דברי חוכמה בנושא תקציב

איציק ספורטא

מה הבעיה היסודית של מערכת החינוך? "הבעיה היסודית היא לא תקציב החינוך. מדינת ישראל משקיעה יותר ויותר כסף בכל תלמיד ובכל זאת התוצאות הולכות ויורדות". תגידו מי שאומר דברים אלה כנראה יודע על מה הוא מדבר, אלא שהדובר הוא זה שדאג שתקציב החינוך יקוצץ ללא רחם. כי אם התקציב אינו הבעיה אזי דווקא קיצוץ אמור להביא לתועלת מרובה יותר. אלא שאותו אדם הוא שקיצץ ועדיין ממשיך לטעון שאנו משקיעים יותר ויותר כסף. הבנתי, קיצוץ בעולם מקביל הוא תוספת.

לא בשל המשפט שלמעלה החלטתי לכתוב כמה מילים אלא בעקבות המשפט המדהים הבא:  ""אנו נוטים לחשוב שכסף יעשה את העבודה אבל יש הרבה מקומות – ברפואה, פסיכולוגיה, צבא – בהם המצוינות היא לא פונקציה של כסף. בצבא, היחידות המצטיינות – אין להן שכר גבוה יותר. מה שקובע זה הסלקטיביות של המקצוע. אתה נותן סטאטוס וגאווה למקצוע. ככה זה אצל רופאים ופסיכולוגים". על פי זה יש בעצם שני סוגי בני אדם, האחד אנשי עסקים וחבר מרעיהם אשר המוטיבציה שלהם היא תוצאה של תמריצים כספיים, וכדי שאלו יפעלו צריך לשלם להם מיליונים, לדאוג שישלמו מעט מס ובכלל ללטף ולטפח אותם כאילו אין עולם בלעדיהם. לעומתם יש סוג אחר של אנשים שדווקא שכרם הנמוך הוא שמהווה תמריץ לגביהם. כסף לא מעניין אותם רק סטאטוס מקצועי ופשוט צריך לטפלל אותם להאמין שמקצועם הוא חשוב ובעל סטאטוס גבוה ואז לא צריך לשלם להם כמעט כלום. בעצם יש עוד סוג של בני אדם שאותם צריך ממש להכות כדי שיעשו משהו ולכן קוצצו הקצבאות שקיבלו ללא רחם על ידי הדובר הבלתי נלאה הזה שהעביר את הכספים הללו לקבוצה הראשונה שהיא החשובה באמת.  

הדברים הללו נאמרו בועידת ישראל לעסקים אותה ועידה שבה משתתפים כל אלו שמדיניותו של הדובר יצרה את התנאים להעשרתם כמעט ללא גבול. הוא גם מועמד אחת המפלגות לראשות הממשלה. רק בפני הקהל הזה אפשר לומר דברי הבל כאלה ולצאת בשלום כי מדובר בחבורה שתהפוך עולמות בכדי להאדיר את הונה על חשבון כל היתר.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. שי ברק

    בעיות מורכבות, דורשות מחשבה עמוקה ופתרונות מתאימים,
    אל לנו להסתפק בדרך בה מתנהל הממשל בישראל.

    מאת: שי ברק
    9.12.07

    מה משותף לסוגיית אימוץ ילדים ויתר זכויות אזרח במשפחות חד מיניות, למשבר בחינוך, לאלימות והפשיעה הגואות, לקטל בכבישים, להיעדר מיגון מספיק בפני טילים ורקטות קסאם, להיעדר היערכות מתאימה לרעידת אדמה, לצפיפות בבתיה"ח, למספר המשפחות, התקועות במעגל העוני ולסוגיות מורכבות וחברתיות נוספות ?

    הרכב מורחב של שופטי בג"ץ הורה היום (א') למשרד הפנים לקיים צו קודם של בית המשפט העליון, לפיו יש לרשום בנות זוג לסביות כשתי אמהותיו של תינוק של אחת מהן – לאחר שהאימוץ הוסדר בחו"ל. קרא/י כתבה של אבירם זינו ב-Ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480629,00.html

    מזה זמן רב, כבר לאחר שברוב חלקי החברה הישראלית, הם אינם מוקצים, מנהלים חברי הקהילה ההומו-לסבית, מאבק לקבלת זכויות אזרח שוות. הממשל במדינת ישראל, אטום לדרישתם המוסרית. יש מי שיטען כי מדובר בסוגיה בעלת רבדים שונים, בעלת שאלות נורמטיביות ובאשר לדמותה הרצויה של החברה בישראל. כל טענה יכולה לעלות באופן לגיטימי בין אם נכונה היא ובין אם לאו, אלה הם כללי השיח הדמוקרטי. יחד אם זאת, אין הממשל, בהיותו ממשל נבחר, פטור ממתן מענה לזכויות של אזרחי המדינה ואין הוא פטור מעיסוק בסוגיה זו.
    נראה כי הממשל, בוחר שלא להחליט ולהשאיר את המצב על כנו, משיקולים קואליציוניים ופוליטיים. וכמעט "לטמון ראשו בחול" ואפילו להתעלם מפסיקת הבג"ץ.

    המשבר בחינוך לא החל, ערב פרוץ שביתת המורים וכל בר דעת מבין כי אין מדובר רק בשכר המורים, באשר אליו יש עיוות המחייב תיקון. המשבר הוא מורכב הרבה יותר, הוא מורכב מגישה לחינוך ולמידת חשיבותו בסדר היום השלטוני, משיטות הלימוד, איכות ההוראה, כבוד המורה, שכרו, רף הדרישות ממורים, גודלן של הכתות, ביחס לאיכות הלימוד וממרכיבים נוספים. מישהו באמת מאמין, כי לא ניתן להעניק לתלמידי ישראל דעת וערכים טובים יותר במערכת החינוך ?

    המשבר בחינוך, הינו בן כשלושים שנים ובמהלכן, הלך והחריף ונוספו לו סיבות ונדבכים. הגורם העיקרי לו,
    הוא הורדת החינוך בסדר העדיפויות הלאומי. רן ארז, לא משמש כיו"ר ארגון המורים בכל התקופה הזו. הוא ודאי אינו האיש אליו יש להפנות אצבע מאשימה באשר למשבר העמוק במערכת החינוך. כפי שכתבתי, במאמר קודם, צווי המניעה, שהוציא ביה"ד הארצי לעבודה, לא יפתרו את המשבר העמוק ולא יהוו תמריץ למורים ללמד בחדווה ובהשקעה שהיינו רוצים שילמדו בהן.

    היום התבשרנו, כי ראש הממשלה ויו"ר ארגון המורים, נפגשו יחד עם שרת החינוך ומנכ"ל משרד האוצר ואמורים לעסוק במשבר. האם מדובר בישיבה ברצינות על המדוכה באשר לבעיות האמיתיות במערכת החינוך, או בניסיון לפתרון שייראה טוב בציבור ותו לא ? ימים יגידו.

    היום שוב קבלנו תזכורת, כי לא רק תלמידי ישראל נמצאים בתחתית סולם ההישגים של המדינות המפותחות, כך גם מערכת הבריאות, שיש בה רופאים מן הטובים בעולם. הצפיפות בבתיה"ח בישראל היא הגרועה בעולם המערבי. גם באשר לפשיעה והאלימות הגואות, לתאונות הדרכים ולמעגל העוני, להיערכות לרעידת אדמה שסביר ביותר שתקרה או למיגון מפני טילים, לא מציב הממשל פתרונות ראויים. ובעיות שאינן נפתרות, אינן נעלמות, הן צומחות ומחמירות.

    ח"כ בנימין נתניהו, שכה גאה, עד כדי התרברבות, בתכנית הכלכלית שהוביל בהיותו שר אוצר, קרא למובטלים ולמקבלי הקצבאות, ללכת לעבוד במקום להיסמך על קצבאות. בבסיס, הוא צדק. אלא, שכדי שהללו ילכו לעבוד, אם מרצון ובחירה ואם בלית ברירה, היה על הממשל, ליצור עבור אנשים אלה, שברובם אנשים טובים הם, הזדמנויות לתעסוקה. בכך, לא הושקעה די מחשבה. כך זה, אצל חסידי השוק החופשי וההפרטה. הם מניחים כי הם יזמו מהלך והשאר תלוי בכוחות השוק. מעגל העוני, לא הצטמצם מר נתניהו.

    הדוגמאות הן רבות ולכולן מכנים משותפים. כולן קשורות בחיינו כאן בישראל, כחברה, כאומה בחוסננו ככאלה ובאיכות החיים שלנו. כולן, בעיות מורכבות, שיש בהן צורך בתכנון לטווח ארוך, חשיבה יצירתית ואיזונים בין מענה לצרכים ושמירה על מסגרת תקציבית. כולן, ברות פתרון.

    שר האוצר, בר-און, התארח אמש בתכנית, "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. הוא נשאל מדוע לא אימץ את המתווה שהציע ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, (אדם, שכדברי המראיינת דנה וייס, מבין דבר או שניים בכלכלה) לפיו ההוצאה הממשלתית תגדל ב 2.5% בשנת 2008 במקום ב 1.7% כבשנים קודמות (גם זאת לאחר עליה מ 1% לאור דרישת סיעת העבודה) והתוספת תשמש למימון פתרונות בתחומים כמו אלה שנסקרו לעיל למשל.

    במענה לשאלה, השיב בין היתר השר בר-און כי מדובר במהלך המחייב הכנה ארוכה (וכי לא ניתן היה לחשוב עליו ולהכינו מבעוד מועד ? ש.ב.) ולכן לא ניתן יהיה ליישמו בתקציב 2008. כן, טען שר האוצר לגבי ח"כ ברוורמן כי הצעתו נגועה בפופוליזם. כך בצורה קלה ופשוטה התחמק שר האוצר ואיתו אנשי משרדו, מעיסוק אמיתי בסוגיה זו.

    הבעיות ידועות ויש גם מי שיודע מה צריך לתקן ואיך ניתן לתקן. אם כך, מדוע אנו תקועים שנים עם אותן בעיות ? סיבה אחת היא רדידות הממשל. לעיתים, במקום להיכנס לעובי הקורה ולשורשן של הבעיות, מעדיפים אנשי הממשל, פתרונות חלקיים וחסרים ובלבד שנשמרת מסגרת התקציב. לא לכל בעיה הפתרון תקציבי. לעיתים חקיקה מובנית וחכמה, יכולה ליתן מענה מבלי צורך בהגדלת תקציב. לא לכל בעיה שנדרש תקציב לפתרונה, לא ניתן להוסיפו. מלבד החשיבות שבשמירת מסגרות התקציב, הרי שניתן לתמרן בהקצאת המשאבים בתוך התקציב.

    בעיה כאובה נוספת, היא, התנתקות חלק מנבחרי הציבור והדרגים הממונים, מן העם. משולחי הנבחרים.
    לא מתוך שכחה, לא נאמרה, מילה על שחיתות ועל סאוב.

    במפגשים שאני מקיים עם אנשים רבים בקרב הציבור. כאלה שיש להם נגיעה לפוליטיקה וכאלה שאין להם כל מעורבות פוליטית, אני חש בתחושה של אובדן אמון בממשל. תחושה קשה של סקפטיות, שאפשר לעשות דברים אחרת.

    מכובדי, הציבור. כאחד מכם, אני אומר לכם כי אפשר. איך ? כוחכם בקלפי גדול לאין ערוך ממה שאתם מאמינים שהוא, ממה שרוצים שתאמינו שהוא.

    צ'רצ'יל אמר פעם כשנשאל מה הוא חושב על אמנות: "אמנות ללא מסורת, היא כמו גוף בלי נשמה. אמנות ללא חידוש, היא גוויה."

    ביום הבחירות, לכשיגיע, הצביעו והשפיעו, אל תעמדו מנגד. בחרו בפנים חדשות. באנשים הבאים עם יכולות וידיים נקיות. ככל שיצטרפו כוחות חדשים ורעננים כאלה למערכת הפוליטית, כך יהפוך מהר יותר הייאוש לתקווה. לא בכדי, ההמנון הלאומי שלנו, נקרא "התקווה". המדינה הזו קמה, כמעט כנגד כל הסיכויים. היא יכולה להמשיך להתקיים בגאון ובבטחה, עם נטפח חוסן חברתי ומנהיגות ראויה ואיכותית. מנהיגות שמובילה מהלכים ראויים, גם אם הם מורכבים וגם אם הם מסובכים. מנהיגות שתציב את החינוך והצדק החברתי באותה שורה עם השמירה על הביטחון והחתירה לשלום.

  2. שי ברק

    בעיות מורכבות, דורשות מחשבה עמוקה ופתרונות מתאימים,
    אל לנו להסתפק בדרך בה מתנהל הממשל בישראל.

    מאת: שי ברק
    9.12.07

    מה משותף לסוגיית אימוץ ילדים ויתר זכויות אזרח במשפחות חד מיניות, למשבר בחינוך, לאלימות והפשיעה הגואות, לקטל בכבישים, להיעדר מיגון מספיק בפני טילים ורקטות קסאם, להיעדר היערכות מתאימה לרעידת אדמה, לצפיפות בבתיה"ח, למספר המשפחות, התקועות במעגל העוני ולסוגיות מורכבות וחברתיות נוספות ?

    הרכב מורחב של שופטי בג"ץ הורה היום (א') למשרד הפנים לקיים צו קודם של בית המשפט העליון, לפיו יש לרשום בנות זוג לסביות כשתי אמהותיו של תינוק של אחת מהן – לאחר שהאימוץ הוסדר בחו"ל. קרא/י כתבה של אבירם זינו ב-Ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480629,00.html

    מזה זמן רב, כבר לאחר שברוב חלקי החברה הישראלית, הם אינם מוקצים, מנהלים חברי הקהילה ההומו-לסבית, מאבק לקבלת זכויות אזרח שוות. הממשל במדינת ישראל, אטום לדרישתם המוסרית. יש מי שיטען כי מדובר בסוגיה בעלת רבדים שונים, בעלת שאלות נורמטיביות ובאשר לדמותה הרצויה של החברה בישראל. כל טענה יכולה לעלות באופן לגיטימי בין אם נכונה היא ובין אם לאו, אלה הם כללי השיח הדמוקרטי. יחד אם זאת, אין הממשל, בהיותו ממשל נבחר, פטור ממתן מענה לזכויות של אזרחי המדינה ואין הוא פטור מעיסוק בסוגיה זו.
    נראה כי הממשל, בוחר שלא להחליט ולהשאיר את המצב על כנו, משיקולים קואליציוניים ופוליטיים. וכמעט "לטמון ראשו בחול" ואפילו להתעלם מפסיקת הבג"ץ.

    המשבר בחינוך לא החל, ערב פרוץ שביתת המורים וכל בר דעת מבין כי אין מדובר רק בשכר המורים, באשר אליו יש עיוות המחייב תיקון. המשבר הוא מורכב הרבה יותר, הוא מורכב מגישה לחינוך ולמידת חשיבותו בסדר היום השלטוני, משיטות הלימוד, איכות ההוראה, כבוד המורה, שכרו, רף הדרישות ממורים, גודלן של הכתות, ביחס לאיכות הלימוד וממרכיבים נוספים. מישהו באמת מאמין, כי לא ניתן להעניק לתלמידי ישראל דעת וערכים טובים יותר במערכת החינוך ?

    המשבר בחינוך, הינו בן כשלושים שנים ובמהלכן, הלך והחריף ונוספו לו סיבות ונדבכים. הגורם העיקרי לו,
    הוא הורדת החינוך בסדר העדיפויות הלאומי. רן ארז, לא משמש כיו"ר ארגון המורים בכל התקופה הזו. הוא ודאי אינו האיש אליו יש להפנות אצבע מאשימה באשר למשבר העמוק במערכת החינוך. כפי שכתבתי, במאמר קודם, צווי המניעה, שהוציא ביה"ד הארצי לעבודה, לא יפתרו את המשבר העמוק ולא יהוו תמריץ למורים ללמד בחדווה ובהשקעה שהיינו רוצים שילמדו בהן.

    היום התבשרנו, כי ראש הממשלה ויו"ר ארגון המורים, נפגשו יחד עם שרת החינוך ומנכ"ל משרד האוצר ואמורים לעסוק במשבר. האם מדובר בישיבה ברצינות על המדוכה באשר לבעיות האמיתיות במערכת החינוך, או בניסיון לפתרון שייראה טוב בציבור ותו לא ? ימים יגידו.

    היום שוב קבלנו תזכורת, כי לא רק תלמידי ישראל נמצאים בתחתית סולם ההישגים של המדינות המפותחות, כך גם מערכת הבריאות, שיש בה רופאים מן הטובים בעולם. הצפיפות בבתיה"ח בישראל היא הגרועה בעולם המערבי. גם באשר לפשיעה והאלימות הגואות, לתאונות הדרכים ולמעגל העוני, להיערכות לרעידת אדמה שסביר ביותר שתקרה או למיגון מפני טילים, לא מציב הממשל פתרונות ראויים. ובעיות שאינן נפתרות, אינן נעלמות, הן צומחות ומחמירות.

    ח"כ בנימין נתניהו, שכה גאה, עד כדי התרברבות, בתכנית הכלכלית שהוביל בהיותו שר אוצר, קרא למובטלים ולמקבלי הקצבאות, ללכת לעבוד במקום להיסמך על קצבאות. בבסיס, הוא צדק. אלא, שכדי שהללו ילכו לעבוד, אם מרצון ובחירה ואם בלית ברירה, היה על הממשל, ליצור עבור אנשים אלה, שברובם אנשים טובים הם, הזדמנויות לתעסוקה. בכך, לא הושקעה די מחשבה. כך זה, אצל חסידי השוק החופשי וההפרטה. הם מניחים כי הם יזמו מהלך והשאר תלוי בכוחות השוק. מעגל העוני, לא הצטמצם מר נתניהו.

    הדוגמאות הן רבות ולכולן מכנים משותפים. כולן קשורות בחיינו כאן בישראל, כחברה, כאומה בחוסננו ככאלה ובאיכות החיים שלנו. כולן, בעיות מורכבות, שיש בהן צורך בתכנון לטווח ארוך, חשיבה יצירתית ואיזונים בין מענה לצרכים ושמירה על מסגרת תקציבית. כולן, ברות פתרון.

    שר האוצר, בר-און, התארח אמש בתכנית, "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. הוא נשאל מדוע לא אימץ את המתווה שהציע ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, (אדם, שכדברי המראיינת דנה וייס, מבין דבר או שניים בכלכלה) לפיו ההוצאה הממשלתית תגדל ב 2.5% בשנת 2008 במקום ב 1.7% כבשנים קודמות (גם זאת לאחר עליה מ 1% לאור דרישת סיעת העבודה) והתוספת תשמש למימון פתרונות בתחומים כמו אלה שנסקרו לעיל למשל.

    במענה לשאלה, השיב בין היתר השר בר-און כי מדובר במהלך המחייב הכנה ארוכה (וכי לא ניתן היה לחשוב עליו ולהכינו מבעוד מועד ? ש.ב.) ולכן לא ניתן יהיה ליישמו בתקציב 2008. כן, טען שר האוצר לגבי ח"כ ברוורמן כי הצעתו נגועה בפופוליזם. כך בצורה קלה ופשוטה התחמק שר האוצר ואיתו אנשי משרדו, מעיסוק אמיתי בסוגיה זו.

    הבעיות ידועות ויש גם מי שיודע מה צריך לתקן ואיך ניתן לתקן. אם כך, מדוע אנו תקועים שנים עם אותן בעיות ? סיבה אחת היא רדידות הממשל. לעיתים, במקום להיכנס לעובי הקורה ולשורשן של הבעיות, מעדיפים אנשי הממשל, פתרונות חלקיים וחסרים ובלבד שנשמרת מסגרת התקציב. לא לכל בעיה הפתרון תקציבי. לעיתים חקיקה מובנית וחכמה, יכולה ליתן מענה מבלי צורך בהגדלת תקציב. לא לכל בעיה שנדרש תקציב לפתרונה, לא ניתן להוסיפו. מלבד החשיבות שבשמירת מסגרות התקציב, הרי שניתן לתמרן בהקצאת המשאבים בתוך התקציב.

    בעיה כאובה נוספת, היא, התנתקות חלק מנבחרי הציבור והדרגים הממונים, מן העם. משולחי הנבחרים.
    לא מתוך שכחה, לא נאמרה, מילה על שחיתות ועל סאוב.

    במפגשים שאני מקיים עם אנשים רבים בקרב הציבור. כאלה שיש להם נגיעה לפוליטיקה וכאלה שאין להם כל מעורבות פוליטית, אני חש בתחושה של אובדן אמון בממשל. תחושה קשה של סקפטיות, שאפשר לעשות דברים אחרת.

    מכובדי, הציבור. כאחד מכם, אני אומר לכם כי אפשר. איך ? כוחכם בקלפי גדול לאין ערוך ממה שאתם מאמינים שהוא, ממה שרוצים שתאמינו שהוא.

    צ'רצ'יל אמר פעם כשנשאל מה הוא חושב על אמנות: "אמנות ללא מסורת, היא כמו גוף בלי נשמה. אמנות ללא חידוש, היא גוויה."

    ביום הבחירות, לכשיגיע, הצביעו והשפיעו, אל תעמדו מנגד. בחרו בפנים חדשות. באנשים הבאים עם יכולות וידיים נקיות. ככל שיצטרפו כוחות חדשים ורעננים כאלה למערכת הפוליטית, כך יהפוך מהר יותר הייאוש לתקווה. לא בכדי, ההמנון הלאומי שלנו, נקרא "התקווה". המדינה הזו קמה, כמעט כנגד כל הסיכויים. היא יכולה להמשיך להתקיים בגאון ובבטחה, עם נטפח חוסן חברתי ומנהיגות ראויה ואיכותית. מנהיגות שמובילה מהלכים ראויים, גם אם הם מורכבים וגם אם הם מסובכים. מנהיגות שתציב את החינוך והצדק החברתי באותה שורה עם השמירה על הביטחון והחתירה לשלום.

  3. עמית

    ה"אישיות" המוזכרת טרחה לילל לפני כשנה, או שנתיים על מצבה הכספי הבעייתי
    כנראה שאז ה"אישיות" הזו לא הייתה שותפה למקצוע מרתק במיוחד…
    ועדיין יש במדינת ישראל אנשים – עניים – שמוכנים לתת קולם ל"אישיות" הזו…לך תבין…

  4. עמית

    ה"אישיות" המוזכרת טרחה לילל לפני כשנה, או שנתיים על מצבה הכספי הבעייתי
    כנראה שאז ה"אישיות" הזו לא הייתה שותפה למקצוע מרתק במיוחד…
    ועדיין יש במדינת ישראל אנשים – עניים – שמוכנים לתת קולם ל"אישיות" הזו…לך תבין…

  5. איציק ניסני

    ביבי מנסה להשתיל למורים עולם הפוך משלו .

    העולםשל ביבי ושלנו בנוי מסדר עדיפות :פרנסה בטחון שייכות סטטוס והגשמה .

    ביבי רוצה מהמורה את הלא אפשרי סדר עדיפות הפוך בה סדר העדיפות יהיה הגשמה סטטוס שייכות בטחון ובסוף פרנסה .

    תגובה לקטע מהמאמר שספורטא הביא עלמערכת תגמול מתומרצת .

    מערכת התגמול מתומרצת בפוליטיקה הנה ז'ובים………… במפעל הפיס(ראה מועמדותה של הח"כ רונית תירוש)
    ………… ראשי עיר (ראה רון חולדאי) .
    מעניין ששום מורה מוכשר באמת לא התקדם בתוך מערכת החינוך בישראל כי התגמול בחינוך הינו בהענקת עולם וערכים לתלמידים יום יום שעה שעה אין לו מטרה לכבוש פסגות.
    זה לא כמו התיגמול של שגריר ישראל באו"ם (בנימין נתניהו) לטפס ולרמוס ולהפוך להיות שר ראש ממשלה ויועץ .
    ולא לשכוח
    ביבי וחבריו בכנסת חיים על חשבון המיסים שלנו והמורים בפרט בקיצור הוא ותמיר ובראון ואולמרט הינם שליחי העם הזה והם הפנו לנו עורף.

  6. איציק ניסני

    ביבי מנסה להשתיל למורים עולם הפוך משלו .

    העולםשל ביבי ושלנו בנוי מסדר עדיפות :פרנסה בטחון שייכות סטטוס והגשמה .

    ביבי רוצה מהמורה את הלא אפשרי סדר עדיפות הפוך בה סדר העדיפות יהיה הגשמה סטטוס שייכות בטחון ובסוף פרנסה .

    תגובה לקטע מהמאמר שספורטא הביא עלמערכת תגמול מתומרצת .

    מערכת התגמול מתומרצת בפוליטיקה הנה ז'ובים………… במפעל הפיס(ראה מועמדותה של הח"כ רונית תירוש)
    ………… ראשי עיר (ראה רון חולדאי) .
    מעניין ששום מורה מוכשר באמת לא התקדם בתוך מערכת החינוך בישראל כי התגמול בחינוך הינו בהענקת עולם וערכים לתלמידים יום יום שעה שעה אין לו מטרה לכבוש פסגות.
    זה לא כמו התיגמול של שגריר ישראל באו"ם (בנימין נתניהו) לטפס ולרמוס ולהפוך להיות שר ראש ממשלה ויועץ .
    ולא לשכוח
    ביבי וחבריו בכנסת חיים על חשבון המיסים שלנו והמורים בפרט בקיצור הוא ותמיר ובראון ואולמרט הינם שליחי העם הזה והם הפנו לנו עורף.

  7. משה כץ

    איך נצביע לפנים חדשות ? למי ?
    ראה את הגמלאים שהיו ה"פנים החדשות" של הבחירות הקודמות ומיד לאחר הבחירות התבטלו למעשה לחלוטין ונטמעו במפלגה שכל מצעה הנו שלטון ללא ערכים מפלגה שבציניות נקראת קדימה למרות שהיא רק מדרדרת אותנו אחורה
    למי נצביע?
    עוד דוגמאות לפנים החדשות? שינוי, צומת, הדרך השלישית ואני בטח מדחיק את מי שהיה קודם.
    פה הפנים החדשות זה רק מקפצה. הציניות שלהם בה הם בועטים בערכים מדהימה אותי כל פעם מחדש.

  8. משה כץ

    איך נצביע לפנים חדשות ? למי ?
    ראה את הגמלאים שהיו ה"פנים החדשות" של הבחירות הקודמות ומיד לאחר הבחירות התבטלו למעשה לחלוטין ונטמעו במפלגה שכל מצעה הנו שלטון ללא ערכים מפלגה שבציניות נקראת קדימה למרות שהיא רק מדרדרת אותנו אחורה
    למי נצביע?
    עוד דוגמאות לפנים החדשות? שינוי, צומת, הדרך השלישית ואני בטח מדחיק את מי שהיה קודם.
    פה הפנים החדשות זה רק מקפצה. הציניות שלהם בה הם בועטים בערכים מדהימה אותי כל פעם מחדש.

  9. שי נ.

    בקורב הוא חוזר, האיש שתרם יותר מכל להיווצרות כדור השלג האנטי אנושי. הוא חוזר בדרך דמוקרטית להפליא על ידי אותם אנשים שהוא זימבר קודם לכן. למרות זאת אני אופטימי. ניתוחים היסטוריים מראים שכאשר מעמד ביניים מגיע לשאול תחתיות אז הוא נזכר לפעול by any means necessary. כנראה שצריך יהיה להגיע לתחתית כדי לשנות כיוון. נראה שאין ברירה.

  10. שי נ.

    בקורב הוא חוזר, האיש שתרם יותר מכל להיווצרות כדור השלג האנטי אנושי. הוא חוזר בדרך דמוקרטית להפליא על ידי אותם אנשים שהוא זימבר קודם לכן. למרות זאת אני אופטימי. ניתוחים היסטוריים מראים שכאשר מעמד ביניים מגיע לשאול תחתיות אז הוא נזכר לפעול by any means necessary. כנראה שצריך יהיה להגיע לתחתית כדי לשנות כיוון. נראה שאין ברירה.

  11. סמי ארגון

    ה"אישיות" שמשטה בציבור די רחב, מן הראוי היה שיחרימו אותה. אולם, אם הייתה זו אך אישיות מגוחכת, בלתי מזיקה, פארודית בנוסח 'פינוקיו', אפשר היה להתעלם ממנה. כיוון שאין זה כך ומדובר באישיות מסוכנת, מהתלת, מוליכה שולל ומצליחה בכך באורח מוזר ביותר – יש צורך בכל הזדמנות בלתי-חגיגית לחשוף את "מבושיה" ושקריה המבישים.
    נראה כי הוא מצליח בקרב 2 סוגי ציבורים קוטביים: בעלי ההון ובעלי החור הכרוני. לשניהם הוא דאג בזמנו במכה אחת:
    הוא הרחיב את הונם של בעלי ההון, והרחיב את החור של האחרים. הנהייה המוזרה של אלה שפגע בהם, היא עניין לפסיכולוגים וסוציולוגים. אין ספק כי 'דיסוננס-קוגנטיבי' יכול להסביר את הערצתם של העשוקים מן העושק הלזה.

  12. סמי ארגון

    ה"אישיות" שמשטה בציבור די רחב, מן הראוי היה שיחרימו אותה. אולם, אם הייתה זו אך אישיות מגוחכת, בלתי מזיקה, פארודית בנוסח 'פינוקיו', אפשר היה להתעלם ממנה. כיוון שאין זה כך ומדובר באישיות מסוכנת, מהתלת, מוליכה שולל ומצליחה בכך באורח מוזר ביותר – יש צורך בכל הזדמנות בלתי-חגיגית לחשוף את "מבושיה" ושקריה המבישים.
    נראה כי הוא מצליח בקרב 2 סוגי ציבורים קוטביים: בעלי ההון ובעלי החור הכרוני. לשניהם הוא דאג בזמנו במכה אחת:
    הוא הרחיב את הונם של בעלי ההון, והרחיב את החור של האחרים. הנהייה המוזרה של אלה שפגע בהם, היא עניין לפסיכולוגים וסוציולוגים. אין ספק כי 'דיסוננס-קוגנטיבי' יכול להסביר את הערצתם של העשוקים מן העושק הלזה.

  13. שי נ.

    התמיכה בו מוכיחה שוב ושוב עד כמה חזק האתוס המיליטריסטי. עד כמה אנו רוצים מנהיג "חזק", מה שזה לא יהיה. נראה לי אבל שאם אולמרט יפנה את מקומו ללבני אז המאזן ישתנה.

  14. שי נ.

    התמיכה בו מוכיחה שוב ושוב עד כמה חזק האתוס המיליטריסטי. עד כמה אנו רוצים מנהיג "חזק", מה שזה לא יהיה. נראה לי אבל שאם אולמרט יפנה את מקומו ללבני אז המאזן ישתנה.

  15. אלי

    כדי שדבריך היפים לא יצלצלו כמליצות חסרות שחר, כדאי שתתיחס לנקודת המוצא למצב הבלתי נסבל הזה של השלטון.
    אני מתכוון לשיטת הבחירות. כל עוד נימצא בשיטה ההרסנית של הבחירות היחסיות, השיטה הנוהגת היום, המצב ילך ויירע. חייבים לשנות את השיטה לבחירות אזוריות, והייתי אומר- בחירות אזוריות בלבד, לפחות בהתחלה, בלי שום
    שילוב עם שיקולים של הבטחת ייצוג לאנשים ידועי שם. ממש כמו באנגליה או באופן שונה קצת בארה"ב.
    כמובן, מהפך כזה לא יכול לקרות בארץ הדמוקרטית, או אולי "הדמוקרטית" שלנו, לכן, לצערי, אני אומר שדבריך הם לא
    יותר ממליצות.

  16. אלי

    כדי שדבריך היפים לא יצלצלו כמליצות חסרות שחר, כדאי שתתיחס לנקודת המוצא למצב הבלתי נסבל הזה של השלטון.
    אני מתכוון לשיטת הבחירות. כל עוד נימצא בשיטה ההרסנית של הבחירות היחסיות, השיטה הנוהגת היום, המצב ילך ויירע. חייבים לשנות את השיטה לבחירות אזוריות, והייתי אומר- בחירות אזוריות בלבד, לפחות בהתחלה, בלי שום
    שילוב עם שיקולים של הבטחת ייצוג לאנשים ידועי שם. ממש כמו באנגליה או באופן שונה קצת בארה"ב.
    כמובן, מהפך כזה לא יכול לקרות בארץ הדמוקרטית, או אולי "הדמוקרטית" שלנו, לכן, לצערי, אני אומר שדבריך הם לא
    יותר ממליצות.

  17. שלומי

    עוד מעט, בכנס הרצליה, נשמע שוב את האסטרטג, עוזי ארד, ואת המחנך, שמשון שושני, עם אותם דברים בדיוק. כל החברים ממרכז שלם והבינתחומי – אותה גברת בשינוי אדרת. בדיוק כמו נתניהו, ממשיכים לדקלם את המטרה השחוקה על "התקציב המנופח" של משרד החינוך, על "סדר ומשמעת" צבאית, ועל מנהל בית ספר שבכלל לא ידע שהוא צ'אוצ'סקו.

  18. שלומי

    עוד מעט, בכנס הרצליה, נשמע שוב את האסטרטג, עוזי ארד, ואת המחנך, שמשון שושני, עם אותם דברים בדיוק. כל החברים ממרכז שלם והבינתחומי – אותה גברת בשינוי אדרת. בדיוק כמו נתניהו, ממשיכים לדקלם את המטרה השחוקה על "התקציב המנופח" של משרד החינוך, על "סדר ומשמעת" צבאית, ועל מנהל בית ספר שבכלל לא ידע שהוא צ'אוצ'סקו.

  19. שירה אוחיון

    משום מה, אני שבמשך שנים כותבת, מרצה ועוסקת בביקורת על החינוך בישראל ועל מעמד המורות, נותרתי קצת אדישה כלפי השביתה הזו והורדתי פרופיל על אף שאני מכירה בדבר חשיבותה . אולי בגלל שאני מדחיקה בשנתיים האחרונות את התקופה הרעה שעברה עלי בשנים האחרונות כמורה., אני לשמחתי נחלצתי ממקצוע ההוראה לפני שנתיים ולא מעוניינת יותר לשמוע. אולי בגלל שכשזעקתי על מעמדן העגום של המורות בישראל (המהוות רוב של 90% ביסודי ו 75% בעל יסודי), על הפיכתן לשק חבטות לאומי, ועל הפקרת החינוך הציבורי – לא ראיתי את המוני המורות מסביבי מזדהות עם דברי, או אפילו מהנהנות בראשן לאות הסכמה. גם כשפוטרתי בשל הבעת עמדותיי נגד ועדת דוברת ונגד לשרת החינוך לימור לבנת, לא ראיתי אף אחת מהן מתייצבת לצדי ולו רק אל מול המנהלת, אף שלרובן היה ברור מה משמעות הרפורמה הזו עבורן. והנה שוב אנו שומעים את קולה של לימור לבנת בוקע מגרונו של ביבי ומתייג שוב את המורים כאשמים בכישלונה המחפיר של מערכת החינוך.

    אני מודה שרגשותיי כלפי השביתה הזו מעורבים:
    מצד אחד, אני שמחה על קריסת מערכת החינוך הממלכתית ועל התפרקותה. עם חינוך מעוות כזה אני אומרת עדיף שהילדים ישבו בבית. מערכת החינוך בישראל היא מערכת לא משכילה, שמובילה את תלמידיה לצייתנות ולחשיבה אחידה, על גבול הפאשיזם, היא אשמה בהיעדר חשיבה ביקורתית ובהיעדר מחאה אזרחית על העברת מרבית נכסי המדינה לאוליגארכיה מצומצמת של משפחות ההון, על הניצול המחפיר של העובדים ושלילת זכויותיהם הסוציאליות, ועל קהות החושים והגזענות של החברה שלנו כלפי "האחר" בין אם הוא אתיופי, מהגר עבודה או פלסטיני. כך יכול השלטון להוביל את המדינה למלחמה אכזרית ומיותרת מבלי שיתעורר דיון ציבורי בדבר נחיצותה, ומבלי שאף אחד יצייץ ביחס לאפשרות של פיתרון המשבר בדרכים אחרות: למשל בדרכים דיפלומטיות או רחמנא לצלן בדרכי שלום (שהפכה למילת גנאי). ואם כבר יש מי שיעז לבקר את החשיבה המיליטריסטית מיד הוא מוכרז כ"עוכר ישראל" ונידון לחרם ולנידוי מהשבט הזה הקרוי מדינת ישראל.
    בשבוע שעבר הוזמנתי להשתתף בדיון בתכנית "פוליטיקה" שעסק בנושאי אי שוויון ופערים במערכת החינוך. לא ממש נתנו לי לדבר שם, בעיקר כשניסיתי להעמיד לבחינה את השימוש במושגים כמו "פערים" ו"קיפוח". שוב חזרו על המאנטרות השחוקות על "הפערים בחינוך" ועל כך שהמערכת אינה שוויונית,כאילו מדובר בגזירות משמיים, ולא במעשי ידי הממסד עצמו.
    מערכת החינוך בישראל אין לה דבר עם האתוס הדמוקרטי של שוויון הזדמנויות, נהפוך הוא: היא מחוללת הפערים ואי השוויון הגדולה ביותר בישראל כבר מראשית הקמתה. היא זו שמייצרת באמצעות הסללה ותיעול מהגיל הרך את המעמדות השונים: מן הצד האחד פועלים (שהם מן הסתם גם "שחורים") ומן הצד השני היא משכפלת את האליטות (שהן מן הסתם לבנות ואשכנזיות ברובן). ככל שיעמיק תהליך ההפרטה תהליך זה של יצירת "פערים" בין מעוטי היכולת לבעלי ההון רק ילך ויגבר, בין מזרחים לאשכנזים, בין יהודים לערבים, על האתיופים אין בכלל מה לדבר…. להם יצרו מערכת נפרדת שתשמור על לובן המערכת. אפרטהייד עפ"י מיטב המסורת הדרום אפריקאית…
    מצד שני, ברור לי שהמורות הן אולי המעוז האחרון של עבודה מאורגנת והמאבק על החינוך הוא מאבק פמיניסטי וחברתי ממדרגה ראשונה: לא רק על מעמדן של המורות ודימוין העצמי והציבורי , אלא על מעמדן של נשים עובדות בישראל בכלל ועל גובה שכרן. גם בהיבט של ההירארכיה הבית ספרית הפנימית יש למאבק הזה נגד "הרפורמה" היבטים פמיניסטיים חשובים. ברור לי גם שמערכת החינוך היא מנוע היחידי שיכול להוציא את החברה הישראלית מקיבעונה ומקיפאונה המוסרי ולשמש כמכשיר למוביליזציה חברתית, ולכן ההפקרה הפושעת של תלמידים, מורים והורים, אזרחי המדינה היא הרת אסון לכולנו.

  20. שירה אוחיון

    משום מה, אני שבמשך שנים כותבת, מרצה ועוסקת בביקורת על החינוך בישראל ועל מעמד המורות, נותרתי קצת אדישה כלפי השביתה הזו והורדתי פרופיל על אף שאני מכירה בדבר חשיבותה . אולי בגלל שאני מדחיקה בשנתיים האחרונות את התקופה הרעה שעברה עלי בשנים האחרונות כמורה., אני לשמחתי נחלצתי ממקצוע ההוראה לפני שנתיים ולא מעוניינת יותר לשמוע. אולי בגלל שכשזעקתי על מעמדן העגום של המורות בישראל (המהוות רוב של 90% ביסודי ו 75% בעל יסודי), על הפיכתן לשק חבטות לאומי, ועל הפקרת החינוך הציבורי – לא ראיתי את המוני המורות מסביבי מזדהות עם דברי, או אפילו מהנהנות בראשן לאות הסכמה. גם כשפוטרתי בשל הבעת עמדותיי נגד ועדת דוברת ונגד לשרת החינוך לימור לבנת, לא ראיתי אף אחת מהן מתייצבת לצדי ולו רק אל מול המנהלת, אף שלרובן היה ברור מה משמעות הרפורמה הזו עבורן. והנה שוב אנו שומעים את קולה של לימור לבנת בוקע מגרונו של ביבי ומתייג שוב את המורים כאשמים בכישלונה המחפיר של מערכת החינוך.

    אני מודה שרגשותיי כלפי השביתה הזו מעורבים:
    מצד אחד, אני שמחה על קריסת מערכת החינוך הממלכתית ועל התפרקותה. עם חינוך מעוות כזה אני אומרת עדיף שהילדים ישבו בבית. מערכת החינוך בישראל היא מערכת לא משכילה, שמובילה את תלמידיה לצייתנות ולחשיבה אחידה, על גבול הפאשיזם, היא אשמה בהיעדר חשיבה ביקורתית ובהיעדר מחאה אזרחית על העברת מרבית נכסי המדינה לאוליגארכיה מצומצמת של משפחות ההון, על הניצול המחפיר של העובדים ושלילת זכויותיהם הסוציאליות, ועל קהות החושים והגזענות של החברה שלנו כלפי "האחר" בין אם הוא אתיופי, מהגר עבודה או פלסטיני. כך יכול השלטון להוביל את המדינה למלחמה אכזרית ומיותרת מבלי שיתעורר דיון ציבורי בדבר נחיצותה, ומבלי שאף אחד יצייץ ביחס לאפשרות של פיתרון המשבר בדרכים אחרות: למשל בדרכים דיפלומטיות או רחמנא לצלן בדרכי שלום (שהפכה למילת גנאי). ואם כבר יש מי שיעז לבקר את החשיבה המיליטריסטית מיד הוא מוכרז כ"עוכר ישראל" ונידון לחרם ולנידוי מהשבט הזה הקרוי מדינת ישראל.
    בשבוע שעבר הוזמנתי להשתתף בדיון בתכנית "פוליטיקה" שעסק בנושאי אי שוויון ופערים במערכת החינוך. לא ממש נתנו לי לדבר שם, בעיקר כשניסיתי להעמיד לבחינה את השימוש במושגים כמו "פערים" ו"קיפוח". שוב חזרו על המאנטרות השחוקות על "הפערים בחינוך" ועל כך שהמערכת אינה שוויונית,כאילו מדובר בגזירות משמיים, ולא במעשי ידי הממסד עצמו.
    מערכת החינוך בישראל אין לה דבר עם האתוס הדמוקרטי של שוויון הזדמנויות, נהפוך הוא: היא מחוללת הפערים ואי השוויון הגדולה ביותר בישראל כבר מראשית הקמתה. היא זו שמייצרת באמצעות הסללה ותיעול מהגיל הרך את המעמדות השונים: מן הצד האחד פועלים (שהם מן הסתם גם "שחורים") ומן הצד השני היא משכפלת את האליטות (שהן מן הסתם לבנות ואשכנזיות ברובן). ככל שיעמיק תהליך ההפרטה תהליך זה של יצירת "פערים" בין מעוטי היכולת לבעלי ההון רק ילך ויגבר, בין מזרחים לאשכנזים, בין יהודים לערבים, על האתיופים אין בכלל מה לדבר…. להם יצרו מערכת נפרדת שתשמור על לובן המערכת. אפרטהייד עפ"י מיטב המסורת הדרום אפריקאית…
    מצד שני, ברור לי שהמורות הן אולי המעוז האחרון של עבודה מאורגנת והמאבק על החינוך הוא מאבק פמיניסטי וחברתי ממדרגה ראשונה: לא רק על מעמדן של המורות ודימוין העצמי והציבורי , אלא על מעמדן של נשים עובדות בישראל בכלל ועל גובה שכרן. גם בהיבט של ההירארכיה הבית ספרית הפנימית יש למאבק הזה נגד "הרפורמה" היבטים פמיניסטיים חשובים. ברור לי גם שמערכת החינוך היא מנוע היחידי שיכול להוציא את החברה הישראלית מקיבעונה ומקיפאונה המוסרי ולשמש כמכשיר למוביליזציה חברתית, ולכן ההפקרה הפושעת של תלמידים, מורים והורים, אזרחי המדינה היא הרת אסון לכולנו.

  21. שי נ.

    היו כבר פרופסורים צרפתיים שהצטרפו להפגנה וזרקו אבנים על משטרה.
    המורים הוציאו מאה אלף לכיכר ושום גבה שלטונית לא הורמה.

    כבר כתבתי כאן את מה שנותר לעשות אבל לא הסכימו לפרסם את זה כי זה לא היה כל-כך נחמד. זה היה דיי אלים.

  22. שי נ.

    היו כבר פרופסורים צרפתיים שהצטרפו להפגנה וזרקו אבנים על משטרה.
    המורים הוציאו מאה אלף לכיכר ושום גבה שלטונית לא הורמה.

    כבר כתבתי כאן את מה שנותר לעשות אבל לא הסכימו לפרסם את זה כי זה לא היה כל-כך נחמד. זה היה דיי אלים.