שתיקה שווה זהב?

חיה נח

עם היוודע דבר בית הדין המשמעתי בפרשת התלונות על הטרדה מינית נגד הפרופסור דוד אוחנה אוניברסיטת בן גוריון בנגב נכנסה לאלם. תגובותיהן של נשות הסגל האקדמי והמינהלי, ומרבית הסטודנטיות לא נשמעו. הפמיניסטיות של האוניברסיטה לא השמיעו את קולן אף על פי שכמה מהן מרבות להתראיין בנושאי פמיניזם וחברה. את כבודה של האוניברסיטה ואת כבודן של הנשים הנפגעות הצילו שלושה מרצים, וכמה עשרות נשות הסגל המנהלי וסטודנטים שהפגינו ביום ראשון האחרון, נוכח הסתירות והתמיהות שמעוררות ההנמקות שסיפק בית הדין,  שזיכה את הפרופ` אוחנה מהאשמות שיוחסו לו והאשים את המתלוננות בקנוניה. אבל גם קולם של המפגינים כמעט שלא נשמע מחוץ לגבולות הקמפוס.

המקרה של פרופסור אוחנה, שאינו המקרה הראשון של הטרדה מינית באוניברסיטת בן-גוריון, מעלה שאלות מטרידות ביותר באשר לקשריה של הגילדה האקדמית, המתייצבת כמעט באורח אוטומטי להגנת חבריה, והוא מעורר מחשבות נוגות באשר להיבט המעמדי של המאבק הפמיניסטי, שהתגלה נוכח נטישתן של נשות הסגל המנהלי על ידי נשות הסגל האקדמי. מטרידים ומעציבים לא פחות הם  שיקולי החשבון והפחד של רוב חברות וחברי הסגל הבוחרים לעבור על הפרשה בשתיקה, אולי מחשש לעתידם האקדמי.

השתלשלותה של פרשה זו מעוררת ספקות עמוקים באשר לעומק המחוייבות החברתית ולכנות המחוייבות הפמיניסטית של נשות ואנשי הסגל באוניברסיטת בן גוריון, שמרביתם לא השכילו לגלות שמץ של סולידריות עם חמש הנשים המתלוננות, הנמנות כולן עם הסגל המינהלי. הדיבורים התיאורטיים על זכותן של הנשים להגנה מהטרדות מיניות במקום עבודתן, מתמסמסים לנוכח העמידה המבישה מנגד, בחמישה מקרי המבחן שהציבו בפניהן חמש המתלוננות ממדרשת שדה-בוקר . המוסר הכפול נהפך כנראה נר לרגלינו, ואי אילו קווי דמיון  בין פרשה זו לפרשת קצב לא יכולים שלא לעורר את השאלה מה כל זה אומר על אנשי הסגל באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטאות האחרות בארץ? מה זה אומר עלינו הנשים, ומה זה אומר על כולנו כחברה?

הופעתה האמיצה של מיכל, אחת המתלוננות, שחשפה עצמה באחד מערוצי הטלויזיה והוכפשה באורח מחפיר, עלתה לה ללא ספק בדמים, וחייה מעתה לבטח לא יהיו קלים יותר. נשים שיוטרדו במוסדות האקדמיים יפנימו את המסר של בית הדין המשמעתי של אוניברסיטת בן גוריון, וגם אם יתהפכו על משכבן לילות רבים ללא שינה לא יעזו להתלונן.

זוהי כנראה המסקנה היחידה מחוסר התגובה של כולנו!

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אירית

    תודה על המאמר, הוא חל על כל האליטה שניצבת על כרעי התרנוגלת הללו, והוכיחה מוסר כפול ועלוב. "רואים להם" . עד כה זה היה בגדר "ידע פנימי" שרחש מתחת לפני השטח, ללא הועיל. נידמה שעכשיו מעשים כאלה יהוו הצדקה בידי אויבים אחרים של האליטה הזו, להפיל אותה מכוחה, ואין להצטער (גם אם נזקי המהלך הזה יהיו גדולים בטווח הקצר).
    אני הופקרתי באותה צורה על ידי אותה "אליטה" צבועה של פמיניסטיות, ודוקא לא הייתי בסגל המנהלי, אבל לא שייכת מבחינה חברתית. ה"גלעין הקשה" של הקרן החדשה לישראל, וגוש שוחרי הזכויות, הנאורות, וכמובן שוויון האשה, זרקו אותי לכלבים, כי המטרידים שלי (יותר נכון אנסים נתעבים) היו פשוט חזקים ולא משתלם להתעסק (במקרה זה, משרד הבטחון). כך גיליתי את הפער העצום שבין התדמית של אנשים שהחזיקו בעוצמה ציבורית בזכות "הנאורות" ובין מעשיהן כלפי פנים, במקום שאחרים לא רואים. אמנם, לוקח כמעט עשרים שנה מאז שאני חוייתי את הרקבון, ועד שהוא פורץ לתודעה הציבורית, אבל טוב שזה קורה, וזה קורה רק כי אי אפשר לסבול יותר את הצביעות. אנחנו קוראים על שמעון נוה, (בעלה של חנה נוה) ומתחילים להבין לאט מהו "המעגל הפנימי" שהחזיק את האליטה הכי צבועה בישראל, במכונה ובמקום של כוח. מילא כוח, אבל הם תפסו את נישת הנאורות ומנעו בכך התקדמות חברתית. שמעון נוה הוא ה"שד" שיצא מן הבקבוק, ובטח יש עוד כמה כאלה הפתעות מעניינות. אוחנה ניראה לי גם כן סובל מתסמונת הפה הגדול, ויש לו בודאי תמיכה ממסדית עמוקה מזו שניראית לעין. סגל בן גוריון אינו שונה בעניין זה מהסגל במקומות אחרים, תנוח תדעתך בעניין זה. צריך לעשות בדק בית טוב לתקופה שלפני עשרים שנה, ולראות מי קודם, איך, ומה התהליכים שגרמו ל"חטיפה" של השמאל בידי שרלטנים מגלגלי עיניים. לא כדי לבוא חשבון, אלא כדי ללמוד לקח לניסיון הבא להרים תנועה חברתית בישראל. ציינת את פרשת קצב, שימי לב מי קם להגן עליו, ומתוך איזו "אליטה" ומערך נפשי מדובר. הנשים צריכות להבין, כמו המזרחים ומוחלשים אחרים, ששמאל "מכובס" הוא פשיזם מוסווה, כלומר, אין שמאל ללא פמיניזם במעשה (בתוך הקבוצה הנאורה עצמה) ואין שמאל ללא מחוייבות למעמדות הנמוכים בפועל, (זה לגבי המזרחים). אנחנו הצמחנו שמאל שפרצופו דומה לזה שעולה מן הראיון עם שמעון נוה, כלומר מפלצתי משהו. חשובה גם כן הדינמיקה הנוצרת כאן, במקרה של אוחנה, כמו אצל קצב. זהו שכפול של טקטיקת מפאי, כלומר, באורח פלא, מדובר במזרחי צמרת שהוא הוא המטריד שנתפס וזו תהיה הפעם היחידה שהשמאל הלבן הזה יעמוד לצד המזרחים (נגד נוטרדות, ובמקרים רבים נשים מזרחיות כמובן או "שקופות"). המזרחי פה משמש ככליא ברק, או נושא הארכיטיפ הקיבוצי של המיסוגניה הקבוצתית, אך ברובד פחות מטה פיזי, יש מספיק אשכנזים כמו אוחנה, ועליהם לא נשמע בכלל.

  2. אירית

    תודה על המאמר, הוא חל על כל האליטה שניצבת על כרעי התרנוגלת הללו, והוכיחה מוסר כפול ועלוב. "רואים להם" . עד כה זה היה בגדר "ידע פנימי" שרחש מתחת לפני השטח, ללא הועיל. נידמה שעכשיו מעשים כאלה יהוו הצדקה בידי אויבים אחרים של האליטה הזו, להפיל אותה מכוחה, ואין להצטער (גם אם נזקי המהלך הזה יהיו גדולים בטווח הקצר).
    אני הופקרתי באותה צורה על ידי אותה "אליטה" צבועה של פמיניסטיות, ודוקא לא הייתי בסגל המנהלי, אבל לא שייכת מבחינה חברתית. ה"גלעין הקשה" של הקרן החדשה לישראל, וגוש שוחרי הזכויות, הנאורות, וכמובן שוויון האשה, זרקו אותי לכלבים, כי המטרידים שלי (יותר נכון אנסים נתעבים) היו פשוט חזקים ולא משתלם להתעסק (במקרה זה, משרד הבטחון). כך גיליתי את הפער העצום שבין התדמית של אנשים שהחזיקו בעוצמה ציבורית בזכות "הנאורות" ובין מעשיהן כלפי פנים, במקום שאחרים לא רואים. אמנם, לוקח כמעט עשרים שנה מאז שאני חוייתי את הרקבון, ועד שהוא פורץ לתודעה הציבורית, אבל טוב שזה קורה, וזה קורה רק כי אי אפשר לסבול יותר את הצביעות. אנחנו קוראים על שמעון נוה, (בעלה של חנה נוה) ומתחילים להבין לאט מהו "המעגל הפנימי" שהחזיק את האליטה הכי צבועה בישראל, במכונה ובמקום של כוח. מילא כוח, אבל הם תפסו את נישת הנאורות ומנעו בכך התקדמות חברתית. שמעון נוה הוא ה"שד" שיצא מן הבקבוק, ובטח יש עוד כמה כאלה הפתעות מעניינות. אוחנה ניראה לי גם כן סובל מתסמונת הפה הגדול, ויש לו בודאי תמיכה ממסדית עמוקה מזו שניראית לעין. סגל בן גוריון אינו שונה בעניין זה מהסגל במקומות אחרים, תנוח תדעתך בעניין זה. צריך לעשות בדק בית טוב לתקופה שלפני עשרים שנה, ולראות מי קודם, איך, ומה התהליכים שגרמו ל"חטיפה" של השמאל בידי שרלטנים מגלגלי עיניים. לא כדי לבוא חשבון, אלא כדי ללמוד לקח לניסיון הבא להרים תנועה חברתית בישראל. ציינת את פרשת קצב, שימי לב מי קם להגן עליו, ומתוך איזו "אליטה" ומערך נפשי מדובר. הנשים צריכות להבין, כמו המזרחים ומוחלשים אחרים, ששמאל "מכובס" הוא פשיזם מוסווה, כלומר, אין שמאל ללא פמיניזם במעשה (בתוך הקבוצה הנאורה עצמה) ואין שמאל ללא מחוייבות למעמדות הנמוכים בפועל, (זה לגבי המזרחים). אנחנו הצמחנו שמאל שפרצופו דומה לזה שעולה מן הראיון עם שמעון נוה, כלומר מפלצתי משהו. חשובה גם כן הדינמיקה הנוצרת כאן, במקרה של אוחנה, כמו אצל קצב. זהו שכפול של טקטיקת מפאי, כלומר, באורח פלא, מדובר במזרחי צמרת שהוא הוא המטריד שנתפס וזו תהיה הפעם היחידה שהשמאל הלבן הזה יעמוד לצד המזרחים (נגד נוטרדות, ובמקרים רבים נשים מזרחיות כמובן או "שקופות"). המזרחי פה משמש ככליא ברק, או נושא הארכיטיפ הקיבוצי של המיסוגניה הקבוצתית, אך ברובד פחות מטה פיזי, יש מספיק אשכנזים כמו אוחנה, ועליהם לא נשמע בכלל.

  3. כרמלו מישיש

    את העובדה שפסק הדין הוא נכון וצודק? זה עד כדי כך מופרך?

    אם יש טענה על תוצאות המשפט, אולי תביאו ראיות שיסתרו ? או שלפחות יערערו את מה שנתפס כתיק סגור?

  4. כרמלו מישיש

    את העובדה שפסק הדין הוא נכון וצודק? זה עד כדי כך מופרך?

    אם יש טענה על תוצאות המשפט, אולי תביאו ראיות שיסתרו ? או שלפחות יערערו את מה שנתפס כתיק סגור?

  5. יוסי דהאן

    אם השמטת שמותיהם של אנשים ספציפיים המואשמים בהאשמות חמורות בתגובה אנונימית שלעורכים אין שום דרך לברר את אמיתותן היא השתקה, אנחנו מודים באשמה.

  6. יוסי דהאן

    אם השמטת שמותיהם של אנשים ספציפיים המואשמים בהאשמות חמורות בתגובה אנונימית שלעורכים אין שום דרך לברר את אמיתותן היא השתקה, אנחנו מודים באשמה.

  7. איציק ניסני

    שלום לך

    ממך לא קיבלתי מידע מה,מתי,איך,איפה,כמה,למה בעיניין אוחנה.אבל עיינתי ב גוגול

    ליבי תמיד עם המרגישות נפגעות ומוטרדות גם אם לא היה כך .

    גדלתי בסביבה בה הכבוד לאם ,אחות,אשה,בת,נכדה הינו ערך קיומי ולא רק תרבותי ולא רק טאבו .

    כי האשה היא עץ החיים .

    אבל במקרה הזה היה זילות לעיניין
    מה היה לנו ?

    היה משפט סגור באוניברסיטה עם אנשים שהידע שלהם בחקירה ובמשפט ובאמת ובמוסר הינו מהבית
    ולא לימודים סדורים עם ידע והבנה לא ניסיון מול 99% מעורכי הדין המוציאים שם רע לשאר 1%……….

    הייתי בעברי חבר בית דין לסטודנטים במקום הזה ומכיר אני את התופעה.

    התלונה היתה צריכה להידון בבית דין כהלכה עם שופטים כהלכה ועורכי דין כהלכה(?!).

    היתה כאן בלשון המעטה דרך גרועה אותה בחרה נשיאת האוניברסיטה ממש לא בחוכמה .

    ולדעתי במקרה הזה

    אסור לנו להפוך את העוקץ כבית משפט צללים אלטרנטיבי למשפט בו לא חל צדק נורמטיבי .

  8. איציק ניסני

    שלום לך

    ממך לא קיבלתי מידע מה,מתי,איך,איפה,כמה,למה בעיניין אוחנה.אבל עיינתי ב גוגול

    ליבי תמיד עם המרגישות נפגעות ומוטרדות גם אם לא היה כך .

    גדלתי בסביבה בה הכבוד לאם ,אחות,אשה,בת,נכדה הינו ערך קיומי ולא רק תרבותי ולא רק טאבו .

    כי האשה היא עץ החיים .

    אבל במקרה הזה היה זילות לעיניין
    מה היה לנו ?

    היה משפט סגור באוניברסיטה עם אנשים שהידע שלהם בחקירה ובמשפט ובאמת ובמוסר הינו מהבית
    ולא לימודים סדורים עם ידע והבנה לא ניסיון מול 99% מעורכי הדין המוציאים שם רע לשאר 1%……….

    הייתי בעברי חבר בית דין לסטודנטים במקום הזה ומכיר אני את התופעה.

    התלונה היתה צריכה להידון בבית דין כהלכה עם שופטים כהלכה ועורכי דין כהלכה(?!).

    היתה כאן בלשון המעטה דרך גרועה אותה בחרה נשיאת האוניברסיטה ממש לא בחוכמה .

    ולדעתי במקרה הזה

    אסור לנו להפוך את העוקץ כבית משפט צללים אלטרנטיבי למשפט בו לא חל צדק נורמטיבי .

  9. אירית

    אני מכבדת את החלטתך כנורמת עריכה עקרונית. חבל רק שאותם קני המידה לא חלים על הכפשות מהצד השני, שהוא כמובן חזק יותר ובעל במות רבות ומשפיעות להפריע את מכלול חייו של אדם. אני עומדת מאחורי דברי בשמי שלי. כאמור, החלטתך באופן עקרוני מקובלת לגבי אופיו של אתר, אך שים לב גם למה שאני אומרת בבקשה, כיון שבסביבה המדוברת אין שפע של כלי תקשורת כדי להגיב בצורה מאוזנת על "רצח אופי". אחת הנשים שהזכרתי שם, ואשר מחקת את שמה, טרחה להוציא מכתב ארוך ומפורט לאישיות משפטית בכירה (מבחינה תעסוקתית אך לא רק) עם הכפשה מפורטת מאד. לי כמובן אין זכות לדעת או להגיב. כך זה קורה תמיד במנגנוני כוח, וחשוב לזכור את זה. הרי זו השיטה. בדרך כלל, גם תקיפה ישירה בערכאות לא מסייעת, כפי שמראה פוסט זה. מה נותר ? קצת טוקבקים ובלוגים. מכל מקום תודה על ההתייחסות והטירחה בניכוש הטוקבק שלי. לגבי הגוף שנזכר אצלי, אני לא בטוחה שהתשובה שלך מתייחסת עניינית.

  10. אירית

    אני מכבדת את החלטתך כנורמת עריכה עקרונית. חבל רק שאותם קני המידה לא חלים על הכפשות מהצד השני, שהוא כמובן חזק יותר ובעל במות רבות ומשפיעות להפריע את מכלול חייו של אדם. אני עומדת מאחורי דברי בשמי שלי. כאמור, החלטתך באופן עקרוני מקובלת לגבי אופיו של אתר, אך שים לב גם למה שאני אומרת בבקשה, כיון שבסביבה המדוברת אין שפע של כלי תקשורת כדי להגיב בצורה מאוזנת על "רצח אופי". אחת הנשים שהזכרתי שם, ואשר מחקת את שמה, טרחה להוציא מכתב ארוך ומפורט לאישיות משפטית בכירה (מבחינה תעסוקתית אך לא רק) עם הכפשה מפורטת מאד. לי כמובן אין זכות לדעת או להגיב. כך זה קורה תמיד במנגנוני כוח, וחשוב לזכור את זה. הרי זו השיטה. בדרך כלל, גם תקיפה ישירה בערכאות לא מסייעת, כפי שמראה פוסט זה. מה נותר ? קצת טוקבקים ובלוגים. מכל מקום תודה על ההתייחסות והטירחה בניכוש הטוקבק שלי. לגבי הגוף שנזכר אצלי, אני לא בטוחה שהתשובה שלך מתייחסת עניינית.

  11. חזי מחלב

    אני חבר טוב של אוחנה זה עשרות שנים ואני יודע היטב על מה אני מדבר. אוחנה תמיד התנער מהנושא המזרחי, ובנקודה זו היו לי איתו ויכוחים ואי הסכמות לרוב.בניגוד ליוסי דהאן,איציק ספורטא,יהודה שנהב,יוסי יונה, הנרייט דהאן-כלב,סמי שלום שטרית ועוד רבים וטובים, שמרבית כתביהם חצובים גם מנסיונם האישי וגם יש להם תוקף אקטואלי, אוחנה בכתביו הלא מעטים, לא התייחס אף פעם לעניין המזרחי. בייחוד כעסתי על ספרו האחרון, על המשיחיות של בן-גוריון. הצעתי לו תחת זאת לכתוב, כיצד היה נושא את סבתו המקוננת המקצועית, לבתי אבלים בקרית-גת,משום שהיתה מוגבלת מבחינה גופנית. היא התפרנסה מקינות. אמרתי לו שהסיפור שלו ושל משפחתו ושל סבתו, מעניין בימינו אלה פי אלף יותר מאשר עוד ספר על בן-גוריון, שכבר "נטחן מכל הכיוונים", אבל אוחנה בשלו.

    זאת ועוד. כל הזמן היו לי ויכוחים איתו על המחקר ההיסטורי שהוא נוקט בו. אני סבור שלהמשיך כיום את הקו שבו נקט יעקב טלמון, יש בכל משום נלעגות לא קטנה.כזכור אוחנה כתב ספר בשם "מסדר הניהיליסטים" אוקסימורון המקביל לספרו הקלאסי של של טלמון "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית", כותרת שהיא שיא האוקסימורוניות. כתיבה זו היתה יאה לזמנה, כלומר לתחילת שנות החמישים. בימינו, ובייחוד לאחר כינונה של אסכולת ה"אנאל" מייסודם של ההיסטוריונים הצרפתים,כותבים היסוריה פרגמנטרית, ולא מתוך נקודת מבט פנורמית כמו טלמון למשל. לדוגמא, ילדות בימי הביניים, או נשים בימי הביניים, או מדוע פיספסו המרקסיסטים את האהבה העצומה של "מעמד הפועלים" (בעיני זה מושג נלעג ,ולא תופס לימינו אלה) לכדורגל, או חשיבות המשחקים בחינוך בתחילת המאה העשרים, ועוד כהנה וכהנה.

    אבל לאוחנה, שבמישור האישי הוא אדם מקסים, (ואני לא מדבר כאן על פרשת ההטרדות-אין לי שום מושג מה קרה שם), תמיד היתה בעיה עם המזרחיות שלו. אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים משום שאמרתי לו אותם בארבע עיניים, וגם בנוכחות אחרים.אישית אני סבור שכאן מתחילה וגם מסתיימת הבעיה של דוד, היינו, הסיבוכים שלו שם המזרח, המזרחים והמזרחיות
    .
    לאחר שהרשעתו בוטלה, חשבתי להתקשר אליו ולברכו. ממש שמחתי בשבילו. אבל אז סיפר לי חבר, על כך שאוחנה התראיין אצל קירשנבאום ולונדון (שניים שמייצגים בשבילי את כל השאננות ,הזחיחות, המנופחות ושביעות הרצון העצמית האשכנזית, שאני כל-כך סולד ממנה, בייחוד מהטיפוס ההוא מהסיפור על ניסים סרוסי), ושם אמר כי הוא מספר את הדברים בפעם הראשונה: אני בן 55 ואני מרוקאי,ואני אדם חם וגדלתי בתרבות של ליטופים ונשיקות, ובשבילי זה טבעי לנשק ולחבק,ואף על פי כן, הוסיף, מעולם לא הייתי בקשת המזרחית וגם מעולם לא אהיה. שני הזחוחים אהבו מן הסתם לשמוע את הדברים הללו.בו ברגע החלטתי שאיני מטלפן, ושהבעיה של אוחנה עם המזרחיות שלו גובלת בפתולוגיה של ממש.

  12. חזי מחלב

    אני חבר טוב של אוחנה זה עשרות שנים ואני יודע היטב על מה אני מדבר. אוחנה תמיד התנער מהנושא המזרחי, ובנקודה זו היו לי איתו ויכוחים ואי הסכמות לרוב.בניגוד ליוסי דהאן,איציק ספורטא,יהודה שנהב,יוסי יונה, הנרייט דהאן-כלב,סמי שלום שטרית ועוד רבים וטובים, שמרבית כתביהם חצובים גם מנסיונם האישי וגם יש להם תוקף אקטואלי, אוחנה בכתביו הלא מעטים, לא התייחס אף פעם לעניין המזרחי. בייחוד כעסתי על ספרו האחרון, על המשיחיות של בן-גוריון. הצעתי לו תחת זאת לכתוב, כיצד היה נושא את סבתו המקוננת המקצועית, לבתי אבלים בקרית-גת,משום שהיתה מוגבלת מבחינה גופנית. היא התפרנסה מקינות. אמרתי לו שהסיפור שלו ושל משפחתו ושל סבתו, מעניין בימינו אלה פי אלף יותר מאשר עוד ספר על בן-גוריון, שכבר "נטחן מכל הכיוונים", אבל אוחנה בשלו.

    זאת ועוד. כל הזמן היו לי ויכוחים איתו על המחקר ההיסטורי שהוא נוקט בו. אני סבור שלהמשיך כיום את הקו שבו נקט יעקב טלמון, יש בכל משום נלעגות לא קטנה.כזכור אוחנה כתב ספר בשם "מסדר הניהיליסטים" אוקסימורון המקביל לספרו הקלאסי של של טלמון "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית", כותרת שהיא שיא האוקסימורוניות. כתיבה זו היתה יאה לזמנה, כלומר לתחילת שנות החמישים. בימינו, ובייחוד לאחר כינונה של אסכולת ה"אנאל" מייסודם של ההיסטוריונים הצרפתים,כותבים היסוריה פרגמנטרית, ולא מתוך נקודת מבט פנורמית כמו טלמון למשל. לדוגמא, ילדות בימי הביניים, או נשים בימי הביניים, או מדוע פיספסו המרקסיסטים את האהבה העצומה של "מעמד הפועלים" (בעיני זה מושג נלעג ,ולא תופס לימינו אלה) לכדורגל, או חשיבות המשחקים בחינוך בתחילת המאה העשרים, ועוד כהנה וכהנה.

    אבל לאוחנה, שבמישור האישי הוא אדם מקסים, (ואני לא מדבר כאן על פרשת ההטרדות-אין לי שום מושג מה קרה שם), תמיד היתה בעיה עם המזרחיות שלו. אני מרשה לעצמי לכתוב את הדברים משום שאמרתי לו אותם בארבע עיניים, וגם בנוכחות אחרים.אישית אני סבור שכאן מתחילה וגם מסתיימת הבעיה של דוד, היינו, הסיבוכים שלו שם המזרח, המזרחים והמזרחיות
    .
    לאחר שהרשעתו בוטלה, חשבתי להתקשר אליו ולברכו. ממש שמחתי בשבילו. אבל אז סיפר לי חבר, על כך שאוחנה התראיין אצל קירשנבאום ולונדון (שניים שמייצגים בשבילי את כל השאננות ,הזחיחות, המנופחות ושביעות הרצון העצמית האשכנזית, שאני כל-כך סולד ממנה, בייחוד מהטיפוס ההוא מהסיפור על ניסים סרוסי), ושם אמר כי הוא מספר את הדברים בפעם הראשונה: אני בן 55 ואני מרוקאי,ואני אדם חם וגדלתי בתרבות של ליטופים ונשיקות, ובשבילי זה טבעי לנשק ולחבק,ואף על פי כן, הוסיף, מעולם לא הייתי בקשת המזרחית וגם מעולם לא אהיה. שני הזחוחים אהבו מן הסתם לשמוע את הדברים הללו.בו ברגע החלטתי שאיני מטלפן, ושהבעיה של אוחנה עם המזרחיות שלו גובלת בפתולוגיה של ממש.

  13. ירדנה אלון

    אירית,אני מצטרפת לדברים שאת כותבת מתוך החוויה האישית,הן מהמקום של חוויית ההטרדה המינית הקשה, והן מהמקום של נטישת השמאל "הנאור" ובעיקר נטישת אלה שקוראות לעצמן"פמיניסטיות"אמנם לא חוויתי את מה שאת חווית באופן אישי באקדמיה אולם מאחר ויש חיים גם מחוצה לה, ומאחר ובבני אדם עסקינן, אנו פוגשות את הנטישה בכל מקום ,ובעיקר במקומות ששם אמורים כביכול להימצא חברינו /חברותינו לדרך האידאולוגית.מפני שהפער בין כוונת ההצהרות המוחצנת והגלויה ובין המימוש שלה רחוקים מרחק מזרח ממערב.את גילית זאת באקדמיה אני גיליתי זאת תוך פעילות בארגונים ובמאבקים חברתיים,אני בהחלט מזדהה עם מפח הנפש שלך מכל זה.
    באשר לזיכויו של פרופ' דוד אוחנה – אינני מכירה אותו אישית, אני מכירה אותו דרך כתביו,ויש לנו אהבה משותפת , קוראים לה אלבר קאמי,למען הגילוי הנאות אני חייבת לומר שאני מאוד מעריכה את מאמריו וכתביו של פרופסור אוחנה מפני שברבים מן המקרים אני חשה כאילו הוציא את המילים מפי. מילים ומחשבות וראיית עולם שהסביבה הקרובה וגם המרחב האידאולוגי שבו אני פועלת לא שותפים להם אז ככה שעבורי הוא מעין ידיד קרוב רחוק למרות שמעולם לא פגשתיו ומעולם לא החלפתי איתו ולוא גם משפט אחד
    עד כאן לשם ההבהרה, יחד עם זאת גם אני שמעתי על ההטרדה המינית בה הוא הואשם,זה ציער אותי והנה אני שומעת כי הוחלט לזכות אותו.
    כמי שחוותה דברים דומים ולא פחות קשים (למרות שזאת איננה תחרות מי חוותה קשיים רבים יותר), בכל זאת אני שואלת את עצמי מדוע לא התלוננו הנשים במשטרה? מדוע לא נערכה חקירה עניינית של אנשים שזה מקצועם,? הדבר מעורר תמיהות,שכן אם החשש הוא ממה שיעשה להן, החשש נשאר בעינו ולא משנה בפני מי מתלוננים,חקירה עניינית ומקצועית היתה מגלה את האמת וזה מה שחשוב כאן, גילוי וחשיפת האמת,האם היו הטרדות מיניות או לא היו הטרדות מיניות,
    התוצאה של כל זה הנה לפי הבנתי, שהאמת לא יצאה לאור,הספקות,העירפול,החשדות ואולי גם ההשמצות וההכפשות משני הצדדים נשארו בעינם.ומאחר והסיפור פורסם בכל כלי התקשורת האפשריים,יש להניח שפוסטים ,דוגמת זה של הגברת חנה קים ואף פוסטים נוגדים למה שחנה קים כתבה יכתבו ויפורסמו לשם האיזון.
    התוצאה של כל זה היא יחס מאוד אמביוולנטי לכל הנוגעים בדבר הן למתלוננות והן לפרופסור אוחנה,שכן אם דבריהן אמת, הן ראויות לא רק שמי שעווה כנגדן יקבל את עונשו (לשלם לרשע כרשעתו) הן זכאיות לכל התמיכה הרגשית נפשית שנשים שחוו דברים מעין אלה זקוקות להן כל כך נואשות ,ואם ההפך זכותו של פרופסור אוחנה להתהלך כאדם חף מפשע מבלי שעננה של האשמות כה חמורות תרחף מעל ראשו.

  14. ירדנה אלון

    אירית,אני מצטרפת לדברים שאת כותבת מתוך החוויה האישית,הן מהמקום של חוויית ההטרדה המינית הקשה, והן מהמקום של נטישת השמאל "הנאור" ובעיקר נטישת אלה שקוראות לעצמן"פמיניסטיות"אמנם לא חוויתי את מה שאת חווית באופן אישי באקדמיה אולם מאחר ויש חיים גם מחוצה לה, ומאחר ובבני אדם עסקינן, אנו פוגשות את הנטישה בכל מקום ,ובעיקר במקומות ששם אמורים כביכול להימצא חברינו /חברותינו לדרך האידאולוגית.מפני שהפער בין כוונת ההצהרות המוחצנת והגלויה ובין המימוש שלה רחוקים מרחק מזרח ממערב.את גילית זאת באקדמיה אני גיליתי זאת תוך פעילות בארגונים ובמאבקים חברתיים,אני בהחלט מזדהה עם מפח הנפש שלך מכל זה.
    באשר לזיכויו של פרופ' דוד אוחנה – אינני מכירה אותו אישית, אני מכירה אותו דרך כתביו,ויש לנו אהבה משותפת , קוראים לה אלבר קאמי,למען הגילוי הנאות אני חייבת לומר שאני מאוד מעריכה את מאמריו וכתביו של פרופסור אוחנה מפני שברבים מן המקרים אני חשה כאילו הוציא את המילים מפי. מילים ומחשבות וראיית עולם שהסביבה הקרובה וגם המרחב האידאולוגי שבו אני פועלת לא שותפים להם אז ככה שעבורי הוא מעין ידיד קרוב רחוק למרות שמעולם לא פגשתיו ומעולם לא החלפתי איתו ולוא גם משפט אחד
    עד כאן לשם ההבהרה, יחד עם זאת גם אני שמעתי על ההטרדה המינית בה הוא הואשם,זה ציער אותי והנה אני שומעת כי הוחלט לזכות אותו.
    כמי שחוותה דברים דומים ולא פחות קשים (למרות שזאת איננה תחרות מי חוותה קשיים רבים יותר), בכל זאת אני שואלת את עצמי מדוע לא התלוננו הנשים במשטרה? מדוע לא נערכה חקירה עניינית של אנשים שזה מקצועם,? הדבר מעורר תמיהות,שכן אם החשש הוא ממה שיעשה להן, החשש נשאר בעינו ולא משנה בפני מי מתלוננים,חקירה עניינית ומקצועית היתה מגלה את האמת וזה מה שחשוב כאן, גילוי וחשיפת האמת,האם היו הטרדות מיניות או לא היו הטרדות מיניות,
    התוצאה של כל זה הנה לפי הבנתי, שהאמת לא יצאה לאור,הספקות,העירפול,החשדות ואולי גם ההשמצות וההכפשות משני הצדדים נשארו בעינם.ומאחר והסיפור פורסם בכל כלי התקשורת האפשריים,יש להניח שפוסטים ,דוגמת זה של הגברת חנה קים ואף פוסטים נוגדים למה שחנה קים כתבה יכתבו ויפורסמו לשם האיזון.
    התוצאה של כל זה היא יחס מאוד אמביוולנטי לכל הנוגעים בדבר הן למתלוננות והן לפרופסור אוחנה,שכן אם דבריהן אמת, הן ראויות לא רק שמי שעווה כנגדן יקבל את עונשו (לשלם לרשע כרשעתו) הן זכאיות לכל התמיכה הרגשית נפשית שנשים שחוו דברים מעין אלה זקוקות להן כל כך נואשות ,ואם ההפך זכותו של פרופסור אוחנה להתהלך כאדם חף מפשע מבלי שעננה של האשמות כה חמורות תרחף מעל ראשו.

  15. שולה פרסלר

    יקיריי, אין כאן עניין פמיניסטי כלל. לא כל סיפור של גבר-אשה-תלונה הוא פמיניסטי והמקרה הזה מוכיח זאת. יש בסיפור הזה חמש נשים ושני גברים, מרצים שגיבו את חמשת הנשים. רק מהתבוננות במסגרת זה נראה חשוד. מעניין איך העיתוי של חמשת הנשים בלווי שני הגברים היה מדויק והגיע לתלונה אחת. מה לא ברור כאן? רק מנתונים יבשים נראה כי יש כאן "חיסול חשבונות" אקדמי. ואגב מי שמוטרדת, באותו היום ממש הולכת למשטרה ומתלוננת. ולא בונה על העובדה שנשיאה בראש האוניברסיטה תביא בהכרח להרשעה.

  16. שולה פרסלר

    יקיריי, אין כאן עניין פמיניסטי כלל. לא כל סיפור של גבר-אשה-תלונה הוא פמיניסטי והמקרה הזה מוכיח זאת. יש בסיפור הזה חמש נשים ושני גברים, מרצים שגיבו את חמשת הנשים. רק מהתבוננות במסגרת זה נראה חשוד. מעניין איך העיתוי של חמשת הנשים בלווי שני הגברים היה מדויק והגיע לתלונה אחת. מה לא ברור כאן? רק מנתונים יבשים נראה כי יש כאן "חיסול חשבונות" אקדמי. ואגב מי שמוטרדת, באותו היום ממש הולכת למשטרה ומתלוננת. ולא בונה על העובדה שנשיאה בראש האוניברסיטה תביא בהכרח להרשעה.

  17. מכלוף

    לא מכיר את הפרשה ולא מכיר את האיש.
    יחד עם זאת ברור לי שאסור לאתר מהסוג הזה לספק אמפטיה לאנשים רק מחמת מזרחיותם.

    אם אוחנה או קצב הם מטרידים סדרתיים,יש לעשות הכל על מנת להוכיח זאת,ללא שום קשר למזרחיותם.

    בית המשפט כבר מזמן אינו מקום של צדק……..אתר מסוג זה יכול לעזור בקידום צדק

  18. מכלוף

    לא מכיר את הפרשה ולא מכיר את האיש.
    יחד עם זאת ברור לי שאסור לאתר מהסוג הזה לספק אמפטיה לאנשים רק מחמת מזרחיותם.

    אם אוחנה או קצב הם מטרידים סדרתיים,יש לעשות הכל על מנת להוכיח זאת,ללא שום קשר למזרחיותם.

    בית המשפט כבר מזמן אינו מקום של צדק……..אתר מסוג זה יכול לעזור בקידום צדק

  19. בלהה גולן

    ראיתי ושמעת י בערוץ 1את גאולה אבן מראיינת את מיכל המתלוננת(שהיתה ראש לשכתו של ברוורמן),בפנים גלויות ובשפה רהוטה מגוללת את חרפתו של אוחנה בסיפור של השתלשלות התלונה והתגלגלותה לוועדת משמעת מיכל ,אשה חזקה ואמיצה ,בעמדת ניהול,הודתה שהיתה נאיבית כשלא פנתה למשטרה יחד עם יתר המוטרדות מינית ע'י אוחנה.האמת שזה לא מאוחר וטוב תעשנה הנשים במרכזי הסיוע ,התומכות, אם כך תעשנה גם אני לא שמעתי ולא קראתי שום הדי התארגנות מחאה ותמיכה בה גם באירגוני הנשים למעט מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וחבל.

    דוד אוחנה שרואיין במקביל ולשם איזון ,היה בוטה ואגרסיבי סיפר על נורמה אתנית אישית ומהבית של חביבות,נשיקה פה לטיפה שם ומילות חיבה ושכח להזכיר שאותה נחבבת שהיא המנהלת שלו, ביקשה ממנו לדבריה לא פעם אחת להתנהגות קורקטית בסביבתה.

    אוחנה הודיע שיתבע לפיצוי על לשון הרע!
    אדרבה ואדרבה ,לפחות תגיע התלונה לארכאה משפטית אמיתית.

  20. בלהה גולן

    ראיתי ושמעת י בערוץ 1את גאולה אבן מראיינת את מיכל המתלוננת(שהיתה ראש לשכתו של ברוורמן),בפנים גלויות ובשפה רהוטה מגוללת את חרפתו של אוחנה בסיפור של השתלשלות התלונה והתגלגלותה לוועדת משמעת מיכל ,אשה חזקה ואמיצה ,בעמדת ניהול,הודתה שהיתה נאיבית כשלא פנתה למשטרה יחד עם יתר המוטרדות מינית ע'י אוחנה.האמת שזה לא מאוחר וטוב תעשנה הנשים במרכזי הסיוע ,התומכות, אם כך תעשנה גם אני לא שמעתי ולא קראתי שום הדי התארגנות מחאה ותמיכה בה גם באירגוני הנשים למעט מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וחבל.

    דוד אוחנה שרואיין במקביל ולשם איזון ,היה בוטה ואגרסיבי סיפר על נורמה אתנית אישית ומהבית של חביבות,נשיקה פה לטיפה שם ומילות חיבה ושכח להזכיר שאותה נחבבת שהיא המנהלת שלו, ביקשה ממנו לדבריה לא פעם אחת להתנהגות קורקטית בסביבתה.

    אוחנה הודיע שיתבע לפיצוי על לשון הרע!
    אדרבה ואדרבה ,לפחות תגיע התלונה לארכאה משפטית אמיתית.

  21. אירית

    הדפוס באמת מזכיר את פרשת קצב שגם הוא לא היה מפעילי הקשת המזרחית בלשון המעטה. אני מכניסה את הנושא "מבחוץ" לא מבפנים, כלומר בתור טענה אפשרית של מי שיגונן עליו, מטעמים "נאורים" , והכוונה לטרנד מסויים שהתגלה סביב פרשת קצב, לפחות בסבטקסט. אוסיף שאין לי מושג ירוק על פרשת אוחנה לגופה, אני מתייחסת למה שכתוב כאן בפוסט. אני מקווה מאד שגם אם הוא היה פעיל הקשת המזרחית, האתר היה עומד לצד המוטרדות, ולכן כתבתי על ההתנסות שלי עם המיליה הנאור כמי שמכבס את הלכלוך באותן שיטות שהוא מגנה בממסד, ולעיתים ממש ביד אחת עם הממסד. אין תקנה לשום קבוצה פרוגרסיבית אם היא לא מיישמת בעצמה את מה שהיא מטיפה לו. בניגוד לממסד, קבוצות מחאה לא יכולות להרשות לעצמן את הצביעות והמוסר הכפול. ציינתי שבדיוק הטיוח הזה של "אונזרה" נאור, מוביל עכשיו למתקפה על האקדמיה, דוקא מכיון אחר שבאופן טבעי לא הייתי תומכת בה (מתקפת ארלוזורוב ודה מרקר), אך לא נותר אלא לשתוק כאשר הם מטפסים על האקדמיה, כי אין על מה להגן. דבר דומה קורה ל"נאורים" באופן כללי וכמובן הדוגמא הכי אקטואלית זה צמרת מערכת המשפט (:"העליונים"). אינני חושבת שזו שמחה לאיד או נקמנות אלא הערכה הוגנת של אי היעילות של הקבוצה ואף הנזקים שבניכוס הססמאות ומניעת שינוי של ממש. אינני מכירה את חוגי הקשת והרדיקלים המזרחים, כיון שאני אשכנזיה לעילא, אבל אם שם מטייחים הטרדות, אז אפשר כבר לספור את הזמן לפני הסוף של התנועה הזו. אם באים בתביעה לאנשים אחרים לוותר על עמדות כוח ופריווילגיות, הידים צריכות להיות די נקיות, לא מושלמות, אבל גם לא מטונפות באפליית נשים, טיוח, שחיתות אישית, וצביעות. כל זה מבלי לתבוע סטנדרטים בלתי אפשריים כמובן, בעיקר כאשר מדובר בפוליטיקה.

  22. אירית

    הדפוס באמת מזכיר את פרשת קצב שגם הוא לא היה מפעילי הקשת המזרחית בלשון המעטה. אני מכניסה את הנושא "מבחוץ" לא מבפנים, כלומר בתור טענה אפשרית של מי שיגונן עליו, מטעמים "נאורים" , והכוונה לטרנד מסויים שהתגלה סביב פרשת קצב, לפחות בסבטקסט. אוסיף שאין לי מושג ירוק על פרשת אוחנה לגופה, אני מתייחסת למה שכתוב כאן בפוסט. אני מקווה מאד שגם אם הוא היה פעיל הקשת המזרחית, האתר היה עומד לצד המוטרדות, ולכן כתבתי על ההתנסות שלי עם המיליה הנאור כמי שמכבס את הלכלוך באותן שיטות שהוא מגנה בממסד, ולעיתים ממש ביד אחת עם הממסד. אין תקנה לשום קבוצה פרוגרסיבית אם היא לא מיישמת בעצמה את מה שהיא מטיפה לו. בניגוד לממסד, קבוצות מחאה לא יכולות להרשות לעצמן את הצביעות והמוסר הכפול. ציינתי שבדיוק הטיוח הזה של "אונזרה" נאור, מוביל עכשיו למתקפה על האקדמיה, דוקא מכיון אחר שבאופן טבעי לא הייתי תומכת בה (מתקפת ארלוזורוב ודה מרקר), אך לא נותר אלא לשתוק כאשר הם מטפסים על האקדמיה, כי אין על מה להגן. דבר דומה קורה ל"נאורים" באופן כללי וכמובן הדוגמא הכי אקטואלית זה צמרת מערכת המשפט (:"העליונים"). אינני חושבת שזו שמחה לאיד או נקמנות אלא הערכה הוגנת של אי היעילות של הקבוצה ואף הנזקים שבניכוס הססמאות ומניעת שינוי של ממש. אינני מכירה את חוגי הקשת והרדיקלים המזרחים, כיון שאני אשכנזיה לעילא, אבל אם שם מטייחים הטרדות, אז אפשר כבר לספור את הזמן לפני הסוף של התנועה הזו. אם באים בתביעה לאנשים אחרים לוותר על עמדות כוח ופריווילגיות, הידים צריכות להיות די נקיות, לא מושלמות, אבל גם לא מטונפות באפליית נשים, טיוח, שחיתות אישית, וצביעות. כל זה מבלי לתבוע סטנדרטים בלתי אפשריים כמובן, בעיקר כאשר מדובר בפוליטיקה.

  23. אירית

    הן שולה פרסלר והן ירדנה שואלות מדוע מוטרדות לא רצות למשטרה באותו יום, ואם לא עשו כן, חזקה שהן משקרות. אין דבר יותר מוטעה מההנחה הזו. טבעי בעיני שהן יביאו את זה למוסד המעסיק, גם מבחינה פסיכולוגית (הרצון שהמעסיק יעמוד מאחוריהן ויגבה אותן) וגם משפטית. הליכה למשטרה היא דבר הדורש הרבה הרבה מאד אומץ, תמיכה, ונחישות. אני יכולה להעיד על עצמי, שכאשר אזרתי עוד, באיחור של כמה שנים, להתלונן, כל מה שהצלחתי לגייס מעצמי הוא תלונה בנציבות שירות המדינה. לא אשכח את השיחה עם עופר רייכמן, וההשפלה שעברתי שם. לא ממליצה לאף אחת לעבור את זה, ולולא רבקה שקד הנפלאה (ז"ל, למרבה הצער) גם את זה לא הייתי עושה. כמובן לא יצא מזה כלום. פעם הגשתי תלונה למשטרה על הטרדה מאיימת (מינית) בטלפון-מחשב, וכבר כתבתי על זה כמה וכמה פוסטים, זה עוד מצב קל יחסית, כיון שאינו כרוך בחשיפה אישית (אחרי הכל "רק" בטלפון).- וגם זה היה תהליך נורא ואיום, אין לי מונח טוב יותר. נשים שליוויתי בתלונות למשטרה, כאלה שהיו אמיצות יותר והתלוננו על גילוי עריות, או אונס, עברו גיהנום במשך שנים. אחת עברה תשע שנים עד שהוגש כתב אישום. לא מציעה לאף אחת את החוויה. ולמעשה צודקת הכותבת של הפוסט פה, אני ממליצה היום לנשות ישראל לשתוק, לחלוטין. כל הליך ותלונה הוא פתח לסבל גדול. חכמה גדולה לבוא ולשאול למה לא הלכת למשטרה. נסו פעם, ותגידו לי איך זה היה, החויה המופלאה הזו. אני חושבת שכל הכבוד לעובדות האלה שבכלל הגישו תלונה כלשהי, והנה – התוצאה לפניכם. ולמה במשטרה זה היה אחרת לדעתן ? זה רק יותר גרוע, יותר פולשני, יותר ביורוקרטי, מה זה פתאום האמון שאנשים מפגינים במשטרה ? את זה אני לא מצפה מחתרנים ומהפכנים. אני רוצה ששולה פרסלר תחשוב איך התהליך הזה קורה בפועל. איך ההבנה שאת מוטרדת מחלחלת לאט, ולא ביום אחד, ואיך הכעס מצטבר וגם האשמה והבושה (למה לא עצרתי את זה קודם ?), ואיך הפחד נבנה, ואיך ההבנה שכולם יודעים ומחפים, ואיך את מבינה לפתע שמצפים ממך לספוג את זה, שאת "פורקת המתחים" של האליל התורן, וכולי. ואיך את מגששת, שואלת, מתייעצת עם חברות, חברים, איך אומרים לך שלא כדאי שכן כדאי, ואז את הולכת להגיש איזו תלונת גישוש, במקום העבודה, ונתקלת במקלחת של ביוב על הראש. אז מה ? תלכי למשטרה ? לקצין המקוף השכונתי ? או לשוטרת שיושבת בדלפק ? קל לדבר, למה לא.

  24. אירית

    הן שולה פרסלר והן ירדנה שואלות מדוע מוטרדות לא רצות למשטרה באותו יום, ואם לא עשו כן, חזקה שהן משקרות. אין דבר יותר מוטעה מההנחה הזו. טבעי בעיני שהן יביאו את זה למוסד המעסיק, גם מבחינה פסיכולוגית (הרצון שהמעסיק יעמוד מאחוריהן ויגבה אותן) וגם משפטית. הליכה למשטרה היא דבר הדורש הרבה הרבה מאד אומץ, תמיכה, ונחישות. אני יכולה להעיד על עצמי, שכאשר אזרתי עוד, באיחור של כמה שנים, להתלונן, כל מה שהצלחתי לגייס מעצמי הוא תלונה בנציבות שירות המדינה. לא אשכח את השיחה עם עופר רייכמן, וההשפלה שעברתי שם. לא ממליצה לאף אחת לעבור את זה, ולולא רבקה שקד הנפלאה (ז"ל, למרבה הצער) גם את זה לא הייתי עושה. כמובן לא יצא מזה כלום. פעם הגשתי תלונה למשטרה על הטרדה מאיימת (מינית) בטלפון-מחשב, וכבר כתבתי על זה כמה וכמה פוסטים, זה עוד מצב קל יחסית, כיון שאינו כרוך בחשיפה אישית (אחרי הכל "רק" בטלפון).- וגם זה היה תהליך נורא ואיום, אין לי מונח טוב יותר. נשים שליוויתי בתלונות למשטרה, כאלה שהיו אמיצות יותר והתלוננו על גילוי עריות, או אונס, עברו גיהנום במשך שנים. אחת עברה תשע שנים עד שהוגש כתב אישום. לא מציעה לאף אחת את החוויה. ולמעשה צודקת הכותבת של הפוסט פה, אני ממליצה היום לנשות ישראל לשתוק, לחלוטין. כל הליך ותלונה הוא פתח לסבל גדול. חכמה גדולה לבוא ולשאול למה לא הלכת למשטרה. נסו פעם, ותגידו לי איך זה היה, החויה המופלאה הזו. אני חושבת שכל הכבוד לעובדות האלה שבכלל הגישו תלונה כלשהי, והנה – התוצאה לפניכם. ולמה במשטרה זה היה אחרת לדעתן ? זה רק יותר גרוע, יותר פולשני, יותר ביורוקרטי, מה זה פתאום האמון שאנשים מפגינים במשטרה ? את זה אני לא מצפה מחתרנים ומהפכנים. אני רוצה ששולה פרסלר תחשוב איך התהליך הזה קורה בפועל. איך ההבנה שאת מוטרדת מחלחלת לאט, ולא ביום אחד, ואיך הכעס מצטבר וגם האשמה והבושה (למה לא עצרתי את זה קודם ?), ואיך הפחד נבנה, ואיך ההבנה שכולם יודעים ומחפים, ואיך את מבינה לפתע שמצפים ממך לספוג את זה, שאת "פורקת המתחים" של האליל התורן, וכולי. ואיך את מגששת, שואלת, מתייעצת עם חברות, חברים, איך אומרים לך שלא כדאי שכן כדאי, ואז את הולכת להגיש איזו תלונת גישוש, במקום העבודה, ונתקלת במקלחת של ביוב על הראש. אז מה ? תלכי למשטרה ? לקצין המקוף השכונתי ? או לשוטרת שיושבת בדלפק ? קל לדבר, למה לא.

  25. שיר

    שימי לב כמהנ חוסר דיוק יש בדברייך:
    "ואגב מי שמוטרדת, באותו היום ממש הולכת למשטרה ומתלוננת"

    את באמת חושבת שכל כך קל להתלונן על הטרדה מינית? קל וחומר כאשר מדובר בהטרדה מצד אנשים בעלי כח.

    (מתוך פרוטוקולים של הוועדה לקידום מעמד האישה:
    4.12.2000
    הטרדת שוטרות. בדיון על הטרדות מיניות במשטרה נמסרו מימצאי סקר לפיהם
    3.3% מהשוטרות חוו הטרדה עם כוח פיזי ו-12.5% קבלו הצעות גמול על הענות
    לחיזור. 40% אינן מתלוננות על ההטרדה ו-30% מסתפקות באזהרה המטריד.)

  26. שיר

    שימי לב כמהנ חוסר דיוק יש בדברייך:
    "ואגב מי שמוטרדת, באותו היום ממש הולכת למשטרה ומתלוננת"

    את באמת חושבת שכל כך קל להתלונן על הטרדה מינית? קל וחומר כאשר מדובר בהטרדה מצד אנשים בעלי כח.

    (מתוך פרוטוקולים של הוועדה לקידום מעמד האישה:
    4.12.2000
    הטרדת שוטרות. בדיון על הטרדות מיניות במשטרה נמסרו מימצאי סקר לפיהם
    3.3% מהשוטרות חוו הטרדה עם כוח פיזי ו-12.5% קבלו הצעות גמול על הענות
    לחיזור. 40% אינן מתלוננות על ההטרדה ו-30% מסתפקות באזהרה המטריד.)

  27. חזי מחלב

    א.כתבתי בפירוש שאין לי שום מושג מה היה בפרשת ההטרדות המיניות, אם היה כלל דבר-מה.

    ב. האתר, עורכיו ,כותביו והמגיבים בו לא עמדו ולא יעמדו לצידו של שום מטריד מיני. וראי בעניין זה את התגובות לפוסט על קצב.

    ג. אין שום הטרדות ואין שום טיוח בקשת ובקרב מה שאת מכנה המזרחים הרדיקליים. זאת גם זאת: בכל גוף בקשת מהמועצה ועד לוועדות השונות, יש חלוקה עקרונית של חמישים אחוז נשים וחמישים אחוז גברים. הלוואי על כל הגופים הפוליטיים והחברתיים בישראל… לעניין זה עייני בספר שיצא ממש בימים אלה ממכבש הדפוס "קשת של דעות" בעריכת דוד מחלב,יונית נעמן ויוסי יונה, בהוצאת נובמבר. אגב כך, תוכלי גם להרחיב את ידיעותייך על המזרחים הרדיקליים.

    ד. ובכל זאת הנקודה המזרחית מכרעת.איני מתכוון חלילה לדוד אוחנה. הוא לא השתמש במזרחיות שלו כדי להתנער מן ההאשמות. אבל העניין הזה של תרבות חמה וליטופים ונשיקות וחיבוקים חופשי חופשי, לכל אחד ולכל אחת, גם אם זה נגד רצונה, מבחיל מאוריינטליזם. אפילו אינטלקטואל כמו אוחנה לא שם לב לכך. הנקודה המזרחית חשובה, משום שכל מיני מנוולים וכולרות, מבחינה פוליטית, ועוד יותר מכך מבחינה מוסרית, משתמשים בכך, דוגמת קצב המגעיל, כשהם מגיעים לבור תחתיות.משמע מבחינתם,מזרחיות=להתנהגות זוועתית מבחינה מוסרית. ושימי לב היטב, קצב, היה כל חייו עבד מאוס ובזוי של ההגמוניה האשכנזית , אבל נזכר במזרחיות שלו, רק כשהסתבך והלך, בשלל מסכת שקריו וכזביו.וזה בדיוק העניין,לנקות את המזרחיות מכל הטינופות האלה, מבעוד מועד ולהציבה כדבר מה אסרטיבי, לא בכייני, וחשוב מכל כמוסרי לעילא.

  28. חזי מחלב

    א.כתבתי בפירוש שאין לי שום מושג מה היה בפרשת ההטרדות המיניות, אם היה כלל דבר-מה.

    ב. האתר, עורכיו ,כותביו והמגיבים בו לא עמדו ולא יעמדו לצידו של שום מטריד מיני. וראי בעניין זה את התגובות לפוסט על קצב.

    ג. אין שום הטרדות ואין שום טיוח בקשת ובקרב מה שאת מכנה המזרחים הרדיקליים. זאת גם זאת: בכל גוף בקשת מהמועצה ועד לוועדות השונות, יש חלוקה עקרונית של חמישים אחוז נשים וחמישים אחוז גברים. הלוואי על כל הגופים הפוליטיים והחברתיים בישראל… לעניין זה עייני בספר שיצא ממש בימים אלה ממכבש הדפוס "קשת של דעות" בעריכת דוד מחלב,יונית נעמן ויוסי יונה, בהוצאת נובמבר. אגב כך, תוכלי גם להרחיב את ידיעותייך על המזרחים הרדיקליים.

    ד. ובכל זאת הנקודה המזרחית מכרעת.איני מתכוון חלילה לדוד אוחנה. הוא לא השתמש במזרחיות שלו כדי להתנער מן ההאשמות. אבל העניין הזה של תרבות חמה וליטופים ונשיקות וחיבוקים חופשי חופשי, לכל אחד ולכל אחת, גם אם זה נגד רצונה, מבחיל מאוריינטליזם. אפילו אינטלקטואל כמו אוחנה לא שם לב לכך. הנקודה המזרחית חשובה, משום שכל מיני מנוולים וכולרות, מבחינה פוליטית, ועוד יותר מכך מבחינה מוסרית, משתמשים בכך, דוגמת קצב המגעיל, כשהם מגיעים לבור תחתיות.משמע מבחינתם,מזרחיות=להתנהגות זוועתית מבחינה מוסרית. ושימי לב היטב, קצב, היה כל חייו עבד מאוס ובזוי של ההגמוניה האשכנזית , אבל נזכר במזרחיות שלו, רק כשהסתבך והלך, בשלל מסכת שקריו וכזביו.וזה בדיוק העניין,לנקות את המזרחיות מכל הטינופות האלה, מבעוד מועד ולהציבה כדבר מה אסרטיבי, לא בכייני, וחשוב מכל כמוסרי לעילא.

  29. שיאון כהן

    כלי התקשורת הגיבו לפרשה באדישות. ב"לונדון וקירשנבאום" הופיע אוחנה בלי שזכינו לשמוע מהי עמדת הנשים המתלוננות. למעשה, מלבד עיתון "הארץ" שחשף וחפר בפרשה, שאר העיתונים היו אדישים.
    כנראה שהתואר פרופסור גם היום, עדיין, מעניק חסינות שלא נהנים ממנה בני תמותה רגילים

  30. שיאון כהן

    כלי התקשורת הגיבו לפרשה באדישות. ב"לונדון וקירשנבאום" הופיע אוחנה בלי שזכינו לשמוע מהי עמדת הנשים המתלוננות. למעשה, מלבד עיתון "הארץ" שחשף וחפר בפרשה, שאר העיתונים היו אדישים.
    כנראה שהתואר פרופסור גם היום, עדיין, מעניק חסינות שלא נהנים ממנה בני תמותה רגילים

  31. יעל

    אני פוסלת מכל וכל כל הטרדה מינית שהיא אולם שימו יד על הלב וחזרו אחורנית כמה שנים.
    האם השם משה דיין מוכר לכם? גדול הנואפים זכה לתהילה רבה למרות תעלוליו הרבים. מנגד איציק מרדכי זכה לסיקור תקשורתי מאוד לא מחמיא בלשון המעטה. זכור לי כי חבריו הטובים [יוסי פלד למשל] לא חשש לומר כי מה שעשה מרדכי עושים קצינים רבים בצה"ל, אז למה נטפלו דווקא אליו? וכיצד הוא הכיר את כוכי מרדכי אם לא בדרך הזו? לא הטרדה מינית אלא זה התחיל בפלירט עם פקודה שלו.
    לא שאני מצדיקה חלילה הטרדות מיניות אני רק מבקשת להדגיש כי יש קשר ישיר בין עובדת היותו הגבר מזרחי לבין היותו אשכנזי. אני מעדיפה שלא להזכיר שמות מפורסמים אולם רובנו מכירים מנהיגים, פוליטיקאים, אלופים בצה"ל "שובבים" שזכו לתהילה בציבור הישראלי.

  32. יעל

    אני פוסלת מכל וכל כל הטרדה מינית שהיא אולם שימו יד על הלב וחזרו אחורנית כמה שנים.
    האם השם משה דיין מוכר לכם? גדול הנואפים זכה לתהילה רבה למרות תעלוליו הרבים. מנגד איציק מרדכי זכה לסיקור תקשורתי מאוד לא מחמיא בלשון המעטה. זכור לי כי חבריו הטובים [יוסי פלד למשל] לא חשש לומר כי מה שעשה מרדכי עושים קצינים רבים בצה"ל, אז למה נטפלו דווקא אליו? וכיצד הוא הכיר את כוכי מרדכי אם לא בדרך הזו? לא הטרדה מינית אלא זה התחיל בפלירט עם פקודה שלו.
    לא שאני מצדיקה חלילה הטרדות מיניות אני רק מבקשת להדגיש כי יש קשר ישיר בין עובדת היותו הגבר מזרחי לבין היותו אשכנזי. אני מעדיפה שלא להזכיר שמות מפורסמים אולם רובנו מכירים מנהיגים, פוליטיקאים, אלופים בצה"ל "שובבים" שזכו לתהילה בציבור הישראלי.

  33. שולה פרסלר

    אירית ושיר. כשכמה נשים יחד מתלוננות על הטרדה מינית זה מעורר חשד, איך בדיוק אותן נשים החליטו יחד להתלונן? כשאשה הולכת לבד ומספרת את גרסתה, תהיה קשה אשר תהיה, זה נשמע אמין יותר. ברור לי שההליכה למשטרה אינה קלה ואף קשה מאוד. החקירה של המתלוננת נעשית כאילו היא פשעה, אך אסור לאף אחד לומר שעדיף לשתוק.
    באשר למצב בו התלונה היא נגד בעל כוח, הרי שכאן שוכחים עובדה מאוד חשובה ומרכזית – לבעל כוח יש הרבה יותר מה להפסיד מאדם אחר ולכן דווקא הוא יחשוש יותר להטריד ולקחת סיכון על הקריירה שלו, שמא תקום אשה אחת ותרסק לו את הקריירה, כי בואו נהיה הוגנים, מחוץ לבית משפט, אשם או זכאי – הוא יהיה מטריד מינית לנצח. כך יזכרו אותו. לא את מה שהוא כותב ומפרסם אלא את הפרשה. לכן יש להיות זהירים שלא להתיר את דמו של אוחנה.

  34. שולה פרסלר

    אירית ושיר. כשכמה נשים יחד מתלוננות על הטרדה מינית זה מעורר חשד, איך בדיוק אותן נשים החליטו יחד להתלונן? כשאשה הולכת לבד ומספרת את גרסתה, תהיה קשה אשר תהיה, זה נשמע אמין יותר. ברור לי שההליכה למשטרה אינה קלה ואף קשה מאוד. החקירה של המתלוננת נעשית כאילו היא פשעה, אך אסור לאף אחד לומר שעדיף לשתוק.
    באשר למצב בו התלונה היא נגד בעל כוח, הרי שכאן שוכחים עובדה מאוד חשובה ומרכזית – לבעל כוח יש הרבה יותר מה להפסיד מאדם אחר ולכן דווקא הוא יחשוש יותר להטריד ולקחת סיכון על הקריירה שלו, שמא תקום אשה אחת ותרסק לו את הקריירה, כי בואו נהיה הוגנים, מחוץ לבית משפט, אשם או זכאי – הוא יהיה מטריד מינית לנצח. כך יזכרו אותו. לא את מה שהוא כותב ומפרסם אלא את הפרשה. לכן יש להיות זהירים שלא להתיר את דמו של אוחנה.

  35. איש

    כבר היו פרופסורים אשכנזים שגם באו מתרבות "מחבקת ומנשקת" כנראה שזה מפלטו של המטריד המיני שמוצא בתרבות שלו ואו במצואו מיפלט לעת צרה, העיקר להסיט מעצמו את האשמה.

    מהבחינה הזו האקדמיה היא מפלט של הרבה מעשים שלא יעשו , מצד שני ולא פעם ראשונה יש "חרדה" כזו שמא ידבק רבב שובניסטי בקשת או במיזרחיים ה"רדקלים" , איני מבין למה יש בכלל נסיון להגן על איזה קולקטיב מהאשמה כזו , התרבות של כל קולקטיב שרואה עצמו נאור בלי מרכאות, לא לתת יד בשום דרך למי שמחפשים מיקלט לדחפים שלהם באיזה קולקטיב לא משנה מי הם ומה מוצאם ומאיפה הגיעו, ברגע שיש אנשים שחרדים לתדמית הקולקטיב , תהיה השתקה בסופו של דבר, איני טוען שכך נעשה במקרה הזה , אבל היציאה הדרמטית של מחלב שחרד לרבב חס וחלילה שעלול לדבוק בקולקטיב מסמנת איזו קביעה שמקדשת את אותו קולקטיב, וזו טעות בעיני .

    כמובן שאיני מנסה לרמוז שמשהו לא בסדר בקולקטיב אבל בדברים האלה לדעתי אין קולקטיב יש כל אדם באשר הוא, ואסור לתת לאיש תחושה שהוא נמצא במקום יחסית נקי ואו מוגן מבעיות מהסוג הזה, זו בעיה גדולה אבל כל אחד מאיתנו צריך לשמור בעיקר על עצמו ולא לתת מחסה לזולתו, המחסה היחידי שראוי להגיש הוא לקורבנות ונדמה לי שהן נפגעו ולא חשתי אמפטיה כלפיהן , אלא יותר חרדה כלפי המעמד של המיזרחיות ושל הפרופסור והאקדמיה וזו בדיוק הבעיה.

  36. איש

    כבר היו פרופסורים אשכנזים שגם באו מתרבות "מחבקת ומנשקת" כנראה שזה מפלטו של המטריד המיני שמוצא בתרבות שלו ואו במצואו מיפלט לעת צרה, העיקר להסיט מעצמו את האשמה.

    מהבחינה הזו האקדמיה היא מפלט של הרבה מעשים שלא יעשו , מצד שני ולא פעם ראשונה יש "חרדה" כזו שמא ידבק רבב שובניסטי בקשת או במיזרחיים ה"רדקלים" , איני מבין למה יש בכלל נסיון להגן על איזה קולקטיב מהאשמה כזו , התרבות של כל קולקטיב שרואה עצמו נאור בלי מרכאות, לא לתת יד בשום דרך למי שמחפשים מיקלט לדחפים שלהם באיזה קולקטיב לא משנה מי הם ומה מוצאם ומאיפה הגיעו, ברגע שיש אנשים שחרדים לתדמית הקולקטיב , תהיה השתקה בסופו של דבר, איני טוען שכך נעשה במקרה הזה , אבל היציאה הדרמטית של מחלב שחרד לרבב חס וחלילה שעלול לדבוק בקולקטיב מסמנת איזו קביעה שמקדשת את אותו קולקטיב, וזו טעות בעיני .

    כמובן שאיני מנסה לרמוז שמשהו לא בסדר בקולקטיב אבל בדברים האלה לדעתי אין קולקטיב יש כל אדם באשר הוא, ואסור לתת לאיש תחושה שהוא נמצא במקום יחסית נקי ואו מוגן מבעיות מהסוג הזה, זו בעיה גדולה אבל כל אחד מאיתנו צריך לשמור בעיקר על עצמו ולא לתת מחסה לזולתו, המחסה היחידי שראוי להגיש הוא לקורבנות ונדמה לי שהן נפגעו ולא חשתי אמפטיה כלפיהן , אלא יותר חרדה כלפי המעמד של המיזרחיות ושל הפרופסור והאקדמיה וזו בדיוק הבעיה.

  37. מיכל

    מספיק להתמם- האם מישהו העלה ביקורת כתובה ואמיצה על אותו עו"ד "רגיש ועדין" המגן על פלסטינים וכותב סיפורים ושירים בסתר/או לא, ובד בבד הגן על קצב מתוך תאוות בצע? כפילות הסטנדרטים פושה גם ב"שמאל" וגם באקדמיה אצל נאורים למיניהם. היה גם פרופ' ידוע לספרות שיחד עם אבחותיו האנינות נהג להרביץ לאישתו. כולם ידעו ושתקו. או אותו שחקן פדופיל שהתעלל בתלמידיו הרכים ומיטב אנשי תיאטרון מובילים, חיכו לו שיצא מהכלא כדי להמשיך להעסיקו, כאילו לא אירע דבר. גם הם מלאו פיהם מים. אז אפשר תמיד להביא נימוקים שווי משקל לכאורה, אשר ישאירו תמיד את האישה הנפגעת בעמדה נחותה. כי "אנחנו חברים ולא מתמצאים דווקא בעניין התביעה הספציפית.."אולי כדאי לברר – האם אין זה עניין מטריד מספיק מול אותה חברות מקסימה? ואגב- בארץ קטנה כמו שלנו- כולנו יודעים על מי מדובר.

  38. מיכל

    מספיק להתמם- האם מישהו העלה ביקורת כתובה ואמיצה על אותו עו"ד "רגיש ועדין" המגן על פלסטינים וכותב סיפורים ושירים בסתר/או לא, ובד בבד הגן על קצב מתוך תאוות בצע? כפילות הסטנדרטים פושה גם ב"שמאל" וגם באקדמיה אצל נאורים למיניהם. היה גם פרופ' ידוע לספרות שיחד עם אבחותיו האנינות נהג להרביץ לאישתו. כולם ידעו ושתקו. או אותו שחקן פדופיל שהתעלל בתלמידיו הרכים ומיטב אנשי תיאטרון מובילים, חיכו לו שיצא מהכלא כדי להמשיך להעסיקו, כאילו לא אירע דבר. גם הם מלאו פיהם מים. אז אפשר תמיד להביא נימוקים שווי משקל לכאורה, אשר ישאירו תמיד את האישה הנפגעת בעמדה נחותה. כי "אנחנו חברים ולא מתמצאים דווקא בעניין התביעה הספציפית.."אולי כדאי לברר – האם אין זה עניין מטריד מספיק מול אותה חברות מקסימה? ואגב- בארץ קטנה כמו שלנו- כולנו יודעים על מי מדובר.

  39. אירית

    שולה, את טועה גם בשאלה השניה. שוב, מנסיון אישי, אני פניתי רק אחרי שאחרת פנתה. זה מאד טבעי בהתחשב בכל הספקות הפנימיים והבושה. התגובה הראשונה של קורבן היא האשמה עצמית. (לא רק בעבירות מין אבל מאד מודגש בעבירות מין). אני זוכרת שבמשך שנים פקפקתי בעצמי איך בכלל לקרוא לזה, אני חושבת שאשה שזה קורה לה על ידי בעל סמכות, שיש לו "חזות נכבדת" ואהודה בקהילה ובמקום העבודה, נוטה לטשטש את הפגיעה בעצמה ולייחס לעצמה את היוזמה אפילו אם אין רחוק מזה. אורית קמיר כתבה משהו יפה על זה חבל ששכחתי את המונח,, משהו על "חברה של כבוד" כלומר חברה שבה אם מישהו הוא "מכובד" אז חזקה שהוא אף פעם לא משקר או אונס. מה שקורה הוא שאת שואלת את עצמך איך זה יכול להיות שכולם רואים צד אחד שלו, ורק את, ה"דפוקה" חווה את האלימות, השקרנות, הגועל. אחרי זמן רב מתברר לך שאת לא לבד, אבל שחלק מהדינמיקה היא בידוד של הקורבנות ושלילת תוקף המציאות מהקורבן. אם ניקח דוגמא מעברייני מין מובהקים יותר, פדופילים, הם דואגים לנטוע בקורבן את התחושה הברורה שאף אחד לא יאמין, כי העבריין "מכובד" ואין שום אישוש. לכן, כאשר קורבן עבירה כזו שומעת שיש עוד, זה נותן לה את הדחיפה, לא מתוך שיקולים משפטיים (אישור או עדות שיטה) אלא את האישור לעצמה שמה שהיא רואה אכן קיים. שזה באמת באמת. ומתוך כך נוצרת מוטיבציה לפעול כלפי חוץ. הבעיה היא, לדעתי, שבשלב הזה בדיוק יש "פיטפול" רציני בישראל. כלומר, אז מתגלה לנפגעת היקרה שלנו שהטישטוש שהיא הכניסה את עצמה אליו לא היה כל כך מטופש. יש לו סיבה השרדותית נכונה, שכן הסביבה אכן לא תפעל ולמעשה הקריבה אותה. יש הרבה מאד שיתוף פעולה סביבתי בישראל עם תקיפה מינית ובעיקר בעבודה, בעיקר בסביבות מסויימות. (לאו דוקא אלה שצפויות במבט שטחי). כלומר, יש רווח משני לכל הסביבה שמישהו "מנקז את הרעלים" עבור השאר. אם ניקח את הסיסטם הצבאי, בתור דוגמא מובהקת וקיצונית, לחברה הישראלית כולה יש אינטרס להחזיק אנשים פתולוגיים במערכת כי הם משמשים לתפקידים פתולוגיים. כדי "לתחזק" אותם מישהו צריך לשלם, ובדרך כלל זה נשים נפגעות הטרדה, אונס, או בנות זוג וילדיהם. המערכת יודעת, ומעבר למערכת יודעים רבים, אך החסינות הניתנת אינה רק תרבותית או פטריארכליות רגילה, אלא שיתוף פעולה ממשי, ולכן זה חובק גם שיתוף פעולה מצד נשים אחרות, הרבה מעבר למקובל בדינמיקה הרגילה של חברות במעבר מפטריארכליות לשוויון. על הדפוס הזה יושבים הרבה דברים חולים, והם עוברים למערכות אחרות. למרבה הצער, מערכות האמורות להיות "מתקדמות" כמו האקדמיה הם במידה רבה שלוחה של מערכות ממסד אחרות, ומקיימות נורמות דומות. כך גם מערכת המשפט וכולי. המוטרדת לפיכך לא עומדת רק מול התוקף אלא מול קשר שתיקה מבני עמוק ביותר, עם קשרי טובות הנאה מובהקים. נתתי דוגמא קיצונית, אך אפשר להסיק ממנה את המקרים ה"קלים" יותר. בכל מקרה, ריבוי מתלוננות אומר שמישהי ביררה מה המצב אצל החברות שלה, וכאשר "החליפו מתכונים" התברר שזה מגיפה. מאד אופייני

  40. אירית

    שולה, את טועה גם בשאלה השניה. שוב, מנסיון אישי, אני פניתי רק אחרי שאחרת פנתה. זה מאד טבעי בהתחשב בכל הספקות הפנימיים והבושה. התגובה הראשונה של קורבן היא האשמה עצמית. (לא רק בעבירות מין אבל מאד מודגש בעבירות מין). אני זוכרת שבמשך שנים פקפקתי בעצמי איך בכלל לקרוא לזה, אני חושבת שאשה שזה קורה לה על ידי בעל סמכות, שיש לו "חזות נכבדת" ואהודה בקהילה ובמקום העבודה, נוטה לטשטש את הפגיעה בעצמה ולייחס לעצמה את היוזמה אפילו אם אין רחוק מזה. אורית קמיר כתבה משהו יפה על זה חבל ששכחתי את המונח,, משהו על "חברה של כבוד" כלומר חברה שבה אם מישהו הוא "מכובד" אז חזקה שהוא אף פעם לא משקר או אונס. מה שקורה הוא שאת שואלת את עצמך איך זה יכול להיות שכולם רואים צד אחד שלו, ורק את, ה"דפוקה" חווה את האלימות, השקרנות, הגועל. אחרי זמן רב מתברר לך שאת לא לבד, אבל שחלק מהדינמיקה היא בידוד של הקורבנות ושלילת תוקף המציאות מהקורבן. אם ניקח דוגמא מעברייני מין מובהקים יותר, פדופילים, הם דואגים לנטוע בקורבן את התחושה הברורה שאף אחד לא יאמין, כי העבריין "מכובד" ואין שום אישוש. לכן, כאשר קורבן עבירה כזו שומעת שיש עוד, זה נותן לה את הדחיפה, לא מתוך שיקולים משפטיים (אישור או עדות שיטה) אלא את האישור לעצמה שמה שהיא רואה אכן קיים. שזה באמת באמת. ומתוך כך נוצרת מוטיבציה לפעול כלפי חוץ. הבעיה היא, לדעתי, שבשלב הזה בדיוק יש "פיטפול" רציני בישראל. כלומר, אז מתגלה לנפגעת היקרה שלנו שהטישטוש שהיא הכניסה את עצמה אליו לא היה כל כך מטופש. יש לו סיבה השרדותית נכונה, שכן הסביבה אכן לא תפעל ולמעשה הקריבה אותה. יש הרבה מאד שיתוף פעולה סביבתי בישראל עם תקיפה מינית ובעיקר בעבודה, בעיקר בסביבות מסויימות. (לאו דוקא אלה שצפויות במבט שטחי). כלומר, יש רווח משני לכל הסביבה שמישהו "מנקז את הרעלים" עבור השאר. אם ניקח את הסיסטם הצבאי, בתור דוגמא מובהקת וקיצונית, לחברה הישראלית כולה יש אינטרס להחזיק אנשים פתולוגיים במערכת כי הם משמשים לתפקידים פתולוגיים. כדי "לתחזק" אותם מישהו צריך לשלם, ובדרך כלל זה נשים נפגעות הטרדה, אונס, או בנות זוג וילדיהם. המערכת יודעת, ומעבר למערכת יודעים רבים, אך החסינות הניתנת אינה רק תרבותית או פטריארכליות רגילה, אלא שיתוף פעולה ממשי, ולכן זה חובק גם שיתוף פעולה מצד נשים אחרות, הרבה מעבר למקובל בדינמיקה הרגילה של חברות במעבר מפטריארכליות לשוויון. על הדפוס הזה יושבים הרבה דברים חולים, והם עוברים למערכות אחרות. למרבה הצער, מערכות האמורות להיות "מתקדמות" כמו האקדמיה הם במידה רבה שלוחה של מערכות ממסד אחרות, ומקיימות נורמות דומות. כך גם מערכת המשפט וכולי. המוטרדת לפיכך לא עומדת רק מול התוקף אלא מול קשר שתיקה מבני עמוק ביותר, עם קשרי טובות הנאה מובהקים. נתתי דוגמא קיצונית, אך אפשר להסיק ממנה את המקרים ה"קלים" יותר. בכל מקרה, ריבוי מתלוננות אומר שמישהי ביררה מה המצב אצל החברות שלה, וכאשר "החליפו מתכונים" התברר שזה מגיפה. מאד אופייני

  41. איריס חפץ

    לחזי,
    מסכימה עם הדברים. אוחנה נזכר שהוא מזרחי רק כשאפשר למחזר כמה סטריאוטיפים ובאותה הזדמנות לחזק אותם. הפולנים לא אוהבים את הילדים שלהם? מה הקשקוש הזה על משפחות חמות, ליטופים ונשיקות. אם אוחנה לא יודע מה ההבדל בין זה לבין הטרדה מינית, אז מורשת בן גוריון זה בדיוק הדבר המתאים לו. אני לא מאמינה שהוא לא שם לב לתיאור האוריינטליסטי, הוא אולי מטריד מיני אבל הוא לא טפש. לפי התיאור שלך הוא התרחק ממזרחיותו כמו מאש, ועכשיו כשהוא גילה שהאש מחממת, אז הוא מתקרב ומחכך ידיים עם ירון לונדון מול האח הבוערת.
    הענין המזרחי שכן חשוב כאן הוא הסיקור העיתונאי. עוד לפני הועדה באוניברסיטת בן גוריון הסיפור זכה לסיקור שאף אשכנזי-מקביל לא קיבל. לא מזמן התבשרנו שיש בקושי 9% מזרחים באוניברסיטה (בסגל, כמובן, לא כולל עובדי אחזקה…), אז איך הם מצליחים (יחד עם חרדים) למלא הרבה יותר בחלקם על דיווח בהטרדה מינית. פרופסור אשכנזי צריך להרביץ לאישתו שנים בשביל לקבל כמה שורות אחרי שהוא פורש.
    ולשולה,
    אני לא יודעת לאילו גברים נהרסו קריירות בגלל האשמות בהטרדות מיניות או אונס. אני זוכרת רק את קצב ומרדכי. כשהייתי בצבא גברים רבים הטרידו מינית, שכבו עם פקודותיהם, בגדו בנשותיהם וניהלו את הבורדל הגדול ששמו צה"ל. רובם מאכלסים עמדות מפתח. אם מישהי תתלונן עליהם זה יהרוס בעיקר לה את החיים. נשים שרואות את זה מהצד יכולות רק ללוות את המתלוננת, אבל לא לדחוף אותה לזה, כי את המחיר (הכבד) היא תשלם. את יכולה לקחת אחריות רק על מה שאת תעשי (וגם זה היפותטי, אני מקווה…) ולא לנדב אחרות להתלונן. האישה בסופו של דבר תישאר עם סטיגמה של "זנזונת" או "מניפולטורית". אם את בתור אישה בכזו קלות מאמצת הנחות מוטעות (חמש נשים התלוננו יחד: אולי הן דיברו זו עם זו וחיזקו אחת את השניה, מה פסול בזה?) למה שגברים שיש להם מה להפסיד יחשבו אחרת. לפי דרך החשיבה שלך גברים בקבוצת סיכון להרס הקריירה לא היו מטרידים מעולם. למרבה הצער זה לא עובד.

  42. איריס חפץ

    לחזי,
    מסכימה עם הדברים. אוחנה נזכר שהוא מזרחי רק כשאפשר למחזר כמה סטריאוטיפים ובאותה הזדמנות לחזק אותם. הפולנים לא אוהבים את הילדים שלהם? מה הקשקוש הזה על משפחות חמות, ליטופים ונשיקות. אם אוחנה לא יודע מה ההבדל בין זה לבין הטרדה מינית, אז מורשת בן גוריון זה בדיוק הדבר המתאים לו. אני לא מאמינה שהוא לא שם לב לתיאור האוריינטליסטי, הוא אולי מטריד מיני אבל הוא לא טפש. לפי התיאור שלך הוא התרחק ממזרחיותו כמו מאש, ועכשיו כשהוא גילה שהאש מחממת, אז הוא מתקרב ומחכך ידיים עם ירון לונדון מול האח הבוערת.
    הענין המזרחי שכן חשוב כאן הוא הסיקור העיתונאי. עוד לפני הועדה באוניברסיטת בן גוריון הסיפור זכה לסיקור שאף אשכנזי-מקביל לא קיבל. לא מזמן התבשרנו שיש בקושי 9% מזרחים באוניברסיטה (בסגל, כמובן, לא כולל עובדי אחזקה…), אז איך הם מצליחים (יחד עם חרדים) למלא הרבה יותר בחלקם על דיווח בהטרדה מינית. פרופסור אשכנזי צריך להרביץ לאישתו שנים בשביל לקבל כמה שורות אחרי שהוא פורש.
    ולשולה,
    אני לא יודעת לאילו גברים נהרסו קריירות בגלל האשמות בהטרדות מיניות או אונס. אני זוכרת רק את קצב ומרדכי. כשהייתי בצבא גברים רבים הטרידו מינית, שכבו עם פקודותיהם, בגדו בנשותיהם וניהלו את הבורדל הגדול ששמו צה"ל. רובם מאכלסים עמדות מפתח. אם מישהי תתלונן עליהם זה יהרוס בעיקר לה את החיים. נשים שרואות את זה מהצד יכולות רק ללוות את המתלוננת, אבל לא לדחוף אותה לזה, כי את המחיר (הכבד) היא תשלם. את יכולה לקחת אחריות רק על מה שאת תעשי (וגם זה היפותטי, אני מקווה…) ולא לנדב אחרות להתלונן. האישה בסופו של דבר תישאר עם סטיגמה של "זנזונת" או "מניפולטורית". אם את בתור אישה בכזו קלות מאמצת הנחות מוטעות (חמש נשים התלוננו יחד: אולי הן דיברו זו עם זו וחיזקו אחת את השניה, מה פסול בזה?) למה שגברים שיש להם מה להפסיד יחשבו אחרת. לפי דרך החשיבה שלך גברים בקבוצת סיכון להרס הקריירה לא היו מטרידים מעולם. למרבה הצער זה לא עובד.

  43. חזי מחלב

    בתור שכזה, ואין בי שום חרדה. מעולם לא טענתי, ואף פעם לא אטען,
    חלילה וחס ,על נקיונו וטהרתו של קולקטיב, רק מתוקף היותו כזה. טענה כזאת היא שוות ערך לגזענות.
    מה שלא הבנת, ולא צריך מח מבריק לשם כך, הוא שהטענה שלי היא בדיוק הפוכה. כלומר, היינו עדים במהלך 20 השנים האחרונות, לכל מיני מזרחים היורדים לשפל המדרגה מבחינה מוסרית, או שלפחות נאשמים בהאשמות חמורות, הנאחזים בקוקלטיב. ואני אומר די לכך! לא יכול להיות שכל חייהם הם מתנערים מן הקולקטיב ונזכרים בו רק בקלקלתם.
    דומני שמשנינו, אתה הוא האחוז חרדה, ולך יש יציאות דרמתיות, ואולי דווקא משום שאני כותב את הדברים בגלוי ובלא כחל וסרק. אולי זה כ'כ מפחיד אותך איש בהחלט לא יקר…
    אשר לשיח בדבר מזרחים ואשכנזים, הוא קיים ועוד איך! ואין לך שום צורך לחשוש ממנו. תמיד מותר להניח את הדברים על השולחן: א. זה מנקה את האווירה. ב. זה יכול רק להועיל, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה פוליטית. אם השיח הזה לא לגיטימי בעיניך, או אז כל השיח הציוני (שאני מניח שאתה דוגל בו), גם הוא אינו לגיטימי באותה מידה. גם הוא בא ככלות הכל להגן ולהעניק פריבילגיות א-פריורי בתוקף ה מ ו צ א! אשר על כן את תחת ואל תירא איש לא יקר!

  44. חזי מחלב

    בתור שכזה, ואין בי שום חרדה. מעולם לא טענתי, ואף פעם לא אטען,
    חלילה וחס ,על נקיונו וטהרתו של קולקטיב, רק מתוקף היותו כזה. טענה כזאת היא שוות ערך לגזענות.
    מה שלא הבנת, ולא צריך מח מבריק לשם כך, הוא שהטענה שלי היא בדיוק הפוכה. כלומר, היינו עדים במהלך 20 השנים האחרונות, לכל מיני מזרחים היורדים לשפל המדרגה מבחינה מוסרית, או שלפחות נאשמים בהאשמות חמורות, הנאחזים בקוקלטיב. ואני אומר די לכך! לא יכול להיות שכל חייהם הם מתנערים מן הקולקטיב ונזכרים בו רק בקלקלתם.
    דומני שמשנינו, אתה הוא האחוז חרדה, ולך יש יציאות דרמתיות, ואולי דווקא משום שאני כותב את הדברים בגלוי ובלא כחל וסרק. אולי זה כ'כ מפחיד אותך איש בהחלט לא יקר…
    אשר לשיח בדבר מזרחים ואשכנזים, הוא קיים ועוד איך! ואין לך שום צורך לחשוש ממנו. תמיד מותר להניח את הדברים על השולחן: א. זה מנקה את האווירה. ב. זה יכול רק להועיל, גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה פוליטית. אם השיח הזה לא לגיטימי בעיניך, או אז כל השיח הציוני (שאני מניח שאתה דוגל בו), גם הוא אינו לגיטימי באותה מידה. גם הוא בא ככלות הכל להגן ולהעניק פריבילגיות א-פריורי בתוקף ה מ ו צ א! אשר על כן את תחת ואל תירא איש לא יקר!

  45. אורן א

    ההיתלות בתרבות החום המזרחית שהיא המאפשרת לו ללטף ולחבק ולנשק ללא רשות מזעזעת אותי.
    גם בתוך המרחב המזרחי , החם , חובה לתת כבוד למרחב הפרטי של אשה גם אם היא לא רוצה להיות מלוטפת או מנושקת.
    לא מפליא אותי לשמוע נשים היוצאות כנגד המתלוננות, הן הרי חייבות להשרד בתוך האטמוספירה הפרטיארכית ובסופו של דבר הן גם הפנימו את המסרים ש"מותר" לגברים לפלוש למרחב הפנימי שלהן.
    עצוב לשמוע איש אקדמיה שלא מבין את הדברים הבסיסיים הללו.

  46. אורן א

    ההיתלות בתרבות החום המזרחית שהיא המאפשרת לו ללטף ולחבק ולנשק ללא רשות מזעזעת אותי.
    גם בתוך המרחב המזרחי , החם , חובה לתת כבוד למרחב הפרטי של אשה גם אם היא לא רוצה להיות מלוטפת או מנושקת.
    לא מפליא אותי לשמוע נשים היוצאות כנגד המתלוננות, הן הרי חייבות להשרד בתוך האטמוספירה הפרטיארכית ובסופו של דבר הן גם הפנימו את המסרים ש"מותר" לגברים לפלוש למרחב הפנימי שלהן.
    עצוב לשמוע איש אקדמיה שלא מבין את הדברים הבסיסיים הללו.

  47. שולה פרסלר

    אירית. העובדה שחמש נשים התלוננו יחד היא עובדה שקיימת בכמה מקרים של הטרדות ואונס. כמו באמת במקרה של קצב. אבל ואבל גדול, במקרה של קצב אחת התחילה ואחריה באו עוד נשים שקיבלו אומץ. במקרה של אוחנה הן הלכו יחד ורשמו תלונה משותפת. בנוסף, הגיבוי משני אנשי סגל לא מעניק אמינות לתלונה. נקודה נוספת: אני מבינה שהמתלוננות רצו איזשהו גיבוי, אך חמש נשים בגיבוי שני גברים נראה כמו עליהום. אין לי ספק שיש קושי להתלונן, אין פה דיון (לפחות מבחינתי) על המצב הרגשי, הוא קשה מנשוא. הדיון הוא על אמינות מסגרת התלונה. תראי למשל כאן בתגובות, האם מישהו מאיתנו כתב "בסעיף זה וזה של התלונה \ הפסק דין… נאמר כך וכך ולכן זה אמין \ לא אמין" – לא!! הדיון נותר על מסגרת התלונה, על הנושא בכללותו.
    נקודה נוספת: לאחרונה כותבים יותר מדי על בעלי כוח באקדמיה ולטענתי – אנו מבחוץ נותנים להם את הכוח, די!!! זה לקרבן עצמנו ולהעצים אחרים, הרי במקרה של אוחנה זהו מצב של אחד מול שניים, אוחנה מול שני המרצים האחרים, אז מה קורה כאן בדיוק? באקדמיה זה באמת לתת כוח למי שלא צריך. בצבא כן, אנחנו מדינה מיליטריסטית ושובניסטית כך ש"ברור" לנו מדוע הצבא מקדש את בעלי התפקידים הבכירים.
    לאיריס, כל פעם שיסתובב אוחנה ברחבי האוניברסיטה יצביעו עליו, זה יהיה לנצח "ההוא מהתלונה על הטרדה". אשם, זכאי, לא משנה – בעיני הסביבה הוא מטריד וכל תנועה שלו תבחן בזכוכית מגדלת. לכן יש להיות זהירים ולא רק במקרה הזה, אלא בכלל, משום האפשרות הקלה כל כך להרוס את חייו אף אם הוא חף מפשע.

  48. שולה פרסלר

    אירית. העובדה שחמש נשים התלוננו יחד היא עובדה שקיימת בכמה מקרים של הטרדות ואונס. כמו באמת במקרה של קצב. אבל ואבל גדול, במקרה של קצב אחת התחילה ואחריה באו עוד נשים שקיבלו אומץ. במקרה של אוחנה הן הלכו יחד ורשמו תלונה משותפת. בנוסף, הגיבוי משני אנשי סגל לא מעניק אמינות לתלונה. נקודה נוספת: אני מבינה שהמתלוננות רצו איזשהו גיבוי, אך חמש נשים בגיבוי שני גברים נראה כמו עליהום. אין לי ספק שיש קושי להתלונן, אין פה דיון (לפחות מבחינתי) על המצב הרגשי, הוא קשה מנשוא. הדיון הוא על אמינות מסגרת התלונה. תראי למשל כאן בתגובות, האם מישהו מאיתנו כתב "בסעיף זה וזה של התלונה \ הפסק דין… נאמר כך וכך ולכן זה אמין \ לא אמין" – לא!! הדיון נותר על מסגרת התלונה, על הנושא בכללותו.
    נקודה נוספת: לאחרונה כותבים יותר מדי על בעלי כוח באקדמיה ולטענתי – אנו מבחוץ נותנים להם את הכוח, די!!! זה לקרבן עצמנו ולהעצים אחרים, הרי במקרה של אוחנה זהו מצב של אחד מול שניים, אוחנה מול שני המרצים האחרים, אז מה קורה כאן בדיוק? באקדמיה זה באמת לתת כוח למי שלא צריך. בצבא כן, אנחנו מדינה מיליטריסטית ושובניסטית כך ש"ברור" לנו מדוע הצבא מקדש את בעלי התפקידים הבכירים.
    לאיריס, כל פעם שיסתובב אוחנה ברחבי האוניברסיטה יצביעו עליו, זה יהיה לנצח "ההוא מהתלונה על הטרדה". אשם, זכאי, לא משנה – בעיני הסביבה הוא מטריד וכל תנועה שלו תבחן בזכוכית מגדלת. לכן יש להיות זהירים ולא רק במקרה הזה, אלא בכלל, משום האפשרות הקלה כל כך להרוס את חייו אף אם הוא חף מפשע.

  49. ירדנה אלון

    אל תכניסי מילים בפי שלא אמרתי רק מפני שזה נוח ומתאים לתפיסת העולם שלך, בתגובתי לפוסט לא כתבתי בשום מקום מדוע הן לא רצו עוד באותו יום למשטרה כתבתי ואני מצטטת שוב את עצמי כי כנראה הכעס והעלבון האישיים שלך בעקבות החוויה שעברת קצת מעוורים אותך אני כתבתי "תמוה בעיני שהן לא התלוננו במשטרה"ואני אסביר מדוע תמוה בעיני,
    אני תמהה מפני שחמשת הנשים הן נשות אקדמיה, לא נערות בגיל העשרה מאיזה עיירה שכוחת אל שלא מודעות לאלטרנטיבות הפמיניסטיות שנוצרו כאן במשך השנים כמו המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שבשרותיו נעזרתי לא פעם ואני חייבת לציין שהן עושות עבודת קודש, לפני הריצה למשטרה או לכל גורם שם לבטח היו מוצאות אוזן קשבת קודם כל כי זאת העזרה הראשונה שכל אישה זקוקה לה ברגע שהיא מודעת לכך שהיא חוותה חוויה קשה של הטרדה או תקיפה מינית, קודם כל מקום תומך שמקשיב ללא שיפוט, אז בתור נשות אקדמיה הן ודאי היו מודעות לאלטרנטיבה הזאת ואז שוקלות ביחד עם המרכז באיזה דרך לנקוט.להגיש תלונה במשטרה או להגיש תלונה במינהלה,
    עוד דבר שמעורר תמיהה זה שחמישתן נקטו באותו צעד ובאותו הליך, אם שתיים היו מתלוננות במשטרה ושלוש במינהלה,או ההפך אפשר היה להבין מכך שהתלונות הן אינבדואליות, שלכל אחת קרה מה שקרה וכל אחת בדרכה היא נקטה בדרכים שלה על פי אופייה ועל פי שיקול דעתה , זה שחמש נשים בחרו לנקוט באותו הליך ,מריח לי באופן אישי כקשירת קשר ותאום עמדות, וזכותי לתמוה בקשר לכך וזכותי להעלות את ספקותי ואם מעלים ונותנים לסיפור הזה פומביות בתקשורת זכותי לדרוש שיתנו לי אינפורמציה אמיתית ולדעת שדברים נחקרו כראוי ושהאמת יצאה לאור, מה שחשוב כאן זה גילוי וחשיפת האמת,האם היו הטרדות מיניות או לא היו הטרדות מיניות ואת זה אנשים שוכחים.
    פמיניזם כפי שאני תופסת אותו אין פירושו חלוקת העולם לשחור ולבן,פמיניזם בעיני לפחות זה לא שינאת גברים באשר הם,והאשמתם באופן אוטומטי רק בשל היותם גברים וצידוד אוטומטי בנשים שבאות עם סיפורים כאלה ואחרים, ואת זה אומרת וכותבת מי שחוותה חוויות לא פחות קשות ממה שאת חווית ושאחרות חוו, הכעס והעלבון שלי מופנים כלפי האנשים שעשו לי את מה שעשו באופן אישי ,לא העברתי אותו לקולקטיב הגברי, אין זה אומר בהכרח לפחות בעיני כי כל הגברים הם אנסים או מטרידנים כפייתיים, וכל הנשים הן מלאכיות צחורות כנף.
    ואני חוזרת ואומרת מה שחשוב בסיפור הזה ובסיפורים אחרים הן אישיים שאיש לא שמע עליהם, והן כאלה שפרצו לתקשורת, גילוי האמת,לא כפיית האידאולוגיה האישית על האמת,(וגזירת קופון תוך כדי התהליך על מנת להראות ולהישמע כלוחמת פמיניסטית)
    ומתוך החוויה האישית- קשירת קשר לעלילות שקר ורצח אופי באירגונים חוויתי מצד נשים, לא מצד גברים ,ודווקא כאלה שקוראות לעצמן "פמיניסטיות".אז מי כמוני יודע היום כמה חשובים גילוי האמת ומהי העננה המרחפת מעל ראשו של מי שנבחר להיות קורבנם של עלילות שווא ורצח אופי.

  50. ירדנה אלון

    אל תכניסי מילים בפי שלא אמרתי רק מפני שזה נוח ומתאים לתפיסת העולם שלך, בתגובתי לפוסט לא כתבתי בשום מקום מדוע הן לא רצו עוד באותו יום למשטרה כתבתי ואני מצטטת שוב את עצמי כי כנראה הכעס והעלבון האישיים שלך בעקבות החוויה שעברת קצת מעוורים אותך אני כתבתי "תמוה בעיני שהן לא התלוננו במשטרה"ואני אסביר מדוע תמוה בעיני,
    אני תמהה מפני שחמשת הנשים הן נשות אקדמיה, לא נערות בגיל העשרה מאיזה עיירה שכוחת אל שלא מודעות לאלטרנטיבות הפמיניסטיות שנוצרו כאן במשך השנים כמו המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית שבשרותיו נעזרתי לא פעם ואני חייבת לציין שהן עושות עבודת קודש, לפני הריצה למשטרה או לכל גורם שם לבטח היו מוצאות אוזן קשבת קודם כל כי זאת העזרה הראשונה שכל אישה זקוקה לה ברגע שהיא מודעת לכך שהיא חוותה חוויה קשה של הטרדה או תקיפה מינית, קודם כל מקום תומך שמקשיב ללא שיפוט, אז בתור נשות אקדמיה הן ודאי היו מודעות לאלטרנטיבה הזאת ואז שוקלות ביחד עם המרכז באיזה דרך לנקוט.להגיש תלונה במשטרה או להגיש תלונה במינהלה,
    עוד דבר שמעורר תמיהה זה שחמישתן נקטו באותו צעד ובאותו הליך, אם שתיים היו מתלוננות במשטרה ושלוש במינהלה,או ההפך אפשר היה להבין מכך שהתלונות הן אינבדואליות, שלכל אחת קרה מה שקרה וכל אחת בדרכה היא נקטה בדרכים שלה על פי אופייה ועל פי שיקול דעתה , זה שחמש נשים בחרו לנקוט באותו הליך ,מריח לי באופן אישי כקשירת קשר ותאום עמדות, וזכותי לתמוה בקשר לכך וזכותי להעלות את ספקותי ואם מעלים ונותנים לסיפור הזה פומביות בתקשורת זכותי לדרוש שיתנו לי אינפורמציה אמיתית ולדעת שדברים נחקרו כראוי ושהאמת יצאה לאור, מה שחשוב כאן זה גילוי וחשיפת האמת,האם היו הטרדות מיניות או לא היו הטרדות מיניות ואת זה אנשים שוכחים.
    פמיניזם כפי שאני תופסת אותו אין פירושו חלוקת העולם לשחור ולבן,פמיניזם בעיני לפחות זה לא שינאת גברים באשר הם,והאשמתם באופן אוטומטי רק בשל היותם גברים וצידוד אוטומטי בנשים שבאות עם סיפורים כאלה ואחרים, ואת זה אומרת וכותבת מי שחוותה חוויות לא פחות קשות ממה שאת חווית ושאחרות חוו, הכעס והעלבון שלי מופנים כלפי האנשים שעשו לי את מה שעשו באופן אישי ,לא העברתי אותו לקולקטיב הגברי, אין זה אומר בהכרח לפחות בעיני כי כל הגברים הם אנסים או מטרידנים כפייתיים, וכל הנשים הן מלאכיות צחורות כנף.
    ואני חוזרת ואומרת מה שחשוב בסיפור הזה ובסיפורים אחרים הן אישיים שאיש לא שמע עליהם, והן כאלה שפרצו לתקשורת, גילוי האמת,לא כפיית האידאולוגיה האישית על האמת,(וגזירת קופון תוך כדי התהליך על מנת להראות ולהישמע כלוחמת פמיניסטית)
    ומתוך החוויה האישית- קשירת קשר לעלילות שקר ורצח אופי באירגונים חוויתי מצד נשים, לא מצד גברים ,ודווקא כאלה שקוראות לעצמן "פמיניסטיות".אז מי כמוני יודע היום כמה חשובים גילוי האמת ומהי העננה המרחפת מעל ראשו של מי שנבחר להיות קורבנם של עלילות שווא ורצח אופי.

  51. איש

    אתה טועה לגביי בהרבה דברים אבל זה גם באשמתי כי אני אנונימי.

    לא התכוונתי לפגוע בך ואיני מבין למה אתה תוקף אותי, זה גם לא חשוב.

    לצערי העניין יותר חשוב ממני ובמחילה גם ממך , ההתנהגות הזו של הגנה על קולקטיב (בעיקר של גברים) כבר כל כך מושרשת בחברה הישראלית שהיא חוצה את כל סוגי ההתארגנות , עובדה שאתה קמת להגן על הקולקטיב ה"מיזרחי" ובלי שום קשר למקרה הזה אתה מבין , אני מודיע לך ונשבע בהן צדק שלא עלתה לי במחשבה אפילו בקצת חשד בקולקטיב ה"מיזרחי" ואתה דווקא אתה קפצת להגן עליו , למה?

    מצאתי לנכון לכתוב בפרוש שאין לי ולו צל חשד ואפילו לא בציניות ולא בהפוך על הפוך בקולקטיב שעליו קמת להגן, אלא רק ואך ורק לטעון שהדגש צריך להיות על הקורבנות במקרה זה הנשים ולא הקולקטיב , במילא אתה בעצמך ציינת שאוחנה מעולם לא היה חלק מאותו קולקטיב ואם תהיה מספיק הוגן לקרוא מה שכתבת תראה שאתה מנסה להגן על קולןקטיב שאינו זקוק כלל להגנה , ואינו נחשד בשום דבר, אפילו הכותרת של דבריך ברורה ומדברת בשם עצמה.

  52. איש

    אתה טועה לגביי בהרבה דברים אבל זה גם באשמתי כי אני אנונימי.

    לא התכוונתי לפגוע בך ואיני מבין למה אתה תוקף אותי, זה גם לא חשוב.

    לצערי העניין יותר חשוב ממני ובמחילה גם ממך , ההתנהגות הזו של הגנה על קולקטיב (בעיקר של גברים) כבר כל כך מושרשת בחברה הישראלית שהיא חוצה את כל סוגי ההתארגנות , עובדה שאתה קמת להגן על הקולקטיב ה"מיזרחי" ובלי שום קשר למקרה הזה אתה מבין , אני מודיע לך ונשבע בהן צדק שלא עלתה לי במחשבה אפילו בקצת חשד בקולקטיב ה"מיזרחי" ואתה דווקא אתה קפצת להגן עליו , למה?

    מצאתי לנכון לכתוב בפרוש שאין לי ולו צל חשד ואפילו לא בציניות ולא בהפוך על הפוך בקולקטיב שעליו קמת להגן, אלא רק ואך ורק לטעון שהדגש צריך להיות על הקורבנות במקרה זה הנשים ולא הקולקטיב , במילא אתה בעצמך ציינת שאוחנה מעולם לא היה חלק מאותו קולקטיב ואם תהיה מספיק הוגן לקרוא מה שכתבת תראה שאתה מנסה להגן על קולןקטיב שאינו זקוק כלל להגנה , ואינו נחשד בשום דבר, אפילו הכותרת של דבריך ברורה ומדברת בשם עצמה.

  53. אירית

    חזי, מסכימה איתך לחלוטין. לא ברור מה לא הבנתי. אין בינינו שום מחלוקת. אני רק כן טוענת שיש אפליה באכיפה לרעת המטרידים-אנסים המזרחים, מה שלא אומר בכלל שהעבריינים שנלכדים צריכים לקבל פרס. זה נושא טעון חשיבה לעומק.
    ירדנה, שוב, גם בנינו אין מחלוקת. אני רק מסייגת שלו הכל היה נפלא, המשטרה, מרכזי הסיוע, לא היינו בברוח הנוכחי. גבולות ההצלחה של מרכזי הסיוע (עם המשטרה) הם בדיוק ב"תקרות הזכוכית", שנקבעות לפי החלטות הריבונים האשכנזים (גם כאשר נשוא הפעולה, החרמן התורן, הוא מזרחי. במקרה האחרון תהיה לו חסינות עד השלב שבו הגיע התור להיפטר מהפיון). בן זוג ילשעבר, במשך עשר שנים, היה אלים ומופרע, וגם..מה לעשות היה גם מנכ"ל של עיתון המכונה "מקעד" בתימנית, ואף כי חשב שהוא אשכנזי, מרוב הכסף והכבוד שעשו לו האשכנזים (כל עוד היו צריכים אותו), התברר לו לאחרונה שהוא מזרחי, ובמקרה הרע, הוא זה שיעוף לכלבים. אני מכירה את הנושא על בשרי.. משטרה ? הצחקת אותי. וגם מרכזי הסיוע לא מתערבים במקרים מסויימים, ויש מקרה אחרון של עבריין תל אביבי מוכר, שכבר מוגש נגדו כתב אישום עסיסי בין היתר על עבירות מין חמורות (לצד שחיתות כלכלית). שום משטרה ושום מרכז סיוע לא עמדו מולו – אני מכירה את הפרשה אישית, מיד ראשונה, ויכולה לאמר שראיתי את הזכוכית ומיששתי אותה. היחידות שהשמיעו קול היו שדולת הנשים, קול ענות חלושה אמנם, אבל גם משהו לעומת השתיקה מקיר לקיר, אבל הן לא ארגון סיוע. יש רשת שלמה של חלאות (בתחום עבירות נגד נשים, אלימות המשפחה, הטרדות) שמחוסנת לחלוטין. אך כאשר האש הציבורית מתגברת, זורקים איזה מזרחי בדרג ביניים-בכיר. זו "השיטה" לא ? אגב זה דפוס די מוכר בתחום האנטישמיות, זה
    "bait and switch"
    קלאסי שסופו הטראגי צפוי מראש.
    אך אם האשה, לא חשוב מזרחית או אשכנזית נפלה קורבן להטרדה של "דרג הביניים" המזרחי שעומד להיות מוקרב בשלב כלשהו. האם כדי למנוע את התרגיל האשכנזי המסריח, עליה לספוג את האלימות בשתיקה אצילה למען המולדת ? זה מגוחך, ולכן הקפיצה להגן על אנס כמו קצב, בשם ההתמודדות עם התככים של פרס וביבי, היא עלובה בעיני. את המלחמה עם הגדולים שינהלו במישרין ולא על גב של נפגעות אונס.
    אני ראיתי את זה, במקרה שלי עם בן זוגי, כאילו בן זוגי משמש בעצמו מיצג של האשכנזים שמתמרנים אותו (נפשית)להתעלל בי. כלומר, זה משהו "שילוחי" וסוטה מאד מבחינה מינית וחברתית. הוא כאילו "מזיין בשבילם" , משהו כזה. אני לא יודעת אם מבינים את מה שאומרת. מכל מקום, אין לקרבן בשנית נפגעות אונס, גם אם התלונות שלהן מוגשות מתוך מניפולציה של אשכנזים. כלומר, אם הבנתי אותך נכון, את חושבת שיכול להיות שהבנות תומרנו להתלונן על ידי עמיתיו של אוחנה המחפשים אותו. זה יכול להיות, אבל זה לא אומר שלא הוטרדו. זה אומר שפעמיים הן נפלו קורבן לקנוניה של ההגמוניה. פעם אחת שנתנו לאוחנה להטריד, פעם שניה, שבחרו את המועד לשחרר אצלן את האמת, ולשחרר אותן מהכלא הזה.
    הן בטח לא אשמות, לא במקרה הראשוון ולא השני והאשמתן היא המשך ה"קנוניה" של בעלי הכוח.
    צריך לעצור את זה איפה שהוא. הייתי אומרת שהמבחן הנכון לפעולה הוא – האם אני גיבור על סרדינים ? אם המאבק מתנהל על גב של מסכנים ודפוקים או דפוקות, הוא מאבק דפוק. ולא משנה כמה הוא "צודק" תיאורטית.
    אם אוחנה טוען שהמרצים האלה קימבנו עליו, שיתעמת איתם במישרין.
    שיגיש תלונה במשטרה על זה, זו עבירה חמורה מאד של שיבוש הליכי משפט, הפללה והטיית עדות. שיגיש את זה ככה, כמו שהוא אומר ומפיץ. שיגיד שפרופסור פלוני ואלמוני פברקו נגדו תיק. ולא לתקוף את המתלוננות. אותו דבר עם קצב.
    ששלח רמזים לכל מיני כיוונים, אבל את עיקר האש כיוון נגד המזכירות האומללות שהוא הטריד במו ידיו. ויש מי שנתן לו רוח גבית בטקטיקה השפלה הזו.

  54. אירית

    חזי, מסכימה איתך לחלוטין. לא ברור מה לא הבנתי. אין בינינו שום מחלוקת. אני רק כן טוענת שיש אפליה באכיפה לרעת המטרידים-אנסים המזרחים, מה שלא אומר בכלל שהעבריינים שנלכדים צריכים לקבל פרס. זה נושא טעון חשיבה לעומק.
    ירדנה, שוב, גם בנינו אין מחלוקת. אני רק מסייגת שלו הכל היה נפלא, המשטרה, מרכזי הסיוע, לא היינו בברוח הנוכחי. גבולות ההצלחה של מרכזי הסיוע (עם המשטרה) הם בדיוק ב"תקרות הזכוכית", שנקבעות לפי החלטות הריבונים האשכנזים (גם כאשר נשוא הפעולה, החרמן התורן, הוא מזרחי. במקרה האחרון תהיה לו חסינות עד השלב שבו הגיע התור להיפטר מהפיון). בן זוג ילשעבר, במשך עשר שנים, היה אלים ומופרע, וגם..מה לעשות היה גם מנכ"ל של עיתון המכונה "מקעד" בתימנית, ואף כי חשב שהוא אשכנזי, מרוב הכסף והכבוד שעשו לו האשכנזים (כל עוד היו צריכים אותו), התברר לו לאחרונה שהוא מזרחי, ובמקרה הרע, הוא זה שיעוף לכלבים. אני מכירה את הנושא על בשרי.. משטרה ? הצחקת אותי. וגם מרכזי הסיוע לא מתערבים במקרים מסויימים, ויש מקרה אחרון של עבריין תל אביבי מוכר, שכבר מוגש נגדו כתב אישום עסיסי בין היתר על עבירות מין חמורות (לצד שחיתות כלכלית). שום משטרה ושום מרכז סיוע לא עמדו מולו – אני מכירה את הפרשה אישית, מיד ראשונה, ויכולה לאמר שראיתי את הזכוכית ומיששתי אותה. היחידות שהשמיעו קול היו שדולת הנשים, קול ענות חלושה אמנם, אבל גם משהו לעומת השתיקה מקיר לקיר, אבל הן לא ארגון סיוע. יש רשת שלמה של חלאות (בתחום עבירות נגד נשים, אלימות המשפחה, הטרדות) שמחוסנת לחלוטין. אך כאשר האש הציבורית מתגברת, זורקים איזה מזרחי בדרג ביניים-בכיר. זו "השיטה" לא ? אגב זה דפוס די מוכר בתחום האנטישמיות, זה
    "bait and switch"
    קלאסי שסופו הטראגי צפוי מראש.
    אך אם האשה, לא חשוב מזרחית או אשכנזית נפלה קורבן להטרדה של "דרג הביניים" המזרחי שעומד להיות מוקרב בשלב כלשהו. האם כדי למנוע את התרגיל האשכנזי המסריח, עליה לספוג את האלימות בשתיקה אצילה למען המולדת ? זה מגוחך, ולכן הקפיצה להגן על אנס כמו קצב, בשם ההתמודדות עם התככים של פרס וביבי, היא עלובה בעיני. את המלחמה עם הגדולים שינהלו במישרין ולא על גב של נפגעות אונס.
    אני ראיתי את זה, במקרה שלי עם בן זוגי, כאילו בן זוגי משמש בעצמו מיצג של האשכנזים שמתמרנים אותו (נפשית)להתעלל בי. כלומר, זה משהו "שילוחי" וסוטה מאד מבחינה מינית וחברתית. הוא כאילו "מזיין בשבילם" , משהו כזה. אני לא יודעת אם מבינים את מה שאומרת. מכל מקום, אין לקרבן בשנית נפגעות אונס, גם אם התלונות שלהן מוגשות מתוך מניפולציה של אשכנזים. כלומר, אם הבנתי אותך נכון, את חושבת שיכול להיות שהבנות תומרנו להתלונן על ידי עמיתיו של אוחנה המחפשים אותו. זה יכול להיות, אבל זה לא אומר שלא הוטרדו. זה אומר שפעמיים הן נפלו קורבן לקנוניה של ההגמוניה. פעם אחת שנתנו לאוחנה להטריד, פעם שניה, שבחרו את המועד לשחרר אצלן את האמת, ולשחרר אותן מהכלא הזה.
    הן בטח לא אשמות, לא במקרה הראשוון ולא השני והאשמתן היא המשך ה"קנוניה" של בעלי הכוח.
    צריך לעצור את זה איפה שהוא. הייתי אומרת שהמבחן הנכון לפעולה הוא – האם אני גיבור על סרדינים ? אם המאבק מתנהל על גב של מסכנים ודפוקים או דפוקות, הוא מאבק דפוק. ולא משנה כמה הוא "צודק" תיאורטית.
    אם אוחנה טוען שהמרצים האלה קימבנו עליו, שיתעמת איתם במישרין.
    שיגיש תלונה במשטרה על זה, זו עבירה חמורה מאד של שיבוש הליכי משפט, הפללה והטיית עדות. שיגיש את זה ככה, כמו שהוא אומר ומפיץ. שיגיד שפרופסור פלוני ואלמוני פברקו נגדו תיק. ולא לתקוף את המתלוננות. אותו דבר עם קצב.
    ששלח רמזים לכל מיני כיוונים, אבל את עיקר האש כיוון נגד המזכירות האומללות שהוא הטריד במו ידיו. ויש מי שנתן לו רוח גבית בטקטיקה השפלה הזו.

  55. רינה

    אני מצטרפת בחפץ לתגובתה של איריס (חפץ). מדברייך אני מבינה כי את מניחה שחמש נשים, בעמדות ניהול בכירות, ימושפעות בקלות מ"שני גברים" שתמכו בהם. אחרת אין הסבר מדוע הן התלוננו, לטענתך? האם כל כך בקלות את מושפעת מגבר או שניים לעשות מעשה. אני מאוד מקווה עבורך כי לא זהו מצבך. אם חלילה כן, צר לי.

  56. רינה

    אני מצטרפת בחפץ לתגובתה של איריס (חפץ). מדברייך אני מבינה כי את מניחה שחמש נשים, בעמדות ניהול בכירות, ימושפעות בקלות מ"שני גברים" שתמכו בהם. אחרת אין הסבר מדוע הן התלוננו, לטענתך? האם כל כך בקלות את מושפעת מגבר או שניים לעשות מעשה. אני מאוד מקווה עבורך כי לא זהו מצבך. אם חלילה כן, צר לי.

  57. שולה פרסלר

    זהו לא מצבי!!! תודה. ובואי נתקן, שני מרצים וחמש מזכירות נגד מרצה אחד. ודבר נוסף, אם אני מציגה את הנשים כמי שהיו צריכות את תמיכת הגברים, אין זה מעיד עליי דבר, לא אני הנושא כאן.
    בנוסף, עולה במחשבתי שאלה: מדוע שני המרצים מאמינים לנשים ולא לאוחנה? יש כמה אפשרויות: האחת, הם היו נוכחים במקרים בהם היתה הטרדה ואז יש לעשות את הדין אף איתם (חובת דיווח על פי החוק). השניה, הם "מחפשים" את אוחנה והנה נפלה לידם הזדמנות. שלישית, הם מאמינים לגרסת הנשים. את יודעת כמה סיבות יכולות להיות כדי לרצות להוציא מישהו מתפקידו?! מאה סיבות. יתכן מאוד כי הן דוברות אמת, אולם ההתנהלות מטיה ספק באמינותן. אני חייבת להדגיש כאן כי הבעיה היחידה שיש לי עם נושא ההטרדות הוא שישנם מצבים שהחוק מנוצל לרעה ואז כשיש סיפור אמיתי, אותה אשה מה שנקרא "אוכלת אותה" כי כבר לא מאמינים לה. החוק בא להגן על אשה מוטרדת ולא להיות כלי נשק. אסור להפוך את החוק למשחק, לצחוק, לנשק. תמימות וטובות משלמות את המחיר. בסופו של דבר, רק, אבל רק אוחנה והנשים יודעים מה היה בדיוק.

  58. שולה פרסלר

    זהו לא מצבי!!! תודה. ובואי נתקן, שני מרצים וחמש מזכירות נגד מרצה אחד. ודבר נוסף, אם אני מציגה את הנשים כמי שהיו צריכות את תמיכת הגברים, אין זה מעיד עליי דבר, לא אני הנושא כאן.
    בנוסף, עולה במחשבתי שאלה: מדוע שני המרצים מאמינים לנשים ולא לאוחנה? יש כמה אפשרויות: האחת, הם היו נוכחים במקרים בהם היתה הטרדה ואז יש לעשות את הדין אף איתם (חובת דיווח על פי החוק). השניה, הם "מחפשים" את אוחנה והנה נפלה לידם הזדמנות. שלישית, הם מאמינים לגרסת הנשים. את יודעת כמה סיבות יכולות להיות כדי לרצות להוציא מישהו מתפקידו?! מאה סיבות. יתכן מאוד כי הן דוברות אמת, אולם ההתנהלות מטיה ספק באמינותן. אני חייבת להדגיש כאן כי הבעיה היחידה שיש לי עם נושא ההטרדות הוא שישנם מצבים שהחוק מנוצל לרעה ואז כשיש סיפור אמיתי, אותה אשה מה שנקרא "אוכלת אותה" כי כבר לא מאמינים לה. החוק בא להגן על אשה מוטרדת ולא להיות כלי נשק. אסור להפוך את החוק למשחק, לצחוק, לנשק. תמימות וטובות משלמות את המחיר. בסופו של דבר, רק, אבל רק אוחנה והנשים יודעים מה היה בדיוק.

  59. ירדנה אלון

    אירית – ראשית את מתבלבלת בין התגובות שלי לבין התגובות של שולה,שהן דומות ושונות בעת ובעונה אחת אז אנא קיראי שוב את מה שכתבתי ,שנית המחלוקת היחידה שיש ביננו היא המחלוקת האם במקרה הספציפי הזה שהנשוא שלו הוא חמש מתלוננות על הטרדה מינית כנגד פרופסור דוד אוחנה,אכן ארעה הטרדה מינית למרות שהוא יצא זכאי או לא ארעה הטרדה מינית. על פי תשובותייך קבלתי את הרושם כי את בטוחה כי הן אכן הוטרדו מינית, (אינני מבינה על סמך מה החלטת כך) ושהמערכת ההגמונית מגינה עליו,בגדול אני מסכימה עם התפיסה שלך ואני רואה אותה עין בעין איתך, המערכת אכן מגוננת, יחד עם זאת צריך לבחון כל מקרה לגופו וצריך לחקור את הדברים עד תומם, כפי שלא היינו רוצות שמטרידים מיניים סדרתיים יסתובבו ביננו ויהרסו את העולם הנפשי רגשי שלנו, כך אני בטוחה שלא היית רוצה שאדם חף מפשע יועלה על המוקד רק מפני שהוא ביכולותיו וכשרונותיו מהווה איום מקצועי ,מעמדי ,כלכלי ,על קבוצה מסויימת שחושקת במשרתו או מקנאה בקריירה שלו.
    אני מודה בפה מלא שלי אין את הכלים המקצועיים לרדת לחקר האמת.אולם אני הייתי רוצה שאלה שיש להם את הכלים יעשו את מלאכתם נאמנה ללא מורא וללא משוא פנים.
    ולמרות מה שחנה קים כתבה בסוף הפוסט שלה אני אמשיך להתלונן על כל מטריד או תוקפן שיעז לעשות לי את זה, ואני יודעת מהנסיון שהתלונה תיגנז מחוסר עניין לציבור, אולם יותר משאני רוצה שישולם לרשע כרשעתו ,מה שחשוב לי ולבריאותי הנפשית על מנת להפסיק להרגיש קורבן זה עצם הגשת התלונה אולם זו דרכי האישית להתנער מתחושת הקורבן.ואין זו רבותא.

  60. ירדנה אלון

    אירית – ראשית את מתבלבלת בין התגובות שלי לבין התגובות של שולה,שהן דומות ושונות בעת ובעונה אחת אז אנא קיראי שוב את מה שכתבתי ,שנית המחלוקת היחידה שיש ביננו היא המחלוקת האם במקרה הספציפי הזה שהנשוא שלו הוא חמש מתלוננות על הטרדה מינית כנגד פרופסור דוד אוחנה,אכן ארעה הטרדה מינית למרות שהוא יצא זכאי או לא ארעה הטרדה מינית. על פי תשובותייך קבלתי את הרושם כי את בטוחה כי הן אכן הוטרדו מינית, (אינני מבינה על סמך מה החלטת כך) ושהמערכת ההגמונית מגינה עליו,בגדול אני מסכימה עם התפיסה שלך ואני רואה אותה עין בעין איתך, המערכת אכן מגוננת, יחד עם זאת צריך לבחון כל מקרה לגופו וצריך לחקור את הדברים עד תומם, כפי שלא היינו רוצות שמטרידים מיניים סדרתיים יסתובבו ביננו ויהרסו את העולם הנפשי רגשי שלנו, כך אני בטוחה שלא היית רוצה שאדם חף מפשע יועלה על המוקד רק מפני שהוא ביכולותיו וכשרונותיו מהווה איום מקצועי ,מעמדי ,כלכלי ,על קבוצה מסויימת שחושקת במשרתו או מקנאה בקריירה שלו.
    אני מודה בפה מלא שלי אין את הכלים המקצועיים לרדת לחקר האמת.אולם אני הייתי רוצה שאלה שיש להם את הכלים יעשו את מלאכתם נאמנה ללא מורא וללא משוא פנים.
    ולמרות מה שחנה קים כתבה בסוף הפוסט שלה אני אמשיך להתלונן על כל מטריד או תוקפן שיעז לעשות לי את זה, ואני יודעת מהנסיון שהתלונה תיגנז מחוסר עניין לציבור, אולם יותר משאני רוצה שישולם לרשע כרשעתו ,מה שחשוב לי ולבריאותי הנפשית על מנת להפסיק להרגיש קורבן זה עצם הגשת התלונה אולם זו דרכי האישית להתנער מתחושת הקורבן.ואין זו רבותא.

  61. מואיז

    אני חושב שבעיית ההטרדה המינית תעסוק אותנו הרבה זמן כי היא אינה מוגדרת. למעשה כול אישה מגדירה אותה מחדש, אם צרפתים נוהגים לנשק אישה בלחייה הרי שזה לא מקובל בארץ, אני נמנע מלנשק נשים ישראליו ברוב המקרים אלא אם כן הן עושות את הצעדה הראשון כי נראה שזה מפריע להן. מצד שני אם לא תעשה זאת עם מכרה צרפתיי זה ייחשב לעילבון.

    במדינה שיש בה כול כך הרבה גישות לקירבה, כול דבר יכול להיחשב להטרדה. בנוסף לכך במקרה שהמטריד הוא הבוס הרי שיש עוד הרבה מאוד אי הבנות בנושא הזה.

    כול עוד זה לא יוגדר בצורה ברורה שבמקום עבודה לא יהיה שום מגע בין שני המינים לא יהיה פיתרון לבעיה הזו.

    מעבר לכך, נראה שהחוק להטרדה המינית מתאים כככפפה ליד למזרחים. הוא מתאים לכול הסטיראוטיפים של מזרחים נוטפי זימה וגם מתאים להכניס כול מזרחי למצב האפור של מטריד. עד עכשיו, להוציא את המקרה המתוקשר של רמון (והוא חזר להיות סגן ראש ממשלה, לא?) נראה שזה עוד חוק אוניברסלי שמיושם רק לגבי מזרחים, ועוד יותר אם המטריד הוא מזרחי והמוטרדת היא אשכנזייה.

    כך שנראה לי שאם אוחנה יצא מזה בסדר, אני נוטה להניח שמדובר במצב מאוד מאוד אפור, ולא כל וועדה פנימית או בית משפט היו כבר רוכבים על המזרחי ומלמדים את כולם איך צריך לנהוג על חשבון האדם הפראי.

  62. מואיז

    אני חושב שבעיית ההטרדה המינית תעסוק אותנו הרבה זמן כי היא אינה מוגדרת. למעשה כול אישה מגדירה אותה מחדש, אם צרפתים נוהגים לנשק אישה בלחייה הרי שזה לא מקובל בארץ, אני נמנע מלנשק נשים ישראליו ברוב המקרים אלא אם כן הן עושות את הצעדה הראשון כי נראה שזה מפריע להן. מצד שני אם לא תעשה זאת עם מכרה צרפתיי זה ייחשב לעילבון.

    במדינה שיש בה כול כך הרבה גישות לקירבה, כול דבר יכול להיחשב להטרדה. בנוסף לכך במקרה שהמטריד הוא הבוס הרי שיש עוד הרבה מאוד אי הבנות בנושא הזה.

    כול עוד זה לא יוגדר בצורה ברורה שבמקום עבודה לא יהיה שום מגע בין שני המינים לא יהיה פיתרון לבעיה הזו.

    מעבר לכך, נראה שהחוק להטרדה המינית מתאים כככפפה ליד למזרחים. הוא מתאים לכול הסטיראוטיפים של מזרחים נוטפי זימה וגם מתאים להכניס כול מזרחי למצב האפור של מטריד. עד עכשיו, להוציא את המקרה המתוקשר של רמון (והוא חזר להיות סגן ראש ממשלה, לא?) נראה שזה עוד חוק אוניברסלי שמיושם רק לגבי מזרחים, ועוד יותר אם המטריד הוא מזרחי והמוטרדת היא אשכנזייה.

    כך שנראה לי שאם אוחנה יצא מזה בסדר, אני נוטה להניח שמדובר במצב מאוד מאוד אפור, ולא כל וועדה פנימית או בית משפט היו כבר רוכבים על המזרחי ומלמדים את כולם איך צריך לנהוג על חשבון האדם הפראי.

  63. בת-אל

    לפני כשבוע נתלתה מודעה במקום עבודתי שתוכנה כדלהלן "אנחנו חרמנים עלייך ….מכל הצוות"…..
    המודעה הוצבה מול אחת המצלמות במקום והוקרנה על גבי הצג , לנוחיות הלקוחות . המודעים לעובדה שאני האשה היחידה בכל הצוות הגברי.
    לא, המודעה לא הופנתה אלי. הבוס שלי…כן, ההוא מ"לכי תשווי את התנאים בעסקי המסעדות" טרח להודיע לי לפני
    הגעתי שהמודעה מיועדת למישהי אחרת הצופה במצלמה ….ושהיא דווקא נהנית ממנה.
    אני בכל אופן חשתי שזיהמו את מקום העבודה שלי.
    בהמשך התנהלו ויכוחים ביני לבין הבוס , על זכויותיו לעשות בעסק שלו מה שהוא רוצה . נאמר משפט כמו "לכי תתלונני עלי"…..שמתם לב לדפוס ה"לכי" שחוזר על עצמו ? 🙂
    אני התעקשתי שאין לי ענין להתלונן….שמבחינתי זו הזדמנות עבורו ל"גדול" ולהכנס לעידן חדש שבו נשים הן יותר מקובץ איברים להתבוננות מעריצה….
    כן, השלט ירד…כעבור שעתיים , שלושה ויכוחים, וחמישה איומי התפטרות/פיטורין .

    איני בקיאה בפרטי התלונה ופסק הדין של דוד אוחנה….ובעיני אין דיון בכלל.
    אם אנחנו כופרים בפסיקה, אנחנו מערערים על לגיטימיות בית המשפט ….החוקים….המחוקקים…..ואנחנו ששלחנו אותם לשם….
    מה יש להוסיף בכלל?
    יש ערכאות , אם יערער ויזוכה….לבריאות….כל עוד שהוא מואשם , יש לגנות . חד משמעית. בלי מלמולים מתנצלים…
    מה יש להפסיד?
    אני סיכנתי את מקום עבודתי (שעד כמה שאינו נפלא כפי ששמתם לב , בינתיים הוא משלם את החשבונות) בגלל תחושה של מוטרדות….אני מעריצה את הנשים האלו שעשו את הצעד הבלתי ניתן לתיאור והלכו עם האמת שלהן עד הסוף.
    אני מצדיעה לכן….ומגנה אותו .
    אגב הקייס המזרחי, אני ממליצה להכנס לאתר שדולת הנשים ולקרוא את המאמר על הטרדת נשים במקום העבודה…יש בהחלט פרופיל מוטרד יותר מהאחרים….

  64. בת-אל

    לפני כשבוע נתלתה מודעה במקום עבודתי שתוכנה כדלהלן "אנחנו חרמנים עלייך ….מכל הצוות"…..
    המודעה הוצבה מול אחת המצלמות במקום והוקרנה על גבי הצג , לנוחיות הלקוחות . המודעים לעובדה שאני האשה היחידה בכל הצוות הגברי.
    לא, המודעה לא הופנתה אלי. הבוס שלי…כן, ההוא מ"לכי תשווי את התנאים בעסקי המסעדות" טרח להודיע לי לפני
    הגעתי שהמודעה מיועדת למישהי אחרת הצופה במצלמה ….ושהיא דווקא נהנית ממנה.
    אני בכל אופן חשתי שזיהמו את מקום העבודה שלי.
    בהמשך התנהלו ויכוחים ביני לבין הבוס , על זכויותיו לעשות בעסק שלו מה שהוא רוצה . נאמר משפט כמו "לכי תתלונני עלי"…..שמתם לב לדפוס ה"לכי" שחוזר על עצמו ? 🙂
    אני התעקשתי שאין לי ענין להתלונן….שמבחינתי זו הזדמנות עבורו ל"גדול" ולהכנס לעידן חדש שבו נשים הן יותר מקובץ איברים להתבוננות מעריצה….
    כן, השלט ירד…כעבור שעתיים , שלושה ויכוחים, וחמישה איומי התפטרות/פיטורין .

    איני בקיאה בפרטי התלונה ופסק הדין של דוד אוחנה….ובעיני אין דיון בכלל.
    אם אנחנו כופרים בפסיקה, אנחנו מערערים על לגיטימיות בית המשפט ….החוקים….המחוקקים…..ואנחנו ששלחנו אותם לשם….
    מה יש להוסיף בכלל?
    יש ערכאות , אם יערער ויזוכה….לבריאות….כל עוד שהוא מואשם , יש לגנות . חד משמעית. בלי מלמולים מתנצלים…
    מה יש להפסיד?
    אני סיכנתי את מקום עבודתי (שעד כמה שאינו נפלא כפי ששמתם לב , בינתיים הוא משלם את החשבונות) בגלל תחושה של מוטרדות….אני מעריצה את הנשים האלו שעשו את הצעד הבלתי ניתן לתיאור והלכו עם האמת שלהן עד הסוף.
    אני מצדיעה לכן….ומגנה אותו .
    אגב הקייס המזרחי, אני ממליצה להכנס לאתר שדולת הנשים ולקרוא את המאמר על הטרדת נשים במקום העבודה…יש בהחלט פרופיל מוטרד יותר מהאחרים….

  65. אורלי בנימין

    אוניברסיטת בן גוריון קיבלה החלטה להשתיק את הענין ולסגור אותו בין כתליה והצליחה.
    הענין כמעט לא מופיע בתקשורת. פסק הדין, אוסף העדויות המילים המיוחסות לאוחנה, אף כתב ואף כתבת לא הצליחו להגיע עד בן גוריון בשביל להשיג לנו את אלו. לי מישהי הקריאה מתוך העדויות טקסט שמייחס לאוחנה את האמירה הבאה:
    "איזה רגליים יפות , הייתי מת להשפיך עליהן".
    מול ועדת המשמעת המשונה והמתפתלת שבה ישבו שתי נשים ואשר דרך פועלה מסתורית מספיק הוא טען שלא אמר כך אלא אמר
    "איזה רגליים יפות, כמה כייף להתחיל ככה את הבוקר "

    נניח לרגע שהאמירה הראשונה הומצאה כמזימה על-ידי חבורת נשים היסטריות שרוצות להכשיל את הקידום של אוחנה
    נניח לרגע שהוא אכן אמר את האמירה השניה שכייף לו להתחיל את הבוקר עם הרגליים היפות של המזכירה
    אוניברסיטת בן-גוריון קיבלה החלטה שהיא רוצה לפרוש את חסותה ולהזדהות עם אדם שזו דרך הביטוי שלו וזו כשלעצמה היא אינפורמציה מזעזעת. באוניברסיטה יושבים אנשים שלא ברור להם למה לא יצאו להגנתו של איש כל כך מצויין שמודיע לסגל האדמיניסטרטיבי מה דעתו על הרגליים שלהן.

    והם עובדים קשה שם באוניברסיטת בן-גוריון והם מפעילים את הקשרים שלהם בתקשורת, ונשים שהוזמנו על-ידי לונדון וקירשנבאום לאותו משדר שולחו חזרה הביתה מאמצע הדרך על-ידי המפיקים. מישהו באוניברסיטה נתן הוראה למישהו בערוץ עשר להרגע – לתת במה לאוחנה ורק לאוחנה. במה שיוכל לומר ממנה שהוא מרוקאי והוא אוהב לנשק. פיכססססססססססססססס איזה גועל. מי הן הנשים שצריכות לשאת את זה שאוחנה חושב שהוא מודל למרוקאי. אלוהים, איזה אנשים חיים באוניברסיטת בן-גוריון בכבוד ועל מי ות"ת מעתירה תגמולים.

    והצער והכאב הגדולים הם כמובן הנשים. שתי נשים בועדה המזכה, הועדה שהחליטה להתעלם מועדת הממונה על הטרדה מינית באוניברסיטה, ועדת מלאך-פיינס שקבעה חד משמעית שאוחנה הוא מטרידן סדרתי. אשה אחת נשיאת האוניברסיטה שמינתה את הועדה המזכה. ועוד הרבה הרבה נשים באקדמיה, כולל אני עצמי, שמקבלות בהכנעה את ההחזרה של הגלגל אחורה לימים של לפני מאבקה המסור של אורית קמיר, הימים שבהם הטרדה מינית היתה ענין שבשגרה. כן, אוניברסיטת בן-גוריון מקבלת את צורת הדיבור של אוחנה כענין שבשגרה. כבודן וגבולותיהן של הנשים מותרים.

    אנשים שעובדים עם אוחנה אומרים עליו ששפתו מלוכלכת מאד. שביטויי החיבה שלו בוטים גסים ומביכים. אוניברסיטת בן-גוריון נחושה בדעתה להשתיק את העובדה שהיא מפרנסת כיעור כזה ואלו מבין חברי הסגל שלה שיודעים על הלכותיו של אוחנה וניסו לפעול כבר נקראו לסדר.

    מה צריך לעשות? כמו שאמרו התגובות הקודמות צריך להגיש תלונה במשטרה. צריך להזמין את פרופ איילה מלאך-פיינס, הממונה על הטרדה מינית של המוסד, ולבקש ממנה להסביר מה קרה ואיך אוחנה הצליח לשכנע את בית הדין לעבודה שהחלטת הועדה שלה היא מופרכת. מי שם היה מעורב ומי משך באיזה חוט. אבל במיוחד היה טוב, אם מכתב המפרט את גירסת המתלוננות היה מופץ בקרב כל התורמים החשובים של האוניברסיטה. שידעו שם בעולם את מי הם מפרנסים. נקווה שלאחת מהן לפחות תהיה האנרגיה לעשות כך

  66. אורלי בנימין

    אוניברסיטת בן גוריון קיבלה החלטה להשתיק את הענין ולסגור אותו בין כתליה והצליחה.
    הענין כמעט לא מופיע בתקשורת. פסק הדין, אוסף העדויות המילים המיוחסות לאוחנה, אף כתב ואף כתבת לא הצליחו להגיע עד בן גוריון בשביל להשיג לנו את אלו. לי מישהי הקריאה מתוך העדויות טקסט שמייחס לאוחנה את האמירה הבאה:
    "איזה רגליים יפות , הייתי מת להשפיך עליהן".
    מול ועדת המשמעת המשונה והמתפתלת שבה ישבו שתי נשים ואשר דרך פועלה מסתורית מספיק הוא טען שלא אמר כך אלא אמר
    "איזה רגליים יפות, כמה כייף להתחיל ככה את הבוקר "

    נניח לרגע שהאמירה הראשונה הומצאה כמזימה על-ידי חבורת נשים היסטריות שרוצות להכשיל את הקידום של אוחנה
    נניח לרגע שהוא אכן אמר את האמירה השניה שכייף לו להתחיל את הבוקר עם הרגליים היפות של המזכירה
    אוניברסיטת בן-גוריון קיבלה החלטה שהיא רוצה לפרוש את חסותה ולהזדהות עם אדם שזו דרך הביטוי שלו וזו כשלעצמה היא אינפורמציה מזעזעת. באוניברסיטה יושבים אנשים שלא ברור להם למה לא יצאו להגנתו של איש כל כך מצויין שמודיע לסגל האדמיניסטרטיבי מה דעתו על הרגליים שלהן.

    והם עובדים קשה שם באוניברסיטת בן-גוריון והם מפעילים את הקשרים שלהם בתקשורת, ונשים שהוזמנו על-ידי לונדון וקירשנבאום לאותו משדר שולחו חזרה הביתה מאמצע הדרך על-ידי המפיקים. מישהו באוניברסיטה נתן הוראה למישהו בערוץ עשר להרגע – לתת במה לאוחנה ורק לאוחנה. במה שיוכל לומר ממנה שהוא מרוקאי והוא אוהב לנשק. פיכססססססססססססססס איזה גועל. מי הן הנשים שצריכות לשאת את זה שאוחנה חושב שהוא מודל למרוקאי. אלוהים, איזה אנשים חיים באוניברסיטת בן-גוריון בכבוד ועל מי ות"ת מעתירה תגמולים.

    והצער והכאב הגדולים הם כמובן הנשים. שתי נשים בועדה המזכה, הועדה שהחליטה להתעלם מועדת הממונה על הטרדה מינית באוניברסיטה, ועדת מלאך-פיינס שקבעה חד משמעית שאוחנה הוא מטרידן סדרתי. אשה אחת נשיאת האוניברסיטה שמינתה את הועדה המזכה. ועוד הרבה הרבה נשים באקדמיה, כולל אני עצמי, שמקבלות בהכנעה את ההחזרה של הגלגל אחורה לימים של לפני מאבקה המסור של אורית קמיר, הימים שבהם הטרדה מינית היתה ענין שבשגרה. כן, אוניברסיטת בן-גוריון מקבלת את צורת הדיבור של אוחנה כענין שבשגרה. כבודן וגבולותיהן של הנשים מותרים.

    אנשים שעובדים עם אוחנה אומרים עליו ששפתו מלוכלכת מאד. שביטויי החיבה שלו בוטים גסים ומביכים. אוניברסיטת בן-גוריון נחושה בדעתה להשתיק את העובדה שהיא מפרנסת כיעור כזה ואלו מבין חברי הסגל שלה שיודעים על הלכותיו של אוחנה וניסו לפעול כבר נקראו לסדר.

    מה צריך לעשות? כמו שאמרו התגובות הקודמות צריך להגיש תלונה במשטרה. צריך להזמין את פרופ איילה מלאך-פיינס, הממונה על הטרדה מינית של המוסד, ולבקש ממנה להסביר מה קרה ואיך אוחנה הצליח לשכנע את בית הדין לעבודה שהחלטת הועדה שלה היא מופרכת. מי שם היה מעורב ומי משך באיזה חוט. אבל במיוחד היה טוב, אם מכתב המפרט את גירסת המתלוננות היה מופץ בקרב כל התורמים החשובים של האוניברסיטה. שידעו שם בעולם את מי הם מפרנסים. נקווה שלאחת מהן לפחות תהיה האנרגיה לעשות כך

  67. אירית

    ירדנה יתכן שהתייחסתי גם לתיזה של שולה,ביחד. מניסיוני, מעט מאד מקרים מתגלים של תלונות שוא בכוונה (כלומר, הפללה מתוזמנת), ובטח קשה לי להאמין דוקא שיש פתאום מקבץ בו זמני, של חמש מזכירות מושחתות כל כך, לעומת צדיק לכאורה, שמעיד על עצמו שיש לו פה גדול. הנה באה אורלי עם קצת עובדות לשם שינוי, ואפשר לראות שיש דברים בגו, גם לפי גירסת הנאשם. מסתבר שחקירה פנימית של האוניברסיטה מצאה אותו אשם מאד, ואחרי כן הוקמה ועדה עם נהלי דיון שנויים במחלוקת שזיכתה אותו. אני לא תמימה, ויש באקדמיה "זובורים" מאורגנים, אבל כניראה שבמקרה הזה הוא הרוויח את המתקפה ביושר, כמו שאומרים. מגעיל לגלות אנשים ששפתם ותדמיתם כה נשגבת ומתחסדת, וכאשריש להם קצת כוח על מישהו (מזכירה) הם מתגלים בכל עליבותם הגסה והמכוערת. עבד כי ימלוך.

    לא מסכימה לחלוטין עם מואיז על פרשנותו לחוקי ההטרדה. הם מאד ברורים, ולמרבה הפלא די דומים בעולם כולו, חרף הבדלי התרבויות. נשיקה חמה ותמימה לא מהווה איסור פלילי במדינות חילוניות כלשהן, והחקיקה הזו לא נתפסת כבעייתית במיוחד בעולם הרחב, רק בישראל. נידמה לי שרוב הנשים יסכימו די בקלות על ההגדרה של גבול האסור בחוק מבחינתן (ויחלוקו בדעתן על כללי נימוס בקשר לכל השטח המותר משפטית). נשיקות חמות וחיבוקים אתניים אינם מעשה מיני משפיל, הם יכולים להגעיל או לעצבן אבל לא יגרמו למישהי לרוץ למשטרה. כל זה בסביבת העבודה, צריך לזכור, ולא בבית קפה או בבר. כאשר כפופים לבוס יום יום, אלה יחסים מאד קרובים, ומשפיעים על החיים, יש לרסן את הכוח של הבוס בכל מיני מישורים, בודאי בתחום הניצול המיני.

    מסכימה עם זאת שהמערכת בישראל ששה להשליך את כל הזימה על ה"פרא" המזרחי או האחר. אבל לא צריך בגלל זה להגיד שהחוק לא ברור. הוא פשוט נאכף בצורה מפלה. וזה מעשה מכוון מאד מביחנה חברתית, ומזכיר גם את פרשת דרעי, שהיה אשם בריבוע, אבל האכיפה נגדו היתה מפלה, ממניעים זרים, והענישה היתה ללא פרופורצה למקובל. ברור שהבעיה היא מראש בכך שלוקחים אנשים מסויימים, מן המזרחים, ונותנים להם הרגשה זמנית שהם "כמו כולם" בצמרת, כאשר הם מאמצים את הקודים הנהוגים בצמרת (שוחד, שחיתות, התעמרות בכפופים, הטרדה, ואונוס), במידה כזו או אחרת, הם לא שמים לב שטווים עליהם את קורי ההרשעה, בזמן הנכון. אמרתי כבר, זה נעשה לאורך ההיסטוריה גם ליהודים, בצורה מגמתית. אם זו השיטה, יש ודאי גם מנגנון מושכל להמנע ממנה, אבל בטח לא "איתרוג", כיון שזה פוגע כבומרנג באותה קבוצה. נכון יותר להתעקש על העמדה לדין של נשואים ומורמים, וזה דורש הרבה יותר עבודת שטח ורגליים. כלומר, להפיל את מי שננותן את הטון. אין להגן על אוחנה ולחפש קנוניות מתחת לשטיח, אלא להתאמץ ולחשוף את ההשתקות החמורות יותר. המקרים החמורים באמת כלל לא מגיעים לתלונה, כי מנגנון החיסול מופעל קודם, ובצורה קטלנית. זו עוד נקודה חשובה לעניין המזרחי. היכולת בדרך כלל להשתיק את הקורבנות פחותה, בגלל נחיתות ביכולת להשליט טרור שלם על הנפגעות. אין דינו של אחד כאוחנה, עם כל כוחו, כדינו של המקביל האשכנזי, שיש לו בני דודים במקומות הנכונים, במשטרה, בתקשורת, במכולת, ובביטוח לאומי ויכול למרר את חיי המוטרדת שלו בצורה שתמנע ממנה אפילו את נשימת האויר החיונית כדי להגיש תלונה.

  68. אירית

    ירדנה יתכן שהתייחסתי גם לתיזה של שולה,ביחד. מניסיוני, מעט מאד מקרים מתגלים של תלונות שוא בכוונה (כלומר, הפללה מתוזמנת), ובטח קשה לי להאמין דוקא שיש פתאום מקבץ בו זמני, של חמש מזכירות מושחתות כל כך, לעומת צדיק לכאורה, שמעיד על עצמו שיש לו פה גדול. הנה באה אורלי עם קצת עובדות לשם שינוי, ואפשר לראות שיש דברים בגו, גם לפי גירסת הנאשם. מסתבר שחקירה פנימית של האוניברסיטה מצאה אותו אשם מאד, ואחרי כן הוקמה ועדה עם נהלי דיון שנויים במחלוקת שזיכתה אותו. אני לא תמימה, ויש באקדמיה "זובורים" מאורגנים, אבל כניראה שבמקרה הזה הוא הרוויח את המתקפה ביושר, כמו שאומרים. מגעיל לגלות אנשים ששפתם ותדמיתם כה נשגבת ומתחסדת, וכאשריש להם קצת כוח על מישהו (מזכירה) הם מתגלים בכל עליבותם הגסה והמכוערת. עבד כי ימלוך.

    לא מסכימה לחלוטין עם מואיז על פרשנותו לחוקי ההטרדה. הם מאד ברורים, ולמרבה הפלא די דומים בעולם כולו, חרף הבדלי התרבויות. נשיקה חמה ותמימה לא מהווה איסור פלילי במדינות חילוניות כלשהן, והחקיקה הזו לא נתפסת כבעייתית במיוחד בעולם הרחב, רק בישראל. נידמה לי שרוב הנשים יסכימו די בקלות על ההגדרה של גבול האסור בחוק מבחינתן (ויחלוקו בדעתן על כללי נימוס בקשר לכל השטח המותר משפטית). נשיקות חמות וחיבוקים אתניים אינם מעשה מיני משפיל, הם יכולים להגעיל או לעצבן אבל לא יגרמו למישהי לרוץ למשטרה. כל זה בסביבת העבודה, צריך לזכור, ולא בבית קפה או בבר. כאשר כפופים לבוס יום יום, אלה יחסים מאד קרובים, ומשפיעים על החיים, יש לרסן את הכוח של הבוס בכל מיני מישורים, בודאי בתחום הניצול המיני.

    מסכימה עם זאת שהמערכת בישראל ששה להשליך את כל הזימה על ה"פרא" המזרחי או האחר. אבל לא צריך בגלל זה להגיד שהחוק לא ברור. הוא פשוט נאכף בצורה מפלה. וזה מעשה מכוון מאד מביחנה חברתית, ומזכיר גם את פרשת דרעי, שהיה אשם בריבוע, אבל האכיפה נגדו היתה מפלה, ממניעים זרים, והענישה היתה ללא פרופורצה למקובל. ברור שהבעיה היא מראש בכך שלוקחים אנשים מסויימים, מן המזרחים, ונותנים להם הרגשה זמנית שהם "כמו כולם" בצמרת, כאשר הם מאמצים את הקודים הנהוגים בצמרת (שוחד, שחיתות, התעמרות בכפופים, הטרדה, ואונוס), במידה כזו או אחרת, הם לא שמים לב שטווים עליהם את קורי ההרשעה, בזמן הנכון. אמרתי כבר, זה נעשה לאורך ההיסטוריה גם ליהודים, בצורה מגמתית. אם זו השיטה, יש ודאי גם מנגנון מושכל להמנע ממנה, אבל בטח לא "איתרוג", כיון שזה פוגע כבומרנג באותה קבוצה. נכון יותר להתעקש על העמדה לדין של נשואים ומורמים, וזה דורש הרבה יותר עבודת שטח ורגליים. כלומר, להפיל את מי שננותן את הטון. אין להגן על אוחנה ולחפש קנוניות מתחת לשטיח, אלא להתאמץ ולחשוף את ההשתקות החמורות יותר. המקרים החמורים באמת כלל לא מגיעים לתלונה, כי מנגנון החיסול מופעל קודם, ובצורה קטלנית. זו עוד נקודה חשובה לעניין המזרחי. היכולת בדרך כלל להשתיק את הקורבנות פחותה, בגלל נחיתות ביכולת להשליט טרור שלם על הנפגעות. אין דינו של אחד כאוחנה, עם כל כוחו, כדינו של המקביל האשכנזי, שיש לו בני דודים במקומות הנכונים, במשטרה, בתקשורת, במכולת, ובביטוח לאומי ויכול למרר את חיי המוטרדת שלו בצורה שתמנע ממנה אפילו את נשימת האויר החיונית כדי להגיש תלונה.

  69. בעז קפסוטו

    אני חושב שיש הרבה שמועות באויר ואולי אפשר לפזר קצת ערפל. אני מדגיש כי אני לא מכיר את המקרה למעט מהעיתונות אבל מביא מתוך ניסיון של עשיה מעשית בתחום בעיקר באפיק הפנים ארגוני.

    ראשית למען הסדר הטוב, כאשר יש מקרה של הטרדה מינית אפשר להגיש תלונה ב-3 ערוצים שונים: או בתלונה למשטרה (אפיק פלילי) או בתביעה אזרחית (נגד הארגון או המטריד) או בתלונה למעסיק (אפיק משמעתי). אפשר לפנות לכל אחת מהאפשרויות וגם לכולם במקביל אם רוצים.
    אפשר לקרוא על זה עוד כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=98565

    שנית, לפי מיטב ידיעתי, לא מדובר פה על בית דין לעבודה ולא על דיני ראיות של בית משפט, אלא על בית דין משמעתי של האוניברסיטה. ככזה, מדובר על אפיק משמעתי תוך ארגוני שאין לו קשר לתלונה פלילית או תביעה אזרחית. לצערי, אפיק זה בדרך כלל הוא חסר כל שקיפות שהיא הכרחית כ"כ למניעה של מקרים בעתיד ולכן אני רואה בטיפול של ועדת המשמעת בעיה אחת גדולה. זהו חולי שקיים בכל המוסדות האקדמיים ולא רק בב"ש.

    שלישית, החוק קובע שתפקיד הממונה במוסד הוא לברר את המקרים ולהיות אחראית על הטמעת הנושא. אחרי שיש מקרה עליה לגבש המלצות ולהגישם למעסיק לקבלת ההחלטה. ממה שאני הבנתי, כל זה קרה. יתרה מזאת, לממונה בד"כ יש את הכלים לברר את המקרה במהירות וזוהי חובתה עפ"י חוק ברגע שקיבלה את המינוי הזה.
    במקרה הזה ההמלצה שגובשה היא שאכן היתה הטרדה ושהעדויות אמינות.
    לכן, ברגע שהמעביד (הועדה, בית הדין המשמעתי וכו') החליט בניגוד להמלצת הממונה יהא עליו להיות מסוגל להגן על כך בבית משפט. ניתן היום לתבוע אזרחית את המוסד בגין אי טיפול לפי החוק במקרה או אי מניעה אפילו בלי הוכת נזק עד סך של 50,000 ש"ח. בחשבון פשוט זה 250,000 ש"ח מקסימלים שניתן לתבוע אזרחית את בן גוריון עכשיו. מעניין מה קורה אם מוכיחים נזק…

    תאמינו לי ש-5 שנים של סאגה עד קבלת החלטה לא עונה להגדרת החוק של טיפול מהיר ויעיל. חבל מאוד שמוסדות הלימוד האקדמיים כולם טומנים את הראש בחול בנושא הזה ולא מבינים שהשתקה של התופעה והשתלחות במוטרדות מובילה לנזק שמתעלה על כל תועלת של שביתה, תקציבים או רפורמות שאפשר לעשות במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. אני בטוח שתרבות של הטרדה מינית כמו שאני מכיר אותה במוסדות אקדמיים נוספים וחוסר נכונות להתמודד עם התופעה ברצינות גורמת לבריחת מוחות הרבה יותר מסיבית מכל גורם אחר (הדוגמאות שמורות עימי).

    עוד על הטרדה מינית בארגון אפשר לקרוא בבלוג שלי
    http://hatrada.cafe.themarker.com

  70. בעז קפסוטו

    אני חושב שיש הרבה שמועות באויר ואולי אפשר לפזר קצת ערפל. אני מדגיש כי אני לא מכיר את המקרה למעט מהעיתונות אבל מביא מתוך ניסיון של עשיה מעשית בתחום בעיקר באפיק הפנים ארגוני.

    ראשית למען הסדר הטוב, כאשר יש מקרה של הטרדה מינית אפשר להגיש תלונה ב-3 ערוצים שונים: או בתלונה למשטרה (אפיק פלילי) או בתביעה אזרחית (נגד הארגון או המטריד) או בתלונה למעסיק (אפיק משמעתי). אפשר לפנות לכל אחת מהאפשרויות וגם לכולם במקביל אם רוצים.
    אפשר לקרוא על זה עוד כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=98565

    שנית, לפי מיטב ידיעתי, לא מדובר פה על בית דין לעבודה ולא על דיני ראיות של בית משפט, אלא על בית דין משמעתי של האוניברסיטה. ככזה, מדובר על אפיק משמעתי תוך ארגוני שאין לו קשר לתלונה פלילית או תביעה אזרחית. לצערי, אפיק זה בדרך כלל הוא חסר כל שקיפות שהיא הכרחית כ"כ למניעה של מקרים בעתיד ולכן אני רואה בטיפול של ועדת המשמעת בעיה אחת גדולה. זהו חולי שקיים בכל המוסדות האקדמיים ולא רק בב"ש.

    שלישית, החוק קובע שתפקיד הממונה במוסד הוא לברר את המקרים ולהיות אחראית על הטמעת הנושא. אחרי שיש מקרה עליה לגבש המלצות ולהגישם למעסיק לקבלת ההחלטה. ממה שאני הבנתי, כל זה קרה. יתרה מזאת, לממונה בד"כ יש את הכלים לברר את המקרה במהירות וזוהי חובתה עפ"י חוק ברגע שקיבלה את המינוי הזה.
    במקרה הזה ההמלצה שגובשה היא שאכן היתה הטרדה ושהעדויות אמינות.
    לכן, ברגע שהמעביד (הועדה, בית הדין המשמעתי וכו') החליט בניגוד להמלצת הממונה יהא עליו להיות מסוגל להגן על כך בבית משפט. ניתן היום לתבוע אזרחית את המוסד בגין אי טיפול לפי החוק במקרה או אי מניעה אפילו בלי הוכת נזק עד סך של 50,000 ש"ח. בחשבון פשוט זה 250,000 ש"ח מקסימלים שניתן לתבוע אזרחית את בן גוריון עכשיו. מעניין מה קורה אם מוכיחים נזק…

    תאמינו לי ש-5 שנים של סאגה עד קבלת החלטה לא עונה להגדרת החוק של טיפול מהיר ויעיל. חבל מאוד שמוסדות הלימוד האקדמיים כולם טומנים את הראש בחול בנושא הזה ולא מבינים שהשתקה של התופעה והשתלחות במוטרדות מובילה לנזק שמתעלה על כל תועלת של שביתה, תקציבים או רפורמות שאפשר לעשות במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ. אני בטוח שתרבות של הטרדה מינית כמו שאני מכיר אותה במוסדות אקדמיים נוספים וחוסר נכונות להתמודד עם התופעה ברצינות גורמת לבריחת מוחות הרבה יותר מסיבית מכל גורם אחר (הדוגמאות שמורות עימי).

    עוד על הטרדה מינית בארגון אפשר לקרוא בבלוג שלי
    http://hatrada.cafe.themarker.com

  71. בעז קפסוטו

    הטרדה מינית מאוד מוגדרת בחוק.

    למעשה המקרה שבת אל מתארת עונה לחלוטין ובלי ספק להגדרת החוק של הטרדה מינית. בת אל- ולפי מה שסיפרת את יכולה מחר בבוקר לפנות לעו"ד (ממליץ על מיה צחור מאתר עובדות) ולתבוע אזרחית את המעסיק שלה על 50,000 ש"ח על התגובה שלו ועל זה שלא עשה מה שקבוע בחוק.

    החוק למניעת הטרדה מינית (כמו חוקים אחרים – כבוד האדם וחירותו ועוד) קובע בבירור כי יש מקום לסובייקטיביות של המוטרד/ת. מואיז, אתה צודק, אבל מה שיש בציבור הוא חוסר הבנה של החוק וחוסר מוכנות לנסות להבין ולכן ככה זה נראה. אני עובד עם לא מעט ארגונים שרוצים להבין, לא מפחדים להתמודד עם הנושא ולכן גם יודעים יפה מאוד מה המשמעות של החוק ומה מוגדר בו. אספר לך משהו, הם גם מצליחים למנוע ולטפל ביותר מקרים. זה מתחיל מזה שבכירים מעורבים בתהליך, שהממונה עוברת הכשרה מסודרת ומקבלת גיבוי מההנהלה ונגמר בהדרכות תקופתיות שעושים למנהלים ועובדים בכל הארגון – הכל מוגדר אגב בחוק.

    לצערי, בכל פעם שראיתי/שמעתי התייחסות של אוניברסיטאות לנושא, אין בהם לא מודעות ולא רצון גם אם יש יחידים בתוכם שמאוד רוצים לעזור/לשנות/לכבד ולשמור על החוק. אם אתה שואל אותי – ופה מתחילה הבעיה.

    למי שרוצה לדעת ומוכן לשאול ולהתמודד יצרנו את הבלוג: הטרדה מינית בעבודה
    http://hatrada.cafe.themarker.com

  72. בעז קפסוטו

    הטרדה מינית מאוד מוגדרת בחוק.

    למעשה המקרה שבת אל מתארת עונה לחלוטין ובלי ספק להגדרת החוק של הטרדה מינית. בת אל- ולפי מה שסיפרת את יכולה מחר בבוקר לפנות לעו"ד (ממליץ על מיה צחור מאתר עובדות) ולתבוע אזרחית את המעסיק שלה על 50,000 ש"ח על התגובה שלו ועל זה שלא עשה מה שקבוע בחוק.

    החוק למניעת הטרדה מינית (כמו חוקים אחרים – כבוד האדם וחירותו ועוד) קובע בבירור כי יש מקום לסובייקטיביות של המוטרד/ת. מואיז, אתה צודק, אבל מה שיש בציבור הוא חוסר הבנה של החוק וחוסר מוכנות לנסות להבין ולכן ככה זה נראה. אני עובד עם לא מעט ארגונים שרוצים להבין, לא מפחדים להתמודד עם הנושא ולכן גם יודעים יפה מאוד מה המשמעות של החוק ומה מוגדר בו. אספר לך משהו, הם גם מצליחים למנוע ולטפל ביותר מקרים. זה מתחיל מזה שבכירים מעורבים בתהליך, שהממונה עוברת הכשרה מסודרת ומקבלת גיבוי מההנהלה ונגמר בהדרכות תקופתיות שעושים למנהלים ועובדים בכל הארגון – הכל מוגדר אגב בחוק.

    לצערי, בכל פעם שראיתי/שמעתי התייחסות של אוניברסיטאות לנושא, אין בהם לא מודעות ולא רצון גם אם יש יחידים בתוכם שמאוד רוצים לעזור/לשנות/לכבד ולשמור על החוק. אם אתה שואל אותי – ופה מתחילה הבעיה.

    למי שרוצה לדעת ומוכן לשאול ולהתמודד יצרנו את הבלוג: הטרדה מינית בעבודה
    http://hatrada.cafe.themarker.com