סלילת כבישים, חינוך ושיתוף עובדים

איציק ספורטא

האם מערכת החינוך וההשכלה דומה למערכת הכבישים בישראל?  לכאורה לא, מה הקשר, האם סלילת כביש דומה לתהליך ההשכלתי-חינוכי בבתי הספר? אבל לא כך הוא באוצר סבורים ששני המערכות דומות. כך נאמר על ידי גורמים באוצר: "אכן, זוהי עמדתו העקרונית של האוצר. הממשלה כריבון היא סוברנית להחליט כיצד לנהל את המדינה. כאשר סוללים כביש חדש לא מתייעצים על כך עם עובדי מע"ץ. לא ניתן לנהל את המדינה תוך התייעצות מתמדת עם ארגוני עובדים וזאת, למרות שהממשלה קשובה לדעתם של המורים. המורים יכולים להחליט אם הם מצטרפים לרפורמה הקיימת או לא". משום מה כאשר אומרים דברי הבל מסתתרים מאחורי גורמים. לא ידעתי שבאוצר יש גורמים חשבתי שיש אנשים הגאים בעמדותיהם ומוכנים להציגם בפני כל.

לעצם העניין, עובדים הם רק כלים לביצוע משימה מסויימת, אין משמעות לידע שלהם, לניסיון שלהם ובכלל הם צריכים לבצע את מה שהוחלט עליו על ידי מי שממש יודע. מי ממש יודע, מתכנני הרפורמות במשרד האוצר שהידע והניסיון שלהם בחינוך רחב מיני ים. הרי כולם למדו ולימדו עד כדי גיבוש מומחיות שאין שנייה לה. לא ממש.

בפסקה לפני זו שהבאתי למעלה נכתב: "קובי הבר, אמר לנציגי המורים בפגישה כי "הקטנת מספר התלמידים בכיתות כלל אינו עומד למשא ומתן". אולי אותם גורמים עלומים קשורים למר הבר. השכלתו של זה הינה תואר שני בכלכלה. גם תואר ראשון בכלכלה יש לו, לאחריו מונה לרפרנט של מערכת הביטחון במשרד האוצר ובזמן כהונתו זו עשה תואר שני בכלכלת ביטחון "‫ כותר:  השפעת ההוצאה הציבורית לביטחון במשק הישראלי בשנים 1995-1958", אותו סיים ב-1998,   המנחה שלו היה בנציון זילברפרב. האחרון היה מנכ"ל משרד האוצר בין השנים 1998-1999.  כמובן שהכשרה זו הפכה את הבר למומחה מספר אחד בארץ לנושאי חינוך, ולצורך העניין לכל תחום אחר תחת השמש.

הנושא של שיתוף עובדים בניהול לא עולה על הפרק בכלל אצל המומחים לכל דבר. כי מה לעשות הם לא שמעו על כך, גם עובדי מע"צ או כל חברה ממשלתית ופרטית אחרת ראוי שהתייעצו איתם כאשר נוקטים בצעדים שעומדים להשפיע עליהם, כי מה לעשות גם עובדים שלא למדו כלכלה יודעים משהו או שניים.  בספרות אותה אני למדתי יש משמעות גדולה לדמוקרטיה תעסוקתית והתעלמות מהעושים במלאכה לא פעם מוליכה לרפורמות בכאילו שאינן מובילות לשום מקום, אבל על זה בפעם אחרת.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משה כץ

    הם מן הסתם חוזים את ההפרטה הגדולה של החינוך שתכשיר את מה שקורה היום בחדרי חדרים
    כמו שכעת השלטון רוצה להפוך כבישים ציבוריים שנסללו בכספי המיסים לכבישי אגרה
    לבייב (ההוא מכביש 6 ומהכלא הפרטי) יממן לימודי קודש תמורת אחוז מסויים של נפשות לכת חב"ד(אולי גם הסנטולוגים יקנו את הרעיון)
    הורים יקנו חינוך לילדיהם כל אחד לפי יכולתו או אולי יוותרו על החינוך ויקנו ישר תואר
    המורים יהפכו לעבדי קבלן(אולי הם יעבדו תמורת טיפים)

  2. משה כץ

    הם מן הסתם חוזים את ההפרטה הגדולה של החינוך שתכשיר את מה שקורה היום בחדרי חדרים
    כמו שכעת השלטון רוצה להפוך כבישים ציבוריים שנסללו בכספי המיסים לכבישי אגרה
    לבייב (ההוא מכביש 6 ומהכלא הפרטי) יממן לימודי קודש תמורת אחוז מסויים של נפשות לכת חב"ד(אולי גם הסנטולוגים יקנו את הרעיון)
    הורים יקנו חינוך לילדיהם כל אחד לפי יכולתו או אולי יוותרו על החינוך ויקנו ישר תואר
    המורים יהפכו לעבדי קבלן(אולי הם יעבדו תמורת טיפים)

  3. אורלי נוי

    כשחושבים על זה, זאת הקבלה שימושית מאד, ההשוואה הזאת בין מערכת החינוך לבין סלילת כבישים. הנה, עכשיו ישראל בונה כביש ובלבו חומה, צדו האחד לפלסטינים והשני לישראלים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=925631&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
    ושני המקרים גם יחד משרטטים תמונה מדוייקת של המדיניות הישראלית: הפרדה דיכוטומית בין הנחות לנעלה, בין הזכאי לנידח, וכל אחד מנותב למסלולו עם חומה בלתי עבירה שמבהירה לו לאיזה צד בדיוק הוא שייך.

  4. אורלי נוי

    כשחושבים על זה, זאת הקבלה שימושית מאד, ההשוואה הזאת בין מערכת החינוך לבין סלילת כבישים. הנה, עכשיו ישראל בונה כביש ובלבו חומה, צדו האחד לפלסטינים והשני לישראלים:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=925631&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0
    ושני המקרים גם יחד משרטטים תמונה מדוייקת של המדיניות הישראלית: הפרדה דיכוטומית בין הנחות לנעלה, בין הזכאי לנידח, וכל אחד מנותב למסלולו עם חומה בלתי עבירה שמבהירה לו לאיזה צד בדיוק הוא שייך.

  5. יואל קורנבלום

    שיתוף העובדים בהנהלה צריכה להיות אחת הסיבות העיקריות לאירגון העובדים, לא שחסרות סיבות טובות אחרות להתארגן. בסופו של דבר, באין חזון, להנהלה יש מטרה לטווח הקצר מאד והיא למקסם את הרווחים שלהם או את הבונוסים שלהם ובכלל אל לחשוב מה יהיה העתיד. לפעמים, כמו במקרה של תעסוקה ציבורית, ההנהלה משתמשת במקום כקרש קפיצה למקום אחר וגם כאן להנהלה אין חזון לטווח הארוך חוץ מאשר טובתם הפרטית. כלומר המנהלים באים לעבודה "לעשות מכה" ואחר כך להסתלק עם הרווחים ולהשאיר את החורבן למישהו אחר. במקרה זה מי שסובל בעיקר אילו הם העובדים כי הם הראשונים שיפוטרו כי בעצם אין מה לעשות במקום העבודה כי אף אחד לא תיכנן לטווח הארוך. לכן חשוב שהעובדים יתארגנו כדי להבטיח את בטחונם הכלכלי.

    כאן העובדים צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים מאשר סתם הפגנות או שביתות שבעצם במקרים רבים פוגעות בציבור הרחב ובסופו של דבר מאבדות את תמיכת הציבור. צריך גם הנהגת עובדים טובה (הסתדרות?) וקשר בין העובדים אפילו בשטחים שונים. צריכה להיות הסברה טובה ומוקדמת יותר לכל המניעים וגם להציג את החזון לציבור כדי לקבל תמיכה.

    נקח למשל את המורים שמעלים הרבה דברים של טעם אבל פעילותם בעניין השביתה הפכה כמעט לטקס קבוע כל שנה ולכן הציבור הרחב מתעייף מכל זה במיוחד אם הציבור הרחב צריך גם לשמור על הילדים במקום לשלוח אותם לבית הספר. נניח לרגע שאיגוד המורים היה לוקח על עצמו את עניין הסברת החינוך ובעצם מחליט שמלמדים בצורה מסויימת. המורים הם גוף ענק ובעצם הם יכולים לעשות מה שרוצים בכיתה אם הם מאורגנים. מי יעצור אותם? מי יחליף אותם? האם ההורים לא יסכימו לשמוע אותם או לא יסכימו לשיטות ההוראה? נראה לי שההורים כן יסכימו ואז למשרד החינוך לא תהיה ברירה אלא להצטרף.

    דבר דומה אפשרי גם במפעלי תעשיה. ראשית על העובדים להחליט שהם לא מוכנים לקבל עובדי קבלן לעבודות שבאופיין אינן עבודות קבלן. פשוט לדרוש שאותם עובדי קבלן יהיו עובדי המפעל כדי שיהיו יותר עובדים במפעל עם מטרות דומות ואז כוח העובדים עולה. שנית העובדים צריכים לראות מי מקבל משכורות ומה עשו עבור המשכורות האילו. כלומר לא לקבל את העובדה שהמנכ"ל מקבל סכומים אגדתיים ולחשוב שזאת צורת חיים עוד מימי בראשית. בנוסף העובדים יכולים להשתתף בהחלטות על כיוון הפעילות. אין בזה שום רע בסופו של דבר העובדים הם שעושים את העבודה ורובם מכירים את כל הפעילות כך שפעילות המפעל לא תפגע. מי יעצור אותם? אם כולם מאורגנים ובאים כאיש אחד מול ההנהלה מי יכול לעצור אותם? הם פשוט יכולים לשתק את המפעל ללא שביתה ואפילו לא איטלקית. בסופו של דבר תהיה פשרה כי ההנהלה תבין שאי אפשר להמשיך כך. לצורך זה צריך אירגון ומודעות של העובדים וכל זה דורש הסברה מתמדת.

  6. יואל קורנבלום

    שיתוף העובדים בהנהלה צריכה להיות אחת הסיבות העיקריות לאירגון העובדים, לא שחסרות סיבות טובות אחרות להתארגן. בסופו של דבר, באין חזון, להנהלה יש מטרה לטווח הקצר מאד והיא למקסם את הרווחים שלהם או את הבונוסים שלהם ובכלל אל לחשוב מה יהיה העתיד. לפעמים, כמו במקרה של תעסוקה ציבורית, ההנהלה משתמשת במקום כקרש קפיצה למקום אחר וגם כאן להנהלה אין חזון לטווח הארוך חוץ מאשר טובתם הפרטית. כלומר המנהלים באים לעבודה "לעשות מכה" ואחר כך להסתלק עם הרווחים ולהשאיר את החורבן למישהו אחר. במקרה זה מי שסובל בעיקר אילו הם העובדים כי הם הראשונים שיפוטרו כי בעצם אין מה לעשות במקום העבודה כי אף אחד לא תיכנן לטווח הארוך. לכן חשוב שהעובדים יתארגנו כדי להבטיח את בטחונם הכלכלי.

    כאן העובדים צריכים להיות הרבה יותר יצירתיים מאשר סתם הפגנות או שביתות שבעצם במקרים רבים פוגעות בציבור הרחב ובסופו של דבר מאבדות את תמיכת הציבור. צריך גם הנהגת עובדים טובה (הסתדרות?) וקשר בין העובדים אפילו בשטחים שונים. צריכה להיות הסברה טובה ומוקדמת יותר לכל המניעים וגם להציג את החזון לציבור כדי לקבל תמיכה.

    נקח למשל את המורים שמעלים הרבה דברים של טעם אבל פעילותם בעניין השביתה הפכה כמעט לטקס קבוע כל שנה ולכן הציבור הרחב מתעייף מכל זה במיוחד אם הציבור הרחב צריך גם לשמור על הילדים במקום לשלוח אותם לבית הספר. נניח לרגע שאיגוד המורים היה לוקח על עצמו את עניין הסברת החינוך ובעצם מחליט שמלמדים בצורה מסויימת. המורים הם גוף ענק ובעצם הם יכולים לעשות מה שרוצים בכיתה אם הם מאורגנים. מי יעצור אותם? מי יחליף אותם? האם ההורים לא יסכימו לשמוע אותם או לא יסכימו לשיטות ההוראה? נראה לי שההורים כן יסכימו ואז למשרד החינוך לא תהיה ברירה אלא להצטרף.

    דבר דומה אפשרי גם במפעלי תעשיה. ראשית על העובדים להחליט שהם לא מוכנים לקבל עובדי קבלן לעבודות שבאופיין אינן עבודות קבלן. פשוט לדרוש שאותם עובדי קבלן יהיו עובדי המפעל כדי שיהיו יותר עובדים במפעל עם מטרות דומות ואז כוח העובדים עולה. שנית העובדים צריכים לראות מי מקבל משכורות ומה עשו עבור המשכורות האילו. כלומר לא לקבל את העובדה שהמנכ"ל מקבל סכומים אגדתיים ולחשוב שזאת צורת חיים עוד מימי בראשית. בנוסף העובדים יכולים להשתתף בהחלטות על כיוון הפעילות. אין בזה שום רע בסופו של דבר העובדים הם שעושים את העבודה ורובם מכירים את כל הפעילות כך שפעילות המפעל לא תפגע. מי יעצור אותם? אם כולם מאורגנים ובאים כאיש אחד מול ההנהלה מי יכול לעצור אותם? הם פשוט יכולים לשתק את המפעל ללא שביתה ואפילו לא איטלקית. בסופו של דבר תהיה פשרה כי ההנהלה תבין שאי אפשר להמשיך כך. לצורך זה צריך אירגון ומודעות של העובדים וכל זה דורש הסברה מתמדת.

  7. אביעד

    שאין כל סיכוי להצלחה אמיתית של שביתת המורים – קרי הקטנת כיתות, הגדלת שכר ולא בכפוף לעוד רפורמה הזויה שמשמעותה האמיתית הפרטה ושבירת הועדים – אלא בלי הצבת כח מסיבי כנגד, כלומר הצטרפות של ההסתדרות לשביתה כללית.
    מדובר פה במאבק עקרוני, מול אנשים שתפיסת העולם שלהם פשוט לא מאפשרת להם לקיים דיאלוג אמיתי וכנה עם ארגון המורים. לכל היותר הם יחכו עד שלמורים יגמר הכח, ובסוף יהיה עוד הסכם של גנבי סוסים שלא שווה את הנייר עליו נחתם

  8. אביעד

    שאין כל סיכוי להצלחה אמיתית של שביתת המורים – קרי הקטנת כיתות, הגדלת שכר ולא בכפוף לעוד רפורמה הזויה שמשמעותה האמיתית הפרטה ושבירת הועדים – אלא בלי הצבת כח מסיבי כנגד, כלומר הצטרפות של ההסתדרות לשביתה כללית.
    מדובר פה במאבק עקרוני, מול אנשים שתפיסת העולם שלהם פשוט לא מאפשרת להם לקיים דיאלוג אמיתי וכנה עם ארגון המורים. לכל היותר הם יחכו עד שלמורים יגמר הכח, ובסוף יהיה עוד הסכם של גנבי סוסים שלא שווה את הנייר עליו נחתם

  9. איציק ש.

    משנת 1985 לקח מישרד האוצר את ניהול מישרדי הממשלה לידיו. מערכת החינוך כפי שהיא נראית היום היא מעשה ידיהם להתפאר. הם המנהלים האמיתיים שלה בזה שהם שולטים בכוח האדם שלה. כשמנהל ניכשל כשלון חרוץ, רצוי להחליפו. פקידי האוצר! זמנכם תם. ניכשלתם, הגיע הזמן להחזיר את החינוך למישרד החינוך (לא שהוא מי יודע מה אבל יותר טובים מקובי האבר).

  10. איציק ש.

    משנת 1985 לקח מישרד האוצר את ניהול מישרדי הממשלה לידיו. מערכת החינוך כפי שהיא נראית היום היא מעשה ידיהם להתפאר. הם המנהלים האמיתיים שלה בזה שהם שולטים בכוח האדם שלה. כשמנהל ניכשל כשלון חרוץ, רצוי להחליפו. פקידי האוצר! זמנכם תם. ניכשלתם, הגיע הזמן להחזיר את החינוך למישרד החינוך (לא שהוא מי יודע מה אבל יותר טובים מקובי האבר).

  11. אורלי בנימין

    קובי הבר, אלי כהן, ועוד כהנא וכהנא מהאוסף הניאו-ליברלי פונדמנטליסטי וחשוך היושב במשרד האוצר ומתיימר לכוון משם את המדיניות הציבורית בישראל באופנים דיקטטוריים המתעלמים לחלוטין מדעת הקהל ומרצונו של הציבור, פיתחו בזמן האחרון שיטה מיוחדת לטיפול במאבקים. מאבקים לשינוי מדיניות התיקצוב עויינת האדם שלהם.

    השיטה עובדת כך:
    שלב א: התשה – נתיש את הנאבקים באמצעות הארכת המאבק עד לייבוש האמצעים העומדים לרשות הנאבקים במונחים של אנרגיות וגופים תומכים

    שלב ב: נגיע להסכמה שאין בה אלא וויתור זעום לטובת המאבק

    שלב ג: לא נבצע את ההחלטה ולא נעביר כספים

    והקוראים באתר זה יודעים בעצמם למה אני אומרת את זה נכון? כמובן, בגלל ה"הסכמה" שהיתה בזמן האחרון להגדיל קצבאות לקשישים ובמיוחד לקשישים שעברו את השואה באירופה. הכל יודעים שהיתה הסכמה ושהוחלט שסכום זעום כלשהו יועבר. ועכשיו מה המצב? אף אגורה לא הועברה ודובר משרד הרווחה הודיע היום שגם אף אגורה לא תועבר בטרם תעבור התוספת הליך חקיקה רגיל בכנסת ואני לא צריכה לומר לכם כמה קשישים ילכו לעולמם בחודשים הארוכים שבהם ידחה ויוארך ושוב ידחה ושוב יוארך הליך החקיקה

    ועכשיו השאלה המעניינת: מה יקרה במאבק המורים? המרצים?
    מובן שהנבואה ניתנה לשוטים אבל תרשו לשרטט קווי מתאר כלליים:
    8.5% תוספת לשכר המורים, תוכל גם על המרצים ותיפרש על פני שבע השנים הבאות במסגרת של כאחוז לשנה
    תתקבל החלטה להגיע למספר מוקטן של תלמידים בכיתות במהלך עשר השנים הבאות כך שבכל שנה ירד המספר מ- 40 בתלמיד אחד בכיתה.
    המורים לא יוכלו לסרב, כי הנה אמרו להם כן, והנה לנו שקט תעשייתי שמחכה להקצאת התקציבים
    שיחכה
    חוק ההסדרים או כל טריק חקיקתי יבטיח אפס תקצוב
    והכל עד מתי? עד שנצא בגלוי נגד החבורה כולה . כולנו. עד לפיטוריה. לאלתר. כולנו זה אומר ההסתדרות בכל כוחה. חבל שעייני סידר לעצמו חברים באגודת התעשיינים. עם בן ברית כזה, מי צריך פקידות באוצר

  12. אורלי בנימין

    קובי הבר, אלי כהן, ועוד כהנא וכהנא מהאוסף הניאו-ליברלי פונדמנטליסטי וחשוך היושב במשרד האוצר ומתיימר לכוון משם את המדיניות הציבורית בישראל באופנים דיקטטוריים המתעלמים לחלוטין מדעת הקהל ומרצונו של הציבור, פיתחו בזמן האחרון שיטה מיוחדת לטיפול במאבקים. מאבקים לשינוי מדיניות התיקצוב עויינת האדם שלהם.

    השיטה עובדת כך:
    שלב א: התשה – נתיש את הנאבקים באמצעות הארכת המאבק עד לייבוש האמצעים העומדים לרשות הנאבקים במונחים של אנרגיות וגופים תומכים

    שלב ב: נגיע להסכמה שאין בה אלא וויתור זעום לטובת המאבק

    שלב ג: לא נבצע את ההחלטה ולא נעביר כספים

    והקוראים באתר זה יודעים בעצמם למה אני אומרת את זה נכון? כמובן, בגלל ה"הסכמה" שהיתה בזמן האחרון להגדיל קצבאות לקשישים ובמיוחד לקשישים שעברו את השואה באירופה. הכל יודעים שהיתה הסכמה ושהוחלט שסכום זעום כלשהו יועבר. ועכשיו מה המצב? אף אגורה לא הועברה ודובר משרד הרווחה הודיע היום שגם אף אגורה לא תועבר בטרם תעבור התוספת הליך חקיקה רגיל בכנסת ואני לא צריכה לומר לכם כמה קשישים ילכו לעולמם בחודשים הארוכים שבהם ידחה ויוארך ושוב ידחה ושוב יוארך הליך החקיקה

    ועכשיו השאלה המעניינת: מה יקרה במאבק המורים? המרצים?
    מובן שהנבואה ניתנה לשוטים אבל תרשו לשרטט קווי מתאר כלליים:
    8.5% תוספת לשכר המורים, תוכל גם על המרצים ותיפרש על פני שבע השנים הבאות במסגרת של כאחוז לשנה
    תתקבל החלטה להגיע למספר מוקטן של תלמידים בכיתות במהלך עשר השנים הבאות כך שבכל שנה ירד המספר מ- 40 בתלמיד אחד בכיתה.
    המורים לא יוכלו לסרב, כי הנה אמרו להם כן, והנה לנו שקט תעשייתי שמחכה להקצאת התקציבים
    שיחכה
    חוק ההסדרים או כל טריק חקיקתי יבטיח אפס תקצוב
    והכל עד מתי? עד שנצא בגלוי נגד החבורה כולה . כולנו. עד לפיטוריה. לאלתר. כולנו זה אומר ההסתדרות בכל כוחה. חבל שעייני סידר לעצמו חברים באגודת התעשיינים. עם בן ברית כזה, מי צריך פקידות באוצר

  13. זאב מ

    המדינה חתמה בבית הדין לעבודה על התחייבות בלתי חוזרת לתקצוב החזר שעות החל מ2008 בהיקף של 17000 ש"ש לכל שנה=10000000 ש"ח .הממשלה הכינה מסמך לצמצום מספר התלמידים בהדרגה כולל בינוי כיתות .נכון גם זה במהלך של מספר שנים(6 שנים).הממשלה נאותה להביא את עוז לתמורה כתוכנית לרפורמה של העל יסודיים בדיוק לפי הבנתו ובקשתו המפורשת של רן ארז. אבל רן ארז ומוטי מורל נבהלו כי לפתע מקבלים את עמדתם ואורת הזרקורים יכבו לפתע…החליטו השניים כי אינם מאמינים לממשלה ,לשרים ,לפקידים ,וגם לא לעופר עייני ועדי אלדר-אולי יאמינו לבית הדין?! מתי שהוא מישהו צריך להאמין לאחר..ואולי גם אנחנו נפסיק להאמין לרן ארז ומוטי מורל ? ?

  14. זאב מ

    המדינה חתמה בבית הדין לעבודה על התחייבות בלתי חוזרת לתקצוב החזר שעות החל מ2008 בהיקף של 17000 ש"ש לכל שנה=10000000 ש"ח .הממשלה הכינה מסמך לצמצום מספר התלמידים בהדרגה כולל בינוי כיתות .נכון גם זה במהלך של מספר שנים(6 שנים).הממשלה נאותה להביא את עוז לתמורה כתוכנית לרפורמה של העל יסודיים בדיוק לפי הבנתו ובקשתו המפורשת של רן ארז. אבל רן ארז ומוטי מורל נבהלו כי לפתע מקבלים את עמדתם ואורת הזרקורים יכבו לפתע…החליטו השניים כי אינם מאמינים לממשלה ,לשרים ,לפקידים ,וגם לא לעופר עייני ועדי אלדר-אולי יאמינו לבית הדין?! מתי שהוא מישהו צריך להאמין לאחר..ואולי גם אנחנו נפסיק להאמין לרן ארז ומוטי מורל ? ?