• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

דרוש שטן לשינוי חברתי

נירית צארום

בזמן האחרון נשמעים קולות רדיקלים המבקשים ליצור חזון קוהרנטי שיאחד את השורות. הקריאה הזאת מזכירה לי תמיד את הפרודייה המחודדת והמבריקה של מיכאל בולגקוב על "גן העדן" הסובייטי ברומן :"האמן ומרגריטה", ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אל השטן ממוסקבה. שנתיים עברו מאז שראיתי אותו לאחרונה  בפאנל על הדוקומנטריסט יוריס איבנס. במאית רוסיה מבוגרת הפריעה בפיסת אמת את השיח הרומנטי סביב סרטיו של איבנס, כשקראה להם תעמולה. היא דיברה על הכסף וטובות ההנאה שקיבל תמורתם מן השלטון הסובייטי, והזכירה שמי שניסה לתעד באותן שנים את המתרחש בברית המועצות נרצח או נשלח למחנות כפייה.

      התרבות האמריקאית לא שונה בהרבה מן הבחינה הזאת מן התרבות הסוביטיית, גם היא נעדרת שטן – כולם כאן מרגישים fantastic and great וכל רגש אנושי אחר שמאיים לערער את "גן העדן" הקפיטליסטי מטופל בנוגדיי דיכאון. נוגד הדיכאון שלי היה ונשאר בולגקוב החכם והמצחיק, אני קוראת אותו שוב מדי לילה לפני השינה מתוך העותק המרופט משימוש של "האמן ומרגריטה" שהבאתי במזוודת הספרים מישראל. הקריאה היפה לאחדות רדיקלית גורמת לי לייחל שוב להתגלמות שטנית בולגקובית דקה ואלגנטית שתקרע לגזרים את היופי הצודק של המאבקים החברתיים  בישראל. יופי בהמי ומדושן שצומח מן ההתעלמות והכחשה של המבנה הדכאני וההירארכי של החברה ושל השיח החברתי. כמו בכל חברה קפיטליטית, הביקורת על ההירארכייה תמיד נחשדת כביטוי של דטרמיניזם מעמדי ומושתקת ידי חזון אחדותי עגול ויפה, ממש "סדר עולם חדש". 

***

      הכחשה של יחסי דיכוי הירארכיים באה לידי ביטוי בכל רמות המאבק החברתי, החל מרמת הארגון הפועל לשינוי חברתי וכלה בשילוב כוחות בין סקטורים שונים במאבק להשגת מטרות דומות. ההירארכיה המעמדית מפוררת את המאבקים החברתיים והסוציאלים מבפנים.  ברמה הפרטית, פעיל חברתי שלא מזהה את המבנה ההירארכי של הארגון שהוא חבר בו הוא נאיבי או אדיוט. מי שכן מזהה אותו והוא לא מניפולטור גדול, רצוי שיבדוק את רוחב מוטת הכנפיים שלו לפני שימצא את עצמו מנוסח בהתאם לקפריזות ולצרכים של נותני הטון. מאחר ומעטים יהיו האנשים שיהיו מוכנים שיהיו מוכנים להתנדב כדי לקבל מרות, ומעטים עוד יותר יסכימו לעשות את זה לאורך זמן, הדינמיקה הזאת מביאה לאט אבל בטוח להצתמצמות שורות הארגון. הצתמצמות זו פוגמת באפקטיביות של פעולות הארגונים החברתיים ולבסוף במסר החברתי שלהם.

      האשלייה שאת מקומם של הפורשים ימלאו אנשים חדשים מתבדה, לא רק משום מיעוטם של בעלי החזון, אלא גם משום שמעמדם של ראשי ארגונים רק הולך ומתבצר עם הזמן ומעמיק את ההירארכייה בין הותיקים לבין אלה שזה מקרוב באו. לכן, לא החברה שבה פועל הארגון ושאותה הוא רוצה לשנות היא הסכנה הגדולה ביותר להתפוררותו, אלא המבנה ההירארכי שלו. את תוצאות המבנה ההירארכי של מאבקים חברתיים, ניתן לראות בכשלונן של מחאות חברתיות ושביתות, ובעובדה שמאבקים חברתיים פועלים לרווחתם של מעטים בלבד וברוב הגדול של המקרים לא  יוצרים שינוי כולל.

      הדברים מסתבכים עוד יותר כשמדובר בנסיון לשתף כוחות של סקטורים שונים להובלת מאבק חברתי , זה מסתבך ברמה הבסיסית ביותר –  ברמה של אמון וסולידריות. הפרחת סיסמאות באויר על מאבק כולל למען החינוך וההוראה בישראל ואפילו דיונים משותפים, לא יוצרים סדר יום חדש למאבק חברתי למען חינוך טוב יותר, אלא להיפך מוסיפים נדבך חדש ליחס הצבוע והמתנשא של המערכת האקדמית ביחס למצב החינוך בישראל. הרי הביקורת של אנשי אקדמיה על רמתם הירודה של בוגרי מערכת החינוך המגיעים לאוניברסיטאות, מושמעת אגב התעלמות בוטה מן העובדה שהאוניברסיטאות הן אלה שמכשירות כח אדם לחינוך ולהוראה.

      הצביעות הזאת היא לא רק סימפטום של מציאות שבה מעמדם של המורים הלך ונשחק לעומת מעמדם הטוב יחסית של הסגל האקדמי. הצביעות הזאת מבנה את מעמדה של האקדמיה, תוך חיפוי על כך שרמת הלימודים באוניברסיטאות בישראל הגיעה לשפל חסר תקדים בדיוק כמו מערכת החינוך. נוכח יחסי הכוחות הללו, מאבק משותף אמיתי בין ארגוני המרצים לארגוני המורים הוא חלום באספמיה ואני יכולה להבין בהחלט את המצדדים בהפרדת הכוחות הנאבקים. הרי מי יכול להבטיח למורים שבפגישות עם ראשי האוצר לא יושגו הישגים משמעותיים לטובת הסגל האקדמי על חשבון המורים?! מצד שני מבחינה אסטרטגית, אולי שווה למרצים לנצל את מעמדה הגבוה יחסית של השכלה הגבוה ביחס למערכת החינוך, ולא לחבור אל מאבקם של המורים.

      לסיכום, התעלמות מן הההירארכייה המעמדית לא זו בלבד שאינה פותרת את נזקיה, היא מחבלת בכל הרמות האפשרויות של המאבק החברתי, ברמת הפרט וברמת הכלל. להסוות אותה במוסכמה יפה ושקרית של שיתוף פעולה ואחווות הסקטורים המדומיינת מיצרת טקסטים לא רעים לפעמים, אבל הדבר הנורא באמת הוא שהמוסכמה כזאת, כמה היא יפה וקוהרנטית, ככה היא תוקעת בסד המילים היפות את האפשרות לשינוי אמיתי. חזונות אמיתיים לשינוי (ולא חזון אחד וקוהרנטי) הם אלה שמישירים מבט אל המציאות, מורכבת ועגומה ככל שתהא.

כנראה שיעניין אותך גם: