• logo-1
    הנהירה לדובאי
    כך הופך הביקור בדובאי לחלום חייהם המוזהב של המונים
  • logo-1
    טיול שורשים
    מוסדות גרמניים משותקים עקב החלטת הפרלמנט בנוגע לבד״ס

על מוסר כפול ותומך מפתיע במאבק המלצריות

נתן שקרצ'י

בעבר כתבתי כאן על המוסר הכפול שלפיו למעסיקים מותר להתארגן ואף אחד לא מונע זאת מהם, ואילו מהעובדים נמנעת הזכות לחופש ההתארגנות, שהיא זכות יסוד דמוקרטית.מה שעבר על עובדי קסטרו, עובר בימים אלו על מלצריות COFFEE TO GO<StrippedTag/FONT>. הפחדות, איומים שקרים וכו`. לימור וחברותיה למאבק הוכרחו להשתמש במוצא האחרון של עובד המנסה להתארגן – שביתה. וזאת רק לאחר שניסו במשך 3 חודשים להתדיין עם המעסיק, ולאחר הכרזה על סכסוך עבודה.

זה אינו דבר חדש. כילדים אנחנו זוכרים את הסיפורים על מארגן העובדים הראשון שנאלץ ברגע שהתחיל להתעסק בעניינם של העבדים לנוס על נפשו, וגם כשחזר לשחררם סמכותו כמייצגם לא התקבלה, ונדרשו ניסים על מנת לשחרר את העבדים. אני מדבר על משה רבנו. מאז לא השתנה הרבה.

מאז ומתמיד היה יותר קל למעסיקים להתארגן, ולשבור את התארגנויות העובדים. הנה ציטוט של תומך מפתיע בהתארגנויות עובדים:

"”שכר העבודה המקובל תלוי בכול מקום ומקום בחוזה הנחתם בדרך כלל בין שני הצדדים האלה, שהאינטרסים שלהם אינם שווים בשום אופן. הפועלים שואפים לקבל הרבה ככל האפשר, המעסיקים שואפים לתת מעט ככל האפשר. אלה נוטים להתאגד כדי להעלות את שכר העבודה, ואלה – כדי להורידו.

אולם בדרך-כלל לא יקשה לחזות ידו של מי תהיה על העליונה בסכסוך בנסיבות רגילות, ומי יכפה על מי להסכים לתנאיו. המעסיקים, אשר מספרם קטן יותר, מתאגדים ביתר קלות. מה גם שהחוק מתיר להם את התאגדותם ועל כל פנים אינו אוסר אותה, אבל הוא אוסר התאגדויות של פועלים. אין לנו חוקי פרלמנט נגד התאגדות לצורך הורדת מחיר העבודה, אך יש חוקים רבים נגד התאגדות לשם העלתו. המעסיקים יכולים להחזיק מעמד זמן רב יותר בסכסוכים שכאלה. בעל הקרקע, האיכר, התעשיין והסוחר מסוגלים בדרך כלל לחיות שנה אחת או שנתיים על ההון שכבר צברו, גם אם לא יעסיקו אפילו פועל אחד. פועלים רבים אינם יכולים להתקיים שבוע ימים בלא תעסוקה, מעטים מהם יכולים להתקיים כך חודש ימים, וכמעט שום פועל אינו יכול להתקיים כך שנה. לאורך זמן, אפשר שהמעסיק זקוק לפועל כשם שהפועל זקוק למעסיקו, אבל הצורך אינו מיידי.

יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות, הרינו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור העניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה שלא להעלות את שכר העבודה למעלה משערו המקובל…… יש שהמעסיקים מתאגדים בהתאגדויות מיוחדות כדי להוריד את שכר העבודה אפילו למטה מן השער הזה. התאגדויות אלה מתנהלות תמיד בתכלית החשאיות עד מימושן, וכאשר הפועלים נכנעים ללא התנגדות, כפי שקורה לא אחת, הרי למרות פגיעתן הקשה, איש זולתם אינו שומע עליהן לעולם.“

אדם סמית, "עושר האומות", 1776

דברים אלו שנאמרו לפני 231 שנים, נכונים גם להיום. למעסיקים קל להתארגן, ואת רוב העובדים שוברים בשקט, בחדרי חדרים. לעובד עדיין יש פחות אורך נשימה מלמעסיק, הממשלה כנראה עדיין נשלטת על ידי הסוחרים והתעשיינים וכו`. אומנם אין חוק שמונע התארגנויות, אבל הנורמה במשק הישראלי היא נגדן. למזלנו עדיין לא התדרדרנו למצבם של מארגני עובדים באיראן, שמנסים להתנקש בחייהם וכולאים אותם, כמו שקורה למנסור אוסונלו ומוחמד סלאחי שניסו לארגן את חבריהם נהגי האוטובוס של טהרן, ואף השיגו עבורם הישגים.

ככלל, כל עסק, ברגע שהוא נפתח, צריך לצפות להתארגנות עובדיו. הכלכלנים קוראים לזה השלכה חיצונית(externality<StrippedTag/FONT>). יכול להיות שהם רואים זאת כהשלכה חיצונית שלילית, ואנו רואים זאת כהשלכה חיצונית חיובית, שמוסיפה דמוקרטיה למקום העבודה.

יש שני סוגי מארגנים. המארגן הפנימי והמארגן החיצוני.

המארגן הפנימי הוא אדם או קבוצת אנשים, שחיים תחת מערכת שמנצלת אותם באופן יומיומי. לחלקם יש מודעות לנושא זכויות עובדים. לפעמים הם סובלים בשקט, עד שקורה אירוע שמביא אותם להבין שבהתמודדות לבד מול המעסיק אין להם סיכוי, והם מארגנים את חבריהם. לטענת מתנגדי זכות ההתארגנות הפנימית, העובדים התקבלו לדיקטטורה בחסות המעסיק, ועליהם לנטוש את חופש הדיבור שלהם, ואת זכות ההתארגנות בכניסה למקום העבודה.

במקרה כזה, את הצורך בהתארגנות לא יוצרים פעילים חברתיים שמנסים לקדם את עצמם (כמו שטוענת עו"ד שהייתה פעילה חברתית וקידמה את עצמה) אלא הניצול של המעסיק. אם שני ראשי ארגוני המעסיקים הגדולים, התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, עודד טירה ואוריאל לין טענו בריש גלי שזכויות העובדים מופרות בצורה סיטונית בישראל, האם עובדים צריכים להתנצל כשהם זוקפים את ראשם ודואגים לעצמם?

המארגנים החיצוניים הם אנשים שמודעים מאוד לנושא זכויות העובדים, ומעורבים בו באופן פעיל. המארגן החיצוני בעצם מהווה עבור המתארגנים הפנימיים יועץ בכמה תחומים- ייעוץ בתהליכי התארגנות ובזכויות העובדים, ייעוץ משפטי, ייעוץ תקשורתי ותמיכה פסיכולוגית.

ייעוץ משפטי- הרי מהמעסיק אף אחד לא מונע ייצוג משפטי, שבד"כ הוא משרד גדול שנשכר באופן קבוע, והעובד הבודד סובל מפחד וממצוקה כספית, המונעים ממנו שכירת שירותי עורך דין באופן קבוע. כמו גם שירותי ייעוץ תקשורתי- שיכולים לסייע לו  להרחיב את המאבק, ליידע את הציבור ולהשיג דעת קהל אוהדת. כאן שוב נחשפת צביעותם של המעסיקים והמוסר הכפול שלהם, כשהם בעצמם נהנים משירותי יועצים כמו עו"ד, יחצ"נים ויועצי תקשורת. הצד השלישי הוא צד של תמיכה פסיכולוגית. היא דרושה כי מאבק כזה מצריך כוחות נפש, בהתמודדות מול איומים והפחדות, ובמצב שבו המשכורת לא נכנסת, ולמעסיק כמו שטוען אדם סמית יש יכולת רבה יותר מלעובד מן השורה להחזיק מעמד לאורך זמן במאבק ולשרוד. גם לא קל לצאת נגד המעסיק שלך, כשהוא נהנה מעוצמה רבה וניסיון במאבקים נגד עובדים, והעובדים הם קבוצה לא הומוגנית שחבריה חוששים שפעולותיהם יגרמו לכך שיתנכלו להם גם במקומות עבודה אחרים.

מסקנה: המעסיקים והמשרתים (עו"ד ויחצ"נים וכו`) שלהם מעדיפים ציבור עובדים קונפורמיסטי, נטול מודעות מעמדית ומידע על זכויותיו, שמפחד למחות ולערער על הניצול שהוא חי בתוכו. העובד האידיאלי מבחינתם הוא אילם, שמבצע פקודות וסופג הכל בשקט, עובד שאיש אינו מסייע לו (שוק חופשי/ג`ונגל).

ומה לגבי המעסיקים? הם לא מתארגנים בחשאי כמו שאדם סמית טוען? ניקח את המקרה הנדון של coffee<StrippedTag/FONT> to go<StrippedTag/FONT> ונראה איך מתנהגים המעסיקים בענף.

איגוד המסעדות הברים ובתי הקפה הוא הארגון היציג בענף. זו עמותה רשומה משנת 2001. מה שמצחיק, זה שהם מוגדרים כמלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) כשכל מטרתם היא להגדיל את הרווח של חברי האיגוד, כי לא נראה לי שהם באים להחליף מרשמים של עוגות. נותני החסות (כי כידוע המעסיקים עניים, ולכן הם זקוקים לחסויות לעמותה) הם כל חברות כרטיסי האשראי, טמפו וקוקה קולה וכמה יקבים וחברת קפה אחת.

מתוך האתר- " האיגוד יוצר לובי נרחב שמטרתו לפעול למען אינטרסים משותפים ומקנה סיוע בייעוץ והכוונה ומספק פתרונות לבעיות הענף. יתרון הגודל מאפשר לחברי האיגוד להגיע גם להישגים עסקיים ושיפור באספקות ושרותים. " זה קצת מזכיר דברים אחרים שעונים להגדרה של קרטל כמו שאומר אדם סמית על התארגנויות של אנשים מאותו ענף, מאותו התנ"ך הקפיטליסטי הידוע בשם "עושר האומות"-

"אנשי מקצוע מאותו הענף נפגשים לעתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור, או בתחבולה לשם העלאת מחירים".

בדף אחר, שמפרט הישגים והצלחות אפשר ללמוד שראש הממשלה הנוכחי הגיש הצעת חוק בנושא טיפים שדעתם לא הייתה נוחה ממנו (מעניין אם עדיין אכפת לו מטיפים למלצרים?), ושהם התחברו ללה"ב (לשכת ארגוני העצמאים-קבוצת לובי יותר גדולה). בדף שמדבר על פעילות ופרוייקטים אפשר ללמוד שהם הפעילו לובי בנוגע לעובדים זרים, שדי הצליח לטענתם, ובדף שעוסק בפרסומים שלהם אפשר ללמוד שהם שכרו את טלי ירון אלדר כדי שתכין להם חוות דעת נגד חוק הטיפים של אולמרט. אגב, שלי יחימוביץ` גם מקדמת עכשיו חוק טיפים, שלובי בתי הקפה כבר מתארגן נגדו, וכבר נפגש עם יו"ר הוועדה שבו היא תידון (למרות שלצערם הוא הוחלף, ולכן הם יצטרכו שוב לנסוע לכנסת) וכו`.

מסקנה סופית: הצביעות והמוסר הכפול של המעסיקים זועקים לשמיים. רשתות ענק כמו קסטרו ו-COFFEE TO GO<StrippedTag/FONT> נהנות מהזכות לחופש ההתארגנות שבאמצעותה הם דואגים לאינטרסים שלהן, אולם לעובדים אסור להתארגן, או ליהנות משירותי ייעוץ כפי שנהנים מהם המעסיקים.

כנראה שבמילון כדאי לשים את הלוגו של CASTRO<StrippedTag/FONT> ליד המילה צביעות, ואת הלוגו של COFFEE TO GO<StrippedTag/FONT> ליד המילה מוסר כפול.

בפעם הבאה- בין זכויות נשים לאיגודים מקצועיים.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דב קולר

    כוחו של הידע, כוחה של התודעה ההסטורית, בחיבור עם טכנולוגיות ידע IT ("העוקץ"),
    בתוספת חוט שדרה מוסרי – מניבים כאן כלי חינוכי רב עוצמה, לתנועת שינוי חברתי.
    נתן שקרצ'י, המשך לפרקים הבאים בכתיבת הקודש הזו.

  2. דב קולר

    כוחו של הידע, כוחה של התודעה ההסטורית, בחיבור עם טכנולוגיות ידע IT ("העוקץ"),
    בתוספת חוט שדרה מוסרי – מניבים כאן כלי חינוכי רב עוצמה, לתנועת שינוי חברתי.
    נתן שקרצ'י, המשך לפרקים הבאים בכתיבת הקודש הזו.

  3. מואיז

    ולא בידי העובדים,
    יש עודף היצע של כול דבר בשוק

    ולכן הפיתרון הוא דווקא התארגנות של צרכנים לטובת העובדים, ורוב הצרכנים הם גם עובדים, כך שביסקה סיבובית הצרכן שמונע דיכוי של עובד עוזר לעצמו. זו הדרך בעתיד.

    את הצרכנים מאוד קשה לשבור, אפשר לא לשתות קפה לא בארומה ולא קופי טו גו עד שיסגרו את דלתותיהם, כך הבאים אחריהם ילמדו איך להתיחס לעובדים אם הם רוצים לשרוד.

    זו דרך פעולה יעילה במיוחד נגד רשתות ובעלי עסקים חזקים.

  4. מואיז

    ולא בידי העובדים,
    יש עודף היצע של כול דבר בשוק

    ולכן הפיתרון הוא דווקא התארגנות של צרכנים לטובת העובדים, ורוב הצרכנים הם גם עובדים, כך שביסקה סיבובית הצרכן שמונע דיכוי של עובד עוזר לעצמו. זו הדרך בעתיד.

    את הצרכנים מאוד קשה לשבור, אפשר לא לשתות קפה לא בארומה ולא קופי טו גו עד שיסגרו את דלתותיהם, כך הבאים אחריהם ילמדו איך להתיחס לעובדים אם הם רוצים לשרוד.

    זו דרך פעולה יעילה במיוחד נגד רשתות ובעלי עסקים חזקים.

  5. יוסי לוס

    הצרכנים הם גם העובדים.
    מי שותה קפה בבית הקפה ליד האוניברסיטה אם לא הסטודנטים שעובדים בבתי קפה אחרים?
    ההבדל הוא רק בזמן הפעילות.
    עובדים ביום וקונים בערב.
    פיצול האישיות והניכור שהביאו לנו המודרניות המאוחרת.

  6. יוסי לוס

    הצרכנים הם גם העובדים.
    מי שותה קפה בבית הקפה ליד האוניברסיטה אם לא הסטודנטים שעובדים בבתי קפה אחרים?
    ההבדל הוא רק בזמן הפעילות.
    עובדים ביום וקונים בערב.
    פיצול האישיות והניכור שהביאו לנו המודרניות המאוחרת.

  7. ירדנה אלון

    מצטרפת למואיז,אולם ראשית תודה על הפוסט והאינפורמציה שמרחיבה את הידע בנושא של איך זה עובד מצד המעסיקים כאשר יש מיידע כזה הוא בבחינת פצצה ,שחבלן מנוסה יכול לנטרל, אם יודעים איך המנגנון פועל יודעים גם איך לנטרל אותו,ויודעים גם למצוא דרכים ופתרונות כיצד לבלום .
    ובאשר לדברים שמואיז העלה אני סבורה שמואיז צודק, הכוח הוא בידי הצרכנים לא רק בקופי טו גו בשערי האוניברסיטה יש להם למייטב ידיעתי עוד סניפים אז פשוט כצרכנים כדאי לדעת הייכן הסניפים ממוקמים ולהדיר את הרגליים משם,אולי גם לחזור ל – square one
    לימים שהיינו הולכים ללמוד עם תרמוס וכריך בתיק נשמע מיושן ואולי לא הכי נוח,אבל יותר מציק לדעת שמקפחים אותך מזכויותיך , אז אולי "בון טון" חדש ישן,שתיה ואוכל מהבית למי שיכול בשביל המחאה עד שהעובדים יקבלו את זכויותיהם יש בזה "שיק" מסויים כהזדהות עם מעמד הפועלים (ובעצם גם המלצרים הם פרולטריון).רעיון שפתאום עלה לי כשקראתי את מה שמואיז כתב,
    בבקשה לא להעמיד אותי מול כיתת יורים אם הוא נשמע טיפשי ונואל.

  8. ירדנה אלון

    מצטרפת למואיז,אולם ראשית תודה על הפוסט והאינפורמציה שמרחיבה את הידע בנושא של איך זה עובד מצד המעסיקים כאשר יש מיידע כזה הוא בבחינת פצצה ,שחבלן מנוסה יכול לנטרל, אם יודעים איך המנגנון פועל יודעים גם איך לנטרל אותו,ויודעים גם למצוא דרכים ופתרונות כיצד לבלום .
    ובאשר לדברים שמואיז העלה אני סבורה שמואיז צודק, הכוח הוא בידי הצרכנים לא רק בקופי טו גו בשערי האוניברסיטה יש להם למייטב ידיעתי עוד סניפים אז פשוט כצרכנים כדאי לדעת הייכן הסניפים ממוקמים ולהדיר את הרגליים משם,אולי גם לחזור ל – square one
    לימים שהיינו הולכים ללמוד עם תרמוס וכריך בתיק נשמע מיושן ואולי לא הכי נוח,אבל יותר מציק לדעת שמקפחים אותך מזכויותיך , אז אולי "בון טון" חדש ישן,שתיה ואוכל מהבית למי שיכול בשביל המחאה עד שהעובדים יקבלו את זכויותיהם יש בזה "שיק" מסויים כהזדהות עם מעמד הפועלים (ובעצם גם המלצרים הם פרולטריון).רעיון שפתאום עלה לי כשקראתי את מה שמואיז כתב,
    בבקשה לא להעמיד אותי מול כיתת יורים אם הוא נשמע טיפשי ונואל.

  9. יריב מ

    מדובר כאן בהמחשה איך בפועל השוק לא חופשי ולא יהיה חופשי (כשל מובנה), כל עוד לא יהיה מנגון של איזונים ובלמים גם בכלכלה, ולא רק במערכת הפוליטית

  10. יריב מ

    מדובר כאן בהמחשה איך בפועל השוק לא חופשי ולא יהיה חופשי (כשל מובנה), כל עוד לא יהיה מנגון של איזונים ובלמים גם בכלכלה, ולא רק במערכת הפוליטית

  11. צבי ליבמן

    במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה קם גוף הנקרא מנהל האכיםה וההסדה. החלק של האכיפה עובד ביעילות ומבקצועיות ואף תובע כל מי שמפר חוקי עבודה. זה אומנם לא כולל את זכות ההתארגנות, אך פותר למלצריות את מתן שכר המינימום, גמול שעות נוספות, שעת וימי מנוחה וגם הוראות חוק שונות אחרות במגוון חוקים. כל מה שצריך הוא להתלונן.
    פרטים נוספים באחר האינטרנט של משרד התמ"ת.
    בהצלחה למלצריות

  12. צבי ליבמן

    במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה קם גוף הנקרא מנהל האכיםה וההסדה. החלק של האכיפה עובד ביעילות ומבקצועיות ואף תובע כל מי שמפר חוקי עבודה. זה אומנם לא כולל את זכות ההתארגנות, אך פותר למלצריות את מתן שכר המינימום, גמול שעות נוספות, שעת וימי מנוחה וגם הוראות חוק שונות אחרות במגוון חוקים. כל מה שצריך הוא להתלונן.
    פרטים נוספים באחר האינטרנט של משרד התמ"ת.
    בהצלחה למלצריות

  13. אביעד

    לפחות לפי מה שאני רואה עד כה. לא צריך ישר להשליך על זה את המרירות הקיומית.

    ותודה לנתן על התזכורת לגבי הטקסט המדויק והיפה של אדם סמית

  14. אביעד

    לפחות לפי מה שאני רואה עד כה. לא צריך ישר להשליך על זה את המרירות הקיומית.

    ותודה לנתן על התזכורת לגבי הטקסט המדויק והיפה של אדם סמית

  15. סמולן

    על הקישור השיטתי בין אדם סמית והמאבקים החברתיים. גם חכם, וגם מקור פחות, אה, מופרך ? מקרל מארקס לבית הורוביץ-הלוי. עוד אשכנזי 🙂

  16. סמולן

    על הקישור השיטתי בין אדם סמית והמאבקים החברתיים. גם חכם, וגם מקור פחות, אה, מופרך ? מקרל מארקס לבית הורוביץ-הלוי. עוד אשכנזי 🙂

  17. דרור ק

    איזה כוח בדיוק יש לצרכנים בעידן של רשתות שיווק? פעם, אם לא הייתי מרוצה מבית הקפה ברחוב אלנבי, הייתי עובר לשתות בבית הקפה ברחוב בן יהודה. היום אני יכול לכל היותר לבחור בין סניפים שונים של אותה רשת. בתחום בתי הקפה המצב הוא עדיין לא קריטי, אבל בתחומים אחרים בהחלט כן – יש שתי רשתות של חנויות ספרים (אולי שלוש), יש שתיים-שלוש רשתות של בתי-מרקחת, יש שתיים-שלוש רשתות למכירת כלי בית וכך הלאה. אם אני צריך פומפה כדי לפתוח סתימה בביוב שלי, אני אקנה אותה, מן הסתם, באחת הרשתות האלה. אני זוכר שניסיתי להחרים את "סופר-פארם" בגלל שהם סירבו לתת לקופאיות שלהם לשבת. עברתי לבית מרקחת סמוך, שאף הוא שייך לאיזושהי רשת, ואז הבחנתי שבעצם אין שום הבדל – גם כאן אין כיסאות לקופאיות, והמחירים דומים מאוד. האבסורד הגדול הוא שכל הכלכלנים למיניהם משתבחים במדיניות הכלכלית החדשה-יחסית שמעודדת תחרות.

  18. דרור ק

    איזה כוח בדיוק יש לצרכנים בעידן של רשתות שיווק? פעם, אם לא הייתי מרוצה מבית הקפה ברחוב אלנבי, הייתי עובר לשתות בבית הקפה ברחוב בן יהודה. היום אני יכול לכל היותר לבחור בין סניפים שונים של אותה רשת. בתחום בתי הקפה המצב הוא עדיין לא קריטי, אבל בתחומים אחרים בהחלט כן – יש שתי רשתות של חנויות ספרים (אולי שלוש), יש שתיים-שלוש רשתות של בתי-מרקחת, יש שתיים-שלוש רשתות למכירת כלי בית וכך הלאה. אם אני צריך פומפה כדי לפתוח סתימה בביוב שלי, אני אקנה אותה, מן הסתם, באחת הרשתות האלה. אני זוכר שניסיתי להחרים את "סופר-פארם" בגלל שהם סירבו לתת לקופאיות שלהם לשבת. עברתי לבית מרקחת סמוך, שאף הוא שייך לאיזושהי רשת, ואז הבחנתי שבעצם אין שום הבדל – גם כאן אין כיסאות לקופאיות, והמחירים דומים מאוד. האבסורד הגדול הוא שכל הכלכלנים למיניהם משתבחים במדיניות הכלכלית החדשה-יחסית שמעודדת תחרות.

  19. ירדנה אלון

    בשוק הכרמל מוכרים פומפות,ומוכרים כלי בית במחירים מאוד זולים, יש גם את חנויות הכל בדולר,שם זה ממש זול והעובדות נראות לי די מרוצות, בלוינסקי יש הרבה חנויות לכלי בית לא של רשתות וגם שם זה זול ואפשר להתמקח כמו בשוק זה חלק מחוויית הקנייה,ברחוב הרצל פינת רוטשילד יש בית מרקחת פרטי, בנחלת בנימין פינת גרוזנברג יש בית מרקחת קטן ופרטי עם יחס אישי נפלא, יש גם בנחלת בנימין קצת אחרי רמב"ם,ונשארו עדיין בתי קפה בבעלות פרטית והם מאוד משפחתיים אם רוצים מוצאים.הבעיה של הרשתות שאתה מדבר עליהם שזה לא כל כך הקפה כמו המותג "אני יושב ב-קופי טו גו,"כאילו סטייל, אז מי שמחפש סטייל באמת לא מוצא אלטרנטיבות כי זאת האג'נדה שלו להיות בסטייל , מי שמחפש עניינית מוצר מסויים ולא את התגית תמיד ימצא אותו גם במקומות אחרים.

  20. ירדנה אלון

    בשוק הכרמל מוכרים פומפות,ומוכרים כלי בית במחירים מאוד זולים, יש גם את חנויות הכל בדולר,שם זה ממש זול והעובדות נראות לי די מרוצות, בלוינסקי יש הרבה חנויות לכלי בית לא של רשתות וגם שם זה זול ואפשר להתמקח כמו בשוק זה חלק מחוויית הקנייה,ברחוב הרצל פינת רוטשילד יש בית מרקחת פרטי, בנחלת בנימין פינת גרוזנברג יש בית מרקחת קטן ופרטי עם יחס אישי נפלא, יש גם בנחלת בנימין קצת אחרי רמב"ם,ונשארו עדיין בתי קפה בבעלות פרטית והם מאוד משפחתיים אם רוצים מוצאים.הבעיה של הרשתות שאתה מדבר עליהם שזה לא כל כך הקפה כמו המותג "אני יושב ב-קופי טו גו,"כאילו סטייל, אז מי שמחפש סטייל באמת לא מוצא אלטרנטיבות כי זאת האג'נדה שלו להיות בסטייל , מי שמחפש עניינית מוצר מסויים ולא את התגית תמיד ימצא אותו גם במקומות אחרים.

  21. אבי

    הבעיה היא שכל בתי הקפה הם נצלנים, כמי שכל חברות השמירה הן נצלניות. ברגע שמישהו מפר זכויות עובדים, כל השאר מיישרים אתו קו (באופן לא מפתיע החוזה של כל חברות השמירה למיניהן הוא כמעט זהה ואני יודע כי עבדתי בהמון חברות שמירה). לכן המאבק יכול להצליח רק ע"י מאבק עובדים ולא ע"י איזשהו סוג של חרם צרכנים (תחשבו על זה ככה, בארה"ב יש תודעה צרכנית מפותחת ובכל זאת שיעור העובדים העניים שם הוא הגבוה במערב, אמפירית זה לא עובד שם).

  22. אבי

    הבעיה היא שכל בתי הקפה הם נצלנים, כמי שכל חברות השמירה הן נצלניות. ברגע שמישהו מפר זכויות עובדים, כל השאר מיישרים אתו קו (באופן לא מפתיע החוזה של כל חברות השמירה למיניהן הוא כמעט זהה ואני יודע כי עבדתי בהמון חברות שמירה). לכן המאבק יכול להצליח רק ע"י מאבק עובדים ולא ע"י איזשהו סוג של חרם צרכנים (תחשבו על זה ככה, בארה"ב יש תודעה צרכנית מפותחת ובכל זאת שיעור העובדים העניים שם הוא הגבוה במערב, אמפירית זה לא עובד שם).

  23. יוסי לוס

    מאבטחי בית החולים 'קפלן' מזדהים עם מאבקן של עשרות המלצריות השובתות בבית הקפה 'עלית קופי' בתל אביב על מנת להשיג את זכויותיהן, ומגנים בתקיפות את הבריונות המשפטית והפיזית, בה נוקטים מנהלי 'עלית קופי' כנגד המלצריות המאוגדות.

    למען הסולידריות ולמען הצדק, מכאן אנו יוצאים בקריאה להחרים את כל סניפי רשת 'עלית קופי' (קופי טו גו) באשר הם!
    מי שקונה בסניף אחר של הרשת, כאילו קנה בסניף בו מנהלות המלצריות מלחמה צודקת וחשובה, אשר לתוצאתה (יחד עם מאבקים דומים) תהיה השפעה ממשית על כלל החברה בארץ.

    הם מנסים לשבור שביתה שם? אנחנו נחרים כאן.

    ברכותינו שלוחות אליכן, מלצריות יקרות, על המאבק הצודק, הנכון והאמיץ!

    חברי ועד המאבטחים –
    יואב לוי
    קובי אברמוביץ'
    נועם אטקין
    סטאס וולמן
    גיל פטישי

  24. יוסי לוס

    מאבטחי בית החולים 'קפלן' מזדהים עם מאבקן של עשרות המלצריות השובתות בבית הקפה 'עלית קופי' בתל אביב על מנת להשיג את זכויותיהן, ומגנים בתקיפות את הבריונות המשפטית והפיזית, בה נוקטים מנהלי 'עלית קופי' כנגד המלצריות המאוגדות.

    למען הסולידריות ולמען הצדק, מכאן אנו יוצאים בקריאה להחרים את כל סניפי רשת 'עלית קופי' (קופי טו גו) באשר הם!
    מי שקונה בסניף אחר של הרשת, כאילו קנה בסניף בו מנהלות המלצריות מלחמה צודקת וחשובה, אשר לתוצאתה (יחד עם מאבקים דומים) תהיה השפעה ממשית על כלל החברה בארץ.

    הם מנסים לשבור שביתה שם? אנחנו נחרים כאן.

    ברכותינו שלוחות אליכן, מלצריות יקרות, על המאבק הצודק, הנכון והאמיץ!

    חברי ועד המאבטחים –
    יואב לוי
    קובי אברמוביץ'
    נועם אטקין
    סטאס וולמן
    גיל פטישי

  25. אלי

    בואו לרגע נעזוב את בתי הקפה (אח"כ נחזור אליהם) ונפנה לשביתת המורים. הרי אין ספק שהמורים צודקים. גם
    אין ספק שהחינוך חשוב יותר מהשרותים שמגישים בתי הקפה. ובכ"ז- היש לאנשים הנפלאים המשתתפים בפוסט הזה
    עצה? שמעתי אתמול שעדיין יש למורים שאריות של משכורת- עשרה ימים- של אוקטובר, הם אולי יצליחו לצלוח את נובמבר, אולם בדצמבר הם יעמדו בפני נקודת השבירה, ואז יעוט עליהם האוצר ויאלצם לחתום על הסכם כניעה, ממש
    כמו זה של המורים בבתי הספר היסודיים. הבעיה היא, לדעתי, הרבה יותר חמורה. היא נוגעת למושגי היסוד של
    החברה שבה אנחנו חיים, ולדרך שבה החברה מתנהלת.
    נחזור לבתי הקפה. הניצול של העובדים בהם נובע לא במעט, אולי בעיקר, מהתחרות. אותה תחרות שכה רבים מאיתנו
    מעלים על נס, ובצדק, כי אחרת היינו טובעים בכאוס של שרירות לב והונאה. אך אין לשכוח שגם בעל בית הקפה זכאי
    לתמורה הולמת למאמצי הניהול שלו, וכן, כל עוד אנו חיים בעולם קפיטליסטי, לתשואה על ההון. השאלה רק עד איזה
    גבול. מה מדה. ופה, שום כוח שבעולם, בודאי לא במשטר דמוקרטי, לא יוכל להשליט סדר. לא פשוט.
    אז אולי את בעית השכר של המורים יהיה אפשר לפתור כאשר תקבולי האוצר לא ילכו להתנחלויות, או לצבא ההגנה לישראל, כי אם לצרכים האלמנטריים של החברה, אך מעבר לזה, את האי צדק הבסיסי השורר בחברה- איך נפתור?

  26. אלי

    בואו לרגע נעזוב את בתי הקפה (אח"כ נחזור אליהם) ונפנה לשביתת המורים. הרי אין ספק שהמורים צודקים. גם
    אין ספק שהחינוך חשוב יותר מהשרותים שמגישים בתי הקפה. ובכ"ז- היש לאנשים הנפלאים המשתתפים בפוסט הזה
    עצה? שמעתי אתמול שעדיין יש למורים שאריות של משכורת- עשרה ימים- של אוקטובר, הם אולי יצליחו לצלוח את נובמבר, אולם בדצמבר הם יעמדו בפני נקודת השבירה, ואז יעוט עליהם האוצר ויאלצם לחתום על הסכם כניעה, ממש
    כמו זה של המורים בבתי הספר היסודיים. הבעיה היא, לדעתי, הרבה יותר חמורה. היא נוגעת למושגי היסוד של
    החברה שבה אנחנו חיים, ולדרך שבה החברה מתנהלת.
    נחזור לבתי הקפה. הניצול של העובדים בהם נובע לא במעט, אולי בעיקר, מהתחרות. אותה תחרות שכה רבים מאיתנו
    מעלים על נס, ובצדק, כי אחרת היינו טובעים בכאוס של שרירות לב והונאה. אך אין לשכוח שגם בעל בית הקפה זכאי
    לתמורה הולמת למאמצי הניהול שלו, וכן, כל עוד אנו חיים בעולם קפיטליסטי, לתשואה על ההון. השאלה רק עד איזה
    גבול. מה מדה. ופה, שום כוח שבעולם, בודאי לא במשטר דמוקרטי, לא יוכל להשליט סדר. לא פשוט.
    אז אולי את בעית השכר של המורים יהיה אפשר לפתור כאשר תקבולי האוצר לא ילכו להתנחלויות, או לצבא ההגנה לישראל, כי אם לצרכים האלמנטריים של החברה, אך מעבר לזה, את האי צדק הבסיסי השורר בחברה- איך נפתור?

  27. שלמה אלפסי

    הערה אחת:
    קל ליפול למלכודת התעמולה האמריקאית-ישראלית בנושא מנסור מנסולו ושביתת נהגי האוטובוס של טהרן.
    אותן המניפולציות חוזרות שוב ושוב: הוצאת פריט אחד מהקונטקסט הבלתי נפרד שלו ונסיון למכור אותו כמתקיים אך ורק במעבדה מבודדת, ההסטוריה מתחילה מאיפה שמתאים למספר, השוואה שקרית לחלוטין בין תדמיות מדומיינות של ארה"ב וישראל לתדמית מדומיינת גם היא של אירן, בתוך כל מצגת השווא לשלב תמונות סוחטות זעזוע ומכמירות לב, וכיו"ב.

    זה מזכיר לי משהו מהתקופה בה חייתי במקסיקו סיטי (2005), העיר הגדולה בעולם (כבר גדולה מטוקיו אגב) ולמדתי מהר מאוד שמאה ושלושים מליון מקסיקנים זוכרים טוב מאוד את שני הסוכנים הישראלים שנכנסו לפרלמנט שלהם לפני כשלוש שנים (2004) עם כמויות של חומרי חבלה ונשק חם על מנת לבצע בו פיגוע ולהאשים בזה איזו קבוצה מוסלמית דמיונית (לסכסך, כן. מזה הם מתפרנסים). הם נתפסו, נעצרו, גורשו לישראל והעניין נדם. הם, במקסיקו, זוכרים את כותרות העיתונים, את הידיעות במדיה האלקטרונית ואת השמועה שעשתה לה כנפיים ויצאה ממאות האנשים שהיו עדים לאירוע בתוך הפרלמנט ולהמשכו מחוצה לו.
    האזרח הישראלי הממוצע אינו יודע דבר וחצי דבר על עניין אחד מרבים זה, הוא קורבן אומלל של כת של פסיכופטים אשכנזים ציונים וגרוריהם שמתלבשת מידי יום במלבושי השחקנים המתאימים, מכיילת את התפאורה, ומציגה שואו שמשתמש בחומרים מהמציאות רק היכן שהם מסייעים לשקר, לרמות ולגרוף רווחים באופן אפקטיבי יותר.

    להזכירך, בארה"ב (ומייד נגיע גם לישראל) נרצח מנהיג אירגון העובדים ג'ימי הופה, והיום ניתן לומר גם שהתנקשו בכלל אירגוני העובדים הגוססים בה בדרכים מתוחכמות/מתחכמות, "סליק", כמו שהם קוראים לזה.
    תזכורת מארה"ב:
    אחרי כמה דקות תוכל לראות במו עיניך שבארה"ב יורים למוות ורוצחים עובדים שובתים, ותוכל לראות שהצבא האמריקאי גם מגיע לעבודה הזו עם נגמ"שים, וזה לא היה כל כך מזמן.
    http://www.informationclearinghouse.info/article13730.htm
    שלא לדבר על הפצצות הצבא האמריקאי מהאוויר של עובדים שובתים של חברות אמריקאיות בדרום אמריקה וכיו"ב.
    גם בישראל: סולת"ם וכלבים תוקפניים על סמים וחיפה כימיקלים ובובה כראש ההסתדרות פעם אחר פעם שממונה על סמך היכולת שלו לאפשר את עושק העובדים, כל התארגנות אפקטיבית תקבל אלימות גוברת והולכת עד לשימוש בצבא ובנשק חם ובעינויים וכיו"ב – כל מה שיידרש כדי לחסל אותה.
    ובהפצצות של הפלסטינים מעולם לא היו שיקולים של שוק העובדים?…

    להזכירך,
    "There is no better way to govern Iran than Democracy and Social Justice!"
    -Mohammad Mossadegh
    ראש ממשלת אירן שנבחר בבחירות דמוקרטיות.

    Dr. Mohammad Mossadegh (1882-1967) was a lawyer, professor, author, Governor, Parliament member, Finance Minister, Foreign Minister, and democratically elected Prime Minister of Iran.
    Mossadegh fought both internal corruption and British colonialism, enacted social reforms and nationalized the Iranian oil industry. In 1953, he was overthrown by a U.S. operated CIA coup, arrested and tried as a traitor in military tribunal court. It was the CIA's first successful dismantling of a foreign government, and Iran has not known democracy since.
    http://www.mohammadmossadegh.com/library/

    ואם בארה"ב זה כבר חלק מהדיון אז וודאי שזה צריך להיות גם בישראל (בדקה השנייה לערך):
    Air America's Thom Hartmann on Paula Zahn, CNN USA, 5/21/07
    http://www.youtube.com/watch?v=fRrmxGMD2xY

    עוד דוגמא מאוד מעניינת מהשבועות האחרונים (בדקה השביעית לערך):
    http://www.youtube.com/watch?v=3MBzLTjVMhY

    לאחר מכן עשקה ארה"ב את אירן והתעללה באזרחיה על ידי השאה וה"סבק" (Savak), שאומן, מומן והופעל על ידי ה-CIA, תוך שיתוף פעולה ענף של "מדינת ישראל" במשך 23 שנים ארוכות שהעם האירני לא יכול לשכוח. פרימיטיבי שכמוהו… אומרים שאין משפחה אירנית שאחד מבניה לא נרצח או עונה קשות על ידם עד 1979.

    אז ברור שהאמריקאים והישראלים מעוניינים בתום לב 'להכניס' באירנים ערכים חברתיים ולשמש להם דוגמא על ידי חיסול, גם פיסי, של רפורמטורים חברתיים באירן, בפלסטין.

    הפלסטינים כדוגמא:
    זו גם דרך 'מופלאה' לגייס אותך, האזרח הישראלי, לחסל את הרפורמטור החברתי הפלסטיני בתירוץ שאתה מקבל קצת יותר חופש מאשר הוא (תרבותך "הנעלה"), כאשר אותו גורם מווסת את מידת החופש של שניכם.
    ואז אתה מחסל את הפועלים לשינוי חברתי שם, החברה הפלסטינית קיבלה מכה אנושה ופושעת נוספת והתפתחותה הטבעית מתעכבת שוב, הגורם ששולט בחיי שניכם מוכר לך שהעיכוב הוא פיגור ועליך להמשיך ולחסל אותו כי תרבותו עלולה להגיע אליך.
    אתה רואה את המעגל הזה שבמרכזו שניכם מרומים ומנוצלים תדיר על ידי אותו גורם?
    כאשר ארה"ב (וישראל), וזה כבר ידוע ומפורסם, משלמות מאות מליוני דולרים מכספי המיסים של אזרחיהן לפרובוקטורים ומשתפי פעולה במדינות שהן מעוניינות לשעבד, כמו אירן (נפט, אורניום, שוק צרכני, כוח עבודה), הן מייצרות את החומרים הללו בדיוק כדי שהכותב הנכבד וקוראיו יקבלו את הרושם שהם מעוניינים לצרוב בתאי הזכרון שלהם.

    באמת נראה לך שאירני ינסה לשתק את מערכת התחבורה הציבורית במטרופוליטן של טהרן, מרכז העצבים של אירן כולה, במצב שעל סף מלחמה וודאית? כאשר ארה"ב וישראל מאיימות יומיומית לתקוף להפציץ ולהרוג באירן ולכבוש אותה, וזאת לאחר שכבשה את שכנתה ממזרח, אפגניסטן, ושכנתה ממערב, עירק, ומשליטה בהן טרור ורצחנות במימדים הסטוריים?
    כאשר נודע כבר שחיילים אמריקאים אף מקיימים משימות חיסול וחבלה בתוך אירן עצמה.
    אתה מודע וודאי להשלכות של אירוע כזה על אפשרות ההתגוננות של העם האירני, על נשיו וילדיו.

    הטיעון שב"מדינת ישראל" לא הגיע המשטר לידי עינויים של מארגן עובדים אפקטיבי ובאירן כן הוא מופרך, לא רק משום שהסיפור שמכרו לך על מנסולו מופרך (כמו זה של אייאן הישי עלי), אלא גם משום שההשוואה מנותקת מכל קונטקסט , וכן מניחה מראש מספר הנחות שקריות שעליהן הטיעון מתיימר לעמוד. הוא אינו יכול להתקיים אך ורק בתנאי מעבדה דמיוניים.

    המשפט "למזלנו עדיין לא התדרדרנו למצבם של מארגני עובדים באיראן", על כן נראה תלוש מאוד ולא שייך לכלום.

    במדינת ישראל מצב העובדים ומארגניהם יותר גרוע מהתיאור הדמיוני של מקרה מנסולו.
    מארגני העובדים במדינת ישראל מרומים ונאלצים לדכא ולרצוח כוחות חברתיים חיוביים של קולקטיב אחר (ובשיתוף עם ארה"ב: קולקטיבים אחרים – ד"ש לחיילנו שבצפון עירק עכשיו. והלאה: אנחנו יודעים מה עושים כל הישראלים 'מאמני' המיליציות וה"סבק"-ים בעולם, בייצוג רשמי או שלא) וזאת כדי לקבל עוד עצם אחת קטנה נוספת ממה ש"מורשה' לאירנים או לפלסטינים (ועל חשבונם).
    ואז הם צריכים שלא להתקדם במאבק למען העובדים והחברה בגבולות הארץ מעבר לדרגה המזערית שמוקצבת להם, ולהתאמץ מאוד שלא להיות אפקטיביים, שאם כן הם יירצחו או/ו יעונו או/ו יבולע להם בכל דרך שהיא.

  28. שלמה אלפסי

    הערה אחת:
    קל ליפול למלכודת התעמולה האמריקאית-ישראלית בנושא מנסור מנסולו ושביתת נהגי האוטובוס של טהרן.
    אותן המניפולציות חוזרות שוב ושוב: הוצאת פריט אחד מהקונטקסט הבלתי נפרד שלו ונסיון למכור אותו כמתקיים אך ורק במעבדה מבודדת, ההסטוריה מתחילה מאיפה שמתאים למספר, השוואה שקרית לחלוטין בין תדמיות מדומיינות של ארה"ב וישראל לתדמית מדומיינת גם היא של אירן, בתוך כל מצגת השווא לשלב תמונות סוחטות זעזוע ומכמירות לב, וכיו"ב.

    זה מזכיר לי משהו מהתקופה בה חייתי במקסיקו סיטי (2005), העיר הגדולה בעולם (כבר גדולה מטוקיו אגב) ולמדתי מהר מאוד שמאה ושלושים מליון מקסיקנים זוכרים טוב מאוד את שני הסוכנים הישראלים שנכנסו לפרלמנט שלהם לפני כשלוש שנים (2004) עם כמויות של חומרי חבלה ונשק חם על מנת לבצע בו פיגוע ולהאשים בזה איזו קבוצה מוסלמית דמיונית (לסכסך, כן. מזה הם מתפרנסים). הם נתפסו, נעצרו, גורשו לישראל והעניין נדם. הם, במקסיקו, זוכרים את כותרות העיתונים, את הידיעות במדיה האלקטרונית ואת השמועה שעשתה לה כנפיים ויצאה ממאות האנשים שהיו עדים לאירוע בתוך הפרלמנט ולהמשכו מחוצה לו.
    האזרח הישראלי הממוצע אינו יודע דבר וחצי דבר על עניין אחד מרבים זה, הוא קורבן אומלל של כת של פסיכופטים אשכנזים ציונים וגרוריהם שמתלבשת מידי יום במלבושי השחקנים המתאימים, מכיילת את התפאורה, ומציגה שואו שמשתמש בחומרים מהמציאות רק היכן שהם מסייעים לשקר, לרמות ולגרוף רווחים באופן אפקטיבי יותר.

    להזכירך, בארה"ב (ומייד נגיע גם לישראל) נרצח מנהיג אירגון העובדים ג'ימי הופה, והיום ניתן לומר גם שהתנקשו בכלל אירגוני העובדים הגוססים בה בדרכים מתוחכמות/מתחכמות, "סליק", כמו שהם קוראים לזה.
    תזכורת מארה"ב:
    אחרי כמה דקות תוכל לראות במו עיניך שבארה"ב יורים למוות ורוצחים עובדים שובתים, ותוכל לראות שהצבא האמריקאי גם מגיע לעבודה הזו עם נגמ"שים, וזה לא היה כל כך מזמן.
    http://www.informationclearinghouse.info/article13730.htm
    שלא לדבר על הפצצות הצבא האמריקאי מהאוויר של עובדים שובתים של חברות אמריקאיות בדרום אמריקה וכיו"ב.
    גם בישראל: סולת"ם וכלבים תוקפניים על סמים וחיפה כימיקלים ובובה כראש ההסתדרות פעם אחר פעם שממונה על סמך היכולת שלו לאפשר את עושק העובדים, כל התארגנות אפקטיבית תקבל אלימות גוברת והולכת עד לשימוש בצבא ובנשק חם ובעינויים וכיו"ב – כל מה שיידרש כדי לחסל אותה.
    ובהפצצות של הפלסטינים מעולם לא היו שיקולים של שוק העובדים?…

    להזכירך,
    "There is no better way to govern Iran than Democracy and Social Justice!"
    -Mohammad Mossadegh
    ראש ממשלת אירן שנבחר בבחירות דמוקרטיות.

    Dr. Mohammad Mossadegh (1882-1967) was a lawyer, professor, author, Governor, Parliament member, Finance Minister, Foreign Minister, and democratically elected Prime Minister of Iran.
    Mossadegh fought both internal corruption and British colonialism, enacted social reforms and nationalized the Iranian oil industry. In 1953, he was overthrown by a U.S. operated CIA coup, arrested and tried as a traitor in military tribunal court. It was the CIA's first successful dismantling of a foreign government, and Iran has not known democracy since.
    http://www.mohammadmossadegh.com/library/

    ואם בארה"ב זה כבר חלק מהדיון אז וודאי שזה צריך להיות גם בישראל (בדקה השנייה לערך):
    Air America's Thom Hartmann on Paula Zahn, CNN USA, 5/21/07
    http://www.youtube.com/watch?v=fRrmxGMD2xY

    עוד דוגמא מאוד מעניינת מהשבועות האחרונים (בדקה השביעית לערך):
    http://www.youtube.com/watch?v=3MBzLTjVMhY

    לאחר מכן עשקה ארה"ב את אירן והתעללה באזרחיה על ידי השאה וה"סבק" (Savak), שאומן, מומן והופעל על ידי ה-CIA, תוך שיתוף פעולה ענף של "מדינת ישראל" במשך 23 שנים ארוכות שהעם האירני לא יכול לשכוח. פרימיטיבי שכמוהו… אומרים שאין משפחה אירנית שאחד מבניה לא נרצח או עונה קשות על ידם עד 1979.

    אז ברור שהאמריקאים והישראלים מעוניינים בתום לב 'להכניס' באירנים ערכים חברתיים ולשמש להם דוגמא על ידי חיסול, גם פיסי, של רפורמטורים חברתיים באירן, בפלסטין.

    הפלסטינים כדוגמא:
    זו גם דרך 'מופלאה' לגייס אותך, האזרח הישראלי, לחסל את הרפורמטור החברתי הפלסטיני בתירוץ שאתה מקבל קצת יותר חופש מאשר הוא (תרבותך "הנעלה"), כאשר אותו גורם מווסת את מידת החופש של שניכם.
    ואז אתה מחסל את הפועלים לשינוי חברתי שם, החברה הפלסטינית קיבלה מכה אנושה ופושעת נוספת והתפתחותה הטבעית מתעכבת שוב, הגורם ששולט בחיי שניכם מוכר לך שהעיכוב הוא פיגור ועליך להמשיך ולחסל אותו כי תרבותו עלולה להגיע אליך.
    אתה רואה את המעגל הזה שבמרכזו שניכם מרומים ומנוצלים תדיר על ידי אותו גורם?
    כאשר ארה"ב (וישראל), וזה כבר ידוע ומפורסם, משלמות מאות מליוני דולרים מכספי המיסים של אזרחיהן לפרובוקטורים ומשתפי פעולה במדינות שהן מעוניינות לשעבד, כמו אירן (נפט, אורניום, שוק צרכני, כוח עבודה), הן מייצרות את החומרים הללו בדיוק כדי שהכותב הנכבד וקוראיו יקבלו את הרושם שהם מעוניינים לצרוב בתאי הזכרון שלהם.

    באמת נראה לך שאירני ינסה לשתק את מערכת התחבורה הציבורית במטרופוליטן של טהרן, מרכז העצבים של אירן כולה, במצב שעל סף מלחמה וודאית? כאשר ארה"ב וישראל מאיימות יומיומית לתקוף להפציץ ולהרוג באירן ולכבוש אותה, וזאת לאחר שכבשה את שכנתה ממזרח, אפגניסטן, ושכנתה ממערב, עירק, ומשליטה בהן טרור ורצחנות במימדים הסטוריים?
    כאשר נודע כבר שחיילים אמריקאים אף מקיימים משימות חיסול וחבלה בתוך אירן עצמה.
    אתה מודע וודאי להשלכות של אירוע כזה על אפשרות ההתגוננות של העם האירני, על נשיו וילדיו.

    הטיעון שב"מדינת ישראל" לא הגיע המשטר לידי עינויים של מארגן עובדים אפקטיבי ובאירן כן הוא מופרך, לא רק משום שהסיפור שמכרו לך על מנסולו מופרך (כמו זה של אייאן הישי עלי), אלא גם משום שההשוואה מנותקת מכל קונטקסט , וכן מניחה מראש מספר הנחות שקריות שעליהן הטיעון מתיימר לעמוד. הוא אינו יכול להתקיים אך ורק בתנאי מעבדה דמיוניים.

    המשפט "למזלנו עדיין לא התדרדרנו למצבם של מארגני עובדים באיראן", על כן נראה תלוש מאוד ולא שייך לכלום.

    במדינת ישראל מצב העובדים ומארגניהם יותר גרוע מהתיאור הדמיוני של מקרה מנסולו.
    מארגני העובדים במדינת ישראל מרומים ונאלצים לדכא ולרצוח כוחות חברתיים חיוביים של קולקטיב אחר (ובשיתוף עם ארה"ב: קולקטיבים אחרים – ד"ש לחיילנו שבצפון עירק עכשיו. והלאה: אנחנו יודעים מה עושים כל הישראלים 'מאמני' המיליציות וה"סבק"-ים בעולם, בייצוג רשמי או שלא) וזאת כדי לקבל עוד עצם אחת קטנה נוספת ממה ש"מורשה' לאירנים או לפלסטינים (ועל חשבונם).
    ואז הם צריכים שלא להתקדם במאבק למען העובדים והחברה בגבולות הארץ מעבר לדרגה המזערית שמוקצבת להם, ולהתאמץ מאוד שלא להיות אפקטיביים, שאם כן הם יירצחו או/ו יעונו או/ו יבולע להם בכל דרך שהיא.

  29. נתן שקרצ'י

    לגבי אדם סמית- מה שאותי הצחיק, זה שלעברית תרגמו רק את 3 הספרים הראשונים של "עושר האומות", בתירוץ שזה החלק העיקרי. כל כך הרבה שנים עבד סמית על כתיבת הספר, ובאים המתרגמים ומקצצים 40% מהספר. הלו, תתרגמו אותו עד הסוף, ותתנו לנו להחליט אם הסוף חשוב. טוב שלא נתנו להם לתרגם את הארי פוטר, כי אם כן נראה לי שהיו הרבה ילדים עצבניים ברחובות. זה כמו שלא תרגמו את ספרו הקודם של אדם סמית, התיאוריה על הרגש המוסרי, שנפתח בתיאור על אמפטיה וסימפטיה מתוך שאתה מדמה את עצמך במצבו של האחר. ביהדות זה עיקרון מוכר- הלל הזקן אומר לגוי שרוצה לדעת את התורה כולה על רגל אחת "דסני לך לא תעביד"- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, שזה כמו ואהבת לרעך כמוך. אני עוד אביא הרבה ממנו, גם כדי לשבור את המונופול הקפיטליסטי עליו, ולהראות שהוא היה סוציאליסט. אחרי הכל, הוא היה בן של עובד מדינה, ועובד מדינה עד סוף ימיו.

    לגבי חרם הצרכנים, שהוא כמו שמעלה מואיז בצדק, כלי נוסף עבור העובדים שנמצאים במאבק. אני חושב שהרשת די מצטערת עכשיו שלא סגרה הכל בהסדר. אני אתייחס לכך בהמשך המאמרים.

    לצבי ליבמן- לתמ"ת חלק גדול באי אכיפת חוקי העבודה בישראל. זה שעשו שינוי שם והוסיפו כמה סטודנטים, לא מבטיח כלום.

    לאלי קליר, נכון ששביתת המורים היא בעלת יותר חשיבות. אבל יש להם ארגון ותקציבים ויועצים, מה שאין לעובדי בית הקפה.

  30. נתן שקרצ'י

    לגבי אדם סמית- מה שאותי הצחיק, זה שלעברית תרגמו רק את 3 הספרים הראשונים של "עושר האומות", בתירוץ שזה החלק העיקרי. כל כך הרבה שנים עבד סמית על כתיבת הספר, ובאים המתרגמים ומקצצים 40% מהספר. הלו, תתרגמו אותו עד הסוף, ותתנו לנו להחליט אם הסוף חשוב. טוב שלא נתנו להם לתרגם את הארי פוטר, כי אם כן נראה לי שהיו הרבה ילדים עצבניים ברחובות. זה כמו שלא תרגמו את ספרו הקודם של אדם סמית, התיאוריה על הרגש המוסרי, שנפתח בתיאור על אמפטיה וסימפטיה מתוך שאתה מדמה את עצמך במצבו של האחר. ביהדות זה עיקרון מוכר- הלל הזקן אומר לגוי שרוצה לדעת את התורה כולה על רגל אחת "דסני לך לא תעביד"- מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, שזה כמו ואהבת לרעך כמוך. אני עוד אביא הרבה ממנו, גם כדי לשבור את המונופול הקפיטליסטי עליו, ולהראות שהוא היה סוציאליסט. אחרי הכל, הוא היה בן של עובד מדינה, ועובד מדינה עד סוף ימיו.

    לגבי חרם הצרכנים, שהוא כמו שמעלה מואיז בצדק, כלי נוסף עבור העובדים שנמצאים במאבק. אני חושב שהרשת די מצטערת עכשיו שלא סגרה הכל בהסדר. אני אתייחס לכך בהמשך המאמרים.

    לצבי ליבמן- לתמ"ת חלק גדול באי אכיפת חוקי העבודה בישראל. זה שעשו שינוי שם והוסיפו כמה סטודנטים, לא מבטיח כלום.

    לאלי קליר, נכון ששביתת המורים היא בעלת יותר חשיבות. אבל יש להם ארגון ותקציבים ויועצים, מה שאין לעובדי בית הקפה.

  31. סמי ארגון

    כוחם של הצרכנים היה מאז ומתמיד גבוה, והוא הלך וגבר עם עליית הצריכה הטרופה. פעם משכו את הקונים-הצרכנים באמצעות…פיזור קינמון (או וודאי בפיתוי ארומטי אחר) בפתח החנויות, כיום – המותג מושך את הקונים. בין כך ובין כך, הכוח הצרכני נשאר אחד ממנועי הכלכלה המרכזיים. ואולם, אחת הדרכים לממש את הכוח הזה, כדברי ירדנה, הוא לקנות בבתי עסק קטנים, במכולות ובחנויות זעירות. עריכת קניות בלעדית ברשתות ובקניונים, מנפחת רק את כיסם של אלה שכיסם נפוח במילא, בדרך-כלל.

  32. סמי ארגון

    כוחם של הצרכנים היה מאז ומתמיד גבוה, והוא הלך וגבר עם עליית הצריכה הטרופה. פעם משכו את הקונים-הצרכנים באמצעות…פיזור קינמון (או וודאי בפיתוי ארומטי אחר) בפתח החנויות, כיום – המותג מושך את הקונים. בין כך ובין כך, הכוח הצרכני נשאר אחד ממנועי הכלכלה המרכזיים. ואולם, אחת הדרכים לממש את הכוח הזה, כדברי ירדנה, הוא לקנות בבתי עסק קטנים, במכולות ובחנויות זעירות. עריכת קניות בלעדית ברשתות ובקניונים, מנפחת רק את כיסם של אלה שכיסם נפוח במילא, בדרך-כלל.

  33. Nisim

    Colombian families sue US banana giant Chiquita for $7.8 billion for payments to torture, kill relatives

    AFP/Google
    15 Nov 2007

    http://afp.google.com/article/ALeqM5jBU2EmVgLgRhbMOU3noCK_3ThFfw

    A group of Colombian families filed a lawsuit against banana giant Chiquita in New York Wednesday, accusing the company of paying off militant groups that allegedly tortured and killed their relatives.

    The lawsuit, the latest of several legal challenges filed against the company for its involvement with the feared paramilitary groups, seeks 7.8 billion dollars in damages.

    "This lawsuit is about compensating the victims and the families for these atrocities," said Jonathan Reiter, the lawyer representing the 393 individuals, family members and alleged victims, unveiling the lawsuit in New York.

    The mammoth lawsuit, if equally divided, would equal about 20 million dollars per plaintiff.

    The complaint says the victims in the suit were tortured and killed by one of Colombia's most notorious paramilitary groups, the United Self-Defense Committees of Colombia, in the pay of Chiquita.

    The suit seeks "damages for terrorism, war crimes, crimes against humanity extrajudicial killing, torture and wrongful death."

    Another group filed a similar lawsuit against the banana giant in July accusing Chiquita of funding and arming known terrorist organizations in order to maintain control of Colombia's banana growing regions from the mid 1990s.

    The class action lawsuit, filed in New Jersey, seeks unspecified damages.

    In April, Chiquita agreed to pay a 25-million-dollar fine after pleading guilty to helping to finance the United Self-Defense Committees of Colombia.

    In June, relatives of 173 people killed in the country's banana-growing region launched another lawsuit against Chiquita for its involvement with banned paramilitary groups.

  34. Nisim

    Colombian families sue US banana giant Chiquita for $7.8 billion for payments to torture, kill relatives

    AFP/Google
    15 Nov 2007

    http://afp.google.com/article/ALeqM5jBU2EmVgLgRhbMOU3noCK_3ThFfw

    A group of Colombian families filed a lawsuit against banana giant Chiquita in New York Wednesday, accusing the company of paying off militant groups that allegedly tortured and killed their relatives.

    The lawsuit, the latest of several legal challenges filed against the company for its involvement with the feared paramilitary groups, seeks 7.8 billion dollars in damages.

    "This lawsuit is about compensating the victims and the families for these atrocities," said Jonathan Reiter, the lawyer representing the 393 individuals, family members and alleged victims, unveiling the lawsuit in New York.

    The mammoth lawsuit, if equally divided, would equal about 20 million dollars per plaintiff.

    The complaint says the victims in the suit were tortured and killed by one of Colombia's most notorious paramilitary groups, the United Self-Defense Committees of Colombia, in the pay of Chiquita.

    The suit seeks "damages for terrorism, war crimes, crimes against humanity extrajudicial killing, torture and wrongful death."

    Another group filed a similar lawsuit against the banana giant in July accusing Chiquita of funding and arming known terrorist organizations in order to maintain control of Colombia's banana growing regions from the mid 1990s.

    The class action lawsuit, filed in New Jersey, seeks unspecified damages.

    In April, Chiquita agreed to pay a 25-million-dollar fine after pleading guilty to helping to finance the United Self-Defense Committees of Colombia.

    In June, relatives of 173 people killed in the country's banana-growing region launched another lawsuit against Chiquita for its involvement with banned paramilitary groups.