על מחשבתו המוסרית של ירון לונדון

יוסי דהאן

בסוף השבוע האחרון התפרסמו לא מעט מאמרים על התנהגותה של התקשורת בשישים השעות האחרונות של המלחמה האחרונה, על התנהגותם של בן כספית, ארי שביט, אהוד יערי, רוני דניאל, דן מרגלית ואחרים. בתרבות תקשורתית דמוקרטית ראויה, הקלון הציבורי היה צריך לגרום לאנשים הללו לבצע שינוי קריירה חד ולהיעלם מהנוף הציבורי, בישראל מעמדם של "אושיות תקשורת" אלו רק הולך ומתחזק. ירון לונדון הוא עיתונאי נוסף שקרא לממשלה לצאת למבצע צבאי בשעות האחרונות של המלחמה . לאחרונה הוא גם קרא להחרפה דרסטית במהלומות על עזה.

אהוד אשרי ביקר אותו על כך ב"הארץ" והבוקר ירון לונדון מגיב לביקורת זו בעיתון במאמר "פיקחון אכזרי עדיף" בו הוא מצדיק את עמדתו באמצעות הטיעון המרכזי הבא:

"בהתכתשויות עם הפלשתינאים בעזה הרגנו כאלף איש, שמחציתם לא נשאו נשק ורובם לא היו מעורבים בלחימה. מכיוון ששיטות הלחימה שלנו אינן מביאות להכרעה, אין ספק שימותו עוד המוני אנשים שאינם לוחמים בנו לחימה אקטיווית. אם אני צודק בהערכתי שאפשר לעקר את רצון הלחימה של אנשי הטרור בעזרת פעולות קשות בהרבה, כי אז פעולות המסווגות על ידי אשרי כבלתי מוסריות יצילו את חייהם של יהודים וערבים.

והרי לכם פרדוקס: התנהגות הנשפטת על ידי אשרי כמוסרית, תגרום למותם של אנשים רבים יותר מהתנהגות הנשפטת על ידו כבלתי מוסרית. את הפרדוקס הזה אפשר להתיר בעזרת שני טיעונים: או שהגדרתה של התנהגות מוסרית אינה מותנית בתוצאותיה, או שאשרי טועה בשיפוטו המוסרי. דעתי היא שאי אפשר לנתק כלל מוסרי מן התוצאות הנובעות ממנו, וכי אשרי והמחזיקים בדעותיו גוזרים עלינו מוסר ישועי, שהוא היפוכו של מוסר."

חשוב לבחון את טיעונו המוסרי המרכזי הזה של לונדון כיוון שהוא מייצג את דרך מחשבתם של רבים, ביניהם קובעי המדיניות שבסמכותם ליצור "החרפות דרסטיות במהלומות על עזה".

העמדה של לונדון מבטאת גישה תוצאתית קיצונית למוסר, שמשמעותה: שמוסריותו או אי מוסריותו של מעשה או מדיניות נקבעים על פי תרומתם לתוצאה רצויה, במקרה של לונדון התוצאה הרצויה היא הצלת חיי אדם.

בשיעורי מבוא לתורת המוסר נוהגים להביא את הדוגמה הבאה על מנת להפריך את העמדה השכיחה הזו. אדם תם ובריא הולך ברחוב, אנחנו יכולים לאחוז בו ולגרור אותו בכוח לחדר הניתוחים בבית החולים הקרוב ולהוציא מגופו לב בריא, כבד ושתי כליות שיצילו את חייהם של ארבעה חולים הממתינים להשתלת האיברים הללו, איברים שבלעדיהם הם ימותו תוך זמן קצר. על פי הגישה התוצאתית שלונדון מחזיק בה יש הצדקה מוסרית לעשות זאת כיוון שאנו מצילים את חייהם של ארבעה אנשים לעומת מותו של אדם אחד בלבד. רובנו המכריע, אני מניח, מחזיקים בעמדה שמעשה או מדיניות כאלו הם בלתי מוסריים בעליל כיוון שאנו סבורים שיש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות לשום אדם, ואנחנו לא סבורים שמעשים אלו הופכים למוסריים כיוון שהם מובילים לתוצאה של הצלת חיי אנשים רבים יותר כלשונו של לונדון.

הבחנה בסיסית מרכזית בדיון המוסרי על מלחמה שלונדון מתעלם ממנה,שקיימת עוד מימיו של הפילוסוף אגוסטינוס, הבחנה שעוגנה מאוחר יותר במשפט הבינלאומי ומצויה באמנות בינלאומיות שונות שגם מדינת ישראל חתומה עליה, היא ההבחנה בין הצדקת המלחמה ומטרותיה (jus ad bellum)  לבין הצדקת ניהול המלחמה (jus in bello) .

ניתן להצדיק יציאה של מדינה למלחמה מנימוקים של הגנה עצמית אולם עדיין להתנגד לאופן הבלתי מוסרי שבו מנהלת מדינה זו את מלחמתה, או ניתן שלא להצדיק את היציאה למלחמה ומטרותיה ועדיין להצדיק את אופן ניהול המלחמה. לונדון עיוור לחלוטין להבחנה מוסרית ומשפטית בסיסית זו. מהבחנה זו נגזרת גם ההבחנה בין מוסריותם של מעשי מלחמה שונים, כך למשל הפצצה ופגיעה באוכלוסיה אזרחית נחשבים לבלתי מוסריים ובלתי חוקיים גם כאשר המלחמה ומטרותיה צודקות. הבחנה זו היא שגורמת לנו להתייחס, בין היתר, לירי על שדרות כאל פעולה צבאית בלתי מוסרית ומקוממת. אני מניח שחלק מחברי החוליות יורי הקסאמים, או אנשי החיזבאללה, מחזיקים בטיעון המוסרי של לונדון, כלומר שהירי על שדרות או חיפה יביא באיזשהו זמן עתידי לכך שפחות אנשים ימותו באזור. גם הם וגם לונדון עיוורים לחלוטין להבחנה המוסרית הבסיסית הזו.

והערה אחרונה, אני מקנא בלונדון על יכולתו המופלאה לחזות בעבר שהמבצע הקרקעי הצבאי בלבנון יביא לבסוף לתוצאות מוסריות ראויות יותר, וניצב מלא השתאות לנוכח פקחונו המדעי המספק לנו את התחזית שהחרפה דרסטית של פעולות ההפצצה וההרעבה של אוכלוסיה אזרחית תוביל אותנו, יהודים וערבים, לעולם מוסרי ראוי יותר. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מהפכן

    זה לא משנה כמה הציונות מנסה להראות שפויה, רציונלית, שמאלנית ושוחרת שלום. היא תמיד מובילה לאותו כיוון: טירוף קוואזי פאשיסטי. לא משנה כמה הציוני ינסה להימלט מכך, להתכחש לכך ואף להתקומם ברוגז רב כשמצביעים על הסתירה שבין ציונות לשמאל. בסופו של דבר, הוא מגיע לתמיכה באלימות.

    כך ירון לונדון מציע להפציץ אזורים מאוכלסים בעזה, להשמיד רבעים שלמים, להרעיב ולהצמיא את האוכלוסייה כעונש על "בחירתה" בחמאס ועל הטרור האינדיבידואלי שיוצא ממנה. בראיון לגלי צה"ל, השיא המטורף היה כאשר איש ה"שמאל" הודה בפה מלא שהוא מושפע מהנאצים! כאשר המראיין רזי ברקאי העיר שהדבר מזכיר את ההפצצות של אוכלוסייה אזרחית במלחמת העולם השניה, לונדון לא התחמק ואמר במפורש שזאת היתה המדיניות שהשפיעה עליו!!! לשמוע ולא להאמין לאיזו דקדנטיות מוסרית וחשיבתית הגיע איש כה מכובד באליטה התקשורתית בישראל. הראיון הזה ועצם העובדה שאיש לא קם והוקיע את לונדון על תמיכתו במדיניות נאצית מוצהרת, מעיד כאלף עדים על עומק הדקדנטיות, הריקבון, הטירוף שהחברה הישראלית צוללת לתוכם.

    זה בא לנו בדיוק בזמן שבו שלל הכניסות הצבאיות לרצועת עזה הוכיחו את עצמן ככושלות. הפתרון של לונדון הוא עוד מאותו דבר: אם לדפוק את הראש בקיר לא מרפא כאב ראש, אז אולי זה בגלל שלא דפקנו אותו חזק מספיק. הריאקציונר הנבזה לא מעלה על דעתו לרגע, שבדיוק אותן כניסות צבאיות וכליאת אוכלוסיית עזה בתוך מובלעת של עוני, זה בדיוק מה שדוחף חלקים ממנה לתמיכה בטרור אינדיבידואלי. הריאקציונר לא מעלה על דעתו שהצבת האוליגרכיה המושחתת של הפתח, כקבלן משנה של מדינת ישראל למען דיכוי הפלסטינים וכליאתם, זה בדיוק מה שדחף את הפלסטינים לתמוך באופוזיציה היחידה שהיתה במקום. הריאקציונר חושב, כפי שריאקציונרים תמיד חושבים, שההמונים יגיעו לנקודת שבירה רק אם ידכאו אותם מספיק. זה מה שחשב גם הצאר ברוסיה. אחרי 1917, אני חושב שהוא היה מספר ללונדון על כמה פגמים זעומים בתיאוריה הזאת. דיכוי יכול להשיג מטרה קצרת טווח, אך אוכלוסייה מדוכאת תמיד תקום מחדש נגד מדכאיה ותמיד תנצח אותם, לא משנה כמה זמן זה יקח.

  2. מהפכן

    זה לא משנה כמה הציונות מנסה להראות שפויה, רציונלית, שמאלנית ושוחרת שלום. היא תמיד מובילה לאותו כיוון: טירוף קוואזי פאשיסטי. לא משנה כמה הציוני ינסה להימלט מכך, להתכחש לכך ואף להתקומם ברוגז רב כשמצביעים על הסתירה שבין ציונות לשמאל. בסופו של דבר, הוא מגיע לתמיכה באלימות.

    כך ירון לונדון מציע להפציץ אזורים מאוכלסים בעזה, להשמיד רבעים שלמים, להרעיב ולהצמיא את האוכלוסייה כעונש על "בחירתה" בחמאס ועל הטרור האינדיבידואלי שיוצא ממנה. בראיון לגלי צה"ל, השיא המטורף היה כאשר איש ה"שמאל" הודה בפה מלא שהוא מושפע מהנאצים! כאשר המראיין רזי ברקאי העיר שהדבר מזכיר את ההפצצות של אוכלוסייה אזרחית במלחמת העולם השניה, לונדון לא התחמק ואמר במפורש שזאת היתה המדיניות שהשפיעה עליו!!! לשמוע ולא להאמין לאיזו דקדנטיות מוסרית וחשיבתית הגיע איש כה מכובד באליטה התקשורתית בישראל. הראיון הזה ועצם העובדה שאיש לא קם והוקיע את לונדון על תמיכתו במדיניות נאצית מוצהרת, מעיד כאלף עדים על עומק הדקדנטיות, הריקבון, הטירוף שהחברה הישראלית צוללת לתוכם.

    זה בא לנו בדיוק בזמן שבו שלל הכניסות הצבאיות לרצועת עזה הוכיחו את עצמן ככושלות. הפתרון של לונדון הוא עוד מאותו דבר: אם לדפוק את הראש בקיר לא מרפא כאב ראש, אז אולי זה בגלל שלא דפקנו אותו חזק מספיק. הריאקציונר הנבזה לא מעלה על דעתו לרגע, שבדיוק אותן כניסות צבאיות וכליאת אוכלוסיית עזה בתוך מובלעת של עוני, זה בדיוק מה שדוחף חלקים ממנה לתמיכה בטרור אינדיבידואלי. הריאקציונר לא מעלה על דעתו שהצבת האוליגרכיה המושחתת של הפתח, כקבלן משנה של מדינת ישראל למען דיכוי הפלסטינים וכליאתם, זה בדיוק מה שדחף את הפלסטינים לתמוך באופוזיציה היחידה שהיתה במקום. הריאקציונר חושב, כפי שריאקציונרים תמיד חושבים, שההמונים יגיעו לנקודת שבירה רק אם ידכאו אותם מספיק. זה מה שחשב גם הצאר ברוסיה. אחרי 1917, אני חושב שהוא היה מספר ללונדון על כמה פגמים זעומים בתיאוריה הזאת. דיכוי יכול להשיג מטרה קצרת טווח, אך אוכלוסייה מדוכאת תמיד תקום מחדש נגד מדכאיה ותמיד תנצח אותם, לא משנה כמה זמן זה יקח.

  3. ארנה בן-נפתלי

    יוסי יקר, הבוקר נשלח אלי אחד הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד – החקירה של היועמ"ש מזוז – השיחה עוסקת, בין היתר, בחשיבות המשפט הבינלאומי. והנה, הפרופ' גביזון סוברת שהוא – המשב"ל – מהווה סכנה אסטטגית… (ואני דווקא הייתי טוענת ההיפך: שהוא מהווה נכס אסטרטגי, שהרי אנחנו משתמשים בו כדי לכסות את ערוות הפרתנו אותו). ומיד לאחר מכן, נשלחה אלי כתבתך, ושמחתי בה מאוד.

  4. ארנה בן-נפתלי

    יוסי יקר, הבוקר נשלח אלי אחד הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד – החקירה של היועמ"ש מזוז – השיחה עוסקת, בין היתר, בחשיבות המשפט הבינלאומי. והנה, הפרופ' גביזון סוברת שהוא – המשב"ל – מהווה סכנה אסטטגית… (ואני דווקא הייתי טוענת ההיפך: שהוא מהווה נכס אסטרטגי, שהרי אנחנו משתמשים בו כדי לכסות את ערוות הפרתנו אותו). ומיד לאחר מכן, נשלחה אלי כתבתך, ושמחתי בה מאוד.

  5. אריאל

    הבה נדמיין לעצמנו את הסיטואציה הדי אפשרית במציאות הישראלית.

    מחבל מטיל רימון רצחני לתוך אוטובוס. [לצורך הטיעון נניח כי באוטובוס יש מספר מועט של אנשים למזלנו]
    איש תמים אמיץ ומעשי מסתער על הרימון הרצחני העומד להתפוצץ תוך שניות מספר, ומטילו הרחק מהאוטובוס .
    למזלו הרע של האמיץ התורן, נוחת הרימון רצחני אל תוך קבוצת ילדי גן , שיצאו עם הגננת ביום שמש חמים ונעים לטיול בוקר בשדרה. המעשה הנועז, האמיץ והחד פעמי גובה את מחיר חייהם של 10 ילדים תמימים . ללא ספק תוצאה מחרידה וטרגית, אובדן נוראי של חיי ילדים בבוקר שמש חורפי.

    האם היה ירון לונדון, על בסיס מבחן התוצאה הטרגי המתואר לעיל, מגנה בחוסר מוסריות משווע את מעשהו של הנוסע האמיץ ? ואם הרימון היה נוחת במגרש ריק ושומם, האם היה ירון לונדון שוקל להעניק את עיטור הגבורה לנוסע הגיבור?
    האם יש מקום להעניק תעודת הוקרה לנסוע התמים על מעשה המופת המתואר לעיל?

    …ותחשוב על זה ירון.

  6. אריאל

    הבה נדמיין לעצמנו את הסיטואציה הדי אפשרית במציאות הישראלית.

    מחבל מטיל רימון רצחני לתוך אוטובוס. [לצורך הטיעון נניח כי באוטובוס יש מספר מועט של אנשים למזלנו]
    איש תמים אמיץ ומעשי מסתער על הרימון הרצחני העומד להתפוצץ תוך שניות מספר, ומטילו הרחק מהאוטובוס .
    למזלו הרע של האמיץ התורן, נוחת הרימון רצחני אל תוך קבוצת ילדי גן , שיצאו עם הגננת ביום שמש חמים ונעים לטיול בוקר בשדרה. המעשה הנועז, האמיץ והחד פעמי גובה את מחיר חייהם של 10 ילדים תמימים . ללא ספק תוצאה מחרידה וטרגית, אובדן נוראי של חיי ילדים בבוקר שמש חורפי.

    האם היה ירון לונדון, על בסיס מבחן התוצאה הטרגי המתואר לעיל, מגנה בחוסר מוסריות משווע את מעשהו של הנוסע האמיץ ? ואם הרימון היה נוחת במגרש ריק ושומם, האם היה ירון לונדון שוקל להעניק את עיטור הגבורה לנוסע הגיבור?
    האם יש מקום להעניק תעודת הוקרה לנסוע התמים על מעשה המופת המתואר לעיל?

    …ותחשוב על זה ירון.

  7. אסיה

    הישראלי המצוי מוכן לשאת בכל עלבון, ובלבד שלא יגידו לו שאינו מוסרי. ומכיוון שדמותו המוסרית וצדקת דרכו החצי-קורבנית עומדת מעל לכל, נוצרות מוטציות לונדוניות כאלה, שתחת אצטלה יונית-ליברלית מצליחות ליישב את כל הדברים הללו יחד. בבחינת אני אראה לך איך אפשר לעשות הפצצות שטיח ולהיכנס בהם ועדיין להיחשב לשמאלני…

  8. אסיה

    הישראלי המצוי מוכן לשאת בכל עלבון, ובלבד שלא יגידו לו שאינו מוסרי. ומכיוון שדמותו המוסרית וצדקת דרכו החצי-קורבנית עומדת מעל לכל, נוצרות מוטציות לונדוניות כאלה, שתחת אצטלה יונית-ליברלית מצליחות ליישב את כל הדברים הללו יחד. בבחינת אני אראה לך איך אפשר לעשות הפצצות שטיח ולהיכנס בהם ועדיין להיחשב לשמאלני…

  9. דוידי הרמלין

    לטעמי, "על קצה-המזלג", הטעות במהלך "60 השעות" היה שהוא בא בסוף המלחמה במקום בתחילתה, כפי שתמיד תורגל בפיקוד הצפון (גם ע"פ הפרסומים בתקשורת). המהלך היה חשוב, רק ביצועו היה "מעט מדי ומאוחר מדי". הטעות המרכזית במלחמה הייתה התפיסה הטפשית, כאילו ניתן להכריעה מן האוויר.

  10. דוידי הרמלין

    לטעמי, "על קצה-המזלג", הטעות במהלך "60 השעות" היה שהוא בא בסוף המלחמה במקום בתחילתה, כפי שתמיד תורגל בפיקוד הצפון (גם ע"פ הפרסומים בתקשורת). המהלך היה חשוב, רק ביצועו היה "מעט מדי ומאוחר מדי". הטעות המרכזית במלחמה הייתה התפיסה הטפשית, כאילו ניתן להכריעה מן האוויר.

  11. מאור

    אם ידע זורק הרימון שיש גן ילדים בחוץ ובכל-זאת זרק את הרימון החוצה, הרי שיש בפירוש לגנות את חוסר מוסריותו. אף אחד לא טוען שהשיקול המוסרי הוא רק מבחן התוצאה, הרי ברור שהוא גם מבחן האפשרויות לביצוע המשימה. על ישראל להפסיק את ירי הקסאם על אזרחיה, זוהי חובה ולא זכות (כפי שמרבים להתבטא מנהיגי העולם). מכאן צריך להסתכל על האפשרויות העומדות בפני ישראל לעשות זאת, ועלינו לבחור בדרך המוסרית ביותר שתביא את הפסקת הקסאם במינימום נפגעים בשני הצדדים. את זה ירון לונדון העיז להציע.

    צריך גם לחשוב לפעמים על מוסריות המטרה, לא רק מוסריות האמצעים. מהי מטרת הפלסטינים בירי מעזה? מהי מטרת ישראל בניסיון להפסקת הירי ופעילות הטרור מעזה? ומי מטרתו מוסרית יותר?

  12. מאור

    אם ידע זורק הרימון שיש גן ילדים בחוץ ובכל-זאת זרק את הרימון החוצה, הרי שיש בפירוש לגנות את חוסר מוסריותו. אף אחד לא טוען שהשיקול המוסרי הוא רק מבחן התוצאה, הרי ברור שהוא גם מבחן האפשרויות לביצוע המשימה. על ישראל להפסיק את ירי הקסאם על אזרחיה, זוהי חובה ולא זכות (כפי שמרבים להתבטא מנהיגי העולם). מכאן צריך להסתכל על האפשרויות העומדות בפני ישראל לעשות זאת, ועלינו לבחור בדרך המוסרית ביותר שתביא את הפסקת הקסאם במינימום נפגעים בשני הצדדים. את זה ירון לונדון העיז להציע.

    צריך גם לחשוב לפעמים על מוסריות המטרה, לא רק מוסריות האמצעים. מהי מטרת הפלסטינים בירי מעזה? מהי מטרת ישראל בניסיון להפסקת הירי ופעילות הטרור מעזה? ומי מטרתו מוסרית יותר?

  13. אחד

    הערה קטנונית משהו – בפיסקה האחרונה צ"ל השתאות ולא השתהות. (אין צורך לפרסם תגובה זאת)

  14. אחד

    הערה קטנונית משהו – בפיסקה האחרונה צ"ל השתאות ולא השתהות. (אין צורך לפרסם תגובה זאת)

  15. יגאל לביב

    הטעות המרכזית של לונדון ויתר המצדדים בדעותיו היא התעלמותו מן העובדה שבעיית שדרות מול עזה נוצרה וקיימת רק בגלל הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ועזה.לונדון ושותפיו נלחמים ביתושים במקום לייבש את הביצה ולעשות שלום עם הפלסטינים על בסיס הסכמי אוסלו וההצעה הסעודית

  16. יגאל לביב

    הטעות המרכזית של לונדון ויתר המצדדים בדעותיו היא התעלמותו מן העובדה שבעיית שדרות מול עזה נוצרה וקיימת רק בגלל הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ועזה.לונדון ושותפיו נלחמים ביתושים במקום לייבש את הביצה ולעשות שלום עם הפלסטינים על בסיס הסכמי אוסלו וההצעה הסעודית

  17. נתן.

    אין שום דבר מוסרי באספקת חשמל מיים ומזון לאויב שמנסה לפגוע בך.

    להיפך -זהו מעשה לא מוסרי, לא אנושי ולא הומני.

    השמאל ההזוי מגשים יום יום את חזונו של אורוול "שקר הוא אמת ומלחמה היא שלום".

  18. נתן.

    אין שום דבר מוסרי באספקת חשמל מיים ומזון לאויב שמנסה לפגוע בך.

    להיפך -זהו מעשה לא מוסרי, לא אנושי ולא הומני.

    השמאל ההזוי מגשים יום יום את חזונו של אורוול "שקר הוא אמת ומלחמה היא שלום".

  19. ברק

    צר לי, אך אינני יכול להסכים אפילו לא עם מילה אחת ממה שאמרת.

    אתה מצטט את אוגוסטינוס, אנשי-מוסר נלעגים שכל מה שעשו היה לשבת בין 4 קירות ולכתוב מה ראוי ומה לא ראוי. המציאות שונה לחלוטין! והצורך להיכנס לקרב אחרון במלחמה, אינו נבחן בזירה המוסרית אלא בזירה הצבאית. צר לי, אך אוגוסטינוס, ואף לא שום פילוסוף של המוסר, היה מצביא גדול. ירון לונדון לא התבונן במציאות דרך עיניו של פילוסוף, אלא דרך עיניים פוליטיות. וצר לנו, אך הפוליטיקה מניעה את המציאות, ובזירה מעין זו – הגישה של לונדון עדיפה (אפילו אם עקרונותיו טועים!!! מפני שבדיון עסקינן ולא במדע-נוסחאתי)

    הביקורת הזו אינה מוצאת חן בעיני, לאו דווקא בשל הערכתי לירון לונדון, אלא יותר בשל הגישה הלא בוגרת שהכותב מנסה להכפיש דרכה את שמו של מר לונדון. גישה אגב, שמקובלת לצערי בחברה המערבית. סלח לי, אך בשביל לקבל את הזכות לדון בסוגיות קרב, דם והרג, אי אפשר לשבת בחדר מאחורי שולחן וליד ספריות גדושות הטפות הומאניות… עליך להיות שם, ואם צריך גם להקיז דם. כל זכות עומדת בפני תנאים, והזכות הזו ספציפית באמת ניתנת למעטי מועטים – לא לך, לא לי, ולא לווינוגרד.

    להתבגר חברים, להתבגר…

  20. ברק

    צר לי, אך אינני יכול להסכים אפילו לא עם מילה אחת ממה שאמרת.

    אתה מצטט את אוגוסטינוס, אנשי-מוסר נלעגים שכל מה שעשו היה לשבת בין 4 קירות ולכתוב מה ראוי ומה לא ראוי. המציאות שונה לחלוטין! והצורך להיכנס לקרב אחרון במלחמה, אינו נבחן בזירה המוסרית אלא בזירה הצבאית. צר לי, אך אוגוסטינוס, ואף לא שום פילוסוף של המוסר, היה מצביא גדול. ירון לונדון לא התבונן במציאות דרך עיניו של פילוסוף, אלא דרך עיניים פוליטיות. וצר לנו, אך הפוליטיקה מניעה את המציאות, ובזירה מעין זו – הגישה של לונדון עדיפה (אפילו אם עקרונותיו טועים!!! מפני שבדיון עסקינן ולא במדע-נוסחאתי)

    הביקורת הזו אינה מוצאת חן בעיני, לאו דווקא בשל הערכתי לירון לונדון, אלא יותר בשל הגישה הלא בוגרת שהכותב מנסה להכפיש דרכה את שמו של מר לונדון. גישה אגב, שמקובלת לצערי בחברה המערבית. סלח לי, אך בשביל לקבל את הזכות לדון בסוגיות קרב, דם והרג, אי אפשר לשבת בחדר מאחורי שולחן וליד ספריות גדושות הטפות הומאניות… עליך להיות שם, ואם צריך גם להקיז דם. כל זכות עומדת בפני תנאים, והזכות הזו ספציפית באמת ניתנת למעטי מועטים – לא לך, לא לי, ולא לווינוגרד.

    להתבגר חברים, להתבגר…

  21. יונה ברגור

    04/02/08
    ירון לונדון-להטוטן

    היכולת המילולית של ירון לונדון היא מתנה משמיים. הגשת תכניות אקטואליה בטלביזיה, כמו כתיבת מאמרים פובליציסטיים, נעשית על ידו בתוקף מידה רבה של ידע ומידה, רבה עוד יותר, של כשרון. עוצמת השכנוע העצמי, המשתקפת ממאמריו או מדבריו, יוצרת, עבורו, מידה רבה של אמינות המעניקה לו מידה רבה עוד יותר של סמכותיות. ירון לונדון אינו עוד טוק-בקיסט מתלהם; הוא אדם חושב, שציבור שלם מאזין לדבריו, מתרשם מהם וגם מגבש באמצעותם, גם אם לא בלעדית, את דעותיו בענייני דיומא.
    מתי מתגלה ירון לונדון בשיא כושרו? כאשר הוא נאלץ להתמודד עם חוות דעת מוטעית שלו; כאשר הוא חייב לחזור בו מעמדה פוליטית שהוא החזיק בה בעבר; כאשר העובדות טפחו על פניו. במקרה כזה, יכולת הלהטוטניות שלו מרקיעה שחקים. אבל אז גם קורה השבר וכל היכולת האינטלקטואלית שלו מתגלית ככלי ריק. היות ובמקום להודות "טעיתי וגם אני נסחפתי להתלהמות שהייתה בקונצנזוס במשך המלחמה", מנסה עתה ירון לונדון לגבות את טיעוניו, מאז בתפישת עולם בעלת אופי מפלצתי ואכזרי.
    הטיעון של ירון לונדון מתכנס לתיזה אחת ברורה: ככל שאנחנו נהרוג יותר פלשתינים ("בהתכתשויות עם הפלשתינאים בעזה הרגנו כאלף איש, שמחציתם לא נשאו נשק ורובם לא היו מעורבים בלחימה. מכיוון ששיטות הלחימה שלנו אינן מביאות להכרעה, אין ספק שימותו עוד המוני אנשים שאינם לוחמים בנו לחימה אקטיווית), כן יהרגו, בסוף מערכת הדמים הזו, פחות יהודים וערבים, היות ש"אפשר לעקר את רצון הלחימה של אנשי הטרור בעזרת פעולות קשות בהרבה". תזה זו יוצאת מתוך ההנחה ש:
    א- כל הערבים הם טרוריסטים
    ב- שהדרך היחידה "לעקר" את רצון המלחמה של טרוריסטים, היא הרג
    המוני בהם.
    האם באמת כל הערבים הם אנשי טרור, נחושים לפגוע ולהרוג מספר מרבי של ישראלים? אני מכיר הרבה פלשתינים, אשר גורסים את דרך השלום והפיוס, לאו דווקא בשל האובדן האישי שלהם במלחמה חסרת תוחלת זו, אלא למרות האובדן האישי- כל החברים ב"פורום המשפחות השכולות, הישראליות פלשתיניות, למען שלום ופיוס"; כל החברים בארגון של "לוחמים למען שלום" ואנשי שלום אחרים.

    האם הרג בלתי מובחן, בין אם של לוחמים פלשתינים ובין אם של אוכלוסייה אזרחית, יביא את הרגיעה; את השלום; את דו-הקיום? מסופקני!! אילו התיזה הזו הייתה נכונה, היא וודאי תופשת הדדית, כלומר גם עבור הפלשתינים, אשר גם להם גרסה כזו, שאפשר לעקור את רצון הלחימה שלנו, ע"י יתר פיגועי התאבדות ויתר ירי קסאמים על אוכלוסייה אזרחית בשדרות וסביבתה.
    אולי, ירון לונדון! קיים בכל זאת מהלך אחר- גם יעיל; גם מוסרי; עם תוצאות שימנעו הרג של 119 פלשתינים בחודש אחד (כפי שהיה בינואר השנה)? אולי הידברות עם חסידי הטרור הפלשתיני תעקר את רצון הפגיעה של חסידי הטרור הישראלי – עוקרי הזיתים וכו'? אולי קבלת הצעות להודנא או גרסא אחרת של הפסקת אש תאפשר לשני הצדדים להפסיק ולדמם ולפעול למען קיום לאומי, זה ליד זה? איך אמרת? "שיטות הלחימה שלנו אינן מביאות להכרעה" אכן כך. אז אולי ננסה במקום מלחמות "יש ברירה" שלום של "אין ברירה"?
    אני רוצה להאמין, שירון לונדון נסחף אחר צורך, בלתי נשלט, להוכיח את צדקתו ולכן במקום להכות על חטא ההטעיה ולפעול בכפיפות ליושר אינטלקטואלי, הוא מתמסר כעת גם לחטא היוהרה ומפתח תיאוריה בלתי ראויה לחלוטין. צר לי על כך שכל האינטלקט הזה מגויס לפיתוח תיאוריה צרת מוחין ורעת לב, המטיפה להרג המוני.
    אמנם בהעמדה, זה מול זה, של אהוד אשרי וירון לונדון, אהוד אשרי הוא בעל המוניטין הנחות, אבל הוא זה שנותן ביטוי ראוי למחנה הצודק. ירון לונדון, נוהג, במקרה הטוב, כאחד משני הקשישים ב"חבובות", היושב על הטריבונה ומוכיח לכולם עד כמה הם טיפשים ואילו במקרה הפחות טוב, ירון לונדון לוקח לעצמו להיות חלק ממקהלת המוחאים כף בראשות המנצח אביגדור ליברמן.

    דר' יונה ברגור
    פורום משפחות שכולות ישראליות פלשתיניות
    למען שלום, פיוס וסובלנות

  22. יונה ברגור

    04/02/08
    ירון לונדון-להטוטן

    היכולת המילולית של ירון לונדון היא מתנה משמיים. הגשת תכניות אקטואליה בטלביזיה, כמו כתיבת מאמרים פובליציסטיים, נעשית על ידו בתוקף מידה רבה של ידע ומידה, רבה עוד יותר, של כשרון. עוצמת השכנוע העצמי, המשתקפת ממאמריו או מדבריו, יוצרת, עבורו, מידה רבה של אמינות המעניקה לו מידה רבה עוד יותר של סמכותיות. ירון לונדון אינו עוד טוק-בקיסט מתלהם; הוא אדם חושב, שציבור שלם מאזין לדבריו, מתרשם מהם וגם מגבש באמצעותם, גם אם לא בלעדית, את דעותיו בענייני דיומא.
    מתי מתגלה ירון לונדון בשיא כושרו? כאשר הוא נאלץ להתמודד עם חוות דעת מוטעית שלו; כאשר הוא חייב לחזור בו מעמדה פוליטית שהוא החזיק בה בעבר; כאשר העובדות טפחו על פניו. במקרה כזה, יכולת הלהטוטניות שלו מרקיעה שחקים. אבל אז גם קורה השבר וכל היכולת האינטלקטואלית שלו מתגלית ככלי ריק. היות ובמקום להודות "טעיתי וגם אני נסחפתי להתלהמות שהייתה בקונצנזוס במשך המלחמה", מנסה עתה ירון לונדון לגבות את טיעוניו, מאז בתפישת עולם בעלת אופי מפלצתי ואכזרי.
    הטיעון של ירון לונדון מתכנס לתיזה אחת ברורה: ככל שאנחנו נהרוג יותר פלשתינים ("בהתכתשויות עם הפלשתינאים בעזה הרגנו כאלף איש, שמחציתם לא נשאו נשק ורובם לא היו מעורבים בלחימה. מכיוון ששיטות הלחימה שלנו אינן מביאות להכרעה, אין ספק שימותו עוד המוני אנשים שאינם לוחמים בנו לחימה אקטיווית), כן יהרגו, בסוף מערכת הדמים הזו, פחות יהודים וערבים, היות ש"אפשר לעקר את רצון הלחימה של אנשי הטרור בעזרת פעולות קשות בהרבה". תזה זו יוצאת מתוך ההנחה ש:
    א- כל הערבים הם טרוריסטים
    ב- שהדרך היחידה "לעקר" את רצון המלחמה של טרוריסטים, היא הרג
    המוני בהם.
    האם באמת כל הערבים הם אנשי טרור, נחושים לפגוע ולהרוג מספר מרבי של ישראלים? אני מכיר הרבה פלשתינים, אשר גורסים את דרך השלום והפיוס, לאו דווקא בשל האובדן האישי שלהם במלחמה חסרת תוחלת זו, אלא למרות האובדן האישי- כל החברים ב"פורום המשפחות השכולות, הישראליות פלשתיניות, למען שלום ופיוס"; כל החברים בארגון של "לוחמים למען שלום" ואנשי שלום אחרים.

    האם הרג בלתי מובחן, בין אם של לוחמים פלשתינים ובין אם של אוכלוסייה אזרחית, יביא את הרגיעה; את השלום; את דו-הקיום? מסופקני!! אילו התיזה הזו הייתה נכונה, היא וודאי תופשת הדדית, כלומר גם עבור הפלשתינים, אשר גם להם גרסה כזו, שאפשר לעקור את רצון הלחימה שלנו, ע"י יתר פיגועי התאבדות ויתר ירי קסאמים על אוכלוסייה אזרחית בשדרות וסביבתה.
    אולי, ירון לונדון! קיים בכל זאת מהלך אחר- גם יעיל; גם מוסרי; עם תוצאות שימנעו הרג של 119 פלשתינים בחודש אחד (כפי שהיה בינואר השנה)? אולי הידברות עם חסידי הטרור הפלשתיני תעקר את רצון הפגיעה של חסידי הטרור הישראלי – עוקרי הזיתים וכו'? אולי קבלת הצעות להודנא או גרסא אחרת של הפסקת אש תאפשר לשני הצדדים להפסיק ולדמם ולפעול למען קיום לאומי, זה ליד זה? איך אמרת? "שיטות הלחימה שלנו אינן מביאות להכרעה" אכן כך. אז אולי ננסה במקום מלחמות "יש ברירה" שלום של "אין ברירה"?
    אני רוצה להאמין, שירון לונדון נסחף אחר צורך, בלתי נשלט, להוכיח את צדקתו ולכן במקום להכות על חטא ההטעיה ולפעול בכפיפות ליושר אינטלקטואלי, הוא מתמסר כעת גם לחטא היוהרה ומפתח תיאוריה בלתי ראויה לחלוטין. צר לי על כך שכל האינטלקט הזה מגויס לפיתוח תיאוריה צרת מוחין ורעת לב, המטיפה להרג המוני.
    אמנם בהעמדה, זה מול זה, של אהוד אשרי וירון לונדון, אהוד אשרי הוא בעל המוניטין הנחות, אבל הוא זה שנותן ביטוי ראוי למחנה הצודק. ירון לונדון, נוהג, במקרה הטוב, כאחד משני הקשישים ב"חבובות", היושב על הטריבונה ומוכיח לכולם עד כמה הם טיפשים ואילו במקרה הפחות טוב, ירון לונדון לוקח לעצמו להיות חלק ממקהלת המוחאים כף בראשות המנצח אביגדור ליברמן.

    דר' יונה ברגור
    פורום משפחות שכולות ישראליות פלשתיניות
    למען שלום, פיוס וסובלנות

  23. שניר

    למרות שהדוגמא מקורס המבוא מאוד מעניינת (כמובן שיש גם דוגמאות מנגד) אני חושב שלתקוף את תפיסות המוסר של לונדון זה בעצם לתקוף את החצ'קון העסיסי של אפידמיה רצינית יותרשמתפשטת כבר 7 שנים בתרבות שלנו. מאז האינתיפאדה האחרונה עברנו שטיפת מוח של תיאוריית צריבת התודעה הצה"לית (ברק, שרון, עמוס גלעד, בוגי) . לונדון בסה"כ מתפלפל איתה אבל גם הוא שבוי שלה בדיוק כמו כל מחנה ה"מתפכחים שעברו למרכז" שהשאיר היום את מחנה השלום לכמה אנרכיסטים.

    הבעיה המרכזית בטיעון של לחץ על אוכלוסיה אזרחית שהיא שהטיעון מניח כי הפלסטינים רואים את המציאות כפי שאנו חושבים שראוי מבחינתם לראות אותה. בפועל זה לא עבד באינתיפאדה, לא עבד בהתנתקות, לא עבד בלבנון ה-2 וגם לא עובד עכשיו. אין סיבה שזה יעבוד. טרור על אוכלוסיה לא מייצר אנשים כנועים. עובדה.

    מתי אני אשתכנע מהטיעון של לונדון? דווקא לא אחרי שהוא יוכיח לי אותו בצורה לוגית וטהורה אלא רק אחרי שאני אראה במו עיניי תורים בלתי נגמרים של מתפקדים מחוץ לבית מרצ בשעות שלאחר כל פיגוע המוני. הנה בדיוק היה פיגוע בדימונה – אולי אני אלך לבדוק אם לונדון צודק.

  24. שניר

    למרות שהדוגמא מקורס המבוא מאוד מעניינת (כמובן שיש גם דוגמאות מנגד) אני חושב שלתקוף את תפיסות המוסר של לונדון זה בעצם לתקוף את החצ'קון העסיסי של אפידמיה רצינית יותרשמתפשטת כבר 7 שנים בתרבות שלנו. מאז האינתיפאדה האחרונה עברנו שטיפת מוח של תיאוריית צריבת התודעה הצה"לית (ברק, שרון, עמוס גלעד, בוגי) . לונדון בסה"כ מתפלפל איתה אבל גם הוא שבוי שלה בדיוק כמו כל מחנה ה"מתפכחים שעברו למרכז" שהשאיר היום את מחנה השלום לכמה אנרכיסטים.

    הבעיה המרכזית בטיעון של לחץ על אוכלוסיה אזרחית שהיא שהטיעון מניח כי הפלסטינים רואים את המציאות כפי שאנו חושבים שראוי מבחינתם לראות אותה. בפועל זה לא עבד באינתיפאדה, לא עבד בהתנתקות, לא עבד בלבנון ה-2 וגם לא עובד עכשיו. אין סיבה שזה יעבוד. טרור על אוכלוסיה לא מייצר אנשים כנועים. עובדה.

    מתי אני אשתכנע מהטיעון של לונדון? דווקא לא אחרי שהוא יוכיח לי אותו בצורה לוגית וטהורה אלא רק אחרי שאני אראה במו עיניי תורים בלתי נגמרים של מתפקדים מחוץ לבית מרצ בשעות שלאחר כל פיגוע המוני. הנה בדיוק היה פיגוע בדימונה – אולי אני אלך לבדוק אם לונדון צודק.

  25. אזרח.

    הנכון ביותר עלי אדמות.

  26. אזרח.

    הנכון ביותר עלי אדמות.

  27. נפתלי מדר

    בשבוע האחרון שודר בערוץ 8 פרק מאלף על כיבוש אחד האיים
    באוקינוס השקט מידי היפנים במלחמת העולם השנייה עי האמריקאים.
    מלחמה היא תמיד צריכה להיות טוטלית.
    הואיל וישראל רחמנים בני רחמנים התוצאה היא שהשכנים השוודים שלנו רוצים לאכול אותנו.
    ואם בפילוסופיה עסקינן אז איך אמר גדול הפלוסופים הגרמנים "לעולם מדינה תכון למילחמה".
    דרך אגב אנחנו לא גרים בשוויץ.ואני יחזור על זה כל פעם !!!

  28. נפתלי מדר

    בשבוע האחרון שודר בערוץ 8 פרק מאלף על כיבוש אחד האיים
    באוקינוס השקט מידי היפנים במלחמת העולם השנייה עי האמריקאים.
    מלחמה היא תמיד צריכה להיות טוטלית.
    הואיל וישראל רחמנים בני רחמנים התוצאה היא שהשכנים השוודים שלנו רוצים לאכול אותנו.
    ואם בפילוסופיה עסקינן אז איך אמר גדול הפלוסופים הגרמנים "לעולם מדינה תכון למילחמה".
    דרך אגב אנחנו לא גרים בשוויץ.ואני יחזור על זה כל פעם !!!

  29. דוד גיל

    המונולוג שכל משתתף מנהל הוא שיא האידיוטיות בו נתקלתי. ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום מהרצועה את שדרות וישובי הנגב המערבי. זו עובדה! האם יוסי חשב על כך שבסך הכל מדובר ביכולת טכנולוגית מוגבלת שהרי לו היו לחמאס יכולות להפציץ מדי יום את הקריה האקדמית בקריית אונו היו דעותיו שונות לחלוטין. אולי כדאי שנפנים אחת לתמיד שישראל בסך הכל מותקפת על ידי אויב מדי יום ואין לה מענה למחוייבות הבסיסית של מדינה להבטיח שלום אזרחיה ללא כל הבדל גיאוגרפי, בעיקר כאשר מדובר בשטחים שאין כל ויכוח על כשרותם בגבולות המדינה. .על עוונותי אני מודה כי לדעתי הכיבוש פוגע בראש וראשונה בנו ומכאן נובעת סלידתי מההתנחלויות שהולידו דור של כנופיות זדון שדינו להיעלם מעל פני האדמה. אך קבלת האשמה הזו אין בה כדי להצדיק את הקריאה למשא ומתן עם החמאס גם אם הוא מחזיק בחייל חטוף. האם חשבתם לרגע על מה יש לנהל משא ומתן?
    פריצת הגדר ברפיח היתה איתות לישראל שמדובר באמת בשטח מצרי כמו לפני 67 ועלינו לתבוע מהמצרים להחזיר לרשותם הרצועה וכמדינה ריבונית לחסל הטירור אם תרצה לקיים הסכם השלום עם ישראל.החמאס אותת למצרים שזו אחריותה ואם האיתות אינו ברור דיו על ישראל לנתק כליל קשריה עם הרצועה – חשמל, מים, תרופות ומזון – כדי שמצרים תפעל ברצון או שלא מרצון.מה שברור הוא שאין לישראל כל מחויבות לרצועת עזה והיא אינה נצורה משום שהמעבר למצרים תמיד פתוח. מכאן שפעולה צבאית קרקעית נרחבת ברצועה היא טמטום קולוסאלי. אני מציע לאולמרט להטריח עצמו לפגישה עם מובאראק ולהתנצל על חטאו של בגין שסרב לבעלות מצרית על הרצועה. צעד כזה יאותת לפלשתינאים שבהיעדר בן שיח רציני נפעל באותה דרך עם מלך ירדן לגבי הגדה המערבית.

  30. דוד גיל

    המונולוג שכל משתתף מנהל הוא שיא האידיוטיות בו נתקלתי. ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום מהרצועה את שדרות וישובי הנגב המערבי. זו עובדה! האם יוסי חשב על כך שבסך הכל מדובר ביכולת טכנולוגית מוגבלת שהרי לו היו לחמאס יכולות להפציץ מדי יום את הקריה האקדמית בקריית אונו היו דעותיו שונות לחלוטין. אולי כדאי שנפנים אחת לתמיד שישראל בסך הכל מותקפת על ידי אויב מדי יום ואין לה מענה למחוייבות הבסיסית של מדינה להבטיח שלום אזרחיה ללא כל הבדל גיאוגרפי, בעיקר כאשר מדובר בשטחים שאין כל ויכוח על כשרותם בגבולות המדינה. .על עוונותי אני מודה כי לדעתי הכיבוש פוגע בראש וראשונה בנו ומכאן נובעת סלידתי מההתנחלויות שהולידו דור של כנופיות זדון שדינו להיעלם מעל פני האדמה. אך קבלת האשמה הזו אין בה כדי להצדיק את הקריאה למשא ומתן עם החמאס גם אם הוא מחזיק בחייל חטוף. האם חשבתם לרגע על מה יש לנהל משא ומתן?
    פריצת הגדר ברפיח היתה איתות לישראל שמדובר באמת בשטח מצרי כמו לפני 67 ועלינו לתבוע מהמצרים להחזיר לרשותם הרצועה וכמדינה ריבונית לחסל הטירור אם תרצה לקיים הסכם השלום עם ישראל.החמאס אותת למצרים שזו אחריותה ואם האיתות אינו ברור דיו על ישראל לנתק כליל קשריה עם הרצועה – חשמל, מים, תרופות ומזון – כדי שמצרים תפעל ברצון או שלא מרצון.מה שברור הוא שאין לישראל כל מחויבות לרצועת עזה והיא אינה נצורה משום שהמעבר למצרים תמיד פתוח. מכאן שפעולה צבאית קרקעית נרחבת ברצועה היא טמטום קולוסאלי. אני מציע לאולמרט להטריח עצמו לפגישה עם מובאראק ולהתנצל על חטאו של בגין שסרב לבעלות מצרית על הרצועה. צעד כזה יאותת לפלשתינאים שבהיעדר בן שיח רציני נפעל באותה דרך עם מלך ירדן לגבי הגדה המערבית.

  31. רתם

    רק, סליחה, נפשי נקועה מהזחיחות הלונדונית, הנאורה, מאוהבת במילים של עצמה…ותמיד, נחשו מה, …שמאלנית. אז לא קראתי הכל כי יש גבול כמה אפשר לסבול. ובכל זאת, תודה

  32. רתם

    רק, סליחה, נפשי נקועה מהזחיחות הלונדונית, הנאורה, מאוהבת במילים של עצמה…ותמיד, נחשו מה, …שמאלנית. אז לא קראתי הכל כי יש גבול כמה אפשר לסבול. ובכל זאת, תודה

  33. אלי

    כל פעם שאני מקדים בדקה או שתיים לפתוח את החדשות בערוץ 10 ועדיין פרצופו של לונדון ניבט מהמירקע, אני
    הולך לחדר אחר עד לתחילת החדשות ממש. עד כדי כך אני אלרגי אליו. זה לא רק זחיחות הדעת, שביעות הרצון
    העצמית, היוהרה, הנוטפים מפרצופו, זה, וזה בעיקר, סיכלותו. ברמה שבה הוא מתיימר להביע דעה- האיש הוא ממש
    טיפש. להקדיש פתיחה שלמה לתופעה הדוחה הזאת, מה קרה לך יוסי דהאן?

  34. אלי

    כל פעם שאני מקדים בדקה או שתיים לפתוח את החדשות בערוץ 10 ועדיין פרצופו של לונדון ניבט מהמירקע, אני
    הולך לחדר אחר עד לתחילת החדשות ממש. עד כדי כך אני אלרגי אליו. זה לא רק זחיחות הדעת, שביעות הרצון
    העצמית, היוהרה, הנוטפים מפרצופו, זה, וזה בעיקר, סיכלותו. ברמה שבה הוא מתיימר להביע דעה- האיש הוא ממש
    טיפש. להקדיש פתיחה שלמה לתופעה הדוחה הזאת, מה קרה לך יוסי דהאן?

  35. גיל

    אוף, די, נמאס כבר מהשמשון דער נעבעכדיקער והבכיינות המגעילה והצבועה הזו. ישראל יצאה מעזה משום שכבר מזמן היוותה זו רק נטל, וכמעט ואין שם אפשרות לגזול אדמות כמו בגדה המערבית. אף אחד בהנהגה הישראלית לא הסתיר את התכנון "לקבור" באמצעות ההתנתקות כל סיכוי לנסיגה בגדה.
    הפלסטינים עצמם אינם רואים בעזה ובגדה שתי יחידות נפרדות, ובוודאי שלא ראו מעולם בהתנתקות את סיום הכיבוש. אין זה מפתיע כלל שישראל בחרה להתנתק (אם כי לשמור על ריבונות-על ברצועת עזה, במרחב האווירי והימי שלה) חד-צדדית, שהרי לא ייתכן היה להוציא אל הפועל מהלך כזה תוך כדי שיתוף פעולה. אף פלסטיני לא היה מסכים לתרגילי השהייה מפא"יניקים מטומטמים שכאלו, אפילו לא המשת"פים שלנו מרמאללה.

    אפשר לכבוש את עזה בשנית, אפשר לספוג קסאמים ולשתוק או להגיב, ואפשר, אלוהים הטוב ישמרנו, לנסות ברצינות להשיב את האדמה הגזולה ולהגיע להסכם שלום. אבל הבכיינות הזו על הפלסטיניים שגומלים לנו רעה תחת טובה..פחחח, נו באמת. למה לא לכלוא אותם בשכם, רמאללה וטול-כרם וחסל? גם זו דרך "לסיים את הכיבוש". האדמה והמשאבים לנו, הכלא וחלוקת המזון לניהולם העצמי. אולי אפילו נרשה להם דגל.

  36. גיל

    אוף, די, נמאס כבר מהשמשון דער נעבעכדיקער והבכיינות המגעילה והצבועה הזו. ישראל יצאה מעזה משום שכבר מזמן היוותה זו רק נטל, וכמעט ואין שם אפשרות לגזול אדמות כמו בגדה המערבית. אף אחד בהנהגה הישראלית לא הסתיר את התכנון "לקבור" באמצעות ההתנתקות כל סיכוי לנסיגה בגדה.
    הפלסטינים עצמם אינם רואים בעזה ובגדה שתי יחידות נפרדות, ובוודאי שלא ראו מעולם בהתנתקות את סיום הכיבוש. אין זה מפתיע כלל שישראל בחרה להתנתק (אם כי לשמור על ריבונות-על ברצועת עזה, במרחב האווירי והימי שלה) חד-צדדית, שהרי לא ייתכן היה להוציא אל הפועל מהלך כזה תוך כדי שיתוף פעולה. אף פלסטיני לא היה מסכים לתרגילי השהייה מפא"יניקים מטומטמים שכאלו, אפילו לא המשת"פים שלנו מרמאללה.

    אפשר לכבוש את עזה בשנית, אפשר לספוג קסאמים ולשתוק או להגיב, ואפשר, אלוהים הטוב ישמרנו, לנסות ברצינות להשיב את האדמה הגזולה ולהגיע להסכם שלום. אבל הבכיינות הזו על הפלסטיניים שגומלים לנו רעה תחת טובה..פחחח, נו באמת. למה לא לכלוא אותם בשכם, רמאללה וטול-כרם וחסל? גם זו דרך "לסיים את הכיבוש". האדמה והמשאבים לנו, הכלא וחלוקת המזון לניהולם העצמי. אולי אפילו נרשה להם דגל.

  37. דב בינדר

    ומפגיזים אותנו יומם ולילה ודוקא ישובים אזרחיים כמו שדרות והקיבוצים סביבה,האם לדעת ירון לונדון מה שמותר להם אסור לנו?ב-1948 כבשו הירדנים את לטרון ודבר ראשון ניתקו את המשאבות מהצינור שהוביל מים לירושלים,גם דלק לא הגיע לירושלים וכתוצאה מכך לא היה חשמל בירושלים כל מלחמתץ השחרור,חברת החשמל הירושלמית היתה אז נפרדת מחברת החשמל הישראלית,זו דוגמה איך הערבים ניתקו לנו חשמל ומים אבל אנחנו לא מנתקים להם מפחד מה יגיד העולם,לעזאזל העולם כולו אנחנו רוצים להגן על אזרחינו ולכך כל דרך כשרה ומותרת,הרי אם המצב היה הפוך ואנחנו היינו תלויים בהם באספקת חשמל ומים הם לא היו מנתקים?התשובה ברורה בהחלט,הדרך הטובה ביותר להשתיק אותם היא להרעיב ולהצמיא אותם עד שייכנעו.

  38. דב בינדר

    ומפגיזים אותנו יומם ולילה ודוקא ישובים אזרחיים כמו שדרות והקיבוצים סביבה,האם לדעת ירון לונדון מה שמותר להם אסור לנו?ב-1948 כבשו הירדנים את לטרון ודבר ראשון ניתקו את המשאבות מהצינור שהוביל מים לירושלים,גם דלק לא הגיע לירושלים וכתוצאה מכך לא היה חשמל בירושלים כל מלחמתץ השחרור,חברת החשמל הירושלמית היתה אז נפרדת מחברת החשמל הישראלית,זו דוגמה איך הערבים ניתקו לנו חשמל ומים אבל אנחנו לא מנתקים להם מפחד מה יגיד העולם,לעזאזל העולם כולו אנחנו רוצים להגן על אזרחינו ולכך כל דרך כשרה ומותרת,הרי אם המצב היה הפוך ואנחנו היינו תלויים בהם באספקת חשמל ומים הם לא היו מנתקים?התשובה ברורה בהחלט,הדרך הטובה ביותר להשתיק אותם היא להרעיב ולהצמיא אותם עד שייכנעו.

  39. יורם גת

    הבעיה עם הטיעון של לונדון אינה שהוא משקף "גישה תוצאתית קיצונית" אלא שהוא פשוט שקרי. אם רצונו של לונדון היה למזער את אובדן החיים עליו היה לטעון לטובת צמצום דרסטי של ההתקפות על עזה ולפעול לשיפור תנאי חייהם של העזתים. אין שום סיבה להאמין שמדיניות שכזו, שלבטח תציל את חייהם של עזתים רבים, תגדיל כהוא זה את מספר הישראלים שימותו בלחימה.

    טיעונים בסגנון "אנחנו הורגים אותם לטובתם שלהם" לא הומצאו במוחו המופלא של לונדון – יש להם היסטוריה עשירה ומבחילה במיוחד.

  40. יורם גת

    הבעיה עם הטיעון של לונדון אינה שהוא משקף "גישה תוצאתית קיצונית" אלא שהוא פשוט שקרי. אם רצונו של לונדון היה למזער את אובדן החיים עליו היה לטעון לטובת צמצום דרסטי של ההתקפות על עזה ולפעול לשיפור תנאי חייהם של העזתים. אין שום סיבה להאמין שמדיניות שכזו, שלבטח תציל את חייהם של עזתים רבים, תגדיל כהוא זה את מספר הישראלים שימותו בלחימה.

    טיעונים בסגנון "אנחנו הורגים אותם לטובתם שלהם" לא הומצאו במוחו המופלא של לונדון – יש להם היסטוריה עשירה ומבחילה במיוחד.

  41. מירי

    תחושת בטן חזקה ותחושת התקוממות גורמות לי להגיב שלא יתכן שמה שירון לונדון מציע הוא מעשה מוסרי, מוצדק או לגיטימי, אבל לא עומדים לרשותי כלים פילוסופיים לעשות את ההבחנות שאתה עושה ולתת דוגמאות. אני לא יכולה להמציא בעצמי את כל הפילוסופיה של המוסר. ולכן זה כל כך משמעותי לי שאתה כותב את זה.

  42. מירי

    תחושת בטן חזקה ותחושת התקוממות גורמות לי להגיב שלא יתכן שמה שירון לונדון מציע הוא מעשה מוסרי, מוצדק או לגיטימי, אבל לא עומדים לרשותי כלים פילוסופיים לעשות את ההבחנות שאתה עושה ולתת דוגמאות. אני לא יכולה להמציא בעצמי את כל הפילוסופיה של המוסר. ולכן זה כל כך משמעותי לי שאתה כותב את זה.

  43. ירדנה אלון

    ירון(זהבי) לונדון שמאלני?ממתי?(למה אף אחד לא מספר לי שום דבר?) מאותם ימים בהם הטיח בפניו של ניסים סרוסי זמר ממוצא צפון אפריקאי "איך זה יכול להיות שאתה כל כך מצליח אתה הרי לא מטר שמונים ואין לך פני מלאך" כך במילים אלה ירון האמפרי בוגארט לונדון,אני סבורה שעברו כבר הרבה מים בירקון וקרו כאן מספיק דברים על מנת שנדע להבחין בין ימין ובין שמאל תרתי משמע לא כל מי שיש לו חזות אירופוצנטרית (נניח) והוא מדבר על שלום הוא שמאלני,גם לא כל מי שמדבר על שלום הוא שמאלני הרי גם הימין רוצה שלום כוווווולם רוצים שלום רק כל צד רוצה אותו אך ורק לפי התנאים שהוא מכתיב,אולי באמת הגיעה העת לתת הגדרות למה זה ימין ומה זה שמאל? מרצ זה שמאל? זה שמאל מדיני אולם זה ימין חברתי כלכלי מעמדי
    יש דבר כזה שמאל ישראלי?
    יש דבר כזה ישראלי?
    יש דבר כזה שמאל?
    יש דבר כזה?
    יש דבר?
    אין דבר.

  44. ירדנה אלון

    ירון(זהבי) לונדון שמאלני?ממתי?(למה אף אחד לא מספר לי שום דבר?) מאותם ימים בהם הטיח בפניו של ניסים סרוסי זמר ממוצא צפון אפריקאי "איך זה יכול להיות שאתה כל כך מצליח אתה הרי לא מטר שמונים ואין לך פני מלאך" כך במילים אלה ירון האמפרי בוגארט לונדון,אני סבורה שעברו כבר הרבה מים בירקון וקרו כאן מספיק דברים על מנת שנדע להבחין בין ימין ובין שמאל תרתי משמע לא כל מי שיש לו חזות אירופוצנטרית (נניח) והוא מדבר על שלום הוא שמאלני,גם לא כל מי שמדבר על שלום הוא שמאלני הרי גם הימין רוצה שלום כוווווולם רוצים שלום רק כל צד רוצה אותו אך ורק לפי התנאים שהוא מכתיב,אולי באמת הגיעה העת לתת הגדרות למה זה ימין ומה זה שמאל? מרצ זה שמאל? זה שמאל מדיני אולם זה ימין חברתי כלכלי מעמדי
    יש דבר כזה שמאל ישראלי?
    יש דבר כזה ישראלי?
    יש דבר כזה שמאל?
    יש דבר כזה?
    יש דבר?
    אין דבר.

  45. רתם

    "ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום מהרצועה את שדרות וישובי הנגב ".
    וגם, ואל תתעלם מזה, "ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום" מהאויר ומטנקים את הרצועה ומרעישים אותה יום ולילה.
    וזו גם הסיבה לפינוי היישובים החצי צבאיים וחצי מעסיקי עבדים בחקלאות שהיו שם – כדי שאפשר יהיה להפציץ את העזתים מהאויר יום ולילה. נסה, אם לא קשה לך להזכר איזה צבא יש לו חיל אויר, ים , יבשה והטיל שם פצצות שמשקלם טון

  46. רתם

    "ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום מהרצועה את שדרות וישובי הנגב ".
    וגם, ואל תתעלם מזה, "ישראל הוציאה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה ומאז מפציצים מדי יום" מהאויר ומטנקים את הרצועה ומרעישים אותה יום ולילה.
    וזו גם הסיבה לפינוי היישובים החצי צבאיים וחצי מעסיקי עבדים בחקלאות שהיו שם – כדי שאפשר יהיה להפציץ את העזתים מהאויר יום ולילה. נסה, אם לא קשה לך להזכר איזה צבא יש לו חיל אויר, ים , יבשה והטיל שם פצצות שמשקלם טון

  47. יסעור

    בזמן ההתנתקות וגם אחריה נשמר שקט מוחלט.
    בערך שבועיים אחרי ההתנתקות,ללא שום פרובקציה , ניצלה ישראל הזדמנות וחיסלה באמצעות ירי טילים ממסוק את הרוצח של משפחת חתואל מכפר דרום.
    בעקבות החיסול הזה התחיל שוב כל החד גדיא בו אנו נמצאים עכשיו.
    החיסול היה צודק, האם הוא היה חכם? האם לא ידעו המחליטים על ההשלכות הצפויות – קשה לי להאמין שהם היו עד כדי כך טיפשים ,מישהו בצד שלנו מאוד מאוד היה מעוניין שהחזית הזו תישאר חמה ופעילה, כמו תמיד כמעט.

  48. יסעור

    בזמן ההתנתקות וגם אחריה נשמר שקט מוחלט.
    בערך שבועיים אחרי ההתנתקות,ללא שום פרובקציה , ניצלה ישראל הזדמנות וחיסלה באמצעות ירי טילים ממסוק את הרוצח של משפחת חתואל מכפר דרום.
    בעקבות החיסול הזה התחיל שוב כל החד גדיא בו אנו נמצאים עכשיו.
    החיסול היה צודק, האם הוא היה חכם? האם לא ידעו המחליטים על ההשלכות הצפויות – קשה לי להאמין שהם היו עד כדי כך טיפשים ,מישהו בצד שלנו מאוד מאוד היה מעוניין שהחזית הזו תישאר חמה ופעילה, כמו תמיד כמעט.

  49. מאור

    ייתכן שבאמת תקרית אחת בודדה בעזה הביאה את עזה למצב הנוראי ששורר בעזה היום, אבל צריך לזכור שכל התקריות הללו וכל היחסים במזרח-התיכון נגזרים מהשאיפה הערבית-פלסטינית להשמדת הקיום היהודי העצמאי בארץ ישראל. תחת מצב זה, קשה לראות איך הדברים בעזה או בכל איזור פלסטיני אחר יכולים להראות טוב יותר. אם ישראל לא הייתה מבצעת את החיסול הזה, האם בעזה היו חיים כמו בשבדיה? עם כל הכסף שהושקע ע"י המערב בעזה עד כה היה אפשר לבנות שם ארמון פאר לכל משפחה, אבל הפלסטינים בעזה (כן, אני מכליל, למרות שברור שלא כולם מצייתים), כמו שאר הערבים במזרח-התיכון, לא מעוניינים בארמונות פאר, אלא בהשמדת הקיום העצמאי של העם היהודי בארץ ישראל. היהודים מעוניינים בהמשך קיומם העצמאי (שוב אני מכליל, כפי שניתן לראות גם באתר זה, לא כולם מצייתים) – וזו בעצם הסיבה לכל מה שקורה. אירועים בודדים אינם חשובים, אם רוצים לטפל בסכסוך, צריך לטפל בשורשו – או שהיהודים מפסיקים את קיומם העצמאי, או שהערבים מפסיקים לדרוש את השמדת ישראל.

  50. מאור

    ייתכן שבאמת תקרית אחת בודדה בעזה הביאה את עזה למצב הנוראי ששורר בעזה היום, אבל צריך לזכור שכל התקריות הללו וכל היחסים במזרח-התיכון נגזרים מהשאיפה הערבית-פלסטינית להשמדת הקיום היהודי העצמאי בארץ ישראל. תחת מצב זה, קשה לראות איך הדברים בעזה או בכל איזור פלסטיני אחר יכולים להראות טוב יותר. אם ישראל לא הייתה מבצעת את החיסול הזה, האם בעזה היו חיים כמו בשבדיה? עם כל הכסף שהושקע ע"י המערב בעזה עד כה היה אפשר לבנות שם ארמון פאר לכל משפחה, אבל הפלסטינים בעזה (כן, אני מכליל, למרות שברור שלא כולם מצייתים), כמו שאר הערבים במזרח-התיכון, לא מעוניינים בארמונות פאר, אלא בהשמדת הקיום העצמאי של העם היהודי בארץ ישראל. היהודים מעוניינים בהמשך קיומם העצמאי (שוב אני מכליל, כפי שניתן לראות גם באתר זה, לא כולם מצייתים) – וזו בעצם הסיבה לכל מה שקורה. אירועים בודדים אינם חשובים, אם רוצים לטפל בסכסוך, צריך לטפל בשורשו – או שהיהודים מפסיקים את קיומם העצמאי, או שהערבים מפסיקים לדרוש את השמדת ישראל.

  51. יסעור

    כמו שאמרתי – הסיפור הוא כמעט תמיד חד גדיא.
    אנחנו חיסלנו, הם חייבים להגיב – קאסמים , כמובן שאנחנו לשיטתנו חייבים להגיב הלאה וכן הלאה.
    כמו שמישהו כתב כאן בתגובות,הגברת האלימות לא גורמת כמעט אף פעם לצד השני לבחור בגישה מתונה ופרגמטית יותר ולראיה – כמו שהפיגועים שאנחנו ספגנו לא הגדילו את התמיכה במרץ ובשמאל כך זה לא ריאלי לצפות שאם נכה בהם יותר חזק הם יבחרו בגישה פרגמטית ומתונה יותר.
    אגב – כבר בוצעו מחקרים בקרב בעלי חיים שהראו שכאשר יש עימות בין שני צדדים , ברגע שגורמים לצד אחד להיות פחות תוקפני , הדבר מוקרן על זה שמולו ומוריד גם את רמת האלימות שלו.

  52. יסעור

    כמו שאמרתי – הסיפור הוא כמעט תמיד חד גדיא.
    אנחנו חיסלנו, הם חייבים להגיב – קאסמים , כמובן שאנחנו לשיטתנו חייבים להגיב הלאה וכן הלאה.
    כמו שמישהו כתב כאן בתגובות,הגברת האלימות לא גורמת כמעט אף פעם לצד השני לבחור בגישה מתונה ופרגמטית יותר ולראיה – כמו שהפיגועים שאנחנו ספגנו לא הגדילו את התמיכה במרץ ובשמאל כך זה לא ריאלי לצפות שאם נכה בהם יותר חזק הם יבחרו בגישה פרגמטית ומתונה יותר.
    אגב – כבר בוצעו מחקרים בקרב בעלי חיים שהראו שכאשר יש עימות בין שני צדדים , ברגע שגורמים לצד אחד להיות פחות תוקפני , הדבר מוקרן על זה שמולו ומוריד גם את רמת האלימות שלו.

  53. עופר נ.

    נכון שגם אילו לא הייתה מכלאה בשליטה ישראלית, יש דברים שאסור לעשות לאוכלוסייה אזרחית. אבל הרלבנטיות של המשך הכיבוש לסוגייה הנדונה כאן גבוהה.

  54. עופר נ.

    נכון שגם אילו לא הייתה מכלאה בשליטה ישראלית, יש דברים שאסור לעשות לאוכלוסייה אזרחית. אבל הרלבנטיות של המשך הכיבוש לסוגייה הנדונה כאן גבוהה.

  55. רועי

    ירון מזכיר במידה רבה את נתניהו – אריזה רטורית משובחת, ובאותה נשימה כלי ריק מתוכן. תודה ד"ר יוסי דהאן על (עוד) מאמר מעורר מחשבה.

  56. רועי

    ירון מזכיר במידה רבה את נתניהו – אריזה רטורית משובחת, ובאותה נשימה כלי ריק מתוכן. תודה ד"ר יוסי דהאן על (עוד) מאמר מעורר מחשבה.

  57. אריאל

    מבלי להכנס לדיון קצת טרחני המנסה להתייחס לכל מה שנאמר בנושא הנ"ל, מין הראוי להדגיש
    שלמקורות הסיכסוך הישראלי-ערבי-פלשיתנאי אין דבר וחצי דבר עם צדק או מוסר. אם הסיכסוך היה עוסק בסוגייה של "צדק אי-צדק" או "צודק לא -צודק" ניתן היה להביאו בפני ערכאות בינלאומיות ולקבל את הכרעתן בנדון , ולחילופין אם הבעיה היתה מוסרית בטבעה ניתן היה אפשר אולי להביאה בפני אנשי פילוסופיה ותורת המוסר ומפקידים בידם את הזכות לחרוץ פתרון בנדון.

  58. אריאל

    מבלי להכנס לדיון קצת טרחני המנסה להתייחס לכל מה שנאמר בנושא הנ"ל, מין הראוי להדגיש
    שלמקורות הסיכסוך הישראלי-ערבי-פלשיתנאי אין דבר וחצי דבר עם צדק או מוסר. אם הסיכסוך היה עוסק בסוגייה של "צדק אי-צדק" או "צודק לא -צודק" ניתן היה להביאו בפני ערכאות בינלאומיות ולקבל את הכרעתן בנדון , ולחילופין אם הבעיה היתה מוסרית בטבעה ניתן היה אפשר אולי להביאה בפני אנשי פילוסופיה ותורת המוסר ומפקידים בידם את הזכות לחרוץ פתרון בנדון.

  59. אריאל

    מר לונדון הנכבד שלום,
    מאמרך נשען על הנחה בסיסית שאיננה דבר המדבר בעד עצמו, אלא להיפך – היא הנחה הזקוקה הוכחה. הנחה זו היא "כי אפשר לעקר את רצון הלחימה של אנשי הטרור בעזרת פעולות קשות בהרבה…". והנה, אפילו שאתה מבין שטיעון זה אינו מובן מאליו ("אם אני צודק בהערכתי…"), ככל שמתארכים דבריך ואתה נכנס בפלפול המוסרי עם מבקריך, כך נשכח מלבך דבר פעוט אחד, והוא שכל הר הטיעון עליו טפסת, בנוי על הנדבך הטמון בהנחת היסוד הנ"ל, אותה אתה הופך, מעשה קסם, לאקסיומה. וכך נוחה עליך המסקנה, כי הגברת מעשי הענישה בעזה הינם מעשה מוסרי, משום היותם אקטים החוסכים, בסופו של דבר, לקיחה רבה יותר של חיים. אבל, מר לונדון, לפיתחך רובצת חובת ההוכחה כי זו היא הנחת אמת. נטל זה הוא עליך מכל בחינה אפשרית. מן הבחינה המוסרית, אתה הוא זה הטוען בזכות הרג מחושב, ולכן גם אם אמנם סובל המוסר הרג שכזה, הרי מאחר שמדובר בחריג (לקיחת חיים) למול הנורמה המוסרית הבסיסית (שימור החיים), הנטל הוא על הטוען לחריג. מן הבחינה החברתית, גם כאן חובת ההוכחה עליך, משום שאתה הוא זה הטוען לשינוי בסטטוס קוו. הסטטוס קוו – הנורמה האנושית, הוא שמירת החיים ולא חיסול החיים. כל המבקש לסטות מנורמה זו חייב להוכיח כי הסטייה לה הוא טוען היא עקבית, בסופו של דבר, עם הנורמה הבסיסית. שהרי מבחינת הסדר החברתי, המשוואה האומרת הרג מונע חיים – היא הנורמה. זה הטוען,לפיכך, כי הרג מונע הרג – חייב בהוכחת טענתו.
    בטוחתני, מר לונדון, כי מפאת קוצר היריעה חסכת מעצמך ומהקורא את הצורך בהוכחת הערכתך, וכי בידיך ראיות כאלה ואחרות התומכות בנכונותה. אלא שעל כך ברצוני לומר שני דברים. ראשית, מאחר שמסקנתך כולה תלויה באמיתות הנחת היסוד, מבחינה מוסרית אין מאמרך אומר דבר עד שלא תאמת את הנחתך. ללא אימות זה – כל דבריך דמגוגיה הם, וככאלה אינם הולמים אותך. שנית, לגבי טיב הראיות שבידיך ניתן להניח שהן, רובן ככולן, מתבססות על הטיעון המוסרי דוגמאת זה שעמד מאחורי ההחלטה לזרוק את פצצת האטום על ירושימה. אלא שטיעון מסוג זה אינו יפה לעניננו. כל מי שעניינו מוסר או הסטוריה יודע שלמול הזכות שעמדה לאמריקאים להביא להרג של מאות אלפי יפנים במחי יד אחת, עמדה גם החובה המוסרית להפיח רוח חיים חדשה במת או בשאריו. וזה כמובן מה שעשו האמריקאים, למשל, עם תוכנית מרשל. אבל ישראל שלך, מר לונדון, איננה מוכנה, ורבים טוענים, איננה יכולה, לקבל את העול המוסרי הנובע מזכות ההגנה העצמית לה אתה טוען. עול זה פירושו אחריות אקטיבית לרווחתם של פליטי הענישה המוגברת, וקבלתם המידית, לפחות כלכלית, אל תוך מדינת ישראל, בדיוק כשעשתה ממשלת ארה"ב עם היפנים והגרמנים. אלא שמדינה העומדת על שימור אופיה היהודי, איננה יכולה להסתכן בפלורליזם כזה שפירושו סכנת התבוללות לאומית, ולכן היא תומכת בהיפך הגמור של הפלורליזם, קרי, התנתקות. נמצא, אם כן, שאין לאדוני טיעון מוסרי אלא אם מוכן הוא לנטוש את אסטרטגיית ההתנתקות ולהבין שמעשי הענישה המוגברים להם הוא טוען ישיגו מבוקשם – הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פרקטית – רק אם ישראל תיהיה מוכנה לעמוד בעול הכרוך במעשים אלה ושפירושו סיכון אופיה של המדינה כמדינה יהודית.
    קשה לי להאמין, כי אתה, מר לונדון, נמנה עם אלה שאינם מעוניינים לשמר את ישראל כמדינה יהודית. ואם כך הוא הדבר, אין ביכולתך לאמת את הנחתך אלא באמצעות צביעות מוסרית, משום שאתה יודע ידוע היטב, שאותה ענישה בה אתה מצדד תמנע את הטרור אחת ולתמיד רק אם תתרצה ישראל לעשות בעקבותיה את שאיש בישראל אינו מוכן לעשות, והוא – הוצאת השד הדמוגראפי מבקבוקו. יתרה מזאת, כדי שטענתך המוסרית תעמוד, חובה על המדינה להתחיל בשיקום הפלשטינאים מיד לאחר שתגמור לכלות בהם את זעמה. אחרת ברור שאף המהמלומות הקשות ביותר לא תשמנה קץ לטרור. האם לא זה הוא הלקח של 60 שנה של מעגל איבה? הנה ניצחנו בכל המלחמות, כבשנו והשפלנו את כל המדינות ואת כל הצבאות, חיסלנו את מנהיגי הטרור, פגענו במפקדות האלימות, הרסנו כפרים והחרבנו בתים, וראה איזה פלא – הם עדיין ממשיכים להרוג בנו. הכיצד, מר לונדון? הכיצד?
    לאור הדברים האלה, וכמי שיהדותה של מדינתנו יקרה לו לא פחות משל קציני וקיצוני הענישה, אני טוען כי הדרך למנוע הריגת יהודי היא להפסיק את הריגת הפלסטינאי, ולא להיפך. זו דרכו המוסרית של עולם. ועד שלא תוכיח אחרת, מר לונדון, אין לך כל טיעון מוסרי המצדיק "החרפה דרסטית במהלומות על עזה"."פיקחון אכזרי", אתה אומר, "עדיף על עיוורון סימפטי". אכן כן: הגיע השעה, תהא היא אכזרית ככל שתהא, שנפקח את עינינו ונבין כי מעם הספר הפכנו לעם השקר; מחפצי חיים למחסלי חיים; מאנשי שלום למחרחרי מלחמה; מיהודים שאמונם באדם ואמונתם באלוהים, לישראלים קטני אמון וחסרי אמונה. פיקחון אכזרי זה עדיף על העיוורון הסימפטי הנשקף מעיניהם של מנהיגי המדינה ועושי דבריה, שעה שהם מכריזים, במבט מלא חמלה, כי גם אם ירבו מכותיהם בפלשטינאים, תמיד יזהרו מהפיכת עזה לקטסטרופה הומניטרית.
    אני מודה לך על תשומת הלב, ואשמח לשמוע את תגובתך.

    אריאל

  60. אריאל

    מר לונדון הנכבד שלום,
    מאמרך נשען על הנחה בסיסית שאיננה דבר המדבר בעד עצמו, אלא להיפך – היא הנחה הזקוקה הוכחה. הנחה זו היא "כי אפשר לעקר את רצון הלחימה של אנשי הטרור בעזרת פעולות קשות בהרבה…". והנה, אפילו שאתה מבין שטיעון זה אינו מובן מאליו ("אם אני צודק בהערכתי…"), ככל שמתארכים דבריך ואתה נכנס בפלפול המוסרי עם מבקריך, כך נשכח מלבך דבר פעוט אחד, והוא שכל הר הטיעון עליו טפסת, בנוי על הנדבך הטמון בהנחת היסוד הנ"ל, אותה אתה הופך, מעשה קסם, לאקסיומה. וכך נוחה עליך המסקנה, כי הגברת מעשי הענישה בעזה הינם מעשה מוסרי, משום היותם אקטים החוסכים, בסופו של דבר, לקיחה רבה יותר של חיים. אבל, מר לונדון, לפיתחך רובצת חובת ההוכחה כי זו היא הנחת אמת. נטל זה הוא עליך מכל בחינה אפשרית. מן הבחינה המוסרית, אתה הוא זה הטוען בזכות הרג מחושב, ולכן גם אם אמנם סובל המוסר הרג שכזה, הרי מאחר שמדובר בחריג (לקיחת חיים) למול הנורמה המוסרית הבסיסית (שימור החיים), הנטל הוא על הטוען לחריג. מן הבחינה החברתית, גם כאן חובת ההוכחה עליך, משום שאתה הוא זה הטוען לשינוי בסטטוס קוו. הסטטוס קוו – הנורמה האנושית, הוא שמירת החיים ולא חיסול החיים. כל המבקש לסטות מנורמה זו חייב להוכיח כי הסטייה לה הוא טוען היא עקבית, בסופו של דבר, עם הנורמה הבסיסית. שהרי מבחינת הסדר החברתי, המשוואה האומרת הרג מונע חיים – היא הנורמה. זה הטוען,לפיכך, כי הרג מונע הרג – חייב בהוכחת טענתו.
    בטוחתני, מר לונדון, כי מפאת קוצר היריעה חסכת מעצמך ומהקורא את הצורך בהוכחת הערכתך, וכי בידיך ראיות כאלה ואחרות התומכות בנכונותה. אלא שעל כך ברצוני לומר שני דברים. ראשית, מאחר שמסקנתך כולה תלויה באמיתות הנחת היסוד, מבחינה מוסרית אין מאמרך אומר דבר עד שלא תאמת את הנחתך. ללא אימות זה – כל דבריך דמגוגיה הם, וככאלה אינם הולמים אותך. שנית, לגבי טיב הראיות שבידיך ניתן להניח שהן, רובן ככולן, מתבססות על הטיעון המוסרי דוגמאת זה שעמד מאחורי ההחלטה לזרוק את פצצת האטום על ירושימה. אלא שטיעון מסוג זה אינו יפה לעניננו. כל מי שעניינו מוסר או הסטוריה יודע שלמול הזכות שעמדה לאמריקאים להביא להרג של מאות אלפי יפנים במחי יד אחת, עמדה גם החובה המוסרית להפיח רוח חיים חדשה במת או בשאריו. וזה כמובן מה שעשו האמריקאים, למשל, עם תוכנית מרשל. אבל ישראל שלך, מר לונדון, איננה מוכנה, ורבים טוענים, איננה יכולה, לקבל את העול המוסרי הנובע מזכות ההגנה העצמית לה אתה טוען. עול זה פירושו אחריות אקטיבית לרווחתם של פליטי הענישה המוגברת, וקבלתם המידית, לפחות כלכלית, אל תוך מדינת ישראל, בדיוק כשעשתה ממשלת ארה"ב עם היפנים והגרמנים. אלא שמדינה העומדת על שימור אופיה היהודי, איננה יכולה להסתכן בפלורליזם כזה שפירושו סכנת התבוללות לאומית, ולכן היא תומכת בהיפך הגמור של הפלורליזם, קרי, התנתקות. נמצא, אם כן, שאין לאדוני טיעון מוסרי אלא אם מוכן הוא לנטוש את אסטרטגיית ההתנתקות ולהבין שמעשי הענישה המוגברים להם הוא טוען ישיגו מבוקשם – הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פרקטית – רק אם ישראל תיהיה מוכנה לעמוד בעול הכרוך במעשים אלה ושפירושו סיכון אופיה של המדינה כמדינה יהודית.
    קשה לי להאמין, כי אתה, מר לונדון, נמנה עם אלה שאינם מעוניינים לשמר את ישראל כמדינה יהודית. ואם כך הוא הדבר, אין ביכולתך לאמת את הנחתך אלא באמצעות צביעות מוסרית, משום שאתה יודע ידוע היטב, שאותה ענישה בה אתה מצדד תמנע את הטרור אחת ולתמיד רק אם תתרצה ישראל לעשות בעקבותיה את שאיש בישראל אינו מוכן לעשות, והוא – הוצאת השד הדמוגראפי מבקבוקו. יתרה מזאת, כדי שטענתך המוסרית תעמוד, חובה על המדינה להתחיל בשיקום הפלשטינאים מיד לאחר שתגמור לכלות בהם את זעמה. אחרת ברור שאף המהמלומות הקשות ביותר לא תשמנה קץ לטרור. האם לא זה הוא הלקח של 60 שנה של מעגל איבה? הנה ניצחנו בכל המלחמות, כבשנו והשפלנו את כל המדינות ואת כל הצבאות, חיסלנו את מנהיגי הטרור, פגענו במפקדות האלימות, הרסנו כפרים והחרבנו בתים, וראה איזה פלא – הם עדיין ממשיכים להרוג בנו. הכיצד, מר לונדון? הכיצד?
    לאור הדברים האלה, וכמי שיהדותה של מדינתנו יקרה לו לא פחות משל קציני וקיצוני הענישה, אני טוען כי הדרך למנוע הריגת יהודי היא להפסיק את הריגת הפלסטינאי, ולא להיפך. זו דרכו המוסרית של עולם. ועד שלא תוכיח אחרת, מר לונדון, אין לך כל טיעון מוסרי המצדיק "החרפה דרסטית במהלומות על עזה"."פיקחון אכזרי", אתה אומר, "עדיף על עיוורון סימפטי". אכן כן: הגיע השעה, תהא היא אכזרית ככל שתהא, שנפקח את עינינו ונבין כי מעם הספר הפכנו לעם השקר; מחפצי חיים למחסלי חיים; מאנשי שלום למחרחרי מלחמה; מיהודים שאמונם באדם ואמונתם באלוהים, לישראלים קטני אמון וחסרי אמונה. פיקחון אכזרי זה עדיף על העיוורון הסימפטי הנשקף מעיניהם של מנהיגי המדינה ועושי דבריה, שעה שהם מכריזים, במבט מלא חמלה, כי גם אם ירבו מכותיהם בפלשטינאים, תמיד יזהרו מהפיכת עזה לקטסטרופה הומניטרית.
    אני מודה לך על תשומת הלב, ואשמח לשמוע את תגובתך.

    אריאל

  61. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    Tuesday,12 February, 2008

    קוֹלוֹת מִלְחָמָה

    יוֹצֵא אֱלֵי קְרָב לוֹחֵם
    לֹא חוֹנֵן אֵין רַחֵם
    עוֹלֶה בְּסַנְסִנָּיו
    מִגֶּפֶן נֶעֱזַב
    זִנֵּק כַּאֲרִי אֱלֵי קְרָב

    נוֹשֵׂא כְּלֵי מִלְחָמָה
    מְבַתֵּק בְּשִׁינָּיו בְּצִיפָּורְנָיו
    כָּל תּוֹקֵף מְאַיֵּים
    שִׁרְיוֹן עוֹטֶה עַל גַּב
    מָגֵן כָּבֵד
    פְּלָדָה בִּצְרִיפָהּ
    אַלְכִּימַאי יְחַשֵּׁל
    נְחוֹשֶׁת עָפְרָה
    מַפּוּחַ קַטָלוֹנִי וְכִבְשָׁן לוֹהֵט
    יְעַבֵּד מִפְּלָדָה כְּלֵי מַשְׁחִית

    עָיֵיף כּוֹשֵׁל יָשׁוּב מִינִי קְרָב
    יָסִיר שִׁרְיוֹנוֹ כָּשְׁלוּ רֵיאוֹתָיו
    אָפוּס מִכּוֹחוֹת
    אֲבָרִים תַּשִׁים רְצוּצִים
    מִתְרוֹצְצִים מִדְּרָכִים
    תָּעוּ בַּמְּבוֹכִים
    טִילִים עָפִים מִתְפּוֹצְצִים

    מְפָרְקִים כָּל קִיר וְחוֹמָה
    בְּצוּרָה
    וּמִנֶּגֶד
    פְּרִיכָה
    לֹא הוּכְחָה כַּעֲמִידָה
    בַּדּוֹחַק מִילְּטָה נְשָׁמָה
    מְקֻפֶּלֶת מְּכּוּנָּפָה
    מְחוּפָּרָה בְּשִׂנְאַּתָה
    וּבְּפַּחַדָּה

    בַּתְּעָלוֹת חֲשׁוּכוֹת שָׂבוֹת
    רְפוּסוֹת דַּלּוֹת מִדָּמִים
    גִּידִים וּשְׁרִירִים ציִמּוּת כְּבֵדִים
    שֶׁחוּמוֹת מִשְּׁתִיָּיה מְרוֻבָּה

    מֵעָשָׁן וְקָפֶה מַהָבִּיל
    לֶחֶם חוֹק בַּמֻּצָּב וּבַשְּׁבִיל
    הַמּוֹבִיל אֱלֵי קֵן אֱלֵי בַּיִת חַם
    חוֹבֵק וּמַרְגִּיעַ שָׁכוּב וִינֻוחַם

    בּוֹאָהּ אֵלַי אֶל חֵיקֵי הַחַם
    יַלְדִּי הַלּוֹחֵם
    הַמִּזְדַּקֵּן

    הַזָּקֵן

    מִשִּׁירֵי לֵאֶה כֹּהֵן

  62. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    Tuesday,12 February, 2008

    קוֹלוֹת מִלְחָמָה

    יוֹצֵא אֱלֵי קְרָב לוֹחֵם
    לֹא חוֹנֵן אֵין רַחֵם
    עוֹלֶה בְּסַנְסִנָּיו
    מִגֶּפֶן נֶעֱזַב
    זִנֵּק כַּאֲרִי אֱלֵי קְרָב

    נוֹשֵׂא כְּלֵי מִלְחָמָה
    מְבַתֵּק בְּשִׁינָּיו בְּצִיפָּורְנָיו
    כָּל תּוֹקֵף מְאַיֵּים
    שִׁרְיוֹן עוֹטֶה עַל גַּב
    מָגֵן כָּבֵד
    פְּלָדָה בִּצְרִיפָהּ
    אַלְכִּימַאי יְחַשֵּׁל
    נְחוֹשֶׁת עָפְרָה
    מַפּוּחַ קַטָלוֹנִי וְכִבְשָׁן לוֹהֵט
    יְעַבֵּד מִפְּלָדָה כְּלֵי מַשְׁחִית

    עָיֵיף כּוֹשֵׁל יָשׁוּב מִינִי קְרָב
    יָסִיר שִׁרְיוֹנוֹ כָּשְׁלוּ רֵיאוֹתָיו
    אָפוּס מִכּוֹחוֹת
    אֲבָרִים תַּשִׁים רְצוּצִים
    מִתְרוֹצְצִים מִדְּרָכִים
    תָּעוּ בַּמְּבוֹכִים
    טִילִים עָפִים מִתְפּוֹצְצִים

    מְפָרְקִים כָּל קִיר וְחוֹמָה
    בְּצוּרָה
    וּמִנֶּגֶד
    פְּרִיכָה
    לֹא הוּכְחָה כַּעֲמִידָה
    בַּדּוֹחַק מִילְּטָה נְשָׁמָה
    מְקֻפֶּלֶת מְּכּוּנָּפָה
    מְחוּפָּרָה בְּשִׂנְאַּתָה
    וּבְּפַּחַדָּה

    בַּתְּעָלוֹת חֲשׁוּכוֹת שָׂבוֹת
    רְפוּסוֹת דַּלּוֹת מִדָּמִים
    גִּידִים וּשְׁרִירִים ציִמּוּת כְּבֵדִים
    שֶׁחוּמוֹת מִשְּׁתִיָּיה מְרוֻבָּה

    מֵעָשָׁן וְקָפֶה מַהָבִּיל
    לֶחֶם חוֹק בַּמֻּצָּב וּבַשְּׁבִיל
    הַמּוֹבִיל אֱלֵי קֵן אֱלֵי בַּיִת חַם
    חוֹבֵק וּמַרְגִּיעַ שָׁכוּב וִינֻוחַם

    בּוֹאָהּ אֵלַי אֶל חֵיקֵי הַחַם
    יַלְדִּי הַלּוֹחֵם
    הַמִּזְדַּקֵּן

    הַזָּקֵן

    מִשִּׁירֵי לֵאֶה כֹּהֵן

  63. חיים

    ראשית, הדוגמאות מקורסי המבוא לפילוסופיה אינן בהכרח הולמות, ולו משני הטעמים הבאים:

    1. כפי שהכותב עצמו מציין, במקרה של הקסאמים מדובר במלחמה, בשונה מהמקרה של הולך הרגל התמים שאיבריו נכרתים בכפייה. מאז ומעולם במלחמה היו מותרים דברים (שנעשים כלפי האויב) שאינם מותרים בזמן שלום. כלומר, המסגרת החוקית והעובדתית שונה לחלוטין.

    2. אקדים ואומר שבניגוד לכותב המאמר, אני דווקא כן מאמין בגישה התוצאתית ובכך שמעשים צריכים להימדד על-פי ההשפעה שלהם על התועלת או הרווחה של אנשים. ואכן, בעיניי מעשה כמו הפצצות בעזה בתגובה על ירי הקסאמים צריך להימדד בין היתר בהשפעתו על המשך ירי הקסאמים כמו גם בנזק שהוא גורם לאוכלוסיה אזרחית (כאן מקובל להוסיף: תמימה). והוא הדין גם לגבי מקרה כריתת האיברים. אלא שככל שמדובר בכריתת איברים בכפייה, הנזק כאמור נגרם לאדם תמים שאין לו כל אחריות למצבם של האחרים, וקיימת סכנה שהתרת מעשה כזה תגרום לשימוש לרעה בהיתר הזה (בעלי כוח הזקוקים לאיברים יתירו לעצמם שימוש כזה בכוח לטובתם האישית ובלא להתחשב בנזק הנגרם). לפיכך, יש לאסור מעשה כזה.
    להבדיל, במקרה של מלחמה, וכאשר מדובר (ושוב, בהנחה שכך הדבר) בהחלטה הנלקחת לאחר שיקולים רבים ומתוך הבנה כי מדובר ברע הכרחי ובמוצא אחרון, יתכן שהפגיעה במעטים כדי להציל רבים יכולה להיות מוסרית (בעיקר כשאותם רבים שייכים ל"אויב" בשמו נעשות פעולות האיבה, ומתוך הנחה ואמונה שקברניטי העם יתירו מעשים אלה רק במקרים חריגים ביותר ורק כשהם חיוניים).

    שנית, איני מומחה לפילוסופיה ומעולם לא הייתי. יש שיאמרו, כך אני מניח, שגם אם האוייב שלך נוקט בשיטות פסולות (פשעי מלחמה, נניח – ובעיניי פיגועי טרור רצחניים כמו שידענו בעשור האחרון הם פשעים כאלה), עדיין לך אסור לחרוג ממה שמותר לפי החוק הבינ"ל בעת מלחמה. אני לא בטוח עד כמה טענה זו נכונה, בייחוד כשהמעשים שאתה שוקל לעשות חיוניים להצלת חיי אדם ונזקם מועט מתועלתם. ואולי הפרשנות שלנו למשפט הבינ"ל היא שאינה נכונה – אולי כאשר האוייב שלך (או מנהיגיו) נוקטים במעשים אסורים (ללא התנגדות פעילה של העם שבשמו הם פועלים), מתרחב מעגל המעשים המותר בעת מלחמה כתגובה למה שעושים כלפיך.
    הרי מלחמה בעצמה (כל מלחמה) אינה מעשה "הגיוני" או "מוסרי" במובן הכי בסיסי של המילים הללו. ואעפ"כ נאלץ המשפט הבינ"ל להכיר במעשים אלה ולהתירם בגבולות מסוימים שכן זהו טבע האדם. ואם אחד הצדדים פורץ את הגבולות שנקבעו, אני לא כל כך בטוח עד כמה זה בלתי מוסרי לצד השני לפרוץ אותם כשהדבר חיוני להצלת חיי אדם (ולא סתם לשם נקמה, כמובן).

    שלישית, הדוגמא (באחת התגובות) של השומרוני הטוב שמשליך את הרימון מהאוטובוס לגן ילדים היא עוד פחות רלוונטית, שכן גם בגישה המוסרית-תוצאתית יש חשיבות (רבה!) לכוונתו של העושה (שמעידה בין היתר על המסוכנות שלו לחברה, על הסכנה שיחזור למעשיו הרעים, על גודל הנזק הצפוי ממעשיו, ועוד), וברור שמניעיו של זורק הרימון הם מניעים חיוביים, ולכן גינוי מוסרי כלפיו בטווח הארוך לא ישרת אותנו כחברה (אחרים שיהיו מצויים במצב מקביל או דומה יחששו לעשות מעשה – שבמרבית המקרים יהיה מועיל, אך יש סכנה שבדיעבד יתברר כמזיק ויגרום לגינויים).

  64. חיים

    ראשית, הדוגמאות מקורסי המבוא לפילוסופיה אינן בהכרח הולמות, ולו משני הטעמים הבאים:

    1. כפי שהכותב עצמו מציין, במקרה של הקסאמים מדובר במלחמה, בשונה מהמקרה של הולך הרגל התמים שאיבריו נכרתים בכפייה. מאז ומעולם במלחמה היו מותרים דברים (שנעשים כלפי האויב) שאינם מותרים בזמן שלום. כלומר, המסגרת החוקית והעובדתית שונה לחלוטין.

    2. אקדים ואומר שבניגוד לכותב המאמר, אני דווקא כן מאמין בגישה התוצאתית ובכך שמעשים צריכים להימדד על-פי ההשפעה שלהם על התועלת או הרווחה של אנשים. ואכן, בעיניי מעשה כמו הפצצות בעזה בתגובה על ירי הקסאמים צריך להימדד בין היתר בהשפעתו על המשך ירי הקסאמים כמו גם בנזק שהוא גורם לאוכלוסיה אזרחית (כאן מקובל להוסיף: תמימה). והוא הדין גם לגבי מקרה כריתת האיברים. אלא שככל שמדובר בכריתת איברים בכפייה, הנזק כאמור נגרם לאדם תמים שאין לו כל אחריות למצבם של האחרים, וקיימת סכנה שהתרת מעשה כזה תגרום לשימוש לרעה בהיתר הזה (בעלי כוח הזקוקים לאיברים יתירו לעצמם שימוש כזה בכוח לטובתם האישית ובלא להתחשב בנזק הנגרם). לפיכך, יש לאסור מעשה כזה.
    להבדיל, במקרה של מלחמה, וכאשר מדובר (ושוב, בהנחה שכך הדבר) בהחלטה הנלקחת לאחר שיקולים רבים ומתוך הבנה כי מדובר ברע הכרחי ובמוצא אחרון, יתכן שהפגיעה במעטים כדי להציל רבים יכולה להיות מוסרית (בעיקר כשאותם רבים שייכים ל"אויב" בשמו נעשות פעולות האיבה, ומתוך הנחה ואמונה שקברניטי העם יתירו מעשים אלה רק במקרים חריגים ביותר ורק כשהם חיוניים).

    שנית, איני מומחה לפילוסופיה ומעולם לא הייתי. יש שיאמרו, כך אני מניח, שגם אם האוייב שלך נוקט בשיטות פסולות (פשעי מלחמה, נניח – ובעיניי פיגועי טרור רצחניים כמו שידענו בעשור האחרון הם פשעים כאלה), עדיין לך אסור לחרוג ממה שמותר לפי החוק הבינ"ל בעת מלחמה. אני לא בטוח עד כמה טענה זו נכונה, בייחוד כשהמעשים שאתה שוקל לעשות חיוניים להצלת חיי אדם ונזקם מועט מתועלתם. ואולי הפרשנות שלנו למשפט הבינ"ל היא שאינה נכונה – אולי כאשר האוייב שלך (או מנהיגיו) נוקטים במעשים אסורים (ללא התנגדות פעילה של העם שבשמו הם פועלים), מתרחב מעגל המעשים המותר בעת מלחמה כתגובה למה שעושים כלפיך.
    הרי מלחמה בעצמה (כל מלחמה) אינה מעשה "הגיוני" או "מוסרי" במובן הכי בסיסי של המילים הללו. ואעפ"כ נאלץ המשפט הבינ"ל להכיר במעשים אלה ולהתירם בגבולות מסוימים שכן זהו טבע האדם. ואם אחד הצדדים פורץ את הגבולות שנקבעו, אני לא כל כך בטוח עד כמה זה בלתי מוסרי לצד השני לפרוץ אותם כשהדבר חיוני להצלת חיי אדם (ולא סתם לשם נקמה, כמובן).

    שלישית, הדוגמא (באחת התגובות) של השומרוני הטוב שמשליך את הרימון מהאוטובוס לגן ילדים היא עוד פחות רלוונטית, שכן גם בגישה המוסרית-תוצאתית יש חשיבות (רבה!) לכוונתו של העושה (שמעידה בין היתר על המסוכנות שלו לחברה, על הסכנה שיחזור למעשיו הרעים, על גודל הנזק הצפוי ממעשיו, ועוד), וברור שמניעיו של זורק הרימון הם מניעים חיוביים, ולכן גינוי מוסרי כלפיו בטווח הארוך לא ישרת אותנו כחברה (אחרים שיהיו מצויים במצב מקביל או דומה יחששו לעשות מעשה – שבמרבית המקרים יהיה מועיל, אך יש סכנה שבדיעבד יתברר כמזיק ויגרום לגינויים).

  65. מה זה משנה

    כך העניין,בגלל שיש אשר לעולם אינם טועים,ממש כמו אלה שאת דעתם אני קורא כאן כעת,
    ויש שכמותי,אשר מדי פעם עוצרים לרגע וחושבים אולי טעיתי,ואם לא אז אולי כמיהות העבר אינן נכונות לשעה,
    בדיוק בגלל מה שאני קורא כאן אני מתרחק מכם…כצרעת!!!
    אנשים אשר הולכים ומתפוגגים ונמוגים כערפל של בוקר קר ביום אביב…
    כשאני "אוכל תוכן (הכתוב) וקליפתו משליך" אני מבין,שאני-כמרבית חבריי,תודה לאלים,כבר לא איתכם…
    להתראות…

  66. מה זה משנה

    כך העניין,בגלל שיש אשר לעולם אינם טועים,ממש כמו אלה שאת דעתם אני קורא כאן כעת,
    ויש שכמותי,אשר מדי פעם עוצרים לרגע וחושבים אולי טעיתי,ואם לא אז אולי כמיהות העבר אינן נכונות לשעה,
    בדיוק בגלל מה שאני קורא כאן אני מתרחק מכם…כצרעת!!!
    אנשים אשר הולכים ומתפוגגים ונמוגים כערפל של בוקר קר ביום אביב…
    כשאני "אוכל תוכן (הכתוב) וקליפתו משליך" אני מבין,שאני-כמרבית חבריי,תודה לאלים,כבר לא איתכם…
    להתראות…