סעדיה מרציאנו איננו

מאיר בביוף

                        הבוקר נודע, לדאבוננו, שסעדיה מרציאנו הלך לעולמו. תחושה מוזרה היא לסגל את הרעיון שמעתה יוזכרו שמו ופועלו המבורכים והחשובים בלשון עבר. סעדיה, איש מוסררה,  לוחם ללא חת וללא לאות למיגור הגזענות והעוולות בחברה בישראל, קורץ מחומרים נדירים השמורים למהפכנים אמתיים שהפכו אותו לזן של מהפכנים שלצערנו נכחד וכבר אינו קיים.

את סעדיה פגשתי, בראשונה, בכותל המערבי דווקא, שם שבתו רעב הפנתרים השחורים במחאה על הגזענות האנטי-מזרחית (אז קראו לזה "אפליות נגד עדות המזרח"). זה היה בראשית שנת 1971, עוד בטרם באו לעולם ההפגנות הגדולות והאלימות אשר הרעידו את אמות הספים של מדינת ישראל הזחוחה, היהירה והבוטחת בעצמה, ישראל שלאחר מה שקרוי "מלחמת ששת הימים". אז, כנער בשנות העשרה לחייו, הסתכלתי על סעדיה ושאר הפנתרים בהערצה רבה. הנון-קונפורמיזם שלהם כלפי הממסד המפא"יי שהיום, במבט לאחור, נראה כה מובן מאליו,היה בימים ההם  זהה בערכו לחציית הרוביקון. הדיבורים על גזענותו של הממסד האשכנזי היו, למעשה, לא יותר מהתלחשויות מפוחדות בחדרי-חדרים מחשש שמא יבולע למוחים בדרך של פיטורים מהעבודה או הפסקת החברות בקופת החולים של ההסתדרות הכל-יכולה. סעדיה, צ`ארלי ביטון, ראובן אברג`יל וחבריהם עשו קפיצה נחשונית ובאומץ רב שברו שתיקה מזרחית רבת שנים.

בניגוד לתנאי הלוקסוס של הפסבדו-מאבק של השמאל האשכנזי, הפנתרים נאלצו להירמס תחת לחץ מכבש אדיר של הממסד, שלא בחל בשום אמצעי כדי לדכא את ההתקוממות המזרחית שהפנתרים סימלו וסימנו. הממסד כה שנא ופחד מהם, שלא נרתע אפילו להפעיל נגדם מעצרי מנע. גולדה מאיר, שעמדה אז בראשות הממשלה, אולצה להחצין את כל הרפש הגזעני שלה, שעד אז היה שמור לה ולחבריה האשכנזים. ה "הם לא נחמדים" שלה היווה רק כותרת ראשית לתפיסת עולמה הפרימיטיבית והחשוכה. עוצמת גזענותה ומוגבלותה השכלית מנעו בעדה מלהבין אפילו את משמעות דבריה. גם דבריה בעניין הפלשתינאים ("אין עם פלשתינאי") היו בעיניה לא פחות מאשר מושכל ראשון שאינו ניתן לערעור.

אני זוכר את הפגנת הפנתרים ב-18.5.71 כאילו התקיימה רק אתמול. ההפגנה החלה בנאומים בככר הדוידקה במרכז ירושלים. גרתי במרחק של דקות ממקום ההפגנה. היו כשלוש-מאות איש. לאחר שהנואמים השונים סיימו את דבריהם, קרא סעדיה לכל המתאספים לצעוד, בניגוד לתנאי רישיון ההפגנה, לעבר ככר ציון, כמה דקות הליכה מככר הדוידקה. כמהפכן אידיאליסטי לא היה לו אכפת להפר את תנאי הרישיון ולשבת בכלא. כולנו צעדנו לעבר ככר ציון, שם נתבקשנו ע"י סעדיה וחבריו לשבת על הכביש. מאותו רגע הככר נקראה ככר יהדות המזרח. סגן מפקד משטרת ירושלים דאז, סנ"צ אברהם תורגמן –משרתם הבלתי נלאה של אדוניו האשכנזים – הורה למפגינים להתפנות "תוך שתי דקות". עוד בטרם סיים את דבריו והשוטרים, על פרשיהם, אלותיהם ומכת"זיהם (רכבים להתזת מים צבעוניים ), פרצו מכל סימטה אפשרית והכו במפגינים מכות רצח כפי שלא נ ראו עד אז ומאז.

מאותה הפגנה זכורים לי במיוחד שני קטעים הקשורים בסעדיה. שוטר חמוש באלה ובקסדה רץ בהיסטריה אחרי אשה הרה עם עגלת תינוק וחבט בה באכזריות רבה באלתו. הדבר התרחש במורד רח` בן יהודה, וכשאותו שוטר צעד בגפו לעבר ככר ציון במטרה לחבור לחבריו, בא מאחוריו סעדיה, רכן לכוון רגליו של השוטר והפך אותו על ראשו כשקול חבטת הקסדה של השוטר מהדהד. הקטע השני היה בויכוח מלווה בקללות במרוקאית שהתפתח בין סעדיה ובין בלש משטרה (גם לו קראו תורג`מן). לפתע, סעדיה אמר לבלש שאם הוא גבר שיזרוק את תעודת השוטר שלו ויילך איתו ל"פייר פייט". הבלש הסכים. שניהם צעדו לעבר סימטה חשוכה, לא רחוק מביתי דאז, כשהתברר שזו היתה מלכודת מלוכלכת. בסימטה זו הסתתרו בלשים נוספים שחבטו ובעטו בסעדיה דקות ארוכות שנמשכו כנצח. מייד אחר כך הוא נכלא, וזה הסיפור שמסתתר מאחורי התמונה המפורסמת של סעדיה מתא המעצר במגרש הרוסים.

חווייה נוספת שעברתי עם סעדיה והפנתרים היא "סילוק" ארגזי בקבוקי החלב (מרץ, 1972 , אם אני זוכר נכון) מצומת  הרחובות מטודלה-עזה שברחביה, העמסתם על משאית צבאית ש"נידב" חייל ממוסררה, וחלוקת החלב לעניי מעברת האזבסטונים שבקרית היובל. מתחת לכל בקבוק חלב היה מונח כרוז שמסביר לתושבי המעברה שעדיף שיהיה חלב לתינוקות שלהם מאשר לחתולי רחביה.

סעדיה, כמו מזרחים רבים אחרים, סבר שיש מקום לשיתוף פעולה בין המזרחים ובין השמאל האשכנזי, אך כמו בכל האינטראקציות שהיו למזרחים עם האשכנזים, באיזשהו שלב האשכנזים חשו מחוייבות הרבה יותר גדולה לדעותיהם הקדומות מאשר לערכים האוניברסליים שבהם הם מתנאים לשוא. במקרה של סעדיה, היה זה סירובו של מאיר פעיל לפנות את כסאו בכנסת לטובת סעדיה, עפ"י הסכם רוטציה בשל"י.  סירובו של פעיל היה אבן נוספת בנדבך הגזענות האשכנזית. למותר לציין שלאחר מקרה זה גם מעט האמון שהיה לסעדיה כלפי השמאל האשכנזי, התנדף כלא היה. לא היה זה, כמובן, המקרה הראשון – ובודאי שאינו האחרון – וכל אחד מוזמן לשאול בימים אלה את ח"כ רן כהן מה שלום הגזענות בשמאל האשכנזי.

36 שנה לאחר שראיתיו בראשונה, יובא היום סעדיה מרציאנו למנוחת עולמים. וכמו שאמרו חז"ל: חבל על דאבדין ואין משתכחין.   

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. חיים ברעם

    עוד לפני שהתגברנו על הלם מותו של דודי מחלב ז"ל נאלצנו הבוקר לעכל גם את הידיעה המרה על מותו של חברי הטוב סעדיה מרציאנו. הוא היה לוחם חברתי עקבי ואיש מלא רעיונות כרימון. בשנות השמונים לחמנו יחד כדי שהסכם הרוטאציה בשל"י בינו לבין מאיר פעיל יכובד. נחלנו הצלחה אחרי קרבות מרים וגם הפקנו לקחים חשובים. אבל להערכה ולניתוח נרחבים של סעדיה יגיע הזמן בקרוב מאוד. בינתיים, אין לי אלא לבכות את מותו ללא עת.

    חיים ברעם

  2. חיים ברעם

    עוד לפני שהתגברנו על הלם מותו של דודי מחלב ז"ל נאלצנו הבוקר לעכל גם את הידיעה המרה על מותו של חברי הטוב סעדיה מרציאנו. הוא היה לוחם חברתי עקבי ואיש מלא רעיונות כרימון. בשנות השמונים לחמנו יחד כדי שהסכם הרוטאציה בשל"י בינו לבין מאיר פעיל יכובד. נחלנו הצלחה אחרי קרבות מרים וגם הפקנו לקחים חשובים. אבל להערכה ולניתוח נרחבים של סעדיה יגיע הזמן בקרוב מאוד. בינתיים, אין לי אלא לבכות את מותו ללא עת.

    חיים ברעם

  3. עו"ד רובי נתאי

    את סעדיה מרצינו הכרתי לא ממש מקרוב. בסה"כ חלקנו במשרדים משותפים בבנין סנסור בירושלים, במחצית השניה של שנות התשעים. מפעם לפעם היה פונה לשאול לעצתי, ותמיד הסברתי לו פנים וניסיתי לסייע בידו ככל שניתן. פשוט זה הגיע לו. זה הגיע לאיש שחיפש כל דרך לשפר את מעמדם הנחות של בני השכונות, כמי שזיהה בין הראשונים את המשמעות ההרסנית של הפערים החברתים העדתיים, ואת העובדה שהממסד השלט לא מצא להם עד עצם היום הזה מזור.

    סעדיה חיפש דרך לקרב את הנוער בשכונות, כשחשש מהנפילה של בני הנוער לשימוש לרעה בסמים. הוא חשב איך יהיה בידו לטפל בבני הנוער האלה, איך יוכל לשרת את האידיאל שבני הנוער האלה יזכו לחיים טובים משלו.

    סעדיה, אדם יקר, עד היום אני רואה את שערו הזרוק לאחור, כמו היה לאחד המהפכנים בדרום אמריקה. הוא היה בעיני גבר שבגברים, שמעולם לא ניסה להסתיר את מה שאינו. ישיר הוגן עניני ומעל לכל זאת אדם טוב. ראו לו את זה בעינים.

    כואב הלב לחשוב שאיננו עוד עמנו

    יהי זכרו ברוך.

  4. עו"ד רובי נתאי

    את סעדיה מרצינו הכרתי לא ממש מקרוב. בסה"כ חלקנו במשרדים משותפים בבנין סנסור בירושלים, במחצית השניה של שנות התשעים. מפעם לפעם היה פונה לשאול לעצתי, ותמיד הסברתי לו פנים וניסיתי לסייע בידו ככל שניתן. פשוט זה הגיע לו. זה הגיע לאיש שחיפש כל דרך לשפר את מעמדם הנחות של בני השכונות, כמי שזיהה בין הראשונים את המשמעות ההרסנית של הפערים החברתים העדתיים, ואת העובדה שהממסד השלט לא מצא להם עד עצם היום הזה מזור.

    סעדיה חיפש דרך לקרב את הנוער בשכונות, כשחשש מהנפילה של בני הנוער לשימוש לרעה בסמים. הוא חשב איך יהיה בידו לטפל בבני הנוער האלה, איך יוכל לשרת את האידיאל שבני הנוער האלה יזכו לחיים טובים משלו.

    סעדיה, אדם יקר, עד היום אני רואה את שערו הזרוק לאחור, כמו היה לאחד המהפכנים בדרום אמריקה. הוא היה בעיני גבר שבגברים, שמעולם לא ניסה להסתיר את מה שאינו. ישיר הוגן עניני ומעל לכל זאת אדם טוב. ראו לו את זה בעינים.

    כואב הלב לחשוב שאיננו עוד עמנו

    יהי זכרו ברוך.

  5. מכלוף

    יהי זכרו ברוך..והמשך למורשתו החברתית

  6. מכלוף

    יהי זכרו ברוך..והמשך למורשתו החברתית

  7. שור

    יהא זכרו ברוך,
    הספד עצוב ומרגש.

    נקווה שהמימשל הישראלי האטום ידע להנציח את מורשת המאבק החברתי שלו כמו שבארה"ב הנציחו את מורשתו של מרטין לותר קינג.

    שור

  8. שור

    יהא זכרו ברוך,
    הספד עצוב ומרגש.

    נקווה שהמימשל הישראלי האטום ידע להנציח את מורשת המאבק החברתי שלו כמו שבארה"ב הנציחו את מורשתו של מרטין לותר קינג.

    שור

  9. איציק ניסני

    סעדיה היה אדם שהאמין בעצמו וספג בתוכו יותר מכל אחד אחר את כזבי הממסד .
    סעדיה הסיר בידיו החשופות את מורסת מחדל ההפליה בלב העם פן יהפוך לסרטן . .
    אני מקדיש לו את המילים משירתו של יהודה עמיחי :

    "זכרו והזכירו לפרי שנשר-את העלים ואת הענף
    הזכירו לקוצים הקשים -שהיו רכים וירוקים באביב
    ואל תשכחו
    שגם האגרוף "הקמוץ היה פעם -כף יד פתוחה ומושטת למעננו .
    יהי זכרו ברוך

  10. איציק ניסני

    סעדיה היה אדם שהאמין בעצמו וספג בתוכו יותר מכל אחד אחר את כזבי הממסד .
    סעדיה הסיר בידיו החשופות את מורסת מחדל ההפליה בלב העם פן יהפוך לסרטן . .
    אני מקדיש לו את המילים משירתו של יהודה עמיחי :

    "זכרו והזכירו לפרי שנשר-את העלים ואת הענף
    הזכירו לקוצים הקשים -שהיו רכים וירוקים באביב
    ואל תשכחו
    שגם האגרוף "הקמוץ היה פעם -כף יד פתוחה ומושטת למעננו .
    יהי זכרו ברוך

  11. ג. אביבי

    תנחומי למשפחת מרציאנו, קרוביו וכל מוקיריו.
    מותו בטרם עת של סעדיה מרציאנו מסמל מותה של הרומנטיקה ושל מרד הנעורים של המאבק המזרחי. הופעת הפנתרים השחורים וסעדיה בראשם, שברה קשר של שתיקה מזרחית מנוונת נוכח שיגרת האפליות והגזענות הממסדית אשכנזית.
    מאז מרד הפנתרים, שסעדיה כה הטיב לקדמו, לא קמה עוד מנהיגות למאבק מזרחי על אף שהעבודה עוד רבה. המאבק המזרחי, מסתבר, צריך להתנהל בכל מישורי החיים ומטבע הדברים הוא מצריך מנהיגויות שונות בכל תחום, מתמיכה במשפחות מעוטות יכולת ועד שוויון מוחלט באקדמיה ומדעים, ברשות השופטת ובממשל. מי ייתן שהמרץ והאומץ של סעדיה ז"ל ינחו את כל מובילי המאבק, עד להשגת השוויון המלא.
    יהי זכרו ברוך.

  12. ג. אביבי

    תנחומי למשפחת מרציאנו, קרוביו וכל מוקיריו.
    מותו בטרם עת של סעדיה מרציאנו מסמל מותה של הרומנטיקה ושל מרד הנעורים של המאבק המזרחי. הופעת הפנתרים השחורים וסעדיה בראשם, שברה קשר של שתיקה מזרחית מנוונת נוכח שיגרת האפליות והגזענות הממסדית אשכנזית.
    מאז מרד הפנתרים, שסעדיה כה הטיב לקדמו, לא קמה עוד מנהיגות למאבק מזרחי על אף שהעבודה עוד רבה. המאבק המזרחי, מסתבר, צריך להתנהל בכל מישורי החיים ומטבע הדברים הוא מצריך מנהיגויות שונות בכל תחום, מתמיכה במשפחות מעוטות יכולת ועד שוויון מוחלט באקדמיה ומדעים, ברשות השופטת ובממשל. מי ייתן שהמרץ והאומץ של סעדיה ז"ל ינחו את כל מובילי המאבק, עד להשגת השוויון המלא.
    יהי זכרו ברוך.

  13. נסים מוסק

    יום יבוא וכיכר ציון תיקרא כיכר סעדיה מרציאנו.
    אני מאמין!

  14. נסים מוסק

    יום יבוא וכיכר ציון תיקרא כיכר סעדיה מרציאנו.
    אני מאמין!

  15. יעל

    לא חל שינוי גדול מאז, אלא שהיום הגזענות יותר שקטה, מובנית בתוך חוקים, קיימת בחלוקת משאבים גבוהה שאינה ניתנת להבנתם של הדיוטות. צאו וראו – האם השתנה משהו במפה? בשכונות המגורים? באוניברסיטאות? בצבא?

  16. יעל

    לא חל שינוי גדול מאז, אלא שהיום הגזענות יותר שקטה, מובנית בתוך חוקים, קיימת בחלוקת משאבים גבוהה שאינה ניתנת להבנתם של הדיוטות. צאו וראו – האם השתנה משהו במפה? בשכונות המגורים? באוניברסיטאות? בצבא?

  17. משה נגבי

    תמיד ראיתי זאת כזכות גדולה כאשר פנה אלי בטלפון וגם בפגישות אקראי (לרוב במרכז העיר בסביבת קפה רימון) וראה לנכון לתת בי אמון לשתפני – ולו כנותן עצה – במאבקיו החברתיים הבלתי נלאים, גם כאשר חזותו כבר העידה על מחלתו. התרשמתי עמוקות ממחוייבותו לציבור שמתוכו צמח ובעיקר מכך שבניגוד לאחרים – הפוליטיקה לא קילקלה ולא הכתימה את האדם שבו. חסרים כיום אנשים כמותו בכנסת.

  18. משה נגבי

    תמיד ראיתי זאת כזכות גדולה כאשר פנה אלי בטלפון וגם בפגישות אקראי (לרוב במרכז העיר בסביבת קפה רימון) וראה לנכון לתת בי אמון לשתפני – ולו כנותן עצה – במאבקיו החברתיים הבלתי נלאים, גם כאשר חזותו כבר העידה על מחלתו. התרשמתי עמוקות ממחוייבותו לציבור שמתוכו צמח ובעיקר מכך שבניגוד לאחרים – הפוליטיקה לא קילקלה ולא הכתימה את האדם שבו. חסרים כיום אנשים כמותו בכנסת.

  19. חזי מחלב

    אילו היה חלילה דניאל כהן-בנדיט, היהודי הג'ינג'י הגרמני-צרפתי, שעמד בראש מרד הסטודנטים ב-68 בצרפת הולך לעולמו (שיאריך ימים,הלוואי), אמצעי התקשורת בצרפת וגם בגרמניה, היו מייחדים לילות כימים לשידורים על קורות חייו ועל פועלו והשפעתו.

    סעדיה מרציאנו הוא המקבילה של החברה הישראלית לכהן -בנדיט.אתמול זיפזפתי בין 3 הערוצים כדי לראות כיצד הם מסקרים את מותו של הפנתר המהפכן. רק בערוצ 1 הכינו כתבה כדבעי. בערוץ 2 , היתה ידיעה מצולמת שהכילה כ-60 מילים בלבד, וערוץ 10 עד כמה שהספקתי לראות בזיפזופי המהיר לא היתה התייחסות כלל.

    אילו היה מת למשל הליצן האוויל ("אני אוהב את הפלוגה ושונא את המדינה"), יהונתן גפן, האיש ש"גנבו לו את המדינה", ומי שיש לו קיבעונות ילדות משמימים ואידיאלזציה אינפנטילית של העבר ("היה להם בשביל מה לקום בבוקר"), או לחלופין, המכשפה הגזענית עירית לינור, היתה הולכת לעולמה, ("לערבים אין שום תרבות"-להזכירכם מדובר ביותר משלש מאות מיליון בני-אדם), או אז התקשורת "הישראלית" היתה מפציצה לנו מהבוקר עד הערב, השכם והערב וחוזר חלילה, במשך כמה ימים רצופים את העיניים והאוזניים.

    אבל עכשיו מי מת? בסך הכל מזרחי ממוסררה, לא משלנו.

    ואם זו לא תקשורת גזענית ומגעילה, אז באמת איני יודע מהי תקשורת הפועלת כיאות וכהלכה. אגב, הדברים אמורים גם לגבי האתרים של העיתונים. הסקירות על סעדיה הן תמציתיות ומיכניות ממש. במעריב, ב-nrg (אולי אני טועה)לא מצאתי כל התייחסות עד כה.

    אשר לסעדיה מרציאנו נוחו עדן, שהיתה לי הזכות להכירו מקרוב והיטב, על כך בפעם אחרת.

    ליבי שבור!

  20. חזי מחלב

    אילו היה חלילה דניאל כהן-בנדיט, היהודי הג'ינג'י הגרמני-צרפתי, שעמד בראש מרד הסטודנטים ב-68 בצרפת הולך לעולמו (שיאריך ימים,הלוואי), אמצעי התקשורת בצרפת וגם בגרמניה, היו מייחדים לילות כימים לשידורים על קורות חייו ועל פועלו והשפעתו.

    סעדיה מרציאנו הוא המקבילה של החברה הישראלית לכהן -בנדיט.אתמול זיפזפתי בין 3 הערוצים כדי לראות כיצד הם מסקרים את מותו של הפנתר המהפכן. רק בערוצ 1 הכינו כתבה כדבעי. בערוץ 2 , היתה ידיעה מצולמת שהכילה כ-60 מילים בלבד, וערוץ 10 עד כמה שהספקתי לראות בזיפזופי המהיר לא היתה התייחסות כלל.

    אילו היה מת למשל הליצן האוויל ("אני אוהב את הפלוגה ושונא את המדינה"), יהונתן גפן, האיש ש"גנבו לו את המדינה", ומי שיש לו קיבעונות ילדות משמימים ואידיאלזציה אינפנטילית של העבר ("היה להם בשביל מה לקום בבוקר"), או לחלופין, המכשפה הגזענית עירית לינור, היתה הולכת לעולמה, ("לערבים אין שום תרבות"-להזכירכם מדובר ביותר משלש מאות מיליון בני-אדם), או אז התקשורת "הישראלית" היתה מפציצה לנו מהבוקר עד הערב, השכם והערב וחוזר חלילה, במשך כמה ימים רצופים את העיניים והאוזניים.

    אבל עכשיו מי מת? בסך הכל מזרחי ממוסררה, לא משלנו.

    ואם זו לא תקשורת גזענית ומגעילה, אז באמת איני יודע מהי תקשורת הפועלת כיאות וכהלכה. אגב, הדברים אמורים גם לגבי האתרים של העיתונים. הסקירות על סעדיה הן תמציתיות ומיכניות ממש. במעריב, ב-nrg (אולי אני טועה)לא מצאתי כל התייחסות עד כה.

    אשר לסעדיה מרציאנו נוחו עדן, שהיתה לי הזכות להכירו מקרוב והיטב, על כך בפעם אחרת.

    ליבי שבור!

  21. הנרי גלוקסמן

    מסיפורי הדוד הנרי (85)

    רקוויאם/ סעדיה מרציאנו (2007-1950)

    סעדיה ידידי,

    תרשה לי להספידך מנורבגיה הרחוקה. כאן בחוץ שורר קור של מינוס שבע-עשרה מעלות ואני יודע שגם בירושלים היום יום חורפי וקר. אני גם יודע שהשבת נכנסת בימים אלו מוקדם יחסית וצריך להטמינך ולחזור לטרדות היום יום של ערב שבת. להטמינך – הרבה יותר מוקדם מן הצפוי.

    ההיכרות בינינו הייתה קצרה ואפשר למנות את פגישותנו על אצבעות כף יד אחת. וסלח לי, סעדיה, בכל פעם הבטתי בך ונדתי בראשי בהבנה של שועל זקן. הפרידו בינינו כעשר שנים וממרומי ההפרש הזה יכולתי להביט בך משועשע ולהגיד לעצמי: "עברתי כבר את אותו המסלול ואין חדש תחת השמש".

    לפני שפגשתי אותך שמעתי רבות על הפעולות שלכם. ולמרות שהצדק היה לצידכם, התנהגתם כחבורת טירונים. איפה היו היח"צנים שהיו צריכים לדאוג לתדמיתכם? להלביש אתכם כאנשים מן הישוב ולהכניס בפיכם את המלים הנכונות שמיועדות לאוזניים הנכונות? לא השכלתם לחלק ביניכם תפקידים ולדאוג למקורות מימון. לא היה אצלכם אידיאולוג שיכתוב משנה סדורה. ועיקר העיקרים – לא שידרתם אחריות מלוכדת. רציתם רק לקבל, שיתחשבו בכם, שיתנו לכם, ללא הצגת פתרונות מעשיים. נכון, לא הייתה לכם הזדמנות להוכיח את עצמכם, אך משניתנה לכם ההזדמנות – התחלתם לריב בתוך תוככם והתפלגתם לרסיסים.

    ההתרסקות של 'הפנתרים השחורים' הייתה רשומה על הקיר, וכשם שאני לא שמעתי בקולו של הילל קוק עם ניסיונו הכביר ארבע עשרה שנים לפני כן – והתרסקתי – כך לא היה סיכוי שאתה תאזין לי. כנראה שכולנו צריכים "לשרוף את הידיים" שלנו בעצמנו, אחרת לא נוכל ללמוד מהניסיון, ואני בטוח שמאוחר יותר גם אתה ניסית להטיף מניסיונך הגדול לצעירים חמומי-מוח, וגם הם התייחסו אליך כאל זקן עובר בטל.

    איך הכרנו, למעשה? ידעתי שאתם מחוברים לאנשי 'מצפן' ובאחת הפגישות שלי עם תמר גוז'נסקי ו"עוזי" בורשטיין הצעתי להם לנסות לרכוב על גל המחאה שלכם ולנסות לרתום אתכם למפלגה הקומוניסטית, שהיה בה אז מספר קטן של אידיאולוגים יהודים ורוב המצביעים הגיעו מהמגזר הערבי. בשלב מסוים התקשר אלי בורשטיין, הדובר הנצחי והנאמן של הקומוניסטים בארץ, וביקש לאפשר ל'פנתרים' לקיים אסיפה אצלי במשרד, שבמהלכה יקבעו את הרכב רשימתם לכנסת, שתשולב בתוך המפלגה הקומוניסטית. ואז פגשתי אותך לראשונה, כשהגעתם למשרדי, קבוצה קטנה של חברים. את הישיבה ניהל מני כהן, וצ'רלי ביטון הציע עצמו כמספר אחת מאחר ועמד להכנס לבית סוהר וכחבר כנסת הייתה לו אפשרות לקבל חסינות. הסכמתם אתו והרכבתם רשימה. אלה לא היו בחירות "לפי הספר". לא היה מפקד חברים, לא הייתה וועדה מסדרת, לא היה ברור למי יש זכות הצבעה, לא דנתם באידיאולוגיה. פשוט, קבוצת אנשים שחילקו ביניהם עוגה. ואני בסך הכל הייתי צופה מהצד ולא התערבתי.

    הייתם מלאי התלהבות וכל כך בטוחים שתסחפו מצביעים רבים, לפחות שמונה חברי כנסת, כך שלא הייתה בעיה מבחינת כל אחד מכם להיבחר במקום שלישי או רביעי או אחר. כשעזבתם, התקשרתי לפי בקשתכם לעו"ד יוסי ארנון מירושלים וכשזה שמע שצ'רלי ביטון הוא מספר אחת, הייתי בטוח שאצטרך לשלוח אליו ניידת טיפול נמרץ. לאחר מכן טילפנתי לתמר גוז'נסקי ומסרתי גם לה את תוצאות הפגישה. ציינתי שזה לא לרוחי ולשאלתה עניתי שלדעתי במקום הראשון צריך להיות כוכבי שמש, שהיה היחיד מביניכם שעבד לפרנסתו במקום עבודה מסודר – כסיכאי בתחנת דלק. אותך, סעדיה ידידי, ייעדתי למקום השני. למה? כי לא הסכמת עם הקומוניסטים וחשבתי שתתן ערך מוסף סוציאליסטי.

    אני יודע שלא הסכמת עם החלטת חבריך, שלא הייתה דמוקרטית, ולכן הגעת להסכם עם תנועת 'שלי' ללכת עמם לבחירות. תוצאות הבחירות הארציות הראו שלא סיפקתם את הסחורה. מספר המצביעים עבורכם היה קטן עד כדי גיחוך. ואין זה פלא. ברגע שהתחלתם להתרועע עם אנשי הממסד ונעניתם לאנשי המפלגות השונות, הפכתם לנטע זר בקרב תושבי השכונות שמהן צמחתם ובשמם דיברתם.

    בכנות, כעסתי עליך לאחר שנכנסת כחבר כנסת ברוטציה עם מאיר פעיל. אתה וצ'רלי נבחרתם לא בקולות שאתם הבאתם. כשפרשת ממפלגת 'שלי' והקמת סיעות-יחיד למיניהן, ניסית להתחבר לכל מיני חברי כנסת מ'ד"ש', שגם הם סחרו בחברותם בכנסת כי גם הם נכנסו לכנסת לא בזכות כי הם לא הביאו עמם את הקולות. היה ברור שלא תצליח להבחר שוב לכנסת ולדאוג משם לשכבות המצוקה.

    עבור "הממסד האשכנזי", כפי שהגדרת אותו, הייתם סכנה ממשית בשני תחומים עקריים. האחד, החשש שתגרמו למהומות בכל הארץ. הממסד התחכם והכניס לתוככם פרובוקטורים ומלשינים, וכשאלו גילו שאין מכם סכנה ממשית – על מנת להצדיק את קיומם יצרו בדיווחיהם מפלצת שלא הייתה ולא נבראה. הם הציעו להשיג נשק, לבצע פעולות אלימות ולסחור בסמים, ובעיקר לעלות על הכנסת ולשרוף אותה.

    סעדיה ידידי, תבין גם את הממסד. באותה התקופה של 'הבריגדות האדומות' וקבוצות כמו 'באדר-מיינהוף' ואחרים, הוא פחד שתהיו כמותם או, חלילה, תצטרפו לטרור הפלסטינאי. לכן חייב היה להחזיק את האצבע על הדופק.

    התחום השני שהממסד חשש ממנו, היה שתקבלו תמיכה אלקטורלית מאסיבית משכבות המצוקה. הממסד נקט בתרגיל מבריק. גרם לפילוג בתוככם ולנתק מהשכבות שלמענן נלחמתם. איך הם עשו זאת? זרקו לכם מוצץ אחד, טבול בדבש. כשהתחלתם לריב מי יקבל את המוצץ (למרות שאחרי שמוצצים אותו שתי דקות הוא הופך להיות לא יותר מאשר מה שהיה במקורו – גומי סינטטי) – התפלגתם. אתה פנית לכיוון 'שלי' ומאוחר יותר – למפלגת העבודה, שהיא זו שלמעשה הייתה אשמה למצוקה בשכונות. צ'רלי ביטון הלך לקומוניסטים, אדי מלכה הלך לכיוון חירות, וחלק מכם חזרו בתשובה (כמו אלבז ומני כהן). ואז, כשהתפלגתם, ש"ס נכנסה לתמונה וגרפה את כל הקופה – ובגדול.

    סעדיה ידידי, הרבה שעוסקים במצוקה דואגים ראשית כל לעצמם. אתה, לעומת זאת, לא עשית לביתך והייתה אוזן קשבת לכל דווי ומחסור. הייתה ונשארת אדם ישר שקם וחי כדי לעזור לזולת. לאחרונה, כשהמחלות והעוני התדפקו על דלתך, פנית למספר חברי כנסת בבקשת עזרה. אלה, כהרגלם, הקימו וועדה שדחתה את בקשתך. סעדיה ידידי, האם באמת ובתמים האמנת שאותם חברי כנסת מדושני העונג, שארנקם צר מלהכיל את כל המשכורות, ההטבות והפנסיות שהם מקבלים, יאספו ביניהם כמה גרושים עבור האיש שהציב מראה מול פרצופם העלוב?

    סעדיה ידידי, כבר מאוחר והשבת בדרכה, בשוק מחנה יהודה כבר מקפלים את הבסטות, וגם אנחנו כבר צריכים לסגור את הבסטה שלנו ואת הגולל. אתה כבר בעולם שכולו טוב ואותנו השארת בעמק הבכא הזה.

    יהי זכרך ברוך.

    ——————-

    (את התקופה ואת כל מה שסבב את הקמת 'הפנתרים השחורים' אני משאיר לחכמים ממני, אלה אנשי האקדמיה, אנשי התקשורת המתוחכמים, ולנשמות הטובות שמזילות דמעות-תנין).

  22. הנרי גלוקסמן

    מסיפורי הדוד הנרי (85)

    רקוויאם/ סעדיה מרציאנו (2007-1950)

    סעדיה ידידי,

    תרשה לי להספידך מנורבגיה הרחוקה. כאן בחוץ שורר קור של מינוס שבע-עשרה מעלות ואני יודע שגם בירושלים היום יום חורפי וקר. אני גם יודע שהשבת נכנסת בימים אלו מוקדם יחסית וצריך להטמינך ולחזור לטרדות היום יום של ערב שבת. להטמינך – הרבה יותר מוקדם מן הצפוי.

    ההיכרות בינינו הייתה קצרה ואפשר למנות את פגישותנו על אצבעות כף יד אחת. וסלח לי, סעדיה, בכל פעם הבטתי בך ונדתי בראשי בהבנה של שועל זקן. הפרידו בינינו כעשר שנים וממרומי ההפרש הזה יכולתי להביט בך משועשע ולהגיד לעצמי: "עברתי כבר את אותו המסלול ואין חדש תחת השמש".

    לפני שפגשתי אותך שמעתי רבות על הפעולות שלכם. ולמרות שהצדק היה לצידכם, התנהגתם כחבורת טירונים. איפה היו היח"צנים שהיו צריכים לדאוג לתדמיתכם? להלביש אתכם כאנשים מן הישוב ולהכניס בפיכם את המלים הנכונות שמיועדות לאוזניים הנכונות? לא השכלתם לחלק ביניכם תפקידים ולדאוג למקורות מימון. לא היה אצלכם אידיאולוג שיכתוב משנה סדורה. ועיקר העיקרים – לא שידרתם אחריות מלוכדת. רציתם רק לקבל, שיתחשבו בכם, שיתנו לכם, ללא הצגת פתרונות מעשיים. נכון, לא הייתה לכם הזדמנות להוכיח את עצמכם, אך משניתנה לכם ההזדמנות – התחלתם לריב בתוך תוככם והתפלגתם לרסיסים.

    ההתרסקות של 'הפנתרים השחורים' הייתה רשומה על הקיר, וכשם שאני לא שמעתי בקולו של הילל קוק עם ניסיונו הכביר ארבע עשרה שנים לפני כן – והתרסקתי – כך לא היה סיכוי שאתה תאזין לי. כנראה שכולנו צריכים "לשרוף את הידיים" שלנו בעצמנו, אחרת לא נוכל ללמוד מהניסיון, ואני בטוח שמאוחר יותר גם אתה ניסית להטיף מניסיונך הגדול לצעירים חמומי-מוח, וגם הם התייחסו אליך כאל זקן עובר בטל.

    איך הכרנו, למעשה? ידעתי שאתם מחוברים לאנשי 'מצפן' ובאחת הפגישות שלי עם תמר גוז'נסקי ו"עוזי" בורשטיין הצעתי להם לנסות לרכוב על גל המחאה שלכם ולנסות לרתום אתכם למפלגה הקומוניסטית, שהיה בה אז מספר קטן של אידיאולוגים יהודים ורוב המצביעים הגיעו מהמגזר הערבי. בשלב מסוים התקשר אלי בורשטיין, הדובר הנצחי והנאמן של הקומוניסטים בארץ, וביקש לאפשר ל'פנתרים' לקיים אסיפה אצלי במשרד, שבמהלכה יקבעו את הרכב רשימתם לכנסת, שתשולב בתוך המפלגה הקומוניסטית. ואז פגשתי אותך לראשונה, כשהגעתם למשרדי, קבוצה קטנה של חברים. את הישיבה ניהל מני כהן, וצ'רלי ביטון הציע עצמו כמספר אחת מאחר ועמד להכנס לבית סוהר וכחבר כנסת הייתה לו אפשרות לקבל חסינות. הסכמתם אתו והרכבתם רשימה. אלה לא היו בחירות "לפי הספר". לא היה מפקד חברים, לא הייתה וועדה מסדרת, לא היה ברור למי יש זכות הצבעה, לא דנתם באידיאולוגיה. פשוט, קבוצת אנשים שחילקו ביניהם עוגה. ואני בסך הכל הייתי צופה מהצד ולא התערבתי.

    הייתם מלאי התלהבות וכל כך בטוחים שתסחפו מצביעים רבים, לפחות שמונה חברי כנסת, כך שלא הייתה בעיה מבחינת כל אחד מכם להיבחר במקום שלישי או רביעי או אחר. כשעזבתם, התקשרתי לפי בקשתכם לעו"ד יוסי ארנון מירושלים וכשזה שמע שצ'רלי ביטון הוא מספר אחת, הייתי בטוח שאצטרך לשלוח אליו ניידת טיפול נמרץ. לאחר מכן טילפנתי לתמר גוז'נסקי ומסרתי גם לה את תוצאות הפגישה. ציינתי שזה לא לרוחי ולשאלתה עניתי שלדעתי במקום הראשון צריך להיות כוכבי שמש, שהיה היחיד מביניכם שעבד לפרנסתו במקום עבודה מסודר – כסיכאי בתחנת דלק. אותך, סעדיה ידידי, ייעדתי למקום השני. למה? כי לא הסכמת עם הקומוניסטים וחשבתי שתתן ערך מוסף סוציאליסטי.

    אני יודע שלא הסכמת עם החלטת חבריך, שלא הייתה דמוקרטית, ולכן הגעת להסכם עם תנועת 'שלי' ללכת עמם לבחירות. תוצאות הבחירות הארציות הראו שלא סיפקתם את הסחורה. מספר המצביעים עבורכם היה קטן עד כדי גיחוך. ואין זה פלא. ברגע שהתחלתם להתרועע עם אנשי הממסד ונעניתם לאנשי המפלגות השונות, הפכתם לנטע זר בקרב תושבי השכונות שמהן צמחתם ובשמם דיברתם.

    בכנות, כעסתי עליך לאחר שנכנסת כחבר כנסת ברוטציה עם מאיר פעיל. אתה וצ'רלי נבחרתם לא בקולות שאתם הבאתם. כשפרשת ממפלגת 'שלי' והקמת סיעות-יחיד למיניהן, ניסית להתחבר לכל מיני חברי כנסת מ'ד"ש', שגם הם סחרו בחברותם בכנסת כי גם הם נכנסו לכנסת לא בזכות כי הם לא הביאו עמם את הקולות. היה ברור שלא תצליח להבחר שוב לכנסת ולדאוג משם לשכבות המצוקה.

    עבור "הממסד האשכנזי", כפי שהגדרת אותו, הייתם סכנה ממשית בשני תחומים עקריים. האחד, החשש שתגרמו למהומות בכל הארץ. הממסד התחכם והכניס לתוככם פרובוקטורים ומלשינים, וכשאלו גילו שאין מכם סכנה ממשית – על מנת להצדיק את קיומם יצרו בדיווחיהם מפלצת שלא הייתה ולא נבראה. הם הציעו להשיג נשק, לבצע פעולות אלימות ולסחור בסמים, ובעיקר לעלות על הכנסת ולשרוף אותה.

    סעדיה ידידי, תבין גם את הממסד. באותה התקופה של 'הבריגדות האדומות' וקבוצות כמו 'באדר-מיינהוף' ואחרים, הוא פחד שתהיו כמותם או, חלילה, תצטרפו לטרור הפלסטינאי. לכן חייב היה להחזיק את האצבע על הדופק.

    התחום השני שהממסד חשש ממנו, היה שתקבלו תמיכה אלקטורלית מאסיבית משכבות המצוקה. הממסד נקט בתרגיל מבריק. גרם לפילוג בתוככם ולנתק מהשכבות שלמענן נלחמתם. איך הם עשו זאת? זרקו לכם מוצץ אחד, טבול בדבש. כשהתחלתם לריב מי יקבל את המוצץ (למרות שאחרי שמוצצים אותו שתי דקות הוא הופך להיות לא יותר מאשר מה שהיה במקורו – גומי סינטטי) – התפלגתם. אתה פנית לכיוון 'שלי' ומאוחר יותר – למפלגת העבודה, שהיא זו שלמעשה הייתה אשמה למצוקה בשכונות. צ'רלי ביטון הלך לקומוניסטים, אדי מלכה הלך לכיוון חירות, וחלק מכם חזרו בתשובה (כמו אלבז ומני כהן). ואז, כשהתפלגתם, ש"ס נכנסה לתמונה וגרפה את כל הקופה – ובגדול.

    סעדיה ידידי, הרבה שעוסקים במצוקה דואגים ראשית כל לעצמם. אתה, לעומת זאת, לא עשית לביתך והייתה אוזן קשבת לכל דווי ומחסור. הייתה ונשארת אדם ישר שקם וחי כדי לעזור לזולת. לאחרונה, כשהמחלות והעוני התדפקו על דלתך, פנית למספר חברי כנסת בבקשת עזרה. אלה, כהרגלם, הקימו וועדה שדחתה את בקשתך. סעדיה ידידי, האם באמת ובתמים האמנת שאותם חברי כנסת מדושני העונג, שארנקם צר מלהכיל את כל המשכורות, ההטבות והפנסיות שהם מקבלים, יאספו ביניהם כמה גרושים עבור האיש שהציב מראה מול פרצופם העלוב?

    סעדיה ידידי, כבר מאוחר והשבת בדרכה, בשוק מחנה יהודה כבר מקפלים את הבסטות, וגם אנחנו כבר צריכים לסגור את הבסטה שלנו ואת הגולל. אתה כבר בעולם שכולו טוב ואותנו השארת בעמק הבכא הזה.

    יהי זכרך ברוך.

    ——————-

    (את התקופה ואת כל מה שסבב את הקמת 'הפנתרים השחורים' אני משאיר לחכמים ממני, אלה אנשי האקדמיה, אנשי התקשורת המתוחכמים, ולנשמות הטובות שמזילות דמעות-תנין).

  23. איריס מזרחי

    מהפכן מת בירושלים

    סעדיה מרציאנו פנתר שחור ומהפכן הובא למנוחת עולמים לפני כניסת השבת בירושלים, אני בראש פינה הרחוקה מרגישה את כאב הריחוק מירושלים ביתי. כמה רציתי ללוות אותך בדרכך האחרונה סעדיה אבל הלכתי רחוק מידי לרעות בשדות זרים ואתה נשארת בירושלים כל חייך מחובר אליה ואל בני האדם שבה בעבותות אהבה ותחושת אחריות נדירה שמירושלים תבוא הישועה לחולים לפצועים לעניים אשר עומדים בשער העיר ואליה לא באים.
    מהפכן אמיתי תמיד היית סעדיה ומי שרצה למצוא אותך ירד העירה לרחוב בן יהודה שם תמיד היית זמין לכולם. לנרקומנים לעניים לחד הוריות לאמהות שבאו לבקש ממך שתדבר עם המדכאים שישחררו קצת את הלחץ. אתה לא הפסקת להתרוצץ ולצלצל לכל המדכאים החשובים ונידנדת ולחצת וקיללת כשהיה צריך לקלל. היית הקול של אלה שאף אחד לא רצה לשמוע אותם, היית הפרצוף של אלה שלא רצו לראות אותם.
    סעדיה, זה כבר הוסכם מזמן על ידי כל בנות ירושלים שאתה היית החתיך שבחבורה . אבי ברדוגו אומר שאתה הפרצוף של המחאה, הפנים של הפנתרים השחורים, הפנים היפים והאצילים שהוכו באכזריות על ידי השוטרים שקיבלו פקודה לשבור אתכם מיד ומהר לפני שהשד יתעורר בכל רחבי הארץ. אז הם היכו אותך וניסו לשבור אותך וכששום דבר לא שבר לך את הרוח הם שינו טקטיקה והתחילו להיות נחמדים אליך, התחנפו אליך עבדו עליך במתק שפתיים והבטחות סרק ואתה איש מאמין שכמותך האמנת לכל אחד ואחד מהם לכן היית כל כך שונה לכן אנשים אהבו אותך כי לא איבדת את הרוח בדרך, לא איבדת את האמונה לא משנה כמה איכזבו אותך. המשכת להיות מהפכן ופעיל שטח עם משרד ובלי משרד. לא משנה כמה שניסו לצמצם אותך, ברוח שלך הרחבת לבבות של הרבה אנשים והרמת את הכתפיים השחוחות של בני אדם שסומנו כפחות טובים. אתה שמת להם את האצבע מתחת לסנטר השחוח והרמת אותו, האהבה שלך אליהם הזכירה להם לאהוב את עצמם וכמה בני אדם יכולים להתהדר בכישרון כזה. אתה סעדיה סעדת בני אדם פיזית ומנטלית עד הסוף שלך. הרוח שלך נשבה בשכונות והכניסה תקווה לבתים. יש הרבה מזרחים בארץ הזאת שחייבים לך הרבה כי אתה הדלקת את הלפיד שהאיר והעיר את התודעה שלהם. פתחת בגופך דלתות כדי שאחרים יוכלו להכנס. התרומה שלך היא הרבה יותר גדולה ממה שאי פעם יהיו מוכנים להודות. כל כך רציתי ללוות אותך בדרכך האחרונה סעדיה ולא עלה בידי אז הדלקתי נר לנשמתך והכנסתי את הרוח שלך לתןך ליבי כשג'ימי הנדריקס ובוב דילן מתנגנים ברקע ושרים על אנשים כמוך. הרוח שלך תישאר פה הרבה אחרי לכתך כי רוח של מהפכן יש לך. ינעמו לך רגבי עפרך איש יפה.

  24. איריס מזרחי

    מהפכן מת בירושלים

    סעדיה מרציאנו פנתר שחור ומהפכן הובא למנוחת עולמים לפני כניסת השבת בירושלים, אני בראש פינה הרחוקה מרגישה את כאב הריחוק מירושלים ביתי. כמה רציתי ללוות אותך בדרכך האחרונה סעדיה אבל הלכתי רחוק מידי לרעות בשדות זרים ואתה נשארת בירושלים כל חייך מחובר אליה ואל בני האדם שבה בעבותות אהבה ותחושת אחריות נדירה שמירושלים תבוא הישועה לחולים לפצועים לעניים אשר עומדים בשער העיר ואליה לא באים.
    מהפכן אמיתי תמיד היית סעדיה ומי שרצה למצוא אותך ירד העירה לרחוב בן יהודה שם תמיד היית זמין לכולם. לנרקומנים לעניים לחד הוריות לאמהות שבאו לבקש ממך שתדבר עם המדכאים שישחררו קצת את הלחץ. אתה לא הפסקת להתרוצץ ולצלצל לכל המדכאים החשובים ונידנדת ולחצת וקיללת כשהיה צריך לקלל. היית הקול של אלה שאף אחד לא רצה לשמוע אותם, היית הפרצוף של אלה שלא רצו לראות אותם.
    סעדיה, זה כבר הוסכם מזמן על ידי כל בנות ירושלים שאתה היית החתיך שבחבורה . אבי ברדוגו אומר שאתה הפרצוף של המחאה, הפנים של הפנתרים השחורים, הפנים היפים והאצילים שהוכו באכזריות על ידי השוטרים שקיבלו פקודה לשבור אתכם מיד ומהר לפני שהשד יתעורר בכל רחבי הארץ. אז הם היכו אותך וניסו לשבור אותך וכששום דבר לא שבר לך את הרוח הם שינו טקטיקה והתחילו להיות נחמדים אליך, התחנפו אליך עבדו עליך במתק שפתיים והבטחות סרק ואתה איש מאמין שכמותך האמנת לכל אחד ואחד מהם לכן היית כל כך שונה לכן אנשים אהבו אותך כי לא איבדת את הרוח בדרך, לא איבדת את האמונה לא משנה כמה איכזבו אותך. המשכת להיות מהפכן ופעיל שטח עם משרד ובלי משרד. לא משנה כמה שניסו לצמצם אותך, ברוח שלך הרחבת לבבות של הרבה אנשים והרמת את הכתפיים השחוחות של בני אדם שסומנו כפחות טובים. אתה שמת להם את האצבע מתחת לסנטר השחוח והרמת אותו, האהבה שלך אליהם הזכירה להם לאהוב את עצמם וכמה בני אדם יכולים להתהדר בכישרון כזה. אתה סעדיה סעדת בני אדם פיזית ומנטלית עד הסוף שלך. הרוח שלך נשבה בשכונות והכניסה תקווה לבתים. יש הרבה מזרחים בארץ הזאת שחייבים לך הרבה כי אתה הדלקת את הלפיד שהאיר והעיר את התודעה שלהם. פתחת בגופך דלתות כדי שאחרים יוכלו להכנס. התרומה שלך היא הרבה יותר גדולה ממה שאי פעם יהיו מוכנים להודות. כל כך רציתי ללוות אותך בדרכך האחרונה סעדיה ולא עלה בידי אז הדלקתי נר לנשמתך והכנסתי את הרוח שלך לתןך ליבי כשג'ימי הנדריקס ובוב דילן מתנגנים ברקע ושרים על אנשים כמוך. הרוח שלך תישאר פה הרבה אחרי לכתך כי רוח של מהפכן יש לך. ינעמו לך רגבי עפרך איש יפה.

  25. מיכאל פוקו

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=262734
    זה מה שפרסמתי בדה מרקר קפה, כי לא יכולתי להשתתף בלווית סעדיה, כי לא יכולתי להשיג כרטיס מפאריס במהירות

  26. מיכאל פוקו

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=262734
    זה מה שפרסמתי בדה מרקר קפה, כי לא יכולתי להשתתף בלווית סעדיה, כי לא יכולתי להשיג כרטיס מפאריס במהירות

  27. חופי, יצחק חפוטה

    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר
    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר מַזְכִּיר צְדָקוֹת בְּמַאֲמַר דְּבָרוֹ,
    מֶה הָיָה בִּלְעָדָיו בִּסְבַךְ חֶבְרָתִי, פְרָאִי מִתְנַכֵּר,
    אִלְמַלֵּא אַץ- עָלָה לְהַנִּיחַ מַכְאוֹבֵי בְּנֵי דּוֹרוֹ
    לְפִתְּחֵי מַסַכֵּי עֵינַיִים עֲצֻמּוֹת לְסֵבֶל הָאָחֵר,
    אִלְמַלֵּא שִׁבַּר כְּשִׁמְשׁוֹן אֶת שַׁעֲרֵי הַשְּׂרָרָה
    וְהוֹצִיא מִשְּׁכוּנַת מוּסְרָרָה לְצִיּוֹן בְּשׂוֹרָה,
    בְּחֵן, בִּצְנִיעוּת וּבהוּמוֹר שֶׁל "תַּקְצִיב חֲמוֹרִים"
    חָדַר אֶל מְעוֹז קִרְיַת עַם -אֲנָשִׁים נִבְחָרִים,
    כְּדֵי לִסְעוֹד נִזְקָקִים, לִתְמוֹךְ בְּאָחִים חֲלָשִׁים,
    לְנַחֵם תְּמִימִים, נִדְכָּאִים. נְטוּשִׁים וּקְשִׁישִׁים.

    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר, נַחְשׁוֹן שֶל שְׁפִיּוּת בַּרַת לְבַב,
    הוּא סֵמֶל נִצְחִי שֶׁל הַבֵּן אֲשֶׁר לַמּוֹלֶדֶת שָׁב
    לְהֵאָבֵק עַל צֶדֶק חֶבְרָתִי, יְסוֹד אֱמוּנִי-יְהוּדִי,
    לִפְעוֹל לְתִקוּן בּו חַיָּב הַצִּבּּוּר, גַּם אָדָם יְחִידִי,
    כִּי אַשְׁרֵי "הַפַּנְתֵּר הַנֶּחְמָד" שֶׁעַל רַגְלָיו נֶעֱמַד,
    זָקוּף וְגֵאֶה לְהַגֵּן עַל קָהָל כְּעַל אִישׁ אֶחָד,
    אֲפִלּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי, בְּדֹחַק כַּלְכַּלִי וּמַשְׁבֵּר
    בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים, קָם לְהַחִישׁ עֶזְרָה לָאָחֵר,
    הֵן עַל כֵן ִשְׁמוֹ סְעַדְיָה, שְׁלִיחַ אֵל, חִישׁ מָהֵר
    לְהַחְיוֹת בְּרוּאִים וּנְעוּלִים בְּשׁוּלֵי הֶחָצֵר.

    וְעַתָּה מַרְצִיָאנוֹ אֵינֵנוּ וְאָנוּ אָנָא בָּאִים?
    מִי יְעִירֵנוּ מְעִמְקֵי נְכָאִים לְחֶשְׁבּוֹן שֶל קַו חֵפֶץ תְּמִידִי?
    מִי יַגְשִׁים אֶת שִׁירַת הַתִּקְוָה עֵת בַּמִּזְרַח הוֹמִיָּה נֶפֶשׁ יְהוּדִי?

    חופי, יצחק חפוטה

  28. חופי, יצחק חפוטה

    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר
    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר מַזְכִּיר צְדָקוֹת בְּמַאֲמַר דְּבָרוֹ,
    מֶה הָיָה בִּלְעָדָיו בִּסְבַךְ חֶבְרָתִי, פְרָאִי מִתְנַכֵּר,
    אִלְמַלֵּא אַץ- עָלָה לְהַנִּיחַ מַכְאוֹבֵי בְּנֵי דּוֹרוֹ
    לְפִתְּחֵי מַסַכֵּי עֵינַיִים עֲצֻמּוֹת לְסֵבֶל הָאָחֵר,
    אִלְמַלֵּא שִׁבַּר כְּשִׁמְשׁוֹן אֶת שַׁעֲרֵי הַשְּׂרָרָה
    וְהוֹצִיא מִשְּׁכוּנַת מוּסְרָרָה לְצִיּוֹן בְּשׂוֹרָה,
    בְּחֵן, בִּצְנִיעוּת וּבהוּמוֹר שֶׁל "תַּקְצִיב חֲמוֹרִים"
    חָדַר אֶל מְעוֹז קִרְיַת עַם -אֲנָשִׁים נִבְחָרִים,
    כְּדֵי לִסְעוֹד נִזְקָקִים, לִתְמוֹךְ בְּאָחִים חֲלָשִׁים,
    לְנַחֵם תְּמִימִים, נִדְכָּאִים. נְטוּשִׁים וּקְשִׁישִׁים.

    מוֹתוֹ שֶׁל פַּנְתֵּר, נַחְשׁוֹן שֶל שְׁפִיּוּת בַּרַת לְבַב,
    הוּא סֵמֶל נִצְחִי שֶׁל הַבֵּן אֲשֶׁר לַמּוֹלֶדֶת שָׁב
    לְהֵאָבֵק עַל צֶדֶק חֶבְרָתִי, יְסוֹד אֱמוּנִי-יְהוּדִי,
    לִפְעוֹל לְתִקוּן בּו חַיָּב הַצִּבּּוּר, גַּם אָדָם יְחִידִי,
    כִּי אַשְׁרֵי "הַפַּנְתֵּר הַנֶּחְמָד" שֶׁעַל רַגְלָיו נֶעֱמַד,
    זָקוּף וְגֵאֶה לְהַגֵּן עַל קָהָל כְּעַל אִישׁ אֶחָד,
    אֲפִלּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי, בְּדֹחַק כַּלְכַּלִי וּמַשְׁבֵּר
    בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים, קָם לְהַחִישׁ עֶזְרָה לָאָחֵר,
    הֵן עַל כֵן ִשְׁמוֹ סְעַדְיָה, שְׁלִיחַ אֵל, חִישׁ מָהֵר
    לְהַחְיוֹת בְּרוּאִים וּנְעוּלִים בְּשׁוּלֵי הֶחָצֵר.

    וְעַתָּה מַרְצִיָאנוֹ אֵינֵנוּ וְאָנוּ אָנָא בָּאִים?
    מִי יְעִירֵנוּ מְעִמְקֵי נְכָאִים לְחֶשְׁבּוֹן שֶל קַו חֵפֶץ תְּמִידִי?
    מִי יַגְשִׁים אֶת שִׁירַת הַתִּקְוָה עֵת בַּמִּזְרַח הוֹמִיָּה נֶפֶשׁ יְהוּדִי?

    חופי, יצחק חפוטה

  29. גיל שמואלי

    מורי ורבותיי ,

    כאב לי מאוד כמו לרבים לשמוע על הסתלקותו בטרם עת של המהפכן החברתי , הפנתר האמיתי מס' 1 במדינה
    שניסה במשך שנים רבות
    להעיר את החברה הישראלית , וממשלות ישראל מתרדמת החורף ,
    במשך שנים אמרתי כי " גם פנתר במצוקה , תמיד ישאר פנתר בנשמתו ! "

    כביתרי , שגדל על עקרונות תורת חמשת הממי"ם של זאבוטינסקי
    ( מזון – מלבוש – מרפא – מעון – ומורה ) האמנתי שעקרונות אלה הם הבסיס
    לצדק חברתי אמיתי – מנחם בגין מייסד תנועת החירות ז"ל ניסה לקדם נושאים חברתיים גם באמצעות חקיקה
    לצערנו ממשיכי דרכו שכחו מזמן את תורתו של זאבוטינסקי – ואת דרכו של בגין לתת שיוון אמיתי לבני עדות המזרח
    והוא היה הראשון שקידם אותם בתפקידי מפתח בממשלות ישראל ובשלטון המקומי .

    צריך לזכור שגם לפנתרים השחורים כקבוצת לחץ מהפכנית – ולסעדייה מרציאנו ז"ל בראשם
    היה חלק חשוב בניצחון תנועת הליכוד ( חרות ) , במהפך ההיסטורי של 1977 .

    כמו כן אני סבור שגם תנועת ש"ס במתכונתה הראשונית ספק אם
    היתה קמה לולא פעילותם החברתית החשובה של הפנתרים .

    סעדייה ייזכר בדפי ההיסטוריה כגפרור שהדליק את האש ,
    זעק את זעקת השבר והלך לפני המחנה כמו נר דולק בחשכת הדיכוי והסבל
    של אותם ימים קשים ושחורים תחת שלטונה של גולדה .
    והרי ידוע שעל פי חכמי ישראל ש-"מעט אור מסלק הרבה חושך …. "

    במיוחד בימים אלה , בהם הקיטוב , השסע וההתפרקות של החברה הישראלית
    אובדן הדרך שמרגישים רבים , ומשבר המנהיגות בכל המפלגות השונות
    ראוי שהתקשורת הישראלית על כל גווניה תקדיש תוכנית הוקרה מיוחדת לזכרו של סעדייה מרציאנו ז"ל ,
    ותשים על השולחן את הנושאים החברתיים והרעיונות שאותם ניסה לקדם בחייו .

    ויפה שעה אחת קודם –

    מה שרבים חשבו כצל – הוא הגוף האמיתי …
    בברכה בכל האמור ,

    גיל שמואלי
    חבר חטיבת בוגרי בית"ר
    חבר הוועדה המדינית בליכוד העולמי

  30. גיל שמואלי

    מורי ורבותיי ,

    כאב לי מאוד כמו לרבים לשמוע על הסתלקותו בטרם עת של המהפכן החברתי , הפנתר האמיתי מס' 1 במדינה
    שניסה במשך שנים רבות
    להעיר את החברה הישראלית , וממשלות ישראל מתרדמת החורף ,
    במשך שנים אמרתי כי " גם פנתר במצוקה , תמיד ישאר פנתר בנשמתו ! "

    כביתרי , שגדל על עקרונות תורת חמשת הממי"ם של זאבוטינסקי
    ( מזון – מלבוש – מרפא – מעון – ומורה ) האמנתי שעקרונות אלה הם הבסיס
    לצדק חברתי אמיתי – מנחם בגין מייסד תנועת החירות ז"ל ניסה לקדם נושאים חברתיים גם באמצעות חקיקה
    לצערנו ממשיכי דרכו שכחו מזמן את תורתו של זאבוטינסקי – ואת דרכו של בגין לתת שיוון אמיתי לבני עדות המזרח
    והוא היה הראשון שקידם אותם בתפקידי מפתח בממשלות ישראל ובשלטון המקומי .

    צריך לזכור שגם לפנתרים השחורים כקבוצת לחץ מהפכנית – ולסעדייה מרציאנו ז"ל בראשם
    היה חלק חשוב בניצחון תנועת הליכוד ( חרות ) , במהפך ההיסטורי של 1977 .

    כמו כן אני סבור שגם תנועת ש"ס במתכונתה הראשונית ספק אם
    היתה קמה לולא פעילותם החברתית החשובה של הפנתרים .

    סעדייה ייזכר בדפי ההיסטוריה כגפרור שהדליק את האש ,
    זעק את זעקת השבר והלך לפני המחנה כמו נר דולק בחשכת הדיכוי והסבל
    של אותם ימים קשים ושחורים תחת שלטונה של גולדה .
    והרי ידוע שעל פי חכמי ישראל ש-"מעט אור מסלק הרבה חושך …. "

    במיוחד בימים אלה , בהם הקיטוב , השסע וההתפרקות של החברה הישראלית
    אובדן הדרך שמרגישים רבים , ומשבר המנהיגות בכל המפלגות השונות
    ראוי שהתקשורת הישראלית על כל גווניה תקדיש תוכנית הוקרה מיוחדת לזכרו של סעדייה מרציאנו ז"ל ,
    ותשים על השולחן את הנושאים החברתיים והרעיונות שאותם ניסה לקדם בחייו .

    ויפה שעה אחת קודם –

    מה שרבים חשבו כצל – הוא הגוף האמיתי …
    בברכה בכל האמור ,

    גיל שמואלי
    חבר חטיבת בוגרי בית"ר
    חבר הוועדה המדינית בליכוד העולמי

  31. חנה קים

    במשך שנים אני קוראת ושומעת על כל הפגמים שהיו בתנועת הפנתרים השחורים וכמה אמירות כבר הוכנסו לקיבעון הלאומי, כמו "קנו אותם במשרות בעיריית ירושלים", "התרסקותם הביאה נזק למאבק המזרחי והמעמדי" ועוד ועוד. מה שנשכח, משום מה, הוא תרומתם האדירה של הפנתרים להעלאת נושא צפיפות הדיור בישראל. עד לפנתרים הנושא הזה היה נקודתי בלבד (אירועי ואדי סליב), מהפנתרים הוא נהפך לנושא לאומי. העובדה שיצחק רבין, בכהונתו הראשונה כראש ממשלה, אימץ את מסקנות ועדת כץ שהוקמה בעקבות מחאת הפנתרים, היתה מעשה היסטורי חשוב לאין-שיעור. בלי הפנתרים זה לא היה קורה. בלי הפנתרים לא היו מאפשרים הרחבות בניה וסגירת מרפסות, בלי הפנתרים שאול עמור המנוח לא היה פועל להקמת דירות בקומות הקרקע במגדל העמק ובכך לאפשר עוד מקומות דיור בעירו, בלי הפנתרים לא היתה קמה שנים רבות אחר כך תנועת מחוסרי הדיור, ובלי הפנתרים לא היו מקבלים דיירי הדיור הציבורי זכויות על הדירות שבהם גדלו וגידלו את ילדיהם.
    הסיבה העיקרית להתרסקות תנועת הפנתרים לא היתה ההשחתה של מנהיגיהם, אלא מלחמת יום כיפור, כפי שמלחמת המפרץ קטעה באיבה את תנועת מחוסרי הדיור בתחילת שנות התשעים. זו החוקיות הארורה שמאפיינת את המאבקים החברתיים הגדולים במדינתנו.
    היום, במבט לאחור, התרומה של סעדיה וחבריו למאבק המעמדי במדינת ישראל מתעצמת, ושוב נשאלת אותה שאלה: מה עדיף, מאבק מתוך הממסד הפוליטי או מאבק חוץ-פרלמנטרי רחב. אני סבורה עדיין שאין תחליף למאבק חיצוני, ואני לא מכירה אף תנועת מחאה חברתית אחת שהשיגה הישגים כבירים כמו זו שהקימו סעדיה וחבריו.

  32. חנה קים

    במשך שנים אני קוראת ושומעת על כל הפגמים שהיו בתנועת הפנתרים השחורים וכמה אמירות כבר הוכנסו לקיבעון הלאומי, כמו "קנו אותם במשרות בעיריית ירושלים", "התרסקותם הביאה נזק למאבק המזרחי והמעמדי" ועוד ועוד. מה שנשכח, משום מה, הוא תרומתם האדירה של הפנתרים להעלאת נושא צפיפות הדיור בישראל. עד לפנתרים הנושא הזה היה נקודתי בלבד (אירועי ואדי סליב), מהפנתרים הוא נהפך לנושא לאומי. העובדה שיצחק רבין, בכהונתו הראשונה כראש ממשלה, אימץ את מסקנות ועדת כץ שהוקמה בעקבות מחאת הפנתרים, היתה מעשה היסטורי חשוב לאין-שיעור. בלי הפנתרים זה לא היה קורה. בלי הפנתרים לא היו מאפשרים הרחבות בניה וסגירת מרפסות, בלי הפנתרים שאול עמור המנוח לא היה פועל להקמת דירות בקומות הקרקע במגדל העמק ובכך לאפשר עוד מקומות דיור בעירו, בלי הפנתרים לא היתה קמה שנים רבות אחר כך תנועת מחוסרי הדיור, ובלי הפנתרים לא היו מקבלים דיירי הדיור הציבורי זכויות על הדירות שבהם גדלו וגידלו את ילדיהם.
    הסיבה העיקרית להתרסקות תנועת הפנתרים לא היתה ההשחתה של מנהיגיהם, אלא מלחמת יום כיפור, כפי שמלחמת המפרץ קטעה באיבה את תנועת מחוסרי הדיור בתחילת שנות התשעים. זו החוקיות הארורה שמאפיינת את המאבקים החברתיים הגדולים במדינתנו.
    היום, במבט לאחור, התרומה של סעדיה וחבריו למאבק המעמדי במדינת ישראל מתעצמת, ושוב נשאלת אותה שאלה: מה עדיף, מאבק מתוך הממסד הפוליטי או מאבק חוץ-פרלמנטרי רחב. אני סבורה עדיין שאין תחליף למאבק חיצוני, ואני לא מכירה אף תנועת מחאה חברתית אחת שהשיגה הישגים כבירים כמו זו שהקימו סעדיה וחבריו.

  33. אדם

    מישהו אמר שכולם שווים ויש כמה פנסים כבויים כמו אנשים.
    מישהו מהצד ניסה להעניק הסבר אחר: שהם שונים. מהאגף השמאלי הוסיפו אימרה נחרצת: כולם שווים- המבדיל אותם מהקופים
    מטען גנטי שולי.
    לבסוף נמצאה הנוסחה הגואלת, כולם שבים בתוך קברים,לא היה ניתן להבחין מי זרק את החוכמה,אבל כולם הנהנו לכן- למעט קול שולי שהתעקש שיש כאלה הנטרפים חיים.
    מצד צדדי נערו את את האבק והרחיקו עד רחובות ואדי נסנאס מישהו העלה על נס זכרונות מסמי מיכאל,מראשו נשר ספר מאובק על"שווים ושווים יותר" הוויכוח מיד יפרוץ מחדש אם העוני מגדרי, מעמדי, עדתי, או חופף שיער בלי מרכך ובלי אמבט.
    לא היה ברור מהיכן העלו ונערו את האבק מעל דפיו.על העוגה והקפה עוד דיון דומה על בן הרוש וואדי סליב יצא לדרך ונשפך.
    במוסררה 2007 הפנתר מת עני וחסר כל, עוד הספיק לנסות לחלק לשווים פחות שמיכות קרות אחרונות, שיחממו בגופם את צמר הכבשה השותקת, מיתרת בשרה בישלו ארוחה מוקרמת במסעדת הגורמה סמוכה, טבולה בחמאה והגישו בכנס הכלכלי והחוסן חברתי בהרצליה.
    את שאריות הצלעות שבפי העם נלעסים-ומכונים" על האש"
    עטפו שם בנייר מוכסף מילים מהודרות ותוספת פרגמנט מעורפל של"ברביקיו" עסיסי כרוך עם עוד נייר רך סופח שומן שלא יטפטף הנוזל והדם. היו שם כולם, ביבי נתניהו מעונב ומכופתר נע ככוכב עליון אחר הפיגוע החברתי, ראשי משק הצאן, גם נערי האוצר.לא היה להם דם לא על הידיים ולא על הדש. אם היה עולה בעין- הכל הוכן בקפידה ומראש היה אפשר להאשים את מיצי בשר הכבשה ששתקה ולהגיד נזל על הבגדים וטיפטף על הדש. התפאורה הייתה מושלמת ומהממת -הארוחה המוקרמת, גם הברביקיו.

    עשרות נרקומנים הרחק משם שלא הבדילו בין הסם לרקמת העורקים
    הם יחידים שהקפידו לא לערבב חלב עם בשר, צעדו אחר מותו של הפנתר המת, זוכרים כיצד ייסד להם מוסד גמילה שבין חבילה אחת
    של סם מעורבב ברעל עכברים שהוזרק,לבין הפוגה עוד סיפרו למדריך האחרון שעוד האמין בהם שהם נקיים מלבן.
    את דרכו האחרונה של הפנתר השחור הצעידו לקבר עטוף בעטיפה לא מזוהה,ביטון, קוקו, דוד, וקזאזה ומני גם-שחזר בתשובה.
    החליפו אותם עוד ידיים שהצעידו את הצעקה בקבורה מכובדת שלא הייתה מביישת את הכבשה השותקת.האמת, ממש לא הצליחו להדוף את העוני מלבד לוודא שהם קוברים כראוי את הצעקה.
    הגשם פסק, הקהל הפך מטר חומצתי מגוון,כיפה סרוגה לצד תלבושת שחורה ועל הפנים זקן -אלו היו הפנתרים האחרים שגילו את אלוהים.

    היו שם גם הסטודנטים המהפכניים של האתמול שהפכו שולחנות בקפה טעמון, חלקם מדושנים עם קרס קטנה-הפכו מכבר חלק מהממסד עורכי דין פרופסורים שידעו להבדיל בין חוק סטטוטוארי לבין תקנה איזוטורית

    אבל נותרו בנפשם עדיין לוחמי חופש החיבור לדיבור שאינו תם.
    עמדו כמו אז תרים אחר ההגדרה שתבעיר את המדורה "כלום מאתמול לא השתנה, רואים גם מחר התפנית אינה צפוייה הנתונים
    הסטטיסטיים מצבעים על עוד קבוצה שלעוני הצטרפה ,חוץ מזה שהמדינה עוד משתינה עדיין- אבל מקפידה להסתתר מאחרי קיר בפינה"

    זכרתי אותו ואותם מזמן אחר מקפה טעמון שהמצפן נפל לבוץ וחיטטתי
    בקן נמלה עמלה,איך זה שיוצאת עם שקית נילון בו כריך לעבודה שלושים שנה עובדת ומתחפרת בחשיכה במחילה ולכל היותר אוגרת סוסיתא ישנה, אותה גוררת לחנייה מתחת לבלוקון שגמל לא ילעס אותה.
    משלימה עם המצב,עושה מהאוויר איכות תרבות בשארית הזמן הפנוי יוצאת לחלון של הבלוקון לשאוף את יתרת החמצן אם לא זוהם.
    ואיך זה איך שהנמלה האדומה משתזפת כל היום לא חופרת לא מחזיקה שקית נילון-יושבת מהודרת לקול מוזיקה אקוסטית מניעה מישושים מקבנת עוד קומבינה ומתגלגלת במרצדס מבהיקה.
    הפנתר השחור מת אתמול.עני וחסר כל שעדיין בכל שנה הצמיחה מצמיחה עוד מליון ש"ח לעשרה מליון שקלים
    ועוד חמישים אלף עניים בתוספת עשרת אלפי ילדים למליון השני .

    זכרתי אותו מקפה טעמון שאיש שמאל עם משקפיים- ג'ון לנוניות עגולות נאם מעל השולחן שעליו הייתה מונחת עוגת שוקולד טבולה ברום שכר, היו שם תנועות מהירות בלהט הדיבור, הקפה ההפוך נשפך, מישהו צחק טוב שזה לא דם, אחר סיפר למה טרוצקי בארגנטינה נרצח-
    עשרים מליון רוסים ניסו בסיביר בחייהם להסביר את ערכי השיוויון
    מתו ולא הצליחו.זכרתי אותו שסטלין זרח על העמים והקיבוצים-שמש יקרות- עד שהבינו שכולם שווים בקברים ויוצאי הדופן לא היו בין הנעלמים
    -דווקא העמלים. ולכן עדיף להשטלט על האדמות יהיה תמיד ביקוש לקברים בסופו של דבר כולם מתים.
    איש מצפן בטעמון עוד סיפר חוויות:ממסע -ברחובות קובה שחובה לראות כיצד מכוניות הגנסטרים של שנות הארבעים מתוחזקות נוסעות
    להפליא, זה מסביר את תושיית העמלים וכל הפועלים להקות נמלים או שחורות או אדמות "פועלי העולם" צווח לפתע בסיום הנאום תתאחדו
    כולם שווים.
    ושהמעצמה שעצמה את עינה עוד מחרימה את האי וזוכרת בפחדים איך הטילים בימי קנדי העליזים רצו באופן שיוויוני מקובה להרוג גם את העשירים.
    אחר עשרות שנים בלילה לבן צנחו שני המגדלים כמו קלפים איש לא חשב שיבואו מחצי הסהר שהתנוסס מעל המסגד במטוסים חשבו שיבואו רכובים על דבשת גמלים.
    ספטמבר הוכרז שחור, נפער בור באדמה, העשירים בכו את המתים שלהם, העניים גם.
    העניים באופן כללי או עקרוני, תמיד בוכים על מה שלא שלהם צירפו את הדמעות בקערות.הדחפורים אספו את ההריסות.
    העשירים אמרו תודה לעניים על הדמעות והשתתפותם בצרות אחרים ואת שאריות המלח שהתייבש בתחתית הקערות העבירו למלחיות
    והחזירו את הקערות המקוריות רחוצות לחצר האחורית הוכיחו יעילות
    אין ביזבוז במנרלים ומחצבים.
    שהפנתר האחרון מת, החזקים גידרו את אפריקה וחילקו בניהם לשמורת טבע, עשו ספארי, צעקו מעל ג'יפ שיש להגן על הקופים המעטים שעוד נותרו על העצים בפרט דאגו לקרנף חד השנהב אם יכחד חלילה ממי אפשר יהיה ללמד ילדים לבנים וצבעוניים כיצד מתקרנפים. ממרחק צעד מהענפים בדרפור ששם שוחטים את החלשים שעדיין לא הפכו קופים.

    אז העניים עוד פעם בכו, הפעם על עצמם- השאריות ברחו משם בשיירות גם שלא היה כל כך מובן מה היה להם דווקא לנדוד לחצות את המדבר ועוד לישראל-שמחצית אוכלוסייתה פליטים מרצון ומחציתה השנייה מבינה שנולדה לבני נפילים.את הפנתר השחור זכרתי בבאר שבע שעוד אחרים כמותו פרקו משאית שמיכות לחבורות שהשתכנו ברחובות שבאו היישר כל הדרך ברגל מדרפור,אני הבאתי את הגבינות הלבנות, הבגדים שנאספו במושבים שהעוני העולמי הדפק על הדלת היה אפשר לחשוב כאילו שהעוני המקומי לא מספיק שעודו מפיק משיכה ממגנטת למרחוק המושכת עוני מיבשת אחרת שעודה לוהטת.
    הפנתר השחור מת אתמול, זכרתי אותו עם הבאסטה הצמודה לחומת העיר העתיקה,שיחד עם האבטיחים החברים שלו מכרו שם עוד כמה "עשבים דחוסים" ששם הוכיחו שיהודים וערבים יכולים להיות ערבים זה לזה בשיא האינתיפדה והחומות מסתירות אותם מפני מחלק הסמים, שם יכלו להיות דוגמאות חיות כיצד שוברים חומות. וחיים על "כייף" בכייף..ואיך מגלגלים עשבים וכספים והשוני רק מוסיף
    אחוות אחים בתוספת להטוט קסמים טבול בעשן סמים.

    שהזכרונות עכשיו כאן מקשיבים לעוני העולמי איך הוא מדבר
    בעוד שפה שלא היה צריך ללמוד אותה מהעברית זו שפה שלימדה שפות רבות כיצד שוברים שיאים וקופצים מעל משוכות ומכבסים בביטויים את חלוקת המשאבים.
    היה ניתן לקרוא בעיתון שמישהו סיפר את האמת הידועה לכל ניצולי השואה שגנבו להם את הקופה, מישהו כתב על זה בגלוי בעיתון,
    במכתבים למערכת האזרחים,אמרו לכתב אתה אמיץ- הקימו עוד ועדת חקירה שתחפש את הכספים,בפינה צחקו השבעים,עד שיגלו היכן הסתירו את המליארדים יש להניח ימותו אחרוני הנצולים, לא ישארו אפילו בודדים.
    מישהו הסביר שנעשה נסיון מוצלח לקטוף עוד תואר למדינה היחידה שעשרית מראשה מצוי במערב וגופה על ליבה ופלג השלישי שקוע בעולם הרביעי-עמוק מתחת לשמינית גוש קרחון שעוד צף ומזכיר שלא נישבר השיא- שאפשר יום יום עוד לרדת עד תחתית השמינית הנעלמת בתהום.
    הפליטים מדרפור עוד היו פזורים על מדשאות ברחובות באר שבע דיברו על השרידים הקרובים ויתרת הדם שהשאירו שם,כיצד חצו את הגבול כמו בני ישראל במדבר, כיצד ילדה אחת קטנה עם צמה ממש כמו באגדות הלכה לאיבוד ואשת ראש הממשלה התחזתה לפייה כינסה את התקשורת העולמית- איתרה אותה בחולות סיני, הצטלמה ראינו אותה בטלוויזיה בפיצוצייה החוקית בבאר- שבע שייסד ג'רושי, הספיקו לו חמש שנות מאסר על סחר בסמים להבין את הגירת העמים ותנועת הכספים הסיבוביים הנעים במעגלים של ריבית עולמית הקשרים והעניים ומכלאות וכלואים.עכשיו הוא משכיל בזעיר אנפין, מקמבן מוכר גז צחוק חוקי.באנג מזכוכית ונרגילה ערבית ומי שרוצה כל שנותר לדחוף באופן פרטי את חתיכת החשיש, הוא כבר לא עובר על החוק.בנתיים מעל המרקע פסטיבל אשת ראש הממשלה נמשך- הפייה מצילה ילדה אחת בסיבוב חוזר אצל "יאיר לפיד"שם מסבירה בפעם העשירית כי טבח כזה לא ברא השטן.נותרו לה עוד עשרים ערוצים לחזור על הדיקלומים.
    שהוסט זרקור המצלמה, בעלה -ראש הממשלה סגר את עיסקה
    שלוש מאות פליטים מידי חודש יגורשו חזרה במבצע "חורף קר "
    סעדיה מרצאינו אולי יגיע יחלק שמיכות הייתה הנחה שלא ימות
    אבל כאמור הפנתר השחור מת אתמול.את המלאכה נטלו קומץ הסטודנטים מאוניברסיטת בן- גוריון ערכו בנתיים לפליטים מופע חזיון אור-קולי עד שיחל מבצע "גירוש חם" השוטרים ניסו לספור את הפליטים וכללו בספירה עשרה סטודנטים אתיופיים בטעות אזרחי המדינה,- איתם התעקשו שעליהם חלה חובת ההוכחה שהם נולדו כאן ושיזדהו בניירת זהות עטופה בפלסטיק דהוי בו מוטבע סמל המנורה.
    בין לבין ראש הממשלה סיכם את כללי המשחק,המצרים יעמדו בהיכון, עם שריקת האות שמימין לשמאל שיירת מברחי סמים תחצה את הגבול בסימן מוסכם מראש לישראל- במקביל מיד בחציית הקווים ע"י מבריחי הסמים, הפליטים יגולגלו כמו כדור חזרה לרשת המצרית.
    הייתה התחייבות השערים יהו פתוחים חד סטרית ורשת צפופה ללכידת פרפרים בתנופה פיתאומית תלכוד את אלה שינסו לברוח מבעד לחורים,
    לאור המקרה האחרון של הילדים הזעירים- בפרט הילדה שעוררה סערה
    סוכם שתושלך יריעה יותר צפופה כמו מלכודות השליו של בני ישראל
    שהיו פליטים במדבר והמצריים רדפו אחריהם עד ים סוף.כך שנסיון מבצעי היה לכולם.
    הפנתר השחור מת אתמול עוד שלשום פרק שמיכות לפליטים בארצם הוא השתעל לא חילק שמיכות לפליטים מדרפור מישהו אמר שגם לא היה נצרך לכך, הפליטים הראשונים מדרפור הספיקו בתום מסע הגירוש ישראל מצרים וחזרה לסודאן לתרום את גופם לטבח המתחולל עודו שם

    מישהו אמר טוב שזה לא קרה כאן, אחרת היו מאשימים שוב את היהודים כמו שרגיל בכך העולם.מישהו סיכם לבסוף את הדיון כולם שווים. אבל הקופים על העצים באפריקה יותר שווים מהפליטים מדרפור והעניים הישראלים יותר שווים פי אלף פרוטות מהעניים מאפריקה.בסך הכל צריכה להיות כאן פרופורציה גם שמתבוננים על עניים ומבריחי גבול.
    כל אחד והמבול שלו.

  34. אדם

    מישהו אמר שכולם שווים ויש כמה פנסים כבויים כמו אנשים.
    מישהו מהצד ניסה להעניק הסבר אחר: שהם שונים. מהאגף השמאלי הוסיפו אימרה נחרצת: כולם שווים- המבדיל אותם מהקופים
    מטען גנטי שולי.
    לבסוף נמצאה הנוסחה הגואלת, כולם שבים בתוך קברים,לא היה ניתן להבחין מי זרק את החוכמה,אבל כולם הנהנו לכן- למעט קול שולי שהתעקש שיש כאלה הנטרפים חיים.
    מצד צדדי נערו את את האבק והרחיקו עד רחובות ואדי נסנאס מישהו העלה על נס זכרונות מסמי מיכאל,מראשו נשר ספר מאובק על"שווים ושווים יותר" הוויכוח מיד יפרוץ מחדש אם העוני מגדרי, מעמדי, עדתי, או חופף שיער בלי מרכך ובלי אמבט.
    לא היה ברור מהיכן העלו ונערו את האבק מעל דפיו.על העוגה והקפה עוד דיון דומה על בן הרוש וואדי סליב יצא לדרך ונשפך.
    במוסררה 2007 הפנתר מת עני וחסר כל, עוד הספיק לנסות לחלק לשווים פחות שמיכות קרות אחרונות, שיחממו בגופם את צמר הכבשה השותקת, מיתרת בשרה בישלו ארוחה מוקרמת במסעדת הגורמה סמוכה, טבולה בחמאה והגישו בכנס הכלכלי והחוסן חברתי בהרצליה.
    את שאריות הצלעות שבפי העם נלעסים-ומכונים" על האש"
    עטפו שם בנייר מוכסף מילים מהודרות ותוספת פרגמנט מעורפל של"ברביקיו" עסיסי כרוך עם עוד נייר רך סופח שומן שלא יטפטף הנוזל והדם. היו שם כולם, ביבי נתניהו מעונב ומכופתר נע ככוכב עליון אחר הפיגוע החברתי, ראשי משק הצאן, גם נערי האוצר.לא היה להם דם לא על הידיים ולא על הדש. אם היה עולה בעין- הכל הוכן בקפידה ומראש היה אפשר להאשים את מיצי בשר הכבשה ששתקה ולהגיד נזל על הבגדים וטיפטף על הדש. התפאורה הייתה מושלמת ומהממת -הארוחה המוקרמת, גם הברביקיו.

    עשרות נרקומנים הרחק משם שלא הבדילו בין הסם לרקמת העורקים
    הם יחידים שהקפידו לא לערבב חלב עם בשר, צעדו אחר מותו של הפנתר המת, זוכרים כיצד ייסד להם מוסד גמילה שבין חבילה אחת
    של סם מעורבב ברעל עכברים שהוזרק,לבין הפוגה עוד סיפרו למדריך האחרון שעוד האמין בהם שהם נקיים מלבן.
    את דרכו האחרונה של הפנתר השחור הצעידו לקבר עטוף בעטיפה לא מזוהה,ביטון, קוקו, דוד, וקזאזה ומני גם-שחזר בתשובה.
    החליפו אותם עוד ידיים שהצעידו את הצעקה בקבורה מכובדת שלא הייתה מביישת את הכבשה השותקת.האמת, ממש לא הצליחו להדוף את העוני מלבד לוודא שהם קוברים כראוי את הצעקה.
    הגשם פסק, הקהל הפך מטר חומצתי מגוון,כיפה סרוגה לצד תלבושת שחורה ועל הפנים זקן -אלו היו הפנתרים האחרים שגילו את אלוהים.

    היו שם גם הסטודנטים המהפכניים של האתמול שהפכו שולחנות בקפה טעמון, חלקם מדושנים עם קרס קטנה-הפכו מכבר חלק מהממסד עורכי דין פרופסורים שידעו להבדיל בין חוק סטטוטוארי לבין תקנה איזוטורית

    אבל נותרו בנפשם עדיין לוחמי חופש החיבור לדיבור שאינו תם.
    עמדו כמו אז תרים אחר ההגדרה שתבעיר את המדורה "כלום מאתמול לא השתנה, רואים גם מחר התפנית אינה צפוייה הנתונים
    הסטטיסטיים מצבעים על עוד קבוצה שלעוני הצטרפה ,חוץ מזה שהמדינה עוד משתינה עדיין- אבל מקפידה להסתתר מאחרי קיר בפינה"

    זכרתי אותו ואותם מזמן אחר מקפה טעמון שהמצפן נפל לבוץ וחיטטתי
    בקן נמלה עמלה,איך זה שיוצאת עם שקית נילון בו כריך לעבודה שלושים שנה עובדת ומתחפרת בחשיכה במחילה ולכל היותר אוגרת סוסיתא ישנה, אותה גוררת לחנייה מתחת לבלוקון שגמל לא ילעס אותה.
    משלימה עם המצב,עושה מהאוויר איכות תרבות בשארית הזמן הפנוי יוצאת לחלון של הבלוקון לשאוף את יתרת החמצן אם לא זוהם.
    ואיך זה איך שהנמלה האדומה משתזפת כל היום לא חופרת לא מחזיקה שקית נילון-יושבת מהודרת לקול מוזיקה אקוסטית מניעה מישושים מקבנת עוד קומבינה ומתגלגלת במרצדס מבהיקה.
    הפנתר השחור מת אתמול.עני וחסר כל שעדיין בכל שנה הצמיחה מצמיחה עוד מליון ש"ח לעשרה מליון שקלים
    ועוד חמישים אלף עניים בתוספת עשרת אלפי ילדים למליון השני .

    זכרתי אותו מקפה טעמון שאיש שמאל עם משקפיים- ג'ון לנוניות עגולות נאם מעל השולחן שעליו הייתה מונחת עוגת שוקולד טבולה ברום שכר, היו שם תנועות מהירות בלהט הדיבור, הקפה ההפוך נשפך, מישהו צחק טוב שזה לא דם, אחר סיפר למה טרוצקי בארגנטינה נרצח-
    עשרים מליון רוסים ניסו בסיביר בחייהם להסביר את ערכי השיוויון
    מתו ולא הצליחו.זכרתי אותו שסטלין זרח על העמים והקיבוצים-שמש יקרות- עד שהבינו שכולם שווים בקברים ויוצאי הדופן לא היו בין הנעלמים
    -דווקא העמלים. ולכן עדיף להשטלט על האדמות יהיה תמיד ביקוש לקברים בסופו של דבר כולם מתים.
    איש מצפן בטעמון עוד סיפר חוויות:ממסע -ברחובות קובה שחובה לראות כיצד מכוניות הגנסטרים של שנות הארבעים מתוחזקות נוסעות
    להפליא, זה מסביר את תושיית העמלים וכל הפועלים להקות נמלים או שחורות או אדמות "פועלי העולם" צווח לפתע בסיום הנאום תתאחדו
    כולם שווים.
    ושהמעצמה שעצמה את עינה עוד מחרימה את האי וזוכרת בפחדים איך הטילים בימי קנדי העליזים רצו באופן שיוויוני מקובה להרוג גם את העשירים.
    אחר עשרות שנים בלילה לבן צנחו שני המגדלים כמו קלפים איש לא חשב שיבואו מחצי הסהר שהתנוסס מעל המסגד במטוסים חשבו שיבואו רכובים על דבשת גמלים.
    ספטמבר הוכרז שחור, נפער בור באדמה, העשירים בכו את המתים שלהם, העניים גם.
    העניים באופן כללי או עקרוני, תמיד בוכים על מה שלא שלהם צירפו את הדמעות בקערות.הדחפורים אספו את ההריסות.
    העשירים אמרו תודה לעניים על הדמעות והשתתפותם בצרות אחרים ואת שאריות המלח שהתייבש בתחתית הקערות העבירו למלחיות
    והחזירו את הקערות המקוריות רחוצות לחצר האחורית הוכיחו יעילות
    אין ביזבוז במנרלים ומחצבים.
    שהפנתר האחרון מת, החזקים גידרו את אפריקה וחילקו בניהם לשמורת טבע, עשו ספארי, צעקו מעל ג'יפ שיש להגן על הקופים המעטים שעוד נותרו על העצים בפרט דאגו לקרנף חד השנהב אם יכחד חלילה ממי אפשר יהיה ללמד ילדים לבנים וצבעוניים כיצד מתקרנפים. ממרחק צעד מהענפים בדרפור ששם שוחטים את החלשים שעדיין לא הפכו קופים.

    אז העניים עוד פעם בכו, הפעם על עצמם- השאריות ברחו משם בשיירות גם שלא היה כל כך מובן מה היה להם דווקא לנדוד לחצות את המדבר ועוד לישראל-שמחצית אוכלוסייתה פליטים מרצון ומחציתה השנייה מבינה שנולדה לבני נפילים.את הפנתר השחור זכרתי בבאר שבע שעוד אחרים כמותו פרקו משאית שמיכות לחבורות שהשתכנו ברחובות שבאו היישר כל הדרך ברגל מדרפור,אני הבאתי את הגבינות הלבנות, הבגדים שנאספו במושבים שהעוני העולמי הדפק על הדלת היה אפשר לחשוב כאילו שהעוני המקומי לא מספיק שעודו מפיק משיכה ממגנטת למרחוק המושכת עוני מיבשת אחרת שעודה לוהטת.
    הפנתר השחור מת אתמול, זכרתי אותו עם הבאסטה הצמודה לחומת העיר העתיקה,שיחד עם האבטיחים החברים שלו מכרו שם עוד כמה "עשבים דחוסים" ששם הוכיחו שיהודים וערבים יכולים להיות ערבים זה לזה בשיא האינתיפדה והחומות מסתירות אותם מפני מחלק הסמים, שם יכלו להיות דוגמאות חיות כיצד שוברים חומות. וחיים על "כייף" בכייף..ואיך מגלגלים עשבים וכספים והשוני רק מוסיף
    אחוות אחים בתוספת להטוט קסמים טבול בעשן סמים.

    שהזכרונות עכשיו כאן מקשיבים לעוני העולמי איך הוא מדבר
    בעוד שפה שלא היה צריך ללמוד אותה מהעברית זו שפה שלימדה שפות רבות כיצד שוברים שיאים וקופצים מעל משוכות ומכבסים בביטויים את חלוקת המשאבים.
    היה ניתן לקרוא בעיתון שמישהו סיפר את האמת הידועה לכל ניצולי השואה שגנבו להם את הקופה, מישהו כתב על זה בגלוי בעיתון,
    במכתבים למערכת האזרחים,אמרו לכתב אתה אמיץ- הקימו עוד ועדת חקירה שתחפש את הכספים,בפינה צחקו השבעים,עד שיגלו היכן הסתירו את המליארדים יש להניח ימותו אחרוני הנצולים, לא ישארו אפילו בודדים.
    מישהו הסביר שנעשה נסיון מוצלח לקטוף עוד תואר למדינה היחידה שעשרית מראשה מצוי במערב וגופה על ליבה ופלג השלישי שקוע בעולם הרביעי-עמוק מתחת לשמינית גוש קרחון שעוד צף ומזכיר שלא נישבר השיא- שאפשר יום יום עוד לרדת עד תחתית השמינית הנעלמת בתהום.
    הפליטים מדרפור עוד היו פזורים על מדשאות ברחובות באר שבע דיברו על השרידים הקרובים ויתרת הדם שהשאירו שם,כיצד חצו את הגבול כמו בני ישראל במדבר, כיצד ילדה אחת קטנה עם צמה ממש כמו באגדות הלכה לאיבוד ואשת ראש הממשלה התחזתה לפייה כינסה את התקשורת העולמית- איתרה אותה בחולות סיני, הצטלמה ראינו אותה בטלוויזיה בפיצוצייה החוקית בבאר- שבע שייסד ג'רושי, הספיקו לו חמש שנות מאסר על סחר בסמים להבין את הגירת העמים ותנועת הכספים הסיבוביים הנעים במעגלים של ריבית עולמית הקשרים והעניים ומכלאות וכלואים.עכשיו הוא משכיל בזעיר אנפין, מקמבן מוכר גז צחוק חוקי.באנג מזכוכית ונרגילה ערבית ומי שרוצה כל שנותר לדחוף באופן פרטי את חתיכת החשיש, הוא כבר לא עובר על החוק.בנתיים מעל המרקע פסטיבל אשת ראש הממשלה נמשך- הפייה מצילה ילדה אחת בסיבוב חוזר אצל "יאיר לפיד"שם מסבירה בפעם העשירית כי טבח כזה לא ברא השטן.נותרו לה עוד עשרים ערוצים לחזור על הדיקלומים.
    שהוסט זרקור המצלמה, בעלה -ראש הממשלה סגר את עיסקה
    שלוש מאות פליטים מידי חודש יגורשו חזרה במבצע "חורף קר "
    סעדיה מרצאינו אולי יגיע יחלק שמיכות הייתה הנחה שלא ימות
    אבל כאמור הפנתר השחור מת אתמול.את המלאכה נטלו קומץ הסטודנטים מאוניברסיטת בן- גוריון ערכו בנתיים לפליטים מופע חזיון אור-קולי עד שיחל מבצע "גירוש חם" השוטרים ניסו לספור את הפליטים וכללו בספירה עשרה סטודנטים אתיופיים בטעות אזרחי המדינה,- איתם התעקשו שעליהם חלה חובת ההוכחה שהם נולדו כאן ושיזדהו בניירת זהות עטופה בפלסטיק דהוי בו מוטבע סמל המנורה.
    בין לבין ראש הממשלה סיכם את כללי המשחק,המצרים יעמדו בהיכון, עם שריקת האות שמימין לשמאל שיירת מברחי סמים תחצה את הגבול בסימן מוסכם מראש לישראל- במקביל מיד בחציית הקווים ע"י מבריחי הסמים, הפליטים יגולגלו כמו כדור חזרה לרשת המצרית.
    הייתה התחייבות השערים יהו פתוחים חד סטרית ורשת צפופה ללכידת פרפרים בתנופה פיתאומית תלכוד את אלה שינסו לברוח מבעד לחורים,
    לאור המקרה האחרון של הילדים הזעירים- בפרט הילדה שעוררה סערה
    סוכם שתושלך יריעה יותר צפופה כמו מלכודות השליו של בני ישראל
    שהיו פליטים במדבר והמצריים רדפו אחריהם עד ים סוף.כך שנסיון מבצעי היה לכולם.
    הפנתר השחור מת אתמול עוד שלשום פרק שמיכות לפליטים בארצם הוא השתעל לא חילק שמיכות לפליטים מדרפור מישהו אמר שגם לא היה נצרך לכך, הפליטים הראשונים מדרפור הספיקו בתום מסע הגירוש ישראל מצרים וחזרה לסודאן לתרום את גופם לטבח המתחולל עודו שם

    מישהו אמר טוב שזה לא קרה כאן, אחרת היו מאשימים שוב את היהודים כמו שרגיל בכך העולם.מישהו סיכם לבסוף את הדיון כולם שווים. אבל הקופים על העצים באפריקה יותר שווים מהפליטים מדרפור והעניים הישראלים יותר שווים פי אלף פרוטות מהעניים מאפריקה.בסך הכל צריכה להיות כאן פרופורציה גם שמתבוננים על עניים ומבריחי גבול.
    כל אחד והמבול שלו.