תפסתי טרמפ

רונן שמיר

תפסתי טרמפ לחץ בצומת הפיל.  אני מעדיף את השיטה הזו על הטרמפים הרגילים כי אפשר להסתכל לנהג בעיניים, מקרוב.  אז קשה לו יותר לשקר.  מה זה לא מגיע?  בטח שאתה מגיע, זה עוד שלושה רמזורים.  ואני מה אני, בסך הכול תיכוניסט, רואים עלי, אז יאללא.   ככה כל הילדות.  טרמפ.  והטרמפים עוצרים.  הכי קל זה להגיע למעוז אביב.  כל מה שצריך זה לעמוד על כביש התערוכה פינת דרך חיפה, אפילו לא צריך להרים את היד, סתם לעמוד בשולי הכביש.  כולם יודעים שככה מגיעים הביתה הילדים מתיכון חדש ועירוני ד` ואפילו מגימנסיה הרצלייה (למרות שהאחרונים עצלנים, אז הם יורדים לתפוס טרמפ לחץ בז`בוטינסקי ורק אם אין להם מזל הם צריכים עוד אחד בכביש התערוכה).  וכל הילדות שמנת האלו נוסעות בטרמפים.  אחר כך גם בצבא.  אז בכלל חיים משוגעים, כי רכבים צבאיים חייבים לעצור.  אחר כך הימים כשכבר עברתי לצד של אלו שעוצרים לטרמפים.  לעצור ליד בית אלפא לנערה בת שבע-עשרה, צוהלת על ששפר גורלה להגיע לתל אביב עם מיזוג באוטו.  מתיישבת, שולפת ספר מילקוט צד, קוראת קצת, שואלת אפשר לעשן, נרדמת, נעים של זרים שנושמים בשקט נוכחות אחרת ויודעים שלא יתראו יותר לעולם.  או איזה חייל שזורק בתא המטען את האם-16 שלו, יוצא שבת, מקצוען משופשף של טרמפים שלא מתרגש משום דבר, מגיב למה שהוא שומע ברדיו. תגיד, הוא לואט, אכפת לך להעביר תחנה?

ועכשיו, מה עכשיו, מסמרים ונוצות, רק דוסים ומתנחלות.  הדוסים, מחכים למכוניות של דוסים, יודעים שיעצרו להם, כמו שפעם עצרו הצבאיים לחיילים.  אלו הפשיסטיות, אין עליהן, עומדות בצומת מורשה ונוסעות בטרמפים לשטחים הכבושים.  לפעמים אני עוצר להן בשביל להסתלבט.  עד כאפר קאסם אני אומר להם, במבטא הערבי-אשכנזי הכי מוטעם שלי.  והן מתבלבלות לרגע, טוב, עד צומת קסם, הן אומרות.  לא מכיר צומת קסם, אני צוחק, רק כאפר קאסם וצוחק והן מתרחקות.  אז מה נהיה כאן?  אני מתעצבן לאללה כשאני מתחיל לחשוב על זה, אבל אין מה לעשות, זו האמת:  המתנחלים הם כמעט היחידים שנותרו בשולי הדרכים, נוסעים ממקום למקום בטרמפים, שומרים על ישראל של פעם, של זו שהתרחשה עד האינתיפאדה הראשונה, כשהפלסטינים נזכרו להיזכר שאפשר להפחיד את היאהוד.  אחר כך גם באו הסוטים, או שככה מספרים.  לחיילים אסור לנסוע בטרמפים, בפקודה, פקודה שחיסלה במחי יד תרבות שלמה, דור שלם שהיה גומע עשרה מליון קילומטר של טרמפים בשנה, ממטולה עד אילת, יא אללה, רק להגיד ממטולה עד אילת!  והילדים? ימותו ולא ייסעו בטרמפים, אמא שלהם תהרוג אותם, בעצם הם אפילו לא צריכים כבר את האזהרות של אמא, הם מפחדים בכוחות עצמם, למדו לדאוג לבד, שטופים תסריטים של אונס וחטיפה.  עולם שלם נהרס כאן ורק המתנחלים שבמילא מביאים את הקריז, מזכירים בשאננות שלהם מה שהיה כאן ואיננו עוד. מה היה? נניח שזה לא רומנטי.  נניח. 

נניח שלא צריך להתרפק.  נניח.  אז סוציו-אנאליזה במקום.  מהירה כזאת, לא מעיקה. הנה.  אחד שמו גיאורג זימל (1858-1918) עשה את זה פשוט.  אמר שהכול בחיים זה עניין של פרופורציות משתנות של קרבה ומרחק.  אהב לכתוב על זרים, זימל.  בעצם המציא את "הזר" כקטגוריה סוציולוגית, כטיפוס חברתי.  מה היה אומר?  מה היה עונה לתשובה המתבקשת שפשוט גדלנו והשתנינו ונהיינו חברת זרים ובחברת זרים דועכת האינטימיות וגובר הניכור.  בחברת זרים יש יותר מכל מיני טיפוסים, מסוכנים, אפלים.  בחברת זרים חושדים יותר, מאמינים פחות.  ואם זה לא מספיק, כאן יש ערבים שזוממים להרוג יהודים.  מה היה אומר?  אולי היה מהמהם, כמו מין שרלוק הולמס של תופעות חברתיות, הממ, יותר אנשים-פחות קשרים.  הממ, הגבולות התרחקו-המחסומים התקרבו.  החלל גדל והמרחב קטן.  יותר שטח על המפה הווירטואלית, פחות שטח לנוע בו על האדמה האקטואלית.  הממ, הצטמצם המרחק הפיזי בין אנשים שיש ביניהם מרחק חברתי, צריך טקטיקות חדשות של שמירת מרחק.  הממ, חברת זרים.  אבל חברת זרים זה לא בהכרח ניכור.  יש כל מיני צורות, כל מיני פרופורציות.  טרמפ, עצם המושג הזה, המעשה הזה, הוא בעצמו פעולת-יחס של זרים, של אנשים רחוקים.  אבל זה הרי לא פותר את העניין כלל וכלל!  העניין הוא מה עובר לבנאדם בראש כשהוא פוגש זר שפונה אליו ומבקש טרמפ.  מה עובר לבנאדם בראש כשהוא ניגש לזר ושואל אם אפשר להגיע איתו לצומת הקאנטרי, כשאתה מבקש מזר להתקרב אליך קרבה פיזית, כשזר מבקש להיכנס אליך הביתה כאילו, לתא הפרטי הזה שלך שמזיז אותך ממקום למקום רק עם המאניירות שלך וההרגלים שלך ושפת הנהיגה שלך ושפת הישיבה שלך באוטו. 

השאלה היא למה הזרים של עכשיו, שלא כמו הזרים של פעם, לא עושים את זה, לא חושבים על זה.  מה, אם ילד בחולצה כחולה ועם תיק של יאנספורט על הגב ינסה עלייך טרמפ לחץ למקום שאת ממילא מגיעה אליו לא תיקחי אותו?  מה, כשלקחנו טרמפים פעם לא עשינו פעולות זיהוי בסיסיות של הנהג?  אנחנו בני אדם אנחנו, מצוידים באנטנות רגישות חבל על הזמן לקרוא בהרף עין סימנים של זרים, מליון סימנים קטנים, נו אתם יודעים.  בקיצור, כשטרמפיסט ונהג נפגשים תמיד תעלינה שאלות האמון והחשד, הלוא אלו הן השאלות של התמסרות לקרבה או התבצרות במרחק!  מה, פעם לא שפטנו? פעם לא חשדנו?  אז תעזבו אותי מהסיפור הגדול הזה של אינתיפאדה ושל פשע מתגבר.  כאלם פאדי, כולה נהיינו חברה של פחדנים.  כבר התחילו לבנות פה מרכזים של חוסן, יאללא תתקדמו חבר`ה: יוקמו לאלתר מרכזי אומץ! סתאאם, נו ברצינות, אז מה השתנה כאן?

אולי צריך להתחיל לחשוב על זה בדיוק ככה, מלמטה, לא בסיפורים הגדולים האלו, אלא בדיוק באלו הקטנים.  זה מה שהשתנה כאן, לא לוקחים טרמפים ולא מבקשים טרמפים.  ניקח את המתנחלים.  למה הם נוסעים בטרמפים?  אני חושב שבגלל שהם נעים על מפה מרחבית משלהם, שיש בה צירים פיזיים ברורים (לא רק בשטחים, בכל הארץ) והם יודעים שהנהגים ששותפים איתם במפה הזו יודעים לזהות אותם, קוראים בהרף עין ותוך כדי נסיעה איפה שהם עומדים ואיך שהם עומדים ואיך שהם נראים.  ויעצרו להם.  ואותו דבר עם הדוסים של החולצות הלבנות והמכנסיים השחורים.  אותו סיפור.  מין הצלבה כזו של מפה מרחבית עם מפה חברתית, שתי מפות שמוכנות תמיד בראש.  כאילו בתוך חברת הזרים מתקיימות גם הקהילות האלו, או השד יודע איך לקרוא להן, שבטים ששומרים על סוד משותף, סוד סוציו-מרחבי יעני.  וזהו, זה מה נשאר.  השבטים האחרים נפוצו לכל רוח. בעיקר האשכנזים האלו, אלו שכמעט רק להם היו מכוניות בכלל, והילדים שלהם עוד לא התרגלו לנסוע בטקסי בכלל.  כי רגע, עוד מצב:  מי שלוקח טרמפ מניח, אפילו אם הוא לא חושב על זה, שיהיה נהג ש"יזהה" אותו, לא זיהוי אישי, זיהוי שבטי.  הצבא, כשהיה מותר לקחת בו טרמפים, ייצר שבט שחצה את השבטים האלו.  אבל הצבא לא מרשה.  הרס.   שינוי-שינוי. לדעתי. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. רועי

    גם ב"ישראל של פעם"-כפי שאתה בעצמך רומז-העצירה לטרמפים (למי היה אוטו?) והאפשרות לתפוס טרמפים הייתה פתוחה בפני קבוצות חברתיות די מצומצמות וסגורות. אז אם היום "דוסים עוצרים לדוסים" ו"מתנחלים פשיסטים למתנחלות פשיסטיות", פעם אשכנזים עצרו לאשכנזים, קיבוצניקים לקיבוצניקים וכו'.

    אין כאן ניכור חברתי כללי כמו זה שזימל כתב עליו (והיו לנו מספיק סוציולוגים אורבניים מאז זימל שהראו לנו שגם לו לא הייתה מזיקה קצת עבודה אמפירית…), אלא ניכור בין קבוצות ובתוך קבוצות. מה שהשתנה זה הזהות של הקבוצות האלה, לא עצם קיומו של הניכור.

  2. רועי

    גם ב"ישראל של פעם"-כפי שאתה בעצמך רומז-העצירה לטרמפים (למי היה אוטו?) והאפשרות לתפוס טרמפים הייתה פתוחה בפני קבוצות חברתיות די מצומצמות וסגורות. אז אם היום "דוסים עוצרים לדוסים" ו"מתנחלים פשיסטים למתנחלות פשיסטיות", פעם אשכנזים עצרו לאשכנזים, קיבוצניקים לקיבוצניקים וכו'.

    אין כאן ניכור חברתי כללי כמו זה שזימל כתב עליו (והיו לנו מספיק סוציולוגים אורבניים מאז זימל שהראו לנו שגם לו לא הייתה מזיקה קצת עבודה אמפירית…), אלא ניכור בין קבוצות ובתוך קבוצות. מה שהשתנה זה הזהות של הקבוצות האלה, לא עצם קיומו של הניכור.

  3. אילן תלמוד

    תודה על הטרמפ בכביש המהיר של אסוציאציות סוציולוגיות

  4. אילן תלמוד

    תודה על הטרמפ בכביש המהיר של אסוציאציות סוציולוגיות

  5. נדב פרץ

    הבדואים גם עוצרים טרמפים בינם לבין עצמם.
    לפעמים, כשהרכב שמגיע חבוט מאוד, הם לא מצליחים להבדיל – ומרימים יד גם לרכב של יהודי.
    כשהוא עוצר, הם מאוד מופתעים.
    הפתעה מהסוג הטוב.

  6. נדב פרץ

    הבדואים גם עוצרים טרמפים בינם לבין עצמם.
    לפעמים, כשהרכב שמגיע חבוט מאוד, הם לא מצליחים להבדיל – ומרימים יד גם לרכב של יהודי.
    כשהוא עוצר, הם מאוד מופתעים.
    הפתעה מהסוג הטוב.

  7. עומר

    לקחתי טרמפ מקיבוץ רביד לצומת גולני, ומשם עוד טרמפס דוך לתל אביב, ואין לי כיפה על הראש…

  8. עומר

    לקחתי טרמפ מקיבוץ רביד לצומת גולני, ומשם עוד טרמפס דוך לתל אביב, ואין לי כיפה על הראש…

  9. א.ש.ל

    החזרת אותי, עוד לפני הסוציולוגיה, אל הטרמפים מקרית שמונה לסיני ובחזרה שהיינו עושים בלי להניד עפעף, ומצד שני לסירוב המתמשך שלי לקחת טרמפיסטים ביציאה מבר אילן. הם בין כה וכה רוצים רק להתנחלויות. יש בטרמפים סוג של חופש, והרפתקאה שהיום אין לנו אומץ להתנסות בהם, ובעיקר לא לאפשר לילדים שלנו להתנסות בהם. אכן חברה של פחדנים.

  10. א.ש.ל

    החזרת אותי, עוד לפני הסוציולוגיה, אל הטרמפים מקרית שמונה לסיני ובחזרה שהיינו עושים בלי להניד עפעף, ומצד שני לסירוב המתמשך שלי לקחת טרמפיסטים ביציאה מבר אילן. הם בין כה וכה רוצים רק להתנחלויות. יש בטרמפים סוג של חופש, והרפתקאה שהיום אין לנו אומץ להתנסות בהם, ובעיקר לא לאפשר לילדים שלנו להתנסות בהם. אכן חברה של פחדנים.

  11. רתם

    מעניין ומעורר מחשבה וגם מזכיר "תקופות סוציולוגיות". רק שאיכשהו, עלתה לי האסוציאציה,
    הנה עוד מקרה שבו להיות כאן ערבי או יהודי זה תמונת ראי: כמה יהודים הזמינו מונית בשנים האחרונות, כי זממו לרצוח (נהג מונית) ערבי. נכון מי שעוצר טרמפים פוחד מערבים שזוממים על יהודים. אבל נכון, גם נהגי מוניות ערבים, פוחדים מיהודים שזוממים על ערבים

  12. רתם

    מעניין ומעורר מחשבה וגם מזכיר "תקופות סוציולוגיות". רק שאיכשהו, עלתה לי האסוציאציה,
    הנה עוד מקרה שבו להיות כאן ערבי או יהודי זה תמונת ראי: כמה יהודים הזמינו מונית בשנים האחרונות, כי זממו לרצוח (נהג מונית) ערבי. נכון מי שעוצר טרמפים פוחד מערבים שזוממים על יהודים. אבל נכון, גם נהגי מוניות ערבים, פוחדים מיהודים שזוממים על ערבים

  13. גל לוי

    מעורר מחשבה.

  14. גל לוי

    מעורר מחשבה.

  15. איציק ניסני

    עשה מזה סרט

  16. איציק ניסני

    עשה מזה סרט

  17. כנ''ל

    יחד עם זאת יש לזכור שתפיסת טרמפ לא תמיד הייתה קלה כפי שמתואר בפוסט. מדובר באומנות מתוחכמת שהצריכה שנים של התמקצעות, והיום יחד עם מיומנויות אחרות הולכת ומשתכחת. אולי יונסק"ו יכניסו את הטרמפים לרשימה של נכסים תרבותיים הנמצאים בסכנת הכחדה?

  18. כנ''ל

    יחד עם זאת יש לזכור שתפיסת טרמפ לא תמיד הייתה קלה כפי שמתואר בפוסט. מדובר באומנות מתוחכמת שהצריכה שנים של התמקצעות, והיום יחד עם מיומנויות אחרות הולכת ומשתכחת. אולי יונסק"ו יכניסו את הטרמפים לרשימה של נכסים תרבותיים הנמצאים בסכנת הכחדה?

  19. דקלה ל.

    מה ששובה אותי בכתיבה הזו היא היכולת להגיד את הדברים הכי בקורתיים ועדיין לשפוע המון אהבה. נהדר.

  20. דקלה ל.

    מה ששובה אותי בכתיבה הזו היא היכולת להגיד את הדברים הכי בקורתיים ועדיין לשפוע המון אהבה. נהדר.

  21. שי נ

    אמר כבר הסוציולוג המפורסם וובר ש "המציאות היא התוצאות הבלתי מתוכננות של מעשי האנשים".

    החברה הפוסט-מודרנית היום היא מאוד מאוד ריאליסטית. אין שום אמונה ברעיון-על (זו אינה ביקורת על כך אלא רק ציון עובדה). העניין הוא, שדווקא החברה האידיאליסטית של פעם (למרות שהכילה הרבה אידיאלים מנוגדים) גרמה לסוג של אמונה באדם שכיום איננה. נוצר סוג של התפכחות, לא במובן השלילי או החיובי אלא במובן הסופר-ריאליסטי, המובן שגורם לך לחשוב על מה שקודם לא חשבת., סתם האמנת.

    יצא שבגלל הריאליסטיות ושבירת הנרטיבים הגדולים במקום שתווצר ריאליות מאגדת היא בעצם גרמה לריאליות שמעלה את הבדלים (שהינם אכן קיימים) אל מעל פני השטח. זה מן פסיכולוגזציה של החיים.

    זהו עידן סופר-פוליטי (הרבה מאוד בגלל הקפיטליזם הניאו-ליברלי שלכאורה מנותק מפוליטיקה), ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה – יש דבר כזה שיש דבר כזה.

    התבגרנו, איזה באסה…

  22. שי נ

    אמר כבר הסוציולוג המפורסם וובר ש "המציאות היא התוצאות הבלתי מתוכננות של מעשי האנשים".

    החברה הפוסט-מודרנית היום היא מאוד מאוד ריאליסטית. אין שום אמונה ברעיון-על (זו אינה ביקורת על כך אלא רק ציון עובדה). העניין הוא, שדווקא החברה האידיאליסטית של פעם (למרות שהכילה הרבה אידיאלים מנוגדים) גרמה לסוג של אמונה באדם שכיום איננה. נוצר סוג של התפכחות, לא במובן השלילי או החיובי אלא במובן הסופר-ריאליסטי, המובן שגורם לך לחשוב על מה שקודם לא חשבת., סתם האמנת.

    יצא שבגלל הריאליסטיות ושבירת הנרטיבים הגדולים במקום שתווצר ריאליות מאגדת היא בעצם גרמה לריאליות שמעלה את הבדלים (שהינם אכן קיימים) אל מעל פני השטח. זה מן פסיכולוגזציה של החיים.

    זהו עידן סופר-פוליטי (הרבה מאוד בגלל הקפיטליזם הניאו-ליברלי שלכאורה מנותק מפוליטיקה), ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה – יש דבר כזה שיש דבר כזה.

    התבגרנו, איזה באסה…

  23. צליל

    הייתי עוצרת טרמפים כמה פעמים בשבוע מצומת ראשית בעמק חפר לאחד הקיבוצים באזור, ובחזרה. קלי קלות. אפילו אם את לא מרימה יד עוצרים, תמיד מהקיבוץ או מקיבוץ ליד. כולם נחמדים ולוקחים אותך עד הבית. היה כיף.

    יום אחד לבשתי טי שירט עם חצאית ארוכה. סתם כי היה חם. עמדתי שם 40 דקות. אף קיבוצניק לא עצר, רק דתיים שנסעו למקום אחר.

    ועוד תופעה מעניינת: קרה לי פעמיים שעצרו לי ערבים והודיעו לפני שעליתי שהם "ערבים, מפריע לך?"

  24. צליל

    הייתי עוצרת טרמפים כמה פעמים בשבוע מצומת ראשית בעמק חפר לאחד הקיבוצים באזור, ובחזרה. קלי קלות. אפילו אם את לא מרימה יד עוצרים, תמיד מהקיבוץ או מקיבוץ ליד. כולם נחמדים ולוקחים אותך עד הבית. היה כיף.

    יום אחד לבשתי טי שירט עם חצאית ארוכה. סתם כי היה חם. עמדתי שם 40 דקות. אף קיבוצניק לא עצר, רק דתיים שנסעו למקום אחר.

    ועוד תופעה מעניינת: קרה לי פעמיים שעצרו לי ערבים והודיעו לפני שעליתי שהם "ערבים, מפריע לך?"

  25. יונתן קרוביצקי

    בתור דוס/מתנחל שתופס טרמפים במורשה לגיוון שומרון מסכים עם כל מילה.
    לדעתיטרמפים מגבשים קבוצות ושבטים. לצורך כך הנה סיפור קטן.
    ביום שנחתפו גולדווסר ורגב הצבא תיגבר את כל הטרמפיאדות בשטחים בחיילים. אני יצאתי לצומת אריאל לתפוס טרמפ לכיוון תל-אביב. "לא מפחד?" שאלו החיילים. "לא" אמרתי, "כשיפסיקו לעצור טרמפים, אז באמת הפסדנו להם". עצר אחד, חזות מזרחית, בלי כיפה אבל עם קלטת של תהילים "תיקון כללי" . "מאיפה אתה?" תחקרו אותו החיילים. "חולון". עליתי איתו עד לצומת קסם. התחלנו לדבר עם תהילים. מסתבר שהוא ערבי מכפר קאסם….

  26. יונתן קרוביצקי

    בתור דוס/מתנחל שתופס טרמפים במורשה לגיוון שומרון מסכים עם כל מילה.
    לדעתיטרמפים מגבשים קבוצות ושבטים. לצורך כך הנה סיפור קטן.
    ביום שנחתפו גולדווסר ורגב הצבא תיגבר את כל הטרמפיאדות בשטחים בחיילים. אני יצאתי לצומת אריאל לתפוס טרמפ לכיוון תל-אביב. "לא מפחד?" שאלו החיילים. "לא" אמרתי, "כשיפסיקו לעצור טרמפים, אז באמת הפסדנו להם". עצר אחד, חזות מזרחית, בלי כיפה אבל עם קלטת של תהילים "תיקון כללי" . "מאיפה אתה?" תחקרו אותו החיילים. "חולון". עליתי איתו עד לצומת קסם. התחלנו לדבר עם תהילים. מסתבר שהוא ערבי מכפר קאסם….

  27. מלי

    הכל בולשיט.

    הצבא, במקום לדאוג לחיילים שלו להסעה נורמלית, סמך על זה שמישהו כבר יעצור להם טרמפ.
    גם אם בסוף נאלצו לחכות המון זמן, גם אם היה בזה משהו מסוכן. אה – "פעם לא היה מסוכן… בלה בלה", נניח…
    אני מעדיפה בלי תרבות ה"סמוך".
    אני מעדיפה שצה"ל והמדינה ידאגו לחיילים בעניינים בסיסיים כאלה. נקודה.

  28. מלי

    הכל בולשיט.

    הצבא, במקום לדאוג לחיילים שלו להסעה נורמלית, סמך על זה שמישהו כבר יעצור להם טרמפ.
    גם אם בסוף נאלצו לחכות המון זמן, גם אם היה בזה משהו מסוכן. אה – "פעם לא היה מסוכן… בלה בלה", נניח…
    אני מעדיפה בלי תרבות ה"סמוך".
    אני מעדיפה שצה"ל והמדינה ידאגו לחיילים בעניינים בסיסיים כאלה. נקודה.

  29. אחת

    הרומנטיזציה טמונה בטרמפ כאתר של חציית גבולות ואמון בין זרים ולו רק לזמן קצר. יש היום אתרים אחרים בהם יש הזדמנות לחצות גבולות חברתיים למשל נסיעה ברכבת או פניה ל"זר" לבקש מצית וכו. הניסיון לחצות גבולות פשוט נדד לאזורים אחרים של פעולה חברתית.

  30. אחת

    הרומנטיזציה טמונה בטרמפ כאתר של חציית גבולות ואמון בין זרים ולו רק לזמן קצר. יש היום אתרים אחרים בהם יש הזדמנות לחצות גבולות חברתיים למשל נסיעה ברכבת או פניה ל"זר" לבקש מצית וכו. הניסיון לחצות גבולות פשוט נדד לאזורים אחרים של פעולה חברתית.

  31. שני

    אני מזדהה אם מה שכתוב במאמר על הניכור הריחוק והחשדות של אנשים אחד בשני, אבל אי אפשר לעצום עיינים למציאות- החברה הישראלית, כמו בכל העולם, נהיתה אלימה יורת. ולתפוס טרפמים זה מתכון לחטיפןת, אונס, שוד, רצח. גם של הטרמפיסט וגם של הנהג.
    אז אם כל הכבוד לעניין הניכור, לדעתי צריך להתמודד עליו במר\קומות אחרים, נתחיל בשכנים שלנו, באנשים שאנחנו עובדים איתם ואפילו גרים איתם, או אפילו סתם בתור איפשהו. לא במקום שהסכנה גדולה כ"כ…

  32. שני

    אני מזדהה אם מה שכתוב במאמר על הניכור הריחוק והחשדות של אנשים אחד בשני, אבל אי אפשר לעצום עיינים למציאות- החברה הישראלית, כמו בכל העולם, נהיתה אלימה יורת. ולתפוס טרפמים זה מתכון לחטיפןת, אונס, שוד, רצח. גם של הטרמפיסט וגם של הנהג.
    אז אם כל הכבוד לעניין הניכור, לדעתי צריך להתמודד עליו במר\קומות אחרים, נתחיל בשכנים שלנו, באנשים שאנחנו עובדים איתם ואפילו גרים איתם, או אפילו סתם בתור איפשהו. לא במקום שהסכנה גדולה כ"כ…

  33. טיפה ירוק

    אבל האמת היא שפשוט יותר קשה לעצור טרמפ באוטוסטראדה ממוחלפת כשכולם חולפים ב 100 קמ"ש לפחות ולא רואים מה הולך בשוליים.
    פעם היו הרבה צמתים עם רמזורים נסענו יותר לאט לא רצנו והסתכלנו כל הזמן בשעון כמו הארנב של אליס

  34. טיפה ירוק

    אבל האמת היא שפשוט יותר קשה לעצור טרמפ באוטוסטראדה ממוחלפת כשכולם חולפים ב 100 קמ"ש לפחות ולא רואים מה הולך בשוליים.
    פעם היו הרבה צמתים עם רמזורים נסענו יותר לאט לא רצנו והסתכלנו כל הזמן בשעון כמו הארנב של אליס

  35. אסנת

    יפה. לא חשבתי על זה. גם סגנון הכתיבה התזיזיתי – פוסק, נותן תחושה של תנועה מהירה בתוך מרחב סגור. מעניין שבזמן האחרון, הקבצנים, הם היחידים שמתקרבים אליך ברמזור ודורשים ממך לפתוח חלון. עוד סממן של פערים מתרחבים וגבולות נצרבים בחברת הזרים. בסיטואציה הזאת, אתה נדרש לקנות מחדש את מרחק הפיזי ולשמר את המרחק החברתי שלך מהם, תמורת כמה שקלים. תופסים לך טרמפ על המצפון. עד שמופיע האור הירוק.

  36. אסנת

    יפה. לא חשבתי על זה. גם סגנון הכתיבה התזיזיתי – פוסק, נותן תחושה של תנועה מהירה בתוך מרחב סגור. מעניין שבזמן האחרון, הקבצנים, הם היחידים שמתקרבים אליך ברמזור ודורשים ממך לפתוח חלון. עוד סממן של פערים מתרחבים וגבולות נצרבים בחברת הזרים. בסיטואציה הזאת, אתה נדרש לקנות מחדש את מרחק הפיזי ולשמר את המרחק החברתי שלך מהם, תמורת כמה שקלים. תופסים לך טרמפ על המצפון. עד שמופיע האור הירוק.

  37. אסנת

    יפה. לא שמתי לב לכך באמת. תודה. גם סגנון הכתיבה התזזיתי- פוסק, נותן תחושה של תנועה מהירה במרחב סגור. מעניין שבימים אלו הקבצנים – הם היחידים שמתקרבים אליך ברמזור, ודורשים ממך לפתוח חלון. עוד סממן של פערים מתרחבים וגבולות שנצרבים בתוך חברת הזרים. כאן אתה נדרש לקנות מחדש את המרחק החברתי בינך לבינהם תמורת כמה שקלים. תופסים לך טרמפ על המצפון, לפחות עד מופע האור הירוק.

  38. אסנת

    יפה. לא שמתי לב לכך באמת. תודה. גם סגנון הכתיבה התזזיתי- פוסק, נותן תחושה של תנועה מהירה במרחב סגור. מעניין שבימים אלו הקבצנים – הם היחידים שמתקרבים אליך ברמזור, ודורשים ממך לפתוח חלון. עוד סממן של פערים מתרחבים וגבולות שנצרבים בתוך חברת הזרים. כאן אתה נדרש לקנות מחדש את המרחק החברתי בינך לבינהם תמורת כמה שקלים. תופסים לך טרמפ על המצפון, לפחות עד מופע האור הירוק.

  39. אורית

    אפשר לומר, במובן כזה או אחר, שהניכור והבועתיות עדיין לא הגיעו לצפון הארץ, וכולם מוזמנים לתפוס טרמפ (רגיל או לחץ, תלוי במזל) ולהגיע ל"ארץ הצפון", שם תוכלו בניחותא להרים אצבע ולנוע במרחב כמעט ללא חשש. הפריפרייה הצפונית עוד שומרת על זהות מעט אחרת, ותושבים רבים (רובם צעירים, אך לא בהכרח) נעים במרחב כשהם מסתמכים אך ורק על טרמפים. מסביב לכינרת תמיד ניתן להבחין במרימי האצבע השונים (תיירים עם תרמילים וגם תושבי הסביבה). זאת ועוד, הבנתי מחברותיי שגרות במושבה כינרת, שיש מקרים של "טרמפ מושלם" שהן מצליחות לתפוס כזה שלוקח אותן עד תל אביב/ ירושלים ואפילו עוצר לעוד כמה טרמפיסטים בדרך, סוג של רכב מאסף ללא מטרות רווח. נוסטלגיה תל אביבית בשבילך, מציאות חברתית בשגרה החיים של הפריפרייה.

  40. אורית

    אפשר לומר, במובן כזה או אחר, שהניכור והבועתיות עדיין לא הגיעו לצפון הארץ, וכולם מוזמנים לתפוס טרמפ (רגיל או לחץ, תלוי במזל) ולהגיע ל"ארץ הצפון", שם תוכלו בניחותא להרים אצבע ולנוע במרחב כמעט ללא חשש. הפריפרייה הצפונית עוד שומרת על זהות מעט אחרת, ותושבים רבים (רובם צעירים, אך לא בהכרח) נעים במרחב כשהם מסתמכים אך ורק על טרמפים. מסביב לכינרת תמיד ניתן להבחין במרימי האצבע השונים (תיירים עם תרמילים וגם תושבי הסביבה). זאת ועוד, הבנתי מחברותיי שגרות במושבה כינרת, שיש מקרים של "טרמפ מושלם" שהן מצליחות לתפוס כזה שלוקח אותן עד תל אביב/ ירושלים ואפילו עוצר לעוד כמה טרמפיסטים בדרך, סוג של רכב מאסף ללא מטרות רווח. נוסטלגיה תל אביבית בשבילך, מציאות חברתית בשגרה החיים של הפריפרייה.

  41. אני בר

    אני באופן אישי לא סובלת את הסגנון הכפייתי של טרמפ הלחץ. עוד סוג של תופעה בתרבות אלימה שמתייצב, מציב עובדה ו'דורש' לקבל הסעה. אדם שרוצה לתפוס טרמפ שיעמוד במקום שמאפשר עצירה וירים יד – כמו פעם. ירצו – יקחו, לא ירצו – לא יקחו. לא סובלת כפייה משום סוג. שלא לדבר על המפגע הבטיחותי שיוצרים הטרמפיסטי-לחץ כשהם בצמתים רבי מסלולים משוטטים על הכביש בין הירוק לצהוב לאדום.

  42. אני בר

    אני באופן אישי לא סובלת את הסגנון הכפייתי של טרמפ הלחץ. עוד סוג של תופעה בתרבות אלימה שמתייצב, מציב עובדה ו'דורש' לקבל הסעה. אדם שרוצה לתפוס טרמפ שיעמוד במקום שמאפשר עצירה וירים יד – כמו פעם. ירצו – יקחו, לא ירצו – לא יקחו. לא סובלת כפייה משום סוג. שלא לדבר על המפגע הבטיחותי שיוצרים הטרמפיסטי-לחץ כשהם בצמתים רבי מסלולים משוטטים על הכביש בין הירוק לצהוב לאדום.

  43. דליה

    באמת זו בעית האלימות בארצנו, טרמפ לחץ… ובאמת, הרי לכם זכות ליברלית ראויה: החופש לבחור את הטרמפיסט !

  44. דליה

    באמת זו בעית האלימות בארצנו, טרמפ לחץ… ובאמת, הרי לכם זכות ליברלית ראויה: החופש לבחור את הטרמפיסט !

  45. הדס

    תכלס- לתפוס טרמפים זה מבאס. לא רומנטי

  46. הדס

    תכלס- לתפוס טרמפים זה מבאס. לא רומנטי

  47. מיכאל

    אני כשגרתי בקיבוץ דן ליפני 8 שנים בערך כ הזמן נסענו לקרית שמונה בטרמפים ורק בטרמפים.
    עם ערבים, רוסים, יהודים… מי שבא ברוך הבא…
    עכשיו אני כבר גר באשדוד ונוסע די הרבה לת"א באוטו ללימודים אז תמיד יש חבר'ה שתופסים טרמפ ביציאה מהעיר אז אני אוסף. אבל אני מעדיף טרמפ מאורגן ועם ידוע מראש. אותם אני מוצא ב http://www.roadtrip.co.il . יותר בטוח אז גם יותר שקט לי על הראש. בנוסף כשאני לוקח טרמפיסט איתו קבעתי מראש אני גפם מבקש השתתפות חלקית בדלק, גם טוב, לאומת זאת כשסתם אוסך טרמפיסטים אף פעם לא מבקש השתתפות בשלק. לא יפה 🙂