השכונה של מי?

חררדו לייבנר

איתמר בן כנען שמע לפני שבועיים קולות רמים ומפחידים ("ליד הבית", העיר, 4 באפריל 2008). הוא הביט מהמרפסת ומצא ברחוב שכנים ערבים מחוזקים בפעילים ערבים ויהודים ממקומות שונים צועדים ומפגינים. הוא הבין חיש מהר שההפגנה קשורה לצווי הפינוי והתביעות שקבלו בשנה האחרונה כ- 500 משפחות ערביות ביפו. על כן, הוא יצא והצטרף לתהלוכה כאיש מצפוני שמתנגד "למעשי לא סוציאלי" הנעשה בשם "כוחות השוק". אבל, בסופו של דבר ההפגנה לא מצאה חן בעיניו. לדעתו, "מחאה סוציאליסטית לגיטימית היא דבר אחד ומחאה פונדמנטליסטית-דתית היא דבר אחר, שונה לגמרי". את אי הנוחות שלו מהקישור של ההפגנה ל"יום האדמה" ומהסיסמאות בערבית בנוסח "אלוהים גדול" ו"מוחמד נביא האל" הביע בן כנען בסוף הכתבה: "אני, ברגעים אלה, לא הרגשתי כאילו אני גר בעיר העברית הראשונה וגם לא האחרונה שבהן." <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בן כנען בהחלט מבולבל, הוא באמת לא היה בטוח איפה הוא חי. משום מה הוא סבור שעג`מי, שיפו, אמורה להיות "עיר עברית". כאן שורש העניין. גם אם בן כנען גר בעג`מי, הרי שזו לא שכונה עברית אלא שכונה ערבית. גם יפו, למרות רוב יהודי בין תושביה איננה בדיוק עיר עברית אלא עיר יהודית-ערבית, עיר מעורבת, מעורבת גם מבחינה דתית: מוסלמית-נוצרית-יהודית. בערים מעורבות שהן בין היתר גם ערביות ואיסלאמיות טבעי הוא שיבואו לידי ביטוי זהויות ערביות ואיסלאמיות. אף אחד לא צריך להרגיש מאוים מזה.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

בן כנען מתבלבל מעט גם ביחס למאבק על הדיור. הוא סבור שהמאבק נגד פינוי המוני של תושבי עג`מי הערבים הוא רק מאבק סוציאלי. זהו בודאי גם מאבק סוציאלי. אבל, זהו גם מאבק המאסף, מאבק ההישרדות הלאומית של הקהילה הערבית ביפו. המעמד המשפטי הרעוע שמאפשר לפנות את המשפחות האלה איננו תוצר של "כוחות השוק" – הוא תוצר של 1948 ושל האפליה המבנית המתקיימת מאז ועד היום. אם האפליה היא על רקע לאומי וגם דתי – מדוע שהמופלים לרעה לא יבטאו זאת?<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

אני לא מחסידי התנועה האיסלאמית. אני רחוק מאוד מהם מבחינה אידיאולוגית. אני גם מוכן להודות שלא כל סיסמא לאומית פלסטינית מוצאת חן בעיני, למרות שאני נוטה להיות סלחן כלפי ביטויי לאומנות של לאום מדוכא וחסר סבלנות כלפי לאומנות שלטת. אני פעיל שמאל, סוציאליסט אם תרצו הגדרה אידיאולוגית רופפת, בעייתית ולא מדויקת כדי לתייג אותי. פוליטית אני חבר בתנועת התחברות-תראבוט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

הייתי בהפגנה המדוברת ולא הרגשתי את אי הנוחות עליה מדווח בן כנען. לא רק משום שהקריאות הדתיות בקעו מגרונה של קבוצה מאוד מוגדרת, בהחלט מיעוט מקרב המפגינים. הדה-לגיטימציה שבן כנען מבקש לעשות להפגנת הזדהות לאומית פלסטינית ואיסלאמית של חלק מתושבי יפו מזכירה לי ויכוח אחר שניהלתי בטוקבקים של אתר "העוקץ" לפני חצי שנה. הייתי בין הפעילים המסייעים למחאה של שכני, תושבי המתחם המפונה בכפר שלם. מישהי הגיבה לאחת הקריאות להפגין סולידאריות עם המיועדים לפינוי בטענה שבמילא הם הצביעו ויצביעו לליכוד ולדתיים ולכן אין טעם לשמאל להזדהות עמם. "הם הרי העלו את ביבי בזמנו והביאו על עצמם את מה שקורה להם היום. והם עוד יצביעו בעדו בפעם הבאה", טען כלפי מכר שמאלן אחר. התמיכה סולידארית שפעילי שמאל-חברתי הגשנו בכפר שלם הייתה בלתי תלויה באידיאולוגיה של קורבנות מדיניות הפינוי. כזאת היא סולידאריות חברתית. לא מסתכלת בתיוגים ובאמונות אלא בעוול ובאנשים הנרמסים. מאבק חברתי הוא צודק ולגיטימי בין אם חלק מהאנשים צועקים "מוחמד רסול אללה" או אומרים "בעזרת השם" בכל משפט שני. שמאל חברתי לא מבקש מהקורבנות של הקפיטליזם הדורסני והגזענות (גם בכפר שלם הסיפור איננו רק נדל"ן וזכויות סוציאליות אלא יש שם בסיס של אפליה עדתית) לבטא אידיאולוגיה סוציאליסטית מן המוכן כתנאי מוקדם לסולידריות עם מאבקם.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

למאבק של תושבי יפו הערבים יש שתי פנים משולבות: זהו מאבק כנגד הגיון נדל"ני של שוק חופשי הדורס את החלשים בחברה וזהו גם מאבק כנגד מדיניות גזענית ולמען הישרדות של מיעוט לאומי. הקהילה הזאת מורכבת מזרמים פוליטיים שונים: התנועה האיסלאמית, חד"ש, בל"ד ועוד. מה שראיתי בהפגנת יום האדמה ביפו היה משהו שונה בתכלית ממה שראה איתמר בן כנען. ראיתי אחדות של כל הזרמים, ראיתי גם שותפות של תנועות יהודיות-ערביות ושל בודדים יהודיים רבים וראיתי הפגנה שעברה בסדר מופתי, ללא עימותים, למרות המציאות הקשה. הפנים של האנשים, הצעקות שלהם שלא הצטמצמו רק לרפרטואר שבן כנען מצטט, בטאו זעם לעומת העוול המאיים לסלקם מבתיהם. ההתנהגות המאופקת בטאה בגרות פוליטית. הקונפליקט קבל ביטוי פומבי ברחוב היפואי. באי הנחת של בן כנען אני גם מוצא מקור לתקווה: אולי כמוהו גם אחרים יגלו שעג`מי איננה אמורה להיות שכונה עברית ושיפו איננה "עיר עברית", לא ראשונה ולא אחרונה, אלא עיר מעורבת, עם קהילה פלסטינית שתישאר במקומה ותבטא את עצמה ואת זהויותיה. מי שרוצה לחיות ב"עיר עברית" שלא ירכוש בית בעג`מי או שלא יחתום בה על חוזה שכירות.<StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: