בין מלתעות הרמייה המתחדשת

מני אביב

האימפריה הפרסית העתיקה שלטה במשך יותר ממאתיים שנה בחלקים עצומים של אסיה והמזרח התיכון. לאחר שמיגרה את בבל האדירה ניסח מלכה, כורש השני, את אותה הצהרה מפורסמת שהעניקה זכות לגולי בבל היהודים לשוב למולדתם ולהקים את בית מקדשם.
ההצהרה הזו, ששיקפה כיאות את רוח האימפריאליזם הסובלני של הממלכה, זרקה גלגל הצלה גורלי לעם היהודי, אשר היה מקום לחשש כי כבר נגזר עליו ייעודם של שבטי ישראל האבודים.
נדמה שבמסגרת יחסי הציבור של ההיסטוריה הרשמית, הנוטה לזהות נאורות עם תרבויות המערב בלבד, התפוגגה דמותה הייחודית של פרס מעבר ליריעות ההסוואה הססגוניות של יוון ורומא, אשר כבשו בחוסר התחשבות את נזר הזהב הבלעדי של `ערש התרבות`. בפרס העתיקה, הממלכה שמעייניה במזרח האסייתי, היו נהוגות- כך מספרת ההיסטוריוגראפיה המקובלת- אמות מידה של פתיחות רוחנית ואינטלקטואלית, ושל סובלנות לתרבויות אחרות, ברוח ההדרכה הדתית של הנביא המיתולוגי זרתוסטרא (או `זורואסטרא`).

אני לא מניח שהעלתה באוב של הצהרת כורש הגורלית תצליח להפיח אצל היהודים היושבים בציון רוח סובלנית יותר ביחסם החרד והנכון אלי קרב כלפי איראן המודרנית. אבל במצב הדברים כיום כל אמצעי רטורי הוא כשר- גם אם זה בסך הכול טריק זול לינוק בכוח איזה צל של הכרת תודה היסטורית. הרי אחרי הכול, אם הייתה תמצית המאמר הזה משתקפת במוחשיות מבעד ליער המילים, אזי היה נגלים קווי מתארו של משפט אחד בלבד: `בבקשה! לא מלחמה עם איראן! בבקשה!` ואולי היה ניתן לצרף אליו רישום של דמותי שלי הכורעת ארצה וכפיה צמודות לפניה…

אבל ייתכן שגלישה אל ההיסטוריה העתיקה היא מיותרת. הרי מה הטעם להרחיב את הדיון בתולדותיה המגוונות של פרס, על כל ביטוייה, ומה לכך ולקונפליקט הנוכחי. אולי יצדק מי שיאמר שהמסורת הסובלנית שאפיינה את הפרסים בכל גלגוליהם- החל מהעת העתיקה ועבור בממלכה הפרתית והשושלת הסאסאנית, דרך העידן המוסלמי המוקדם (תור הזהב של ח`ליפות בית אומייה ובית עבאס) ועידן המלוכה הצאפווית- אינה רלוונטית לקנאות המוסלמית המודרנית, המתגלמת במלוא ניוונה במשטר האייתולות של אירן, ואף אינה מכפרת עליה.
ייתכן.

אם כן, היכן ניתן לשרטט את הקו התוחם בין ההיסטוריה הרלוונטית לזו שאינה? אולי בתחילת המאה העשרים?
זאת יש לדעת, אירן נכנסת למאה הזו כאומה מוחלשת וענייה (רחוקה שנות אור מעידני השגשוג המוזהבים), שנתונה לשליטתן המעשית של בריטניה ורוסיה, המנהלות ביניהן מאבקים וחותמות הסכמים לחלוקת משאביה העצומים, בזמן שהנפט הולך ונעשה גורם מכריע בפוליטיקה המעצמתית. בשנת 1906 הפכה אירן למונרכיה פרלמנטארית (מג`לס) עם חוקת זכויות מוגבלת, אולם למעשה הייתה מדינת חסות לכל דבר.
בתום מלחמת העולם הראשונה, נעשתה בריטניה המושלת (או שמא `הגוזלת`) הבלעדית של משאבי הנפט הפרסיים, תחת מנגנון שנקרא החברה האנגלו-פרסית (בריטיש פטרוליום לעתיד), ששעבד למעשה את כל הכלכלה והפוליטיקה המקומיים למדיניותה ושיגיונותיה של האימפריה. (מכאניזם דומה לזה ששעבד, למשל, את הודו במשך מאות שנים, תחת האצטלה של חברת הודו-המזרחית).

ב- 1921 מעלה הפיכה צבאית את רזה ח`אן למעלת השאה, אך מעמדה של בריטניה נותר על כנו, עד אשר, ב- 1951, נבחר לראשות הממשלה מוחמד מוסאדק, דמות תיאטרלית וצבעונית במיוחד, שעמד בראש `החזית הלאומית`,  אשר כבשה את אהדת הקהל בדרישתה הישירה לנתק את השפעת הבריטים ו… להלאים את משאבי הנפט. זו חברה לקואליציה מוזרה ומרתקת עם מפלגת ה`טודה` הקומוניסטית, כדי להקים ממשלה שזעזעה את הבריטים עד עמקי כיסיהם, והללו פתחו מיד בחרם כלכלי מוחלט. מוסאדק התפטר ממשרתו אך שב לאחר זמן קצר, נישא על גלי הפופולאריות והזעם הציבורי, והמשיך במדיניות שכללה, מלבד הלאמת הנפט, גם רפורמה אגרארית נרחבת.

בצר להם, פנו האנגלים אל הממשל האמריקאי, אשר תמורת נתח עסיסי מזכויות הנפט הסכים להפעיל את מכונת ההפיכה המקצועית שלו, בראשות ה- CIA, שבשנים שיבואו יחיל את אותה השיטה (מסיבות די זהות) בגואטמלה, אינדונזיה, צ`ילה ובשאר מקומות, כדי למלא את ייעודו כשכיר חרב של תאגידי הענק. ניסיון ראשוני בדמות פיטורי מוסאדק בידי השאה לא צלח, והאחרון אף נאלץ להימלט מארצו, ואז נכנס לפעולה השלב המכריע שכלל שיחוד קציני צבא, קניה בכסף של `מפגינים` והפעלת קבוצות אלימות שהמיטו טרור ברחובות טהראן, תוך כדי הצגת האירועים בתקשורת המערבית כ`מרד עממי נגד הדיקטטורה`.
לבסוף עצר הצבא את מוסאדק והשיב את השאה מגלותו, שהחל מיד, בייעוץ אמריקאי צמוד, לבנות את אחד ממנגנוני הדיכוי האכזריים בעידננו בדמות משטרת ה- SAVAK האימתנית.
לאחר ההפיכה, השתנה מאזן הבעלות על רווחי הנפט הפרסי, שעכשיו כלל גם אמריקאים הולנדים וצרפתיים . האיראנים שוב מצאו עצמם מודרים כליל מכל הנאה ממשאבי הנפט העצומים שבארצם.
אז… האם שריפות הדגלים האמריקאים בעת המהפכה האיסלמית של ח`ומייני היו אך ורק בשל שנאה עיוורת ומרושעת?

אין שום סיבה להניח (למרות שכך הורגלנו לחשוב) שאנו, כציבור הניזון כמעט בלעדית מכפות ידיה של תקשורת תאגידית, יודעים כיום על טבעו ושורשיו האמיתיים של הקונפליקט בין המערב לאיראן, יותר מאשר ידעו אזרחי המערב בשנות ה- 50`, שצפו בתהלוכות המבוימות של המפגינים בשכר וסברו שהם חוזים במפגן מרגש של מאבק למען הדמוקרטיה. למעשה, נותרנו אותם צופים בוהים ושטופי מוח. הפוליטיקה העולמית ממשיכה להתנהל על תשתית יחסי הכוח של תאגידים ומוסדות פיננסיים, וכל קונפליקט בינלאומי כרוך בשליטה על משאבים ורווחים, אבל איכשהו, בזמן אמת, אנו תמיד נופלים ברשת הרמייה.
ואם ברמייה עסקינן, הרי שהחוויה העיראקית הנוכחית מעניקה לנו שיעור מוחשי לגבי פעולתו של המנגנון, המסווה תחת רשתות נוצצות של כזב, שנועדו לאחוז את עיני העדר. ובאמת, למה לנו להפליג לימים עברו בשעה שאנו מקבלים שיעור מצמרר בהיסטוריה בשידור חי.  

בקיצור ולעניין.
ישנם מלוא החופן ראיות לכך שהמלחמה בעיראק לא נולדה כתוצאה מ`טעות מודיעינית` או מכשל אנליטי, אלא הייתה פועל יוצא של הונאה מכוונת ומתוזמנת להפליא, שהממסד הביטחוני האמריקאי, חוגי האידיאולוגיה הניאו-קונסרווטיבית ותאגידים בעלי עניין רקחו, והזינו בה את הציבור הלום החרדה באמצעות צינורות הזונדה של התקשורת החנפה.
ברצוני, במחילה, לפרוש להלן כמה מן הראיות הללו, כפי שהן ידועות לכל מי שמצוי בשיח הפנים האמריקאי, והן מובאות כאן לאו דווקא לפי סדר חשיבותן:

·        מפקחי האו"ם שבילו במשך שנים בעיראק, ובסמכותם היה להיכנס לכל אתר ובניין שיחפצו, ללא הודעה מוקדמת, בכל רחבי הארץ.
הללו שבו ושיננו בפני הציבור, ובפני כל מי שרצה להקשיב, שלא נמצאה כל ראיה, ולו קלושה שבקלושות, לייצור נשק להשמדה המונית.
קשה להניח ש`גורמי מודיעין`, עם כל הכבוד, מסוגלים להשיג גישה כה בלתי אמצעית וישירה אל יעד חקירתם, כפי שהייתה בידי המפקחים.
אבל, קולות המחאה והתחינה שלהם נאלמו תחת מכבש ההילולה של תקשורת הלומת שיכרון.

·        מסמך בריטי מיולי 2002 (כ- 9 חודשים לפני פרוץ המלחמה) הידוע בכינויו:Downing st. Memo , שמצטט את ריצ`ארד דירלאב, ראש השירות החשאי (MI6), שחוזר מפגישה בוושינגטון ואומר בבית ראש הממשלה שהמודיעין לגבי עיראק נתפר בהתאם למדיניות.
ההדלפה והפרסום במאי 2005 עוררה הדים נרחבים, והמסמך הזה מהווה אולי את הראיה המרשיעה ביותר לתפקידו המרכזי של המודיעין ברקימת הכזב.

·        מסמך שחובר בספטמבר 2000 ע"י -PNAC האירגון הניאו-קונסרווטיבי שכמה מחבריו נעשו מאוחר יותר לדמויות בכירות בממשל בוש- שתכליתו הייתה להציע מדיניות חוץ כוחנית, שאחת ממטרותיה המרכזיות היא השתלטות מעשית על אזורים עשירי משאבים.
עיראק מופיעה במסמך כיעד חשוב לשליטה, גם אם סדאם יעלם מהבמה.
למותר לציין, שהמושג `דמוקרטיה למזרח התיכון` לא מופיע בפרסום המרטיט הזה. כנראה שאת קלחי התירס הממותקים שולפים רק כשצריך להאכיל את העדר.

·        ג`ו ווילסון, דיפלומט בדימוס עם קשרים עמוקים במדינות אפריקה, יצא בפברואר 2002 בשליחות ה- CIA לניג`ר שבאפריקה, כדי לבדוק חשדות לכך שעיראק רכשה שם אוראניום מועשר.
מסקנתו הייתה די ברורה: `אין שום ראיות לרכישה שכזו`.
בינואר 2003, כשמכונת הפרופגנדה כבר הייתה בשיאה, מצהיר בוש בנאום `מצב האומה` השנתי בפני הקונגרס כי `ישנן ראיות מודיעיניות לכך שעיראק השיגה אוראניום באפריקה`.
אותו ווילסון, שהבין ששליחותו הפכה לפארסה, פרסם ביולי 2003 מאמר בניו-יורק טיימס תחת הכותרת `מה לא מצאתי באפריקה`, ועורר הדים נרחבים.
הממשל לא אחר להשיב מכת נקם, והדליף מיד את שמה של אשתו של ווילסון שהייתה סוכנת חשאית של  ה- CIA (פשוט לא ייאמן!), שתפקידה בסוכנות היה, צחוק הגורל, לעקוב אחר הסחר בנשק להשמדה המונית ברחבי העולם.
השערורייה הזו גרמה בסופו של דבר להרשעתו של סקוטר ליבי, איש הבית הלבן, ולחנינתו המיידית…
דרך אגב, רשת ABC חקרה וגילתה כי מסמכי ניג`ר, שהכילו את המידע על רכישת האוראניום, היו מזויפים לחלוטין. (נו, אתם יודעים, התקשורת היא פשוט מופלאה לאחר מעשה…).

·        אנליסטים של מחלקת המדינה, בעדות בפני הקונגרס, סיפרו על המניפולציה שנערכה למידע המודיעיני מעיראק, שנכפתה עליהם בזמן שקדם למלחמה.
בנקודה זו יש להבהיר, כי יש להבדיל בין מידע מודיעיני שוטף, המגיע ממספר רב של מקורות, אמינים פחות או יותר, לבין הערכת המודיעין הרשמית, המעובדת, שמעצם טבעה היא נתונה למניפולציות.

·        המעמד הדרמטי שבישר את פרוץ המלחמה, ושהיה אמור להוות מעין נאום הרשעה של תובע ממולח, הייתה הופעתו של קולין פאוול בפני מועצת הביטחון בפברואר 2003, שבמהלכה פרש את מגוון הראיות העשיר (`שמגובים במקורות והוכחות מוצקים`) לכך שעיראק אכן אוחזת בנשק להשמדה המונית.
רובנו בודאי זוכרים את אותן תמונות לווין המראות מעין מלבנים מעורפלים, שהוצגו כמשאיות המשמשות מעבדות ניידות לייצור נשק כימי. כיום, באפולגטיקה מדוכדכת של לאחר מעשה, אומר פאוול `אנחנו טעינו`. ה- CIA, הוא אומר, יצר אווירה בוושינגטון כאילו אין ספק בכלל לגבי הנשק להשמדה המונית של עיראק; ולגבי המעבדות הניידות, הוא אומר, `ב- CIA ידעו שהמידע הגיע ממקורות בלתי אמינים אך לא אמרו דבר`.
אולי הם נהנו לחזות בגנרל הפופולארי של מלחמת המפרץ הראשונה משפיל עצמו למדרגת יחצן לכל חפץ, שאמור להטביע את החותם האחרון של מכונת הרמייה בטרם פתיחה באש.

      
אז מה אנחנו באמת יודעים על המלחמה בעיראק, ועל העימות המתחמם נגד איראן? איזה חזיון צלול של הכרה ניתן להפיק מהפאזל התלת מימדי המורכב של דת ושבטים, ופוליטיקה ונפט, וביזנס של מלחמה, ומאבקי שליטה על משאבים, וחוזים וזיכיונות שאיבה, והסכמי אספקה?
ייתכן שלא הרבה. אבל הפעם, אולי נצליח ללכוד את אחיזת העיניים בזמן, בטרם ייכנס אזורנו לאינפרנו רווי דם של מלחמה מיותרת נוספת. הנה, ההיסטוריה פרושה לעינינו, בהירה וזמינה כמו סחורת טובין בחלון ראווה מואר, במרחק הושטת יד בלבד.
השקר שרקם את העלילה העיראקית מותיר את סממניו ועקבותיו על כל צעד ושעל. הדוגמאות שלעיל הן רק קצה הקרחון של הראיות המרשיעות, אבל די בהללו בלבד כדי להכיר בעצם קיומו של הכזב, גם אם לא להבין לעומק את מניעיה האמיתיים של מכונת המלחמה. ודי בהם, ללא ספק, בכדי לטרוף מחדש את כל הקלפים בנוגע למה שאנו חושבים שאנו יודעים באמת על איראן.
הרטוריקה הנוכחית כלפי איראן דומה באורח מצמרר לזו של לפני מרץ 2003. וכעת, גם אנו עדיין מהלכים באפלה בנוגע לאינטרסים האמיתיים שמשחקים כאן תפקיד, ואף בנוגע לכוחות השונים המושכים בחוטים, בכל זאת עומדת לנו האפשרות להגיב אחרת. יש בידינו את הספק הבריא. ונכון לעכשיו, די בכך.

נסיבותיה של כל מלחמה הן מן הסתם מורכבות. יהיה זה לא חכם במיוחד להתייחס בביטול לגורמים הנובעים ממתח תרבותי, לאומי ודתי. אבל השיח הפוליטי הבינלאומי, המתנהל תחת החסות של ממסדי התקשורת, האקדמיה והשלטון הפוליטי, מקדש את האלמנטים הללו כאילו היו סקרמנטים במקדש פגאני. לכל היסודות `האחרים` הוא מתייחס כאל ביטויי פולקלור שוליים, כאילו כסף, כוח, רווחים, משאבים, מעמדות חברתיים, עוצמה פיננסית וכדומה הם רק התאבכויות אבק מקריות על לוח ההיסטוריה שמתפוגגות למגע כל רוח קלושה.

כתשובה לכך, ולהביא את הדברים לכדי סיום נאה, אצטט שתי דמויות חשובות ומרתקות מהמאה העשרים, שהצליחו, כל אחת בשעתה ובנסיבותיה שלה, לגעת בעצם העניין:
"… אין חשיבות לכך אם מלחמה היא אמיתית או אם לאו. המעשה המהותי של המלחמה המודרנית היא הרס התוצר של עמל אנוש… המלחמה מנוהלת ע"י המעמד השליט נגד נתיניו שלו, ותכליתה אינה ניצחון אלא שימור עצם המבנה של החברה" (ג`ורג` אורוול – `1984`).
"המלחמה היא צינורית שאיבה הרסנית ודמונית הנוטלת משאבים מעניי החברה, ששולחים את ילדיהם למות למען חירות בדרום-מזרח אסיה, שלא זכו לה בדרום-מערב ג`ורג`יה ובמזרח הארלם. המלחמה היא אויבת העניים" (מרטין לות`ר קינג, אפריל 1967- הנאום המפורסם שבו יצא בגלוי נגד מלחמת וייטנאם).  

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משה לופינסקי

    תודה למני אביב על מאמרו האינפורמטיבי המצויין.
    טוב יעשה המחבר אם ינסה לפרסם מאמר זה ב"הארץ".

  2. משה לופינסקי

    תודה למני אביב על מאמרו האינפורמטיבי המצויין.
    טוב יעשה המחבר אם ינסה לפרסם מאמר זה ב"הארץ".

  3. אורלי נוי

    תודה על הרשימה המעולה, שנוגעת גם בתסכול הפרטי שלי נוכח היהירות המטומטמת שמאפיינת את הגישה הישראלית הטיפוסית כלפי איראן ותרבותה. אם מחפשים בגוגל, אגב, את הערך "ספרות פרסית", גוגל משיב בשאלה "האם התכוונת ל'ספרות רוסית?', ולגוגל, כידוע, אין חוש הומור…
    הדוגמה האחרונה שסופקה לנו היתה הבאתם המתוקשרת של 40 יהודים איראניים לישראל וגזירת כל קופון אפשרי בדרך, כאילו חילצו אותם מלוע הארי במבצע צבאי מבריק. האמת היא שיהודי איראן חופשיים לצאת את המדינה לכל יעד אליו יוצאות טיסות מטהראן, ומשם להגיע לישראל- אם הם חפצים בכך. לנו יש קרובי משפחה שאחת לשנה-שנתיים באים לכאן לביקור וחוזרים לאיראן (בארץ יודעים לא להחתים את דרכונם, אך אין להם ספק שבאיראן יודעים היטב איפה הם היו). יהודי איראן גם לא חיים כמיעוט נרדף ומקיימים חיי קהילה פעילים, בתי כנסת ובתי ספר וכמובן נציגות במג'לס, אשר אם הם מבטאים עמדות נגד המדיניות הישראלית בשטחים מיד ישראל מבטלת את דבריהם בפטרונות מסריחה כ"מס" שהם חייבים לשלם לשלטונות האיראנים, שהרי לא ייתכן שיהודי איראן יתנגדו לתעלוליה של מדינת היהודים המופלאה.
    לישראל היה כאן אינטרס כפול ביצירת ההצגה הזאת סביב אותם 40 יהודים שהביאה הנה: ראשית, ליצור את הרושם כאילו יהודי איראן נרדפים ויש צורך "להצילם" ובכך להכפיש את המשטר האיראני כאנטישמי, ולזכות את הממשלה בנקודות בדעת הקהל היהודית. אלא שבמהלך זה הם יצרו זיקה פומבית בין הקהילה היהודית באיראן לבין הציונות, ובכך סיכנו את מעמדם בצורה פושעת וחסרת אחריות, אולי במטרה "לעודד" את יהודי איראן לעזוב את ארצם לקראת מתקפה אפשרית עליה.אה כן, וגם נתנו להם עשרת אלפים דולר, שבשביל יהודי מאיראן, כידוע, מדובר בהון בל ישוער כדי להתחיל בו חיים חדשים בארץ האבות…

  4. אורלי נוי

    תודה על הרשימה המעולה, שנוגעת גם בתסכול הפרטי שלי נוכח היהירות המטומטמת שמאפיינת את הגישה הישראלית הטיפוסית כלפי איראן ותרבותה. אם מחפשים בגוגל, אגב, את הערך "ספרות פרסית", גוגל משיב בשאלה "האם התכוונת ל'ספרות רוסית?', ולגוגל, כידוע, אין חוש הומור…
    הדוגמה האחרונה שסופקה לנו היתה הבאתם המתוקשרת של 40 יהודים איראניים לישראל וגזירת כל קופון אפשרי בדרך, כאילו חילצו אותם מלוע הארי במבצע צבאי מבריק. האמת היא שיהודי איראן חופשיים לצאת את המדינה לכל יעד אליו יוצאות טיסות מטהראן, ומשם להגיע לישראל- אם הם חפצים בכך. לנו יש קרובי משפחה שאחת לשנה-שנתיים באים לכאן לביקור וחוזרים לאיראן (בארץ יודעים לא להחתים את דרכונם, אך אין להם ספק שבאיראן יודעים היטב איפה הם היו). יהודי איראן גם לא חיים כמיעוט נרדף ומקיימים חיי קהילה פעילים, בתי כנסת ובתי ספר וכמובן נציגות במג'לס, אשר אם הם מבטאים עמדות נגד המדיניות הישראלית בשטחים מיד ישראל מבטלת את דבריהם בפטרונות מסריחה כ"מס" שהם חייבים לשלם לשלטונות האיראנים, שהרי לא ייתכן שיהודי איראן יתנגדו לתעלוליה של מדינת היהודים המופלאה.
    לישראל היה כאן אינטרס כפול ביצירת ההצגה הזאת סביב אותם 40 יהודים שהביאה הנה: ראשית, ליצור את הרושם כאילו יהודי איראן נרדפים ויש צורך "להצילם" ובכך להכפיש את המשטר האיראני כאנטישמי, ולזכות את הממשלה בנקודות בדעת הקהל היהודית. אלא שבמהלך זה הם יצרו זיקה פומבית בין הקהילה היהודית באיראן לבין הציונות, ובכך סיכנו את מעמדם בצורה פושעת וחסרת אחריות, אולי במטרה "לעודד" את יהודי איראן לעזוב את ארצם לקראת מתקפה אפשרית עליה.אה כן, וגם נתנו להם עשרת אלפים דולר, שבשביל יהודי מאיראן, כידוע, מדובר בהון בל ישוער כדי להתחיל בו חיים חדשים בארץ האבות…

  5. רות

    דבריך, מני, חשובים בעיניי. אני מסכימה אתך שההצהרות הפוליטיות והדיונים לאין ספור המתנהלים בתקשורת בשם הצדק הם חזית של אחיזת עיניים שמאחוריה מסתתרים מאבקי כוח תאגידיים ולאומיים ודתיים. גם פעולות המחאה של ארגוני השטח הם חזית של אחיזת עיניים שמאחוריו מסתתרים אינטרסנטים כנ"ל. אנחנו מכלים את ימינו בהשתתפות פעילה (כפעילים) וסבילה (כקוראים וכצופים) במצג שווא, כאילו שבמחלוקות יש תמיד צד צודק וצד לא צודק.
    אבל אני שואלת אותך אם התייחסות של "יהיה זה לא חכם במיוחד להתייחס בביטול לגורמים הנובעים ממתח תרבותי, לאומי ודתי", כפי שכתבת, אינו מראה על יחס מקל מצדך באיומים להשמדת מדינת ישראל שהשמיעו על הבמה אחמדינג'אד, וכן נאסראללה, וכן איסמעאיל הנייה. מלחמה היא דבר רע ונורא – אבל מי שהיום חושב שעלינו לראות אותה כאופציית הישרדות חלקית, לפחות, רואה דברים בראייה מפוכחת לטעמי. אם יש צדק, אז ההישרדות שלי היא הצדק שלי, ועלי להאבק עליו.
    אשר לחלק ההיסטורי שפותח את מאמרך – איננימבינה מדוע הוא רלוונטי. התפלאתי לקרוא שסיפור האימפרייה הפרסית הסובלנית הוזנח, לעומת סיפור האימפריה היוונית והרומית. סיפור אחשוורוש וסיפור כורש מסופרים במיתולוגיה היהודית לא פחות מסיפורם של היוונים במיתולוגיה הזאת שדווקא לא נזכרים כסובלניים, למרות שהם "מערביים" בעוד שהפרסים הם "מזרחיים".
    ובכל מקרה, מה לאימפריה הפרסית ולאימפריה של בית אומאיה המאוחרת יותר אבל בכל זאת מלפני כאלף שנה, ולאיראן של היום, זו שהזורואסטרים, האשורים, היהודים והבהאים שבה מנמיכים ראש או נעלמים, ושהנשים שבה אינן מעיזות לצאת לרחוב בשמלה קצרה, שלא לדבר על גילוי ראש? האם תרבות של סובלנות שדוכאה והוחלפה באחרת לפני מאות שנים נשמרתבגֶנים?

  6. רות

    דבריך, מני, חשובים בעיניי. אני מסכימה אתך שההצהרות הפוליטיות והדיונים לאין ספור המתנהלים בתקשורת בשם הצדק הם חזית של אחיזת עיניים שמאחוריה מסתתרים מאבקי כוח תאגידיים ולאומיים ודתיים. גם פעולות המחאה של ארגוני השטח הם חזית של אחיזת עיניים שמאחוריו מסתתרים אינטרסנטים כנ"ל. אנחנו מכלים את ימינו בהשתתפות פעילה (כפעילים) וסבילה (כקוראים וכצופים) במצג שווא, כאילו שבמחלוקות יש תמיד צד צודק וצד לא צודק.
    אבל אני שואלת אותך אם התייחסות של "יהיה זה לא חכם במיוחד להתייחס בביטול לגורמים הנובעים ממתח תרבותי, לאומי ודתי", כפי שכתבת, אינו מראה על יחס מקל מצדך באיומים להשמדת מדינת ישראל שהשמיעו על הבמה אחמדינג'אד, וכן נאסראללה, וכן איסמעאיל הנייה. מלחמה היא דבר רע ונורא – אבל מי שהיום חושב שעלינו לראות אותה כאופציית הישרדות חלקית, לפחות, רואה דברים בראייה מפוכחת לטעמי. אם יש צדק, אז ההישרדות שלי היא הצדק שלי, ועלי להאבק עליו.
    אשר לחלק ההיסטורי שפותח את מאמרך – איננימבינה מדוע הוא רלוונטי. התפלאתי לקרוא שסיפור האימפרייה הפרסית הסובלנית הוזנח, לעומת סיפור האימפריה היוונית והרומית. סיפור אחשוורוש וסיפור כורש מסופרים במיתולוגיה היהודית לא פחות מסיפורם של היוונים במיתולוגיה הזאת שדווקא לא נזכרים כסובלניים, למרות שהם "מערביים" בעוד שהפרסים הם "מזרחיים".
    ובכל מקרה, מה לאימפריה הפרסית ולאימפריה של בית אומאיה המאוחרת יותר אבל בכל זאת מלפני כאלף שנה, ולאיראן של היום, זו שהזורואסטרים, האשורים, היהודים והבהאים שבה מנמיכים ראש או נעלמים, ושהנשים שבה אינן מעיזות לצאת לרחוב בשמלה קצרה, שלא לדבר על גילוי ראש? האם תרבות של סובלנות שדוכאה והוחלפה באחרת לפני מאות שנים נשמרתבגֶנים?

  7. שוש

    הניתוח ההיסטורי מרתק, אך נראה שגם הכותב שבוי בתוך תמונת מציאות לה הוא מייחל, אחרת איך תסביר את התיאורים של משטר גחמני, רצחני ואפל במונחים של זכויות לנשים, להומואים ולבני אדם בכלל כפי שמתואר למשל בספר 'לקרוא את לוליטה בטהרן'?

  8. שוש

    הניתוח ההיסטורי מרתק, אך נראה שגם הכותב שבוי בתוך תמונת מציאות לה הוא מייחל, אחרת איך תסביר את התיאורים של משטר גחמני, רצחני ואפל במונחים של זכויות לנשים, להומואים ולבני אדם בכלל כפי שמתואר למשל בספר 'לקרוא את לוליטה בטהרן'?

  9. איציק ניסני

    מני אביב הפליג במאמרו המושקע וציטט כל דבר מכל מקום כשהמסקנה -מלחמה זה דבר לא טוב .
    נו….כולנו מסכימים שמלחמה זה לא טוב למרות שחושבים על חלק מאיתנו כמחפשי פתרונות בנשק.
    המסקנה המתבקשת מציטוטי מני הינו ,לדעתי ,ההגמוניה והגלובליזציה משחקת לידי בעלי ההון=בעלי מפעלי נשק=בעלי מקורות נפט =שולטים בתאגידי התקשורת הופכים כל ממשלה בכל מקום למריונטות שלהם.
    הגלובליזציה החמירה את המצב "הנורמלי" של ההשתלטות הממשלות הקולוניוליסטיות .
    אם אז זה היה עדת כרישים היום זה תמנוני ענק.
    והאמת הינה שהמדוכאים בדרפור ,קניה,חוף השנהב,מונגוליה,צצניה לא באים לידי ביטוי כי כך רוצים בעלי ההון.

  10. איציק ניסני

    מני אביב הפליג במאמרו המושקע וציטט כל דבר מכל מקום כשהמסקנה -מלחמה זה דבר לא טוב .
    נו….כולנו מסכימים שמלחמה זה לא טוב למרות שחושבים על חלק מאיתנו כמחפשי פתרונות בנשק.
    המסקנה המתבקשת מציטוטי מני הינו ,לדעתי ,ההגמוניה והגלובליזציה משחקת לידי בעלי ההון=בעלי מפעלי נשק=בעלי מקורות נפט =שולטים בתאגידי התקשורת הופכים כל ממשלה בכל מקום למריונטות שלהם.
    הגלובליזציה החמירה את המצב "הנורמלי" של ההשתלטות הממשלות הקולוניוליסטיות .
    אם אז זה היה עדת כרישים היום זה תמנוני ענק.
    והאמת הינה שהמדוכאים בדרפור ,קניה,חוף השנהב,מונגוליה,צצניה לא באים לידי ביטוי כי כך רוצים בעלי ההון.

  11. אירית

    הניתוח מוסכם עלי, אבל ראוי לציין גם שהקומבינה לא הוסוותה בקפדנות רבה, כלומר, היא היתה די גלויה, כלומר היתה הסכמה רחבה למדי, או רחבה מספיק, להונאה כביכול. כלומר, מעין שיתוף פעולה פסיבי מרוב הציבור המשפיע, ובראשו העיתונות. תמיד צריך שמישהו יעשה את ההצגה, אבל זה לא אומר שהקהל לא מבין שמדובר בהצגה ולא מסכים לה.
    ומשם הלאה בניתוח. אם הכותב כבר מבין את הדינמיקה של הכוח, אז למה הוא ממשיך באותה תמימות ? העניין האיראני אינו שידור חוזר, מן הטעם הפשוט שכל ארגוני המודיעין האמריקאים מסכימים שאין איום, והפילו את ה"תיק" על בוש והניאו קונסרווטיבים (וישראל). האם אין זה חלק מהקומבינה ? להערכתי, כן. לא מדובר פתאום בשינוי עמוק ומדהים של דרכי פעולת הכוח באמריקה, אלא בהמשך התסריט. כדאי ללמוד ממלחמת עירק, שאין לגזור תמימות מעצמך למי שיושב וחורש את המזימות. הם לא השתנו, ולא היו אף פעם משהו אחר ממה שהם עכשיו, לפחות לגבי המודיעין האמריקאי, מאז מלחמת העולם השניה, זו דרך הפעולה שלו.
    מה שחסר לי בניתוח הזה הוא קצת יותר פירוט על הלך הרוח הישראלי, ואיך אנחנו, הציבור הישראלי משתלב בכל זה. האם הציבור הישראלי כקולקטיב הוא חלק ממשבצת ה"הונאה" או שהוא קורבן שלה, בחלקו הגדול ? וכולי. זה שהשמאל הישראלי בחר להיות עיוור למציאות עד עכשיו לא אומר שזו נחלת הכלל.

    יש היום זרם ביקורת פוליטי (משמאל) שסבור שה"התפכחות" של מני אביב היא חלק מהתסריט של המנגנון האמריקאי, כאשר כדאי לו לעורר מחאה פנימית נגד גורמים מסויימים בארצות הברית, בעיקר הניאו שמרנים. וגם מחאה פנימית בישראל. האם לא היה ברור שאיראן תגזור את הקופון המרכזי במזה"ת מנפילת עירק ? כמוה גם הנסיכויות ? אני לא חושבת שהאמריקאים עושים עבודה חלקית, וגם התבוסה של "הנחלת הדמוקרטיה" בעירק היתה צפויה. מכל מקום היא לא היתה מטרת המלחמה אלא יצירת כאוס.
    בשורה התחתונה, חסרה לי הפנמה עמוקה של לקחי "קומבינת עירק" ומקומנו בה, כציבור ישראלי שמנהיגותו מעוורת אותו בכוונה, ואז מתגלה שהמנהיגות הזו בעצמה נכשלה במלכודת שנטמנה לה. האם לא כדאי לפתח "ראש גדול" יותר מזה שמופגן כאן (החלה מכאנית של מקרה עירק על מקרה איראן, בלי לחשוב שגם התחמנים חושבים שתחשוב את זה).

    לדעתי, הלקח העיקרי ממלחמת עירק לענייננו היגעים היא שהציבור הישראלי בחר הנהגה מטומטמת, זה דבר ראשון. דבר שני, להבין שהמאירקאים לפחות מתכננים את צעדיהם עשר ועשרים שנה קדימה ולא שעה אחורה, כמו כאן.
    א

  12. אירית

    הניתוח מוסכם עלי, אבל ראוי לציין גם שהקומבינה לא הוסוותה בקפדנות רבה, כלומר, היא היתה די גלויה, כלומר היתה הסכמה רחבה למדי, או רחבה מספיק, להונאה כביכול. כלומר, מעין שיתוף פעולה פסיבי מרוב הציבור המשפיע, ובראשו העיתונות. תמיד צריך שמישהו יעשה את ההצגה, אבל זה לא אומר שהקהל לא מבין שמדובר בהצגה ולא מסכים לה.
    ומשם הלאה בניתוח. אם הכותב כבר מבין את הדינמיקה של הכוח, אז למה הוא ממשיך באותה תמימות ? העניין האיראני אינו שידור חוזר, מן הטעם הפשוט שכל ארגוני המודיעין האמריקאים מסכימים שאין איום, והפילו את ה"תיק" על בוש והניאו קונסרווטיבים (וישראל). האם אין זה חלק מהקומבינה ? להערכתי, כן. לא מדובר פתאום בשינוי עמוק ומדהים של דרכי פעולת הכוח באמריקה, אלא בהמשך התסריט. כדאי ללמוד ממלחמת עירק, שאין לגזור תמימות מעצמך למי שיושב וחורש את המזימות. הם לא השתנו, ולא היו אף פעם משהו אחר ממה שהם עכשיו, לפחות לגבי המודיעין האמריקאי, מאז מלחמת העולם השניה, זו דרך הפעולה שלו.
    מה שחסר לי בניתוח הזה הוא קצת יותר פירוט על הלך הרוח הישראלי, ואיך אנחנו, הציבור הישראלי משתלב בכל זה. האם הציבור הישראלי כקולקטיב הוא חלק ממשבצת ה"הונאה" או שהוא קורבן שלה, בחלקו הגדול ? וכולי. זה שהשמאל הישראלי בחר להיות עיוור למציאות עד עכשיו לא אומר שזו נחלת הכלל.

    יש היום זרם ביקורת פוליטי (משמאל) שסבור שה"התפכחות" של מני אביב היא חלק מהתסריט של המנגנון האמריקאי, כאשר כדאי לו לעורר מחאה פנימית נגד גורמים מסויימים בארצות הברית, בעיקר הניאו שמרנים. וגם מחאה פנימית בישראל. האם לא היה ברור שאיראן תגזור את הקופון המרכזי במזה"ת מנפילת עירק ? כמוה גם הנסיכויות ? אני לא חושבת שהאמריקאים עושים עבודה חלקית, וגם התבוסה של "הנחלת הדמוקרטיה" בעירק היתה צפויה. מכל מקום היא לא היתה מטרת המלחמה אלא יצירת כאוס.
    בשורה התחתונה, חסרה לי הפנמה עמוקה של לקחי "קומבינת עירק" ומקומנו בה, כציבור ישראלי שמנהיגותו מעוורת אותו בכוונה, ואז מתגלה שהמנהיגות הזו בעצמה נכשלה במלכודת שנטמנה לה. האם לא כדאי לפתח "ראש גדול" יותר מזה שמופגן כאן (החלה מכאנית של מקרה עירק על מקרה איראן, בלי לחשוב שגם התחמנים חושבים שתחשוב את זה).

    לדעתי, הלקח העיקרי ממלחמת עירק לענייננו היגעים היא שהציבור הישראלי בחר הנהגה מטומטמת, זה דבר ראשון. דבר שני, להבין שהמאירקאים לפחות מתכננים את צעדיהם עשר ועשרים שנה קדימה ולא שעה אחורה, כמו כאן.
    א

  13. איריס חפץ

    למני על המידע עם הערך המוסף הרב (ככל שאנחנו יודעים פחות כך אתה מוסיף לנו יותר כמובן, קראתי בענין).
    ושאלה לאורלי: האם ראית את הסרט "פרספוליס" של מריאנה סאטראפי (שמבוסס על ספרי הקומיקס שלה, שניתן להשיג גם בעברית).
    הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים http://www.jff.org.il/?CategoryID=241&ArticleID=167
    אבל אני לא יודעת אם אפשר לראות אותו בהקרנות מסחריות בישראל. אשמח לשמוע את דעתך עליו, בעקבות דיון עם חברה שמבוסס על הרבה מדי בורות…אהבתי אותו ככה מהבטן והוא בעיני מרגש, אבל העובדה שיש לו ביקורות טובות "במערב" קצת מחשידה . מה דעתך, (אם יש)?

  14. איריס חפץ

    למני על המידע עם הערך המוסף הרב (ככל שאנחנו יודעים פחות כך אתה מוסיף לנו יותר כמובן, קראתי בענין).
    ושאלה לאורלי: האם ראית את הסרט "פרספוליס" של מריאנה סאטראפי (שמבוסס על ספרי הקומיקס שלה, שניתן להשיג גם בעברית).
    הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים http://www.jff.org.il/?CategoryID=241&ArticleID=167
    אבל אני לא יודעת אם אפשר לראות אותו בהקרנות מסחריות בישראל. אשמח לשמוע את דעתך עליו, בעקבות דיון עם חברה שמבוסס על הרבה מדי בורות…אהבתי אותו ככה מהבטן והוא בעיני מרגש, אבל העובדה שיש לו ביקורות טובות "במערב" קצת מחשידה . מה דעתך, (אם יש)?

  15. נתי

    תודה, מני.

    אשמח אם אפשר יהיה ליצור איתך קשר. אני ב-ntiyft@gmail.com

  16. נתי

    תודה, מני.

    אשמח אם אפשר יהיה ליצור איתך קשר. אני ב-ntiyft@gmail.com

  17. xxx

    איפה עוד אפשר לקרוא על הנושאים שהעלית ?

  18. xxx

    איפה עוד אפשר לקרוא על הנושאים שהעלית ?

  19. משה כץ

    ובכלל האיראנים מקימים מפעל לטיהור גרעינים ולא לאורניום מעושר והטילים שלהם נועדו למתיחת חבלי כביסה והנשק שהם קונים מהרוסים זה לקרחאנה בחאפלות.
    האמת גם אני הייתי מעדיף את זה אבל לצערי רק לפני שנה שלוחיהם נלחמו איתנו בצפון בנשק שהם נתנו להם בדיוק למטרה הזו.
    בפראפרזה על משפט ידוע – אם זה נראה כמו מטורף והוא מפתח נשק גרעיני עדיף להזהר.

  20. משה כץ

    ובכלל האיראנים מקימים מפעל לטיהור גרעינים ולא לאורניום מעושר והטילים שלהם נועדו למתיחת חבלי כביסה והנשק שהם קונים מהרוסים זה לקרחאנה בחאפלות.
    האמת גם אני הייתי מעדיף את זה אבל לצערי רק לפני שנה שלוחיהם נלחמו איתנו בצפון בנשק שהם נתנו להם בדיוק למטרה הזו.
    בפראפרזה על משפט ידוע – אם זה נראה כמו מטורף והוא מפתח נשק גרעיני עדיף להזהר.

  21. דודי קינג

    אבל השאלה שבאמת צריכה לעניין אותנו היא למה הם כל כך שונאים את ישראל? יותר מזה, מה יש למנהיג שלהם שהוא מכנס קונגרסים לדון בשאלת "אמיתות השואה"?

    מלחמה עם איראן היא בוודאי לא אופציה שצריך אפילו לשקול, בשלב זה, אבל בין עמדה זו ובין הכשרת השרץ של האיסלאם השיעי-פונדמנטליסטי יש עולם ומלואו. אגב ג'ורג' אורוול, לא תמצא הוגה יותר חריף ממנו בתיעובו איטלקטואלים הנוטים להזהות עם ולצבוע בצבעים ורודים אידיאולוגיות אלימות ורצחניות. בזמנו זה היה הקומוניזם הסטליניסטי (ציפור נפשם של חלק ניכר מהעילית האינטלקטואלית הבריטית), בימינו זה האיסלאם הפונדמנטליסטי. משטר האייטולות הוא משטר אלים, חשוך, מפלה ואכול שנאה. כדאי שלא לשכוח את זה, אפילו כשיוצאים כנגד מדיניות המערב.

  22. דודי קינג

    אבל השאלה שבאמת צריכה לעניין אותנו היא למה הם כל כך שונאים את ישראל? יותר מזה, מה יש למנהיג שלהם שהוא מכנס קונגרסים לדון בשאלת "אמיתות השואה"?

    מלחמה עם איראן היא בוודאי לא אופציה שצריך אפילו לשקול, בשלב זה, אבל בין עמדה זו ובין הכשרת השרץ של האיסלאם השיעי-פונדמנטליסטי יש עולם ומלואו. אגב ג'ורג' אורוול, לא תמצא הוגה יותר חריף ממנו בתיעובו איטלקטואלים הנוטים להזהות עם ולצבוע בצבעים ורודים אידיאולוגיות אלימות ורצחניות. בזמנו זה היה הקומוניזם הסטליניסטי (ציפור נפשם של חלק ניכר מהעילית האינטלקטואלית הבריטית), בימינו זה האיסלאם הפונדמנטליסטי. משטר האייטולות הוא משטר אלים, חשוך, מפלה ואכול שנאה. כדאי שלא לשכוח את זה, אפילו כשיוצאים כנגד מדיניות המערב.

  23. אורלי נוי

    אבל קראתי את הספר שריגש אותי מאד, בין היתר בגלל שהסופרת היא בת גילי ומתארת תמונות שכאילו נלקחו מאלבום הזכרונות האישי שלי כילדה בימי ראשית המהפכה. "אימוצו" על ידי המערב לא מעלה ולא מוריד, לטעמי- אני מניחה שהרבה יותר קל להמתקד בשני שליש האחרונים של הספר שבהם היא מותחת ביקורת על השלטון האסלאמי, ולהתעלם מהשליש הראשון בו היא מתארת מדוע היו הוריה חברים במפלגה הקומוניסטית והתנגדו למשטרו של השאה. יש גם מין טרנד כזה להיראות נורא "נאורים" (בעיקר בעיני עצמם) על ידי פירגון ליצירות "שחורות", אשר כאמור מפורשנות פעמים רבות באופן סלקטיבי ומסרס. מי שמבין את הביקורת שלה על הרפובליקה האסלאמית כהצדקה למלחמת הג'יהאד שמנהל בוש נגד איראן, לא הבין כלום מהספר. הביקורת שלה היא קול חשוב למרות השימוש המניפולטיבי שעלולים לעשות בו, אבל המערב כבר גזל מאיתנו כל כך הרבה שאני לא חושבת שצריך לוותר לו גם על יכולת הביקורת העצמית שלנו.

  24. אורלי נוי

    אבל קראתי את הספר שריגש אותי מאד, בין היתר בגלל שהסופרת היא בת גילי ומתארת תמונות שכאילו נלקחו מאלבום הזכרונות האישי שלי כילדה בימי ראשית המהפכה. "אימוצו" על ידי המערב לא מעלה ולא מוריד, לטעמי- אני מניחה שהרבה יותר קל להמתקד בשני שליש האחרונים של הספר שבהם היא מותחת ביקורת על השלטון האסלאמי, ולהתעלם מהשליש הראשון בו היא מתארת מדוע היו הוריה חברים במפלגה הקומוניסטית והתנגדו למשטרו של השאה. יש גם מין טרנד כזה להיראות נורא "נאורים" (בעיקר בעיני עצמם) על ידי פירגון ליצירות "שחורות", אשר כאמור מפורשנות פעמים רבות באופן סלקטיבי ומסרס. מי שמבין את הביקורת שלה על הרפובליקה האסלאמית כהצדקה למלחמת הג'יהאד שמנהל בוש נגד איראן, לא הבין כלום מהספר. הביקורת שלה היא קול חשוב למרות השימוש המניפולטיבי שעלולים לעשות בו, אבל המערב כבר גזל מאיתנו כל כך הרבה שאני לא חושבת שצריך לוותר לו גם על יכולת הביקורת העצמית שלנו.

  25. מני אביב

    אני רוצה להודות לכל מיש הגיב עד כה למאמר, וכן להתייחס לכמה הערות שהועלו לעיל.

    רותי:
    אין לי שום סיבה להטיל ספק ברצונו של נשיא אירן או מנהיג החיזבאללה ושאר טיפוסים לראות את מדינת ישראל מפסיקה להתקיים.
    המאמר גם לא נועד לדון בכך, אלא ביקש לפתוח את המניפה בכל מה שקשור לעימותים כדוגמת זה הנוכחי, שמניעיהם נובעים משלל רב של אספקטים, אשר ברובם נעלמים מהדיון הציבורי או שנוכחותם בו היא שולית ביותר.

    כמו כן, צריכה להישאל השאלה עד כמה מתבססים האיומים הללו על תשתית אמיתית ועד כמה הם רטוריקה פוליטית של ההוגים אותם. הרי אף אחד לא הטיל ספק ב'רשעותו' וטירופו של סדאם חוסיין, ואין עוררין לגבי שנאתו לישראל, אבל ממה שאנו יודעים היום, האם היווה משטרו סיכון אמיתי?
    לפי דעת רבים, וכן לפי דעתי, השלכותיה של הפלישה האמריקאית לגבי האזור בכלל, וכן לגבי העם העירקי ולגבינו בפרט, הן חמורות אלף מונים מכל מה שהיה בכוחו האמיתי (!) של סדאם לעולל.
    אבל דמותו הילכה אימים, כפי שדמות הליצן המטורף של הנשיא האיראני מעוללת כיום, והאינסטינקט הראשוני היה לנוס אל בין קפלי הסינר של השלטונות והממסדים הצבאיים שיגנו עלינו מפני הזאב הרשע. אבל זו הייתה מניפולציה של החרדות שלנו, שנועדה להשיג את היעד הנכסף- מלחמה בכל מחיר.
    אירן היא ארץ שנשלטת ע"י קליקה חזקה של פנאטים דתיים, אין ספק בכך. זכויות האדם בה, ובפרט אלו של הנשים, נמצאות תמיד תחת מכבש של דיכוי קשה. אבל תסכימי אתי ששום התערבות צבאית חיצונית לא תגאל את העם האירני, כפי שדיווחים על מצב הנשים כיום באפגניסטן מתארים דיכוי שפל שלא נופל מזה של הטאליבן.
    מה עוד שלמרות ההצהרות המגוחכות, מטרת הפלישות לעולם אינה 'להביא דמוקרטיה', אלא להפיל משטרים שפנו עורף לאליטה האימפריאלית.

    איציק:
    תכלית המאמר לא הייתה להוכיח ש'מלחמה היא דבר לא טוב'. אין הרי שום טעם להשקיע אנרגיות מיותרות במה שהוא מובן מאליו.
    המטרה הייתה לנסות ולחקור, ולו במעט, את תכליותיה ומניעיה של מלחמת עירק, באופן שמנסה להאיר את העימות הנוכחי עם אירן. ולא פחות מכך, לנסות אולי לדרבן שיח אלטרנטיבי לזה שמתרחש על במת התקשורת המרכזית- שיותר משהוא שקרי, הוא חלול ועיוור למדי. זהו שיח ציבורי של נתינים המתבטלים בפני ענקי הממסד השונים ולא של אזרחים.

    אירית:
    אני סבור, שהממסד הזה שמוביל אותנו בנתיביה המדממים של המלחמה, יותר משהוא מתוחכם ורואה למרחוק, הינו מעין ענק עשיר ומגושם, שיכור כוח, שאת מטרותיו משיג בעיקר באמצעות כסף, אלימות והפחדה. אפשר בהחלט לפענח את מניעיו ואת מרכיביו. הוא לא כזה גאון. אבל האחיזה שלו היא עוצמתית, והיא חודרת לא רק לכל נבכי חיינו הציבוריים אלא גם לנפשותינו שלנו, ומעצבת את תודעתנו.

  26. מני אביב

    אני רוצה להודות לכל מיש הגיב עד כה למאמר, וכן להתייחס לכמה הערות שהועלו לעיל.

    רותי:
    אין לי שום סיבה להטיל ספק ברצונו של נשיא אירן או מנהיג החיזבאללה ושאר טיפוסים לראות את מדינת ישראל מפסיקה להתקיים.
    המאמר גם לא נועד לדון בכך, אלא ביקש לפתוח את המניפה בכל מה שקשור לעימותים כדוגמת זה הנוכחי, שמניעיהם נובעים משלל רב של אספקטים, אשר ברובם נעלמים מהדיון הציבורי או שנוכחותם בו היא שולית ביותר.

    כמו כן, צריכה להישאל השאלה עד כמה מתבססים האיומים הללו על תשתית אמיתית ועד כמה הם רטוריקה פוליטית של ההוגים אותם. הרי אף אחד לא הטיל ספק ב'רשעותו' וטירופו של סדאם חוסיין, ואין עוררין לגבי שנאתו לישראל, אבל ממה שאנו יודעים היום, האם היווה משטרו סיכון אמיתי?
    לפי דעת רבים, וכן לפי דעתי, השלכותיה של הפלישה האמריקאית לגבי האזור בכלל, וכן לגבי העם העירקי ולגבינו בפרט, הן חמורות אלף מונים מכל מה שהיה בכוחו האמיתי (!) של סדאם לעולל.
    אבל דמותו הילכה אימים, כפי שדמות הליצן המטורף של הנשיא האיראני מעוללת כיום, והאינסטינקט הראשוני היה לנוס אל בין קפלי הסינר של השלטונות והממסדים הצבאיים שיגנו עלינו מפני הזאב הרשע. אבל זו הייתה מניפולציה של החרדות שלנו, שנועדה להשיג את היעד הנכסף- מלחמה בכל מחיר.
    אירן היא ארץ שנשלטת ע"י קליקה חזקה של פנאטים דתיים, אין ספק בכך. זכויות האדם בה, ובפרט אלו של הנשים, נמצאות תמיד תחת מכבש של דיכוי קשה. אבל תסכימי אתי ששום התערבות צבאית חיצונית לא תגאל את העם האירני, כפי שדיווחים על מצב הנשים כיום באפגניסטן מתארים דיכוי שפל שלא נופל מזה של הטאליבן.
    מה עוד שלמרות ההצהרות המגוחכות, מטרת הפלישות לעולם אינה 'להביא דמוקרטיה', אלא להפיל משטרים שפנו עורף לאליטה האימפריאלית.

    איציק:
    תכלית המאמר לא הייתה להוכיח ש'מלחמה היא דבר לא טוב'. אין הרי שום טעם להשקיע אנרגיות מיותרות במה שהוא מובן מאליו.
    המטרה הייתה לנסות ולחקור, ולו במעט, את תכליותיה ומניעיה של מלחמת עירק, באופן שמנסה להאיר את העימות הנוכחי עם אירן. ולא פחות מכך, לנסות אולי לדרבן שיח אלטרנטיבי לזה שמתרחש על במת התקשורת המרכזית- שיותר משהוא שקרי, הוא חלול ועיוור למדי. זהו שיח ציבורי של נתינים המתבטלים בפני ענקי הממסד השונים ולא של אזרחים.

    אירית:
    אני סבור, שהממסד הזה שמוביל אותנו בנתיביה המדממים של המלחמה, יותר משהוא מתוחכם ורואה למרחוק, הינו מעין ענק עשיר ומגושם, שיכור כוח, שאת מטרותיו משיג בעיקר באמצעות כסף, אלימות והפחדה. אפשר בהחלט לפענח את מניעיו ואת מרכיביו. הוא לא כזה גאון. אבל האחיזה שלו היא עוצמתית, והיא חודרת לא רק לכל נבכי חיינו הציבוריים אלא גם לנפשותינו שלנו, ומעצבת את תודעתנו.

  27. מיכל22

    תודה על המאמר החשוב- אור בודד כמעט בחשכה ואני מבקשת להוסיף – כי חלק מהטקטיקות להצדקת האלימות שהיא קפיטליסטית בעיקרה משתמשת בהבערת עליהום דתי כנגד המוסלמים. אין פלא שמוסלמים רבים חשים צורך להתנגד ולהדגיש את זהותם הדתית. בארה"ב יש כמות פנדומנטליסטים נוצרים הגדולה בעולם, גם אצלינו יש קבוצות לא קטנות של דתיים משיחיים אשר שואפים להחזיר "עטרה ליושנה" דהיינו את בית המקדש- תוך החרבת מסגד אל אקצא, והשתלטות על "א"י השלמה" ..האלימות רובה אינה מנת חלקם של המוסלמים, אך איכשהו הם הפכו לשעיר לעזאזל של העולם המערבי בחומדו את אוצרות מדינותיהם. כמה נוח וקל. ישראל מפנה את חיציה למצריים, תוך איומים אל לשמחתי לבסוף, לא נכנעה ובכל זאת נתנה למוסלמים הפלסטנים אחרי חגם, לחצות הביתה בשלום.
    מכונת שטיפת המוח הקפיטליסטית – בפעולה מתמדת ואולי רק איזכורים היסטוריים יעזרו לטפח מחשבה ביקורתית ופרופורציונאלית.

  28. מיכל22

    תודה על המאמר החשוב- אור בודד כמעט בחשכה ואני מבקשת להוסיף – כי חלק מהטקטיקות להצדקת האלימות שהיא קפיטליסטית בעיקרה משתמשת בהבערת עליהום דתי כנגד המוסלמים. אין פלא שמוסלמים רבים חשים צורך להתנגד ולהדגיש את זהותם הדתית. בארה"ב יש כמות פנדומנטליסטים נוצרים הגדולה בעולם, גם אצלינו יש קבוצות לא קטנות של דתיים משיחיים אשר שואפים להחזיר "עטרה ליושנה" דהיינו את בית המקדש- תוך החרבת מסגד אל אקצא, והשתלטות על "א"י השלמה" ..האלימות רובה אינה מנת חלקם של המוסלמים, אך איכשהו הם הפכו לשעיר לעזאזל של העולם המערבי בחומדו את אוצרות מדינותיהם. כמה נוח וקל. ישראל מפנה את חיציה למצריים, תוך איומים אל לשמחתי לבסוף, לא נכנעה ובכל זאת נתנה למוסלמים הפלסטנים אחרי חגם, לחצות הביתה בשלום.
    מכונת שטיפת המוח הקפיטליסטית – בפעולה מתמדת ואולי רק איזכורים היסטוריים יעזרו לטפח מחשבה ביקורתית ופרופורציונאלית.

  29. ניצן אביב

    יישר-כח למני אביב על מאמרו המאלף, המחכים, הממצה, המעורר והמעשיר, על תובנותיו המעמיקות וכן גם על תגובותיו העניניות להערות קוראיו ולבסוף על שפתו העשירה, המגוונת משובבת הלב.

  30. ניצן אביב

    יישר-כח למני אביב על מאמרו המאלף, המחכים, הממצה, המעורר והמעשיר, על תובנותיו המעמיקות וכן גם על תגובותיו העניניות להערות קוראיו ולבסוף על שפתו העשירה, המגוונת משובבת הלב.

  31. אירית

    אין לי מטרה לחלוק או להתחרות על הסברים. כן, למכונה הזו יש כסף אלימות ומימדים. הצעתי רק להפיק לקח של הקדמת התרופה למכה, או לפחות לפענח את המכה הבאה כדי לא לעבור שוב את טכס "ההתפכחות" הצפוי מראש.
    אני גם קצת יותר צינית לגבי מידת ההונאה הנדרשת, או כמה הציבור באמת מרגיש זעם על הונאה. ההונאות האלה מתרחשות בריל טיים, כאשר הרבה אנשים יודעים מה מתרחש מתחת לשטח, ואותם אנשים שאתה מתאר בגדול כ"תקשורת" למשל, הם השכנים החברים, או בניהם ואחיהם שאנחנו מכירים מן החיים החברתיים, המקצועיים והאישיים. להונאות האלה יש תגמול ישיר ועקיף, והחלטה "עדרית" מודעת או לא מודעת, או מודעת חלקית, לקרבן סגמנט מסויים, אם זה "העיראקים" ואם זה "החיילים" וכולי, המרוויחים הגדולים הם המתכננים והיזמים, והשאר שזורמים איתם, מקבלים קצת פירורים מהציד וכולי. סצינת ההתפכחות היא אותנטית באופן חלקי, וטענתי שלעיתים היא פריקת אחריות מלבחון איפה ההונאה הבאה הולכת להתרחש, או שכבר מתרחשת. לדעתי, וזה בדרך אגב שאינו צריך לדיון עצמו, היא אינה מתרחשת באיראן, או לא רק.
    השותפות הישראלית עם הממסד האמריקאי ב"הונאה" הזו, אינה כה חדשה, למעשה התקשורת כבר שתפה פעולה עם איראןגייט ו"הפתעת אוקטובר" שהניחו את היסוד להמשך המדיניות במזה"ת. התקשורת הישראלית אפילו השתתפה בפועל בהונאה הזו, והתקשורת הישרלאית גם משתתפת פעילה בהונאות אחרות מסוג זה. וכאשר אני אומרת תקשורת הכוונה לחלק גדול מהאליטה הישראלית, שקשורים אליהם מסחרית, כלכלית, חברתית ואחרת. סצינת ההתפכחות היא חלק מסצינת "ידי לא שפכו את הדם", ולאחרונה יש מתקפה כזו של התפכחויות, כולל לכאורה בצמרת צה"ל, ואין בזה יתרון פוליטי או חברתי. זה כיסתוח שהוא חלק מסצינריו של ההונאה עצמה. זה לא דבר שאתה עושה בכוונה, אין לי ספק בזה, אבל אתה משרת את הממסד, שרוחץ בנקיון כפיו ותולה את עלי התאנה לייבוש קבל עם ועדה.
    חוזרים בסוף לשאלת ההתנהלות והסולידריות הקטנה והאפורה בתוך ד אמותיך, או הארגון שלך. אם הדפוסים מחקים את ההונאה הגדולה, אז התכנים – גם אם הם חולקים או "חתרניים לכאורה"- שאתה מפיק לא משנים כלום.

  32. אירית

    אין לי מטרה לחלוק או להתחרות על הסברים. כן, למכונה הזו יש כסף אלימות ומימדים. הצעתי רק להפיק לקח של הקדמת התרופה למכה, או לפחות לפענח את המכה הבאה כדי לא לעבור שוב את טכס "ההתפכחות" הצפוי מראש.
    אני גם קצת יותר צינית לגבי מידת ההונאה הנדרשת, או כמה הציבור באמת מרגיש זעם על הונאה. ההונאות האלה מתרחשות בריל טיים, כאשר הרבה אנשים יודעים מה מתרחש מתחת לשטח, ואותם אנשים שאתה מתאר בגדול כ"תקשורת" למשל, הם השכנים החברים, או בניהם ואחיהם שאנחנו מכירים מן החיים החברתיים, המקצועיים והאישיים. להונאות האלה יש תגמול ישיר ועקיף, והחלטה "עדרית" מודעת או לא מודעת, או מודעת חלקית, לקרבן סגמנט מסויים, אם זה "העיראקים" ואם זה "החיילים" וכולי, המרוויחים הגדולים הם המתכננים והיזמים, והשאר שזורמים איתם, מקבלים קצת פירורים מהציד וכולי. סצינת ההתפכחות היא אותנטית באופן חלקי, וטענתי שלעיתים היא פריקת אחריות מלבחון איפה ההונאה הבאה הולכת להתרחש, או שכבר מתרחשת. לדעתי, וזה בדרך אגב שאינו צריך לדיון עצמו, היא אינה מתרחשת באיראן, או לא רק.
    השותפות הישראלית עם הממסד האמריקאי ב"הונאה" הזו, אינה כה חדשה, למעשה התקשורת כבר שתפה פעולה עם איראןגייט ו"הפתעת אוקטובר" שהניחו את היסוד להמשך המדיניות במזה"ת. התקשורת הישראלית אפילו השתתפה בפועל בהונאה הזו, והתקשורת הישרלאית גם משתתפת פעילה בהונאות אחרות מסוג זה. וכאשר אני אומרת תקשורת הכוונה לחלק גדול מהאליטה הישראלית, שקשורים אליהם מסחרית, כלכלית, חברתית ואחרת. סצינת ההתפכחות היא חלק מסצינת "ידי לא שפכו את הדם", ולאחרונה יש מתקפה כזו של התפכחויות, כולל לכאורה בצמרת צה"ל, ואין בזה יתרון פוליטי או חברתי. זה כיסתוח שהוא חלק מסצינריו של ההונאה עצמה. זה לא דבר שאתה עושה בכוונה, אין לי ספק בזה, אבל אתה משרת את הממסד, שרוחץ בנקיון כפיו ותולה את עלי התאנה לייבוש קבל עם ועדה.
    חוזרים בסוף לשאלת ההתנהלות והסולידריות הקטנה והאפורה בתוך ד אמותיך, או הארגון שלך. אם הדפוסים מחקים את ההונאה הגדולה, אז התכנים – גם אם הם חולקים או "חתרניים לכאורה"- שאתה מפיק לא משנים כלום.

  33. זהר

    בניגוד לישראל וארה"ב, איראן , עם כל הפונדמנטליזם והאיומים כלפי ישראל- איראן חתומה על סאב"א- הסכמים בינלאומיים של פיקוח חיצוני ועל המטרות של בניית מפעלים גרעיניים. ישראל לא חתומה על אמנות אלה, כיוון , שכידוע המפעל בדימונה הוא מפעל לגרביים, מפעל שגם אנשים שעוד בנו אותו טוענים שהיה צריך לסגור אותו מזמן מפאת סכנות צ'רנוביליות שסיבותיהן עייפות החומר. אותו הדבר כלפי הצוללות הישראליות לייצור גרביים, שנועדות לנקום את נקמת יום הדין, במיליונים חפים מפשע. אם יהיה כזה, אבל אינו יוכל לבוא מכוון איראן כפי שבינתיים נראה באופק.

    כמו בכל אירופה, גם איראן ביקשה במהלך 10 השנים האחרונות אישור לבניית כור אטומי למטרות ייצור אנרגיה בלבד. זו לא נענתה על ידי הסוכנות, ובשנתיים האחרונות פועלת בהפגנתיות חד צדדית לבנות כור למטרות אנרגיה ללא האישור, שאין סיבה שלא ינתן. הדבר רק מוביל להסלמה. התשתיות לייצור אנרגיה ולייצור פצצות הן שונות לחלוטין, ואף ניתנות לאיתור לוויני פשוט. מתאר הכור לייצור פצצות ולייצור אנרגיה הוא שונה, וצרכיו שונים.

    בכמדברים על הסכנה הגרעינית האיראנית בארץ אף אחד לא זוכר ולא רוצה לדבר על ההבדל היסודי בין שני המפעלים.
    אפשר לחלוק על השימוש באנרגייה אטומית, מזוית הסיכונים הנוראית שבכל זאת יש בה- אך כיום עדיין ייצור אנרדיה גרעינית היא סטטוס קוו שלא ניתן לאיראן.
    כדאי, כדי להוריד את מפלס החרדה להזכיר זאת. יש להבדיל בין כור גרעיני למטרות אנרגיה ולמטרות נשק גרעיני.
    כמו כן, כיום הסכנה הגרעינית הגדולה נשקפת מפצצות "מלוכלכות" שיכולות להיות נישאות גם בציוד שיורכב ויועבר במזוודות, כמו זה שכנראה פוצץ בצפון לבנון.

    הגברת הפיקוח, חתימה על הסכמים, שקיפות ושיתוף פעולה הם האמצעים להתמודד עם טרורו גרעיני מלוכלך, וישראל כלל לא משתפת פעולה עם קו זה.

  34. זהר

    בניגוד לישראל וארה"ב, איראן , עם כל הפונדמנטליזם והאיומים כלפי ישראל- איראן חתומה על סאב"א- הסכמים בינלאומיים של פיקוח חיצוני ועל המטרות של בניית מפעלים גרעיניים. ישראל לא חתומה על אמנות אלה, כיוון , שכידוע המפעל בדימונה הוא מפעל לגרביים, מפעל שגם אנשים שעוד בנו אותו טוענים שהיה צריך לסגור אותו מזמן מפאת סכנות צ'רנוביליות שסיבותיהן עייפות החומר. אותו הדבר כלפי הצוללות הישראליות לייצור גרביים, שנועדות לנקום את נקמת יום הדין, במיליונים חפים מפשע. אם יהיה כזה, אבל אינו יוכל לבוא מכוון איראן כפי שבינתיים נראה באופק.

    כמו בכל אירופה, גם איראן ביקשה במהלך 10 השנים האחרונות אישור לבניית כור אטומי למטרות ייצור אנרגיה בלבד. זו לא נענתה על ידי הסוכנות, ובשנתיים האחרונות פועלת בהפגנתיות חד צדדית לבנות כור למטרות אנרגיה ללא האישור, שאין סיבה שלא ינתן. הדבר רק מוביל להסלמה. התשתיות לייצור אנרגיה ולייצור פצצות הן שונות לחלוטין, ואף ניתנות לאיתור לוויני פשוט. מתאר הכור לייצור פצצות ולייצור אנרגיה הוא שונה, וצרכיו שונים.

    בכמדברים על הסכנה הגרעינית האיראנית בארץ אף אחד לא זוכר ולא רוצה לדבר על ההבדל היסודי בין שני המפעלים.
    אפשר לחלוק על השימוש באנרגייה אטומית, מזוית הסיכונים הנוראית שבכל זאת יש בה- אך כיום עדיין ייצור אנרדיה גרעינית היא סטטוס קוו שלא ניתן לאיראן.
    כדאי, כדי להוריד את מפלס החרדה להזכיר זאת. יש להבדיל בין כור גרעיני למטרות אנרגיה ולמטרות נשק גרעיני.
    כמו כן, כיום הסכנה הגרעינית הגדולה נשקפת מפצצות "מלוכלכות" שיכולות להיות נישאות גם בציוד שיורכב ויועבר במזוודות, כמו זה שכנראה פוצץ בצפון לבנון.

    הגברת הפיקוח, חתימה על הסכמים, שקיפות ושיתוף פעולה הם האמצעים להתמודד עם טרורו גרעיני מלוכלך, וישראל כלל לא משתפת פעולה עם קו זה.

  35. שור

    כאשר פרס, הודו וסין שיגשגו חברתית ותרבותית,
    באירופה עוד טיפסו על העצים.
    חבל שפשיזם איסלמיסטי קיצוני השתלט על מדינה נהדרת זו,
    ותקבולי הנפט מופנים לאפיקי אלימות ורוע,
    במקום לתועלת אנושית-חברתית.

    שור

  36. שור

    כאשר פרס, הודו וסין שיגשגו חברתית ותרבותית,
    באירופה עוד טיפסו על העצים.
    חבל שפשיזם איסלמיסטי קיצוני השתלט על מדינה נהדרת זו,
    ותקבולי הנפט מופנים לאפיקי אלימות ורוע,
    במקום לתועלת אנושית-חברתית.

    שור

  37. ירדן

    הייתי רוצה לראות קצת יותר התמודדות עם חלקים נוספים מהסיפור. למשל, האם גם את הנאומים של אחמדינג'אד המדיה מזייפת/מסלפת? גם סדאם בזמנו נשא נאומים על איך שהוא עומד להשמיד את ישראל ככה שאי אפשר להגיד שהדיבורים על נשקי השמדה המונית ועל מלחמה הגיעו רק בעקבות רצון, היה גם מי שסיפק לאמריקאים את הסיבות.
    בסופו של דבר היום העיסוק באיראן נובע מהנאומים של אחמדינג'אד, לא רק הידיעות על פיתוחי תוכניות אטומיות.

    לסיכום הכתבה מעניינת אבל חסרה לי התמודדות עם העובדות שעובדות לרעתה.

  38. ירדן

    הייתי רוצה לראות קצת יותר התמודדות עם חלקים נוספים מהסיפור. למשל, האם גם את הנאומים של אחמדינג'אד המדיה מזייפת/מסלפת? גם סדאם בזמנו נשא נאומים על איך שהוא עומד להשמיד את ישראל ככה שאי אפשר להגיד שהדיבורים על נשקי השמדה המונית ועל מלחמה הגיעו רק בעקבות רצון, היה גם מי שסיפק לאמריקאים את הסיבות.
    בסופו של דבר היום העיסוק באיראן נובע מהנאומים של אחמדינג'אד, לא רק הידיעות על פיתוחי תוכניות אטומיות.

    לסיכום הכתבה מעניינת אבל חסרה לי התמודדות עם העובדות שעובדות לרעתה.