מי מפחד מדיון ב"זמן יהודי חדש"

יוסי דהאן

לפני מספר שבועות יצא לאור "זמן יהודי חדש – מבט אנצקלופדי על תרבות יהודית בעידן חילוני" הכולל חמישה כרכים. המיזם מומן מקרן פוזן, פליקס פוזן הוא איל הון יהודי בריטי המממן מיזמים המקדמים יהדות חילונית, ובסיוע גופים רבים אחרים: כתר, למדא, מכון שפינוזה, קרן קשת, מנהל התרבות במשרד המדע התרבות והספורט, מועצת הפיס לתרבות ואמונת וקרן יהושע רבינוביץ` לאמנויות.

יהודה שנהב כתב במוסף "ספרים" של "הארץ" שני מאמרי ביקורת חריפים על "זמן יהודי חדש". בתגובה למאמרים אלו התפרסמו ב"ספרים", באופן חריג ובלתי מקובל בשדה הביקורת של מדורי הספרות בעיתונים,  שני מאמרי תגובה ארוכים של שניים מעורכי האנציקלופדיה. לפני שבועיים התפרסם מאמרו של ירמיהו יובל "מי מפחד מחילון התרבות?" והשבוע התפרסם מכתב תגובה במדור המכתבים, שכנראה שובר את שיא גינס במדור המכתבים למערכת, של מנחם ברינקר. אורכם של שני מאמרי התגובה הללו הוא בערך כאורך מאמרי הביקורת של שנהב.

לצד תגובתו של מנחם ברינקר התפרסם במדור המכתבים, מכתב מחאה קצר וחריף של חנן חבר, אחד מעורכי "זמן יהודי חדש", שבו הוא מביע "שאט-נפש מהדיבור הגזעני שפותח את מאמרו של פרופ` יובל. מזמן לא נראו בדפוס אמירות חמורות כל כך כמו התגובה על מאמריו של יהודה שנהב, אמירות המטילות צל כבד על "תמונת העולם" של כותבן ועל הכוח המוסרי שהוא נוטל לעצמו".

יוזמי המיזם "זמן יהודי חדש", שזוכים בצדק לחשיפה רבה בתקשורת, ואף העניקו לראש הממשלה בפגישה מיוחדת שהוא קיים עימם את חמשת הכרכים, לא הסתפקו בבמה הנדיבה וההזדמנות הבלתי מקובלת ויוצאת הדופן שסיפקה להם אכסניית מוסף "ספרים" להגיב למאמרי הביקורת של שנהב, הם החליטו להרחיב את החזית ובממון הרב העומד לרשותם הם רכשו, באותו גיליון שבו התפרסמה תגובתו הארוכה של מנחם ברינקר, עמוד שלם לפרסום מודעה להמשך המאבק במאמרי הביקורת.

בראש המודעה כותרת גדולה באדום שואלת "מעוניין/ת לקבוע עמדה בכוחות עצמך?" ובהמשך "מפעל פורץ דרך יחיד במינו, שעורר הדים רבים ואף פולמוס ציבורי. הרבה נאמר ונכתב עליו, גם במוסף זה, ולא מעט יצרים, טעויות ומצגי שווא ליוו את הויכוח. הדרך הטובה ביותר לקבוע עמדה לגביו – וללמוד על הנושאים שהוא עוסק בהם – היא בקריאה ישירה של הטקסטים, בלי תלות במתווכים בעלי עניין כזה או אחר". המודעה גם מפנה את הציבור לקרוא "את הנוסח הלא מקוצר של מאמרו של ירמיהו יובל (בתגובה למאמריו של יהודה שנהב)" באתר מכון שפינוזה.

כמו כן כוללת המודעה "מיקבץ ראשון של תגובות על "זמן יהודי חדש"" – מקבץ ציטוטים של חוקרים שונים המשבחים את המיזם, חלקם אף משווים את "זמן יהודי חדש" ל"אנציקלופדיה הגדולה" שחוברה בצרפת באמצע המאה השמונה עשרה, אנצקלופדיה אותה ערך דידרו ועל כותביה נמנו, בין היתר, וולטיר ורוסו.

במודעה מודיעים אנשי הפרויקט לקוראים שזו רק תחילת המאבק בביקורת וכי "עשרות המלצות של חוקרים, יוצרים ואנשי ציבור, יובאו בפרסומים הבאים". כלומר, כסף רב נוסף עומד להישפך בקרוב.

הם, ואיל ההון היהודי הבריטי, לא מתכוונים לעמוד מנגד כאשר מישהו מעז לבקר את הפרויקט החילוני, התרבותי, ההגותי, האוניברסלי, הביקורתי, ההומניסטי, הסובלני והפלורליסטי הזה.

לביקורתו של אסף ענברי על "זמן יהודי חדש" שהופיעה ב"מעריב", לחצו כאן (תודה לעמית על ההפנייה), ולתגובתו של ירמיהו יובל לביקורת זו לחצו כאן.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי גורביץ

    שנהב שחט פרויקט שהשניים השקיעו בו זמן רב. לא קראתי את יובל, אבל ברינקר היה די משכנע. ודאי שהם יגנו על פרי עמלם. מה לא בסדר בזה? האם ביקורת צריכה להיות חד כיוונית?

  2. יוסי גורביץ

    שנהב שחט פרויקט שהשניים השקיעו בו זמן רב. לא קראתי את יובל, אבל ברינקר היה די משכנע. ודאי שהם יגנו על פרי עמלם. מה לא בסדר בזה? האם ביקורת צריכה להיות חד כיוונית?

  3. צחי

    על מה הביקרות? עם מה התגובה?
    העובדה שמישהו כתב משהו ומישהו הגיב, ללא הבנה שלנו את התוכן, לא מעניינת. אם יש פה איזשהו עניין הנוגע לי ומעניין אותי (ואם כתבת על כך אני מניח כי יש), הוא לא מובן בכלל מהכתוב.
    אקדמאיים נוטים לריב על מגוון של דברים דרך מאמרים, לא?

  4. צחי

    על מה הביקרות? עם מה התגובה?
    העובדה שמישהו כתב משהו ומישהו הגיב, ללא הבנה שלנו את התוכן, לא מעניינת. אם יש פה איזשהו עניין הנוגע לי ומעניין אותי (ואם כתבת על כך אני מניח כי יש), הוא לא מובן בכלל מהכתוב.
    אקדמאיים נוטים לריב על מגוון של דברים דרך מאמרים, לא?

  5. דוד גיל

    אחוות הלוחמים שלך עם שנהב ממש נוגעת ללב. אני מוכן להניח מראש שהערות שנהב ושלך צודקות. ומה אז?
    יש ישראלים ויהודים רבים בעולם אשר בטוחים כי הבעייה הדתית חמורה מהבטחונית והחברתית לעתידנו וכל המאמץ לטאטא מתחת לשטיח את המאבק בין חילונים לדתיים נדון לכשלון. זהו מאבק חוצה משפחות וקורע בין קהילות כאשר אין מסתמן שום פתרון לשסע האמיתי בעם היהודי. אין לכך אח ורע בכל מקום אחר בעולם שבני משפחה אינם מבקרים זה בביתו של זה בחגים ובימי חול. כאשר אנחנו מדירים רגלינו מחברון וקדומים ניתן לחיות עם ההפרדה אולם כאשר המשפחה היהודית נקרעת לגזרים מדובר במחלה ממארת. ומשום כך כל נסיון ליצור עבורנו החילוניים מסגרת התייחסות הוא מפעל מבורך. כצאצא של משפחה שמוצאה במזרח אירופה קשה לי יותר לעומת כל עמית שמוצא משפחתו בארצות המזרח שמאמץ את המסורתיות, מושג שלי הוא זר, המאפשר ניהול אורח חיים לא מחייב לחלוטין. מאידך חשוב לצפות כיצד רבני המזרח כאשר עלו לישראל מיהרו להפוך עורם ולאמץ את החרדיות האשכנזית הקיצונית כולל הסממנים החיצוניים של הלבוש ונלחמים בעור שיניהם לחדור למוסדות החינוך החשוכים במקומותינו.
    אינני חייב להכביר על תופעות ככשרות, שמיטה, דיני אישות, גיור, נישואים וגירושים וחופש תנועה שמיעוט דרסני מצליח להחדיר לחיי היום יום של כולנו. האם על כך יצא הקצף שלכם?
    אני מרשה לעצמי לקבוע שהנושאים האלה בוערים בעצמותיכם כמוני ומהות הויכוח איננה עניינית אלא אישית לחלוטין. הצעתי לשנהב ולך היא לנסות לשתף פעולה עם צבן ויובל גם אם הם שגו פה ושם ולשלב כוחות כדי להעניק לשכמותי את הבסיס הערכי לחילוניות היהודית.

  6. דוד גיל

    אחוות הלוחמים שלך עם שנהב ממש נוגעת ללב. אני מוכן להניח מראש שהערות שנהב ושלך צודקות. ומה אז?
    יש ישראלים ויהודים רבים בעולם אשר בטוחים כי הבעייה הדתית חמורה מהבטחונית והחברתית לעתידנו וכל המאמץ לטאטא מתחת לשטיח את המאבק בין חילונים לדתיים נדון לכשלון. זהו מאבק חוצה משפחות וקורע בין קהילות כאשר אין מסתמן שום פתרון לשסע האמיתי בעם היהודי. אין לכך אח ורע בכל מקום אחר בעולם שבני משפחה אינם מבקרים זה בביתו של זה בחגים ובימי חול. כאשר אנחנו מדירים רגלינו מחברון וקדומים ניתן לחיות עם ההפרדה אולם כאשר המשפחה היהודית נקרעת לגזרים מדובר במחלה ממארת. ומשום כך כל נסיון ליצור עבורנו החילוניים מסגרת התייחסות הוא מפעל מבורך. כצאצא של משפחה שמוצאה במזרח אירופה קשה לי יותר לעומת כל עמית שמוצא משפחתו בארצות המזרח שמאמץ את המסורתיות, מושג שלי הוא זר, המאפשר ניהול אורח חיים לא מחייב לחלוטין. מאידך חשוב לצפות כיצד רבני המזרח כאשר עלו לישראל מיהרו להפוך עורם ולאמץ את החרדיות האשכנזית הקיצונית כולל הסממנים החיצוניים של הלבוש ונלחמים בעור שיניהם לחדור למוסדות החינוך החשוכים במקומותינו.
    אינני חייב להכביר על תופעות ככשרות, שמיטה, דיני אישות, גיור, נישואים וגירושים וחופש תנועה שמיעוט דרסני מצליח להחדיר לחיי היום יום של כולנו. האם על כך יצא הקצף שלכם?
    אני מרשה לעצמי לקבוע שהנושאים האלה בוערים בעצמותיכם כמוני ומהות הויכוח איננה עניינית אלא אישית לחלוטין. הצעתי לשנהב ולך היא לנסות לשתף פעולה עם צבן ויובל גם אם הם שגו פה ושם ולשלב כוחות כדי להעניק לשכמותי את הבסיס הערכי לחילוניות היהודית.

  7. צבי בן-דור

    הפוסט של יוסי מאוזן ובמקומו. גם יובל וגם ברינקר (בעיקר יובל) מנסים ליצור מצג שווא כאילו טען שנהב שאין חילוניות ולא היא. שנהב קצף בעיקר על "תיזת החילון" שלטעמו רוחה היא המנחה את עורכי האנציקלופדיה ליצור מצג של "חילוניות מנצחת" או "חילוניות עדיפה מבחינה תרבותית" דרך המאמרים השונים. כאשר בא יובל ו"מוכיח" שיש חילוניות הוא נאבק בטענה שלא נטענה. מה ללמוד מכך, או שהפילוסוף לוקה בהבנת הנקרא, או שהוא מתמם במכוון ומקווה שקוראי הארץ לוקים בהבנת הנכתב במאמרו של שנהב או בזיכרון קצר במיוחד.  

    ברינקר מוכיח את שנהב על כך שגם "תיאוריה וביקורת" בעריכתו הוא אכסניה אשכנזית גברית ברובה המכריע. אבל גם כאן הוא או מתמם או שאינו מבין דבר וחצי דבר בנתיבים המפותלים של פרסומים אקדמאיים. אינני בא להגן על תיאוריה וביקורת (ואיני מאמין שאני עושה דבר הקרוב לכך עתה), ובוודאי שאינני מבקש להגן על יהודה שנהב כעורך. אבל יש הבדל עצום בין כתב העת הזה ועורכו לבין האנציקלופדיה. עורך כתב עת בד"כ כלל אינו יוזם כתיבת מאמר ואינו מזמין מאמר מאדם מסוים, הוא גם תלוי במערכת ובקוראים שופטים חיצוניים. זה אומר שאין לו שליטה מוחלטת (גם אם הוא תעלולן לא קטן) על מה שמתפרסם. לכן, העובדה שתיאורה וביקורת היא כתב עת שמאכסן אשכנזים משקפת היבטים רבים יותר משיקולי עורך גרידא שיש לקחת גם אותם בחשבון. לעומת ת"ב ועורכו מוגבל התקציבים, עורכי האנציקלופדיה שלטו באופן מוחלט על יצירתה: הם הגדירו את הנושאים, הם קבעו מי יכתוב ומי יוזמן לכתוב , ובמידה רבה גם הגדירו את טווח הכתיבה (אם לא את התוכן) של כל כותב. אם נוסיף לכך את העובדה שהיו להם כנראה תקציבים גדולים מאוד, אז בוודאי שיש לתלות את ההרכב האתני של הכותבים באנציקלופדיה באחריותם הבלעדית. ובודאי שהוא הדים בהגדרת הנושאים והתוכן. תהליך הייצור בשני הפרסומים הוא שונה בתכלית, וחזקה על ברינקר שהוא מבין את זה היטב. יובל, ששמועות על עלילותיו ככותב ומפרסם גרמו להרבה אנשים להסיח את דעתם מן הנכתב בספריו בשעת קריאתם, וודאי יודע את זה.  

    יוסי צודק כשהוא מעיר שהאנציקלופדיה יצאה במימון פרטי (כמה קיבלו העורכים, אגב). זה מאוד רלוונטי לדעת ששני
    העורכים מפרסמים כלכך הרבה מילים כדי להגן על סחורה שהיא בעצם פרטית.

  8. צבי בן-דור

    הפוסט של יוסי מאוזן ובמקומו. גם יובל וגם ברינקר (בעיקר יובל) מנסים ליצור מצג שווא כאילו טען שנהב שאין חילוניות ולא היא. שנהב קצף בעיקר על "תיזת החילון" שלטעמו רוחה היא המנחה את עורכי האנציקלופדיה ליצור מצג של "חילוניות מנצחת" או "חילוניות עדיפה מבחינה תרבותית" דרך המאמרים השונים. כאשר בא יובל ו"מוכיח" שיש חילוניות הוא נאבק בטענה שלא נטענה. מה ללמוד מכך, או שהפילוסוף לוקה בהבנת הנקרא, או שהוא מתמם במכוון ומקווה שקוראי הארץ לוקים בהבנת הנכתב במאמרו של שנהב או בזיכרון קצר במיוחד.  

    ברינקר מוכיח את שנהב על כך שגם "תיאוריה וביקורת" בעריכתו הוא אכסניה אשכנזית גברית ברובה המכריע. אבל גם כאן הוא או מתמם או שאינו מבין דבר וחצי דבר בנתיבים המפותלים של פרסומים אקדמאיים. אינני בא להגן על תיאוריה וביקורת (ואיני מאמין שאני עושה דבר הקרוב לכך עתה), ובוודאי שאינני מבקש להגן על יהודה שנהב כעורך. אבל יש הבדל עצום בין כתב העת הזה ועורכו לבין האנציקלופדיה. עורך כתב עת בד"כ כלל אינו יוזם כתיבת מאמר ואינו מזמין מאמר מאדם מסוים, הוא גם תלוי במערכת ובקוראים שופטים חיצוניים. זה אומר שאין לו שליטה מוחלטת (גם אם הוא תעלולן לא קטן) על מה שמתפרסם. לכן, העובדה שתיאורה וביקורת היא כתב עת שמאכסן אשכנזים משקפת היבטים רבים יותר משיקולי עורך גרידא שיש לקחת גם אותם בחשבון. לעומת ת"ב ועורכו מוגבל התקציבים, עורכי האנציקלופדיה שלטו באופן מוחלט על יצירתה: הם הגדירו את הנושאים, הם קבעו מי יכתוב ומי יוזמן לכתוב , ובמידה רבה גם הגדירו את טווח הכתיבה (אם לא את התוכן) של כל כותב. אם נוסיף לכך את העובדה שהיו להם כנראה תקציבים גדולים מאוד, אז בוודאי שיש לתלות את ההרכב האתני של הכותבים באנציקלופדיה באחריותם הבלעדית. ובודאי שהוא הדים בהגדרת הנושאים והתוכן. תהליך הייצור בשני הפרסומים הוא שונה בתכלית, וחזקה על ברינקר שהוא מבין את זה היטב. יובל, ששמועות על עלילותיו ככותב ומפרסם גרמו להרבה אנשים להסיח את דעתם מן הנכתב בספריו בשעת קריאתם, וודאי יודע את זה.  

    יוסי צודק כשהוא מעיר שהאנציקלופדיה יצאה במימון פרטי (כמה קיבלו העורכים, אגב). זה מאוד רלוונטי לדעת ששני
    העורכים מפרסמים כלכך הרבה מילים כדי להגן על סחורה שהיא בעצם פרטית.

  9. יותר גרוע מארומה, יצאו לנו מהאף

    בכול מדינה מתוקנת האוניברסיטה היתה מתנערת מיד מהאמריטוס שלה ומבקשת ממנו להחזיר את התואר, אך המדינה כמו ישראל זה נראה בון טון לנהל דו שיח ברמה הנמוכה ביותר של עדתיות שניתנת לשער, שלא לומר גזענות.

    דווקא אחרי הביקורת של שנהב חשבתי שמדובר באנציקלופדיה מעניינת שממנה ניתן ללמוד על העולם האשכנזי רבות, אך אחרי תגובת יובל אני לא מוכן לתרום מכספי לא לו ולא להוצאת כתר ולא לאף אחד.

    ועוד קישור בנושא

    http://www.notes.co.il/benarroch/37491.asp

  10. יותר גרוע מארומה, יצאו לנו מהאף

    בכול מדינה מתוקנת האוניברסיטה היתה מתנערת מיד מהאמריטוס שלה ומבקשת ממנו להחזיר את התואר, אך המדינה כמו ישראל זה נראה בון טון לנהל דו שיח ברמה הנמוכה ביותר של עדתיות שניתנת לשער, שלא לומר גזענות.

    דווקא אחרי הביקורת של שנהב חשבתי שמדובר באנציקלופדיה מעניינת שממנה ניתן ללמוד על העולם האשכנזי רבות, אך אחרי תגובת יובל אני לא מוכן לתרום מכספי לא לו ולא להוצאת כתר ולא לאף אחד.

    ועוד קישור בנושא

    http://www.notes.co.il/benarroch/37491.asp

  11. מכלוף

    האנצילוקפדיה עוסקת במרכזי תרבות אשכנזים,מוינה ועד תל אביב.
    אני משוכנע שהכניסו את בגדד בגלל "ויקטוריה".
    אולי הגיע הזמן לכתוב קצת יותר על קזבלנקה,חאלב,ועוד

  12. מכלוף

    האנצילוקפדיה עוסקת במרכזי תרבות אשכנזים,מוינה ועד תל אביב.
    אני משוכנע שהכניסו את בגדד בגלל "ויקטוריה".
    אולי הגיע הזמן לכתוב קצת יותר על קזבלנקה,חאלב,ועוד

  13. למכלוף

    מכלוף בערי אשכנז היו מרכזים חילוניים מובהקים, האם היית טוען שבבגדד, טוניס וערים מזרחיות אחרות היו מרכזים יהודיים חילוניים מובהקים? שים לב, האנציקלופדיה היא על היהדות המחולנת ולא על היהדות בכלליות.

  14. למכלוף

    מכלוף בערי אשכנז היו מרכזים חילוניים מובהקים, האם היית טוען שבבגדד, טוניס וערים מזרחיות אחרות היו מרכזים יהודיים חילוניים מובהקים? שים לב, האנציקלופדיה היא על היהדות המחולנת ולא על היהדות בכלליות.

  15. עמית

    הביקורת הכי רצינית על האנציקלופדיה, גם על הנושא המזרחי, אך בעיקר בתפיסה הצרה שלה והלא שיטטית, וכן על רמת הכתיבה, מאת אסף ענברי:
    http://inbari.co.il/yahadut.pdf

  16. עמית

    הביקורת הכי רצינית על האנציקלופדיה, גם על הנושא המזרחי, אך בעיקר בתפיסה הצרה שלה והלא שיטטית, וכן על רמת הכתיבה, מאת אסף ענברי:
    http://inbari.co.il/yahadut.pdf

  17. תמיר דובי

    לצבי בן דור.
    ברינקר מתייחס לנושא היהדות החילונית בצדק, משום ששנהב טען כנגד קיומה העצמאי והאוטונומי. בדיקת שני מאמריו תמציא לך יותר ממשפט אחד בו שנהב קובע זאת.

  18. תמיר דובי

    לצבי בן דור.
    ברינקר מתייחס לנושא היהדות החילונית בצדק, משום ששנהב טען כנגד קיומה העצמאי והאוטונומי. בדיקת שני מאמריו תמציא לך יותר ממשפט אחד בו שנהב קובע זאת.

  19. מכלוף

    יש לי חדשות בשבילך,היו גם היו……אלא שהמונופול האשכנזי מעולם לא איפשר חקירה אקדמית רצינית של מרכזים כאלו
    מבחינת הציונות האשכנזית הציונות החלה בבילויים שכיאלו באו לווקום ריק,והביאו איתם את תרבות העל המזרח אירפאית
    קזבלנקה כמשל לא היתה איזה מרכז תורני,אלא מרכז חילוני,עירוני חי ותוסס

  20. מכלוף

    יש לי חדשות בשבילך,היו גם היו……אלא שהמונופול האשכנזי מעולם לא איפשר חקירה אקדמית רצינית של מרכזים כאלו
    מבחינת הציונות האשכנזית הציונות החלה בבילויים שכיאלו באו לווקום ריק,והביאו איתם את תרבות העל המזרח אירפאית
    קזבלנקה כמשל לא היתה איזה מרכז תורני,אלא מרכז חילוני,עירוני חי ותוסס

  21. מעיין

    וקהיר ובגדד וחלב וירושלים וסלוניקי ואיסטנבול וטטואן וטנז'יר ופס וביירות וקורפו ומוסול ומשהד וטהרן…

    בכולם היו יהודים מעורבים בפעילות "חילונית" (המרכאות רומזות כמובן על סלידה מעצם הדיכוטומיה האשכנזו-צנטרית) – ארגונים פוליטיים, מועדוני תרבות וספורט, הוצאה לאור של עיתונים וספרים, מוסיקה, שירה, תיאטרון. לא אתפלא (בלשון המעטה, אבל רוב ה"חוקרים" דוקא כן) אם רמות הפעילות הלא-דתית בערים הללו עלתה בכמות ובאיכות על, נאמר, איזו פינסק או מינסק פורבינציאליות – שלא לדבר על קיבוץ משמר העמק או המושבה רעננה (עם כל הכבוד)

  22. מעיין

    וקהיר ובגדד וחלב וירושלים וסלוניקי ואיסטנבול וטטואן וטנז'יר ופס וביירות וקורפו ומוסול ומשהד וטהרן…

    בכולם היו יהודים מעורבים בפעילות "חילונית" (המרכאות רומזות כמובן על סלידה מעצם הדיכוטומיה האשכנזו-צנטרית) – ארגונים פוליטיים, מועדוני תרבות וספורט, הוצאה לאור של עיתונים וספרים, מוסיקה, שירה, תיאטרון. לא אתפלא (בלשון המעטה, אבל רוב ה"חוקרים" דוקא כן) אם רמות הפעילות הלא-דתית בערים הללו עלתה בכמות ובאיכות על, נאמר, איזו פינסק או מינסק פורבינציאליות – שלא לדבר על קיבוץ משמר העמק או המושבה רעננה (עם כל הכבוד)

  23. הקורא בג'אנטים

    יש והאינטלקטואלים מעוררים געגועים לפוליטיקאים. בפוליטיקה לפחות, חוסר הענייניות, הייצריות והאינטרסנטיות, שקופות, גלויות וצפויות. ואילו כאן, הכל גדוש בהתחסדות.

    עם כל הכבוד ליוסי דאהן ואתר "העוקץ", וההתגייסות החברית למען שנהב, הרי שהביקורת של שנהב היתה מביכה בחוסר עניינותה, בהתנשאותה ובביטולה הזלזלני פרוייקט מושקע. מכאן גם התגובות ועוצמתן (מי שמחטיף-חוטף וחוזר חלילה, מה הרבותא?)
    על שנהב, להבין שאין זה ממין העניין לשזור את העניין המזרחי לכל עניין ודבר.
    לאמור, לא מוכרחים לחפש בכל מקום הדרה של מזרחים, קל וחומר כאשר זו אינה מתרחשת. (ושגה עורך מוסף ספרים של "הארץ", כאשר הזמין דווקא את שנהב לבקר המיזם. יש דמויות פי אלף יותר רלבנטיות לתחום ומתאימות לאין שיעור משנהב לעשות זאת, למשל חתני פרס ישראל לחקר הקבלה ומחשבת ישראל , הפרופסורים יוסף דן או אליעזר שבייד).

    יש דבר כזה שקרוי חילוניות יהודית ומקורה אכן באירופה. מה לעשות? תנועת הההשכלה והחילון שבא עימה, הן תופעות שמקורן באירופה. אלה הן תמורות ההיסטוריה ולא קביעה שרירותית ומתנשאת.
    כפי שהיה תורה של ספרד בתור הזהב, גם לאירופה היתה עדנה טרם שהיבשת נשתבשה ונטרפה. מה עניין המזרחים והמזרחיות לכאן?
    דומה ששנהב החל לפעול לפי העיקרון של "הפיל והבעייה היהודית" (מה הקשר בין הפיל ליהודים? אין קשר! זה בדיוק העניין, אין גם קשר בין היהדות החילונית כפי שהתפתחה באירופה לבין המזרחים.

    דבר נוסף: ההתגייסות של פרופ' יובל וברינקר מובנת מאליה. שנהב ביטל את עמלם והם נזעקים. מה יותר טבעי מזה?
    בדיוק כמו התגובה המוזמנת של חנן חבר, חברו של שנהב, הקובל באופן מופרח על גזענות בתגובתו של יובל (התגובה לוקה במנופחות ובהתנשאות כדרכו של יובל, אולם אין בה גזענות).

    הנה כי כן תרגיל העוקץ: שנהב גם קיבל במה בלתי מוגבלת לכתוב על נושא שבלשון המעטה איננו הזירה הטבעית שלו, גם עורר את המהומה שכה חפץ בה וגם יוצא מהפוסט הנוכחי קורבן של אליטה אינטלקטואלית אשכנזית משופעת בכסף. לא רע. הצליח לו.

  24. הקורא בג'אנטים

    יש והאינטלקטואלים מעוררים געגועים לפוליטיקאים. בפוליטיקה לפחות, חוסר הענייניות, הייצריות והאינטרסנטיות, שקופות, גלויות וצפויות. ואילו כאן, הכל גדוש בהתחסדות.

    עם כל הכבוד ליוסי דאהן ואתר "העוקץ", וההתגייסות החברית למען שנהב, הרי שהביקורת של שנהב היתה מביכה בחוסר עניינותה, בהתנשאותה ובביטולה הזלזלני פרוייקט מושקע. מכאן גם התגובות ועוצמתן (מי שמחטיף-חוטף וחוזר חלילה, מה הרבותא?)
    על שנהב, להבין שאין זה ממין העניין לשזור את העניין המזרחי לכל עניין ודבר.
    לאמור, לא מוכרחים לחפש בכל מקום הדרה של מזרחים, קל וחומר כאשר זו אינה מתרחשת. (ושגה עורך מוסף ספרים של "הארץ", כאשר הזמין דווקא את שנהב לבקר המיזם. יש דמויות פי אלף יותר רלבנטיות לתחום ומתאימות לאין שיעור משנהב לעשות זאת, למשל חתני פרס ישראל לחקר הקבלה ומחשבת ישראל , הפרופסורים יוסף דן או אליעזר שבייד).

    יש דבר כזה שקרוי חילוניות יהודית ומקורה אכן באירופה. מה לעשות? תנועת הההשכלה והחילון שבא עימה, הן תופעות שמקורן באירופה. אלה הן תמורות ההיסטוריה ולא קביעה שרירותית ומתנשאת.
    כפי שהיה תורה של ספרד בתור הזהב, גם לאירופה היתה עדנה טרם שהיבשת נשתבשה ונטרפה. מה עניין המזרחים והמזרחיות לכאן?
    דומה ששנהב החל לפעול לפי העיקרון של "הפיל והבעייה היהודית" (מה הקשר בין הפיל ליהודים? אין קשר! זה בדיוק העניין, אין גם קשר בין היהדות החילונית כפי שהתפתחה באירופה לבין המזרחים.

    דבר נוסף: ההתגייסות של פרופ' יובל וברינקר מובנת מאליה. שנהב ביטל את עמלם והם נזעקים. מה יותר טבעי מזה?
    בדיוק כמו התגובה המוזמנת של חנן חבר, חברו של שנהב, הקובל באופן מופרח על גזענות בתגובתו של יובל (התגובה לוקה במנופחות ובהתנשאות כדרכו של יובל, אולם אין בה גזענות).

    הנה כי כן תרגיל העוקץ: שנהב גם קיבל במה בלתי מוגבלת לכתוב על נושא שבלשון המעטה איננו הזירה הטבעית שלו, גם עורר את המהומה שכה חפץ בה וגם יוצא מהפוסט הנוכחי קורבן של אליטה אינטלקטואלית אשכנזית משופעת בכסף. לא רע. הצליח לו.

  25. נתן.

    יהודה שנהב הלך וספר את מספר המזרחיים והנשים בין עורכי האניצקלופדיה החדשה ומצא שהם במיעוט גדול, והביא את זה כהוכחה ניצחת לגזענותם של העורכים.

    קשה מאד להתמודד עם טענה כזאת שבודקת את ארץ הולדתם של אנשים במנותק מכל הקשר והגיון, ולכן הפטנט הזה חביב מאד על הפוסט ציונים-רב-תרבותיים-שמאלנים-רדיקליים- הוסף את המיותר.

    אבל ברינקר החזיר לו באותו מטבע ובדק גיליון של "תאוריה וביקורת" בעריכתו של שנהב, ומצא כי בין כל הכותבים אין אפילו אישה אחת ולכן לפי אותו הגיון ניתן לטעון ששנהב הוא שוביניסט.

  26. נתן.

    יהודה שנהב הלך וספר את מספר המזרחיים והנשים בין עורכי האניצקלופדיה החדשה ומצא שהם במיעוט גדול, והביא את זה כהוכחה ניצחת לגזענותם של העורכים.

    קשה מאד להתמודד עם טענה כזאת שבודקת את ארץ הולדתם של אנשים במנותק מכל הקשר והגיון, ולכן הפטנט הזה חביב מאד על הפוסט ציונים-רב-תרבותיים-שמאלנים-רדיקליים- הוסף את המיותר.

    אבל ברינקר החזיר לו באותו מטבע ובדק גיליון של "תאוריה וביקורת" בעריכתו של שנהב, ומצא כי בין כל הכותבים אין אפילו אישה אחת ולכן לפי אותו הגיון ניתן לטעון ששנהב הוא שוביניסט.

  27. יוסי ברנע

    ראוי לתת את הדעת לסוגיה חשובה שאין עוסקים בה עורכי האנציקלופדיה "היהודית חילונית" והיא סוגית הזהות הישראלית והשוני בינה לבין זהות יהודית.(התיחסותם לכנענים אינה רצינית במיוחד). לו היינו בונדיסטים או טריטוריאליסטים או "גרמנים,צרפתים, אמריקאים- בני דת משה" אפשר להבין את הראציונל העקרוני של החילוניות שבה עוסקת האנציקלופדיה. אבל בהיות ישראל ארץ הגירה שבה נוצר לאום חדש שאינו מכיר בזהותו העצמית פוליטית כמו גם משפטית,אך מאידך ניתן להבחנה אוביקטית כשונה ממקורותיו,- הרי נוצרה בהכרח פרספקטיבה שונה מזו של
    כותרת "יהודית חילונית". מה גם שזו אינה פתוחה למי שאינו יהודי ומבחינה זו מנציחה את האנומליה של ישראל היהודית דמוקרטית, שבה האזרחים אינם מהוים את הלאום, החברה הישראלית אינה שייכת ללאום והלאום היהודי המיתולוגי שוסע את אזרחי המדינה לשייכים ולכאלו שאינם שייכים.

  28. יוסי ברנע

    ראוי לתת את הדעת לסוגיה חשובה שאין עוסקים בה עורכי האנציקלופדיה "היהודית חילונית" והיא סוגית הזהות הישראלית והשוני בינה לבין זהות יהודית.(התיחסותם לכנענים אינה רצינית במיוחד). לו היינו בונדיסטים או טריטוריאליסטים או "גרמנים,צרפתים, אמריקאים- בני דת משה" אפשר להבין את הראציונל העקרוני של החילוניות שבה עוסקת האנציקלופדיה. אבל בהיות ישראל ארץ הגירה שבה נוצר לאום חדש שאינו מכיר בזהותו העצמית פוליטית כמו גם משפטית,אך מאידך ניתן להבחנה אוביקטית כשונה ממקורותיו,- הרי נוצרה בהכרח פרספקטיבה שונה מזו של
    כותרת "יהודית חילונית". מה גם שזו אינה פתוחה למי שאינו יהודי ומבחינה זו מנציחה את האנומליה של ישראל היהודית דמוקרטית, שבה האזרחים אינם מהוים את הלאום, החברה הישראלית אינה שייכת ללאום והלאום היהודי המיתולוגי שוסע את אזרחי המדינה לשייכים ולכאלו שאינם שייכים.

  29. דודי קינג

    כמו שקראתי את מאמרו של יובל, מה שהוא עושה מנסה לעשות זה בדיוק לדון עם המאמר הביקורת של שנהב. דיון, ולא סתימת פיות. דווקא הנסיון לחסום כל תגובה למאמר, או במילותיו הנוזפות של הפוסט "התפרסמו באופן חריג ובלתי מקובל בשדה הביקורת של מדורי הספרות בעיתונים", היא נסיון להתחמק מדיון הדדי ופורה. מעבר לכך, האמירה המצוטטת גם לא מדויקת – פעמים רבות, במיוחד בנושאים מעוררי עניין, נותנים פתחון פה גם למבוקר. במקרה הזה הדבר עוד פחות מפתיע בהתחשב במקום החריג שנתנו לביקורת של שנהב, שהתפרסה על פני שני גליונות שבועיים.

    גם תוכנו של מאמר התגובה לא מרמז על סתימת פיות או פחד מדיון. להיפך, הכותב מתייחס לנקודות רבות באופן ענייני וישיר (מחלקן הוא מתחמק, אבל לא בכך עסקינן). אם הוא היה מנסה למנוע דיון, הוא לא היה מתייחס לתוכן המאמר, אלא דווקא מנסה להתחמק מהן ולתקוף את פרקטיקות העריכה של עורכי "מוסף ספרים"… לא ברור לי על מה יוצא קצפו של כותב הבלוג, אבל דבר אחד בטוח – הוא ממש לא שם לב לאירוניה הטמונה בכותרת שבחר לפוסט.

  30. דודי קינג

    כמו שקראתי את מאמרו של יובל, מה שהוא עושה מנסה לעשות זה בדיוק לדון עם המאמר הביקורת של שנהב. דיון, ולא סתימת פיות. דווקא הנסיון לחסום כל תגובה למאמר, או במילותיו הנוזפות של הפוסט "התפרסמו באופן חריג ובלתי מקובל בשדה הביקורת של מדורי הספרות בעיתונים", היא נסיון להתחמק מדיון הדדי ופורה. מעבר לכך, האמירה המצוטטת גם לא מדויקת – פעמים רבות, במיוחד בנושאים מעוררי עניין, נותנים פתחון פה גם למבוקר. במקרה הזה הדבר עוד פחות מפתיע בהתחשב במקום החריג שנתנו לביקורת של שנהב, שהתפרסה על פני שני גליונות שבועיים.

    גם תוכנו של מאמר התגובה לא מרמז על סתימת פיות או פחד מדיון. להיפך, הכותב מתייחס לנקודות רבות באופן ענייני וישיר (מחלקן הוא מתחמק, אבל לא בכך עסקינן). אם הוא היה מנסה למנוע דיון, הוא לא היה מתייחס לתוכן המאמר, אלא דווקא מנסה להתחמק מהן ולתקוף את פרקטיקות העריכה של עורכי "מוסף ספרים"… לא ברור לי על מה יוצא קצפו של כותב הבלוג, אבל דבר אחד בטוח – הוא ממש לא שם לב לאירוניה הטמונה בכותרת שבחר לפוסט.

  31. חזי מחלב

    ובהתנשאות, בדומה לתגובה של יובל.מה זה צריך להיות ששנהב אינו מתאים לבקר את ה"מיזם" הנלעג הזה? מדוע בעצם? שנהב הוא סוציולוג בהכשרתו המקצועית, ומי כמותו ראוי לעשות את המלאכה? ומדוע לא להזכיר את ההדרה של המזרחים? למה זה מפריע לך כל-כך?

    איני סבור שיובל גזען במובן הביולוגי חלילה.כלומר אם בנו יאמר לו שהוא רוצה להתחתן למשל עם אישה מזרחית, אני בטוח שיובל יתייחס לכך בשיוויון נפש, ויפגין אותו יחס כלפי אישה ממוצא אשכנזי. לא בזאת אמורים הדברים.
    דומני שיובל וגם ברינקר מתקשים באמת ובתמים ,לעכל את התפיסה הדתית אצל מזרחים רבים, לפחות במאה השנים האחרונות. כלומר מאז החדירה של העולם המערבי לארצות האיסלם (ואין שום קשר לאשכנזים בנידון זה).אין בינאריות, אין דואליות, אין דיכוטומיה, בין חילוני לבין חרדי. המושג אתיאסט כמו המושג חרדי אינו בנמצא כלל וכלל. הדברים בדוקים ומבוססים היטב לגבי יהודי עיראק ויהודי המגרב. למה דומה הדבר? בעניין זה כדאי לקחת דוגמה דווקא מספרו של יובל "שפינוזה וכופרים אחרים". על הטענה כי שפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אומר יובל בעצמו, כי עצם המושג חילוני במובן המודרני, אינו קיים במאה השבע-עשרה. כלומר גם באירופה ה"נאורה":, שממנה באו הוריך, היו עורפים את הראש למי שהיה כופר בדת ובאלוהות. וראה בעניין זה את ספרו של קרלו גינזבורג "הגבינה והתולעים". שנהב מיטיב עד מאוד להסביר את חוסר הבינאריות הזאת, בארצות האיסלם, להוציא אולי את יהודי תימן. אז מדוע אתה כל-כך מתנשא ומתלהם?.

    אני מציע לך לעיין היטב בדבריו הנכוחים של יוסי ברנע. תגובתו מדודה, שקולה, נעדרת כל התלהמות וגידופים, ואני למשל, רק למדתי ממנה.
    והערה אחרונה. אתה כותב :.."חברו של שנהב הקובל באופן מופרח…" . לא כי. אמור מעתה ועד עולם: המופרך, מלשון פרכה או פירכה, או להפריך. חבל שהפוסט של יוסי דהאן הוציא אותך כל-כך מן הכלים.

  32. חזי מחלב

    ובהתנשאות, בדומה לתגובה של יובל.מה זה צריך להיות ששנהב אינו מתאים לבקר את ה"מיזם" הנלעג הזה? מדוע בעצם? שנהב הוא סוציולוג בהכשרתו המקצועית, ומי כמותו ראוי לעשות את המלאכה? ומדוע לא להזכיר את ההדרה של המזרחים? למה זה מפריע לך כל-כך?

    איני סבור שיובל גזען במובן הביולוגי חלילה.כלומר אם בנו יאמר לו שהוא רוצה להתחתן למשל עם אישה מזרחית, אני בטוח שיובל יתייחס לכך בשיוויון נפש, ויפגין אותו יחס כלפי אישה ממוצא אשכנזי. לא בזאת אמורים הדברים.
    דומני שיובל וגם ברינקר מתקשים באמת ובתמים ,לעכל את התפיסה הדתית אצל מזרחים רבים, לפחות במאה השנים האחרונות. כלומר מאז החדירה של העולם המערבי לארצות האיסלם (ואין שום קשר לאשכנזים בנידון זה).אין בינאריות, אין דואליות, אין דיכוטומיה, בין חילוני לבין חרדי. המושג אתיאסט כמו המושג חרדי אינו בנמצא כלל וכלל. הדברים בדוקים ומבוססים היטב לגבי יהודי עיראק ויהודי המגרב. למה דומה הדבר? בעניין זה כדאי לקחת דוגמה דווקא מספרו של יובל "שפינוזה וכופרים אחרים". על הטענה כי שפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אומר יובל בעצמו, כי עצם המושג חילוני במובן המודרני, אינו קיים במאה השבע-עשרה. כלומר גם באירופה ה"נאורה":, שממנה באו הוריך, היו עורפים את הראש למי שהיה כופר בדת ובאלוהות. וראה בעניין זה את ספרו של קרלו גינזבורג "הגבינה והתולעים". שנהב מיטיב עד מאוד להסביר את חוסר הבינאריות הזאת, בארצות האיסלם, להוציא אולי את יהודי תימן. אז מדוע אתה כל-כך מתנשא ומתלהם?.

    אני מציע לך לעיין היטב בדבריו הנכוחים של יוסי ברנע. תגובתו מדודה, שקולה, נעדרת כל התלהמות וגידופים, ואני למשל, רק למדתי ממנה.
    והערה אחרונה. אתה כותב :.."חברו של שנהב הקובל באופן מופרח…" . לא כי. אמור מעתה ועד עולם: המופרך, מלשון פרכה או פירכה, או להפריך. חבל שהפוסט של יוסי דהאן הוציא אותך כל-כך מן הכלים.

  33. מעבר לקשת: ראיון עם משה קריף

    […]
    האחריות היהודית מפייסת אותנו

    ויכוח ארוך נוסף בתוך הקשת נגע לזיקה לש"ס ולמה שהיא מייצגת. קריף וחברים נוספים צידדו ביצירת קשר עם ש"ס, מתוך ראיית המכנה המשותף המזרחי של שתי התנועות, אך אחרים בתנועה הסתייגו מכך. ערב כניסתו של אריה דרעי לכלא, ביולי 2000, ביקש קריף להזמינו לכינוס של הקשת כדי לבדוק יעדים ומטרות משותפות. חברי מזכירות התנועה הדהימו את קריף כשסירבו לארח את דרעי. הדיון נעשה סוער וכלל צעקות והטחת עלבונות, ובסופו יצא קריף כשידו על התחתונה. כעבור יומיים פרסם אחד מחברי התנועה מכתב בעיתון 'הארץ', ותחת הכותרת "הוא לא משלנו" תיאר באריכות מדוע סירבה מזכירות הקשת להיפגש עם דרעי. הטענה המרכזית שהעלה הכותב היתה שחברי ש"ס הצביעו נגד חוק הדיור הציבורי שהקשת דחפה להעברתו בכנסת, ונגד המאבק בנושא חלוקת הקרקעות.

    למה היה חשוב לך הקשר עם דרעי?

    "ההישג של דרעי וש"ס הוא בכך שהם לקחו את האלקטורט המזרחי, ובשמם של אלוהים והתורה הובילו אותו מבגין לש"ס. הם הצליחו לממש את הפוטנציאל הפוליטי המזרחי לכדי הזדמנות היסטורית של 17 מנדטים. ראיתי את המפץ הפוליטי הרחב שיכול להיווצר מהחיבור בין אינטליגנציה מזרחית לבתי הכנסת. בשבילי בית הכנסת הוא ההשלמה של המאבק החברתי, הוא המכלול של סדר היום החברתי שלי. אני לא מוכן לוותר על הפן של המסורתיות כחלק מהמזרחיות שלי. אתה לא יכול להיות עם עמדה מנוכרת ליהדות שלך, ואתה לא יכול להגדיר את המזרחי כיהודי-ערבי, כמו שעושה יהודה שנהב בספרו. אבא שלי ישבור לי אגרטל על הראש אם אני אגדיר את עצמי כיהודי-ערבי".

    ובכל זאת, אתה לא ש"סניק.

    "כי אני לא אוהב את האופי החרדי-ליטאי של ש"ס. אני מעדיף את המסורתיות. פעם אמר לי רב רפורמי: 'כל המזרחים הם רפורמים, הם נוסעים בשבת ברכב כדי לעשות קידוש אצל ההורים'. עניתי לו שבניגוד לרפורמים, הפשרנות של המזרחים לא מערערת על האורתודוכסיה. אני עושה קידוש, מניח תפילין ונוסע בשבת, אבל אני לא אניח על אשה תפילין. אני לא מערער על המהות האורתודוכסית, אלא לוקח ממנה את מה שמתאים לי, ואני רואה בזה משהו בריא. נכון, המזרחי יעשה קידוש אצל אבא שלו ואחר כך ייצא לעשן במרפסת, אבל אבא שלו לא יגיד לו 'אל תבוא אלי אם אתה מתכוון אחר כך לנסוע בשבת'. יש בדיחה על רב מזרחי שנוסע באוטובוס עם רב אשכנזי ויש רק מקום פנוי אחד, ליד אשה. המזרחי מתיישב לידה, והאשכנזי גוער בו: איך אתה לא מתבייש? עונה לו הרב המזרחי: 'אתה אולי רב, אבל אני חכם'. המקום הזה של הגמישות והפשרנות הוא מקום שאני מקבל באהבה".

    http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/meever_lakeshet.htm

  34. מעבר לקשת: ראיון עם משה קריף

    […]
    האחריות היהודית מפייסת אותנו

    ויכוח ארוך נוסף בתוך הקשת נגע לזיקה לש"ס ולמה שהיא מייצגת. קריף וחברים נוספים צידדו ביצירת קשר עם ש"ס, מתוך ראיית המכנה המשותף המזרחי של שתי התנועות, אך אחרים בתנועה הסתייגו מכך. ערב כניסתו של אריה דרעי לכלא, ביולי 2000, ביקש קריף להזמינו לכינוס של הקשת כדי לבדוק יעדים ומטרות משותפות. חברי מזכירות התנועה הדהימו את קריף כשסירבו לארח את דרעי. הדיון נעשה סוער וכלל צעקות והטחת עלבונות, ובסופו יצא קריף כשידו על התחתונה. כעבור יומיים פרסם אחד מחברי התנועה מכתב בעיתון 'הארץ', ותחת הכותרת "הוא לא משלנו" תיאר באריכות מדוע סירבה מזכירות הקשת להיפגש עם דרעי. הטענה המרכזית שהעלה הכותב היתה שחברי ש"ס הצביעו נגד חוק הדיור הציבורי שהקשת דחפה להעברתו בכנסת, ונגד המאבק בנושא חלוקת הקרקעות.

    למה היה חשוב לך הקשר עם דרעי?

    "ההישג של דרעי וש"ס הוא בכך שהם לקחו את האלקטורט המזרחי, ובשמם של אלוהים והתורה הובילו אותו מבגין לש"ס. הם הצליחו לממש את הפוטנציאל הפוליטי המזרחי לכדי הזדמנות היסטורית של 17 מנדטים. ראיתי את המפץ הפוליטי הרחב שיכול להיווצר מהחיבור בין אינטליגנציה מזרחית לבתי הכנסת. בשבילי בית הכנסת הוא ההשלמה של המאבק החברתי, הוא המכלול של סדר היום החברתי שלי. אני לא מוכן לוותר על הפן של המסורתיות כחלק מהמזרחיות שלי. אתה לא יכול להיות עם עמדה מנוכרת ליהדות שלך, ואתה לא יכול להגדיר את המזרחי כיהודי-ערבי, כמו שעושה יהודה שנהב בספרו. אבא שלי ישבור לי אגרטל על הראש אם אני אגדיר את עצמי כיהודי-ערבי".

    ובכל זאת, אתה לא ש"סניק.

    "כי אני לא אוהב את האופי החרדי-ליטאי של ש"ס. אני מעדיף את המסורתיות. פעם אמר לי רב רפורמי: 'כל המזרחים הם רפורמים, הם נוסעים בשבת ברכב כדי לעשות קידוש אצל ההורים'. עניתי לו שבניגוד לרפורמים, הפשרנות של המזרחים לא מערערת על האורתודוכסיה. אני עושה קידוש, מניח תפילין ונוסע בשבת, אבל אני לא אניח על אשה תפילין. אני לא מערער על המהות האורתודוכסית, אלא לוקח ממנה את מה שמתאים לי, ואני רואה בזה משהו בריא. נכון, המזרחי יעשה קידוש אצל אבא שלו ואחר כך ייצא לעשן במרפסת, אבל אבא שלו לא יגיד לו 'אל תבוא אלי אם אתה מתכוון אחר כך לנסוע בשבת'. יש בדיחה על רב מזרחי שנוסע באוטובוס עם רב אשכנזי ויש רק מקום פנוי אחד, ליד אשה. המזרחי מתיישב לידה, והאשכנזי גוער בו: איך אתה לא מתבייש? עונה לו הרב המזרחי: 'אתה אולי רב, אבל אני חכם'. המקום הזה של הגמישות והפשרנות הוא מקום שאני מקבל באהבה".

    http://www.ha-keshet.org.il/articles/culture/meever_lakeshet.htm

  35. שירה אוחיון

    מה שמדהים אותי בתגובות למאמריו של יהודה שנהב הן אלה ברינקר ויובל והן של חלק מהמגיבים כאן, היא הבורות הגדולה בכל הקשור להיסטוריה של היהודים בארצות האיסלאם והתפיסה הבינארית היוצרת דיכוטומיה בין "מזרח" ל"מערב". החל מהמאה ה-18 אירופה נכחה באופן פיזי במזרח. הקולוניאליזם האירופאי שהלך ונעשה יותר ויותר טוטאלי הותיר את חותמו על כל תחומי החיים של העמים שהיו נתונים תחת שליטתו, תהליך האירופיזציה, המודרניזציה והחילון של היהודים בארצות האיסלאם היה עוד יותר מואץ מזה של סביבת הרוב המקומית המוסלמית משום שהללו כרתו ברית עם הקולוניאליזם האירופאי וגם בגלל מקומם המכריע במסחר שבין אירופה למזרח וניידותם של אותם סוחרים יהודים בין הקהילות היהודיות בכל התפוצות. למעשה, היהודים היו נתונים תחת שלטון אירופאי ישיר ובמדינות מסויימות אף הוענקה להם אזרחות אירופאית מלאה (צרפתית, בריטית, איטלקית). היהודים הושפעו ישירות מהזרמים האירופאים החילוניים בעיקר באמצעות רשת בתי הספר של אליאנס , וחלקם נשלחו לרכוש השכלה גבוהה באירופה. בעיראק למשל תהליכי הפירוק של הקהילה היהודית המסורתית הושפעה ממס' גורמים: רשת "אליאנס", התנועה הציונית, האידיאולוגיה הקומוניסטית וההתחככות עם הפקידות הקולוניאלית הבריטית. מן הסתם באנציקלופדיה העוסקת ביהדות וחילוניות, היה מקום לתת את הדעת לתהליכים חשובים אלו בארצות האיסלאם שהניבה שכבה של במשכילים יהודיים ובורגנים בעלי מקצועות חופשיים. כך למשל במצרים כפי שמתארת זקלין כהנוב בספריה נוצרה שכבה אינטלקטואלית יהודית שהתבדלה מסביבת הרוב בלשונה ובמנהגיה וראתה עצמה שייכת יותר לאירופה מאשר למזרח.
    אלא שהבינאריות הזו חשובה לאשכנזים בגלל הפאראנויה שנטעו בהם האירופאים מפני "מזרחיותם" השמית שלהם עצמם.
    "בגרמניה היה לאוריינטליזם היהודי ביטוי קשה וטראגי יותר. יהודים משכילים, כך נכתב באחד הפמפלטים האנטישמיים,"יכולים לדבר על גתה ועל שילר ועל שלגל כאוות נפשם; ואף על פי כן הם נשארים עם מזרחי וזר." ביהודים המתבוללים בגרמניה הוטחה לכל המאה ה-19 ההאשמה כי הם אירופאים כלפי חוץ ומזרחים בליבם פנימה. את המונח "אנטישמיות" עצמו טבע ב-1879 וילהלם מר, מחבר פמפלטים מהמבורג, שרצה ליצור מקשה אחת מהיהודים ומעמים שמיים אחרים, ובכך להכתים את את שמם ולסווגם כ"מזרחים". רוב היהודים הגרמנים הגיבו לכך בניסיון עז אף יותר לטהר את עצמם מכל כתם של ה"מזרח" – שמשמעותו הן מזרח אירופה והן המזרח התיכון – והשפיעו על אחיהם היהודים לעשות כמותם." (מתוף: האיש מן המזרח, מאת: טום רייס, בספר "אהבתם של נינו ועלי" – מומלץ ביותר!)

    לדעתי, האשכנזים במדינה לא מצליחים להיפטר מתסביך הנחיתות של ה"אוסט-יודן" וממשיכים בצורה פאטתית למדי להיאחז בזהות אירופאית לבנה , המבחינה אותם כביכול מהמזרח "הפרימיטיבי והנחשל", הם מנסים להיאחז בדימוי עצמי מערבי, אירופאי לבן וחילוני בעוד המציאות כפי שהציג אותה שנהב במאמריו טופחת על פניהם. על אף שהציונות ניכסה לעצמה את הדעה האנטישמית שהיהודים לעולם לא יוכלו להשתלב בעמי אירופה ובכך הפכה אותה למטרתה המוצהרת של האומה היהודית השואפת למדינה משלה, אין הם מסוגלים לקבל את העובדה שאירופה הקיאה אותם מתוכה ומעולם לא ראתה בהם חלק אינטגראלי ממנה.

    מה יודעים יובל וברינקר לספר לי חיי הלילה הפרועים שניהלו יהודי קאלאבלנקה במועדון הלילה של סלים אלהילאלי שהיה הומו מוצהר, על מקומן של המשפחות היהודיות הגדולות- קסטלנואבו, גוטיארס ולומברוזו בתוניסיה, על ג'ולייט סמדג'ה עורכת הדין הראשונה בתוניסיה ב-1919 או על הסבתא המרוקאית שלי דינה שהיתה מעצבת אופנה במרוקו וניהלה ממרתף ביתה מזקקה למשקאות אלכוהוליים וערכה "חפלות" בוהמיות בביתה.

  36. שירה אוחיון

    מה שמדהים אותי בתגובות למאמריו של יהודה שנהב הן אלה ברינקר ויובל והן של חלק מהמגיבים כאן, היא הבורות הגדולה בכל הקשור להיסטוריה של היהודים בארצות האיסלאם והתפיסה הבינארית היוצרת דיכוטומיה בין "מזרח" ל"מערב". החל מהמאה ה-18 אירופה נכחה באופן פיזי במזרח. הקולוניאליזם האירופאי שהלך ונעשה יותר ויותר טוטאלי הותיר את חותמו על כל תחומי החיים של העמים שהיו נתונים תחת שליטתו, תהליך האירופיזציה, המודרניזציה והחילון של היהודים בארצות האיסלאם היה עוד יותר מואץ מזה של סביבת הרוב המקומית המוסלמית משום שהללו כרתו ברית עם הקולוניאליזם האירופאי וגם בגלל מקומם המכריע במסחר שבין אירופה למזרח וניידותם של אותם סוחרים יהודים בין הקהילות היהודיות בכל התפוצות. למעשה, היהודים היו נתונים תחת שלטון אירופאי ישיר ובמדינות מסויימות אף הוענקה להם אזרחות אירופאית מלאה (צרפתית, בריטית, איטלקית). היהודים הושפעו ישירות מהזרמים האירופאים החילוניים בעיקר באמצעות רשת בתי הספר של אליאנס , וחלקם נשלחו לרכוש השכלה גבוהה באירופה. בעיראק למשל תהליכי הפירוק של הקהילה היהודית המסורתית הושפעה ממס' גורמים: רשת "אליאנס", התנועה הציונית, האידיאולוגיה הקומוניסטית וההתחככות עם הפקידות הקולוניאלית הבריטית. מן הסתם באנציקלופדיה העוסקת ביהדות וחילוניות, היה מקום לתת את הדעת לתהליכים חשובים אלו בארצות האיסלאם שהניבה שכבה של במשכילים יהודיים ובורגנים בעלי מקצועות חופשיים. כך למשל במצרים כפי שמתארת זקלין כהנוב בספריה נוצרה שכבה אינטלקטואלית יהודית שהתבדלה מסביבת הרוב בלשונה ובמנהגיה וראתה עצמה שייכת יותר לאירופה מאשר למזרח.
    אלא שהבינאריות הזו חשובה לאשכנזים בגלל הפאראנויה שנטעו בהם האירופאים מפני "מזרחיותם" השמית שלהם עצמם.
    "בגרמניה היה לאוריינטליזם היהודי ביטוי קשה וטראגי יותר. יהודים משכילים, כך נכתב באחד הפמפלטים האנטישמיים,"יכולים לדבר על גתה ועל שילר ועל שלגל כאוות נפשם; ואף על פי כן הם נשארים עם מזרחי וזר." ביהודים המתבוללים בגרמניה הוטחה לכל המאה ה-19 ההאשמה כי הם אירופאים כלפי חוץ ומזרחים בליבם פנימה. את המונח "אנטישמיות" עצמו טבע ב-1879 וילהלם מר, מחבר פמפלטים מהמבורג, שרצה ליצור מקשה אחת מהיהודים ומעמים שמיים אחרים, ובכך להכתים את את שמם ולסווגם כ"מזרחים". רוב היהודים הגרמנים הגיבו לכך בניסיון עז אף יותר לטהר את עצמם מכל כתם של ה"מזרח" – שמשמעותו הן מזרח אירופה והן המזרח התיכון – והשפיעו על אחיהם היהודים לעשות כמותם." (מתוף: האיש מן המזרח, מאת: טום רייס, בספר "אהבתם של נינו ועלי" – מומלץ ביותר!)

    לדעתי, האשכנזים במדינה לא מצליחים להיפטר מתסביך הנחיתות של ה"אוסט-יודן" וממשיכים בצורה פאטתית למדי להיאחז בזהות אירופאית לבנה , המבחינה אותם כביכול מהמזרח "הפרימיטיבי והנחשל", הם מנסים להיאחז בדימוי עצמי מערבי, אירופאי לבן וחילוני בעוד המציאות כפי שהציג אותה שנהב במאמריו טופחת על פניהם. על אף שהציונות ניכסה לעצמה את הדעה האנטישמית שהיהודים לעולם לא יוכלו להשתלב בעמי אירופה ובכך הפכה אותה למטרתה המוצהרת של האומה היהודית השואפת למדינה משלה, אין הם מסוגלים לקבל את העובדה שאירופה הקיאה אותם מתוכה ומעולם לא ראתה בהם חלק אינטגראלי ממנה.

    מה יודעים יובל וברינקר לספר לי חיי הלילה הפרועים שניהלו יהודי קאלאבלנקה במועדון הלילה של סלים אלהילאלי שהיה הומו מוצהר, על מקומן של המשפחות היהודיות הגדולות- קסטלנואבו, גוטיארס ולומברוזו בתוניסיה, על ג'ולייט סמדג'ה עורכת הדין הראשונה בתוניסיה ב-1919 או על הסבתא המרוקאית שלי דינה שהיתה מעצבת אופנה במרוקו וניהלה ממרתף ביתה מזקקה למשקאות אלכוהוליים וערכה "חפלות" בוהמיות בביתה.

  37. צבי בן-דור

    אתה צודק בהערה שלך לגבי מה שאני אומר על שנהב. אבל אני מפנה אותך לכך שכאשר הצגתי את דבריו סייגתי ואמרתי "שלטעמו" (ולא בהכרח לטעמי) ישנה אחרת תפיסה אחרת של חילוניות שהוא מציג אותה בביקורת שלו. (אם אני מבין את שנהב ומייצג אותו נאמנה אפשר להתוכח, אבל די ברור, אני חושב, שאני לא טוען שעמדתו היא בהכרח עמדתי. לא ביקשתי כלל לרדת לסוף דעתו של שנהב או להגן עליה. ממש בראשית דבריי כיוונתי כלפי שהתלוננו כלפי יוסי על עצם העלאת הענין. המשפט הראשון שלי בפוסט הבהיר שאני מתיחס לעצם העלאת הענין בידי יוסי. גם המשפט האחרון של תגובתי החזיר אותי לנקודה זו. מה שביקשתי להבהיר, ואני עדיין חושב כך, הוא שיובל לא הבין את שנהב והנסיון שלו להוכיח שיש חילוניות לא כיוון לביקורתו של שנהב. דבר שני, ברינקר אמר נכוחים, ורק בשביל לקרוא אותו מדבר על סבותיו גיטל ז"ל וצירל ז"ל היה שווה לקרוא את התגובה שלו. אבל בסופו של חשבון לו כעורך אנציקלופדיה היתה שליטה יותר על הרכבם האתני של הכותבים מאשר לעורך של כתב עת ולכן בנקודה הזו (והתיחסתי רק לנקודה זו) ההתקפה שלו שנהב אינה במקומה.
    הכותרת שנתתי, "לגופו של ענין" (כותרת מטעה, אני מודה), כיוונה לעצם העלאת הדיון בידי יוסי ועדיין אני סבור שהיה חושוב לדון בהיקף הבמה שניתנה לשני העורכים, יוסי צודק שזה ראוי לדיון. בשלב זה כל זה כמובן כבר לר כלכך חשוב ובינתיים עלו שאלות יותר מהותיות שמראות שהיה שווה להעלות את כל הנושא: האם בכלל יש טעם להעלות על "הדרת מזרחים" בהקשר הזה? ביחוד אחרי שנטען, כפי ששנהב מבליע, שמושג החילוניות אינו בר קיימא לגבי הדיון בתרבותם? האם תפיסת החילוניות על פי שנהב מתוחכמת יותר מזו של יובל ושות' או האם בעצם היא מאוד קרובה לה? מהי בכלל בכלל תפיסת החילוניות של שנהב ו"בני סיעתו" (כפי שאני חושב שאתה בעצם תוהה), אם לצטט את הביטוי הנואל של מתקיפיו. יותר ויכוח מבהיר את האמת.  

  38. צבי בן-דור

    אתה צודק בהערה שלך לגבי מה שאני אומר על שנהב. אבל אני מפנה אותך לכך שכאשר הצגתי את דבריו סייגתי ואמרתי "שלטעמו" (ולא בהכרח לטעמי) ישנה אחרת תפיסה אחרת של חילוניות שהוא מציג אותה בביקורת שלו. (אם אני מבין את שנהב ומייצג אותו נאמנה אפשר להתוכח, אבל די ברור, אני חושב, שאני לא טוען שעמדתו היא בהכרח עמדתי. לא ביקשתי כלל לרדת לסוף דעתו של שנהב או להגן עליה. ממש בראשית דבריי כיוונתי כלפי שהתלוננו כלפי יוסי על עצם העלאת הענין. המשפט הראשון שלי בפוסט הבהיר שאני מתיחס לעצם העלאת הענין בידי יוסי. גם המשפט האחרון של תגובתי החזיר אותי לנקודה זו. מה שביקשתי להבהיר, ואני עדיין חושב כך, הוא שיובל לא הבין את שנהב והנסיון שלו להוכיח שיש חילוניות לא כיוון לביקורתו של שנהב. דבר שני, ברינקר אמר נכוחים, ורק בשביל לקרוא אותו מדבר על סבותיו גיטל ז"ל וצירל ז"ל היה שווה לקרוא את התגובה שלו. אבל בסופו של חשבון לו כעורך אנציקלופדיה היתה שליטה יותר על הרכבם האתני של הכותבים מאשר לעורך של כתב עת ולכן בנקודה הזו (והתיחסתי רק לנקודה זו) ההתקפה שלו שנהב אינה במקומה.
    הכותרת שנתתי, "לגופו של ענין" (כותרת מטעה, אני מודה), כיוונה לעצם העלאת הדיון בידי יוסי ועדיין אני סבור שהיה חושוב לדון בהיקף הבמה שניתנה לשני העורכים, יוסי צודק שזה ראוי לדיון. בשלב זה כל זה כמובן כבר לר כלכך חשוב ובינתיים עלו שאלות יותר מהותיות שמראות שהיה שווה להעלות את כל הנושא: האם בכלל יש טעם להעלות על "הדרת מזרחים" בהקשר הזה? ביחוד אחרי שנטען, כפי ששנהב מבליע, שמושג החילוניות אינו בר קיימא לגבי הדיון בתרבותם? האם תפיסת החילוניות על פי שנהב מתוחכמת יותר מזו של יובל ושות' או האם בעצם היא מאוד קרובה לה? מהי בכלל בכלל תפיסת החילוניות של שנהב ו"בני סיעתו" (כפי שאני חושב שאתה בעצם תוהה), אם לצטט את הביטוי הנואל של מתקיפיו. יותר ויכוח מבהיר את האמת.  

  39. עמוס קושניר

    יש איזה פרדוקס אופייני במקום החמקמק שבין "אישי" ל"פוליטי" – משהו שאתה או את מתקשים לחלוק. כי או שבן שיחך מבין וחש מייד את כוונתך, או שהוא כבר יתקשה להבין את זה לעולם, ועצם הצורך להסביר הוא ביטויה של אי הבנה מתמשכת וקשה

    למשל: כשהייתי ילד, אמי, שהיתה "אשכנזיה נאורה" (בדימויה העצמי) היתה יכולה לשאול אותי כשחזרתי הביתה "שיחקת עם ה-מועלם הזה?" או "היית אצל ה-אטון ההוא?". כל מזרחי (ום כמה אשכנזים, כמוני), יודעים ומרגישים מייד במה מדובר, ומה היא בעצם אמרה, ומדוע היא בחרה – רק עבור אנשים ממוצא מסוים מאוד – את השימוש בשם משפחה ובאמצעי הרטורי של הא הידיעה (שבספרי הדקדוק הפנימי שלי אני קורא לו "הא ההתנשאות"). אבל אוזנם של הרבה מאוד אחרים (אשכנזים) אינה שומעת דבר – וממילא גם לא תשמע. הם סבורים שמדובר ב"הגזמה", "פאראנויה", "הכללה גסה", "דימוי עצמי ירוד", ו"רגשי נחיתות", או "קנטרנות".

    למעשה, נראה לי (מבעד לעיניים מערביות…) שחלק גדול מהיות-מזרחי (ואולי כל מיעוט שאפלייתו אינה מוצהרת במובהק) הוא בטקסטורה האינטימית הזו, הכואבת, שמורכבת מסך כל הצלילים והניואנסים הרטורים הללו – ואותה נעימה, שהשומעים אותה קשורים זה לזה בעבותות של לא-לדבר-על-זה, אינה קיימת, וקשה לשכנע אז בקיומה, אצל ערלי האוזניים.

    במלים אחרות – או שאתה שומע, כמוני, את הנימה והנעימה הלא-נעימה הזו אצל יובל, גוברת על מלים וטיעונים שכלתניים וכולה אומרת הא-התנשאות אחת מחרישת אוזניים, או שכבר לא תבין זאת לעולם.

    תודה אחת ליובל – הבנתי באמצעותו סוף סוף את דבריו הסתומים של הנביא יחזקאל "…וגמדים במגדלותייך". הכוונה, כמובן, למגלי השן האקדמיים…

  40. עמוס קושניר

    יש איזה פרדוקס אופייני במקום החמקמק שבין "אישי" ל"פוליטי" – משהו שאתה או את מתקשים לחלוק. כי או שבן שיחך מבין וחש מייד את כוונתך, או שהוא כבר יתקשה להבין את זה לעולם, ועצם הצורך להסביר הוא ביטויה של אי הבנה מתמשכת וקשה

    למשל: כשהייתי ילד, אמי, שהיתה "אשכנזיה נאורה" (בדימויה העצמי) היתה יכולה לשאול אותי כשחזרתי הביתה "שיחקת עם ה-מועלם הזה?" או "היית אצל ה-אטון ההוא?". כל מזרחי (ום כמה אשכנזים, כמוני), יודעים ומרגישים מייד במה מדובר, ומה היא בעצם אמרה, ומדוע היא בחרה – רק עבור אנשים ממוצא מסוים מאוד – את השימוש בשם משפחה ובאמצעי הרטורי של הא הידיעה (שבספרי הדקדוק הפנימי שלי אני קורא לו "הא ההתנשאות"). אבל אוזנם של הרבה מאוד אחרים (אשכנזים) אינה שומעת דבר – וממילא גם לא תשמע. הם סבורים שמדובר ב"הגזמה", "פאראנויה", "הכללה גסה", "דימוי עצמי ירוד", ו"רגשי נחיתות", או "קנטרנות".

    למעשה, נראה לי (מבעד לעיניים מערביות…) שחלק גדול מהיות-מזרחי (ואולי כל מיעוט שאפלייתו אינה מוצהרת במובהק) הוא בטקסטורה האינטימית הזו, הכואבת, שמורכבת מסך כל הצלילים והניואנסים הרטורים הללו – ואותה נעימה, שהשומעים אותה קשורים זה לזה בעבותות של לא-לדבר-על-זה, אינה קיימת, וקשה לשכנע אז בקיומה, אצל ערלי האוזניים.

    במלים אחרות – או שאתה שומע, כמוני, את הנימה והנעימה הלא-נעימה הזו אצל יובל, גוברת על מלים וטיעונים שכלתניים וכולה אומרת הא-התנשאות אחת מחרישת אוזניים, או שכבר לא תבין זאת לעולם.

    תודה אחת ליובל – הבנתי באמצעותו סוף סוף את דבריו הסתומים של הנביא יחזקאל "…וגמדים במגדלותייך". הכוונה, כמובן, למגלי השן האקדמיים…

  41. שירה אוחיון

    אהבתי את תגובתך. מעטים הם האשכנזים המסוגלים להתעלות מעל עצמם ולהודות שחונכו על ברכי הגזענות האשכנזית
    וזו הרי שזורה בכל , בלי מילים, בקטנות, בהא הידיעה, בבחירת הכותבים, העיתונאים, הסופרים המשוררים וכו' וכו' ואח"כ מיתממים מה עניין שמות משפחה ומוצא לבחירה מיהם אנשי שלומנו ואת מי אנחנו בוחרים להכניס לחוג "אנשי שלומנו".

  42. שירה אוחיון

    אהבתי את תגובתך. מעטים הם האשכנזים המסוגלים להתעלות מעל עצמם ולהודות שחונכו על ברכי הגזענות האשכנזית
    וזו הרי שזורה בכל , בלי מילים, בקטנות, בהא הידיעה, בבחירת הכותבים, העיתונאים, הסופרים המשוררים וכו' וכו' ואח"כ מיתממים מה עניין שמות משפחה ומוצא לבחירה מיהם אנשי שלומנו ואת מי אנחנו בוחרים להכניס לחוג "אנשי שלומנו".

  43. מכלוף

    תגובה יפה…..אוליי פעם מישהו יכתוב על אברהם צרפתי.

  44. מכלוף

    תגובה יפה…..אוליי פעם מישהו יכתוב על אברהם צרפתי.

  45. שי נ.

    אני חושב שיש מרכיב תרבותי סמוי בכל אחד מאיתנו שגורם לנו לשפוט בפרמטרים הסובייקטיביים שלנו תרבויות אחרות שזרות לנו. אדם שהתחנך על מוסיקת הפופ/רוק מקבל אנרגיות כשהוא שומע אותן ועושה "גיטרות עם הידיים" בעוד שמוסיקה מזרחית נשמעת לו כבכיינות. העניין הוא, שבמוסיקה מזרחית המרכיב הרגשי-חזרתי חשוב יותר מהשינוי המבני ביצירה המוסיקלית כפי שמתבטא ברוק המערבי.

    מורה, אפילו ותהיה ממוצא מזרחי, "תתלהב" יותר מילד שהוריו לוקחים אותו למוזיאונים מאשר ילד שהוריו לוקחים אותו לסחנה, כי מוזיאון נחשב באופן כאילו אובייקטיבי לנעלה. ההפנמה הזו מתרחשת באופן סובייקטיבי לפי הריבוד החברתי. איך אמר בורדייה: "לבית הספר נכנסים שחורים ולבנים ויוצאים חכמים וטפשים".

    זה מה שקורה כאשר יש מפגש תרבויות היררכי בחברה, זה קרה בארה"ב, וזה קרה גם בישראל, וזה לעיתים מתמזג כחלק מהיררכיה מלאכותית בין מזרח ומערב. לכן, עדיף לקרוא להם "מזרחים" מאשר יהודים-ערבים, כי כך הם "עולים מדרגה" בסולם החברתי, אבל לעולם לא למקום היהודים-המערביים.

    חוסר הדיכוטומיה הזו במהותם משאיר אותם מחד מעל הערבים, ומאידך, מתחת לאשכנזים החילונים, מה שנקרא מקום טוב באמצע…

    אם רוצים להעמיק בחקר התרבויות מערב וערב ניתן לראות שיש הבדל תהומי בהתייחסות של כל תרבות למונח "קידמה". בעוד שהמערב כל הזמן נמצא במרדף אחר החידוש והשיפור הטכנולוגי, המזרח פחות מוטרד מהעניין ושם דגש רב יותר על קיום הרמוני והתקדמות מתונה. יש כאן קונפליקט בין ההגמוניה של האתיקה הפרוטסטנית לבין מה שנתפס כסטגנציה מזרחית.

  46. שי נ.

    אני חושב שיש מרכיב תרבותי סמוי בכל אחד מאיתנו שגורם לנו לשפוט בפרמטרים הסובייקטיביים שלנו תרבויות אחרות שזרות לנו. אדם שהתחנך על מוסיקת הפופ/רוק מקבל אנרגיות כשהוא שומע אותן ועושה "גיטרות עם הידיים" בעוד שמוסיקה מזרחית נשמעת לו כבכיינות. העניין הוא, שבמוסיקה מזרחית המרכיב הרגשי-חזרתי חשוב יותר מהשינוי המבני ביצירה המוסיקלית כפי שמתבטא ברוק המערבי.

    מורה, אפילו ותהיה ממוצא מזרחי, "תתלהב" יותר מילד שהוריו לוקחים אותו למוזיאונים מאשר ילד שהוריו לוקחים אותו לסחנה, כי מוזיאון נחשב באופן כאילו אובייקטיבי לנעלה. ההפנמה הזו מתרחשת באופן סובייקטיבי לפי הריבוד החברתי. איך אמר בורדייה: "לבית הספר נכנסים שחורים ולבנים ויוצאים חכמים וטפשים".

    זה מה שקורה כאשר יש מפגש תרבויות היררכי בחברה, זה קרה בארה"ב, וזה קרה גם בישראל, וזה לעיתים מתמזג כחלק מהיררכיה מלאכותית בין מזרח ומערב. לכן, עדיף לקרוא להם "מזרחים" מאשר יהודים-ערבים, כי כך הם "עולים מדרגה" בסולם החברתי, אבל לעולם לא למקום היהודים-המערביים.

    חוסר הדיכוטומיה הזו במהותם משאיר אותם מחד מעל הערבים, ומאידך, מתחת לאשכנזים החילונים, מה שנקרא מקום טוב באמצע…

    אם רוצים להעמיק בחקר התרבויות מערב וערב ניתן לראות שיש הבדל תהומי בהתייחסות של כל תרבות למונח "קידמה". בעוד שהמערב כל הזמן נמצא במרדף אחר החידוש והשיפור הטכנולוגי, המזרח פחות מוטרד מהעניין ושם דגש רב יותר על קיום הרמוני והתקדמות מתונה. יש כאן קונפליקט בין ההגמוניה של האתיקה הפרוטסטנית לבין מה שנתפס כסטגנציה מזרחית.

  47. אבידן

    תמיד מעניין לקרוא את תגובותייך. במקרים רבים יותר מהפוסט עצמו…
    מתי תתחילי בלוג משלך?

  48. אבידן

    תמיד מעניין לקרוא את תגובותייך. במקרים רבים יותר מהפוסט עצמו…
    מתי תתחילי בלוג משלך?

  49. פרופ' עדי (יו)צמח

    [. . .]

    לבסוף, הערה ופנייה לקוראים. ברור שהכתיבה האנציקלופדית המסכמת, המתבוננת ממרחק תיאורטי מסוים, אינה מסוגלת להמחיש את דופק החיים של התרבות, את הגוונים האסתטיים והרגשיים שלה, ובעיקר, את החוויה האישית שגילויי התרבות החילונית היהודית עוררו, ומוסיפים לעורר, במאות האלפים (ולמעשה, המיליונים) המשתתפים בהם. לשם המחשה כללנו כמה דברים של סופרים ומשוררים בני זמננו, ומדי פעם בפעם שילבנו דיוקן צבעוני יותר של דמות יוצאת דופן או של עיר יהודית. אבל ברור שבזה אין די.

    הקוראים מוזמנים להזכיר לעצמם, בכל הזדמנות, שמאחורי השמות, התאריכים, המושגים והניתוחים הממלאים את הדפים הללו מסתתרים סיפורים ושירים, בני אדם ומפעלים, ויכוחים, מאבקים, רגשות ויצרים – עולם חווייתי שלם במתח גבוה, שדמיון הקוראים צריך להיות ער לקיומו, ובמידת האפשר, להשלים אותו.

    http://www.spinoza.org.il/HTMLs/article.aspx?C2004=12181&BSP=12175

  50. פרופ' עדי (יו)צמח

    [. . .]

    לבסוף, הערה ופנייה לקוראים. ברור שהכתיבה האנציקלופדית המסכמת, המתבוננת ממרחק תיאורטי מסוים, אינה מסוגלת להמחיש את דופק החיים של התרבות, את הגוונים האסתטיים והרגשיים שלה, ובעיקר, את החוויה האישית שגילויי התרבות החילונית היהודית עוררו, ומוסיפים לעורר, במאות האלפים (ולמעשה, המיליונים) המשתתפים בהם. לשם המחשה כללנו כמה דברים של סופרים ומשוררים בני זמננו, ומדי פעם בפעם שילבנו דיוקן צבעוני יותר של דמות יוצאת דופן או של עיר יהודית. אבל ברור שבזה אין די.

    הקוראים מוזמנים להזכיר לעצמם, בכל הזדמנות, שמאחורי השמות, התאריכים, המושגים והניתוחים הממלאים את הדפים הללו מסתתרים סיפורים ושירים, בני אדם ומפעלים, ויכוחים, מאבקים, רגשות ויצרים – עולם חווייתי שלם במתח גבוה, שדמיון הקוראים צריך להיות ער לקיומו, ובמידת האפשר, להשלים אותו.

    http://www.spinoza.org.il/HTMLs/article.aspx?C2004=12181&BSP=12175

  51. יונתן א

    שירה את נהדרת ותענוג מתובל בכאב לקרוא אותך.

  52. יונתן א

    שירה את נהדרת ותענוג מתובל בכאב לקרוא אותך.

  53. עמית

    גם אני גדלתי בבית אשכנזי, ואפשר בהחלט לתארו כגם גזעני. אבל לא בכך הדיון, וגם לא במה שכתב עמוס קושניר. עצם קיומה של גזענות תרבותית אצל אשכנזים כלפי מזרחים הוא עובדה. אבל קיומה של העובדה הזאת לא הופך את העלתה לרלוונטית בכל דיון ודיון. ובכך צדק הקורא בג'אנטים.
    בסיום דבריך את מתנאה בקיום תופעות מסויימות (שלעיתים מקשרים אותן רק למערב) בצפון אפריקה. אז היו שם גם הומואים מוצהרים, עורכות דין, מזקקות אלכוהול, ומשפחות בורגניות עשירות (זה לא חדש גם למי שצפה בסרטים של יוסף שאהין למשל). אבל אורח חיים שמשלב בתוכו אלמנטים כאלה לא קשור בהכרח לתרבות, בדיוק כמו שקיומם של עורכת דין יהודיה באמסטרדם, הומואים מוצהרים בברלין או משפחות בורגניות בבוקרסט הם לא "תרבות", כי הם אינם יוצרים.

    והערה לסיום, את סותרת את עצמך כאשר את מצד אחד טוענת בביקורת שהציונות ניכסה לעצמה את הדעה האנטישמית על חוסר היכולת של היהודים להשתלב בעמי אירופה, ומצד שני את ממהרת להצדיק דעה זאת, ולטעון בהכללה משונה את ה"עובדה" שאירופה "מעולם לא ראתה בהם חלק אינטגרלי". אולי מה שלך הוא עובדה כה ברורה (שלמדת מספרי הלימוד הציוניים?), היה כלל לא ברור לגברים ונשים שהשתלבו בחברות בהן חייו, ונישאו לבני דתות אחרות, ושעבורם אירופה לא היתה מושג מופשט, אלא פשוט צירוף של האנשים ביניהם הם חיו. הם היו רואים באנשים המחזיקים דעות כמו שלך לאומנים צרי אופקים. אז בפעם הבאה שאת מעירה לאחרים על הכללות סטריאוטיפיות, שימי לב.

  54. עמית

    גם אני גדלתי בבית אשכנזי, ואפשר בהחלט לתארו כגם גזעני. אבל לא בכך הדיון, וגם לא במה שכתב עמוס קושניר. עצם קיומה של גזענות תרבותית אצל אשכנזים כלפי מזרחים הוא עובדה. אבל קיומה של העובדה הזאת לא הופך את העלתה לרלוונטית בכל דיון ודיון. ובכך צדק הקורא בג'אנטים.
    בסיום דבריך את מתנאה בקיום תופעות מסויימות (שלעיתים מקשרים אותן רק למערב) בצפון אפריקה. אז היו שם גם הומואים מוצהרים, עורכות דין, מזקקות אלכוהול, ומשפחות בורגניות עשירות (זה לא חדש גם למי שצפה בסרטים של יוסף שאהין למשל). אבל אורח חיים שמשלב בתוכו אלמנטים כאלה לא קשור בהכרח לתרבות, בדיוק כמו שקיומם של עורכת דין יהודיה באמסטרדם, הומואים מוצהרים בברלין או משפחות בורגניות בבוקרסט הם לא "תרבות", כי הם אינם יוצרים.

    והערה לסיום, את סותרת את עצמך כאשר את מצד אחד טוענת בביקורת שהציונות ניכסה לעצמה את הדעה האנטישמית על חוסר היכולת של היהודים להשתלב בעמי אירופה, ומצד שני את ממהרת להצדיק דעה זאת, ולטעון בהכללה משונה את ה"עובדה" שאירופה "מעולם לא ראתה בהם חלק אינטגרלי". אולי מה שלך הוא עובדה כה ברורה (שלמדת מספרי הלימוד הציוניים?), היה כלל לא ברור לגברים ונשים שהשתלבו בחברות בהן חייו, ונישאו לבני דתות אחרות, ושעבורם אירופה לא היתה מושג מופשט, אלא פשוט צירוף של האנשים ביניהם הם חיו. הם היו רואים באנשים המחזיקים דעות כמו שלך לאומנים צרי אופקים. אז בפעם הבאה שאת מעירה לאחרים על הכללות סטריאוטיפיות, שימי לב.

  55. חנה קים

    תגובתה של שירה אוחיון שוב מעוררת את השאלה מתי, לכל הרוחות, ייכתב כבר ספר ההיסטוריה שיתעד מיהם היהודים שחיו במרכז אירופה ובמזרחה ומהם מקורותיהם. כששאלתי בילדותי את אבא שלי, שנולד בפולין, למה הוא שחום-עור, הוא סיפר לי את העובדה הטרוויאלית כל כך שמשום מה שוכחים אותה: רוב יהודי פולין "יובאו" למעשה מספרד. ההגירה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה היתה לאחר גירוש היהודים מספרד, היא היתה הגירה יזומה שנתמכה על ידי שלטונות פולין, והיא זו שהפכה את פולין, על כל השטעטאלים שהוקמו בה, למרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.

  56. חנה קים

    תגובתה של שירה אוחיון שוב מעוררת את השאלה מתי, לכל הרוחות, ייכתב כבר ספר ההיסטוריה שיתעד מיהם היהודים שחיו במרכז אירופה ובמזרחה ומהם מקורותיהם. כששאלתי בילדותי את אבא שלי, שנולד בפולין, למה הוא שחום-עור, הוא סיפר לי את העובדה הטרוויאלית כל כך שמשום מה שוכחים אותה: רוב יהודי פולין "יובאו" למעשה מספרד. ההגירה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה היתה לאחר גירוש היהודים מספרד, היא היתה הגירה יזומה שנתמכה על ידי שלטונות פולין, והיא זו שהפכה את פולין, על כל השטעטאלים שהוקמו בה, למרכז היהודי הגדול ביותר באירופה.

  57. מואיז

    לחנה קים,

    אבל קצת מספרים

    מקובל לחשוב שמספר היהודים בספרד לא עלה על שש מאות אלף (ראה בן ציון נתניהו)
    חצי מהם התנצרו.

    זה אומר ש 300,000 יצאו לגלות,

    חלק מהם הגיעו לפורטוגל ושם התנצרו, אחרים למדינות אמריקה (מעטים)

    אם נקח את העובדה שחצי מיהדות מרוקו היא יהדות שבאה מצאצאי ספרד, ואת כל יהדות האימפריה העותמנית, וכן קהילות הולנד, נישאר עם מעט מאוד יהודים שהגיעו לפולין.

    מצד שני, לא מקובל לראות ביהודי ספרד אנשים עם עור כהה, במרוקו זה דווקא היה אחד הדברים שהבדילו בין המתישבים לבין המגורשים (כך נקראו מגורשי ספרד) עד לימינו אנו. העור המאוד לבן הוא תכונה של מגורשי ספרד.

    אז דווקא עור כהה מראה על אי שייכות למגורשי ספרד.

    ויש מקום גם לחקור הגירה המונית של יהודים ממרוקו לפולין בגלל רדיפות מוסלמיות של האלמוחאדין(מקווה שאייתי נכוןׂ) וכפיית הדת המוסלמית בכוח על היהודים.

  58. מואיז

    לחנה קים,

    אבל קצת מספרים

    מקובל לחשוב שמספר היהודים בספרד לא עלה על שש מאות אלף (ראה בן ציון נתניהו)
    חצי מהם התנצרו.

    זה אומר ש 300,000 יצאו לגלות,

    חלק מהם הגיעו לפורטוגל ושם התנצרו, אחרים למדינות אמריקה (מעטים)

    אם נקח את העובדה שחצי מיהדות מרוקו היא יהדות שבאה מצאצאי ספרד, ואת כל יהדות האימפריה העותמנית, וכן קהילות הולנד, נישאר עם מעט מאוד יהודים שהגיעו לפולין.

    מצד שני, לא מקובל לראות ביהודי ספרד אנשים עם עור כהה, במרוקו זה דווקא היה אחד הדברים שהבדילו בין המתישבים לבין המגורשים (כך נקראו מגורשי ספרד) עד לימינו אנו. העור המאוד לבן הוא תכונה של מגורשי ספרד.

    אז דווקא עור כהה מראה על אי שייכות למגורשי ספרד.

    ויש מקום גם לחקור הגירה המונית של יהודים ממרוקו לפולין בגלל רדיפות מוסלמיות של האלמוחאדין(מקווה שאייתי נכוןׂ) וכפיית הדת המוסלמית בכוח על היהודים.

  59. מואיז

    כי הוא שם את העניין במספרים.
    כול עוד יש ויכוח תרבותי אתני הכול בסדר, אתה תדבר על קובה אני אדבר על גפילטע פיש, נלך הביתה וכול אחד ירגיש בסדר.
    הבעיה איננה האם האשכנזייה ששאלה אם שיחקת עם מועלם, מצידי שכול האימהות האשכנזיות ימשיכו לשאול עד למאה העשרים ושמונה, הבעיה היא איך מדיניות ממשלתית גורמת לכך שבסופו של דבר עמדות מפתח נתפסות על ידי אשכנזים.
    כשאומרים את זה אז התגובה של האשכנזי הנאור היא שיש לנו תרבויות שונות וכן הלאה, אבל כשאתה בא עם מספרים אתה מכה את הטענה הזאת במונחים מדידים ובמידה רבה מערביים. כל מזרחי בארץ הזאת יודע בתוכו שיש אפליה והוא חי בתוכה, בין אם הוא מודע לזה או לא, וכול הורה ששולח את ילדו לבית ספר מתמודד איתה בחיי היומיום. לא נעים לדבר על זה, וזה לא נוח, וזה לא יעזור לילד, וכן הלאה (כפי שאומר ברינקר) אבל האפליה תמיד היתה קיימת ועדיין קיימת.

    הדיון במספרים הקפיץ את הפיוזים ליובל ולעוד כמה מגיבים מהארץ כי הוא לא נסוב על דיעות, תחושות, קיפוח, אלא על התוצאה של מדיניות ממשלות ישראל שנתמכת על ידי האליטה האשכנזית מאז שנות החמישים ולפני כן. זה העניין, וזה הנושא.

    הויכוח על אם יש חילוניות או לא, הוא מאוד מעניין, ואולי יובל רוצה לחשוב שזה העיקר, אבל לפי תוגבתו (סתימת פיות ולא פחות מזה, וגם בשיטת הדיסקרדיטציה), הוא מבין שעם מספרים אין לו הרבה מה לעשות אז הוא צועק על כול הדברים האחרים.

    לגבי האנציקלופדיה הזאת שלא קראתי, הרי המספרים אינם רק מספרים, הכנסת עורכים מזרחים היה משנה את כול תפיסת העולם של מה זה אשכנזיות ושל מקום האשכנזיות בעולם היהודי (ובטח שלא לזה כיוון התורם הנדיב), היה צריך להקדיש כרך שלם לחילוניות של המגרבים בצרפת מאז שנות החמישים ועוד ערכים כמו אדמונד ז'אבס, יוסף עוליאל, שמואל טריגנו ובלאנש בן דהאן, ועוד רבים רבים אחרים. ואז עם ישראל היה מגלה לתדהמתו שיש בעולם הרבה מאוד הוגים וסופרים מזרחים שמעולם לא תורגמו לעברית או שאם תורגמו תורגם ספר אחד שמעולם לא הגיע לתודעה הישראלית ומדובר בלא פחות ממיטב ההגות האירופאית של המחצית בשניה של המאה העשרים. רבותי? לאן נגיע אם כול העם יידע על כך? אם הסטודנטים יידעו על כך? זה יהיה אסון לאקדמיה.

  60. מואיז

    כי הוא שם את העניין במספרים.
    כול עוד יש ויכוח תרבותי אתני הכול בסדר, אתה תדבר על קובה אני אדבר על גפילטע פיש, נלך הביתה וכול אחד ירגיש בסדר.
    הבעיה איננה האם האשכנזייה ששאלה אם שיחקת עם מועלם, מצידי שכול האימהות האשכנזיות ימשיכו לשאול עד למאה העשרים ושמונה, הבעיה היא איך מדיניות ממשלתית גורמת לכך שבסופו של דבר עמדות מפתח נתפסות על ידי אשכנזים.
    כשאומרים את זה אז התגובה של האשכנזי הנאור היא שיש לנו תרבויות שונות וכן הלאה, אבל כשאתה בא עם מספרים אתה מכה את הטענה הזאת במונחים מדידים ובמידה רבה מערביים. כל מזרחי בארץ הזאת יודע בתוכו שיש אפליה והוא חי בתוכה, בין אם הוא מודע לזה או לא, וכול הורה ששולח את ילדו לבית ספר מתמודד איתה בחיי היומיום. לא נעים לדבר על זה, וזה לא נוח, וזה לא יעזור לילד, וכן הלאה (כפי שאומר ברינקר) אבל האפליה תמיד היתה קיימת ועדיין קיימת.

    הדיון במספרים הקפיץ את הפיוזים ליובל ולעוד כמה מגיבים מהארץ כי הוא לא נסוב על דיעות, תחושות, קיפוח, אלא על התוצאה של מדיניות ממשלות ישראל שנתמכת על ידי האליטה האשכנזית מאז שנות החמישים ולפני כן. זה העניין, וזה הנושא.

    הויכוח על אם יש חילוניות או לא, הוא מאוד מעניין, ואולי יובל רוצה לחשוב שזה העיקר, אבל לפי תוגבתו (סתימת פיות ולא פחות מזה, וגם בשיטת הדיסקרדיטציה), הוא מבין שעם מספרים אין לו הרבה מה לעשות אז הוא צועק על כול הדברים האחרים.

    לגבי האנציקלופדיה הזאת שלא קראתי, הרי המספרים אינם רק מספרים, הכנסת עורכים מזרחים היה משנה את כול תפיסת העולם של מה זה אשכנזיות ושל מקום האשכנזיות בעולם היהודי (ובטח שלא לזה כיוון התורם הנדיב), היה צריך להקדיש כרך שלם לחילוניות של המגרבים בצרפת מאז שנות החמישים ועוד ערכים כמו אדמונד ז'אבס, יוסף עוליאל, שמואל טריגנו ובלאנש בן דהאן, ועוד רבים רבים אחרים. ואז עם ישראל היה מגלה לתדהמתו שיש בעולם הרבה מאוד הוגים וסופרים מזרחים שמעולם לא תורגמו לעברית או שאם תורגמו תורגם ספר אחד שמעולם לא הגיע לתודעה הישראלית ומדובר בלא פחות ממיטב ההגות האירופאית של המחצית בשניה של המאה העשרים. רבותי? לאן נגיע אם כול העם יידע על כך? אם הסטודנטים יידעו על כך? זה יהיה אסון לאקדמיה.

  61. יוסי ברנע

    ואולי יהודי פולין מוצאם בעיקר מהכוזרים שהתגיירו?

  62. יוסי ברנע

    ואולי יהודי פולין מוצאם בעיקר מהכוזרים שהתגיירו?

  63. אירית

    בעיקר, מן התיאורים על האנציקלופדיה עולה שהיא משעממת כמו התחנה המרכזית החדשה ולא ארצה לקרוא אותה. יתכן שנקבל אותה מועד העובדים של תעשייה אוירית, עם זאת. השמות והנוקשות של יובל ורוחו של יאיר צבן מעלים ניחוח של פשטנות ושביעות עצמית, "הנוק אאוט לאלוהים" כביכול. זו אנציקלופדיה המסכמת תקופה שחלפה, אם היתה אי פעם כפי שהיא מוצגת, ויובל ניראה כמו קפטיין ליבראל בריטי השוקע בהצדעה מתוחה עם ספינתו. לא נורא, וכדאי לדעתי להציע חלופה במקום לתקוף את התיעוד הזה. התגובה הכוחנית שלו מעידה יותר מכל על פניקה.
    לפני חמש עשרה שנה כתבתי עבודת תיזה למאסטר (זנוחה שנעלמה, והציון היה בינוני) ובה חקרתי את הנוכחות הנסתרת והחזקה של תפיסות דתיות בדיני המקרקעין החילוניים של ישראל, לטעון שהיד הנעלמה מאחורי הניסוח הליבראלי מערבי היא ידה של ההלכה ושל תפיסות פרה מודרניות על הקרקע (היחס המיסטי בין בעלות בקרקע לבין אמונה, לבין אתיקה, מצוות בני נוח, לא תחונם, גר תושב, יובל ושמיטה, שבעת העממים וכולי). כמובן, העבודה לא קיבלה שימת לב כיון שנשלחתי ללימודים על ידי השמאל הליבראלי שמדחיק באלימות את החומרים האלה אל מתחת ללא מודע.
    ההזדמנויות שהפרהמורדיאלי פורץ הם כאשר נאלצים להתמודד עם שיטות אחרות דומות, כמו חוק קק"ל, ובמקרה שאני חקרתי הטענות של הבדואים לבעלות על קרקע. כך גם אי היכולת של המעטה החילוני לגבור על פטריארכליות דתית (מעמד האשה, הניכר כפי שאומרים משיעור הנשים באנציקלופדיה שאמורה לשקף נאורות). הקרקע, האשה, הגוף, מודחקים ומוכחשים אך פורצים מעת לעת בצורה מביכה ויצרית, חושפת את ערכי העומק שמעולם לא נזנחו. לי ניראה שהעמדה של "החילונות היהודית הזו" היא בעיקר ביטוי חמלותי של אשכנזים ציונים מסויימים שמרדו ברבנים אורתודוכסים מסויימים והפכו את זה למשהו אוניברסלי וחשוב יותר ממרי כיתתי פוליטי בסמכות של הדור הקודם.

  64. אירית

    בעיקר, מן התיאורים על האנציקלופדיה עולה שהיא משעממת כמו התחנה המרכזית החדשה ולא ארצה לקרוא אותה. יתכן שנקבל אותה מועד העובדים של תעשייה אוירית, עם זאת. השמות והנוקשות של יובל ורוחו של יאיר צבן מעלים ניחוח של פשטנות ושביעות עצמית, "הנוק אאוט לאלוהים" כביכול. זו אנציקלופדיה המסכמת תקופה שחלפה, אם היתה אי פעם כפי שהיא מוצגת, ויובל ניראה כמו קפטיין ליבראל בריטי השוקע בהצדעה מתוחה עם ספינתו. לא נורא, וכדאי לדעתי להציע חלופה במקום לתקוף את התיעוד הזה. התגובה הכוחנית שלו מעידה יותר מכל על פניקה.
    לפני חמש עשרה שנה כתבתי עבודת תיזה למאסטר (זנוחה שנעלמה, והציון היה בינוני) ובה חקרתי את הנוכחות הנסתרת והחזקה של תפיסות דתיות בדיני המקרקעין החילוניים של ישראל, לטעון שהיד הנעלמה מאחורי הניסוח הליבראלי מערבי היא ידה של ההלכה ושל תפיסות פרה מודרניות על הקרקע (היחס המיסטי בין בעלות בקרקע לבין אמונה, לבין אתיקה, מצוות בני נוח, לא תחונם, גר תושב, יובל ושמיטה, שבעת העממים וכולי). כמובן, העבודה לא קיבלה שימת לב כיון שנשלחתי ללימודים על ידי השמאל הליבראלי שמדחיק באלימות את החומרים האלה אל מתחת ללא מודע.
    ההזדמנויות שהפרהמורדיאלי פורץ הם כאשר נאלצים להתמודד עם שיטות אחרות דומות, כמו חוק קק"ל, ובמקרה שאני חקרתי הטענות של הבדואים לבעלות על קרקע. כך גם אי היכולת של המעטה החילוני לגבור על פטריארכליות דתית (מעמד האשה, הניכר כפי שאומרים משיעור הנשים באנציקלופדיה שאמורה לשקף נאורות). הקרקע, האשה, הגוף, מודחקים ומוכחשים אך פורצים מעת לעת בצורה מביכה ויצרית, חושפת את ערכי העומק שמעולם לא נזנחו. לי ניראה שהעמדה של "החילונות היהודית הזו" היא בעיקר ביטוי חמלותי של אשכנזים ציונים מסויימים שמרדו ברבנים אורתודוכסים מסויימים והפכו את זה למשהו אוניברסלי וחשוב יותר ממרי כיתתי פוליטי בסמכות של הדור הקודם.

  65. עמית

    לקרוא לאדמונד ג'אבס חילוני זה דמגוגיה. עם כל הכבוד לג'אבס, ויש הרבה, מקומו הטבעי לא נמצא באנציקלופדיה על תרבות חילונית, וזו מטרת האנציקלופדיה. אם המטרה היתה לפרוש את תמונת התרבות שנוצרה ע"י יהודים ככלל, ללא קשר להתייחסותם לדת, אזי היה מקומו שם הכרחי, אבל כאמור לא בכך עסקינן. הניסיון לטעון שהשמטתו מהאנציקלופדיה היא בורות גזענית הוא בעצמו נובע מבורות, אולי אפילו קצת גזענית.

  66. עמית

    לקרוא לאדמונד ג'אבס חילוני זה דמגוגיה. עם כל הכבוד לג'אבס, ויש הרבה, מקומו הטבעי לא נמצא באנציקלופדיה על תרבות חילונית, וזו מטרת האנציקלופדיה. אם המטרה היתה לפרוש את תמונת התרבות שנוצרה ע"י יהודים ככלל, ללא קשר להתייחסותם לדת, אזי היה מקומו שם הכרחי, אבל כאמור לא בכך עסקינן. הניסיון לטעון שהשמטתו מהאנציקלופדיה היא בורות גזענית הוא בעצמו נובע מבורות, אולי אפילו קצת גזענית.

  67. שי נ.

    לטעמי, המובן הבסיסי ביותר של החילוניות היא גישת הידע (אומנותי ו/או טכנולוגי) והחיפוש אחריו. כאשר ישנה אפלייה אזי הדבר נובע מאמונה סובייקטיבית שלעיתים היא מכוונת ולעיתים לא, בדבר נחיתות של קבוצה מסויימת, כך שאחת נחשבת ל- "נעלה", והשנייה ל- "טעונת טיפוח". אין לכך שום קשר למציאות עצמה, אבל זאת ניתן יהיה לבדוק רק בגישה של ידע. המודרניות במהותה היא לא חילוניות, אלא, היא נובעת מהגישה שאלוהים נמצא במדע, גישה בעייתית ופרדוקסלית במהותה. כך למדע איינשטייני לוקח עדן שלם עד שהוא מתקבל לצד המדע הניוטוני. כך גם ערכים מזרחיים נמצאים במאבק ארוך טווח עד שהם מתקבלים כאלטרנטיבה רעיונית.

  68. שי נ.

    לטעמי, המובן הבסיסי ביותר של החילוניות היא גישת הידע (אומנותי ו/או טכנולוגי) והחיפוש אחריו. כאשר ישנה אפלייה אזי הדבר נובע מאמונה סובייקטיבית שלעיתים היא מכוונת ולעיתים לא, בדבר נחיתות של קבוצה מסויימת, כך שאחת נחשבת ל- "נעלה", והשנייה ל- "טעונת טיפוח". אין לכך שום קשר למציאות עצמה, אבל זאת ניתן יהיה לבדוק רק בגישה של ידע. המודרניות במהותה היא לא חילוניות, אלא, היא נובעת מהגישה שאלוהים נמצא במדע, גישה בעייתית ופרדוקסלית במהותה. כך למדע איינשטייני לוקח עדן שלם עד שהוא מתקבל לצד המדע הניוטוני. כך גם ערכים מזרחיים נמצאים במאבק ארוך טווח עד שהם מתקבלים כאלטרנטיבה רעיונית.

  69. מואיז

    עמית אולי בכול זאת כדאי להתעכב טיפה על האיש הזה, ואני קצת מכיר את יצירתו, כי הוא דווקא מכול השמות שציינתי האתיאיסט הכי גדול, אולי גם אפשר להיות אתיאיסט ויהודי ויהודי מצרי יחד, אך ז'אבס גם הלך את הצעד הבא וביקש שישרפו את גופתו, לא כבקשה סתמית אלא כאידאולוגיה ממש ועל כך הוא כתב כמה עשרות עמודים באחד מספריו האחרונים. זאת, במדינה (צרפת) שבה בכלל לא מקובל לבצע שריפת גופה, גם לא אצל הגויים, וזה די נדיר אפילו אצל אתיאיסטים. כך שז'אבס הוא בהחלט דמות של יהודי חילוני מהזן הקשה והמודע. אבל מה, הוא מסרי… מה לעשות, והוא גם מאוד מצירי ומאוד קשור למסורת היהודית שלו. היהדות שלו היא מסורת, ואם לא לזה כיוונו באנציקלופדיה הזו אני לא יודע למה כיוונו. מצד שני אני לא מצפה מגליציאנים להיות ממש מודעים לתרבות הענפה הזו שמתפשטת כמו אש בשדה קוצים של יהודים ספרדים שכותבים בצורפתית, ולכן גם בלי לדעת הרבה אני יכול נחש שאין ערך על שם ז'אבס, אבל איני יודע ואני אבדוק את זה.

  70. מואיז

    עמית אולי בכול זאת כדאי להתעכב טיפה על האיש הזה, ואני קצת מכיר את יצירתו, כי הוא דווקא מכול השמות שציינתי האתיאיסט הכי גדול, אולי גם אפשר להיות אתיאיסט ויהודי ויהודי מצרי יחד, אך ז'אבס גם הלך את הצעד הבא וביקש שישרפו את גופתו, לא כבקשה סתמית אלא כאידאולוגיה ממש ועל כך הוא כתב כמה עשרות עמודים באחד מספריו האחרונים. זאת, במדינה (צרפת) שבה בכלל לא מקובל לבצע שריפת גופה, גם לא אצל הגויים, וזה די נדיר אפילו אצל אתיאיסטים. כך שז'אבס הוא בהחלט דמות של יהודי חילוני מהזן הקשה והמודע. אבל מה, הוא מסרי… מה לעשות, והוא גם מאוד מצירי ומאוד קשור למסורת היהודית שלו. היהדות שלו היא מסורת, ואם לא לזה כיוונו באנציקלופדיה הזו אני לא יודע למה כיוונו. מצד שני אני לא מצפה מגליציאנים להיות ממש מודעים לתרבות הענפה הזו שמתפשטת כמו אש בשדה קוצים של יהודים ספרדים שכותבים בצורפתית, ולכן גם בלי לדעת הרבה אני יכול נחש שאין ערך על שם ז'אבס, אבל איני יודע ואני אבדוק את זה.

  71. שירה אוחיון

    אני חושבת שכל הפולמוס על האנציקלופדיה היה נחסך לו היו נותנים לה העורכיםאת הכותרת המתאימה "הזמן היהודי האשכנזי החדש" או משהו כזה. כששימשתי כמורה להיסטוריה בביה"ס קדמה, נהגתי בכל שיעור תע"י לחלק את הלוח לשניים. בצידו האחד נהגתי לרשום "תולדות עם ישראל האשכנזי – לבגרות", בצדו האחר של הלוח הייתי רושמת "היסטוריה כללית" – לא לבגרות" ושם הייתי מלמדת את כל מה שההגמוניה הציונית האשכנזית בחרה להעלים מתלמידי ישראל: הנאראטיב המזרחי, הפלסטיני, הפמיניסטי ועוד. עם ההתנגשויות והקונפליקטים בין הנארטיבים השונים נתתי לתלמידי להתחבט בעצמם. הבעיה עם ההגמוניה האשכנזית המעטה האוניברסאלי והמדעי שהיא מנסה להעטות על עצמה, ולכן כפי שאמר מואיז בכל פעם שנחשפת ערוותם ע"י מספרים פשוטים ומתגלית בדלנותם השבטית הם נזעקים לשמיים.
    כפי שאמר מואיז, גזענות עממית כזו או אחרת אינה מעניינת כמו גזענות פורמלית ממסדית. כזו למשל שמתיימרת את סיפורו של העם היהודי לתלמידים, או להביא בפניהם את מיטב הספרות העברית ומדירה חלקים שלמים מהעם. הטיעונים הרפים חוזרים על עצמם: הציונות נוצרה באירופה, זו לא ספרות לא אמנות אלא פולקלור, המזרחים לא יצרו תרבות חילונית וכו'… עייפנו מלשמוע את נימוקיהם הצדקנים של הגזענים. לגזענות האשכנזית יש משמעות מרחיקת לכת על חיי המזרחים או נשים בכל תחומי החיים. הנה רק דוגמא אחת:
    "כל זה מביא אותי לחלק השני של הבעיה – באותו עיתון (הארץ) התפרסמה כתבה על עבודת תזה של סטודנט בהנחייתו של פרופסור שנהב (כן אותו אדם), שבדק מהי התפלגות המוצא של מרצים בשש אוניברסיטאות המחקר בישראל. הגילוי היה מדהים – רק 9% מכלל הסגל האקדמי הינו בני עדות המזרח! 90% הם אשכנזים (17% נשים ו-73% גברים) ורק אחוז אחד קטן ומסכן של ערבים. ולא – יהודה שנהב או ניסים מזרחי לא מאשימים את הממסד בקונספירציה כנגד המזרחיים, הם רק מנסים להצביע על מנגנוני הדרה ומחסומים מבניים שמקשים את השתלבותם של בני עדות המזרח באקדמיה. " כך כותב האני זביידה בתגובתו למאמרים של שנהב באתר קדמה:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1547&t=pages

    לעמית,
    סלים אלהלאלי אינו מייצג רק סממן חילוני בנטייתו המינית, הוא מייצג תרבות יהודית ערבית חילונית שלמה, שבחרה להתחבר יותר לפן התרבותי הערבי יותר מאשר לפן היהודי דתי . גם שיריה של זוהרה אלפאסיה (שהיום מורכבים על לחניה פיוטי קודש) מייצגים תרבות חילונית למי שזוכר את מילות השירים המקוריות (קפטנכ מחלול יא ללה…)
    ממליצה לך לקרוא המאמר של ד"ר מאיר בוזגלו בעניין :"סאלים, חיים ודוד: וראציות של שכחה" http://www.piyut.org.il/articles/185.html

    "זו בעיה לכתוב לקורא שחסר את מערכת הקורדינטות להבנת תופעה." כותב מאיר וכך אני מרגישה אל מול הבורות האשנזית הגדולה בכל הקשור לתרבות המזרח ולתרבות האיסלאם.

  72. שירה אוחיון

    אני חושבת שכל הפולמוס על האנציקלופדיה היה נחסך לו היו נותנים לה העורכיםאת הכותרת המתאימה "הזמן היהודי האשכנזי החדש" או משהו כזה. כששימשתי כמורה להיסטוריה בביה"ס קדמה, נהגתי בכל שיעור תע"י לחלק את הלוח לשניים. בצידו האחד נהגתי לרשום "תולדות עם ישראל האשכנזי – לבגרות", בצדו האחר של הלוח הייתי רושמת "היסטוריה כללית" – לא לבגרות" ושם הייתי מלמדת את כל מה שההגמוניה הציונית האשכנזית בחרה להעלים מתלמידי ישראל: הנאראטיב המזרחי, הפלסטיני, הפמיניסטי ועוד. עם ההתנגשויות והקונפליקטים בין הנארטיבים השונים נתתי לתלמידי להתחבט בעצמם. הבעיה עם ההגמוניה האשכנזית המעטה האוניברסאלי והמדעי שהיא מנסה להעטות על עצמה, ולכן כפי שאמר מואיז בכל פעם שנחשפת ערוותם ע"י מספרים פשוטים ומתגלית בדלנותם השבטית הם נזעקים לשמיים.
    כפי שאמר מואיז, גזענות עממית כזו או אחרת אינה מעניינת כמו גזענות פורמלית ממסדית. כזו למשל שמתיימרת את סיפורו של העם היהודי לתלמידים, או להביא בפניהם את מיטב הספרות העברית ומדירה חלקים שלמים מהעם. הטיעונים הרפים חוזרים על עצמם: הציונות נוצרה באירופה, זו לא ספרות לא אמנות אלא פולקלור, המזרחים לא יצרו תרבות חילונית וכו'… עייפנו מלשמוע את נימוקיהם הצדקנים של הגזענים. לגזענות האשכנזית יש משמעות מרחיקת לכת על חיי המזרחים או נשים בכל תחומי החיים. הנה רק דוגמא אחת:
    "כל זה מביא אותי לחלק השני של הבעיה – באותו עיתון (הארץ) התפרסמה כתבה על עבודת תזה של סטודנט בהנחייתו של פרופסור שנהב (כן אותו אדם), שבדק מהי התפלגות המוצא של מרצים בשש אוניברסיטאות המחקר בישראל. הגילוי היה מדהים – רק 9% מכלל הסגל האקדמי הינו בני עדות המזרח! 90% הם אשכנזים (17% נשים ו-73% גברים) ורק אחוז אחד קטן ומסכן של ערבים. ולא – יהודה שנהב או ניסים מזרחי לא מאשימים את הממסד בקונספירציה כנגד המזרחיים, הם רק מנסים להצביע על מנגנוני הדרה ומחסומים מבניים שמקשים את השתלבותם של בני עדות המזרח באקדמיה. " כך כותב האני זביידה בתגובתו למאמרים של שנהב באתר קדמה:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1547&t=pages

    לעמית,
    סלים אלהלאלי אינו מייצג רק סממן חילוני בנטייתו המינית, הוא מייצג תרבות יהודית ערבית חילונית שלמה, שבחרה להתחבר יותר לפן התרבותי הערבי יותר מאשר לפן היהודי דתי . גם שיריה של זוהרה אלפאסיה (שהיום מורכבים על לחניה פיוטי קודש) מייצגים תרבות חילונית למי שזוכר את מילות השירים המקוריות (קפטנכ מחלול יא ללה…)
    ממליצה לך לקרוא המאמר של ד"ר מאיר בוזגלו בעניין :"סאלים, חיים ודוד: וראציות של שכחה" http://www.piyut.org.il/articles/185.html

    "זו בעיה לכתוב לקורא שחסר את מערכת הקורדינטות להבנת תופעה." כותב מאיר וכך אני מרגישה אל מול הבורות האשנזית הגדולה בכל הקשור לתרבות המזרח ולתרבות האיסלאם.

  73. אילנה מועלם

    בתור מישהי שגדלה כמועלם אני רואה לעצמי זכות גדולה לשאת את השם הזה. לדעתי גם לפרופ' שנהב קראו פעם מועלם.
    חשוב לשים לב שכמעט אף אחד מהכותבים בהעוקץ לא מתייחס להתקפה של עורכי האנציקלופדיה על פרופ' שנהב באמצעות עמודי פרסום שעבורם שילמו כסף רב. הם גם משתמשים בזה למבצע הנחות וכל שאר האלמנטים הקפיטליסטים הבזויים. הם לא מתביישים לערבב בין דיון אינטלקטואלי ומבצע מכירות והופכים את כולנו לאידיוטים. אני מקווה ששנהב ירים את הכפפה ויענה לתגובתו של ברינקר שהיא לדעתי המכתב הארוך ביותר שהתפרסם אי פעם בעיתון ישראלי. הרושם שלי הוא שהמאמר העלוב של יובל והתגובה של ברינקר הם יותר ארוכים מן הרשימות של שנהב.

    ולשירה תודה על מאמר ההבהרה שלך. מאוד נהניתי. אני גם כן מצטרפת לבקשה שתפתחי בלוג משלך.

  74. אילנה מועלם

    בתור מישהי שגדלה כמועלם אני רואה לעצמי זכות גדולה לשאת את השם הזה. לדעתי גם לפרופ' שנהב קראו פעם מועלם.
    חשוב לשים לב שכמעט אף אחד מהכותבים בהעוקץ לא מתייחס להתקפה של עורכי האנציקלופדיה על פרופ' שנהב באמצעות עמודי פרסום שעבורם שילמו כסף רב. הם גם משתמשים בזה למבצע הנחות וכל שאר האלמנטים הקפיטליסטים הבזויים. הם לא מתביישים לערבב בין דיון אינטלקטואלי ומבצע מכירות והופכים את כולנו לאידיוטים. אני מקווה ששנהב ירים את הכפפה ויענה לתגובתו של ברינקר שהיא לדעתי המכתב הארוך ביותר שהתפרסם אי פעם בעיתון ישראלי. הרושם שלי הוא שהמאמר העלוב של יובל והתגובה של ברינקר הם יותר ארוכים מן הרשימות של שנהב.

    ולשירה תודה על מאמר ההבהרה שלך. מאוד נהניתי. אני גם כן מצטרפת לבקשה שתפתחי בלוג משלך.

  75. שוש

    בעוד שפרופ' שנהב מטיל ספק בתזת החילון עצמה, כותבים כמו שירה ואחרים פה קובלים על כך שהתרבות החילונית של יהודי ערב מודרת מהאנציקלופדיה החדשה. אלו שתי טענות שונות, ואף סותרות. הניתוח של שנהב שומט את הקרקע הרעיונית של הפרויקט ומציג אותו כאנכרוניסטי, בלתי רלונטי לחייהם של כלל היהודים, אשכנזים ומזרחים, אשר בפועל מקיימים בחייהם צורות ושילובים שונים של אמונות ומסורות. התגובה שאומרת שגם בארצות כמו מצרים או מרוקו התקיימה תרבות חילונית מחזקת את הטענה של כותבי האנציקלופדיה, ומוסיפה לה פרק נוסף, קולוניאליסטי (השפעה אירופאית באמצעות אליאנס למשל). מציאות חייהם של מרבית הישראלים מחזקת את טענתו של שנהב (שמספר על הגיחוך של סבתו על הצורך להכריע בין דתיות לחילוניות).

    שנהב, אם הבנתי נכון, איננו טוען שלא היה חילון, אלא שהחילון לא הכחיד אמונות ומסורות שהמשיכו להתקים לצידו בצורות ובתרכובות שונות, שהמקרה המסורתי-מזרחי, ולמעשה הישראלי, מהווה דוגמא לכך. אם מציבים בצד אחד את המאמץ והפרויקט של אנציקלופדיה חילונית והספור שהיא מספרת, אשר ממשיך את דרכם של החלוצים שבקשו להתנער ממסורת אבותיהם ולהקים צורת חיים חדשה – ובצד שני את צורת החיים ואת הציונות המזרחית, שחלוציותה אינה בועטת במשפחה ובמסורת נגלה שב'ספירת הראשים' ישנה אולי הדרה של מזרחיים, אבל מהותית העגלה האחרת כבר נשמטה.

  76. שוש

    בעוד שפרופ' שנהב מטיל ספק בתזת החילון עצמה, כותבים כמו שירה ואחרים פה קובלים על כך שהתרבות החילונית של יהודי ערב מודרת מהאנציקלופדיה החדשה. אלו שתי טענות שונות, ואף סותרות. הניתוח של שנהב שומט את הקרקע הרעיונית של הפרויקט ומציג אותו כאנכרוניסטי, בלתי רלונטי לחייהם של כלל היהודים, אשכנזים ומזרחים, אשר בפועל מקיימים בחייהם צורות ושילובים שונים של אמונות ומסורות. התגובה שאומרת שגם בארצות כמו מצרים או מרוקו התקיימה תרבות חילונית מחזקת את הטענה של כותבי האנציקלופדיה, ומוסיפה לה פרק נוסף, קולוניאליסטי (השפעה אירופאית באמצעות אליאנס למשל). מציאות חייהם של מרבית הישראלים מחזקת את טענתו של שנהב (שמספר על הגיחוך של סבתו על הצורך להכריע בין דתיות לחילוניות).

    שנהב, אם הבנתי נכון, איננו טוען שלא היה חילון, אלא שהחילון לא הכחיד אמונות ומסורות שהמשיכו להתקים לצידו בצורות ובתרכובות שונות, שהמקרה המסורתי-מזרחי, ולמעשה הישראלי, מהווה דוגמא לכך. אם מציבים בצד אחד את המאמץ והפרויקט של אנציקלופדיה חילונית והספור שהיא מספרת, אשר ממשיך את דרכם של החלוצים שבקשו להתנער ממסורת אבותיהם ולהקים צורת חיים חדשה – ובצד שני את צורת החיים ואת הציונות המזרחית, שחלוציותה אינה בועטת במשפחה ובמסורת נגלה שב'ספירת הראשים' ישנה אולי הדרה של מזרחיים, אבל מהותית העגלה האחרת כבר נשמטה.

  77. אילנה מועלם

    אני חושבת שהמאמר של תמרה טראובמן הוא מעולה וחשוב למאבק המזרחי בישראל. כרגיל סמדר לביא לא מסוגלת להסתכל מעבר לקצה חוטמה. הכול קשור בה והכול יוצא ממנו. לביא היא 'ראשיתו של העולם'. מרתק, ומקומם, לראות כיצד קנאתה וקטנוניותה מבטלת מאבקים חשובים לכולנו. אני עוקבת אחרי הפוסטים גם פה וגם בקדמה. הארס שיוצא ממנה הוא חסר פרופורציה לפועלה (אני מניחה שאכן הייתה לה בעבר פעילות אקטיביסטית למרות שאני לא רואה אותה אף פעם בהפגנות ולמרות זאת היא מציגה את עצמה כרדיקלית. רדיקלית במה? בהשמצות?). כל פעם שאני קוראת את סמדר לביא אני שמחה שלא היא עומדת בראש המאבק המזרחי. יש לנו תותחים גדולים יותר ואמינים יותר: יהודה שנהב, סמי שיטרית, ויקי שירן ז"ל, הנרייט דהאן קלב, יוסי דהאן, איציק ספורטא, יוסי יונה, תקוה לוי, איריס מזרחי, אנשים ונשים הגונים ורבי פעלים. לא כל מי שמניתי הוא באמת צנוע. אבל הם לא נגועים במגלומניה.

  78. אילנה מועלם

    אני חושבת שהמאמר של תמרה טראובמן הוא מעולה וחשוב למאבק המזרחי בישראל. כרגיל סמדר לביא לא מסוגלת להסתכל מעבר לקצה חוטמה. הכול קשור בה והכול יוצא ממנו. לביא היא 'ראשיתו של העולם'. מרתק, ומקומם, לראות כיצד קנאתה וקטנוניותה מבטלת מאבקים חשובים לכולנו. אני עוקבת אחרי הפוסטים גם פה וגם בקדמה. הארס שיוצא ממנה הוא חסר פרופורציה לפועלה (אני מניחה שאכן הייתה לה בעבר פעילות אקטיביסטית למרות שאני לא רואה אותה אף פעם בהפגנות ולמרות זאת היא מציגה את עצמה כרדיקלית. רדיקלית במה? בהשמצות?). כל פעם שאני קוראת את סמדר לביא אני שמחה שלא היא עומדת בראש המאבק המזרחי. יש לנו תותחים גדולים יותר ואמינים יותר: יהודה שנהב, סמי שיטרית, ויקי שירן ז"ל, הנרייט דהאן קלב, יוסי דהאן, איציק ספורטא, יוסי יונה, תקוה לוי, איריס מזרחי, אנשים ונשים הגונים ורבי פעלים. לא כל מי שמניתי הוא באמת צנוע. אבל הם לא נגועים במגלומניה.

  79. מואיז

    הבעיה של האנציקלופדיה הזו היא שלא כתוב עליה שזו האנציקלופדיה של יהדות אשכנז. אם תקראו טוב תא הסיום של תגובת ברינקר (באמת קשה לצלוח אותה) זה מה שהוא אומר, תהיו כמונו והכול יהיה בסדר, לא צריך להתבדל. המוח של האשכנזי תופס את העם היהודי רק דרך עיניו שלו, הרעיון שהוא רק חלק ממנו ובמיוחד רק חלק מההויה הישראלית-יהודית ממנו והלאה, ולכן הם לא יכולים לומר שמדובר בספר על יהדותם אלא על היהדות בכלל.

    התהליך הזה הוא כלל יהודי, ולא רק ישראלי, בכול מקום בעולם האשכנזים מנסים לכפות את העולם שלהם על כלל היהדות, גם בקהילות שבהן הם מיעוט זניח כמו בספרד וגם בקהילות כמו צרפת שבה הם שליש מהיהודים וההספרדים מרכינים ראש כי התופעה הזו נעשית בצורה די מניפולטיבית ובכול פעם מוכנסת השואה כדי להשתיק כול רעיון אחר, וזה לא פשוט לצאת מהפלונטר הזה.

    לגבי חילוניות בעולם הספרדי-מזרחי, זה מושג די בעייתי, אבל למעשה זה (ושנהב טוען את זה) לא היתה מעולם דתיות או חילוניות בעולם הזה ותמיד הן חיו ביחד, ועוד יותר במאה וחמישים השנים האחרונות, גם המערב והמזרח דר לו ביחד בקהילות היהודיות ובית ספר אליאנס לא היה רק מוסד מערבי אירופאי, הוא גם היה ספרדי-מזרחי וערבי, ומשם יצאו גם זמרים ששרו בערבית וגם פרופסורים שמלמדים צרפתית בסורבון, אבל בכול אופן, גם לפי הקריטריונים של האשכנזים יש הרבה מה לדבר על מחשבה חילונית במצרים, מרוקו ועירק, והמגרב, אולי קצת פחות בפרס או בתימן, אבל זה דורש מאמץ מחשבתי רב והבנה עמוקה של תהליכים אלה במאה התשע עשרה והעשרים. יידע שאינו קיים באדמיה הישראלית, צריך להרחיק לצרפת כדי לקרוא טקסטים (שכמעט כולם לא תורגמו לעברית) שמתיחסים ברצינות לתופעה הזו, ולא כאל נספח של המחשבה האשכנזית.

  80. מואיז

    הבעיה של האנציקלופדיה הזו היא שלא כתוב עליה שזו האנציקלופדיה של יהדות אשכנז. אם תקראו טוב תא הסיום של תגובת ברינקר (באמת קשה לצלוח אותה) זה מה שהוא אומר, תהיו כמונו והכול יהיה בסדר, לא צריך להתבדל. המוח של האשכנזי תופס את העם היהודי רק דרך עיניו שלו, הרעיון שהוא רק חלק ממנו ובמיוחד רק חלק מההויה הישראלית-יהודית ממנו והלאה, ולכן הם לא יכולים לומר שמדובר בספר על יהדותם אלא על היהדות בכלל.

    התהליך הזה הוא כלל יהודי, ולא רק ישראלי, בכול מקום בעולם האשכנזים מנסים לכפות את העולם שלהם על כלל היהדות, גם בקהילות שבהן הם מיעוט זניח כמו בספרד וגם בקהילות כמו צרפת שבה הם שליש מהיהודים וההספרדים מרכינים ראש כי התופעה הזו נעשית בצורה די מניפולטיבית ובכול פעם מוכנסת השואה כדי להשתיק כול רעיון אחר, וזה לא פשוט לצאת מהפלונטר הזה.

    לגבי חילוניות בעולם הספרדי-מזרחי, זה מושג די בעייתי, אבל למעשה זה (ושנהב טוען את זה) לא היתה מעולם דתיות או חילוניות בעולם הזה ותמיד הן חיו ביחד, ועוד יותר במאה וחמישים השנים האחרונות, גם המערב והמזרח דר לו ביחד בקהילות היהודיות ובית ספר אליאנס לא היה רק מוסד מערבי אירופאי, הוא גם היה ספרדי-מזרחי וערבי, ומשם יצאו גם זמרים ששרו בערבית וגם פרופסורים שמלמדים צרפתית בסורבון, אבל בכול אופן, גם לפי הקריטריונים של האשכנזים יש הרבה מה לדבר על מחשבה חילונית במצרים, מרוקו ועירק, והמגרב, אולי קצת פחות בפרס או בתימן, אבל זה דורש מאמץ מחשבתי רב והבנה עמוקה של תהליכים אלה במאה התשע עשרה והעשרים. יידע שאינו קיים באדמיה הישראלית, צריך להרחיק לצרפת כדי לקרוא טקסטים (שכמעט כולם לא תורגמו לעברית) שמתיחסים ברצינות לתופעה הזו, ולא כאל נספח של המחשבה האשכנזית.

  81. למואיז

    מואיז, בצרפת היהודים המזרחיים הם ימנים כמעט כולם וטווח ההצבעה שלהם הוא בין סרקוזי ללה-פן, בעוד היהודים האשכנזים הרבה יותר שמאלנים.

  82. למואיז

    מואיז, בצרפת היהודים המזרחיים הם ימנים כמעט כולם וטווח ההצבעה שלהם הוא בין סרקוזי ללה-פן, בעוד היהודים האשכנזים הרבה יותר שמאלנים.

  83. שי נ.

    שלב 1: אני שונא אותו. הוא לא כמוני. למה אני שונא אותו? ככה.

    שלב 2: אני לא שונא אותו. מה פתאום? איך אפשר לשנוא מישהו חמוד כל-כך? מה, הוא רוצה להיות רציני? אז כדאי שנטפח אותו כי הוא "טעון טיפוח".

    שלב 3 (השלב של איין ראנד ואלן גרינספן): הוא עני? אז הוא טיפש. מה זאת אומרת לא היתה לו הזדמנות, היתה לו, ברור שהיתה לו, אבל הוא טיפש מדי בכדי לנצלה. מה לעשות, כנראה שהעניים הם פשוט הטפשים והלא-יוצלחים. מה, העניים הם שחורים? טפשון, זה במקרה…

  84. שי נ.

    שלב 1: אני שונא אותו. הוא לא כמוני. למה אני שונא אותו? ככה.

    שלב 2: אני לא שונא אותו. מה פתאום? איך אפשר לשנוא מישהו חמוד כל-כך? מה, הוא רוצה להיות רציני? אז כדאי שנטפח אותו כי הוא "טעון טיפוח".

    שלב 3 (השלב של איין ראנד ואלן גרינספן): הוא עני? אז הוא טיפש. מה זאת אומרת לא היתה לו הזדמנות, היתה לו, ברור שהיתה לו, אבל הוא טיפש מדי בכדי לנצלה. מה לעשות, כנראה שהעניים הם פשוט הטפשים והלא-יוצלחים. מה, העניים הם שחורים? טפשון, זה במקרה…

  85. ירדנה אלון

    כאמנית וכיוצרת אני מסכימה עם עמית שכותב/ת כי …"אלמנטים כאלה לא בהכרח קשור לתרבות בדיוק כמו שקיומם של עורכת דין יהודיה באמסטרדם ,הומואים מוצהרים בברלין או משפחות בורגניות בבוקרשט הם לא "תרבות" כי הם אינם יוצרים"…
    יחד עם זאת אני חייבת לציין כי אמירתו של הקורא בג'אנטים כי…"יש דבר כזה שנקרא חילוניות יהודית ומקורה באירופה מה לעשות? תנועת ההשכלה והחילון שבא עימה הן תופעות שמקורן באירופה אלה הן תמורות ההסטוריה ולא קביעה שרירותית ומתנשאת" ……עוררו אצלי כמו אצל אחרים אני משערת מורת רוח לא קטנה .
    אולם ראשית לכל כשדנים בחילוניות, ובחילוניות של היהודים עלינו לזכור כי את מושג החילוניות לא המציאו יהודי אירופה,במאה התשע עשרה אירופה כולה עברה תהליך של חילון והוא החל אצל הנוצרים הארופאים. בין החלוצים של החילוניות היה סרן קירקגור ואיתו החל סיפור צמיחתה של המחשבה הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ממשיכו של קו המחשבה הקיומית היה פרידריך ניטשה עת הכריז ב- 1882 כי "מת האלוהים,לא יחיה עוד ואנו רוצחיו"…קיקגור וניטשה שניהם נולדו למשפחות נוצריות אדוקות.
    בד בבד החל באירופה תהליך האמנסיפציה של יהודיה.
    במסה "אירופה המהוללת והמקוללת" מאת יעקב שביט/יהודה ריינהרץ, "בוחנים הכותבים את הדימוי המורכב של המושג ארופאיות בעיני האינטיליגנציה היהודית ושואלים באיזה מובן היו יהודי אירופה אירופאים? ומה היה התפקיד שמילאה התרבות של היבשת בעיצוב החברה והתרבות החדשה של היהודים בכלל ושל ארץ ישראל בפרט"…..
    מי שמחפש תשובות לשאלות כדאי ומעניין לקרוא את המסה הזאת.
    אירופה של המאה התשע עשרה הייתה קולוניאליסטית ותרבותה חרגה מעבר ליבשת והתפשטה לכל אזורי העולם שבהם היא שלטה, צפון אפריקה,אפריקה,אגן הים התיכון, אסיה,לכל מקום אליו הגיעה הביאה איתה את השפעתה התרבותית כך שבאותה המידה שבתקופת שיא האמנסיפציה של יהדות אירופה שיצאה מן הגטאות,השייטיטלים ותחום המושב והחלה ליטול חלק בחיי התרבות המתהווים כך קרה גם בארצות המאגרב, ובאגן הים התיכון ובאסיה אותו תהליך חילון שחל על יהודי אשכנז קרה בד בבד גם ליהודים תחת הקולוניאליזם הארופאי(לא רק היהודים זה קרה לכל מי שרצה/נתן שזה יקרה לו).
    אלא מאי? משום מה ונסתר מבינתי מסרבת "האשכנזיות" להכיר בכך ולא רק מסרבת, מתכחשת לחלוטין וכאן השרירותיות לטעמי,וכאן גם ההתנשאות, מפני שהאידאולוגיה הציונית היא זאת שחרתה על דגלה להביא את אירופה למזרח, "להיות שווייץ של המזרח התיכון" הייתה השאיפה, זה היה החזון, מבלי לראות ולהכיר כי ארופה כבר הייתה במזרח כשהחלה המהפכה הציונית,ההיאחזות ברעיון שהוא בדותות מיסודו היא זו שגורמת לבורות שמגלה "האשכנזיות" כלפי יוצרים שחיו בקולוניות האירופאיות , נוח ל-"אשכנזיות" לראות את המזרחים כלא מתורבתים ועל כן אין טעם לבדוק ולפשפש מי הם היוצרים החילוניים (אזכיר כדוגמא את אלבר ממי,ז'קלין כהנוב )שחיו ופעלו בקולוניות הארופאיות ותרומתם לתרבות העולמית היא בלתי מבוטלת.

  86. ירדנה אלון

    כאמנית וכיוצרת אני מסכימה עם עמית שכותב/ת כי …"אלמנטים כאלה לא בהכרח קשור לתרבות בדיוק כמו שקיומם של עורכת דין יהודיה באמסטרדם ,הומואים מוצהרים בברלין או משפחות בורגניות בבוקרשט הם לא "תרבות" כי הם אינם יוצרים"…
    יחד עם זאת אני חייבת לציין כי אמירתו של הקורא בג'אנטים כי…"יש דבר כזה שנקרא חילוניות יהודית ומקורה באירופה מה לעשות? תנועת ההשכלה והחילון שבא עימה הן תופעות שמקורן באירופה אלה הן תמורות ההסטוריה ולא קביעה שרירותית ומתנשאת" ……עוררו אצלי כמו אצל אחרים אני משערת מורת רוח לא קטנה .
    אולם ראשית לכל כשדנים בחילוניות, ובחילוניות של היהודים עלינו לזכור כי את מושג החילוניות לא המציאו יהודי אירופה,במאה התשע עשרה אירופה כולה עברה תהליך של חילון והוא החל אצל הנוצרים הארופאים. בין החלוצים של החילוניות היה סרן קירקגור ואיתו החל סיפור צמיחתה של המחשבה הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ממשיכו של קו המחשבה הקיומית היה פרידריך ניטשה עת הכריז ב- 1882 כי "מת האלוהים,לא יחיה עוד ואנו רוצחיו"…קיקגור וניטשה שניהם נולדו למשפחות נוצריות אדוקות.
    בד בבד החל באירופה תהליך האמנסיפציה של יהודיה.
    במסה "אירופה המהוללת והמקוללת" מאת יעקב שביט/יהודה ריינהרץ, "בוחנים הכותבים את הדימוי המורכב של המושג ארופאיות בעיני האינטיליגנציה היהודית ושואלים באיזה מובן היו יהודי אירופה אירופאים? ומה היה התפקיד שמילאה התרבות של היבשת בעיצוב החברה והתרבות החדשה של היהודים בכלל ושל ארץ ישראל בפרט"…..
    מי שמחפש תשובות לשאלות כדאי ומעניין לקרוא את המסה הזאת.
    אירופה של המאה התשע עשרה הייתה קולוניאליסטית ותרבותה חרגה מעבר ליבשת והתפשטה לכל אזורי העולם שבהם היא שלטה, צפון אפריקה,אפריקה,אגן הים התיכון, אסיה,לכל מקום אליו הגיעה הביאה איתה את השפעתה התרבותית כך שבאותה המידה שבתקופת שיא האמנסיפציה של יהדות אירופה שיצאה מן הגטאות,השייטיטלים ותחום המושב והחלה ליטול חלק בחיי התרבות המתהווים כך קרה גם בארצות המאגרב, ובאגן הים התיכון ובאסיה אותו תהליך חילון שחל על יהודי אשכנז קרה בד בבד גם ליהודים תחת הקולוניאליזם הארופאי(לא רק היהודים זה קרה לכל מי שרצה/נתן שזה יקרה לו).
    אלא מאי? משום מה ונסתר מבינתי מסרבת "האשכנזיות" להכיר בכך ולא רק מסרבת, מתכחשת לחלוטין וכאן השרירותיות לטעמי,וכאן גם ההתנשאות, מפני שהאידאולוגיה הציונית היא זאת שחרתה על דגלה להביא את אירופה למזרח, "להיות שווייץ של המזרח התיכון" הייתה השאיפה, זה היה החזון, מבלי לראות ולהכיר כי ארופה כבר הייתה במזרח כשהחלה המהפכה הציונית,ההיאחזות ברעיון שהוא בדותות מיסודו היא זו שגורמת לבורות שמגלה "האשכנזיות" כלפי יוצרים שחיו בקולוניות האירופאיות , נוח ל-"אשכנזיות" לראות את המזרחים כלא מתורבתים ועל כן אין טעם לבדוק ולפשפש מי הם היוצרים החילוניים (אזכיר כדוגמא את אלבר ממי,ז'קלין כהנוב )שחיו ופעלו בקולוניות הארופאיות ותרומתם לתרבות העולמית היא בלתי מבוטלת.

  87. סמולן

    לפני כמה חדשים ראיתי את היצירה, ומצאתי את עצמי סופר את הכותבים המזרחים (מצאתי אחד: מישל אבוטבול), ואז את הערכים על מזרחים (לא מצאתי, כנראה שלא חפרתי מספיק עמוק…), ואז, בעלעול לא מאד מעמיק, רבע שעה – חצי שעה, הגעתי למסקנה שמדובר במצבת זכרון מוסווית, כמו שאירית כתבה.

    אני מזכיר את התגובה שלי, כי אני מאמין שמישהו בצוות הספרים הללו קורא את הבלוג כאן, אני משקף לא רע את קהל היעד של המוצר, ואם לא אני אז הורי והמשפחה. הריני להודיע שלעניות דעתי, אחוז עצום מקהל היעד באשר הוא, יבצע בהקשר הזה "ספירת המזרחים". גם בלי שנהב, ובטח עכשיו. הגזענות הפשוטה, הקלאסית, היא כל כך נדירה במקומותינו, עד שספירת מזרחים בין עורכי הזמן היהודי החדש מזמנת לסופר את העונג שבצפיה בגוזל נשרים. אשכרה, משהו שאתה לא רואה כל יום, והנה הוא כאן, ממש ליד הבית. גם בצומת וגם בסטימצקי.

    כאן אולי כדאי לכם לחזור בחזרה לפליקס פוזן, שמבין משהו בעסקים. בעולם העסקי יש לפעמים עיסוק בניהול משברי אמון בזמן השקת מוצר חדש. יזכרו בהקשר הזה אינטל עם באג הפנטיום (ולמי שלא יודע, באג הפנטיום יוצר על ידי מהנדסים דוברי עברית), וסלקום עם באג הסלקום (שנוהל יפה על ידי יעקב פרי). מה שהקהל והיעד עשויים להעריך, הוא אם היצרן יכיר בכך שהמוצר מקולקל, יתאר באופן ברור את הסיבה לטעות, רצוי באופן שיבהיק שזה משהו שלא קשור לליבת המותג, במקרה שלכם – האמינות, העומק ואי ההטיה של הכותבים, ויציג תכנית מהירה וממוקדת מטרה בתיקון הטעות. הציעו פה כמה פתרונות זולים: שינוי השם על הכריכה ל"חילוניות אשכנזית" הוא הפשוט שבהם. זה בדיוק מה ששביד עשה בספר שלו "בין אורתודוכסיה להומניזם דתי", שקיבל כותרת משנה "מזרח אירופה ומערבה וארץ ישראל". אז הנה, תעתיקו משביד.

    אפשר גם לדבר, ובזריזות, על הוצאת כרכי מילואים שיכסו את ההיבטים (המרתקים, הלא ידועים, הנוגעים לכל אשכנזי באשר הוא אשכנזי, דאמאיט) של תרבות חילונית ספרדית.

    עד שהחיבור הזה יתוקן, כדאי לקחת בחשבון שכל התיחסות או ציטוט שלו תלווה בביקורת זריזה ומתומצתת על הגזענות שלו. למי שחושב אחרת, כדאי לשים לב מה קרה לחנה ארנדט מאז שהתגלה שהיא היתה גזענית צרת אופקים וגרמנו-צנטרית. מכירים? יפה. ומדובר פה בצוות שרצה להקים מצבה לחילוניות היהודית, ועוד לחילוניות ההומניסטית והנאורה, ומוצא את עצמו נופל לכשל הנאור הקלאסי. קטעים.

    יצאתם לברך, ונמצאתם מקללים. אין ולא יהיה אצלכם ערך כמו "גזענות והדרה בתרבות החילונית של יהודי מזרח אירופה ומערבה", אבל הנה, הקדשתם עכשיו ארבעה ספרים שמנמנים כדי לדבר בדיוק על זה ובאופן יחסי, השתיקה רועמת עד כדי כך שאתם בעצם מדברים רק על זה. פדיחות לעדה. העדה החילונית-נאורה-הומאניסטית. בחירות העריכה שלכם, ממש ממש מטרידות.

    יאללה, לעבודה. תחזירו את הספרים הביתה, ותתקנו אותם.

  88. סמולן

    לפני כמה חדשים ראיתי את היצירה, ומצאתי את עצמי סופר את הכותבים המזרחים (מצאתי אחד: מישל אבוטבול), ואז את הערכים על מזרחים (לא מצאתי, כנראה שלא חפרתי מספיק עמוק…), ואז, בעלעול לא מאד מעמיק, רבע שעה – חצי שעה, הגעתי למסקנה שמדובר במצבת זכרון מוסווית, כמו שאירית כתבה.

    אני מזכיר את התגובה שלי, כי אני מאמין שמישהו בצוות הספרים הללו קורא את הבלוג כאן, אני משקף לא רע את קהל היעד של המוצר, ואם לא אני אז הורי והמשפחה. הריני להודיע שלעניות דעתי, אחוז עצום מקהל היעד באשר הוא, יבצע בהקשר הזה "ספירת המזרחים". גם בלי שנהב, ובטח עכשיו. הגזענות הפשוטה, הקלאסית, היא כל כך נדירה במקומותינו, עד שספירת מזרחים בין עורכי הזמן היהודי החדש מזמנת לסופר את העונג שבצפיה בגוזל נשרים. אשכרה, משהו שאתה לא רואה כל יום, והנה הוא כאן, ממש ליד הבית. גם בצומת וגם בסטימצקי.

    כאן אולי כדאי לכם לחזור בחזרה לפליקס פוזן, שמבין משהו בעסקים. בעולם העסקי יש לפעמים עיסוק בניהול משברי אמון בזמן השקת מוצר חדש. יזכרו בהקשר הזה אינטל עם באג הפנטיום (ולמי שלא יודע, באג הפנטיום יוצר על ידי מהנדסים דוברי עברית), וסלקום עם באג הסלקום (שנוהל יפה על ידי יעקב פרי). מה שהקהל והיעד עשויים להעריך, הוא אם היצרן יכיר בכך שהמוצר מקולקל, יתאר באופן ברור את הסיבה לטעות, רצוי באופן שיבהיק שזה משהו שלא קשור לליבת המותג, במקרה שלכם – האמינות, העומק ואי ההטיה של הכותבים, ויציג תכנית מהירה וממוקדת מטרה בתיקון הטעות. הציעו פה כמה פתרונות זולים: שינוי השם על הכריכה ל"חילוניות אשכנזית" הוא הפשוט שבהם. זה בדיוק מה ששביד עשה בספר שלו "בין אורתודוכסיה להומניזם דתי", שקיבל כותרת משנה "מזרח אירופה ומערבה וארץ ישראל". אז הנה, תעתיקו משביד.

    אפשר גם לדבר, ובזריזות, על הוצאת כרכי מילואים שיכסו את ההיבטים (המרתקים, הלא ידועים, הנוגעים לכל אשכנזי באשר הוא אשכנזי, דאמאיט) של תרבות חילונית ספרדית.

    עד שהחיבור הזה יתוקן, כדאי לקחת בחשבון שכל התיחסות או ציטוט שלו תלווה בביקורת זריזה ומתומצתת על הגזענות שלו. למי שחושב אחרת, כדאי לשים לב מה קרה לחנה ארנדט מאז שהתגלה שהיא היתה גזענית צרת אופקים וגרמנו-צנטרית. מכירים? יפה. ומדובר פה בצוות שרצה להקים מצבה לחילוניות היהודית, ועוד לחילוניות ההומניסטית והנאורה, ומוצא את עצמו נופל לכשל הנאור הקלאסי. קטעים.

    יצאתם לברך, ונמצאתם מקללים. אין ולא יהיה אצלכם ערך כמו "גזענות והדרה בתרבות החילונית של יהודי מזרח אירופה ומערבה", אבל הנה, הקדשתם עכשיו ארבעה ספרים שמנמנים כדי לדבר בדיוק על זה ובאופן יחסי, השתיקה רועמת עד כדי כך שאתם בעצם מדברים רק על זה. פדיחות לעדה. העדה החילונית-נאורה-הומאניסטית. בחירות העריכה שלכם, ממש ממש מטרידות.

    יאללה, לעבודה. תחזירו את הספרים הביתה, ותתקנו אותם.

  89. מואיז

    אני שמח שהנושא עלה על הפרק, אבל כול האסופות שיוצאות היום בישראל על היהדות הן אשכנזיות במהותן.
    במקרה זה כדאי לציין את הסידרה של הוצאת ידיעות ספרים "יהדות היום", שיוצאת כבר כמה שנים, והיא כולה על טהרת האשכנזיות. מה? גם יהדות היתה רק במזרח אירופה? לא היתה יהדות במגרב? לא היתה יהדות בעירק? אין יהדות לא אשכנזית בישראל?

    ברירת המחדל של כול עורך או צוות עורכים או הוצאה היא לחלק את המאמרים לכותבים אשכנזים, פשוט כך. עורך שאינו מודע לכשל הזה ימשיך להיכשל שוב ושוב.

    ותודה לסמולן שצודק מאה אחוז, הוצאת כתב ועורכי האנציקלופדיה מתקשים לנהל את המשבר, שלא לומר את הפאדיחה.

  90. מואיז

    אני שמח שהנושא עלה על הפרק, אבל כול האסופות שיוצאות היום בישראל על היהדות הן אשכנזיות במהותן.
    במקרה זה כדאי לציין את הסידרה של הוצאת ידיעות ספרים "יהדות היום", שיוצאת כבר כמה שנים, והיא כולה על טהרת האשכנזיות. מה? גם יהדות היתה רק במזרח אירופה? לא היתה יהדות במגרב? לא היתה יהדות בעירק? אין יהדות לא אשכנזית בישראל?

    ברירת המחדל של כול עורך או צוות עורכים או הוצאה היא לחלק את המאמרים לכותבים אשכנזים, פשוט כך. עורך שאינו מודע לכשל הזה ימשיך להיכשל שוב ושוב.

    ותודה לסמולן שצודק מאה אחוז, הוצאת כתב ועורכי האנציקלופדיה מתקשים לנהל את המשבר, שלא לומר את הפאדיחה.

  91. אירית

    סמולן, רעיון טוב אבל לא לשכוח נשים. יותר נכון – הפליה והדרה של נשים בתרבות החילונית הומניסטית והייתי מתחילה עם מיליטריזם, ארוטיזציה לאומנית וכולי וכולי. אני כמובן מגחכת בזמן שאני כותבת את זה, כיון שזה מסוג הדברים ש"לא יעלה על הדעת". אבל לחלום אפשר

  92. אירית

    סמולן, רעיון טוב אבל לא לשכוח נשים. יותר נכון – הפליה והדרה של נשים בתרבות החילונית הומניסטית והייתי מתחילה עם מיליטריזם, ארוטיזציה לאומנית וכולי וכולי. אני כמובן מגחכת בזמן שאני כותבת את זה, כיון שזה מסוג הדברים ש"לא יעלה על הדעת". אבל לחלום אפשר

  93. שירה

    הפתרון הוא לא להתחנן שיתנו לנו מקום באנציקלופדיות שלהם, אלא לקחת יוזמה ולהוציא אנציקלופדיה מזרחית משלנו.
    גם אם יכניסו משהו לאנציקלופדיות, או לתוכניות הלימודים עדיין אחוז המזרחים והנשים יהיה שולי והנארטיב ההגמוני יישמר . אסור לשתף פעולה, עם מיזמים אשכנזים כאלו, עם סדרות תיעודיות שמנציחות את ההדרה ומשכפלות אותה לדורות. יאללה חברה ולהתחיל להשקיע את האנרגיות במיזמים תרבותיים אלטרנטיבים. כבר מזמן אמרתי לשמואלוף ולחברי המשוררים המזרחים האחרים : תפסיקו להיות מתוסכלים שלא מזמינים אותכם למטולה, או להרגיש כאלו חשובים ואסירי תודה על שנתנו לכם לאייש את משבצת המזרחי/המזרחית התורן/ית . בוא נעשה סדרה משלנו. הרי שום אשכנזי לא יכול היה להפיק סדרה כמו "שירקונצרט" של האנדלוסית, (אבל הם כמובן מוזמנים ואגב היו תגובות מצויינות מצד אשכנזים שנהנו להיחשף לתרבות המזרחית על מכמניה). מי שהיה בפסטיבל השירה המזרחית במצפה רמון ודאי מבין על מה אני מדברת (וכל הכבוד לחביבה ולשאר המארגנים) . הקימו בתי ספר דוגמת "קדמה", שנסו מקלדות והתחילו לכתוב מאמרים לאנציקלופדיה המזרחית החדשה. יש מספיק מומחים ומספיק כותבים מוכשרים בינינו. אדרבא שיגידו שאנחנו גזענים ובדלנים. זוהי העדפה מתקנת ולא הפליה וצריך לתבוע אותה משפטית וחוקית.
    בעוד כשבוע אהיה בפסטיבל המוסיקה היהודית ערבית במוגדור. יהיו שם טובי האמנים בתחום המוזיקה האנדלוסית והמוזיקה היהודית ערבית ממרוקו, ספרד אלג'יר וספרד. נראה לי לא פחות חשוב להיות נוכחים שם מאשר במטולה…
    להפנות קצת מבט החוצה למרחב המזרח תיכוני והבינלאומי ולקבל הכרה משם ולא מפה.

  94. שירה

    הפתרון הוא לא להתחנן שיתנו לנו מקום באנציקלופדיות שלהם, אלא לקחת יוזמה ולהוציא אנציקלופדיה מזרחית משלנו.
    גם אם יכניסו משהו לאנציקלופדיות, או לתוכניות הלימודים עדיין אחוז המזרחים והנשים יהיה שולי והנארטיב ההגמוני יישמר . אסור לשתף פעולה, עם מיזמים אשכנזים כאלו, עם סדרות תיעודיות שמנציחות את ההדרה ומשכפלות אותה לדורות. יאללה חברה ולהתחיל להשקיע את האנרגיות במיזמים תרבותיים אלטרנטיבים. כבר מזמן אמרתי לשמואלוף ולחברי המשוררים המזרחים האחרים : תפסיקו להיות מתוסכלים שלא מזמינים אותכם למטולה, או להרגיש כאלו חשובים ואסירי תודה על שנתנו לכם לאייש את משבצת המזרחי/המזרחית התורן/ית . בוא נעשה סדרה משלנו. הרי שום אשכנזי לא יכול היה להפיק סדרה כמו "שירקונצרט" של האנדלוסית, (אבל הם כמובן מוזמנים ואגב היו תגובות מצויינות מצד אשכנזים שנהנו להיחשף לתרבות המזרחית על מכמניה). מי שהיה בפסטיבל השירה המזרחית במצפה רמון ודאי מבין על מה אני מדברת (וכל הכבוד לחביבה ולשאר המארגנים) . הקימו בתי ספר דוגמת "קדמה", שנסו מקלדות והתחילו לכתוב מאמרים לאנציקלופדיה המזרחית החדשה. יש מספיק מומחים ומספיק כותבים מוכשרים בינינו. אדרבא שיגידו שאנחנו גזענים ובדלנים. זוהי העדפה מתקנת ולא הפליה וצריך לתבוע אותה משפטית וחוקית.
    בעוד כשבוע אהיה בפסטיבל המוסיקה היהודית ערבית במוגדור. יהיו שם טובי האמנים בתחום המוזיקה האנדלוסית והמוזיקה היהודית ערבית ממרוקו, ספרד אלג'יר וספרד. נראה לי לא פחות חשוב להיות נוכחים שם מאשר במטולה…
    להפנות קצת מבט החוצה למרחב המזרח תיכוני והבינלאומי ולקבל הכרה משם ולא מפה.

  95. דודי נתן

    תסלחו לי על שטחיותי
    קראתי רק את שניהם
    והרגשתי הרבה יותר נוח, פשוט וקוהורנטי בתגובה של יובל.
    הביקרות של שנהב נראתה לי כזו שסימנה את המטרה ואז מצאה את הטיעונים

    שוכנעתי הרבה יותר מדברי יובל.

    בכל זאת, לא אקרא את האנציקלופדיה, לא קורא אנציקלופדיות, בטח שאני לא קונה אנציקלופדיות.

    ובענין המזרחי – חשוב לספר את תיאורי החילוניות המזרחית שבודאי היתה, אך מעבר לתיאוריות על האשכנזיות שהצמידה את הדת אל המזרחיים יש גם קצת מציאות
    שבה אכן המסורתיות היתה חזקה יותר בעולם היהודי המזרחי.
    בד"כ מתגאים בזה.
    מי יודע אולי זה טוב? אולי זה רע?
    מגוחך בעיני היכולת להחזיק את כל הפינות של המפה מצד אחד, לדבר באופן הכי דיכוטומי מצד שני
    ולהטיף כנגד הדיכוטומיה הבינארית מצד שלישי.

    תנסו, תקראו רק עם המבט של מי מהשניים כותב דיכוטומי-בינארי.

  96. דודי נתן

    תסלחו לי על שטחיותי
    קראתי רק את שניהם
    והרגשתי הרבה יותר נוח, פשוט וקוהורנטי בתגובה של יובל.
    הביקרות של שנהב נראתה לי כזו שסימנה את המטרה ואז מצאה את הטיעונים

    שוכנעתי הרבה יותר מדברי יובל.

    בכל זאת, לא אקרא את האנציקלופדיה, לא קורא אנציקלופדיות, בטח שאני לא קונה אנציקלופדיות.

    ובענין המזרחי – חשוב לספר את תיאורי החילוניות המזרחית שבודאי היתה, אך מעבר לתיאוריות על האשכנזיות שהצמידה את הדת אל המזרחיים יש גם קצת מציאות
    שבה אכן המסורתיות היתה חזקה יותר בעולם היהודי המזרחי.
    בד"כ מתגאים בזה.
    מי יודע אולי זה טוב? אולי זה רע?
    מגוחך בעיני היכולת להחזיק את כל הפינות של המפה מצד אחד, לדבר באופן הכי דיכוטומי מצד שני
    ולהטיף כנגד הדיכוטומיה הבינארית מצד שלישי.

    תנסו, תקראו רק עם המבט של מי מהשניים כותב דיכוטומי-בינארי.

  97. ירדנה אלון

    פתרון ששנים מדברים עליו, ולשם כך כמדומני אף הוקמה בימת קדם,ו-"הכיוון מזרח" וכמובן האנתולוגיה "מאה שנים מאה יוצרים",הבעיה היחידה היא מימון,מי יממן פרוייקט כזה?ובאשר לאמירות כמו בדלנות ושאר ירקות,אינני חוששת שהרי תמיד ימצאו משהו רע לומר עלינו,על מנת לרפות את ידינו,ולהמעיט בערכנו,כפי שזה קורה במישור האישי זה קורה גם במישור הקולקטיבי,כך הן הבריות,וזוהי דרכו של עולם.

  98. ירדנה אלון

    פתרון ששנים מדברים עליו, ולשם כך כמדומני אף הוקמה בימת קדם,ו-"הכיוון מזרח" וכמובן האנתולוגיה "מאה שנים מאה יוצרים",הבעיה היחידה היא מימון,מי יממן פרוייקט כזה?ובאשר לאמירות כמו בדלנות ושאר ירקות,אינני חוששת שהרי תמיד ימצאו משהו רע לומר עלינו,על מנת לרפות את ידינו,ולהמעיט בערכנו,כפי שזה קורה במישור האישי זה קורה גם במישור הקולקטיבי,כך הן הבריות,וזוהי דרכו של עולם.

  99. סמולן

    עלעלתי שוב בזמן החדש. מתברר שיש שם תיקון: במקום תמונה של גרץ, ההיסטוריון הגדול, שמו תמונה של רתנאו, המולטי-טאלנט הגדול. על כן מצ"ב שם דף עם גרץ בחליפה וזקן. יש תקדים לתיקונים.

    שנית, בקריאה שניה, ולא לגמרי מהירה, מדובר בטעות של קהל היעד. הזמן החדש הוא אנדרטה לשמאל המר"צי. לא לשום ואריאנט אחר של אשכנזיות או של אסקימואיות. הוא כותב, מנקודת הראות שלו, ובשיתוף עם עוד הרבה אחרים, על ההיסטוריה והרקע להיווצרותו, ומנסה לנכס את כלל התרבות החילונית, ולהשכיח כנראה את התורמים האחרים לקיומה. מישראל אלדד ועד אני לא יודע מי, שמוזכרים, אבל בתמצות ובקיצור.

    הספרדים, באופן כללי, הם נוכחים עד מאד מאחורי הקלעים. למשל, הערך של ירמיהו יובל על שפינוזה, מדגים עד כמה היתה בחירה מודעת שלא להכליל ערכים על ספרדים, ועד כמה הזמן החדש בחר במודע לשתוק בהקשר הזה. גם הערך על "מוסר לחימה", שבו מתעלמים לגמרי מטבח כפר קאסם (!). אני חושד, שהם לא רצו לכתוב שם את השמות פראנקנטל מחד, ודהאן מאידך. הרבה יותר קל לשים תמונה של הארכי-אויב שרון, ולהוסיף כמה מילים על המאה ואחד ועל קיביה. כלומר, נראה לי שמה שנכתב בתשובות לשנהב, היה תוצר של חשיבה מקדמית על הדרך הנכונה להגן על מדיניות העריכה. מין מארב מתוכנן ודבילי.

    מדובר לא בחילוניות, וגם לא באשכנזיות, אלא במר"ציזם, ששואף לנוע מהמימוש הפוליטי אל העיצוב החברתי. כמו הקשת. אבל עם מימון. עדיין, יש שם בסיס למוצר מצוין. השכתוב צריך להיות לא כרך מילואים, אלא (לפחות) 20% תוספת של ערכי עומק. הייתי אגב, פונה לרב יוסף כדי לקבל נקודת מבט שהיא של "אחר" אמיתי, לא ערבי מאולף. יש להם כמה ניסיונות כאלו, חלקם מעניינים מאד.

    פרט למזרחים, חסרים עוד ערכים שמיוצגים באופן קולקטיבי וגס מדי. גם הם יכולים להוסיף שם שני כרכים או מה. אבל אין ספק שמזרחים הם החוסר המרכזי.

    ובעיקר, הנה רעיון איך לעשות את זה: הולכים לפוזן, ומסבירים לו שהוכחת שההשקה עברה ממש יפה, שמשווים אותנו לאנציקלופדיה הגדולה, ויש פידבקים חשובים מהלקוחות: כנראה שהחסכון התקציבי הוביל באמת לפגם במוצר. אין ברירה, צריך עוד תקציבים כדי לכתוב בהיקף של שלושה כרכים נוספים, ואז לערוך את הכל מחדש באופן אינטגרטיבי. תעסוקה לעוד שנתיים, ובעיקר, יש מצב שאותם אנשים יקנו גם את הגרסה הנוכחית, וגם את הגרסה הבאה 🙂

  100. סמולן

    עלעלתי שוב בזמן החדש. מתברר שיש שם תיקון: במקום תמונה של גרץ, ההיסטוריון הגדול, שמו תמונה של רתנאו, המולטי-טאלנט הגדול. על כן מצ"ב שם דף עם גרץ בחליפה וזקן. יש תקדים לתיקונים.

    שנית, בקריאה שניה, ולא לגמרי מהירה, מדובר בטעות של קהל היעד. הזמן החדש הוא אנדרטה לשמאל המר"צי. לא לשום ואריאנט אחר של אשכנזיות או של אסקימואיות. הוא כותב, מנקודת הראות שלו, ובשיתוף עם עוד הרבה אחרים, על ההיסטוריה והרקע להיווצרותו, ומנסה לנכס את כלל התרבות החילונית, ולהשכיח כנראה את התורמים האחרים לקיומה. מישראל אלדד ועד אני לא יודע מי, שמוזכרים, אבל בתמצות ובקיצור.

    הספרדים, באופן כללי, הם נוכחים עד מאד מאחורי הקלעים. למשל, הערך של ירמיהו יובל על שפינוזה, מדגים עד כמה היתה בחירה מודעת שלא להכליל ערכים על ספרדים, ועד כמה הזמן החדש בחר במודע לשתוק בהקשר הזה. גם הערך על "מוסר לחימה", שבו מתעלמים לגמרי מטבח כפר קאסם (!). אני חושד, שהם לא רצו לכתוב שם את השמות פראנקנטל מחד, ודהאן מאידך. הרבה יותר קל לשים תמונה של הארכי-אויב שרון, ולהוסיף כמה מילים על המאה ואחד ועל קיביה. כלומר, נראה לי שמה שנכתב בתשובות לשנהב, היה תוצר של חשיבה מקדמית על הדרך הנכונה להגן על מדיניות העריכה. מין מארב מתוכנן ודבילי.

    מדובר לא בחילוניות, וגם לא באשכנזיות, אלא במר"ציזם, ששואף לנוע מהמימוש הפוליטי אל העיצוב החברתי. כמו הקשת. אבל עם מימון. עדיין, יש שם בסיס למוצר מצוין. השכתוב צריך להיות לא כרך מילואים, אלא (לפחות) 20% תוספת של ערכי עומק. הייתי אגב, פונה לרב יוסף כדי לקבל נקודת מבט שהיא של "אחר" אמיתי, לא ערבי מאולף. יש להם כמה ניסיונות כאלו, חלקם מעניינים מאד.

    פרט למזרחים, חסרים עוד ערכים שמיוצגים באופן קולקטיבי וגס מדי. גם הם יכולים להוסיף שם שני כרכים או מה. אבל אין ספק שמזרחים הם החוסר המרכזי.

    ובעיקר, הנה רעיון איך לעשות את זה: הולכים לפוזן, ומסבירים לו שהוכחת שההשקה עברה ממש יפה, שמשווים אותנו לאנציקלופדיה הגדולה, ויש פידבקים חשובים מהלקוחות: כנראה שהחסכון התקציבי הוביל באמת לפגם במוצר. אין ברירה, צריך עוד תקציבים כדי לכתוב בהיקף של שלושה כרכים נוספים, ואז לערוך את הכל מחדש באופן אינטגרטיבי. תעסוקה לעוד שנתיים, ובעיקר, יש מצב שאותם אנשים יקנו גם את הגרסה הנוכחית, וגם את הגרסה הבאה 🙂

  101. אידיוטית

    האנציקלופדיה נשמעת מעניינת ומסקרנת.

  102. אידיוטית

    האנציקלופדיה נשמעת מעניינת ומסקרנת.

  103. יצחקי ד"ר אהרון

    אני מסכים עם שירה שמספרים ואחוזים שפרופ' שנהב מביא על מקומם של המזרחים בממסד, מעלים את חמתם של תומכי הסדר הקיים.
    הסיבה לזעם היא, שמספרים אלה מערערים על המדיניות שנוהגת במדינת ישראל, בשני מישורים:
    1) דרישה לחלוקת משאבים צודקת: מדינת ישראל, מיצגת רק את המגזר הגזעני. המדינה פועלת אך ורק לפי האינטרסים של האשכנזים, שנוהגים לפי העיקרון: כולה שלי. חייבת להיות חלוקה צודקת של משאבים ותפקידים יוקרתיים ואחרים בין שני חלקי האוכלוסייה. אין שום סיבה שבעולם שתצדיק את המונופול של המגזר האשכנזי על המדינה ומשאביה.
    2) האידיאולוגיה הגזענית אינה רלבנטית: הטענה שעליה מתבסס הממסד, היא שלמזרחים אין כישורים שיכולים להתאים לתפקידים ראויים. אידיאולוגיה גזענית זו מופצת בכל הדרכים האפשריות, ובכללן: ב"מדע" במקצועות השונים, באומנות ובפובליציסטיקה. המגזר האשכנזי טוען כי, בשל כישוריהם התרומיות של האשכנזים, כביכול הם ורק הם יכולים לייצג אותנו, המזרחים, בכל התחומים. ולא רק באקדמיה ובכתיבת האנציקלופדיה. מספרים אלה מלמדים שמדובר פה באינטרסים ולא בשאלה של כישורים. ולכן זה לא לגיטימי בכלל, שיהיה לאשכנזים מונופול על המרחב הציבורי ומוסדותיו, באופן שיקבע את גורלנו לשבט, גם במישור הפרטי.
    לשוני התרבותי בינינו, המזרחים לבין האשכנזים אין ולא יכול להיות גורם כלשהו שיצדיק מצב עגום זה בייצוג, בתקצוב ובחלוקת המשאבים. עיקרה של הבעיה היא בעיית מדיניות הרסנית של המדינה, כלפי המזרחים, מראשיתה. האשכנזים נוהגים לפעול אך ורק למען האינטרסים שלהם. הממסד רואה במזרחים עם אחר וגזע אחר.
    בכדי ליצור את האיזונים המתאימים שיתקנו, במידה כלשהי את המצב, צריך להיות ייצוג שתואם את אחוז המזרחים באוכלוסייה, מפני שהוכח כי אנחנו המזרחים, היחידים שיכולים לדאוג לעניינינו.
    ההפרדה בינינו ובין המגזר האשכנזי היא ביוזמת המנהיגות של התנועה הציונית והמדינה. ההפרדה הגזענית בשטח החלה מראשית ההתיישבות בארץ. במישור האידיאולוגי, הגזענות התקיימה מתחילת רעיון הציונות המדינית של הרצל.
    לא אנחנו, המזרחים, קובעים את המדיניות. המנהיגות המדינית והממסדית האשכנזית היא זו שקובעת את המדיניות. התנועה הציונית ומדינת ישראל הם שפצלו את האוכלוסייה היהודית לשני עמים, באופן מכוון ומתוכנן מראש בפרטי הפרטים, במטרה להפעיל מדיניות שעבוד גזענית, כלפינו המזרחים.
    התנועה הציונית ומדינת ישראל ניצלו באכזריות את האימון שהמזרחים נתנו בהם, להיות להם לרועץ ולרדות בהם.
    הרכוש של המזרחים, מכל הארצות, נשלל מלכתחילה, על-ידי התנועה הציונית ומדינת ישראל, כבר בארצות המוצא. הם נדחקו באופן מודע ומתוכנן לעוני, ניוון ובערות. בכדי לאפשר את שעבודם ללא התנגדות מצידם, מדינת ישראל השקיעה מאמצים גדולים בכסף ובכוח אדם, בכדי לשבור את רוחם.
    לא תיתכן מדינה, שיתקיימו בה שני עמים או שני ייסודות אתניים, שיהיה בה ייצוג של גורם אתני אחד בלבד. זו הפרה בוטה של האזונים האתניים במדינת ישראל.
    השלטון צריך לשקף את מבנה האוכלוסייה, הן במבנה הממסד והן באיושו, הן בתקצוב , הן בחלוקת המשאבים והן בשאר התחומים שבהם יש ביטוי לעושרה של המדינה.
    האיזון יכול להיות באמצעות משטר פריטטי, בכל מה שהמדינה הזאת יכולה להעניק לאוכלוסייתה.
    מדינת ישראל יצרה את ההפרדה. בבקשה. אבל שתהיה גם חלוקה צודקת של המשאבים.
    המבנה הפריטטי של המשטר ומשאבי המדינה יכול להיות גם סידור זמני, עד שיום יבוא, כאשר מדינת ישראל תתעשת ותבטל את האידיאולוגיה, את העשייה הגזעניים ואת תוצאותיהן.
    הפיתרון לבעיות שלנו, בשלב זה, הוא: משטר פריטטי.
    בהצלחה.

  104. יצחקי ד"ר אהרון

    אני מסכים עם שירה שמספרים ואחוזים שפרופ' שנהב מביא על מקומם של המזרחים בממסד, מעלים את חמתם של תומכי הסדר הקיים.
    הסיבה לזעם היא, שמספרים אלה מערערים על המדיניות שנוהגת במדינת ישראל, בשני מישורים:
    1) דרישה לחלוקת משאבים צודקת: מדינת ישראל, מיצגת רק את המגזר הגזעני. המדינה פועלת אך ורק לפי האינטרסים של האשכנזים, שנוהגים לפי העיקרון: כולה שלי. חייבת להיות חלוקה צודקת של משאבים ותפקידים יוקרתיים ואחרים בין שני חלקי האוכלוסייה. אין שום סיבה שבעולם שתצדיק את המונופול של המגזר האשכנזי על המדינה ומשאביה.
    2) האידיאולוגיה הגזענית אינה רלבנטית: הטענה שעליה מתבסס הממסד, היא שלמזרחים אין כישורים שיכולים להתאים לתפקידים ראויים. אידיאולוגיה גזענית זו מופצת בכל הדרכים האפשריות, ובכללן: ב"מדע" במקצועות השונים, באומנות ובפובליציסטיקה. המגזר האשכנזי טוען כי, בשל כישוריהם התרומיות של האשכנזים, כביכול הם ורק הם יכולים לייצג אותנו, המזרחים, בכל התחומים. ולא רק באקדמיה ובכתיבת האנציקלופדיה. מספרים אלה מלמדים שמדובר פה באינטרסים ולא בשאלה של כישורים. ולכן זה לא לגיטימי בכלל, שיהיה לאשכנזים מונופול על המרחב הציבורי ומוסדותיו, באופן שיקבע את גורלנו לשבט, גם במישור הפרטי.
    לשוני התרבותי בינינו, המזרחים לבין האשכנזים אין ולא יכול להיות גורם כלשהו שיצדיק מצב עגום זה בייצוג, בתקצוב ובחלוקת המשאבים. עיקרה של הבעיה היא בעיית מדיניות הרסנית של המדינה, כלפי המזרחים, מראשיתה. האשכנזים נוהגים לפעול אך ורק למען האינטרסים שלהם. הממסד רואה במזרחים עם אחר וגזע אחר.
    בכדי ליצור את האיזונים המתאימים שיתקנו, במידה כלשהי את המצב, צריך להיות ייצוג שתואם את אחוז המזרחים באוכלוסייה, מפני שהוכח כי אנחנו המזרחים, היחידים שיכולים לדאוג לעניינינו.
    ההפרדה בינינו ובין המגזר האשכנזי היא ביוזמת המנהיגות של התנועה הציונית והמדינה. ההפרדה הגזענית בשטח החלה מראשית ההתיישבות בארץ. במישור האידיאולוגי, הגזענות התקיימה מתחילת רעיון הציונות המדינית של הרצל.
    לא אנחנו, המזרחים, קובעים את המדיניות. המנהיגות המדינית והממסדית האשכנזית היא זו שקובעת את המדיניות. התנועה הציונית ומדינת ישראל הם שפצלו את האוכלוסייה היהודית לשני עמים, באופן מכוון ומתוכנן מראש בפרטי הפרטים, במטרה להפעיל מדיניות שעבוד גזענית, כלפינו המזרחים.
    התנועה הציונית ומדינת ישראל ניצלו באכזריות את האימון שהמזרחים נתנו בהם, להיות להם לרועץ ולרדות בהם.
    הרכוש של המזרחים, מכל הארצות, נשלל מלכתחילה, על-ידי התנועה הציונית ומדינת ישראל, כבר בארצות המוצא. הם נדחקו באופן מודע ומתוכנן לעוני, ניוון ובערות. בכדי לאפשר את שעבודם ללא התנגדות מצידם, מדינת ישראל השקיעה מאמצים גדולים בכסף ובכוח אדם, בכדי לשבור את רוחם.
    לא תיתכן מדינה, שיתקיימו בה שני עמים או שני ייסודות אתניים, שיהיה בה ייצוג של גורם אתני אחד בלבד. זו הפרה בוטה של האזונים האתניים במדינת ישראל.
    השלטון צריך לשקף את מבנה האוכלוסייה, הן במבנה הממסד והן באיושו, הן בתקצוב , הן בחלוקת המשאבים והן בשאר התחומים שבהם יש ביטוי לעושרה של המדינה.
    האיזון יכול להיות באמצעות משטר פריטטי, בכל מה שהמדינה הזאת יכולה להעניק לאוכלוסייתה.
    מדינת ישראל יצרה את ההפרדה. בבקשה. אבל שתהיה גם חלוקה צודקת של המשאבים.
    המבנה הפריטטי של המשטר ומשאבי המדינה יכול להיות גם סידור זמני, עד שיום יבוא, כאשר מדינת ישראל תתעשת ותבטל את האידיאולוגיה, את העשייה הגזעניים ואת תוצאותיהן.
    הפיתרון לבעיות שלנו, בשלב זה, הוא: משטר פריטטי.
    בהצלחה.