על בחירת מספרים בפינצטה, אקרובטיקה פוליטית ויושרה מחקרית

יוסי דהאן

דר` דן בן-דוד תקף בחריפות לפני מספר ימים ב"הארץ" את המסמך "תמונת מצב חברתית" שהוציא "מרכז אדוה". בינתיים התפרסמו מספר תגובות על ביקורתו ועל כך בהמשך. את תשומת ליבי משכו דווקא המשפטים הראשונים במאמרו של בן-דוד.

" מה לעשות, כשארגון התומך ברבים מהנושאים שגם אני תומך בהם מעגל פינות באופן שיטתי במשך שנים כאמצעי לקידום השקפת עולמו? כאשר אין מסתפקים בעובדות ומציגים תמונה חלקית בלבד, הכוללת מספרים שנבחרו בפינצטה, מסתכנים ביצירת אי אמון ציבורי לגישה החברתית כולה".

אין ספק שאין מומחה כדן בן-דוד להעיד על "הצגת תמונה חלקית הכוללת מספרים שנבחרו בפינצטה". למי שאינו זוכר, והעניין עלה לדיון מספר פעמים גם באתר זה, ובכלל זה במאמר שפרסם דן בן-דוד עצמו ב"העוקץ", בשנת 2000 היה בן דוד חבר בצוות בראשות הפרופסורים חיים בן שחר ואלחנן אלפמן, צוות שהציג עבודה לממשלת ישראל בראשות אהוד ברק. דן בן דוד הציג מצגת בתחום החינוך שבה טען כי ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל גבוהה יותר מאשר ברוב ארצות אירופה.

נייר עמדה שהכין "מרכז אדוה" ומאמרים שכתב העיתונאי המנוח אריה כספי ב"הארץ", הצביעו על כך שהנתונים של בן-דוד היו רשלניים ומופרכים, בן דוד לא הבחין בין הוצאה ממשלתית והוצאה פרטית לחינוך. סבירסקי וכספי הראו שההוצאה הממשלתית לחינוך ירדה ואילו ההוצאה הפרטית לחינוך עלתה, ושיחסית למדינות אירופה המערבית חלקה של ההוצאה הממשלתית גבוה וחלקה של ההוצאה הפרטית נמוך, ולא פחות חשוב מכך כאשר בוחניים את ההוצאה הלאומית (גם הממשלתית וגם הפרטית) לתלמיד, הרי שזו נמוכה יחסית לרוב מדינות ה OECD, וזאת בשל משקלם היחסי הגבוה של בני הנוער באוכלוסייה הישראלית יחסית למדינות אחרות באירופה. אלו היו כמה עובדות אלמנטריות שנעלמו ממצגותיו המופלאות של בן דוד.

מאז אותה הצגת נתונים סלקטיבית ומטעה הפך בן-דוד למושא הערצתם של מירב ארלוזורוב, גיא רולניק ונחמיה שטרסלר שכבר שנים אינם פוסקים מלמלמל את נתוני המצגת ולשמש כיחצ"ניה. בן-דוד גם הפך ליקיר "הארץ" והוא אורח קבוע במדורי הדעות של העיתון. מקריאת העיתון מתקבל לעיתים הרושם שבן-דוד כותב תחת שם עט בדוי של אחת בשם "מירב ארלוזורוב" שאינה פוסקת מלצטט את מחקריו של חוקר בשם דר` דן בן-דוד.

בחזרה למצגת המיתולוגית, זו  הפכה גם לציוד קבוע של פקידי אוצר, שרי ממשלה וחברי כנסת שסוף כל סוף זכו להוכחה מוחצת מלווה בתעודת כשרות אקדמית המאוששת את מסקנתם ש"כבר שנים אנחנו שופכים כסף על החינוך ושוב דבר לא יוצא מזה", ובהגיונם הניאו הליברלי הבריא הגיעו למסקנה שאולי אם נקצץ מתקציב החינוך ישתפרו הישגי התלמידים. לימים שינה בן-דוד את הניתוח המקורי שלו והציג נתונים הנסמכים על משתנים אחרים, אולם משום מה מעולם לא הודה במופרכות המחקר המפורסם ההוא שמנזקיו אנו סובלים עד היום. לראייה, רק לפני מספר שבועות, במהלך שביתת המורים, הוציא דובר האוצר הודעה לעיתונות בה נאמר שההוצאה לחינוך בישראל היא מן הגבוהות בעולם המערבי. 

במאמרו "מדע בידיוני" כותב בן-דוד  " מה לעשות, כשארגון התומך ברבים מהנושאים שגם אני תומך בהם", זהו גילוי מפתיע כיוון שאני מאד מתקשה לזהות את עמדותיו של בן-דוד, מהם הנושאים בהם הוא תומך ומהי השקפת עולמו? קיימות סיבות מוצדקות לקושי לענות על השאלות הללו כשמדובר במישהו שהפליק פלאק הפוליטי שהוא ביצע תוך מספר חודשים היה גורם גם לאחרון העסקנים המפלגתיים האופורטוניסטים בסניף המקומי להתמלא בבושה.  דן בן-דוד צריך להזכיר הוא גם פוליטיקאי, עובדה שהוא משתדל מאד להסתיר, הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו במפלגת "תפנית" של עוזי דיין כשלא קיבל את מבוקשו, דילג למפלגת העבודה, וכשראה שגם שם סיכוייו להיכנס לכנסת נמוכים, תקף בחריפות בעיתון הבית שלו, בעיתוי משונה משהו צריך לומר, את עמדותיהם של עמיר פרץ ושלי יחימוביץ`, ומספר ימים לאחר מכן "נענה לבקשתו של אריאל שרון" ונחת מעדנות במקום ה 34 ברשימת "קדימה". על מנת לעמוד על גמישותו האידיאולוגית יוצאת הדופן של החוקר בעל היושרה שווה להציץ בעדות שפרסם בעניין זה יגאל צחור במאמרו "נעלמה הבושה".

ולתוכן המאמר של בן-דוד והתגובות עליו. יום לאחר פרסום מאמרו של בן-דוד פרסמה רותי סיני, כתבת הרווחה של "הארץ" מאמר תגובה, וכך היא כותבת:

" מרצה לסטטיסטיקה שאל את תלמידיו מהו הסיכוי שימצאו דינוזאור בפתח ביתם. "הסיכוי הוא 0.00000000000000001", ענה תלמיד. "הסיכוי הוא 50:50", ענתה תלמידה. "איך הגעת לתוצאה?" שאל המרצה המופתע. "פשוט. או שכן, או שלא", היא ענתה. הבדיחה הזאת מצביעה על היכולת להשתמש בנתונים ומספרים כדי לבסס השקפת עולם.

נזכרתי בעניין עקב ביקורתו החריפה של הכלכלן ד"ר דן בן-דוד על הדו"ח השנתי של מרכז אדוה על אי שוויון בחברה הישראלית. ד"ר בן-דוד מסכים עם אדוה שהחברה הישראלית סובלת מאי שוויון מסוכן, אבל הוא דוחה את הטענה שהצמיחה שממנה נהנה המשק בשני העשורים האחרונים היטיבה רק עם העשירים.

כדי לבסס את טענתו מציג בן-דוד טבלה שמשווה בין הכנסותיו של כל עשירון ב-90` לבין הכנסותיו ב-2006. ואכן, הכנסותיהם של העשירונים הראשון עד השמיני גדלו ב-9% עד 29%, אבל אלה של העשירון התשיעי גדלו ב-35% ושל העשירי ב-51%.

מרכז אדוה מכריז שהוא חוקר אי שוויון. ההבדל בגידול בהכנסות מצביע בדיוק על תופעה זו. "המדיניות הממשלתית תרמה לעידוד הצמיחה, אך לא תרמה לצמצום הפערים והאי שוויון", כותבים מחברי הדו"ח. "כתוצאה, שכבה דקה יחסית של ישראלים ידעה גידול בהכנסות וברמת חיים, בעוד שמרבית הישראלים דרכו במקום או חוו נסיגה יחסית ברמת החיים".

נשאלות השאלות: האם חלקם של העשירונים התחתונים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל בהתאם לגידול בעוגה? והאם הגידול האבסולוטי בהכנסה של שכבות אלה אכן העלה את רמת חייהם? לשאלות אלה התשובות שליליות. הנתונים מראים בבירור שחלקם של עשירונים אלה בעוגה הלאומית יורד בעקביות מאז 90` – ב-0.1%-0.8%. חלקו של העשירון העליון גדל ב-3.9%.

הכנסותיו החודשיות של משק בית בעשירון העליון גדלו מאז 90` ב-13 אלף שקל ל-41 אלף שקל בממוצע. הכנסותיו של משק בית בעשירון התחתון גדלו בפחות מ-350 שקל, ל-3,383 שקל בממוצע."

על המאמר של בן-דוד הגיב גם דר` שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של "מרכז אדוה",  במאמר "צמיחה חברתית לצד צמיחה כלכלית", בין היתר הוא כותב:

"פירות הצמיחה מתחלקים באופן מאוד לא שווה: הצמיחה היטיבה במידה יוצאת דופן עם המנהלים הבכירים של החברות הציבוריות הגדולות – עלות השכר השנתית שלהם קפצה, בממוצע, מ-4 מיליון ₪ ב-2003 ל-10.12 מיליון ₪ ב-2006. המנהלים הבכירים משכו  מעלה את ההכנסה של העשירון העליון, שחלקו בעוגת ההכנסות גדל בגל הצמיחה הנוכחי, בעוד שחלקם של מרבית שאר העשירונים קטן. שכרם של רוב השכירים בישראל מגיע ללא יותר מ-5,800 ₪. שכירים שזה שכרם צריכים לעבוד 12 שנים כדי להגיע לעלות השכר החודשית של אחד המנהלים הבכירים שהוזכרו לעיל. קצפו של בן-דוד ("מדע בדיוני", 18.12.2007) יצא משום מה על תמונה זו, אלא שלמרבה האירוניה, הוא, שרצה לקלל (והשתדל מאוד), נמצא מברך: שהרי לפי נתוניו-הוא, בין השנים 1990 ו-2006 גדלה הכנסת העשירון העליון בסכום הגבוה מזה של כל שמונת העשירונים הנמוכים גם יחד"

ובאתר "עבודה שחורה" מנתח יעקב לקס את נתוניו של בן-דוד ומצביע על בעייתיותם.

מלבד מהעורכים הכלכליים של "הארץ", נוסף לבן-דוד בימים אלה מעריץ נוסף, הוגה חברתי דגול בשם טומי לפיד, שבתכנית הרדיו האחרונה שלו ציטט בהתלהבות קטעים ממאמרו. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רינה יצחקי

    קטונתי מעיסוק מקצועי בענייני כלכלה. אך ארשה לעצמי מילה בענייני חינוך ואולי אפילו תרבות. המדיניות של האוצר מביאה בצעדים מהירים ובטוחים למדי לקריסת מערכות החינוך והתרבות. עצם הרעיון לבחון זה לצד זה הוצאות הורים מול הוצאות הממשלה על חינוך הוא שגוי מיסודו. חינוך צריך להיות אינטרס מרכזי של המדינה ואף להיות ממומן על ידי המדינה. כל מהלכי ההפרטה מדרדרים את החינוך וסביבותיו. ואל תשכחו את מה ששמעתם בימי שביתת המורים. שום דבר לא השתנה. והוא הדבר בענייני תרבות. מדינה נאורה "אור לגויים" אמורה לדעת שיש להקצות תקציבים נדיבים לתרבות לתיאטרונים, מוזיאונים, ספריות והוצאות ספרים. הפיכתם של כל אלה לפרטיים וממוסחרים בהכרח פוגעת ברמתם. שאלת החינוך חייבת לעלות לדיון הציבורי והמקצועי – גם כשאין שביתה. המערכת קורסת. ועל כל נקודת אור מעיבות נקודות חשוכות רבות. כן, יש עשייה ואפילו מעניינת וטובה, אך בקנה מידה קטן והיא אינה עונה על הצרכים, והופכת ל"עלה תאנה" – שמזכיר את השמיכה שמכסה או את הרגלים או את הראש.
    יש לדעתי לתת לחינוך ולתרבות מקום ייחודי ומועדף בתקציב המדינה. ולדעת שזה תקציב לא מאוזן. ההוצאות גדולות ואין מהם הכנסות. אבל יכול להיות רווח משמעותי במונחים של רוח וערכים
    רינה יצחקי.

  2. רינה יצחקי

    קטונתי מעיסוק מקצועי בענייני כלכלה. אך ארשה לעצמי מילה בענייני חינוך ואולי אפילו תרבות. המדיניות של האוצר מביאה בצעדים מהירים ובטוחים למדי לקריסת מערכות החינוך והתרבות. עצם הרעיון לבחון זה לצד זה הוצאות הורים מול הוצאות הממשלה על חינוך הוא שגוי מיסודו. חינוך צריך להיות אינטרס מרכזי של המדינה ואף להיות ממומן על ידי המדינה. כל מהלכי ההפרטה מדרדרים את החינוך וסביבותיו. ואל תשכחו את מה ששמעתם בימי שביתת המורים. שום דבר לא השתנה. והוא הדבר בענייני תרבות. מדינה נאורה "אור לגויים" אמורה לדעת שיש להקצות תקציבים נדיבים לתרבות לתיאטרונים, מוזיאונים, ספריות והוצאות ספרים. הפיכתם של כל אלה לפרטיים וממוסחרים בהכרח פוגעת ברמתם. שאלת החינוך חייבת לעלות לדיון הציבורי והמקצועי – גם כשאין שביתה. המערכת קורסת. ועל כל נקודת אור מעיבות נקודות חשוכות רבות. כן, יש עשייה ואפילו מעניינת וטובה, אך בקנה מידה קטן והיא אינה עונה על הצרכים, והופכת ל"עלה תאנה" – שמזכיר את השמיכה שמכסה או את הרגלים או את הראש.
    יש לדעתי לתת לחינוך ולתרבות מקום ייחודי ומועדף בתקציב המדינה. ולדעת שזה תקציב לא מאוזן. ההוצאות גדולות ואין מהם הכנסות. אבל יכול להיות רווח משמעותי במונחים של רוח וערכים
    רינה יצחקי.

  3. סטודנט

    בפיסקה 3 של המאמר שלו בן-דוד כותב:
    "מתחת לכותרת "הצמיחה אינה מיטיבה עם כולם" הובא גרף, המראה את השינויים בשלושה עשירוני הכנסה: הכנסת העשירון העליון עולה בהתמדה, ואילו הכנסות שני העשירונים האחרים, השישי והשני, נראות מדשדשות במקום מאז 1990. ההסבר המצורף לגרף מתאר רק את העלייה התלולה בהכנסת העשירים. "

    ובפיסקה 5:
    "אך האמת אינה תואמת את הרושם שניתן לקבל מדו"ח אדוה. אילו היו מראים את ההכנסות של כל עשירון ב-1990 לצד ההכנסות ב-2006, כמו בטבלה המצורפת למאמר כאן, היה אפשר להבחין בבירור בגידול בהכנסות של כל אחד מהעשירונים. אבל אז לא היה אפשר להסיק שהצמיחה פגעה בחלשים. הבעיה האמיתית אינה ירידה תלולה ברמת החיים של העניים".

    בפיסקה 3 הוא מצטט את הדו"ח של אדווה שטוען שצמיחת העשירונים התחתונים "דידשה", היינו לא גדלה במיוחד (במיוחד ביחס ל"עלייה התלולה" של העשירונים העליונים), ובפיסקה 5 הוא כבר מייחס להם את המסקנה ש"הצמיחה פגעה בחלשים", והובילה ל"ירידה תלולה ברמת החיים שלהם". ואז הוא שולף את הנתונים שלו כדי להתווכח עם טענה שהוא עצמו המציא! הדו"ח של אדווה לא אומר אף מילה על ירידה תלולה ברמת החיים של העניים – הוא מציין רק שהם לא נהנו מאותה עלייה תלולה שחוו העשירים.

    ושיא החוצפה – לסלף כך את עמדתם של אחרים, ואז לתקוף אותם על העדר מדעיות ויושר אינטלקטואלי? אין גבול?

  4. סטודנט

    בפיסקה 3 של המאמר שלו בן-דוד כותב:
    "מתחת לכותרת "הצמיחה אינה מיטיבה עם כולם" הובא גרף, המראה את השינויים בשלושה עשירוני הכנסה: הכנסת העשירון העליון עולה בהתמדה, ואילו הכנסות שני העשירונים האחרים, השישי והשני, נראות מדשדשות במקום מאז 1990. ההסבר המצורף לגרף מתאר רק את העלייה התלולה בהכנסת העשירים. "

    ובפיסקה 5:
    "אך האמת אינה תואמת את הרושם שניתן לקבל מדו"ח אדוה. אילו היו מראים את ההכנסות של כל עשירון ב-1990 לצד ההכנסות ב-2006, כמו בטבלה המצורפת למאמר כאן, היה אפשר להבחין בבירור בגידול בהכנסות של כל אחד מהעשירונים. אבל אז לא היה אפשר להסיק שהצמיחה פגעה בחלשים. הבעיה האמיתית אינה ירידה תלולה ברמת החיים של העניים".

    בפיסקה 3 הוא מצטט את הדו"ח של אדווה שטוען שצמיחת העשירונים התחתונים "דידשה", היינו לא גדלה במיוחד (במיוחד ביחס ל"עלייה התלולה" של העשירונים העליונים), ובפיסקה 5 הוא כבר מייחס להם את המסקנה ש"הצמיחה פגעה בחלשים", והובילה ל"ירידה תלולה ברמת החיים שלהם". ואז הוא שולף את הנתונים שלו כדי להתווכח עם טענה שהוא עצמו המציא! הדו"ח של אדווה לא אומר אף מילה על ירידה תלולה ברמת החיים של העניים – הוא מציין רק שהם לא נהנו מאותה עלייה תלולה שחוו העשירים.

    ושיא החוצפה – לסלף כך את עמדתם של אחרים, ואז לתקוף אותם על העדר מדעיות ויושר אינטלקטואלי? אין גבול?

  5. סטודנט

    "בעשור וחצי האחרונים המשק הישראלי ידע תקופות של צמיחה נאה, אך בתרשים שלהלן ניתן לראות כי פירות הצמיחה התחלקו באופן לא שוויוני: בעוד שהכנסות העשירון העליון גדלו במקביל לגידול בתמ"ג, הכנסות העשירונים האמצעיים והנמוכים השתנו אך במעט.

    הכנסותיו של העשירון העליון המשיכו לגדול גם בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, 2002-2001 , שבהן הצמיחה של המשק נבלמה. ב 2003- נרשמה ירידה גם בהכנסות העשירון העליון. אולם כבר בשנה שלאחריה, 2004 ,שב המשק לצמוח ושבו הכנסות העשירון העליון לגדול. הצמיחה נמשכה גם בשנים 2006-2005 המשיכו לגדול גם הן, אם כי בקצב מעט איטי מזה של הצמיחה, ועדיין לא שבו לרמתן ב 2002- . הפער בין העשירון העליון לשאר העשירונים שב לגדול, שכן הכנסותיהם של אלה האחרונים לא השתנו באופן משמעותי."

    "לא השתנו באופן משמעותי", "השתנו אך במעט" – אין פה שום ביטוי המעיד על "ירידה תלולה ברמת החיים". בעמ' 11 מסביר דו"ח אדווה ש"בין 1990 ל 2006- , העשירונים 9 ו 10- הגדילו את חלקם בעוגת ההכנסות בשיעור מצטבר של
    4.5% ; כל שאר שמונת העשירונים איבדו מחלקם בעוגת ההכנסות", כלומר – איבדו מחלקם באופן יחסי, ועל כך בן-דוד כלל לא מערער.

    כדי לשמר איזושהי תדמית של יושר אינטלקטואלי, בן-דוד חייב להתנצל פומבית כלפי חוקרי "אדווה" על ההשתלחות הזו.

  6. סטודנט

    "בעשור וחצי האחרונים המשק הישראלי ידע תקופות של צמיחה נאה, אך בתרשים שלהלן ניתן לראות כי פירות הצמיחה התחלקו באופן לא שוויוני: בעוד שהכנסות העשירון העליון גדלו במקביל לגידול בתמ"ג, הכנסות העשירונים האמצעיים והנמוכים השתנו אך במעט.

    הכנסותיו של העשירון העליון המשיכו לגדול גם בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, 2002-2001 , שבהן הצמיחה של המשק נבלמה. ב 2003- נרשמה ירידה גם בהכנסות העשירון העליון. אולם כבר בשנה שלאחריה, 2004 ,שב המשק לצמוח ושבו הכנסות העשירון העליון לגדול. הצמיחה נמשכה גם בשנים 2006-2005 המשיכו לגדול גם הן, אם כי בקצב מעט איטי מזה של הצמיחה, ועדיין לא שבו לרמתן ב 2002- . הפער בין העשירון העליון לשאר העשירונים שב לגדול, שכן הכנסותיהם של אלה האחרונים לא השתנו באופן משמעותי."

    "לא השתנו באופן משמעותי", "השתנו אך במעט" – אין פה שום ביטוי המעיד על "ירידה תלולה ברמת החיים". בעמ' 11 מסביר דו"ח אדווה ש"בין 1990 ל 2006- , העשירונים 9 ו 10- הגדילו את חלקם בעוגת ההכנסות בשיעור מצטבר של
    4.5% ; כל שאר שמונת העשירונים איבדו מחלקם בעוגת ההכנסות", כלומר – איבדו מחלקם באופן יחסי, ועל כך בן-דוד כלל לא מערער.

    כדי לשמר איזושהי תדמית של יושר אינטלקטואלי, בן-דוד חייב להתנצל פומבית כלפי חוקרי "אדווה" על ההשתלחות הזו.

  7. רועי

    מעניין איך יגיב הפעם הקלקלן המהולל לביקורת…

  8. רועי

    מעניין איך יגיב הפעם הקלקלן המהולל לביקורת…

  9. יוסי לוס

    העובדה שההוצאה הפרטית עלתה וההוצאה הממשלתית ירדה ובסך הכל ההוצאה הכוללת עלתה על אף שרמת החינוך ירדה מלמדת על פי הקריטריונים הכלכלניים השטוחים שהיעילות של הפרטה היא שלילית.
    זה לא מפתיע אותי כלל אלא נשמע לי מאד הגיוני. כאשר יש ניהול מרוכז של הוצאות וחלוקה מושכלת של אחריות אפשר להימנע מכפילות של הוצאות. יתירה מזאת, כאשר המערכת היא ריכוזית ואין תחרות אין צורך בהוצאה עצומה על פרסומות. זאת, מבלי לדבר על ההשחתה המוסרית שבתחרות אינסופית שכל כולה מסתכמת בכסף ומבלי לדבר על זיהום הסביבה על ידי פרסומות מכוערות.
    כמובן שמיד יקפצו וידברו על שחיתות, אלא שבעוד שבמערכת ריכוזית השחיתות היא סטייה מהעקרונות הרשמיים שלה ויש לגיטימציה למיסוד של מנגנוני בקרה, פיקוח וענישה, במערכת מופרטת השחיתות היא לב ליבה של המערכת ולא סטייה מעקרונותיה.

  10. יוסי לוס

    העובדה שההוצאה הפרטית עלתה וההוצאה הממשלתית ירדה ובסך הכל ההוצאה הכוללת עלתה על אף שרמת החינוך ירדה מלמדת על פי הקריטריונים הכלכלניים השטוחים שהיעילות של הפרטה היא שלילית.
    זה לא מפתיע אותי כלל אלא נשמע לי מאד הגיוני. כאשר יש ניהול מרוכז של הוצאות וחלוקה מושכלת של אחריות אפשר להימנע מכפילות של הוצאות. יתירה מזאת, כאשר המערכת היא ריכוזית ואין תחרות אין צורך בהוצאה עצומה על פרסומות. זאת, מבלי לדבר על ההשחתה המוסרית שבתחרות אינסופית שכל כולה מסתכמת בכסף ומבלי לדבר על זיהום הסביבה על ידי פרסומות מכוערות.
    כמובן שמיד יקפצו וידברו על שחיתות, אלא שבעוד שבמערכת ריכוזית השחיתות היא סטייה מהעקרונות הרשמיים שלה ויש לגיטימציה למיסוד של מנגנוני בקרה, פיקוח וענישה, במערכת מופרטת השחיתות היא לב ליבה של המערכת ולא סטייה מעקרונותיה.

  11. סטודנט לשעבר בת"א

    דן בן דוד מעביר קורסים תחת הכותרת "כלכלת ישראל" בחוג לכלכלה בת"א ובחוג למדיניות ציבורית. הסילבוסים של הקורסים האלה לא יותר מידי מגוונים: הם כוללים את סדרת המאמרים שהוא פרסם ב'רבעון לכלכלה' ואת ניירות העמדה שהזכרת, שהוא הגיש לברק בזמנו. את החומרים האלה דני בן דוד נותן לסטודנטים שלו לשנן, ואח"כ אנחנו עוד שואלים איך זה שבוגרי כלכלה מחזיקים בעמדות כל כך חד משמעיות בנושאים כל כך מורכבים. אוניברסיטת תל אביב נותנת קרדיט אקדמי על הקורס "כלכלת ישראל" לכל סטודנט שמצליח להיבחן על התכנים שדני בן דוד מפרסם. זאת שערוריה. איך זה שבכל (טוב, כמעט כל) החוגים האחרים מרצות ומרצים מחוייבים להציג כמה פרספקטיבות וכמה תיאוריות בכל קורס שהם מעבירים ורק כלכלנים יכולים להציג עמדה אחת בלבד? האדון בן דוד אפילו מגדיל לעשות ומציג את העמדה הזאת כעמדה שלו!

    יפה שאלת, יוסי: באמת קשה לעקוב אחרי העמדה הפוליטית של בן דוד. לדעתי אם תשאל אותו הוא יגיד לך שאין לו עמדה פוליטית אלא עמדה מקצועית: הוא הנציג המובהק והבלעדי של האמת, בעוד שכולנו (כלומר – אתה ואני ומכון אדווה) פוליטיקאים ואידיאולוגים. בגלל שהוא מדען הוא יכול לקפץ ממפלגה למפלגה וכל מי שיהיה מוכן להכניס את "האמת" לשורותיו ייזכה בשירותיו.

    ולרועי ששאל איך הקלקלן המהולל יגיב: אני מאמין שככה.

  12. סטודנט לשעבר בת"א

    דן בן דוד מעביר קורסים תחת הכותרת "כלכלת ישראל" בחוג לכלכלה בת"א ובחוג למדיניות ציבורית. הסילבוסים של הקורסים האלה לא יותר מידי מגוונים: הם כוללים את סדרת המאמרים שהוא פרסם ב'רבעון לכלכלה' ואת ניירות העמדה שהזכרת, שהוא הגיש לברק בזמנו. את החומרים האלה דני בן דוד נותן לסטודנטים שלו לשנן, ואח"כ אנחנו עוד שואלים איך זה שבוגרי כלכלה מחזיקים בעמדות כל כך חד משמעיות בנושאים כל כך מורכבים. אוניברסיטת תל אביב נותנת קרדיט אקדמי על הקורס "כלכלת ישראל" לכל סטודנט שמצליח להיבחן על התכנים שדני בן דוד מפרסם. זאת שערוריה. איך זה שבכל (טוב, כמעט כל) החוגים האחרים מרצות ומרצים מחוייבים להציג כמה פרספקטיבות וכמה תיאוריות בכל קורס שהם מעבירים ורק כלכלנים יכולים להציג עמדה אחת בלבד? האדון בן דוד אפילו מגדיל לעשות ומציג את העמדה הזאת כעמדה שלו!

    יפה שאלת, יוסי: באמת קשה לעקוב אחרי העמדה הפוליטית של בן דוד. לדעתי אם תשאל אותו הוא יגיד לך שאין לו עמדה פוליטית אלא עמדה מקצועית: הוא הנציג המובהק והבלעדי של האמת, בעוד שכולנו (כלומר – אתה ואני ומכון אדווה) פוליטיקאים ואידיאולוגים. בגלל שהוא מדען הוא יכול לקפץ ממפלגה למפלגה וכל מי שיהיה מוכן להכניס את "האמת" לשורותיו ייזכה בשירותיו.

    ולרועי ששאל איך הקלקלן המהולל יגיב: אני מאמין שככה.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הוא רץ עם מצנע בבחירות נגד שרון ותמך בברק ב-2000. רק עם נתניהו הוא עוד לא היה, אולי כי הכיסא שם שמור לזליכא

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הוא רץ עם מצנע בבחירות נגד שרון ותמך בברק ב-2000. רק עם נתניהו הוא עוד לא היה, אולי כי הכיסא שם שמור לזליכא

  15. סמי ארגון

    ראשית, "פליק-פלאק" מחקרי לא הומצא על-ידי ד"ר בן-דוד. מחקר נקי, בלתי מעוות, שאינו מעגל נתונים ופינות – מחייב יושרה מחקרית בסיסית, שלא תמיד מצליחים לעמוד בו חוקרים תאבי פירסום וסקופים מחקריים. אני מכיר את התופעה המפתה הזאת מנסיון אישי בלא גאווה יתרה. הצרה היא שנתוניו המסולפים מצוטטים ונלמדים ללא הפסק.

    שנית, אני מאזין די בקביעות לתוכניתו השבתית של מר טומי לפיד, משלוש סיבות עיקריות. האחת, כדי לצחוק קצת מהומורו ההונגרי העסיסי, והשנייה – כדי ולשמוע מה חושב ואומר איש חכם, שמרן ללא תקנה, מרופד היטב כלכלית וחברתית שלא ראה לאחרונה משפחה שאינה מסוגלת לשלם את החשמל או הארנונה או המים או סל מזון בסיסי, שאינה גומרת את….היום, שלא לאמר את השבוע: איש מדיה שמטיף לכלכלה חברתית שדואגת לעשיר ולשבע, שמתנגד עקרונית גורפת לשביתות, שמזלזל בצורה בוטה לכל עמדה או אמירה ירוקה כמו מי שלא שמע בחיים את המושג איכות הסביבה.
    כן, והסיבה השלישית היא לשמוע אותו ולהתגרד בעצבנות. מה שנותר לעשות כדי לפגום בעונג השבת, היא פשוט לסתום… את הרדיו.

  16. סמי ארגון

    ראשית, "פליק-פלאק" מחקרי לא הומצא על-ידי ד"ר בן-דוד. מחקר נקי, בלתי מעוות, שאינו מעגל נתונים ופינות – מחייב יושרה מחקרית בסיסית, שלא תמיד מצליחים לעמוד בו חוקרים תאבי פירסום וסקופים מחקריים. אני מכיר את התופעה המפתה הזאת מנסיון אישי בלא גאווה יתרה. הצרה היא שנתוניו המסולפים מצוטטים ונלמדים ללא הפסק.

    שנית, אני מאזין די בקביעות לתוכניתו השבתית של מר טומי לפיד, משלוש סיבות עיקריות. האחת, כדי לצחוק קצת מהומורו ההונגרי העסיסי, והשנייה – כדי ולשמוע מה חושב ואומר איש חכם, שמרן ללא תקנה, מרופד היטב כלכלית וחברתית שלא ראה לאחרונה משפחה שאינה מסוגלת לשלם את החשמל או הארנונה או המים או סל מזון בסיסי, שאינה גומרת את….היום, שלא לאמר את השבוע: איש מדיה שמטיף לכלכלה חברתית שדואגת לעשיר ולשבע, שמתנגד עקרונית גורפת לשביתות, שמזלזל בצורה בוטה לכל עמדה או אמירה ירוקה כמו מי שלא שמע בחיים את המושג איכות הסביבה.
    כן, והסיבה השלישית היא לשמוע אותו ולהתגרד בעצבנות. מה שנותר לעשות כדי לפגום בעונג השבת, היא פשוט לסתום… את הרדיו.

  17. אביבה

    לינק למאמר אקדמי, מדעי ומלומד שבו בן דוד משווה בין כל הכלכלנים הפעילים בישראל (כלכלנים בזכר, כי אין אף אישה ברשימה, כמובן, שלא לדבר על ערבים ועל אחוז הכלכלנים המזרחי המדשדש למטה, למטה) ומגיע למסקנה המרעישה שמגיע לו קידום!

    http://spirit.tau.ac.il/public/bendavid/index_EconRanks.html
    "לכל אחד משני הדוקטורים בשליש העליון של הדירוג, ישי יפה ודן בן- דוד, ישנם יותר ציטוטים על עבודותיהם מ 73%- מהפרופסורים לכלכלה בישראל. כאשר ההשוואה נעשית מול 40 הפרופסורים מן המניין בלבד (כולל פרופסורים אמריטוס) בשתי המחלקות לכלכלה המובילות בישראל, מתברר שמספר הציטוטים של ד"ר יפה מציב אותו 8% מעל לחציון הפרופסורים מן המניין של שתי המחלקות (ועם פי 2.2 ממספר הציטוטים החציוני של כלל הפרופסורים בישראל). לד"ר בן-דוד יותר מפי שניים ממספר הציטוטים החציוני של הפרופסורים מן המניין בשתי המחלקות לכלכלה המובילות (ופי חמש מחציון כלל הפרופסורים בישראל)." (עמ' 9)

  18. אביבה

    לינק למאמר אקדמי, מדעי ומלומד שבו בן דוד משווה בין כל הכלכלנים הפעילים בישראל (כלכלנים בזכר, כי אין אף אישה ברשימה, כמובן, שלא לדבר על ערבים ועל אחוז הכלכלנים המזרחי המדשדש למטה, למטה) ומגיע למסקנה המרעישה שמגיע לו קידום!

    http://spirit.tau.ac.il/public/bendavid/index_EconRanks.html
    "לכל אחד משני הדוקטורים בשליש העליון של הדירוג, ישי יפה ודן בן- דוד, ישנם יותר ציטוטים על עבודותיהם מ 73%- מהפרופסורים לכלכלה בישראל. כאשר ההשוואה נעשית מול 40 הפרופסורים מן המניין בלבד (כולל פרופסורים אמריטוס) בשתי המחלקות לכלכלה המובילות בישראל, מתברר שמספר הציטוטים של ד"ר יפה מציב אותו 8% מעל לחציון הפרופסורים מן המניין של שתי המחלקות (ועם פי 2.2 ממספר הציטוטים החציוני של כלל הפרופסורים בישראל). לד"ר בן-דוד יותר מפי שניים ממספר הציטוטים החציוני של הפרופסורים מן המניין בשתי המחלקות לכלכלה המובילות (ופי חמש מחציון כלל הפרופסורים בישראל)." (עמ' 9)

  19. אביבה

    "המתאם בין קידום אקדמי בישראל לבין אימפקט מחקרי (כפי שזה בא לידי ביטוי בציטוטים של עבודות) מעלה לא מעט שאלות לגבי הדרך שבא מקודמים כלכלנים אקדמיים בישראל." (עמ' 9 למעלה)

    תגיד, סבירסקי, יא אינטרסאנט! אתה לא מתבייש לכתוב על דברים שיש לך נגיעה אישית אליהם?

  20. אביבה

    "המתאם בין קידום אקדמי בישראל לבין אימפקט מחקרי (כפי שזה בא לידי ביטוי בציטוטים של עבודות) מעלה לא מעט שאלות לגבי הדרך שבא מקודמים כלכלנים אקדמיים בישראל." (עמ' 9 למעלה)

    תגיד, סבירסקי, יא אינטרסאנט! אתה לא מתבייש לכתוב על דברים שיש לך נגיעה אישית אליהם?

  21. שור

    אם נתעלם מהקטע האישי שהנה תכף אוטוטו מגיע ל"עוקץ" בריצה קלה דר' בן דוד ומגן על האתיקה המקצועית שלו,
    ואם נמתקד בעניין היקר לכולנו של החינוך לילדינו,
    אז הפער הקטן בהוצאה הממשלתית לתלמיד בישראל לעומת אירופה
    לא מסביר את הפער הענק בהישגי התלמיד הישראלי לעומת התלמיד האירופאי,
    ועוד פחות מסביר את הפער הענק הקיים בישראל בין תלמיד מבית עני לתלמיד מבית עשיר לעומת אותו פער באירופה.

    וטוב שמכון אדווה חוקר את נושא הפער בין תלמידי ישראל.

    זה עיקר הדיון וכל היתר זה רעש רקע.

    שור

  22. שור

    אם נתעלם מהקטע האישי שהנה תכף אוטוטו מגיע ל"עוקץ" בריצה קלה דר' בן דוד ומגן על האתיקה המקצועית שלו,
    ואם נמתקד בעניין היקר לכולנו של החינוך לילדינו,
    אז הפער הקטן בהוצאה הממשלתית לתלמיד בישראל לעומת אירופה
    לא מסביר את הפער הענק בהישגי התלמיד הישראלי לעומת התלמיד האירופאי,
    ועוד פחות מסביר את הפער הענק הקיים בישראל בין תלמיד מבית עני לתלמיד מבית עשיר לעומת אותו פער באירופה.

    וטוב שמכון אדווה חוקר את נושא הפער בין תלמידי ישראל.

    זה עיקר הדיון וכל היתר זה רעש רקע.

    שור

  23. נדים

    כולם צודקים וכולם חכמים אבל עם כל מעט הכבוד לבן דוד יותר חשוב להתמקד עכשיו בהריסה הפושעת בחסות החוק של כפר שלם מלהחליף איתו מהלומות אינטלקטואליות.

  24. נדים

    כולם צודקים וכולם חכמים אבל עם כל מעט הכבוד לבן דוד יותר חשוב להתמקד עכשיו בהריסה הפושעת בחסות החוק של כפר שלם מלהחליף איתו מהלומות אינטלקטואליות.

  25. יוליה טבחוב

    בסמסטר א' של שנה א' באוניברסיטה לימדו אותנו סטטיסטיקה. לצד, או אולי בתוך, לימודי הסטטיסטיקה הראו לנו את כל הדרכים המגוונות להציג את אותם המספרים. ויפה מישהו אמר קודם – הפרופסור המדובר הוא פוליטיקאי. סטטיסטיקה בידיהם של פוליטיקאים היא כלי הרסני, ופוליטיקה בידיהם של סטטיסטיקאים היא מראה מעוותת.
    מחד, בהרצאות חל איסור על המרצים להביע דעות פוליטיות. מאידך, אין איסור לאיש סגל בכיר מכהן לעסוק גם בפוליטיקה, או לרוץ מטעם מפלגה מסוימת. לטעמי, זה צריך להיות הפוך. אין סיבה שמרצים לא יחשפו לפנינו את עמדותיהם, יש אפילו הרבה הגיון בכך שמרצים שאמורים לתת לנו ידע, הבנה וכלי ניתוח מגוונים גם יעמדו מאחורי עמדותיהם שלהם, כך הם רק ירכשו כבוד מצד האודיטוריה, על ידי כנות ופתיחות לגבי השתייכותם לזרם רעיוני מסוים. ועם זאת, אין הגיון בכך שנקיטת עמדה ערכית או מוסרית או פיתוח רעיון כלשהו יהיה בצידו שכר ריאלי, שיתן צביון פוליטי-עסקני לכל עשייה אקדמית. הפיתוי גדול מדי, וכמו שראינו, הפרופסור המדובר לא עמד בו. ומכיוון שכולנו בני אדם, אני לא חושבת שצריך להציב את האדם מול פיתוי שכזה. עשייה אקדמית צריכה להישאר באקדמיה, ולייצא עבודה אקדמית איכותית שלא תלבין את פניה של האקדמיה, ואם מישהו רוצה ללכת לפוליטיקה – שיואיל בטובו להתרכז בפוליטיקה, ולשחרר אותנו מנוכחותו המגמתית, או לפחות שיואיל בטובו להצהיר קבל עם ועדה שיש לו צד בעניין.

  26. יוליה טבחוב

    בסמסטר א' של שנה א' באוניברסיטה לימדו אותנו סטטיסטיקה. לצד, או אולי בתוך, לימודי הסטטיסטיקה הראו לנו את כל הדרכים המגוונות להציג את אותם המספרים. ויפה מישהו אמר קודם – הפרופסור המדובר הוא פוליטיקאי. סטטיסטיקה בידיהם של פוליטיקאים היא כלי הרסני, ופוליטיקה בידיהם של סטטיסטיקאים היא מראה מעוותת.
    מחד, בהרצאות חל איסור על המרצים להביע דעות פוליטיות. מאידך, אין איסור לאיש סגל בכיר מכהן לעסוק גם בפוליטיקה, או לרוץ מטעם מפלגה מסוימת. לטעמי, זה צריך להיות הפוך. אין סיבה שמרצים לא יחשפו לפנינו את עמדותיהם, יש אפילו הרבה הגיון בכך שמרצים שאמורים לתת לנו ידע, הבנה וכלי ניתוח מגוונים גם יעמדו מאחורי עמדותיהם שלהם, כך הם רק ירכשו כבוד מצד האודיטוריה, על ידי כנות ופתיחות לגבי השתייכותם לזרם רעיוני מסוים. ועם זאת, אין הגיון בכך שנקיטת עמדה ערכית או מוסרית או פיתוח רעיון כלשהו יהיה בצידו שכר ריאלי, שיתן צביון פוליטי-עסקני לכל עשייה אקדמית. הפיתוי גדול מדי, וכמו שראינו, הפרופסור המדובר לא עמד בו. ומכיוון שכולנו בני אדם, אני לא חושבת שצריך להציב את האדם מול פיתוי שכזה. עשייה אקדמית צריכה להישאר באקדמיה, ולייצא עבודה אקדמית איכותית שלא תלבין את פניה של האקדמיה, ואם מישהו רוצה ללכת לפוליטיקה – שיואיל בטובו להתרכז בפוליטיקה, ולשחרר אותנו מנוכחותו המגמתית, או לפחות שיואיל בטובו להצהיר קבל עם ועדה שיש לו צד בעניין.

  27. חנה קים

    לא ידעתי על הזיגזגים המפלגתיים של בן-דוד. לתומי חשבתי שהוא רק ניהל פלירט עם עוזי דיין. העובדה שהוא חבר במפלגת "קדימה" היא תגלית מבחינתי ואני חושבת שהיושרה של עורכת העמוד האדיטוריאלי ב"הארץ" מחייב אותה לציין זאת בתחתית מאמריו.

  28. חנה קים

    לא ידעתי על הזיגזגים המפלגתיים של בן-דוד. לתומי חשבתי שהוא רק ניהל פלירט עם עוזי דיין. העובדה שהוא חבר במפלגת "קדימה" היא תגלית מבחינתי ואני חושבת שהיושרה של עורכת העמוד האדיטוריאלי ב"הארץ" מחייב אותה לציין זאת בתחתית מאמריו.