• בלשון כרותה
    שיח'ה חליוא
    סיפור מאת הזוכה בתחרות הכלל-ערבית לסיפור הקצר
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    סליחה, אבל למה עשית חמישה ילדים? טור חדש

שני שירים מתוך "מעין"

רועי ארד ויהושע סימון

שיר מקורי ותרגום של שיר מתוך מעין 4, שמחולק יחד עם מערבון – מגזין לקולנוע, ועם ספר השירה עין הכמהין מאת המשוררת היפואית ואן נויין. במעין ומערבון, טקסטים רבים בנושאים חברתיים: מאמר של גליה יהב על דילמת האמנות בין ההון והועדות, ביקורת על הסטריאוטיפים ב"ביקור התזמורת", השוואה בין הסרטים הדוקומנטריים "שביתה" ו"דה טייק" של נעמי קליין (ניר נאדר), ראיון עם מושון סלמונה, במאי וסרמיל, מאמר של ינאי ספיר על הסנטימנט האנטי-קיבוצי בסרטים "אדמה משוגעת" ו"ילדי השמש", והתפיסה המעמדית בסרט הקצר של תום שובל "פתח תקוה".

מעין (עורכים: רועי ארד ויהושע סימון) הוא אחד מכתבי העת נותני החסות לאירוע "שירת פולגת" ביום שלישי ב16:00 בפולגת קרית גת, שבו תשתתף גם יודית שחר, ששיר שלה מתקופת שביתת המורים הגדולה מובא כאן.

סתיו בפתח תקווה / יודית שחר

סגרו את בית הספר, הלכתי הביתה,

בפתח תקווה של מטַה עובדים זרים,

להקות ציפורים נודדות, הסתופפו

מתחת לדקלים ברחבה מחכים

להסעה לפני כניסת השבת,

זרי פלסטיק נוקשים לבנים וורודים

`maid in China` פרחו בוהקים

ב"שוק המזרח הרחוק"

ורקב גויבות ודם רימונים וקטיפת חבושים

וזהב חלות מהבילות מתגוללות

בערמות לצד המדרכות:

ברוך אתה המוציא לחם מן הארץ.

פועלת הוראה, מאה עשרים וחמישה

אחוזי משרה,

נערי האוצר בירושלים של מעלה

אמרו אין עבודה אין שכר,

ישחקו לפני הנערים ויזינו את ילדיי

את כסותם ואת מעונם

בשלושת אלפים שמונה מאות שקלים,

ובכיכר זר עקור מבע עָקב אחר ההסעה שהתרחקה

ויונה אפורה רחצה אברתה בברכת מזרקה חלודה

מרצדת שברי בקבוקי וודקה

עם צפירת השבת

במצבה לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.

יודית שחר, אמא לשניים, גרה בפתח תקווה, עוסקת בחינוך מיוחד וכותבת שירה פוליטית. רקע: "השיר נכתב בשביתת המורים. אני מורה לחינוך מיוחד ולהיסטוריה, בעלת כפל תואר. אני עובדת משרה ורבע ולא מגיעה לשכר של 4000 שקלים: פועלת הוראה אקדמית בשכר מינימום. כל בר דעת יודע שלהתקיים משכר של 4000 שקלים פירושו להיות עני. אתם יודעים שמורה במדינת ישראל לא ראוי לשתייה חמה? המורים מפרישים מהמשכורת מדי חודש עבור התה והקפה שהם שותים".

הטבח של 1913 / וודי גאתרי

עברית: יהושע סימון

בוא נלך אחורה ל-1913

לקלומט, מישיגן, עיירת המכרה

אקח אותך לנשף חג מולד חגיגי

כורי נחושת צוהלים ב"היכל האיטלקי"

נצעד אל הדלת, נטפס מדרגה

שם רוקדים כולם לצלילי נגינה

זה זמן ללחוץ ידיים לכל מי שנראה נחמד

הבט בילדים מרקדים סביב עץ חג המולד

אתה שואל כמה מקבלים ואם יש עבודה

הם יספרו לך שליום זה פחות מחמישייה

חוצבים בנחושת, מסכנים את החיים

נשאר רק לבלות את החג עם האשה והילדים

באוויר פטפוטים, צחוק ושירה

ורוח חג המולד על העמק שורה

לפני שתדע, אתה החבר הכי טוב של כולם

תרקוד סביב סביב במרכז האולם

 

וילדה קטנה ליד אורות עץ המולד

מנגנת על פסנתר, תשמור על שקט בצד

כולם נהנים ואף חוגג לא לחוץ

שבריוני איל-הנחושת נקבצים כבר בחוץ

בריוני הבוס נכנסים להיכל בלי מפתח

"יש אש", אחד מהם לפתע צורח

אשה אחת מכריזה "הכול מתוכנן,

תמשיכו לחגוג, אין שום עשן"

רק כמה אנשים מיהרו, שלושה או ארבעה

"זה רק הומור של שוברי השביתה"

איש אחד משך את בתו וניסה לברוח

אך הבריונים נעלו את הדלת בכוח

ואחרים נסו אחריו, אחריהם מאה וכמה

אבל הרוב נאלץ להישאר על הרצפה

הבריונים השתויים צחקו מבדיחות

כשהילדים נרמסים על גרם המדרגות

עוד לא חזיתי במראה כה נורא

נשאנו את ילדינו אל העץ שכרע

שוברי השביתה ציחקקו בלי בושה

ומספר הילדים המתים שבעים ושלושה

הפסנתר בשקט שיר-אבל קונן

ומעל העיירה שט ירח כריסמס צונן

ההורים ייבבו, הכורים זעקו באנחה

"ראה מה עוללה תאוות הבצע שלך"

"השיר הזה מוגן בזכויות יוצרים בארה"ב על פי תקנה 54085 1# לתקופה של 28 שנים, ומי שייתפס שר אותו בלי רשותנו, יהיה חבר טוב מאוד שלנו, כי לנו לא אכפת. תפרסמו אותו, תכתבו אותו, תשירו אותו. תרקדו איתו. תעשו איתו יודל. אנחנו כתבנו אותו, זה כל מה שרצינו לעשות". כך כתב וודי גאתרי (1912-1967), זמר עם צפון-אמריקאי, בסוף שנות ה-30`, על חוברת משיריו שהופצה בין מאזינים שביקשו את המילים לשיריו.

וודי גאתרי נולד באוקלהומה ונקרא על שמו של וודרו וילסון שנבחר לנשיא ארה"ב בשנת הולדתו. היה זמר "האדם הפשוט", קומוניסט ותומך נלהב של איגודים. שירו הנודע ביותר "ארץ זו שלך היא" הפך להמנון הפולק של התנועה לאינטגרציה גזעית בראשית שנות ה-60`. בתקופת השפל הכלכלי וסופות האבק של אמצע שנות ה-30`, הוא הלך ברגל ובטרמפים מטקסס לקליפורניה, שם זכה לפרסום עם תוכנית רדיו פופולרית ומדור קבוע בעיתוני פועלים. בשיריו, גאתרי שילב פעמים רבות לחנים עממיים של זמירות עבדים, מוזיקה אירית וטקסטים מחורזים, והוא נחשב לזמר המחאה הצפון-אמריקני הראשון. כשלא ניתן לו לשיר את שיריו הקומוניסטיים היה עוזב את המקום, לא לפני שקבע: "אני יכול לשיר בהליכה!". ברוב שיריו גאתרי מופיע רק בליווי הגיטרה שלו (עליה כתב "המכונה הזאת הורגת פשיסטים!"). "הטבח של 1913" נכתב ב-1944 על אירוע אמיתי בזמן שביתת כורי הנחושת בקלומט (Calumet), מישיגן. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עוקצן

    אגב, לא נעים, אבל הטעות ב-"Maid in China" במקור?

  2. RS

    MAID מכוון לשפחה חרופה בסין.

  3. נעמה רוטבליך

    תנסה לקרוא ולהבין, בשירה לכל מילה יש משמעות.

  4. אמיתי מן

    הסיבה העיקרית לכך שבוב דילן עזב בגיל 19 את ביתו שבמינסוטה ועבר לניו יורק ולא ללוס אנג'לס (שנחשבה בתחילת שנות השישים לבירת מוסיקת הפולק) הייתה רצונו לפגוש באלילו וודי גאת'רי, אשר שכב על ערש דווי באחד מבתי החולים בעיר, עזוב לאנחות, כאשר רק אשתו סועדת אותו. דילן ביקש ממנו לשיר לו, וגאת'רי הגוסס הצליח בקושי. הטענה היא שמאז אותו מפגש אימץ דילן את קול הברווז המפורסם שלו, כמו ששר לו גאת'רי.