/mlkima/jlmo.html

    מסקנה: אתה מנסה לדחוס את התנ"ך לתוך התבנית של הקפיטליזם. זה לא הולך…
    חוקי התורה לא מציעים דגם של כלכלה חופשית. הספר עמוס בחוקים, שצריך היה רגולציה כדי לאכוף אותם. כדי לאכוף דרושה מדינה. גם שאר היצירה היהודית, מהמשנה לגמרא ולתלמוד, עסקה בקביעת חוקים והלכות, ובענייני ניהולה של מדינה. וגם, אתה כותב תמיד שצריך להוריד מיסים, אבל פתאום השמיטה היא עבורך סמל למיסוי פרוגרסיבי. כבר הוכחתי לך שבישראל נטל המיסוי בתמ"ג ב-10 השנים האחרונות, נע בסביבות 36%, נמוך מהרבה מדינות מערביות, שלוקחות מעל 50%. בד"כ הן מובילות במדדים העולמיים ברב התחומים, והן לא סובלות ממלחמות, שלנו גוזלות חלק גדול מהתמ"ג.

  32. נתן שקרצ'י

    אני כותב טעויות במרכאות, כי זה כבר מתחיל להיות סיסטמי. לכן שוב אתייחס לטענותיך אחת לאחת, לא תמיד לפי הסדר של דבריך.

    נתחיל בחוק המלך. כמו שכתבתי קודם, לא שמעתי עליו עד שכתבת, ולכן כשכתבת, הלכתי לבדוק. אתה כותב לדור, שאלוהים או הסופר המקראי רואה בעין רעה את התפקיד של המלך, שהוא לדעתך אנלוגיה לימינו על שלטון ריכוזי. רק כדי שתדע, גם תאגידים עסקיים הם שלטונות ריכוזיים. עקרון הרווח מנהל אותם, מתוך ניצול של העובדים, ורמאות של הלקוחות. הם בירוקרטיה לא פחותה מהממשלה, ולראייה, בתלונות צרכנים, הבנקים, חב' הסלולר, הכבלים נמצאים ברמה גבוהה. תנסה לדבר עם שירות לקוחות. האם הבנקים והסלולר לא עוטפים אותך בניירת? בעל החברה לוקח שכר מיליונים, והעובדים בקושי סוגרים את החודש. נו, נשמע די דומה לשלטון של שלמה.
    בכל מקרה, אתה כותב, שחוק המלך יוצר הגבלות כה רבות על המלוכה, עד כדי כך שבן אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה. נביא את הציטוט המקראי, ונראה הכצעקתה- דברים י"ז י"ד-כ' –
    "יד כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד".

    תסביר לי בדיוק, איפה אתה רואה כאן הגבלות כה רבות, עד כדי כך שבן אנוש לא יכול להיות מלך לפי חוקי התורה?? כי כמו שכתבתי לך בתגובה קודמת- אלוהים מבין שהעם ירצה מלך(זה המודל הכי בולט בסביבה, עוד מימי אברהם) כמו כל העמים. לכן התנאי הראשון שהסופר (או אלהים בעיני המאמינים) שם הוא- שאלהים בוחר בו. הדרישה הבאה היא להיות חלק מהעם ולא מעם אחר, מה שנכון לרב המלכים. התנאי הבא הוא לא להרבות סוסים. לטיעון על שלמה ו-16000 סוסיו היקרים אתייחס בהמשך. בתכלס, לגבי רב המלכים איננו יודעים כמה סוסים היו להם, לא ברור כמה זה "לא להרבות". אולי אלו סוסים לצבא, שיילחם כמו שצריך? התנאי שאחריו הוא שלא יוריד את העם מצריימה כדי להרבות סוסים- לא קרה עם אף מלך, אלא אם לך יש מידע אחר. לגבי ריבוי הנשים, שוב, חוץ משלמה, לא צויין ריבוי נשים לגבי אף מלך. ואגב, ב-12 השבטים של עם ישראל, ריבוי נשים הוא נורמה באותה עת. התנאי נוסף הוא לגבי ריבוי זהב וכסף- שוב, חוץ משלמה (ואולי גם אחאב, עם סיפור כרם נבות היזרעאלי, שדי מזכיר את סיפור כבשת הרש- עשיר שחומד את רכושו היחיד של העני) לא ברור אלו מלכים הרבו כסף וזהב. התנאי האחרון, שאותו לא ציטטתי, בין פס' י"ח-כ', דורש מהמלך כנראה לקרוא את חוק המלך, כדי שיעמוד בחוקי התורה.

    לכן, לאור כל הנ"ל, הפרשנות שלי היא, שאלוהים(או הסופר המקראי) די צופה את העובדה שהעם ידרוש מלך. לכן הוא מכין את החוקים הללו. ישנן הגבלות, לא רבות, שרב המלכים די עמדו בהן. לא כל מה שאתה טוען.

    נמשיך במשל יותם. כאן אתה כבר ממש עושה מעצמך צחוק. אני ציטטתי אותו בתגובה שלי- "אבימלך הבן של גדעון, מחסל את 70 אחיו על אבן אחת כדי לקבל את הירושה…". היחיד שנשאר בחיים הוא יותם, והוא כותב את המשל. הבעייה היא שאבימלך ויותם עושים זאת במאבק על תפקיד השופט, בתקופת השופטים, ולא בתקופת המלוכה. חחח
    אם אתה לא מאמין לפרשנות שלי, שלטענתך מושפעת מהפירושים השמרניים והארכאיים שלמדתי בבי"ס, תוכל למצוא את משל יותם בספר שופטים(ולא במלכים) פרק ט' פס' ז'-כ.

    טיעון מס' 3 בתגובה לדור, לא נכון, הוכחתי בתג' קודמות. אל תעשה הכללות. חלק היו רשעים, וחלק צדיקים. כמו השופטים. עם נוסיף לזה את טיעון מס' 5, על הנביאים, אני מבטיח לך שאם הנביאים היו חיים בתקופת השופטים, גם אותם הם היו מבקרים על אותם דברים שהם ביקרו את המלכים.

    לטיעון 4 לא מצאתי סימוכין בדברי שמואל לעם, שגם אלוהים (לפי המקרא) רואה בתקופת השופטים ממש ממלכת אלוהים. תצטרך להוכיח לי את זה.

    במחשבה נוספת, עלי הכהן ושמואל הכהן, שהם האחרונים שבשופטים, הם בכלל כוהנים!!! שמואל ועלי הם לא לוחמים כמו שאר השופטים, אלא מנהיגים דתיים. לכן לדעתי אולי היה צריך לפתוח להם ספר משלהם, "ספר כהנים", אבל כנראה בגלל העובדה שתקופתם הייתה קצרה, וילדיהם לא הלכו בדרכם בלשון המעטה, הוסיפו אותם לשופטים. וזה מה שעולה מהעם לשמואל: " וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם". ז"א אם כבר שחיתות, עדיף כמו השכנים שלנו, מלך.
    כנראה שלדעתך, שמואל היה צריך לדחוף לכל זקני ישראל לגרון את המשך השופטים ולא להסכים למלך. אגב, כל זקני ישראל, זה אומר כל שבטי ישראל, ז"א שגם השבטים מוכנים למלך, שיאחד את השבטים. זו התקדמות עבורם.

    בתגובה קודמת לדור, אתה כותב את הדברים הבאים "למעשה דור, האמירה של שמואל שציטטתי על מה יקרה אם יומלך מלך התגשמה במלואה -לא היה מלך אחד בממלכת ישראל (או יהודה) שלא הפר את חוק המלך (ראה ספר דברים),ומהו חוק המלך ?
    הגבלות רבות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם".

    כנראה שאני ואתה קוראים "חוק המלך מספר דברים" שונה. יש לך גירסא מתוקנת של התנ"ך, מותאמת לקידום קפיטליזם?

    נחזור לתק' המלך שלמה.
    אתה החלטת ש"איש הישר בעיניו יעשה"- מסמל חברה אידילית. לא הסכמתי, ככתוב בתגובות קודמות.
    והנה, בספר מלכים, בתיאור תק' שלמה מופיע משפטים, שבעיני מסמלים הרבה יותר טוב תקופה אידילית-
    מלכים א' ד' כ'- " יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וּשְׂמֵחִים." לא נשמע רע…

    מלכים א' ה'- תיאור האימפריה של שלמה, פרי מלחמות דוד והשלום שכרת שלמה-
    "וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת–מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. {פ} ב וַיְהִי לֶחֶם-שְׁלֹמֹה, לְיוֹם אֶחָד: שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. ג עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי–וּמֵאָה צֹאן; לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים, אֲבוּסִים. ד כִּי-הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד-עַזָּה–בְּכָל-מַלְכֵי, עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו–מִסָּבִיב. ה וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע–כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה. {ס}

    תרגום: שלמה מושל בכל הממלכות, מן הנהר ארץ פלישתים ועד גבול מצרים. הדיאטה של החצר מעידה על כך. ישראל ויהודה יושבים לבטח, עם משפט שבטח מתאר אידיליה- כל ישראל ויהודה בטוחים, מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו. והעמים האחרים מגישים לו מנחות, ועובדים בשביל שלמה, כל ימי חייו. אלוהים נותן לו חכמה ורוחב לב, עד שהוא נחשב לחכם מכל אדם. הוא כותב 3000 משלים, ו-1005 שירים. יש איזה שופט שהתקרב לזה? אז, באים מכל העמים לשמוע את חוכמתו (שאלוהים נתן לו)

    אחר כך יש את סיפור חירם ובניין בית המקדש הראשון (אל תגלה, אבל נראה לי שרב האנשים הדתיים מאמינים שזה המקום הכי קדוש, ואומרים שזה לא רק ליהודים). חירם מלך צור מברך את יהוה שנתן לדוד בן חכם. מרבית הזהב שאתה מאשים את שלמה, משמש לבניית בית המקדש, וארמונות נוספים ובית משפט, כיאה לאימפריה. תראה לדוגמא את מלכים ז' פס' נ"א- " נא וַתִּשְׁלַם, כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה; וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת-קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו, אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַכֵּלִים–נָתַן, בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה". די לא מסתדר עם המסרים שלך. פרק ח' חוגג את הבאת לוחות הברית לבית המקדש. כמויות הצאן והבקר לזבח, "לא יספרו ולא ימנו מרב". אח"כ כבר מונים-22 אלף ראשי בקר, ו-120 ראשי צאן. איזה פקקים זה יצר בטח בגינות סחרוב של ירושלים הקדומה…
    בסוף הפרק, יש תיאור על תחושת העם:
    "סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת-הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם, שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ".

    פרק ט' מספר מי העבדים- "יט וְאֵת כָּל-עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים; וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן, וּבְכֹל, אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ. כ כָּל-הָעָם הַנּוֹתָר מִן-הָאֱמֹרִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵמָּה. כא בְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא-יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְהַחֲרִימָם; וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס-עֹבֵד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כב וּמִבְּנֵי, יִשְׂרָאֵל, לֹא-נָתַן שְׁלֹמֹה, עָבֶד: כִּי-הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו, וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ, וּפָרָשָׁיו". {ס}

    פרשנות: העם לא בעבדים. אלו הם צאצאי 7 העמים יושבי הארץ. עם ישראל מהווה את הבירוקרטיה. כנ"ל לגבי המיסים- חלקם הקטן הגיע מהעם, והרוב מכיבושים או ממנחות שלום, כמו של מלכת שבא.

    לסיכום, נראה שתקופת שלמה היא תור הזהב של העם היהודי בתקופה המקראית- שלום, אימפריה, עושר רב, ועם מרוצה תחת גפנו ותחת תאנתו. לא שמעתי אותם יוצאים להפגנות נגד שלמה בסגנון איומי שמואל על העם שלא כדאי להם מלך. או מבקשים לחזור לתק' השופטים. תוכל למצוא כאן ניתוח נוסף של תקופת שלמה המלך-
    http://www.tora.us.fm/tnk1/nvir/mlkima/jlmo.html

    מסקנה: אתה מנסה לדחוס את התנ"ך לתוך התבנית של הקפיטליזם. זה לא הולך…
    חוקי התורה לא מציעים דגם של כלכלה חופשית. הספר עמוס בחוקים, שצריך היה רגולציה כדי לאכוף אותם. כדי לאכוף דרושה מדינה. גם שאר היצירה היהודית, מהמשנה לגמרא ולתלמוד, עסקה בקביעת חוקים והלכות, ובענייני ניהולה של מדינה. וגם, אתה כותב תמיד שצריך להוריד מיסים, אבל פתאום השמיטה היא עבורך סמל למיסוי פרוגרסיבי. כבר הוכחתי לך שבישראל נטל המיסוי בתמ"ג ב-10 השנים האחרונות, נע בסביבות 36%, נמוך מהרבה מדינות מערביות, שלוקחות מעל 50%. בד"כ הן מובילות במדדים העולמיים ברב התחומים, והן לא סובלות ממלחמות, שלנו גוזלות חלק גדול מהתמ"ג.

  33. מורה

    שור ועגל הזהב עומדים מול משה ועשרת הדיברות זהו בעצם כל הסיפור כולו!

  34. מורה

    שור ועגל הזהב עומדים מול משה ועשרת הדיברות זהו בעצם כל הסיפור כולו!

  35. שור

    נתן ממוש,
    אנסה להגיב בענייניות לדבריך, מבלי להתייחס לעלבונות אישייים.

    מרכז שלם-
    התגובה שלי אינה ממרכז שלם ואין בה שום לינק.

    תקופת "איש הישר בעיניו יעשה" –
    אני פירשתי זאת בדרך אחרת מהפירוש הרגיל (שהוא שלילי ומתאר כביכול מצב לא טוב).
    זכותך לפרש אחרת.

    משטר מבוזר או ריכוזי –
    אני בעד מבוזר ואתה בעד ריכוזי.
    אני בעד חופש לאדם הפושט , ואתה בעד כוח לשלטון.

    "טוב שאתה מודה שטעית בנושא שמואל" –
    בגלל החשיבה הפשטנית שלך הגעת למסקנה שטענתי שלחץ זקני השבטים למלך בשר ודם (בניגוד למלך אלוהי) לא בא כתוצאה מאוייבים חיצוניים.
    אבל לא טענתי זאת נתן, טענתי שזה בעיקר מאוייבים חיצוניים (וזה נאמר בתנ"ך במפורש) וגם בגלל שחיתות ילדיו.
    כל מלך הוביל בשחיתות במובן שלא קיים את חוק המלך אשר בספר דברים (פרטים בהמשך).

    העם דרש מלך בעיקר בגלל אוייב חיצוני, שמואל הזהיר אותם שיש לזה מחיר במשמעות של פחות חופש לאזרחים.
    טענה זו תמיד נכונה, גם בימינו – איום חיצוני מקטין את החופש הפנימי.
    ולכן יש לדאוג שלא יקטין יותר מדי ולא ישמש תואנה בידי השלטון להגדיל את כוחו הכלכלי.
    באנאלוגיה לימינו – שלטון פחות חזק מבחינה כלכלית (שליטה על משאבים) יגרום פחות נזק לאזרחים.
    יותר חופש לכלכלה, יותר חופש לראשי עיריות (שתלויים בכל שטות בנציב העליון שר הפנים), יותר חופש ליזמים ופחות ביוקרטיה.
    הבנת נתן ?

    חוק המלך –
    הדברים בחוק המלך בספר דברים ברורים, חדים וחד-משמעיים.
    אני שמח שטרחת לקרוא אותם ולנסות להבין עוד משהו , חבל נתן שלא הצלחת להבין את משמעות החוק.
    משמעות החוק היא למעשה אף בן אנוש לא יכול לעמוד בתנאים אלו (כמו שאכן קרה בפועל),
    ולכן המשמעות היא שחוק התורה שולל מלוכה אנושית, ומחייב מלוכה אלוהית.
    ואלו בדיוק דבריו של אלוהים בציטוט שהבאתי בתחילת השרשור:
    "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".

    יענו נתן – בעיני אלוהים בכבודו ובעצמו עדיף מלך אלוהי (בימינו שלטון חוק) מאשר מלך בשר ודם (בימינו שלטון ריכוזי).

    ההבנה שלך של המוסר התנכ"י אינה נכונה ומאולצת –
    התנ"ך רואה בשוק חופשי אתה מצב המועדף, כאשר אנשים שיש להם יפרישו לאלו שאין להם (בימינו מיסוי פרגרסיבי ומדיניות רווחה ממשלתית).
    וזוהי מהות הקפיטליזם הקיימת בימינו נתן.

    נשים ותנ"ך –
    בהשוואה לעמים אחרים בתקופה הקדומה היחס לנשים בתנ"ך וביהדות טוב יותר (למרולת שאינו שיוויוני),
    זו הסיבה שרוב בני ישראל ידעו קרוא וכתוב במהלך ההיסטוריה והם-אנחנו מצטיינים בכל הקשור לאקדמיה וללימודים (שזה אחד השווקים הכי תחרותיים בעולם).
    היהודים הם עם תחרותי מאוד נתן, בין היתר בגלל שמעמד הר סיני ניתנו לנו חוקים שהיו יחסית לזמנם מאוד חברתיים , כמו היחס לנשים, לעניים ולאחר.

    טענת האנרכיסט והממסדניק-
    אכן צדקת נתן, אני בעד שוק חופשי ללא רגולציה אנטי תחרותית,
    ואתה בעד הממסד שישלוט לנו על כל דבר מבוקר ועד למחרת בבוקר בבחינת "שלטון לאדם זאב רעב מאוד".
    הטענה אינה אישית כלפי "נתן" (וזה לא עינייני מהם עיסוקיך), אלא רעיונית כלפי הרעינוות שאתה מייצג – חיזוק ללא גבולות של המימסד.
    זה בעצם מה שאתה מטיף לו השכם והערב, לא נתן ?
    ההתקפה שלך על האוצר היא למעשה הגדלת סמכויות הממשלה בכל תחום, כלומר חיזוקו של האוצר ולא החלשתו.
    מדיניות האוצר הנוכחית מביאה למעשה להחלשתו מבחינה מעשית – פחות מיסים, פחות תקציבים, פחות רגולציה, פחות חברות ממשלתיות לנהל. כל אלו מובילים לממשלה פחות מעורבת בכלכלה.
    הבנת נתן ?

    מלכים, שופטים וכוהנים –
    לא מדובר כאן בניתוח פיסכולוגי אישיותי של מלך זה או אחר,
    אלא בניתוח מיבני מהי השיטה שמביאה ליותר או פחות שחיתות ועוני: ביזורי-שיבטי או ריכוזי-מלוכני.
    גם בעיני גיבורי התנ"ך הם הנביאים, בעיקר הנביאים החברתיים.
    נתן, הידעת שגם שמואל היה נביא ? ואכן נבואתו לגבי שחיתויות המלוכה התממשה אחת לאחת.
    אני שמח נתן שאתה חושב שנביאי השקר משרתים את השלטון הריכזוי של המלכים המושחתים, ואת הקשר הון-שלטון, זה גם מה שאני טוען.

    כבשת הרש –
    סיפור תנכ"י זה משקף בדיוק את התממשות נבואת שמואל לגבי הסיכון החברתי שבמתן כוח למלך,
    וגם את חוסר הבנתך המינימלית בכל מה שקשור בתנ"ך.
    התנ"ך בא בביקורת עזה דווקא כלפי מלך כמו דוד, שבדרך כלל נערץ מאוד על הסופר המקראי (המשיח העתידי הוא צאצא של בית דוד) .
    כיוון שלא הבנת את הסיפור, אתאר לך אותו בקצרה נתן ותבין מדוע כוח יתר לשלטון הוא סכנה –

    בספר שמואל ב, פרקים יא-יב, מתואר דוד המלך, המנצל את מעמדו כמלך ומנהיג, המשתמש בסמכויותיו המלוכניות-ריכוזיות, גונב אשת איש וגורם למותו של הבעל אוריה.

    כאשר דוד טייל על גג ארמונו (שנבנה בכספי מיסי עתק שהוטלו על העם הפשוט) והשקיף לעבר גגות הבתים של ירושלים, וראה לפתע אשה יפה המתרחצת על גג ביתה. היתה זאת בת-שבע אשת אוריה החיתי.
    דוד המלך לא התגבר על יצרו, הביא אותה לביתו, פיתה אותה ושכב עמה תוך ניצול כוחו המלכותי-ריכוזי.

    דוד חיפש דרך לא מקובלת, קשה ואכזרית, כדי להרחיק את אוריה החיתי – בעלה של בת שבע. דוד שלח שליחים לשר הצבא יואב וביקש ממנו לשלוח את אוריה החיתי לארמונו. אוריה הגיע לארמונו של דוד:
    "ויבוא אוריה אליו וישאל דוד לשלום העם ולשלום המלחמה".
    לאחר דיווחו של אוריה, שלח אותו דוד עם "משאת המלך" (יענו מתנות) לביתו כדי שינוח.

    מטעמי מצפון, החליט אוריה לא לשוב לביתו:
    "ויגידו לדוד לאמור: לא ירד אוריה אל ביתו.
    ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא, מדוע לא ירדת אל ביתך? ויאמר אוריה אל דוד, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי. חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה".

    דוד שמע את דברי אוריה הנחרצים ולא הגיב. הוא ביקש מאוריה להתארח בביתו עד הבוקר. האירוח כלל גם ארוחה טובה "כיד המלך". תוך כדי הארוחה מזגו לאוריה כמות יין גדולה שגרמה להשתכרותו.

    לעת בוקר, כתב דוד איגרת ליואב שר צבאו. האיגרת נשלחה באמצעות אוריה שחזר לשדה הקרב. באיגרת כתב דוד: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, וניכה ומת".
    ואכן, יואב ביצע את המשימה. אוריה נשלח לשדה הקרב, בו מצאו את מותם "עבדי דוד" וגם אוריה בתוכם.

    בת שבע קיבלה את הבשורה "ותספוד לבעלה". במלאות ימי האבל, אסף אותה דוד לביתו "ותהי לו לאשה ותלד לו בן".

    מעשיו ודרכי התנהגותו של דוד בסיפור זה מבטאים נורמות פסולות של מנהיג. ממש כפי שחזה שמואל הנביא.
    גם אלוהים ראה בעין ראה את המעשה הנורא שנבע מריכוזיות יתר:
    "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה' ".

    ואכן, אלוהים לא התעצל ושלח את נתן הנביא אל דוד כדי להביע את כעסו האלוהי.
    נתן הנביא נתן ביטוי לדברים באמצעות משל, שאנו קוראים לו עד היום משל "כבשת הרש".

    "שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד. ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה, ותגדל עמו ועם בניו יחדיו, מפִתו תֹאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב ותהי לו כבת. ויבוא הֶלֶך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצֹאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו. ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו".
    זהו משל המראה את הסיכום החברתי הקיים ברכיוזיות של השלטון.

    דוד הגיב בכעס רב על מעשהו של האיש העשיר. כעסו נבע מהניצול הציני של העשיר כלפי הרש. העשיר ניצל את מעמדו כדי לגזול את כבשת הרש.

    וכך הגיב דוד: "חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, ואת הכבשה ישלם ארבעתיים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל".

    נתן הנביא הגיב במשפט קצר ונחרץ: "אתה האיש".
    נתן הנביא המשיך את דבריו ואמר לדוד: "כה אמר ה' אלוקי ישראל אנוכי משחתיך למלך על ישראל ואנוכי הצלתיך מיד שאול. ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני? את אוריה החיתי היכת בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון".

    בעני התנ"ך ואלוהים לא ניתן לעבור לסדר היום כאשר מלך-מנהיג מתנהג בדרך בזויה ולא מוסרית. דוד קיבל עונש חמור, מידה כנגד מידה:
    "ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיתני ותיקח את אשת אוריה החיתי להיות לך לאשה.
    כה אמר ה', הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת.
    כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש".

    דברי נתן הנביא חדרו היטב לתודעתו של דוד המלך.
    עתה הבין דוד את המשמעות החמורה של מעשיו: " 'ויאמר דוד אל נתן, חטאתי לה' ".

    אני מקווה נתן שכעת הבנת טוב יותר את הנמשל של משל "כבשת הרש":
    משל אשר למעשה מאשש את נבואת שמואל לגבי הסיכון החברתי של משטר ריכוזי כמו מלוכה.

    לסיכום נתן,
    כלכלה חופשית היא תנאי לשגשוג ולשיוויון חברתי יחסי.
    מדיניות עם כלכלה חופשית הגיעו גם לרמת חיים גבוהה וגם לפער חברתי נמוך.
    דנמרק לדוגמא, אחתה מדינות הקפיטליסטיות בעולם שאף הפריטה את הדואר שלה ואת שדות התעופה שלה, היא בעלת מדד ג'יני הנמוך ביותר בעולם.
    הבנת נתן ?
    מדינות קפיטליסטיות מאופיינות בהרבה עשירים, מעמד בינוני ענק ומעט עניים,
    ודווקא במדינות ריכוזיות יש המון עשירים, מעמד בינוני קטן ורוב עני ומרושש.
    מעניין לציין נתן שהעושר הממוצע של העשירים במדינה ריכוזית גבוה מהעושר הממוצע של העשירים במדינה קפיטליסטית.
    למה ומדוע זה קורה ?
    כי התשואה להון במדינה קפיטליסטית נמוכה יחסית, והתשואה לעבודה גבוהה מאוד.
    ואילו במדינה ריכוזית זה הפוך – תשואה נמוכה לעבודה שיוצרת מעמד עניים ענק, ותשואה גבוהה להן שיוצרת מיליונרים בקנה מדי אגדי במדינות הריכוזיות.

    ובנימה תנכי"ת זו – מועדים לשמחה ותמשיך לעשות יותר מעשים טובים ופחות לכתוב.

  36. שור

    נתן ממוש,
    אנסה להגיב בענייניות לדבריך, מבלי להתייחס לעלבונות אישייים.

    מרכז שלם-
    התגובה שלי אינה ממרכז שלם ואין בה שום לינק.

    תקופת "איש הישר בעיניו יעשה" –
    אני פירשתי זאת בדרך אחרת מהפירוש הרגיל (שהוא שלילי ומתאר כביכול מצב לא טוב).
    זכותך לפרש אחרת.

    משטר מבוזר או ריכוזי –
    אני בעד מבוזר ואתה בעד ריכוזי.
    אני בעד חופש לאדם הפושט , ואתה בעד כוח לשלטון.

    "טוב שאתה מודה שטעית בנושא שמואל" –
    בגלל החשיבה הפשטנית שלך הגעת למסקנה שטענתי שלחץ זקני השבטים למלך בשר ודם (בניגוד למלך אלוהי) לא בא כתוצאה מאוייבים חיצוניים.
    אבל לא טענתי זאת נתן, טענתי שזה בעיקר מאוייבים חיצוניים (וזה נאמר בתנ"ך במפורש) וגם בגלל שחיתות ילדיו.
    כל מלך הוביל בשחיתות במובן שלא קיים את חוק המלך אשר בספר דברים (פרטים בהמשך).

    העם דרש מלך בעיקר בגלל אוייב חיצוני, שמואל הזהיר אותם שיש לזה מחיר במשמעות של פחות חופש לאזרחים.
    טענה זו תמיד נכונה, גם בימינו – איום חיצוני מקטין את החופש הפנימי.
    ולכן יש לדאוג שלא יקטין יותר מדי ולא ישמש תואנה בידי השלטון להגדיל את כוחו הכלכלי.
    באנאלוגיה לימינו – שלטון פחות חזק מבחינה כלכלית (שליטה על משאבים) יגרום פחות נזק לאזרחים.
    יותר חופש לכלכלה, יותר חופש לראשי עיריות (שתלויים בכל שטות בנציב העליון שר הפנים), יותר חופש ליזמים ופחות ביוקרטיה.
    הבנת נתן ?

    חוק המלך –
    הדברים בחוק המלך בספר דברים ברורים, חדים וחד-משמעיים.
    אני שמח שטרחת לקרוא אותם ולנסות להבין עוד משהו , חבל נתן שלא הצלחת להבין את משמעות החוק.
    משמעות החוק היא למעשה אף בן אנוש לא יכול לעמוד בתנאים אלו (כמו שאכן קרה בפועל),
    ולכן המשמעות היא שחוק התורה שולל מלוכה אנושית, ומחייב מלוכה אלוהית.
    ואלו בדיוק דבריו של אלוהים בציטוט שהבאתי בתחילת השרשור:
    "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".

    יענו נתן – בעיני אלוהים בכבודו ובעצמו עדיף מלך אלוהי (בימינו שלטון חוק) מאשר מלך בשר ודם (בימינו שלטון ריכוזי).

    ההבנה שלך של המוסר התנכ"י אינה נכונה ומאולצת –
    התנ"ך רואה בשוק חופשי אתה מצב המועדף, כאשר אנשים שיש להם יפרישו לאלו שאין להם (בימינו מיסוי פרגרסיבי ומדיניות רווחה ממשלתית).
    וזוהי מהות הקפיטליזם הקיימת בימינו נתן.

    נשים ותנ"ך –
    בהשוואה לעמים אחרים בתקופה הקדומה היחס לנשים בתנ"ך וביהדות טוב יותר (למרולת שאינו שיוויוני),
    זו הסיבה שרוב בני ישראל ידעו קרוא וכתוב במהלך ההיסטוריה והם-אנחנו מצטיינים בכל הקשור לאקדמיה וללימודים (שזה אחד השווקים הכי תחרותיים בעולם).
    היהודים הם עם תחרותי מאוד נתן, בין היתר בגלל שמעמד הר סיני ניתנו לנו חוקים שהיו יחסית לזמנם מאוד חברתיים , כמו היחס לנשים, לעניים ולאחר.

    טענת האנרכיסט והממסדניק-
    אכן צדקת נתן, אני בעד שוק חופשי ללא רגולציה אנטי תחרותית,
    ואתה בעד הממסד שישלוט לנו על כל דבר מבוקר ועד למחרת בבוקר בבחינת "שלטון לאדם זאב רעב מאוד".
    הטענה אינה אישית כלפי "נתן" (וזה לא עינייני מהם עיסוקיך), אלא רעיונית כלפי הרעינוות שאתה מייצג – חיזוק ללא גבולות של המימסד.
    זה בעצם מה שאתה מטיף לו השכם והערב, לא נתן ?
    ההתקפה שלך על האוצר היא למעשה הגדלת סמכויות הממשלה בכל תחום, כלומר חיזוקו של האוצר ולא החלשתו.
    מדיניות האוצר הנוכחית מביאה למעשה להחלשתו מבחינה מעשית – פחות מיסים, פחות תקציבים, פחות רגולציה, פחות חברות ממשלתיות לנהל. כל אלו מובילים לממשלה פחות מעורבת בכלכלה.
    הבנת נתן ?

    מלכים, שופטים וכוהנים –
    לא מדובר כאן בניתוח פיסכולוגי אישיותי של מלך זה או אחר,
    אלא בניתוח מיבני מהי השיטה שמביאה ליותר או פחות שחיתות ועוני: ביזורי-שיבטי או ריכוזי-מלוכני.
    גם בעיני גיבורי התנ"ך הם הנביאים, בעיקר הנביאים החברתיים.
    נתן, הידעת שגם שמואל היה נביא ? ואכן נבואתו לגבי שחיתויות המלוכה התממשה אחת לאחת.
    אני שמח נתן שאתה חושב שנביאי השקר משרתים את השלטון הריכזוי של המלכים המושחתים, ואת הקשר הון-שלטון, זה גם מה שאני טוען.

    כבשת הרש –
    סיפור תנכ"י זה משקף בדיוק את התממשות נבואת שמואל לגבי הסיכון החברתי שבמתן כוח למלך,
    וגם את חוסר הבנתך המינימלית בכל מה שקשור בתנ"ך.
    התנ"ך בא בביקורת עזה דווקא כלפי מלך כמו דוד, שבדרך כלל נערץ מאוד על הסופר המקראי (המשיח העתידי הוא צאצא של בית דוד) .
    כיוון שלא הבנת את הסיפור, אתאר לך אותו בקצרה נתן ותבין מדוע כוח יתר לשלטון הוא סכנה –

    בספר שמואל ב, פרקים יא-יב, מתואר דוד המלך, המנצל את מעמדו כמלך ומנהיג, המשתמש בסמכויותיו המלוכניות-ריכוזיות, גונב אשת איש וגורם למותו של הבעל אוריה.

    כאשר דוד טייל על גג ארמונו (שנבנה בכספי מיסי עתק שהוטלו על העם הפשוט) והשקיף לעבר גגות הבתים של ירושלים, וראה לפתע אשה יפה המתרחצת על גג ביתה. היתה זאת בת-שבע אשת אוריה החיתי.
    דוד המלך לא התגבר על יצרו, הביא אותה לביתו, פיתה אותה ושכב עמה תוך ניצול כוחו המלכותי-ריכוזי.

    דוד חיפש דרך לא מקובלת, קשה ואכזרית, כדי להרחיק את אוריה החיתי – בעלה של בת שבע. דוד שלח שליחים לשר הצבא יואב וביקש ממנו לשלוח את אוריה החיתי לארמונו. אוריה הגיע לארמונו של דוד:
    "ויבוא אוריה אליו וישאל דוד לשלום העם ולשלום המלחמה".
    לאחר דיווחו של אוריה, שלח אותו דוד עם "משאת המלך" (יענו מתנות) לביתו כדי שינוח.

    מטעמי מצפון, החליט אוריה לא לשוב לביתו:
    "ויגידו לדוד לאמור: לא ירד אוריה אל ביתו.
    ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא, מדוע לא ירדת אל ביתך? ויאמר אוריה אל דוד, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי. חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה".

    דוד שמע את דברי אוריה הנחרצים ולא הגיב. הוא ביקש מאוריה להתארח בביתו עד הבוקר. האירוח כלל גם ארוחה טובה "כיד המלך". תוך כדי הארוחה מזגו לאוריה כמות יין גדולה שגרמה להשתכרותו.

    לעת בוקר, כתב דוד איגרת ליואב שר צבאו. האיגרת נשלחה באמצעות אוריה שחזר לשדה הקרב. באיגרת כתב דוד: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, וניכה ומת".
    ואכן, יואב ביצע את המשימה. אוריה נשלח לשדה הקרב, בו מצאו את מותם "עבדי דוד" וגם אוריה בתוכם.

    בת שבע קיבלה את הבשורה "ותספוד לבעלה". במלאות ימי האבל, אסף אותה דוד לביתו "ותהי לו לאשה ותלד לו בן".

    מעשיו ודרכי התנהגותו של דוד בסיפור זה מבטאים נורמות פסולות של מנהיג. ממש כפי שחזה שמואל הנביא.
    גם אלוהים ראה בעין ראה את המעשה הנורא שנבע מריכוזיות יתר:
    "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה' ".

    ואכן, אלוהים לא התעצל ושלח את נתן הנביא אל דוד כדי להביע את כעסו האלוהי.
    נתן הנביא נתן ביטוי לדברים באמצעות משל, שאנו קוראים לו עד היום משל "כבשת הרש".

    "שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד. ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה, ותגדל עמו ועם בניו יחדיו, מפִתו תֹאכל ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב ותהי לו כבת. ויבוא הֶלֶך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצֹאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו. ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו".
    זהו משל המראה את הסיכום החברתי הקיים ברכיוזיות של השלטון.

    דוד הגיב בכעס רב על מעשהו של האיש העשיר. כעסו נבע מהניצול הציני של העשיר כלפי הרש. העשיר ניצל את מעמדו כדי לגזול את כבשת הרש.

    וכך הגיב דוד: "חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, ואת הכבשה ישלם ארבעתיים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל".

    נתן הנביא הגיב במשפט קצר ונחרץ: "אתה האיש".
    נתן הנביא המשיך את דבריו ואמר לדוד: "כה אמר ה' אלוקי ישראל אנוכי משחתיך למלך על ישראל ואנוכי הצלתיך מיד שאול. ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעיני? את אוריה החיתי היכת בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון".

    בעני התנ"ך ואלוהים לא ניתן לעבור לסדר היום כאשר מלך-מנהיג מתנהג בדרך בזויה ולא מוסרית. דוד קיבל עונש חמור, מידה כנגד מידה:
    "ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיתני ותיקח את אשת אוריה החיתי להיות לך לאשה.
    כה אמר ה', הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת.
    כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש".

    דברי נתן הנביא חדרו היטב לתודעתו של דוד המלך.
    עתה הבין דוד את המשמעות החמורה של מעשיו: " 'ויאמר דוד אל נתן, חטאתי לה' ".

    אני מקווה נתן שכעת הבנת טוב יותר את הנמשל של משל "כבשת הרש":
    משל אשר למעשה מאשש את נבואת שמואל לגבי הסיכון החברתי של משטר ריכוזי כמו מלוכה.

    לסיכום נתן,
    כלכלה חופשית היא תנאי לשגשוג ולשיוויון חברתי יחסי.
    מדיניות עם כלכלה חופשית הגיעו גם לרמת חיים גבוהה וגם לפער חברתי נמוך.
    דנמרק לדוגמא, אחתה מדינות הקפיטליסטיות בעולם שאף הפריטה את הדואר שלה ואת שדות התעופה שלה, היא בעלת מדד ג'יני הנמוך ביותר בעולם.
    הבנת נתן ?
    מדינות קפיטליסטיות מאופיינות בהרבה עשירים, מעמד בינוני ענק ומעט עניים,
    ודווקא במדינות ריכוזיות יש המון עשירים, מעמד בינוני קטן ורוב עני ומרושש.
    מעניין לציין נתן שהעושר הממוצע של העשירים במדינה ריכוזית גבוה מהעושר הממוצע של העשירים במדינה קפיטליסטית.
    למה ומדוע זה קורה ?
    כי התשואה להון במדינה קפיטליסטית נמוכה יחסית, והתשואה לעבודה גבוהה מאוד.
    ואילו במדינה ריכוזית זה הפוך – תשואה נמוכה לעבודה שיוצרת מעמד עניים ענק, ותשואה גבוהה להן שיוצרת מיליונרים בקנה מדי אגדי במדינות הריכוזיות.

    ובנימה תנכי"ת זו – מועדים לשמחה ותמשיך לעשות יותר מעשים טובים ופחות לכתוב.

  37. שור

    אדרבא נתן,
    במקום לכתוב טונות ע"ג טונות של מילים באינטרנט, אנא תרגם את ספרו הראשון של אדם סמית.

    הציטוטים שלך של אדם סמית אכן משקפים את הקפיטליזם המדורני שמאופיין בהמון גמישות וסתגלנות למציאות, ולא נוקשות אידיאולוגית כמו שלך.
    נתן, טוב שהבאת דברים אלה לאתר העוקץ.
    נדמה לי שאני עצמי הארתי את עיניך בפורום פערים חברתיים בווינט לדברים אלו (-;

    מה שקשה לי (מאוד) להבין כיצד אתה תוקף אותי על כך שבישראל קימיים קרטלים בבנקאות, בסלולר, בדלק, בגז ועוד.
    הרי על זה בדיוק אני מדבר: מדיניות ממשלתית אגרסיבית להגברת התחרותיות בכל השווקים (כמו רפורמת בכר).
    ממש כמו במדינות המובילות בעולם במדד התחרותיות, פינלנד ודנמרק.

    בקיצור, אדם סמית כפי שהבאת אותו לכאן הוא בדיוק המודל שאני תומך בו:
    הקפיטליזם התחרותי והשוק החופשי טובים לכולם, בעיקר לעניים.
    למי הקפיטליזן התחרותי הוא לא טוב ? –
    הוא לא טוב לבעלי ההון קיימים כיוון שפוגע ברווחיהם.
    הוא לא טוב לבעל הון יצרן טקטיל מקומי שמעוניין בחסימת/ייקור היבוא בכדי להעסיק עוד עובדים בשכר מינימום ולהרוויח עוד ועוד כסף.
    הוא לא טוב ליבואן של חלפי מכוניות שעשה הון מיבוא בלעדי של חלפים אלו ומתנגד בכל תוקף ליבוא מקבילי של חלפים.
    הוא לא טוב לחברת תחבורה ציבורית שנוסעת בקוו ת"א – חיפה כבר עשרות שנים ללא מכרז תחרותי, וגורפת הון רב לכיסים העמוקים של בעליה על חשבון נוסעי התחבורה הציבורית (חרדים, ערבים, עובדים זרים, עניים).
    הוא לא טוב לשכירים הכי עשירים בארץ בחברת החשמל הממשלתית שמתנגדים לפתיחת שוק החשמל לתחרות , כפי שעשו בכמעט כל המדינות הקפיטליסטיות בעולם המפותח.

    אני שמח נתן על הציטוטים שלך מאדם סמית'.

    חג שמח ומאושר,

  38. שור

    אדרבא נתן,
    במקום לכתוב טונות ע"ג טונות של מילים באינטרנט, אנא תרגם את ספרו הראשון של אדם סמית.

    הציטוטים שלך של אדם סמית אכן משקפים את הקפיטליזם המדורני שמאופיין בהמון גמישות וסתגלנות למציאות, ולא נוקשות אידיאולוגית כמו שלך.
    נתן, טוב שהבאת דברים אלה לאתר העוקץ.
    נדמה לי שאני עצמי הארתי את עיניך בפורום פערים חברתיים בווינט לדברים אלו (-;

    מה שקשה לי (מאוד) להבין כיצד אתה תוקף אותי על כך שבישראל קימיים קרטלים בבנקאות, בסלולר, בדלק, בגז ועוד.
    הרי על זה בדיוק אני מדבר: מדיניות ממשלתית אגרסיבית להגברת התחרותיות בכל השווקים (כמו רפורמת בכר).
    ממש כמו במדינות המובילות בעולם במדד התחרותיות, פינלנד ודנמרק.

    בקיצור, אדם סמית כפי שהבאת אותו לכאן הוא בדיוק המודל שאני תומך בו:
    הקפיטליזם התחרותי והשוק החופשי טובים לכולם, בעיקר לעניים.
    למי הקפיטליזן התחרותי הוא לא טוב ? –
    הוא לא טוב לבעלי ההון קיימים כיוון שפוגע ברווחיהם.
    הוא לא טוב לבעל הון יצרן טקטיל מקומי שמעוניין בחסימת/ייקור היבוא בכדי להעסיק עוד עובדים בשכר מינימום ולהרוויח עוד ועוד כסף.
    הוא לא טוב ליבואן של חלפי מכוניות שעשה הון מיבוא בלעדי של חלפים אלו ומתנגד בכל תוקף ליבוא מקבילי של חלפים.
    הוא לא טוב לחברת תחבורה ציבורית שנוסעת בקוו ת"א – חיפה כבר עשרות שנים ללא מכרז תחרותי, וגורפת הון רב לכיסים העמוקים של בעליה על חשבון נוסעי התחבורה הציבורית (חרדים, ערבים, עובדים זרים, עניים).
    הוא לא טוב לשכירים הכי עשירים בארץ בחברת החשמל הממשלתית שמתנגדים לפתיחת שוק החשמל לתחרות , כפי שעשו בכמעט כל המדינות הקפיטליסטיות בעולם המפותח.

    אני שמח נתן על הציטוטים שלך מאדם סמית'.

    חג שמח ומאושר,

  39. שור

    חוק המלך 1-
    אני שמח שלמדת משהו חדש.
    ראה את דברי בתגובה #1.
    הציטוט מהתנ"ך לדעתי מעיד שבן אדם אנושי לא יכול להיות מלך לפי חוק זה.
    התנ"ך (קרי הסופר המקראי בתקופה זו או אלוהים (-: ) רואה באלוהים את המלך האמיתי, ושולל מלך בשר ודם.
    ואכן נבואת שמואל (אמרת שאתה אוהב נביאים, לא נתן ?) התממשה במלואה.

    משל יותם –
    כבר בתקופה זו זקני השבטים רצו מלוכה, משל יותם הוא משל אנטי מלוכני.
    נתן, כמו שאת משל "כבשת הרש" לא הבנת, כך אתה לא מבין את "משל יותם" בפרט ואת תקופת השופטים בכלל.
    אז הנה הסבר קצרצר –

    בימי השופטים, המנהיגים היו רק 'שופטים' – הם מילאו רק את התפקיד המשפטי.
    ה' עצמו מילא את התפקיד הצבאי.
    לכן לא היה גיוס חובה ולא היה צבא קבע, אלא בכל פעם שהיה צריך להילחם – ה' היה עוזר לשופט, שהיה אוסף כמה מתנדבים ויוצא למלחמה.
    במצב כזה, הנצחונות היו בנס – אי אפשר לנצח באופן טבעי עם צבא-מתנדבים. זהו המצב שמוגדר כ"מלכות ה'". התוצאה של המצב הזה היתה שהמצב הבטחוני היה צמוד למצב הרוחני, כי ה' לא נלחם למען בני העם כשהם חטאו.
    זה מצב שמבטא קרבה בין ה' לעם, אבל זה גם היה מאד קשה לעם כי בכל פעם שהם חטאו הם סבלו קשות.
    לעומת זאת בתקופת המלכים, היו תקופות ארוכות שבהן העם חטא ובכל-זאת המצב הבטחוני שלו היה סביר.

    אולם לאחר אחד הנצחונות על מדיין, בני ישראל מציעים לגדעון שלטון שושלתי כגמול על הנצחון:
    "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדיין" (ח,כב).
    את הנצחון הם מייחסים בטעות לגדעון, לאדם, ולא לאלוהים.
    גדעון משיב להם תשובה ניצחת, הממחישה כי שלטון אנושי ממוסד יבוא מדרך הטבע על חשבון שלטון אלוהים:
    "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם" (שם, פס' כג).
    בתקופה זו עדיין לא מדברים במפורש על מלך, הן גדעון והן בני ישראל עדיין נמנעים מאזכור המונח המפורש מלך!
    גדעון עמד בעוז מול הפיתוי, אך בנו, בן פילגשו השכמית, אבימלך, ייזכר לדראון עולם כמי שערך נסיון ראשון, כושל, בהתמלכות (שופטים, פרק ט).
    לסופר של ספר שופטים אין ולו מילה טובה אחת לומר על אבימלך, זה שאנשיו ריקים ופוחזים, שכירי חרב,
    זה שעלייתו לשלטון כרוכה היתה במרחץ דמים נורא – רצח שבעים אחיו.
    אבימלך עצמו זהיר אמנם בדבריו לאנשי שכם, וגם הוא נמנע מלנקוב במונחי מלך:
    "דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירובעל אם משול בכם איש אחד" (פס' ב),
    אך שומעיו מבינים היטב את כוונתו: "ויאספו כל בעלי שכם… וילכו וימליכו את אבימלך למלך…" (פס' ו).

    יותם, השריד האחרון לבית גדעון, נושא משל השם ללעג ולקלס את המלוכה:
    העצים, המבקשים לאמץ את מנהג המלוכה ולשים עליהם מלך, מציעים תחילה את המלוכה לשלושה עצים פוריים, לזית, לתאנה ולגפן (פס' ח-יג).
    כל העצים הפוריים משיבים ברוח דומה, בשאלה ריטורית המדגישה את עיסוקם החשוב, המועיל לאלוהים ולחברה גם יחד, לעומת התפלות שבמעשה המלוכה.
    לעומתם נוטל על עצמו האטד, שיח קוצני ועקר, את התפקיד.
    האטד יכול להציע מעט מאוד:
    "אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם בואו חסו בצלי" (פס' טו),
    והרי לצילו של שיח נמוך ודל זה אין העצים האחרים, בעלי העלווה העשירה, זקוקים כלל.
    לעומת התועלת האפסית שמציע האטד בראשית דבריו, הוא מאיים בנזק כבד על אי-נאמנות, באש שתצא ממנו ותאכל אפילו את ארזי הלבנון, ואיום זה אכן יוכל האטד להגשים משום שהוא שיח קוצני ויבש.
    טעות גדולה עושים איפוא המבקשים להקים להם ועליהם את מוסד המלוכה.

    אני מקווה שנתן שהבנת את הטענות נגד מלוכה.

    מלכים –
    לפי חוק המלך, כל מלכים ללא יוצאים מן הכלל לא קיימו אותו.

    ממלכת אלוהים –
    "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".
    המסקנה היא שהתנ"ך מתייחס למשטר שבו "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", כאל ממלכת אלוהים.
    שהרי אלוהים עצמו רואה בתקופה זו תקופה בה הוא עצמו מלך בעם.

    דמדומי תקופת השופטים ותחילת תקופת המלוכה –
    תקופת השופטים נמשכה כ-200 שנים, וכאמור נחשבת בעיני התנך כתקופה בה המלך הוא למעשה אלוהים עצמו.
    שמואל ברוב חוכמתו היה שופט ראשי וגם נביא.
    מבנה השלטון באותה תקופה היה ביזורי, וגם עדיין גם בתקופת שאול המלך הראשון.
    דוד היה מלך יהודה כ-9 שנים עד שיתר השבטים ביקשו להמליכו גם עליהם (בשנת 1000 לפני הספירה).
    בתקופתו החלה להתגבש ממלכה ריכוזית,
    ובתקופת שלמה הריכוזיות השלטונית והכלכלית גברה עד מאוד ונמשכה למעשה בכל תקופת המלכים.
    נגבו מיסים גבוהים לשחיתויות ובזבוזים, נבנו פרוייקטים ראוותניים, נוצר קשר חזק הון-שלטון, והמלכים עשו בממלכה כבשלהם תוך צפצוף ארוך על חוקת התורה ועל זכויות התושבים.
    התוצאה היתה (בעיני התנ"ך) המוסר החברתי של הנביאים , וכזה לא עזר בא חורבן הבית.
    למעשה נתן, בעיני התנ"ך המעבר משופטים למלוכה הביא את הקץ על הבית הראשון,
    בשל חטאי השלטון ומקורביו בעלי ההון.

    חוק המלך 2:

    משמעות האיסור על צבירת נכסים בידי המלך, היא הגבלות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם.
    כי בניגוד לדיעה הרווחה, הכסף לא צומח על העצים ואין ארוחות חינם.

    תקופת המלך שלמה –
    לצד התיאור שהבאת יש את הסטייה החמורה של שלמה מחוק המלך (שכעת אתה כמובן מודע לו).
    נתן, חוקים לא נכתבו בכדי שיעברו עליהם.
    למעשה נתן, "מודל המלך שלמה" הוא המודל השלילי שחוק המלך אוסר ומצווה להתרחק ממנו כמפני אש.
    וואלה נתן, כאילו שחוק המלך נכתב לאחר ההתנסות עם "מודל המלך שלמה".
    ואמנם הקשר בין איסורי חוק המלך לבין המלך שלמה באה לידי ביטוי בדברי חז"ל:
    "כתיב 'לא ירבה לו נשים', אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב 'ויהי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו'. וכתיב 'ולא ירבה לו סוסים' ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה ממצרים'" (בבלי סנהדרין כא ע"ב).
    האם כל זה יעבור בלי עונשששש ? היתכן נתן ?

    גם דברי שמואל במשפט המלך (הדברים שציטטתי בתחילת השרשור) למעשה מנבאים את מודל המלך שלמה:
    "זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם. את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו. ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו. ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים" (שמ"א ח,יא-יז).

    יש בכלכלה מושג הנקרא "הצבר הון", כלומר בכל דור האנשים צוברים הון וכך במהלך ההיסטוריה צוברים רכוש, עושר ונכסים. זה כמובן קורה מהא יותר באם מדובר בשוק חופשי ותחרותי.
    אני טוען כי אלמלא המעבר למלוכה (עם מיסים כבדים מאוד למימון 1,000 נשים ו-16,000 סוסים), הרי העושר בתקופה זו אף היה גדול יותר.
    לצד התיאור המלבב על המלך שלמה יש גם ביקורת בתנ"ך על שלמה, ואפילו עונש.
    תגלה לבד איפה.

    זה נכון שהסופר המקראי רואה בתקופת שלמה תקופת זוהר,
    אבל גם ראה ב"מודל המלך שלמה" משהו שלילי מאוד.

    לסיכום,
    התנ"ך והמשנה מציעים דגם של שוק חופשי וקניין פרטי עם אחריות אישית,
    לצד עזרה לעניים , לאלמנות וליתומים.
    זהו הדגם של קפיטליזם מודרני כמו שקיים במדינות המערב.
    התנ"ך לא מציע שליטה של השלטון על כל אמצעי הייצור, לא מציע חברת חשמל מונופוליסטית, לא מציע חוסר עבודה וקבלת קצבאות כערך.
    אלא תחרות "עשה לך רב",
    קניין פרטי ("לקט" ו"פאה" משדות בבעלות פרטית),
    וכמובן אחריות אישית "עשה שבתך חול, ובלבד שלא תזדקק לבריות".

  40. שור

    חוק המלך 1-
    אני שמח שלמדת משהו חדש.
    ראה את דברי בתגובה #1.
    הציטוט מהתנ"ך לדעתי מעיד שבן אדם אנושי לא יכול להיות מלך לפי חוק זה.
    התנ"ך (קרי הסופר המקראי בתקופה זו או אלוהים (-: ) רואה באלוהים את המלך האמיתי, ושולל מלך בשר ודם.
    ואכן נבואת שמואל (אמרת שאתה אוהב נביאים, לא נתן ?) התממשה במלואה.

    משל יותם –
    כבר בתקופה זו זקני השבטים רצו מלוכה, משל יותם הוא משל אנטי מלוכני.
    נתן, כמו שאת משל "כבשת הרש" לא הבנת, כך אתה לא מבין את "משל יותם" בפרט ואת תקופת השופטים בכלל.
    אז הנה הסבר קצרצר –

    בימי השופטים, המנהיגים היו רק 'שופטים' – הם מילאו רק את התפקיד המשפטי.
    ה' עצמו מילא את התפקיד הצבאי.
    לכן לא היה גיוס חובה ולא היה צבא קבע, אלא בכל פעם שהיה צריך להילחם – ה' היה עוזר לשופט, שהיה אוסף כמה מתנדבים ויוצא למלחמה.
    במצב כזה, הנצחונות היו בנס – אי אפשר לנצח באופן טבעי עם צבא-מתנדבים. זהו המצב שמוגדר כ"מלכות ה'". התוצאה של המצב הזה היתה שהמצב הבטחוני היה צמוד למצב הרוחני, כי ה' לא נלחם למען בני העם כשהם חטאו.
    זה מצב שמבטא קרבה בין ה' לעם, אבל זה גם היה מאד קשה לעם כי בכל פעם שהם חטאו הם סבלו קשות.
    לעומת זאת בתקופת המלכים, היו תקופות ארוכות שבהן העם חטא ובכל-זאת המצב הבטחוני שלו היה סביר.

    אולם לאחר אחד הנצחונות על מדיין, בני ישראל מציעים לגדעון שלטון שושלתי כגמול על הנצחון:
    "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדיין" (ח,כב).
    את הנצחון הם מייחסים בטעות לגדעון, לאדם, ולא לאלוהים.
    גדעון משיב להם תשובה ניצחת, הממחישה כי שלטון אנושי ממוסד יבוא מדרך הטבע על חשבון שלטון אלוהים:
    "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם" (שם, פס' כג).
    בתקופה זו עדיין לא מדברים במפורש על מלך, הן גדעון והן בני ישראל עדיין נמנעים מאזכור המונח המפורש מלך!
    גדעון עמד בעוז מול הפיתוי, אך בנו, בן פילגשו השכמית, אבימלך, ייזכר לדראון עולם כמי שערך נסיון ראשון, כושל, בהתמלכות (שופטים, פרק ט).
    לסופר של ספר שופטים אין ולו מילה טובה אחת לומר על אבימלך, זה שאנשיו ריקים ופוחזים, שכירי חרב,
    זה שעלייתו לשלטון כרוכה היתה במרחץ דמים נורא – רצח שבעים אחיו.
    אבימלך עצמו זהיר אמנם בדבריו לאנשי שכם, וגם הוא נמנע מלנקוב במונחי מלך:
    "דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירובעל אם משול בכם איש אחד" (פס' ב),
    אך שומעיו מבינים היטב את כוונתו: "ויאספו כל בעלי שכם… וילכו וימליכו את אבימלך למלך…" (פס' ו).

    יותם, השריד האחרון לבית גדעון, נושא משל השם ללעג ולקלס את המלוכה:
    העצים, המבקשים לאמץ את מנהג המלוכה ולשים עליהם מלך, מציעים תחילה את המלוכה לשלושה עצים פוריים, לזית, לתאנה ולגפן (פס' ח-יג).
    כל העצים הפוריים משיבים ברוח דומה, בשאלה ריטורית המדגישה את עיסוקם החשוב, המועיל לאלוהים ולחברה גם יחד, לעומת התפלות שבמעשה המלוכה.
    לעומתם נוטל על עצמו האטד, שיח קוצני ועקר, את התפקיד.
    האטד יכול להציע מעט מאוד:
    "אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם בואו חסו בצלי" (פס' טו),
    והרי לצילו של שיח נמוך ודל זה אין העצים האחרים, בעלי העלווה העשירה, זקוקים כלל.
    לעומת התועלת האפסית שמציע האטד בראשית דבריו, הוא מאיים בנזק כבד על אי-נאמנות, באש שתצא ממנו ותאכל אפילו את ארזי הלבנון, ואיום זה אכן יוכל האטד להגשים משום שהוא שיח קוצני ויבש.
    טעות גדולה עושים איפוא המבקשים להקים להם ועליהם את מוסד המלוכה.

    אני מקווה שנתן שהבנת את הטענות נגד מלוכה.

    מלכים –
    לפי חוק המלך, כל מלכים ללא יוצאים מן הכלל לא קיימו אותו.

    ממלכת אלוהים –
    "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".
    המסקנה היא שהתנ"ך מתייחס למשטר שבו "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", כאל ממלכת אלוהים.
    שהרי אלוהים עצמו רואה בתקופה זו תקופה בה הוא עצמו מלך בעם.

    דמדומי תקופת השופטים ותחילת תקופת המלוכה –
    תקופת השופטים נמשכה כ-200 שנים, וכאמור נחשבת בעיני התנך כתקופה בה המלך הוא למעשה אלוהים עצמו.
    שמואל ברוב חוכמתו היה שופט ראשי וגם נביא.
    מבנה השלטון באותה תקופה היה ביזורי, וגם עדיין גם בתקופת שאול המלך הראשון.
    דוד היה מלך יהודה כ-9 שנים עד שיתר השבטים ביקשו להמליכו גם עליהם (בשנת 1000 לפני הספירה).
    בתקופתו החלה להתגבש ממלכה ריכוזית,
    ובתקופת שלמה הריכוזיות השלטונית והכלכלית גברה עד מאוד ונמשכה למעשה בכל תקופת המלכים.
    נגבו מיסים גבוהים לשחיתויות ובזבוזים, נבנו פרוייקטים ראוותניים, נוצר קשר חזק הון-שלטון, והמלכים עשו בממלכה כבשלהם תוך צפצוף ארוך על חוקת התורה ועל זכויות התושבים.
    התוצאה היתה (בעיני התנ"ך) המוסר החברתי של הנביאים , וכזה לא עזר בא חורבן הבית.
    למעשה נתן, בעיני התנ"ך המעבר משופטים למלוכה הביא את הקץ על הבית הראשון,
    בשל חטאי השלטון ומקורביו בעלי ההון.

    חוק המלך 2:

    משמעות האיסור על צבירת נכסים בידי המלך, היא הגבלות על יכולתו של המלך להטיל מיסים כבדים על העם.
    כי בניגוד לדיעה הרווחה, הכסף לא צומח על העצים ואין ארוחות חינם.

    תקופת המלך שלמה –
    לצד התיאור שהבאת יש את הסטייה החמורה של שלמה מחוק המלך (שכעת אתה כמובן מודע לו).
    נתן, חוקים לא נכתבו בכדי שיעברו עליהם.
    למעשה נתן, "מודל המלך שלמה" הוא המודל השלילי שחוק המלך אוסר ומצווה להתרחק ממנו כמפני אש.
    וואלה נתן, כאילו שחוק המלך נכתב לאחר ההתנסות עם "מודל המלך שלמה".
    ואמנם הקשר בין איסורי חוק המלך לבין המלך שלמה באה לידי ביטוי בדברי חז"ל:
    "כתיב 'לא ירבה לו נשים', אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב 'ויהי לעת זקנתו נשיו הטו את לבבו'. וכתיב 'ולא ירבה לו סוסים' ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב, וכתיב 'ותצא מרכבה ממצרים'" (בבלי סנהדרין כא ע"ב).
    האם כל זה יעבור בלי עונשששש ? היתכן נתן ?

    גם דברי שמואל במשפט המלך (הדברים שציטטתי בתחילת השרשור) למעשה מנבאים את מודל המלך שלמה:
    "זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם. את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו. ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצור קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו. ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות. ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו. וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו. צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים" (שמ"א ח,יא-יז).

    יש בכלכלה מושג הנקרא "הצבר הון", כלומר בכל דור האנשים צוברים הון וכך במהלך ההיסטוריה צוברים רכוש, עושר ונכסים. זה כמובן קורה מהא יותר באם מדובר בשוק חופשי ותחרותי.
    אני טוען כי אלמלא המעבר למלוכה (עם מיסים כבדים מאוד למימון 1,000 נשים ו-16,000 סוסים), הרי העושר בתקופה זו אף היה גדול יותר.
    לצד התיאור המלבב על המלך שלמה יש גם ביקורת בתנ"ך על שלמה, ואפילו עונש.
    תגלה לבד איפה.

    זה נכון שהסופר המקראי רואה בתקופת שלמה תקופת זוהר,
    אבל גם ראה ב"מודל המלך שלמה" משהו שלילי מאוד.

    לסיכום,
    התנ"ך והמשנה מציעים דגם של שוק חופשי וקניין פרטי עם אחריות אישית,
    לצד עזרה לעניים , לאלמנות וליתומים.
    זהו הדגם של קפיטליזם מודרני כמו שקיים במדינות המערב.
    התנ"ך לא מציע שליטה של השלטון על כל אמצעי הייצור, לא מציע חברת חשמל מונופוליסטית, לא מציע חוסר עבודה וקבלת קצבאות כערך.
    אלא תחרות "עשה לך רב",
    קניין פרטי ("לקט" ו"פאה" משדות בבעלות פרטית),
    וכמובן אחריות אישית "עשה שבתך חול, ובלבד שלא תזדקק לבריות".

  41. שור

    כתבת:
    "כבר הוכחתי לך שבישראל נטל המיסוי בתמ"ג ב-10 השנים האחרונות, נע בסביבות 36%, נמוך מהרבה מדינות מערביות, שלוקחות מעל 50%."

    אז הנה הנתונים מהשנתון האחרון של בנק ישראל לשנת 2006 –
    הוצאה ציבורית מהתוצר בישראל – 46.5%
    הוצאה ציבורית מהתוצר בגוש האירו – 46.2
    הוצאה ציבורית מהתוצר במדינות ה- OECD היה – 43.3%

    נטל המיסים מהתוצר בישראל (2006) – 36.4%
    נטל המיסים מהתוצר גוש האירו (2005) – 39.2%
    נטל המיסים מהתוצר ב- OECD (שנת 2005) – 37.9%

    אלו הנתונים נתן.

    וחשוב גם להסתכל על עוד כמה נתונים:

    – להסתכל ולהבין לא רק על ההוצאה, אלא גם על התוצאות של ההוצאה (כלומר התפוקה במונחים חברתיים), ובגלל שמדינות אירופה יותר תחרותיות ויותר יעילות אז התפוקות של ההוצאה הממשלתית שם גבוהות יותר לכל אירו ממשלתי.
    – בשנת 2006 החוב הלאומי בישראל היה 87.8% מהתוצר, ואילו בגוש האירופאי 73.6%, ובמדינות ה-OECD – 61.3% מהתוצר.
    – בחלק ממדינות אירופה בהן יש צמיחה (כמו שבדיה ופינלנד) יש עודף תקציבי, בישראל יש צמיחה גבוהה יותר אך עדיין גרעון תקציבי.

    חג שמח,
    שור

  42. שור

    כתבת:
    "כבר הוכחתי לך שבישראל נטל המיסוי בתמ"ג ב-10 השנים האחרונות, נע בסביבות 36%, נמוך מהרבה מדינות מערביות, שלוקחות מעל 50%."

    אז הנה הנתונים מהשנתון האחרון של בנק ישראל לשנת 2006 –
    הוצאה ציבורית מהתוצר בישראל – 46.5%
    הוצאה ציבורית מהתוצר בגוש האירו – 46.2
    הוצאה ציבורית מהתוצר במדינות ה- OECD היה – 43.3%

    נטל המיסים מהתוצר בישראל (2006) – 36.4%
    נטל המיסים מהתוצר גוש האירו (2005) – 39.2%
    נטל המיסים מהתוצר ב- OECD (שנת 2005) – 37.9%

    אלו הנתונים נתן.

    וחשוב גם להסתכל על עוד כמה נתונים:

    – להסתכל ולהבין לא רק על ההוצאה, אלא גם על התוצאות של ההוצאה (כלומר התפוקה במונחים חברתיים), ובגלל שמדינות אירופה יותר תחרותיות ויותר יעילות אז התפוקות של ההוצאה הממשלתית שם גבוהות יותר לכל אירו ממשלתי.
    – בשנת 2006 החוב הלאומי בישראל היה 87.8% מהתוצר, ואילו בגוש האירופאי 73.6%, ובמדינות ה-OECD – 61.3% מהתוצר.
    – בחלק ממדינות אירופה בהן יש צמיחה (כמו שבדיה ופינלנד) יש עודף תקציבי, בישראל יש צמיחה גבוהה יותר אך עדיין גרעון תקציבי.

    חג שמח,
    שור

  43. חנה

    די. עכשיו הזמן לכונן מפלגה פוליטית–לא דקה לפני הבחירות. אתה יכול להפעיל אחרים, אם אתה בוחר שלא לעמוד בחזית הפוליטית, אבל הציבור הכואב זקוק לך כמעורר–כל מי שנאנק תחת העוול, יצטרף אליך אם תצליח לחדד את המסר כך שיגיע גם לאחרון הנבונים…–כשאתה מדבר בטלוויזיה, אתה כל כך מלא חן, אבל לא יוצר תחושה של נחישות, וגם מי שממש כועס,בוער, שוקע לתוך הכורסה בייאוש, כי הוא מבין שאף אחד, גם לא אתה, לא הולך לעשות משהו בעניין. חשוב מאוד שהנושא המזרחי לא יהיה העיקר, כי העניין הזה לא מעורר סולידריות, אלא המצב הכלכלי-חברתי, וממילא לא מעטים המזרחיים שסובלים בגללו…

  44. חנה

    די. עכשיו הזמן לכונן מפלגה פוליטית–לא דקה לפני הבחירות. אתה יכול להפעיל אחרים, אם אתה בוחר שלא לעמוד בחזית הפוליטית, אבל הציבור הכואב זקוק לך כמעורר–כל מי שנאנק תחת העוול, יצטרף אליך אם תצליח לחדד את המסר כך שיגיע גם לאחרון הנבונים…–כשאתה מדבר בטלוויזיה, אתה כל כך מלא חן, אבל לא יוצר תחושה של נחישות, וגם מי שממש כועס,בוער, שוקע לתוך הכורסה בייאוש, כי הוא מבין שאף אחד, גם לא אתה, לא הולך לעשות משהו בעניין. חשוב מאוד שהנושא המזרחי לא יהיה העיקר, כי העניין הזה לא מעורר סולידריות, אלא המצב הכלכלי-חברתי, וממילא לא מעטים המזרחיים שסובלים בגללו…

  45. מורה

    תאוות הבצע ששור שם כטוטפות בין עיניו ואת הרווח כמזוזה בביתו מהווים ניגוד גמור לגן העדן ולחזון אחרית הימים ולכל עול תורה ומצוות הנעשות לשמה ולא על מנת לזכות בפרס!!!
    אין התורה היא למען העולם כי התורה היא נגד העולם ומנהגו….

  46. מורה

    תאוות הבצע ששור שם כטוטפות בין עיניו ואת הרווח כמזוזה בביתו מהווים ניגוד גמור לגן העדן ולחזון אחרית הימים ולכל עול תורה ומצוות הנעשות לשמה ולא על מנת לזכות בפרס!!!
    אין התורה היא למען העולם כי התורה היא נגד העולם ומנהגו….

  47. שור

    למורה הנכבד/ה,

    התעלמות והדחקה של התכונות האנושיות כמו חמדנות, תאוות בצע וקנאה,
    הביאו על חלק מהאנושות חורבן חברתי-תרבותי אדיר בדמות המרקסיזם אשר חשב שיצור אדם חדש,
    ובפועל יצר חברה מנוונת, ענייה ולא מוסרית עם אמות מיליוני עניים ושכבה דקה של אוליגרכים מקורבים לשלטון.

    וואלה, ממש חוצפה שטרם שמעת על זה.

    שור

  48. שור

    למורה הנכבד/ה,

    התעלמות והדחקה של התכונות האנושיות כמו חמדנות, תאוות בצע וקנאה,
    הביאו על חלק מהאנושות חורבן חברתי-תרבותי אדיר בדמות המרקסיזם אשר חשב שיצור אדם חדש,
    ובפועל יצר חברה מנוונת, ענייה ולא מוסרית עם אמות מיליוני עניים ושכבה דקה של אוליגרכים מקורבים לשלטון.

    וואלה, ממש חוצפה שטרם שמעת על זה.

    שור

  49. מורה

    זהו בדיוק שכל הנסיונות של התורה היא ליצור אדם חדש המוכן להקריב את בנו יחידו אשר אהב ולהביא את בני האדם להכרעה ערכית של קבלת עול תורה ומצוות גם כאשר מצוות אלו קשות וגם כאשר עול תורה אינו מעניק רווח.
    אתה מבין שור אתה רואה ברדיפת בצע תוכנה טובה ובעשיית רווח תכלית קיומו של האדם אז שיבושם לך אבל אל "תפיל" את האשמה על השם.
    המרחק בין ערכי התורה ל"ערכי" השוק הם מרחק מזרח ממערב ולפחות לגבי אותם הימים התורה היוותה מהפכה סוציאלית בסדר גודל של המהפכה המרקססטית לפחות!

  50. מורה

    זהו בדיוק שכל הנסיונות של התורה היא ליצור אדם חדש המוכן להקריב את בנו יחידו אשר אהב ולהביא את בני האדם להכרעה ערכית של קבלת עול תורה ומצוות גם כאשר מצוות אלו קשות וגם כאשר עול תורה אינו מעניק רווח.
    אתה מבין שור אתה רואה ברדיפת בצע תוכנה טובה ובעשיית רווח תכלית קיומו של האדם אז שיבושם לך אבל אל "תפיל" את האשמה על השם.
    המרחק בין ערכי התורה ל"ערכי" השוק הם מרחק מזרח ממערב ולפחות לגבי אותם הימים התורה היוותה מהפכה סוציאלית בסדר גודל של המהפכה המרקססטית לפחות!