כמה ניחושים על הקשר בין מאבק המורות, שביתת המרצים וסרקוזי

יעל ברדה

<StrippedTag/FONT>

כאן רחוק, מכוכב הלכת אמריקה, מאבק המורות נראה כמו אירוע משמעותי. שיחות טלפון עם חברות שמעורבות בו, אימיילים שנשלחים, קריאת עיתונים ו"העוקץ" מובילים אותי לשאול כמה שאלות, שהמרחק הפיסי, הקרבה הרגשית והשותפות הפוליטית שלי בעניין מעלים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אני מנחשת שהמרצים לא הצטרפו להפגנה בכיכר רבין עקב שתי גישות מתחרות. האחת, רואה בשביתת המרצים מאבק של איגוד עובדים ספציפי שגבולותיו תחומים היטב ומאמינה כי הצלחתו תלויה בהגבלת המאבק למרחב מצומצם, הכולל מספר מוגבל וידוע של חברים בקבוצה. הגישה השנייה רואה אפשרות לקישור בין שני המאבקים, קשר שיכול להוביל להתפתחות של מאבק חברתי כולל שרואה במערכת החינוך, מפעוטונים ועד התואר השלישי תשתית אחת שנמצאת בעיצומם של תהליכי הפרטה מסוכנים. שתי הגישות לגיטימיות ומבוססות, אבל לי נדמה שיצירת הקשר והניסיון לפתח אותו למאבק חברתי כולל, הוא לא רק אפשרי אלא גם הפעולה האחראית ביותר מבחינה פוליטית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

מאבק הסטודנטים בשנה שעברה הסתיים במניפולציה איומה של ההנהגה על ידי עורכי הדין הממולחים של משרד ראש הממשלה. אפשר להשליך זאת על האינטרסים הפרטיים של ראשי האגודות, אבל כדאי גם לחשוב על המצב במאבק ההוא, שהיה לו אדרנלין מרשים, אבל תחם את עצמו למרחב ספציפי סביב הרפורמה של ועדת שוחט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אינני יודעת מספיק פרטים על מאבק המורות, כמו השאלה החשובה של השותפות של ועדת המעקב העליונה וציבור הפלסטינים אזרחי ישראל בפעילות ובקבלת ההחלטות במסגרת המאבק הזה. מהדברים שקראתי  מפעולות ישירות של מורים בירושלים ועד ההצטרפות של ועדים במגזר הפרטי, נדמה שקיימת אנרגיה פוליטית חדשה ואמיתית במקומות בהם היא נעדרה שנים ארוכות. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

נראה לי, שלושה ימים אחרי הפגנת הכוח בכיכר, שזוהי אחריותם של המרצים/ות להושיט את הכתף, אולי את כל הגוף לסולידריות עם המורות ולהפוך את המאבק הזה למערכה רחבה. זה הימור. הימור קשה על חיים של אנשים ספציפים, על כסף, על תנאים, על הישרדות. צעד כזה יכול תיאורטית גם להפיל את השורות בתוך האוניברסיטה. הימור, אבל גם הזדמנות נדירה לשנות את כללי המשחק. דווקא ערב הועידה באנאפוליס להפוך את היוצרות, לתת כוח לדיון החברתי לפרוץ את כבליו מתוך העליונות של הדיון הבטחוני – מדיני ולחבר אותם למה שהם, שיח אחד ומערכה אחת. Body Politic אחד. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

תגידו, השתגעה זאתי. כמה חודשים רחוק מהבית והיא חולמת בהקיץ אל תוך האינטרנט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אולי. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אבל אפשר גם להפנות את המבט למקום אחר, שונה כל כך, שכמעט ואיננו בר השוואה. אבל אפשר לשאוב ממנו השראה, לחפש קווי דמיון. בצרפת נערכים לשביתה הראשונה הגדולה כנגד הרפורמה הכלכלית של סרקוזי. כולם. עובדים, מורים, סטודנטים. נכון, יש להם מסורת פוליטית אחרת המבוססת על סולידריות בין מעמדית. נכון ששם שלצאת לרחוב או לשבות זה כמו לשתות קפה הפוך. או לפחות היה. הכל נכון. אבל קיימת האפשרות לייצר את העקרונות המשותפים שעל פיהם ניתן לחבר בין מאבק המורות לשביתת המרצים. אני חושבת שאפילו כמה פעולות סימבוליות שמדגימות סולידריות, המטשטשות את הגבולות התחומים של הקבוצות ושאינן דורשות גיוס נרחב ועבודה קהילתית עניפה, יכולות להשפיע באופן משמעותי. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

יש חלונות פוליטיים. פתחים שהם אוסף של תנאים, של אירועים ואנשים שפותחים צוהר לשינויים בכוח פוליטי. אני לא שם, אבל נדמה לי שיש ריח כזה שנושב דרך החלון של הימים האחרונים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. נקד

    אני מסכים עם יעל המאבק על החינוך הוא מאבק לכל החברה ההפגנה בשבת ניצוץ ראשון לדעתי לסלודריות עם עצמנו קודם כל וגם לאיחוד הארגונים והאיגודים למאבק כולל על פניה של החברה כי החינוך נוגע בכל אזרח בלי הבדל דת וגזע ומין למרות שמזמן כבר המלים היפות מרקנים אותן מהתוכן במדניות הכלכלית חברתית מדינית של הממשלה הנוכחית ולפניה .
    אבל לצערי ההסתדרות במקום להיות ראש חץ במאבק משחקת את תפקיד המגשר בשבתות הגדולות האחרונת המוצדקות שיחקה תפקיד יותר לוחמני אמנם ארגוני המורים והסגל האקדמי לא נמצאים ארגונית בהסתדרות זה לא מונע שהמשק הישראלי ישבות יום הזדהות עם המאבק הצודק למען החינוך מהגן עד האונבירסיטה .

  2. נקד

    אני מסכים עם יעל המאבק על החינוך הוא מאבק לכל החברה ההפגנה בשבת ניצוץ ראשון לדעתי לסלודריות עם עצמנו קודם כל וגם לאיחוד הארגונים והאיגודים למאבק כולל על פניה של החברה כי החינוך נוגע בכל אזרח בלי הבדל דת וגזע ומין למרות שמזמן כבר המלים היפות מרקנים אותן מהתוכן במדניות הכלכלית חברתית מדינית של הממשלה הנוכחית ולפניה .
    אבל לצערי ההסתדרות במקום להיות ראש חץ במאבק משחקת את תפקיד המגשר בשבתות הגדולות האחרונת המוצדקות שיחקה תפקיד יותר לוחמני אמנם ארגוני המורים והסגל האקדמי לא נמצאים ארגונית בהסתדרות זה לא מונע שהמשק הישראלי ישבות יום הזדהות עם המאבק הצודק למען החינוך מהגן עד האונבירסיטה .

  3. דריה

    סאחתיין על ה"מורות" – זו פעם ראשונה שאני רואה מישהו שמתייחס לגוף הזה כהווייתו – מורות.
    וחוץ מזה – כשנערכה העצרת הגדולה בככר, גם אני חשבתי כך – שיש משהו חדש באוויר.
    שהצבור נעשה אסרטיבי סוף סוף.
    אבל עכשיו, עם שוך הקולות, נראה לי שטעיתי.
    ואני מקווה מאד שלא.

  4. דריה

    סאחתיין על ה"מורות" – זו פעם ראשונה שאני רואה מישהו שמתייחס לגוף הזה כהווייתו – מורות.
    וחוץ מזה – כשנערכה העצרת הגדולה בככר, גם אני חשבתי כך – שיש משהו חדש באוויר.
    שהצבור נעשה אסרטיבי סוף סוף.
    אבל עכשיו, עם שוך הקולות, נראה לי שטעיתי.
    ואני מקווה מאד שלא.

  5. ענת

    קשה שלא להסכים עם הדברים וקשה עוד יותר להיות אופטימיים לגבי מידת האחריות הציבורית והחינוכית של הסגל הבכיר בישראל. הסגל הבכיר יצא למאבק ראוי זה באופן מאוד לא ראוי. זו שנה שבה יעמדו איומי יישום מסקנות ועדת שוחט לפתחה של מערכת ההשכלה הגבוהה והמרצים, במקום להוביל את המאבק החשוב הזה על פניה של ההשכלה הגבוהה, הם משאירים את המאבק בידיהם הצעירות וחסרות הנסיון של הסטודנטים. בצאתם לבד למאבק הם נטשו את תלמידיהם, כמו גם את עוזרי ההוראה שלהם, הדוקטורנטים שלהם ואת תלמידיהם לשעבר, שהיום הם "עובדי הקבלן" של האוניברסיטאות והמכללות תחת ההגדרה של מורים מהחוץ. לקוות לאחריות אזרחית של איגוד מקצועי זה כלפי מערכת החינוך, היא כאב לב ידוע מראש. כולי תקווה שהם יפתיעו אותנו ויפסיקו להתנהג כמו איגוד מקצועי קטן ואינטרסנטי ויקחו את האחריות החברתית החשובה והראויה שלפתחם.

  6. ענת

    קשה שלא להסכים עם הדברים וקשה עוד יותר להיות אופטימיים לגבי מידת האחריות הציבורית והחינוכית של הסגל הבכיר בישראל. הסגל הבכיר יצא למאבק ראוי זה באופן מאוד לא ראוי. זו שנה שבה יעמדו איומי יישום מסקנות ועדת שוחט לפתחה של מערכת ההשכלה הגבוהה והמרצים, במקום להוביל את המאבק החשוב הזה על פניה של ההשכלה הגבוהה, הם משאירים את המאבק בידיהם הצעירות וחסרות הנסיון של הסטודנטים. בצאתם לבד למאבק הם נטשו את תלמידיהם, כמו גם את עוזרי ההוראה שלהם, הדוקטורנטים שלהם ואת תלמידיהם לשעבר, שהיום הם "עובדי הקבלן" של האוניברסיטאות והמכללות תחת ההגדרה של מורים מהחוץ. לקוות לאחריות אזרחית של איגוד מקצועי זה כלפי מערכת החינוך, היא כאב לב ידוע מראש. כולי תקווה שהם יפתיעו אותנו ויפסיקו להתנהג כמו איגוד מקצועי קטן ואינטרסנטי ויקחו את האחריות החברתית החשובה והראויה שלפתחם.

  7. שניר

    נכון להיום הסגל הזוטר מאיים לפתוח בשביתה מיד לאחר שזו של הבכיר תסתיים. על פניו ההפך המוחלט מסולידאריות. אם ההצהרות של ראש הארגון נכונות אז דווקא הסגל הבכיר הוא זה האחראי לנתק בין המאבקים והביקורת צריכה להתנקז לעבר ראשיו שמעמידים נכון לעכשיו את המחסום לשיתוף הפעולה. כל עוד חיבור מתבקש כל כך בין סגל זוטר לבכיר עדיין לא מתרחש, קשה מאוד לצפות לשיתוף אף שיהיה רחב עוד יותר.

    בצד החיובי היו לא מעט סטודנטים בהפגנה בשבת וראיתי גם כמה מן המרצים שבדר"כ מעורבים במאבקים חברתיים. נקודת אור אחת נוספת היא שנראה שהמרצים מיישמים את הלקח שהסטודנטים שגו בו בשנה שעברה, והם פיקחים מספיק כדי לא ליפול למלכודות ה"תחתמו ונראה אחר כך" שהאוצר אוהב להפיל בהם מגזר אחר מגזר. האם יש להם את האומץ לא להיבהל מה'אחריות לביטול הסמסטר' שיחצ"ני האוצר כבר טומנים להם מעבר לפינה, את זה עוד נראה.

  8. שניר

    נכון להיום הסגל הזוטר מאיים לפתוח בשביתה מיד לאחר שזו של הבכיר תסתיים. על פניו ההפך המוחלט מסולידאריות. אם ההצהרות של ראש הארגון נכונות אז דווקא הסגל הבכיר הוא זה האחראי לנתק בין המאבקים והביקורת צריכה להתנקז לעבר ראשיו שמעמידים נכון לעכשיו את המחסום לשיתוף הפעולה. כל עוד חיבור מתבקש כל כך בין סגל זוטר לבכיר עדיין לא מתרחש, קשה מאוד לצפות לשיתוף אף שיהיה רחב עוד יותר.

    בצד החיובי היו לא מעט סטודנטים בהפגנה בשבת וראיתי גם כמה מן המרצים שבדר"כ מעורבים במאבקים חברתיים. נקודת אור אחת נוספת היא שנראה שהמרצים מיישמים את הלקח שהסטודנטים שגו בו בשנה שעברה, והם פיקחים מספיק כדי לא ליפול למלכודות ה"תחתמו ונראה אחר כך" שהאוצר אוהב להפיל בהם מגזר אחר מגזר. האם יש להם את האומץ לא להיבהל מה'אחריות לביטול הסמסטר' שיחצ"ני האוצר כבר טומנים להם מעבר לפינה, את זה עוד נראה.

  9. אסף

    יעל, את אכן חולמת, כמו עוד כמה שעושים את זה כאן בבית אבל מבינים שאין אפילו טעם להעלות את חלומותיהם על הכתב. ההתרשמות שלך מהאנרגיה החיובית היא בלשון המעטה מוטעית. הדינמיקה של המאבקים (מאבקים ולא מאבק) כאן היא בדיוק זו שבה מעוניינים פקידי האוצר. מאבק ארוך ורדום, שהציבור מתעניין בו רק כבדרך אגב, ושהולך לכיוון המוכר של התשת השובתים עצמם עד שהם רוצים לחדול משביתתם בכל מחיר (כמו אצל הסטודנטים שנה שעברה). הניאו-ליברליזם כבש גם את מאבק העובדים. כל מגזר בעצמו ולמען עצמו. הרטוריקה של עתיד ההשכלה וחוסנה של החברה והמדינה אינה אלא רטוריקה נבובה. אין כל סימן של סולידריות, של הקרבה למען הזולת. עיני סינן איזה משהו על עיצומים במשק למען המורים לפני יותר משבועיים – כבר הספקנו לשכוח מזה. הסטודנטים מתחילים להתעורר מחשש לסמסטר שלהם, אבל שוב דואגים רק לעצמם ולעתידם. בקיצור, אנרגיה חיובית שתעורר שינוי אמיתי באג'נדה בישראל לא קיימת כרגע.
    אחרי כל התסכול הזה, אומר כי לדעתי אין המצב חסר סיכוי. כל הדרוש במדינת הרייטינג שלנו הוא מנהיג כריזמתי עם סדר עדיפויות שונה. אני תקווה שמנהיג כזה יימצא לנו.

  10. אסף

    יעל, את אכן חולמת, כמו עוד כמה שעושים את זה כאן בבית אבל מבינים שאין אפילו טעם להעלות את חלומותיהם על הכתב. ההתרשמות שלך מהאנרגיה החיובית היא בלשון המעטה מוטעית. הדינמיקה של המאבקים (מאבקים ולא מאבק) כאן היא בדיוק זו שבה מעוניינים פקידי האוצר. מאבק ארוך ורדום, שהציבור מתעניין בו רק כבדרך אגב, ושהולך לכיוון המוכר של התשת השובתים עצמם עד שהם רוצים לחדול משביתתם בכל מחיר (כמו אצל הסטודנטים שנה שעברה). הניאו-ליברליזם כבש גם את מאבק העובדים. כל מגזר בעצמו ולמען עצמו. הרטוריקה של עתיד ההשכלה וחוסנה של החברה והמדינה אינה אלא רטוריקה נבובה. אין כל סימן של סולידריות, של הקרבה למען הזולת. עיני סינן איזה משהו על עיצומים במשק למען המורים לפני יותר משבועיים – כבר הספקנו לשכוח מזה. הסטודנטים מתחילים להתעורר מחשש לסמסטר שלהם, אבל שוב דואגים רק לעצמם ולעתידם. בקיצור, אנרגיה חיובית שתעורר שינוי אמיתי באג'נדה בישראל לא קיימת כרגע.
    אחרי כל התסכול הזה, אומר כי לדעתי אין המצב חסר סיכוי. כל הדרוש במדינת הרייטינג שלנו הוא מנהיג כריזמתי עם סדר עדיפויות שונה. אני תקווה שמנהיג כזה יימצא לנו.

  11. לא מתבלבל

    הממשלה הורסת את החינוך כי היא רוצה שנהיה מטומטמים.

  12. לא מתבלבל

    הממשלה הורסת את החינוך כי היא רוצה שנהיה מטומטמים.

  13. אביעד

    ומתנהגים כמו גילדה שכל מטרתה לקבל קצת צטעלך בשביל חבריה.
    הם עושים זאת בעקשנות ועקביות ראויה לציון בינתיים. אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר בחשיבה צרה וקצרת טווח להחריד, ובעיקר מעליבה כלפי כל חברי הסגל הזוטר והסטודנטים.

  14. אביעד

    ומתנהגים כמו גילדה שכל מטרתה לקבל קצת צטעלך בשביל חבריה.
    הם עושים זאת בעקשנות ועקביות ראויה לציון בינתיים. אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר בחשיבה צרה וקצרת טווח להחריד, ובעיקר מעליבה כלפי כל חברי הסגל הזוטר והסטודנטים.

  15. סמולן

    כמעט ואין קשר בין הגופים הללו. המרצים עוסקים ביבוא וייצוג של ידע מארצות העולם. פה ושם גם ייצוג מקורי, אבל בסיס הכח שלהם אינו בישראל. קשה גם לראות איך זה יכול להיות אחרת. תחת לחץ, הם דורשים יותר כסף לעצמם, ומאיימים בעזיבה המונית לחו"ל, ובעצם, מאיימים בקבלה שיטתית של סוג של אנטי-ציונות פרגמטית. זהו מרכיב האיום המשתמע, והוא אכן מאיים, לפחות במישור מדומיין.

    המורות, לעומת זאת, מנסות לקבל תוספת שכר משמעותית, תוך שחיקת הרפורמה. השכר כבר הובטח להן, החשש הגדול הוא שבעקבות תוספת השכר, יגיעו לתחום הזה מורות חדשות ומוכשרות (אולי אפילו כמה מורים), ושהמהלך הבא יהיה לפטר בערך 70% מהמורות הנוכחיות.

    משרד האוצר יוצא מנקודת מוצא לפיה מה שריסק את מערכת החינוך הוא לא הקפיטליזם הדורסני, אלא דווקא ההתעלמות המוחלטת ממנו במערכת החינוך. ולכן, הם בעניין של להוסיף קפיטליזם מלוא החופן. ואם לא – לייצר חלופות פרטיות. שלא תהיה אי הבנה – אם לא היה איום פוליטי חמור, בדמות הצורך בערכי ליבה משותפים כדי שישראלים ימשיכו ללכת לצבא, החלופות הללו היו קמות מזמן. על כן, המורות מושקעות עד מעל לאוזניים בערכי הליבה הללו, ובגלל זה היתה דקה דומיה לזכר רבין בעצרת. כדי שמדינת ישראל תזכור מי יכול למשוך לה את השטיח מתחת לרגלים. כמו שהמרצים מאיימים בעזיבה לחו"ל, המורות מאיימות בחיסול צה"ל, ובמשתמע, בהרג המוני ובגירוש של היהודים מישראל. לא לטעות – גם מי שלא חושב שהערבים יניעו צבאות במידה וצה"ל יחלש, או שחושבת שהכיבוש של ישראל יהיה דבר נפלא לכולם, לא יכולים להתעלם מכך שבני השיח של המורות, אכן אוחזים ברעיון שהשירות בצבא, נגזרת של אותם ערכי ליבה, חיוני לגמרי לשרידותם הפיזית של היהודים.

    על כן, מה שמקשר בין המרצים והמורות הוא האיום על שרידות המדינה, והנכונות האישית לעשות בשרידות הזו שימוש ומניפולציה פוליטיים. למרבית הפלא, דווקא אנשי השמאל החברתי, בדרך כלל אחוקים של האנטי ציונים, לפחות במובנים חברתיים ואישיים, מציעים את הדרך האמצעית, שבה פועלים מתוך ערכים חברתיים הומניסטיים, ובלי לדבר אפילו שניה על השמדת ישראל כמטרה או כאמצעי. לדעתי, מדובר במשחק שבו האוצר ימצמץ בסופו של דבר: המרצים יקבלו יותר כסף, סך הכל זו לא ממש בעיה. המורות יקבלו גם, ואף אחד לא יפטר אותן בכדי לייעל את המערכת. שתשאר בעייתית ולמעשה תסמוך על הגניוס היהודי-פלסטיני-דרוזי כדי להפוך בסופו של דבר לבעל השכלה סבירה, לפחות לצרכי עבודה מקצועית. הסגל הזוטר גם הוא מתישהו יתקדם, אם כי אין לו את המנופים הללו. יהיה טוב.

  16. סמולן

    כמעט ואין קשר בין הגופים הללו. המרצים עוסקים ביבוא וייצוג של ידע מארצות העולם. פה ושם גם ייצוג מקורי, אבל בסיס הכח שלהם אינו בישראל. קשה גם לראות איך זה יכול להיות אחרת. תחת לחץ, הם דורשים יותר כסף לעצמם, ומאיימים בעזיבה המונית לחו"ל, ובעצם, מאיימים בקבלה שיטתית של סוג של אנטי-ציונות פרגמטית. זהו מרכיב האיום המשתמע, והוא אכן מאיים, לפחות במישור מדומיין.

    המורות, לעומת זאת, מנסות לקבל תוספת שכר משמעותית, תוך שחיקת הרפורמה. השכר כבר הובטח להן, החשש הגדול הוא שבעקבות תוספת השכר, יגיעו לתחום הזה מורות חדשות ומוכשרות (אולי אפילו כמה מורים), ושהמהלך הבא יהיה לפטר בערך 70% מהמורות הנוכחיות.

    משרד האוצר יוצא מנקודת מוצא לפיה מה שריסק את מערכת החינוך הוא לא הקפיטליזם הדורסני, אלא דווקא ההתעלמות המוחלטת ממנו במערכת החינוך. ולכן, הם בעניין של להוסיף קפיטליזם מלוא החופן. ואם לא – לייצר חלופות פרטיות. שלא תהיה אי הבנה – אם לא היה איום פוליטי חמור, בדמות הצורך בערכי ליבה משותפים כדי שישראלים ימשיכו ללכת לצבא, החלופות הללו היו קמות מזמן. על כן, המורות מושקעות עד מעל לאוזניים בערכי הליבה הללו, ובגלל זה היתה דקה דומיה לזכר רבין בעצרת. כדי שמדינת ישראל תזכור מי יכול למשוך לה את השטיח מתחת לרגלים. כמו שהמרצים מאיימים בעזיבה לחו"ל, המורות מאיימות בחיסול צה"ל, ובמשתמע, בהרג המוני ובגירוש של היהודים מישראל. לא לטעות – גם מי שלא חושב שהערבים יניעו צבאות במידה וצה"ל יחלש, או שחושבת שהכיבוש של ישראל יהיה דבר נפלא לכולם, לא יכולים להתעלם מכך שבני השיח של המורות, אכן אוחזים ברעיון שהשירות בצבא, נגזרת של אותם ערכי ליבה, חיוני לגמרי לשרידותם הפיזית של היהודים.

    על כן, מה שמקשר בין המרצים והמורות הוא האיום על שרידות המדינה, והנכונות האישית לעשות בשרידות הזו שימוש ומניפולציה פוליטיים. למרבית הפלא, דווקא אנשי השמאל החברתי, בדרך כלל אחוקים של האנטי ציונים, לפחות במובנים חברתיים ואישיים, מציעים את הדרך האמצעית, שבה פועלים מתוך ערכים חברתיים הומניסטיים, ובלי לדבר אפילו שניה על השמדת ישראל כמטרה או כאמצעי. לדעתי, מדובר במשחק שבו האוצר ימצמץ בסופו של דבר: המרצים יקבלו יותר כסף, סך הכל זו לא ממש בעיה. המורות יקבלו גם, ואף אחד לא יפטר אותן בכדי לייעל את המערכת. שתשאר בעייתית ולמעשה תסמוך על הגניוס היהודי-פלסטיני-דרוזי כדי להפוך בסופו של דבר לבעל השכלה סבירה, לפחות לצרכי עבודה מקצועית. הסגל הזוטר גם הוא מתישהו יתקדם, אם כי אין לו את המנופים הללו. יהיה טוב.

  17. יואל קורנבלום

    בהמשך לדבריך בעניין ה"הפלסטינים אזרחי ישראל" כפי שהבאת בכתבתך אנא שימי לב שבמדינת ישראל יש רק אזרחים ישראלים ואזרחי חוץ. אין אזרחים פלשתינאים במדינת ישראל. דבריך בעניין הזה משולים לדבריו של כל דמאגוג מצוי במטרה לחרחר ריב ומדון ושאר מריעין בישין. לכן אולי תסבירי לנו בבקשה מה עניין ה"אזרחים הפלשתינאים", לפי דבריך, לעניין מאבק המורות או המרצים או כל מאבק אחר במדינת ישראל.

  18. יואל קורנבלום

    בהמשך לדבריך בעניין ה"הפלסטינים אזרחי ישראל" כפי שהבאת בכתבתך אנא שימי לב שבמדינת ישראל יש רק אזרחים ישראלים ואזרחי חוץ. אין אזרחים פלשתינאים במדינת ישראל. דבריך בעניין הזה משולים לדבריו של כל דמאגוג מצוי במטרה לחרחר ריב ומדון ושאר מריעין בישין. לכן אולי תסבירי לנו בבקשה מה עניין ה"אזרחים הפלשתינאים", לפי דבריך, לעניין מאבק המורות או המרצים או כל מאבק אחר במדינת ישראל.

  19. שרון

    אנחנו חיים בדיקטטורה של ההון, תכירו את הקפיטלקרטיה. המטרה היא לבצע בישראל תהליך של חיסול כוחו של המעמד הבינוני. בקיצור: מקסיקו בקרוב כאן. אנחנו אמורים להיות חלשים, לא משכילים ולכלות את כוחותינו במאבק ההשרדות, כך שלא תשאר בנו שביב אנרגיה לחשוב פוליטיקה. ואז יבוא "מנהיג כריזמטי", כזה שהמגיב אסף מייחל לו, ויבטיח להחזיר לנו את החינוך, הבריאות, הכבוד, הערכים, הכסף, הדיור והעבודה, הללויה. אבל אולי נסארללה יבוא לפני כן, כי תיאוריית קורי העכביש שלו מסתמנת כנכונה.

  20. שרון

    אנחנו חיים בדיקטטורה של ההון, תכירו את הקפיטלקרטיה. המטרה היא לבצע בישראל תהליך של חיסול כוחו של המעמד הבינוני. בקיצור: מקסיקו בקרוב כאן. אנחנו אמורים להיות חלשים, לא משכילים ולכלות את כוחותינו במאבק ההשרדות, כך שלא תשאר בנו שביב אנרגיה לחשוב פוליטיקה. ואז יבוא "מנהיג כריזמטי", כזה שהמגיב אסף מייחל לו, ויבטיח להחזיר לנו את החינוך, הבריאות, הכבוד, הערכים, הכסף, הדיור והעבודה, הללויה. אבל אולי נסארללה יבוא לפני כן, כי תיאוריית קורי העכביש שלו מסתמנת כנכונה.

  21. אירית

    השהות באמריקה, במיוחד בהתחלה מביאה איתה שני תעתועים מרכזיים – הנוסטלגיה לחומוס ולמלפפון הישראלי, ובאותה מידה התחושה שאפשר להמציא איזה פטנט אמריקאי לתחלואי ישראל. כמובן, אפשר לייצר מצגת שתוביל למשרה בישראל. הא ותו לא. והחומוס נסבל כאשר יש מספיק כסף בישראל. (תעתוע המתפתח מאוחר יותר הוא בקשר ל"בישראל יש חברות של ממש"…וממנו צריך להזהר במיוחד).
    מידה של אחריות, עם זאת, לא היתה מזיקה. מי שיושב שם, כדאי שיזכור את הסמיכות והצמיגות של המציאות בישראל, שבה שום דבר לא זז, להיפך, ופתרונות קסם הם תמיד מקסם שוא. אני שבה להצעתי המעצבנת לסייע פיזית, מעשית, בקטן, למי שאפשר, תוך ניצול המשאבים שעומדים לרשות מי שנמצא שם, ובמיוחד במרכזי כוח. לחשוב בקטן, ולפעול בקטן, אישי, בפרטים, יסודי.
    אגב, זה גם מה שהאמריקאים עושים, כאשר הם מתלבשים על נושא, ולצד "מצגות הברק לפתרונות קסם שליק שלאק* נעשית עבודה יסודית, שקטה, לפעול על פרטים, כלומר, בני אדם בעלי שמות ומספרי זהות. החלק הזה, משום מה, חסר באקטיביזם וגם במלאכה האינטלקטואלית של הישראלים. זה גם הולם את הרוח הקפיטליסטית שבה היחיד הוא המפתח, ולכן משקיעים במיוחד בניטרול פרטים מסויימים ובהאדרת אחרים, בחילוץ פרטים מסויימים ופיתוחם, ובהזנחת אחרים, והמונים.
    צר על הנידנוד בסגנון קולומבו הסמרטוטר.

  22. אירית

    השהות באמריקה, במיוחד בהתחלה מביאה איתה שני תעתועים מרכזיים – הנוסטלגיה לחומוס ולמלפפון הישראלי, ובאותה מידה התחושה שאפשר להמציא איזה פטנט אמריקאי לתחלואי ישראל. כמובן, אפשר לייצר מצגת שתוביל למשרה בישראל. הא ותו לא. והחומוס נסבל כאשר יש מספיק כסף בישראל. (תעתוע המתפתח מאוחר יותר הוא בקשר ל"בישראל יש חברות של ממש"…וממנו צריך להזהר במיוחד).
    מידה של אחריות, עם זאת, לא היתה מזיקה. מי שיושב שם, כדאי שיזכור את הסמיכות והצמיגות של המציאות בישראל, שבה שום דבר לא זז, להיפך, ופתרונות קסם הם תמיד מקסם שוא. אני שבה להצעתי המעצבנת לסייע פיזית, מעשית, בקטן, למי שאפשר, תוך ניצול המשאבים שעומדים לרשות מי שנמצא שם, ובמיוחד במרכזי כוח. לחשוב בקטן, ולפעול בקטן, אישי, בפרטים, יסודי.
    אגב, זה גם מה שהאמריקאים עושים, כאשר הם מתלבשים על נושא, ולצד "מצגות הברק לפתרונות קסם שליק שלאק* נעשית עבודה יסודית, שקטה, לפעול על פרטים, כלומר, בני אדם בעלי שמות ומספרי זהות. החלק הזה, משום מה, חסר באקטיביזם וגם במלאכה האינטלקטואלית של הישראלים. זה גם הולם את הרוח הקפיטליסטית שבה היחיד הוא המפתח, ולכן משקיעים במיוחד בניטרול פרטים מסויימים ובהאדרת אחרים, בחילוץ פרטים מסויימים ופיתוחם, ובהזנחת אחרים, והמונים.
    צר על הנידנוד בסגנון קולומבו הסמרטוטר.

  23. חררדו לייבנר

    שלום יעל,
    אני מציע קריאה מציאותית שאיננה מסתכמת בחלוקה הטיפוסית בין רואי חצי הכוס הריקה לאלה המתלהבים מהחצי המלאה. זאת גם לא שאלה של פסימיים נגד אופטימיים. נכון, צודקים חלק מהמגיבים, שביתת המרצים היא צרה וסקטוריאלית בצורה מקוממת לנוכח המשבר הכללי בחינוך הציבורי ובכלל השירותים החברתיים. נכון, פחות מדי אנשים באוניברסיטאות מעורבים במאבקים וההפרטה המתמשכת מפנים נותנת את אותותיה – לדוגמא, בויכוחים בתוך הסגל בשאלה האם להשבית גם את התוכניות החוץ תקציביות לסטודנטים המשלמים שכר לימוד כפול ומכופל.
    אבל, לצד זה, יש התעוררות מסוימת בכל המגזרים בהשכלה הגבוהה, מרצות ומרצים, סטודנטיות ומרצים מין החוץ, סגל זוטר למיניו וסוגי ההעסקה המגוונים שלהם – כל אלה מדברים היום על הבעיות העמוקות יותר מאי פעם בעבר. שביתת המורות התיכוניות היא בהחלט אירוע יוצא דופן מהרבה בחינות, וקודם כל מבחינת התמיכה הציבורית חסרת התקדים בשביתה שפוגעת בציבור הרחב. יש מאבק, בצמתי הדרכים מורות ומורים מגלים נחישות חסרת תקדים, צעדה מרשימה של למעלה מ- 500 סטודנטיות ומרצות מסמינר הקיבוצים צעדה ביום שני בדרך נמיר לאורך של כ- 3 קילומטרים תוך חסימת הכביש. רוב המכוניות שעברו צפרו באהדה – עד כמה שזה סימן למשהו. יש תסיסה שלא הייתה בעבר, חלקה נובעת מעומק המשבר והתקדמות ההפרטות הנחשפים בבהירות מבהילה וחלקה המשך של מאבק הסטודנטים המשמעותי של השנה שעברה. יש גם גל מרענן של התארגנויות עובדים, עדיין רחוק מאוד מלהיות צונאמי אבל התחלה צנועה של שינוי מגמה בת עשרות שנים של התפרקות של העבודה המאורגנת לטובת התאגדות. וזה נובע בחלקו מעומק המשבר ובחלקו הלא מבוטל מפועלם המסור של פעילות ופעילים הראויים להוקרה.
    הכוחות הנאבקים היום הם חסרי תקדים – מעולם לא היו כל כך הרבה מגזרים וכל כך הרבה פרטים בעלי מודעות לצורך לבלום את ההפרטות של השירותים הציבוריים ולחפש אלטרנטיבות למדיניות הכלכלית האנטי-חברתית. מנקודת המבט הזאת, של המאבק, יש סיבות לחוש כוח ואופטימיות.
    מנקודת המבט של הכוחות העצומים עמם אנחנו מתמודדים, של יחסי הכוחות הכלליים – אנחנו עדיין רחוקים מבלימת ההפרטות והתהליכים החברתיים ההרסניים, מביסוסה של תרבות של סולידריות ומאבק על זכויות.
    המציאות באמת מדכאת, רבים מדי עדיין מסתכלים רק עצמם ורבים עוד יותר שבויים של תפיסות המצדיקות את המשך ההפרטה או ההשלמה עמה – אבל, שוב, הנאבקות והנאבקים רבים מאי פעם בעבר.

  24. חררדו לייבנר

    שלום יעל,
    אני מציע קריאה מציאותית שאיננה מסתכמת בחלוקה הטיפוסית בין רואי חצי הכוס הריקה לאלה המתלהבים מהחצי המלאה. זאת גם לא שאלה של פסימיים נגד אופטימיים. נכון, צודקים חלק מהמגיבים, שביתת המרצים היא צרה וסקטוריאלית בצורה מקוממת לנוכח המשבר הכללי בחינוך הציבורי ובכלל השירותים החברתיים. נכון, פחות מדי אנשים באוניברסיטאות מעורבים במאבקים וההפרטה המתמשכת מפנים נותנת את אותותיה – לדוגמא, בויכוחים בתוך הסגל בשאלה האם להשבית גם את התוכניות החוץ תקציביות לסטודנטים המשלמים שכר לימוד כפול ומכופל.
    אבל, לצד זה, יש התעוררות מסוימת בכל המגזרים בהשכלה הגבוהה, מרצות ומרצים, סטודנטיות ומרצים מין החוץ, סגל זוטר למיניו וסוגי ההעסקה המגוונים שלהם – כל אלה מדברים היום על הבעיות העמוקות יותר מאי פעם בעבר. שביתת המורות התיכוניות היא בהחלט אירוע יוצא דופן מהרבה בחינות, וקודם כל מבחינת התמיכה הציבורית חסרת התקדים בשביתה שפוגעת בציבור הרחב. יש מאבק, בצמתי הדרכים מורות ומורים מגלים נחישות חסרת תקדים, צעדה מרשימה של למעלה מ- 500 סטודנטיות ומרצות מסמינר הקיבוצים צעדה ביום שני בדרך נמיר לאורך של כ- 3 קילומטרים תוך חסימת הכביש. רוב המכוניות שעברו צפרו באהדה – עד כמה שזה סימן למשהו. יש תסיסה שלא הייתה בעבר, חלקה נובעת מעומק המשבר והתקדמות ההפרטות הנחשפים בבהירות מבהילה וחלקה המשך של מאבק הסטודנטים המשמעותי של השנה שעברה. יש גם גל מרענן של התארגנויות עובדים, עדיין רחוק מאוד מלהיות צונאמי אבל התחלה צנועה של שינוי מגמה בת עשרות שנים של התפרקות של העבודה המאורגנת לטובת התאגדות. וזה נובע בחלקו מעומק המשבר ובחלקו הלא מבוטל מפועלם המסור של פעילות ופעילים הראויים להוקרה.
    הכוחות הנאבקים היום הם חסרי תקדים – מעולם לא היו כל כך הרבה מגזרים וכל כך הרבה פרטים בעלי מודעות לצורך לבלום את ההפרטות של השירותים הציבוריים ולחפש אלטרנטיבות למדיניות הכלכלית האנטי-חברתית. מנקודת המבט הזאת, של המאבק, יש סיבות לחוש כוח ואופטימיות.
    מנקודת המבט של הכוחות העצומים עמם אנחנו מתמודדים, של יחסי הכוחות הכלליים – אנחנו עדיין רחוקים מבלימת ההפרטות והתהליכים החברתיים ההרסניים, מביסוסה של תרבות של סולידריות ומאבק על זכויות.
    המציאות באמת מדכאת, רבים מדי עדיין מסתכלים רק עצמם ורבים עוד יותר שבויים של תפיסות המצדיקות את המשך ההפרטה או ההשלמה עמה – אבל, שוב, הנאבקות והנאבקים רבים מאי פעם בעבר.

  25. ירדנה אלון

    אכן יש פער בין מאבק המרצים שנראה כהמשכו של הקו הנקוט בחברה הישראלית בה כל אחד דואג לעצמו ולאינטרסים של המילייה החברתי-מקצועי,מעמדי אליו הוא שייך ולעזאזל כל השאר, גם מאבקם של המורים התחיל ככזה, וכמדומני שכאן באתר העוקץ בעקבות דברים שכתבתי למורה שביקשה לצרף כמה שיותר תומכים למאבק ובו הסברתי מדוע אני תומכת במאבק מצד אחד ומדוע אשאר תומכת פאסיבית מאידך התחיל שינוי בתפיסה ועל כך יש להודות לעורכי האתר שנתנו במה לדברים ולתגובות.
    אמנם התחילו ניצנים של התפתחות של סולידריות חברתית וראיית הקשר שבין המאבקים יחד עם זאת אני מבקשת להוסיף עוד נדבך למאבק של המורים/ות,זה לא מספיק לטעמי הן כאזרחית והן כהורה השולח את ילדיו להתחנך במערכת החינוך הישראלית להאבק אך ורק על שכר ועל הקטנת תלמידים בכיתות וכיוצא באלה שכן אז המאבק נשאר כמאבק מנהלי גרידא.
    מקצוע ההוראה הוא מקצוע שיש בו יותר מענייני מנהלה, זהו מקצוע שמעביר תכנים וערכים , ולמן תחילתו של המאבק לא שמעתי ולא ראיתי בשום כלי תקשורת שהמורים/ות מבקשים לשים כחלק מהאג'נדה המאבקית שלהם גם את עניין התכנים שהם מעבירים ומלמדים,ואחת הרעות החולות של מערכת החינוך הישראלית מעבר לענייני מנהלה (כיתות צפופות,תנאי לימוד) היא התכנים והערכים שהיא מעבירה בעצם הבה נודה על האמת המורים הם סוכניו של המימסד המדכא, והם לרוב מעבירים תכנים שהתוצאה שלהם היא פני החברה כפי שהיא נראית היום,וזה חוזר אליהם כבומרנג (בעצם לא רק אליהם אל כולנו) חלק מן המאבק של המורים/ות על כן, או המשכו של המאבק לעניות דעתי ,צריך להיות עכשיו על התכנים ועל הערכים,שהם מעבירים או נאלצים להעביר,שכן מאבק חומרי צודק ככל שיהיה ללא מאבק גם על הרוח (והוראה כמקצוע היא גם עניינים שברוחו של עולם) מרוקן מתוכן וממשמעות את מקצוע ההוראה ומשאיר את בית הספר ואת המורים/ות כשמרטפים בשכר,האם זה כל מה שיש במקצוע ההוראה? שמרטפות?

  26. ירדנה אלון

    אכן יש פער בין מאבק המרצים שנראה כהמשכו של הקו הנקוט בחברה הישראלית בה כל אחד דואג לעצמו ולאינטרסים של המילייה החברתי-מקצועי,מעמדי אליו הוא שייך ולעזאזל כל השאר, גם מאבקם של המורים התחיל ככזה, וכמדומני שכאן באתר העוקץ בעקבות דברים שכתבתי למורה שביקשה לצרף כמה שיותר תומכים למאבק ובו הסברתי מדוע אני תומכת במאבק מצד אחד ומדוע אשאר תומכת פאסיבית מאידך התחיל שינוי בתפיסה ועל כך יש להודות לעורכי האתר שנתנו במה לדברים ולתגובות.
    אמנם התחילו ניצנים של התפתחות של סולידריות חברתית וראיית הקשר שבין המאבקים יחד עם זאת אני מבקשת להוסיף עוד נדבך למאבק של המורים/ות,זה לא מספיק לטעמי הן כאזרחית והן כהורה השולח את ילדיו להתחנך במערכת החינוך הישראלית להאבק אך ורק על שכר ועל הקטנת תלמידים בכיתות וכיוצא באלה שכן אז המאבק נשאר כמאבק מנהלי גרידא.
    מקצוע ההוראה הוא מקצוע שיש בו יותר מענייני מנהלה, זהו מקצוע שמעביר תכנים וערכים , ולמן תחילתו של המאבק לא שמעתי ולא ראיתי בשום כלי תקשורת שהמורים/ות מבקשים לשים כחלק מהאג'נדה המאבקית שלהם גם את עניין התכנים שהם מעבירים ומלמדים,ואחת הרעות החולות של מערכת החינוך הישראלית מעבר לענייני מנהלה (כיתות צפופות,תנאי לימוד) היא התכנים והערכים שהיא מעבירה בעצם הבה נודה על האמת המורים הם סוכניו של המימסד המדכא, והם לרוב מעבירים תכנים שהתוצאה שלהם היא פני החברה כפי שהיא נראית היום,וזה חוזר אליהם כבומרנג (בעצם לא רק אליהם אל כולנו) חלק מן המאבק של המורים/ות על כן, או המשכו של המאבק לעניות דעתי ,צריך להיות עכשיו על התכנים ועל הערכים,שהם מעבירים או נאלצים להעביר,שכן מאבק חומרי צודק ככל שיהיה ללא מאבק גם על הרוח (והוראה כמקצוע היא גם עניינים שברוחו של עולם) מרוקן מתוכן וממשמעות את מקצוע ההוראה ומשאיר את בית הספר ואת המורים/ות כשמרטפים בשכר,האם זה כל מה שיש במקצוע ההוראה? שמרטפות?

  27. שי נ.

    עם כל התמיכה במאבק החברתי ויציאה נגד ההפרטה הקיצונית, צריך להסתכל גם על הנתונים שפורסמו בדבר הנפוטיזם והשחיתות החברות הממשלתיות. ישראל הפכה לים של שחיתות ונפוטיזם עוד הרבה לפני ההפרטה וכך למעשה גוברת ההצדקה המוסרית לתהליך ההפרטה. כך נראה שאם בחברה פרטית עסקינן אז היעילות והאפקטיביות יהיו בראש ובראשונה לפני העסקת מקורבים, דבר שאכן מתרחש לילות לבקרים בחברות ממשלתיות. כאשר מנסים לצאת נגד ההפרטה של חברת החשמל (לדוג'), באותה הנשימה צריך לזכור שמדובר בחברה מושחתת שבנוייה בסגנון מלוכני ושבטי.
    תהליכי הפרטה לא מתרחשים יש מאין והם תוצאה של תהליכים חברתיים.

  28. שי נ.

    עם כל התמיכה במאבק החברתי ויציאה נגד ההפרטה הקיצונית, צריך להסתכל גם על הנתונים שפורסמו בדבר הנפוטיזם והשחיתות החברות הממשלתיות. ישראל הפכה לים של שחיתות ונפוטיזם עוד הרבה לפני ההפרטה וכך למעשה גוברת ההצדקה המוסרית לתהליך ההפרטה. כך נראה שאם בחברה פרטית עסקינן אז היעילות והאפקטיביות יהיו בראש ובראשונה לפני העסקת מקורבים, דבר שאכן מתרחש לילות לבקרים בחברות ממשלתיות. כאשר מנסים לצאת נגד ההפרטה של חברת החשמל (לדוג'), באותה הנשימה צריך לזכור שמדובר בחברה מושחתת שבנוייה בסגנון מלוכני ושבטי.
    תהליכי הפרטה לא מתרחשים יש מאין והם תוצאה של תהליכים חברתיים.

  29. שור

    כל אלו המתנגדים לרפורמות שוק בגלל שמרנות לכל שינוי באשר הוא,
    גורמים להעמקת הפערים החברתיים.

    רפורמות שוק הביאו לירידה דרמטית בעוני במדינות סקנדינביה.
    אין סיבה שלא יאומצו גם בישראל, צרפת ובכל מקום אחר לטובת האדם הפשוט.

    שור

  30. שור

    כל אלו המתנגדים לרפורמות שוק בגלל שמרנות לכל שינוי באשר הוא,
    גורמים להעמקת הפערים החברתיים.

    רפורמות שוק הביאו לירידה דרמטית בעוני במדינות סקנדינביה.
    אין סיבה שלא יאומצו גם בישראל, צרפת ובכל מקום אחר לטובת האדם הפשוט.

    שור

  31. לשי

    ישראל התדרדרה במדדי השחיתות בשנים האחרונות בצורה מבהילה ביחד עם התרבות ההפרטות. הסיבה לכך ברורה, יש 2 סוגי שחיתות: העדפת קרובים שנחשב לשחיתות רק במגזר הציבורי ולא במגזר הפרטי (שרי אריסון קיבלה את בנק פועלים מאבא שלה מבלי שהיו לה הכישורים לנהל את הבנק והיא נותנת כעת לבנה שיש לו השכלה תיכונית בלבד לנהל את אחד מקרנות השקעות שלה, כל המנהלים בחברת השמירה הפרטית "אבידר" שבה עבדתי בעברי היו שייכים לאותה משפחה או שהיו נשואים לבנות של קרובי משפחה, חברתי עובדת ככלכלנית בחברת "נצרים" שמכינה תביעות לפירמות ואנשי עסקים כנגד הבנקים (ריבית לא גבוהה מספיק וכו') והנפוטיזם שם חוגג וכו'). הצורה השנייה והחמורה יותר של שחיתות היא שוחד וקשרים בין הון-שלטון. ככל שיש יותר הפרטות ויותר פירמות לא נשלטות ע"י המדינה, אלא רק מפוקחות על ידיה, יש לאנשי עסקים יותר אינטרסים לשחד את הפוליטיקאים. ברגע שמחליטים על הפרטה, לבעל ההון יש אינטרס לשחד את הפוליטיקאים או את הפקידים הממשלתיים בכדי לזכות במכרז (יש גם לזכור שמכרז הוא לא לכל החיים, הוא מחודש אחרי זמן מסוים ואנשי השלטון יכולים לצפות לשוחד עתידיבמכרזים החדשים, זה מה שקורה כיום עם כל ההפרטות, במיוחד כאשר הליכוד שלט (אבל לא רק), חבר שלי שהוא איש עסקים טען בפני שבזמן שלטון מפלגת העבודה חלק גדול מהמכרזים היו משוחדים, אבל בזמן הליכוד כל המכרזים היו מזויפים) בנוסף, לבעל ההון יש אינטרס להמשיך לשחד אותם בכדי שהפיקוח לא יהיה נוקשה או במידה והמפקחים מצאו משהו על אותה חברה.

  32. לשי

    ישראל התדרדרה במדדי השחיתות בשנים האחרונות בצורה מבהילה ביחד עם התרבות ההפרטות. הסיבה לכך ברורה, יש 2 סוגי שחיתות: העדפת קרובים שנחשב לשחיתות רק במגזר הציבורי ולא במגזר הפרטי (שרי אריסון קיבלה את בנק פועלים מאבא שלה מבלי שהיו לה הכישורים לנהל את הבנק והיא נותנת כעת לבנה שיש לו השכלה תיכונית בלבד לנהל את אחד מקרנות השקעות שלה, כל המנהלים בחברת השמירה הפרטית "אבידר" שבה עבדתי בעברי היו שייכים לאותה משפחה או שהיו נשואים לבנות של קרובי משפחה, חברתי עובדת ככלכלנית בחברת "נצרים" שמכינה תביעות לפירמות ואנשי עסקים כנגד הבנקים (ריבית לא גבוהה מספיק וכו') והנפוטיזם שם חוגג וכו'). הצורה השנייה והחמורה יותר של שחיתות היא שוחד וקשרים בין הון-שלטון. ככל שיש יותר הפרטות ויותר פירמות לא נשלטות ע"י המדינה, אלא רק מפוקחות על ידיה, יש לאנשי עסקים יותר אינטרסים לשחד את הפוליטיקאים. ברגע שמחליטים על הפרטה, לבעל ההון יש אינטרס לשחד את הפוליטיקאים או את הפקידים הממשלתיים בכדי לזכות במכרז (יש גם לזכור שמכרז הוא לא לכל החיים, הוא מחודש אחרי זמן מסוים ואנשי השלטון יכולים לצפות לשוחד עתידיבמכרזים החדשים, זה מה שקורה כיום עם כל ההפרטות, במיוחד כאשר הליכוד שלט (אבל לא רק), חבר שלי שהוא איש עסקים טען בפני שבזמן שלטון מפלגת העבודה חלק גדול מהמכרזים היו משוחדים, אבל בזמן הליכוד כל המכרזים היו מזויפים) בנוסף, לבעל ההון יש אינטרס להמשיך לשחד אותם בכדי שהפיקוח לא יהיה נוקשה או במידה והמפקחים מצאו משהו על אותה חברה.

  33. שי נ.

    רק אמרתי שנתונים כמו "44% נפוטיזם בחברות ציבוריות" הם מסוג הדברים שמתניעים תהליכי הפרטה, אז שאף אחד אח"כ לא יתפלא אם זה מה שקורה.

    בוודאי שיש נתונים על הפרטות שבדרך-כלל קשים יותר להצגה שיכולים להעיד על קשיים בעניין אבל כמכלול ניתן לראות יותר תופעת מקורבים בחברות ציבוריות ויותר שבטיות.

    זוהי תרבות נלווית של תהליכים סוציאליסטיים שאינה חייבת להתממש אבל תמיד קיימת בתור אופציה – ריכוזיות כוח, כפי שראינו לדוגמא אצל הסובייטים. הרי מפא"י היתה מפלגת פועלים רק בשם ורק פועלים יהודים-אשכנזים.

    פשוט עניין הנפוטיזם והשחיתות בחברות ציבוריות הוא מסוג הדברים שנותנים לגיטמיציה להפרטות.

  34. שי נ.

    רק אמרתי שנתונים כמו "44% נפוטיזם בחברות ציבוריות" הם מסוג הדברים שמתניעים תהליכי הפרטה, אז שאף אחד אח"כ לא יתפלא אם זה מה שקורה.

    בוודאי שיש נתונים על הפרטות שבדרך-כלל קשים יותר להצגה שיכולים להעיד על קשיים בעניין אבל כמכלול ניתן לראות יותר תופעת מקורבים בחברות ציבוריות ויותר שבטיות.

    זוהי תרבות נלווית של תהליכים סוציאליסטיים שאינה חייבת להתממש אבל תמיד קיימת בתור אופציה – ריכוזיות כוח, כפי שראינו לדוגמא אצל הסובייטים. הרי מפא"י היתה מפלגת פועלים רק בשם ורק פועלים יהודים-אשכנזים.

    פשוט עניין הנפוטיזם והשחיתות בחברות ציבוריות הוא מסוג הדברים שנותנים לגיטמיציה להפרטות.

  35. לשי

    איך הגעת למסקנה שמפא"י פעלה רק בשם פועלים-אשכנזים, רמת הפערים הכלכליים ושיעור העוני בזמן שלטונה של מפא"י היה קטן בהרבה מרמת הפערים ושיעור העוני כיום. בעבר, לדוגמה, כמעט ולא היו עובדי קבלן והתנאים הסוציאליים של העובדים, כולל המזרחים, היו טובים בהרבה, כולל במקומות מסוימים אפילו להשתתף בהחלטות של מקום העבודה. האם עובדים מאורגנים בנמלים, בשדה התעופה וכו', אשר רובם מזרחים לא נהנו מפעולות ההסתדרות ומפא"י?

  36. לשי

    איך הגעת למסקנה שמפא"י פעלה רק בשם פועלים-אשכנזים, רמת הפערים הכלכליים ושיעור העוני בזמן שלטונה של מפא"י היה קטן בהרבה מרמת הפערים ושיעור העוני כיום. בעבר, לדוגמה, כמעט ולא היו עובדי קבלן והתנאים הסוציאליים של העובדים, כולל המזרחים, היו טובים בהרבה, כולל במקומות מסוימים אפילו להשתתף בהחלטות של מקום העבודה. האם עובדים מאורגנים בנמלים, בשדה התעופה וכו', אשר רובם מזרחים לא נהנו מפעולות ההסתדרות ומפא"י?

  37. יעל ברדה

    חרדדו – אני מאוד מסכימה שהחלוקה שלך אפקטיבית יותר. נראה לי שאאמץ אותה. יולי ספרה לי על הפרטים של חסימת דרך נמיר והפעולה הספונטנית ותגובת המשטרה (החריגה) היו מעניינים מאוד בעיני.
    אני מאלה שמאמינות (כמוך) שעצם השותפות במאבק מעצב תודעה פוליטית ולכן היה נדמה לי שנכון היה לבחון את האפשרות לחיבור בין המאבקים בצורה משמעותית. השאלה היא, כמו תמיד, איך עושים את החיבור, גם הפרקטי, אבל בעיקר הסמלי?
    ליואל קורנבלום. אני משערת שהתגובה שלך היא שאלה לגבי השימוש במונח פלסטינים אזרחי ישראל. אז הבהרה – הפלסטינים אזרחי ישראל אלו אזרחים ישראלים שהם בני העם הפלסטיני. הפלסטינים בעלי הדרכונים הישראלים נקראים ערביי 48, אלו שהצליחו להשאר לאחר הנכבה/ מלחמת 48. הפזורה הפלסטינית מתחלקת לאלו שנמצאים בשטחים הכבושים (ערביי 67) שהם תושבי השטחים ולתושבי מזרח ירושלים, שהם תושבי קבע עם תעודות זהות אבל אין להם דרכונים. שאר העם הפלסטיני נמצא בפזורה, בלבנון, ירדן, ארה"ב, אוסטרליה ועוד המון מקומות.
    התייחסתי לעניין השותפות של ועדת המעקב מכיוון שלדעתי מאבק חברתי משמעותי בישראל חייב להיות דו לאומי על מנת להצליח, משום שרק באופן הזה אפשר להתגבר על העליונות של השיח הבטחוני – מדיני ועל ההפרדה (לכאורה) שלו מהדיון הנוגע למשטר הכלכלי – חברתי.
    לאירית – לא הבנתי למה את מתכוונת.  

  38. יעל ברדה

    חרדדו – אני מאוד מסכימה שהחלוקה שלך אפקטיבית יותר. נראה לי שאאמץ אותה. יולי ספרה לי על הפרטים של חסימת דרך נמיר והפעולה הספונטנית ותגובת המשטרה (החריגה) היו מעניינים מאוד בעיני.
    אני מאלה שמאמינות (כמוך) שעצם השותפות במאבק מעצב תודעה פוליטית ולכן היה נדמה לי שנכון היה לבחון את האפשרות לחיבור בין המאבקים בצורה משמעותית. השאלה היא, כמו תמיד, איך עושים את החיבור, גם הפרקטי, אבל בעיקר הסמלי?
    ליואל קורנבלום. אני משערת שהתגובה שלך היא שאלה לגבי השימוש במונח פלסטינים אזרחי ישראל. אז הבהרה – הפלסטינים אזרחי ישראל אלו אזרחים ישראלים שהם בני העם הפלסטיני. הפלסטינים בעלי הדרכונים הישראלים נקראים ערביי 48, אלו שהצליחו להשאר לאחר הנכבה/ מלחמת 48. הפזורה הפלסטינית מתחלקת לאלו שנמצאים בשטחים הכבושים (ערביי 67) שהם תושבי השטחים ולתושבי מזרח ירושלים, שהם תושבי קבע עם תעודות זהות אבל אין להם דרכונים. שאר העם הפלסטיני נמצא בפזורה, בלבנון, ירדן, ארה"ב, אוסטרליה ועוד המון מקומות.
    התייחסתי לעניין השותפות של ועדת המעקב מכיוון שלדעתי מאבק חברתי משמעותי בישראל חייב להיות דו לאומי על מנת להצליח, משום שרק באופן הזה אפשר להתגבר על העליונות של השיח הבטחוני – מדיני ועל ההפרדה (לכאורה) שלו מהדיון הנוגע למשטר הכלכלי – חברתי.
    לאירית – לא הבנתי למה את מתכוונת.  

  39. שי נ.

    הכוונה היתה שמפא"י וגרורותיה התרבותיות קיימות עד היום ומתבטאות בנפוטיזם וריכוזיות של כוח. חברה יותר סוציאליסטית לא בהכרח חייבת להיות כל-כך ריכוזית ומושחתת, אבל אם אכן הדבר קורה זה יכול להסביר הרבה מתהליכי ההפרטה והלגיטימציה שלהם.

    נדמה לי שמאורעות ואדי-סאליב לא התרחשו בקפיטליזם.

  40. שי נ.

    הכוונה היתה שמפא"י וגרורותיה התרבותיות קיימות עד היום ומתבטאות בנפוטיזם וריכוזיות של כוח. חברה יותר סוציאליסטית לא בהכרח חייבת להיות כל-כך ריכוזית ומושחתת, אבל אם אכן הדבר קורה זה יכול להסביר הרבה מתהליכי ההפרטה והלגיטימציה שלהם.

    נדמה לי שמאורעות ואדי-סאליב לא התרחשו בקפיטליזם.

  41. ניצן אביב

    יישר כח לירדנה אלון, לחררדו לייבנר על תובנותיהם וליעל ברדה על מאמרה ותגובתה לדברי המגיבים.
    בנוסף לכל הדברים הנכוחים שהוזכרו, יש לעניות-דעתי לדרוש במפגיע שמאבקי המורות/ים מרצות/ים, ישולב ויוכלל כחלק וכנדבך במאבקי עובדים אחרים המתחוללים כעת במשק כולו: [עיתונאים, עובדי קבלן, מאבטחים, קלדניות, עובדי משק, מטפלות/ים, מלצריות ועובדי בתי-קפה וכמובן עובדים ערבים אזרחי המדינה ועובדים פלסטינאים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה מחו"ל]
    יש להעלות על נס את דבריה של יעל, על המאבקים כולם:
    "…כחלק ממאבק מעצב תודעה פוליטית…" ו- "…מאבק חברתי משמעותי בישראל [ש] חייב להיות דו-לאומי…]

  42. ניצן אביב

    יישר כח לירדנה אלון, לחררדו לייבנר על תובנותיהם וליעל ברדה על מאמרה ותגובתה לדברי המגיבים.
    בנוסף לכל הדברים הנכוחים שהוזכרו, יש לעניות-דעתי לדרוש במפגיע שמאבקי המורות/ים מרצות/ים, ישולב ויוכלל כחלק וכנדבך במאבקי עובדים אחרים המתחוללים כעת במשק כולו: [עיתונאים, עובדי קבלן, מאבטחים, קלדניות, עובדי משק, מטפלות/ים, מלצריות ועובדי בתי-קפה וכמובן עובדים ערבים אזרחי המדינה ועובדים פלסטינאים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה מחו"ל]
    יש להעלות על נס את דבריה של יעל, על המאבקים כולם:
    "…כחלק ממאבק מעצב תודעה פוליטית…" ו- "…מאבק חברתי משמעותי בישראל [ש] חייב להיות דו-לאומי…]

  43. לשי

    הליכוד הרבה יותר מושחת ממה שמפא"י אי פעם הייתה, וראשי המפלגות היום הם מליונרים בעלי הון והרבה יותר עשירים ממה שהיו ראשי מפא"י בתקופתם. לא סתם התדרדרנו בממדי השחיתות בצורה דרסטית בעשור האחרון.

  44. לשי

    הליכוד הרבה יותר מושחת ממה שמפא"י אי פעם הייתה, וראשי המפלגות היום הם מליונרים בעלי הון והרבה יותר עשירים ממה שהיו ראשי מפא"י בתקופתם. לא סתם התדרדרנו בממדי השחיתות בצורה דרסטית בעשור האחרון.