ב"פרומו" מוסף התרבות של "מעריב" רוגל אלפר מראיין את אמנון אברמוביץ` על ירידת קרנם של בעלי הטורים ועל התדרדרותה של העיתונות הכתובה, ברוח זו אני מציע ל"פרומו" רעיון לכתבה ברוח דומה. בעקבות הראיון עם אברמוביץ` על מצבה של העיתונות, להזמין את נתניהו לשאת נאום תוכחה על הכרסום באתיקה של פוליטיקאים, על שחיתות של אנשי ציבור, על מגרעותיה של צרכנות ראוותנית והיעדר דוגמה אישית לחיי צניעות וענווה מצידם של מנהיגים פוליטיים.
ניתוח קצת יותר ישר ומורכב משל אברמוביץ` מופיע במאמר ארוך ומאיר עיניים על ההתדרדרות הכלכלית במצבה של העיתונות האמריקאית ויחסיה עם האינטרנט. אריק אלתרמן Eric Alterman, כתב על כך מאמר ארוך במגזין "ניו יורקר". אלתרמן, הוא סופר ומבקר התקשורת של המגזין The Nation.
ערכן של חברות שבבעלותם עיתונים איבדו 52% מערכן בשלוש השנים האחרונות. חברות שרכשו עיתונים רק לפני שלש שנים ראו את ערך מניותיהם צונח בעשרות אחוזים. המניות של ה"ניו יורק טיימס" צנחו מסוף 2004 בחמישים וארבעה אחוזים. מאז 1990 רבע מהמשרות בעיתונות האמריקאית נעלמו. מספר הקוראים בעיקר בקרב צעירים הולך וקטן, ומספר השעות שמקדישים אנשים לקריאת עיתונים גם הוא הולך וקטן באופן דרמטי. רק 19% מקרב גילאי 18-34 דיווחו שהם קוראים עיתון יומי.
התגובה של הבעלים היא לסגור סניפים ברחבי העולם, לקצץ במצבת כוח האדם ולהקטין את גודל העיתון. מה שלא הפך את העיתונים לאטרקטיביים יותר. בנוסף לכך האמון הציבורי בעיתונות הכתובה הולך ומתדרדר. פחות מעשרים אחוזים מהאמריקאים מאמינים לכל או לרוב מה שכתוב בעיתונות.
יותר ויותר אנשים צורכים חדשות באמצעות האינטרנט, אולם הפרדוקס הוא שרוב החדשות שהם צורכים באינטרנט נשענים על מה שמייצרת העיתונות המודפסת. בעוד שהמודל של העיתונות הכתובה היה מודל היררכי שבו עיתונאים מדווחים לקוראים שלהם על העולם, ובעלי טור מביעים את עמדתם ומנסים לשכנע את הקוראים לאמץ את עמדתם, כאשר הקוראים הם שותפים פסיביים, האינטרנט מציע מודל חדש שבו הקוראים שותפים לבחירת הסיפורים שמעניינים אותם על ידי הקלקה בעכבר ועל ידי פרסום תגובותיהם למה שפורסם. כמו כן קוראים שותפים ליצירת סיפורים עיתונאים על ידי כך שהם דואגים להעברת מידע לאתרים, מידע שלא מגיע ממקורות המידע המסורתיים של העיתונאים, שהם פעמים רבות אנשי המימסד.
מודל חדש של בלוג אינטרנטי אלטרנטיבי הוא Huffington Post, בלוג ליברלי שמאחוריו עומדת מי שהייתה מועמדת בעבר למשרת מושל ועיתונאית Huffington Arianna . האתר מעסיק 46 עובדים והכנסותיו מגיעות ל 6-10 מיליון דולר לשנה. מספר המבקרים של האתר נמצא בעלייה מתמדת ובחודשים האחרונים הוא הגיע ל 11 מיליון מבקרים לחודש. מספר התגובות לפוסט המעורר עניין יכול להגיע לאלפים, חלקן מעלות טענות מעניינות ומקוריות אולם חלקן אינן יותר מסיסמאות גרפיטי על הקירות.
אולם אלתרמן מציין שבניגוד לעיתונות הכתובה, באתרים כמו של הפינגטון ואתרים אחרים, לא ניתן למצוא דיווח חדשותי מקורי והעבודה העיתונאית שנעשית שם היא שולית לחלוטין לעומת זו הנעשית בעיתונות הכתובה המסורתית. כמון כן שבעוד שבעיתונות המודפסת קיים הליך מסודר ומקצועי של בדיקת עובדות ועריכה מקצועית של חומרים ההולכים לדפוס, בעיתונות האינטרנט אין הליך המתקרב לזה, מידע רב מתפרסם ללא כל אישוש עובדתי. אלתרמן סבור שהעימות הזה שבין העיתונות המודפסת לאינטרנט מייצג עימות בין שתי תפיסות על מהותה של דמוקרטיה ומקומה של התקשורת במשטר דמוקרטי. עימות בין התפיסה של העיתונאי והסופר וולטר ליפמן, שחשד והטיל ספק בחוכמתו ויכולתו של האזרח מן השורה להשתתף באופן מושכל בהליכים דמוקרטיים, לבין התפיסה של הדמוקרטיה ההשתתפותית שהציג הפילוסוף ג`ון דיואי. ליפמן סבר שעיתונות היא עניין למקצועניים הצריכים לדווח לציבור על מעשי אליטות השלטון על מנת שהאזרחים יוכלו פעם בכמה שנים להביע את תמיכתם או התנגדותם לשליטים בבחירות. לעומת זאת דיואי ראה בתקשורת תהליך שבו שותפים כל חברי הקהילה, תהליך המחנך אנשים לפתח סגולות אישיות של אזרחים דמוקרטיים, כגון היכולת להבין מה מתרחש בפוליטיקה, להיות בעלי יכולת הציג עמדות וטיעונים ולהיות שותפים פעילים בעיצוב החיים הקולקטיביים.
(בז`רגון המחשבה המדינית בת זמננו אפשר לטעון שליפמן צידד בדמוקרטיה אליטיסטית בעוד דיואי צידד בדמוקרטיה השתתפותית דיונית, מתוך שתי התפיסות השונות הללו של דמוקרטיה נגזר גם תפקיד שונה של התקשורת, דיון מעניין מאד על הקשר בין תפיסות שונות של דמוקרטיה ותפקיד התקשורת אפשר למצוא בכתביו של אחד מהאנשים המעניינים ביותר הכותב על תקשורת כיום Edwin Baker – תוספת שלי).
בלוגים ואתרי חדשות באינטרנט מהווים אלטרנטיבה לעיתונות הממסדית בכך שהם חושפים את טעויותיה המקצועיות והטיותיה הפוליטיות והכלכליות. הם יוצרים ספירה עצמאית של תוכן שאינה כפופה לאינטרסים ולהטיות של העיתונות הממסדית. כך בלוגים כמו של הפינגטון חשפו שדיווחיה של ג`ודי מילר כתבת בכירה של הניו יורק טיימס על עירק היו חסרי בסיס, בלוגים שמרניים חשפו שדיווחיו של העיתונאי דן ראת`ר על שירותו הצבאי של בוש בעייתיים. בעת התרחשות אסון קתרינה בניו אורלינס אפשר היה למצוא באתרי אינטרנט מידע שלא ניתן היה למצוא בעיתונות הממסדית. אולם עורך הניו יורק טיימס ועיתונאים אחרים טוענים שמה שבלוגרים עושים זה בסך הכל ללעוס את החדשות שמתפרסמות בעיתונות הכתובה. יש לציין שלכל העיתונים הגדולים יש אתרי אינטרנט ההולכים ומתרחבים אולם אלה נשענים במידה רבה על המתפרסם בעיתונות הכתובה.
אולם אלתרמן מציין שלדעיכתה של העיתונות הכתובה יש מחירים, בין היתר, דעיכתה של הקהילה המדומיינת, כלשון כותרת ספרו של בנדיקט אנדרסון על הלאומיות – "קהיליות מדומיינות". האפשרות לדמיין את שייכותך לקולקטיב לאומי שאינך מכיר כלל את חבריו התאפשרה לדעת אנדרסון, בין היתר, על ידי קריאה של עיתון הבוקר, טקס שאותו השווה הפילוסוף הגרמני הגל לתפילת בוקר, טקס שיצר תחושת שייכות וסולידאריות בין כל חברי הקהילה.
כמו כן אנחנו חייבים לחשוב, מציין אלתרמן, על כל אותם אנשים שעיתונות חופשית סייעה למנוע מהם מהם עינויים, דיכוי ואי צדק. "אנשים עושים לאנשים אחרים דברים איומים, אולם זה הרבה יותר גרוע במקומות שבהם כולם נמצאים בחושך", מצטט אלתרמן שורה מהמחזה Night and Day של תום סטופרד. לא ברור כיצד האינטרט ללא צבא של עיתונאים וצלמים שיש לעיתונות הישנה, מציין אלתרמן, יוכל למנוע את המעשים האיומים ולהאיר את המקומות החשוכים.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
העיתונות הכתובה אינה עומדת מול האינטרנט באשר אין מדובר בעיתונות מונוליטית. יש עיתונות כתובה רצינית ויש גם צהובונים. הצהובנות מאפיינת גם חלק מהתקשורת האלקטרונית. בישראל היתה בתחילה גם עיתונות מפלגתית ובשוליה היתה עיתונות אידיאולוגית שאינה מפלגתית,ו"העולם הזה" שנתפס כעיתונות חתרנית מבחינת המשטר דאז.
והערה אחרונה: יש גם אתרי עיתונות עם אפשרות צילום.
העיתונות הכתובה אינה עומדת מול האינטרנט באשר אין מדובר בעיתונות מונוליטית. יש עיתונות כתובה רצינית ויש גם צהובונים. הצהובנות מאפיינת גם חלק מהתקשורת האלקטרונית. בישראל היתה בתחילה גם עיתונות מפלגתית ובשוליה היתה עיתונות אידיאולוגית שאינה מפלגתית,ו"העולם הזה" שנתפס כעיתונות חתרנית מבחינת המשטר דאז.
והערה אחרונה: יש גם אתרי עיתונות עם אפשרות צילום.
1. באינטרנט יש פוטנציאל מהפכני בהיותו כלי להפצת ידע חופשי ביותר, באופן יחסי. לחשוף את מעורבות ההון בשלטון, את מערכות הדיכוי הלאומיות, המעמדיות והמגדרויות – בביטוייהם היומיומיים ביותר.
2. יחד עם זאת עקב תחושת המישוש של העיתונות המודפסת הנעימה גם לחושי הראיה, השמיעה והריח של הדור הבוגר, עדיין (דור או שניים), יש לה תפקיד משלים ותומך למדיה האינטרנטית.
3. הכח החיובי באינטרנט נובע גם מהתפתחות יישומים כלכליים-טכנולוגיים היכולים לקדם חברה סוציאליסטית (הרעיון שלי בדבר "קיבוץ-קואופרטיב-אינטרנט", למשל).
4. נוסף על העבודה הרעיונית המצויינת של בלוג "העוקץ", כדאי לשם לב לפעילויות הוידאו התיעודי של פורטל ה"טלויזיה החברתית", ופעילויות המידע האזרחי של פורטל "סקופ".
1. באינטרנט יש פוטנציאל מהפכני בהיותו כלי להפצת ידע חופשי ביותר, באופן יחסי. לחשוף את מעורבות ההון בשלטון, את מערכות הדיכוי הלאומיות, המעמדיות והמגדרויות – בביטוייהם היומיומיים ביותר.
2. יחד עם זאת עקב תחושת המישוש של העיתונות המודפסת הנעימה גם לחושי הראיה, השמיעה והריח של הדור הבוגר, עדיין (דור או שניים), יש לה תפקיד משלים ותומך למדיה האינטרנטית.
3. הכח החיובי באינטרנט נובע גם מהתפתחות יישומים כלכליים-טכנולוגיים היכולים לקדם חברה סוציאליסטית (הרעיון שלי בדבר "קיבוץ-קואופרטיב-אינטרנט", למשל).
4. נוסף על העבודה הרעיונית המצויינת של בלוג "העוקץ", כדאי לשם לב לפעילויות הוידאו התיעודי של פורטל ה"טלויזיה החברתית", ופעילויות המידע האזרחי של פורטל "סקופ".
ליוסי, תודה על הרשימה המעניינת.
אכן אפשר לקונן על ההידרדרות ברמתה של העיתונות היומית: חיסול מדור ספרות בידיעות אחרונות והעברתו למוספי הבידור והיחצ"נות, עזיבתה של העורכת המצויינת של מוסף הספרות של מעריב, עקב פזילת העורכים החדשים של העיתון למסחריות הקלילה של ידיעות, הקרקס שמתרחש במוסף ספרים של משעני ועוד ועוד ועוד, אבל בל נשכח שהעיתונות היומית היא אב ואם כל טומאה בדמוקרטיה הישראלית. עיתונות מגוייסת לטובת האליטה הציונית האשכנזית במאת האחוזים. ממליצה לכם להציץ בעמוד הפתיחה של הארץ וברשימת הבלוגרים: רוזנר, נטע אלכסנדר, יוסי שריד, יאיר שלג, יוסי מלמן, אילן שחר, מיכל גרינברג, מירון רפפורט ובני ציפר כמובן. צחורות משלג הן היונות של הארץ. כל כך לבן ומשעמם שם…תיכף יקפצו עלי המגיבים למיניהם ויאמרו: אבל ציפר הוא בכלל תורכי. אכן, "מזרח רך" הוא ציפר אבל כותב כמו הגרוע שבאשכנזים… אפשר גם להציץ בעמוד הדעות של ידיעות , הרכב משתנה של חמישה גברים אשכנזים. מדי פעם נותנים למשה קריף להבליח. נשים מזרחיות , אתיופיות או ערביות כותבות? הצחקתם אותי. אצל בן דרור ימיני קצת יותר פלורליסטי במדור אבל הקו הציוני והפרו אמריקאי האיסלאמופובי עדיין נשמר בקפדנות. זה כמובן לא עזר לו לרשת את מקומו הנכסף של דנקנר, שמעולם לא היתה ולא תהיה לו אחות כמוני. על ההתגייסות הניאו-קפיטליסטית אין לי הרבה מה להוסיף על הרשימה המצויינת של יוסי דהאן בנושא: על העיתונות הכלכלית החדשה ועיתונאים כאנשי עסקים , שפורסמה כאן לפני כמה ימים. בקיצור, אין בליבי שום עצב על עיתונות לבנה כזו, עיתונות מגוייסת שמעולם לא התייצבה נגד הממסד או השלטון והראייה לכך היא מלחמת לבנון האחרונה.
הרשימה מתייחסת לטיב העיתונות האלקטרונית, ואמינות המידע בבלוגים חדשותיים ברשת.כאילו שהעתונות שלנו היא אובייקטיבית ואמינה. לשמחתי הרבה מזה שנים אני קוראת עיתונות ערבית כתובה ואלקטרונית ומסרבת להיות שטופת מוח ע"י התעמולה וההסברה הממסדית כמו רוב הציבור הישראלי. מצידי שימותו כל העיתונים האלו. בזכות "העוקץ", "קדמה", "אינדימדיה" ועוד כמה אתרים נבחרים חזרתי לקרוא מאמרים ורשימות באותיות עבריות. מערכת החינוך אמורה לחנך לחשיבה ביקורתית וליכולת של קריאה ביקורתית והצלבת מקורות כדי לברור את המידע ולהיות מסוגל לעמוד על טיבו. אני בעד הכאוס של האינטרנט, הוא הרבה יותר דמוקרטי מה"סדר", שהשליטה פה העיתונות האשכנזית הכתובה, הן המפא"יניקית והן הניאו-ליברלית החדשה. האינטרנט מבטא בדיוק את שלטון העם, את מעורבותו בנעשה בלי כל הרגולציות, הוא דיאלוגי ופלורליסטי.
ולסיום, אני שמחה להזמין אתכם לבלוג החדש שלי: "מיומנה של נערה מזרחית"
http://hamizrahit.blogspot.com/ מקווה שתהנו…
ליוסי, תודה על הרשימה המעניינת.
אכן אפשר לקונן על ההידרדרות ברמתה של העיתונות היומית: חיסול מדור ספרות בידיעות אחרונות והעברתו למוספי הבידור והיחצ"נות, עזיבתה של העורכת המצויינת של מוסף הספרות של מעריב, עקב פזילת העורכים החדשים של העיתון למסחריות הקלילה של ידיעות, הקרקס שמתרחש במוסף ספרים של משעני ועוד ועוד ועוד, אבל בל נשכח שהעיתונות היומית היא אב ואם כל טומאה בדמוקרטיה הישראלית. עיתונות מגוייסת לטובת האליטה הציונית האשכנזית במאת האחוזים. ממליצה לכם להציץ בעמוד הפתיחה של הארץ וברשימת הבלוגרים: רוזנר, נטע אלכסנדר, יוסי שריד, יאיר שלג, יוסי מלמן, אילן שחר, מיכל גרינברג, מירון רפפורט ובני ציפר כמובן. צחורות משלג הן היונות של הארץ. כל כך לבן ומשעמם שם…תיכף יקפצו עלי המגיבים למיניהם ויאמרו: אבל ציפר הוא בכלל תורכי. אכן, "מזרח רך" הוא ציפר אבל כותב כמו הגרוע שבאשכנזים… אפשר גם להציץ בעמוד הדעות של ידיעות , הרכב משתנה של חמישה גברים אשכנזים. מדי פעם נותנים למשה קריף להבליח. נשים מזרחיות , אתיופיות או ערביות כותבות? הצחקתם אותי. אצל בן דרור ימיני קצת יותר פלורליסטי במדור אבל הקו הציוני והפרו אמריקאי האיסלאמופובי עדיין נשמר בקפדנות. זה כמובן לא עזר לו לרשת את מקומו הנכסף של דנקנר, שמעולם לא היתה ולא תהיה לו אחות כמוני. על ההתגייסות הניאו-קפיטליסטית אין לי הרבה מה להוסיף על הרשימה המצויינת של יוסי דהאן בנושא: על העיתונות הכלכלית החדשה ועיתונאים כאנשי עסקים , שפורסמה כאן לפני כמה ימים. בקיצור, אין בליבי שום עצב על עיתונות לבנה כזו, עיתונות מגוייסת שמעולם לא התייצבה נגד הממסד או השלטון והראייה לכך היא מלחמת לבנון האחרונה.
הרשימה מתייחסת לטיב העיתונות האלקטרונית, ואמינות המידע בבלוגים חדשותיים ברשת.כאילו שהעתונות שלנו היא אובייקטיבית ואמינה. לשמחתי הרבה מזה שנים אני קוראת עיתונות ערבית כתובה ואלקטרונית ומסרבת להיות שטופת מוח ע"י התעמולה וההסברה הממסדית כמו רוב הציבור הישראלי. מצידי שימותו כל העיתונים האלו. בזכות "העוקץ", "קדמה", "אינדימדיה" ועוד כמה אתרים נבחרים חזרתי לקרוא מאמרים ורשימות באותיות עבריות. מערכת החינוך אמורה לחנך לחשיבה ביקורתית וליכולת של קריאה ביקורתית והצלבת מקורות כדי לברור את המידע ולהיות מסוגל לעמוד על טיבו. אני בעד הכאוס של האינטרנט, הוא הרבה יותר דמוקרטי מה"סדר", שהשליטה פה העיתונות האשכנזית הכתובה, הן המפא"יניקית והן הניאו-ליברלית החדשה. האינטרנט מבטא בדיוק את שלטון העם, את מעורבותו בנעשה בלי כל הרגולציות, הוא דיאלוגי ופלורליסטי.
ולסיום, אני שמחה להזמין אתכם לבלוג החדש שלי: "מיומנה של נערה מזרחית"
http://hamizrahit.blogspot.com/ מקווה שתהנו…
יוסי,
האם בעיניך העובדה שמליארדי אנשים ברחבי העולם מתעדכנים על פי ה – CNN בו זמנית ומשתמשים באותו מנוע חיפוש (גוגל) אינה תורמת לתחושה של קהיליה מדומיינת עולמית? הלא במקביל לעושר של המקורות והבלוגים יש גם ריכוזיות של המידע, או אולי סיווגים שונים של מידע – "רציני" לעומת "לא רציני" וכו'. בניגוד לעבר – היום ידיעה על ארוע כלשהו יכולה להגיע לכל העולם בן רגע. וכווולם מדמיינים שהם חלק מקהילה בינלאומית שעוקבת אחר ההתרחשות (דוגמא: מגדלי התאומים)
יוסי,
האם בעיניך העובדה שמליארדי אנשים ברחבי העולם מתעדכנים על פי ה – CNN בו זמנית ומשתמשים באותו מנוע חיפוש (גוגל) אינה תורמת לתחושה של קהיליה מדומיינת עולמית? הלא במקביל לעושר של המקורות והבלוגים יש גם ריכוזיות של המידע, או אולי סיווגים שונים של מידע – "רציני" לעומת "לא רציני" וכו'. בניגוד לעבר – היום ידיעה על ארוע כלשהו יכולה להגיע לכל העולם בן רגע. וכווולם מדמיינים שהם חלק מקהילה בינלאומית שעוקבת אחר ההתרחשות (דוגמא: מגדלי התאומים)
אני רק רוצה להוסיף נקודה אחת, אפרופו אינטרנט ודמוקרטיה. למי ניתן פיתחון הפה באינטרנט ולמי הוא נגיש?
עדין יש בתים בישראל שאין בהם מחשב, אוכלוסיה של מבוגרים וקשישים שאינה נגישה לכלי הזה
אז אכן מגוון דעות מוצג ובזה אין ספק אבל מה עם אילו שקולם אינו נשמע ומה עם אילו שלא יוכלו לקרוא את הדברים שנכתבים כי עדין זול יותר לשלם כמה שקלים לעיתון או אפילו לאסוף אותו בסוף היום מאיזה משרד או ספסל.
אני רק רוצה להוסיף נקודה אחת, אפרופו אינטרנט ודמוקרטיה. למי ניתן פיתחון הפה באינטרנט ולמי הוא נגיש?
עדין יש בתים בישראל שאין בהם מחשב, אוכלוסיה של מבוגרים וקשישים שאינה נגישה לכלי הזה
אז אכן מגוון דעות מוצג ובזה אין ספק אבל מה עם אילו שקולם אינו נשמע ומה עם אילו שלא יוכלו לקרוא את הדברים שנכתבים כי עדין זול יותר לשלם כמה שקלים לעיתון או אפילו לאסוף אותו בסוף היום מאיזה משרד או ספסל.
הערתך במקום. עדיין נראה לי שהנגישות לאינטרנט לא בהכרח יקרה יותר מעיתון או נפוצה . יש הרבה מקומות שבהם האינטרנט זמין ללא תשלום. במקומות עבודה או בבתי ספר, למשל. אני מכירה הרבה בתים שלא נכנס בהם עיתון או ספר אבל מחשב יש. המחשב הפך לפריט חיוני ללימודים , לעבודה וכבר לא נתפס בגדר מותרות. הוא חיוני לא פחות מטלוויה וכבלים. גם המחירים יורדים כל הזמן…
הערתך במקום. עדיין נראה לי שהנגישות לאינטרנט לא בהכרח יקרה יותר מעיתון או נפוצה . יש הרבה מקומות שבהם האינטרנט זמין ללא תשלום. במקומות עבודה או בבתי ספר, למשל. אני מכירה הרבה בתים שלא נכנס בהם עיתון או ספר אבל מחשב יש. המחשב הפך לפריט חיוני ללימודים , לעבודה וכבר לא נתפס בגדר מותרות. הוא חיוני לא פחות מטלוויה וכבלים. גם המחירים יורדים כל הזמן…
העיתונות הכתובה יש להזכיר איננה קרוצה מעיסה אחת :יש מקומונים ,יש עלונים ויש …יומונים
העיתונות הכתובה יש להזכיר איננה קרוצה מעיסה אחת :יש מקומונים ,יש עלונים ויש …יומונים
לאחרונה אנו עדים לפיחות הולך וגדל במעמדם של חברי הכנסת והשרים. הציבור איבד את אמונו בפוליטיקאים הישראלים, ואינו יודע למי להצביע בבחירות הקרובות לכנסת ה-18. הפוליטיקאי הישראלי שוכח את הבוחר מיד לאחר הבחירות, וכל ההחלטות וההצבעות בכנסת הם תוצאה של אינטריגות וטובות הנאה בין המפלגות השונות, שמור לי ואשמור לך.
הגיע הזמן לבצע שינוי יסודי בהלך המחשבה של ציבור הבוחרים. יש לחזור לדמוקרטיה המקורית כפי שהייתה נהוגה ביוון העתיקה.
הדמוקרטיה המקורית, ה"דמוס – קרטיה" ("דמוס" – כלל החברים בקהילה, "קרטיה" – שלטון) הומצאה באתונה לפני 2500 שנה. ב"דמוס-קרטיה" הייתה לכל אזרח חפשי ב"דמוס" סמכות להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית. ובמידה ונזקקו לנציגים בחרו אותם בהגרלה.
כיום מה שאנו מכנים "דמוקרטיה", זו הזכות לבחור מי יחליט עבורנו כיצד ייראו חיינו.
משטר בו מחליט קומץ נציגים את כל ההחלטות הפוליטיות המחייבות את כל תושבי המדינה, נקרא משטר נציגים. נשאלת השאלה מדוע איפה עבר העולם ממשטר דמוקרטי למשטר נציגים?
והתשובה לכך היא, שהצבעה וספירת קולות של מיליוני מצביעים נמשכת זמן רב, מלבד זאת המרחקים גדלו ולא הייתה אפשרות להגיע לכל הבוחרים לצורך ביצוע המשאל. כל ההחלטות מבוצעות ע"י קומץ נציגים, שכפי שאנו רואים, כלל אינם מתאימים לבצע את ההחלטות הנ"ל.
האמור להלן היה נכון עד להמצאת האינטרנט. האינטרנט הפך את העולם לכפר גלובלי, יש אפשרות לרתום את הטכנולוגיה הזאת כדי לבצע משאלי דעת קהל. במידה ותקום מפלגה מתאימה, נוכל לראות את ה"דמוס – קרטיה" חוזר.
אך למפלגה שכזאת צריכים לקבוע כללים ועקרונות, שהרי לא מספיק לקיים משאלי עם, צריך גם ליישם אותם בצורה הוגנת. להלן הצעתי לכמה עקרונות יסוד עליהם תהיה מושתת מפלגה שכזאת.
1.כל הצעת חוק שתעלה בכנסת, תפורט באתר המפלגה, וחברי המפלגה יתבקשו להצביע בעד/נגד. תוצאות ההצבעה יחייבו את נציגי המפלגה להצביע כנ"ל בכנסת.
2.לאחר כינון המפלגה והצלחתה בבחירות יבחרו נציגי המפלגה לכנסת ע"י כלל חברי המפלגה הרשומים.
3.מרכז המפלגה הוא רשימת חברי המפלגה שהתפקדו למפלגה, והינם בעלי זכות בחירה, והם אינם חברים בשום מפלגה אחרת. (ההתפקדות תתבצע דרך אתר האינטרנט)
4.למפלגה לא יהיו סניפים ברחבי הארץ מקור המידע, וההתוודעות של המפלגה יהיה אתר האינטרנט שלה, בו יהיו מדורים של.
4.1.פירוט הצעות חוק שעל הפרק.
4.2.מדור להצבעת החברים בעד/נגד הצעות החוק.
4.3.פורומים לדיונים שונים.
4.4.מדור להעלאת הצעות חוק פרטיות שיעברו לאישור כלל החברים.
5.כל נציג של המפלגה לכנסת יפקיד מראש מכתב התפטרות חתום מהכנסת, ללא תאריך אצל יו"ר המפלגה, התפטרות זו תצא לפועל במידה והנציג לא יפעל לפי אמות המידה של תקנון המפלגה (כפוף לחוקי הכנסת).
אני מאמין שהשיטה תיצור סוג חדש של תרבות, ומעורבות, לאזרחים שיקחו חלק פעיל בהצבעות
הכנסת . סוג חדש של תרבות פנאי תקום בארץ. אנשים יתאספו יחדיו כדי להחליט איך להצביע להצעות חוק, או להחליט מי יהיה הנשיא הבא של מדינת ישראל. יוצרו קבוצות דיון במקומות שונים בארץ, והאזרחים יבטחו בשילטון שיבצע את רצונם.
שיטה זו תהיה נקיה משוחד פוליטי כיוון שנציגיה עושים את רצון הציבור ולא את רצונם האישי.
בואו לבקר באתר של מפלגת האינטרנט "הישירה" הדוגל בשיטת הדמוקרטיה הישירה שווה לראות.
http://www.iwp.co.il/yeshira