הרהורים על שביתת המורים

רותי לביא

השביתה בבתי הספר התיכוניים נמשכת כבר שבועיים. ומה, מרגישים? בתקשורת ניתן היה לראות בהתחלה גם מורים ומורות, המספרים שהמשכורת אינה מספיקה כדי לגמור את החודש. פה ושם, חולפות על פנינו מודעות ענק של ארגון המורים, המתערבבות להן עם פרסומות שונות ומשונות, עם מודעות ענק על אולמרט שיפוצץ לנו את עזריאלי ועוד ועוד. בתל אביב הגיעו 6.000 איש לעצרת תמיכה בשביתה. גם בחיפה הייתה עצרת. ומה, מרגישים? הרי כבר הורגלנו, הורים ומורות ומורים לאותו כוח טבע המופיע יחד עם החמסין שלבסוף נגמר, עם הנחליאלי שבא והולך, עם הגשם שבא והולך גם הוא ועם הקיצוצים בתקציב – כוח טבע חריג ומופלא שלעולם אינו תם ואינו הולך. ומה?

כאמא וכמורה עברתי כבר מספר שביתות במוסדות החינוך השונים. מה שזכור לי זה לא החופש שנחת פתאום וגם לא הילדים התקועים בבית. זכור לי בעיקר זה, שבעצם  חלק גדול מההורים,  מהמורות, המורים והגננות –לא ממש מבינים ולא ממש יודעים מה זו השביתה הזו ולמה. כמורות ומורים, מעולם לא שותפנו בהחלטות שלפני ובהחלטות שאחרי. מעולם לא הבנו ממש מה עושים אלה המחליטים, מנהלים ובדרך כלל, לצערי, גם מוכרים אותנו (ואת עצמם) במחיר זעום זה או אחר בסוף.

נכון, יש ניסיון להפוך את הציבור לשותף באותן מודעות המספרות, ש"חינוך זול עולה ביוקר". אפילו, באופן חריג ומחמם לב, נתקלתי במורה שחילק פליירים ואף שם אותם בתיבות הדואר.

אבל, יצירת שותפות מחייבת קודם כל מגע, עבודה משותפת.  אז בואו נחשוב, איזה שיתוף יש בין המורים והמורות לציבור ההורים האמור לתמוך בהם?

מנסיוני כמורה ומחוויותי בחדר המורים – חלק מהקשר בין ההורים למורים ולמורות נשען בדרך כלל על פחד וכעס. אלה ואלה פוחדים מהכוח שיש בידי האחרים. אלה ואלה כועסים על אותו כוח שבעצם מוחק אותם ואת צרכיהם. ובאמצע – התלמידים. זכור לי עוד אותו משפט שאמרה לי מנהלת לפני ש"התפוטרתי" ממשרד החינוך – שאני צריכה להפסיק לדבר עם ההורים כשווים לי וללמוד לדבר אתם כאילו הם שווים לי.  נכון, אני יודעת עד כמה קשה לתמרן בין צרכי ההוראה המתישים, כמויות התלמידים המתישות גם הן ודרישות ההנהלה והפיקוח שעליהם לא כדאי אפילו להתחיל לדבר. ובכל זאת, דווקא עכשיו, כשיש איזשהו, חופש, איזשהו זמן – אולי דווקא עכשיו מן הראוי היה להתחיל ליצור את אותו קשר של מגע בין תלמידים, מורות ומורים והורים – כשותפים לאותו עניין, לאותה מטרה.

ובלשונו של אותו משחק חביב שילדי הקטן משחק: "אני רואה בעיני הקטנה.. …"

מה אני רואה? אני רואה בעיני הקטנה מורים ומורות המצלצלים להורי תלמידיהן/ם  ומזמינים אותם אליהם למפגש. מפגש בו יוכלו ההורים להביע את תסכוליהם ובו יוכלו המורים להציג את בעיותיהם שלהם ואת הקשר שלהן לתסכולם של ההורים. אפשר לצלצל לאותם ההורים המוכרים כמי שניתן לשוחח עמם ולהציע להם מפגש כזה – בביתם או בבית המורה. אפשר להציע להם להזמין הורים אחרים למפגשים כאלה – לא בהכרח הורי אותה כיתה או אותו בית ספר. מפגשים כאלה יכולים ליצור קודם כל האזנה זה לזה, כתנאי ראשון לשותפות ולמגע. בהמשך הם יכולים גם ליצור קרקע לחשיבה משותפת על סוגי מאבק ותמיכה. במקביל, יכול/ה המורה להציע מפגשים כאלה, גם בשעות הבוקר, עם תלמידות ותלמידים. לא מפגשים בהם "מעסיקים" את התלמידים והתלמידות. מפגשים בהם דנים בשביתה, מציגים את הרקע לה, משוחחים יחד מה אפשר לעשות. לא פחות חשוב, מפגשים בהם מאפשרים לתלמידים להביע את תסכוליהם שלהם ובודקים יחד את הקשר בינם לבין תנאי העבודה והשכר של המורה.  ויחד עם זאת, גם מציאת פתרונות של המשך מפגשים, שיאפשרו לתלמידים ולתלמידות לעסוק במשהו בעל משמעות ולא להיות יצורים מרחפים חסרי משמעות שמחפשים איך ליהנות מן החופש המופלא שנחת עליהם. לא בהכרח כיתה שלמה, שהרי היום אפילו חדרי הכיתות בקושי מכילים את התלמידים. ניתן להתחיל במי שמוכר/ת למורה כמי שיאזין ויחשוב, להמשיך ביצירת קבוצה קטנה שאכפת לה, ומשם להמשיך הלאה. מילת המפתח כאן היא מגע ותקשורת, כמה שמסלק את החומה שבין לבין. כמה שמסלק את הפחד והכעס משני עברי החומה. יותר מכך. רבים מההורים רואים במורים ובמורות את מי שיש לו המון המון חופשות (בניגוד להם), שהשביתה היא רק תוספת להן.  עקב כך, חלק גדול מהם רואים בשביתה רק עוד דבר שמעמיס עליהם עול נוסף שהם צריכים לעמוד בו, בקושי. מעניין בהקשר זה שחלק גדול אפילו אינם כועסים על השביתה. הם כבר פשוט אדישים ומקבלים את הדין. "כוח טבע" כבר אמרנו לא?

דווקא מפגשים כאלה, שאינם נכפים מלמעלה, הנעשים במקום ידידותי שאיום הציונים אינו מרחף עליו ושבו יש שוויון גם בשאלה מי מדבר "בלא רשות דיבור", יכולים לבנות דימוי אחר, תחושה אחרת ורגשות אחרים. לבנות זאת גם אצל התלמידים והתלמידות, שבשבילם המורים לרוב הנם רק שליחי אותו כוח עליון שעתידם נתון בידיו.

חשוב לזכור, יש מי שהחומה הזו של פחד וכעס בין המורים והמורות להורים משרתת אותם. אותה חומה המאפשרת להם להציג את השביתה כמה שבא לפגוע בהורים ובתלמידים. אותה חומה הבנויה מאי ידיעה, המאפשרת להם להציג את ה"רפורמות" שלהם כמה שאכן יפתור את בעיית החינוך. מוכרים לנו בהקשר זה כל אותם אנשים ונשים שאומרים (ואכו חשים כך) ש"אני לא מבינה/ן בפוליטיקה", "אני לא מבינה/ן בתקציב". אז יופי, בואו ניתן להם משהו למחשבה שהם כן יכולים/ות להבין בו.

חשוב גם לזכור, ששביתה במהותה באה לפגוע ב"בוס" וברווחיו. אחת הבעיות בשביתות של עובדי הציבור (כמו גם אחיות, רופאים, חברת חשמל ועוד) שה"בוס" אינו פגיע וכך גם רווחיו, שאינם קטנים.  מי שנפגע הוא ציבור, שעוונו היחיד אולי הוא אותה מפלגה לה הצביע בבחירות. גם בגלל זה, אני רואה בעיני הקטנה שביתה מסוג אחר. שביתה שאינה מתבססת רק על מודעות ועצרות, שבהן נשאר/ת היחיד/ה אנונימי/ת ומנוכר/ת. שביתה, שאולי אין לה ברירה אלא לפגוע בציבור אך היא גם משתפת אותו, נותנת לו רווח מסוג אחר. שביתה המאפשרת לכל אחד ואחת – תלמיד ולתלמידה, מורה ומורה, אב ואם – להיות בעל/ת משמעות.

ברור לי ששביתה מסוג זה לא בהכרח תביא לניצחון על ה"בוס". למרבה הצער, ובלי להמעיט בערכן של שביתות, רובן של השביתות ורובם של המאבקים אינם מביאים בסוף לניצחון על ה"בוס בעל הרווחים". אבל דווקא משום כך, חשוב ליצור גם ניצחונות אחרים, הישגים אחרים. הישגים שהם תהליך שיוביל אולי בהמשך ל"ניצחון".  הישג  המבטל את  הניסיון ליצור את החומה המבדלת ביו מורים ומורות להורים, בין מורים ומורות לתלמידים ולתלמידות. שלב שישמש לבניית תדמית אחרת של הורים ושל מורות ומורים ואף תלמידות ותלמידים. שייצור מערכת יחסים שונה בין מורים ומורות לתלמידים ולתלמידות ולהורים. שייצור משמעות אחרת ל"חינוך" ולמטרות אותן הוא בא להשיג. בניית מגע ושיתוף שיאפשרו אולי, ליצור בהמשך, כששוב יגיעו מים עד נפש, שביתה חדשה, מסוג אחר ועם ניצחון אחר. שביתה הנשענת גם על ההבנה מי הם אותם "בוסים", שהצליחו ליצור מצב שבו תמיד משהו אחר נפגע ולא הם. אולי אולי יעזרו מפגשים אלה ליצור ולכנן סוגי מאבק אחר. מאבק שלא ינחת מלמעלה ולא ייסגר למעלה. מאבק שיתוכנן על ידי המורים והמורות, התלמידים והתלמידות, האמהות והאבות ואפילו אותו ציבור שאינו נכלל בכלל זה. ולא רק מאבק, פשוט חיים אחרים וחינוך אחר.

אינשאללה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אריק ארז

    אין רצון לחינוך.

    27.10.07
    אין חדש תחת השמש

    לפני 70 שנה
    א. 27.10.1937—מרכז המורים מאיים בהשבתת בתי הספר בכל הארץ אם הועד הלאומי לא יחזור בו מהחלטתו לבטל את תוספת היוקר למורים.
    תגובת הועד הלאומי: "המורים צודקים אבל אין לנו כסף" (מתוך עיתון הארץ. עיתון דבר בשביתה)

    לפני 50 שנה.
    ב. ב1949 משתחררים מצה"ל 60.000 בחורים ובחורות. % האבטלה מגיע ל-14 .ילדי העלייה הגדולה זקוקים לתוספת של כ-5000 מורים והמדינה שולחת חיילות חסרות ניסיון לכיתות של 60-65 ילד בכיתה . זו התקופה של מיסוד הכישלון בחינוך ומאז רק שקרים וקומבינות.

    לפני 30 שנה.
    ג. ועדת עציוני 1977 . אומר השר המנוח זבולון המר,זצ"ל "המורים בעיני אינם סקטור מסוים, אלא הם עתיד האומה" אומר הוגה רעיון הועדה, אליעזר שמואלי מנכ"ל משרד החינוך. "דוח הועדה הוא תוצר של ועדה שנולדה במשרד החינוך בתקופתי כאשר המשרד היה במצוקה גדולה מאד עקב השביתה. במילים אחרות ועדת עציוני הייתה מין פתח להפסקת השביתה, אני אישית האמנתי שאין סיכוי שיתבצעו כל הדברים היפים שנזכרו. במבט לאחור אני מגלה שרפורמה הולכת ורפורמה באה ובעקבות הרפורמה הבירוקרטיה מתבססת."
    אומר פרופ' מיכה חן " שום ועדה לא תשנה את העובדה שיש קבוצה של אנשים מוכשרים שמוכנים לעבוד בעבודה מעניינת תמורת משכורות רעב."
    אומר שלום לוין " חשבנו שנפתח דף חדש אולם במבט לאחור אני מצטער לומר שלאור כל התקוות שתלינו בוועדה, הועדה אכזבה אותנו."

    ד. והיום ?.
    חשבון.

    נתוני משרד החינוך- מתוך ספר התקציב. (2006)

    משרות כוח אדם—321.000 משרות. מורים מקבלי שכר— 126.000 (מרבים בחלקי משרה ) משרות הוראה שלמות— 97.000 מורים.
    הממשלה הקציבה 6 מיליארד שקל לשש שנים.

    תוספת שנתית -12.000== 97.000 מורים להכפיל ב- 12.000 ₪=1.164.000.000
    במילים אחרות תוספת למשכורת של 1000 שקלים חודשיים, תגמור את כל הקצבת הממשלה וזאת בלי הוצאות נלוות למשכורת שעלותן בערך כגודל המשכורת.

    הממשלה לא מתכוונת לשלם. מנהלי ההסתדרות לא יודעים או לא רוצים לדעת חשבון. והמורה בישראל ממשיך להיות עיור שוטה.
    בשש שנים הקרובות לא יהיה כסף לטיוב משכורות המורים.

    מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

    מקום עבודה מספר עובדים שנות לימוד שכר ממוצא חודשי
    אקדמאיות
    1-15 16+3

    21.300 7.1 3.9 21.800 (2007)
    חשמל ומים
    7.1 3.9 17.800 (2005)
    800 .15 (2000)

    חינוך (כולל) 332.200 8.4 16.4 5.494

    משרות הוראה 94.089 5.746 (2006)

    עובדי מועצות 109.400 5.560

    עובדים זרים 260.000 4.196

    ברכות
    אריק ארז
    הרצליה

  2. אריק ארז

    אין רצון לחינוך.

    27.10.07
    אין חדש תחת השמש

    לפני 70 שנה
    א. 27.10.1937—מרכז המורים מאיים בהשבתת בתי הספר בכל הארץ אם הועד הלאומי לא יחזור בו מהחלטתו לבטל את תוספת היוקר למורים.
    תגובת הועד הלאומי: "המורים צודקים אבל אין לנו כסף" (מתוך עיתון הארץ. עיתון דבר בשביתה)

    לפני 50 שנה.
    ב. ב1949 משתחררים מצה"ל 60.000 בחורים ובחורות. % האבטלה מגיע ל-14 .ילדי העלייה הגדולה זקוקים לתוספת של כ-5000 מורים והמדינה שולחת חיילות חסרות ניסיון לכיתות של 60-65 ילד בכיתה . זו התקופה של מיסוד הכישלון בחינוך ומאז רק שקרים וקומבינות.

    לפני 30 שנה.
    ג. ועדת עציוני 1977 . אומר השר המנוח זבולון המר,זצ"ל "המורים בעיני אינם סקטור מסוים, אלא הם עתיד האומה" אומר הוגה רעיון הועדה, אליעזר שמואלי מנכ"ל משרד החינוך. "דוח הועדה הוא תוצר של ועדה שנולדה במשרד החינוך בתקופתי כאשר המשרד היה במצוקה גדולה מאד עקב השביתה. במילים אחרות ועדת עציוני הייתה מין פתח להפסקת השביתה, אני אישית האמנתי שאין סיכוי שיתבצעו כל הדברים היפים שנזכרו. במבט לאחור אני מגלה שרפורמה הולכת ורפורמה באה ובעקבות הרפורמה הבירוקרטיה מתבססת."
    אומר פרופ' מיכה חן " שום ועדה לא תשנה את העובדה שיש קבוצה של אנשים מוכשרים שמוכנים לעבוד בעבודה מעניינת תמורת משכורות רעב."
    אומר שלום לוין " חשבנו שנפתח דף חדש אולם במבט לאחור אני מצטער לומר שלאור כל התקוות שתלינו בוועדה, הועדה אכזבה אותנו."

    ד. והיום ?.
    חשבון.

    נתוני משרד החינוך- מתוך ספר התקציב. (2006)

    משרות כוח אדם—321.000 משרות. מורים מקבלי שכר— 126.000 (מרבים בחלקי משרה ) משרות הוראה שלמות— 97.000 מורים.
    הממשלה הקציבה 6 מיליארד שקל לשש שנים.

    תוספת שנתית -12.000== 97.000 מורים להכפיל ב- 12.000 ₪=1.164.000.000
    במילים אחרות תוספת למשכורת של 1000 שקלים חודשיים, תגמור את כל הקצבת הממשלה וזאת בלי הוצאות נלוות למשכורת שעלותן בערך כגודל המשכורת.

    הממשלה לא מתכוונת לשלם. מנהלי ההסתדרות לא יודעים או לא רוצים לדעת חשבון. והמורה בישראל ממשיך להיות עיור שוטה.
    בשש שנים הקרובות לא יהיה כסף לטיוב משכורות המורים.

    מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

    מקום עבודה מספר עובדים שנות לימוד שכר ממוצא חודשי
    אקדמאיות
    1-15 16+3

    21.300 7.1 3.9 21.800 (2007)
    חשמל ומים
    7.1 3.9 17.800 (2005)
    800 .15 (2000)

    חינוך (כולל) 332.200 8.4 16.4 5.494

    משרות הוראה 94.089 5.746 (2006)

    עובדי מועצות 109.400 5.560

    עובדים זרים 260.000 4.196

    ברכות
    אריק ארז
    הרצליה

  3. libka

    את צודקת..אבל הבעיה העיקרית היא בתפיסתם של הממונים על האוצר את תפקיד המורה…המורים הפכו לצערי לשומרי טף..וזה מתבטא ביחסם של ההורים ויחסם של התלמידים..

  4. libka

    את צודקת..אבל הבעיה העיקרית היא בתפיסתם של הממונים על האוצר את תפקיד המורה…המורים הפכו לצערי לשומרי טף..וזה מתבטא ביחסם של ההורים ויחסם של התלמידים..

  5. דב בינדר

    ומשכורות המורים היום זה כמעט חינם,כשמורה מתחילה נזקקת להשלמת הכנסה זו בושה גם לה וגם למי שמשלם לה.
    מורה אמור לקבל את משכורתו ממקום עבודתו שזה בדרך כלל משרד החינוך ולא לקבל שכר רעב והביטוח הלאומי נותן לו נדבה להשלמת שכרו,כספים הניתנים כנדבה אינם נחשבים לחלק מהמשכורת וכמובן לא מופרש מהם הכסף המיועד לקרן הפנסיה,בנוסף לשם קבלת הנדבה הזאת בודקים גם מהם ההכנסות של בן/בת הזוג של המורה ואם חלילה הן מעל שכר המינימום אין גם את התוספת הזאת.
    מורים אמורים להרויח שכר שניתן לחיות ולהתפרנס ממנו בכבוד ולא שכר רעב,מורה גם מקדיש זמן בביתו לאחר שעות עבודתו לבדיקת מבחנים והכנת השיעורים למחר וגם זה זמן עבודה למרות שזה נעשה בבית ולא בבית הספר.
    לסיום:יש לעשות רפורמה מקיפה בכל מערכת החינוך,להעלות את רמת הלימודים שירדה מאוד בשנים האחרונות ולהעלות במידה ניכרת את שכר המורים,בעיקר הזוטרים כי מנהלי בתי הספר מרויחים שכר הגבוה פי כמה וכמה משכר מורה רגיל והפרשי שכר כאלו גם הם דבר בלתי נסבל.

  6. דב בינדר

    ומשכורות המורים היום זה כמעט חינם,כשמורה מתחילה נזקקת להשלמת הכנסה זו בושה גם לה וגם למי שמשלם לה.
    מורה אמור לקבל את משכורתו ממקום עבודתו שזה בדרך כלל משרד החינוך ולא לקבל שכר רעב והביטוח הלאומי נותן לו נדבה להשלמת שכרו,כספים הניתנים כנדבה אינם נחשבים לחלק מהמשכורת וכמובן לא מופרש מהם הכסף המיועד לקרן הפנסיה,בנוסף לשם קבלת הנדבה הזאת בודקים גם מהם ההכנסות של בן/בת הזוג של המורה ואם חלילה הן מעל שכר המינימום אין גם את התוספת הזאת.
    מורים אמורים להרויח שכר שניתן לחיות ולהתפרנס ממנו בכבוד ולא שכר רעב,מורה גם מקדיש זמן בביתו לאחר שעות עבודתו לבדיקת מבחנים והכנת השיעורים למחר וגם זה זמן עבודה למרות שזה נעשה בבית ולא בבית הספר.
    לסיום:יש לעשות רפורמה מקיפה בכל מערכת החינוך,להעלות את רמת הלימודים שירדה מאוד בשנים האחרונות ולהעלות במידה ניכרת את שכר המורים,בעיקר הזוטרים כי מנהלי בתי הספר מרויחים שכר הגבוה פי כמה וכמה משכר מורה רגיל והפרשי שכר כאלו גם הם דבר בלתי נסבל.

  7. יודית שחר

    והפסקת חשמל מחקה לי אותה.
    עתה אסתפק בשיר שכתבתי על השביתה, אני מורה לחינוך מיוחד, שובתת.

    סתיו בפתח תקווה / יודית שחר

    סגרו את בית הספר, הלכתי הביתה,
    בפתח תקווה של מטה עובדים זרים
    להקות ציפורים נודדות הסתופפו
    מתחת לדקלים ברחבה מחכים
    להסעה לפני כניסת השבת,
    זרי פלסטיק נוקשים לבנים וורודים
    'maid in China' פרחו בוהקים
    ב"שוק המזרח הרחוק"
    ורקב גויבות ודם רימונים וקטיפת חבושים
    וזהב חלות מהבילות מתגוללות
    בערמות לצד המדרכות:
    ברוך אתה המוציא לחם מן הארץ.

    פועלת הוראה, מאה עשרים וחמישה
    אחוזי משרה,
    נערי האוצר בירושלים של מעלה
    אמרו אין עבודה אין שכר,
    ישחקו נא לפני הנערים ויזינו את ילדי
    את כסותם ואת מעונם
    בשלושת אלפים שמונה מאות שקלים,
    ובכיכר זר עקור מבע עקב אחר ההסעה שהתרחקה
    ויונה אפורה רחצה אברתה בברכת מזרקה חלודה
    מרצדת שברי בקבוקי וודקה
    עם צפירת השבת
    במצבה לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד,
    ואיפה פתח לתקווה.

  8. יודית שחר

    והפסקת חשמל מחקה לי אותה.
    עתה אסתפק בשיר שכתבתי על השביתה, אני מורה לחינוך מיוחד, שובתת.

    סתיו בפתח תקווה / יודית שחר

    סגרו את בית הספר, הלכתי הביתה,
    בפתח תקווה של מטה עובדים זרים
    להקות ציפורים נודדות הסתופפו
    מתחת לדקלים ברחבה מחכים
    להסעה לפני כניסת השבת,
    זרי פלסטיק נוקשים לבנים וורודים
    'maid in China' פרחו בוהקים
    ב"שוק המזרח הרחוק"
    ורקב גויבות ודם רימונים וקטיפת חבושים
    וזהב חלות מהבילות מתגוללות
    בערמות לצד המדרכות:
    ברוך אתה המוציא לחם מן הארץ.

    פועלת הוראה, מאה עשרים וחמישה
    אחוזי משרה,
    נערי האוצר בירושלים של מעלה
    אמרו אין עבודה אין שכר,
    ישחקו נא לפני הנערים ויזינו את ילדי
    את כסותם ואת מעונם
    בשלושת אלפים שמונה מאות שקלים,
    ובכיכר זר עקור מבע עקב אחר ההסעה שהתרחקה
    ויונה אפורה רחצה אברתה בברכת מזרקה חלודה
    מרצדת שברי בקבוקי וודקה
    עם צפירת השבת
    במצבה לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד,
    ואיפה פתח לתקווה.

  9. דוגמא נגדית

    תוכל להפנות אותי בקישור לנתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה שמהם הוצאת את נתוני השכר בתגובתך?

  10. דוגמא נגדית

    תוכל להפנות אותי בקישור לנתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה שמהם הוצאת את נתוני השכר בתגובתך?

  11. ירדנה אלון

    מורתי, – הכל טוב ויפה,ובהחלט שאני תומכת בהעלאת השכר לא רק של מורים ומורות אני אתמוך(תמיכה פאסיבית) בהעלאת שכר של כל אזרח או עובד על מנת שיקבל שכר הוגן עם כל ההטבות הסוציאליות שעובדים בתקופה המודרנית זכאים להם, אני באופן עקרוני בעד שכר הולם הוגן והגון לכל עובד לא רק לסקטור כזה או אחר.
    יש לי בן במערכת החינוך עכשיו את מציעה שמורים והורים יפגשו באוירה ידידותית ונעימה כמו שני אזרחים שהאחד תומך בשני למען שכר הוגן, טוב ויפה , הבה ואומר לך למה אני לא אבוא למפגש כזה למרות שאני תומכת,אני לא אבוא כי אני אם חד הורית שמתקיימת על קיצבת הביטוח הלאומי(אולי יש לך תלמידים כאלה בכיתה? אז את בטח יודעת באיזה מצוקה הם נמצאים,מעבר למתח של הלימודים והבחינות והיחסים החברתיים והיחסים בין תלמיד למורים,נוספת להם מצוקת ההישרדות היומיומית).
    אני לא זוכרת שמישהו תמך במקבלי הקיצבאות כאשר הן קוצצו בשלושים אחוז לפני כארבע שנים,אף אחד לא הזמין אותי לכוס קפה כדי לבדוק דרכים של מאבק או תמיכה, אף אחד לא שבת,אף אחד מלבד קומץ של עובדים בשכר בארגונים חברתיים (טוב זה המקצוע שלהם ) וכמובן מקבלי הקצבאות שקוצצו שיצאו לרחובות וזהו, הקיצוץ האכזרי והמרושע עבר אצל החברה הישראלית כאילו כלום
    אז אם את,ועוד סקטורים אחרים בחברה שמרימים כל פעם את דגל המחאה כשהם חשים שהם מקופחים מבחינת השכר תחושה אמיתית ותביעה אמיתית על כך אין לי ויכוח,לא נמצאים שם בשבילי, למה את רוצה שאני אהיה שם בשבילך? מה ישתנה במציאות שלי אם תקבלי שכר יותר גבוה? את מבקשת את התמיכה שלי ואת הסיוע שלי גם בנוכחות בהפגנות וגם בקבלה שבשתיקה את השביתה ואת הנזקים שנגרמים לתלמידים בגללה כדי שהעתיד שלך יהיה יותר טוב ויותר בטוח את צודקת,אבל אם את לא תהיי בשבילי אני לא אהיה בשבילך, כי נמאס לי, נמאס לי להיות שם כל הזמן בשביל אחרים , ואין אף אחד שם בשבילי,ובשביל הילד שלי,אני מאחלת לך בהצלחה במאבק שלך אולם אני לא אענה להזמנת כוס הקפה שלך למרות שאני בטוחה שהוא יהיה טעים וחברתך תנעם לי,מסיבה אחת
    את, אתם, אתן, אף פעם לא הייתם שם בשבילי.

  12. ירדנה אלון

    מורתי, – הכל טוב ויפה,ובהחלט שאני תומכת בהעלאת השכר לא רק של מורים ומורות אני אתמוך(תמיכה פאסיבית) בהעלאת שכר של כל אזרח או עובד על מנת שיקבל שכר הוגן עם כל ההטבות הסוציאליות שעובדים בתקופה המודרנית זכאים להם, אני באופן עקרוני בעד שכר הולם הוגן והגון לכל עובד לא רק לסקטור כזה או אחר.
    יש לי בן במערכת החינוך עכשיו את מציעה שמורים והורים יפגשו באוירה ידידותית ונעימה כמו שני אזרחים שהאחד תומך בשני למען שכר הוגן, טוב ויפה , הבה ואומר לך למה אני לא אבוא למפגש כזה למרות שאני תומכת,אני לא אבוא כי אני אם חד הורית שמתקיימת על קיצבת הביטוח הלאומי(אולי יש לך תלמידים כאלה בכיתה? אז את בטח יודעת באיזה מצוקה הם נמצאים,מעבר למתח של הלימודים והבחינות והיחסים החברתיים והיחסים בין תלמיד למורים,נוספת להם מצוקת ההישרדות היומיומית).
    אני לא זוכרת שמישהו תמך במקבלי הקיצבאות כאשר הן קוצצו בשלושים אחוז לפני כארבע שנים,אף אחד לא הזמין אותי לכוס קפה כדי לבדוק דרכים של מאבק או תמיכה, אף אחד לא שבת,אף אחד מלבד קומץ של עובדים בשכר בארגונים חברתיים (טוב זה המקצוע שלהם ) וכמובן מקבלי הקצבאות שקוצצו שיצאו לרחובות וזהו, הקיצוץ האכזרי והמרושע עבר אצל החברה הישראלית כאילו כלום
    אז אם את,ועוד סקטורים אחרים בחברה שמרימים כל פעם את דגל המחאה כשהם חשים שהם מקופחים מבחינת השכר תחושה אמיתית ותביעה אמיתית על כך אין לי ויכוח,לא נמצאים שם בשבילי, למה את רוצה שאני אהיה שם בשבילך? מה ישתנה במציאות שלי אם תקבלי שכר יותר גבוה? את מבקשת את התמיכה שלי ואת הסיוע שלי גם בנוכחות בהפגנות וגם בקבלה שבשתיקה את השביתה ואת הנזקים שנגרמים לתלמידים בגללה כדי שהעתיד שלך יהיה יותר טוב ויותר בטוח את צודקת,אבל אם את לא תהיי בשבילי אני לא אהיה בשבילך, כי נמאס לי, נמאס לי להיות שם כל הזמן בשביל אחרים , ואין אף אחד שם בשבילי,ובשביל הילד שלי,אני מאחלת לך בהצלחה במאבק שלך אולם אני לא אענה להזמנת כוס הקפה שלך למרות שאני בטוחה שהוא יהיה טעים וחברתך תנעם לי,מסיבה אחת
    את, אתם, אתן, אף פעם לא הייתם שם בשבילי.

  13. אזרח

    השאלה היא לא עם השביתות השיגו את כל מטרותיהן. השאלה היא אם הן השיגו יותר ממה שהיה

    לפניהן. התשובה : חיובית .80 אחוז מהשביתות בעולם ובישראל השיגו יותר תנאים, שכר ועוד לאחר

    קיומן. לכן, נשק השביתה נכון אם התוצאות הינן כאלו שהושגו הישגים יותר מאשר לפניהן.

    שביתת המורים הינה מוצדקת מכל הבחינות: תנאי התלמידים, תנאי העסקת מורים, מערכת השעות,

    הפרטת המערכת ועוד.

    כמובן שכאשר הורים תופסים את בית הספר כשמרטפיה הם מתנגדים לשביתה. כששובתים אין שמרטפיה!!!

  14. אזרח

    השאלה היא לא עם השביתות השיגו את כל מטרותיהן. השאלה היא אם הן השיגו יותר ממה שהיה

    לפניהן. התשובה : חיובית .80 אחוז מהשביתות בעולם ובישראל השיגו יותר תנאים, שכר ועוד לאחר

    קיומן. לכן, נשק השביתה נכון אם התוצאות הינן כאלו שהושגו הישגים יותר מאשר לפניהן.

    שביתת המורים הינה מוצדקת מכל הבחינות: תנאי התלמידים, תנאי העסקת מורים, מערכת השעות,

    הפרטת המערכת ועוד.

    כמובן שכאשר הורים תופסים את בית הספר כשמרטפיה הם מתנגדים לשביתה. כששובתים אין שמרטפיה!!!

  15. שרון

    באמת למה?

    אף פעם לא היה לי מורה, היו לי רק מורות.

    לדעתי אם אכן מדובר במורים, אז בטוח שהם מרוויחים 20% יותר ממורות, בהתאם לפערי השכר לאותה עבודה באותן נסיבות בין נשים לגברים בישראל. יוצא, אם כך, שאם בשביתת מורים מדובר, הרי שהפער בין האוצר למורים קטן למדי וניתן לגישור במו"מ, בעוד שאם מדובר במורות הרי שהפער בין הצדדים גדול יותר ואילו הסיכויים להשגת הסכמה קטנים באופן משמעותי. לכן כולם יסכימו שהאינטרס הלאומי ועתיד ילדינו מובילים למסקנה שהם אכן מורים.

    אבל אני נשבעת שראיתי אותם אתמול מסתובבים ברחוב עם חצאיות.

  16. שרון

    באמת למה?

    אף פעם לא היה לי מורה, היו לי רק מורות.

    לדעתי אם אכן מדובר במורים, אז בטוח שהם מרוויחים 20% יותר ממורות, בהתאם לפערי השכר לאותה עבודה באותן נסיבות בין נשים לגברים בישראל. יוצא, אם כך, שאם בשביתת מורים מדובר, הרי שהפער בין האוצר למורים קטן למדי וניתן לגישור במו"מ, בעוד שאם מדובר במורות הרי שהפער בין הצדדים גדול יותר ואילו הסיכויים להשגת הסכמה קטנים באופן משמעותי. לכן כולם יסכימו שהאינטרס הלאומי ועתיד ילדינו מובילים למסקנה שהם אכן מורים.

    אבל אני נשבעת שראיתי אותם אתמול מסתובבים ברחוב עם חצאיות.

  17. אריק ארז

    א. נתוני משרד החינוך מפורסמים בחוברת של משרד החינוך עובדות ומספרים.
    ב.שכר ממוצע –העובדות מופיעות באתר הלמס שכר ממוצע במשק בצורת לוחות.
    ג. חשבון פשוט מוכיח ש6 מיליארד שקל יספיקו לעליית שכר של 1000 שקל לחודש. נתונים אלו נשלחו לכל חברי ועדת החינוך של הכנסת ורק אחד ענה. פרופ ברוורמן יודע חשבון והוא שותק. כמו בימי ועדת עציוני שהנהלת הסתדרות המורים שתפה פעולה עם הממשלה והשתיים עבדו בעיניים על המורים כאז כן עתה ואין חדש תחת השמש.
    ברכות
    אריק ארז
    מורה בותק של 48 שנות הוראה מקסימות(לא מנהל)

  18. אריק ארז

    א. נתוני משרד החינוך מפורסמים בחוברת של משרד החינוך עובדות ומספרים.
    ב.שכר ממוצע –העובדות מופיעות באתר הלמס שכר ממוצע במשק בצורת לוחות.
    ג. חשבון פשוט מוכיח ש6 מיליארד שקל יספיקו לעליית שכר של 1000 שקל לחודש. נתונים אלו נשלחו לכל חברי ועדת החינוך של הכנסת ורק אחד ענה. פרופ ברוורמן יודע חשבון והוא שותק. כמו בימי ועדת עציוני שהנהלת הסתדרות המורים שתפה פעולה עם הממשלה והשתיים עבדו בעיניים על המורים כאז כן עתה ואין חדש תחת השמש.
    ברכות
    אריק ארז
    מורה בותק של 48 שנות הוראה מקסימות(לא מנהל)

  19. זהר

    וגם אף אחד לא "היה שם" בשביל המורים. רק הם בעצמם עם הנציגים הבוגדניים שלהם. וגם בשביל הנכים, אף אחד ל היה, חוץ מהנכים. ובשביל חולי הסרטן שהפגינו ושבתו רעב על סל התרופות, לא הגיע זרם תמיכה משמעותי. וגם בשביל האתיופים, הם חטפו מכות לבד בכניסה לירושלים. גם בפקיעין, אני מנחשת שלא היית וכו' וכו'

    תרבות של סולידריות לא קיימת בארץ.
    אם היית רוצה שתהיה, היא צריכה להתחיל מאיפשהו, וכמעט לא חשוב מאיזה נושא/כיוון.עצם העניין הוא שיתוף הפעולה, שחוצה את הטוקבטיזם האינטרנטי, עם כל הכבוד לאזרחות טובה באינטרנט.

    אם את צריכה לשפר את המוטיבציה בשביל "המכנה המשותף הברור" בוודאי יש גם מספיק מורות חד הוריות.
    למרות שבמצב הנוכחי, חוץ מ30-40% שבעים במדינה הזאת, המאבק על ההישרדות, שלא לאמר על תרבות, בריאות, ביטוח לאומי, ובעדיפות ראשונה (מבחינה מוסרית) ואחרונה (מבחינה של מנטליות) ביחד- פירוק הכיבוש-
    אלו משותפים לכולם.

    ושוב, לנוכח הדיכוי המנטלי והאנרגטי שמחסל את המוטיבציה של כולם לנסות ולעשות משהו, שאני מניחה שניפגש ברחובות מתי שגם כדורי הגומי (ואולי לא גומי) יעופו עלינו, כשהקריסה תקרוס, כשנקודת השבר ה"ארגנטינאית" תבוא עלינו.
    שתבוא, כבר, שתבוא. יאוש האפאזיה, הדמגוגיה של הפוליטיקאים, הנזקים המצטברים והתבוסתנות נמאסו כל כך…

    אותי מפחיד שהם יצליחו לשמור אותנו על אש קטנה עשרות שנים.

  20. זהר

    וגם אף אחד לא "היה שם" בשביל המורים. רק הם בעצמם עם הנציגים הבוגדניים שלהם. וגם בשביל הנכים, אף אחד ל היה, חוץ מהנכים. ובשביל חולי הסרטן שהפגינו ושבתו רעב על סל התרופות, לא הגיע זרם תמיכה משמעותי. וגם בשביל האתיופים, הם חטפו מכות לבד בכניסה לירושלים. גם בפקיעין, אני מנחשת שלא היית וכו' וכו'

    תרבות של סולידריות לא קיימת בארץ.
    אם היית רוצה שתהיה, היא צריכה להתחיל מאיפשהו, וכמעט לא חשוב מאיזה נושא/כיוון.עצם העניין הוא שיתוף הפעולה, שחוצה את הטוקבטיזם האינטרנטי, עם כל הכבוד לאזרחות טובה באינטרנט.

    אם את צריכה לשפר את המוטיבציה בשביל "המכנה המשותף הברור" בוודאי יש גם מספיק מורות חד הוריות.
    למרות שבמצב הנוכחי, חוץ מ30-40% שבעים במדינה הזאת, המאבק על ההישרדות, שלא לאמר על תרבות, בריאות, ביטוח לאומי, ובעדיפות ראשונה (מבחינה מוסרית) ואחרונה (מבחינה של מנטליות) ביחד- פירוק הכיבוש-
    אלו משותפים לכולם.

    ושוב, לנוכח הדיכוי המנטלי והאנרגטי שמחסל את המוטיבציה של כולם לנסות ולעשות משהו, שאני מניחה שניפגש ברחובות מתי שגם כדורי הגומי (ואולי לא גומי) יעופו עלינו, כשהקריסה תקרוס, כשנקודת השבר ה"ארגנטינאית" תבוא עלינו.
    שתבוא, כבר, שתבוא. יאוש האפאזיה, הדמגוגיה של הפוליטיקאים, הנזקים המצטברים והתבוסתנות נמאסו כל כך…

    אותי מפחיד שהם יצליחו לשמור אותנו על אש קטנה עשרות שנים.

  21. בת-אל

    על פועלים זרים …ומהשיר הזה עברתי לקרוא שירים נוספים ב"אדומה"….
    התרגשתי מאוד.
    הדרך הכל כך אסתטית בה ארזת את המציאות המכוערת היום.
    נזכרתי בשירו של אדמיאל קוסמן "משוררים"…..נדמה לי מתוך הספר "הגענו לאלוהים"
    על התפקיד של המשוררים כנביאים ….מזהירים מהבאות.
    הייתי רוצה לראות שירת מחאה ופילוסופיה מדינית משולבים בתוכנית לימודי אזרחות.
    נראה לי הרבה יותר הגיוני להתחיל שם , במסד הערכי , בתפיסה חברתית מוסרית , ממושגי ה- ARETE
    VIRTUE , של היוונים דרך הלכות חברתיות כמו לקט פאה ושכחה של היהודים ….
    הייתי רוצה לשמוע בני נוער מביעים עמדה , מה זה טוב….מוסרי….צודק….
    לא יהיה נחמד אם יתנו להם לחשוב על זה?
    אפשר להשאיר שיעור אחד בסוף השנה לשיטת בחירה איזורית/אישית ….אפשר גם לוותר על זה לגמרי, או
    להשאיר את זה למטלת רשות (שאף אחד לא ימלא ממילא 🙂 )

    תודה לך , על השירים.
    בת-אל כהן מליחי 🙂

  22. בת-אל

    על פועלים זרים …ומהשיר הזה עברתי לקרוא שירים נוספים ב"אדומה"….
    התרגשתי מאוד.
    הדרך הכל כך אסתטית בה ארזת את המציאות המכוערת היום.
    נזכרתי בשירו של אדמיאל קוסמן "משוררים"…..נדמה לי מתוך הספר "הגענו לאלוהים"
    על התפקיד של המשוררים כנביאים ….מזהירים מהבאות.
    הייתי רוצה לראות שירת מחאה ופילוסופיה מדינית משולבים בתוכנית לימודי אזרחות.
    נראה לי הרבה יותר הגיוני להתחיל שם , במסד הערכי , בתפיסה חברתית מוסרית , ממושגי ה- ARETE
    VIRTUE , של היוונים דרך הלכות חברתיות כמו לקט פאה ושכחה של היהודים ….
    הייתי רוצה לשמוע בני נוער מביעים עמדה , מה זה טוב….מוסרי….צודק….
    לא יהיה נחמד אם יתנו להם לחשוב על זה?
    אפשר להשאיר שיעור אחד בסוף השנה לשיטת בחירה איזורית/אישית ….אפשר גם לוותר על זה לגמרי, או
    להשאיר את זה למטלת רשות (שאף אחד לא ימלא ממילא 🙂 )

    תודה לך , על השירים.
    בת-אל כהן מליחי 🙂

  23. סמי ארגון

    עם כל האמפטיה והדאגה לסקטורי עמינו האחרים הנדכאים, המורים, המורות והגננות – ק-ו-ד-מ-י-ם / ו-ת.
    לאנשי החינוך מגיל מוקדם והלאה יש ערך מוסף כפול ומכופל, ולכן הם זכאים לתגמול, לכבוד ולהערכה בלי גבול כמעט. זה כבר באנלי לטעון כי הם במידה רבה מעצבים את דור העתיד, כך שחוסר ההערכה כלפיהם, אי-הכבוד והזלזול הלאומי במקצוע חשוב זה – גובל בחוסר אחריות ציבורית-לאומית בכל ילדינו ונכדינו כולנו.

  24. סמי ארגון

    עם כל האמפטיה והדאגה לסקטורי עמינו האחרים הנדכאים, המורים, המורות והגננות – ק-ו-ד-מ-י-ם / ו-ת.
    לאנשי החינוך מגיל מוקדם והלאה יש ערך מוסף כפול ומכופל, ולכן הם זכאים לתגמול, לכבוד ולהערכה בלי גבול כמעט. זה כבר באנלי לטעון כי הם במידה רבה מעצבים את דור העתיד, כך שחוסר ההערכה כלפיהם, אי-הכבוד והזלזול הלאומי במקצוע חשוב זה – גובל בחוסר אחריות ציבורית-לאומית בכל ילדינו ונכדינו כולנו.

  25. ירדנה אלון

    את/ה לא מכיר/ה אותי, ואינך יודע/ת באילו מאבקים נטלתי חלק ובאילו לא,ואני רואה בזה תעודת כבוד מפני שזה רק מראה שאני לא מביאה את האגו שלי למאבקים ולעשייה בתחום המאבק החברתי אני משאירה אותו בבית,מעולם לא טרחתי לעשות לעצמי יחסי ציבור תקשורתיים כך שאהיה ידועה בציבור כאקטיביסטית חברתית,ומעולם לא נדחפתי לאולפני טלביזיה למינהם,או לתכניות אקטואליה ברדיו,
    יחד עם זאת מי שמבקש ממני להרתם למאבק שלו אני מבקשת ממנו שירתם למאבק שלי,ולא רק שלי, אלא של כל אלה שהבאת בתגובתך (ואני נטלתי חלק בהם רק לידיעתך)
    ואחרי עשר שנים של עשייה אינטנסיבית בתחום (בהתנדבות, לא כמקצוע) הגעתי למסקנה שאני רוצה שיתקיים עקרון ההדדיות במאבקים שאם אני נרתמת למאבקם הצודק של אחרים אני רשאית לדרוש את אותו הדבר מהם בעיקר אם הם דורשים ממני להקריב עבורם,
    התגובה שלי למורה שכתבה את הפוסט באה לעורר את המודעות לחשיבותה של הסולידריות החברתית לא אצלי, אצלה.

  26. ירדנה אלון

    את/ה לא מכיר/ה אותי, ואינך יודע/ת באילו מאבקים נטלתי חלק ובאילו לא,ואני רואה בזה תעודת כבוד מפני שזה רק מראה שאני לא מביאה את האגו שלי למאבקים ולעשייה בתחום המאבק החברתי אני משאירה אותו בבית,מעולם לא טרחתי לעשות לעצמי יחסי ציבור תקשורתיים כך שאהיה ידועה בציבור כאקטיביסטית חברתית,ומעולם לא נדחפתי לאולפני טלביזיה למינהם,או לתכניות אקטואליה ברדיו,
    יחד עם זאת מי שמבקש ממני להרתם למאבק שלו אני מבקשת ממנו שירתם למאבק שלי,ולא רק שלי, אלא של כל אלה שהבאת בתגובתך (ואני נטלתי חלק בהם רק לידיעתך)
    ואחרי עשר שנים של עשייה אינטנסיבית בתחום (בהתנדבות, לא כמקצוע) הגעתי למסקנה שאני רוצה שיתקיים עקרון ההדדיות במאבקים שאם אני נרתמת למאבקם הצודק של אחרים אני רשאית לדרוש את אותו הדבר מהם בעיקר אם הם דורשים ממני להקריב עבורם,
    התגובה שלי למורה שכתבה את הפוסט באה לעורר את המודעות לחשיבותה של הסולידריות החברתית לא אצלי, אצלה.

  27. זהר

    אם זה מה שהתכוונת לו אז את כמובן צודקת.
    יכל להיות שאפשר להסביר יותר על משמעותה של הסולדריות דווקא דרך עקרון ההדדיות, שעד עכשיו לא חשבתי עליו מנוסח כך. זה בעצם תרגום של סולידריות, לא? לא רק, אבל חלקית.

    כמו כן, יש לי הרושם שהסולידריות מתחילה להתבטא רק לאחרונה. ואם כפי שסביר שיקרה, שילך ויעשה גרוע יותר עם חבורת הגאונים ששולטים, יהיו יותר ויותר הזדמנויות להסביר אותה וליישם אותה…

    (דרך אגב, למרות שהמסר שלך לא היה אישי, אלא עקרוני… גם רותי לביא היתה ועודנה שותפה מסורה למאבקים שונים, שאינם מאבקי מורים. )

    בסולידריות
    הניפי את הקריאה ואבוא
    זהר

  28. זהר

    אם זה מה שהתכוונת לו אז את כמובן צודקת.
    יכל להיות שאפשר להסביר יותר על משמעותה של הסולדריות דווקא דרך עקרון ההדדיות, שעד עכשיו לא חשבתי עליו מנוסח כך. זה בעצם תרגום של סולידריות, לא? לא רק, אבל חלקית.

    כמו כן, יש לי הרושם שהסולידריות מתחילה להתבטא רק לאחרונה. ואם כפי שסביר שיקרה, שילך ויעשה גרוע יותר עם חבורת הגאונים ששולטים, יהיו יותר ויותר הזדמנויות להסביר אותה וליישם אותה…

    (דרך אגב, למרות שהמסר שלך לא היה אישי, אלא עקרוני… גם רותי לביא היתה ועודנה שותפה מסורה למאבקים שונים, שאינם מאבקי מורים. )

    בסולידריות
    הניפי את הקריאה ואבוא
    זהר

  29. חררדו לייבנר

    רותי לביא, מחברת המאמר, איננה רק מורה. במובנים מסוימים היא תופרת או רוקמת. היא תופרת חברתית, היא רוקמת סולידריות. הדיכוי, העוולות, הממסדים, מערכות השלטון, ההון – כולם קורעים לגזרים את החברה ורותי תמיד עסוקה בניסיונות לתפור את הגזרים מחדש ולרקום משהו אחר, משהו יהיה עמיד יותר בפני המתקפות הבאות. רותי אף פעם לא תופרת לבד. היא רוקמת פרויקטים של מאבק ושינוי חברתי ומנסה לממש אותם תמיד עם אנשים אחרים. גם אנשים בודדים מספיקים כדי לעשות עוד ניסיון ועוד ניסיון לרקום סולידריות, להתחיל לגלגל מעשים שיאפשרו הדדיות עתידית. לפני 3 או 4 שנים, או שמא אולי לפני 5, בשעה שסילבן שלום עוד היה שר האוצר – כך נדמה לי – רותי אז פעילת תעאיוש מאוד מרכזית הביאה לכמה ישיבות את ההצעה לארגן מחאה ומאבק כנגד הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. למרות ההסכמה של רבים, היא הצליחה לארגן רק קומץ פעילים שהיו מוכנים לפעול בעניין. ואותו קומץ חילקו פה ושם כרוזים, ניסו לארגן החתמה ולגייס עוברים ושבים ברחובות תל אביב ויפו, ליד הכניסה של לשכת התעסוקה וסתם ברחוב, באלנבי, בשדרות ירושלים. זה לא ממש הצליח. כמו הרבה פעמים אחרות, המאמץ לתפור נתקל בתגובות לא ממש מעודדות, חוטים נפרמו מכל הכיוונים. אני זוכר את האכזבה שלה ושלנו אחרי כמה ניסיונות.
    רותי המורה או רותי התופרת החברתית לא החזיקה מעמד כמורה בחלק מבתי הספר בהן למדה. ליתר דיוק, היא החזיקה מעמד. המערכת הייתה זו שלא החזיקה אותה. דווקא כי רותי הייתה קשובה, מאוד קשובה לאותם ילדים שלפני שיכלו להתפנות ללימודים היו זקוקים להשלמה של צרכים בסיסיים שהוריהם המנושלים לא יכלו לספק. כמה מנהלות לא סבלו את חוסר נכונותה לקבל את כללי המשחק לפיהם משאירים מאחור את החלשים ואת הנזקקים כדי להראות "התקדמות" פורמלית בתוכנית הלימודים.
    רותי איננה פעילה מקצועית בעמותה כלשהי. היא פעילה פוליטית וחברתית בהתנדבות ופעילותה נתונה במגבלות של הרבה אמהות ונשים עובדות. היא בדיוק מסוג האנשים שלא ממש רצים להתבלט, שלא ממש זוכים להכרה ולהוקרה על פעילותם העיקשת, על מאבקיהם האמיצים למען הזכויות של עצמם ושל סביבתם. רותי כותבת מוכשרת – אבל, יותר משפרסמה טקסטים בחתימתה רותי הייתה שותפה בעיקר לחיבור ופרסום של כרוזים.
    יש מעט מדי רותי, כמו שיש מעט מדי פעילות מסורות כמו זהר בירושלים, כמו שיש מעט מדי נשים מודעות וחריפות שכותבות תגובות כמו ירדנה אשר מאירה בזרקור מציאות חברתית בגוף ראשון. המציאות החברתית האכזרית, המכות שאנחנו סופגים ביומיום ובמהלך הניסיונות לפעול, האכזבות והניסיון המצטבר הופכים אותנו לחשדניים וחסרי אמון. אבל, אז אנחנו מביסים את עצמנו. סולידריות ואמון בין מי שנאבקים לשינוי חברתי היא תנאי בסיסי (ממש לא מספיק כשלעצמו) כדי באמת להתעצם ולהיאבק לשינוי. בואו ניתן צ'אנס לסולידריות בינינו.

  30. חררדו לייבנר

    רותי לביא, מחברת המאמר, איננה רק מורה. במובנים מסוימים היא תופרת או רוקמת. היא תופרת חברתית, היא רוקמת סולידריות. הדיכוי, העוולות, הממסדים, מערכות השלטון, ההון – כולם קורעים לגזרים את החברה ורותי תמיד עסוקה בניסיונות לתפור את הגזרים מחדש ולרקום משהו אחר, משהו יהיה עמיד יותר בפני המתקפות הבאות. רותי אף פעם לא תופרת לבד. היא רוקמת פרויקטים של מאבק ושינוי חברתי ומנסה לממש אותם תמיד עם אנשים אחרים. גם אנשים בודדים מספיקים כדי לעשות עוד ניסיון ועוד ניסיון לרקום סולידריות, להתחיל לגלגל מעשים שיאפשרו הדדיות עתידית. לפני 3 או 4 שנים, או שמא אולי לפני 5, בשעה שסילבן שלום עוד היה שר האוצר – כך נדמה לי – רותי אז פעילת תעאיוש מאוד מרכזית הביאה לכמה ישיבות את ההצעה לארגן מחאה ומאבק כנגד הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. למרות ההסכמה של רבים, היא הצליחה לארגן רק קומץ פעילים שהיו מוכנים לפעול בעניין. ואותו קומץ חילקו פה ושם כרוזים, ניסו לארגן החתמה ולגייס עוברים ושבים ברחובות תל אביב ויפו, ליד הכניסה של לשכת התעסוקה וסתם ברחוב, באלנבי, בשדרות ירושלים. זה לא ממש הצליח. כמו הרבה פעמים אחרות, המאמץ לתפור נתקל בתגובות לא ממש מעודדות, חוטים נפרמו מכל הכיוונים. אני זוכר את האכזבה שלה ושלנו אחרי כמה ניסיונות.
    רותי המורה או רותי התופרת החברתית לא החזיקה מעמד כמורה בחלק מבתי הספר בהן למדה. ליתר דיוק, היא החזיקה מעמד. המערכת הייתה זו שלא החזיקה אותה. דווקא כי רותי הייתה קשובה, מאוד קשובה לאותם ילדים שלפני שיכלו להתפנות ללימודים היו זקוקים להשלמה של צרכים בסיסיים שהוריהם המנושלים לא יכלו לספק. כמה מנהלות לא סבלו את חוסר נכונותה לקבל את כללי המשחק לפיהם משאירים מאחור את החלשים ואת הנזקקים כדי להראות "התקדמות" פורמלית בתוכנית הלימודים.
    רותי איננה פעילה מקצועית בעמותה כלשהי. היא פעילה פוליטית וחברתית בהתנדבות ופעילותה נתונה במגבלות של הרבה אמהות ונשים עובדות. היא בדיוק מסוג האנשים שלא ממש רצים להתבלט, שלא ממש זוכים להכרה ולהוקרה על פעילותם העיקשת, על מאבקיהם האמיצים למען הזכויות של עצמם ושל סביבתם. רותי כותבת מוכשרת – אבל, יותר משפרסמה טקסטים בחתימתה רותי הייתה שותפה בעיקר לחיבור ופרסום של כרוזים.
    יש מעט מדי רותי, כמו שיש מעט מדי פעילות מסורות כמו זהר בירושלים, כמו שיש מעט מדי נשים מודעות וחריפות שכותבות תגובות כמו ירדנה אשר מאירה בזרקור מציאות חברתית בגוף ראשון. המציאות החברתית האכזרית, המכות שאנחנו סופגים ביומיום ובמהלך הניסיונות לפעול, האכזבות והניסיון המצטבר הופכים אותנו לחשדניים וחסרי אמון. אבל, אז אנחנו מביסים את עצמנו. סולידריות ואמון בין מי שנאבקים לשינוי חברתי היא תנאי בסיסי (ממש לא מספיק כשלעצמו) כדי באמת להתעצם ולהיאבק לשינוי. בואו ניתן צ'אנס לסולידריות בינינו.

  31. רותי

    ירדנה – קראתי את דבריך וכל כך כל כך הרגשתי על מה את מדברת. כל כך הרבה פעמים הציף אותי הכעס הזה, על מי שמסוגרים בתוך שלהם ולא מסתכלים על מי שסביבם ואיתם. התסכול הזה הוא באמת של כולנו. אבל בכל זאת – חשוב לי קודם כל להגיד שמה שכתבתי לא בא לקרוא לאחרים להצטרף למאבק המורים. להפך – כוונתי היתה לפנות למורים הנאבקים ולהגיד להם שבלי שותפות, דיבור, הבנה, התחברות עם האחרים ועם מצוקות האחרים גם למאבק שלהם בעצם אין סיכוי. כוונתי היתה להצביע בדיוק על אותו כעס ותסכול שבסופו של דבר מאפשר למי שיכולים, למי שאצלם הכוח, לכסח את כולנו – ברמות אלה או אחרות של מצוקה. וברור לי שהמאבק על הלחם, והמים, והחשמל, והגג הוא מאבק קשה חשבו ומתסכל יותר. אבל באמת, יש גם מורים שמשתתפים במאבק החברתי רק שבמאבק שלהם עצמם הם לא משתתפים ומשאירים אותו למנהלים מלמעלה ולכן גם החלק החברתי שבמאבק, הצעקה על כך שישנן זכויות שלא יתכן לשלול אותן מאף אחד – הלחם, המים, הגג אבל גם החינוך – כל אלה פשוט לא מוצאים ביטוי ובאמת כואב לי על זה.
    זהו – אוהבת, מבינה ומקווה אינשאללה שנשבור את הכעס ונתחיל לעבוד ביחד.

  32. רותי

    ירדנה – קראתי את דבריך וכל כך כל כך הרגשתי על מה את מדברת. כל כך הרבה פעמים הציף אותי הכעס הזה, על מי שמסוגרים בתוך שלהם ולא מסתכלים על מי שסביבם ואיתם. התסכול הזה הוא באמת של כולנו. אבל בכל זאת – חשוב לי קודם כל להגיד שמה שכתבתי לא בא לקרוא לאחרים להצטרף למאבק המורים. להפך – כוונתי היתה לפנות למורים הנאבקים ולהגיד להם שבלי שותפות, דיבור, הבנה, התחברות עם האחרים ועם מצוקות האחרים גם למאבק שלהם בעצם אין סיכוי. כוונתי היתה להצביע בדיוק על אותו כעס ותסכול שבסופו של דבר מאפשר למי שיכולים, למי שאצלם הכוח, לכסח את כולנו – ברמות אלה או אחרות של מצוקה. וברור לי שהמאבק על הלחם, והמים, והחשמל, והגג הוא מאבק קשה חשבו ומתסכל יותר. אבל באמת, יש גם מורים שמשתתפים במאבק החברתי רק שבמאבק שלהם עצמם הם לא משתתפים ומשאירים אותו למנהלים מלמעלה ולכן גם החלק החברתי שבמאבק, הצעקה על כך שישנן זכויות שלא יתכן לשלול אותן מאף אחד – הלחם, המים, הגג אבל גם החינוך – כל אלה פשוט לא מוצאים ביטוי ובאמת כואב לי על זה.
    זהו – אוהבת, מבינה ומקווה אינשאללה שנשבור את הכעס ונתחיל לעבוד ביחד.

  33. ירדנה אלון

    לזוהר – כן לזה התכוונתי,והאמת היא שלאחר המסקנה טרם מצאתי את הפתרונות ואת הדרך איך ליישם אותה בדרך מעשית,מפני שנראה לי שעד עתה התעסקנו יותר במודעות לזכויות וזה היה תהליך חשוב מאוד שעברנו כולנו כחברה ישראלית,עכשיו הגיע הזמן לעניות דעתי לאחר שהחברה הופכת למודעת יותר לזכויות ,ומודעת ללגיטימיות להאבק עליהן,שגם זה חשוב ,מפני שבעבר גם אם היינו מודעים לזכויות ולקיפוח הרי שחששנו לתבוע אותם משום שכל הזמן סיפרו לנו סיפורי בדיות על מצב כלכלי ומצב הישרדותי בטחוני כזה שזאת ממש "בגידה במולדת" ו-"אנטי פטריוטי" להאבק על יישום ואכיפת הזכויות,היום כשהשחיתות השלטונית ידועה ומפורסמת ברבים (פעם היא הוסתרה לחלוטין מהציבור) יש תחושה שזה לגיטימי לבוא עכשיו ולדרוש את יישום הזכויות .אז כך שעברנו כברת דרך ועכשיו אני סבורה הגיע הזמן גם לשלב ידיים ולקיים את עיקרון ההדדיות או הסולידריות החברתית, כרגע אין לי רעיונות איך לעשות זאת אשמח אם יש למישהו פתרון להציע.

    לחררדו – תודה, ואתה צודק, יש כאן עניין של אמון הדדי, יש לי עבודה לא מעטה לעשות עם עצמי בנושא .ויש לכולנו כחברה עבודה בנושא אשמח לשמוע ממך הצעות, רעיונות פתרונות איך עושים זאת.

  34. ירדנה אלון

    לזוהר – כן לזה התכוונתי,והאמת היא שלאחר המסקנה טרם מצאתי את הפתרונות ואת הדרך איך ליישם אותה בדרך מעשית,מפני שנראה לי שעד עתה התעסקנו יותר במודעות לזכויות וזה היה תהליך חשוב מאוד שעברנו כולנו כחברה ישראלית,עכשיו הגיע הזמן לעניות דעתי לאחר שהחברה הופכת למודעת יותר לזכויות ,ומודעת ללגיטימיות להאבק עליהן,שגם זה חשוב ,מפני שבעבר גם אם היינו מודעים לזכויות ולקיפוח הרי שחששנו לתבוע אותם משום שכל הזמן סיפרו לנו סיפורי בדיות על מצב כלכלי ומצב הישרדותי בטחוני כזה שזאת ממש "בגידה במולדת" ו-"אנטי פטריוטי" להאבק על יישום ואכיפת הזכויות,היום כשהשחיתות השלטונית ידועה ומפורסמת ברבים (פעם היא הוסתרה לחלוטין מהציבור) יש תחושה שזה לגיטימי לבוא עכשיו ולדרוש את יישום הזכויות .אז כך שעברנו כברת דרך ועכשיו אני סבורה הגיע הזמן גם לשלב ידיים ולקיים את עיקרון ההדדיות או הסולידריות החברתית, כרגע אין לי רעיונות איך לעשות זאת אשמח אם יש למישהו פתרון להציע.

    לחררדו – תודה, ואתה צודק, יש כאן עניין של אמון הדדי, יש לי עבודה לא מעטה לעשות עם עצמי בנושא .ויש לכולנו כחברה עבודה בנושא אשמח לשמוע ממך הצעות, רעיונות פתרונות איך עושים זאת.

  35. חררדו לייבנר

    ירדנה שלום,
    אין לי פתרונות ומי שיאמר שיש לו פתרונות מהמוכן טועה או מטעה. אין לי גם הצעות מופלאות. מה שרבים מאיתנו הפעילים במאבקים שונים מנסים לעשות הוא לבנות לעצמנו קהילת התייחסות, קבוצת תמיכה ובשלב מורכב יותר גם קולקטיב פוליטי. הכוונה היא לצורך שלנו לא להתבודד כדי ברגעים קשים לקבל מאחרים את הכוח להמשיך ולהאמין באפשרויות להיאבק, להתחבר עם מי שנאבקות במקום מסוים, לדעת מה קורה במקומות שונים ולכוון את פעילותינו ומאמצינו בהתאם. לא מדובר ביצירת קבוצות של מלאכים שכולם אוהבים את כולם – ממש לא! מדובר בלהבין ביחד תהליכים, להבין מה הם המכשולים ולנסות לשחות יחד נגד זרמים, לעודד מאבקים ולעודד סולידריות. זה לא מתכון לכלום – זו רק הדרך שבה חלקנו מנסים להתמודד כדי לבנות אמון בינינו שהוא בהכרח אמון פוליטי, לבנות את יכולת האמון עם אנשים אחרים (אמון מפוכח ולא תמים, מודע למניעים האינטרסנטים ולא שופט אנשים על כך) שנאבקים בזירות שונות ובסופו של דבר אמון בכך שיש בשביל מה להיאבק ולהתאמץ ולהקריב, כלומר אמון באפשרויות השינוי החברתי. אני מצטער אם כל זה נשמע קצת באוויר. השאלה שלך, הבקשה שלך ה יא פשוט רחבה ועצומה.

  36. חררדו לייבנר

    ירדנה שלום,
    אין לי פתרונות ומי שיאמר שיש לו פתרונות מהמוכן טועה או מטעה. אין לי גם הצעות מופלאות. מה שרבים מאיתנו הפעילים במאבקים שונים מנסים לעשות הוא לבנות לעצמנו קהילת התייחסות, קבוצת תמיכה ובשלב מורכב יותר גם קולקטיב פוליטי. הכוונה היא לצורך שלנו לא להתבודד כדי ברגעים קשים לקבל מאחרים את הכוח להמשיך ולהאמין באפשרויות להיאבק, להתחבר עם מי שנאבקות במקום מסוים, לדעת מה קורה במקומות שונים ולכוון את פעילותינו ומאמצינו בהתאם. לא מדובר ביצירת קבוצות של מלאכים שכולם אוהבים את כולם – ממש לא! מדובר בלהבין ביחד תהליכים, להבין מה הם המכשולים ולנסות לשחות יחד נגד זרמים, לעודד מאבקים ולעודד סולידריות. זה לא מתכון לכלום – זו רק הדרך שבה חלקנו מנסים להתמודד כדי לבנות אמון בינינו שהוא בהכרח אמון פוליטי, לבנות את יכולת האמון עם אנשים אחרים (אמון מפוכח ולא תמים, מודע למניעים האינטרסנטים ולא שופט אנשים על כך) שנאבקים בזירות שונות ובסופו של דבר אמון בכך שיש בשביל מה להיאבק ולהתאמץ ולהקריב, כלומר אמון באפשרויות השינוי החברתי. אני מצטער אם כל זה נשמע קצת באוויר. השאלה שלך, הבקשה שלך ה יא פשוט רחבה ועצומה.

  37. רות

    ויפים הדברים.
    וניכר שהמערכת לא יכולה היתה להכיל יופי כמוך בתוכה.
    ואני לא רוצה לחשוב כמה סבלת שם, עם גובה העיניים שלך ועם התקוה ועם הנכונות ועם הישירות ועם האמת ועם הרעיונות.

    נהניתי לקרוא רק אם יורשה לי, בפעם הבאה, קצרי. המטרה היא שלוש מאות מלים.

    ואני יצאתי ויוצאת נגד השביתה משום שבשביתה הזו עשו -בעיני- תימרון משהו למתבגרים בכך שהציגו בפניהם תלושים והכניסו אותם אל תוך סוגיה שהם לא מבינים בה.
    אבל זה כבר ענין אחר להזדמנות אחרת.

    וזה גם יופי של אתר. ונראה שאבקר בו שנית. אז תבורכו כולכם על העשיה. רות.

  38. רות

    ויפים הדברים.
    וניכר שהמערכת לא יכולה היתה להכיל יופי כמוך בתוכה.
    ואני לא רוצה לחשוב כמה סבלת שם, עם גובה העיניים שלך ועם התקוה ועם הנכונות ועם הישירות ועם האמת ועם הרעיונות.

    נהניתי לקרוא רק אם יורשה לי, בפעם הבאה, קצרי. המטרה היא שלוש מאות מלים.

    ואני יצאתי ויוצאת נגד השביתה משום שבשביתה הזו עשו -בעיני- תימרון משהו למתבגרים בכך שהציגו בפניהם תלושים והכניסו אותם אל תוך סוגיה שהם לא מבינים בה.
    אבל זה כבר ענין אחר להזדמנות אחרת.

    וזה גם יופי של אתר. ונראה שאבקר בו שנית. אז תבורכו כולכם על העשיה. רות.