עוד על תקציב החינוך, פנסיה חובה והתארגנות עובדים

איציק ספורטא

כבר זמן רב לא כתבתי ושלא כרכיבה על אופניים קשה לחזור. כשנגיד בנק ישראל מדבר על חינוך הוא מרגיש מחויב לנקוט עמדה בנושא התקציב, כדי לא להיות מגוחך הוא אומר דברים וכמעט היפוכם כדי לצאת בסדר עם כולם, כולל עם עצמו. אז הוא טוען שהתקצוב לתלמיד בישראל הוא גבוה ודומה לממוצע במדינות ה-OECD. דרך אגב, צריך לזכור שבין המדינות החברות ישנן כעת מדינות שאינן מן המדינות העשירות בתבל כמו טורקיה, פולין, מקסיקו והונגריה, לכן הממוצעים עוד יותר מטעים מאשר בעבר.

כך אמר הנגיד: "ההוצאה של הממשלה לתלמיד, ביחס לתמ"ג לנפש, בחינוך הטרום – חובה והתיכוני דומה בישראל לממוצע של מדינות ה-OECD, ובחינוך היסודי והגבוה – אפילו מעל הממוצע של מדינות  ה-"OECD. נו אז המצב התקציבי ממש טוב הבעיה רק ביעילות השימוש בו. כאחת הסיבות להישגים הנמוכים אומר אותו אדם כך: "בין 1995 ל-2005 היה הגידול בהוצאה לתלמיד – בחינוך היסודי , התיכוני והעל – תיכוני – נמוך משמעותית לעומת הממוצע במדינות ה–OECD כלומר , המגמה אצלנו שלילית". אז התקציב נמוך או גבוה, או שלמרות שהוא גבוה הוא נמוך.

יש הסכם בנושא פנסיה חובה שיכנס לתוקפו בראשון בינואר 2008 בעקבות צוו הרחבה של שר התמ"ת. הפנסיה שיקבלו בעקבות ההסכם הזה עובדים מעל לגיל 30 נמוכה, עד נמוכה מאוד. טרם קראתי את ההסכם אלא רק פרסומים עליו. כבר כתבתי על התרומה הנמוכה של מעסיקם ועובדים בשנים הראשונות וגם בשיאה של התוכנית, שיגיע ל-15% לעומת יותר מ-17.5% בתוכניות פנסיה רגילות. ישנן כמה שאלות שאילן לי עליהן תשובה. מה יקרה לעובדים שעבודתם אינה רצופה? מה יקרה לעובדים שלא יגיעו לצבירה של פנסיה שתהיה מספקת כדי לספק להם משאבים לחיים בכבוד, האם אין המדינה צריכה להיות אחראית לגביהם? מה הם מנגנוני האכיפה של התוכנית? זה חשוב כיון שגם היום ידוע שמעסיקים רבים אינם מקיימים את תנאי חוקי העבודה האמורים לשמש כמינימום, שלא לדבר על קיום הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במקומות בהם העובדים אינם מאורגנים.  כך שהבעיות רבות מדי כדי שאפשר יהיה לברך על המוגמר.

ושוב אני חוזר לנושא ההתארגנות כגורם חשוב, שני מאמרים בנושא פורסמו לאחרונה. ביום שישי כתב רפופורט את הדברים הבאים: "קופי בין, בית חולים קפלן, קסטרו, ויטה, קופי טו גו, הפקולטה לחקלאות ברחובות, ישראייר, דואר ישראל – זוהי רשימה חלקית של מקומות עבודה, שעובדים בהם התארגנו השנה, הקימו ועד, הגישו תביעות. לפעמים בעזרת ההסתדרות, לפעמים בלעדיה. המספרים קטנים, כמה עשרות עובדים בכל מקום, אבל נדמה שאפשר לדבר על תופעה. אחרי הרבה שנים, שבהן "ועד עובדים" היה צירוף מלים זר במקרה הטוב וקללה במקרה הרע, מסתמן שינוי". לפני כעשרה ימים אסף אדיב מעמותת "מען", סיכם את מאמרו על שביתת המורים בדברים הבאים: "הממסד הפוליטי ביטחוני של ישראל משלב ידיים עם 18 משפחות המיליארדרים ובונה את מדינת העשירים על חורבותיה של מה שהיה בעבר הסולידאריות של העם היהודי. אם העובדים, שמשלמים את המחיר של תהליך מסוכן זה, רוצים להגן על עצמם, הם חייבים להסיק מסקנות מרחיקות לכת גם בצד הפוליטי ולאמץ פרוגרמה אוניברסלית, שכוללת שינוי ביחסים בין יהודים וערבים וביחס לעם הפלסטיני. אין מהפכה חברתית אמיתית בלי תפיסת עולם חדשה וראיה אוניברסלית שמציעה לכל בני האדם, ללא הבדל לאום, דת, או השקפה, סיכוי".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אדמון

    ההסכם הפנסיה שהורחב קיימת חובה לבטח בביטוח פנסיוני כל עובד מגיל 21 ועובדת מגיל 20. אכן ההפרשות בשנים הראשונות מאוד נמוכות אך תוך 5 שנים לכל עובד יפרשו הפרשות פנסיוניות בגובה 15% ואני מקווה שלבסוף הפנסיה תעמוד על 17.5%. עובדים המפסיקים לעבוד המקום עבודה למשך 6 חודשים הם ימשיכו להיות מבוטחים ועם תחילת עבודתם במקום חדש יחוייב המעסיק להפרשי תשלומים עבור הביטוח הפנסיוני מהיום הראשון לעבודתם. אין ספק כי ההסדר הזה לא נותן תשובה פנסיונית לעובדים בני 50 ומעלה אך לגביהם המעסיק מחוייב על פי להפריש את אותם סכומים הקופת גמל שתפתח עם יציאתם לפנסיה. לגבי מנגנוני האכיפה מעבר למנגנונים שעליהם התחייב שר התמ"ת הרי שמנגנון האכיפה העיקרי יהיה אם בית הדין לעבודה יחייב מעסיק לשלם גמלה פנסיונית מכיסו לעובד או למשפחת עובד שנפטר אם לא ביטח את עובדו בביטוח פנסיוני. לסיום הביטוח הפנסיוני יחול גם על עוזרות בית העובדות מס' שעות בשבוע.

  2. אדמון

    ההסכם הפנסיה שהורחב קיימת חובה לבטח בביטוח פנסיוני כל עובד מגיל 21 ועובדת מגיל 20. אכן ההפרשות בשנים הראשונות מאוד נמוכות אך תוך 5 שנים לכל עובד יפרשו הפרשות פנסיוניות בגובה 15% ואני מקווה שלבסוף הפנסיה תעמוד על 17.5%. עובדים המפסיקים לעבוד המקום עבודה למשך 6 חודשים הם ימשיכו להיות מבוטחים ועם תחילת עבודתם במקום חדש יחוייב המעסיק להפרשי תשלומים עבור הביטוח הפנסיוני מהיום הראשון לעבודתם. אין ספק כי ההסדר הזה לא נותן תשובה פנסיונית לעובדים בני 50 ומעלה אך לגביהם המעסיק מחוייב על פי להפריש את אותם סכומים הקופת גמל שתפתח עם יציאתם לפנסיה. לגבי מנגנוני האכיפה מעבר למנגנונים שעליהם התחייב שר התמ"ת הרי שמנגנון האכיפה העיקרי יהיה אם בית הדין לעבודה יחייב מעסיק לשלם גמלה פנסיונית מכיסו לעובד או למשפחת עובד שנפטר אם לא ביטח את עובדו בביטוח פנסיוני. לסיום הביטוח הפנסיוני יחול גם על עוזרות בית העובדות מס' שעות בשבוע.

  3. ספרן

    לבייב עבר לאנגליה

  4. ספרן

    לבייב עבר לאנגליה

  5. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית בפורטל BSH

    חובה כן, פנסיה – ממש לא בטוח…

    התבשרנו על חגיגות החלת הסכם קיבוצי בנושאי פנסיה חובה.
    כהערה מקדימה אני רוצה לסייג שייתכן ואני לא מעודכן בפרט הספציפי הזה, הדבר מעודכן למצב לפני כמה שנים.

    התקנון של קרן הפנסיה מבטחים, ואם הבנתי נכון, גם של קרנות אחרות, הגדיר שאם בעת הפרישה הסכום שהצטבר בקרן מאפשר תשלום פנסיה חודשי בסכום זניח (אאל"ט כ 10% מהשכר הממוצע) הקרן רשאית לחשב את המגיע לו ולתת לו את הסכום שהצטבר בקרן כסכום אחד ולא כפנסיה חודשית – כפי שעושות באופן רגיל כל תוכניות ה"ביטוח מנהלים".

    המשמעות של זה, שכל העובדים בשכר נמוך, על פי ההסכם החדש גם יופרשו כספים באחוזים נמוכים, סביר שיפלו לתוך המצב שבו בסופו של דבר לא יקבלו פנסיה.
    בעצם מה שקורה שהם נאלצים להפקיד סכום בהווה בשביל לקבל אותו בעתיד – אבל ההשקעה הזו מאוד לא כדאית.
    כדי להפוך אותה לכדאית, האוצר מסייע לבעלי השכר הגבוה באמצעות ניכויי וזיכויי מס להפוך את הפנסיה ליותר כדאית. בעלי השכר הנמוך לא יכולים להנות מזה.
    כלומר, העובדים החלשים שוב נדפקים גם כאן. ואפילו פנסיה הם עלולים לא לקבל.

  6. דור לוי-פורום רפורמה כלכלית בפורטל BSH

    חובה כן, פנסיה – ממש לא בטוח…

    התבשרנו על חגיגות החלת הסכם קיבוצי בנושאי פנסיה חובה.
    כהערה מקדימה אני רוצה לסייג שייתכן ואני לא מעודכן בפרט הספציפי הזה, הדבר מעודכן למצב לפני כמה שנים.

    התקנון של קרן הפנסיה מבטחים, ואם הבנתי נכון, גם של קרנות אחרות, הגדיר שאם בעת הפרישה הסכום שהצטבר בקרן מאפשר תשלום פנסיה חודשי בסכום זניח (אאל"ט כ 10% מהשכר הממוצע) הקרן רשאית לחשב את המגיע לו ולתת לו את הסכום שהצטבר בקרן כסכום אחד ולא כפנסיה חודשית – כפי שעושות באופן רגיל כל תוכניות ה"ביטוח מנהלים".

    המשמעות של זה, שכל העובדים בשכר נמוך, על פי ההסכם החדש גם יופרשו כספים באחוזים נמוכים, סביר שיפלו לתוך המצב שבו בסופו של דבר לא יקבלו פנסיה.
    בעצם מה שקורה שהם נאלצים להפקיד סכום בהווה בשביל לקבל אותו בעתיד – אבל ההשקעה הזו מאוד לא כדאית.
    כדי להפוך אותה לכדאית, האוצר מסייע לבעלי השכר הגבוה באמצעות ניכויי וזיכויי מס להפוך את הפנסיה ליותר כדאית. בעלי השכר הנמוך לא יכולים להנות מזה.
    כלומר, העובדים החלשים שוב נדפקים גם כאן. ואפילו פנסיה הם עלולים לא לקבל.

  7. משה

    למקבלי שכר מינימום ובמיוחד לאלה מהם שלא הצליחו להיות מועסקים רצוף, הפנסיות יהיו נמוכות גם כשיגיעו עוד 6 שנים ל15% הפרשה לפנסיה. רבות מפנסיות אלה יהיו דומות לסכום השלמת הכנסה הניתנת כיום לקיצבאות הזיקנה (לדוגמה כ1000 ש"ח ליחיד ). הרבה לא הועילו חכמים לעובד זה כשיגיע לפנסיה.
    אני טועה? פתרו עניין זה?

  8. משה

    למקבלי שכר מינימום ובמיוחד לאלה מהם שלא הצליחו להיות מועסקים רצוף, הפנסיות יהיו נמוכות גם כשיגיעו עוד 6 שנים ל15% הפרשה לפנסיה. רבות מפנסיות אלה יהיו דומות לסכום השלמת הכנסה הניתנת כיום לקיצבאות הזיקנה (לדוגמה כ1000 ש"ח ליחיד ). הרבה לא הועילו חכמים לעובד זה כשיגיע לפנסיה.
    אני טועה? פתרו עניין זה?

  9. אחת

    תארו לעצמכם, אם חד הורית, מרוויחה שכר מינימום, לא מצליחה לחיות, לא מצליחה לכסות את האובר, טובעת בהלוואות שהבנק מחייב אותה לקחת בכדי לכסות את האובר, לא מצליחה לקנות את כל מה שצריך כי החשבונות בולעים את כל המשכורת, מקבלת מאתים שקל פחות לחודש! הלכה עוד קניה בסופר. הלכה האפשרות לשים בצד בכדי לשלם את החוב לבית ספר. האובר עוד יותר גדול. משלמים עוד יותר ריבית. אפשר להשתגע מההגיון החדש של יחסי הציבור של מעצבי המדיניות הציבורית בישראל

  10. אחת

    תארו לעצמכם, אם חד הורית, מרוויחה שכר מינימום, לא מצליחה לחיות, לא מצליחה לכסות את האובר, טובעת בהלוואות שהבנק מחייב אותה לקחת בכדי לכסות את האובר, לא מצליחה לקנות את כל מה שצריך כי החשבונות בולעים את כל המשכורת, מקבלת מאתים שקל פחות לחודש! הלכה עוד קניה בסופר. הלכה האפשרות לשים בצד בכדי לשלם את החוב לבית ספר. האובר עוד יותר גדול. משלמים עוד יותר ריבית. אפשר להשתגע מההגיון החדש של יחסי הציבור של מעצבי המדיניות הציבורית בישראל

  11. דוד

    תשאלו למה?

    כי למידה היא תהליך שאתה עושה, לא תהליך שעושים לך.

    אם תרצה תלמד. להתגבר על מכשולים מוא חלק מהלמידה.

  12. דוד

    תשאלו למה?

    כי למידה היא תהליך שאתה עושה, לא תהליך שעושים לך.

    אם תרצה תלמד. להתגבר על מכשולים מוא חלק מהלמידה.

  13. שור

    עדיף להגדיל את ההפרשה לביטוח לאומי ואת קצבת זקנה מאשר להנהיג פנסיה חובה,
    וזה חשוב בעיקר אלו שאינן משתתפים בשוק העבודה ולכן פנסיה חובה לא תעזור להם בזקנתם.

    תהליך של הצמיחה הנמשך מספר שנים בישראל בזכות רפורמות נתניהו משפיע באופן חיובי על העובדים:
    שיעור האבטלה יורד באופן חד.
    שכר הריאלי עולה במלמעלה מ-10%.
    שכר המינימום עולה בכ- 11%.
    במקביל אט אט הכוח עובר מידי המעסיקים לידי העובדים, וכך אנו עדים להתארגנויות שלעובדים, לחתימת הסכמי שכר הכוללות תוספות שכר ריאליות וכדומה.

    לכן האמירה "הצמיחה לא מחלחלת לשכבות החלשות",
    אינה נכונה.

    שור

  14. שור

    עדיף להגדיל את ההפרשה לביטוח לאומי ואת קצבת זקנה מאשר להנהיג פנסיה חובה,
    וזה חשוב בעיקר אלו שאינן משתתפים בשוק העבודה ולכן פנסיה חובה לא תעזור להם בזקנתם.

    תהליך של הצמיחה הנמשך מספר שנים בישראל בזכות רפורמות נתניהו משפיע באופן חיובי על העובדים:
    שיעור האבטלה יורד באופן חד.
    שכר הריאלי עולה במלמעלה מ-10%.
    שכר המינימום עולה בכ- 11%.
    במקביל אט אט הכוח עובר מידי המעסיקים לידי העובדים, וכך אנו עדים להתארגנויות שלעובדים, לחתימת הסכמי שכר הכוללות תוספות שכר ריאליות וכדומה.

    לכן האמירה "הצמיחה לא מחלחלת לשכבות החלשות",
    אינה נכונה.

    שור

  15. ד"ר יצחק ויסמן

    נערי האוצר וההפרטה
    ד"ר יצחק ויסמן – אוניברסיטת חיפה

    אורך הרוח שמגלה הביורוקרטיה של משרד האוצר מול שביתת המרצים המתמשכת עשויה לעורר הערצה בקרב המתבוננים מן הצד. אחרי הכל על נערי האוצר, שהם מלח הארץ, מופקדת האחריות המקצועית של ניהול משק המדינה בעידננו המורכב וההפכפך, ואל להם להשתהות על זוטות כמו דרישות ארגוני הסגל האקדמי או מחאות הסטודנטים. בסך הכל, אסטרטגיית השחיקה שלהם הוכיחה את עצמה במאבק הממושך לא פחות עם ארגון המורים, שבסופו של יום נותרו תוהים, ואנחנו עמם, מה בדיוק הם השיגו.
    אורך רוח זה עומד ביחס הפוך בדיוק לקלות שבה מעלים פקידי האוצר חדשות לבקרים, ובייחוד לעת התקרב מועד חוק ההסדרים, הצעות מועילות למשק כמו קיצוץ בקצבאות הזקנים, הקטנת סל הבריאות, וצמצום חלקה של המדינה במוסדות הרווחה הדואגים לנצרכים, לנכים ולמפגרים. האומנם לא איכפת להם לנערי האוצר שמיטב המוחות שלנו יוצאים לרעות בשדות זרים, שילדי ישראל נמצאים במקום מביש בסולם ההישגים העולמי, שחולים מתים באין להם תמיכה לרכישת תרופות יקרות להחריד, ושלעניים אין מה לאכול? התשובה היא חד משמעית: לא.
    עוד בתחילת המאה שעברה העלה הסוציולוג הגרמני הגדול מכס ובר חששות כבדים ביחס לתהליך הביורוקרטיזציה של העולם המודרני. הוא לא פקפק בחשיבותה של הביורוקרטיה כאמצעי חיוני לניהול חברות גדולות של בני אדם, אך לא יכול היה שלא להבחין שתוך כדי כך היא נוטה לכלוא אותם ב"כלוב ברזל" של רציונאליות פורמאלית לא אנושית.
    מבחינתו של הסוציולוג הבריטי-יהודי ממוצא פולני זיגמונט באומן, קו ישר מוליך מן הרציונאליות הביורוקרטית הזו אל השואה, המאורע הפרדיגמאטי של המודרניות. משהגדיר הפיהרר את המשימה להיפטר מן היהודים, מצאו הביורוקרטים הגרמנים שהאמצעי ההגיוני, קרי היעיל והזול ביותר להגשמתה, היה השמדתם. הם הוציאו לפועל את תוכניתם השטנית בהתלהבות ובמסירות, בלי לתת לשיקולים מוסריים או הומאניים להפריע ל"עבודת הקודש" שלהם, ובלי לעזוב את מכתבתם כדי לראות מה הם בעצם מעוללים.
    איני טוען חס וחלילה שנערי האוצר הם נאצים. אולם אין ספק שכביורוקרטיה הם פועלים לפי אותם חוקים כלליים של רציונאליות פורמאלית קרה, עתה בשרות הגלובליזציה. משהגדירה ההנהגה הפוליטית החלולה שלנו – כהגדרתו הקולעת של דוד גרוסמן – את משימת ההפרטה (וכמובן שהאחריות המלאה לתוצאות החמורות נופלת עליה), מצאו פקידי האוצר היקרים שלנו שהאמצעי היעיל והזול ביותר להגשמתה של המטרה הוא פירוקן של כלל המערכות הציבוריות במדינה.
    נערי האוצר מוציאים לפועל את תוכניתם בהתלהבות ובמסירות הראויה, כשמבחינתם ההססנות של הממשלה ומחאותיהן של מפלגות בעלות אג'נדה חברתית, שלא לדבר על שביתות ארגוני עובדים כמו המורים והמרצים, הם אך מכשולים זמניים שבמוקדם או במאוחר יידרסו תחת גלגלי מכבש ההיגיון הכלכלי הגלובאלי. לשיקולים מוסריים או הומאניים כמובן שאין כאן מקום, שהרי לפי אותו היגיון בריא בעלי ההון והעשירון העליון הם הם עתידה של המדינה. ספונים על עקומות הצמיחה וטבלאות שערי מטבע החוץ והנדל"ן במחשביהם המשוכללים אין לנערי האוצר זמן וגם לא צורך לראות את הפערים החברתיים הגדלים ללא הרף בין עשירים לעניים, בין יהודים לערבים, בין חילונים לדתיים, בין המרכז והפריפריה, שלהם הם גורמים.
    כשמסתכלים על התנהלותם של נערי האוצר מנקודת מבטה של הסוציולוגיה הובריאנית מתברר, איפוא, שעם כל הרציונאליות הביורוקרטית והכלכלית שלהם הם אכן מובילים אותנו לשואה, שואה של הרס עצמי. כי ללא מחקר ופיתוח רבי תנופה, לא רק של המדעים המדויקים והטכנולוגיים אלא גם של מדעי החברה והרוח, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים במרחב המיוסר שבו היא נמצאת. בלי דאגה כנה ומעשית לנדכאי החברה ספק רב הוא אם היא גם ראויה לכך.

  16. ד"ר יצחק ויסמן

    נערי האוצר וההפרטה
    ד"ר יצחק ויסמן – אוניברסיטת חיפה

    אורך הרוח שמגלה הביורוקרטיה של משרד האוצר מול שביתת המרצים המתמשכת עשויה לעורר הערצה בקרב המתבוננים מן הצד. אחרי הכל על נערי האוצר, שהם מלח הארץ, מופקדת האחריות המקצועית של ניהול משק המדינה בעידננו המורכב וההפכפך, ואל להם להשתהות על זוטות כמו דרישות ארגוני הסגל האקדמי או מחאות הסטודנטים. בסך הכל, אסטרטגיית השחיקה שלהם הוכיחה את עצמה במאבק הממושך לא פחות עם ארגון המורים, שבסופו של יום נותרו תוהים, ואנחנו עמם, מה בדיוק הם השיגו.
    אורך רוח זה עומד ביחס הפוך בדיוק לקלות שבה מעלים פקידי האוצר חדשות לבקרים, ובייחוד לעת התקרב מועד חוק ההסדרים, הצעות מועילות למשק כמו קיצוץ בקצבאות הזקנים, הקטנת סל הבריאות, וצמצום חלקה של המדינה במוסדות הרווחה הדואגים לנצרכים, לנכים ולמפגרים. האומנם לא איכפת להם לנערי האוצר שמיטב המוחות שלנו יוצאים לרעות בשדות זרים, שילדי ישראל נמצאים במקום מביש בסולם ההישגים העולמי, שחולים מתים באין להם תמיכה לרכישת תרופות יקרות להחריד, ושלעניים אין מה לאכול? התשובה היא חד משמעית: לא.
    עוד בתחילת המאה שעברה העלה הסוציולוג הגרמני הגדול מכס ובר חששות כבדים ביחס לתהליך הביורוקרטיזציה של העולם המודרני. הוא לא פקפק בחשיבותה של הביורוקרטיה כאמצעי חיוני לניהול חברות גדולות של בני אדם, אך לא יכול היה שלא להבחין שתוך כדי כך היא נוטה לכלוא אותם ב"כלוב ברזל" של רציונאליות פורמאלית לא אנושית.
    מבחינתו של הסוציולוג הבריטי-יהודי ממוצא פולני זיגמונט באומן, קו ישר מוליך מן הרציונאליות הביורוקרטית הזו אל השואה, המאורע הפרדיגמאטי של המודרניות. משהגדיר הפיהרר את המשימה להיפטר מן היהודים, מצאו הביורוקרטים הגרמנים שהאמצעי ההגיוני, קרי היעיל והזול ביותר להגשמתה, היה השמדתם. הם הוציאו לפועל את תוכניתם השטנית בהתלהבות ובמסירות, בלי לתת לשיקולים מוסריים או הומאניים להפריע ל"עבודת הקודש" שלהם, ובלי לעזוב את מכתבתם כדי לראות מה הם בעצם מעוללים.
    איני טוען חס וחלילה שנערי האוצר הם נאצים. אולם אין ספק שכביורוקרטיה הם פועלים לפי אותם חוקים כלליים של רציונאליות פורמאלית קרה, עתה בשרות הגלובליזציה. משהגדירה ההנהגה הפוליטית החלולה שלנו – כהגדרתו הקולעת של דוד גרוסמן – את משימת ההפרטה (וכמובן שהאחריות המלאה לתוצאות החמורות נופלת עליה), מצאו פקידי האוצר היקרים שלנו שהאמצעי היעיל והזול ביותר להגשמתה של המטרה הוא פירוקן של כלל המערכות הציבוריות במדינה.
    נערי האוצר מוציאים לפועל את תוכניתם בהתלהבות ובמסירות הראויה, כשמבחינתם ההססנות של הממשלה ומחאותיהן של מפלגות בעלות אג'נדה חברתית, שלא לדבר על שביתות ארגוני עובדים כמו המורים והמרצים, הם אך מכשולים זמניים שבמוקדם או במאוחר יידרסו תחת גלגלי מכבש ההיגיון הכלכלי הגלובאלי. לשיקולים מוסריים או הומאניים כמובן שאין כאן מקום, שהרי לפי אותו היגיון בריא בעלי ההון והעשירון העליון הם הם עתידה של המדינה. ספונים על עקומות הצמיחה וטבלאות שערי מטבע החוץ והנדל"ן במחשביהם המשוכללים אין לנערי האוצר זמן וגם לא צורך לראות את הפערים החברתיים הגדלים ללא הרף בין עשירים לעניים, בין יהודים לערבים, בין חילונים לדתיים, בין המרכז והפריפריה, שלהם הם גורמים.
    כשמסתכלים על התנהלותם של נערי האוצר מנקודת מבטה של הסוציולוגיה הובריאנית מתברר, איפוא, שעם כל הרציונאליות הביורוקרטית והכלכלית שלהם הם אכן מובילים אותנו לשואה, שואה של הרס עצמי. כי ללא מחקר ופיתוח רבי תנופה, לא רק של המדעים המדויקים והטכנולוגיים אלא גם של מדעי החברה והרוח, מדינת ישראל לא תוכל להתקיים במרחב המיוסר שבו היא נמצאת. בלי דאגה כנה ומעשית לנדכאי החברה ספק רב הוא אם היא גם ראויה לכך.

  17. ניצן אביב

    שואה חברתית או "שואה" של הרס עצמי, שמובילים נערי האוצר [האטומים – נ"א}, כפי שהתבטא ד"ר יצחק ויסמן, בתגובתו, היא, כנראה, הכיוון עפ"י מדיניותו הניאו-ליברלית והקפיטליסטית הרדיקלית-חזירית של האוצר והסובלים העיקריים הם, כמובן, שכבות המצוקה והשכבות המוחלשות ואף שכבות הביניים.
    ולהערתו של המגיב ספרן:
    האוליגרך לבייב אינו היחידי שעזב את הארץ, לאחר ש"מלאו אסמיו בר". גם נוחי דנקנר, עוד עתיר- הון [מ-18 משפחות המיליארדרים [הון=שלטון] שהאוצר טרח לטפח ולהעשירם, במהלך השנים על-חשבון רווחתו של רוב העם – הודיע לאחרונה ש: "ישראל קטנה עליו" והוא מעביר את השקעותיו לחו"ל.
    ועל כך נאמר: "בנים גידלנו ורוממנו"…

  18. ניצן אביב

    שואה חברתית או "שואה" של הרס עצמי, שמובילים נערי האוצר [האטומים – נ"א}, כפי שהתבטא ד"ר יצחק ויסמן, בתגובתו, היא, כנראה, הכיוון עפ"י מדיניותו הניאו-ליברלית והקפיטליסטית הרדיקלית-חזירית של האוצר והסובלים העיקריים הם, כמובן, שכבות המצוקה והשכבות המוחלשות ואף שכבות הביניים.
    ולהערתו של המגיב ספרן:
    האוליגרך לבייב אינו היחידי שעזב את הארץ, לאחר ש"מלאו אסמיו בר". גם נוחי דנקנר, עוד עתיר- הון [מ-18 משפחות המיליארדרים [הון=שלטון] שהאוצר טרח לטפח ולהעשירם, במהלך השנים על-חשבון רווחתו של רוב העם – הודיע לאחרונה ש: "ישראל קטנה עליו" והוא מעביר את השקעותיו לחו"ל.
    ועל כך נאמר: "בנים גידלנו ורוממנו"…

  19. שי

    לפעמים אני תוהה שמא עדיף היה לנו להיות מנוהלים על ידי דיקטטור. נמאס לנו מהספינים הממשלתיים שמטרתם הרגעת ציבור עצבני, התחמקות מוועדות וחקירות, ועוד. רוב פועלן של הממשלות הוא שימת פלסטרים על פצעים מדממים, בדרך כלל במועד אסטרטגי כמו תקופות בחירות. הגיע הזמן שתגיע ממשלה שמסוגלת להביט קדימה ותעורר שינוי אמיתי הנובע ממדיניות קבועה לאורך זמן רב בכל התחומים- כלכלה , ביטחון, חינוך, פשיעה ועוד.

  20. שי

    לפעמים אני תוהה שמא עדיף היה לנו להיות מנוהלים על ידי דיקטטור. נמאס לנו מהספינים הממשלתיים שמטרתם הרגעת ציבור עצבני, התחמקות מוועדות וחקירות, ועוד. רוב פועלן של הממשלות הוא שימת פלסטרים על פצעים מדממים, בדרך כלל במועד אסטרטגי כמו תקופות בחירות. הגיע הזמן שתגיע ממשלה שמסוגלת להביט קדימה ותעורר שינוי אמיתי הנובע ממדיניות קבועה לאורך זמן רב בכל התחומים- כלכלה , ביטחון, חינוך, פשיעה ועוד.